פסק הדין במחוזי חלק 2 מתוך 3

משקל ההודאות:

משנקבע, כי הודאות הנאשם קבילות הן, יש לעבור לבחינת משקלן של הודאות אלה, מדובר בשתי שאלות נפרדות, באשר אף שנקבע כי אין בנסיבות גביית הודאות הנאשם משום יצירת חשש בדבר אמיתות תוכנן, זאת במסגרת שאלת הקבילות, הרי שעדיין נותרה בעינה השאלה, האם תוכן ההודאה אמת הוא, זאת במסגרת שאלת משקלה הראייתי של ההודאה (ראה: קדמי, על הראיות, ע' 129, חלק ראשון, (2009)).

"בשונה מבחינתה של קבילות ההודאה, הבודקת אם ההודאה הושגה כתוצאה מלחץ חיצוני שהופעל על הנחקר, בחינת משקל ההודאה תפקידה לוודא, שמא לא ניתנה זו כתוצאה מלחץ פנימי של המודה, שבגינו הודה לשווא בביצוע עבירה:

'המבחן הפנימי('משקל עצמי') בודק את ההודאה על-פי סימני האמת העולים מתוכה, כגון הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בלבולם של הפרטים הנמסרים בה וכיוצא בהם סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר דעת להתייחס לדברי זולתו באימון. המבחן החיצוני,בודק את ההודאה על-פי סימני אמת שהם חיצוניים להודאה ואשר יש בהם, לפי מבחני השכל הישר, כדי להשליך אור על אמיתותה'. (ע"פ 715,744/78 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ג (3)228, 234, (השופט – כתארו אז – ברק) (להלן לוי)).

המבחן החיצוני לעיצומו הוא אותו 'דבר מה נוסף' הנדרש לשם הרשעה על בסיס הודאה."

(ראה: ע"פ 1094/07 דדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 03.07.08) (להלן: "פרשת דדון"))

וכן בפרשת סנקר, פסקה 34 לחוו"ד של כב' השופט לוי:

"משקבעתי כי לא נפל פגם בקבילותן של ההודאות כל שנותר הוא לקבוע מהו המשקל שיש ליתן להן וזאת על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. המבחן הראשון הוא המבחן הפנימי להודאה, על פיו מעריכים את משקלה לאור סימני האמת העולים ממנה(רע"פ 4142/04 מילשטיין הנ"ל, בפסקה 16; ע"פ 2939/09 פילצה הנ"ל, בפסקה 31; ע"פ 4053/08 פלוני נ' מדינת ישראל, ([פורסם בנבו], 8.2.2010) בפסקה 10)...

באשר למבחן החיצוני הדורש לתמוך את הודאת הנאשם בתוספת ראייתית ('דבר מה נוסף') - תכליתה של דרישה זו היא להפיג את החשש שנאשם הודה במעשים אותם לא ביצע, כאשר אין הכרח להוכיח את עצם התרחשות העבירה או לזהות את הנאשם כמבצעה, וניתן להסתפק בכל ראיה, ישירה ונסיבתית כאחת, שיש בה כדי לאשר את תוכן ההודאה...".

אם-כן, עניין לנו בשני מבחנים שמטרתם לסייע בקביעת משקלה של ההודאה, בבחינת קיומו של "לחץ פנימי" על מוסר ההודאה, מדובר במבחן הפנימי, הקרוי גם "משקל עצמי", ובמבחן החיצוני, הוא מבחן קיומו של "דבר מה נוסף".

"בחינת משקל ההודאות של המערער צריכה להיעשות בהתאם לשני מבחנים: המבחן הפנימי והמבחן החיצוני, אשר מטרתם לוודא שהמערער לא לקח על עצמו אחריות בגין מעשים שלא ביצע כתוצאה מלחץ פנימי כלשהו.המבחן הפנימיבודק את סימני האמת העולים מההודאה, ובהם הגיונה הפנימי, סדר הפרטים שניתנו וכדומה. המבחן החיצוני,הוא מבחן ה'דבר מה', בודק את ההודאה על פי סימני אמת החיצוניים לה, ואשר יש בהם כדי לחזק את אמיתותה של ההודאה...".

(ע"פ 677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.03.07).

מהו אותו "לחץ פנימי" במקרה דנן, אשר בגינו נטען כי הודאת הנאשם אינה הודאת אמת?

טוען הסנגור בסיכומיו, כי הנאשם מיעט באכילה, ובעיקר ניזון מתפוחים ומקפה, כך גם התקשה לישון, זאת לא משום שחוקריו מנעו זאת ממנו, שאחרת מדובר היה ב"לחץ חיצוני" שראוי להידון במסגרת שאלת הקבילות, כי אם, כך נטען, משום החשש הכבד של הנאשם לאור מצבו הראייתי, דבר שפגע בתאבונו והדיר שינה מעיניו.

כך נטען, כי העדר התזונה בשילוב חוסר שעות שינה ולחצים נפשיים מצטברים עם התקדמות החקירות, פגעו בחוסנו המנטאלישל הנאשם והפכוהו לחומר בידי היוצר, מה גם שלא הובאו ראיות באשר למבנה אישיותו של הנאשם ויתכן כי הינו בעל מבנה אישיות שברירי במיוחד.

1. העדר אכילה:

בחקירתו הראשית בביהמ"ש ביקש הנאשם, ככל הנראה, למתן מעט טענתו בעניין העדר אכילה מצדו והעיד:

"ת. כשהייתי בחקירות בדיוק בהתחלה, היה לי מצב לא כל כך טוב ולא כל כך רציתי לאכול, וכמה שיותר עמוק נכנסתי לחקירות האלה, נכנסתי ללחץ יותר, ובחקירות לא אכלתי שום דבר חוץ מתפוחי עץ, אחרי זה חזרתי לתא למדובב, קיבלתי שם אוכל,אין לי טענות שלא קיבלתי אוכל, אני קיבלתי אוכל, יכול להיות שאכלתי קצת סלט, יכול להיות שאכלתי קצת שניצל, לא היה לי חשק לאכול בכלל,כל כך המחשבות אכלו אותי שמנעו ממני כל חשק לאוכל"

(ראה: ע' 1027 לפרוטוקול, ש' 1-5).

בחינת חקירות הנאשם מעלה, כי הוא אכן סירב לארוחות שהוצעו לו על-ידי החוקרים במהלך חקירותיו השונות, אף שאלה הציעו לו אוכל שוב ושוב, בעוד הנאשם הסתפק, ובדגש בחדר החקירות בלבד, בשתיית קפה או תה ואכילת תפוחי עץ, למרות התעקשות מצד החוקרים בניסיונם לגרום לו לאכול (ראה כדוגמא: חקירתו מיום 21.12.06, ת/29(2), ע' 46-50).

כך גם בחקירתו מיום 19.12.06, במהלכה הודה, טען הנאשם בפני חוקריו, כי לא אכל שלושה ימים וכי אף תפוחים אוכל בניגוד לרצונו (ראה: ת/22(1), ע' 94), משום שאין לו תאבון.

בחקירתו הנגדית, נשאל הנאשם לעניין זה:

"ש. אתה באמת ב- 3 ימים האחרונים לפני שהודית, לא אכלת כלום

ת. אני לא זוכר

ש. לא אכלת כלום או שאכלת רק תפוחים

ת. אכלתי תפוחי עץ

לשאלת בית המשפט. חוץ מתפוחי עץ, בשלושה ימים האלה אכלת עוד משהו

ת. אכלתי תפוחי עץ בשלושת הימים האלה, יכול להיות עוד משהו, אבל לא במשטרה, לא בחקירות, לא בחדר החקירות

ש. אני שואלת אותך באופן כללי, אם אכלת בשלושת הימים האלה חוץ מתפוחי עץ ולאו דווקא בחדר החקירות אלא באופן כללי, באיזה מקום שהוא

ת. כן, אבל אני לא זוכר

ש. ... אתה רוצה לחזור בך מהטענה שלא אכלת, אחרי הקטעים שאני מראה לך

ת. לא, אני יכול להסביר למה, יש שלוש ארוחות, בוקר, צהריים וערב, אם אני אכלתי תוך יום תפוח עץ ובערב איזה שהוא סלט או שניצל, זה לא אומר שאני אכלתי ושבעתי, ואם טוענים שאכלתי טוב, אפשר לבדוק, הבדיקה הכי פשוטה, שעשו אותה בימים הראשונים, אני שקלתי 90 ומשהו קילו, אחרי שרשמו את כתב האישום העבירו אותי לקישון, המשקל שלי היה 75 ק"ג, מזה אפשר להבין"

(ראה: ע' 1045 לפרוטוקול, ש' 1-20).

אם-כן, הטענה במסמך הזוטא, לפיה הנאשם לא אכל דבר למעט מספר תפוחי עץ, הוגמשה מעט על-ידי הנאשם במסגרת חקירתו בביהמ"ש, משהיה כבר מודעלכך כי צולם בתאו כל העת, ולמרות האמור ניסה הנאשם להתחמק במתן תשובה לשאלה זו וטען כי אכל אך אינו זוכר וניסה להיתלות בטענה כי איבד ממשקלו.

בחינת הנעשה מחוץ לחדר החקירות, צפייה במסגרת שהות הנאשם בתאו, מגלה כי הנאשם דווקא אכל מהארוחות שהוגשו לו לתא, זאת גם בימים מידעובר להודאתו בפני המדובב ביום 18.12.06 וגם באותוהיום ממש, כפי העולה בבירור ממוצג ת/701 (דיסק שנערך על-ידי ב"כ המאשימה ואשר מרכז את הקטעים בהם נצפה הנאשם אוכל בתאו) וממוצג ת/336 (זכ"ד מיום 31.12.06, ערוך על-ידי לב ארליכמן, המפרט את זמני אכילתו ושנתו של הנאשם בתאו, לאחר בדיקת מ.ט. ועל-פי הוראת בוקר).

2. מחסור בשינה:

אשר לטענה, לפיה הנאשם "כמעט ולא עצם עין", בשל הלחץ הפנימי בו היה נתון, טען הנאשם בעדותו כי התקשה להירדם משום המחשבות שהטרידו את מנוחתו וכי "יכול להיות שלקראת הבוקר נרדמתי קצת"(ראה: ע' 1027 לפרוטוקול). תלונה זו של הנאשם על עייפות והעדר שינה עלתה מספר פעמים גם בחקירותיו במשטרה (וכדוגמא, בחקירתו מיום 26.12.06, ת/205 ב', ע' 33-34).

כפי שמציינת ב"כ המאשימה וכפי שניסה לרמוז הסנגור עת שחקר בביהמ"ש את החוקר לב ארליכמן (ראה: ע' 414-415 לפרוטוקול), הרי שבניגוד לטענה הנוגעת להעדר אכילה, אשר ניתנת לבדיקה ביתר קלות על-ידי צפייה בקטעים הרלבנטיים של שהיית הנאשם בתאו, בכל הנוגע לטענה של תשישות הנאשם בעקבות מחסור בשינה, קשה יותר לומר בוודאות, מתי ישן הנאשם ומתי רק שכב במיטתו ללא תזוזה ונח.

למרות האמור יש לציין ובאופן חד-משמעי, כי ניתנו לנאשם הזדמנויות אין ספור והתאפשר לו במשך שעות ארוכות בין החקירות ובמהלך הלילות, לנוח בתאו ולישון, הנאשם עשה שימוש בהזדמנויות אלה למנוחה, למצער, ופעמים אף לשינה בוודאות (לדג': ת/400, מ"ט 163/06(3), ע' 2, שם מצהיר הנאשם כי ישן), וביתר פירוט כפי שניתן לראות מהטבלה שנערכה על-ידי ב"כ המאשימה ואשר מרכזת את זמני מנוחת הנאשם בתא וכן מהזכ"ד של לב ארליכמן (ת/336).

כעיקר יש לציין, כי ביום 17.12.06, יום עובר להודאתו בפני המדובב, לאנחקר הנאשם ונותר בתאו כל היום, כך שיכול היה לעשות שם ככל העולה על רוחו, לנוח ולישון ככל שנפשו חפצה בכך, ואכן ניתן לראות כי ביום זה שכב הנאשם במיטתו ברצף, בין היתר, מהשעה 20:00 ועד הבוקר שלמחרת בשעה 07:47 (ראה: ת/351, מ"ט 165/06 (22)-(24)).

ביום 19.12.06, לאחרשהודה הנאשם בפני המדובב, פרש הנאשם למיטתו לישון, בעוד המדובב מצדו התקשה לישון ובחר להדליק את האור בתא משום שחשש להישאר בחברת הנאשם, לאחר התוודותו של זה האחרון בפניו (ראה: ת/351, מ"ט 165/06 (27); וכן עדותו של המדובב ארתור, ע' 636 לפרוטוקול).

אף שהנאשם התלונן בפני חוקריו על רצונו לישון, כפי שהטיח הסנגור בפני סשה בעדותו בביהמ"ש (ע' 610-612 לפרוטוקול), הרי שלא הייתה כל סיבה לאפשר לו לעשות כן ולהפסיק חקירתו בעיצומה לצורך כך (ראה לעניין זה גם עדותו של בוקר, ע' 921-922 לפרוטוקול), זאת לאור שעות החקירה ומשכן הסביר ביותר, כפי שפורט לעיל בפרק הדן בקבילות ההודאות.

בשולי הדברים יצוין, כי אף התנהגות הנאשם במהלך השחזור מיום 19.12.06 (ת/26), במהלכו דילג אל מעבר לדלת התא ביתר קלות, פעולה פיזית לא פשוטה לכל הדעות, מעידה כאלף מונים על מצבו הפיזי הטוב ועל העדר תשישות גופנית מצדו.

אך הגיוני הוא, כי אדם הנחשד בעבירת רצח, ייפגם תאבונו והדבר אף ידיר שינה מעיניו, אך כאן לא נחזית השפעה קיצונית ויוצאת דופן של העדר תזונה או שינה על הנאשם, אשר הביאה ללחץ פנימי על הנאשם ופגמה במשקל הודאותיו.

3. פגיעה בחוסנו הנפשי של הנאשם:

טענת הסנגור, לפיה נפגע חוסנו המנטאלי של הנאשם עד שהפך לחומר בידי היוצר, נדחית אף במישור הסובייקטיבי לאור בחינת התנהגות הנאשם עצמו.

אשר לעובדה, שמציין הסנגור בעצמו בסיכומיו, כי לא הובאוראיות לגבי מבנה אישיותו של הנאשם וכי יתכןשהוא בעל מבנה אישיות שברירי במיוחד, אין לסנגור להלין אלא על עצמו, מה לו לטעון טענה שאף לא ניסה להוכיחה.

מעברלאמור אציין, כי בחינת חומר הראיות ואף עדות הנאשם בפנינו אינן מלמדות על אישיות שברירית במיוחד, נהפוך הוא, וכפי העולה ביתר שאת משיחות הנאשם עם המדובב במהלכן, אף שידע רגעי שבירה מסוימים (כגון ביום 18.12.06 אחה"צ- ת/401א', 165/06(25), כאשר בעקבות כך נשלח לבדיקה פסיכיאטרית- ת/57), הרי שגילה קור רוח בתארו את אופן ביצוע הרצח לפרטי פרטים (פרטים מפלילים- בלחש, וטענתו לחפות- בקול רם יותר, כמפורט) ובדיחות הדעת בכל הנוגע לחוקרים ולניסיונו להתל בהם, כאמור, לדוגמא בכל הנוגע לטענת ה- Black out (ראה: ת/401א', מ"ט 165/06(26)), כך גם עולה מעצם העובדה כי מעת שבחר הנאשם לחזור בו מהודאתו ולעמוד על הכחשתו, עשה זאת ללא מורא ועמד על גרסתו, כך עד עצם היום הזה ובמהלך ישיבות רבות בביהמ"ש, במהלכן נחקר ארוכות חקירה נגדית שהעמידה אותו פעמים רבות על הסתירות שבדבריו ועל חוסר ההיגיון שבטענותיו.

הנאשם התנהל במניפולטיביות, בקור רוח, תוך הפעלת שיקול דעת ובחינה מושכלת של שלבי החקירה ושאלות החוקרים, כאשר הינו עוקב בערנות ובחדות אחר מהלך החקירה, לא פעם גם היתל בחוקריו, לא חשש ולא ירא, ואף לא חשש לשקר לסנגורו וכמפורט לעיל.

בחינת התנהגות הנאשם בחקירותיו מלמדת אף היא על העדר פגיעה ברצונו החופשי ועל כי הודה רק משבחר לעשות כן, כדוגמא, ביום 19.12.06, לאחר שהודה הנאשם בפני החוקרים והמתין ליציאתו לשחזור, ביקש לשוחח עם סשה בפרטיות, משהאחרון הגיע, הודיע לו הנאשם כי הוא מפחד ממה שסיפר בחקירה וכי למעשה לא רצח את המנוחה אלא ראה את גופתה וניגב דם עם נייר טואלט, תוך שהוא רועד ובוכה. כעבור מספר דקות, כשעמד סשה במסדרון, פגש את הנאשם שבדיוק יצא מהמשרד ואמר לו: "סשה סליחה, תבין אותי- אני פשוט רוצה להציל את עורי, אני באמת רצחתי אותה",והמשיך לשחזור (ראה: ת/192).

זוהי דוגמא אחת מיני רבות לאופן התנהלותו של הנאשם, אשר הכחיש את מעשיו ועמד על גרסתו כל עוד רצה בכך וכל עוד האמין שאין בראיות הקיימות כדי להרשיעו, עד אשר, בחקירתו מיום 18.12.06, הוצגו בפניו הראיות הנוגעות לשיחתו עם ראובן ג'נאח ולמכנסיים בהם עבד, ומכאן הבין כי יקשה עליו לעמוד על הכחשתו, אך זאת לא מתוך שבירת רוחו והפיכתו ל"חומר בידי היוצר", כי אם מתוך בחירה טקטית של אופן הפעולה לאחר שקלול מצבו הראייתי האובייקטיבי.

4. הטעיות החוקרים גרמו לנאשם להאמין כי ביצע את הרצח:

מעבר לטענות המתייחסות לאכילתו ולשנתו של הנאשם בימי חקירתו, והנוגעות למשקל הודאותיו, נטען במסמך טענות הזוטא, כי הטעיות החוקרים הן ששברו את רוחו וגרמו לו להאמין כי בשעת ביצוע המעשה היה נתון בהתקף שכחה ולכן אינו זוכר את מעשיו ומשכך האמין כי הוא ביצע את הרצח.

בשיחותיו עם המדובב, כבר בימי חקירתו הראשונים, סיפר לו הנאשם, אילו ראיות הציגו בפניו החוקרים, כך ציין את עובדת זריקת המכנסיים שעבד בהם, בדיקת הפוליגרף, טיפות הדם והסכינים שנמצאו בביתו (ראה: ת/400, מ"ט 163/06 (1), ע' 43).

גם בחקירתו הראשית בפנינו חזר על האמור וטען, כי חוקרי המשטרה אמרו לו שיש נגדו מספר עובדות: זריקת המכנסיים, תוצאות בדיקת הפוליגרף, עדויות אנשים וכתמי דם (ראה: עמ' 1018 לפרוטוקול).

אשר לזריקת המכנסיים, אין חולק כי הנאשם אכן זרק את מכנסיו שלבש ביום הרצח משום שלטענתו נעשו קטנים עליו (ולא נטען כי החוקרים אמרו לו שנמצאו כתמי דם על מכנסיו, שהרי המכנסיים לא נמצאו- ראה עדות הנאשם, ע' 1084-1085 לפרוטוקול) וכך גם אוסף הסכינים שנמצא בביתו הינו בגדר עובדה ידועה.

בנוגע לטענת הנאשם, כי הודה משום שהאמין לחוקרים שאכן רצח ואינו זוכר בעקבות הטעיות בנוגע לתוצאות בדיקת הפוליגרף, עדויות אנשים וקיומם של כתמי דם, אלה נדונו ונדחו לעיל, משנקבע כי הנאשם סיפק הסברים לכל שהוצג בפניו ולא ראה בכך ראיות חותכות המפלילות אותו בהכרח.

עיון בתמלילי שיחות הנאשם עם המדובב מחזק את המסקנה, כי הנאשם לא "נשבר" כתוצאה מהראיות שהוצגו בפניו ונותרה בלבו תקווה כל העת, כי למרות אותן ראיות, תוכח "חפותו", תוך ניתוח קר ומושכל של המכלול בפניו וכדוגמא בשיחתו עם המדובב מיום 16.12.06 (יומיים עובר להודאתו בפני המדובב):

"נחקר: ... אתה מבין, כשיש ראיות ישירות, יש את מי לתפוס, כשראיות נסיבתיות, כן, אם כל הראיות הנסיבתיות היו עליי, וראייה ישירה פתאום צצה, אז כן, הם בכלל לא היו מחכים לבדיקות מעבדה נוספות, בכלל כלום, ישר היו סוגרים, יש היו נותנים תקופה, ואם ראיות נסיבתיות מסתכמות עליי, וראיות ישירות, הם לא שלי, כוס אמך

...

נחקר: ... אף סכין לא מתאימה, ד.נ.א לא מתאים, תביעות (כך במקור- י.כ.)אצבעות לא מתאימות, איך אני יכולתי להרוג? כן, ראיות נסיבתיות יש, כי עבדתי שם, זחלתי שם, וראיות ישירות אין..."

(ת/401א', מ"ט 165/06 (16), ע' 34-35)

(ונעיר, הנאשם הרי ציין "... אני שם, את כל הראיות ניקיתי (בלחש)",ת/401א', מ"ט 165/06(26), ע' 28).

ביום שלמחרת, 17.12.06, לא נחקר הנאשם ורק נפגש עם עורך-דינו, כאשר אף בשיחה שניהל הנאשם עם המדובב לאחר פגישתו עם עורך-דינו עולה נימה של אופטימיות ביחס למצבו בתיק:

"... הוא אומר, עורך דין, מה הם מצאו? אני אומר לו פוליגרף זה, זה וזה. דם על כבל, על סליל. הוא אומר שטויות, הם משקרים. אני אומר אני לא יודע... אולי... אני אומר אני לא רצחתי אותה, אני אלך עד הסוף.הוא אומר נכון, נכון. ואז לאן שהדרך תוביל שם אני אהיה. אם תוביל לבית סוהר אז אהיה בבית סוהר, אם תוביל לחופש, אז אהיה בחופש."

(ראה: ת/401א', מ"ט 165/06 (21), ע' 42).

בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, כאשר עומת עם דברים אלה, טען כי שיקר למדובב, שהרי לטענתו לא יכול היה לתקשר עם עורך-דינו ולא הבין דבר מהשיחה ביניהם (ראה: ע' 1088 לפרוטוקול), אך כפי שפורט כבר לעיל (בנוגע לזכות ההיוועצות עם עו"ד), טענה זו כאילו שיקר הנאשם למדובב רק משום שפחד ממנו, אינה מתקבלת, שהרי במקום אחר העיד כי ראה במדובב חבר ונועץ בו (ראה: ע' 1017 לפרוטוקול).

לפיכך, בין יום 17.12.06, במהלכו נשמע הנאשם חדור תקווה מסוימת בעקבות פגישתו עם עורך-דינו, לבין יום 18.12.06, עת חזר הנאשם מחקירתו והתבטא בפני המדובב באופן פסימי ביותר, באומרו "יש להם מלא ראיות נסיבתיות, כמה שאתה רק רוצה"(ראה: ת/7, ע' 2), התרחש מאורע שהביא לשינוי זה בתחושת הנאשם, מאורע זה הינו חקירת הנאשם מיום 18.12.06, במהלכה הציגו החוקרים בפניו את הממצאיםבנוגע לשיחתו עם ראובן ג'נאח ובנוגע לזריקת מכנסיו, ממצאים עמם התקשה להתמודד (וראה לעניין זה שיחת הנאשם עם המדובב, ת/7, ע' 4-7) ואשר אין חולק כי אלה הם ממצאים עובדתייםולא בגדר תרגילי חקירה כלל.

וכך בחקירתו הנגדית בביהמ"ש:

"ש. אני אומרת לך שלפי מה שאתה בעצמך מספר למדובב, אתה ב – 17/12/06 עם כל הראיות שידעת עליהם, היית אופטימי וקיבלת החלטה שתלך בתיק עד הסוף וב – 18/12/06 חזרת מהחקירה מאוד מדוכא, אמרת למדובב שמצאו המון ראיות וכשהוא שאל אותך מה הראיות שמצאו, סיפרת לו על ראובן ועל הג'ינס, זה הדברים שסיפרת לו וגם הסברת לו שאתה מבין עכשיו שתורשע ברצח ומאמין שרצחת בגלל הדברים האלה

ת. לא נכון. אני סיפרתי לו לא על ג'ינס אלא על מכנסיים

ש. אז אם אתקן את המילה למכנסיים זה נכון

ת. כן אמרתי שזה רק מכנסיים

ש. ואני אומרת לך שבשני הנושאים האלה החוקרים לא הטעו אותך והראיות שהציגו לך בחקירה הן ראיות אמיתיות שהיו בתיק וקיימות בו עוד היום

ת. זה לא נכון. לגבי שיחה עם ראובן אני יכול להסביר" (ראה: ע' 1092 לפרוטוקול, ש' 18-28).

מכל האמור עולה, כי למרות תרגילי החקירה בהם נקטו החוקרים ואשר לגביהם נקבע כי הינם בגדר תחבולה מותרת, הרי שבסופו של יום הראיות אשר הובילו את הנאשם להודות, תחילה בפני המדובב ולאחר מכן בפני החוקרים, היו הראיות החדשותשהוצגו בפניו והנוגעות לתוכן שיחתו עם ראובן ג'נאח ולמכנסיים שלבש ביום הרצח וזרק לאחר מכן, כאשר בנוגע לנכונות ראיות אלה, אין חולק כאמור.

5. הטעיות החוקרים גרמו לנאשם להאמין כי ביצע את הרצח בהתקף Black out:

אשר לטענה המועלית במסמך טענות הזוטא, לפיה בעקבות הטעיות החוקרים, שנדונו כבר לעיל, האמין הנאשם כי ביצע את הרצח בהתקף Black out ולכן אינו זוכר את מעשיו (יש לציין, כי בחקירתו הראשית הוסיף וטען הנאשם, כי גם המדובב העלה בפניו את רעיון ה- Black out), ייאמר כבר כאן ועכשיו, דין טענה זו לדחייה.

עיון בחומר הראיות מעלה, כי הנאשם אכן ניסה להכשיר את הקרקע במהלך שיחותיו עם המדובב וחקירותיו לקראת העלאת הטענה של התקף שכחה.

(כאשר כבר ביום 12/12/06, ציין בפני חוקריו כי קיים רצח באי שפיות אולם לא קל להביאו למצב כזה, ת/164 א', עמ' 20).

כך בשיחתו עם המדובב מיום 18.12.06, בשעות אחה"צ, טוען הנאשם בפני המדובב כי יתכן שביצע את הרצח אך אינו זוכר זאת ומתחיל לבכות (ת/401 א', מ"ט 165/06 (25), קובץ 2, ע' 73-75).

בעקבות כך, מדווח המדובב על מצבו של הנאשם, והאחרון נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, שמטרתה לבחון אם עלול לפגוע בעצמו. אף בפני הפסיכיאטר בחדר המיון מגולל הנאשם את סיפור המריבה עם אחיו, כאשר לטענתו הכה את אחיו בצורה אכזרית ואינו זוכר פרטים על האירוע (ראה: ת/57).

גם עם חזרת הנאשם מהבדיקה הפסיכיאטרית באותו הערב, 18.12.06, מבקש הנאשם מחוקריו עזרה באמצעות היפנוזה על-מנת להיזכר (ת/184, ע' 3, 8), וכך שוב בחקירתו מיום 19.12.06, במהלכה הודה לראשונה בפני החוקרים (ת/22), תוך שנזכר טיפין טיפין בכל פרטי המקרה.

למרות ניסיונותיו הנואשים של הנאשם להציג עצמו כמי שאינו זוכר את פרטי הרצח ומנסה להיזכר בהם עקב בצד אגודל בעזרת החוקרים, הרי שרמת הפירוטהגבוהה בהודאתו, הן בפני המדובב והן בפני חוקריו, וכן התבטאויות שונות מצדו לגבי אמיתות טענה זו ממש המעידות על ניסיונו להתל בחוקריו, כפי שיובאו להלן, עומדות בעוכריו ומעידות כאלף עדים כי מדובר בטענה שקרית שכל מטרתה לנסות ולהמתיק את העונש הצפוי לו.

כך בדיוק בפרק הזמן בו מציג הנאשם בפני חוקריו ובפני המדובב מצג כאילו אינו זוכר את פרטי המקרה ויתכן שביצע את הרצח אך אינו זוכר זאת, מגולל הנאשם בפני המדובב, במסגרת הודאתו בפניו מיום 18.12.06 בשעות הלילה, את מלוא הפרטים וברמת פירוט גבוהה ביותר,וכדוגמא: המפגש עם המנוחה, זירת הרצח, דריכתו על הדם בשירותים, טפטוף טיפות הדם בשירותי הבנים, שטיפת הסכין והחלפת הלהב, זריקת מכנסיו, ואף הדגמה על המדובב כיצד שיסף את גרונה של המנוחה, כל זאת תוך שלוחש פרטים מפלילים ומגביר קולו כאשר טוען לחפותו (ראה: ת/401א', מ"ט 165/06(26)).

אם לא די בכך לצורך שלילת טענת הנאשם בדבר אובדן הזיכרון הרי שדבריו למדובב בעניין טענת אי-שפיות ואובדן הזיכרון, אינם מותירים כל מקום לספק, כי הנאשם בעצמו לא האמין כי לקה בהתקף שכחה וכי אימץ אל לבו טענה זו על-מנת לזכות בהקלה בעונשו:

"מ. ...אם היית הולך באותו קו, אולי הפחידו אותך כאן. אתה בטוח שאם היית הולך בכיוון פסיכיאטרי אז לא היית מפסיד?

ר.ז. זה לא בטוח. במאה אחוז. אני נתתי להם לבלוע את זה

מ. אתה תחמן! (צוחקים)

ר.ז. אני אמרתי לך זה תיק כבד מאוד

מ. בטח! רצח! מה אני אמרתי לך?

ר.ז. זה תיק כבד מאוד במידה ויצליחו להוכיח את חפותי אני אשמח מאוד. אני יודע שלא עשיתי את זה (בקול רם)

...

מ. אני יודע. מה שאמרת לי שהיית במצב לא שפוי, אני יודע שזה חרתה.

ר.ז. נכון.

מ. מה שאמרת לי עכשיו זה שטויות. אני ידעתי את זה מזמן"

(ראה: ת/401א', מ"ט 165/06(26), ע' 19)

וכן:

"מ. תגיד לי, תגיד לי רק בכנות. האם היית אומר לאחיך שהרגת את הילדה?

ר.ז. לא. לאף אחד.

מ. לאף אחד. נכון?

ר.ז. אני מפחד לדבר. יש מצב שהתקינו כאן האזנה. אם נהיה שם אז אתה תראה שלא הצלחתי לעבוד עליהם. אם נהיה שם, אני אגיד לך שלא הצלחתי לעבוד, לא הסתדר לי לעבוד עליהם."

(ראה: שם, ע' 20)

ושוב בהמשך שיחתו עם המדובב:

"ר.ז. (לוחש בשקט לאוזן) הייתי בטוח שלא ימצאו אותה באותו יום במאה אחוז. אני חשבתי שלא ימצאו אותה כל כך מהר. חשבתי שימצאו אותה רק למחרת. האמת, אם הייתי יודע מי היא, אז לא הייתי עושה את זה (לוחש באוזן).היא בת של חבר של בחור אצלו אני עושה עבודות שיפוץ, ראובן.

מ. ראובן?

ר.ז. זאת בת של חבר שלו.

מ. לא ידעת? ואתה הסתכלת בת של מי זאת תהיה!

ר.ז. לא. אני בכלל לא הסתכלתי (מדגים על עצמו תנועת שיסוף גרון)

מ. אז אתה לא ראית מי היא?

ר.ז. (לוחש באוזן) לכן, זה ששיחקתי אותה לא שפוי, הם לא יקנו את זה.

מ. מה?

ר.ז. זה ששיחקתי אותה לא שפוי, הם לא יקנו את זה. אני שם, את כל הראיות ניקיתי (בלחש)"

(ראה: שם, ע' 28)

בחקירתו הראשית בביהמ"ש ביקש הנאשם להסביר את פשר התנהגותו במהלך שיחתו זו עם המדובב, בה לוחש קטעים מפלילים בעוד שטוען לחפותו בקול רם:

"ת. באותו רגע האמנתי שאני כבר ביצעתי את הרצח והתנהגתי כמו רוצח, דיברתי בקול גבוה ונמוך כי התנהגתי כמו רוצח ורציתי לקבל הקלה בעונש, אני ציפיתי שבסוף יסיקו את העובדות שאני לא רוצח אבל כל יום יותר ויותר זה נעלם ונעלם" (ראה: ע' 1020 לפרוטוקול, ש' 27-29).

אין לקבל הסבר זה של הנאשם שהרי משיחתו עם המדובב, כפי שהובאה לעיל, עולה בבירור כי הנאשם ידע בכל לבו שטענת אובדן הזיכרון או אי-שפיות הינה טענה שקרית מצדו שנועדה להתל בחוקריו והוא הביע חששו בפני המדובב, כי החוקרים לא יאמצו טענה זו שאינה מתיישבת עם ניקוי הראיות בזירה.

