סיכומי תביעה משלימים

תוכן

פתיח        

חלק ראשון: עקבות הנעליים על מכנסי המנוחה        

1.        תקציר הפרקים הקודמים        

א.        הממצאים הרלוונטיים        

ב.        חוות דעת ועדויות המומחים בהליך העיקרי        

ג.        ממצאי הכרעת הדין בנושא עקבות הנעליים על המכנסיים:        

2.        חוות דעתו של בודזיאק – נ/329        

3.        יריעת המחלוקת בין המומחים        

א.        סימני הדם        

ב.        קביעת דרגת הוודאות של העקבות        

ג.        העלאת רמת הוודאות בעקבות מיקום העקבות ונדירות הנעל        

4.        משקל עדותו של בודזיאק אל מול עדות שור (כללי)        

5.        מומחיות – ידע ונסיון מקצועי        

א.        השכלה ונסיון – בודזיאק        

ב.        השכלה ונסיון  - שור        

ג.        מומחיות  בנושא הספציפי הרלוונטי -  עקבות בדם על ג'ינס        

ד.        הכרת התביעה או  מומחה התביעה במומחיותו של בודזיאק?        

ה.        התייחסות בודזיאק למומחיותו של שור        

6.        מהימנות אישית ומקצועית        

א.        מכתב הסניגורים        

ב.        הקצנה, ביטויים חריפים, וביטול המומחה של הצד השני = חוסר אובייקטיביות        

ג.        התחמקות מתשובה לשאלות:        

ד.        תשובות סותרות ולא מדוייקות        

7.        נתונים נוספים המפחיתים ממשקל חוות הדעת        

א.        העדר אימות  ע"י בוחן נוסף        

ב.        הסתמכות על תרגום פגום של חוות דעתו של שור        

ג.        Bodziak versus Cooper        

8.        חוות הדעת לגופה – שלילת טיעון הג'ינס        

א.        מדובר בטיעון בעלמא שאינו מבוסס על מקור כלשהו        

ב.        טיעון הג'ינס נסתר במחקרים ובספרות המקצועית        

ג.        טיעון הג'ינס אינו מתיישב עם הממצאים בתיק זה        

ד.        השפעת שלילת טיעון הג'ינס על משקל חוות הדעת        

9.        פגמים במסקנות הנוגעות לעקבות השונות        

א.        עקבה מס' 1        

ב.        עקבה מס' 2        

ג.        עקבה מס' 3        

ד.        עקבה מס' 4        

ה.        עקבה מס' 5        

ו.        עקבה מס' 6        

10.        ההערות הנוספות בסיום חוות הדעת        

א.        הערה 1 - העדר עקבות של נעלי הסלמנדר על רצפת התא        

ב.        הערה 2 - קיום עקבות נוספות בדם בזירה        

ג.        הערה 3 -  אין דגמי פסים ועיגולים        

ד.        הערה 4  - "כל מספר זוכה"        

חלק שני: מומחית ההגנה ד"ר מיה פורמן רזניק        

1.        תקציר הפרקים הקודמים  בנושא כלי הרצח        

א.        ממצאי החקירה לגבי כלי הרצח        

ב.        חוות דעת ועדויות מומחים בהליך העיקרי        

ג.        התייחסות לכלי הרצח בהכרעת הדין        

2.        ממצאי חוות דעתה של פורמן בנוגע לכלי הרצח        

3.        הערכת עדותה של ד"ר פורמן-  כללי        

4.        ידע ונסיון מקצועי        

5.        מהימנות        

6.        התעלמות מנתונים רלוונטיים:        

7.        ממצאי חוות הדעת – העדר תשתית מדעית ורמה מקצועית נמוכה        

8.        סכין יפנית בעלת להב משונן        

9.        החבלות בראש המנוחה        

חלק שלישי: השפעת הממצאים על הכרעת הדין        

1.        כללי        

2.        עקבות הנעליים – חוות דעת בודזיאק        

3.        כלי הרצח – עדות ד"ר פורמן רזניק        

פתיח

השלב הדיוני בו מצוי הליך זה, נגזר מהחלטת בית המשפט העליון מיום 17.3.13, בע"פ 7939/10 בבקשת ההגנה להגשת ראיות חדשות בשלב הערעור.

בית המשפט העליון קבע בהחלטתו כלהלן:

"לאחר שעיינו בכתובים, צפינו בהודאת המערער בפני המדובב בשחזור הרצח ושמענו את טיעוני הצדדים בהרחבה, הגענו לכלל מסקנה כי יהיה זה נכון להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, שייגבה שתיים מן הראיות שהתבקשנו להורות על גבייתן: חוות דעתו של מר בודזיאק בנושא טביעות הנעל, וחוות דעתה של ד"ר פורמן-רזניק בנושא כלי הרצח והחבלות שנמצאו בראשה של המנוחה. בית המשפט יבחן את השפעתן של ראיות אלה על מארג הראיות הכולל ועל תוצאת פסק הדין..."

  • אנו מורים אפוא לבית המשפט המחוזי לגבות את הראיות הנוספות הנזכרות. בית המשפט המחוזי יחווה את דעתו בשאלה אם יש בראיות אלה כדי להביא לשינוי מסקנותיו בהכרעת הדין, זאת במסגרתו של פסק דין משלים. הצדדים יהיו רשאים לטעון את טענותיהם בכל הקשור להשלכותיהן של הראיות החדשות על שאלת אחריותו הפלילית של המערער".
  • ...כל עוד לא יוחלט אחרת, תעמוד בעינה הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי."

בהמשך לכך, העידו בפני בית המשפט הנכבד המומחים ד"ר מיה פורמן רזניק, וויליאם בודזיאק. בקשת הצדדים להזמנת עדים נוספים באותן סוגיות נדחתה, והתיק נקבע להגשת סיכומים משלימים, אשר בעקבותיהם ייתן בית המשפט הנכבד את הכרעת דינו המשלימה.

הסיכומים שלהלן יתייחסו אפוא, לשני הנושאים אשר "נפתחו" במסגרת החלטת בית המשפט העליון: עקבות הנעליים, וסוג הלהב. בכל אחד מנושאים אלה, נסקור בקצרה את הראיות שהובאו בשלבים הקודמים של ההליך (להלן: "ההליך העיקרי"), ואת עיקרי הכרעת הדין. לאחר מכן, ננתח את עדויות כל אחד מן העדים שהעידו, בתחומו, וננמק מדוע לדעתנו – אין לתת משקל כלשהו לעדויות אלה. לבסוף, נתייחס להשפעתן של הראיות החדשות על הכרעת הדין הקיימת.

נאמר כבר עתה, כי לדעת המאשימה, אין בראיות החדשות שהובאו כדי להשפיע על הכרעת דינו של בית המשפט הנכבד, אשר לעת הזו שרירה וקיימת. מסקנה זו נובעת קודם כל מעדויות המומחים עצמם, אשר הותירו, לדעתנו רושם בלתי משכנע ואין לייחס לחוות דעתם משקל כלשהו וודאי שלא להעדיפן על הראיות שהובאו בהליך העיקרי. מעבר לכך, סבורה המאשימה, כי גם אילו היה ניתן לראיות החדשות משקל כלשהו, הרי שאין בהן כדי להפוך את הכרעת הדין על פיה, לאור מכלול הראיות שהובאו בהליך זה כנגד הנאשם, היוצרות כלשונו של בית המשפט הנכבד "מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי", המלמד על אשמת הנאשם מעבר לספק סביר.

חלק ראשון: עקבות הנעליים על מכנסי המנוחה

  1. תקציר הפרקים הקודמים
  1. הממצאים הרלוונטיים:
  1. במהלך החקירה, נתפסו מן הנאשם ביום 11.12.06, בביתו של ראובן ג'נח, שם השאיר את כלי ובגדי העבודה שלו –  נעלי העבודה מסוג סלמנדרה בהן -  כך לגרסתו, עבד בבית הספר ביום הרצח (להלן: "נעלי הסלמנדר")[1].
  2. ביום 26.12.06 או 27.12.06 הבחינו במעבדת סיבים במז"פ בעקבת נעל על מכנסי הג'ינס של המנוחה. בעקבות זאת הועברו המכנס&##1497;ים למעבדת סימנים, שם נבדקו על ידי מומחה התביעה ירון שור[2]. לאחר בדיקה ראשונית ביקש שור לקבל לבדיקה נעליים שנתפסו במהלך החקירה וביום 31.12.06 – הועברו אליו לראשונה נעלי הסלמנדר[3].
  3. ביום 3.1.07 שלח שור לצוות החקירה "דוח ראשוני"[4] על פיו מצא על המכנסיים שתי עקבות נעליים המתאימות בגודל ובדגם לנעלי הסלמנדר, וכי "אפשרי" שנעלי הנאשם הותירו את העקבות. מועד זה או בסמוך לו, בו נודע לצוות החקירה על ההתאמה בין נעלי הנאשם לבין העקבות, כמו גם מועד גילוי העקבות על הג'ינס – מאוחרים שניהם בשבוע ומעלה לשחזור שערך הנאשם – ובו הדגים כיצד טיפס על האסלה וקפץ מהתא -  תוך שהוא דורך בפועל, במקום בו היו בזמן אמת רגלי המנוחה הלבושה באותם מכנסי ג'ינס – מבלי שאיש בצוות החקירה ידע כי אכן שם דרכו רגלי הרוצח!
  4. הנאשם, בחקירתו במשטרה לאחר גילוי העקבות, אישר, כאשר הוצגה לו תמונת נעלי הסלמנדר, כי אלה נעליו, בהן עבד ביום הרצח, וכי הן נתפסו אצל ראובן[5]. כאשר נאמר לנאשם בחקירה כי עקבות נעלי העבודה שלו נמצאו בתוך שרותי הנשים. הנאשם משיב כי זה לא יתכן, משום שמעולם לא היה בשרותי הנשים עד לשחזור. עוד מסר כי מדובר בנעליים מסוג סלמנדר, אותן קיבל מחמו לפני כשלושה חודשים וכי אלה נעליים נפוצות ברוסיה[6].
  5. לאחר כתיבת הדוח הראשוני, המשיך ירון שור בבדיקות והשוואות, במהלכן גילה עקבות נוספות וסימנים נוספים התואמים בין העקבות לבין הנעל. בתאריך 21.6.07 הוגשה חוות דעתו הסופית שממצאיה נדונו ויוזכרו להלן.
  6. מתוצאות בדיקות מקיפות שערכה המשטרה, שכללו: סקר בעשרות חנויות נעליים באזור הצפון[7],  חקירת יבואן נעלי גלי בישראל (אשר ייבאו בעבר משלוח יחיד של נעלי סלמנדר)[8] , תכתובת עם מנהל חברת סלמנדר בגרמניה[9], וסקר נוסף בין שוטרים[10], הוברר בצורה חד משמעית כי המדובר בנעליים נדירות ביותר, אשר אינן מיוצרות עוד בכלל, אינן נמכרות בישראל, ומצויות, אם בכלל, בידי אנשים בודדים, אשר הביאו אותן באופן אישי ממדינות חבר העמים.
  1. חוות דעת ועדויות המומחים בהליך העיקרי

מטעם התביעה הוגשה חוות דעתו ונשמעה עדותו של מומחה מעבדת סימנים וחומרים במז"פ, רפ"ק ירון שור. מטעם ההגנה העיד והגיש חוות דעת מומחה אנגלי לעקבות נעליים, ד"ר גאי קופר.

  1. חוות דעתו של  מומחה התביעה רפ"ק שור
  1. שור מצא בחלקן הקדמי של מכנסי המנוחה, עקבות נעליים רבות, חלקיות, בחלקן זו על גבי זו, הכוללות דגמים של קווים מקבילים ועיגולים. כאשר הוא בודד מתוכן 6 עקבות (אותן מספר 1-6)[11]:
  • על המכנס השמאלי: 3 עקבות (1-3) לרוחב המכנס, באזור הכיס, של החלק הקדמי של נעל שמאלית, ועקבה אחת של נעל שמאלית (4) לאורך המכנס – כשחזית הנעל מכוונת לכיוון הדלת.
  • על המכנס הימני -  3 עקבות זו על זו של עקב נעל ימנית (מוספרו יחד 5) – לרוחב המכנס, ועקבה אחת אורכית של נעל ימנית (6).
  • בשלוש מן העקבות (1-3), מצא שור התאמה סוגית וכן פגמים ייחודיים, התואמים לפגמים המצויים על סוליית נעלי הסלמנדר, ולפיכך קבע כי אפשרי בהחלט שהן נוצרו ע"י  נעל שמאל של הנאשם.
  • לגבי 3 העקבות האחרות, מצא שור התאמה סוגית  (התאמה או דמיון בדגם וגודל) לחלקים המקבילים בנעלי הנאשם וקבע כי אפשרי שהן נוצרו ע"י נעלי הנאשם.
  1. שור הניח (על סמך סמיכות העקבות ומנחן התואם לרגל שמאל וימין) כי הן נוצרו ע"י זוג נעליים אחד, ובהתחשב בשקלול הנתונים מכל העקבות -  מצא כי קיימת סבירות גבוהה כי נעלי הנאשם הותירו את העקבות[12].
  2. על סמך המידע ופעולות המחקר שבוצעו על ידו וע"י החוקרים, אשר הובילו למסקנה כי נעלי הסלמנדר מהדגם שנעל הנאשם, נדירות מאוד בארץ – העלה שור את רמת הוודאות של מסקנתו ל"סבירות גבוהה מאוד" כי זוג נעלי הסלמנדר של הנאשם הותיר את כל העקבות[13].

  1. חוות דעתו של מומחה ההגנה קופר -  כללי[14]
  1. חוות דעתו של קופר התבססה על בדיקת תיק העבודה והצילומים שערך שור, וכן על בדיקה עצמאית של הנעליים ועריכת הטבעת ניסיון משל עצמו במז"פ[15].
  2. קופר הבחין במרבית הסימנים עליהם הצביע שור, לרבות דפוסי פסים ועיגולים הדומים לאלה שעל סוליית נעלי הסלמנדר,  והפגמים הייחודיים. עם זאת הוא התייחס להבדלים בין העקבות לנעליים, אשר לא שללו את האפשרות כי נוצרו כתוצאה מתזוזת הנעליים על משטח הג'ינס, אולם סבר כי הם מותירים ספק באפשרות שהנעל הותירה את העקבות[16].
  3. קופר סבר כי אין וודאות כי העקבות אכן הן נוצרו ע"י נעלי סלמנדר מהדגם שנבדק[17].  הוא לא שלל את האפשרות כי נעלי הנאשם הותירו את העקבות, אולם סבר כי משקל ההבדלים גובר על משקל ההתאמה, ו"תומך בהצעה" כי לא נעלי הנאשם הותירו את הסימנים[18].
  4. קופר לא העלה בחוות דעתו או בעדותו אופציה לסוג נעליים אחרות זולת נעלי הסלמנדר של הנאשם, אשר יכולות היו להותיר את העקבות על המכנסיים.
  5. קופר לא חלק על הקביעה כי העקבות על המכנסיים הינן עקבות נעליים[19], ואף הסכים עם הנחת התביעה, המבוססת על המרחקים והזוויות בין העקבות, והתאמתן למנח של אדם המטפס ונעמד על הגופה, כי כל העקבות נוצרו על ידי אותו זוג נעליים ימנית ושמאלית[20]. המחלוקת בינו לבין מומחה התביעה נגעה לשאלת רמת הוודאות  כי העקבות נוצרו על ידי נעלי הסלמנדר של הנאשם.
  1. ממצאי הכרעת הדין בנושא עקבות הנעליים על המכנסיים:
  1. כב' בית המשפט מצא, בהכרעת דינו, להעדיף את חוות דעתו של ירון שור על חוות דעתו של קופר, בהסתמך הן על מומחיותו העדיפה של שור, הן על הרושם המהימן והמקצועי שעוררה עדותו, בניגוד לפגמים שנמצאו בעדות קופר, והן -  חשוב לציין על מראה עיניו  של בית המשפט עצמו והתרשמותו הבלתי אמצעית והישירה מן הראיות עצמן.
  2. בית המשפט הנכבד (בפסק דינו של אב בית הדין כב' הנשיא כהן, אשר כתב את פסק הדין העיקרי ואליו הצטרפו שני חברי ההרכב עם הערותיהם) ציין כי שור הינו מומחה בעל שם עולמי,  בעל ניסיון רב ושורה של פרסומים, שאף ההגנה לא חלקה על מומחיותו[21].
  3. בית המשפט התרשם לחיוב ממקצועיות חוות דעתו של ירון שור, לרבות מאופן קביעת דרגות הוודאות ואופן הצגת הראיות בבית המשפט. לעומת זאת, מצאו פגם בחוות דעתו של קופר, אשר לא השתמש בסולם דרגות וודאות אחיד ומקובל לניסוח ממצאיו[22].
  4. יתר על כן, בית המשפט התרשם לחיוב, לאחר ששמע לאורך שתי ישיבות את עדותו של ירון שור, ממהימנותו של שור מהעמקתו בחוות הדעת, כמו גם מהזהירות היתרה בה נקט בקביעת דרגות הוודאות. ודחה בשעט נפש ניסיונות ההגנה לטעון, כי מסקנותיו של שור הינן בבחינת דמיון פרוע ואחיזת עיניים, או כי עדותו מוטה.
  5. חשוב לחדד ולהבהיר: בית המשפט לא הסתפק בהשוואה פורמלית זו בין המומחים, אלא טרח והשווה בין ממצאיהם לגבי כל עקבה ועקבה, כאשר החלטתו, להעדיף את ממצאיו של שור מתבססת לא רק על ניסיונו ומקצועיותו העדיפים אלא גם על מראה עיניו של בית המשפט עצמו, אשר בחן את העקבות שהוצגו לו על ידי המומחים וראה במו עיניו את הממצאים. כך קבע בית המשפט במספר מקומות בהכרעת הדין:
  • "עוד אציין בהקשר זה, כי לנגד עיניי בצורה בלתי אמצעית וישירה, צילום הג'ינס ועליו ההטבעה בשקף בדם לרבות הפגמים בנעל, כפי שהצביע עליהם המומחה שור בחוות דעתו ובעדותו, ומראה העיניים מלמד בנקודה זו בצורה חד משמעית, כי מדובר בעקבות עם הפגמים הייחודיים לנעליו השחוקות של הנאשם."[23]
  •  יצוין, כי להוכחת הדברים הציג המומחה שור מצגת וכן תצלומים של מעתקי האלג'ינייט (מונח אשר משמעותו הפרדת ו"העתקת" עקבות הדם ממכנסי הג'ינס), בהם ניתן לראות התאמה בין כתם הבומרנג לבין החלל הריק במכנס וכן את פסי הסוליה וחלק מעיגול"[24]. (עמ' 235 להכ"ד – לעניין עקבה 2)
  1. בסיכום הפרק העוסק בהשוואה בין המומחים, קבע בית המשפט בין היתר כי הוא מעדיף את חוות דעתו ועדותו של שור, אשר ממנה התרשם כמעמיקה יותר וזהירה, בעוד קופר ראה את "חצי הכוס הריקה", ולא הסתמך על סולם דרגות מקובל. עוד קבעו כלהלן:  
  • לגופו של עניין, ככל שנמצא פער בין הערכות המומחים, נמצא כי מסקנת המומחה שור הינה מעוגנת ומוצגת בתמונות בהן חזינו בדבריו עין בעין, מסקנותיו לא נסתרו (בהקשר זה יוזכר שוב, כי המומחה שור לא נחקר חקירה נגדית כלל בעניין עקבות 2-6), המומחה קופר מעולם לא שלל את העובדה (הן בחוות דעתו והן בעדותו), כי נעלי הנאשם הן שהותירו את העקבות (ראה, שם ע' 1630 לפרוטוקול, ש' 18, ראה לעיל), לא הצביע על סוג נעליים אחר היכול להותיר את הסימנים ומבחינה מעשית, לא הצליח לערער ולו במעט את יסודותיה האיתנים של חוות דעת מטעם המאשימה".
  • מר שור הינו מומחה בעל שם בינלאומי למעשה לטביעות נעל, פרסם מאמרים רבים, לרשותו מעבדה השוואתית רחבה ביותר, פעל בחוות דעתו בזהירות יתרה על פי הסולם האירופאי אותו ציינו לעיל, בחן את 6 העקבות אותן בודד אחת לאחת תוך ציון מפורט של דרגה, איכות והתאמה ועד למסקנתו הסופית כפי שצוינה לעיל".
  • מעבר לכך, עשה מר שור בעת מתן עדותו, רושם מצוין ומהימן, ניכר בו כי האמת נר לרגליו, מקום בו לא ראה התאמה או התאמה חלקית, טרח לציין זאת, הן בחוות דעתו והן בעדותו, ראה להבהיר בצורה מדעית את הדרגות אשר קבע ועד למסקנתו הסופית".

  • בסופו של יום, השוואה מדוקדקת בין חוות הדעת מלמדת, כי אין הבדל מהותי בין ממצאי מר שור כממצאים אובייקטיבים לבין ממצאי מר קופר".[25]

  1. בהמשך לכך, ניתח בית המשפט את הראיות שהובאו לנדירות נעל הסלמנדר בישראל, אשר הובילו את ירון שור להעלאת רמת הוודאות כי מדובר בעקבות נעלי הנאשם ל"סבירות גבוהה מאוד" ואימץ אף ממצאים אלה[26].
  2. לאחר ניתוח הפסיקה בנושא, קבע בית המשפט הנכבד, בנוגע למשקלה של עקבת הנעל במכלול הראיות:
  • במקרה דנן, בו דרגת הוודאות גבוהה בשלוש דרגות מדרגת הזיהוי "אפשרי", בהתחשב במשמעות דרגת הוודאות, ובשים לב לעדותו המהימנה והמקצועית של המומחה שור כי הספק להימצאות נעל אחרת שהותירה את הסימנים הינו ספק תיאורטי בלבד (ובשים לב לנדירות הנעל), הרי שבפנינו ראיה של ממש במכלול המוביל להרשעת הנאשם, תוקף "לחיזוקים", "דבר מה", ופרטים מוכמנים להודאותיו ככאלה".

  1. ראוי אף להפנות לפסק דינו של כב' השופט גלפז בהקשר זה, בו נאמר:
  • "הוכח, לטעמי, כמבואר וכמפורט בחוות דעתו של חברי, כי לפחות אחת מזוג הנעליים שנעל הנאשם בעת ביצוע המעשה המיוחס, השאירה חותמה על מכנסי המנוחה וזוהי ראייה מכרעת שלא עלה בידי הנאשם להפריכה, על אף מאמצי הסניגוריה".
  • ויובהר, המדובר בחותם ייחודי שנוצר אגב שימוש בנעליים ולא בתהליך הייצור".
  • למעשה, לא רק הסתמכות על עדותו של המומחה ירון שור יש כאן, אלא אף מראה עיניים של אדם מן הישוב".
  • שתי אלה, בנוסף למוכח כאמור על בסיס סוג הנעל, נדירותה ויתר הסימנים.
  • לדעתי הענייה, אף אם לא היה מדובר בנעל נדירה או במפעל שנסגר לפני שנים, הוכח כדבעי כי הנאשם הוא שהטביע ברגלו ובנעלו את החותם האמור."[27]...

כב' השופטת הלמן, הוסיפה:

  • ... אין לי, אלא להצטרף אל האמור באשר לרושם המהימן שהותיר רפ"ק שור, אשר בחן את עקבות הנעליים באופן מדוקדק, יסודי ומקצועי. ניסיונו ומעמדו כמומחה בתחום מושא חוות דעתו בולטים ועולים על ניסיונו של המומחה מטעם ההגנה, אשר במהלך חקירתו הוברר כי עשה מאמץ לרצות את מי שהזמינו לחוות דעתו ולו במחיר ויתור על כללי ונהלי עבודה השגורים ומוכרים לו מעבודתו בחו"ל, קרי, בחינת הסוגייה בכלים מקצועיים, תוך שימוש בסקאלה ומינוחים מקובלים, היכולים לסייע בידי בית המשפט בבואו לבחון במה מתבטאת המחלוקת בינו ובין מומחה התביעה".
  • ...בסיכומו של דבר, נמצא כי חוות דעתו של דר' קופר דווקא מחזקת ומעצימה את חוות דעתו של רפ"ק שור בכל הנוגע להשוואת העקבה מס' 1 לסוג הנעל ולמאפיינים הספציפיים של סוליית נעליו של הנאשם. לאור האמור, גם בהנחה והיינו מקבלים את קביעתו של מומחה ההגנה, באשר לרמת הוודאות של ההתאמה, היה די בכך בכדי להוות "דבר מה" נוסף לחיזוק ההודאה (ראה לעניין זה ע"פ 616/82 מרדכי רוטנברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 365, ע' 373-374, שם דובר על עקבה כדוגמת סוליית נעליו של הנאשם בעוד בענייננו מדובר בעקבה בעלת מאפיינים ייחודיים לנעל שנעל הנאשם)"[28].

  1. חוות דעתו של בודזיאק – נ/329
  1. בחלק הכללי של חוות דעתו נ/329[29], המבוססת על בדיקת תיק העבודה של שור, חוות דעתו וכן בדיקה עצמאית של הנעליים, העלה בודזיאק טענה מרכזית, החוזרת פעמים רבות בחוות הדעת גם בהמשך, לפיה בד הג'ינס שעליו נמצאים סימני הדם, התערב ביצירת מופע הקווים המקבילים ובהעברת הפרטים:
  •  כאשר עקבות דם הנמצאות על חפצים כגון הלבשה אחרת, ידיים, נעליים או חפצים אחרים, ”#1489;אים במגע עם האריג הזה קיימת אפשרות שבחלק מאזורי המגע, הדם  יועבר רק לחלק הגבוה יותר של הערב..."
  •  הואיל וחלקים גדולים של הערב  עוברים בפסים מקבילים העברת אותו דם יכולה ליצור מופע של קווים מקבילים. זה והאופי  הסופג של אריג הג'ינס יפריעו להעברה של פריטים מנעל או חפץ אחר. "[30] 
  1. מסקנתו הכללית של בודזיאק לאור הבדיקה שערך, אשר אף היא חוזרת על עצמה לאורך חוות הדעת בנוסחים רבים ושונים היתה כדלהלן:
  • אחרי בדיקה של שישה אזורי סימני דם, שהוגדרו באופן ספציפי במכנסי הג'ינס של הקורבן, המכילים סימני דם, שנטען כי קיימת אפשרות שנוצרו על ידי נעלי הסלמנדר של מר זדורוב, הגעתי למסקנה כי באותם סימני דם חסר מידע מפורט מספיק על מנת לבצע השוואה משמעותית כלשהי או כדי לקבוע שיוך כלשהו לנעלים האלה. סימני דם מסויימים באותם אזורים כוללים סממנים אשר תוארו על ידי מר ירון שור ככוללים את אותם מאפיינים של דגם, גודל ומאפיינים נרכשים אקראית בסוליות נעלי הסלמנדר. לדעתי סימני הדם אליהם מפנה   מר שור ומציג כבסיס למסקנות שלו הם עמומים, חלקיים, מנותקים אחד מהשני וחסרים בהם בהירות  וקווי המתאר ההכרחיים להסקת מסקנות אלה. יתר על כן, אני סבור כי למרות שאזורי סימני דם מסויימים מכילים תבנית לינארית מאד חלקית, אותה תבנית חסרה כמות ואיכות של פרטים כדי לאשר בוודאות כי אותם סימנים נוצרו בכלל מפריט הנעלה בניגוד למקורות אחרים. המידע המוגבל הקיים בסימני הדם הספציפיים שעל הג'ינס נמצא הרחק מקנה המידה הפורנזי בו נעשה שימוש בהשוואות פיסיות מסוג זה על מנת לבצע בדיקה השוואתית ישירה המבוססת על סממנים ברורים וניתנים לאישור"[31].

  1.  בהמשך מתייחס בודזיאק לכל ששת האיזורים בהם מצא ירון שור את עקבות הנעליים ("סימני הדם" בלשונו של בודזיאק), כאשר בכל אחד ואחד בודזיאק מצטט את מסקנותיו של שור לגבי כל אחד מאותם אזורים, מציין כי הוא חולק עליהן,  ומפרט כי חלק מן הסממנים אותם זיהה שור אינם קיימים כלל, או אינם מתאימים לסוליות הסלמנדר, וחלקם אכן קיימים אולם אין די בהם כדי ליצור שיוך או קישור לנעל בהעדר פרטים מספיקים להשוואה משמעותית.  אנו נתייחס ביתר פירוט בהמשך לטענות אלה.
  2. כחלק מחקירתו הראשית של בודזיאק, בנוסף להגשת חוות הדעת, הציגה ההגנה והגישה את נ/331, מצגת הכוללת 78 שקופיות, שהכין בודזיאק שמרביתן הוצגו בעת הדיון[32]. במצגת חזר בודזיאק על מסקנותיו, הדגים אותן ביתר פירוט ובחלק מן המקרים הוסיף עליהן. אנו נתייחס לדברים ככל שיידרש במסגרת הסיכומים בהמשך.
  1. יריעת המחלוקת בין המומחים
  1. סימני הדם

הוויכוח בין שור לבודזיאק אינו סביב עצם קיומם של סימני הדם, אלא על מקורם ופרשנותם. הן בודזיאק והן שור זיהו בסימני הדם דפוס לינארי (קווים מקבילים), אולם הם חלוקים באשר למקורו האפשרי. שור זיהה התאמה בין הפסים המקבילים לדגם נעלי הסלמנדר ואילו בודזיאק טוען כי הם נגרמו קרוב לוודאי כתוצאה מאריג הג'ינס. באשר לדפוסים המעגליים  אותם זיהה שור בחלק מסימני הדם, טוען בודזיאק כי אין כל עיגול הניתן לאישור על המכנסיים. עוד מתעלם בודזיאק מקיום קווי מתאר (פרימטר) המתאים לצורת נעל בכלל או נעל הסלמנדר בפרט, או מייחס קווים כאלה להכתמה מקרית של המכנסיים בדם. בודזיאק מסכים כי בנעלי הסלמנדר יש פגמים ייחודיים שנוצרו באקראי, אולם שולל כי ניתן לזהות פגמים תואמים להם בסימני הדם.

  1. קביעת דרגת הוודאות של העקבות

יריעת המחלוקת בין שור לבין בודזיאק באשר לדרגת הוודאות היא לכאורה תהומית, שכן שור קבע כי העקבות הנן "בסבירות גבוהה מאוד" מנעלי הסלמנדר של הנאשם, ואילו בודזיאק קבע כי לא ניתן כלל לקבוע שמדובר בעקבות נעליים.

עם זאת, עיון מעמיק מלמד כי אין הדבר בדיוק כך:

שור לא טען כי מדובר בשש עקבות ברורות וחדות,  אשר כל אחת ואחת מהן ניתנת לזיהוי וודאי עם עקבות נעלי הסלמנדר. דרגות הוודאות שנתן שור לכל עקבה ועקבה נעות בין "אפשרי בהחלט" (דרגה זו ניתנה לאותן עקבות בהן מצא שור מאפיינים ייחודיים -  העקבות המסומנות 1-3), דרגה הניתנת, בהתאם לסולם האירופי על פיו עובד ירון שור:  

  • "כאשר ניתן להבחין בסימנים או בפגמים אקראיים בעקבה, אולם מסיבות מסוימות לא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית את שיוכם לנעל"[33]

לבין "אפשרי" (הדרגה שניתנה לעקבות 4-6  שם מצא ירון שור התאמה ו/או דמיון בדגם ובגודל) דרגה המצביעה על כך ש:

  • "בנעל הספציפית לא נמצאו סימנים אקראיים (ייחודיים) המאפשרים לקשור את הנעל באופן חד-ערכי לעקבה שבשטח, נהוג לומר כי "כל נעל בגודל הזה ובדגם הזה יכולה להותיר העקבה"."[34]

בודזיאק, לעומת זאת, העניק לכל העקבות את הדרגה "חוסר בפרטים מספקים" אשר משמעה לפי המדרג המצורף לחוות דעתו:

  • חוסר בפרטים מספקים- לפי דעתו של הבוחן הוצגו בטביעה הנבחנת פרטים בלתי מספקים לצורך השוואה משמעותית עם נעל או צמיג מוכרים"[35].

חשוב להטעים ולומר כי במסקנתו של בודזיאק אין שלילה כי המדובר בעקבות נעליים בכלל ובעקבות נעלי הסלמנדר בפרט[36].

  1. העלאת רמת הוודאות בעקבות מיקום העקבות ונדירות הנעל

כאמור לעיל, קבע שור בחוות דעתו, קביעות שאומצו על ידי בית המשפט בהכרעת הדין, כי ניתן להעלות את דרגת הוודאות מ"אפשרי בהחלט" לעקבה הטובה ביותר, ל"סבירות גבוהה" נוכח העובדה כי כל העקבות נמצאו סמוכות זו לזו, על אותו פריט לבוש. שור העלה את דרגת הוודאות ברמה נוספת ל"סבירות גבוהה מאוד" עקב הממצאים בדבר נדירות הנעל.

קביעות אלה של שור אומצו על ידי בית המשפט בהכרעת דינו.

בודזיאק, בחוות דעתו מתעלם לחלוטין מן הממצאים ומסקנותיו של שור – הן בדבר מיקום העקבות, הן בדבר נדירות הנעל.

ניתן לומר כי התעלמות זו אינה בכדי, שהרי אם לא ניתן לקבוע כלל כי הסימנים נוצרו מנעלי סלמנדר, אין כל משמעות לשאלה האם נעליים אלה נדירות אם לאו. עם זאת,  בודזיאק לא היה מנוע מלחלוק גם על ממצאים אלה של שור, שהיו בחומר שבפניו, בין עובדתית ובין לעניין השפעתם על העלאת דרגת הודאות, אף ברמה התאורטית, ובחר שלא לעשות כן.

מכל מקום, נוכח השלב בהליכים בו אנו מצויים, המשמעות של התעלמות זו היא אחת: קביעות בית המשפט בכל האמור למסקנות שניתן להסיק ממיקום העקבות וסמיכותן,  לעובדת היות הנעל נדירה, ולמסקנות הנובעות מכך,  לא נתקפו במסגרת הראיות החדשות. משכך – ככל שימצא בית המשפט כי אינו מקבל את מסקנותיו של בודזיאק  לעניין דרגת הודאות של כל עקבה ועקבה – כל קביעותיו לעניין נדירות הנעל והעלאת רמת הוודאות עומדות על כנן. 

  1. משקל עדותו של בודזיאק אל מול עדות שור (כללי)

עמדנו, עוד בסיכומינו בהליך העיקרי, על השיקולים העומדים בפני בית המשפט, בשיקוליו עת הערכת עדות מומחים. שיקולים אלה נוגעים הן למישור המהימנות האישית, והן למישור האמינות המקצועית. עוד מפעיל בית המשפט שיקולים של שכל ישר, ואף רשאי בית המשפט לייחס משקל להתרשמותו מן הממצאים במו עיניו.

כך, קבע בית המשפט העליון[37]:

  • הלכה היא כי בבוא בית המשפט להכריע בין חוות דעת מקצועיות נוגדות עליו להפעיל שיקול דעת שיפוטי ולא שיקול דעת מקצועי, וזאת על בסיס הידע השיפוטי, ניסיון החיים והשכל הישר בהם הוא עושה שימוש שעה שהוא מכריע בין שתי גרסאות סותרות (ראו למשל: ע"פ 9897/05 אלמגור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.11.06). שיקול הדעת של השופט בעניין זה מורכב משני מישורים שונים:
    "ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שנים אלה - נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה ממצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה
    " (ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.94)).

 

ועוד נקבע, כי  בית המשפט רשאי להכריע בין מומחים, אף בשאלה שיש בה אמת מדעית אחת, על פי שיקולי מהימנות והתרשמותו מן המומחה[38].

לדעתנו,  לא הראתה ההגנה, אף ברמה המעוררת ספק סביר, טעם להעדיף את מסקנותיו של בודזיאק, אשר על פניהן מנוגדות למראה עיניים של אדם מן היישוב ולשכל הישר ואינן נותנות שום הסבר סביר למראה עקבות הנעליים על הג'ינס. בודזיאק, אשר ההגנה קשרה כתרים למומחיותו, במסגרת הבקשה לראיות חדשות, לא הציג כל בסיס מקצועי לקביעותיו הקיצוניות, התבטא בחוות דעתו כנגד קביעות מומחה התביעה בזלזול וביהירות שסתרו אמירות אחרות שלו, הוכיח חוסר ידע במחקרים עדכניים, והתיימר לקבוע קביעות בתחומים בהם אין לו כל מומחיות, ידע או ניסיון מקצועי,  פסל את קביעותיו של ירון שור כנמצאות הרחק מן הסטנדרט הפורנזי המקובל, כאשר הוא עצמו נקט בעריכת חוות הדעת והמצגת, בפרוצדורות לקויות, והוכיח עצמו לאורך כל העדות כעד בלתי אמין ומגמתי, מוטה עשרות מונים מקופר.

  1. מומחיות – ידע וניסיון מקצועי

"כרטיס הכניסה" אשר בזכותו נכנסו בודזיאק וחוות דעתו אל תחומיו של תיק זה בשלב הערעור, הינו טענת ההגנה בבית המשפט העליון כי מדובר במומחה בינלאומי בעל שם.

אין המאשימה חולקת על העובדה כי בודזיאק הינו מומחה לעקבות נעליים, כתב ספר בנושא, ויש לו ניסיון מקצועי בתחום. עם זאת –  סבורה המאשימה כי אף ירון שור הינו מומחה בינלאומי נחשב, ראוי ומנוסה, שווה ערך לבודזיאק פחות או יותר, ואף בנושאים הרלוונטיים לתיק זה יש לו יתרון על פני בודזיאק בהיותו מעורב במחקר עדכני.  זאת ועוד, הובאו ראיות למכביר דווקא להערכה שרוחש בודזיאק כלפי שור, ולא להפך!

  1. השכלה וניסיון – בודזיאק[39]
  1. מקורות החיים  המצורפים לחוות דעתו ומעדותו עולה כי בודזיאק הוא בעל השכלה של תואר ראשון בביולוגיה ותואר  שני במדע פורנזי,  שירת בFBI   כבוחן  (לא נטען כי בודזיאק שירת כמנהל התחום או המעבדה) במעבדה בנושאי מסמכים, טביעות נעליים וצמיגים, בין השנים 1976 (מועד סיום הכשרתו כמומחה -  אשר החלה ב 1973) ו-1997.  בשנת 1999 פרש משירות, והחל לעסוק כבוחן פורנזי פרטי.
  2. "הוכר כמומחה", במעל 450 תיקים  -  בבתי משפט שונים, חלקם מחוץ לארה"ב, בתחומי המסמכים, טביעות הנעל והצמיגים.
  3. הוא חבר כבוד בארגון הבינלאומי לזיהוי כבוחן מוסמך של טביעות נעל, וכן חבר בקבוצת העבודה המדעית האמריקאית SWGTREAD מאז 2004.
  4. נוהג (בעבר ובהווה) להעביר קורסים להכשרת בוחנים, בין היתר, בתחומי טביעות הנעליים. בעדותו הוברר כי מדובר בקורסים בני שבוע לבוחנים בעלי ניסיון מגוון, שאחד מהם היה מומחה ההגנה קופר[40].
  5. בודזיאק פרסם ספר אודות "ראיות של טביעות נעליים", אשר יצא לאור בשתי מהדורות, האחרונה בשנת 2000. מדובר בטקסט בוק כללי בנושא בדיקת עקבות נעליים, המאגד מחקרים של חוקרים שונים[41].
  6. לחוות הדעת מצורפת רשימה של עשרה מאמרים שפרסם בודזיאק.

  1. השכלה וניסיון  - שור[42]
  1. שור בעל שני תארי BA  ותואר שני בגאוגרפיה פיזית.
  2. שור משרת במעבדת סימנים במז"פ מאז שנת 1987 ומאז 1991 כראש תחום עקבות הנעליים במעבדה.  הוא משתייך לדירוג המחקר משנת 1996, כאשר משנת 2005 הוא בעל דרגה המקבילה ל"פרופסור חבר".
  3. שור הוא מומחה בעל שם בינלאומי בתחום עקבות הנעליים:
  • שור חבר בקבוצת העבודה האירופית לסימניםENEFSI   המקבילה ל SWGTREAD האמריקנית, מאז 1995 (9 שנים יותר מבודזיאק).
  • בשנים 1999-2005 היה חבר בוועדה האירופית להרמוניזציה של סולם הוודאויות (אשר בסיום עבודתה, בשנת 2006, פרסמה דוח המציע סולם דרגות וודאות אחיד[43], ואשר שימש גם אסמכתא ביבליוגרפית לסולם דרגות הוודאות שפורסם על ידי SWGTREAD  ב2013)[44]
  • משנת 2005 שור חבר בוועדה האירופית למיסוד בדיקות כשירות בקהילייה האירופית, ועדה מיוחדת של קבוצת הסימנים.
  1. שור צירף לחוות דעתו רשימת פרסומים -  עדכנית למועד חוות הדעת בשנת 2007, הכוללת עשרות מאמרים מבוקרים[45],  דוחות פנימיים והרצאות ומצגות בכנסים.
  2. שור העיד כי ב-20 שנות ניסיונו, כתב מאות ואולי אלפי חוות דעת לבתי משפט בנושא נעליים וצמיגים, והעיד עליהן פעמים רבות בבתי משפט[46].
  1. מומחיות  בנושא הספציפי הרלוונטי -  עקבות בדם על ג'ינס:

לשאלת היכולת לזהות עקבות בדם על בד ג'ינס ולהבחין בינן לבין "רעשי רקע", חשיבות קרדינאלית בתיק זה, בעיקר נוכח הטיעון המרכזי שהציג בודזיאק בחוות דעתו, כי בד הג'ינס משפיע על צורת סימני הדם.  בתחום ספציפי  ורלוונטי  זה -  הגברה והשוואה של עקבות נעליים בדם על בדים בכלל ועל בד ג'ינס בפרט – עולה מומחיותו של ירון שור על זו של בודזיאק.  

  1. הספרות המקצועית היחידה עליה הסתמך בודזיאק בחוות הדעת, היא ספרו, אשר המהדורה האחרונה שלו משנת 2000. הספר כולל תת פרק שנושאו שיטות כימיות ל#1492;גברת עקבות בדם[47]. הוא אינו מתייחס באופן ספציפי להגברת עקבות על בדים, ובפרט על בדים בעלי רקע כהה או בלתי אחיד. הספר אף אינו מאזכר כלל את השיטה בה השתמש ירון שור בתיק זה,  אשר הוכחה כיעילה לגבי עקבות בדם מבדים ומג'ינס בפרט: הרמת העקבות באמצעות אלג'ינייט, מה שמאפשר יצירת מעתק של העקבה על רקע בהיר ואחיד, והגברתה בהמשך בחומר כימי (אמידו בלק), היוצר ניגוד בין צבעה לבין צבע האלג'ינט.  המדובר בשיטה שפותחה ונחקרה לאחר שנת 2000 בה פורסם הספר. אין לשיטה זו כל אזכור בספר.

פרט לאמור בספר, שהינו, כאמור, אסופה של מחקרים שבוצעו על ידי אחרים, הסתבר בחקירה הנגדית כי המאמר היחיד שפרסם בודזיאק בנושא עקבות בדם, מבוסס למעשה על מחקרו של חוקר אחר בשם פישר[48].

בודזיאק אישר בחקירתו הנגדית כי הוא לא ערך שום מחקר מדעי בנושא עקבות בדם על ג'ינס ולא מכיר מחקר רלוונטי כזה שבוצע על ידי חוקרים אחרים[49]. הוא אף לא גילה בקיאות[50] במחקרים שהוצגו לו שעניינם  הגברת עקבות בדם על בדי ג'ינס[51] לפירוט המחקרים הללו בהרחבה, בפרק העוסק ב"טיעון הג'ינס להלן".  

בודזיאק אף לא הבחין כי נעשה שימוש בחומר כימי להגברת העקבות בתיק זה, אף שבדק בעצמו את המוצגים עד שהדבר נאמר לו מפורשות על ידי התובעת[52].

  1. לעומת זאת,  ירון שור ועמיתיו ביצעו  - עובר לחקירה בתיק זה בה עשה שימוש במעתק אלג'ינייט, מחקר עצמאי  בהרמה ופיתוח עקבות בדם באמצעות אלג'ינייט, והגברתן, בסוליה מבוקרת אשר הוטבלה בדם ולאחר מכן דרכה על בד ג'ינס ועל בדים נוספים. כאשר החוקרים עשו ניסיונות בהרמת העקבות באלג'ינט מסוגים שונים, ולאחר מכן בהגברתם בחומרים כימיים שונים. השיטה שננקטה בתיק זה, היתה זו שהוכחה כאופטימלית במחקר העצמאי, כמו גם במחקרים נוספים שפורסמו. מחקר זה הוצג הן במצגות בכנסים בינלאומיים של חוקרי נעליים (אחד מהם לפחות בנוכחות בודזיאק, אוזכר במאמרים של חוקרים זרים[53], ופורסם לאחרונה בכתב העד מדעי פורנזי מוכר במאי 2013[54].
  1. הכרת התביעה או  מומחה התביעה במומחיותו של בודזיאק?
  1. במסגרת  הבקשה לראיות חדשות בבית המשפט העליון,  טענה ההגנה כי  התביעה, מומחה התביעה ובית המשפט הנכבד  אף הם מסכימים ללא עוררין להיותו של בודזיאק מעין "סמכות עליונה" אורים ותומים, אשר על פיו יישק דבר:
  • בית המשפט המחוזי התייחס בהכרעת דינו, בעקבות טענות התביעה, מספר פעמים למומחה ויליאם בודזיאק כסמכות מקצועית עליונה בתחום השוואת טביעות נעל. האמון הרב שניתן על ידי בית המשפט המחוזי במומחה התביעה רפ"ק שור נגזר בין היתר מכך שמר בודזיאק הזכיר את שמו של שור בפרק התודות באחד מספריו. ביקורת רבה הוטחה במומחה ההגנה על ידי התביעה ובסופו של דבר על ידי בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין על כך שחוות דעתו לא תאמה את משנתו של המומחה בודזיאק. קריאת הפרק בהכרעת הדין העוסק בחוות דעת המומחים מותיר את הרושם לפיו השופטים סבורים כי מר בודזיאק היה אף הוא מאמץ את מסקנותיו של מר שור. נראה כי השופטים סברו כי בעוד מומחה ההגנה הציג עמדה לא מקצועית, רפ"ק שור פעל על פי המתודולוגיה המקצועית פורנזית הנדרשת, כפי שהתווה מר בודזיאק."
  • ההגנה סבורה שמעבר לחשיבות העצמאית של מעמדו המקצועי של מר בודזיאק בתחום הרלבנטי, ישנה חשיבות מיוחדת לכך שניתן לשמו ולמעמדו משקל מהותי בהעדפת חוות דעתו של רפ"ק שור על פני זו של מומחה ההגנה."  

  1. דברים אלה מסלפים לחלוטין את עמדת המאשימה בהליך העיקרי.
  2. רפ"ק שור לא התייחס ולא נדרש להתייחס על ידי מי מהצדדים לבודזיאק, מטוב ועד רע. לא כאביו הרוחני, לא כמורו ולא כרבו, ועל כן תמוה כיצד  יכולה ההגנה לטעון כי חוות דעתו של שור נסמכת על תורתו של בודזיאק, או על המתודולוגיה המקצועית שהתווה בודזיאק, כביכול.  ההגנה אף התנגדה החזרתו של שור לדוכן העדים כעד הזמה, מה שהיה מאפשר  לה לחקור אותו על כך.
  3. הסיבה להתייחסות התביעה לספרו של בודזיאק בחקירתו הנגדית של מומחה ההגנה קופר, היתה כי קופר ציין כי השתלם אצל בודזיאק. לפיכך -  הפנינו לכך שאותו בודזיאק, אשר ככל הנראה, נתפס כסמכות בעיני קופר, הביע הערכה למומחה הישראלי שור.
  4. אף הפנייתו של קופר לספרו של בודזיאק  בנקודה ספציפית, נעשתה על אותו רקע. התביעה אינה חולקת על כך שהספר, כשלעצמו, הינו טקסט בוק ראוי המרכז ידע ומחקרים כלליים בתחום עקבות הנעליים שהיו קיימים למועד פרסומו לפני כ- 13 שנים. ואולם, קצרה ידנו להבין כיצד מסיק מכך ב"כ ההגנה כי נוצר רושם כאילו בודזיאק  מסכים עם חוות דעתו של שור. ודאי שהתביעה לא טענה בשום מקום כי בודזיאק הינו "סמכות עליונה", "שונה משניות" או "מתווה מתודולוגיות". [דומה הדבר, בהשאלה, לטענה כאילו הפנייה בהערת שוליים של סיכומי צד, לאזכור פסק דין פלוני בספרו  של קדמי,  משתמע ממנה כי השופט קדמי, בשבתו בבית המשפט העליון היה פוסק לטובת אותו צד, ומכאן שאף השופט דכאן צריך לפסוק לטובתו].
  5. באשר לחמשת אזכוריו של בודזיאק בהכרעת דינו של בית המשפט הנכבד כמפורט בטענות ההגנה לעיל.  אין המאשימה סבורה, מקריאת הכרעת הדין, כי המשקל שניתן למומחיות שור או לעדותו מסתמך על הנחה כלשהי כי בודזיאק היה תומך בה, ומכל מקום הדברים מונחים לפתחו של בית המשפט הנכבד להבהירם ולהכריע בהם כפי שיראה לנכון לאחר שמיעת עדותו הבלתי משתמעת לשתי פנים.
  1. התייחסות בודזיאק למומחיותו של שור

עולה, כי בניגוד גמור לביטול בו התייחס בודזיאק לממצאיו של שור בתיק זה, התייחסותו לשור לאורך השנים מלמדת על הערכה למומחיותו של האחרון. בהקשר לפסקה הקודמת יובהר כי אנו מתייחסים לדברים אלה לא משום שאנו רואים בבודזיאק סמכות עליונה או כדי לבסס עליהם את מומחיותו של שור, אלא כדי להראות כי ההגנה, אינה חולקת על מומחיותו של מומחה התביעה.

  1. בודזיאק אזכר במהדורה השנייה של ספרו מאמר שכתב שור בנושא עקבות נעליים באבק, ועל כך אף מצא לנכון להודות לו בפתח הספר[55].
  2. בשנת 2005, כתב בודזיאק לשור מכתב המלצה לצרכי קידום מקצועי. במכתב ציין בודזיאק כי הוא פגש לראשונה את ירון בכנס בשנת 1994, וכי שור הוא בעל גישה מדויקת ואנליטית לשאלות פורנזיות שונות. עוד מציין בודזיאק במכתב כי הוא דן והתכתב עם שור, בהזדמנויות שונות, לגבי שיטות הרמה ושיפור של עקבות, הוא מכיר את רוב עבודתו המחקרית של שור ופרסומיו שתרמו הרבה לקהילה הפורנזית וזכו להערכה מצד עמיתים, והוא מאמין כי שור הינו נכס לא רק למשטרת ישראל אלא לקהילה הפורנזית בכלל. הוא ממליץ עליו ללא היסוס לקידום מקצועי[56].
  3. בבית המשפט אישר בודזיאק את תוכן המכתב וכי הוא עומד מאחורי דבריו, אף כי הבהיר כי לא עבד בעבר לצד שור על תיקים אלא רק הכיר את עבודתו המחקרית (אף שהיה מודע לכך שההמלצה הינה לקידום מקצועי, וההמלצה נוגעת בעליל לא רק לענייני מחקר)[57]. עוד העיד כי הוא עמד מאחורי הזמנתו של שור ועמיתתו שרינה ויזנר להרצות בכנס בפלורידה בשנת 2010[58] (על כך בהמשך).
  4. הסטנדרט של סולם דרגות הודאות שפורסם על ידי SWGTREAD בהשתתפות בודזיאק ב2013, נסמך בין היתר על המאמר שפרסמו שור ועמיתיו האירופים ב-2006.
  1. מהימנות אישית ומקצועית

פגם משמעותי בחוות דעתו ובעדותו של בודזיאק, הינו, לדעתנו בתחום המהימנות האישית והמקצועית. לאורך כל חוות דעתו של בודזיאק בלטו היהירות והביטול בהם הוא מתייחס לממצאיו של שור,  והנטייה לקבוע קביעות קיצוניות, אף עד כדי מופרכות, שאינן מתיישבות לא עם הראיות הנראות בעין, ולא עם אמירות של בודזיאק עצמו בעבר, ומעוררות רושם כי מדובר בחוות דעת מוטה הבאה לרצות את מי שהזמין אותה, ובפרט לאור הפנייה התמוהה שנשלחה אליו. יתר על כן, במהלך העדות עצמה, נתפס בודזיאק לא פעם באמירות לא מדויקות בלשון המעטה, מוטות ומטעות. לדעתנו, די בדברים אלה, על מנת להפחית עד מאוד במשקל חוות הדעת. נחלק את ההפניות להלן למספר ראשים:

  1. מכתב הסניגורים:

הוברר, כי בתאריך 19.2.12, סמוך לאחר הפניה הראשונית לבודזיאק בשלב הערעור, שלחו לו הסניגורים מכתב רשמי שכותרתו:

"Basic information regarding the case of Mr. Roman Zadorov"[59] 

יצוין כי המכתב נמסר לתביעה יחד עם החומר שהועבר על ידי ההגנה למומחה, אולם עובר לדיון טענו ב"כ ההגנה כי הוא נמסר בטעות, ואף התנגדו להגשתו בטיעון של חסיון עו"ד לקוח.  כב' בית המשפט, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וקבלת פסיקה, קיבל את המכתב כראיה, בציון שבמידת הצורך ירחיב על כך בפסה"ד המשלים[60].

לאחר פסקה קצרה בה מתואר האירוע ונסיבות תפיסת הנעליים תוך ציון  פרטים שגויים, אגב[61]. מופיעה  הפסקה הבאה שכותרתה "אזהרה", תכנה יובא כלשונו ומדבר בעד עצמו:

  • 4.        Caution: We feel it is necessary to add a word of caution regarding Mr. Short's work. While we are not experts, we suspect that the presentations are made in a way that could prejudice one's opinion. We urge you to view those presentations with a critical eye. Obviously we are not implying in any way that Mr. Short's work is intentionally misleading, we suspect that serious honest mistakes were made."

בהמשך לכך, מפנים הסניגורים הנכבדים את בודזיאק לאותם ספקות שהתעוררו בליבם מתוך עדותו וחוות דעתו של שור, וביניהם: העדרו של ה"אי" בתוך הבומרנג בעקבה 2 (סעיף 10), והתזוזה בין שני המצגים של עקבה 4 (סעיף 11).  

נציין כעובדה, כי בודזיאק אכן טען בחוות דעתו כי המצגת של ירון שור (בנוגע לעקבה 1) אינה תואמת לעקבה וכי שור סבל מ"הטיה קונטקסטואלית". בנוסף, הוא אכן התייחס  - במצגת ובעדות, לנושא ה"אי" בבומרנג, ואף לתזוזה בין שני המצבים בעקבה 4. אותה טרח להדגיש בקו אדום[62], אף כי אישר שאין לה משמעות ראייתית[63].

בודזיאק שלל, בחקירתו הנגדית, כי המכתב השפיע באורח כלשהו על חוות דעתו. כשהוצגה לו האפשרות כי הוא הבין שאם לא יכתוב חוות דעת על פי הנדרש, לא יוזמן כמומחה ולא יקבל את השכר עבורה, השיב באופן נחרץ:

  • "זה מעולם לא קרה, ובמקרים בינלאומיים התשלום נעשה מראש לא מסיבות אלה, אלא מסיבות לוגיסטיות אחרות. השכר שלי הוא 1200$".

ואולם, כאשר התבקש לדוק פורתא האם מדובר במקדמה או במלוא התשלום שקיבל עבור חוות הדעת, התברר אחרת:

  • עד, מר בודזיאק:        בעבודות שלי בין אם עבור ההגנה או התביעה אני דורש תשלום ראשוני מינימלי,  עבור התשלום הזה אני מעניק 5 שעות של זמן בדיקה במקרים רבים זהו כל הזמן הדרוש בכדי לפתור את המקרה , אם זמן נוסף נדרש אז חשבון נוסף מוצע עבור הכמות הזו.

ש :        בתיק הזה הוצא חשבון נוסף.

ת :        כן."[64]

נפנה לדברי של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהכרעת דינו במשפט החוזר של רוצחי הילד דני כץ[65], ביחס למכתב פניה בלשון דומה לת/833, ששלח הסניגור, עו"ד אביגדור פלדמן, למומחה מטעמו, שם הסביר הסניגור למומחה איזו חוות דעת תסייע לזיכוי הנאשמים לדעתו. בהכרעת דינו, התייחס בית המשפט בחומרה ללשון הפניה, ואף ראה אותה כמשליכה ישירות על משקל חוות הדעת, דברים היפים למקרה שבפנינו כאילו נכתבו במיוחד עבורו:

  • "המעט שנוכל לומר הוא, כי פניה מעין זו אל עד מומחה מכרסמת במידה ניכרת באמינות ובמשקל חוות הדעת. מקובל עלינו, כי מומחה המובא ע"י צד, חזקה שחוות דעתו משרתת את מטרתו של אותו צד. עדיין, המאפיין את עדות המומחה, הבסיס לעצם התרת השמעתה, נעוץ בהנחה שהמומחה יפעל על פי מיטב שיפוטו המקצועי, ביושר ובאובייקטיביות".
  • פניה בנוסח של ת/539 מצביעה על הכוונה של המומחה ומטילה עליו מראש מעין אחריות לחוות דעת מוזמנת, שספק אם תאפשר לו לחוות דעתו על בסיס מקצועי טהור, ואזי איזה ערך יש לחוות הדעת?"[66]

  1. הקצנה, ביטויים חריפים, וביטול המומחה של הצד השני = חוסר אובייקטיביות

מסקנותיו של בודזיאק כי  אין בסימני הדם על המכנסיים שום פרטים הראויים להשוואה משמעותית, אף עד כדי קביעה כי מדובר בכלל בעקבות נעליים  הן קיצוניות. הוא אינו מסתפק בכך, אלא טורח לחזור עליהם שוב ושוב[67], ואף לפזר על פני חוות הדעת הערות "מחמיאות" בלשון סגי נהור לשור ולמסקנותיו:

נביא מספר דוגמאות על קצה המזלג:

  • המידע המוגבל הקיים בסימני הדם הספציפיים שעל הג'ינס נמצא הרחק מקנה המידה הפורנזי בו נעשה שימוש בהשוואות פיסיות מסוג זה על מנת לבצע בדיקה השוואתית ישירה המבוססת על סממנים ברורים וניתנים לאישור"[68].

  • ברגע שהאזורים הפגומים בפועל בנעל הסלמנדר והטבעת ניסיון של אותה נעל הפכו מוכרים למר שור אזי הסימונים שלו לאחר מכן  של חללים דומים בצורתם בג'ינס הושפעו מאד מידיעה זו והיו נתונים להטייה קונטקסטואלית"[69].

  • כאשר סוקרים את התמונה של הג'ינס יש אשליה של עיגול  באזור העקב. אני קורא לזה אשליה משום שהוא מופיע שונה במידת מה בכל פעם שמסתכלים עליו"[70].

כמובן, שהמומחה זכאי לדעתו, קיצונית ככל שתהא. העדר כבוד למומחה מטעם הצד השני יכול להתפרש כחוסר נימוס גרידא. ואולם, אנו סבורים כי התבטאויות אלה מלמדות על חוסר אובייקטיביות, כפי שינומק להלן:

  1. ראשית לכל יש לומר את המובן מאליו, אשר כמעט נדחק הצידה:

העקבות, או לפחות חלקן נראות בעין בלתי מזוינת של הדיוט        

פסיקת בתי המשפט הנוגעת לעדות מומחים, ובפרט לגבי עקבות נעליים הטעימה כי בית המשפט יכול לפסוק גם על פי קריטריונים של שכל ישר, ולהעדיף את מראה עיניו על עדות מומחה, כפי שנקבע בעניין תורג'מן:[71] 

  • בית המשפט לא התעלם מחות דעת נוגדת שהוצגה על ידי הסניגוריה, אולם לאחר שבחן את חוות הדעת ואת העדויות אלה מול אלה וגם הבחין במו עיניו בסימנים הייחודיים אשר נתגלו בטביעות ושנראים לעין בנעלים, שהוצגו בפניו ונבדקו על ידו, העדיף את גרסתו של המומחה מטעם התביעה".

  • מקובלת עלינו המסקנה שהגיעה אליה הדרגה הראשונה לא רק על- פי בחינת חוות הדעת והמוצגים שהתלוו אליהן אלא גם על-פי בחינה של המוצג שערך בית המשפט בעצמו והשוואת הנעל לטביעות מבחינת הסימנים הייחודיים הנחזים לעין. הדרך בה הלך בית המשפט, לפיה בחן את המוצג בעצמו, מותרת היא".

אין להתעלם מן העובדה כי בית המשפט הנכבד כבר אמר דברו בעניין זה בהכרעת הדין המקורית. אכן, כפי שהסניגור טען במהלך החקירה, משנפתח ההליך בנושא עקבות הנעליים, על בית המשפט לבחון את הראיות החדשות בלב פתוח ובנפש חפצה, ואינו אמור להישאר "נעול" בשבי הכרעתו המקורית, ואין אנו טוענים אחרת. ואולם, לפחות היינו מצפים מן המומחה כי ייתן הסבר כלשהו המתקבל על הדעת, הכיצד מקבץ  אקראי של כתמים שיכלו להיווצר "מכל דבר" נוצר דווקא בצורה מובהקת של סולית נעל (ולו נתעלם לרגע מן השאלה  -  איזו נעל).  

תשובה שכזו אין בחוות הדעת או בעדותו של בודזיאק. במקום זאת יש בעדותו שלל של התפתלויות וסתירות, התחמקות מלהשיב לשאלות, וקביעות מופרכות שאינן מתיישבות עם השכל הישר.

כך למשל, טען בודזיאק כי סימני הדם יכלו להיווצר בין היתר, ממה שמכונה "castoff" -  התזת דם מכלי הרצח בזמן תנועה. כאשר ב"כ המאשימה הציגה בפניו את תמונת "אזור 1" –לצד דוגמה לתצורה הייחודית של "castoff" (ושאלה אותו האם לדעתו מדובר בתמונות דומות, לא התבלבל בודזיאק והשיב בחיוב:  

  • ש: ..ואני מציגה לך מאותו אתר של סוויד סטיין דוגמה לקסטוף , כן , זה בלד קסטוף זה מה שיש לנו על הכיס השמאלי של הנעל , האם זה נראה לך דומה ?

עד, מר בודזיאק:        של המכנס .

ש :        של המכנס , תמונה שאנחנו אומרים שזה עקבת נעל , האם זה דומה לקסטוף , כן ?

ת :        זה עשוי , כן" .

נראה לנו, כי מי שטוען ברצינות, מעל דוכן העדים, במסגרת עדות מומחה, כי יתכן שצורת עקבת הנעל המופיעה מימין בעקבה 1, הכוללת קו מתאר ופסים מקבילים וכל הנדון לעיל, דומה עד כי יכלה להיגרם מאותו מנגנון שיצר את התמונה השמאלית, ייקרא לו רק בשם אחד – מוטה ובלתי אובייקטיבי בעליל.

  1. שנית, הסתבר בחקירה הנגדית, כי יומרת העד לקבוע מהו הסטנדרט המקובל להשוואה פורנזית וכיו"ב', אין לה על מה שתסמוך. העד לא הפנה לשום מקור מקצועי, או סטנדרט מחייב שפורסם במקום כלשהו, האומר מהו קנה המידה הפורנזי המקובל, והוא הודה כי טענתו שממצאי שור נמצאים הרחק מן הסטנדרט הפורנזי, היא דעתו האישית, הא ותו לא[72].  אין לבודזיאק כל יתרון מובנה על פני שור בהסקת מסקנות מהו הסטנדרט הפורנזי, שכן אף שור הינו מומחה בינלאומי מוסמך ומנוסה. ההימנעות מציון "לדעתי", והשימוש בלשון "אוניברסלית" המבטלת קביעות המומחה האחר, ללא שום בסיס, מלמדת אף היא על חוות דעת מוטה.
  2. הסתבר, כי מלבד מכתב ההמלצה המחמיא שכתב לשור לעיל, כתב בודזיאק מכתב המלצה נוסף לצורך קידום  לדרגת מחקר, בשנת 2010, לשרינה ויזנר (להלן: "ויזנר"), עמיתתו של שור במעבדת סימנים במז"פ, אשר העד אישר כי ידוע לו שעבדה יחד עם שור על תיק זה[73].

בהמלצה מציין בודזיאק כי הוא מכיר את ויזנר מס' שנים וכי התרשם מעבודתה במיוחד, בעקבות מצגות, המשקפות את עבודתה, שראה בכנס בנושא עקבות נעליים שהתקיים בפלורידה בשנת 2010. בודזיאק מציין כי המצגות, בהן צפה אישית, משקפות רמה גבוהה של התלהבות וידע בנושא עקבות. עוד התרשם ממגוון הנושאים שחקרה ויזנר, החל מזירות פשע קשות והרמת עקבות, ועד לנושאים הקשורים לזהות ואחוזי טעות, המשקפים את ניסיונה הרב, ומהווים תרומה רבת ערך לשדה המחקר הפורנזי, וממליץ עליה בחום כנכס בתחום.

ב"כ המאשימה הציגה את תכנית הכנס בפלורידה[74], שם הציגו ויזנר ושור שתי מצגות המשקפות את מחקריהם המשותפים, אחד מהם במימון משרד המשפטים האמריקאי. בודזיאק העיד כי הוא השתתף בארגון הכנס,  אישר את הצגת שתי המצגות, והזמין את שור וויזנר.  

מסתבר, כי שתי המצגות, אשר הוצגו בדיון, כללו מספר רב של שקופיות  המדגימות את ממצאיהם של שור וויזנר בתיק הנוכחי -  למעשה אותן תמונות אשר מצויות בתיק העבודה ואשר נבדקו על ידי בודזיאק במסגרת חוות דעתו.

בחוות הדעת ובעדותו כאן, פסל בודזיאק את הממצאים הללו מכל וכל, ואף טען כי הם נמצאים הרחק מן הסטנדרט הפורנזי. ואולם, לא זו בלבד כי הוא לא הטיח ביקורת דומה בשור וויזנר לאחר הצגת המצגות בכנס, אלא שהוא מצא לנכון לכתוב, זמן קצר לאחר הכנס, מכתב המלצה בו הביע  התפעלות מהן כמשקפות רמת ידע גבוהה.  כשהוצגו לו הדברים בחקירה בודזיאק טען כי אינו זוכר בדיוק את השקופיות ולא התעמק בהן בעת ההצגה[75]. אכן, אין לצפות כי מי שנחשף למצגת במסגרת הרצאה בכנס, יעמיק בכל שקופית כמי שמבצע בדיקה השוואתית לצורך כתיבת חוות דעת. אלא שנוכח טענתו של בודזיאק כאן, ביחס לאותם סימני דם,   ניתן היה לצפות כי מומחה ברמתו לפחות יבחין,  אף מתוך המצגת, כי אין בפניו עקבות נעליים כלל  אלא גיבוב של כתמים היכולים לנבוע מכל מקור שהוא ואינם ראויים להשוואה כלשהי, או לפחות לתת המלצה לאקונית יותר.  