כאשר עומת הנאשם בחקירתו הנגדית עם דברים אלה שאמר למדובב ונשאל, כיצד הם מתיישבים עם טענתו שאכן האמין כי ביצע את הרצח במצב של אי-שפיות, ניסה להתחמק ממתן תשובה רלבנטית לשאלה שנשאל, עד שלבסוף נשאל וענה:

"ש. אתה כל הזמן אומר לנו מה שמעת בדיסק, אני לא שואלת אותך על מה ששמעת בדיסק, אתה היית שם ודיברת עם המדובב, זה נכון שאתה סיפרת למדובב שה'בלק אאוט' זה שקר ושאתה עשית את הרצח וזוכר את הרצח

ת. אמרתי לו משהו כזה, אבל אני לא זוכר בדיוק מה, לא אמרתי שאני לא אמרתי בכלל"

(ראה: ע' 1061 לפרוטוקול, ש' 4-7)

יתרה מזאת, כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית, מדוע זנח את טענת ה"מסך השחור" בחקירתו מיום 21.12.06, במהלכה הודה בפעם השנייה בפני החוקרים, נותר ללא מענה:

"ש. אבל אתה הודית כדי לקבל הקלה בעונש, הקלה בעונש מקבלים עם 'מסך שחור', אז מה ההגיון להגיד רצחתי אבל לא היה 'מסך שחור', אז גם מודים, גם אין 'מסך שחור' ואין הקלה בעונש, מה ההגיון בזה

ת. אני כל כך הרבה שעות הייתי בחקירות, בראש שלי היו דברים, היה בלבול שלא ידעתי איפה לחפש את ההגיון"

(ראה: ע' 1063 לפרוטוקול, ש' 7-11).

סיכומו של דבר, יש לדחות מכל וכל טענת הנאשם, לפיה האמין, בעת שמסר הודאתו, כי ביצע את הרצח בהתקף Black out, הנאשם מעולם לא האמין בנכונות טענה זו, הוא היה מודע כל העת לכך שמדובר בטענה שקרית ואימצה אל לבו כאשר סבר כי יש בה כדי להמתיק את עונשו, בזמן אמת בדיוק בשעה הרלבנטית הודה בפני המדובב כי אין בטענה זו כל אמת והיא נועדה לתעתע בחוקריו. משכך, אין גם כל רלבנטיות לשאלה, מי העלה לראשונה טענה זו, האם היו אלה החוקרים, המדובב או שמא הנאשם בעצמו.

טענה נוספת שהועלתה הן במסגרת מסמך טענות הזוטא והן במהלך עדות הנאשם בביהמ"ש נוגעת להזנת הנאשם בעובדות ונתונים לגבי הרצח מפי החוקרים, וכפי דבריו בחקירתו הראשית, הוא גילה הרבה אינפורמציה מהמדובבים ומהחוקרים על הרצח הזה, כאשר את רוב המידע קיבל בחקירות מהשאלות ששאלו אותו החוקרים(ראה: ע' 1017 לפרוטוקול).

לטענת הנאשם, כפי שהעיד בחקירתו הראשית, כאשר הוא נעצר, כבר ידע מספר פרטים על הרצח ולאחר שהחלו לחקור אותו במשטרה, קיבל מידע נוסף, וכעת משצפה בדיסקים של החקירות, גילה מאיפה קיבל את אותו המידע (ראה: ע' 1054 לפרוטוקול).

טענה זו להדרכה מצד החוקרים תידון בהרחבה בפרק הנוגע לפרטים המוכמנים ודי באמור שם לעניין זה.

אשר לנטען להדרכה מצד המדובבים, טענה שנטענה בעלמא על-ידי הנאשם בעדותו בפני, אין לטענה זו כל בסיס.

הנאשם טען בעדותו, כדוגמא, כי שמע מהמדובב שהרצח היה בתוך התא, אך לא סיפק כל הסבר לשאלה, כיצד המדובב ידע זאת ומדוע שיאמין לו (ראה: ע' 1129 לפרוטוקול), בייחוד בהתחשב בכך שראה במדובב ארתור כחבר, אסיר בבית סוהר, ולאחשד כי מדובר במדובב של המשטרה (ראה: ע' 1048 לפרוטוקול), מה גם שכפי עדותו של ארתור (ע' 628-629 לפרוטוקול) ועדותו של יורם (ע' 44 לפרוטוקול), הרי שארתור לא(!)קיבל כל פרט בנוגע לנסיבות ביצוע הרצח.

ועוד, הצפייה בקלטות מדברת בעד עצמה.

משהתייחסנו לכלל הטענות הנוגעות למשקל ההודאה בבחינת קיומו של "לחץ פנימי" בקרב הנאשם, יש לבחון, במסגרת המבחן הפנימי של ההודאה, את "משקלה העצמי", וכעיקר סימני האמת העולים מתוכה, וכדוגמא: פירוט הדברים, הגיונם ורציפותם, סימנים המביאים כל אדם המאזין להודאה זו לידי החלטה, אם להאמין לאמור בה ואם לאו.

משקלן העצמי של ההודאות:

אשר להודאתו הראשונה של הנאשם בפני החוקרים, זאת מיום 19.12.06, הרי שגרסת הנאשם בהודאתו זו תואמת, למעשה, את גרסת הודאתו בפני המדובב, כאשר ניתן להצביע על הבדל מרכזי בין שתי ההודאות- טענת ה- Black out.

בהודאת הנאשם בפני המדובב הוא מודה בכך שבדה את טענת אי השפיות ומניח כי החוקרים "לא יקנו" את הטקטיקה בה נקט כיוון שניקהראיות (ראה ת/401 א', מ"ט 165/06 (26), ע' 19, 28).

לעומת זאת, במהלך הודאתו בפני החוקרים, עמד הנאשם על הטענה כי ביצע את הרצח במצב של Black out והציג מצג לפיו הוא נזכר לאיטו בפרטי הרצח.

יש ליתן להודאה זו משקל מכריע, הן בשל הפרטים הרביםשמסר בה הנאשם והן משום שאמרותיו במהלך חקירה זו רצופות סימני אמת.

כך למשל מסר הנאשם פרטים נכונים אודות לבוש המנוחה ונעליה, (ת/22, קלטת מס' 1, ע' 100-102), מציין כי הרצח בוצע תוך שיסוף גרונה ולא באמצעות דקירתה (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 7-9).

הנאשם מתאר את ניקיונו וניקיון הסכין בשירותים למטה (ת/22, קלטת מס' 1, ע' 113-114) ואת העובדה כי דקר את המנוחה בנוסף באזור מותניה(ת/21, דיסק מס' 1, 02:00:30) ובאזור ידיה עת התגוננה (ת/21, דיסק מס' 1, 02:03:52).

האותנטיות ניכרת בהודאת הנאשם, אשר פתח לבו ומסר פרטים ברמת פירוטגבוהה ביותר, שאדם הבודה הודאה מלבו, לא יוכל למסור.

כך למשל תיאר הנאשם את מילותיה האחרונות של המנוחה (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 53-54), תיאר את התכווצויותיה טרם מותה (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 57). עוד ציין, כי המנוחה נותרה בעיניים פקוחות, דבר שהבהיל אותו (ת/22, קלטת מס' 3, צד א, ע' 5).

עוד הביע הנאשם את תחושותיו בשעת הרצח, תחושות המעידות אף הן על אמיתות ההודאה (למשל, העובדה כי חש שנאה כלפי המנוחה ורצה שתחוש כאב (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 35)).

חזקה על אדם המודה שלא מרצונו החופשי, מתוך לחץ פנימי או חיצוני, בפשע שלא ביצע, כי לא יפליג בתיאורים מעין אלה, אלא ימסור הודעה עובדתית, טכנית, ללא תיאורים רגשיים ומצמררים עד כדי תיאור מילותיו האחרונות של הקורבן.

(לכך נוסיף, כי אם מדובר בפשע שלא ביצע, מדוע לא הוסיף בהודאתו, אשר לגביה טען כי אינה אמת, כי כפי ששמע, הייתה המנוחה בארון, נדקרה, נאנסה וכו', ראה: ע' 1017 לפרוטוקול).

מכל האמור לעיל, מצאתי כי יש לסמוך ידינו על הודאתו זו של הנאשם, לקבלה לצורך הרשעתו וליתן לה משקל גבוה.

אשר להודאתו השנייה של הנאשם בפני החוקרים, מיום 21.12.06, הרי שחקירה זו של הנאשם הינה, כאמור, הארוכה ביותר. הנאשם דילג שוב ושוב מהודאה, להכחשה, להודאה מחודשת ובשינוי גרסאות.

ניכר כי הנאשם הוסיף בחקירתו זו עוד ועוד פרטים, באופן בלתי אמין ולעיתים אף באופן אבסורדי.

התנהלות הנאשם בחקירה זו מובילה למסקנה כי הוא נהג באופן מניפולטיבי, המציא פרטים וגרסאות כיד הדמיון ומשכך יש ליתן להודאה זו משקל בינוני.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהפרטים המוכמניםאותם מסר הנאשם לראשונה בחקירה זו(ראה לדוגמא ציון חתך המנוחה בפרק ידה השמאלית, זאת מעבר לפרטים מוכמנים נוספים ורבים כמפורט בהכרעת דין זו), פרטים אותם ניתן לדלות משלל הפרטים המטעים שמסר, ולהסתמך, בין היתר, עליהם לצורך הכרעה כאן.

כן יש ליתן את הדעת למספר נתונים אותם מוסר הנאשם בהודאה זו, מהם ניתן להבין מדוע בחר "לסגת" מהודאתו הראשונה ומהשחזור ומדוע נקט בטקטיקה זו.

הנאשם מוטרד מהעונש שיוטל עליו, מעריך כי מדובר ב-30 שנות מאסר ומנסה לאתר מוצא שיביא להקלה או להתחמקות מעונש (ראה למשל: ת/29, קלטת מס' 2, ע' 14, 16, 34).

הנאשם הביע חשש כי יורשע באונס ומנסה לברר שוב ושוב האם המנוחה נאנסה, ככל הנראה בשל העובדה כי ידע שהוא עצמו לא ביצע אונס כזה ובמקרה שבו יש ראיות המצביעות על כך שהמנוחה נאנסה, גרסתו לא תתיישב עם המציאות והוא עלול להיות מורשע בפשע שלא ביצע. כאשר החוקרים מבהירים לנאשם כי הוא נחקר בגין עבירת רצח בלבד, נראה כי הנאשם מתחיל לדבוק בהודאתו ולהפסיק לחזור בו ממנה (ת/29, קלטת מס' 1, ע' 45).

הנאשם בהתנהלותו מספק הסבר נוסף לשאלה מדוע תעתע בחוקרים וחזר בו מהודאתו מספר פעמים, הוא מדגיש את העובדה כי אשתו ובנו יקרים ללבו וכי הוא מעדיףשייגזר דינו למאסר עולם על פני אובדן בני משפחתו או החשש שלא יעמדו לצדו, נוכח הפשע שביצע. מסיבה זו גם חשוב לנאשם, כי המשפט יתנהל בדלתיים סגורות וללא מעורבות תקשורתית (ראה למשל: ת/29, קלטת מס' 4, ע' 4, 18, 23).

עוד יש להניח, כי הנאשם קיבל בשלב זה חיזוקים שדרבנו אותו להודות ולחזור בו מהודאתו לסירוגין, כך למשל ציין, כי עורך דינו אמר לו לא לדבר (ת/29, קלטת מס' 1, ע' 19), כן ציין כי בעת שהותו בתא המעצר, עצור אחר צעק לו שכל קצרין מאמינה בחפותו ואוספת עבורו כספים לניהול ההליך (ת/29, קלטת מס' 4, ע' 31).

בשולי הדברים יצוין, כי דווקא ניסיונו של הנאשם לחזור בו מהודאתו בחקירה זו, שהתנהלה בסה"כ יומיים לאחר הודאתו הראשונה בפני החוקרים, מעיד כי לא תשישותו הפיזית או הנפשית הובילה אותו להודאה מלכתחילה, כי אם הבנתו בדבר הראיות העומדות נגדו, שאחרת נשאלת השאלה, כיצד זה השתפר מצבו של הנאשם ומדוע חדל לחשוש ולהיות מושפע מלחץ חיצוני או פנימי, אם אכן היה כזה (ובייחוד אמורים הדברים לאור התנהלותו הזחוחה של הנאשם בחקירתו מיום 22.12.06, ת/198- דיסק, ת/199- תמליל, בתחילתה הכריז כי הוא לא ידבר).

סיכומו של עניין, יש ליתן משקל בינוני לתוכן דברי הנאשם בהודאתו השנייה, זאת גם לאור מסירת פרטים מוכמנים בהודאה זו והעובדות המתוארות לעיל המבססות עילה להתנהלותו המתעתעת של הנאשם, הודאה זו נזקפת אף היא לחובתו ואינה מעידה על הודאת שווא, כטענת ההגנה.

דבר מה נוסף:

משנבחן "משקלן העצמי" של ההודאות, במסגרת "המבחן הפנימי" ששם מבטחו בסימני האמת העולים מן ההודאות גופן, יש לפנות ל"מבחן החיצוני" השם דגש על סימני האמת המצויים מחוץ להודאה, מדובר למעשה באותו "דבר מה נוסף" הנדרש להצטרף להודאת הנאשם (ראה: פרשת דדון).

"המבחן החיצוני להודאה הינו דרישת 'דבר מה', שמשמעותה תוספת ראייתית המאמתת את דברי הנאשםבהודאותיו והיא מהווה הסממן האובייקטיבי היחיד הבוחן את הודאת הנאשם. ככלל, ככל שמשקלה הפנימי של ההודאה גבוה יותר, כך תידרש תוספת ראייתית קלת ערך."

(ראה: ע"פ 677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.03.07).

אין צורך, אם-כך, בראיה המסבכת את הנאשם בביצוע העבירה נשוא הודאתו, כי אם בראיה מאמתת בלבד (ראה גם: קדמי, על הראיות,ע' 143, חלק ראשון (2009)).

"מטרתו של המבחן החיצוני בהידרשות להודאה היא להסיר את החשש שמא אף שהודאה נמצאה מהימנה, המודה בביצועה של עבירה נטל על עצמו אחריות למעשה שלא עשאו. המבחן החיצוני דורש קיומה של ראיה הקרויה 'דבר מה נוסף', שתכליתה להציג כי הנאשם לא בדה את הסיפור מליבו.הפסיקה קבעה כי מדובר בתוספת ראייתית מאמתת, 'שדי שתאשר במידת מה את תוכן ההודאה' (עניין סטקלר, פס' 20), ולא בתוספת מסבכתבדמותו וברמתו של סיוע. אכן, כפי שציינה השופטת ארבל בפרשת סטקלר, יש הקוראים לשנות מן ההלכה המסתפקת בתוספת ראייתית מאמתת, ומעודדים לקביעת תוספת ראייתית מסבכת... יש המציעים למצער קביעת תוספת ראייתית של סיוע ממנה יוכל בית המשפט לחרוג...

'משקלו ואופיו של 'הדבר-מה' – שהוא ה'גורם האובייקטיבי' היחיד, שעומד לרשותו של בית-המשפט לבחינת אמיתותה של ההודיה 'הסובייקטיבית' של הנאשם – משתנה בהתאם לאמינותה הבסיסית של ההודיה כשלעצמה..'... הנה כי כן, מתקיימים יחסי גומלין בין משקלה הפנימי של ההודאה לבין משקלה החיצוני: '... ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא גדול יותר, כן קטן הצורך להיזקק למבחן החיצוני של ה'דבר מה'.לעומת זאת, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא קטן יותר, כן גדול הצורך להיזקק לאמת מידה חיצונית לבחינת האמת שבהודאה...'... משום כך קבעה הפסיקה כי אין הודאה אחת יכולה להוות 'דבר מה' לאימות תוכנה של רעותה, אף כאשר אחת מההודאות ניתנה לפני מאן דהוא שאינו איש מרות, כגון מדובב... מכל מקום, ככלל די בידיעת פרט מוכמן כדי להוות דבר מה נוסף ולעתים אף סיוע..."

(פרשת דדון, פסקה 13).

כך מציין קדמי בספרו, כי דרישת ה"דבר מה" מתמלאת בהבטיחה כי ההודאה היא הודאת אמת, בהתקיימם של שלושה מבחנים בסיסיים: מבחן ידיעת הפרטים- כאשר ניתן להראות כי הפרטים המפורטים בהודאה אמיתיים הם; מבחן ההזדמנות- כאשר הנאשם אכן נכח במקום ובזמן בהם התרחשה העבירה והימצאותו שם אינה שגרתית אלא מיוחדת ונעדרת הסבר; מבחן ההשתלבות במציאות- מצביע על העובדה שגרסת הנאשם בהודאתו משתלבת היטב במסכת הכללית של האירועים. אין מדובר ברשימה סגורה של מבחנים (ראה: קדמי, על הראיות,ע' 152-157, חלק ראשון (2009)).

בענייננו, כפי האמור, יש ליתן משקל עצמי גבוה להודאתו הראשונה של הנאשם בפני החוקרים (הודאתו מיום 19.12.06), לאור סימני האמת הניכרים בה והבאים לידי ביטוי בהגיונם של הדברים, רמת הפירוט וסדרם, בעוד שלהודאתו השנייה (מיום 21.12.06) יש ליתן משקל עצמי בינוני ביחס.

היות ובין משקלה העצמי של ההודאה לבין התוספת הראייתית הנדרשת, מתקיים יחס הפוך, הרי שלצורך הסתמכות על הודאתו הראשונה של הנאשם, שמשקלה העצמי גבוה, נדרש "דבר מה נוסף" בעוצמה נמוכה יחסית.

אומר כבר כאן ועכשיו, כי אל הודאות הנאשם מצטרפות ראיות למכביר שעוצמתן אף גבוהה מהנדרש בענייננו, כפי שהדבר יבוא לידי ביטוי בפרקים הנוגעים לעקבות נעלי הנאשם על מכנסי המנוחה, הפרטים המוכמנים והראיות המחזקות, כפי המפורט להלן, זאת בנוסף לשקריו של הנאשם בחקירתו בביהמ"ש כפי שבוארו לעיל.

ניתן לומר כי בפנינו אף דרגת "סיוע" מעבר ל"דבר מה" נדרש וראיות מחזקות נוספות.

י"ג. עקבות הנעליים על מכנסי המנוחה:

משהגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את טענות הזוטא של הנאשם בפני באשר להודאותיו, נבחן ראיות נוספות התומכות בהודאות ככאלה הן בפני המדובב, הן בפני חוקריו והן בשחזור ככזה.

מדובר בנדבכים נדרשים להודאה, הן "כדבר מה" צריך (ראה בנפרד לענין זה) והן כראיות מאששות, תומכות, משתלבות, תואמות ומחזקות.

לענין זה, שעה שבזירה אין בנמצא ראיות אובייקטיביות, כגון: טביעות אצבע, ממצאים ביולוגיים או אחרת, חשיבות רבה נודעת לעקבות נעליים אשר נמצאו על מכנסי המנוחה, מוטבעות בדם ולא בכדי, התייחסו הצדדים לנושא זה באריכות ובדין עשו כך.

לענין זה, עמדו בפנינו שתי חוות דעת של מומחים, מטעם המאשימה מר ירון שור, מטעם ההגנה מר קופר וכמובן חקירותיהם בבית המשפט.

א. חוות-דעת מומחה התביעה – השוואת נעלים לעקבות שנמצאו בזירה (ת/362):

(1) המומחה:ירון שור, ראש תחום השוואת קרקע, נעליים וצמיגים במעבדת סימנים וחומרים, חבר בקבוצת העבודה לבדיקת סימני כלפי ועקבות נעליים של ארגון המז"פ"ם האירופאים.

תאריך חוו"ד:21.06.07

(2) המוצגים לבדיקה: במעבדת המומחה התקבלו, בין היתר, שני מעתקי "ג'ל שחור" של עקבות נעליים שנלקחו מהזירה (סעיף 1 ברשימת המוצגים), מכנסי המנוחה (סע' 11 לרשימה), תצלומים ותקליטורים של הזירה (סע' 3, 8 ו- 14 לרשימה), מושב האסלה (סע' 5 לרשימה), מיכל הדחת המים (סע' 12 לרשימה), מתקני נייר הטואלט (סע' 16 לרשימה), מעיל שחור (סעיף 19 לרשימה) ונעליים כמפורט לקמן:

1. זוג נעליים בצבע לבן, תוצרת "ALL STAR" המיוחסות לחשוד רפאל כהן (סעיף 2 לרשימה).

2. 5 זוגות נעליים המיוחסות לחשוד ישראל נפתלי (זוג בצבע כחול מתוצרת "GIARDINI", זוג בצבע כחול עטור באפור מתוצרת "DIADORA", זוג בצבע לבן עטורות בכחול מתוצרת "GIARDINI", זוג בצבע כחול עטור באפור מתוצרת "ORBIT", וזוג בצבע חום מתוצרת "AKAD" (סעיף 4 לרשימה).

3. זוג נעליים בצבע לבן עטור בשחור מתוצרת "NIKE" המיוחסות לחשוד יוסי לוי (סעיף 4 לרשימה).

4. זוג נעליים בצבע חום עטור בכחול מתוצרת "SAUCONY" המיוחסות לחשוד בני סלע (סעיף 4 לרשימה).

5. זוג נעליים בצבע חום עטורות באדום מתוצרת "TIMBERLAND" המיוחסות לפראמדיק (סעיף 6 לרשימה).

6. נעליים בצבע חום מידה 44 המשויכות לחובש (סעיף 7 לרשימה).

7. ארבעה זוגות נעליים המשויכות לנאשם: זוג נעלים חומות מידה 42 שעל סולייתן האותיות “AMANDER” כנראה של חברת “SALAMANDER” (סעיף 9 לרשימה, להלן: "נעלי הסלמנדר"), זוג נעליים חומות מתוצרת “MATADOR” (סעיף 10 לרשימה), זוג נעליים שחורות מתוצרת “WALK” (סעיף 13 לרשימה), זוג נעליים בצבע שחור מתוצרת “HUSH PUPPIES” (סעיף 15 ג לרשימה).

8. זוג נעליים בצבע שחור מתוצרת "CLASSIC" המשויכות לעד מרדכי בן צור (סעיף 15 א לרשימה).

9. זוג נעלי ספורט בצבע שחור מתוצרת "OTTO" המשויכות לרמי דאודי (סעיף 15 ב לרשימה).

10. זוג נעלי ספורט אפורות מתוצרת "SPALDING" ממעבדת סיבים ופולימרים (סעיף 17 לרשימה).

11. זוג נעלי עבודה חומות מתוצרת "MARK" ממעבדת סיבים ופולימרים (סעיף 18 לרשימה).

(3) ממצאי הבדיקה:

1. מתחת לכיס השמאלי של מכנסי המנוחה, נמצאה עקבה חלקית של נעל שמאל (להלן: "עקבה 1") המתאימהבדגם, בגודל ובמספר פגמים המצויים בסוליה לנעל הסלמנדר המיוחסת לנאשם, "אפשרי בהחלט"שנעל הסלמנדר של הנאשם השאירה עקבה זו.

2. על הכיס השמאלי, בצמוד לעקבה 1, נמצאה עקבה נוספת (להלן: "עקבה 2"), "אפשרי בהחלט" כי נעל הסלמנדר הותירה גם עקבה זו.

3. בצד המכנס השמאלי, צמוד לתפר הצד, נמצאה עקבה חלקית, כפולה וקלושה (להלן: "עקבה 3") של נעל שמאל, המתאימה בדגם, בגודל ובקו מיתארשל קריעה ("קונטור שחיקה") לחלקים המקביליםבנעל הסלמנדר. "אפשרי בהחלט" כי נעל הסלמנדר הותירה גם עקבה זו.

4. עקבות חלקיות נוספות המתאימות בדגם ודומות בגודלבחלקים המקבילים בנעל הסלמנדר, "אפשרי"כי הנעל הותירה עקבות אלה.

5. מתחת לכיס השמאלי של המכנס, בניצב לעקבות 1 ו-2, נמצאת עקבה חלקית ביותר של נעל שמאל (להלן: "עקבה 4") המתאימה בדגם ודומה בגודל לחלקים המקבילים בנעל הסלמנדר, "אפשרי"שהנעל הותירה גם את עקבה 4.

6. ע"ג המכנסיים, באזור הכיס הימני ועליו, נמצאו מספר עקבות כפולות וקלושות של נעל ימנית (להלן: "עקבה מס' 5"), בניצב לעקבה זו נמצאה עקבה חלקית של נעל ימנית (להלן: "עקבה 6"), "אפשרי"שנעל הסלמנדר הימנית הותירה את העקבה הנ"ל.

ממשיכה חוות הדעת וקובעת:

"בהנחה שכל העקבות הנ"ל (סע' 1-א' עד 1- ז') נוצרו ע"י זוג נעליים אחד (בהתבסס על כך שכל העקבות נמצאו סמוכות זו לזו, על אותו פריט לבוש (סע' 11) הרי שלדעתי, קיימת סבירות גבוההשזוג הנעליים מסעיף 9 הותיר את כל העקבות הנ"ל.

בבדיקה באוסף דגמי הנעליים במעבדה מצאתי כי נעליים מהדגם של הנעליים מסעיף 9 הן היחידות המסוגלות(הדגשה שלי – י.כ.)להתיר עקבות כדוגמת אלו שנמצאו על המכנסיים.

ע"פ המידע שברשותינו, נעלים מתוצרת "סלמנדר" מדגם הנעליים שבסע' 9, הן נדירות מאוד בארץ.

לאור האמור לעיל, הרי שלדעתי, קיימת סבירות גבוהה מאודשזוג הנעליים מסעיף 9 הותיר את כל העקבות הנ"ל.

(הדגשות במקור- י.כ.)

באשר ליתר המוצגים -

נקבע כי בתצלומים שהוגדלו מהתקליטור ועל גבי מכסה מושב האסלה, נמצאת עקבה חלקית של נעל, מוטבעת בדם השונה מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה. על גבי מכסה מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין שני תאי השירותים, נמצאות שתי עקבות חלקיות, כנראה מאותו הדגםשהותיר את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה.

מעל מכסה האסלה בצידו החיצוני, בתא השירותים הראשון, ובמעתקי הג'ל, נמצאות מספר עקבות נעליים המתאימות בדגם לנעלי העד מרדכי בן צור (סע' 15 א' לרשימה), "אפשרי" שהנעליים הנ"ל הותירו עקבה זו.

בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על הרצפה בשירותים", נמצאו שתי עקבות חלקיות המתאימות לחלקים המקבילים בנעל מס' 7 ברשימה, המיוחסת לחובש, "אפשרי"שכ"א מהנעליים הנ"ל הותירה עקבות אלה.

בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על האסלה בתא הראשון הסמוך לדלת הכניסה", נמצאה עקבה חלקית המתאימה לנעל מסע' 15 ב', המיוחסת לעד רמי דאודי,"אפשרי"שהנעל הותירה עקבה זו.

בתצלומי התקליטור נמצאו עקבות נוספות השונות בדגם מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה.

(4) חקירת המומחה:

במהלך חקירתו הגיש המומחה את המאמר"בניית סולם חדש לדרגת 'אפשרי' (ת/363) (פורסם ב"פלילים", כרך ג', תשנ"ג), המתאר את סולם רמות הוודאות המקובל במעבדת סימנים וחומרים, חוות הדעת נערכה לאור סולם זה.

בעדותו הראשית וכפי המאמר, הסביר המומחה כי קיימות ומקובלות במחקרים, בעניין זה, מספר דרגות של וודאות התאמה: א. "אפשרית";ב. "אפשרי בהחלט";ג. "קיימת סבירות גבוהה";ד. קיימת סבירות גבוהה מאוד"; ה. "זאת הנעל" (שהיא דרגת הוודאות המוחלטת), כאשר כל שלב מצמצם את אוכלוסיית הנעליים היכולות להותיר את העקבה הנבדקת. לדבריו, אין מדובר בסולם לינארי אלא אורדינלי, המרחק בין דרגה לדרגה אינו קבוע, קיימים גווני ביניים אותם נדרש המומחה להציג בעדותו.

המומחה, מר שור, הבהיר כי הדרגה הראשונה והבסיסית – "אפשרית" – משמעותה, התאמה מבחינת הסוג והסדרה, אך בלא שנמצאו מאפיינים ייחודיים; הדגיש כי המונח "אפשרי" הוא רחב מאוד, מקום בו המומחה מתקשה בהסברת הדקויות בתוך קביעה זו, לעיתים קיימת הבנה מוטעיתכי הקביעה "אפשרי" משמעותה כי כל נעל בגודל ובדגם כזה יכולה היתה להותיר העקבה, אף שאוכלוסיית הנעליים האפשריות מצומצמת הרבה יותר מכך.

באשר לשתי הדרגות הבאות – "אפשרי בהחלט" ו "קיימת סבירות גבוהה" – משמעותן, כי ההתאמה מתבטאת גםב"פגמים יחודיים", שנוצרו באקראי בסולית הנעל, ולא כחלק מתהליך הייצור, כאשר ההבדלים בין תחום "אפשרי בהחלט" לבין תחום "סבירות גבוהה" קשים להגדרה, הבחירה בדרגה זו או אחרת משקפת את מידת הסתייגות המומחה מטיב הנצחת העקבה בזירה או מאיכותה.

דרגת "סבירות גבוהה מאוד", משמעותה המעשית היא זיהוי כמעטודאישל הנעל החשודה בהותרת העקבה, כאשר זהירות מדעיתאשר המומחה מחוייב בה, מונעת ממנו קביעת "זאת הנעל" או כלשון המומחה בעדותו: "יש דרגה שנקראת סבירות גבוהה מאוד ומשמעה, הספק שנותר הוא תיאורטי בלבד"(עמ' 487 לפרוטוקול, ש' 27).

קובע כי בנעל הסלמנדר השמאלית, אזורים שחוקים ושריטות שנוצרו בנעל תוך כדי השימוש בה, בבחינת פגמים אקראיים המייחדיםאת הנעל הספציפית על פני נעלים אחרות הזהות לדגם ולגודל זה. מתצלום המכנס עולה התאמה- פסים דקים בנעל ופסים דקים בעקבה, החלק המשופשף בנעל מופיע גם בעקבה, במקום בו יש שריטה בנעל לא נוצרה עקבה, בשל החוסר, ניתן לראות בעקבה את השריטות והפגמים הייחודייםלנעל הסלמנדר, (עמ' 489 לפרוטוקול).

באשר לעקבה 1- מעיד כי כמות הפגמים המופיעים בעקבת הנעל והאינפורמציה הגלומה בהם מספיקהלקביעה חד משמעית כי "זאת הנעל",אולם בשל "רעשי רקע" כהגדרתו, כתמי דם והעובדה כי הפגמים לא מופיעים במלוא אורכם, נקבעה דרגת "אפשרי בהחלט".

מציין כי לאחר בדיקה מדוקדקת, התברר כי חלק גדולמהסימנים מקורם בנעלי הסלמנדר של החשוד.

באשר לעקבה 2- מתחת לעיגול הדריכה בנעל הסלמנדר מצויה שריטה גדולה, מרחבית, בצורת "בומרנג", החתך נוצר ככל הנראה כתוצאה מדריכה על חפץ חד. בעקבה 2 כתם כפול, כאשר צידו הימני של הכתם מתאים במיקומו ובגודלו לאחד האלמנטים שבנעל, בנוסף, בהגדלה ניכרת של המעתק, ניתן לראות כי סימן ה"בומרנג" נמצא בדיוקבמקום בו על המכנס יש חלל לבן, חופף במימדיו לפגם שמופיע בהטבעת הנסיון, לדבריו: "פגם כזה שמכיל כמות אינפורמציה מאוד גדולה, יכול היה לקבוע באופן חד משמעישיוכה של נעל לעקבה", מאחר והעקבה חלקית, גם כאן, בחר ליתן דרגת "אפשרי בהחלט" (ע' 493 לפרוטוקול). (השווה דברי מומחה ההגנה מר קופר לענין זה ושלילתם).

באשר לעקבה 3-מציין כי מדובר בעקבה חלקית וקלושה, עם זאת, בתפר המכנס נקלט סימן ברור של קונטור עיגול הדריכה שבנעל, כאשר צורתו הייחודית עם הצורות והזיזים, מתאימה בדיוק לצורת הקונטור שבנעל, לפיכך, למרות קלישותה של העקבה, מסקנתו היא שמדובר בדרגת "אפשרי בהחלט"(עמ' 494 לפרוטוקול).

לגבי עקבה 4 - מתאר כי מדובר בעקבה הניצבת ליתר העקבות, רואים חלק מעיגול הדריכה התחתון, בעקבה מאפיינים סוגיים כלליים של נעל מדגם זה, לפיכך בחר בדרגת "אפשרי".

ממשיך ומתאר את העקבות שנמצאו בצידו הימני של המכנס – עקבה 5,מורכבת מ-3 עקבות חלקיות של עקב נעל ימין, בכל אחת מהעקבות רואים חלק קטן של פרטי הדגם, בכל הכיס הימני לא נמצאו פגמים ייחודיים שנוצרו בנעל באקראי, לפיכך בחר בדרגת "אפשרי", כך גם לגבי עקבה 6.

לסיכום קובע:

"בהתבסס על כך שכל העקבות נמצאו סמוכות על אותו פריט לבוש, הרי שההיגיון אומר שבהינתן עקבה של נעל שמאלית ולידה עקבה של נעל ימנית ובהינתן 3 דריכות של נעל שמאלית אחת ליד השניה על אותו פריט לבוש, הרי יהיה זה הגיוני להניח שנעל אחת הותירה את כל העקבות השמאליות ונעל אחרת הותירה את כל העקבות הימניות ולא להניח שמדובר בשלושה אנשים שונים שלכולם נעל אחת שהותירה את כל העקבות הנדירות"(עמ' 496 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"אנו ניגשים לבדיקה מתוך הנחה שכל הנעליים בעולם יכולות היו להותיר עקבות נעל ואז אנחנו מגלים דגם מסוים ומאיליו קופת האוכלוסייה ומצטמצמת רק לאותה אוכלוסיה שיש לה את הדגם, לאחר מכן המידה, הגודל, השחיקה, לאחר מכן הפגמים, אח"כ נמצא פגם קטן שיצמצם עוד בהרבה את האוכלוסייה ונמצא עוד אינפורמציה שתצמצם עוד יותר את האוכלוסייה הזו ובס' 5 אנו אומרים שעם כל פעולות הצמצום שעשינו מתבצעת לא על נעלי "נייק" שנפוצות בארץ" אלא כל מערך הצמצום הזה מופעם על נעל נדירה מלכתחילה, הסיכוי שנעל אחרת באותו דגם ובאותו גודל ובאותו הרכב פגמים תהיה נוכחת בישראל אם תהיה אחת כזו, הופכת להיות אפשרות קלושה ביותר ברמה תיאורטית.." (עמ' 498-499 לפרוטוקול, ש' 24 -29, 2-1).

עוד מוסיף ומציין המומחה שור, כי במעבדת סימנים וחומרים קיים אוסף של למעלה מ- 5,000 דגמי סוליות נעליים, כאשר לוקטו מאוסף זה כל הסוליות שיש בהן סימונים ופסים שאולי יכלו להותיר סימנים כמו נעל הסלמנדר, כאשר לאנמצא אף דגם אחד שיכול להותיר עקבות אלה.

בחקירתו הנגדית מציין המומחה שור, כי ברצפתתא השירותים לא נמצאו כל עקבות נעל, העקבות שנמצאו על שטח הרצפה נמצאו בין תאי השירותים לבין הכיור.

המומחה שור שלל את האפשרות שהציג הסניגור, לפיה הצטברות כתמי הדם והסימנים על מכנסי המנוחה נבעו מטקסטורת הבד, לדידו, הסימונים נוצרו כתוצאה ממבנה הנעלוכיוון הפסים בסוליית הנעל שונהמכיוון הפסים על מכנסי הג'ינס.

שולל את האפשרות כי העקבה הבלתי משויכת, שנמצאה על מכסה האסלה, הינה של נעל במידה קטנה מ-40 .

על המכנסיים לאנמצאו סימנים שיכולים להיות לכאורה מוטבעים על ידי אותן נעליים בלתי משויכות (עמ' 506 לפרוטוקול).

מההיבט הטכני, אין מניעה להשוות עקבה חלקיתלנעל, גודל הנעל אינו קובע אלא כמות האינפורמציה והפגמים המצויים בעקבה (עמ' 522 לפרוטוקול).

מצד ימין לאסלה נצפתה עקבה, המומחה שור שיער בחקירתו כי מדובר בנעלי המנוחה בשל מאפיינים סוגיים, אולם לא נערכה השוואה מעבדתית (עמ' 528 לפרוטוקול).

ב. חוות דעת מומחה ההגנה – השוואת נעלי הנאשם לכתמי הדם על מכנסי המנוחה (נ/ 285)

(1) המומחה:גיא קופר, ד"ר לפילוסופיה וחקר גבישים, חבר באיגוד מדע פורנזי.

תאריך חוו"ד:29.07.09

(2) המוצגים לבדיקה: המומחה קופר בחן במעבדה בירושלים שני פריטים-

1. פריט 9 (נעליו של הנאשם), מציין כי מדובר בנעליים מידה 42, חלקן העליון משופשף וצבען עור חום אדמדם, סוליות הנעליים שחוקות, בלויות ומוכתמות. הכיתוב MANDER חרוט על הסוליה הימנית, חלקה הראשון של המילה מחוק ושרוט, אף הכיתוב בנעל שמאל נמחק לחלוטין.

מתאר בקצרה את ממצאיו של המומחה שור בעניין נדירות נעל הסלמנדר בישראל, עם זאת צויין כי לא נבדקו נעליהם של התלמידים וצוות בית הספר בו נרצחה המנוחה.

2. פריט 11 (ג'ינס כחול של המנוחה)- ג'ינס מסוג LEE COOPER, מידה 24, צבע כחול. מתאר כי על המכנסיים כתמי דם, חלקו התחתון של הג'ינס נחתך, חלק מהחתיכות הומצאו למומחה. מציין, כי המומחה שור זיהה חלק מכתמי הדם בצד הקדמי של הג'ינס בחלקו העליון, כעקבות המסומנות 1-6.

מומחה ההגנה, ד"ר גיא קופר, בחוות דעתו נ/285, מציין כי על הסוליות היו פסים ועיגולים, המילה "מנדר" חרוטה על הסוליה הימנית, החלק הראשון של המילה נמחק (מר שור זיהה נעליים אלה כ"סלמנדר" – סוג הנעליים אותן נעל הנאשם ביום הרצח).

ד"ר קופר, מסכים גם תוך הישענות למעשה על ממצאי שור, כי מדובר בנעליים נדירות בישראל או בלשונו "נעליים לא פופולאריות בחברה הישראלית".

ד"ר קופר משיג על כך, כי לא נבדקו נעלי התלמידים בבית הספר בו נרצחה המנוחה.

ד"ר קופר מסכים, כי על הגי'נס אותו לבשה המנוחה, כתמי דם כבדים וכן כי דריכה על הג'ינס תגרום לתזוזה, כאשר הדורך הרוצח מטפס מעל גופה.

(3) ממצאים:

עקבה 1:

שני מאפיינים בעקבה על הג'ינס תאמומבחינת מיקומם, אך לטעמו, לא מבחינת צורה, לפגם הסוליה. נמצאו סממנים דומים נוספים בעקבה, אשר לאתאמו כלל לפגמים על הסוליה.

עיגול הדריכה לא הופיע על הג'ינס, יתכן כי זאת משום שחלק זה בסוליה היה ללא דם או מאחר והעקבה נוצרה ע"י סוליה בעלת תצורה שונה.

מוסיף, כי חלק מקווי הדריכה בעקבה על הג'ינס משתרעים גם על החלק שבו צריך להופיע עיגול הדריכה. קווי הדריכה הדקים שהופיעו על הג'ינס נמשכו לתוך אזור שבו קווי הדריכה על הסוליה היו רחבים. למרות זאת, קבע כי קיימת אפשרות כי אי ההתאמה מקורו בעקבה כפולה. לסיכום, קבע כי יש ספק באם העקבה הוטבעה ע"י נעלו השמאלית של הנאשם.

עקבה 2:

איןקורלציה בין כתמי הדם על הג'ינס לבין הדוגמה שמופיעה בחלק הזה של הסוליה. יש מס' מאפיינים דומים (של פגמים), אולם ניתן להסתמך על פגמים אלו רק אם הם תואמים את הדוגמה שעל הסוליה כולה.

עקבה 3:

נמצא קטע של כתם בצורת חצי סהר, הדומה מבחינת ההיקף לעיגול הדריכה החיצוני שעל הנעליים. עם זאת, לא ברור שכתם זה נעשה ע"י נעל ולא נמצאו סממנים אחרים התואמים לדוגמה, כפי שהצביע מר שור בחוות דעתו.

קביעתו כי התאמה אשר מציגה קטע כל כך פעוט של הנעל, כלל אינהבעלת ערך ראייתי.

עקבה 4:

ישנו סימן של כתם עגול, הדומה לחלק מעיגולי הדריכה הפנימיים בסוליה בשמאלית, מאחורי עיגול הדריכה הקדמי. יחד עם זאת, מבחינת מיקום הנעל, החלק הקדמי של הנעל לאתאם וקווי הדריכה בחלק הקדמי של הסוליה אינם מופיעים בעקבה.

עקבה 5:

נמצא סימן חלש מאוד של חלק מהאותיות N ו- D באזור העקבה בנעל ימין. אין מספיק מידע שעל בסיסו ניתן לקבוע בוודאות, אם מדובר בסימן אמיתי או במצג שווא.

עקבה 6:

לא "נקלטה" בג'ינס דוגמא ברורה, כגון: עיגולי או קווי דריכה. כלל לא ברור אם העקבה נוצרה ע"י סוליה של נעל. למר שור היו דוגמאות נוספות של נעליים עם דוגמה דומה של עיגולי וקווי דריכה במאגר שלו. אף אחת מהן לא תאמה לעקבות על הג'ינס.

(4) דיון בממצאים:

1. דם על סימני נעליים נמצא בחלקו הקדמי של ג'ינס המנוחה.

2. 6 עקבות זוהו ע"י המומחה שור במעבדתו, דווח כי הן דומות ובעלות אותו אלמנט של דוגמא המצויה על סוליית נעלי הנאשם. נמצאו פסים ועיגולי דריכה הדומים לחלק הקדמי של נעלי הנאשם, עם זאת, הראיות לגבי הכיתוב והיחס בין הפסים לעיגולים אינם ברורים.

לפיכך, קובע המומחה קופר כי אין זה וודאי כי הסימנים על הג'ינס הם כתוצאה מדריכה של נעל מסוג SALAMANDER.

3. בעקבה הברורה יותר שנמצאה על הג'ינס, חלק מהפסים והווים נמצאו באזור בו היה צריך להופיע אחד מעיגולי הדריכה שבסוליה, הנאשם לא יכול היה להטביע עקבה זו, אא"כ הסימון הינו עקבה כפולה, קרי הנעל זזה מעט ממקום למקום.

4. כפי קביעת המומחה קופר, מאחר וסימני העקבות קטועים ונמצאו על משטח מעוגל וגמיש, לא ניתן לקבוע באיזו מידת נעל מדובר.

5. נעלי הנאשם היו שחוקות ובלויות. בחלק מהאזורים בג'ינס כלל לא נמצאו סימני הנעליים, יתכן בשל העובדה כי הנעל שהותירה את העקבות התבלתה לגמרי, לפיכך נראה כי הנעל אשר הותירה את העקבות הייתה בלויה יותר מנעלי הנאשם, מאידך ייתכן שעובדה זו נובעת מתזוזות הנעל אשר מרחו את הסימנים, לפיכך אינו יכול לשלולאת האפשרות כי נעלי הנאשם גרמו לסימנים אלו.

6. בעקבה מס' 1 (שהיא העקבה הברורה ביותר על הג'ינס), נמצאו שני מאפיינים המתאימים במיקוםאך לא בצורה המדויקת, לנזק האקראי המצוי בסוליית נעלו השמאלית של הנאשם.

עם זאת, נמצאו מאפיינים נוספים אשר לאהתאימו לנזק על הנעל, אינושולל היתכנות ממצא זה כתוצאת לוואי בשל מרקם פני הג'ינס, הרטבת הנעליים בדם או עקבות כפולות.

המאפיינים אשר אינם מתאימים לנעל, לא נופלים באיכותם מהסימנים שנמצאו מתאימים, לפיכך ישנו ספק האם נעל שמאל של הנאשם יצרה את הסימן.

יתר המאפיינים על הג'ינס, אשר דווחו ע"י המומחה שור, אינם ברורים ובאיכות גבוהה.

לסיכום קובע המומחה בחוות דעתו:

9. "In my opinion, Mr Shor's conclusion that there is a very high probability that the pair of shoes from item 9, left alii of

the aforementioned prints isincorrect. In my opinion whilst

I would entirely exclude Mr Zadarov's shoes, the observed

Differences support the proposition that his shoes did not make the

Marks. This is because, in my opinion, the significant differences outweigh the evidential value the corresponding features"

(5) חקירת המומחה- חקירה ראשית:

בחקירתו הראשית מתאר המומחה קופר את עבודתו בחברת "קיט בורר ייעוץ" בתחום ראיות טביעות נעל, מציין כי לחברה מערכת בקרת איכות המחייבת בדיקת כל חוות דעת ע"י מדען נוסף מטעם החברה.

באשר לעקבה 1- לדבריו, ניתן לראות התאמה שטחיתבין הנעל לעקבה, ברמת הפרטים נמצאו הבדלים חשובים, כך למשל הקצה השמאלי בהטבעת הניסיון אינו תואם לקצה העקבה, המומחה מעלה אפשרות כי שינוי זה מקורו בגמישות הג'ינס. מציין כי בסוליית הנעל פסים דקים ועבים, כאשר בעקבה מספר פסים דקים היכן שאמורים להיות כפי תוואי הסוליה, פסים עבים. מספר מאפיינים זהים בעובי, במיקום ובזווית לפגמים בנעל הנאשם, עם זאת יש מאפיין מסויים אשר אינו זהה לשום נזק בהטבעת הניסיון, אם מאפיין לא נגרם מפגם בנעל, זהו תוצר לוואי שצריך להטיל דופי בשאלה האם זוהי העקבה שהותירה את הסימן.

מסכם המומחה קופר, ישנם מספרמאפיינים זהים אך גם מספר הבדליםמשמעותיים, לפיכך ישנו ספקלגבי התאמת הפגמים בנעל למאפייני העקבה, אם זוהי עקבה יחידה אזי היא לא נוצרה מנעל הנאשם, לדעתו נוצרה מנעל אחרת.

לדבריו, סביר יותר כי בעקבה זו, הפסים נוצרו כתוצאה מטביעה אחת ולא מעקבה כפולה, קרי הזזת הנעל ממקום למקום.

באשר לעקבה 2- מסקנת המומחה כי ניתן לראות רמיזה, אפשרות למקטע של עיקול, אולם אינורואה מאפיינים אחרים של סוליית הנעל בהטבעה.

באשר לעקבה 3- הסימן בעקבה יכול היה להיווצר ע"י משטח מעוקל בסוליית הנעל, העדר תבנית או פרטים נוספים של תבנית, מוביל אותו להציע כי הסימן בעקבה 3, לא נעשה ע"י נעל זו.

באשר לעקבה 4- קבע כי איןמספיק אלמנטים של תבנית בכתם על מנת שיגיע למסקנה שהכתם נגרם ע"י סוג נעלו של הנאשם, לדבריו, יש אפשרותכי הנעל הותירה סימן זה, אולם אין דבר בסימן בכדי להראות כי מדובר בסוג זה של נעל.

באשר לעקבה 5- קבע כי איןמספיק ראיות כדי קביעה כי סוג נעל הנאשם יצר את הטביעה.

לדבריו, זהו אזור מורכב של סימנים וכתמים, נראה שנוצרו מספר מגעים של מספר מאפיינים זהים, סימנים אלו אינם ברורים דיים על מנת להסתמך עליהם, כמו כן ישנם הבדלים- הפסים בסוליית הנעל לא מצויים בסימן, יש מרווח במקום בו שהיה מצפה לראות דם.

באשר לעקבה 6-החלק העליון בעיקול העקבה דומהלנעל הנאשם, אולםהרבה נעליים נוספות יכולות להתאים.

המומחה קופר משוכנע, כי לפחות חלק מהסימנים המצויים על מכנסי המנוחה הם סימני נעליים, כך בייחוד בנוגע לעקבה 1. לגבי עקבה 3, אינו משוכנע כי מדובר בעקבת נעל, לגבי עקבות 4 ו-6, יש בהן קצוות האופייניים לעיקול קדמת נעל, בעקבה 2 אינו רואה מאפייני נעל, בעקבה 5- ייתכן כי הסימן נוצר ע"י נעל, אינו שולל את האפשרות כי נוצר מפריט אחר.

(ראה פרוטוקול בעמ' 1606-1615).

חקירה נגדית:

בחקירתו הנגדית אישר המומחה, כי מעולם לאהעניק חוות דעת בתחום הטבעת נעל למשטרה או לתביעה. ציין, כי למד בקורס השוואות עקבות נעליים אצל המומחה ויליאם בודזיאק בארה"ב בשנת 2004, כאשר רוב משתתפי הקורס הם שוטרים.

אישר, כי הוא אינו חבראו פעיל באיגוד הפורנזי האירופאי (E.N.F.S.I), מבין עשרת המאמרים המדעיים שפרסם, אף לא מאמראחד עניינו עקבות נעליים, אלא יהלומים וקורוזיה של זכוכית. מאמרים אלו לא פורסמובכתבי עת אשר עניינם מדע פורנזי.

המומחה אישר, כי אף שציין כי הרצה בשלוש השנים האחרונות באוניברסיטת מערב סקוטלנד בנושא ראיות של סימני נעליים, הוא אינו חלק מסגל האוניברסיטה, הרצה 3 הרצאות אורח חד פעמיות בתחום. מציין כי מלבד עדותו כאן, העיד רק פעם אחתנוספת בנושא עקבות נעליים, בתיק רצח אשר ארע בברמינגהם, אינו יודע אם ביהמ"ש שם אימץ את חוות דעתו.

המומחה אישר, כי קיבל את פרוטוקול עדות המומחה שור טרם כתיבת חוות דעתו, אולם עיין בו לאחרכתיבת חוות הדעת, טרם עדותו כאן, אינו מסביר מדוע לא קרא פרוטוקול זה קודם לכן, ייתכןכי היה מוצא בדברי המומחה שור הסברים לחלק מהבעיות שאבחן (ע' 1625-1619 לפרוטוקול).

מציין כי במהלך בדיקתו, נכחו בחדר ב"כ הנאשם, מר סדובסקי ואלכס פלג, האחרונים דנו בתיק אולם הוא ניסה להתרכז בעבודתו, לדבריו נוכחים אלו שוחחו באנגליתוהביעודעתם על הראיות על מנת שיאזין לדבריהם (ע' 1622 לפרוטוקול).

מר פלג העיד בתיק זה כעד הגנה וכפי שנראה להלן, גם מר סדובסקי, אשר חזר בו לאחר חקירתו הראשית שנמחקה כאָיִן, לאור העובדה שלא חזר לדוכן העדים, ראה חקירתו הראשית מיום 26/2/09, ראה החלטתנו המפורטת שם בעמ' 1217-1216 לפרוטוקול.

המומחה קופר מאשר, כי הסתמך על החומר שהציג לו ב"כ הנאשם, לאביקש לקבל את כל התיק, לראות אם יש מידע נוסף שעליו לקבל.

כן אישר המומחה כי לחוות דעתו קדמו טיוטות נוספות, התבקש לשנות דברים מסוימים וניסוחים שונים בחוות הדעת ע"י ההגנה, הדגיש כי התבקש לערוך שינויים ותוספות לעניין העקבות על הרצפה, אחר שלא התבקש להתייחס לכך בהוראות הראשוניות, לדבריו לא התבקש לערוך שינויים בעניין הסימנים שעל מכנסי המנוחה.

מר קופר מסכים, כי נתונים שונים מפי ההגנה אשר הובאו לידיעתו, כגון הטענה לאי המצאות טביעות אצבעות בזירה, השערות שנמצאו בידי המנוחה, הטענה לאי התאמת השחזור כפי ההגנה לממצאי הזירה – וכאשר אין חולק כי לא ראה את השחזור כלל (!) - אינם רלוונטיים בכל מקרה לגיבוש מסקנתו- השוואת העקבות לנעלי הנאשם (עמודים 1624-1625 לפרוטוקול).

(6) סולם דרגות הוודאות:

לעניין סולם ודאויות המקובל במעבדת סימנים וחומרים, שעליו הסתמך המומחה שור, מציין כי סולם זה מוכר לו, שונה מהסקאלה המקובלת באנגליה, המומחה משתמש בסולם דרגות המבוסס על יחס וסבירות (ת/770), כאשר מסמך זה נערך ע"י המומחה שור כחבר בוועדה שניסתה לנסח וליצור סקאלה אחידה.

הסולם האנגלי, אליו הפנה המומחה קופר, מתאר מספר דרגות של וודאות התאמה, הנעות בסקאלה שבין זיהוי לשלילה: א. Identification; ב.Very strong support for proposition A; ג. Moderate strong support for proposition A ; ד. Inconciusive; ה. Strong support for proposition A; ו. Elimination.

לדבריו, חוות דעתו נערכה ונוסחה לאור סולם זה, אולם לשאלת ב"כ המאשימה, אישר כי בגוף חוות הדעת לאהשתמש במונחים ספציפיים מסולם הדרגות, המונחים אשר נוסחו בגוף חוות הדעת הינם לשוניים ולאמדעיים, לדבריו, ניתן להבינם כפשוטם.

המומחה בחקירתו נשאל שוב ושוב, מדוע לא השתמש בחוות דעתו בסולם הדרגות האנגלי בו משתמש בד"כ כטענתו, לגבי כל עקבה ועקבה, או לחלופין, בסולם הדרגות המקובל בישראל (האירופאי). המומחה לאענה לגופה של שאלה, העניק מספר הסברים שאינם מספקים (כך למשל טען, כי חשש כי שימוש בסולם האנגלי עלול לבלבל, על אף שהמומחה שור עצמו היה בין עורכי המסמך המשווה בין הסולם האנגלי לזה המקובל בישראל, כן טען כי לא ידע להעריך את העקבה כפי הסולם הישראלי אשר לדבריו "איכותי ולא כמותי"), לשאלת ביהמ"ש הודה בטעותו:

"הייתי צריך להשתמש בטבלה האירופאית ולא השתמשתי בה"(ע' 1629 לפרוטוקול, ש' 25).

(7) ממצאי החקירה הנגדית:

מאשר כי ייתכן ולעיתים ניסח בחוות דעתו על דרך השלילה את אותו מידעשנוסח ע"י המומחה שור על דרך החיוב, כך למשל לעניין עקבה 4, המומחה שור ציין בחוות דעתו: "זו עקבה חלקית ביותר של נעל שמאלית המתאימה בדגם ודומהבגודל בחלקים המקבילים בנעל השמאלית מס' 9, אפשרי שהנעל השמאלית הנ"ל הותירה את העקבה הנ"ל", כאשר המומחה קופר מתייחס לאותםהנתונים וקובע לעניין עקבה 4, כי אין בסימן דבר המצביע על כך שהוטבעה על ידי נעל מאותו דגם בדיוק, קרי, כאשר המומחה שור קובע כי אפשרי והעקבה הוטבעהע"י נעל הנאשם, קובע המומחה קופר כי אפשרי והעקבה לא הוטבעהע"י נעל זו.

באשר לעקבה 5, אינוחולק על קביעת המומחה שור, כי אפשרישנעל הנאשם הותירה עקבה זו, יתרה מזאת, ציין בחוות דעתו כי ייתכן והצליח לראות חלק מאותיות הלוגו של הנעל(ע' 1626-1629 לפרוטוקול).

המומחה קופר מאשר כי עקבות הנמצאות על בגדיושל אדם, בעת שהאדם לובש אותם, מתאפיינותבעיוותים, הכפלות ותזוזות, בהתייחס לנתון זה ולעובדה כי קשה לטפס על משטח הגופה שאינו יציב, ובעובדה כי מדובר במשטח גלילי - מכנסיים, המומחה מסכים כי בעת פרישת המכנסיים על שולחן, מיקום העקבה לא יהיה כמו בעת הדריכה על הגופה וקובע:

"המשמעות היא שבשל סיבה זו לאהייתי שולל את האפשרות שהנעליים של הנאשם הותירו את הטביעה" (ע' 1630 לפרוטוקול, שורה 18).

ובהמשך:

"ש. אני אומרת לך שגם אם ההבדלים שאתה מצאת, בהנחה שיש את ההבדלים האלה, אתה לא שללת את הנעליים האלה של הנאשם וגם בעדותך היום לא שללת

ת. נכון"

(ע' 1637 לפרוטוקול, ש' 22-24).

המומחה מציין, כי בהטבעת הניסיון שערך, החלק התחתון של העקבה יצא "לא ברור" בהשוואה להטבעת הניסיון שערך המומחה שור, בהטבעת האחרון ניתן לראות יותר בבירור את האותיות ER מלוגו נעל הסלמנדר, המומחה ציין כי בתיק העבודה מצא את הטבעת הניסיון של נעל שמאל שהכין שור אך לא של נעל ימין הרלוונטית, לפיכך השתמש בהטבעת הניסיון שלו. המומחה קופר לא מניח הסבר, מדוע לא הדפיס את תמונת נעל ימין מתקליטור התמונות של המומחה שור או ביקש כי ישלחו לו עותק נוסף של ההטבעה (עמ' 1631 -1632 לפרוטוקול).

ציין כי המומחה שור מצא במאגרו מספר דגמי נעליים בעלי דפוס דומה של פסים ועיגולים, אולם אף לא אחד מהם יכול להתאים לסימנים שעל מכנסי הג'ינס, אינו יודע מה גודל מאגר המומחה שור. לאור הנתונים אשר הוצגו בפניו, לפיהם במאגר המומחה שור קיימים מעל 5,000 דגמים ועוד כמה אלפי עקבות שתועדו מזירות פשע, בנוסף לעובדה כי המומחה שור פנה באינטרנט לכל המעבדות לזיהוי פלילי באיחוד האירופי וב- F.B.I ומכל החומר שלל את האפשרות כי אותם הדגמים הותירו את הסימנים שעל מכנסי הג'ינס, הכירבכך כי נתונים אלו רלוונטים לחיזוק המסקנה שנעל מסוג סלמנדר הותירה את העקבות, עם זאת ציין כי עדיין ישנם הבדליםבתבנית המטילים ספק במסקנה.

המומחה מאשר כי גם במאגר שברשותו, בו כ- 800 נעליים בקירוב, חיפש ולא מצא דגם שיכול להתאים לסימנים של המכנסיים, אולם לא מצאלנכון לציין זאת בחוות דעתו (ע' 1634-1635 לפרוטוקול).

לעניין נדירות נעל הסלמנדר, המומחה הכיר בעובדה כי ישרלוונטיות לכך שנעלי הנאשם הובאו מאוקראינה, וככל הנראה, לא ידוע על דגם מנעל זו שנמכרה בישראל.

הופנה למאמר המלומד אבט (ת/771, בעמ' 246), המתאר מקרה של נעל אשר לא זוהו בה פגמים ייחודיים, אולם בשל נדירות הנעל בניו זילנד, אובחנה בדרגת "Very strong support"שהיא כאמור, דרגת הזיהוי השנייה בוודאותה בסולם הדרגות האנגלי, המומחה קופר אינוחולק על מסקנת המלומד בנדון.

המומחה עומת עם העובדה כי בראשית חוות דעתו, באשר לעקבה 1, ציין כי "ישנו ספקאם נעלו של הנאשם יצרה את הסימן", אולם מסקנתו הסופית בחוות הדעת היא כי ההבדלים תומכיםבפרופוזיציה כי נעלי הנאשם לא יצרו את העקבה, כלומר, מסקנתו בסוף חוות הדעת גורעתממסקנתו בראשיתה, כאן מגיב המומחה:

"אני מצטער, זה לא היה ברור"

ושוב:

"אני מצטער, זו לאהיתה כוונתי"(עמ' 1639 לפרוטוקול, ש' 11, 16).

אישר, כי תצלום עקבה 6 נמסר לו כיממה טרם עדותו כאן, לפיכך מסקנתו באשר לחלק התחתון של התמונה גובשה באותו היום, על סמך תמונה זו וללאבחינתה במעבדתו.

המומחה העיד, כי מר סדובסקי ניסה לדבר עימו במהלך עבודתו אך הוא ניסה מצידו שלא לשים ליבו לכך (עמ' 1642 לפרוטוקול, שורה 17).

ג. הכרעה בין חוות דעת המומחים:

לאחר בחינת חוות הדעת השונות על מצורפיהן, קביעתי הינה כי יש לסמוך על מסקנותיו של המומחה שור, בבחינת "דחזקה אומן לא מרע אומנותיה", כפי שיבואר לקמן:

(1) רקע מקצועי ומדעי של המומחים:

ביחס לעדויות מומחים, נדרש בית המשפט לקבוע ממצאי מהימנות והסקת מסקנות, כאשר ההלכה בעניין זה ברורה:

"ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית – במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית – במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שניים אלה – נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה" (ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסה"ד (לא פורסם, 4.9.94)).

אם כן, בהימצא סתירה בין חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, נדרש בית המשפט לקבוע על פי שיקולי מהימנות, התרשמות, רמה מקצועית, אופי הבדיקה וטיבה ושיקולים אחרים – ביניהם נטלים וחזקות – איזו מבין חוות הדעת להעדיף.

מנתוניו של המומחה שור עולה, כי עסקינן במומחה בעל שם עולמי בתחום עקבות נעליים, משרת במעבדת סימנים וחומרים למעלה מ- 20 שנה, כאשר בשנת 1991 מונה לראש תחום עקבות הנעליים במעבדה, חבר בקבוצת העבודה לבדיקת סימני כלפי ועקבות נעליים של ארגון המז"פים האירופאיים, בעל דרגת מחקר המקבילה לדרגת "פרופסור חבר", חבר בוועדה אירופאית אשר עניינה קביעת אחידות בסולם הוודאיות.

המומחה שור צירף לחוות דעתו רשימה מפרסומיו המקצועיים, הכוללת עשרות מאמרים מדעיים, העיד כי ערך מאות ואולי אלפי חוות דעת משפטיותבנושאי נעליים וצמיגים ונחקר עליהן בביהמ"ש (ראה עדותו בעמ' 469 לפרוטוקול, וכן ת/361, ת/362).

ההגנה לא חלקה על מידת ניסיונו או מומחיותו של המומחה שור, יתרה מזאת, מומחה ההגנה קופר ציין כי הוא שמע על המומחה שור במסגרת עבודתו, הסתמך על סולם הוודאיות אשר המומחה שור נמנה על עורכיו, מכיר את עבודתו בקבוצת הסימנים האירופאית, כן ציין כי הוא מודע לעובדה כי המומחה האמריקאי הנודע- בודזיאק, אצלו השתלם בקורס בנושא עקבות נעליים, הודה למומחה שור בפרק התודות בפתח ספרו (ראה עדות המומחה קופר, עמ' 1617-1616 לפרוטוקול).

מאידך, התרשמנו כי המומחה קופר הינו ביחס, מומחה מקומי, עוסק בייעוץ בחברה פרטית "קיט בורר ייעוץ" במספר נושאים, בין היתרבתחום עקבות נעליים, כאשר עיקרהתמחותו אינהבתחום השוואת עקבות (זאת ניתן ללמוד מעדותו, בה ציין כי פרסם כעשרהמאמרים מדעיים, אף לא אחד מהםבתחום עקבות הנעליים או בתחום מדע פורנזי, אלא בתחומי יהלומים וקורוזיה של זכוכית).

המומחה קופרמעולםלא העניק חוות דעת לתביעה בתחום טביעות הנעליים, אינו חבר ב- E.N.F.S.I (האיגוד הפורנזי האירופאי), מחקירתו הנגדית עלה כי חרף הצהרתו בחוות הדעת כי בשלוש השנים האחרונות הוא מרצה בתחום ראיות סימני נעליים באוניברסיטת מערב סקוטלנד, הרי שמדובר בשלוש הרצאות אורח חד פעמיות, העיד פעם אחתבלבד בבימ"ש בנושא עקבות נעליים, כאשר אינו יודע אם ביהמ"ש אימץ את חוות דעתו בנדון (ראה חוות דעתו נ/258, בעמ' 3 וכן; עמ' 1606, 1619-1615 לפרוטוקול).

עד זה, מומחה זה, העדיף במודע לראות מה שנראה לו כחצי הכוס החסרה דווקא, בהיבט לא מקצועי ומוּטֶה.

מעבר לכך, במישור המהימנות האישית – המומחה שור עשה רושם מצוין.

(2) מקצועיות חוות הדעת:

בטרם נסקור בתמצית את אורח קביעת הדרגות באשר לעקבות תוך השוואה בין המומחים, נציין כעובדה כי הסניגור לאחקר את מר שור בענין קביעותיו באשר לעקבות 6-2, אלא לענין עקבה 1 בלבד.

בחוות דעתו של המומחה שור (ת/362), מונה הוא שש עקבות שונות שנמצאו לשיטתו על מכנסי המנוחה, כאשר ביחס לכל עקבה ועקבה קובע הגדרה הלקוחה מסולם הודאיות המוכר והמקובל במז"פ להשוואת סימנים, הגדרות הנעות בסקאלה שבין "שלילי" לבין "זאת הנעל". המומחה שור הציג במהלך עדותו את מאמרו "בניית סולם חדש לדרגת אפשרי" (ת/363), הסוקר את מפתחרמות הקביעה האפשריות ביחס לכל עקבה.

לאחר שכל עקבה הוגדרה וזוהתהבסולם הוודאות המדעי המקובל, המומחה שור ערך סיכום ושקלולנתוני העקבות ונתונים נלווים עליהם נשען והגיע למסקנתו הסופית.

לחוות הדעת הוצמד תיק העבודה, הכולל מאות עמודים ועשרות מסמכים- תצלומי זירה, תצלומי נעליים, שקפים, מעתקים, דוגמאות נעליים ומסמכים נלווים לחוות הדעת. בעדותו בפנינו הציג את תמונת מכנסיה של המנוחה בגודל טבעי, עליה הציג את שש העקבות שאיבחן ע"י הצמדת שקפים ועליהם העתקים מנעלי הנאשם.