התנהלות זו מלמדת, לדעתנו, כי עמדתו הקיצונית של בודזיאק ביחס לאותם  מומחים ואף אותם ממצאים עצמם, לא נולדה בנסיבות בהן היה צופה אובייקטיבי, אלא רק כאשר הוא התבקש לחוות דעתו עליהם כמומחה מטעם ההגנה, שתפקידו המוצהר לנגח את שור ולפסול את ממצאיו. מדובר בראיה חד משמעית להעדר האובייקטיביות שלו.

  1. התחמקות מתשובה לשאלות:

על חוסר  אמינותו האישית והמקצועית של בודזיאק מלמדת אף התנהגותו בעת העדות, מדובר בעד שהתחמק בשיטתיות מלענות לשאלות שהוצגו לו בחקירה הנגדית, תוך שהוא משיב תשובות שאינן לעניין ונואם נאומים.  בחלק מהמקרים, בית המשפט אף העיר על כך במפורש. מפאת קוצר היריעה, לא נפרט כאן את כל המקרים, ובית המשפט מופנה לעמודים המתאימים בפרוטוקול (ר' הערת שוליים)[76]

  1. #1514;שובות סותרות ולא מדויקות

אינדיקציה נוספת לחוסר אמינותו של בודזיאק הוא העובדה שמסר בחקירתו הנגדית,  כלאחר יד, במספר הזדמנויות, תשובות שהובררו  כלא נכונות בעליל, אשר השתנו לאחר שהוצגו לו נתונים שלא צפה כי יהיו בידי התביעה. נביא כאן מספר דוגמאות, כן נתייחס לדוגמאות נוספות לחוסר אמינות העד במסגרת הדיון בחוות הדעת לגופה:

  1. העד נשאל אודות המאמר  היחיד בנושא עקבות בדם, המופיע ברשימת הפרסומים שלו בקורות החיים, האם מדובר במאמר פרי מחקר שבוצע על ידו, והשיב בחיוב. מיד לאחר מכן, כאשר הוצגה לו העובדה שהמאמר הוא פרי מחקר של קולגה בשם ג'ון פישר, הסכים לכך והבהיר רק כי פישר אינו עמיתו למעבדה אלא חוקר מפלורידה[77].
  2. העד טען כי הוא קרא את הכרעת דינו של בית המשפט בתיק שנמסרה לו: ואולם, כאשר נשאל אודות קביעת השופטים כי הם רואים במו עיניהם עקבות נעליים על הג'ינס השיב "אין לי ידע אישי או מחלוקת עם מה ששלושת השופטים אמרו"[78].
  3. כך, טען העד כי הוא קרא, בטרם כתב את חוות דעתו, את תרגום פרוטוקול עדותו של ירון שור[79]. ואולם התברר כי בחוות הדעת אין כל התייחסות לדברים שאמר שור בפרוטוקול, אלא לחוות דעתו של שור ולמצגות שהציג בדיון. בכל המקרים בהם נשאל בודזיאק האם או כיצד  שור התייחס לנקודה פלונית בעדות, לא ידע להשיב[80].  

בנוסף, כאשר בודזיאק נשאל האם העירו לו בעבר על כך שלא קרא את עדותו של מומחה שהוא בא להזים את עדותו, השיב בשלילה. בניגוד לכך עולה כי בתיק סימפסון, בודזיאק הודה כי הוא בא להעיד כעד הזמה לעדות מומחה אחר, ד"ר לי, מבלי שקרא את עדותו של לי, אלא רק צפה בחלקים ממנה בשידורי טלוויזיה, אשר שודרו בחוף המזרחי באופן מקוטע בגלל  הפסקות הפרסומות[81].

  1. בודזיאק טען בחקירה הנגדית כי לא ערך לג'ינס בדיקות כלשהן, מכיוון שנאסר עליו לבצע בדיקות כימיות הרסניות וכי מה שהורשה לו לעשות היה בחינה ויזואלית וצילום ולא מעבר לכך. התובעת הציגה לעד תמונה בה הוא נראה מכניס את הג'ינס למכשיר כלשהו[82] ונשאל מה הוא עושה. העד השיב כי הוא ניסה לעשות בדיקה של "הטבעת אריג" אולם הבדיקה לא הצליחה והוא לא הורשה לבצעה בשל הפוטנציאל ההרסני. או אז, הוצגה לעד תמונה נוספת בה נראית  הטבעה על גבי נייר[83], השיב כי הוא אכן ביצע את הבדיקה, וברשות מר שור, אולם לא באזור של סימני הדם (השאלה לא סויגה כלל לעניין אזור סימני הדם). כאשר נשאל מדוע קיום הבדיקה לא נזכר בחוות הדעת, והנייר עליו הוטבע הג'ינס לא היה בתיק העבודה שלו? השיב כי הנייר אבד בטיסה בחזרה לארה"ב, והוא לא עשה בו שימוש[84]. יצוין כי הטבעת האריג  על תוצאותיה ועצם קיומה, למעשה הועלמה כליל מתיק העבודה של העד, ותועדה רק בצילומיו של עו"ד הרמלין שנכח בה.
  2. העד נשאל בחקירתו, בהקשר לקו המתאר המעוקל בעקבה 1, האם נכון שנעל הדורכת בדם ולאחר מכן על משטח, תיצור "אפקט סחיטה"  (דם שנסחט מהנעל)[85] לאורך קו המתאר? העד השיב כי אפקט זה מתרחש רק במגע עם משטח קשיח). התברר כי במשפט סימפסון, העיד העד ההפך: כי  אם הנעל דרכה בדם, ולאחר מכן נוגעת באריג אפילו בצורה קלה, לא יתכן שלא תיווצר צורה של קו הגבול. ועל כן - העדרו של קו  מתאר של נעל בסימן דם על מכנסי הג'ינס של הקורבן  - מוכיח כי הסימן אינו יכול להיות עקבת נעל.  לאחר שהוצגו לו דברים אלה, אישר העד כי התופעה אכן מתרחשת גם במשטחים שאינם קשיחים, אף כי היא מותנית בכמות גדולה של דם על הסוליה[86].

  1. נתונים נוספים המפחיתים ממשקל חוות הדעת
  1. העדר אימות  ע"י בוחן נוסף

נוהג מקובל בקהילייה המדעית, ובפרט בבדיקות השוואתיות, הינו אימות ממצאי ומסקנות חוות דעת מומחה, בבדיקה של בוחן נוסף המומחה בתחום. אימות כזה בוצע לחוות דעתו של ירון שור, החתומה  (בנוסחה המקורי שהוגש לבית המשפטׂ) גם על ידי ראש מעבדת סימנים – סנ"צ נדב לוין, כמו גם לחוות דעתו של קופר. גם נהלי SWGTREAD – קבוצת העבודה האמריקאית אליה משתייך בודזיאק, ואשר הוא השתתף בניסוחם, ממליצים על ביצוע אימות כזה  [87]( verification).  

למרות זאת, העיד בודזיאק כי הוא לא ביצע אימות של חוות דעתו ע"י בוחן אחר. הוא טען תחילה כי הסיבה לכך היא שהיה עליו לקבל רשות לשכור בוחן נוסף. כאשר נשאל האם ביקש מב"כ ההגנה רשות כזו וסורב, הודה שלא עשה כן בתיק זה, ואף לא בשום תיק אחר בו נתן חוות דעת (לפחות כמומחה הגנה)[88]. אין ספק, כי הסתמכותו של בודזיאק על דעתו שלו בלבד, מפחיתה ממשקל חוות דעתו, כפי שהיא מלמדת על יהירות והתנשאות כלפי קהיליית בוחני הנעליים האחרים.

  1. הסתמכות על תרגום פגום של חוות דעתו של שור

בודזיאק קיבל לעיונו מן ההגנה, טרם כתיבת חוות הדעת, תרגום לאנגלית של חוות דעתו של ירון שור[89]. תרגום זה שימש אותו כבסיס להתייחסות למסקנות ירון שור, ואף קטעים ממנו מצוטטים לאורך חוות הדעת נ/329.

ב"כ המאשימה בדקה ומצאה כי נפלו בתרגום זה ליקויים לא מעטים, חלקם הוצגו כדוגמה לעד אשר אישר כי הם אינם מהווים תרגום נאות. כך למשל -  תורגמה המילה "מתאים" אשר מופיעה (בהטיות שונות) ביחס לכל העקבות בחוות הדעת המקורית של שור[90], למילה האנגלית  "identical" שפירושה "זהה" במקום למילה  "corresponds". לעניין המינוח הנכון באנגלית, מופנה בית המשפט לפרק ההגדרות בספרו של בודזיאק עצמו וכן לעדותו. רמת הוודאות שנתן שור לחלק מן העקבות "אפשרי בהחלט", תורגמה ל "absolutely  possible" -  מונח שאינו קיים כלל בטרמינולוגיה המקצועית של השוואת עקבות נעליים, במקום ל "probable", ועוד[91]. בודזיאק העיד כי לא היה מודע לכך שהחלקים בחוות דעתו של שור שצוטטו בחוות דעתו, אינם מתורגמים בצורה מדויקת[92]. נציין כי הקטעים שצוטטו בחוות דעתו של בודזיאק ביחס לעקבות השונות, כוללים טעויות כפי שהודגם[93].

אין המאשימה טוענת, כי אילו היתה חוות דעתו של שור מתורגמת כיאות, היה בכך כדי לשנות ממסקנותיו של בודזיאק מן הקצה אל הקצה. ואולם, יתכן שהדבר היה ממתן את חוות דעתו, אילו היה מבין בצורה ברורה, ששור לא טען ל"זהות" בין סימני הדם לבין סולית הנעל, אלא רק מצא ביניהם דמיון או התאמה מסויגת, ומסקנותיו אינן קיצוניות כפי שסבר בודזיאק ועל כן ראה אותן כמופרכות[94].

  1. Bodziak versus Cooper

אנו מצויים בסיטואציה נדירה, בה מביאה ההגנה, במסגרת אותו הליך, שני מומחים הטוענים למסקנות סותרות:

מומחה ההגנה בהליך העיקרי, קופר, תלמידו של בודזיאק,  הסכים דווקא עם שור, כי המ#1491;ובר בעקבות נעליים:  

"ש. האם אתה יכול לומר, כמומחה, בוודאות, שהסימנים שנראו על מכנסי הג'ינס של המנוחה הם אכן עקבות נעליים בכלל, אני מתייחס לכל הסימנים שבדקת.

ת. אני משוכנע ומרוצה שלפחות חלק מהסימנים שייכים לנעליים, סימן אחד נראה ביחוד כמו טביעת נעל. סימן 3 אני לא משוכנע שזו חייבת להיות נעל. סימנים 4 ו- 6 יש בהם קצוות שאופיינים לעיקול של קדמת נעל. סימן 2, לא ראיתי שום מאפיינים. סימן 5, האזור המורכב מסביב לכיס הימני, יכול היה להיווצר על ידי נעל, ישנם קצוות וצורות מעגליות שלפעמים ניתן לראות על סוליות נעל, אך לא הייתי שולל את האפשרות שזה נוצר מפריט אחר"[95]

קופר הסכים אף כי כל העקבות שעל הג'ינס נוצרו על ידי אותו זוג נעליים[96].  אף כי קופר לא הסכים עם רמת הוודאות של שור, הוא לא שלל כי העקבות נוצרו על ידי נעלי הסלמנדר, ולא יכול היה להצביע על שום דגם אחר שיכול היה להותירן[97].

בודזיאק אישר בעדותו כי קופר למד בקורס שהועבר על ידו, בו נלמד בין היתר נושא העקבות בדם. כמו כן, לשאלת התביעה האם הוא מלמד בקורסים אלה כיצד לזהות פרטים לפי הסטנדרט הפורנזי המקובל, השיב בהרחבה, כי הוא מדגיש את נושא הבהירות יותר מכל דבר אחר, ואף נותן במהלך הקורס מקרים רבים לעבודתם הפרטנית של הבוחנים ומוודא כי הם מבינים שיש רמה מינימלית של בהירות ואיכות לפני שניתן להגיע למסקנות. כאשר תמהה התובעת הכיצד קופר, אשר עבר את הקורס, ובא להעיד כמומחה הגנה קבע כי הוא משוכנע ובטוח שהעקבות נעשו על ידי נעל, השיב בודזיאק כי זה נובע מחוסר ניסיונו הבולט[98].

לדעתנו, לא  די באמירה בעלמא זו. אכן, קופר מנוסה פחות משור ומבודזיאק, אולם בודזיאק לא הראה במה בדיוק נובעות מסקנותיו של קופר  מחוסר ניסיונו. יש להביא בחשבון כי דווקא חוסר ניסיונו של קופר היה צריך להביאו לדבוק בתורתו של מורו, ולא להפך. קופר אף קיבל אימות לחוות דעתו מבוחן נוסף בניגוד לבודזיאק. נעיר עוד כי פרט לניסיון החסר,  הפגם שמצא בית המשפט הנכבד בחוות דעתו של קופר, הוא דווקא היותה מוטה לטובת ההגנה, כפי שצוטט בפתח סיכומים אלה[99]. עוד עולה מהכרעת הדין, כי בית המשפט הנכבד לא התעלם כליל מחוות דעתו של קופר, אלא ראה בקביעותיו של קופר, ככל שאלה לא חלקו על קביעותיו של שור, משום חיזוק למסקנותיו של שור[100].

מכל אלה עולה, לדעתנו, כי ממצאיו המתונים של קופר, אשר אושרו בחלקם המפליל על ידי בית המשפט, עומדים אף הם לרועץ להגנה ומפחיתים עוד ממשקל חוות דעתו הקיצונית של בודזיאק.

  1. חוות הדעת לגופה – שלילת טיעון הג'ינס

נדבך מרכזי ומשמעותי בחוות דעתו של בודזיאק, העובר כחוט השני לכל אורכה  - כקביעה כללית וביחס לכל אחד מן הסימנים באופן ספציפי, הינו כי בד הג'ינס משפיע על צורתם של סימני הדם באופן העלול ליצור מופע של פסים במקום שבו אין פסים באובייקט שהטביע את הסימן, וכן, בשל הספיגה הסלקטיבית, למנוע השוואה לאובייקט שהותיר אותם. טיעון זה, שיכונה להלן "טיעון הג'ינס" יובא  בלשונו של העד מתוך חוות הדעת והעדות:

באופן כללי:

  • כאשר עקבות דם הנמצאות על חפצים כגון הלבשה אחרת, ידיים, נעליים או חפצים אחרים, באים במגע עם האריג הזה קיימת אפשרות שבחלק מאזורי המגע, הדם  יועבר רק לחלק הגבוה יותר של הערב...
  • הואיל וחלקים גדולים של הערב  עוברים בפסים מקבילים העברת אותו דם יכולה ליצור מופע של קווים מקבילים. זה והאופי  הסופג של אריג הג'ינס יפריעו להעברה של פריטים מנעל או חפץ אחר".[101] 

ביחס לאזור 1:

  • אני הייתי מציין כי בסימן הדם המעוקל במספר 1 יש אזורים כהים ובהירים גם יחד, וכן כי יש בו שטחים אשר נראה כי הושפעו  מהספיגה הסלקטיבית של דם של אריג הג'ינס.
  • סביר יותר להניח כי החריצים הבלתי סדירים או הקצוות המפוצלים של סימן הדם הם תוצאה של ספיגה סלקטיבית של הדם המושפעת מדגם אריג הג'ינס  כפי שצוין לעיל והם אינם מציעים ראיה השוואתית מהימנה של כל העברה ישירה כלשהי מנעל או מכל חפץ אחר"[102].  

ביחס לאזור 2:

  • יש לציין עוד  כי סימן הדם שבמעתק האלג'ינייט בתמונה הימנית כולל אזורים עם קווים כהים נוספים אשר אינם מופיעים בתמונה המרכזית ומשקפים כנראה את ההשפעה של אריג הג'ינס"
  • אזור 2 גם בו יש תבניות ליניאריות אלך אלו פחות ברורות ובכיוונים שונים . אשר כמו כן מושפעים משתי וערב של הבד".[103]

ביחס לאזור 3:

  • ניתן לראות כי האזורים הכהים של החלק העליון של השזירה כך שהמאפיינים כאן שאנחנו רואים הם דם על החלק העליון של שזירת הג'ינס וכול חוסר סדירות של הקצה של סימן זה הוא פשוט חזרה על הגבולות של השזירה של הבד ולא של הגבולות של האובייקט שיצר את הסימן".[104] 

ביחס לאזור 5:

  • אריג הג'ינס מגביל ומתערב ביכולת להעריך אותם סימנים ויכול להיות מרכיב של אותו סימן. לפי דעתי לסימנים אלה חסרים פרטים מספיקים כדי שניתן יהיה לקשר איזה מסימני הדם האלה למקור."[105]

  • "יש תבנית ליניארית אך בריווחים וכיוונים שונים וזוהי השפעה של הבד הלא מוכתם הבהיר ביניהם גורמת לכך להיראות כאילו זאת תבנית ליניארית".[106]

בהערות הנוספות בסיום חוות הדעת:

  • 3. סביר מאוד  כי לאריג הג'ינס הייתה תרומה משמעותית לאזורי סימני הדם באופן שכנראה התערב או הוערך כדגם של פסים מקבילים". [107]

להלן ננמק מדוע טיעון הג'ינס הוא טיעון מופרך  שאין להסתמך עליו:

  1. מדובר בטיעון בעלמא שאינו מבוסס על מקור כלשהו

בודזיאק הוא מומחה לעקבות נעליים ולצמיגים ולא לאריגים[108]. על מנת להעלות טענה (שספק בכלל אם היא בתחום המומחיות), כי תכונה מסוימת של האריג גורמת ליצירת מעתק אשר אינו משקף את האובייקט אשר הטביע אותו, נדרש, לכל הפחות להביא בסיס – בין במחקר מדעי שפורסם בספרות המקצועית, בין בניסוי אמפירי, ובין מניסיון במקרים אחרים בהם התרחשה אותה תופעה. בסיס שכזה לא הובא.

בודזיאק  אישר כי הספרות המקצועית היחידה עליה מבוססת חוות דעתו היא הספר שכתב[109]. הוא אף אישר, כי "טיעון הג'ינס" אינו נזכר בשום מקום בספר[110]. עוד העיד כי הוא לא ביצע שום מחקר במובן הרשמי של הטבעת נעליים טבולות בדם על בד ג'ינס, על &##1502;נת לבחון את התקיימות התופעה[111].

כאשר נשאל מהו הבסיס לקביעתו כי יש תופעה כזו, השיב בודזיאק כי זה על סמך ניסיונו במקרים קודמים, בהם ראה עצמים ספוגים בדם שהשאירו תבנית על ג'ינס כחול. כדוגמה -  הביא העד מיוזמתו, את מקרה או ג'יי סימפסון, בו שימש כעד מטעם התביעה בהיותו סוכן FBI (להלן: "עניין סימפסון"). בודזיאק הסביר כי במקרה סימפסון, נמצאו על מכנסי הג'ינס שלבש הקורבן רון גולדמן דפוס של קוים מקבילים, אשר הועברו מן החולצה שלבש גולדמן, מבד דמוי קורדרוי, שהוכתמה בדם[112]. המאשימה הגישה לבית המשפט את הפרוטוקולים הרלוונטיים מעדות העד בעניין סימפסון[113],  הפרק העוסק במשפט סימפסון בספרו של העד[114], וכן עותק מהתמונות המקוריות בהן צולמו מכנסי הג'ינס האמורות של גולדמן[115].

יצוין בקצרה, כי בעניין סימפסון, הואשם הנאשם -  או ג'יי סימפסון, ברצח כפול (של הקורבנות ניקול סימפסון גרושתו, ורון גולדמן). בשביל המוביל לבית בו נמצאו גופות הקורבנות, נמצאו עקבות נעליים רבות בדם, אשר בודזיאק העיד כי מקורן בנעל יוקרה איטלקית מסוג "ברונו מאלי"  במידה שתאמה מידת נעלי הנאשם.  בהמשך המשפט, העיד מומחה מטעם ההגנה לניתוח כתמי דם – ד"ר הנרי לי, וטען, בין היתר, כי פסים מקבילים שנמצאו על אותו ג'ינס, יכולים היו לנבוע מהטבעה של נעל אחרת (מזו המיוחסת לנאשם). בודזיאק זומן שוב לעדות הזמה, ובה שלל טענותיו של לי, וטען כי הפסים המקבילים אינם עקבת נעל. במסגרת עדות זו הוא אף ציין כי מצא על המכנסיים עקבות חלקיות של נעלי הברונו מאלי.  עד אחר, מומחה לסיבים (דידריק), העיד כי מצא התאמה בין הפסים המוטבעים על הג'ינס למרקם חולצתו של גולדמן. נציין להשלמת התמונה כי סימפסון זוכה בהליך הפלילי, וחויב בהליך האזרחי. פסקי הדין ניתנו על ידי מושבעים ואינם מנומקים כך שלא קיימת הכרעה בין המומחים.

מכל אלה עולה, כי אין הנדון דומה לראיה, וכי לא ניתן להסיק כלל מעניין סימפסון את התקיימותה של התופעה לה טוען העד כאן:

  1. בודזיאק טען בעניין סימפסון, כי הוא הצליח לזהות עקבות חלקיות של נעלי הברונו מאלי על הג'ינס.  בעדותו כאן, הוא הצביע בתמונה על סימני הדם שזיהה כעקבות הברונו מאלי[116]. ייאמר כי לפחות לעין הדיוט, מדובר בסימנים פחות ברורים מאשר בתיקנו, וללא צורה מובהקת של עקבת נעל. למרות זאת העד התעקש כי הם כוללים מספיק פרטים להשוואה משמעותית בהתאם לסטנדרט הפורנזי עם נעלי הברונו מאלי, וכי פסי הג'ינס לא הפריעו בהשוואה. דברים אלה, בעליל, אינם תומכים בטיעון הג'ינס. הם אף מראים את המגמתיות של עד זה, אשר נראה כי הוא מתאים את ה"סטנדרט הפורנזי המקובל" לצרכי הצד שהוא מעיד מטעמו.
  2. באשר לפסים המקבילים שנמצאו בעניין סימפסון, הרי שהמחלוקת בין הצדדים שם היתה בשאלה: האם הפסים הינם הטבעה של נעל או הטבעה של בד החולצה שלבש גולדמן. משמע – לא נטען כלל לאפשרות כי מדובר בפסים שהם תוצר של אריג הג'ינס ולמעשה שני הצדדים הסכימו כי ההטבעה מייצגת את החפץ שגרם לה. בודזיאק אישר כי בעניין סימפסון הפסים לא נוצרו ע"י הג'ינס[117].

ברור אפוא, כי עניין סימפסון איננו תומך בטענתו של בודזיאק.  כלומר, הדוגמה היחידה מ"נסיונו המקצועי" שעליו מסתמך העד בהעלותו את "טיעון הג'ינס" היא כזו שבה התופעה לא התרחשה!

  1. טיעון הג'ינס נסתר במחקרים ובספרות המקצועית

טענתו של בודזיאק, כאשר נשאל האם בדק את "טיעון הג'ינס" באמצעות מחקר, היא כי לא ניתן לבצע ניסוי או מחקר שידמה באופן מדויק את התנאים בתיק זה. טענה זו מקובלת על המאשימה, אשר אף היא מצידה לא ניסתה לבצע ניסוי שכזה עם הנעליים והמכנסיים נשוא התיק. ואולם, לדעתנו, ניתן לבחון את השאלה הכללית האם טביעת נעל בדם על ג'ינס מייצגת את החפץ שהטביע אותה. ב"כ התביעה הציגה שורת מחקרים ומאמרים שפורסמו בכתבי עת פורנזיים מוכרים, והמהווים חלק מהספרות המקצועית בנושא, אשר בכולם –  הטבעת אובייקט על בד ג'ינס בדם הותירה עקבה התואמת את האובייקט ולא דוגמת פסים שמקורה באריג הג'ינס:  

  1. מאמרו של דיוויד זאונר  (Zauner) שפורסם ב1998 בו מתועד מקרה של טביעת כף יד בדם (אשר תוויה עדינים בהרבה מדגם הנעל) על אריג ג'ינס, אשר הבוחנים הפורנזיים הצליחו לזהותה כשייכת לחשוד.  העד ציין בתגובה כי הוא אינו מכיר מאמר זה, וכי מצוין בו שמדובר במקרה נדיר[118].
  2. מאמרו של אדאיר  Adair – שפורסם ב-2005,  אדאיר בדק שיטות שונות להעתקה והרמה של עקבות בדם שנמצאו על משטחים כהים,  באמצעות יציקה של חומרים שונים, כדי לסלק את הרקע הכהה, ולשפר את העקבה, בניגוד לטכניקות המקובלות עד כה של צילום. אדאיר בדק ארבעה חומרי יציקה על עקבות בדם שהוטבעו על גבי מס' סוגים של משטחים "כהים" וביניהם – הרלוונטי לענייננו – בד ג'ינס. הוא הגיע למסקנה שהחומר היעיל ביותר בהעתקת העקבות, על כל החומרים שבדק, הוא האלג'ינייט -  שבו נעשה שימוש בתיק שלנו, שהצליח להעתיק נכונה את סימני העקבות מהבד.   בין היתר צוין במאמר כי:
  • Alginate yielded very good results with both untreated and treated (LCV) impressions on all surfaces tested (Figures 2-4)
  •  Blood impressions were indelibly embedded into the casting material with very nearly the same clarity as the original. In some casts, unique marks of damage were seen in the outsole impression that would aid in individualization of the footwear." [119]

ב"כ המאשימה אף הקרינה תמונות מתוך המאמר, בהם נראית בבירור עקבת נעל שהועתקה באלג'ינט מבד הג'ינס, כאשר הדגם הנראה במעתק מן הג'ינס אינו שונה מהדגם שהועתק ממשטחים אחרים של אותה נעל.

בודזיאק ציין בתגובה, כי הוא מכיר את מאמרו של אדאיר, וכי במאמר לא מופיעה תמונת הג'ינס לפני העתקת העקבה ממנו, והוא יכול להבטיח כי זו היתה עקבה ברורה מאוד. עוד ציין כי מטרת המאמר היתה לבחון הרמת עקבות ממשטחים שונים ולא לייצר משהו מכלום[120].

  1. סדרת המאמרים של קבוצת החוקרים האנגלים -  בהמשך לדברים אלה, הציגה ב"כ המאשימה סדרת מחקרים שפורסמה על ידי קבוצת חוקרים אנגלית, בראשם קווין פרוג'יה, בכתב העת הפורנזי Science and Justice, בין השנים 2010 - 2012 העד ציין כי אינו מכיר את המחקרים אולם הוא מודע לעבודתו של פרוג'יה, והסכים כי המדובר בכתב עת רציני[121]. במחקר הזה, הקבוצה בדקה עקבות בדם על סוגי בדים שונים במחקר מבוקר. הם הטביעו  נעליים ידועות בדם על בדים שונים, ביניהם בד ג'ינס,  בתנאים מבוקרים: כשהם מודדים את המשתנים הרלוונטיים כמו מידת הכוח המופעלת בדריכה, כמות הדם ומס' העקבות לאחר הדריכה בדם.  וניסו להגביר העקבות בדרכים שונות.

המאמר הראשון של הקבוצה האנגלית פורסם בשנת 2010 בנושא: הגברת עקבות בדם באמצעות אלג'ינייט כשבעקבותיו הגברה כימית[122]. במסקנות מציינים שהשימוש באלג'ינייט + הגברה כימית יצר תוצ#1488;ות מצוינות בהגברת עקבות בג'ינס ואריגים כהים. החוקרים לא נתקלו כלל בתופעה שמרקם הג'ינס משנה את העקבה או את המעתק. ב"כ המאשימה הציגה לבית המשפט תמונות מתוך המחקר, של העקבות על בד הג'ינס לפני ואחרי העתקתן והגברתן. מאלה עולה בבירור, כי הג'ינס לא השפיע על צורת העקבה, שכללה בין היתר דוגמת פסים. זאת ועוד, בניגוד לטענתו של בודזיאק כנגד המאמר הקודם, כי בוודאות מדובר בעקבה ברורה לפני הרמתה, ניתן לראות במחקר זה, כי השיטה – אשר בה השתמש שור בתיקנו, שיפרה גם עקבות בלתי ברורות, אשר בקושי נראו בטרם הוגברו, כמודגם בתמונה שלהלן[123]:

 על מנת להוכיח כי הפסים הנראים בעקבות שהועתקו מהג'ינס מקורם בעקבה, הציגה המאשימה גם תמונה אחרת מתוך המאמר בה נראות עקבות של אותה נעל כפי שהועתקו מבדים אחרים[124].

במאמרים נוספים שהוגשו, ערכה הקבוצה בין היתר  ניסויים על ג'ינס עם בprotein stains (צבעי חלבון), וחומרים כימיים נוספים. גם במקרים אלה לא התגלתה תופעה כפי שציין העד ולג'ינס לא היתה השפעה על העקבות[125].

בתגובה להצגת המחקרים והתמונות מתוכם, הסכים בודזיאק כי מה שנראה באותן תמונות הינם פרטים של הנעל ולא פרטים של הג'ינס[126].

  1. מאמרם של שור וויזנר  - במאי 2013, פורסם בכתב העת "Journal of Forensic Sciences" מאמרם של שרינה ויזנר, ירון שור וחוקרים נוספים ממז"פ, בנושא הרמת עקבות בדם באמצעות אלג'ינייט ובעקבותיה הגברה כימית. המאמר מסכם את מחקרם של שור וויזנר, אשר למעשה קדם לביצוע הרמת העקבות וכתיבת חוות הדעת בתיק זה, ותוצאותיו הוצגו על ידם בין היתר בפלורידה 2010 בנוכחות בודזיאק (אשר כאמור הביע התלהבותו מהמצגת), ובכנסים קודמים (ראה הערת שוליים במאמר האנגלי המפנה להצגת המחקר בכנס ב-2007)[127].  אף בתמונות המתעדות את מחקרם של שור וויזנר באמצעות הטבלה בדם של "חותמת" (חלק מסולית נעל),  והטבעתה מספר פעמים (בכמויות דם משתנות) על בד ג'ינס,   צילומה, העתקתה והגברתה באמצעים ששימשו גם בתיק זה, לא שיבש בד הג'ינס את העקבה ולא יצר דוגמת פסים במקום שאין פסים[128].  נציין אף כי המאמר פורסם בכתב עת מוכר ועבר ביקורת עמיתים, ועל כן הוא מהווה ספרות מקצועית כמקובל, ולא "חוות דעת" מטעמו של שור. אף אין מדובר במאמר "על תיק זה", אלא במחקר עצמאי.  המאמר התקבל כראיה חרף התנגדות הסניגור, והסניגור עצמו התנגד לזימונו מחדש של שור לעדות הזמה, במסגרתה הוא יכול היה לחקור אותו על המחקר נשוא המאמר אילו רצה בכך.

כל המאמרים לעיל העוסקים בעקבות נעליים על ג'ינס, הינם  מאוחרים לספרו של בודזיאק, אשר פורסם בשנת 2000, ואינו מתייחס כלל לנושא עקבות בדם על ג'ינס או לשיטה של הרמת עקבות באלג'ינייט, אשר פותחה על ידי כותבי המאמרים, וביניהם שור וויזנר, לאחר פרסום הספר.

בודזיאק אישר בתגובה להצגת המחקרים, כי אכן התופעה המכונה "טיעון הג'ינס" לא התרחשה במקרים המתועדים בהם, אולם הסביר כי לא טען שתופעה זו מתרחשת תמיד, אלא מדובר בתופעה ש"יכולה להתרחש".  התובעת הטיחה בפניו, כי לא די לטעון בעלמא שמשהו "יכול לקרות" כאשר בכל הדוגמאות המוצגות בפניו הוא לא קרה, והעד עצמו אינו יכול להביא ולו דוגמה אחת הפוכה. למעשה – המקרה היחיד אליו  הפנה העד כאסמכתא להתרחשותה הוא תיק זה[129].

  1. טיעון הג'ינס אינו מתיישב עם הממצאים בתיק זה

השורה התחתונה מן המפורט לעיל היא כי "טיעון הג'ינס" הוא תופעה עלומה שאין לה כל אסמכתא בספרות או בניסיון העבר, והעד מבסס אותה, הלכה למעשה על  הממצאים להם הוא טוען בתיק זה, כאדם המנסה להרים עצמו בשערות ראשו.

להלן נראה, כי אף הממצאים בתיק זה כשלעצמם, אינם  תומכים בטיעון הג'ינס.

טענתו של העד אשר חזרה על עצמה פעמים רבות במהלך הדיון היא כי מה שניתן לראות בשקופיות, בהן הגדיל את העקבות הוא כי הדם נמצא רק על פסי השתי העליונים:

  • מה שאני אומר הוא שהבד יכול , לא תמיד אבל יכול לקיים את התופעה הזאת וכמו כן יכול באופן נפרד להפריע מאחר ויש לו מרקם והוא לא משטח חלק ואת יכולה לראות בשקופיות המוגדלות שלי שאותן הראיתי הבוקר היכן שהמאפיינים של מר שור כאשר הם מוגדלים היו רק החלק העליון של השתי ולא הכילו פרטים נוספים למה שגרם להם ."[130]

לטענתנו, אין זה נכון שהדם באזורי הפסים נמצא רק בחלק העליון של השתי (או הערב) כטענת העד, אולם אפילו היה כך – אין די בעובדה זו כדי להצביע על כך שהפסים נוצרו על ידי הג'ינס ולא על ידי הנעל. על מנת לטעון לעובדה זו, יש להראות כי הרווח בין הפסים שבעקבה תואם את המרחק בין פסי הג'ינס, ולא את המרחק בין פסי הנעל.