לעומתו, המומחה קופר צירף לחוות דעתו, תיק עבודה המכיל תשעהתצלומים, עליהם ביסס את חוות דעתו. בנוסף, מצאנו מספר ליקוייםבעת עריכת חוות הדעת, המעיבים על איכותה. כך למשל, ציין כי בעת עריכת חוות הדעת התייחס לחוות הדעת הנגדית של המומחה שור, אולם לא טרח לקרוא את פרוטוקול חקירתובפנינו, קרא פרוטוקול זה רק טרם עדותו כאן, על אף שהונח לפניו בשעתו. ציין כי סך כל עבודתו בתיק הסתכמה לעשרות שעות בלבד, ציין כי ביחס לעקבה 6 קיבל את תמונת העקבה במלואהכיממהטרם עדותו כאן, ביסס את מסקנתו על סמך תמונה זו,ללא ציוד מעבדהולמעשה, לאחרכתיבת חוות הדעת (ראה עמ' 1619, 1623, 1642 לפרוטוקול).

כן התברר, כי נתונים רבים שנאספו ע"י המומחה שור לעניין נדירות נעל הסלמנדר, לא היו בפני המומחה קופר בעת כתיבת חוות דעתו. בעדותו הובהר, כי לאכל המסמכים מתיק עבודתו של המומחה שור תורגמו לו, כך למשל סקר חנויות הנעליים והודעת העד שמעון הורביץ, אף שאישר כי נתונים אלו רלוונטיםלעניין צמצום האפשרות, כי אדם אחר זולת הנאשם הותיר את העקבות על מכנסי המנוחה. עוד התברר, כי המומחה קופר כלל לא ידעמאיזה חומר עשויה סוליית הנעל ומהו פרק הזמן בו סוליה כזו מתפוררת ומתבלה (ראה עמ' 1621, 1639-1637 לפרוטוקול).

נוסף על כן, טען המומחה קופר כי ניסח את חוות דעתו בהתאם לסולם הדרגות האנגלי והפנה למסמך שערך המומחה שור, אשר עניינו השוואה בין סולם הדרגות האנגלי לזה הנהוג בשיטה האירופאית ובישראל.

קשה מכך וחמור מכך, עיון בחוות הדעת ואף מדברי המומחה קופר בהמשך חקירתו הנגדית (מר קופר מודע ומוקיר את מר שור כמומחה בעל שם מחוץ לגבולות ישראל בתחום טביעות הנעליים), מלמד כי האחרון לא ניסח את ממצאיואף לא לפי הסולם האנגלי כטענתו, אלא השתמש בניסוחים המנותקיםממסמך סולם הדרגות, מונחים לאאחידים ביחס לכל עקבה ועקבה, כאשר לאניתן למעשה לדרג את העקבות, האחת בהשוואה לחברתה.

כאמור, המומחה קופר לא הניח הסבר סביר ולמצער, מדוע לא פעל כפי סולם הדרגות המקובל, ולשאלת ביהמ"ש הסכים כי היה עליו להשתמש בטבלה זו אך הוא לא נהג כן (ראה עמ' 1629-1626 לפרוטוקול).

שיטת הניסוח בה השתמש המומחה קופר הינה בבחינת פגם היורד ונדרש לשורשה של חוות הדעת. ראשית, שימוש בסולם דרגות אחיד וקבוע הינו מקובל בכל ענפי המדע הפורנזי, מדע אשר עניינו השוואתממצאים, ושעה שלעיתים קרובות המסקנות אינן בבחינת דרגות וודאות מוחלטת, הרי שמפתח קבוע להבנת חוות הדעת הינו הכרחי.

שנית, על מנת להכריע בין חוות דעת סותרות ולבחור את זו המהימנה והמקצועית ביניהן, ישנו הכרח להשוות בין מסקנת מומחה אחד למסקנת עמיתו ביחס לכל עקבה ועקבה, השוואה אשר ביהמ"ש יתקשה לערוך בהעדר סולם המונח בפניו.

הלכה למעשה, אי שימוש המומחה קופר בסולם דרגות כלשהו, מערער את יסודות חוות דעתו, כפי שנוכחנו לגלות במהלך חקירתו הנגדית. המומחה טען כי המונחים בהם השתמש אינםמדעיים וניתן להבינם מילולית כפשוטם, אולם בחקירתו הסביר מונחים מסוימים באופן שאינו מתיישב עם פשט הדברים – כך למשל, ביחס לעקבה מס' 1, קבע בחוות דעתו כי ישנו ספקאם נעלו השמאלית של הנאשם יצרה את העקבה (Cast doubt on the suggestion), אולם בחקירתו הראשית ציין ביחס לעקבה זו כי: "לדעתי זה נעשה ע"י נעל אחרת" (ראה עמ' 1627, 1609 לפרוטוקול; וכן נ/285, בעמ' 10), פרשנות מילולית של המילה "ספק" אינה עולה בקנה אחד עם הקביעה "נעשה ע"י נעל אחרת".

המומחה קופר עצמו הכיר בעובדה וזאת בלשונו, כיהתנסח לא כראויבחוות דעתו ביחס לעקבה 1 (ראה עמ' 1639 לפרוטוקול), ברי כי נסיבות אלה מפחיתות מעוצמתה, מהימנותה ומקצועיותה של חוות הדעת והאופן בו נערכה.

(וראה מר קופר, מומחה באשר לזכוכית דווקא – וכאשר עומת בין האמור ב – ת/770 נשוא טענתו והתייחסותו לסולם, תשובתו: "לא , בגוף חוות הדעת לא השתמשתי במונחים ספציפיים מסולם הדרגות",עמ' 1626 לפרוטוקול, שורה 8).

(3) השוואה בין מסקנות המומחים ביחס לכל עקבה:

גם השוואה קונקרטיתבין מסקנות המומחים ביחס לעקבות השונות, מחזקת את הקביעה בדבר העדפת חוות דעתו של המומחה שור על פני רעותה. ויודגש, מלאכתנו כאן אינה הקשה במעלה במדרג הקושי, עת נדרש ביהמ"ש בהכרעה בין חוות דעת מומחים, שכן אין עסקינן בחוות דעת מנוגדותאלא בדירוג שונהשל כל עקבה במסגרת מדרג רָמות הוודאיות.

כאמור, יש לבכר את המדרג כפי קביעת המומחה שור:

א. עקבה מס' 1:

אין חולק כי עקבה זו של חלקה השמאלי והעליון של נעל שמאל, מצויה מתחת לכיס השמאלי של מכנסי המנוחה והיא העקבה הברורה ביותר.

המומחה שור יצר הטבעת ניסיון של נעל הנאשם (מונח אשר משמעותו, איבוק סוליית הנעל באבקה ודריכה על שקף דביק), כאשר לטענתו, תוואי הטבעת הניסיון על גבי תצלום עקבה 1 מראה התאמהבקו החיצוני של היקף הנעל והתאמה של פני הסולייה – פסים דקים בקדמת הנעל וחלק מעיגול הדריכה. המומחה הכיר בעובדה, כי יש מספר הבדלים בין נעל הנאשם לבין העקבה וייחס את העובדה כי פסי הדריכה נמשכים למעשה מעט ימינה, לחלק מעקבה מס' 2, שנוצרה כתוצאהמתזוזתהנעל בעקבה 1.

המומחה שור הציג שלוש שריטותעמוקות המצויות בצידה השמאלי העליון של הנעל, כאשר בעקבה ניתן להבחין בשלושה אזוריםללא הטבעת דם, התואמים במיקום לשריטות אלו.

יובהר כי לחיזוק קביעתו הציג המומחה מצגת עם עשרות תצלומים והשוואות לגבי עקבה 1, כאשר ניתן לראות עין בעיןאת התאמת השריטות בנעל לאזורים בהם אין הטבעת דם בעקבה, קרי, העקבה לא נוצרה כיוון שבנעל יש חוסר, שריטה (ראה ת/374, קובץ המוגדר "קצוות סופי מכווץ"; ת/364, בתמונה 9; וכן עמ' 491-488 לפרוטוקול).

המומחה שור קבע, כי ההתאמה לסוליית הנעל והימצאות פגמים ייחודייםבנעל התואמים לעקבה מספיקלשם הקביעה המוחלטת כי "זאת הנעל" (!) אולם נזהר מקביעה זו בשל "רעשי רקע" כהגדרתו, הימצאות כתמים נוספים, לפיכך קבע כי העקבה מתאימה בדרגת "אפשרי בהחלט" (ראה עמ' 490 לפרוטוקול; וכן ת/362, בעמ' 4) – מותירה למעשה ספק תיאורטי בלבד.

הסנגור בסיכומיו טען כי מדובר באחיזת עיניים, לדבריו, אם נסלק את הצבע הכתום שבתמונה, ניתן בנקל להבחין כי כל דמיון בין שלושת הפגמים בנעל לבין הסימנים בכתם הדם, הינו דמיון פרוע; זאת בלשונו.

ואולם, מומחה ההגנה קופר אישר,כי קיימים בעקבה מספר פסים דקים המתאימים לדגם הנעל בחלקה הקדמי, בנוסף אישר כי שני מאפיינים(מתוך השלושה שאיבחן המומחה שור) התאימו במיקוםאך לא בצורה המדויקת לסוליית הנאשם (נ/285, עמ' 10) (במוסגר – גם שור עצמו ציין כי הפגמים לא מופיעים במלוא אורכם אלא בחלקם, ראה עדותו בעמ' 490 לפרוטוקול, ש' 3, ולמרות האמור ביסס מסקנתו).

בנסיבות בהן מומחה ההגנה עצמו התעלם מטענת הסנגור ולא נתן לה ביטוי (אלא חלק רק על מידת הדיוק שבפגם, והרי גם שור עצמו הסתייג מקביעה בה פגמי הנעל מופיעים באופן מדויק בעקבה), איני מוצא ליתן משקל לטענה אשר בחינתה נתונה בעיני איש מקצוע. במוסגר ולאחר התבוננות בתמונות 55, 56 למצגת ת/374 אליהן הפנה הסנגור, אעיר כי בעיני הדיוט ניתןלזהות את הפגמים ואין מדובר ב"דמיון פרוע", בלשון סניגור.

קופר הצביע על העובדה, כי לא אבחן את עיגול הדריכה וכן על העובדה כי פסי הדריכה נמשכים לאזור בו אמור היה להימצא עיגול הדריכה, ובחלקם דקים יותר מפסי העקבה, לאור הבדלים אלו קבע כי אין זה וודאי שהעקבה נגרמה ע"י נעלי הנאשם.

ויודגש, המומחה בחקירתו הנגדית הסכיםכי ייתכן והבדלים אלו מקורם בתזוזת הרגלעל המכנס, שהינו משטח גלילי ולא יציב, לפיכך קבע בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו שוללכי נעלי הנאשם הותירו את הטביעה (ראה נ/285, בעמ' 10, 13; וכן עמ' 1607 -1608, 1630, 1639 - 1640 לפרוטוקול).

כאשר הקשו עמו באשר לכך שלא יכל לקרוא את הלוגו, הסכים בסופו של דבר כי האותיות הראשונות מחוקות גם על הנעל (ראה לעיל, זיהוי "mander" כאשר הלוגו הינו "salamander").

העד מסכים כי הטבעת הנסיון שערך, מלמדת על חסר בהטבעה שלו נשוא העברת המשקל על קצה העקב ולכן אצל שור רואים את האותיות ER למשל בצורה ברורה יותר, אף שהתקליטור היה מונח לפניו, אף שהניסיון שערך שור היה כמובן צריך להיות בפניו ולטענתו נשמט.

ראה תשובות המומחה בחקירתו, עמ' 1630, והשווה לעמ' 1632.

כך גם כך, מאשר כי לאראה אינדיקציות לכך שעל הג'ינס דרכו נעליים נוספות ושונות, לא זיהה סוג נעליים אחר (ראה עמ' 1632, ש' 21), מאשרכי בטביעה 5 קיים העיגול (ראה צילום 8, בעמ' 9 בתיק העבודה – ניתן לראות עיגול על עיגול, עמ' 1633 לפרוטוקול).

העד מאשר כי בהשוואה בין המאגר שעמד לרשות מר שור לבין מה שנמצא במעבדה ברשותו באנגליה, יש עדיפותלמר שור בבדיקה ובניסוי, מאשרכי צמצום האפשרויות ונדירות הנעל רלוונטי.

העד מאשר כי אף שהינו מוצא הבדלים נשוא הפסים הממשיכים מקום שהיה אמור להיות עיגול, שאינושולל כי טביעות הנעל על הג'ינס הן של הנאשם וכאשר מדובר בנעליים נדירות ביותר, יחודיות, מסכים שזה רלוונטי, עומד על דעתו כי היה מקום לבחון את נעלי התלמידים.

כאשר הקשתה ב"כ המאשימה על העד באשר לקביעותיו נשוא עקבה 1, שעה שציין שהיה הבדל ברור, שעה שהועמד על כך כי קיים פער בין מסקנתו זו למסקנתו הסופית, תשובתו:"אני מצטער, זה לא היה ברור"(עמ' 1639 לפרוטוקול), טען כי ניסח זאת לא כראוי כאשר דיבר על טביעה מס' 1, וכאשר הועמד על כך כי למעשה מדובר במגמתיות כדי להפחית את רמת הוודאות (ראה חצי הכוס הריקה), חזר והשיב: "אני מצטער, זו לא הייתה כוונתי", מסכים למעשה, כפי שצוין גם לעיל, כי תזוזה אפשרית כאשר מדובר במכנסי המנוחה עם דם עליהם דרך הרוצח, ולכן ספקותיו נשוא הקווים באים על פתרונם לאור האפשרות לתזוזה, עומד על דעתו כי לא הגיוני מאחר והתזוזה הייתה הצידה וכאשר עומת עם ספרו של בודזיאק עליו הסתמך לכך שניתן למצוא ממצא פוזיטיבי גם על סמך חלקיק עקבה (ת/772, ראה עמ' 1640 -1641 לפרוטוקול), תשובתו כי קיים הבדל חלקי, לא חד משמעי באשר לעקבה 3.

בחקירתו החוזרת חזר וציין, כי לדעתו יש הבדלים בין הנעליים לבין סימני הטביעה, חזר ואישר באשר ל – ת/772 כפי שצוין לעיל, כי די גם בחלקיק קטןכדי למצוא למעשה ממצא פוזיטיבי.

עוד אציין בהקשר זה, כי לנגד עיניי בצורה בלתי אמצעית וישירה, צילום הג'ינס ועליו ההטבעה בשקף בדם לרבות הפגמיםבנעל, כפי שהצביע עליהם המומחה שור בחוות דעתו ובעדותו, ומראה העיניים מלמד בנקודה זו בצורה חד משמעית, כי מדובר בעקבות עם הפגמים היחודייםלנעליו השחוקות של הנאשם.

סיכומו של מאזן, מחד קביעות המומחה קופר אשר שינהאת הגדרתו ביחס לעקבה מהגדרת "אין זה וודאי" להגדרה "לדעתי זה נעשה ע"י נעל אחרת", הגדרות המנותקות מסולם מדעי ברור, כן הסכמתולקביעת המומחה שור ביחס למיקום שניים מתוך שלושת סימני השריטות בנעל, סימנים בבחינת פגמים ייחודיים.

מאידך, קביעת המומחה שור אשר בזהירותו ביכר את ההגדרה המדעית "אפשרי בהחלט" על פני הגדרת "זאת הנעל", וביסס את טיעוניו לפני ולפנים באמצעות מצגתו והתצלומים בתיק עבודתו.

במאזן זה מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה שור ביחס לעקבה מס' 1 ולהעדיף את מסקנתו, כי ניתןלראות את עיגול הדריכה, שהיא למעשה המסקנה המרכזית עליה חלוקים המומחים.

עוד טוען הסנגור, כי אם מניחים את שקף הטבעת הנסיון באופן התואם לשלושת הפגמים בחלקו העליון השמאלי של הכתם, נמצא חוסר התאמה בין גבולות סוליית הנעל לגבולות הכתם בחלקו התחתון.

מדובר בטענה מקוממת אשר מועלית לראשונה בסיכומים, הסנגור לא עימת את שור עם נתון זה ואף מומחה ההגנה לא הזכיר חוסר התאמה בגבולות התחתונים כנטען.

ודוק, העקבה משקפת את החלק השמאלי הקדמיבסוליית הנעל (ת/364, עמ' 6-5). כלל לא ברור האם הכתם בחלקו התחתון הינו קו מיתאר חיצוני תחתון (כאשר במבט בעין בלתי מקצועית, נראה כי אין מדובר בקו מתאר שכן הקו הנטען נוטה פנימה כך שהנעל בחלקה המרכזי צרה כנעל אשה).

עוד יש להזכיר, אף לגרסת שור, ישנם הבדליםבין עקבה L1 לבין הנעל, ואף קופר קבע כי הבדלים אלו יכול ומקורם בתזוזת הנעל, מרקם הג'ינס וכו' (ראה נ/285, עמ' 13, ס' 4,8).

לסיום, דוחה אני את טענת הסנגור בסיכומיו, לפיה הקצה התחתון של עקבה זו, מצוי מתחתלרגל, במיקום בלתי אפשרי להצבת הנעל, לדבריו, הנעל אמורה להחליק בזווית זו. לשיטת הסנגור, עקבה כזו נמצאה, לפיכך, אף אם מדובר בעקבה שאינה שייכת לנאשם כפי סברתו, הכיצד יכול היה מאן דהו להותיר עקבה שבלתי אפשרי להותיר?

זאת ועוד, על מכנסי המנוחה נמצאו 6 עקבות, אין להוציא מכלל אפשרות כי נעלי הנאשם הביאו להזזת הגופה במעט, הן במהלך הדריכה והן באמצעות תנופת קפיצתו בעת שנמלט מהתא (ודברים אלו יפים גם לנטען ע"י הסנגור לעניין עקבה מס' 3 כמורחב להלן, ככל שירדתי לסוף דעתו).

ב. עקבה מס' 2:

לדברי המומחה שור, מדובר בעקבה חלקית, קלושה ומעוותת של נעל שמאל, המתאימהבדגם ובגודל לחלקים המקבילים בנעל הנאשם.

עוד ציין, כי ניתן להבחין בפסי הסוליה ובעיגול הדריכה. עיקר הזיהוי נובע מפגם בנעלאשר המומחה מתאר כפגם "בצורת בומרנג" - שריטה בגודל 1 ס"מ, שריטה ענקית במונחים של נעליים כהגדרתו, לטענתו, ה"בומרנג" מונח בדיוקבמקום שבו על המכנס חלל לבן בצורת בומרנג, החופף בדיוקבמימדיו לפגם המופיע בהטבעת הניסיון.

התאמה מדויקת זו נראיתעת מזיזים את הטבעת הניסיון בזוית של 15-20 מעלות הצידה, לפיכך הגדיר את העקבה כ"מעוותת". ראיה לכך כי מדובר בתזוזות העקבה ולא בחוסר התאמה, למד המומחה שור מקיומו של כתם דם כפול התואם חלקית אלמנט בנעל ונחזה מספר רב של פעמים על גבי המכנס, כתם זה נמצא באותו המיקום ביחס לעקבות 1 ו-2.

גם כאן, קבע כי פגם שכזה המכיל כמות אינפורמציה כה מפורשת מספיקלקביעה המוחלטת "זאת הנעל" (!), אולם בשל היות העקבה חלקית וקלושה, בחר למתן הגדרתו להגדרת "אפשרי בהחלט".

יצוין, כי להוכחת הדברים הציג המומחה שור מצגת וכן תצלומים של מעתקי האלג'ינייט (מונח אשר משמעותו הפרדת ו"העתקת" עקבות הדם ממכנסי הג'ינס), בהם ניתן לראותהתאמה בין כתם הבומרנג לבין החלל הריק במכנס וכן את פסי הסוליה וחלק מעיגול הדריכה (ראה ת/362, בעמ' 4, סעיף 1(ב); ת/364, תמונה מס' 10; ת/374, קובץ המכונה "2L מכווץ"; וכן עדותו בע' 477, 491-493 לפרוטוקול).

לעומתו, סבר המומחה קופר, כי איןקורלציה בין כתמי הדם באזור עקבה 2 לבין סוליית נעל הנאשם, ישנה התאמה מסוימת במאפיינים בין הפגם בסוליה לבין העקבה אולם בהעדר התאמה בין אלמנטים בדפוס הנעל לעקבה, הפגם הינו בבחינת כתם חסר משמעותעל המכנס. בחקירתו הראשית ציין, כי ניתן לראות "רמיזה, אפשרות למקטע של עיקול" אולם לא מאפיינים עיקריים אחרים של סוליית הנעל בהטבעה.

בנסיבות בהן הבחין המומחה קופר ברמיזה של עיקול אשריכול ומהווה את העיגול בנעל, קביעתו המוחלטת לפיה כתם הבומרנג אינו אלא כתם על הג'ינס, בהעדר התאמה בין אלמנטים בדפוס הנעל לעקבה, אינהיכולה לעמוד, שכן גם לשיטתו, קיימת אפשרות כי "כתם הבומרנג" הינו ביחס לעיקול העיגול בנעל הנאשם, משמע כתם שאינו מנותק מהקשרו (ראה נ/285, עמ' 10; וכן עמ' 1610-1609, 1640 - 1641 לפרוטוקול).

אם לא די בזאת, גם כאן מצאתי התפתחות בקביעות המומחה בין חקירתו הראשית לזו הנגדית. בתחילה קבע, כי הוא "אינו רואה את הפסים הדקים, שהייתי מצפה לראות באזור הקדמי של הסוליה"(עמ' 1609 לפרוטוקול, ש' 14), בהמשך קבע כי: "הפסים הדקים בטביעה ממשיכים איפה שהם לא נמצאים בהטבעת הנסיון" (עמ' 1641 לפרוטוקול, ש' 8), משמע, פסים דקים קיימיםאולם אינם תואמים במיקומם להטבעת הניסיון.

מכל האמור לעיל, מצאתי כי מסקנת המומחה שור ביחס לעקבה זו הינה מבוססת, מעוגנת בתיק עבודתו ובממצאיו והגיונית ביחס למסקנת עמיתו.

ג. עקבה מס' 3:

מדובר בעקבה חלקית ביותר, כפולה וקלושה של חלקה התחתון של נעל שמאל, אשר כפי קביעת המומחה שור, מתאימה בגודל, בדגם ובקו מתאר של קריעה ("קונטור שחיקה") לחלקים המקבילים בנעל הנאשם.

לטענת המומחה שור, בעקבה זו ניתן לראות מאפייני שחיקה ייחודיים- שריטות וחתכים התואמיםלנעלו השחוקה של הנאשם. בתמונות המצגת שהציג המומחה, ניתן להבחין בבירורבתוואי צידה הימני של נעל שמאל של הנאשם על מכנס המנוחה, הפגם בנעל הנאשם (קונטור השחיקה בצידו), נחזה אף הוא בבירור, כן ניתן לראותחלק מעיגול הדריכה התחתון.

בשל קו הקריעה הייחודי, בחר המומחה שור לתת לעקבה את הגדרת "אפשרי בהחלט"(ראה ת/362, עמ' 4, סעיף 1(ג); ת/374, קובץ המכונה "פגם יחידי מכווץ", עמ' 493 -494 לפרוטוקול).

המומחה קופר הסכים, כי בעקבה זו יש כתם הדומהבהיקפו לעיגול הדריכה (-המטרה) בנעל, אולם מאחר ולא הבחיןבאותו איזור במאפיינים נוספים התואמים לדגם הנעל, קבע כי הסימן לא נעשה ע"י נעל זו, לדידו, התאמה מחלק כה קטן מסוליית הנעל הינה חסרת משמעות ראייתית.

המומחה קופר הכיר את קביעת המומחה הנודע בודזיאק, כי אות זיהוי פוזיטיבי יכול להתקבל על סמךחלקיקמהעקבה, משכך לאהניח הסבר הגיוני לשאלה, כיצד דרה בכפיפה אחת קביעתו כי הסימן לא נעשה ע"י נעל הנאשם, עם העובדה כי הוא מוצא התאמה, ולו חלקית, בין גבולות הכתם שעל המכנס לגבולות עיגול הדריכה התחתון.

ד. עקבה מס' 4:

זוהי עקבה על המכנס השמאלי הניצבת לעקבות הקודמות, כך שפניה לכיוון דלת תא השירותים. המומחה שור הראה במצגתו, כי העקבה תואמתבהיקפה להטבעת הניסיון של נעלי הנאשם, ובחלקה התחתון ניתן לראותעיגול דריכה חלקי, הכיר בעובדה כי קיימת תזוזה של 3 מ"מ על מנת שהעקבה תתאים לעיגול, אולם לדבריו, זהו הפרש חסר משמעות בהתחשב בתנאי השטח. בהעדר סימן ייחודי, אלא רק מאפיינים סוגיים, בחר ליתן לעקבה דרגת "אפשרי" (ראה ת/362, עמ' 4, סעיף 1(ה); ת/374, קובץ המכונה "מכווץ L4"; ועדותו בע' 494 – 495 לפרוטוקול).

בחוות דעתו קבע המומחה קופר, כי קווי המתאר של העקבה דומיםלקווי המתאר של קדמת הנעל, ניתן לראות את עיגול הדריכה אך לא את הפסים, לאור האמור קבע כי איןדבר בסימן המעיד כי הוא נוצר ע"י נעל בעלת דפוס זהה לנעלי הנאשם, בהשוואה לנעל אחרת בעלת דפוס מעגלי דומה באותו המיקום, עם זאת בחקירתו הראשית ציין: "אני מאמין, ראשית שיש אפשרותשהנעל הותירה סימן זה",מכאן הלכה למעשה, אינוחולק על מסקנת המומחה שור ביחס לעקבה זו אשר קבע דרגת "אפשרי" (ראה נ/285, עמ' 11; עדותו בע' 1611 - 1612 לפרוטוקול).

לחובתה של חוות דעת מר קופר יש גם לזקוף את העובדה כי המומחה, סמוך לקביעתו לפיה ייתכן והסימן נוצר ע"י נעל בעלת דפוסים דומים, לאדן כלל בשכיחותם או בקיומם של דגמי נעליים, אשר יכולים להתאים תיאורטית לדפוס דומה, לא ציין כי חיפש או מצא במאגריו נעל כלשהי בעלת דפוסים שכאלה.

ה. עקבה מס' 5:

מורכבת משלוש עקבות חלקיות, כפולות וקלושות של נעל ימין, זו על גבי זו. המומחה שור קבע כי העקבה דומה בדגם ומתאימה בגודללחלקים המקבילים בנעלו הימנית של הנאשם, אולם ללאמאפיינים ייחודיים, לפיכך בחר ליתן דרגת זיהוי "אפשרי".

המשיך וביאר כי העקבה המשולשת יכולה להיווצר בעת דריכה על משטח שאינו יציב. המומחה שור במצגתו סימן את קצה חלקן העליון של חלק מאותיות הלוגו (ANDER) על גבי העקבה, אולם נמנע מקביעה כי הוא מאבחן כיתוב זה (ראה ת/362, עמ' 4 -5 סעיף 1(ו); ת/374, קובץ המכונה "כיס ימני סופי מכווץ"; וכן עדותו בעמ' 495 - 496 לפרוטוקול).

המומחה קופר אף הרחיק לכת בקביעתו ביחס לעמיתו, כאשר קבע כי הוא אינו בטוח אךייתכן והוא רואה סימן חלש של שתי אותיות מאותיות הלוגו (N ו- R). לנתון זה יש לצרף את העובדה, כי בהטבעת הניסיון שערך ועימה השווה את הנתונים, חלק כיתוב הלוגו לא הוטבע כראוי, המומחה קופר היה מודעלנתון זה ולמרותהאמור, לאעשה דבר על מנת להשיג את הטבעת הניסיון של המומחה שור או ליצור הטבעה חדשה תקינה. לשון אחר, המומחה קופר הגיע למסקנתו בעניין היתכנות קיום אותיות הלוגו אף שהסתמך על הטבעה חסרה(ראה: נ/285, עמ' 11; נ/286, עמ' 3- תצלום הטבעת הנסיון; וכן עדותו בע' 1613 - 1612, 1628, 1631 - 1632 לפרוטוקול).

המומחה קופר, נמנע ממתן הגדרה ראייתית לעקבה זו, עם זאת כשנשאל:

"אתה לא חולק על מה שאומר ירון שור שאפשרי שהנעליים של הנאשם הותירו גם את עקבה 5, אפילו ראית חלש אותיות"

ענה:

"אני לא לגמרי בטוח אבל זה אפשרי" (עמ' 1628 לפרוטוקול, ש' 20-22).

בנסיבות אלה, קביעת המומחה קופר ביחס לעקבה 5, איננה ברמת וודאות פחותה מקביעת המומחה שור – "אפשרי", קופר הרי ציין גם זיהוי אפשרי של אותיות.

כאן המקום לדחות את טענת הסנגור בסיכומיו, לפיה: "מי יתקע כף לידנו שהקטע הקשתי והמעוגל שנמצא על כיס ימין אינו תולדה של מקש ניווט", כאשר כוונתו למקש הניווט המעוגל במכשיר הסלולארי של המנוחה, אשר נמצא בכיס זה.

הטענה נטענה לראשונה בסיכומים, הסנגורלאטרח לחקור בחקירה נגדית את המומחה שור לעניין עקבות 2-6 (!) ואף המומחה קופר לא בחן סוגיה זו. בפועל, מדובר בטענה שהגורמים המקצועיים יכלו לבחון בנקל (ניתן היה למדוד את היקף מקש הניווט, לשלול הטענה או לאמתה ע"י בדיקות נוספות), משלא עשה כן הסנגור, מדובר בטענה בעלמא, לא הונחו בפנינו התנאים לבחינתה ומדובר בהתנהלות תמוהה של ההגנה.

ו. עקבה מס' 6:

עקבה חלקית של נעל ימין, שנמצאה מתחת לכיס הימני, באזור הירך עד קרוב לברך, בניצב לעקבה מס' 5, פונה אף היא לכיוון הדלת, דומה בדגם ומתאימה בגודל לנעל הנאשם.

המומחה שור ציין, כי זוהי העקבה היחידה בה ניתן לראות הן את קדמתהנעל והן את העקב, גודל העקבה מתאיםלנעלי הנאשם אולם מאחר והעקבה קלושה ולא מציגה פרטים, העניק את דרגת ההתאמה "אפשרי" (ראה ת/362, עמ' 5, סעיף 1(ז); ת/364, עמ' 14; ופרוטוקול בעמ' 496).

כאן טוען הסנגור, כי מדובר בשגיאת המומחה הנובעת מבחינת המכנסיים כשהם מונחים על שולחן המעבדה וספק אם מדובר בטביעת נעל. לדבריו, קדמת העקבה מצויה מתחת לברכה המכופפת של המנוחה, משכך לא ניתן היה להותירה. עיון בתמונות הגופה בזירה (ת/1, תמונות 11-12), מגלה כי ברך שמאל של המנוחה מכופפת כבתנוחת ישיבה, ואולם רגל ימין, עליה הוטבעה העקבה דנן, נוטה קדימה כשהיא ישרה.

גם המומחה קופר קבע, כי קדמתהסוליה תואמת לעיקול למעלה, יש סימן של קו המתאר באזור הבוהן, אולם ללא דפוס ברור, לאניתן לקבוע כי הסימן נוצר ע"י נעל. כפי שפורט לעיל, המומחה קופר בחקירתו הצהיר כי בעת עריכת חוות הדעת, לאהיה מונח בפניו תצלום העקבה, תצלום זה עם הטבעת הניסיון (חלקו התחתון) ניתן לו כיממה לפני עדותו בפנינו (ראה נ/285, עמ' 11; פרוטוקול עדותו, בעמ' 1613 - 1614, 1641 - 1642).

בנסיבות בהן קביעת המומחה קופר נעשתה על אתר לא באורח מדעי וללא ציוד מעבדתי, אני מוצא שלא ליתן לה משקל, בפרט שעה שקביעת המומחה שור ביחס לעקבה זו, מכל מקום, אף היא אינה בעלת משקל גבוה לעניין זיהוי נעל הנאשם.

ד. סיכום ההשוואה בין המומחים:

כפי שראיתי לציין לעיל באשר לחוות דעתו של ד"ר שור ועדותו בפנינו, הרי אין ספק בעיני כי חוות דעת שור מעמיקה יותר, מסתמכת על הסולם האירופאי בדרגות איכות נדרשות בצורה מדעית, מדובר בהיבט נדרש בבדיקת נעליים מסוג הבדיקה כפי שנעשה כאן ע"י מר שור, מר שור היה זהיר הן בחוות דעתו והן בעדותו וראה לדרג את ההתאמות בנקודות השונות בין הנעליים לטביעה על הג'ינס.

לעומת זאת, מר קופר ראה, כפי שצוין, את "חצי הכוס הריקה" באופן מוטה ולא מקצועי ככל שיכול היה ואולי אף הונחה, לא הסתמך על טבלה מדעית למעשה, חקירתו הנגדית מלמדת כי גם טענתו לסולם אנגלי כביכול אין בה ממש, למעשה הינו מסכים כי אפשרי שמדובר בנעלי הנאשם עם ההבדלים שציין.

שני המומחים סמכו ידיהם על ההנחה המבוססת, לפיה כל טביעות הנעליים על גבי מכנסי המנוחה נוצרו ע"י זוג נעליים אחד – כל העקבות נמצאו בסמיכות על אותו פריט לבוש והעידו על נעל בעלת מאפיינים מסוימים, לפיכך הגיוני כי הותרו ע"י אדם אחדולא שלושה. גם המרחק והזויות בין העקבות מצביעים באופן הגיוני על טיפוס אדם בשתי רגליו על גבי הגופה, עמידה מהצד ולאחר מכן פניה לעבר הדלת (כיוון הקפיצה - יציאה מהתא).