מעדותו של בודזיאק, הסתבר כי הוא לא ערך כל מדידה כזו. העד העיד כי איננו יודע מהו הרווח בין חוטי השתי הבולטים של הג'ינס (או לשם נוחות, כמה כאלה יש בס"מ של בד), ואף אינו יודע מהו הרווח בין הפסים שעל הנעל. ולטענתו – בדיקה כזו איננה רלוונטית![131]  אין להכביר מילים על מופרכותה של טענה זו.  

בדיקה פשוטה, של הגדלת תמונת הג'ינס בקטע בו מוצג סרגל, מגלה כי במקטע של ס"מ אחד בג'ינס, ניתן לספור 13-15 פסי ערב בולטים[132].

לעומת זאת – הצבת סרגל ליד הפסים הדקים של נעל הסלמנדר[133], מלמדת כי בנעל יש 4-5 פסים דקים לס"מ אחד -  משמע: הפסים בנעל רחבים בהרבה מ"פסי הג'ינס".

נציין, כי כפי שהזכרנו לעיל, העד דווקא ניסה לבצע הטבעת אריג לג'ינס, אולם זו "נעלמה", ומשום מה לא תועדה בתיק, ובעדותו כאן הוא טען כי לא היתה לבדיקה זו שום חשיבות והוא ביצע אותה "סתם מתוך סקרנות". דעתנו, עם כל הכבוד, הפוכה – הטבעת האריג, במקום שבו אין סימן דם, יכולה היתה לאמת או לשלול את טיעון הג'ינס, בכך שניתן היה להשוותה לעקבות הנעל, ולמדוד את הרווחים בין פסי הערב המוטבעים. "היעלמותה" של ראיה זו, שהייתה תומכת בטענות התביעה, או כל תיעוד לה, מתיק העבודה, מעוררת סימני שאלה רבים.

אם נשווה מדידות אלה לאזור הפסים הלינאריים הברור ביותר  -  בעקבה מס' 1: נגלה כי אף בעקבה, צפיפות הפסים היא 4-5 לס"מ, כמודגם להלן[134]:

המאשימה טרחה והגדילה תמונת צבע של הג'ינס, באזור  הפסים בעקבה 1, באופן המאפשר לראות בדיוק כיצד הכתים הדם  את חוטי האריג[135]:

ההגדלה מלמדת כי אין ממש בטענות העד, בחלק מן המקומות באזור הפסים חדר הדם אל בין פסי הערב הגבוהים גם לחלקים הנמוכים, ובצורה ברורה, קיימים בין פס לפס אזורים "בולטים" נקיים מדם, מה שמלמד כי לא היה דם על החפץ שהטביע אותם באותם מקומות, או במילים אחרות – כי ההטבעה בוצעה על ידי חפץ עם דוגמת פסים. העד לא חלק על עובדות אלה המאיינות את טיעונו:

  • ש: ..אני אומרת שאם אנחנו נקבל , ניקח חפץ חפץ חלק בלי פסים , נטבול אותו בדם , נטביע אותו על חוטי הערב , אם כל החפץ מכוסה בדם כל חוטי הערב צריכים להיות מכוסים בדם , נגיד את זה ככה , כל החוטים הבולטים צריכים להיות מכוסים בדם .

ת :        אם זה טבול בדם , כן .

ש :        עכשיו , אם יש לנו בג'ינס חלקים של חוטים בולטים שאין עליהם דם הם מייצגים חלק ממשהו שלא היה עליו דם . (אנגלית).

ת :        אם עדיין יהיו לבנים , כן."[136] 

  • ש: ...אני מצביעה לך פה בתמונה , זאת התמונה של החלק העליון שלה מייצג את האזור שבו יש את הפסים המקבילים.

כב' הש' כהן :        תמונה 2 ב- ת/868.

עו"ד ענבר :        אני קודם כל מפנה אותך לעובדה שבין הפסים מה שאנחנו הוא נראה כפסים , יש פסים שלמים אפילו יותר מפס אחד 2 פסים ברוב המקרים של חוטים בולטים שלא מוכתמים בדם , נכון?

עד, מר בודזיאק:        כן.

ש :        עכשיו , אני גם מפנה אותך לעובדה שהפסים , מה שנראה כמו פסים כוללים הכתמה גם במקומות שהם לא בחלק הבולט של האריג .

ת :        כן . "[137]

המסקנה העולה מדברים אלה היא כי ניתן להסיק שהפסים בעקבה 1, הוטבעו על ידי חפץ בעל דוגמת פסים במרחקים תואמים -  דוגמת נעל הסלמנדר, ואינם תוצר של הכתמת פסי הערב של הג'ינס כטענת העד לאורך כל  חוות הדעת!

  1. השפעת שלילת טיעון הג'ינס על משקל חוות הדעת

שלילת טיעון הג'ינס, לדעתנו, איננה רק פגם נוסף  המפחית ממשקל חוות הדעת, אלא שומט את הקרקע מתחת לחוות הדעת כולה.  למעשה, כפי שהודגם לעיל,  נשענת חוות הדעת בצורה משמעותית על נדבך זה, המספק לבודזיאק  "הסבר חלופי" לקיום דגם לינארי של פסים מקבילים באזורי הדם -  להסברו של שור, כי מדובר בעקבות נעליים. לפיכך  -  משנשמט נדבך זה, קורסת חוות הדעת כולה  - על מסקנותיה מרחיקות הלכת, ואין לייחס לה משקל כלשהו. 

  1. פגמים במסקנות הנוגעות לעקבות השונות

כאמור, לשיטתנו, די בפגמים שתוארו לעיל במהימנותו של בודזיאק, ובהשמטת הקרקע מתחת לטיעון הג'ינס, כדי לאיין את משקלה של חוות הדעת כולה, ולהעדיף על פניה את חוות דעתו ועדותו המהימנה של ירון שור.

רק למען הזהירות, ולהשלמת התמונה, אנו  נתייחס להלן  לליקויים אחרים שנפלו בחוות הדעת בעניינים הנוגעים לכל עקבה ועקבה. יודגש עם זאת, כי  את האמור לעיל לעניין הפרכת טיעון הג'ינס, העובר כחוט השני לאורך חוות הדעת כולה, ומתייחס לכל  עקבה ועקבה,   יש לקרוא כחלק אינטגרלי גם מן הטיעונים הנוגעים לעקבות השונות.

  1. עקבה מס' 1

  1. מדובר בעקבה הברורה ביותר, שמיקומה מתחת ובצמוד לכיס המכנס השמאלי, ומשקפת את החלק הקדמי שמאלי של סוליית הנעל[138]. שור העיד והדגים בבית המשפט, באמצעות מצגת[139], כי בהנחת הטבעת הניסיון של נעלו השמאלית של הנאשם על צילום העקבה[140], מתקבלת התאמה בקו החיצוני של היקף הנעל, ובאלמנטים של הדגם: הפסים הדקים בקדמת הנעל, וחלק מעיגול הדריכה. שור הראה כי  בקצה הקדמי שמאלי של העקבה, ניתן להבחין בשלושה כתמים "לבנים" (ללא הטבעת דם) התואמים לשלוש שריטות בסוליית הנעל, אשר נוצרו באופן אקראי כתוצאה משימוש בנעל. שור העיד, כי הפגמים הייחודיים שמצא בעקבה 1, התואמים לסוליית הנעל מכילים לכאורה די אינפורמציה על מנת לקבוע בוודאות כי "זאת הנעל", אולם הוא נמנע מלעשות כן, בשל קיום רעשי רקע רבים, כתמים נוספים, והעובדה כי הפגמים מופיעים רק בחלקם. לפיכך, קבע שור כי העקבה מתאימה בדרגת "אפשרי בהחלט" לנעלו השמאלית של הנאשם[141].
  2. נציין כי אף קופר, בחוות דעתו ועדותו, התרשם מהתאמה מסוימת בין עקבה זו לבין הנעל, ולא שלל כי עקבה 1 יכלה להיווצר מנעל הסלמנדר, אולם הוא התרשם כי ספק אם אכן כך, בשל הבדלים מסוימים בין העקבה לנעל, אף כי הבדלים אלה יכלו להיגרם מתזוזה של הנעל על הג'ינס[142]. הוא אישר בוודאות, כי מדובר בעקבת נעל, ולא יכול היה להצביע על דגם נעל אחר שיכול היה לגרום לה.
  3. אף בית המשפט הנכבד, בהכרעת דינו, העדיף את קביעותיו של שור, אף על סמך מראה עיניו כפי שציטטנו לעיל[143].
  4. לעומת זאת, טוען בודזיאק, כי במה שמכונה על ידו "אזור  1", אין כל ממצא המבסס קישור כלשהו לנעל הסלמנדר (או לנעל כלשהי). הוא אישר כי באזור מצויה "תבנית לינארית" אולם כאמור, זו מיוחסת על ידו לג'ינס[144]. בודזיאק אף שולל התאמה בין הסימנים הייחודיים שראה שור לבין הפגמים הייחודיים בנעל הסלמנדר, אף שהוא מסכים כי המדובר בפגמים ייחודיים שנוצרו בצורה אקראית.
  5. כפי שצוין בהרחבה לעיל, בודזיאק מתעלם למעשה מכך שהפסים בעקבה מתאימים מבחינת המרחק ביניהם לפסי הנעל, ואינם מתאימים לפסי הג'ינס.
  6. בודזיאק מתעלם ממשמעותו הראייתית של הקו ההיקפי המעוקל המקיף את הפסים, ותואם את קו המתאר של הנעל. כאמור, בודזיאק העיד בעבר, כי נעל הדורכת בדם ולאחר מכן מוטבעת על משטח (לרבות משטח רך ומכנסי ג'ינס כבמקרה סימפסון), תותיר קו מתאר (פרימטר) בדם הנסחט מהיקף הנעל. בבית המשפט בענייננו, טען בודזיאק כי בקו המעוקל "אין מספיק פרטים" כדי ליחסו למקור  מסוים, וכי מדובר בקו "מאוד טיפוסי" לדם המתיז מכלי הרצח או התזה ספונטנית ש"לא פגעה באובייקט בצורה ישירה"[145]. נעיר, כי בודזיאק העיד על עצמו, בהמשך החקירה, כי אין לו כל מומחיות להתזות דם –וכי אין הוא יודע כלל מהם המאפיינים של התזת דם מכלי רצח , מה ששולל כל משקל מקביעה אחרונה זו.
  7. יתר על כן – הקביעה כי  התזת דם אקראית מכלי הרצח, והכתמה אקראית של פסי הג'ינס, יצרו בצירוף מקרים מופלא צורה של עקבת נעל, התואמת את קו המתאר של נעל הסלמנדר, ובתוכה  פסים מקבילים, שהמרחק ביניהם מתאים לפסים שבדגם הנעל, המגיעים בדיוק עד לקו המתאר ולא חוצים אותו – היא קביעה מיתממת, בלתי מהימנה ובלתי סבירה בעליל ויש לדחותה.
  8. בודזיאק מעביר ביקורת על הליך ההשוואה שביצע שור בצ&##1497;ינו כי:
  • לקחת הטבעת ניסיון של פריט הנעלה כלשהו, בעל קו היקפי המתעקל באופן הדרגתי,  ולהזיז אותה עד אשר היא מתאימה בערך לסימן דם זה, תוך התעלמות מסממנים בסימן הדם אשר אינם מופיעים בסולית הנעל,  זה לא הליך השוואתי תקין. לדוגמה,  ניתן להבחין בבירור כי גבול היקף נעל הסלמנדר והטבעת הניסיון שלה לאורך נקודה מס' 1 שחוק ולא כולל פסים מקבילים כלשהם. בכתם הדם במספר 1 על הג'ינס יש  סימנים ברורים של קווים וחריצים לאורך מסגרת ההיקף שלו." [146]

בהמשך לכך, מפתח בודזיאק טיעון מסוג "ממה נפשך", המציע שני הסברים אפשריים לפער בין  הסימן לבין הנעל, אשר על פי שניהם, אין מדובר בעקבה של נעל הסלמנדר: או שזו הוכחה שהפסים הם מהג'ינס, או שמקורם בנעל אחרת! מסתבר, כי דווקא בודזיאק הוא שהתעלם מן ההסבר שנתן  שור בעדותו לקושי הנטען, כמצוטט להלן:  

  • ש: בעצם הטענה של הסניגור, שההמשך של הפסים נראה עד הסוף של קונטור, מה אתה יכול לומר לעניין הפסים האלה.

ת: לצורך העניין, אני אבקש לחזור בתמציתיות על חלק מעדותי בחקירה הראשית, שניסיתי להסביר את ההבדל בין דריכה על משטח שאיננו ישר, הדגמתי את זה על המכנס שלי, לבין אותו משטח כאשר אנו פורסים אותו ומיישרים אותו. אמרתי שיתכנו עיוותים שיגרמו לפעמים לתופעות כמו, דיברנו על המיקום של אל/2 ליד אל/1 כאשר אמרנו שחלק מהעקבה של אל/2 – יכול והוא נמצא על אל/1. אותו הדבר כאשר אנחנו מסתכלים על הקווים הישרים באל/1, אנחנו רואים פה קו שנחזה להיות הקונטור של הנעל, אבל הוא לא נמצא במקום שהיינו מצפים לו, אלא הוא נכנס קצת יותר פנימה לתוך הנעל. במקום הזה, של הטבעת הניסיון, אנחנו אכן רואים את הפסים מגיעים, אבל הקו העבה יותר שנמצא מלמטה, הוא בורח מהקונטור של הנעל. לכן מקבלים בו זמנית שני קווים, קו אחד הוא קו הקונטור שזז ממקומו החזוי, והדבר השני, הם אותם פסים ישרים שנמצאים במקום. כאשר הסברתי שעקבה יכולה להיות מעוותת, אנחנו מדברים על עקבה כפולה במקום מסוים שבה רואים פסים מצד אחד והקונטור רוכב עליה.

ש: כל התזוזות האלה נלקחו בחשבון על ידך כאשר נתת את דעתך לגבי רמת הוודאות.

ת: כן."[147]

בודזיאק התעלם מעדות שור או שלא קרא אותה  טרם כתיבת חוות דעתו. לגופו של עניין, כשהוצגו לו הדברים אישר כי אינו יכול לשלול את האפשרות עליה מצביע שור – של עקבה כפולה, ואף אישר כי הוא התייחס בספרו לנושא עקבות מעוותות, וכי דריכה על רגלו של אדם הלבוש בג'ינס, הינה סיטואציה היכולה לגרום באופן סביר לעיוות כזה[148]. אנו מפנים לעניין זה אף לדברי בודזיאק בספר, שם נאמר כי עקבה מעוותת יכולה להתבטא בהחלקה, עקבות כפולות, סיבוב, ותנועה אחרת של הנעל. וכי בין הסיבות האופייניות לעיוות  יכולות להיות תזוזה של המשטח בעת הדריכה, או דריכה על משטח לא מאוזן המשנה צורה במהלך הדריכה[149].

  1. בודזיאק שלל את טענות שור כי ניתן לראות בעקבה 1 חלק מעיגול הדריכה. על מנת לבסס את טענתו, הציג שתי שקופיות, בהן נראית עקבה 1 כשעליה שקף עם עיגול הדריכה בלבד, ולאחר מכן ללא השקף -  מה שאמור להראות כי אין כל עיגול במקום בו היה השקף[150]. בחקירתו הנגדית התברר כי העיגול בשקופית הראשונה כלל לא הונח במקומו הנכון, וקנה המידה שלו היה שונה מזה של העקבה. בתגובה לכך, העד השיב כי הוא מיקם את העיגול "בערך" במקומו[151]. אין להרבות במילים על כך שמדובר בפרוצדורה בלתי ראויה ובלתי מקצועית,  למקם שקף עיגול במקום "בערך" כאשר המטרה היא להראות כי אין  מתחתיו עיגול! זאת כאשר העד מותח ביקורת על הפרוצדורה של שור וטוען  שממצאיו רחוקים מהסטנדרט הפורנזי!
  2. לעניין הפגמים הייחודיים, טען בודזיאק כי אין התאמה בין צורת החללים אותם סימן שור בעקבה,  לפגמים שבנעל, עד כי "שום בוחן" שהיה מנסה לאתרם ולסמנם מבלי לראות תחילה את הנעל, לא היה מצליח לשרטט אותם בדומה למה ששרטט שור במצגת. לפיכך, סבר כי שור נתפס ל"הטיה קונטקסטואלית" (מרוב היכרותו עם הנעל והטבעת הניסיון, הוא דימה למצוא בעקבה פגמים המצויים בנעל), וכי בפועל החללים בסימן הדם הם "תוצר של כמויות לא סדירות של דם שנספג והושפע מאריג הג'ינס"[152].

בודזיאק הודה, כי הוא לא הראה את העקבה לשום בוחן אחר (כזכור, הוא אף לא קיבל אימות לחוות הדעת מבוחן נוסף), ומדובר בהתרשמותו הפרטית. נראה לנו כי האשמתו של שור -  בוחן מוסמך ומנוסה לא פחות ממנו, בהטיה,  היא מתנשאת, לא ראויה ולא מבוססת. אף הטיעון שלא ניתן לשרטט את החללים מבלי להביט בנעל הוא דמגוגי ושגוי, שכן, אף על פי כללי הSWGTREAD הפרוצדורה ההשוואתית הראויה לאיתור פגמים ייחודיים, מבוצעת רק בשלב ההשוואה לנעל ידועה, ולא מתוך בחינת העקבה לבדה[153].

לגופו של עניין – המחלוקת בין השניים אינה גדולה כפי שמוצג: בודזיאק הסכים  כי בנעל יש פגמים אקראיים ייחודיים אשר כל אחד מהם לבדו, אילו היה נמצא באופן ברור וראוי בעקבה, היה מאפשר זיהוי הנעל באופן וודאי. הוא אף הסכים כי באזור המקביל לאזור הבהונות בעקבה 1, יש מס' "חללים" (מקומות ריקים מדם)[154]. מנגד -  אף שור לא טען כי החללים שסימן  הם ברורים עד כדי שניתן לקבוע שהם זהים באופן מדויק לפגמים הייחודיים שבנעל, ועל כן נתן לעקבה כולה רמת וודאות בינונית של "אפשרי בהחלט", בעוד שאילו היה מדובר בפגמים ברורים ומדויקים, מסכימים שני המומחים כי די היה בכך כדי לקבוע זיהוי וודאי.

המחלוקת הינה, אם כן –  האם כל הסימנים שבעקבה -  לרבות קו המתאר, הפסים, הקטע המיוחס לעיגול, והחללים באזור הבהונות הם חסרי כל משמעות ראייתית כטענת בודזיאק, או שהם בעלי משמעות מוגבלת כפי   שטוען שור (ולמעשה אף קופר)?

אנו רוצים להפנות לעניין זה להסברו של ירון שור בעדותו:

  • ת. כשאנו מסתכלים באופן כללי על המכנסיים, אנחנו רואים הרבה מאוד סימנים, סימני דם, סימנים בצבעים שונים, אנחנו רואים הרבה מאוד רעש שבתוכו כך אנו מאמינים מסתתרים האותות, הסיגנלים, כשאנו מקבלים נעל להשוואה, לנעל הזו, הנעל הזו משדרת אותות מסוימים אנו מחפשים האם ניתן לראות את האותות האלה על המכנס מופרד מרעש הרקע, המומחה מבחין באותות על רקע הרעש ומשהבחין באותות וציין אותם בבית המשפט, בית המשפט רואה את הסיגנל על פני הרעש ויכול להחליט האם אכן אנו רואים פה עקבת נעל שדומה לנעל שבדקנו או האם עדין מדובר ברעשי רקע, גם המומחה שניגש לנעל ורואה כתם דם גדול כזה, יתכן ויש נעל כלשהי בעולם שכשהיא דורכת על מכנס מותירה עקבה כזו, מראש אני לא יכול לדעת איזה סימן הוא אות ואיזה סימן הוא רעש, עד לאחר שאני מקבל את הנעליים ואני רואה את צורת האותות שהנעל הזו מו#1514;ירה ואז אני יכול לאפיין חלק מהסימנים על המכנס כסיגנל ולא כרעש, לא יתכן מצב, זה גם תיאוריה וגם הבנה, שדם יזרום במשטח מסוים ויבחר להצטבר בצורה של עיגולים או בצורה של פסים דקים ועדינים או בצורה של פגמים, לא יתכן, יתכן שדם יזרום ויצטבר בצורה של כתמים, אחרי בדיקה ארוכה ומדוקדקת של המכנסיים, התברר לי ואבהיר זאת לבית המשפט, שחלק גדול מהסימנים שאנו רואים כאן, מקורם בנעליים בדגם הזה של החשוד, חלקם משויכים לעקבות ברמה גבוהה, זאת אומרת, האותות במקרה הזה היו הרבה יותר חזקים מהרעש, ובמקרים מסוימים כאשר הרעש חזק והאות לא כל כך חזק, המסקנה לא יכולה להיות חזקה"[155]

דברים אלה נאמרו לגבי עקבה 1, ונכונים לדעתנו גם לגבי שאר העקבות. התעלמותו המוחלטת של בודזיאק מן הסימנים כולם והקשר ביניהם, והתעקשותו לתת עדיפות להסבריו החלופיים המופרכים כי מדובר בתוצר של הג'ינס, מעידים יותר מכל על חוסר אובייקטיביות ואמינות המאפיינים את חוות דעתו.

  1. עקבה מס' 2
  1. כמתואר בחוות דעתו של שור, עקבה 2 היא עקבה "חלקית, קלושה ומעוותת", על הכיס השמאלי, בצמוד לעקבה 1[156]. שור העיד והדגים בבית המשפט, כי בעקבה זו ניתן לראות, בהצבת הטבעת הניסיון במצב אחד את עיגול הדריכה הכפול, המהווה חלק מהדגם, וגם את הפסים (להלן: "הפוזיציה הראשונה") . עוד הראה שור כי בעקבה 2 נראה פגם בנעל, שצורתו כ"בומרנג" בגודל כ-1 ס"מ, שהינו ענקי במונחים של נעליים. שור הסביר, כי הפגם בנעל תואם במדויק את מיקומו על העקבה, רק כאשר מזיזים את הטבעת הניסיון בזווית של 15-20 מעלות הצידה (להלן: "הפוזיציה השנייה" )– מה שהופך את העקבה, כהגדרתה, ל"מעוותת". שור העיד, כי גם הפגם בעקבה 2 – המכיל כמות אינפורמציה גדולה ביותר, יכול היה לקבוע חד משמעית את שיוך הנעל לעקבה, לו נראה בבירור, אולם הוא נקט שוב במידת הזהירות, ובשל היות העקבה חלקית, קלושה ומעוותת, העניק גם לה דרגת "אפשרי בהחלט" שמשמעה -  שיש סימנים ייחודיים על הנעל, אך לא ברמה מאוד ברורה[157].
  2. בודזיאק חלק על ממצאיו של שור, וטען בחוות דעתו כי המקטע ששייך שור לעיגול הינו קטן מדי ובלתי מובחן כדי לשייכו לדגם הנעל. בנוגע לבומרנג, טען בחוות הדעת לשוני מהותי בין סימן הדם על הג'ינס לבין מעתק האלג'ינייט הכולל קו נוסף, וכי שור סובב את הטבעת הניסיון כדי למקם את הבומרנג במקומו, ואז לא ניתן לראות לידו שום מאפיינים אחרים של הנעל[158].
  3. בודזיאק הציג את העובדה כי שור "הודה שהיה צריך לסובב את הטבעת הניסיון"  (בין שתי הפוזיציות), כליקוי בחוות דעתו של שור. ואולם, הוא הודה בבית המשפט כי מדובר בפרוצדורה מקובלת, בפרט בעקבות מעוותות על משטח לא יציב, ואף הוא נקט בה במקרה שהוזכר בספרו[159].
  4. על מנת להדגים העדרם של פרטים מספיקים בעיגול בפוזיציה הראשונה, הציג בודזיאק שקופית, בה נראה משמאל מעתק האלג'ינייט כשעליו הטבעת הניסיון של שור, ומימין תמונה של מעתק האלג'ינייט ועליו שקף של העיגול בלבד. ואולם, שוב התברר בעת הדיון כי ההדגמה בוצעה באמצעות שתי תמונות בעלות קנה מידה שונה זו מזו, ואילו שקף העיגול בתמונה הימנית (שנגזר מהטבעת הניסיון שבתמונה השמאלית) היה בקנה מידה שונה מהתמונה עליה הניח אותו בודזיאק[160]:

בודזיאק כלל לא ידע לומר באיזה קנה מידה היו התמונות, וטען כי לקח אותן מהחומר של שור, אולם  ככל הנראה, הוא עשה שימוש בשתי תמונות שונות, מבלי לטרוח למדוד אותן ומבלי להבחין כי קנה המידה שלהן שונה[161]. שוב, לא ניתן להסיק ממצגת זו כל מסקנה, שכן מיקום העיגול אינו תואם לסימן עליו הצביע שור. היא אף מעידה  על הרשלנות וחוסר המקצועיות של חוות הדעת.

  1. טענתו של בודזיאק, כי הקו הנוסף (התוחם את כתם הבומרנג), שהתגלה במעתק האלג'ינייט בעוד שלא נראה על הג'ינס, אינו חלק מהעקבה ומשקף את ההשפעה של אריג הג'ינס[162], מלמדת על חוסר הבנתו, בשל חוסר ידע עדכני – בתחום המחקר של העתקת עקבות בדם באלג'ינייט והגברתן בחומרים כימיים, אשר את המחקרים שנערכו לגביו בשנים האחרונות, על ידי חוקרים זרים וכן על ידי שור וויזנר מנינו  לעיל. במחקרים אלה הוכח, כפי שאף נראה בתמונות כי בתהליך זה מופיעים פרטים נוספים מתוך עקבת הנעל, אשר לא נראו בעין על בד הג'ינס טרם התהליך[163]. אין כל הגיון בטענתו של בודזיאק, כי מעתק האלג'ינייט שכל מטרתו – לבודד את סימני הדם שבעקבה ממצע הג'ינס, על מנת שתיראה ברורה יותר, גורם להופעת סימנים שמקורם בג'ינס ולא בעקבה.

נציין כי אף שבודזיאק בחן את מעתקי האלג'ינט במו עיניו במז"פ (ויכול היה להתרשם כי דוגמת הדם עליהם בצבע שחור כחול ולא אדום), וכן קיבל לעיונו את פרוטוקול עדות שור (בו הוזכר כי המעתקים עברו הגברה כימית[164]), הוא לא ידע – עד שהדבר נאמר לו ע"י התובעת בעת הדיון[165], כי המעתקים עברו הגברה בחומר כימי (אמידו שחור), אשר פיתח עליהם סימני דם סמוי.

נציין עוד, כי בניגוד לטענת בודזיאק כי בפוזיציה השנייה בה נראה הבומרנג, לא נראים שום מאפיינים נוספים של דגם הנעל, הרי שניתן לראות  בתיק העבודה של שור, כי בהנחת הטבעת הניסיון על העקבה בפוזיציה השנייה, קיימת התאמה בין חלקה העליון של הנעל לקו המתאר[166].

  1.  ה"אי" שבתוך הבומרנג –  שור הראה במצגת, כי פגם ה"בומרנג", שבעקבה, כולל בתוכו "אי" (סימן דם קטן בתוך החלל הנקי מדם), אשר תואם מיקומו של סימן דומה בהטבעת הניסיון. בודזיאק הפנה לכך, שאף שה"אי" מופיע בהטבעת הניסיון של שור, הוא אינו נראה בצילום החתך שבנעל שצולם על ידו, ואף לא בצילום מוגדל מתיק העבודה של שור. לטענתו, ההסבר לכך הינו כי פירור אבקה נפל במהלך תהליך הטבעת הניסיון – כלומר אין מדובר במאפיין של הנעל[167].

בחקירתו הנגדית אישר בודזיאק כי אין זה ההסבר האפשרי היחיד, וכי יתכן כי במהלך הזמן שחלף מעת הדריכה וההטבעה הראשונה,  ועד לבדיקתה על ידו (כשש שנים מאוחר יותר) נפל מתוך הנעל פירור של חומר זר, או שחל בנעל תהליך התפוררות טבעי. עוד התברר כי התמונה מתיק העבודה של שור בה השתמש בודזיאק במצגת, היא תמונה  שצולמה בשלב מאוחר[168].  לעד הוצגו שתי הטבעות ניסיון מקוריות שונות, והוא אישר לאחר בדיקה בזכוכית מגדלת, כי בשתיהן ניתן לראות את ה"אי"[169], מה ששולל את האפשרות של נפילת פירור אבקה אקראי בעת ההטבעה הראשונה בלבד.

  1. עקבה מס' 3
  1. מחוות דעתו של שור והתצלומים בתיק העבוד#1492;, עולה כי מדובר בעקבה נוספת בצדו  של המכנס השמאלי, על התפר, של נעל שמאלית המתאימה בדגם, בגודל, ובקו מתאר של קריעה (קונטור שחיקה) לנעל השמאלית של הנאשם[170]. שור העיד והדגים, כי בעקבה זו, על תפר המכנס, הוטבע סימן ברור של חלקו התחתון של עיגול הדריכה בנעל השמאלית, בו ניתן לראות מאפייני שחיקה ייחודיים – שריטות וחתכים, התואמים לשחיקה שעל הנעל. מתמונות העקבה בתיק העבודה ובמצגת[171], ניתן לראות בבירור, לדעתנו, את עיגול הדריכה הכפול, כאשר הקונטור התחתון שלו תואם באופן מדויק את סימני הקריעה הבלתי אחידים בהטבעת הניסיון, וכן את ראשית הפסים העבים היוצאים מעיגול הדריכה כלפי מטה. לגבי עקבה 3 העיד שור כי אף שהעקבה היא קלושה ומעוותת, הרי שבקו הקריעה הייחודי יש כדי להעלותה לרמת "אפשרי בהחלט".
  2. לעניין עקבה זו, קבע קופר כי אכן יש התאמה בגבולות הכתם אך לא ניתן לייחס משמעות ראייתית לכתם דם כה קטן, ובהקשר זה, הוצג לו קטע מספרו של בודזיאק, בו נאמר כי יתכן זיהוי פוזיטיבי גם על סמך מקטע קטן מן העקבה. בית המשפט אכן ציטט דברים אלה מספרו של בודזיאק בהעדיפו את חוות דעתו של שור על זו של קופר ביחס לעקבה זו בלבד[172].
  3. בודזיאק עצמו, בחוות דעתו סבר כי מה שמייחס שור לעקבה 3, הוא "הצטברות פשוטה של דם כנגד התפר השמאלי" וכי הוא מוגבל בפרטים כדי לייחס אותו לנעל, מה עוד שאין בסביבתו שום סממנים אחרים של הנעל. עוד טען, כי בהגדלת אותו סימן ניתן לראות בבירור את מרקם פסי הג'ינס[173].
  4. ראשית נאמר כי בודזיאק אכן טען בספרו, כי אין זה נדיר ליצור זיהוי פוזיטיבי של טביעת נעל חלקית המייצגת רק חלק קטן מפני הסוליה[174].  המחלוקת המתעוררת כיום אינה בנקודה זו, אלא בשאלה האם עקבה 3 היא ברורה דיה ומובחנת דיה, על מנת לבסס זיהוי כזה. על שאלה זו השיב בודזיאק בשלילה (לגבי עקבה זו כמו שאר העקבות), אולם אין בכך כדי לאיין מסקנת בית המשפט בהכרעת הדין, שכן יש לזכור כי קופר כן הודה, בעדותו, כי הוא רואה דמיון בין הסימן שבעקבה 3 לבין קונטור השחיקה שבעיגול הנעל!  כך ראה גם בית המשפט על פי הכרעת הדין.
  5. טענתו של בודזיאק כי הסימן הוא "הצטברות דם כנגד התפר" מופרכת, בעובדה הפשוטה שכתם הדם נמצא בצדו התחתון של התפר כאשר החלק הבולט מעליו – משמע, ה"הצטברות"  מנוגדת לכאורה לכוח המשיכה. בתגובה, הכחיש בודזיאק  שכתב כך, וטען כי מדובר בסמנטיקה[175].  
  6. לטענה כי הגדלת מעתק האלג'ינייט מדגימה כי הדם נתפס בחוטי הערב ומכאן כי הסימן משקף את מרקם הג'ינס ולא את צורת האובייקט, השבנו בהרחבה בפרק הקודם. נוסיף, כי גם אם אכן חוטי הערב העליונים קלטו טוב יותר את הדם, והדבר הועתק לאלג'ינייט, אין זה מלמד כי גבולות הכתם אינם תואמים את גבולות החפץ שהטביע אותו. הסבירות, כי כתם דם אקראי יהיה בעל גבולות התואמים במדויק שחיקה אקראית בנעל, הינה נמוכה ביותר, ודברים אלה נלקחו בחשבון בעת ששור נתן לעקבה זו את הדרגה "אפשרי בהחלט" (ולא זיהוי ודאי).
  1. עקבה מס' 4
  1. מדובר בעקבה המצויה  על המכנס השמאלי, בניצב לעקבות הקודמות, כשפניה לכיוון דלת התא. שור ציין כי היא מתאימה בדגם ודומה בגודלה לנעלי הנאשם, אולם בהעדר סימן ייחודי, נתן לה דרגת אפשרי[176].
  2. בעדותו הסביר שור והראה כי העקבה תואמת בהיקפה להטבעת הניסיון, ובחלקה התחתון ניתן לראות חלק מעיגול הדריכה התחתון (הקדמי ימני). שור ציין כי קיימת תזוזה של 3 מ"מ במיקום קצה הנעל על מנת שהעקבה תתאים לעיגול, אולם מדובר בהפרש חסר משמעות בהתחשב בתנאי השטח, אשר מכל  מקום הביאו לכתוב בחוות דעתו כי העקבה "דומה בגודל" לנעלו של הנאשם[177]. בתמונות העקבה בתיק העבודה ובמצגת, ניתן לראות בבירור את קו המתאר החיצוני של העקבה, את העיגול הימני,  עליו הצביע שור, וחלק מהפסים הדקים של הדגם בסמוך לו[178].
  3. קופר, הסכים כי קווי המתאר של העקבה דומים לקווי המתאר של קדמת הנעל, וכי ניתן לראות בה את העיגול הפנימי, אף כי שלל שניתן לראות פסים. קופר ציין בחוות דעתו כי "לא היה שום דבר בסימן שיעיד כי הוא נעשה ע"י נעל בעלת דפוס זהה לנעליים בסעיף 9, לעומת נעל אחרת בעלת דפוס מעגלי דומה בגודלו באותו המיקום"[179].  גם בבית המשפט העיד קופר כי הוא מאמין שיש אפשרות שהנעל הותירה סימן זה[180], קביעה המהווה הסכמה עם דרגת הודאות של שור, שאומצה על ידי בית המשפט בהכרעת הדין[181].
  4. בודזיאק טען כי מדובר באזור החסר כל פרט שניתן לקשר באופן אמין לפריט הנעלה או לסוליה מסוימת כלשהי. עם זאת הוא התייחס בחוות דעתו ל"איזור מעוקל", וכן הדגים באמצעות קו אדום את המרחק בין שתי הפוזיציות אליהן התייחס שור (בראשונה נראה קו המתאר ובשנייה העיגול והפסים), ואף הציג שקופית בה ידע להציב במקומם את העיגול שראה שור, וכן עיגול נוסף במרכז הנעל ששור לא התייחס אליו...[182]
  5. בודזיאק הסכים בחקירתו, כי הפער של מס' מ"מ בין שתי הפוזיציות, הינו חסר משמעות כשלעצמו, בנסיבות הקיימות. הוא אף טען כי לא ניתן לראות את העיגול שמצא שור בפוזיציה השנייה, ועל כן  - לטענתנו, כל סימון הקו האדום על ידו, לא נועד אלא לרצות את ב"כ ההגנה, אשר העירו על הפער בין הפוזיציות במכתבם. יתר על כן, אם מצא לנכון לסמן קו כזה, מדוע לא הציב לצידו סרגל שימחיש אותו פער? כשנשאל מהו אותו פער לא ידע לענות והשיב כי זה לא רלוונטי[183].
  6. בודזיאק מתעלם במסקנותיו שוב, מקו המתאר התואם את חלקה העליון של הנעל (אף לדעת קופר), מה שיש בו לצמצם במידת מה את אוכלוסיית הנעליים   (וודאי החפצים בכללׂ ) שהותירו את הסימן. נציין גם כי הוא לא צפה בשחזור ולא היה מודע לחשיבות של עצם הימצאות עקבת נעל כלשהי במצב זה.
  1. עקבה מס' 5

  1. המדובר בשלוש עקבות חלקיות, זו על גבי זו, על המכנס הימני של המנוחה, אשר שור קבע כי הן מתאימות לעקב הנעל הימנית של הנאשם בדגם ובגודל, ונתן להן דרגת וודאות של "אפשרי"[184].
  2. בעדותו בבית המשפט, הסביר שור כי עקבה משולשת כזו נוצרת כאשר מדרך כף הרגל אינו יציב (כפי שקורה בעת טיפוס על גוף אדם). שור הראה בתמונות ובמצגת[185], כל אחת משלוש העקבות, כאשר בראשונה (הימנית)[186], ניתן לראות חלק ממתאר העקב, ומעיגול הדריכה התחתון. שור העיד בזהירות, כי באור מסוים ניתן היה לחשוב כי מדובר באותיות הלוגו, אף כי לא ניתן לשים את האצבע מפורשות על אות כלשהי[187]. בעקבה השנייה (המרכזית)[188], נראה חלק מקו המתאר הימני, חלק #1488;חר מהעיגול, וחלק מהפסים, ובשלישית (השמאלית)[189], חלק נוסף של קו המתאר, העיגול והפסים. מהרכבת שלוש העקבות זו על זו לעקבה אחת, נראה בבירור דגם העקב של הנעל הימנית[190].

  1. קופר הסכים בחוות דעתו, כי באזור הכיס הקדמי מצויים 2-3 סימנים חופפים, המתעדים פסים דקים מקבילים, מאפיינים מתאימים למטרות המעוגלות, ואף סימן חלש של האותיות D ו-N בלוגו, אשר אינו בטוח אם הוא מאפיין אמיתי[191]. בחקירתו הנגדית הוא הסכים כי אפשרי שהנעל הימנית הותירה עקבות אלה[192].
  2. בית המשפט, בהכרעת הדין, ציין כי מידת הוודאות שנתן קופר לעקבה אינה פחותה מזו של שור, מה עוד שהוא אף הרחיק מעבר לשור בציינו כי הוא מבחין באותיות[193].
  3. בודזיאק, בחוות דעתו, סבר כי אין בסימני הדם בעקבה 5 כל ראיה למאפיינים שסימן שור, או פרטים מספקים  התומכים במסקנותיו.
  4. אשליה של עיגול  - בחוות דעתו ציין בודזיאק את הדברים הבאים:
  •  אני הייתי מציין כי במצב 3 בצד השמאלי של  סט התמונות, כאשר סוקרים את התמונה של הג'ינס יש אשליה של עיגול באזור העקב. אני קורא לזה אשליה משום שהוא מופיע שונה במידת מה בכל פעם שמסתכלים עליו"[194].

בחקירה הנגדית, נשאל העד מיהם אותם אנשים אשר מסתכלים על העיגול ורואים אותו בכל פעם בצורה שונה, השיב:

  • "לא יודע מה האנשים שמסתכלים על זה רואים, אני יכול לראות שינויים בהופעה שלו"[195].

כאשר נשאל, האם בכל פעם שהוא מסתכל על העיגול הוא רואה אותו אחרת, הבהיר כי העיגול אליו הוא מתכוון הוא העיגול המרכזי (בעמדה 2), ולא העיגול השמאלי, בעמדה 3, אליו התייחס בחוות דעתו, וכי הכוונה אינה לאשליה, אלא לכך שהעיגול נראה בהיר במקום שבו הוא אמור להיות כהה לפי דגם הנעל.

כדי להסביר את הסתירה, טען תחילה כי הוא התכוון לכך שהעיגול המרכזי נראה טוב יותר בתמונה של עמדה 3, אולם לאחר שהובהר לו כי הוא כתב במפורש בחוות דעתו כי הוא מתכוון לעיגול בעמדה השמאלית ולא כפי שטען בבית המשפט, שינה טעמו וטען כי מדובר בטעות סופר שנפלה בחוות הדעת, עליה עמד רק ערב הדיון במפגש עם הסניגורים, אולם  "לא היה לו זמן"  (במהלך שני ימי דיונים), להעמיד דברים על דיוקם בפני בית המשפט וב"כ התביעה[196].

השימוש במונח "אשליה" בחוות הדעת, הוא תמוה, בלתי ראוי ואף בלתי מקצועי בעליל. אין זה מתקבל על הדעת כי מומחה לעקבות נעליים יטען ברצינות בחוות דעת המוגשת לבית משפט בתיק רצח,  כי יש במוצג שהוא בודק עיגול אשר אינו קיים באמת ונראה בכל פעם בצורה אחרת!

זאת ועוד, קשה להתווכח על כך שעל הכיס הימני, בעמדה 2,  קיים עיגול -  אשר נראה בעין גם ללא כל שקף במקום ובגודל התואמים את העיגול בנעל. דברים אלה סותרים את הערתו בסיום חוות הדעת, כי "אין כל דגם מעגלי הניתן לאישור המופיע על הג'ינס"[197].

לעניין טענת העד בבית המשפט, כי העיגול הוא "הפוך" מבחינת צבעיו ביחס לעיגול הנעל. טענה זו, עם כל הכבוד, אינה חדשה, והיא נטענה גם על ידי קופר, ואולם המאשימה נתנה לה הסבר שנתקבל על דעתו של קופר, כי היות ומדובר במס' עקבות כפולות זו על גבי זו, אין לשלול כי הנעל דרכה באותו מקום מספר פעמים, וכך נוצר הכתם ה"נגטיבי". (הסבר זה רלוונטי אף לעניין הטענה כי חלק מהקווים המקבילים בעקבות באזור 5 הם דקים מקום שעליהם להיות עבים).

  • ש. האם זה נכון בעיגול הפנימי שעל עקבה זו יש עכן, קבה נוספת ויתכן שמה שיש על העיגול זו הכתמה מעקבה הנוספת.

ת. צוין כי אפשר כי עקב של עקבה 1 מכסה את העיגול מעקבה 2. השאלה היתה האם הדם מעקבה 1 ממלא את העיגול הפנימי מעקבה 2, דעתי היא שאם העיגולים בעקבה 2 היו מוטבעים ראשונים והיה דם על העקב כאשר הטבעה 1 נעשתה, זה יכל לכסות את האזור הזה אבל כדי למלא רק את המרכז של העיגול זה דבר יוצא דופן אבל מצד שני, אם טביעה 1 היתה נעשית קודם והיה דם על הג'ינס כשטביעה 2 נוצרה, אולי העיגול הוריד חלק מהדם שאולי יכול להסביר את האזורים הבהירים בטביעה 2" [198].

מדובר, אם כן, בטענה שכבר נלקחה בחשבון בעת שבית המשפט מצא לקבל את עמדתם של שור ושל קופר, כי אפשרי שהנעל הימנית הותירה את העקבה.

  1. הטלפון הנייד - בסיום חקירתו הראשית, הציגו הסניגורים לבודזיאק מצגת שהוכנה על ידם, ובה נראה  ציור (!!) של הטלפון הנייד של המנוחה, על הכיס הימני, באופן המרמז כי יתכן שחלק מהסימנים בדם בעקבה 5 (לרבות: קו כהה לאורך הכיס, והעיגול המדובר) מייצגים הטבעה של הטלפון (מתוך פנים הכיס!), ושאלו האם הוא יכול לשלול שחפץ זה הוא שיצר את הסימנים? העד השיב כי נוכח העדר הפרטים בסימני הדם, ומאותה סיבה שלא יכול היה לקבוע איזה חפץ הותיר אותם, אינו יכול לשלול גם חפץ זה[199].

נציין, כי אף שבית המשפט שקל לפסול אותה (מחמת שלא הוזכרה כלל בחוות הדעת), ב"כ המאשימה עמדה על הצגת המצגת והשאלה בעניין הטלפון הנייד, וזאת על מנת להראות בצורה הברורה ביותר את המגמתיות של עדות עד זה, היורדת לכדי פגיעה של ממש במקצועיות חוות הדעת!  

ראשית, תמוהה התנהלות הסניגורים מן הסניגוריה הציבורית, אשר מצאו לנכון להציג מצגת שכזו, מבלי לבקש את הטלפון הסלולארי  לבדיקה ולהשוואה, ומבלי שהעד יכלול אותה בחוות הדעת. הסניגורים המלומדים ידעו בוודאי (וזה לאחר שבית המשפט כבר העיר הערה בנושא זה לסניגור הקודם בהכרעת הדין על שהעלה טענה זהה בסיכומיו  ללא כל בסיס[200]), כי להצגת המצגת לעד  בדרך זו לא יהיה כל משקל שהוא, אף לא לשם "אי שלילת הטלפון הנייד". מתגנב החשש כי עשו זאת כדי לרצות גורם חוץ, ולא נוסיף בעניין זה.

ואולם, עיקר טענתנו בעניין זה היא כנגד התנהלות העד עצמו: מי שמתהדר בתואר מומחה בינלאומי לעקבות נעליים, מעיד מעל דוכן העדים, כי אינו יכול לשלול טלפון נייד, שאותו לא ראה בימי חייו, ולא טרח לבדוק, כגורם לסימן הדם! מה שההגנה והמומחה מבקשים מבית המשפט הנכבד לקבוע, הוא כי אפשרות זו, שקולה כנגד מסקנתו של ירון שור, אשר טרח והשווה לאורך מאות שעות  את  הסימנים להטבעות הניסיון של עקבות הנעליים, עד אשר קבע את ממצאיו!  

  1. עקבה מס' 6
  1. מדובר בעקבה חלקית נוספת של נעל ימנית על המכנס הימני, המקבילה לעקבה 4 על המכנס השמאלי, וניצבת לעקבה 5, כשפניה לדלת, ומיקומה מאזור הירך עד קרוב לברך הימנית של המנוחה[201]. שור העיד כי עקבה זו מראה, לראשונה, את עקב הנעל וקדמתה בעקבה אחת  -  שגודלה המלא מתאים לנעלי הנאשם, אולם בשל היותה קלוש#1492;, לא ניתן לזהות בה את פרטי הדגם, ועל כן קיבלה דרגת "אפשרי"[202].
  2. בודזיאק קבע, כי אזור זה חסר כל פרט היכול להיות מאושר כקשור לנעל, ובבית המשפט חזר על כך שהשוואותיו של שור נופלות מהרף המינימאלי של זיהוי פלילי כדי לעשות את הזיהוי הזה וודאי[203]. אין זה ברור לח"מ למה כוונתו של בודזיאק, שעה ששור מעולם לא טען לזיהוי ודאי על סמך עקבה 6 או על סמך עקבה אחרת.
  3. מדובר בעקבה "חלשה" מבחינת מספר הפרטים ורמת הוודאות. חשיבותה העיקרית היא במיקומה – התואם (במקביל לעקבה 4) את דרך יציאת הנאשם מהתא בשחזור (עלייה על האסלה  -  מהצד, וסיבוב כלפי הדלת). שיקול זה חיצוני לשיקולי מומחה הנעליים ועל בית המשפט להעריכו. נציין כי גם בעקבה 6 ניתן לראות קו מתאר של נעל בדם, דבר שבודזיאק מתעלם ממנו, כפי שעשה לאורך כל חוות דעתו.
  1. ההערות הנוספות בסיום חוות הדעת

בסיום חוות הדעת ולסיכומה, העיר בודזיאק מספר הערות כלליות, המלמדות שוב על המגמתיות וחוסר הבסיס של דבריו. חלקן חוזרות על עצמן, ועל כן נתייחס אליהן בקצרה:

  1. הערה 1 - העדר עקבות של נעלי הסלמנדר על רצפת התא[204]

בודזיאק טען כי אין זה סביר שאין עקבות נעל של הסלמנדר על רצפת התא, שכן הנעל היתה צריכה לדרוך בדם לפני דריכתה על המכנס. דברים אלה הוסברו במהלך ההליך העיקרי על ידי שור[205]. בודזיאק לא נתן דעתו להסבר אך בפועל אף הוא אישר בחקירתו הנגדית, משהוצגו לו תמונות של הזירה, כי מתחת לאסלה מצויות שלוליות גדולות של דם, אשר היה עדיין נוזלי אף לאחר מספר שעות עם גילוי הגופה, וכי סביר שאילו הנעל דרכה בתוך שלולית כזו, או באזור שבו נמצאת השלולית טרם היקוותה, לא נמצא במקום עקבות שלה[206]. מעבר לנדרש נזכיר כי הקומפלקס שמחוץ לתא נוקה טרם גילוי הגופה[207].

  1. הערה 2 - קיום עקבות נוספות בדם בזירה[208]

בודזיאק לא פירט ולא הדגים לאילו עקבות הכוונה, ומכל מקום נושא זה נדון בהליך העיקרי ובהכרעת הדין ואין בו כל חדש.

  1. הערה 3 -  אין דגמי פסים ועיגולים[209]

בודזיאק מעיר לסיכום, כי השפעת הג'ינס התערבה או הוערכה כדגם פסים  - נושא זה נדון ונשלל ולא נחזור עליו.

לעניין העיגולים, הוא מציין כי אין כל דגם מעגלי הניתן לאישור על הג'ינס אלא מקטעים של סימני דם ששור טוען כי הם חלק מעיגולים, כאשר לא ניתן לשייך אף אחד מהם לעיגולים שעל הנעל בקוטר, העיקול או המאפיינים הפיזיים שלהם.

אנו חולקים על טענה זו, ומבקשים להעדיף עדותו של שור כי יש על המכנסיים סימנים המהווים עיגולים וחלקים מעיגולים, ברורים יותר ופחות, ומתאימים לעיגולים שבנעל  כדי לבסס טענתנו, הוגש לבית המשפט שקף הכולל עיגולים בצורה שמופיעים על הנעל, בגדלים שונים[210]. בית המשפט מוזמן להניח את השקף על כל הסימנים שזוהו כעיגולים בכל אחת מתמונות העקבות בתיק העבודה ולראות כי לא תהיה התאמה בגודל, בקוטר ובעיקול בין העיגולים השונים משמעותית בגודלם מהעיגול שעל הנעל.

  1. הערה 4  - "כל מספר זוכה"[211]

לסיכום מעיר בודזיאק כך:

  • העדר הפרטים בסימני הדם שנטען שהם טביעות נעל יכול באותה קלות למנוע שלילה של כל נעל או חפץ אחר כפי שהוא מונע שיוך ברור שלהם. כך, העדר פרטים בסימני דם על הג'ינס מונע קביעת מקור מסוים או גורם מסוים לאותם סימני דם, בין אם מדובר  בהתזות דם מכלי הרצח, העברה של דם שהתפרץ ישירות מהפצע של הקורבן, העברת דם מבגדי העבריין, ידיו או מקורות אחרים או פשוט תוצר של  דגם אריג הג'ינס."

למעשה בודזיאק אינו שולל נעל, לרבות הסלמנדר, כמקור לכתמי הדם. ואולם הוא סבור (בדומה לעניין הטלפון הנייד), כי ניתן באותה מידה לשייך את הסימנים למקורות רבים נוספים שהוא מונה כגון התזות והעברות דם מסוגים שונים.

בודזיאק הודה כי אין לו מומחיות בהתזות וכתמי דם, וכי הוא אינו מתמצא בטרמינולוגיה המדעית העדכנית המקובלת בתחום, ובמאפיינים של אותם סוגי כתמי דם שמנה כגון התזה מכלי הרצח (castoff), או התזה בלחץ מפצע עורקי. אולם הוא טען כי לא "קבע את הדברים" אלא רק "נתן אפשרויות".

עם כל הכבוד – זריקת אפשרויות בעלמא לחלל האוויר, מבלי להכיר את המאפיינים של אותן "אפשרויות", ולבדוק בדיקה כלשהי, האם קיים בכלל דמיון ולו על פני הדברים, בין הנדון לראיה, איננה מה שמצפים ממומחה פורנזי.  אפילו הבדיקה המינימלית שערכה המאשימה, באתר של קבוצת העבודה  הפורנזית האמריקאית המתמחה בכתמי דם  (SWGSTAIN) -  המקבילה לקבוצה בה חבר העד, ומקובלת עליו כסמכות, מגלה כי אין כל דמיון בין עקבות הנעליים נשוא תיק זה, לבין התצורה של אותם כתמים שאזכר העד[212]. אנו מפנים לעניין זה לתמונת ה castoff שהוצגה לעיל.

כפי שהעד טוען שיש להתייחס ברצינות להשוואת עקבות נעליים, ולבצעה לפי סטנדרט פורנזי מינימלי, עליו – בבחינת נאה דורש, נאה מקיים, להתייחס ברצינות גם לדיסציפלינות אחרות כמו התזות דם, לפני שהוא מציגן כ"אפשרות".

נראה לנו, לסיכום הדברים, כי מי שחוות דעתו נופלת הרחק מן הסטנדרט הפורנזי איננו שור, אלא דווקא בודזיאק עצמו!  מטעם זה ומשאר הנימוקים לעיל, נבקש שלא להעניק לחוות דעתו משקל כלשהו, ולהעדיף עליה את חוות דעתו ועדותו של שור.


חלק שני: מומחית ההגנה ד"ר מיה פורמן רזניק  

  1. תקציר הפרקים הקודמים  בנושא כלי הרצח
  1. ממצאי החקירה לגבי כלי הרצח
  1. החקירה העלתה כי הנאשם השתמש במהלך ולצורך עבודתו בסכין יפנית[213]. הנאשם נהג להחזיק על גופו ובכליו מספר סכינים יפניות בהם עשה שימוש.  מספר סכינים נתפסו בארגז כלי העבודה של הנאשם ונשלחו לבדיקה.
  2. בנוסף, הוברר כי הנאשם הינו "סכינאי חובב", בחיפוש בביתו נמצא אוסף של סכינים מסוגים שונים, והוא אף תיאר חלק מהן בחקירתו. אף במחשבו נמצאו ראיות לגלישה באתרים בנושא סכינאות[214].
  3. כאשר הנאשם תיאר את הרצח שביצע, הוא טען שכלי הרצח הוא אחת מאותן הסכינים היפניות שברשותו[215]. יש לציין כי הנאשם לא נשאל ולא התייחס בחקירותיו לסוג הלהב. הוא טען כי המשיך לעבוד עם הסכין עד כי הלהב נשחק, ואת השברים השליך בערימת פסולת אזור המקלט.
  4. לאור גרסת הנאשם כי השליך את שברי הסכין לערימת פסולת בניין שהצטברה ליד המקלט, ביררו החוקרים עם הקבלן דעי את מקום השלכת פסולת הבניין, במזבלה העירונית, וניסו לחפש שם  -  אולם במקום התברר כי הפסולת פוזרה ונקברה ע"י טרקטורים ולא ניתן למצוא דבר. בנוסף, פירקה המשטרה את מרצפות הקרמיקה שהתקין הנאשם במקלט 2, וערכה חיפוש ברצפות שהתקבלו באמצעות גלאי מתכות, ללא ממצאים[216].
  5. גרסה נוספת שמסר הנאשם למדובב, היתה כי קבר את המכנסיים והסכין במקום בו שופכים בטון ועל כן המשטרה לא תמצא אותם לעולם[217].  

  1. חוות דעת ועדויות מומחים בהליך העיקרי
  1. באמצעות מומחה התביעה, הרופא המשפטי, ד"ר זייצב, הוגשה חוות דעת[218] בעניין כלי הרצח. ע"פ חוות הדעת–  בהשוואה בין פצעי החתך שנמצאו בגופתה של המנוחה לסכינים היפניות שנבדקו – נקבע כי להב של סכין יפנית יכול היה לגרום לפצעי החתך בגופתה של המנוחה.
  2. בחקירתו הנגדית, נשאל ד"ר זייצב ע"י הסניגור להבהרת אודות חוות דעתו על כלי הרצח באופן כללי, והבהיר כי פצע חתך יכול להיגרם מכל חפץ מושחז (לרבות סכין יפנית או להב מושחז אחר).[219] 
  3. במסגרת פרשת ההגנה, הגיש הסניגור, תחילה, את חוות דעתו של אלכס פלג[220],  איש מז"פ לשעבר, שמומחיותו הינה זירת העבירה, ואשר כיום משמש "שכיר חרב" בהגשת חוות דעת לכל דורש. פלג, שאינו מומחה לרפואה משפטית, התיימר, במסגרת חוות הדעת ועדותו בבימ"ש לחוות דעה בנושאים רבים ושונים שאינם בתחום מומחיותו (ובראשם, אגב, השאלה האם ניתן לקבוע על פי הממצאים כי הנאשם אשם בפשע המיוחס לו...).
  4. בין היתר, גרס פלג בחוות הדעת, כי בפצע החתך המופיע מתחת לשפתיה של המנוחה, משמאל, ניתן להבחין בסימנים לפיהם להב הסכין היה משונן ולא חד (לא סכין יפנית), וזאת על פי סימני עקבות הלהב על פני המנוחה[221].
  5. בעדותו בבית המשפט, חזר פלג על הדברים בחקירתו הראשית, ואף התייחס לשאלת הסניגור כיצד הוא מסביר כי מלבד החתך בסנטר לא נמצאו "סימני שינון" על חתכים אחרים, ולא ידע ליתן לכך הסבר. לטענתו  - דברים אלה לא חרגו מתחום מומחיותו בזירת עבירה, שכן לטענתו – מומחיות זו כוללת את הגופה, בכל האמור למה שנמצא "על העור" להבדיל מממצאים "מתחת לעור"[222]. אנו טענו – הן בחקירתו הנגדית והן בסיכומים, כי לפלג אין כל מומחיות בתחום הרפואה המשפטית, ויש להתעלם כליל מחוות דעתו בנושאים אלה, זאת מעבר למשקלה האפסי באופן כללי נוכח היותה מגמתית, בלתי אובייקטיבית, ובלתי מבוססת[223].
  6. בהמשך פרשת ההגנה, ולאחר עדות פלג, הוגשה חוות דעתו של המומחה לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל[224] (להלן: "ד"ר קוגל") .  ד"ר קוגל ציין בפתח חוות דעתו, כי הוא התבקש לחוות דעה ע"י הסניגור בעניין "הממצאים החבלתיים" בגופה של המנוחה, וכי הסוגיה העיקרית בעטיה התבקשה חוות דעתו היא "כיוון תנועת החיתוך" שגרמה לפצעים בצוואר. ד"ר קוגל ציין כי עיין בכל חוות הדעת שערך ד"ר זייצב, ובהן ת/665 המתייחסת לסוג הסכין. עם זאת הוא העיר כי לאחר קריאת המסמכים "בחר לסכם בכתב" רק את הנתונים הרלוונטיים לסוגיה העיקרית לעיל (כיוון החתך). ד"ר קוגל התייחס בחוות הדעת לחתכים בצוואר  ובסנטר, (בין היתר לחתך שאליו מתייחסת חוות הדעת הנוכחית של ד"ר פורמן רזניק), אולם לא אמר דבר בעניין סוג הלהב.
  7. בעדותו בבית המשפט,  בחקירה הנגדית, נשאל ד"ר קוגל האם מלכתחילה הוא נתבקש לחוות דעתו בנושאים נוספים, או שמראש פנו אליו בסוגיית כיווני החתך בלבד?  ד"ר קוגל סיפר, כי במהלך הפניה אליו נשאל שאלות שונות שאינן בתחום מומחיותו, באשר לנושאים שהם כן בתחום מומחיותו תשובותיו של ד"ר קוגל כמובא להלן:
  • "ש: חוץ מאשר הסוגיה היחידה בתחום הרפואה המשפטית שלגביה התבקשת לתת חוות דעתך, היא כיוון החתך, או שהיו סוגיות נוספות שהן כן מתחום הרפואה משפטית שגם בהן נתבקשת לתת חוות דעת ולא נתת?

ת:הדינמיקה היא קצת אחרת. באים אלי עם תיק, אומרים לי תקרא ומה אתה יכול לומר על זה. לפעמים עולות שאלות מתוך זה, האם אני יכול להגיד סוג הנשק, אני לא יכול להגיד. האם אני יכול להגיד את עוצמת הדקירות ואני לא יכול להגיד.

ש: מה שאלו אותך מעבר לתחום החתך שהוא כן במומחיותך, האם יש דברים בחוות הדעת של ד"ר זייצב שהתבקשת לחלוק או להביע דעה?

ת: לא מבקשים ממני לחלוק. אומרים לי תגיד מה יש לך להגיד. אני חייב לומר שבהתחלה אין לי מה לומר על דוח הנתיחה, זה נראה לי בסדר. כאשר יש שאלות שעולים מנתונים ידועים של פרטי החקירה כמו שנשאלתי לגבי כיוון החתכים, לגבי זה נתתי חוות דעת.

ש: לא נשאלת עוד שאלות ספציפיות רלוונטיות?

ת: אני לא זוכר, עבר הרבה זמן. מה שאני זוכר אמרתי. "[225]

  1. התייחסות לכלי הרצח בהכרעת הדין
  1. בית המשפט קבע בהכרעת דינו, בהתאם לחוות דעתו של ד"ר זייצב, כי הנאשם יכול היה לבצע את הרצח באמצעות הסכין היפנית שהחזיק בכליו:
  • הנאשם, עת תיאר את ביצוע הרצח, ציין כי מדובר באחת מאותן סכינים יפניות בהן השתמש ולאחר מכן, החליף את הלהב וזרק אותו (ראה ת/22, קלטת 1, ע' 119; למדובב ת/401 א', מ.ט. 165/06 (26), עמ' 18; ובשחזור ת/27, ע' 13; ראה ת/438, דו"ח תפיסת חפצי הנאשם כפי שנתפסו אצל המעביד ג'נאח וביניהם הסכין; ראה חוות דעתו של זייצב - ת/665; ראה ת/22, מ"ט 172/06 (קלטת 1) ע' 71-79).

  • ד"ר זייצב בחוות דעתו (ת/665) ובחקירתו הנגדית, מציין כי השוואת פצעי החתך בגופת המנוחה לסכינים היפניות שנבדקו, מלמדת כי להב סכין יפנית אכן יכול לגרום לפצעי חתך כפי אלה שנמצאו בגוף המנוחה (ראה עדותו בע' 895 לפרוטוקול).

  • הנאשם יכול היה לבצע את הרצח באמצעות הסכין אשר נשא תדיר בכליו."[226] 
  1. כב' בית המשפט קבע, עם זאת, כי ידיעתו של הנאשם לומר כי הרצח בוצע באמצעות חתכים להבדיל מדקירות, איננה פרט מוכמן, שכן הנאשם יכול היה להסיק זאת במשתמע משאלות החוקרים (הגם שדחה טענת הסניגור כי החוקרים רמזו על כך לנאשם).
  2. כב' בית המשפט דחה  מכל וכל את ממצאיו של אלכס פלג, בקבעם כי המוכתר על ידו כ"חוות דעת" היא התיימרות חסרת בסיס, וכי חוות דעתו היא מגמתית, מוטה, יהירה, רצופת מסקנות שאינן בתחום מומחיותו, גולשת ומכריעה את הדין ומהווה ניסיון לדחוק את רגלי בית המשפט, ועוד סופרלטיבים שקצרה היריעה מלצטטם, ולא העניקו לה כל משקל[227].
  3. לעניין הסכין המשוננת, בפרט, קבע בית המשפט כי לפלג אין כל ידע ברפואה משפטית, ולכן הוא נעדר כל יכולת לקבוע קביעה מעין זו, ועל כן "אין להרבות בסתירת טענתו", והפנו לחוות דעתו של זייצב[228].
  1. ממצאי חוות דעתה של פורמן בנוגע לכלי הרצח

מחוות דעתה של ד"ר פורמן[229] עולה כי השאלה שנתבקשה לבחון ושאליה מתייחסת חוות הדעת היא:

  • "האם אפשרי שסכין יפני גרם לממ#1510;א הנראה באזור הסנטר מימין" [230]

כלומר – חוות הדעת נוגעת מלכתחילה לחתך בסנטר בלבד (חתך שכל אורכו כ-3.5 ס"מ, ולא הוא שגרם למוות)[231]. היא אינה מתייחסת כלל לשאר החתכים בגופה לרבות החתך הקטלני בצוואר.

ד"ר פורמן התייחסה לשלושה "רצפים" בשוליו  השמאליים פצע החתך בסנטר, אשר לדעתה מתיישבים עם שימוש בסכין עם להב משונן, וכי לא סביר שייגרמו כתוצאה מחיתוך בסכין יפנית[232]. חוות הדעת מבוססת על תצלומים ותיאורים מהספרות המקצועית.

  1. הערכת עדותה של ד"ר פורמן-  כללי

כפי שנקבע לא אחת על ידי בתי המשפט:

  • "עדות מומחה נבחנת בשני מישורים: האחד נוגע למהימנותו האישית של המומחה, ובכך דומה בחינת עדותו לבחינת העדות של כל עד אחר. השני נוגע למיומנותו המקצועית של המומחה, ובהקשר זה ניתנת הדעת לרמתו המקצועית ולטיב הבדיקה שערך לצורך ביסוס מסקנותיו"[233] 

לטענת המאשימה,  המדובר במומחית בעלת ניסיון ומיומנות דלים יחסית למומחה התביעה, אשר כשלה הן במימד המהימנות האישית והן מבחינת הרמת המקצועית, לא הראתה כל בסיס שהוא לקביעותיה ואין ליתן לה כל משקל שהוא.

בשקלול הדברים, נראה לנו כי חוות דעתה לא מעוררת ספק כלשהו בממצאי ד"ר זייצב, וודאי שאין בה להשליך על קביעות בית המשפט על הכרעת הדין.

הכל כפי שיפורט להלן:

  1. ידע וניסיון מקצועי

העדה סיימה לימודי הרפואה בשנת 2001,  עבדה במכון לרפואה משפטית כמתמחה בין השנים 2001-2006 ורק בסוף שנת 2006 הוסמכה כרופאה משפטית. בסמוך להסמכתה עזבה העדה  את המכון לרפואה משפטית ועברה לעבוד בחברת "מד"ן" תחת ניהולו של ד"ר חן קוגל (להלן: "קוגל") שפרש לאחרונה מ"מד"ן" לטובת ניהול המכון לרפואה משפטית .

יובהר כבר עתה כי חברת "מד"ן", שם ישמה העדה את מרבית ניסיונה המקצועי, שמה את עצמה, באופן מוצהר, ככתובת המספקת דעה אחרת או נגדית לדעת המכון לרפואה משפטית .

בפועל, ניסיונה "המעשי" של העדה בנתיחת גופות הוא דל ביותר ונעשה בהיותה מתמחה וביחד עם מומחה מהמכון לרפואה משפטית, ואילו מרבית ניסיונה המקצועי של העדה כמומחית, הוא בחברת מד"ן שם היא אינה מבצעת נתיחות כלל אלא רק נוכחת בהן כצופה מהצד  ועוסקת רבות בתחום של התעללות בילדים ונפגעי עבירות מין .  

לעומתה, ד"ר זייצב על פי חוות דעתו הוסמך כרופא בשנת 1985, עסק בפתולוגיה בשנים 1985-1989, וברפואה משפטית מ-1989[234].

נעיר עוד, כי כפי שיפורט בהמשך חוות הדעת, אף הידע שהפגינה  העדה לאורך שנות ניסיונה המעטות בתחום הקונקרטי הנדון כאן, ובספרות הרלוונטית, לוקה בחסר (ראה להלן דיון בעדותה בעניין באשה והסתמכותה על האטלס הרפואי).