מאחר ובכל עקבה נמצאו פרטים ואינפורמציות חלקיות, הבהיר המומחה שור כי לאור ההנחה כי מדובר בזוג נעליים אחד, הרי שניתן לצרףאת הנתונים כולם לכדי עקבה אחת, צירוף נתונים זה צמצם את אוכלוסיית הנעליים היכולה להותיר את העקבות באופן דרמטי, כאשר נמצא כי זוג נעליי הנאשם נמנה עם אוכלוסייה מזערית זו.

מאידך, המומחה קופר התעלםלמעשה ממכלול הנתונים, ניתח את מסקנתו ביחס לכל עקבה ועקבה, תוך התעלמות מהמכלול וכאמור, תוך מספר כשלים מקצועיים ולוגיים.

קופר "תמך בהצעה" כי לא נעלי הנאשם הן אלה שיצרו את העקבות, עם זאת הכירבעובדה כי הפגמים בהתאמהאשר הובילו אותו למסקנתו זו, יכלו להיגרם כתוצאה מתזוזת הנעל, מרקם הג'ינס וכו', משמע לא שללאת ההנחה כי העקבות נוצרו ע"י נעלי הנאשם.

נציין, כי העקבה על הג'ינס של המנוחה לאתאמה לאף אחד מזוגות נעלי החשודים והמחלצים (ראה ת/364, מסמך 77), ראה ההשוואה הראשונית באמצעות הטבעת נסיון אשר מצאה התאמה בין נעלי הסלמנדר לבין העקבות על מכנס המנוחה (ת/364, מסמך 76, מסמך 78; עדות שור, עמ' 473 לפרוטוקול).

ראה לענין זה השחזור, אליו לאהתייחס מר קופר, בו מדגיםהנאשם דריכה על המנוחה אשר לבשה את מכנסי הג'ינס.

קופר טען כי לא נמצאו באותה העקבה פסים ועיגולים יחדיו, עובדה שאינה נכונה, כפי שניתן לראות במצגת בעניין עקבות 2 ו-5.

עוד קבע כי "אין וודאות" כי מדובר בנעלי הנאשם, בין היתר בשל העובדה כי לא הצליח לראות היטב את הלוגו, על אף שכאמור השתמש בהטבעת נסיון שאינה תקינה ולמרות העובדה כי נעלי הנאשם היו בלויות ושחוקות (כיתוב הלוגו בנעל שמאל שחוק לגמרי, ובנעל ימין- באופן חלקי- ניתן לראות רק את אותיות MANDER).

זיהה בעקבה אחת את מרבית הפגמיםשזיהה המומחה שור, אך לא העניק לכך משקל במסקנתו הסופית. בנוסף נקט בגישה לא אחידה ועקבית ביחס למסקנותיו- בתחילה קבע (לעניין עקבה 1), כי "יש לו ספק" אם הנעל הותירה את העקבה, בהמשך- "סביר יותר שהם לא הותירו את העקבה", לא ברור מדוע מסקנת המומחה קופר, באשר לרמת הוודאות, נחלשת.

לגופו של עניין, ככל שנמצא פער בין הערכות המומחים, נמצא כי מסקנת המומחה שור הינה מעוגנת ומוצגת בתמונות בהן חזינו בדבריו עין בעין, מסקנותיו לא נסתרו (בהקשר זה יוזכר שוב, כי המומחה שור לאנחקר חקירה נגדית כלל בעניין עקבות 2-6), המומחה קופר מעולם לא שללאת העובדה (הן בחוות דעתו והן בעדותו), כי נעלי הנאשם הן שהותירו את העקבות (ראה, שם ע' 1630 לפרוטוקול, ש' 18, ראה לעיל), לא הצביע על סוג נעליים אחר היכול להותיר את הסימנים ומבחינה מעשית, לא הצליח לערער ולו במעט את יסודותיה האיתנים של חוות דעת מטעם המאשימה.

ובאשר לסולם הרי שנינו לעיל, וראה: "הייתי צריך להשתמש בטבלה האירופאית ולא השתמשתי בה"(עמ' 1629 לפרוטוקול, ש' 26).

מר שור עמד על הפגמים וההתאמות.

בעקבות 1-3 התאמה סוגית ופגמים יחודיים, תוך קביעה כי אפשרי בהחלט שהן נוצרו ע"י נעל שמאל של הנאשם, לגבי שלוש העקבות האחרות, התאמה בדגם ובגודל (התאמה סוגית), לחלקים מקבילים בנעלי הנאשם והקביעה כי אפשרי שהן נוצרו ע"י נעליו של הנאשם.

בסופו של יום (ת/362, ס' 2; עדותו בעמ' 496 – 497 לפרוטוקול), מסקנתו, כי מדובר בסבירות גבוהה מאודכי נעלי הנאשם הותירו את העקבות על הג'ינס, כשמסקנתו זו לסבירות גבוהה מאוד עלתה דרגהעקב נדירות הנעל לפי ממצאי פעולות המחקר והחיפוש.

אין חולק על מקצועיותו ונסיונו של מר שור, כפי שמצאו ביטויים הן בחוות הדעת ת/362, הן בעדות מר קופר עצמו, הן מתוך ת/765, ספרו של בודזיאק והן העובדה שהיה בצוות קביעת סולם הנתונים, ואף במאמרו של מר שור אשר מר קופר טרח אף להביאו לבית המשפט (ת/770).

מר שור הינו מומחה בעל שם בינלאומי למעשה לטביעות נעל, פרסם מאמרים רבים, לרשותו מעבדה השוואתית רחבה ביותר, פעל בחוות דעתו בזהירות יתרהעל פי הסולם האירופאי אותו ציינו לעיל, בחן את 6 העקבות אותן בודד אחת לאחת תוך ציון מפורט של דרגה, איכות והתאמה ועד למסקנתו הסופית כפי שצוינה לעיל.

מעבר לכך, עשה מר שור בעת מתן עדותו, רושם מצוין ומהימן, ניכר בו כי האמת נר לרגליו, מקום בו לא ראה התאמה או התאמה חלקית, טרח לציין זאת, הן בחוות דעתו והן בעדותו, ראה להבהיר בצורה מדעית את הדרגות אשר קבע ועד למסקנתו הסופית.

כאן המקום לדחות את השתלחות ב"כ ההגנה בסיכומיו במומחה שור, וקביעתו כי מסקנות שור בבחינת "דמיון פרוע ואחיזת עיניים", הטענה לפיה על כתפי שור הונחה משימה "לאומית" לספק קרש הצלה לשמה וגאוותה של המשטרה, מקוממת ובפרט נוכח עבודתו האמינה והמורכבת כמפורט לעיל.

(הסנגור נקט לא פעם בסיכומיו, לשון שאיננה יאה, בלשון המעטה, כמי שבא בשערי ביהמ"ש. זכותו ואף חובתו של הסנגור לעשות הכל למען מרשו, אולם עדיין, מרחק רב בין חובתו זו לבין הלשון בה נקט לא אחת בסיכומיו).

לעומת שור, מר קופר לא השתמש למעשה בסולם מדעי ראוי ובסופו של יום, לא שלל את האפשרות כי נעלי הנאשם הן אשר הותירו את העקבות.

לטעמו, דווקא משקל ההבדלים גובר על משקל ההתאמה (ראה חוות דעתו, נ/285, עמ' 14).

אין ספק, כי מומחיותו של מר קופר בתחום הנעליים נופלת משמעותיתמזו של מר שור, המומחה קופר עוסק בזכוכית וסימני כלים, פרסומיו אינם בתחום הנעליים, גם ההרצאות אשר אליהן מכוונת חוות דעתו בהיבט כישוריו, מלמדת על 3 הרצאות אורח ותו לא.

מעבר לעובדה שאין ספק כי מומחיותו של מר שור רבה יותר, הרי תשובותיו של מר קופר בחקירתו הנגדית וכפי שעמדתי עליהן לעיל, מדברות בעד עצמן כאשר לכך נוסיף את העדרמפתח מדעי ממשי למעשה לקביעותיו, בעודמר שור נותן לכל עקבה ועקבה דרגת ודאות בהתאם לסולם ובהמשך אף משקלל, קובע מדרג ורמה, הרי בחוות דעת מר קופר לאמצאתי מפתח כלשהו וחקירתו הנגדית מאששת זאת.

טענתו כביכול ל"סולם אנגלי" נשללה אף היא ולמעשה מדברת בהפניה שערך דווקא המומחה שור במסגרת הוועדה האירופאית ולא אחרת (ראה ת/770, עמ' 256 – 257).

אין בפנינו ביאור כלשהו לסולם האנגלי כביכול ויתרה מכך, בחוות דעתו ובתשובותיו של מר קופר למדתי כי הן לאנבנו, נוסחו ודורגו אף לא לפי הסולם האנגלי, מדובר בקביעות לא מדעיות רובן ככולן, בלשון המעטה אומר כי חוות דעתו לא פעם מדברת בלשון שאינה יאה למומחה (ראה למשל: נ/285, עמ' 10 באשר לעקבה 1, ראה בהמשך נ/285 באשר לעקבה 2, ראה דבריו באשר לפגם לו טען בעקבה 3, נ/285, עמ' 11, ראה הדגמים בעקבה 1 תוך ציון המיקום אך לא דיוק בגודל, נ/285, עמ' 13).

ראוי לציין כי המומחה, מר קופר, נשאל שוב ושוב באשר לאי השימוש למעשה בסולם מדעי כהלכתו וסופו של דבר, הסכים כי היה עליו להשתמש בטבלה האירופאית והביע צער.

בצדק מציינות ב"כ המאשימה את העובדה, כי לשונו בחוות הדעת אינה תואמת את תשובותיו בחקירה, כדוגמא חשובה באשר לעקבה 1, לה חשיבות יתרה כפי שראינו באיכותה ובהתאמתה, קבע כי ההבדלים אותם מצא, מעוררים ספק כי נוצרו ע"י נעל שמאל של הנאשם, בעוד שבחקירתו הראשית ע"י הסניגור, טען כי נעשתה ע"י נעל אחרת (השווה עדותו, עמ' 1609 לפרוטוקול; וחוות דעתו, נ/285, עמ' 10 ו – 13).

כאשר נשאל על כך טען, כי מדובר בניסוח לא ראוי.

בל נשכח, עסקינן במומחה.

סולם הדרגות בר חשיבות רבה ומצא לו עיגון בפסיקת בתי המשפט, סולם זה כאשר מדובר בראיה פורנזית חשוב ביותר, מדובר בבחינה מדעית לרבות בקביעת האיכות, הדרגה, ההתאמה ועד לקביעה במדרג כזה או אחר וכפי שעשה בזהירות רבה המומחה שור.

מר קופר לא השתמש בסולם ודאויות בחוות דעתו כפי הצריך, אין כמובן מניעה להשתמש בסולם האנגלי, כפי שניסה לטעון שעשה, אך למעשה לא השתמש בסולם כלשהו, עבודתו מערבת מושגים, לשון לא מקצועית במושגים מקצועיים, אי התייחסות לפרמטרים חשובים הן בצילומים, הן בזירה, הן למשל השחזור.

בסופו של יום, השוואה מדוקדקת בין חוות הדעת מלמדת, כי אין הבדל מהותי בין ממצאי מר שור כממצאים אובייקטיבים לבין ממצאי מר קופר.

זאת מעבר לעובדההחשובה בדבר הרמה הגבוהה של ההתאמה בפגמים היחודייםבנעל דווקא וההתאמה בעקבה 1, כדי כמעט ודאות למעטספק "תיאורטי".

ה. נדירות נעל הסלמנדר:

יאמר כבר עתה, אימוץ מסקנת המומחה שור, לפיה "קיימת סבירות גבוהה" שזוג נעלי הנאשם הותיר את כל העקבות (דרגה שכאמור, מצביעה על רמת זיהוי כמעט וודאית) מצמצמת הצורך בדיון כאן. במידה ונמצאה התאמה בין עקבה מסוימת למכנסי המנוחה, עקבה שאיננה בעלת מאפיינים סוגייםאלא בעלת מאפייניפגמיםייחודיים וספציפייםלנעל הנאשם, אזי ניתן לאמת את הקביעה כי הנאשם דרך על המנוחה. עם זאת, יכול למעלה מן הדרוש, אדון בנתוני שכיחות הנעליים מסוג זה, לחיזוק הקביעה כי הנאשם אכן הותיר את העקבות.

1. התאמת העקבות לדגם נעלי הנאשם ללא מציאת דגמים אופציונאליים נוספים:

בחוות דעתו של המומחה שור נקבע כי נעליים מדגם נעלי הנאשם, הן היחידותהמסוגלות להותיר עקבות כדוגמת אלו שנמצאו על מכנס המנוחה ויודגש, המומחה שור הגיע למסקנתו אחר שחיפש וסרק סוליות בעלות מאפיינים דומים ממאגר הכולל כ- 5,000 דגמי נעליים, בנוסף לכמה אלפים נוספים של דוגמאות אשר תועדו מזירות עבירה שונות ולאחר פנייה לעמיתים בחו"ל בחיפוש סוליות בעלות מאפיינים דומים, לרבות כל המזפי"ם המנויים באתר מומחי הנעליים של האיחוד האירופי וה- F.B.I בארה"ב (ת/362 ע' 5 סעיף 3, ע' 522,479, 497-498 לפרוטוקול, בנוסף לשאלון שהפנה ראה להלן).

המומחה קופר קבע אף הוא כי אף אחדמהדגמים אשר נצברו במאגר המומחה שור לא יכל להותיר את העקבות על מכנסי המנוחה, לא הצביע על דגם אחר (ממאגר החברה בה עובד או מכל מאגר אחר) היכול להתאים לסימנים על המכנס, הכיר בעובדה כי שאלת קיומו של דגם נוסף המתאים בדפוס לנעל הנאשם הינה שאלה רלוונטית כן ציין כי אכן ביצע חיפוש במאגר הכולל כ- 800 נעליים ולא מצא דגם דומה, אולם משום מה לא ציין זאת בחוות דעתו (נ/285 ע' 13 סעיף 5, ע' 1634-1636 לפרוטוקול).

2. נדירות נעל הסלמנדר בישראל:

אין חולק על העובדה כי נעלי הנאשם נרכשו באוקראינה ולא בישראל ונמסרו לנאשם (במצב משומש) ע"י חמו. בנוסף, הנאשם לא חולקעל העובדה כי נעל נעליים אלו ביום הרצח (ראה הודעת חמו של הנאשם ולדמיר גרשייב ת/697, עדות הנאשם- ע' 1162 לפרוטוקול).

כאן יש להזכיר בנוסף את הסקר שערך המומחה שור בקרב כ- 58 חנויות נעליים באזור הצפון, ממנו עולה כי מרבית המוכרים לא הכירו את סוג הנעליים. אף לא אחתמאותן החנויות מכרה נעליים מחברה זו בעת עריכת הסקר, בעלי חנויות מרשת "גלי" מסרו כי בעבר מכרו נעלי סלמנדר לנשים (ראה ת/364- מוצג 51 לתיק העבודה, ת/271, ת/272, ראה הסקר ת/372), כאשר חנות "גלי" אחת, ציינה כי מכרה נעליים תוצרת "סלמנדר" בעבר (ראה בנוסף ת/274 מזכר רס"מ אסרף מרדכי מיום 14.01.07).

מר שמעון הורביץ, מנהל חברת "נעלי בריל" (חברת האם של רשת "גלי") האחראית לייבוא כ- 15% משוק הנעליים בישראל ושיווק כ- 8% משוק זה, אישר כי נעשה משלוח אחדלארץ אשר כלל נעלי סלמנדר. המשלוח הכיל כ- 926 זוגות נעליים במידות 41-43 (הרלוונטיות לעקבה על מכנסי המנוחה), בעדותו בפנינו פרט כי משלוח זה כלל עשרות בודדות של נעלי סלמנדר לגברים, כאשר כלל לא ברור כמה זוגות נעליים אם בכלל, היו בעלות סוליה דומה לנעלי הסלמנדר אותם נעל הנאשם.

צוין כנתון כי שוק הנעליים הישראלי (לא רק זה הנמכר) מוערך בכ- 50 מליון זוגות נעליים.

עוד ציין כי ככל הנראה השם "סלמנדרה" הוא שיבוש של חברת "סלמנדר", כן, העריך כי נעליים כנעלי הנאשם, לא נמצאים יותר על מדפי חנויות שכן סולייתם עשויה פולימרים אשר מתפוררים עת שהות על מדף. מאחר וסוליה זו יוצרה עד שנת 2001, הרי שהסבירות כי ניתן לרכוש נעליים תקינות כאלה נמוכה (ראה ת/364- מוצג 52, ע' 884-890 לפרוטוקול).

המומחה שור פנה למז"פ הגרמני אשר קישר אותו לאדם בשם סיברט- מנהל בחברת סלמנדר, לדבריו, ייצור הדגם של הסוליה הופסק בין השנים 2000-2001, כאשר בשנת 2004 החברה הפסיקה את ייצור הנעליים כליל (תרגום המסמך- ת/ 275). ממידע שאסף המומחה שור מיבואני ויצרני נעליים עולה כי אורך חיי סוליה שלא ננעלה ומצויה על המדף- כשנתיים, לפיכך מסקנתו היא כי בשנת 2003 או 2004 לכל המאוחר,איןלצפות כי חנות תחזיק ברשותה את דגם הסוליה הזה.

מאחר וברישומי חברת "סלמנדר" הופיע שם של לקוח ישראלי בשם "נעלי בלמונדו", ניסה שור לברר נתונים אודותיה מהם עלה כי במשרדי מע"מ ומס הכנסה, לא נרשמו תנועות עסקיות בחשבונה של החברה, מר הורביץ מעולם לא שמע על חברה זו, אף ציין כי במסגרת קשריו עם חברת סלמנדר קיבל בלעדיות על ייבוא המותג ועל כן לא סביר כי חברה זו שיווקה סטוקים של נעליים בארץ באמצעות חברה אחרת (מוצג 49 לתיק העבודה- ת/364 וכן ע' 887 - 886 לפרוטוקול).

עוד הפיץ המומחה שור שאלון בקרב תיבות דואר אלקטרוני של כ- 10,000 שוטרים (ת/ 372). בסקר נשאלו על נעליים מתוצרת חברת "סלמנדר" המצויות ברשותם, או אם הם מכירים אנשים אחרים שברשותם נעל כזו. לסקר ענו 882 שוטרים, מתוכם 68 יוצאי מזרח אירופה, מכלל העונים לשבעה היו נעליים מתוצרת חברת סלמנדר, תשעה, הכירו אנשים שברשותם נעליים כאלה.

עוד עולה כי כל הנעליים נרכשו באירופה, מלבד זוג אחד של נעלי כפכפי נשים שנרכשו בחנות של "גלי" בשנת 2005. מתוך כל השישה עשר, רקארבעהעדיין מחזיקים בנעל זו ורק אחד מחזיק נעל הזהה בדגם לנעל הנאשם, לדבריו, נעל זו קיבל במתנה ממכר שקנה לו אותן ברוסיה והיא אינה בשימוש מאחר ואינה אופנתית.

הנעל שאותרה בסקר צולמה (תמונה 1 ת/ 372) ועליה הכיתוב "SALMANDER" כאשר בהטבעת הניסיון נראה כי על נעלו של הנאשם רואים בבירור את הכיתוב "MANDER" ולפניהם מה שנחזה להיות האות A, כפי המומחה שור הכיתוב שחוק אולם על פניו האות A אינה מצויה לפני האותיות MA בנעל הסלמנדר שנמצאה בסקר (עמוד 524 לפרוטוקול).

בכל התכתובות והמסמכים השונים, לרבות מסמכי חברת "סלמנדר" אויית השם עם האות A לאחר האות L מלבד בנעל שאותרה בסקר.

הסקר חיזק את מסקנת המומחה שור כי אכן, מדובר בנעל נדירה אשר ככל הנראה מעולם לא נמכרה בישראל, הנעל יוצרה רק בשלוש מדינות- אוקראינה, ברזיל ומדינה אירופאית נוספת.

סיכומו של עניין, גם אם לא ניתן לשלול הימצאות נעל מדגם נעל הנאשם בישראל, הרי שהסבירות לכך נמוכה עד אפסית.ככל הנראה נעלי הנאשם כלל לא נמכרו בישראל, במידה וקיימות בארץ הרי שהובאו באופן אישי מאחת ממדינות אירופה וממדינה ממדינות חבר העמים, בפרט.

המידע שהובא לעיל הינו בעל השפעה רלבנטית משמעותית בעניין אימוץ חוות דעתו של המומחה שור שכן מצאנו להכריע כי נעליים ממותג "סלמנדר" ומדגם אותו נעל הנאשם, הותירו את העקבות על מכנסי המנוחה. לאור האמור, האפשרות כי במועד הרצח, נעל אדם נוסף נעל מסוג זה בדיוק (נעל שכאמור נדירה מאוד בישראל) ונמצא אף הוא בבית הספר בו ארע הרצח, הינה אפשרות קלושה עד אפסית.

להבנת ההסתברות האפסית לעובדה כי לא נעלי הנאשם הם אלה שהותירו את העקבות, יפים הסבריו של המומחה שור בעדותו בפנינו:

"אפשר לתת דוגמא לבעיית צמצום האוכלוסיה, זו דוגמא שלא שייכת לנעליים, אם אני נכנס לחדר ומגלה על המחשב שלי את האות "א" ואומרים לי שתינוק עבר במסדרון והקליד אות אחת על המסך ויצא "א" זה אפשרי, אם אגלה על המקלדת את האותיות "אבא" ויגידו לי שהוא עמד והקליד 3 אותיות ויצא אבא, עדין זה אפשרי אבל בסבירות יותר נמוכה, אבל אם אכנס לחדר ואגלה שכתוב "יצאתי להפסקת צהריים, אחזור בעוד שעה" ויגידו לי שתינוק ישב והקליד לתומו את האותיות למרות שניתן לחשב באופן מתימטי מה ההסתברות להקליד כל כך הרבה פעמים את האותיות הנכונות, ברור לדעתי שהמסקנה הסבירה תהיה כי מישהו הקליד את האותיות ולא נוצרו באקראי, דבר דומה הוא בצמצום אוכלוסיית הנעליים שיכולה הייתה להותיר את העקבות".

(עמ' 499 -498 לפרוטוקול).

3. אפשרות עריכת סקר נעליים בקרב תלמידי בית הספר:

ניסיון ההגנה אינו עומד בנסיבות כאן לבסס את האפשרות כי העקבות נותרו ע"י אחד מתלמידי בית הספר. משקבענו כי הנעל שהותירה את העקבות הינה במידה 41-43 (מידת נעל שלרוב ננעלת ע"י אדם מבוגר) והינה מסוג אשר לא קיים כמעט בארץ, נעל בלתי אופנתית בעליל, בעלת סגנון מזרח אירופאי, הרי שהסיכוי כי תלמיד מתלמידי בית הספר נעל אותה הינו בעל סבירות נמוכה.

חרף האמור והמפורט בהרחבה, ולמרות העובדה כי המומחה קופר הודה למעשה כי לא כל החומר בעניין נדירות הנעליים הונח בפניו, המשיך האחרון לדבוק בטענה כי ראוי היה לבצע סקר בין נעלי תלמידי בית הספר.

מבחינה טכנית המידע שיכול היה להניב סקר שכזה מוטל בספק, ניתן להניח שככל שתלמיד נטל חלק ברצח, הרי שלא ימסור את נעליו כסיוע לעריכת הסקר, ויודגש, נעלי הנאשם לא הובאו מיוזמתו לחוקרי המשטרה אלא נתפסו בביתו של ראובן ג'נאח, זאת אף בטרםהתברר כי נותרו עקבות כלשהן על מכנסי המנוחה.

סוף דבר, העובדה כי מדובר בנעל חריגה ונדירה לא נסתרה בפנינו, עובדה המחזקת, את מסקנת המומחה שור כי במכלול הנתונים, "קיימת סבירות גבוהה" כי נעלי הנאשם הותירו את העקבות, או כלשונו: "הספק שנותר הוא תיאורטי בלבד"(עמ' 487 לפרוטוקול, ש' 27).

ולכך נוסיף כסוף פסוק לענין זה, את מאמרו של אבט (ת/771) בדבר נעל אשר לא זוהו בה פגמים יחודיים אלו בשל נדירותה אובחנה כ – “very strong support” הרי, קל וחומר ובדגש, במקרה שלנו !!

ו. ערכה של הראיה:

עוד מקדמא דנא סברו בתי המשפט, כי עקבות נעליים ובהן סימן או פגם מיוחד, הינן אמצעי זיהוי עליו ניתן להישען לצרכי הרשעה (ראה למשל ע"פ 179/62 צוקרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה,פד"י ט"ז 2537, בעמ' 2538 (1962); ע"פ 251/63 אבו-ניל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י י"ח(1) 253, בעמ' 268 (1964)).

עם התפתחותן של בדיקות הזיהוי, אמינותן והציוד המעבדתי המשמש להן, בדיקות אשר יכולות להעיד באופן מדויק יותר על סימנים אופייניים או ייחודיים שונים בנעל, יפה שימוש זה שבעתיים. כעת, מצויים אנו בפני מציאות משפטית בה ניתן לבסס את הרשעת הנאשם על סמך קביעה מדעית של התאמה ברמה גבוהה של וודאות, אף כראיה יחידה.

כך למשל בת"פ (ב"ש) 8274/03 מדינת ישראל נ' ביטון(לא פורסם, 01.09.05), נסמך ביהמ"ש על חוות דעתו של המומחה שור, אשר קבע כי "קיימת סבירות גבוהה" באשר להתאמת עקבה יחידה חלקית וקלושהשנמצאה בזירה, לנעליו של הנאשם. נקבע כי דרגת התאמה שכזו הינה, למעשה, ברמת וודאות שמעבר לספק סביר כך שדי בה להרשעת הנאשם.

ויוזכר, בהשוואה, קביעת המומחה שור בענייננו הינה ברמת זיהוי גבוהה יותר ("קיימת סבירות גבוהה מאוד").

בע"פ 3341/93 מרדכי אשכנזי נ' מדינת ישראל, תק-על 94(1) 522 (1994) קבע בית המשפט העליון,

כי דרגת הוודאות "אפשרי":

"הינה "רמת הכניסה" בלבד לתחום ה"זהות" הפוזיטיבית וקיימות שלוש רמות וודאות גבוהות היימנה. עם זאת – המדובר בקיומה של זהות "פוזיטיבית", המבטאת זהות מוחלטת של הסוג, המידה והיצרן של הנעל; ובקיומו של סימן "מייחד"... רמת הזהות של "אפשרי" אינה נוטלת מן הטביעה את כוחה הראייתי אלא אך מפחיתה ממשקלה; ובהתחשב במשמעותו של "אפשרי"... נותר ל"זהות" שנקבעה משקל ראייתי נכבד, אשר די ב"חיזוקו" בראייה נוספת כדי לבסס עליו את קיומו של הקשר..." (יובהר, כי מאז מתן פסה"ד, נקבעה דרגת זיהוי נוספת - "זאת הנעל").

במקרה דנן, בו דרגת הוודאות גבוהה בשלושדרגות מדרגת הזיהוי "אפשרי", בהתחשב במשמעות דרגת הוודאות, ובשים לב לעדותו המהימנה והמקצועית של המומחה שור כי הספק להימצאות נעל אחרת שהותירה את הסימנים הינו ספק תיאורטי בלבד(ובשים לב לנדירות הנעל), הרי שבפנינו ראיה של ממש במכלול המוביל להרשעת הנאשם, תוקף "לחיזוקים", "דבר מה", ופרטים מוכמנים להודאותיו ככאלה.

לעקבות הנעליים ככאלה משמעות ראייתית כ"דבר מה" להודאת הנאשם, לאמור בדרגה גבוהה מהנדרש, זאת אף מעבר לראיות האחרות והפרטים המוכמנים שכן מדובר, למעשה, בראיה פורנזית, עצמאית בזירה המצביעה על הנאשם.

מדובר בעקבות נעליים של הנאשם בסבירות גבוהה מאוד, מוטבעות בדם על הג'ינס של המנוחה.

אין חולק, כמבואר לעיל, כי הנאשם נעל את הנעליים ביום הרצח.

על כל אלה אוסיף ואציין כמבואר לעיל, העד שור עשה רושם מצוין בעדותו בפנינו, מעבר לחוות דעתו ותשובותיו בחקירותיו בבחינת דבר דבר אפון על מקומו ובצורה מדוייקת, מדעית, זהירה והגונה כמפורט לעיל, עשה כאמור רושם מהימן ביותר. לעומתו, העד קופר העיד כמי שקפאו שד, לא דייק, לא בדק כהלכה ובאורח שאינו יאה למומחה, חזר בו ו"התקדם" באורח עדותו עם שאלות ב"כ המאשימה (והרי במומחה עסקינן) ועשה רושם מהוסס ורע כמומחה.

סיכומו של דבר, אני רואה לקבל את חוות דעתו של מר שור וגם את עדותו בפנינו בבית המשפט על פני חוות דעתו ועדותו של מר קופר וכמבואר לעיל.

י"ד. ראיות פורנזיות נוספות בזירה:

לבד מטביעות נעליו של הנאשם, כפי שהורחב בפרק עקבות הנעליים על מכנסי המנוחה, לא נמצאו ראיות פורנזיות נוספות הקושרות את הנאשםפוזיטיביתלזירה.

כאן יש לזכור - העדרם של ממצאים פיזיים, אינו בהכרח ראיה לכך שהנאשם לא פגע במנוחה, שהרי "העדרם של ממצאי מעבדה אינו מהווה ראיה משכנעת להבדיל מהימצאותם של ממצאים שכאלה"(ע"פ 6371/05 וגנר נ' מ"י(לא פורסם), 9/7/06 (להלן: "ענין וגנר").

בניגוד לטענת הסנגור, הפוטנציאל הראייתי שגלום היה בבדיקות נוספותאשר היו קושרות את הנאשם ישירות לרצח יכול היה לסייע לתביעה אולם לא לפטור את הנאשם.

אכן, ניתן להעלות תרחישים נוספים להימצאות ממצאים פורנזיים נוספים בזירה, אולם כלל נקוט בידנו כי:

"אין בהעלאת השערות היפותטיות, אשר אינן מבוססות בחומר הראיות, כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם"(ראה למשל: ע"פ 5793/02 דוד נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 27.10.2003).

צודק הסניגור בטענותיו, כי בזירה לא נמצאו ממצאים אחרים כדי ראיה פיזית – אובייקטיבית הקושרת את הנאשם דווקא לרצח המנוחה.

אין בנמצא ממצאי ד.נ.א, אין ממצאים ביולוגיים, אין טביעות אצבע, ולבד מעקבות הנעליים כפי שהורחב בפרק שייוחד לכך לעיל, הרי שלעניין ממצאים בזירה כזירה, הצדק עם הסנגור.

עם זאת בנסיבות כאן, הממצאים שנמצאו, ככל שקושרים אנשים אחרים לנוכחות בזירה, אינםראיות בעלות פוטנציאל של זיכוי ואינןיכולים לעמוד ולקיים ספק כלשהו באשמת הנאשם, נוכח מכלול ראיות התביעה במכלול תיק זה.

(1) השערות שנמצאו בזירה:

בזירה נמצאו עשרות שערות כאשר כאן יש לחלק את הדיון לשני חלקים: השערות שנמצאו בכף ידה של המנוחה, קירות ודלת התא מבפנים, לעומת עשרות השערות האחרות אשר נמצאו בזירה ובעיקר על בגדי המנוחה, שערות אלה נתפסו באמצעות מחברות לדגימת סיבים (להלן: "מדסי"ם").

לעניין השערות שעל המדס"ים יובהר, כי מדובר בכמות גדולה של שערות (חלקן שערות גוף), שנמצאו על בגדי המנוחה.

המומחית חניתה גרנט (להלן: "גרנט") החלה בהליך הבדיקה, מרבית השערות לא הכילו שורש המאפשר בדיקת ד.נ.א גרעיני, שערה אחת החילה חומר גרעיני ונמצאה תואמת לד.נ.א המנוחה (ראה חוות דעתה של מיה פרוינד, ת/400), שערות אחרות הושוו ע"י גרנט בבדיקה חזותית במיקרוסקופ ונמצאו לא מתאימות לשיער הנאשם, מספר שערות נוספות אשר נתפסו באמצעות המדסי"ם נשלחו לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב, נמצא כי שתיים מהן תואמות לד.נ.א המנוחה ואחת לא מתאימה לד.נ.א המנוחה או הנאשם.

יובהר, כי בדיקות אלו הופסקו בהוראת גרנט, אחר שהתברר לה כי הנאשם, שהוא החשוד היחידי, עבד למעשה בביה"ס ומשכך אף אם תימצאנה שערותיו בזירה, אין לכך חשיבות ולא ניתן לקשור את הנאשם לרצח (ראה עדות גרנט בעמ' 1536 לפרוטוקול; וכן נ/250, עמ' 9, סעיף 19).

באופן טבעי, תימצאנה על בגדי אנשים שערות רבות המועברות אליהם במגע ישיר או עקיף (ראה עדות גרנט בעמוד 1535 לפרוטוקול), כך למשל, נמצאו גם שערות בעלי חיים בתא הרצח (ראה טבלת סיכום בדיקת שערות המצורפת לת/677).

לאור עובדה זו ומשלא ניתן לקשר קיומן או העדרן של שערות אלה לעובדת נטילת חלק ברצח, הרי שאין נפקות לממצאים הנוגעים לשערות שנתפסו על המדסי"ם.