  1. מהימנות

לדעתנו, בכל האמור במהימנות האישית והמקצועית, עוררה עדה זו רושם עגום ביותר. היא העידה עדות מגמתית, מסרה תשובות סותרות, ובעיקר השמיטה  באופן גס עובדות ונתונים מהותיים, אשר לא התיישבו עם טיעוניה כמודגם להלן:

  1. העדה נמנעה מלציין בחוות הדעת כי לגבי שאר הפצעים בגופה,  מלבד הפצע בסנטר ולרבות הקטלניים, אין כל אינדיקציה לסכין משוננת, אף שראתה חשיבות לבדוק זאת. מתשובתה כאשר נשאלה על כך, עולה בבירור המגמתיות של חוות הדעת:
  • ש. אז מדוע לא כתבת בחוות דעתך את העובדה שחוץ מהפצע בסנטר שמצאת בו כך וכך, כל שאר החתכים לא כוללים סימנים כאלה, האם זה לא רלוונטי?

ת. לא, לא מצאתי לנכון. לא נשאלתי.

ש. את יודעת למה נשאלת דווקא על הפצע בסנטר?

ת. כן. הממצאים שכבר דנו בהם קודם שאלכס פלג דיבר עליהם.

ש. זאת אומרת שזה לא שהפצע בסנטר יש לו חשיבות דרמטית. פשוט שם חשבו שיש אינדיקציה לסכין משוננת?

ת. נכון. זה לא הפצע שגרם למוות.

ש. זה פצע די שולי אם מסתכלים על כל הפגיעות מבחינת החומרה?

ת. כן.

ש. האם זה לא רלוונטי כשמתעסקים בגופה שיש עליה חתכים רבים וחמורים, להתייחס כשבודקים את סוג הסכין למכלול הפגיעות ולא רק לפצע אחד קטן?

ת. זה נכון, ולכן עברתי על כל הפצעים בהגדלה אבל לא ציינתי זאת בחוות הדעת.

ש. למה?

ת. אין בזה תועלת.

ש. אין תועלת לסניגורים?

ת. אני מגישה חוות דעת כדי להעיר את עיני בית המשפט בנתונים כלשהם, התפקיד שלי זה לא לעזור לצד כזה או אחר.

ש. אז למה לא הערת את עיני בית המשפט שהחתך בצוואר הוא לא מסכין משוננת?

ת. זה לא נעשה."[235]

  1. מילא העדה בחרה להתעלם מהפגיעות הנוספות שנמצאו בגוף המנוחה בהן אין כל אינדיקציה לכך שבוצעו באמצעות סכין משוננת, היא הגדילה לעשות והשמיטה מחוות דעתה את תצלום החתך אליו היא מתייחסת במלואו, בדיוק את אותו החלק הכולל את קצוות החתך בו אין סימנים לקצוות משוננים לכאורה כטענתה. לדברי העדה הצגת תמונת החתך העומד בבסיס חוות דעתה, באופן מלא אינה רלוונטית[236]. דברים אלה נוגעים גם למקצועיות כפי שיפורט בהמשך.
  2. הדוגמה הבולטת ביותר לחוסר אמינותה של ד"ר פורמן, נוגעת להסתמכותה על ספרות מקצועית הסותרת את טענתה, תוך השמטה בוטה של הקטע שאינו מתיישב עם חוות דעתה. לדברים אלה רלוונטיות כפולה: הן לעניין המהימנות הנדונה כאן, והן לעניין העדר בסיס מקצועי לחוות הדעת.  
  1. העדה טענה בחוות דעתה כי  

"על פי הספרות ניתן לזהות שהפגיעה  נעשתה בסכין בעל להב משונן, גם אם נותרו על העור בסמוך לפצע החתך סימנים אופייניים שמוצגים בהמשך חוות דעת זו כך על פי הAtlas of emergency medicine ניתן להבחין אם סכין היה משונן או לא, במקרה שהסכין עבר על העור בזמן החדירה או הוצאת הסכין. בתיאור הנלווה לתמונה המופיעה בספר (ומוצגת בהמשך חוות דעת זו כתמונה 2) מתואר כי הסכין המשונן בא במגע עם העור בהכנסתו או הוצאתו"..[237]

בעמוד הבא מוצגת "תמונה 2" מתוך הAtlas of emergency medicine (להלן: "האטלס הרפואי") כשמתחתיה מופיע הכיתוב:

  • "בתמונה זו מתוך הספר Atlas of emergency medicine  שהוזכר לעיל, ניתן לראות סימנים של סכין משונן[238]. "

  1. מעיון בספר עלה כי העדה השמיטה את העובדה המהותית, כי האזכור מתוך האטלס מתייחס באופן ספציפי לפצעי דקירה ולא לפצעי חתך כפי הפצע שבענייננו:

"There are two types of sharp-force injuries: incised and stabbed…

  • Forensic information can be gathered during the examination of a stab wound. Some characteristics  of a knife blade single or double edged, can be determined by visual insprertion, Characteristics such as serrated versus sharp can be determined if the blade was drawn across the skin during insertion or withdraw from the victim."[239]

(ההדגשות אינן במקור – י.ש.)

אף מתחת לתמונה, המופיעה באטלס, הופיע הכיתוב:

"Serrated Blade single edge Stab wound. The serrated blade made contact with the skin either on entry or exit from the wound[240] "

  •  (ההדגשות אינן במקור – י.ש.)

  1. כאשר העדה נשאלה מדוע היא השמיטה עובדה מהותית זו, הסותרת את חוות דעתה, הסכימה כי הציטוט מהאטלס מתייחס לפצע דקירה, אולם לטענתה הקביעה רלוונטית לפצע חתך...
  • ש. אני ממשיכה וקוראת לך מאותו קטע. תסבירי. אני אומרת לך שהתרגום של הפסקה הזאת מה שאומר כאן מחבר האטלס, שבפצעי דקירה שבמשפט הקודם הוא אבחן בינם לבין פצעי  חתך, אפשר להסיק אינפורמציה מבדיקתם, כגון האינפורמציה הנוגעת לשאלת הלהב המשונן כנגד להב חד, שזה דבר שאפשר לראות אותו בזמן ששולפים את הסכין או מחדירים את הסכין, פעולה שלא קיימת בפצע חתך, על כן כל הפסקה הזאת והנקודה הזאת בין ההבחנה בספר בלהב חד או משונן, נוגעת אך ורק לפצעי דקירה לעומת פצעי חתך.

ת. הכותרת של הספר הוא חבלות שנגרמו מחפצים קהים, אני מסכימה שזה המשפט שהושם, אבל הקביעה היא רלוונטית לפצע חתך, אם אני חותכת על פני העור, הוא הותיר את אותו סימן אם החדרתי את הסכין פנימה ואח"כ שלפתי את הסכין, זה היי נוח. זה לא מה שכתוב במה שהקריאו לי אני מסכימה, אבל זה מה שכתוב בספרות.

ש. אבל הספרות שאת סיפרת וממה שהקראתי לך שאת מסכימה שזה לא מה שכתוב".

  1. עוד טענה כי היא תרגמה בציטוט את מה שמופיע מתחת לתמונה, ואולם בניגוד לטענתה, הסתבר כי גם מתחת לתמונה, הופיעו במפורש, בציטוט המקורי, המילים  "פצע דקירה" שהושמטו על ידה, כאמור:  
  • ת. אני תרגמתי בציטוט שלי את מה שכתוב מתחת לתמונה.

ש. אני מפנה למה שמופיע מתחת לתמונה בתמונה המופיעה בעמוד 3 בקובץ למטה.

ת. אני מקריאה.

ש. למה התחלת מאמצע המשפט להקריא.

ת. סליחה,

ש. כתוב שם שזה פצע דקירה.

ת. נכון.

ש. מפנה אותך לחוות הדעת שלך בעמוד 5 – איפה שהבאת לנו את הפצע, באותה תמונה, מה כתוב אצלך.

ת. כתוב שהסכין בא במגע.

ש. אני מתכוונת לתמונה 2. מה הכותרת שתרגמת.

ת. לא תרגמתי כאן, תרגמתי בציטוט.

ש. אני אומרת לך שגם בתרגום בכותרת שמתחת לתמונה, וגם בפסקה שמופיעה בראשית הפרק בספר של האטלס, כתוב בצורה מפורשת שזה מתייחס לפצע דקירה. הם עושים אבחנה וכותבים שזה הפרק שמתייחס לסוגים שונים של פצעים, הם מבחינים ומגדירים אותם, ואז אומרים בפצע דקירה כך וכך. אצלך לעומת זאת בחוות הדעת, לא מתחת לתמונה ולא בפסקה שאת מצטטת ומפנה לספר, לא הכנת את השמטת את המילים "פצע דקירה" בשני מקומות.

ת. כי מבחינתי מדובר בפצעים שנגרמו מחבלה חדה, הדיון הוא בסכין משונן קלות, זה אומר שהדיון הוא בחבלות חדות, וחבלות חדות יכולות לגרום לדקירות. לכן אני מפנה לסעיף קודם לכן, שאני מצטטת את ספרו של פרויד".

בשלב זה, ניסתה העדה לטעון, כי מחבר האטלס לא התכוון "רק" לפצעי דקירה. פרשנות, שעם כל הכבוד, אינה מתיישבת עם כללי תחביר בסיסיים ועם השכל הישר:

"ש. אבל מחבר האטלס הרפואי חושב אחרת והוא חושב שזה מאפיין רק של פצע דקירה.

ת. הוא לא כתב "רק".

ש. אבל הוא אומר שיש פצע דקירה ופצע חתך. מה המסקנה.

ת. בהחלט לא רק.

ש. אני אומרת לך שמקריאת המשפט של מחבר האטלס הרפואי, כאשר הוא אומר ומבחין ומציין שיש שני סוגים, סוג א' וסוג ב', ואז הוא אומר בסוג א' כך וכך וכך המסקנה היא מכל אדם שקורא את זה שהוא מתייחס רק לסוג א', כי אחרת הוא יכול היה להמשיך את המשפט שלו ולא לכתוב פצע דקירה. כמו שאני אגיד לך עכשיו, שיש חלוקה בין גברים לנשים. הוא מבחין, ואת ציטטת את הספר שלו והתעלמת מההבחנה שהוא עשה או השמטת.

ת. כי אני לא רואה רלוונטיות לגבי הפצע שקדם למגע עם העור, או שבא בעקבותיו, זה לא משנה לי אם לאחר המגע בסמוך לאותו מגע שהשאיר את ההטבעה המיוחדת הזאת, הסכין חדר את העור, הסכין יצא את העור או נגרר על פניו, זה לא משנה מבחינתי, התוצאה היא אותה תוצאה, של קווים מקווקוים וסכין יפנית שנגררת על פני העור לא יכולה לגרום.  אני עוסקת במקצוע הזה 12 שנה ומרשה לעצמי לאסוף מהספרות נתונים רלוונטיים. הספר הזה הוא מקוצר, אבל הוא לא הספר העיקרי וזה החלקים שהוא בחר להגיש, אפשר ללכת לספרים מעמיקים יותר ולבחון אותם. העיקר בממצא הזה הוא לא החתך שהיה לפני ואורכו לא משנה, מה שמשנה זה שיש הטבעה שהיא מיוחדת והיא הותירה סימן משמעותי על פני העור".

  1. העדה לא הצליחה להסביר, למרות התפתלויותיה הרבות, מדוע,  כרופאה מומחית בעלת רקע אקדמי, לא ציטטה בצורה מדויקת את הספרות, אף תוך אבחונה אם היא חולקת עליה, אלא בחרה להשמיט ולהטעות:
  • ש. את מומחית, ואת יודעת ויש לך רקע אקדמי.

ת. כן.

ש. האם את רוצה לדעת חוות דעת המבוססת על רקע מקצועי בלבד, וחולקת על הספרות בנושא, זה לגיטימי ואת יכולה לתת חוות דעת ולהגיד בה אני ד"ר מאיה פורמן רזניק, מומחית לרפואה משפטית מזה 6 שנים, יודעת בוודאות שפצע חתך זה בדיוק כמו פצע דקירה לעניין שינון ומחבר האטלס הרפואי לא מבין מהחיים שלו ואני חולקת על דעתו. אבל כשאת כותבת חוות דעת מצטטת כאסמכתא לחוות דעתך ספר, לכל הפחות את היית צריכה לאבחן, את מפנה לספר כאסמכתא ואת יכולה להגיד גם שמחבר האטלס הרפואי מצביע על המאפיין הזה בפצעי דקירה, ואני אומרת לכם שזה גם בפצעי חתך כך מניסיוני, אבל להשמיט את מה שהוא אמר בטענה שזה לא רלוונטי שהוא מאבחן סוג פצעים מסוג הפצע שיש לך כאן, זו טענה לא רצינית. את מסכימה שיש לאבחן ולא להשמיט.

ת. לא השמטתי, כתבתי באותה פיסקה, ניתן להבחין, אם הסכין היה משונן אם לא....מפנה לעמ' 4 פסקה שמתחילה במילים "יתר על כן....בזמן חדירה או ההוצאה" – חדירה או הוצאה של סכין זה פצע דקירה. אני מצטערת שלא ציינתי את זה מספיק".[241]

די בדברים חמורים אלה, כדי שלא לתת כל אמון בעדותה של ד"ר פורמן!

  1. ד"ר פורמן אף העידה דברים סותרים ומתחמקים בנוגע לשאלת  מעורבותה בחוות דעתו הקודמת של ד"ר קוגל בתיק זה ועדותו. (למען הסר ספק, אין כל קשר בין הנטען כאן, לבין השאלה האם ד"ר קוגל מסכים כיום עם חוות דעתה של העדה, אשר המאשימה סברה שאיננה רלוונטית, ובית המשפט קיבל את עמדתה ודחה את הבקשה לזמנו כעד בשנית):
  1. העדה עבדה במד"ן, לצד ד"ר קוגל ותחתיו, הן בעת מתן חוות דעתו ועדותו בתיק העיקרי, והן עובר למתן חוות דעתה בשלב זה (אולם לא בשלב העדות, אז כבר מונה למנהל המכון לרפואה משפטית). מעדותה התברר כי השניים ישבו יחד בחדר אחד.
  2. ד"ר פורמן לא הזכירה בין המסמכים שעמדו לעיונה כי קראה את פרוטוקול עדותו של ד"ר קוגל בתיק העיקרי. ואולם כשנשאלה על כך העידה כי אכן קראה אותו. אולם לא ציינה זאת  כי זה לא היה "חיוני&ququot; לחוות הדעת שלה. תשובה זו תמוהה, נוכח העובדה שד"ר קוגל העיד, באותו פרוטוקול באופן כללי על ממצאי הנתיחה, וכי היא אף אישרה שידעה כי ד"ר קוגל השתמש לצורך ההדגמה אותה ערך (על עור של תרנגולת) בסכין יפנית.
  3. ד"ר פורמן העידה, כי בתיקים בעלי משמעות, נהגו והיא וד"ר קוגל לעבור זה על חוות דעתו של חברו[242]. בהמשך  הסתבר כי ד"ר פורמן ישבה יחד עם ד"ר קוגל במפגשו עם הסניגור הקודם עובר למתן חוות דעתו בהליך העיקרי, ואף עם הסניגור הנוכחי לקראת עדות זו, ואולם, לטענתה היא לא קראה את חוות דעתו בתיק זה עד היום. העדה נשאלה האם זה משום שלא מדובר בתיק בעל חשיבות, וענתה כי עומס העבודה לא אפשר לה לעבור על חוות דעתו של ד"ר קוגל שהן ארוכות[243].

נציין, כי מדובר בתשובה תמוהה בלשון המעטה. אין זה מתקבל על הדעת, כי דווקא בתיק זה, שלא רק שאין חולק על  היותו חשוב ובעל משמעות, אלא גם – העדה הוזמנה לתת בו חוות דעת נוספת על זו של ד"ר קוגל, וישבה עם ד"ר קוגל בהתייעצויות בשני השלבים, לא טרחה העדה לקרוא את חוות דעתו, כאשר היא נוהגת לעשות כן במקרים אחרים. אף הטענה בדבר אורך חוות הדעת אינה סבירה – קודם כל, מדובר בחוות דעת שאורכה 9 עמודים בלבד (בדיוק כאורך חוות דעתה של העדה) וחלקה המהותי כארבעה עמודים. ושנית, העדה העידה כי היא קראה את פרוטוקול עדותו של ד"ר קוגל, שהוא ארוך בהרבה מחוות דעתו..

  1. התעלמות מנתונים רלוונטיים:

לצורך הערכת משקלה של חוות דעת מומחה, יש לבחון את התשתית העובדתית עליה היא נסמכת.  ומכאן כי התעלמות מנתונים עובדתיים רלוונטיים פוגעת במשקלה של חוות הדעת[244].  

לאורך כל חוות דעתה ניכר כי ד"ר פורמן לא בדקה נתונים רלוונטיים, או שהתעלמה מהם במסקנותיה (לכך התייחסנו גם בהקשר המהימנות):

  1. העדה לא ביקשה לקבל לידיה לבדיקה את הסכינים שנתפסו מהנאשם, זאת בניגוד לד"ר זייצב אשר בדק את הסכינים בטרם נתן את חוות דעתו לגביהם.  יחד עם זאת, העידה ד"ר פורמן כי היא כן ביקשה לראות תמונה של הסכינים, אולם נאמר לה כי אין תמונה כזו. כאשר נשאלה מדוע פעלה כך, השיבה:
  • ש. למה לא ביקשת מעו"ד הרמלין לבדוק את הסכינים עצמם, אני מבינה שביקשת תמונות והוא אמר לך שאין לו, אבל למה לא ביקשת את הסכינים?

ת. הרגשתי שאת התיאור של ד"ר זייצב את הסכינים הוא תיאור מספק.

ש. איך הרגשת את זה, על סמך מה הרגשת את ההרגשה? אפילו לא היו לך תמונות של הסכינים?

ת. הוא תיאר סכינים יפניות שיש להם להב ישר ולאור הממצאים לא ראיתי צורך לבקש את הסכינים עצמם. באמת הייתי שמחה לראות את התמונות עם הסכינים.

ש. את למעשה לא יודעת עד היום אם התיאור של ד"ר זייצב היה מדויק בכלל?

ת. לא. אני לא יודעת.

ש. ובשביל מה רצית לראות את התמונות אם הרגשת שהתיאור הוא מספק?

ת. כי זה חלק מהעבודה הנכונה. העבודה הנכונה ביותר היא לראות את התמונות ולבדוק שאכן הוא דייק.

ש. ולראות את הסכינים ולבדוק זו לא עבודה נכונה?

ת. זו העבודה הטובה ביותר לבדוק את הסכינים.

(ראוי לציין כי בית המשפט העיר לתשובת העדה בשורות 1-2 לעיל בין התמונות לסכינים)".[245]

  1. כפי שציינו לעיל, העדה התעלמה בחוות דעתה מן העובדה כי שאר הפצעים בגוף המנוחה אינם מכילים שום אינדיקציה לסכין משוננת, זאת כאשר הפצע אליו מתייחסת חוות הדעת הוא קטן, שטחי ושולי יחסית ולא גרם למוות.
  2. העדה אף התעלמה מן העובדה כי אותו חתך עצמו בו עוסקת חוות הדעת, בצדו הימני, הוא בעל "זנב" או שריטה המתמשכת ממנו, באופן רציף וללא שינון.
  3. הדגמותיה של העדה כדי לבסס ההסברים שנתנה, נעשו באמצעות סכין חד פעמית מפלסטיק, על גוש של פלסטלינה, בהתעלם מכך שהפלסטלינה חסרה את הגמישות, האלסטיות וההתנגדות של עור האדם למגע הסכין, וכי כל נגיעה של הסכין בה מותירה סימן, בניגוד לעור.
  4. העדה טענה בחוות הדעת כי המרחקים בין הפסים/ קווים ברצפים שאליהם התייחסה הם  זהים או כמעט זהים, וכי הקווים ברצפים ב' וג' מקבילים זה לזה. בחקירתה הודתה כי היא לא מדדה את המרחקים[246]. מדידה ממוחשבת[247] העלתה כי לא מדובר במרחקים זהים – לא ביניהם, ולא בין רצף לרצף (נעיר כי הסניגוריה חלקה על המדידה שהגישה התביעה, אולם לא הגישה מדידה חלופית מטעמה ובכל מקרה בית המשפט מוזמן למדוד בעצמו בכל דרך שימצא לנכון).  אף ממבט בעין, ניתן לראות כי הקווים אינם מקבילים זה לזה כלל (למשל ברצף ג' -  הקו הימני כמעט מקביל והשמאלי כמעט ניצב לפצע) והעדה אישרה זאת, בניגוד למה שכתבה בחוות הדעת.
  5. יובהר כי אין זו הפעם הראשונה שבה העדה בוחרת להתעלם מנתונים רלוונטיים העשויים להשליך על המסקנות אליהן ניתן להגיע בחוות הדעת. בתי המשפט מתחו בעבר ביקורת על אופן התנהלות זו של העדה, אולם גם במקרה שלנו בחרה העדה להתעלם מהתמונה במלואה ולא להציגה לבית המשפט:
  1. בפס"ד מ"י נ' כהן את פורטר עבודות עפר וקבלנות בע"מ[248] , נקבע כך בנוגע לעדותה של ד"ר פורמן:

 "סיפור המעשה האנמנזה, אותה תלונה שעמה מגיע המטופל לרופא היא נקודת המוצא ההגיונית שבה מתחיל הרופא וממנה הוא ממשיך בהליך האבחוני. לא מדובר בנתון שיש להתעלם ממנו, כפי שעשוי להשתמע מחוות דעת ההגנה."

  •  ובהמשך –  "אלא שזו לא הבעיה היחידה שאני מוצאת בחוות הדעת, בסברתה האומרת שהמתלונן לא נפגע ממתח גבוה, מחמת שהכוויה באצבעו אינה הולמת סיטואציה זו, התעלמה המומחית מעובדות  נוספות שהניתוק ביניהן הוא מלאכותי. ראשית, אסור לשכוח שהכוויה באצבעו של המתלונן לא היתה הפגיעה היחידה, מצטרף אליה גם מה שהוגדר ע"י הרופאים כפרפור חדרים, כתופעה שלא נמצא לה כל הסבר קליני אחר בנסיבות המקרה, מבחינה לוגית לא נכון להתייחס אל הכוויה לחוד ואל פרפור החדרים לחוד, שהרי מדובר בשני ממצאים קליניים שונים ונפרדים שנגרמו כתוצאה מאותו אירוע. ולכן יש למצוא פתרון אחד שיסביר את שניהם."

.. שנית, אם נתוני הזירה הם כה חשובים, מדוע לא ביקשה המומחית לקבל לידיה את העדויות בתיק, שיש בהם מידע מסוים, רלוונטי, אודות הזירה ונסיבות המקרה?"

  1. בפס"ד מ"י נ' פלוני[249] , נקבע כך:
  • "ככל שמדובר בהתרשמות של ד"ר אלון מדברי המתלוננת, סבורה ד"ר רזניק שאין זה מן הראוי לכלול בבדיקה דברים החורגים מהממצאים הפיזיולוגיים, אולם בהמשך תשובותיה בחקירה הנגדית מאשרת ד"ר רזניק כי ניתן לדווח ולתעד את הדברים שאמרה המתלוננת, כולל בכי, אך לפי הבנתה אין לתת להם משקל". בהמשך - "לא מקובלת עלי גישת ד"ר רזניק, בחוות דעתה בכתב, כאילו רופא ששומע מפי הנבדקת דברים כאלה, אינו יכול לכלול אותם בחוות דעתו."

  1. ממצאי חוות הדעת – העדר תשתית מדעית ורמה מקצועית נמוכה
  1. העדה מתייחסת בחוות דעתה, כאמור לשלושה "רצפים" – רצף א', שהינו המשכו של פצע החתך בסנטר משמאל, בצורת "קו לא רציף" של פצעים עדינים, ורצפים ב' וג' שהינם שני רצפים של פסים עדינים על פני העור המוגדרים על ידה כ"פצעי שפשוף התייבשות עור" – ללא פגיעה ברקמות הגורמת לדימום, ונמצאים  ליד (לא בצמוד) לחתך, מתחת לרצף א'.  
  2. לטענת העדה, בחוות הדעת –מוסכם כי לא ניתן לזהות סוג הלהב לפי צורתו של הפצע עצמו. ואולם  קיימים שני מצבים בהם על פי הספרות ניתן לזהות סכין משוננת, האחד הוא "גרירה על פני העור"-   אשר דוגמה לה הביאה העדה בתמונה מספרו של ספיץ (תמונה 3), והשני הוא סימנים אופייניים על העור סמוך לפצע החתך. לעניין זה מפנה העדה לתמונה 2 מהאטלס הרפואי (אשר כפי שציינו לעיל מדבר על פצעי דקירה). מאחר ולשיטתה של העדה רצף "א" "דומה" לתמונה 2 (אשר כאמור לעיל לא נוגעת לפצעי חתך) ואילו רצפים "ב'" ו"ג"  -  "דומים" לתמונה 3 – ניתן להסיק שהממצאים בסנטר בשולי פצע החתך מתיישבים עם שימוש בסכין משונן.
  3. נעיר תחילה, כי כל הליך הסקת המסקנות בו נקטה העדה בחוות הדעת תמוה ונראה לנו כמשקף רמה מקצועית נמוכה. האמנם מומחה רציני מבסס ממצא פוזיטיבי רק על סמך "דמיון" בין תמונה אקראית שמצא בספר לבין המקרה נשוא התיק? אנו אף חולקים על דמיון זה כפי שננמק להלן. יתר על כן, מעדותה של העדה עולה בבירור כי אין כל תשתית מדעית התומכת בטענותיה, וכי הן אינן נשענות אפילו על כרעי אותה תרנגולת שהקריבה את עורה לטובת הניסוי שערך ד"ר קוגל. הרמה המקצועית הירודה שהפגינה העדה, בתיק זה ובעבר כפי שיפורט, שוללת לדעתנו כל אפשרות לסמוך על מסקנותיה.
  4. הטענה כי  פצע שריטה בלתי רציף בהמשך החתך (דוגמת רצף א') מלמד על מגע סכין משוננת עם העור
  1. כפי שפירטנו לעיל, המקור היחיד עליו הסתמכה העדה בחוות דעתה  למסקנתה שהממצאים בקצה החתך בסנטרה של המנוחה נגרמו כתוצאה מסכין משוננת, הינו האטלס הרפואי[250]

כפי שהובהר לעיל, במהלך עדותה התברר כי הנתונים אותה הציגה מהאטלס הרפואי נוגעים לפצעי דקירה ולא לפצעי חתך. בתשובה לכך, טענה העדה כי היא נסמכת גם על ניסיונה המקצועי אשר ממנו למדה כי אין זה משנה האם מדובר בפצע דקירה או פצע חתך, וכי בפצעים משני הסוגים ניתן להסיק, על סמך שריטה או "זנב " בלתי רציף בקצה החתך, כי הוא נוצר על ידי סכין משוננת:

  • ת. כי אני לא רואה רלוונטיות לגבי הפצע שקדם למגע עם העור, או שבא בעקבותיו, זה לא משנה לי אם לאחר המגע בסמוך לאותו מגע שהשאיר את ההטבעה המיוחדת הזאת, הסכין חדר את העור, הסכין יצא את העור או נגרר על פניו, זה לא משנה מבחינתי, התוצאה היא אותה תוצאה, של קווים מקווקוים וסכין יפנית שנגררת על פני העור לא יכולה לגרום.  אני עוסקת במקצוע הזה 12 שנה ומרשה לעצמי לאסוף מהספרות נתונים רלוונטים.."

...

ש. את אמרת לנו עכשיו שהספרות המקצועית היא לא חזות הכל וגם את בניסיון שלך בתיקים שאת בעצמך, פעלת, חקרת, ראית, יש לך מה להגיד וגילית שגם בפצע החתך המצב הזה אותו הדבר ושרצף לא אחיד כזה יכול להיות בזנב של פצע?

ת. רצף שהוא אחיד.

ש. וזה כשמדובר לא רק בגרירה על העור?

ת. כן. "[251]

  1. והנה, מסתבר כי דווקא באחד המקרים שעליו מתבסס כיום ניסיונה המקצועי, העידה ד"ר פורמן בפני בית משפט, ובתיק רצח, דברים הפוכים:  באותו מקרה (פ"ח 1101/06,  מ"י נ' יחזקאל באשה להלן: "עניין באשה")  , בו השתתפה העדה בנתיחתו של המנוח יצחק גרדג'י, שם בחוות דעת שערכה עם פרופסור היס, דאז מנהל המכון נקבע בסעיף 5(ב)[252] :

"בבית החזה מימין, 2.7 מקו האמצע, (ביחס לקצה המידיאלי של הפצע) כ-39 מפסגת הקודקוד, נמצא פצע דקירה כמעט אופקי, מעט אלכסוני ימינה ומטה, באורך כ 4.5 ס"מ בעת קירוב השוליים, עם שפות ישרות, הקצה הליטראלי מעט  נתון בזווית, הקצה המידיאלי חד, וממנו מתמשך פצע שפשוף פסי אופקי, אדמדם, בלתי רציף, בממדים 3.7/0.1 ס"מ. נמצאת מעט התייבשות בשולי הפצע."

ב"כ התביעה הציגה את תמונות הנתיחה, מהן עולה כי השפשוף הבלתי רציף שבקצה הפצע בסעיף 5(ב) בעניין באשה, דומה באופיו לרצף א' במקרה שבפנינו[253].

באותו מקרה התבקשה העדה לבדוק בין היתר, האם הסכינים שנתפסו (שהיו במקרה משוננות) יכלו לגרום לחתכים על הגופה ובעמ' 10 לחוות הדעת נקבע כי:

  • פצעי הדקירה והחתך היו יכולים להיגרם ע"י להב הסכינים כפי שהועברו לבדיקתנו, לא ניתן לשלול שהיה שימוש ביותר מסכין אחד עם מאפיינים דומים".

  1. במהלך עדותה בבית המשפט בפ"ח 1101/06, (להלן: "עניין באשה")  בפני הרכב בראשות כב' השופט אברהם טל, שהתקיימה בתאריך 11.2.07  נשאלה העדה על ידי הסנגור האם ניתן לקבוע על סמך הממצאים בגופה, שמדובר דווקא בסכין משוננת, לעומת סכין אחרת ובין היתר נשאלה ספציפית לגבי הפצע שמתואר בסעיף 5(ב) והעידה כלהלן, דברים הסותרים לחלוטין ואף הפוכים לעדותה שבפנינו:
  •  ש: תראי לי בחוות הדעת את האינדיקציה שיש, שהחתך, כשפצע הדקירה כלשהו נחתך עם שיניים, הרי כך, מידיעתי הרפואית משפטית, סכין עם שיניים צריכה לעשות שפה משוננת. שפה אחת תהיה ישירה ושפה אחת תהיה משוננת, צריכה להיות אינדיקציה של השיניים בפצע הדקירה, אני צודק?

ת: לא בהכרח, בהחלט הספרות אומרת דווקא ההפך. שאין לדעת על פי פצע דקירה או אם הוא משונן או לא.

כ"ה שרון: אם הסכין היתה משוננת

ת: אם הסכין משוננת או לא, אלא אם כן הוא נגרר על פני העור, ואז הוא משאיר פצעי שפשוף מקבילים, וכל עוד אין כזאת גרירה, קרוב לכמעט בלתי אפשרי להגיד כזה דבר ומקובל לא לומר ולא לשער את זה על פי הספרות המקצועית.

עו"ד הלוי: האם במקרה דנן את מצאת באחד משלושת פצעי הדקירה שפה משוננת?

ת: לא שזכור לי

ש: אז תסתכלי

ת: אבל יש

ש: תסתכלי

ת: כן, טוב, נתחיל מהלב, שוב לא יהיה תיאור אין סיבה שיהיה תיאור, אלא אם כן סכין נגרר על פני העור, השפות הן חדות ואין הבדל בין סכין משוננת לבין סכין עם להב חלק או ישר בעת פצע דקירה שהוא אנכי או אפילו נגרר רק עם החוד  על פני העור, כמו שקרה בסעיף 5(ב). כנראה יש שם עוד שפשוף המשכי.

  • אבל רק, אך ורק כשהסכין נגרר עם הלהב על פני העור בצורה אנכית, רק אז אפשר לומר, כמו שאמרתי מקודם."

  1. כאשר העדה הופנתה  לכך, שהעידה בעבר כי לגבי שפשוף המשכי לפצע, לא ניתן לקבוע לגביו שנגרם מסכין משוננת דברים הסותרים באופן חזיתי  ומוחלט את טענתה בפנינו שכן ניתן לקבוע זאת, השיבה :
  • ש. אבל את אמרת בחוות הדעת מה שהקראתי לך.

ת. נכון, מה שאמרתי אז היה נכון לידע שלי ב – 2007, מאז קראתי עוד ספרות ואני מאמינה שגם מגע בלבד על פני העור יותיר סימן.

ש. איזה ספרות קראת למשל, את האטלס הרפואי?

ת. כן וגם עיינתי בתמונות.

ש. הזכרנו שבאטלס הרפואי מדובר בפצע דקירה?

ת. לא רק.

ש. את אמרת לנו שאת חולקת על האטלס ושאת מניסיונך יודעת יותר מזה, אז עכשיו אני מראה לך שאת חשבת שאפילו בדקירה זה לא אינדיקציה.

ת. קשה לי לתת שוב חוות דעת על הדוכן, - הפרוטוקול מוצג לפני העדה – ואגב, האטלס אינו אומר רק, האטלס מדבר על חבלות חדות ולא מצאתי בספרות הסבר לכך שפצע מקווקו נגרם על ידי סכין חדה שאיננה משוננת.