לעניין השערות הכהות הארוכות שנמצאו על ידי המנוחה ובתא:

א. השערות שנמצאו:

נלקטו 21 שערות כהות וארוכות: 15 בכף ידה השמאלית של המנוחה ( סימון גרנט- B2 1-15), 1 בכף ידה הימנית (A2), 4 על דלת התא בצידה הפנימי (A1 2-5) ואחת על קיר התא מצידו המזרחי (B1) (ראה נ/250, עמ' 1-2; וכן טבלת סיכום בדיקת שערות המצורפת לת/677).

ב. ממצאי בדיקת ה.ד.נ.א:

מתוך 21 השערות, ב- 13 שערות נמצא שורש המתאים לעריכת בדיקת ד.נ.א גרעיני. הבדיקה נערכה ע"י ד"ר מיה פרוינד וממנה עולה כיכלאותן שערות מהן הופק פרופיל ד.נ.א, תאמו לפרופיל המנוחה (ת/695, עמ' 23).

ג. ממצאי בדיקת גרנט:

כל השערות נבדקו ע"י גרנט בבדיקה מורפולוגית- חזותית, בה נבחנו במיקרוסקופ השערות למול שערות ביקורת שנלקחו מהמנוחה.

לגבי 4 שערות (A1-5, B1, A2, B2-12) נמצאו מאפיינים דומים לשיער המנוחה.

לגבי שערה B2-11, לא נקבע ממצא חד משמעי, נמצאה התאמה חלקית.

לגבי 3 שערות (B2-12, B2-13, B2-14) קבעה גרנט כי אינןמתאימות לשיער המנוחה (עמוד 1542 לפרוטוקול; וכן עמ' 9-6 לנ/250).

ד. ממצאי הבדיקה המיטוכונדריאלית (ת/676):

כל השערות מהן לא ניתן היה להפיק פרופיל ד.נ.א (8 במספר), נשלחו לאחר בדיקת גרנט לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב (סימון השערות- A1-5, B1, A2, B2-11, B2-12, B2-13, B2-14 , B2-15 – ראה עמ' 9, סעיף 20, לת/250).

חוות הדעת נערכה ע"י המומחית טרי מלטון ביום 25.02.08, אשר קבעה לגבי כלהשערות כי אין לשלול את המנוחה כתורמת (או מי מבני משפחתה מצד האם).

משמע, אותן שלוש השערות לגביהן קבעה גרנט, כי אינןמתאימות לשיער המנוחה (B2-12, B2-13, B2-14), נמצאו כאלה שלא ניתן לשלול את היותן של המנוחה, כפי הבדיקה המיטוכונדריאלית.

ה. אימוץ ממצאי הבדיקה המיטוכונדריאלית:

קביעתי היא, כי הן מהבחינה האובייקטיבית והן מהבחינה הסובייקטיבית, יש ליתן עדיפות לבדיקה המיטוכונדריאלית על פני בדיקתה של גרנט.

אובייקטיבית – נראה כי במדרג האמינות של בדיקות השוואת שערות, הבדיקה המיטוכונדריאלית ממוקמת לאחר בדיקת ד.נ.א גרעיני, אולם קודמתלבדיקה המורפולוגית.

בבדיקה מורפולוגית, בוחן הבודק במיקרוסקופ את השערות העומדות לבחינה ומשווה שערות אלו למספר שערות ביקורת אשר נלקחו מהתורם. מדובר בבחינה בעין אשר נעשית ע"י המומחה עצמו.

לעומת זאת בדיקה מיטוכונדריאלית הינה בדיקה מדעית - בעוד שד.נ.א גרעיני מורכב משני הורים, הד.נ.א המיטוכונדריאלי נמצא ביחידות שמחוץ לגרעין ומועבר מהאם לכל ילדיה, לפיכך בדיקה זו אינה מבחינה בין קרובי משפחה מאותה שושלת מצד האם אולם יחד עם חיסרון זה מדובר בבדיקה מדעית ומדוייקת.

כשנשאלה המומחית גרנט אודות מדרג זה, הזכירה את נחיתות הבדיקה המיטוכונדריאלית שעה שנבדקים שני ילדים מאותה משפחה, עם זאת הודתה כי גם במגבלה זו, הבדיקה המיטוכונדריאלית אובייקטיבית ומדעית יותר(ראה עדותה בעמ' 1532 לפרוטוקול).

גרנט עצמה העידה, כי בבדיקתה תיתכנה טעויות לעומת בדיקת ד.נ.א מדעית וכי בדיקה מורפולוגית לעולם לא נותנת זיהוי וודאי. כן הזכירה מחקר שנערך ע"י ה- F.B.I אשר מצא בבדיקת ד.נ.א 9 טעויות מתוך 80 מקרים בהם נערכה בדיקה מורפולוגית (ראה עמוד 1528 לפרוטוקול).

המאשימה אף הגישה את חוות דעתה המקצועית של גרנט מתיק פ"ח 9002/08 מחוזי י-ם (ת/751). בחוות דעת זו לאמצאה גרנט התאמה בין שערה שנמצאה על גופת המנוחה לבין שערת הביקורת של הנאשם, עם זאת גרנט אישרה בעדותה כי הבדיקה המיטוכונדריאלית מצאה התאמהלנאשם וגם זרעו נמצא בגופת המנוחה (ע' 1533 לפרוטוקול).

גרנט הרחיבה אודות מאפייני בדיקתה, ציינה כי גם אם תמצא דמיון בין השערה הנבדקת לבין שערת הביקורת עדיין איננה יכולה לשלולכי מדובר בשערות של אנשים שונים בעלי מאפיינים דומים (לא לחינם, בדיקה מורפולוגית איננה יכולה להערך בשיערות שיבה), כן הכירה בעובדה כי במקרה והשערה הנבדקת שונה משערות הביקורת, אין לשלולכי השערה תתאים לשערת ביקורת אחרת מאותו הראש.

לסיכום נשאלה:

"למעשה תוצאתך, היא לא חד משמעית, לא לחיוב ולא לשלילה כמעט לעולם"

והשיבה:

"נכון"

(עמ' 1529-1530 לפרוטוקול).

לאור חולשתה של הבדיקה, מורכבותה ומשקלה הנמוך, הלכה למעשה, ונוכח התפתחות בדיקות הד.נ.א המדעיות, הוחלט במז"פ להפסיק ולערוך בדיקות מורפולוגיות, ומעבדת הסיבים בה עבדה גרנט נסגרה.

גרנט העידה כי בישראל, כמו במעבדות נוספות בעולם, הוחלט לוותר על הבדיקה המורפולוגית ולבצע בדיקות ד.נ.א גרעיני או המיטוכונדריאלי כפי הניתן (עמ' 1531, 1524 - 1525 לפרוטוקול).

אף סובייקטיבית – בחוות הדעת שהונחה בפנינו מספר כשלים:

גרנט אישרה, כי בניגודלנהלי המז"פ לפיהם בדיקות השוואתיות תיעשנה ע"י שנימומחים, במקרה זה עבדה לבדה. עוד עולה, כי חוות דעתה לאקיבלה אישור מראש המעבדה המכהן כנדרש (עמוד 1531 לפרוטוקול).

עוד אישרה כי בחוות דעתה נעדרתיאור השערות נשוא הבדיקה ושערות הביקורת. מעיון בחוות הדעת לא ניתן ללמוד על הדמיון בין שיער המנוחה לבין השיער שנמצא בידה.

גרנט אישרה, כי השערות שנמצאו ביד המנוחה ואף שערות הביקורת הינן ארוכות, בצבע חום כהה. בעניין זה הוסיפה:

"את צודקת, זה נכון. אנחנו לא היינו רגילים לרשום בפרטי פרטים בחוות הדעת אלא רק לרשום את התוצאה הסופית. זה חומר למחשבה"(עמ' 1542 לפרוטוקול, ש' 16).

גרנט הסכימה עם ב"כ המאשימה, כי בודק מקצועי צריך לקחת בחשבון מסקנתו את נתוני המקרה והזירה, עם זאת כשנשאלה האם ביקשה לקבל את תמונות השערות שנמצאו בתא, לראות היכן נמצאו, באיזו סמיכות וריכוז, ענתה:

"לא, לא היה צורך"(עמ' 1544 לפרוטוקול, ש' 5).

הוסיפה, כי "זה לא רלוונטי" לראות האם השערות שבדקה נמצאו כחלק מקצוות שיער שנתלשה יחד או פזורות במרחק מטרים האחת מרעותה (שם, ש' 11).

לסיכום נשאלה:

"ש: כל השערות שאת בדקת, כולל אלה שחשבת שלא מתאימות, הד.נ.א המיטוכנדריאלי שבדקת תואם את של המנוחה. האם צירוף כל הנתונים מוביל למסקנה שאולי טעית? אולי אי ההתאמה שמצאת לא שוללת שמדובר בשערות המנוחה?

ת:.. ברגע שאני רואה הבדל בין שערה מהזירה לשערה של הקורבן אני לא יכולה להגיד שיש מאפיינים דומים. אבל הפרשנות של זה יכולה להיות שבמדגם שאני לקחתי לא מצאתי התאמה אבל יכול להיות שערות שלה שכן יתאימו.

..

יש מספר שערות שונות לאותו אדם, לא כל השערות זהות ואני במדגם שלילא מצאתי את זה" (ע' 1545-1546 לפרוטוקול).

גם לשיטתה של גרנט, קביעתה כי שלוש השערות אינן מתאימות למנוחה, פירושה כי אינן מתאימות למדגםהשערות שברשותה, אולם אין לשלול כי אכן הן שייכות למנוחה וכי קביעתה הייתה שונה לו היתה מקבלת מדגם אחר משערות המנוחה.

עוד עולה, כי גרנט הפסיקה את בדיקת השערות ברגע בו מצאה מאפיין מסוים שאינו תואם לשערות הביקורת, בכך חרגהמההנחיה לפיה קיימת חובה לבחון את כל המאפיינים של השערה ולקחתם בחשבון טרם קביעת התאמה שלילית. כן חרגה מההנחיה, לפיה יש לרשום את רשימת תכונות כל שערה ושערה בנפרד (ראה עמ' 1547, 1579 שורות 6-5; וכן ת/753 – מאמר המלומד גאודט בעמ' 1007).

אין מנוס מהמסקנה כי בחוות הדעת נפלו מספר טעויות.

כך למשל קבעה גרנט, כי שערה A1-5 מתאימה לשערות הביקורת A3, B3,J3. בד בבד קבעה כי שערה B1 מתאימה לשערת הביקורת B3 אך לא מתאימה לשערת הביקורת A3, מהבחינה הלוגית, קביעה שכזו איננה יכולה לעמוד.

בנדון זה הודתה:

"נכון. זה לא הגיוני, יכול להיות שנפלה כאן טעות של A3" (ע' 1549 לפרוטוקול, ש' 1).

נראה כי קיימת סתירה נוספת בקביעותיה של גרנט –

לגבי שערהB2-14 קבעה, כי איןהתאמה למדגם שערות המנוחה, מאידך במסמך אחר בתיק העבודה (ת/757) קבעה כי השערה B2-15 מתאימהלשיער המנוחה וכי ייתכן ומדובר בחלק שנשבר מהשערה B2-14.הכיצד ניתן לקבוע, כי יש התאמה לשיער המנוחה ובד בבד לקבוע כי מדובר בשערה קטועה משיערה אשר איננה מתאימה לשיער המנוחה?

בעניין זה ענתה:

"ת: כנראהשהם לא אותה שערה. כשאני ראיתי אותן ביחד, אני זוכרת אותן, חשבתי שאולי הן יכולות להיות. אחר כך כשבדקתי וראיתי שאחד מתאים והשני לא.

ש: במה הוא לא מתאים? ..

ת: אני לא יודעת" (עמ' 1552 לפרוטוקול, ש' 15).

כלומר, המומחית לאתיעדה כנדרש את מאפייני השערות, לפיכך נאלצה להסתמך על זכרונה בעניין מראה השערות, כאן אזכיר כי עדותה בפנינו, כשנתייםלאחר כתיבת חוות דעתה.

נראה כי לא בכדי הוחלט במז"פ להפסיק ולערוך בדיקות מורפולוגיות מעין זו. מדובר בבדיקה אשר יכולתה ליתן ממצאים מדעיים, עליהם ניתן להישען בבטחה, נמוכה.

ממצאי חוות דעתה של גרנט, לעניין שלוש השערות אשר נמצאו ביד המנוחה ואינן תואמות לשערה, אינם יכולים לטעת ספק.

גם אם נצא מתוך נקודת הנחה כי שלוש השערות אינן שייכות למנוחה, איןבכך עדיין כדי להוות ממצא ראייתי שיש בו משום תרומה לכאן או לכאן.

אין בכך להעיד כי הרצח בוצע ע"י פלוני, אלמוני או הנאשם.

כפי שהוסבר ואין חולק, האפשרות כי שערות אנשים אחרים שאינם מעורבים תימצאנה על הגופה או במקומות שונים בזירה, הגיונית ושכיחה.

אין בכך כדי תרומה ראייתית גם לנאשם עצמו.

אם לא די בכך הרי שהמסקנה, כי שלוש שערות אלה מקורן בשיער המנוחה, הגיונית ממסקנתה של גרנט.

שלוש שערות אלו נמצאו בכף ידה של המנוחה במצורף ל- 12 שערות נוספות הדומות חזותית זו לזו. מבין 12 שערות אלו, 10 נמצאו כמתאימות לבדיקת ד.נ.א גרעיני, ממנה עולה כי מדובר בשיער המנוחה (בשכיחות של אחד ליותר ממיליארד).

יתר השערות נשלחו לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב, תוצאות הבדיקה כי לא ניתן לשלולשהמנוחה (או מי מבני משפחתה מצד האם) היא תורמת השערות (ודוק, מדובר בבדיקה אשר מטבעה יכולה לשלול ממצאים אולם לאליתן קביעה פוזיטיבית).

ממכלול האמור ומקביעות שאר הבדיקות (לרבות בדיקת גרנט) לעניין יתר השערות הכהות והארוכות אשר נמצאו בתא, שערות אשר תאמו לשיער המנוחה, נראה כי המסקנה ההגיונית היא כי גם שלוש שערות אלה אכן שייכות למנוחה.

לסיכום העניין אציין, כי הסנגור הסתמך על פרוטוקול ועדת חוקה (נ/253), לביסוס הטענה כי הבדיקה המיטוכונדריאלית לוקה בחסר. יצויין, כי מסמך זה אינו קביל להוכחת אמיתות התוכן כפי שקבענו מפורשות (ראה ע' 1523 לפרוטוקול). זאת ועוד, לא ברורה מומחיותם של הדוברים בוועדה זו והשלכת מסקנותיהם על המקרה שבפנינו, כאמור מהבחינה הסובייקטיבית, במקרה דנן, בבדיקת גרנט, נפלו פגמים המחזקים את עוצמת הבדיקה המיטוכונדריאלית.

(2) העדר טביעות אצבעותיו של הנאשם בזירה:

כפי עדותו של יורם אזולאי, אחר שהזירה כולה לרבות שירותי הבנים נסרקה, הוטבעו מאותאנשים בטביעת אצבע, ביניהם כל הנחקרים בתיק, חשודים, תלמידים ועובדי בית ספר בעלי נגישות לזירה (ראה נ/94; וכן עמ' 160, 797 לפרוטוקול).

בפועל, חלק מהדגימות נמצאו כבלתי ניתנות להשוואה, ומאלו המתאימות לעריכת השוואה, לאנמצאה אף לא טביעת אצבע אחת הזהה לזו של הנאשם (נ/326).

יצוין כי גם בשירותי הבנים, אשר אין חולק כי הנאשם ביקר בהם ביום הרצח, לא נמצאה טביעת אצבע הזהה לזו של הנאשם ואין בכך כל תימה, טביעות אצבעות אינן מוטבעות בהכרח.

כפי שנקבע לא אחת, כוחה של ראייה פורנזית הוא בהימצאה ולא בהעדרה. גם לעניין משקלן הראייתי של טביעות אצבע נקבע:

"אין בהעדרן של טביעות אצבעות הניתנות לזיהוי כדי להוכיח, שהחשוד לא שהה במקום שבו לא נתגלו טביעות אצבעותיו; והכלל הוא, שכוחן הראייתי של טביעות האצבעות נעוץ בהימצאותן ולא בהעדרן" (ע"פ 5724/95 אבו-דחל נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2) 567 , 571 (1996)).

בשונה מהימצאותן של טביעות אצבעו של הנאשם, טביעות המעידות על הימצאותו בזירת הרצח חרף גרסתו, אי הימצאותן של טביעות אצבע כאמור, יכול לנבוע ממספר רב של סיבות: החל מלבישת כסות על ידיו, כלה בתנאי הסביבה, מצבו הבריאותי ותנאים פיזיולוגים שונים (ראה הסבר ראש השלוחה הצפונית במעבדה הניידת- רפ"ק ינאי עוזיאל, ע' 359 לפרוטוקול).

בעניין זה אזכיר, כי הנאשם במהלך שיחת חולין עם המדובב ציין, כי אינו נוהג לעבוד עם כפפות אולם מחזיק כמה בארגז כליו (ת/401, מ.ט 165/06 (5), עמ' 163, 164).

כן אין להוציא מכלל אפשרות כי הנאשם דאג למחיקת טביעות האצבעות, עובדה המתחזקת נוכח צפייה בשחזור, עת הנאשם אשר קופץ מעבר לדלת התא, מנקה עם חולצתואת חלקה העליון של הדלת בה נגע (ראה ת/26, 19:48:20).

וכן דבריו למדובב "...את כל הראיות ניקיתי"(ת/401 א', מ.ט. 165/06 (26), עמ' 28).

כאן נטען, כי ניקוי הדלת אינו מעיד על אותנטיות אלא על רצון לריצוי החוקרים, שכן כפי הדגמת הנאשם בשחזור (בעת הקפיצה מהתא), הנאשם כלל לא נוגע בסף הדלת, אם כן מה מצא לנקות סף זה.

ואולם כשמדגים הנאשם את יציאתו מהתא, הוא מציין מפורשות "זה לא מדוייק" (ת/26, 43:32-44:25), אם לא די בכך הרי שבעת ההדגמה נוגע הנאשם קלות בשפת הדלת.

ייתכן כי לא לחינם, קבע הנאשם מספר פעמים בביטחון, כי טביעות אצבעותיו לא תימצאנה בזירה (ראה למשל: ת/400, מ.ט 163/06 (1), עמ' 82, שם אומר הנאשם למדובב: "אבל אני בטוח שבשירותי נשים אין טביעות אצבעות שלי"; כן ראה ת/401, מ.ט 165/06 (9), קובץ 1, עמ' 24; עם זאת בחקירתו מיום 13.12.06, כשהחוקר מציין בפני הנאשם כי יש נגדו עוד דבר, שואל הנאשם מיוזמתוהאם מדובר בטביעות אצבע (ת/480, עמ' 14).

אמירות אלה של הנאשם יכולות להתיישב עם מציאות, שבה הוא דאג לטשטוש טביעות אצבעותיו אולם לא היה בטוח כי "עבודתו" הושלמה כהלכה.

אכן, איני יכול לקבוע מסמרות בנדון אולם כאמור, אין בממצאי טביעות האצבע הרבות שנמצאו בתא, כאשר אף לא אחת מהן שייכת לנאשם, כדי לסייע בהוכחת אשמתו או חפותו של הנאשם. ממצאים אלה מהווים ראיה ניטרלית, שאין בה כדי לכרסם ביתר הראיות.

העובדה, כי טביעות אצבעותיו של הנאשם לא נמצאו בזירה, אין בה בכדי לגרוע מהממצאים האחרים.

(3) טביעות אצבע בדם שאינן של הנאשם:

ההגנה טענה כי בזירה נמצאו טביעות אצבע בדם, טביעות הניתנות להשוואה ואינן של הנאשם, כאשר טביעת אצבע בדם איננה יכולה להיעשות לפני הרצח או שעות לאחריו, משמע קיימת ט.א בדם הקושרת אדם שאיננו הנאשם למעורבות ברצח.

בדו"ח העברת מעתקי ט.א (נ/327) תוארו המוצגים הבאים: "שני מתקני תליה מפלסטיק עליהם חומר חשוד כדם"וכן: "מושב אסלה בצבע לבן עליו חומר חשוד כדם". ודוק, מדובר בתיאור המוצגשנאסף (האסלה ומתקני הנייר טואלט), ולא בתיאור המעתקעצמו.

שעה שלא צוין בפירוש כי מעתקיט.א הם בדם, עלי לדחות את הטענה כי מכלל לאו נשמע הן! וודאי כי לו היו נמצאים ממצאי ט.א בדם, ממצא בעל חשיבות פורנזית ברורה, הרי שממצא זה היה מוצג במפורש בכתובים. בנוסף, יש לתמוה על העובדה כי הסנגור לא חקר את הגורמים המקצועיים אודות אותן טביעות אצבע בדם שלא נבדקו, כטענתו.

משכך, עלי לדחות את הטענה הבלתי מבוססת, לפיה נמצאו ט.א בדם בזירה.

(4) עקבות הנעליים הנוספות שנמצאו בזירה:

בתא השירותים נשוא הרצח, נמצאו עקבות נעליים רבות, הן בתא עצמו והן על רצפת מתחם השירותים (ראה תמונות 9, 11-13, 40,41,55,57,68, לת/1).

בפועל, הזירה "זוהמה" כבר בשלב הראשון, שכן עד לסגירת המתחם כראוי, נכחו בתא המחפשים שגילו את הגופה, אזרחים שונים, צוותי מד"א והשוטרים הראשונים שהגיעו למקום (ראה רשימת הנוכחים בזירה, ת/95).

לאור האמור, הניחו החוקרים כי מקצת העקבות המצויות במתחם, שייכות בחלקן למי מהגורמים אשר שהו בתא ויכול כי דרכו על הדם ויצרו עקבות נוספות.

לשם איתור מטביעי העקבות, נשלחו למעבדת סימנים זוגות נעליים רבים.

בין הנעליים שבחן המומחה שור, ניתן למנות את נעלי החשוד רפאל כהן, חמישה זוגות נעליים המיוחסות לחשוד ישראל נפתלי, זוג נעלי החשוד יוסי לוי, זוג נעלי החשוד בני סלע, זוג נעליים המיוחסות לפראמדיק, זוג נעליים המשויכות לחובש, ארבעה זוגות נעליים המשויכות לנאשם, זוג נעליים המשויכות לעד מרדכי בן צור וזוג נעלי ספורט המשויכות לרמי דאודי (ראה חוות דעת שור ת/362, עמודים 1-3).

בבדיקתו של ירון שור, נמצאה התאמה בין נעלי המחלצים לבין חלק מהעקבות בזירה. מעל מכסה האסלה בצידו החיצוני, בתא השירותים הראשון ובמעתקי הג'ל, נמצאות מספר עקבות נעליים המתאימות בדגם לנעלי העד מרדכי בן צור, בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על הרצפה בשירותים", נמצאו שתי עקבות חלקיות המתאימות לחלקים המקבילים בנעל המיוחסת לחובש, בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על האסלה בתא הראשון הסמוך לדלת הכניסה" נמצאה עקבה חלקית המתאימה לנעל המיוחסת לעד רמי דאודי (ראה ת/362, סעיפים 8-10).

כן נקבע כי על גבי מכסה מושב האסלה,נמצאת עקבה חלקית של נעל, מוטבעת בדם השונה מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה. על גבי מכסה מיכל ההדחהועל הקיר המפרידבין התא השני לשלישי, נמצאות שתי עקבות חלקיות, כנראה מאותו הדגם שהותיר את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה (שם, בעמ' 5).

ההגנה ניסתה להיתלות באילן קיומן של שלוש העקבות הללו ולטעון כי עקבות אלו שייכות לרוצח האמיתי. נטען, כי לא ייתכן ועקבות אלה הוטבעו ע"י מי מצוות החילוץ או המחפשים, שכן גופת המנוחה נמצאה שעות ארוכות לאחר הרצח, פרק זמן בו נקרש הדם, לפיכך כיצד נוספו לקדמת התא טביעות נעליים טבולות בדם שנקרש זה מכבר?

עלי לדחות את הטענה, לבד מהעובדה כי עניין קרישת הדם הינו סברה מדעית אשר לא הוכחה בחוות דעת מתאימה, הרי בפנינו כעובדה ממצאי חוות דעתו של שור (ת/362), לפיה נמצאו מספר עקבות כתואמות לנעלי העד מרדכי בן צור, החובש ורמי דאודי, אשר נכחו בזירה שעות ארוכות לאחר הרצח.

לעניין עקבות אלה העיד שור :

"ברור שלתוך תא השירותים נכנסו אנשים רבים, חלקם אנחנו יודעים, החובש, בן צור, כל מיני אנשים שאת נעליהם קיבלנו לבדיקה וחלק מהעקבות בדם לא מצאנו על ידי מי הוטבעו, אין לי ספק שחלק מאותם אנשים היה בתוך תא השירותים ורגליו, נעליו טבלו בדם שהיה על הרצפה. בכל זאת מצאנו עקבות חלקיות ביותר מחוץ לתא השירותים, עקבות חלקיות ביותר על הקורה, עקבות חלקיות נוספות שברור שמעידות על כך כי אלו שדרכו בתוך המקומות האלה לא נתפסו על ידנו או נעליהם"(עמוד 505 לפרוטוקול).

אף ששור תיאר את התרחיש ההגיוני ביותר, ואין להוציא מכלל אפשרות כי אחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, כאשר בלהט האירועים לא זכר לשחזר כיאות את התנהלותו בתא, עדיין לא עלה בידי המאשימה ליתן מענה חד משמעי לקיומן של העקבות, יכול ועקבות אלה נותרו כתוצאה מתרחיש אחר אשר אין מתפקידנו לנחש.

במלאכת הכרעת הדין הניצבת לפתחו של ביהמ"ש, אין הוא יכול להשיב לעיתים על כל שאלה העולה, אם מצד הסניגוריה ואם מצד המאשימה.

יכול ויהיו שאלות אשר לעולם תישארנה ללא מענה.

על המאשימה מוטל הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ולענין זה כבר שנינו כי אין מדובר בוודאות של 100%, ראה כב' השופט חשין בע"פ 6251/94 סימון בן ארי נ' מדינת ישראלפ"ד מט(3) 45 ,עמ' 69-70 (1995) (להלן: פס"ד בן ארי"): "כאן המקום לציין כי לשם הוכחת אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר, לא נדרש כי מידת ההוכחה תגיע 'עד כדי הוכחה מלאה ובטוחה במאת האחוזים – אם דבר כזה בכלל אפשרי. על התובע לשכנע מעבר לכל ספק סביר אכן לא מעבר לכל ספק שהוא, אף אם רחוק הוא ביותר ובלתי מתקבל על הדעת' [(פרופ' א' הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) 213-214)]."

הסנגוריה מצידה ובדין, תנסה לקעקע, למצוא פרצות ובקיעים בראיות המובאות ע"י המאשימה ולהציג כנגדן גם ראיות מטעמה שיהיה בהן לסתור, להפריך או להצביע על ספק.

השאלה הינה גם שאלה של מידה, אך בית המשפט אינו מצווה לעסוק ביצירת נתיבים ספקולטיביים או בדרך של ניחוש או בלשונו של בית המשפט העליון: "...בדרך מלאכותית", ראה דברי ביהמ"ש בע"פ 125/50 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי, פ"ד ו 514, 520 (1952) (להלן: "פסד יעקובוביץ"):

"במשפט רצח, בו העדים שנוכחו בשעת מעשה, הם, לעתים, במספר מועט או אינם בנמצא כלל, עלול חומר ההוכחה מטעם הקטיגוריה להכיל, לפעמים, חלל ריק ופרשיות סתומות. ברור כי במצב דברים כזה אין מתפקידו של בית-המשפט למלא את החלל או לפרש את הסתום ובודאי שחלילה לו לעשות כן בדרך מלאכותית. עליו, על בית-המשפט, להביא בחשבון כי בחומר העדות שהציגה הקטיגוריה ישנם דברים אחדים אשר אמנם לא בא עליהם פתרון משביע רצון ולשקול אם, אף-על-פי-כן, קיימת הוכחה מספקת המקשרת את הנאשם אל מעשה הרצח בו הואשם. במלים אחרות, תפקידו של בית-המשפט הוא לדון בהאשמה, המתבררת לפניו, על סמך החומר שהוצג במשפט, ולאו דווקא לצייר תמונה המגלה את פרטי המקרה בשלמותם".

עוד אומר לטעמי, כי יכול ויהיו מקרים שבהם החללים החסרים יהיו משמעותיים כדי כרסום בחומר שהוצג ככזה, אך עדין הכרעת בית המשפט הינה על סמך החומר שהוצג, לא אחרת, אין בית המשפט יוצר מלא מחסר; והשאלה הינה, האם בחומר בפניו השכילה המאשימה להוכיח אשמת נאשם מעבר לכל ספק סביר ולא אחרת.

(ראה עוד להלן, בפרק הדן בהיבט המשפטי).

מן הכלל אל הפרט:

על מכנסי המנוחה נמצאו שש עקבות (ברמות זיהוי שונות) המצביעות, כי הנאשם נחלץ מן התא אחר שדרך על גופת המנוחה, הנאשם שיחזר זאת כאשר השחזור תואם לזירה.

הנאשם דרך על מושב האסלה כאשר גופת המנוחה הייתה שרועה שם, דרך על מכנסיה והותיר שם מספר עקבות, נתמך בידיו בקירות התא בחלקם העליון, בדיוק במיקום בו נמצאו כתמי דם ואין בהימצאות עקבות נוספות בכדי להחליש עובדות אלה.

(ראה הפרק שיוחד לנעליים בהרחבה).

כאן אתייחס גם לטענת ההגנה, לפיה העדר עקבות נעלי הסלמנדר על רצפת התא או בקומפלקס השירותים, מלמד כי לא ייתכן שדרך על גופת המנוחה כפי השיחזור.

טענה זו יש לדחות.

בפועל, מעט העקבות שנמצאו מחוץ לתא השירותים, לא תאמו אף אחתמכל זוגות הנעליים שנמסרו לבדיקתו של שור (ראה ת/362, ס' 11, בעמ' 5).

נוכח עובדה זו וההנחה כי הרוצח היה חייב לדרוך על רצפת הקומפלקס בצאתו מן המקום, הרי שטענת הסניגור נשמעת הגיונית ובדין, שעה שלא נמצאו עקבות נעלי הנאשם על הרצפה ובכיוון ההמלטות, אלא שלכך ניתנה תשובה בעדות העד שור לאמור:

"כאשר אדם דורך על כתם דם.. כאשר הדם הוא קרוש, יתכן והנעל תסיר חלק מהדם ובמקום תישאר עקבה שלילית, כלומר חוסר דם במקום בו דרכה הנעל. אם הדם עדיין ברמת צמיגות נוזלית כזו שכאשר ארים את הנעל הדם ישוב ויכסה את הכתמים הריקים, הרי שתכף לאחר הרמת הנעל, הדם יחזור למקומו, אולם הנעל תהיה מוכתמת בדם ובעקבות הבאות שהיא תדרוך על משטח נקי, הוא תותיר עקבה חיובית" (עמ' 527 לפרוטוקול, ש' 1-6).

לפיכך, יתכן מצב בו עקבות הנאשם לא נמצאו בתוך התא, כיוון שהתא היה מלא בשלוליות דם טרי וכאמור, דריכה בשלולית שכזו לא תותיר בהכרח עקבה. כן ייתכן כי עקבתו ככל שהושארה, נמחקה לאחר שדם המנוחה המשיך לזרום מגופה.

כן ייתכן, כי את העקבות הבאות שהיו אמורות להיווצר על המשטח הנקי, דאג הנאשם לנקות.

האמור מתיישב גם עם הודעת המנקה ויקטור קולסניקוב (ת/543, ת/544), לפיה ראה ביום הרצח בשירותי הבנים כתמי דם על חתיכות נייר טואלט, כן העיד כי הוא עצמו ראה כתמי דם וניקה את קומפלקס השירותים, בין השעות 17:00-18:45, קרי לאחרהרצח וטרם מציאת הגופה וייתכן כי עקבות אלה נוקו.

(5). אי הימצאות סימני דם על נעלי הנאשם:

כעובדה, לא נמצאו סימני דם או עקבותיו על נעליו של הנאשם. עד ההגנה אלכס פלג טען בחקירתו, כי בהתחשב במרחץ הדמים בתא השירותים, לא ייתכן כי לא נמצאו שרידי דם על נעלי הנאשם, בנוסף נטען כי לא נראו על נעלי הנאשם סימני ניקיון (ראה עדותו בע' 1381 לפרוטוקול).

(ראה להלן, הפרק שיוחד לעד פלג).

במסגרת עדות ההזמה תיאר המומחה שור, ניסוי מדעי שנערך ע"י החטיבה לזיהוי פלילי (דו"ח הניסוי- ת/794), הניסוי נועד לבחון האם העובדה שלא נמצאו סימני דם על נעלי החשוד, משמעותה שלילת נוכחותו של החשוד בזירה או שמא ניקוי פשוט של הנעליים יכול לגרום לתוצאה שלילית בבדיקות המיועדות לאיתור דם.

בניסוי נעשה שימוש בשישה זוגות נעליים משומשות, מסוגים ומחומרים שונים, הנעליים נטבלו בדם אדם ולאחר ייבוש הדם, נוקו בשיטות ניקוי שונות (שטיפה בזרם מים איתן, קרצוף באמצעות ספוגית עם סבון כלים, קרצוף באמצעות מברשת ארוכת סיבים עם סבון כלים ומים וקרצוף באמצעות מברשת ארוכת סיבים עם אקונומיקה ביתית), לאחר מכן צוות הניסוי ניסה לאתר שרידי דם באמצעות הערכות המצויות בשימוש המז"פ כיום, במקרה בו דם אותר, הצוות ניסה להפיק ממנו דגימת דנ"א.

מתוצאות הניסוי עולה, כי הסרת הדם מסוליות הנעליים עד כדי חוסר יכולת להבחין בו בעין בלתי מזוינת, מספיקה על מנת שלאניתן יהיה לקבוע בוודאות, עפ"י שיטות העבודה המקובלות כיום במז"פ, כי הנעל הייתה מוכתמת בדם בכל שיטות הניקוי שנערכו (לרבות שיטת הבלו סטאר).

אין חשיבות לסוג הסוליה או לשיטת הסרת הדם המיושמת עליה, לאחר שטיפה לא ניתן היה להבחין בדם בעין בלתי מזוינת, מלבד נעל הספורט אשר סולייתה הייתה בלויה וחשפה חומר ספוגי אשר ספג את הדם.

בתום פעולת הניקוי, לא ניתן היה להבחין בשאריות דם בעין בלתי מזוינת, הבדיקות הכימיות השונות היוו אינדיקציה לאיתור הדם, אולם לאניתן היה להפיק פרופיל ד.נ.א (במקרים בהם נצפו עקבות דם בעין, לא נערך ניסיון להפקת ד.נ.א).

מסקנת הניסוי- בשיטות המשמשות כיום במז"פ, לא ניתן יהיה להפיק פרופיל ד.נ.א על מנת לוודא האם בדיקות השדה הגיבו לשרידי החומר החשוד כדם אדם או שמא מדובר בתוצאה חיובית שווא ואף לא ניתן יהיה לקבוע בוודאות שהחומר החשוד כדם הינו אכן דם אדם, לפיכך, המומחה לא יוכל להתייחס לנתון זה בחוות דעתו.

ייתכן מצב בו הנעל עודנה מזוהמת בדם, אולם שיטות הבדיקה המקובלות אינן מגלות זאת (עמ' 1802 לפרוטוקול, ש' 8).

לדברי המומחה שור:

"אני לא יודע מה גודל המדגם בניסוי שערך מר פלג, אם בכלל, ואמירות כמו לא יעלה על הדעת או סיכוי אפסי, אנחנו לא מקבלים מסקנות בלי שיש ניסוי שצמוד אליהן"

ובהמשך:

"אני שוטף הרבה נעליים במסגרת תפקידי, אני לא מכיר צורה שנעל שטופה נראית אחרת מאשר נעל שאיננה שטופה, כלומר נעל יכולה להישטף, אני לא יודע אם הנעל עברה שטיפה או לא לאחר שהנעל התייבשה, על נעליים לא רואים סימני נקיון" (עמ' 1798 לפרוטוקול, ש' 22-24).

המומחה שור אשר תיאר בניסוי אופציה של שטיפת הסוליות בלבד, נשאל לגבי שטיפת כל הנעל, כולל הגפה. כפי הסניגור, אדם סביר שרוצה לנקות את נעליו אחר שהתלכלכו בזירת רצח, לא ישטוף את הסוליה לבדה. המומחה ציין, כי הניסוי נערך על הסוליה לבדה.

בהמשך נשאל ע"י הסנגור:

"בוודאי תסכים איתי שלרצפה בזירת הרצח היתה אמורה לעבור בעקבותו אותו מגע של הנעל עם הרצפה חומרים ושאריות או גרגירים מהמקום הנאשם עבד שם, קרמיקה, חיתוך, גרגירי קרמיקה דבק, חומרים שעבד איתם, ואני רוצה לשאול אותך- אתה בוודאי לא יודע למה פעולה פשוטה כמו שאיבת וליקוט החומר לא נעשו? למה?(ע' 1799 לפרוטוקול, ש' 14-18).

וענה בקשר לנעלי הנאשם:

"הימצאותם של חומרים או העדרותם לא היתה פותרת את המקרה אבל אני מסכים שאם היו בודקים את הנעליים והימצאותם של חומרים כאלה ולא נמצאו דרך אגב חומרים כאלה וזה גם מעלה שאלה.. כי לא נמצאו" (שם, ש' 19-21).

כלומר למרות טענת פלג, כי לא נמצאו סימני נקיון על הנעליים, הרי כעובדה, בסוליה לאנמצאו גם למצער סימני קרמיקה או חומרי עבודה אחרים נשוא עבודת הנאשם במקלט, התבוננות בתצלום הסוליה מגלה כי היא נקייהמסימני וכתמי צבע וחומרים אחרים, בעוד שהנעל עצמה מוכתמת קשותבכתמי צבע ולכלוך!

וישאל השואל, כיצד זה נעלי עבודה, כאשר אין חולק כי הנאשם עבד במקלט בריצוף קרמיקה, חיתוך קרמיקה וכו', נעדרות סימנים אלה?!

(ראה דברי הנאשם בדבר ניקוי טבעת הנישואין שלו, ת/29, קלטת 3, עמ' 18; דבריו למדובב לפיהם ניקה את כל הראיות, ת/401 א', מ.ט. 165/06 (26), מעבר לניקוי בתנועת יד בעת השחזור ודוק, לכאן, דבריו כי ניקה את הנעליים בסמרטוט רטוב, שם, בחקירתו מיום 21/12/06, ת/29, קלטת 2, עמ' 22-!).

לכך יש להוסיף את חוות דעתה הביולוגית של ד"ר מאיה פרוינד (להלן: "פרוינד"), ד"ר לאימונולוגיה ומנהלת המעבדה לביולוגיה משפטית, ההבהרה לחוות הדעת תואמת לממצאי שור בניסוי שערך.

כפי חוות הדעת, על נעלי הנאשם נערכה בדיקה ביוכימית לנוכחות חומר חשוד כדם (בדיקת פנול פתלאין), בדיקה שממצאיה שלילייםבאשר לנאשם (ראה עמ' 16 לת/695).

פרוינד הסבירה כי מאחר והועלתה סברה כי נעלי החשוד נשטפו, נערכה בדיקה נוספת, בדיקת "בלו סטאר" שמטרתה גילוי דםסמוי(ע' 989 לפרוטוקול). בדיקה זו הגיבה בחיובבשישה אזורים שונים, אזורים אלה נשלחו לבדיקת ד.נ.א, שתי דגימות הניבו פרופיל גנטי התואם לזה של הנאשם, ארבע הדגימות האחרות לאהניבו פרופיל גנטי (ראה הבהרת המומחית, ת/696).

הוסבר, כי חומר ה"בלו סטאר" מגיב לחומרים נוספים זולת דם, כדוגמת אקונומיקה וברזל, כן הובהר כי ניתן לסלק כליל שרידי חומר ביולוגי ע"י אקונומיקה (ראה עמ' 994, 989, 990 לפרוטוקול).

פרוינד קבעה במסמך ההבהרה לחוות הדעת (ת/696), כי אכן קיימת אפשרותכי על סוליית הנעליים היה כתם דם אשר נוקה וכי תגובתו החיובית של בלו סטאר יכלה לנבוע משני מצבים:

א. כמות הדם לאחר הניקוי הספיקה לתגובה חיובית בבלו סטאר, אך הייתה מתחת לסף הרגישות המאפשר הפקת פרופיל גנטי.

ב. התגובה החיובית לבלו סטאר הייתה בלתי ספציפית, היינו, בעקבות הניקוי לא נותרו שרידי דם והחומר הגיב לחומר הניקוי (או שמדובר בחומר ניקוי שהיה על הנעליים מלכתחילה ולא כתוצאה מניקוי מכוון).

סיכומו של עניין, לאור ניסוי שור, ממצאיה והסבריה של פרוינד והעובדה כי בסוליית נעלי הנאשם לא נמצאכל ממצא הקושר אותו לחומרי עבודת הריצוף אותה ביצע משך תקופה ארוכה (יוזכר, כי הנאשם העיד כי עבד רק עם נעלי הסלמנדר (ראה למשל ת/174 א', בעמ' 52, 71)), הרי שעובדת אי הימצאות דם המנוחה על נעלי הנאשם נטולת משמעות פורנזית חיובית.

העדר כתמי הדם אינו מצביע על העובדה, כי כתמי דם כאלו לא היו מעולם על הנעל.

יש לדחות את מסקנת פלג, לפיה לא נראו סימני נקיון על הנעל. כפי שהבהיר שור, לאחר ייבוש הנעל, לא ניתן לדעת כי היא נשטפה (עמ' 1798 לפרוטוקול).

(וכפי שצוין לעיל, הנאשם בחקירתו מיום 21.12.06, אמר שניקה את נעליו בסמרטוט רטוב(ת/29, קלטת 2, בעמ' 22)).

אכן, מעיון בתמונת הנעל (ראה למשל, תצלום 15 מתיק העבודה של שור, ת/364) נראה כי הנעל מהוהה ומוכתמת במספר כתמים, עם זאת ככל שהנאשם שטף נעליו, לא ניתן לשלול את העובדה כי חומרים מסוימים (כדוגמת רובה, צבע וכו') אינם מוסרים באמצעות שטיפה, כן יש לזכור כי הנאשם עבד בנעליים אלו אצל ראובן ג'נאח (אצלו הן נתפסו), לאחרהרצח וטרם מעצרו (ע' 302 לפרוטוקול).

לסיכום, גם כאן נזכיר כי כוחה של ראייה פורנזית הוא בהימצאה ולא בהעדרה.

(6) החומר שנמצא בסוליית נעל ימין:

בתוך חור בקוטר 1 מ"מ בסוליית נעל ימין של הנאשם, נמצא חומר בכמות מזערית החשוד כדם (ראה נ/321). הדגימה הועברה למעבדת ד"ר פרוינד, אשר קבעה בחוות דעתה, כי נמצא ד.נ.א הומני בכמות שאיננה מספיקה לקביעת פרופיל גנטי בשיטה המקובלת במעבדה (נ/124).

לאור האמור, הדגימה נשלחה למעבדה באנגליה ונבחנה ע"י המומחה ד"ר ג'ונתן ויטקר (להלן: "ויטקר"). ויטקר הפיק מהדגימה תערובת ד.נ.א אשר מקורה בשני תורמים, לפחות אחד מהם זכר. המומחה קבע כי הנאשם או המנוחה אינםהתורמים לתערובת (נ/320).

כעובדה, לא נמצאה תערובת ד.נ.א אותה ניתן היה להפיק מנעל הנאשם. גם כאן יאמר, מדובר בהעדר ממצא חיובי אשר יכול היה לתמוך בראיות התביעה, אך כאן נוסיף את השאלה ששאלנו קודם, כיצד זה כעובדה, לאנמצאו בסוליות הנעל חומרים כלשהםנשוא עבודתו (!) כאשר השטיפה הינה אפשרות, כפי שמצביעים עליה הן המומחה שור והן ד"ר פרוינד, והעדר ממצא כנ"ל בנסיבות אלה מוביל אותנו לדיון לעיל ולמצוטט מפס"ד יעקובוביץ הנ"ל.

יודגש, כי לאנקבע כי החומר ההומאני שנמצא הוא דם, אין להוציא מכלל אפשרות כי מדובר בחומר גוף אחר (לרבות הפרשות), אין משמעות לקיומו של ממצא כזה בנעלי הנאשם, כך לא ברור מתי דבק ממצא זה לנעל, יכול וחודשים טרם הרצח ויכול אף בימים שאחריו.

(עוד נחזור ונזכיר כי גם לאחר הרצח עבד הנאשם בנעליים אלה ובעבודה מסוג זהה אצל ראובן ג'נאח, ראה עדותו בעמ' 302 לפרוטוקול).

(7) בדיקת החתך בחולצת המנוחה:

לסיכום פרק זה נציין את הד.נ.א שנמצא בחתך בחולצת המנוחה.באזור החתך בחולצה, מצאה ד"ר פרוינד, ד.נ.א ממקור זכרי ברמה גבולית (ת/695, עמ' 19-20). לאור העובדה, כי המעבדה לא הצליחה להפיק פרופיל גנטי, הדגימה נשלחה למעבדה בארה"ב.

המעבדה בארה"ב הגישה חוות דעת (נ/325), אשר נערכה ביום 06.03.07. כפי חוות הדעת, המוצג הכיל תערובת ד.נ.א, חלקו ברמה גבוהה וחלקו ברמה נמוכה. לעניין הד.נ.א ברמה הגבוההנקבע, כי הוא מכיל תערובת גנטית של 3 זכרים לפחות כאשר הנאשם אינו נמנה על שלושה אלה. לגבי ד.נ.א ברמה נמוכה, לא נקבע ממצא חיובי כלשהו – לא ניתן לדעת האם הנאשם נוטל חלק בתערובת זו.

כאמור, לאור ממצאי הבדיקה אשר לא קבעה ממצא חיובי באשר לנאשם, הרי שאין בה נפקות. כזכור, כוחה של ראיה הוא בהימצאה ולא בהעדרה, לא ניתן לדעת האם שלושת הזכרים המרכיבים את תערובת הד.נ.א קשורים באופן כלשהו לרצח (ודי אם נזכיר את ישיבת המנוחה עם חבריה בפרגולה ובוודאי בכיתתה וכו'), ייתכן כי תערובת גנטית זו היתה מצויה בחולצת המנוחה לפני הרצח אחרת, וללא כל קשר אליו.

ט"ו.חוות דעתו של אלכס פלג:

חוות הדעת המרכזית עליה נסמכה ההגנה להוכחת הטענה כי הנאשם איננו מעורב במיוחס לו, היא חוות דעתו של אלכס פלג (להלן: "פלג") (נ/185). העד כיהן בעברו כראש המעבדה הניידת לזיהוי פלילי בתל אביב (לפני כ – 20 שנה).

(1) ממצאי חוות הדעת:

לעניין השחזור (ראה עמ' 8-4 לנ/185) -

לדעתו, סרט השחזור ממחיש כי חלקיו עומדים בסתירה לכלל נסיבות הרצח. החתך בפרק ידה השמאלית של המנוחה, אינו מוזכר במהלך השחזור וייתכן כי הנאשם לא ידע על קיומו.

האופן בו מדגים הנאשם את הדקירות בשעת הרצח, אינו תואם לתיאור הפתולוגי, שני החתכים החופפים אשר נמצאו בצווארה אינם ניתנים לביצוע בזווית ובאופן ביצוע הדקירה.

הנאשם בשחזור לא הוסיף כל פיסת מידע אשר לא היתה ידועה לחוקרים. ייתכן והנאשם שיחזר רצח אשר נסיבותיו ידועות לו מתוך ששת ימי החקירה שקדמו לו.

אופן יציאת הנאשם מן התא עומד בניגוד לממצאי הזירה. הרוצח חמק מן התא כשהוא משאיר עקבותיו על האסלה, מכסה הניאגרה והקיר המפריד, עקבות אלה אינן של הנאשם.

השחזור לא מעניק הסבר לכתמי המריחות על קירות השירותים.

בתחתית מושב האסלה לא נמצאו כתמי דם, דבר המעיד על כך שהיה מורד, הדבר עומד בניגוד לקביעת רפ"ק ינאי עוזיאל לפיה מושב האסלה היה מורם.

השחזור לא נתן הסבר לעובדת הימצאות נייר טואלט בקרקעית האסלה ועל הרצפה מימין.

על נעל המנוחה ניתן להבחין במריחת דם שנוצרה כאשר רגלה חפפה לרצפה המוכתמת בדם, ממצא זה של חפיפה לא קיבל ביטוי בשחזור.

לעניין עקבות הנעליים (ראה עמ' 10-9 לנ/185):

חוות הדעת קובעת כי:

"אימות הכתמים השונים שבין חזית המכנס ונעלי הנאשם מצליחים להגיע לרמת התאמה יותר בדמיונו (המשלים) של המביט- מאשר במציאות המשוחזרת המונחת מולו".

נקבע, כי בהתאם למרחץ הדמים שהתרחש בתא, הסבירות כי לא יימצא כתם דם על מכנס המנוחה שואפת לאפס.

בנוסף, בהתחשב בשלולית הדם שנמצאה על הרצפה, קשה להבין את ההטבעה החלשה של העקבות על מכנסי המנוחה. כמו כן, לא נמצאו עקבות מחוץ לתא, המעידות על קפיצת הנאשם מחוץ לתא או בתא עצמו.

לעניין הבדיקות המדעיות (ראה עמ' 11, לנ/185):

חוות הדעת תמהה על כך, כי טביעת אצבעו של הנאשם וכן דגימת ד.נ.א שלו לא נמצאו בזירה.

לעניין סוג כלי הרצח (עמ' 12-11, לנ/185):

בפצע החתך מתחת לשפתיה של המנוחה ניתן להבחין בסימנים לפיהם להב הסכין משונן ולא חד.

בסיום חוות הדעת מזכיר פלג את ממצאי הנתיחה ולפיהם כיס השתן ריק, פלג מביע תמיהה אודות סיבת הליכת המנוחה לשירותים.

(2) מקצועיות חוות הדעת - פלג:

ככלל, עדות מומחה יכולה להיות בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאומנות או שבידיעה מקצועית (ראה סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971; תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984).

התחומים, אפוא, נרחבים ואולי אף ללא מגבלה לבד מהכלל הבסיסי: הנושא עליו מעיד המומחה צריך להיות כזה, שהכשירות לחוות עליו את דעת המומחה נרכשה בהתמחות מיוחדת, בלימודים או בניסיון מעשי (ראה א' הרנון, דיני ראיות,המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי סאקר, כרך ב, 294-295, תשל"ז).

ההנחה היא, כי שמיעת עדות כזו מפי מומחה, עשויה לסייע ולעזור לביהמ"ש לגבש מסקנתו, אין טעם לשמוע את העדות אם בחוות הדעת אין כדי לעזור לביהמ"ש, ועדות כזו לא תורשה (ראה ע"פ 495/69 דן עומר נ' מדינת ישראל פ"ד כד(1) 408 ,עמ' 413-412 (1970)):

בענייננו, כשירותו של פלג למתן חוות דעת מעין אלו אינה נובעת מהשכלה אקדמאית (תאריו האקדמאיים הינם במדעי החברה ובמחשבת ישראל), מידע אשר פלג נמנעמלציין בפרטי השכלתו (ראה נ/185, בעמ' 1 ; ועדותו בעמ' 1382 לפרוטוקול).

פלג סיים את עבודתו במז"פ בשנת 1999, כאשר את תפקידו כראש המעבדה הניידת סיים בשנת 1983ואת תפקידו כחוקר במפלג חקירות פנים סיים בשנת 1987. פלג אישר כי לאחר שנת 1986 לאנכח כלל בזירות רצח במסגרת עבודתו, נכח במספר זירות בודדות מתוך יוזמה אישית אך לא בתפקיד מקצועי (עמ' 1382 לפרוטוקול).

פלג לא עוסק בתחום ניתוח זירות עבירה, למעלה משני עשורים.

ברי, תחום המדע הפורנזי הינו תחום דינאמי ומתפתח (כך למשל, בדיקות ד.נ.א לא היו קיימות אותה עת), היותו של פלג מחוץ למעגל המקצועי תקופה כה ממושכת, פוגמת עקרונית במומחיותו. אף אם נחשף העד להתפתחויות בתחום כטענתו, מדובר על חשיפה וולונטרית ואכן בפרטי השכלתו לא נראה כי השתלם מקצועיתבתחומי זירות עבירה או נושאים פורנזיים אחרים (ראה עמ' 1383 לפרוטוקול; וכן עמ' 1 לנ/185).

יכול ולא הייתי נזקק לכך אלמלא, הלכה למעשה, נפקות האמור לעיל ניכרת בחוות דעתו, העד לוקה הן מבחינה מקצועית והן במישור אמינותו כמומחה -

ראשית, נראה כי פלג הסיג את גבולו של ביהמ"ש וברגל גסה. כך למשל, הגדיר במוכתר "חוות דעתו" את בדיקתו הנדרשת באופן הבא:

"האם השחזור המוסרט בו השתתף הנאשם מצליח להוכיח ללא ספק את מעורבות הנאשם בביצוע המיוחס לו?" (סעיף 3.2, לנ/185).

מומחה הניגש לכתיבת חוות דעת בהנחה, כי עליו לחרוץ קביעתו בנדון זה, לוקה בהבנת הצורך אשר לשמו נשכרו שירותיו המקצועיים ומסיג את גבול הערכאה השיפוטית.

פלג העיד כי ייתכן והסעיף לא נוסח כראוי (עמ' 1384 לפרוטוקול), אולם אין מדובר בשאלה סמנטית.

על מומחה לקבוע מדעית קביעות מקצועיות ולא אחרת; ואחר, לחוות דעתו ולהסיק מסקנות על סמך הקביעות הללו.

פלג לא היסס להודות, כי טרם(!) ניגש למלאכת כתיבת חוות דעתו, השורה התחתונה הייתה ידועה לו (ראה עמ' 1384 לפרוטוקול, ש' 23) (לא פחות!), עובדה המעיבה קשות על אמינות חוות הדעת.

כן נחשפה העובדה, כי גיבש את מסקנותיו טרםעיון בחומר הראיות!

פלג העיד כי קיבל את חומר החקירה מידי ההגנה באמצע שנת 2007 (ראה ע' 1393 לפרוטוקול, ש' 23-28). עם זאת, כבר ביום 25.12.06, התראיין לכלי התקשורת בנדון, הביע תרעומת על עבודת המשטרה וקבע:

"לא נשמע לי סביר שאדם שיחזר את המעשה, אבל לא הצליח להוביל את החוקרים לכלי שבו הוא השתמש כדי לרצוח" (ת/ 734, ראיון אשר התפרסם באתר "וואלה" ביום 25.12.06).

פלג בעדותו בפנינו אישר:

"היו פרסומים שנחשפתי אליהם, נחשפתי לפרסומים בעיתונות ובטלויזיה" (עמ' 1395 לפרוטוקול, ש' 6).

והוסיף:

"ת: המשטרה פרסמה כל מיני ממצאים, אני לא ראיתי שום ראיה שקושרת אותו

ש: זה נראה לך רציני? אתה איש משטרה לשעבר, על סמך תקשורת אתה קובע עמדה

ת: לא קבעתי עמדה

ש: ופנית גם למשפחת המנוחה ואמרת להם מה דעתך עוד לפני שראית את הראיות

ת: נכון, על סמך מה שפורסם" (ראה עמ' 1396, ש' 29 ועד עמ' 1396, ש' 4).

אמירות אלה עומדות לעד לרועץ.

לא יעלה על הדעת, כי מומחה מקצועי יגיע למסקנה כי המשטרה טעתה בזיהוי מבצע רצח, שעה שכלל אינומכיר את חומר הראיות (ופלג העיד מפורשות, כי לא נחשף כלללחומר מחקירות הנאשם, ראה עמ' 1407 לפרוטוקול), את החומר מההגנה קיבל רק באמצע 2007 (ע' 1393 לפרוטוקול).

(במוסגר, ייתכן כי אם היה נחשף העד לחקירותיו של הנאשם במשטרה, לא היה תמה על העובדה כי הנאשם לא הוביל לכלי הרצח שכן דאג להשמידו, כפי דבריו ב - ת/27, בעמ' 13).

ניכר כי מדובר בעד מגמתי, מוטה, אשר סימן את המטרה ולאחריה ירה את החץ.

אם לא די בזאת, כמנהג, העד נוהג לחוות דעתו על עניינים שאינםבתחום מומחיותו.

בעדותו, העד נשאר אדיש שעה שעומת עם פסקי דין המותחים עליו ועל חוות דעתו ביקורת בוטה. כך למשל, הוזכרה ביקורת השופטים בתפ"ח (ת"א) 1203/01 מדינת ישראל נ' זכריה עמרם,(לא פורסם, 16.01.03) שם נקבע כי העד פלג, העניק חוות דעת בנושא מקצועי שאינו במומחיותו. בפסה"ד נמתחה ביקורת על אי בחינתכל החומר הרלוונטי ע"י פלג, בלבולבין עובדות למסקנות, חוסר מהימנותבעדותו ומגמתיותבקביעותיו (ראה פסקאות 35,82, 22-23 לפסה"ד).

כן הוזכרו פסקי דין רביםהמותחים ביקורת על העובדה, כי נתן חוות דעת בנושאים מקצועיים שאינםבתחום הבנתו, כגון תחום הרפואה המשפטית (ת"פ (ת"א) 1002/01 מדינת ישראל נ' אואניניו שלמה, ת/730), תחום השוואת צמיגים (ת"פ (ת"א) 3465/02 מדינת ישראל נ' אלפיה שלמה, ת/731).

ב"כ המאשימה הציגה שורה ארוכה של פסקי דין המבקרים את התנהלות פלג, כך למשל בת.ד (פ"ת) 2273/05 מדינת ישראל נ' עמר(לא פורסם, 29.01.07), קבע ביהמ"ש כי פלג קבע קביעות נחרצות וגורפות מבלי שעשה ניסיון לבחון את מכלול חומר החקירה.

התנהלות העד שיטתית ושטחית, גם בפנינו.

בעדותו בפנינו טען פלג, כי הביקורת המקצועית עליו החלה לאחר שעזב את עבודתו במשטרה והוא "מתחיל להתרגל אליה" (ע' 1387, 1396 לפרוטוקול). בנדון זה אעיר, כי מוטב כי העד ייטול קורה מבין עיניו, יבחן את הסיבה שבעטייה הוטחה בו הביקורת השיפוטית, תחת הטלת דופי בשופטים הרבים המבקרים את עבודתו.

מה לקביעות בביהמ"שפעם אחר פעם בדבר רדידות עבודתו ולעזיבתו את עבודתו במשטרה?

פלג אף אינו נמנע מעריכת ניסויים מופרכים לשם אימות מסקנותיו, כך למשל בת"פ (נצ) 1014/02 מדינת ישראל נ' מזראיב מונדר(ת/732), תיאר ביהמ"ש ניסוי מפוקפק שערך פלג לשם חיזוק הטענה כי אשה אשר הושלכה מהחלון במהלך עימות עם בעלה, קפצה מרצונה. פלג השליך מהחלון בובה במשקל 12 ק"ג (!) על מנת להוכיח כי במקרה כזה תיפגע בראשה ולא ברגליה. פלג ניסה לטעון, כי לשאלת משקל העצם הנופל אין השפעה על תוצאת הנפילה והפציעה.

גם בעניינו, פלג לא טמן ידו בצלחת;

כך למשל, היה שותף לניסוי שערך מר סדובסקי בנוכחות ב"כ הנאשם. בניסוי זה ביקש סדובסקי לחזק את טענתו, כי המנוחה לא נרצחה בתא השירותים אלא מחוצה לו, באמצעות שפיכת שלושה ליטרים של מיץ אדום ממותק האמור לדמות דם אדם (!) ובחינת זרימת הנוזל.

העד אישר כי גם לשיטתו, המנוחה נרצחה דווקא בתא בושיחזר הנאשם את הרצח ולא מחוצה לו (ע' 1412 לפרוטוקול), ניסה לטשטש חלקו בניסוי המביך, אולם במהלך חקירתו הוקרנה הקלטת המתעדת את הניסוי ומציגה את פלג גורף במגב את "הדם" המדומה.

נוכחותו של פלג, סגן ניצב בדימוס, ראש מעבדה ניידת לזיהוי פלילי בעברו, בניסוי מעין זה אומרת דרשני. אף אם העד לא הסכים לממצאי "הניסוי", אין לקבל את העובדה כי נכח בו מבלי שטרח להעיר את תשומת לב העוסקים במלאכה למופרכות ההשוואה בין נוזל, מיץ ממותק, לבין סמיכות דם אדם.

די במתואר לעיל לחיזוק החשש, כי מדובר ב"שכיר חרב", אשר קבע בטרםראה ראיה ובדל ראיה עמדה חד משמעית, נוהג בחוסר אובייקטיביות ובמופגן חותר למסקנת ההגנה מבלי לבצע מלאכתו כראוי. מרבית מסקנות חוות הדעת הן מסקנות הנוגעות לנושאי מומחיות גרידא, מומחיות שאיננהמנת חלקו, מסקנות נחפזות, נחרצות, ללא הכרת החומר הרלוונטי כולו, לפיכך מחריג פלג עצמו מגדר האובייקטיביות הנדרש.

על אף האמור, בשל הנפח המרכזי שהעניקה ההגנה לחוות הדעת בסיכומיה, לא אייתר דיון מקוצר בטענות פלג לגופן;

(3) הכרעה במסקנות חוות הדעת:

א. השחזור:

ראשית, אציין כי מסקנותיו של פלג לעניין השחזור, גובשו באופן לקוי.

כך למשל העיד, כי ראה את תמליל השחזור במשרדי ב"כ הנאשם, ראה את סצנת השחזור בליווי כתוביות אשר הכין מר חיים סדובסקי והסתמךעל כתוביות אלה. כאשר נשאל, כיצד ידע אם התמליל תואם לכתוביות סדובסקי ענה:

"ת: לא יודע, אני מניח

ש: על סמך מה אתה מניח

ת: כשאני צופה בשחזור, יש הגיוןרב מה שאני רואה לבין מה שנאמר, כמו שאני רואה סרט" (עמ' 1407 לפרוטוקול, ש' 9 ואילך).

אין להכביר מילים.

העד אינו דובר רוסית ומחליט על סמך "הגיון", כי כתוביות סדובסקי תואמותלתמליל אותו ראה במשרדי ההגנה, תמליל אשר לאהיה מונח בפניו.

פלג אשר קבע בחוות דעתו, כי ייתכן והנאשם שיחזר רצח מאחר ונסיבות הרצח ידועות לו מתוך ששת ימי החקירה שקדמו לשחזור, הודה כי כלל לא נחשףלחקירות הנאשם (ראה ע' 1407 לפרוטוקול).

בחקירתו הראשית פקפק פלג בנכונות השחזור, כיוון ש - 5-10 דקות לפני היציאה לשחזור, החוקר הצביע לנאשם עם סכין על גרונו (ראה ע' 1377 לפרוטוקול). העד אישר כי ראה תמונה זו "ממקבץ" תמונות שהכיןסדובסקי. התמונה הוגשה (ת/742), דא עקא, בתמונה נראה יורם אזולאי כשהוא מצביע על צווארו, אזולאי לא החזיק סכין ואף התברר, כי תמונה זו צולמה כ- 5 שעות לפני היציאה לשחזור (ראה עמ' 1408 לפרוטוקול).

פלג מאשר, כי ייתכן והתמונה צולמה כ-5 שעות לפני השחזור ולא דקות מעטות לפניו וכי ייתכן וטעה (עמוד 1408 שורה 19 לפרוטוקול).

אין לקבל מציאות בה מומחה לא דק פורתא, בלשון המעטה, בזמנים, תוך ביסוס מסקנתו על תמונה אשר בצורה פשוטה ניתן לראות כי איננהמשקפת את קביעתו (יודגש, אזולאי לאאוחז סכין בתמונה הרלוונטית).

הנאשם חוזר בו מהאמירה כי לא נחשף כלל לחקירות הנאשם, במהלך החקירה הנגדית "נזכר"לפתע כי צפה במקצת קטעי החקירה בהם הנאשם משחזר את הרצח, לדבריו סדובסקי הראהלו "לקט"של החלקים הרלוונטיים מבחינתו (ע' 1409 לפרוטקול). העד ממשיך ומציין כי לא טרח - נחשף לעדות עורך השחזור שקלאר או לעדות הפתולוג ד"ר זייצב (ע' 1410-1411 לפרוטוקול), אולם לא נמנע מקביעה כי השחזור דומה "לביום" וכי ממצאי הנתיחה אינם מתיישבים עם מסקנתו (כך, קביעה של מי שבוודאי אינו מומחה מול קביעת ד"ר זייצב ומומחיותו).

בחוות דעתו קובע פלג, כי החתך בשורש כף ידה של המנוחה נגרם ככל הנראה לאחר מותה ואינו מוזכר במהלך השחזור. פלג הודה, כי לא קראאת פרוטוקול עדות הפתולוג זייצב, אשר העיד כי אין לשלול, כי חתך זה הינו פצע הגנהשנעשה לאחר הפציעה שהביאה למותה, לטענתו:

"החתך הזה על היד לא נראה ליכפצע הגנה"(עמוד 1414 לפרוטוקול, שורה 21).

(לא נראה לי? מומחה?!)

אין ליתן עדיפות למסקנת פלג.

לעד איןכל נסיון או הסמכה מתחום הרפואה המשפטית. אם לא די בזאת, גם אם מדובר בחתך אשר נעשה לאחר מות המנוחה (כאמור, אפשרות אשר לא ניתן לשלול), הרי שהעדר אזכור החתך בשחזור, אינו מעיד דווקא על העובדה כי הנאשם לא היה מודע לפרט זה.

ספק רב אם שיחזור כלשהו יכיל את כל פרטי הפשע ובמדויק. אין מדובר בשחזור בו פרטים שנמסרואינם תואמים לזירה, עסקינן בטענות לפיהן בשחזור חסרים נושאים אשר לא נמסרוונגרעו ממנו.

כך למשל, טוען הסנגור כי השחזור אינו נותן ביטוי לפגיעות בראש המנוחה – שבעה מוקדי דימום בקודקודה (ראה סעיף 8 לחוות דעת זייצב, ת/11), אולם בכך אין ממש. ראשית, הסנגור לא טרח לחקור את הפתולוג בעניין זה, כלל לא הובהר מקור מוקדי דימום אלו, מתי והיכן נגרמו (ראה למשל, דברי הנאשם כי המנוחה נפלה לצד "...שקעה כך נפגעה מהאסלה"(ת/22, קלטת 2, עמ' 3-2)). לזאת אוסיף את האמור – אי שחזור בו אין דיוק באשר לכל פרט ורגע מהליך הרצח, הינו אנושי והגיוני.