אני קוראת, כך אמרתי, אבל מאז חלפו שנים.

ש. את כבר לא עומדת מאחורי מה שאמרת?

ת. אני חושבת שמה שאמרתי מהידע שלי אז היה מדויק.

ש. והיום יש לך ידע שאנו צריכים להעדיף?

ת. הייתי רוצה, אני מקווה שכן."[254]

  1. למעשה, העדה הודתה, בעדותה בפני בית משפט נכבד זה, כי בעת עדותה בעניין באשה, הידע המדעי שלה היה חסר, ועל כן היא העידה דברים לא נכונים (או בלשונה "נכונים למה שידעה אז") בבית משפט, בתיק רצח, בפני הרכב  המכריע בדיני נפשות. ובד בבד, היא מבקשת מבית המשפט הנכבד לקבוע ממצאים (סותרים לחלוטין), על סמך "תקוותה" כי הידע המובא בעדותה כיום נכון! דברים אלה פשוט לא ייאמנו!

התנהלות זו כשלעצמה, מעידה על חוסר מקצועיות ורשלנות, ודי בה כדי לא ליתן משקל כלשהו לעדויותיה של ד"ר פורמן בכלל ובנושא זה, בו היא משנה דעתה חדשות לבקרים בפרט, (ודוק, ד"ר פורמן לא טענה כי ה"ידע המקצועי" בנושא תכונות הלהב המשונן הוא פרי מחקרים  או ספרות חדשים, אשר טרם נכתבו בעת עדותה בעניין באשה ולא היה מוכר לקהילה המדעית, אלא כי היא עצמה לא טרחה להתעדכן בספרות המקצועית הרלוונטית לחוות דעתה בטרם עלתה על דוכן העדים באותו תיק והעידה עליה בביטחון רב לא פחות מזה שהפגינה כאן).

  1. ואולם, בכך לא סגי – שהרי כבר מצינו שהספרות המקצועית שבה התעדכנה ד"ר פורמן מאז עדותה בעניין באשה,  ועליה מסתמכת חוות דעתה כיום  - האטלס הרפואי, אינו תומך בטענותיה לעניין פצע חתך! (נציין כי באופן אירוני, כי על פי האטלס, גם עדותה בענייננו וגם עדותה בעניין באשה הינן שגויות, שכן דווקא בפצע דקירה כמו שהיה בעניין באשה כן ניתן היה להסיק שמדובר בסכין משוננת, אולם בפצע חתך כבענייננו לא ניתן להסיק כך).

על כך, משיבה ד"ר פורמן כי קיימות אסמכתאות מדעיות אחרות התומכות בגישתה. אם כך הדבר, תמוה מדוע נפקד מקומן של אסמכתאות אלה מחוות הדעת, ובמקומן מצאה ד"ר פורמן להביא לחיזוק דבריה דווקא אסמכתאות שאינן תומכות בהם, ואף לצטטן תוך השמטת הנתונים הלא מתאימים.

  1. ראוי בהקשר זה לציין כי דווקא קיימים מקרים המוכרים בספרות המקצועית (במקום שיש עור רופף או למשל כשיש תזוזה במהלך מאבק ) שכאשר גוררים סכין, ללא קשר לסוג הלהב, עם החוד על פני העור יכול גם להיגרם פס שאינו רציף[255] . נאמר כי בקשר לסכין יפנית, דברים אלה הם כמעט בגדר ידיעה שיפוטית, כי כאשר למשל להב הסכין אינו חד, וחותכים עמה נייר, עשוי הלהב ליצור קו לא רציף על הנייר.
  2. השורה התחתונה של דברים אלה, כי לטענותיה של ד"ר פורמן בחוות הדעת, כי הקצה הלא רציף של החתך מעיד בהכרח על להב משונן לא הובא שום בסיס, לא מן הספרות ולא מן הניסיון של העדה עצמה. כאשר הן הספרות המקצועית אליה הפנתה העדה עצמה, והן  "ניסיונה המקצועי" מבססים דווקא מסקנה הפוכה שאינה תומכת בדבריה.
  1. רצפים ב' וג' – גרירת סכין משוננת על העור?

מעבר לחוסר המקצועיות המשווע שהוכח לעיל, אשר לדעתנו די בו כדי לאיין את משקל חוות הדעת כולה, ולא רק בדבר רצף א', נתייחס למען הזהירות גם לחלק זה של חוות הדעת.

באשר לסימנים ב' ו ג' בחוות דעתה, המאשימה תטען כי מדובר בסימנים מאוד שטחיים, אשר כלל לא חדרו את פני העור ופצעו אותו. רצפים אלה, אשר ניתן לראותם רק בהגדלה משמעותית, אינם דומים חזותית לאף אחת מהדוגמאות מן הספרות אשר הציגה העדה בחוות דעתה, אין בהם כל סממן המעיד על כך שהם נוצרו בכלל מלהב הסכין  מלהב חד או משונן, ויכול שנוצרו מהרבה סיבות אחרות כמו למשל – התכווצות של העור כתוצאה מיובש, לכלוך, הגדלה של שערות, סימן שנותר מהתושבת של הסכין היפנית או ארטיפקט שמתגלה בצילום בגלל ההגדלה וזאת כפי שיובהר להלן:

  1. ב"כ המאשימה אינה חולקת על כך, שגרירה סכין משוננת על העור, בכיוון שונה מכיוון החתך, יכולה לגרום לפסים על פני העור. ואולם, איננו סבורים כי העדה הביאה ראיה כלשהי המצביעה על כך שרצפים ב' וג' משקפים גרירה של סכין על פני העור, או נוצרו בכלל מסכין.
  2. המקור אשר עליו מסתמכת העדה, כאמור,  לעניין רצפים אלה, הוא תמונה שצרפה לחוות דעתה מספרו של Spitz[256] . לטעמנו, עם כל הכבוד הראוי, אין כל דמיון בין רצפים ב' ו ג' בחוות דעתה לבין התמונה המוצגת מספרו הן מבחינת מראה והן נוכח העובדה כי מדובר בפצע שסיעה בגרון ולא בחתך רגיל, פצע השונה במהותו מפצע החתך בסנטר שבעניינינו. הרצפים הנראים בתמונה הם עמוקים (חודרים את פני העור) וארוכים, וכולם יוצאים מהפצע המרכזי או מחתכים כלשהם, תוך שהסכין קורעת את פני העור. לעומת זאת בענייננו, מדובר בפסים עדינים וקצרים, כמעט בלתי נראים, שאינם יוצאים בכלל משולי הפצע, ואינם חודרים את פני העור.
  3. ב"כ המאשימה הציגה לעדה אפשרות, כי אין המדובר כלל בפצעים מהסכין, אלא בהתכווצות של העור בשל התייבשות, בדומה למה שנראה לדוגמה ליד שפתי המנוחה[257].  העדה לא היתה ברורה וסתרה את עצמה בתשובותיה ביחס לאפשרות כי הסימנים עשויים להיות סימני התייבשות[258]:

"ש. אני מצביעה לך בהגדלת התמונה על השפתיים של המנוחה, אנו רואים פסים של יובש של העור בשולי החתך ולא מחפץ חד כלשהו.

ת. צריך להבין שהשפתיים הם אזור עם הרבה כלי דם, נראה יותר קפלולים, קפלים קטנים, אבל העור, אני לא מכירה מבדיקת גופות או מבדיקת תיקים, תופעה של התייבשות אקראית, כל שכן כשמדובר בפצע שיהיו התייבשויות כאלה בדגם כזה, גם לא מהספרות. לו היה מדובר בממצא אקראי הרי היינו מוצאים אותו במקומות אחרים בגוף".

מנגד בהמשך טענה העדה כי כן ניתן למצוא התייבשויות בעור הסמוך לפצע[259] :

"ש. אם ניקח למשל את הפצע האחרון, הוא כמעט מקביל לחתך והקטע האחרון מנותק

ת. זה כמו #1502;ניפה, ולא רק זאת, גם יש את הפצע ליד שעד הבדיקה ודאי חלה ההתייבשות של הפצע.

ש. אולי ההתייבשות גרמה לקווקווים האלה?

ת. בוודאי אבל זו התייבשות שלא יכולה להיות ללא פציעה בעור".

יתרה מזו, בחוות דעתה הגדירה העדה עצמה, את הקווקווים שברצפים ב' וג' כ"פצעי שפשוף התייבשות עור"[260]

  1. העדה בנתה תיאוריה כיצד נגרמו רצפים ב' וג', אשר אין לה שום בסיס בחומר הראיות. העדה לא ביקרה בזירת הרצח, לא צפתה בשחזור הרצח והתעלמה מהעובדה שבשאר הפצעים שנמצאו בגופת המנוחה לא קיימים ממצאים המעידים כי הם בוצעו באמצעות סכין משוננת.

הכיצד ניתן לבודד את הפצע בסנטר משאר הפצעים שנמצאו?

ברי כי הפצע בסנטר הוא שולי ביחס לשאר הפצעים שנמצאו בגופת המנוחה, הן מבחינת גודלו והן מבחינת תוצאותיו, קרי זה לא החתך המרכזי שגרם למות המנוחה, ונגרם תוך כדי מאבק שכן לא סביר כי הרוצח החליט דווקא במיוחד לחתוך את המנוחה בסנטר חתך קטן, בעת ששיסף את גרונה[261].

אם כן התעלמות העדה מהעובדה כי בשאר הפצעים לא נמצאו ממצאים דומים המעידים לכאורה על שימוש בסכין משוננת היא התעלמות "מלאכותית"[262] שיש בה כדי להשליך על מסקנות חוות דעתה. העדה אף נמנעה מלחלוק בחוות דעתה על עדותו של ד"ר זייצב אשר קבע כי החתך בסנטר יכול להיות המשכם של החתך בצוואר ובחזה, ואפשר שנוצרו כולם יחד באותן שתי הנפות סכין[263].

  1. אנו סבורים, כי אין ברצפים אלה כל אינדיקציה לכך שהם נגרמו דווקא מלהב הסכין -  משוננת או חלקה, ויכלו להיגרם מהזזה או הטבעה של חלק אחר של הסכין, או של חפץ אחר, בשלב שבין הרצח לנתיחה. אף הימנעותה של העדה מלבדוק את הסכינים היפניות שנתפסו, ולנסות האם יש בהן חלק כלשהו שיכול היה לגרום לרצפים שמצאה,  אינה מאפשרת לה, לדעתנו, לשלול בצורה מוחלטת כי הן גרמו לרצפים.
  2. העובדה כי מדובר ברצפים של קווים לא מדממים, זעירים,  הנראים רק בהגדלה משמעותית, מטילה לדעתנו גם ספק בשאלה האם בכלל מדובר בממצא פתולוגי, ולא ב"ארטיפקט" כתוצאה מהגדלה של הצילום. איננו סבורים כי מדובר בכלל בממצא מוכח שניתן להסתמך עליו כראיה, ודאי שלא כראיה משמעותית בתיק זה.
  1. יתכן ותעלה טענה כלשהי מצד ההגנה, כי גם התביעה לא הוכיחה מה מקורם של אותם רצפים. נשיב, מעבר לכל האמור לעיל, כי בשלב בו אנו מצויים במשפט, לאחר שמטעם התביעה העיד רופא משפטי (ורופא משפטי נוסף מטעם ההגנה שהעיד בהליך העיקרי התעלם מממצא זה לחלוטין אף שהייתה לו הזדמנות להתייחס אליו) ולאחר שבית המשפט כבר אמר את דברו בעניין זה. הרי שמוטל על העדה לכל הפחות – להראות ראיה ממשית, אמינה, הנסמכת על אסמכתא מדעית מבוססת, לטענותיה כי רצפים אלה יכלו להיגרם בדרך אחת בלבד על ידי סכין משוננת. כל עוד דבר זה לא נעשה, הרי שכל טענותיה הן כאין וכאפס, ואין בהן כדי לעורר ספק בממצאים שנקבעו כבר, אשר אימצו חוות דעתו של ד"ר זייצב, ולשנות מהם.
  2. לא ניתן הסבר, על ידי ההגנה, מדוע למעשה ממצאיה של העדה לא הובאו באמצעות רופא משפטי, קודם לעדותה -  באמצעות עדותו הקודמת של ד"ר קוגל בהליך המקורי, ומדוע נבחרה עדה זו, בעלת הניסיון הדל יחסית, לספק חוות דעת מומחה בשלב הערעור בשאלה הנדונה.

נוכח העובדה כי בית המשפט דחה את הבקשה לזימונו מחדש לעדות של ד"ר קוגל בשאלה האם הוא הביע  -  עובר למתן חוות דעתה של העדה, הסכמה עם ממצאיה, כל התייחסות לעמדתו של ד"ר קוגל כלפי חוות דעתה של העדה היא בלתי קבילה לאמיתות תכנה, ויש להתעלם ממנה, וכך עשינו לאורך סיכומים אלה.

בחרנו, למען הזהירות, להתעלם  -  במסגרת טיעונינו למשקל עדותה של ד"ר פורמן, מן העובדה שד"ר קוגל לא העיד על ממצא זה בהליך העיקרי, ולא לבקש מבית המשפט לקבוע ממצאים  מרשיעים על סמך שתיקתו. לדעתנו, גם ללא טיעון זה, די בליקויים שהוצגו לעיל בעדותה של ד"ר פורמן כדי שלא לתת לה כל משקל.

  1. סכין יפנית בעלת להב משונן

ראוי להוסיף, כי העדה ציינה בעדותה כי אינה שוללת שימוש בסכין יפנית[264], אלא שוללת סכין בעלת להב ישר.  אולם במהלך עדותה הוצגה בפניה גם האפשרות העקרונית לכאורה כי בסכין יפנית ניתן לעשות גם שימוש בלהבים משוננים, זהים בגודלם ותואמים לאותה תושבת הקיימים בשוק[265].

נבהיר לעניין זה, כי ודאי שאיננו מסכימים לטענות העדה, כי אכן הסימנים מעידים על שימוש בלהב משונן, ואף איננו טוענים פוזיטיבית, כי קיימת ראיה לכך שהנאשם עשה שימוש בלהב משונן דווקא.  אין מחלוקת, כי הלהבים שנתפסו מן הנאשם, עם תפיסת הסכינים, היו להבים ישרים[266].

ואולם, יש להביא בחשבון, כי הסכינים נתפסו בכלי הנאשם בתאריכים 11.12.06, ו-13.12.06 (כשבוע לאחר הרצח)[267], כאשר בימים שחלפו המשיך בעבודתו במקום אחר, וכאשר כמתואר לעיל, הלהב המקורי שהיה בסכין בעת הרצח לא נתפס מעולם. הנאשם אף לא נחקר מעולם בסוגיית סוג הלהב. לפיכך, לא ניתן לקבוע ממצא חד משמעי, כי קיימת סתירה בין הודאת הנאשם כי ביצע הרצח בסכין יפנית, לבין האפשרות כי להב הסכין היה משונן.  

  1. החבלות בראש המנוחה
  1. מלכתחילה, הוחזר התיק לבית המשפט הנכבד, על מנת שישמע, בין היתר ראיות בנושא החבלות בראש המנוחה ויתייחס אליהן בהכרעת דינו המשלימה.
  2. בחוות הדעת של מומחה התביעה ד"ר זייצב, צוין כי בין היתר, נמצאו  לפחות שבעה דימומים בשכבה הפנימית של הקרקפת של המנוחה, אשר נגרמו מחבלות קהות ישירות (מכות), או בלתי ישירות (נפילות), סמוך למוות וללא קשר סיבתי בינם לבין המוות[268].
  3. בחקירה נגדית נשאל  זייצב האם הגיוני כי המנוחה נפלה על ראשה שבע פעמים, או שסביר יותר כי היא הוכתה בראשה?  והשיב:
  • ש. האם יתכן שהיא נפלה 7 פעמים שונות על ראשה במקומות שונים ונחבלה במקומות שונים 7 פעמים או שיותר הגיוני ומציאותי שהיא נחבלה בראשה כתוצאה מ – 7 מכות שניחתו עליה מחפץ קהה במהלך מאבקה

ת. קודם כל צריך להסתכל על זה כמו על אזור אחד, זה אזור עורפי – קודקודי, הצד האחורי של הראש, בוודאי שבן אדם לא נופל 7 פעמים אבל גם פה אני לא יכול לשלול חבלות ישירות, אני לא יכול לשלול אולי היה איזה שהוא שילוב בין מכות לבין נפילות או שהקורבן קיבל מכות מאיזה שהם חפצים אחרים, אולי בעקבות, עכשיו ראיתי שתא השירותים מאוד קטן, בן אדם יכול לקבל גם מכה מאיזה שהוא חפץ נוקשה גם כשהוא עומד ולא נופל

ש. מהתמונה שהצלם צילם, אנו רואים מוקדי דימום וחבלות, מוקדי חבלה בחלק התחתון של הקודקוד קרוב לעורף

ת. זה עורף ושוליים תחתונים של הראש

#1513;. החבלות בעורף מתיישבות יותר עם ההנחה שהיא הוכתה המנוחה דווקא ולא בהכרח נופל, כי אם בן אדם נופל איך הוא יכול לקבל מכה, איפה היא נופלת 7 פעמים

ת. אני כבר עניתי על השאלה והתייחסתי למה ששאלת עכשיו שזה לא סביר שבן אדם נופל 7 פעמים, זה נכון, אבל אני לא יכול לשלול איזה שהוא שילוב בין חבלות ישירות לבין נפילות, חבלות בלתי ישירות או שבזמן מאבק היא קיבלה מכות מאיזה שהם חפצים נוקשים אחרים למשל דפנות של תא השירותים או משהו אחר, אני לא יודע ואני לא יכול להגיד לפי הטבע של הדימום הזה או המקור של הדימום"[269]

  1. תא השירותים הינו קטן ביותר, ואין להוציא מכלל אפשרות כי במהלך ביצוע הרצח כפי שמתאר הנאשם היא נחבטה בראשה בקירות, בדלת, או במתקן השירותים, אפשר אף לאחר שהנאשם יצא מהתא ובטרם הוציאה נשמתה לחלוטין.  
  2. אף שנושא החבלות בראש, אשר לא נזכרו בהודיה ובשחזור עמד לנגד עיני בית המשפט, והועלה בסיכומי ההגנה, בית המשפט לא ייחס לו חשיבות ראייתית וקבע  בעניין זה בהכרעת הדין:
  • ספק רב אם שיחזור כלשהו יכיל את כל פרטי הפשע ובמדויק. אין מדובר בשחזור בו פרטים שנמסרו אינם תואמים לזירה, עסקינן בטענות לפיהן בשחזור חסרים נושאים אשר לא נמסרו ונגרעו ממנו".
  • כך למשל, טוען הסנגור כי השחזור אינו נותן ביטוי לפגיעות בראש המנוחה – שבעה מוקדי דימום בקודקודה (ראה סעיף 8 לחוות דעת זייצב, ת/11), אולם בכך אין ממש. ראשית, הסנגור לא טרח לחקור את הפתולוג בעניין זה, כלל לא הובהר מקור מוקדי דימום אלו, מתי והיכן נגרמו (ראה למשל, דברי הנאשם כי המנוחה נפלה לצד "...שקעה כך נפגעה מהאסלה" (ת/22, קלטת 2, עמ' 3-2)). לזאת אוסיף את האמור – אי שחזור בו אין דיוק באשר לכל פרט ורגע מהליך הרצח, הינו אנושי והגיוני".
  • ייתכן כי פגיעות אלו נגרמו במהלך המאבק, במהלך נפילה של המנוחה או בכל דרך אחרת, משאין מדובר בממצא יוצא דופן ובהעדר חקירת הפתולוג בעניין, נחה דעתי בעניין זה." [270]

 

  1. מלכתחילה, התייחסה חוות דעתה של ד"ר פורמן לנושא החבלות בראש (צוין בה כי שבע חבלות בראש מלמדות על שבע פגיעות נפרדות בראש, וכי אינה חולקת על דעתו של ד"ר זייצב כי הן יכלו להיגרם ממכות ישירות או מנפילה.
  2. בעמדה על דוכן העדים, הבהירה ד"ר פורמן כי בשאלת החבלות בראש אינה חולקת על חוות דעתו של ד"ר זייצב בשום היבט[271].
  3. משום כך – ברור כי ההגנה זנחה למעשה את טענתה כי מדובר בממצאים חדשים שיש בהם להשפיע על הכרעת הדין, והדיון בנושא מתייתר.
  4. עם זאת, ומשהנושא כבר הוחזר לדיון בפני בית המשפט הנכבד, שהוסמך לשנות  מהכרעת דינו בו, ננצל את ההזדמנות להעיר את ההערה הבאה:
  1. במסגרת הבקשה לראיות חדשות, העלתה ההגנה טענה נכונה עובדתית, כי בית המשפט הנכבד טעה בעת שציין בהכרעת הדין שהסניגור נמנע מלחקור את ד"ר זייצב אודות מוקדי הדימום, בעוד שבפועל הוא כן נחקר על כך, והשיב כפי שצוטט לעיל.
  2. לדעתנו, לא צריכה להיות לטעות זו שום משמעות אופרטיבית, שכן בית המשפט קמא קבע כי אין לממצא משמעות ראייתית, משום שהחבלות יכלו להיגרם כתוצאה ממנגנון שאין בו סתירה ממשית להודיה. וכי בחקירה הנגדית הקצרה בנושא זה, השיב ד"ר זייצב דברים העולים בקנה אחד עם קביעת בית המשפט בהכרעת הדין (כי יתכנו מנגנונים שונים לחבלות במהלך ביצוע הרצח בתא קטן הממדים).
  3. בהתחשב בעובדה, כי ההגנה היא שביקשה פתיחת הנושא והחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, וכי הטענה הועלתה במסגרת הבקשה לראיות חדשות ולא בערעור גופו. אנו סבורים כי בית המשפט הנכבד מוסמך, עתה, לתקן את הטעות ולהבהיר כי אף  בהתחשב בדברי ד"ר זייצב בחקירה הנגדית, מסקנתו בנקודה זו נותרת על כנה, ומבקשים כי יעשה כן.

חלק שלישי: השפעת הממצאים על הכרעת הדין

  1. כללי

בית המשפט העליון קבע בהחלטתו, כי לאחר שמיעת הראיות החדשות, יבחן בית משפט זה את השפעתן של ראיות אלה על מארג הראיות הכולל ועל תוצאת פסק הדין, וכי לצדדים תינתן האפשרות לטעון לעניין השלכותיהן של ראיות אלה, אשר על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות בעניין, התרשמו שופטי בית המשפט העליון כי הנן ראיות מהותיות ובעלות משקל סגולי המצדיק גביית ראיות חדשות בשלב הערעור.

מובן כי יש להביא בחשבון שדברים אלה נכתבו טרם עברו חוות הדעת את כור ההיתוך של החקירה הנגדית, ונבחנו לעומקן אל מול ראיות התביעה שהובאו בהליך העיקרי.

טענתנו העיקרית, אשר פורטה ונומקה בחלקים הקודמים של סיכומים אלה, היא  כי  אין מקום לתת לחוות דעתם ועדותם של בודזיאק וד"ר פורמן משקל כלשהו,  וכי במסגרת מלאכת ההכרעה בין המומחים, המסורה לבית משפט נכבד זה, יש להעדיף העדפה מוחלטת את חוות דעתם ועדותם של מומחי התביעה, משיקולים של מהימנות, בסיס מקצועי ושכל ישר.

אין ספק,  כי אם תתקבל עמדתנו זו, הרי שמשמעותה היא כי לא צריכה להיות לראיות החדשות כל השפעה שהיא על הכרעת הדין (מבלי להכנסה לנימוקיה).

בכל זאת, למען הזהירות בלבד, וכצו בית המשפט העליון, נתייחס להלן, בקצרה, לאיזון בין הראיות השונות בהכרעת הדין המקורית, וליחס בין הראיות החדשות למכלול הראיות, כאשר עמדתנו היא כי גם אילו היה ניתן לראיות אלה משקל כלשהו, אין בהן כדי לעורר ספק באשמת הנאשם ולשנות את הכרעת הדין מהרשעה לזיכוי.

נאזכר, בתמצית את האדנים שעליהם ביסס בית המשפט הנכבד את הכרעת הדין:

מתוך פסק דינו של אב בית הדין כב' הנשיא כהן:

  • העובדות מלמדות, כי הנאשם היה במקום ובשעה היעודה בזירת העבירה, משמע, הייתה לו ההזדמנות לביצוע הרצח, בידיו היה כלי רצח מתאים, עקבות נעליו נמצאו על מכנסי הג'ינס טבולי הדם של המנוחה, הנאשם הודה ושחזר את הרצח, טענותיו לעניין זה נדחו, הנאשם ידע פרטים מוכמנים רבים בדרגות שונות, הנאשם שיקר במצח נחושה בבית המשפט; בפנינו התבטאויות מפלילות ושורה של ראיות מחזקות בנוסף".

  • בפנינו, מעבר ל"דבר מה" נדרש כמפורט לעיל ופעם אחר פעם, ראיות מחזקות של ממש בעלות משקל ממשי כמפורט ופרטים מוכמנים רבים כפי שצוינו וכן ראיה אובייקטיבית חיצונית תומכת, טביעת הנעל של הנאשם כעובדה, על מכנסי המנוחה בזירת הרצח".

  • לאחר שחקרתי ובחנתי את כל הראיות כולן, דקדקתי כחוט השערה בטענות הסניגוריה, גם כאשר היו פריכות ומופרכות, חזרתי ושקלתי וחזרתי ובחנתי את אשר הונח בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה השכילה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו".

"בפנינו מחד, העדר טביעות אצבע, ד.נ.א, ממצאים ביולוגיים, עדות ראיה ישיר#1492;, ממצאים אחרים בזירה שזוהמה ומאידך, הודאות הנאשם הן בפני המדובב והן בפני חוקריו, לרבות הדגמות של השיסוף, הודאות אשר התקבלו, כאשר טענות הסניגוריה, לרבות לענין קבילות מהותית וטכנית, נדחות, שחזור, מיקום, זמן והזדמנות אפשריים, כלי רצח זמין אפשרי, ראיה פורנזית, עקבת נעל נדירה במקומותינו, נעלי הנאשם על ג'ינס המנוחה, לפחות 7 פרטים מוכמנים שרק מבצע הרצח יכול היה לדעת, שקריו הבוטים של הנאשם בבית המשפט (בנוסף לשקריו כבר במהלך החקירות המקדימות), דבריו לאשתו כי המנוחה נפלה בשירותים באסלה בטרם נודע הדבר, לאחר שיחתו עם  ראובן ג'נאח ביום הרצח, השקר הבוטה, התירוץ לפיו טען כי נפלה באסלה כי חשש שיואשם בכך, מקום בו במקלט נעקרו האסלות כליל וכן, כי "בד"כ נופלים בשירותים", אופיו האלים של הנאשם, התעניינותו בסכינים ובפדופיליה, העלמות המכנסיים ולהב הסכין כפי שנעלמו ביום הרצח דווקא, התבטאויותיו הגזעניות, התייחסותו המינית והתבטאויותיו בעניין זה".

  • זכות ההיוועצות של הנאשם לא נפגעה, בפנינו מעל ומעבר ל"דבר מה" נדרש, ראיות מחזקות ותומכות, העדר "ספק סביר" כמצוות ההלכה, כל אלה בתמצית כמובן, כפי הניתוח לעיל, מלמדים כי בפנינו מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי, מעבר לכל ספק סביר המלמדים כי הנאשם שבפנינו הינו רוצחה של תאיר ראדה ז"ל".

עוד הוסיף כב' השופט גלפז ז"ל בפסק דינו:

  • ולעניין הצבר הראיות – קיימות כאן ראיות עיקריות שהוכחו כמהימנות והן:

א. טביעת הנעל.

ב. דברי הנאשם בתאו בפני המדובב, לרבות הדגמת אופן ביצוע הרצח.

ג. הודאתו של הנאשם בפני החוקרים.

ד. השחזור".

  • כל אחת מאלה, משנמצאה קבילה ומהימנה, יכולה להיות מסד להרשעה, אך כאן היא נתמכת בחברותיה והן אף נתמכות בשלל חיזוקים אחרים כפי שפורטו בחוות דעתו של חברי, ולא אשוב עליהן כאן".

הבסיס להכרעת הדין, אם כן – מושתת לא על ראיה אחת או שתיים, אלא על מארג הכולל ראיות רבות: החל בהודיות הנאשם בפני החוקרים ובפני המדובב שנמצאה קבילה ובעלת משקל גבוה, ושחזור הרצח. פרטי החקירה המוכמנים שחלקם  - אלה שקיבלו משקל גבוה, לא היו ידועים כלל לחוקרים ביום הרצח, שקריו הרבים, אמירתו המפלילה בליל הרצח, הממצאים במחשבו, וכלה  - אכן בעקבות הנעליים על מכנסי המנוחה.

נתייחס להלן למשקל המגולם בראיות החדשות בתוך מארג זה, ובלבד, למען הסר ספק, כי לא יובן מכך כי לשיטת המאשימה צריך להיות להן משקל כלשהו!

  1. עקבות הנעליים – חוות דעת בודזיאק

נשוב ונדגיש כי לדעתנו  - חוות דעתו של בודזיאק אינה ראויה למשקל כלשהו, נוכח הליקויים הקשים שנפלו בה, ובעדותו. אף כי מדובר, על פני הדברים במומחה ראוי מבחינת השכלתו ונסיונו הכלליים בתחום השוואת עקבות נעליים, הרי שעדותו היתה בלתי אמינה ומוטה בעליל, וחוות דעתו כשלה בהעדר בסיס מדעי לקביעתו העיקרית, לצד פגמים נוספים.

אם תישמע עמדתנו, הרי שיש להותיר על כנה את קביעת בית המשפט, אשר בחר לתת מלוא האמון בחוות דעתו של ירון שור, וביסס עליה את ממצאיו: כי עקבות נעלי הנאשם, נמצאו, בסבירות גבוהה ביותר על מכנסי המנוחה.

עמדתו של בודזיאק היתה, כי בהעדר פרטים מספקים, לא ניתן לקבוע כלל כי סימני הדם על מכנסי הנאשם הן עקבות נעליים, לא כל שכן עקבות נעלי הסלמנדר. אף כי הוא אינו יכול לשלול מקורם של אותם סימנים בעקבות נעליים כלשהן (לרבות הסלמנדר).

לכאורה, משמעותו של מתן משקל מלא לחוות דעת כזו, היא קביעה כי הסימנים על מכנסי המנוחה חסרי משמעות ראייתית, וכי כל קביעה של בית המשפט הנסמכת על ראיה זו בטלה.

נוכח העובדה כי לפחות חלק מן העקבות נראות בעין בצורה חד משמעית אף להדיוט,  הרי שהקביעה כי יש עקבות נעליים על הג'ינס, אפשרית ומתבקשת אף ללא חוות דעת מומחה כלשהי! ולפיכך, אף אמירתו של בודזיאק כי אינו מסוגל להשוות את הממצאים וכי הם יכלו להיגרם "מכל דבר", איננה קביעה הטעונה מומחיות (מעבר לעובדה כי היא מופרכת פוגעת במהימנותו).

כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בעניין עדות מומחים:


"בישראל, כחריג לכלל הפוסל עדות סברה, למומחה מותר להעיד על מסקנות, מקום שללא מומחיות, אדם רגיל לא היה מסוגל "לקלוט" מסקנות אלו מהעובדות הפרושות בפניו (י' קדמי על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט, חלק 2) 557; כרמי, בע' 630-631). בית המשפט מתיר למומחה להעיד על מסקנות, מקום שהוא זקוק לכך שיגלה לו את ה"צופן" להבנת העובדות
[272]."

יתר על כן, בית המשפט, בבואו לקבוע ממצאיו ומסקנותיו, איננו נסמך על חוות דעת המומחים בלבד, אלא על מכלול הראיות והמציאות העובדתית שהוכחה בפניו. כך, נאמר בעניין אנג'ל:


"בית המשפט, כשהוא נעזר בעדותם של מומחים, במיוחד כשהוא נתקל בחוות דעת נוגדות, אינו כבול לחוות דעת זו או אחרת אלא עליו לבחון את טיבה של חוות הדעת ואמינותה במבחנים של מהימנות והיגיון.

התזות התיאורטיות לחוד והמציאות העובדתית לחוד. בכל מקרה יש לבחון על פי שיקולים שבהיגיון ומבחן השכל הישר איזו תיזה מתיישבת עם המציאות העובדתית המוכחת.

מכאן לעניננו. לפי התיזה הכללית אותה מנסה להציג ד"ר גולדברג לומר בחוות דעתו היא כי לכאורה הכל אפשר, ואם הכל אפשר הרי אין ללמוד מצורת הדקירות דבר והכל נתון בערפל של ספיקות. אולם, לא כן הדבר כאשר במצב עובדתי נתון אפשר לבחור בוודאות המספקת את אותה אופציה אפשרית העדיפה המתיישבת עם כלל הראיות, כי אז נמוגים הספיקות ויש לקבוע את המסקנה העובדתית הנדרשת על פי הראיות והמתאפשרת גם על פי התיזה הכללית הנ"ל".

גם אילו (ושוב – מדובר בהנחה תאורטית), היה בית המשפט מוצא ליתן משקל כלשהו לטענותיו של בודזיאק, באופן שיש בו להפחית מרמת הוודאות שנתן שור לעקבה זו או אחרת, אין בכך, לדעתנו, כדי לשנות את התוצאה הסופית, כפי שינומק להלן:

  1. בודזיאק "שתק" בשאלת נדירות הנעל -   הן ברמה העובדתית (לא חלק על הקביעה כי מדובר בנעל נדירה) והן ברמה התאורטית (לא חלק על  הפרוצדורה של העלאת רמת הוודאות בשל נדירות הנעל). לפיכך –  נותרת בעינה הקביעה כי נכון להעלות את דרגת הוודאות של כל העקבות מעבר לרמה הגבוהה ביותר בשתי דרגות. כך לדוגמה: אילו נניח, היה בית המשפט משתכנע כי קיים ספק בקיומם של פגמים ייחודיים בעקבות כולן, הרי שדרגת הוודאות היתה יורדת בסה"כ ברמה אחת: מסבירות גבוהה מאוד לסבירות גבוהה.
  2. בהתאם לפסיקה שנסקרה בסיכומים בהליך העיקרי[273], ואף לקביעתו המפורשת של בית המשפט הנכבד בהכרעת הדין המקורית, די בהתאמה ברמת "אפשרי" לנעלי הנאשם, כדי להוות תוספת #1512;אייתית של "דבר מה" ואף למעלה מכך – ראיה מסייעת, להודיית הנאשם כי טיפס על האסלה וקפץ מעל הדלת[274]. נצטט להלן את דבריה של כב' השופטת הלמן:
  •  נמצא כי חוות דעתו של דר' קופר דווקא מחזקת ומעצימה את חוות דעתו של רפ"ק שור בכל הנוגע להשוואת העקבה מס' 1 לסוג הנעל ולמאפיינים הספציפיים של סוליית נעליו של הנאשם. לאור האמור, גם בהנחה והיינו מקבלים את קביעתו של מומחה ההגנה, באשר לרמת הוודאות של ההתאמה, היה די בכך בכדי להוות "דבר מה" נוסף לחיזוק ההודאה" (ראה לעניין זה ע"פ 616/82 מרדכי רוטנברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 365, ע' 373-374, שם דובר על עקבה כדוגמת סוליית נעליו של הנאשם בעוד בענייננו מדובר בעקבה בעלת מאפיינים ייחודיים לנעל שנעל הנאשם)[275].

  1. נוסיף כי לדעתנו, בנסיבות העניין, בהן אופן יציאת הנאשם מהתא כפי שהודגם בשחזור קדמה לגילוי העקבות, אפילו הראיה כי על מכנסי המנוחה נמצאו עקבות נעליים במיקום הנטען, ואף אילו לא היה ניתן להשוות אותן כלל לנעלי הנאשם היה בה כדי להוות ראיה מחזקת בעלת משקל משמעותי, היכולה לשמש (אפילו לבדה, ולא כל שכן בצירוף לראיות המחזקות הרבות והאיכותיות שנמנו בהכרעת הדין) דבר מה נוסף להרשעת הנאשם.
  2. נעיר, בשולי הדברים, ואך על מנת לסבר את האוזן, כי על אף שאין להפחית בחשיבות הראיה הפורנזית של עקבות הנעליים, אין לומר כי הכרעת הדין אינה עומדת על כנה אף בלעדיה, ובכל מקרה די היה בהודאת הנאשם ובשאר הפרטים המוכמנים המשמעותיים  אשר לא היתה לו כל דרך לדעתם אילולא ביצע את הרצח כדי להביא להרשעה. אף נציין כי שלושת פרטי החקירה המוכמנים אשר להם ייחס בית המשפט הנכבד את המשקל המכריע היו אלה: ידיעת הנאשם שלא ניתן לנעול מבחוץ את דלת תא מס' 2, תנוחת המנוחה בשעת הרצח (פניה לקיר הימני וצידה אל הנאשם), והשיחה עם ראובן ג'נח[276]. פרטים אלה אינם נוגעים כלל לעקבת הנעל, וכך גם הפרטים המוכמנים "בעלי המשקל הגבוה"[277]. אופן יציאת הנאשם מהתא תוך דריכה על הגופה, נחשב בעיני בית המשפט הנכבד לפרט בעל משקל מופחת, אף בהילקח בחשבון העקבות על מכנסי המנוחה, בשל העובדה כי הנאשם לא ציין בשחזור כי המנוחה ישבה על האסלה[278].

  1. כלי הרצח – עדות ד"ר פורמן רזניק

גם לעניין זה, נחזור ונדגיש, כי עיקר טענתנו היא כי אין לתת משקל כלשהו לעדותה של עדה זו ולחוות דעתה. המדובר בעדה שניסיונה המוכח דל. עדותה היתה בלתי אמינה בעליל, והוכיחה רמה מקצועית נמוכה. היא לא הראתה אסמכתא רלוונטית כלשהי לקביעתה כי הפצע בסנטר בוצע על ידי סכין עם להב משונן, ובעברה העידה דברים הפוכים למה שהעידה כאן. אף בתי המשפט בפניהם העידה בעבר התרשמו כי היא נוטה להתעלם מעובדות רלוונטיות.

בנסיבות אלה, יש להותיר על כנה את קביעת בית המשפט בהכרעת הדין המקורית, כי לא ניתן לקבוע את סוג הלהב שבו בוצעו החתכים כולם, וכי אין לשלול ביצועם בסכין יפנית.

בית המשפט הנכבד קבע בהכרעת דינו, כי  

  • הנאשם יכול היה  לבצע את הרצח באמצעות הסכין אשר נשא תדיר בכליו"[279]

רק למען הזהירות, ולמעלה מן הנדרש, נוסיף כי לדעתנו, גם אילו היה ניתן משקל כלשהו לדברי העדה, כי החתכים מתיישבים עם סכין משוננת, לא היה בכך כדי להביא להפיכת הכרעת הדין, ולזיכוי הנאשם, בהתחשב במכלול הראיות עליהן מבוססת הרשעתו:

  1. חוות דעתה של העדה מתייחסת לחתך אחד בלבד, הוא החתך בסנטר.   אף לפי עדותה, לא ניתן לקבוע איזו סכין גרמה לחתכים העיקריים והקטלניים, ולא ניתן לשלול כי נגרמו מסכין יפנית.  החתך בסנטר הינו חתך שולי, שטחי, ואקראי, כל אורכו ס"מ בודדים, הוא אינו נזכר כלל בהודאות הנאשם, ויכול היה להיגרם מבלי שהנאשם שם לב.
  2. ה"רצפים" עליהם מנסה העדה לבסס את מסקנותיה, אינם אלא קווים זעירים, כמעט בלתי נראים, בגודל מילימטרים בודדים, בשולי הפצע. הרצפים ב' וג' הם שורה של קוים שאף לא חדרו את עורה של המנוחה, והם  אינם נראים בעין אלא בתמונה מוגדלת בצורה משמעותית באופן דיגיטלי.
  3. קביעות בית המשפט באשר למכניזם של הרצח, נסמכו על מכלול ראיות, שהתבססו על התזות דם בזירה, נתיחת הגופה כולה, עדויות עדים, והצלבת אלה עם פרטים מוכמנים  הודאת הנאשם (כגון העובדה שהמנוחה עמדה מול הקיר הימני ונחתכה קודם בצווארה). גם העובדה כי כל פגיעות הסכין בגופה של המנוחה היו בצורת חתכים ולא דקירות תואמת ומחזקת את ההנחה כי הרצח בוצע בסכין יפנית ולא בסכין משוננת שאינה יפנית (כגון אולר או סכין מטבח) אשר יכולה גם לדקור. חוות דעתה של העדה מנותקת מכל אלה. קשה לראות כיצד מסקנה המוסקת מאותם קווים זעירים, יכולה לגבור על מכלול ראיות מוצקות אלה.
  4. יש להביא בחשבון, כי אפילו היה בית המשפט הנכבד מתרשם כי יש משקל כלשהו לקביעות העדה כי הלהב משונן, אין בכך לשלול שהרצח בוצע בסכין יפנית כפי שהודה הנאשם.  יובהר כי המאשימה אינה מסכימה עם קביעת העדה כי הרצח בוצע באמצעות סכין בעלת להב משונן דווקא.  המאשימה אף אינה חולקת על העובדה שעת תפיסת הסכינים ברשות הנאשם, לא היתה באף אחת מהן להב משונן.   ואולם, יש להביא בחשבון כי הסכינים לא נתפסו ביום הרצח, אלא לאחר מעצרו של הנאשם, לאחר שבוע ויותר, כאשר הנאשם העיד כי המשיך בעבודתו לאחר הרצח בבית הספר, ואף במקום עבודה אחר אצל ראובן ג'נח, וכי את הלהב ששימש אותו ביום הרצח שבר לחתיכות קטנות והשליך. חיפושים נרחבים אחרי הלהב השבור, לרבות באמצעות עקירת מרצפות במקלט בו עבד הנאשם לא העלו תוצאות. עוד יש לקחת בחשבון כי מאחר שחוות דעתו של ד"ר זייצב קבעה כי הסכינים היפניות יכולות היו לגרום לחתכים, לא הועלתה בשלב החקירה האופציה של להב משונן, והנאשם לא נחקר כלל בשאלה איזה להב היה בסכין שבידו בעת הרצח ומשכך, לא ציין בחקירתו אם מדובר בלהב חלק או משונן.   לא ניתן לשלול לחלוטין, אם כן, כי להב כזה המותאם לסכין יפנית, היה בידי הנאשם בזמן הרצח.
  5. נציין עוד, כי בית המשפט לא קבע בהכרעת דינו באופן פוזיטיבי ממצא כי הרצח בוצע בפועל בסכין יפנית. אלא כי הנאשם יכול היה לבצעו בסכין שנשא על גופו.
  6. סוג הלהב, סוג הסכין, ואף העובדה כי הרצח בוצע בצורה של חתכים ולא של דקירות (מה שתואם סכין יפנית), לא היו בין פרטי החקירה המוכמנים, שבית המשפט הנכבד מצא לתת להם משקל בהכרעת הדין. זאת מאחר שבית המשפט הנכבד, כחלק מן הזהירות המופלגת אשר גזר על עצמו, הביא בחשבון  כי המילה "וחתכת" נאמרה, מבלי משים ובדרך אגב, לנאשם כחלק משאלה במהלך אחת מחקירותיו[280].  
  7. טענת ההגנה, לעניין משקלה הפוטנציאלי של חוות הדעת, כפי שעולה מן הבקשה לראיות חדשות, היתה כי:
  •  אם תתקבל חוות דעת זו תגדל באופן ניכר חוסר ההתאמה בין הודאתו של המערער לפרטי הזירה. לכל אותן אי התאמות המנויות בהודעת הערעור יצטרפו שתיים חדשות. כלי הרצח המתואר בהודאה איננו תואם את כלי הרצח על סמך נתיחת הגופה. אופן הרצח שתואר אף הוא איננו תואם במלואו. נתיחת הגופה מתעדת שבע חבלות שונות שנגרמו לראשה של המנוחה. חבלות אלו יכולות היו להיגרם למשל ממכות לראשה, הטחות הראש בקיר, או מספר נפילות. בהודאת המערער אין שום פרט שיכול להסביר חבלות אלו."

בכל האמור בחבלות בראש, הרי שניתן לומר כי ההגנה הטעתה (אנו מניחים כי לא בזדון, אלא שהסניגורים סברו בשוגג כי יש בדברי העדה משום חידוש על קביעות ד"ר זייצב) את בית המשפט העליון לחשוב כי באמתחתה ראיה חדשה, בעוד שלמעשה עדת ההגנה עצמה הכריזה כי אין כל חידוש בחוות דעתה בעניין זה על מה שכבר הובא בתיק העיקרי, ומכאן שנקודה זו חסרת משמעות.

לגבי כלי הרצח – הרי שגם ההגנה לא הרחיקה לכת לטעון, בבקשה לראיות חדשות, כי די בקביעה כי אין התאמה בין כלי הרצח לבין דברי הנאשם בהודאה, כדי לזכותו מניה וביה, אלא רק כי אי התאמה זו מצטרפת לשקלול בין מכלול הראיות לחובתו ולזכותו.

  1. אכן, אף אילו היה בית המשפט מוצא כי פרט זה בהודאה איננו נכון, אין בכך, בלבד, כדי לשמוט את הקרקע מתחת להרשעה כולה. כפי שפירטנו לעיל, בית המשפט הנכבד ביסס את הכרעת הדין על מכלול של ראיות. אף המשקל הגבוה שניתן להודאה, הביא בחשבון רשימה ארוכה של פרטי חקירה מוכמנים, אשר הנאשם לא יכול היה לדעתם אילולא ביצע את הרצח, וחלקם לא היו ידועים אף לחוקרים בעת מסירתם (ראה לעיל). גם בהנחה כי מסר פרט לא נכון בעניין הסכין, אין בכך כדי להסביר היכרותו המופלגת עם הזירה ופרטי הרצח מעבר לכך.   כל אלה נותרים על כנם ומבססים את הרשעתו, לצד הראיות המחזקות החיצוניות (לעניין עקבות הנעליים נטען בנפרד לעיל, וברור כי אם תתקבל עמדתנו בעניין עקבות הנעליים, משליך הדבר גם על משקל ראיה זו).
  2. בית המשפט אף הביא בחשבון  כי פרטים מסוימים בזירה לא נזכרו בהודאה, ובפרט מה שעלול היה להצביע על ניסיונות הנאשם להשמיד ראיות ולטשטש את הזירה – כגון הושבת המנוחה על האסלה, אשר לא התיישבו עם טענתו בהודיה כי הוא פעל במצב של "בלק אאוט". אי ההתאמות הובאו בחשבון ולא היה בהן די כדי לכרסם במשקל הראיות הפוזיטיביות. נראה לנו, שאף ראיה זו לא די בה לשם כך. אף אם נרחיק לכת, ונביא בחשבון את האפשרות כי הנאשם לא עשה שימוש, בעת הרצח, בסכינים היפניות שנתפסו, אלא בסכין אחרת, אותה העלים אחרי הרצח, הדברים יכולים להתיישב עם תזה כזו.  נציין למעלה מן הנדרש, כי קיימת בתיק גם גרסה שמסר הנאשם למדובב, על פי הסכין בה ביצע את הרצח נקברה בבטון ולא נתפסה.

לאור כל האמור לעיל, מתבקש כב' בית המשפט לקבוע, כי הוא אינו מקבל את חוות דעתם של שני מומחי ההגנה, ויליאם בודזיאק וד"ר מיה פורמן רזניק, כי הוא מותיר על כנם את ממצאיו העובדתיים ואת מסקנותיו בנוגע לעקבות הנעליים וכלי הרצח, וכי הכרעת דינו המרשיעה נותרת על כנה, איתנה כשהייתה.

יעל שוחט, עו"ד

סגנית  בכירה

לפרקליטת מחוז הצפון


[1] ר' ת/438  -  דוח תפיסה של יעקב מלכא מיום 11.12.06 – (מתייחס לתיק ולחפצים בו כולל הנעליים), ת/440 – תג מוצג של הנעליים, ת/369  -נעלי הסלמנדר עצמן (הוחזרו למשמורתו של ירון שור בכספת במעבדת סימנים במז"פ), ת/364 עמ'15 – תצלום הנעליים במעבדת סימנים. לעניין אישור הנאשם בהודאותיו כי עבד ביום הרצח בנעלי הסלמנדר ראה: ת/164א עמ' 23 , ת/334 עמ'9, ת/174א עמ' 52-53, 70-71, 75-78, ת/180ב עמ'20-25 , ת/36 עמ'30.

[2] עדות ירון שור, עמ' 472-473, ת/364 מסמכים: 81 – העברת מוצג (מכנסיים) ממעבדת סיבים לסימנים – 1.1.07, 80  -  העברת צילום המכנסיים ביום 27.12.06, ת/362 סעיף 8, 11.

[3] ת/364 מסמך 76+ 78, עדות ירון שור עמ' 473.

[4] ת/364 מסמך 17. עדות שור, עמ' 474-475.

[7] ריכוז הסקר – ת/364 עמ' 51, וכן  דוחות המתעדים את הסקר (הוגשו בהסכמה לאמיתות התוכן בהתאם למסמך ס/1): ת/124, ת/271, ת/272(צילום נעלי הנאשם שהוצג למוכרים), ת/273, ת/456, ת/457, ת/458, ת/534-ת/536, ת/561, ת/562, ת/657, ת/658.

[8] ריכוז הסקר – ת/364 עמ' 51, וכן  דוחות המתעדים את הסקר (הוגשו בהסכמה לאמיתות התוכן בהתאם למסמך ס/1): ת/124, ת/271, ת/272(צילום נעלי הנאשם שהוצג למוכרים), ת/273, ת/456, ת/457, ת/458, ת/534-ת/536, ת/561, ת/562, ת/657, ת/658.

[10] תוצאות הסקר  - ת/372 ועדות שור עמ' 484-485.

[12] ת/362, ממצאי הבדיקות, סעיף 2, (עמ'5)  וראה עדות שור עמ'496-497.

[13] ת/362, ממצאי הבדיקות ס' 3-5 (עמ'5), ור' עדות שור עמ' 497-499.

[14] חוות הדעת – נ/285, הוגשה לבית המשפט באנגלית ללא תרגום. על מנת להקל על הדיון כאן, יובאו מרבית ההפניות בתרגום חופשי לעברית, ותוך הפניה למקור, ציטוטים באנגלית יובאו רק במקומות בהם הדבר קריטי.

[19] עדות קופר עמ' 1614

[20] עדות קופר ע"מ 1632.

[21] עמ'225-227.

[22] עמ' 227-229 להכרעת הדין

[23] עמ' 233 להכרעת הדין – לעניין עקבה 1.

[24] עמ' 235 להכרעת הדין -  לעניין עקבה 2, וראה גם בעמ' 237 לעניין עקבה 4.

[25] עמ' 240-245 להכרעת הדין. לדיון המלא, ר' עמ' 207-245 להכרעת הדין.

[26] עמ' 245-249 להכרעת הדין.

[27] עמ' 448 להכרעת הדין.

[28] עמ' 455 להכרעת  הדין.

[29] התרגום המוסכם של חוות הדעת לעברית הוגש וסומן נ/329, המקור באנגלית סומן נ/329א. להלן נתייחס לאורך סיכומים אלה לנוסח העברי למעט במקומות בהם יש חשיבות למונחים המדויקים באנגלית בהם השתמש המומחה.

[30] נ/329 עמ' 3. למקומות הנוספים בהם מופיעה התייחסות לטענה, ר' ת/ 857.

[31] נ/229 עמ' 3.

[32] עמ' 1892-1904.

[33] ר' ת/363 "בניית סולם חדש לדרגת אפשרי" מאמרם של ירון שור וחביבה אבן, שהוגש כנספח לחוות דעתו של שור לצורך הגדרת סולם דרגות הוודאות, עמ' 269.

[34] שם, עמ' 268.

[35] נ/229 עמ' 17. סולם דרגות הוודאות המצורף לחוות הדעת נלקח מהסטנדרט שנקבע על ידי קבוצת העבודה SWGTREAD בה חבר בודזיאק, ואשר הוגש על ידי התביעה וסומן ת/840.

[36] אכן, הוא סבור כי "באותה מידה" אין לשלול כי הסימנים נוצרו על ידי  כל נעל אחרת או כל מנגנון אחר, אולם לאור הצורך להתייחס להשפעת מסקנותיו על הכרעת הדין, חשוב להבהיר כי אין מדובר בקביעה שלילית.  

[37] ע"פ 10221/06 פיראס ג'ורן נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 364 , 372 (2008)

[38] ע"פ 1242/06 ניסים צור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

[39] ראה קורות החיים ורשימת הפרסומים המצורפים לחוות הדעת נ/329 בעמ' 15-16.

[40] עמ'1943.

[41] עמ'1923.

[42] ר' חוו"ד -  ת/362, עמ'1, ת/361 – קורות חיים ורשימת פרסומים בנושא עקבות נעליים וצמיגים, עדות – עמ' 469.

[43] ת/770 - ENFSI EWG Marks, “Conclusion Scale for Shoeprint and Toolmarks Examinations”, JFI, 56 (2), 2006.

[44] ת/840 – סולם דרגות הוודאות של SWGTREAD שפורסם במרץ 2013, ומאזכר את ת/770.

[45]  Peer review - מאמרים בכתבי עת של   אנשי מקצוע הזוכים לביקורת מדעית להבדיל מכתבי עת פופולריים לציבור הרחב.

[46] עמ'469 .

[47] עמ' 160-176 לספרו של בודזיאק, כל העמודים הרלוונטיים הוגשו במסגרת האוגדן שסומן ת/887

[48] עמ'1923. מאמרו של בודזיאק בנושא "leuco crystal violet (LVC) משנת 1996 המופיע בקורות החיים – ת/837, סיכום מחקרו של פישר שעליו מסתמך המאמר – ת/838.

[49] עמ' 1957-1958.

[50]  עמ' 1958-1965.

[51] מחקרים בנושא הגברת עקבות בדם מבדים  ע"י הקבוצה האנגלית – ת/854 (בנושא האלג'ינט), ת/855, ת/855א, וכן ר' תמונות מהמחקרים הנ"ל שהוצגו בדיון: שקופיות מס' 34-42 במצגת המאשימה ת/884

[52] מאמר של זאונר בעניין טביעת כף יד על ג'ינס -  ת/852.

[53] ר' ת/854, המחקר האנגלי על הרמת העקבות באלג'ינט, המפנה ב reference [7]  -  למצגת שהציגו שור וויזנר בכנס חוקרי נעליים בדנמרק 2007.

[54] ת/848 – דיסק ובו המצגת שהוצגה ע"י שרינה ויזנר הכוללת תיעוד של המחקר, ת/856 –מאמרם של שור וויזנר שפורסם ב-2013: Sarena Wiesner,1 M.Sc.; Elad Izraeli,1 Ph.D.; Yaron Shor,1 M.Sc.; and Avi Domb,2 PhD. Lifting Bloody Footwear Impressions Using Alginate Casts Followed by Chemical Enhancement

[55] ת/765 -  דף התודות שהוגש בחקירתו של קופר, ת/844 – מאמרו של שור שאוזכר בספר, וכן עמ' הביבליוגרפיה בספר.

[56] ת/845-  מכתב ההמלצה של בודזיאק לשור.

[57] עמ' 1939.

[58] עמ' 1941.

[59] המכתב הוגש וסומן ת/833.

[60] עמ' 1914.

[61] בית המשפט מופנה לדוח תפיסת הנעליים ת/438 ותג המוצג ת/440 מהם עולה כי הנעליים נתפסו בביתו של ראובן ג'נח ביום 11.12.06 ולא כמצוין במכתב – בבית הנאשם ביום 26.12.06.

[62] נ/329 עמ' 11.

[63] עמ' 2018-2019. עוד על כך בהקשר לעקבות השונות.

[64] עמ' 1915-1916.

[65] תפח (ת"א) 5052/99 מ"י נ' אחמד קוזלי ואח'. החלק הרלוונטי בהכרעת הדין הוגש כחלק ממקבץ הפסיקה ת/834.

[66] עניין קוזלי, שם בסעיף 19, עמ' 247 להכרעת הדין בנבו.

[67] אנו ספרנו כ-26 פעמים בחוות הדעת בהן מצוין כי אין מספיק פרטים להשוואה.

[68] נ/329 עמ' 3.

[69] נ/329 עמ' 7.

[70] נ/329 עמ' 12.

[71] ע"פ 2994/92 יצחק בן משה תורג'מן נ' מדינת ישראל, תק-על 94(3), 517 , 520 (1994)

[72] עמ' 1930, 1935-1936.

[73] מכתב ההמלצה לויזנר – ת/846, ור' עמ' 1939-1940.

[74] ר' ת/847- תכנית הכנס בפלורידה עם פירוט לגבי הרצאותיהם של שור וויזנר.

[75] עמ'1942.

[76] עמ' 1930-1936 -  בשאלה על מה מבוססת טענתו בדבר הסטנדרט הפורנזי; עמ'1944-1945 -  בשאלת אימות מסקנותיו עם בוחן נוסף; עמ' 1961, וכן 1966-1986 – בעניין המקור לטיעון הג'ינס; עמ' 1987 – בעניין מדידת פסי הנעל, במקרה זה בית המשפט העיר לעד;  בעמ' 1993, לעניין קו המתאר המחורץ בעקבה מס' 1 לעומת הקו השחוק בנעל, אף כאן בית המשפט העיר לעד;   בעמ' 2020-2022 -  לעניין האשליה של עיגול בעקבה 5.

[77] עמ' 1923.

[78] עמ' 1928

[79] נ/329 עמ'1, ועמ' 1994.

[80] לדוגמה: הסברו של שור לעובדה שהפסים בעקבה 1 מגיעים עד קו הגבול, בעוד שבנעל יש שחיקה – עמ' 1992-1994, הסברו של שור לעובדה כי לא נמצאו עקבות נעלי הסלמנדר על רצפת התא – עמ' 2025-2026.

[81] עמ' 1995. לקטע הרלוונטי בפרוטוקול משפט סימפסון – ת/870.

[82] ר' מצגת התביעה ת/884 שקופיות 43-44.

[83] ת/884 שקופיות 45-46.

[84] עמ' 1968-1970.

[85] יצוין כי המונח "א#1488;פקט סחיטה  או " squiggy effect" הוא מונח שטבע העד בהשאלה מתחום הדפוס המתאר דם ה"נסחט" מנעל לאורך קו הגבול,  או מתוך חריצים בסוליה, באופן המתפשט מעט במגע עם משטח).

[86] עמ' 1992. הקטע הרלוונטי במשפט סימפסון – ת/858, ישיבת 14.9.95, עמ'80.

[87]  ת/842Standard for the Examination of Footwear and Tire Impression Evidence (DRAFT 03/2013  סעיף 7.

[88]  עמ'1944-1945.

[89] התרגום בנוסח שקיבל העד סומן ת/835.

[90] ת/362 עמ' 4 "ממצאי הבדיקות ופירושן" סעיף 1 א-ו.

[91] התרגום עם מלוא הערות המאשימה הוגש וסומן ת/836.

[92] עמ' 1921.

[93] ראה נ/329א בעמ' 4,7,10,11,13  -  החלקים המצוטטים מופיעים במרכאות בפונט שונה ובצבע כחול.

[94] ראה למשל התייחסות העד לחוות דעתו של שור על עקבה 3, בעמ' 2016.

[95] עדות קופר בחקירה ראשית, עמ' 1614.

[96] עדות קופר בחקירה נגדית, עמ' 1632

[98] עמ' 1943-1944.

[99] ר' עמ' 227 להכרעת הדין של כב' הנשיא כהן, ועמ' 455  -  פסק דינה של כב' השופטת הלמן.

[100] עמ' 455 להכרעת הדין.

[101] נ/329 עמ'3.

[102] נ/329 עמ'5.

[103] עמ' 1899 – חקירה ראשית.

[104] עמ' 1902.

[105] נ/329 עמ' 13.

[106] עמ' 1902.

[107] נ/329 עמ' 13.

[108] עמ' 1922.

[109] עמ'1923.

[110]  עמ' 1950.

[111] עמ' 1950.

[112] עמ' 1949.

[113] פרוטוקולים ממשפט סימפסון – ת/858 -  ת/861.

[114] אוגדן עמודים מהספר של בודזיאק – ת/882 – בעמ' 431 -458, התייחסות לנושא הג'ינס בעמ' 442, 447.

[115] תמונות הג'ינס של גולדמן – ת/851.

[116] ת/851 תמונה 11.

[117] עמ' 1956.

[118] David R. Zouner,  Friction Ridge Impression in Blood on Blue Denim, Journal of forensic identification 48 (6) 1998. 689- -  ת/852.

[119] Tomas W.Adair, Casting two Dimensional Bloody Shoe Prints from Concrete, Fabric and Human Skin. I.A.B.P.A. NEWS March 2005. -  ת/853. התמונות שהוקרנו מתוך המאמר -  ת/884 שקופיות 34-35.

[120] עמ'1959.

[121] עמ'1960.

[122] Chemical enhancement of footwear impressions in blood deposited on fabric — Evaluating the use of alginate casting materials followed by chemical enhancement

Kevin J. Farrugia a, Niamh NicDaéid a, , Kathleen A. Savage a, , Helen Bandey    - ת/854

[123] ת/884 -  מצגת המאשימה, שקופית 36.  

[124] ת/884 שקופית 37, המציגה את Fig 2,4 מן המאמר.

[125] ר' ת/855, 855א, ור' עמ' 1960-1961.

[126] עמ'1963.

[127] ר' ת/854 לעיל הערת שוליים מס' 7.

[128] Sarena Wiesner,1 M.Sc.; Elad Izraeli,1 Ph.D.; Yaron Shor,1 M.Sc.; and Avi Domb,2 PhD.

Lifting Bloody Footwear Impressions Using Alginate Casts Followed by Chemical Enhancement, J Forensic sci, May 2013, vol 58. No.3  - ת/856.

[129] ר' למשל בעמ' 1967.

[130] עמ'1967.

[131] עמ' 1986-1988.

[132] ר' ת/884 שקופית 1 – צפייה בהגדלה משמעותית של כ200% תאפשר למדוד מרחק הפסים.

[133] ר' ת/884 שקופית  54 -  תמונה שצולמה ע"י בודזיאק עצמו במז"פ.

[134] ת/884 שקופית 55.

[135] ת/884, שקופית 53, וכן הלוח ת/868 תמונה 2.

[136] עמ'1984.

[137] עמ' 1985-1986.

[138] לצילום העקבה בתיק העבודה של שור – ת/364 עמ'5-6.

[139]  עדות שור, עמ' 488-491. למצגת  שערך ירון שור לגבי עקבה 1 – ת/374,  קובץ בשם "קצוות סופי מכווץ".

[140] שור הסביר כי השוואת עקבה לנעל מבוצעת ע"י "הטבעת ניסיון" הנוצרת ע"י איבוק סוליית הנעל באבקה כתומה ודריכה על  טפט שקוף דביק, אשר מותירה על השקף את כל תווי המתאר של הסוליה, הטבעה זו מושווית לתצלומים בגודל טבעי של העקבות. ראה  עדות שור, עמ' 477, הטבעות הניסיון שערך שור לנעלי הנאשם – ת/364 עמ' 1,2.  

[141] ת/362 עמ'4 סעיף 1(א).

[142] נ/286 עמ'10,13, ועדות קופר בעמ' 1607-1609, 1638-1639.

[143] עמ'233 להכרעת הדין.

[144] נ/329 עמ' 5.

[145] עמ'1991.

[146] נ/329 עמ'5

[147] עדות שור בחקירה חוזרת, עמ' 529.

[148] עמ' 1997.

[149] ת/882 עמ' 362-363 לספר. הוגשו גם בנפרד וסומנו ת/371.

[150] ר' שקופיות 21-22 במצגת ההגנה נ/331, ועדותו של בודזיאק בחקירה ראשית עמ' 1895.

[151] עמ' 1998-2000.

[152] נ/329 עמ' 7.

[153] Standard for the Examination of Footwear and Tire Impression Evidence (DRAFT 03/2013) -  ת/842, סעיף 6.9.5 שעניינו פגמים ייחודיים, הינו סעיף משנה הנמצא תחת 6.9 – השוואת העקבה שבמחלוקת לנעל ידועה .

[154] עמ' 2000-2002 .

[155] עדות שור, עמ' 490

[156] ת/362 עמ'4 סע' 1(ב), ת/364 תמונות בעמ' 7-10.  וכן המצגת 2L  מכווץ בת/374.

[157] עדות שור, עמ'493.

[158] נ/329 עמ'8-9.

[159] עמ'2005 וראה בספר ת/882 עמ'419-420 (רצח בדנוור).

[160] נ/331 שקופית 35.

[161] עמ'2006.

[162] עמ'9 לנ/329 וכן עמ'1901 בחקירה הראשית.

[163] ר' ת/853  - מאמרו של אדאיר, ת/854 – מאמר הקבוצה האנגלית, ת/856-  מאמרם של שור וויזנר, וכן התמונות שהוצגו: ת/884 שקופיות 15 (מתוך המצגת של ויזנר), 36 – מתוך המאמר האנגלי.

[164] עמ' 477.

[165] עמ' 2009.

[166] ר' ת/364 תיק העבודה בעמ' 9.

[167] נ/331 שקופית 41, ועמ' 1900 לפרוטוקול.

[168] בתיק העבודה מצויות שתי תמונות של נעל שמאל שאחת מהן צולמה בשלב מאוחר יותר לאחר שנחתך בנעל חור קטן להוצאת דגימת חומר, בודזיאק עשה שימוש בתמונה זו.

[169] ההטבעות הוגשו במקור וסומנו ת/872, ת/873. להתייחסות העד – עמ' 2012.

[170] ת/362 עמ'4 סע' 1(ג), ת/364 עמ' 11.

[171] ת/364 עמ'11, מצגת  עקבה 3– ת/374, קובץ – "פגם יחיד מכווץ"

[172] עמ' 236-237.

[173] נ/329 עמ'10,  נ/331 שקופיות 43-45, עמ' 1902 חקירה ראשית.

[174] ת/772 – עמ' 351 לספר.

[175] עמ' 2013-2015, בית המשפט מופנה לתמונת המכנסיים בה נראה בבירור כיוון התפר – ת/874.

[176] ת/362 עמ'4 סע' 1(ה),  תמונה: ת/364 עמ' 12.  

[177] עדות שור, עמ' 494-495.

[178] תמונה: ת/364 עמ' 12, מצגת  עקבה 4 -  ת/374 קובץ "מכווץ 4 L".

[179] נ/285 עמ' 11.

[180] עדות קופר, עמ' 1611-1612.

[181] עמ'237 להכרעת הדין.

[182] נ/329 עמ'10-11. נ/331 שקופיות  46-50.

[183] עמ'2018-2019.

[184] ת/362 עמ' 4-5,. סע' 1(ו).

[185] תמונות – ת/364 מצגת עקבה 5 –ת/374 קובץ "כיס ימין סופי מכווץ".

[186] ת/374 קובץ "כיס ימין סופי מכווץ", שקופיות 9-10

[187] עדות שור, עמ' 495-496. בשקופיות לעיל מסומן החלק העליון של האותיות האחרונות: NDER.

[188] ת/374 קובץ "כיס ימין סופי מכווץ", שקופיות 13-14

[189] ת/374 ק•