ייתכן כי פגיעות אלו נגרמו במהלך המאבק, במהלך נפילה של המנוחה או בכל דרך אחרת, משאין מדובר בממצא יוצא דופן ובהעדרחקירת הפתולוג בעניין, נחה דעתי בעניין זה.

מסת פרטי השחזור (וראה באריכות בדיון בפרק השחזור בהכרעת הדין), איננה עולה בקנה אחד עם חשש פלג, כי שיחזור הנאשם אינו תואם לנסיבות הרצח.

לעניין זה יפה מסקנת ביהמ"ש בע"פ 408/79 אבו עמרה נ' מ"י, פ"ד לד(2) 272, 279 (1980) (להלן: "פס"ד אבו עמרה"):

"כאשר השותפות לרצח עולה, למשל, לא רק מן ההודאה אלא גם מןהשחזור, ממנו נובע כי הנאשם היה מסוגל להביא את אנשי המשטרה למקום ביצוע הרצח ... רשאי בית-המשפט להסתמך על ההודאה בדבר שותפות לרצח העולה ממנה, גם אם מסתבר כי פרט זה או אחר בדבר צורת הביצועאו ההתנהגות לפני או אחרי המעשה, איננו בגדר הנושאים אשר בהם ניתן לקבוע ממצא שהוא נעלה מכל ספק".

אפנה ליתר טענות העד הנוגעות לשחזור -

בסעיף 4.5 לנ/185, מציין פלג, כי בשחזור חסר ההסבר לסיבת היווצרותם של כל כתמי המריחות על קירות השירותים, לביסוס מסקנתו צרף את התמונה 49 לת/1, בה נראה קיר התא הגובל בתא השירותים הראשון (הקיר המערבי).

ואכן, העד עוזיאל מציין בעדותו:

"ש.מסקנת חוות הדעת שלך היא הסקה על פי ממצאי הזירה שעל פי התזות הדם על הקיר המערבי הסמוך למזוזת דלת הכניסה בתא מס' 2 בסבירות גבוהה מאוד שהמנוחה נחתכה בהיותה בעמידה סמוך לקיר, איך הגעת לממצא הזה

ת.הגעתי לממצא הזה על סמך תצלומים מ – 49 – 53, כאשר תצלום 52 הוא התצלום שמכוון אותנו ומראה לנו את התזות הדם הסמוכות למזוזה המערבית, על פי התצורה של התזות הדם הללו, אנו מסיקים שהמנוחה עמדה כאשר בעצם פניה מול ההתזות הללו וזו התנוחה שלה והיא צריכה לעמוד די קרוב לאותו מישור של מזוזת הדלת, פחות או יותר, צריך לזכור, כאשר אנו אומרים עמידה, כל המצב שם זה מצב של תנועה, יכולה להיות עמידה במנח מסויים לאחור, זו אינה עמידה יציבה, יש שם תנועה" (עמ' 354 לפרוטוקול, ש' 21 –עמ' 355, ש' 2).

בהמשך הסביר:

"ש.תסביר לנו מה ההבדל בין סוגי הכתמים השונים ,איך זה נגרם, התזה, מריחה ונזילה

ת.כפי שאמרתי, צריך להבין, כתמי הדם , צורת כתמי הדם נחלקות לשתיקבוצות עיקריות, ההתזות והקבוצה שאינה התזות, בתצלום שרואים בצילום 52, הוא תצלום שמבטא התזות כאשר נוצר דפוס כזה הוא דפוס שמצריך אנרגיהעל מנת שיווצר, בעצם הנפה של כלי, בעצם חתך מסוים יוצר אנרגיה שהוא זה שגורם להתזות שאותם אנו רואים

...

לפעמים דימום עורקי שנחתך נראה פולסים ובקבוצה השניה זה בעצם כתמי דם שנוצרים שהם פסיביים, למשל האדם כבר מוכתם בדם, אז הוא מעביר את הדם שיש על כף היד, הבגד, הוא מעביר ומורח אותו על הקירות, צריך מגע..." (עמ' 355 לפרוטוקול, ש' 27- עמ' 356, ש' 6).

ועוד:

"יש כאן תמונה מאוד ברורה, יש תמונה של מריחה ולאחר מכן יש התזות על המריחה ולאחר מכן ההתזות האלה נמרחות גם, ויש תנועה דינמית בתא"(עמ' 373 לפרוטוקול ש 1-2).

משמע, ההתזות על הקיר נובעות מעמידת המנוחה בסמוך לקיר זה. מאחר ואיןמדובר בעמידה סטטית ובמהלך האקט האלים המנוחה התנגדה(כפי שמלמדים גם פצעי ההגנה), ולאור הסבר עוזיאל כי מריחות נוצרות ממגע, הרי שתצורת הדם על הקיר המערבי מוסברת.

מסקנת הסנגור בסיכומיו, לפיה ההתזות והמריחות מלמדות כי הרוצח שהה זמן ניכר בתא, שגויה ובלתי מבוססת. אין מדובר במריחות שמקורן בתזוזת הרוצח אלא מריחות שנגרמו מהתנועתיות שבתא – המאבק בין השניים (ומדובר בתא צר מידות).

יוזכר, כי בשחזור הנאשם ממקם את השוטרת המדמה את המנוחה כאשר פניה לקיר, אל תא מס' 1 (המערבי), מקפידעל העמדה נכונה ואף מתקןאת עמידתה (ראה ת/26, זמן 15:00-16:10).

בנסיבות אלה, תמיהת פלג אין בה ממש.

בסעיף 4.9 לנ/185, מציין פלג כי בקצה הבולט של נעל שמאל וכן במרבית השטח הגלוי של השרוך, ניתן להבחין בכתם דם שנוצר כאשר נעל המנוחה חפפה לרצפה המוכתמת. לדידו, ממצא זה של כריעה לא קיבל ביטוי במהלך השחזור.

איני מוצא ממש בטענת העד, שעה ואין ספק כי המנוחה הוזזה ממקומה.

גם כאן, ראה עדות עוזיאל לפיו:

"ת.אני לא יכול להגיד את התנוחה, אני יכול להגיד שהשלולית בצידה השמאלי של האסלה, כאשר מתסכלים מכיוון דלת הכניסה לאסלה, יכולה להתאים למנח הגופה כפי שאנו ראינו, לעומת זה השלולית שנמצאת מצידה הימני של האסלה, מעוררת עבורינו איזה שהיא תמיהה, זה לאמסתדר כל כך, אלא אם היה שם זווית נאמר הרצפה לא הייתה מפולסת בצורה כזו, שהדם זרם לכיוון הזה, שוב פעם, אם ממשיכים בניתוח התצלום, תנוחת הגופה גם איננה מתאימה למריחותשאנו רואים בבסיס האסלה עד לשפת האסלה כי אנו רואים את זה בתצלום 11, 12, רואים את המנוחה כיצד היא יושבת, רגליה פשוטות קדימה וזה לא יכול היה להיגרם בתנוחה הזו

ש.היא הגיעה לתנוחה הזו אחרי האקט האלים

ת.כן, כפי שרואים בתמונות 11, 12, לאחרהאקט האלים"(עמ' 356 לפרוטוקול, ש' 28 – עמ' 357, ש' 7).

משמע, הגופה הונחה על מכסה האסלה לאחר הרצח. ייתכן כי בעת גרירת הגופה והנחתה, קצות נעליה באו במגע עם שלוליות הדם שבזירה.

במהלך השחזור, שוטרת צעירה דימתה את המנוחה. בשחזור ככלל ובפרט בענייננו, המדמֶה את הקורבן אינו נוטל חלק אקטיבי בשחזור. אין לצפות כי השוטרת תדמה מאבק, תנועה והתמוטטות ואח"כ יניח הנאשם את השוטרת המדגימה בתנוחה המתאימה כפי ביצועו בעת הרצח.

מסקנות פלג הנובעות מאי שיחזור ברזולוציה מושלמת ומקסימאלית, אין בהן ממש.

בכך יש אף מענה לקביעת פלג בס' 4.7 לחוות דעתו, לפיו השחזור חסר הסבר להימצאותם של כתמי הדם על עמוד האסלה. כאמור וכמפורט בהסבר עוזיאל, דווקא ממריחות אלה למדים כי הגופה הוזזה ממקומה, ככל הנראה המנוחה הונחה בתחילה כשהיא נוגעת ברגל האסלה והוזזה ממקומה לאחר מכן (ע' 357 לפרוטוקול, ש' 14 והסברו הקודם לכך).

אף קביעתו, כי נייר הטואלט שנמצא בקרקעית האסלה לא הוזכר בשחזור ועל כן פוגם באמינותו, שגויה. לא ניתן לשלול את האפשרות, כי ניירות אלו שהו בקרקעית האסלה טרם הרצח והוכתמו במהלכו ויאמר בשנית, אין לשלול כי הנאשם אכן השתמש בנייר לניקוי הזירה, ידיו, נעליו או כל אפשרות אחרת ובחר לא לציין פרט זה בשחזור.

מכאן ועד לקביעת פלג – הדרך ארוכה ביותר.

בסעיף 4.6 לנ/185, טוען פלג כי בזמן הרצח, מושב האסלה היה מורד, לטענתו: "מוזר מדוע אין תמונה אחת בודדת המנציחה מצב זה". הטענה בלתי מובנת, גופת המנוחה נמצאה והונצחה כשהיא שרועה על מכסה האסלה המורד (ראה תמונות 11 - 12 לת/1).

לגופם של דברים, פלג מסיק כי מושב האסלה היה מורד כיוון שעל תחתיתו אין כתמי דם, לעומתו מציין איש המעבדה הניידת עוזיאל, כי בשל ההתזות שרואים על המושב עצמו, הרי שבשעת ביצוע הרצח היה המושב מורם (עדותו בעמ' 357 לפרוטוקול).

אכן, מעיון בתמונות הרלוונטיות (61-63, לת/1) נראה כי קיימות התזות בחלקו הפנימי של מכסההאסלה ולא בחלקו הפנימי של המושב, משמע אכן היה מורד, מבלי להכריע בין הגרסאות הסותרות, הרי שאין משמעות לממצא זה שעה שאין חולק כי מכסה האסלה (ואולי אף המושב) הורד לאחר הרצח ועליו הונחה גופת המנוחה.

לסיום עניין השחזור אוסיף, קביעת פלג בסעיף 4.4 לת/185, לפיה "במהלך השחזור לא נוספה שום פיסת מידע שלא הייתה ידועה לחוקרים", שגויה אף היא.

הנאשם הדגים טיפוס על מכסה האסלה, שעה שטרםנודע לחוקרים על קיום עקבת נעליו (כקביעת שור, ראה שם בהרחבה) על מכנסי המנוחה. בפועל, המנוחה נמצאה על האסלה, כאשר רגליה בתנוחה התואמת(!) את מיקום העקבה על מכנסיה בהשוואה לדריכת הנאשם ביציאתו מהתא.

(4) עקבות נעלי הנאשם:

עניין התאמת נעלי הנאשם לעקבות אשר הוטבעו על גבי מכנס המנוחה הינו עניין מקצועי גרידא. בין תחום השוואת עקבות לבין פלג אין דבר וחצי דבר ואף העד עצמו אינו מתיימר לטעון כן.

לא ברור מאין שואב פלג את היהירות לקבוע, כי ההתאמה שקבע שור לעניין טביעת נעלו של הנאשם על מכנסי המנוחה נמצאת:

"בדמיונו (המשלים) של המביט מאשר במציאות המשוחזרת המונחת מולו.. ניתן להניח שללא "הנעלים" שהוגדרו כנעליו של רומן זדורוב, לא ניתן היה להגיע להתאמה זו, אפילו לא בפאן הסוגי" (ראה קביעתו בע' 9, לנ/185).

פלג אשר מעולם לא עסק, ולו במעט, בתחום השוואת עקבות נעליים, מרשה לעצמו להטיל דופי במסקנות הנובעות ממאות שעות עבודה מקצועית אשר השקיע מומחה בעל שם עולמי, מומחה אשר ערך מאות ואולי אלפי חוות דעת משפטיות בנושאי עקבות נעליים (ראה עדות שור, בע' 469 לפרוטוקול).

קביעת פלג, כי ההתאמה שנמצאה בין העקבה לבין נעל הנאשם, מקורה בדמיון המביט וכי קביעה זו נעשתה במכוון לאור העובדה כי מדובר בנעלי הנאשם, אין מקומה בחוות דעת אשר עניינה תחומים שבמומחיות.

(מעבר לעובדה, שהמומחה קופר דווקא מסכים כי אין מדובר בקביעה מופרכת).

פלג בעדותו לא שלל את העובדה, כי לא נמצאו עקבות נחיתתו של הנאשם לאחר שקפץ מתא השירותים, מאחר והרצפה נוקתה(ע' 1422 לפרוטוקול).

כן יש לדחות את הטענה, כי אופן יציאת הנאשם מתא השירותים עומד בניגוד גמור לממצאי הזירה המעידים על רישום עקבות נעלי הרוצח על האסלה, הניאגרה והקיר המפריד. כמורחב וכמבואר ונוכח טביעת הנעל שנמצאה על גופת המנוחה, לא ברור מדוע משייך פלג עקבות אלה לעקבות הרוצח דווקא. כזכור, לא ניתן לשלול כי מדובר בעקבות אשר הוטבעו לאחר הרצח וְנֹוכָח האנשים הרבים שנכחו בזירה.

פלג עצמו לא שלל אפשרות זו:

"ש: הגענו למסקנה שאתה לא יכול לשלול שאדם אחר נכנס אחרי חמש או עשר דקות

ת: זאת אפשרות. הדם זב על העקבה

ש: אתה יודע כמה זמן הדם המשיך לזוב?

ת: לא, אני לא יודע" (עמ' 1418, ש' 29 עד 1419, ש' 3).

(5) הבדיקות המדעיות:

נראה כי דיון בעניין סעיף 4.15 לחוות הדעת (נ/185), התייתר. פלג תמה על העובדה, כי השערות שנמצאו ביד המנוחה לא תאמו לשיער הנאשם, בחקירתו הנגדית הודה כי לא ידעכי שערות אלה נמצאו תואמות לשיער המנוחה (ראה עדות פלג בע' 1423 לפרוטוקול; וראה בהרחבה ממצאי הבדיקה בפרק הראיות הפורנזיותלהכרעת הדין).

גם לעניין אי מציאת טביעות אצבעות של הנאשם בזירה, ראה בהרחבה בפרק האמור.

בנדון זה אזכיר את שקבעתי בפרק זה, גם אם נותרו מעט שאלות מסוימות ללא פתרון, הנה אף באלה, בכור הנסיון המדעי ובמגבלותיו, אין כדי לקבוע "ממצאים" כמר פלג, שעה שפלג עצמו הכיר בעובדה הפשוטה כי אי מציאת ממצאים מדעיים אין פירושו העדרם (עמ' 1425 לפרוטוקול).

(6) סוג כלי הרצח:

פלג קבע, כי בחתך מתחת לשפתיה של המנוחה ניתן להבחין בסימנים לפיהם להב הסכין משונן ולא חד. אין להרבות בסתירת טענתו, לעד אין כל ידעברפואה משפטית, לפיכך הוא נעדר יכולת לקבוע קביעה מעין זו.

(ראה מול זאת, ד"ר זייצב, ת/11 וחוות הדעת המשלימה, ת/665).

סיכומו של פרק זה, הסקת מסקנות המומחה לעולם אינה באה במקום מסקנותיו של ביהמ"ש. מלאכת הסקת המסקנות החורצת את דין השאלות אשר במחלוקת מופקדת בידי ביהמ"ש אשר ייעזר ויכריע גם בחוות דעת מומחים (י' קדמי, על הראיות,חלק שני, עמ' 755 (2009).

אם על בסיס עובדות הזירה והחקירה, יכול ביהמ"ש להסיק מסקנתו ללא עזרה, חוות דעתו של המומחה איננה נחוצה ואף מקשה על מלאכתו.

מומחה נועד לשמש ידו הארוכה של בית המשפט, חוות דעת מומחה הינה כלי עזר האמור להיות מדעי – אובייקטיבי ולא אחרת.

בסופו של יום, ההכרעה מונחת בכל מקרה לפתחו של בית המשפט.

כאן, המוכתר ע"י מר פלג כ"חוות דעת" הינו למרבה הצער, התיימרות חסרת בסיס.

בענייננו, חוות דעתו של פלג הינה מגמתית, מוטה, רדודה, יהירה, רצופת מסקנות שאינן בתחום מומחיותו, גולשת ומכריעה את הדין ומהווה ניסיון לדחוק את רגלי בית המשפט.

להתנהלות זו יש להוסיף את הליקויים הבסיסיים הטמונים בעדות העד: אי הכרת כל חומר הראיות הרלוונטי, חריצת דין טרם בחינת החומר, השתתפות בניסויים מופרכים, ערבוב בין עובדות ומסקנות ודחיית טענותיו לגופן, בכדי הנחת חוות דעתו בקרן זווית מבלי ליתן לה משקל.

ט"ז. ידיעת פרטים מוכמנים:

הלכה היא, כי להודאות נאשם ניצבת דרישה "לדבר מה" כחיזוק להודאתו וכתנאי הכרחי להרשעה.

לשם הדגשת חשיבותו של פרק זה, אזכיר את עמדת התלמודים הניצבת מקדמא דנא לפיה: "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין, ט, ע"ב). הנורמה המשפטית העברית גורסת, כי אין להכריע דינו של אדם בפלילים על סמך הודאתו.

אציין, עמדת המשפט העברי בנדון זה יוצאת דופן וחריגה בהשוואה לנוף המשפטי הרואה בהודאה את "מלכת הראיות". אכן, קיימת גישה מתפתחת לפיה הודאת חוץ של נאשם אינה עוד "מלכת הראיות", אלא ראיה ככל הראיות ואף ראוי שנקודת המוצא לבחינתה תהא חשדנית. גישה אשר קנתה לה שביתה לאחרונה גם בקרב מלומדים ואנשי משפט (ראו לדוגמה גישת השופטת (בדימוס) דליה דורנר, במאמרה "מלכת הראיות נגד טארק נוג'ידאת",הסניגור95, 5 (2005)), אולם עדיין, המשפט העברי סובר כי הודאת נאשם כלל לא ראיה.

הרמב"ם ניסה להתחקות אחר הנימוק ביסוד כלל זה וקבע:

"אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג וכללו של דבר גזירת מלך היא" (רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק י"ח).

לאמור, נאשם המודה בחטאו, חשוד כי הודה ממניע זָר הלוחץ עליו.

על בסיס הנמקת הרמב"ם (אמנם, בניגוד לפרשנים אחרים), ניתן לקבוע כי במקרה בו יש ראיות מסייעות משכנעותלהודאת הנאשם, יש לכאורה מקום לקבלה (ראה בהרחבה א' קירשנבאום, "אין אדם משים עצמו רשע": הלכה פרדוקסלית במשפט הפלילי העברי, פלילים ז', עמ' 222- 197 (תשנ"ט).

גם הריב"ש – רבי יצחק בר ששת, אשר חי במאה ה – 12, סייג את עקרון "אין אדם משים עצמו רשע" וקבע:

"גם כי עתה בזמנינו זה, מה שדנין בדיני נפשות הוא לפי צורך השעה; שהרי בטלו דיני נפשות, אלא שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין לפי צורך השעה, ואף שלא בעדות גמורה, כל שידעו באמתלאות ברורות שעבר העבירה. לזה נהגו לקבל הודאת פי העובר אף בדיני נפשות, למען יתברר הדבר גם מתוך דבריו, עם קצת אמתלאות,אם אין עדות ברורה" (שו"ת הריב"ש, סימן רלד).

כלומר, המנהג הוא לקבל הודאת בעל דין גם בדיני נפשות "עם קצת אמתלאות".

בענייננו, לאותן "אמתלאות" משקל ראייתי מוגבר ככל שהפרטים רבים יותר וככל שהינם "מסבכים"יותר – ראה י' קדמי, על הראיות,חלק ראשון, עמ' 315 (2009).

אם יורשה לי, מסכים אני כי יש להסיר ההודאה מכיסאה כ"מלכה" אלא אם כן, הכסא כוֹנָן כהלכה ביסודות מרשיעים נוספים.

במקרה דנן, למרות הודאות הנאשם כפי שהורחב לעיל, הן בפני המדובב והן בפני חוקריו (לרבות ההדגמות), הרי שניתן לשים את הדגש על הראיות המסיעות המשכנעות, בזכותן ניתן להישען בבטחה על הודאות אלו, ולאור פרטים נסתרים רבים וחלקם מיוחדים.

כפי שיורחב, הנאשם מסר שורה ארוכה של פרטי מידע מוכמנים הנוגעים לזירת הרצח ולהתרחשותו, פרטים מהם ניתן לקבוע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו.

(בנוסף כמובן, לעקבות הנעל, בבחינת "דבר מה" מובהק, השחזור, שקריו בביהמ"ש ועוד ועוד כמפורט).

כעיקר, נימק הנאשם את ידיעותיו הרבות בנדון הרצח בשלושה נימוקים עיקריים, האחד- הפרטים נמסרו לו ע"י החוקרים; השני- הסקת הפרטים בדרך הניחושים והלוגיקה, השלישי- פרטים שהגיעו לידיעתו טרם מעצרו, משמועות, מכרים או כלי התקשורת (ראה עמ' 1054, 1011, 1017 לפרוטוקול).

לעיתים, שינה הנאשם את גרסאותיו לעניין מקור ידיעת הפרטים המוכמנים. נמצא כי במקרים מסוימים, כשעומת הנאשם עם הפרט המוכמן שמסר, מסר אינסטינקטיבית גרסה מסוימת (טענת הלוגיקה כמשל), אולם בחקירתו בפנינו "פיתח" את תשובתו והרבה להאשים את חוקריו כי רמזו לו את דבר הפרטים המוכמנים.

תנודתיות תשובות העד בנדון פרק זה, מעידה על שקריו (ראה ניתוח עדותו בביהמ"ש), ניכר כי לאחר צפייה בחקירותיו, מצא הנאשם "רטרואקטיבית" תשובות אשר סייעו לגרסתו אך לא כך.

להלן אדון בכל אחת מאפשרויות אלה:

(1) הנאשם שאב את המידע מחוקריו:

כאשר מדובר בפרטים מוכמנים, יש חשיבות גם למספרם והדעת נותנת כי ככל שמספרם רב יותר, כך פוחת החשש שמא מדובר "בהשתלה" של החוקרים, ביודעין או שלא ביודעין.

בע"פ 4769/92 האני ניג'ם נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 04.09.94), נקבע לעניין זה:

"בקיאותו של המתוודה בפרטים מוכמנים כאלה, הינה בעלת משמעות רבהבבדיקת אמיתותהשל ההודייה, ויש שהיא שקולה במהותה לראייה מסייעת. שכן יש בה לרוב כדי להצביע על הקשר בין הנאשם לעבירה, ולהפיגאת החשש שההודייה היא הודיית שוא. וככל שגדלמספר הפרטים המוכמנים שהנאשם שזר בהודייתו, כך גם קטן החששכי ידיעתו עליהם לא נובעת מביצוע העבירה, אלא מרמזים שנרמזו שלא במשים על ידי חוקריו בעת שנחקר ונקלטו על ידו"

באשר לעובדה שמדובר בפרטים שהיו ידועים לחוקרים, כבר נקבע בדנ"פ 4342/97, 4530 מ"י נ' אל עביד; אל עביד נ' מ"יפ"ד נא(1) 736, 833 (1998):

"כבר בפרשת דנ"פ 3391/95, הבעתי הסתייגות מן הגישה שלפיה אין לייחס משקל לפרטים מוכמנים המצויים בידיעת המשטרה. עמדה זו מחמירה, לדעתי, מעבר לנדרש עם רשויות החקירה. אינני סבור כי יש יסוד לחזקה, שלפיה פרט מוכמן שהיה בידיעת המשטרה הועבר לנחקר על-ידי החוקרים.

כפי שציינתי באותה פרשה:

'אני מתקשה לקבל את ההנחה שפרטים הידועים לחוקרי המשטרה, ובכלל זה פרטים אשר אי גילויים חשוב למהלכה התקין של החקירה, מגיעים במקרים רבים לכלי התקשורת. כן מתקשה אני לקבוע כלל - אשר כוחו עמו, כמובן, גם למקרים אחרים - שידיעת נחקר על פרטים מוכמנים תאבד, ככלל, ממשקלה הראייתי אם הפרטים ידועים לחוקרים. יתכנו, כמובן, מקרים בהם ניתן יהיה ליחס לחוקרים שהם אלה אשר גילו לנחקר את הפרטים. במקרה כזה ידיעת הפרטים לא יהיה בה, כמובן, ראיה נגד הנחקר.

אך לאקיים חשד מתמיד, ובודאי לאהנחה, שחוקרים מגלים לנחקריהם פרטים מוכמנים, אך כדי אחר כך להסתמך על ידיעת הנחקר אותם כראיה נגדו'" (עמ' 827-826).

אין להרבות ולהוסיף בעניין זה.

הנאשם בהודאותיו מסר מסה אדירה של מידע, עד כי אין הדעת סובלת "שתילת" פרטים כה רבים, בפרט ובדגש נוכח הסבריו המגומגמים והמופרכים:

א.מיקום זירת ההתרחשות:

כעולה מטענות הסנגוריה, יש מקום וצורך לדון כמובן במיקום זירת ההתרחשות כדי הבהרות וקביעת עובדות הנחוצות להכרעת הדין כאן.

הרצח בוצע בבית הספר "נופי גולן" בקצרין, כפי הביקור במקום וכפי השחזור, המנוחה עזבה את חבריה בפרגולה המצויה למעשה בחצר בית הספר, נראתה הולכת לכיוון בית הספר ונמצאה בשירותים, שירותי הבנות, בקומה השניה של בית הספר.

הרצח בוצע בשירותים אלה (ראה התמונות ב – ת/1), ראה תוכנית בית הספר כפי שהוגשה (ת/222).

בדרך לקומה השנייה בה נמצאה המנוחה, מצויה קומת כניסה, שהינה למעשה קומה ראשונה, ומעליה, הקומה בה בוצע הרצח, כקומה שנייה.

כמבואר בעדות העד סמברנו, בבית הספר שני אגפים, באחד כיתות ט' – י' ובאחר כיתות י"א – י"ב, בכל אחד מהאגפים 4 חדרי שירותים, בכל חדר שירותים כזה 4 תאים, בכל קומה ובכל אגף חדרי שירותים של בנים ובנות וכן שירותי מורים (ראה פרוטוקול הביקור במקום, עמ' 621, והצילומים מביקור זה), בקומה השנייה בה בוצע הרצח, שירותי בנות (זירת הרצח), מולם שירותי בנות נוספים ובהם רק שני תאים, חצי קומה מתחתם שירותי מורות וחצי קומה מעל, שירותי הבנים.

(ראה עדות העד סמברנו מע' 740 לפרוטוקול ואילך).

הנאשם (כפי העולה מ - ת/22, מ"ט 172/06, דיסק 1, בעמ' 77-76) בעת חקירתו ובטרם השחזור(ולכך חשיבות לא מעטהכפי שיובהר להלן), מסר לחוקריו כי הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השנייה.

אם כן, מיקום הרצח נמסר ע"י הנאשם וכפי טענת המאשימה, לא היה אמור להיות בידיעת הנאשם בבית ספר בו תאי שירותים כה רביםושעה שמדובר באגף שלמנוחה ברגיל לאהיה קשר(!).

הנאשם גם לא טען, כי בחקירותיו הושם בפיו באיזה שירותים בדיוק מדובר, אך כאמור בחקירתו ידע להצביע עליהם וגם בשחזור השנוי במחלוקת, אשר לטענת הסניגור הוכוון בו הנאשם – ועוד נחזור לכך – הנאשם מוביל לקומה השניה ובה שירותי הרצח.

יש לדחות את טענת הסנגור בסיכומיו, לפיה הנאשם ידע על מיקום זירת ההתרחשות מאחר והגיע ביום ו' לקחת את תיקו מהמקלט ואז ראה את האגף הרלוונטי סגור. בפועל, הנאשם בחקירותיו לא טרח להעלות גרסה זו ולא בכדי. כך גם אוסיף, כי כל האגף השמאלישל ביה"ס נסגר עד ליום א', וכי הנאשם לאיכל לראות מהיהקומה הרלוונטית בתוך אגף זה (ראה עמ' 13 לפרוטוקול).

עוד נטען, כי הנאשם התייחס אל הקומה הראשונה כאל קומת כניסה, אל קומת הרצח כאל קומה ראשונה, על כן בהודאתו ציין כי לאחר שהמנוחה עלתה במדרגות, היא פנתה ימינה (לכיוון הקומה השנייה, ראה נ/55, בעמ' 49). כן ניסה בתחילת השחזור להוביל לקומה השנייה כשיטתו – כחצי קומה מעל לזירת הרצח. לטענת הנאשם, בה מחזיק גם הסנגור בשתי ידיים,נרמזלו במהלך השחזור והנחו אותו להבין היכן זירת הרצח האמיתית.

הנאשםלאטעה לחשוב, כי קומת הכניסה היא למעשה הקומה הראשונה, שכן ציין בחקירתו וטרםהשחזור כי הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השניה(ת/22, מ"ט 172/06, דיסק 1, בעמ' 77-76).

אם סבר כי הרצח בוצע בקומה השנייה (כחצי קומה מעל הזירה, כשיטתו), הרי ששם שירותי בנים(ראה עדות סמברנו, עמ' 470 לפרוטוקול) והלא ציין שירותי בנות!

זאת ועוד, הנאשם בחקירתו מיום 11.12.06 (ימים רבים טרם ההודאה והשחזור), נשאל האם יודע היכן ארע הרצח וענה:

"מישהו אמר לי שבשירותים בקומה ב', אבל עכשיו אני יודע שזה לא בקומה העליונה, אלא בקומה א'"(ת/159, עמ' 4) – אם כן, הנאשם יודע שהרצח לא ארע בקומה העליונה, העובדה כי בתחילה הוביל בשחזור לעבר הקומה העליונה, אינה מתיישבת עם משפט זה ומובילה למסקנה ההגיונית, במכלול המונח כאן בפני, כי מדובר בבלבול תמים.

אף טענתו לעניין הדרכה בשחזור, דינה לדחייה.

חזרתי וצפיתי בשחזור נשוא הנטען באשר להנחיית הנאשם במכוון, ולא מצאתי ממש בטענות הסנגוריה לעניין זה.

לטענת הסנגור, תכנן הנאשם להוביל את השחזור לחדר השירותים בקומה העליונה, ברגע זה, הבלש אלדד חדד אשר נוכח בטעותו, טופח על גבו של ראובן אזולאי (אליו הנאשם אזוק), עוצר את השחזור, מתעסק באזיקי הנאשם שניות ארוכות, בשלב זה מבחין הנאשם בדלת השירותים המוכתמת בחומר לגילוי טביעות אצבע ועליה השילוט "השירותים לא בשימוש", אומר: "אני לא מביןאולי היא לכאן"ומוביל את השחזור לעבר זירת הרצח.

כפי הסנגור, הנאשם "הופתע" לגלות, כי זירת הרצח איננה בקומה העליונה כפי שהבין וידע מחקירותיו ומכאן אמירתו "אני לא מבין".

יאמר, בתמליל נכתב: "אני לא זוכר"(ת/27, עמ' 4, שורה 16), כאשר גם מתורגמן ביהמ"ש אישר כי מדובר בתרגום נכון (ראה ע' 1129 לפרוטוקול).

ואכן, נראה כי הנאשם מתכוון תחילה לעלות לעבר הקומה העליונה, מציין כי אינו זוכרואז מתקן.

כך גם כך לענין זה לטענת הסנגור, אשר נתן ביאור משלו לנסיון פתיחת האזיקים, יש ליתן משקל נמוך. העד אלדד חדד העיד, כי הוא עצמו לאהכיר את הזירה ולא ידעהיכן התבצע הרצח, סימן לראובן אזולאי על גבו מאחר ורצה לפתוח את אזיקי הנאשם בהוראת אחד הקצינים שזהותו אינה זכורה לו (ע' 1591 לפרוטוקול).

העד חדד מאשר כי הקצין אשר ביקש ממנו לשחרר את הנאשם מאזיקי הידיים, ביקש זאת ממנו בעודם למטה (וכאשר הנאשם ושקלאר בסוף גרם המדרגות). משמע, הקצינים הרלוונטיים שלחו את העד חדד לפתיחת האזיקים, טרם התלבטות הנאשםבסוף גרם המדרגות ולאיכלו לכוון או לרמוז כנטען.

כך גם כך, אין בסיס לנטען לטפיחה על הגב כדי הכוונה ורמז. בנושא זה, אין למי מהצדדים יתרון על בית המשפט ומראה העיניים מדבר בעד עצמו.

הסנגוריה טרחה לבצע בצילום כאן, פריסה של הצילום כדי תמונות בדידות להראות את מגע היד הנטען, אך לא היא.

נראה כי מדובר בהתרחשות אותנטית, ההליך נמשך שניות בודדות, במהלכן לא ניתן היה לבצע את הנטען ע"י הסנגוריה על ידי מי מהשוטרים המצויים למטה.

יש לראות את השחזור כפי שאירע בפועל.

אכן, בדיעבד, בהשתהות זו בה פתחו את אזיקי הנאשם, הוא הביט לעבר הזירה ומתקן פנייתו לעברה, אף שאין מדובר במעשה מכוון, בדיעבד, השתהות זו נעשתה בעיתוי בעייתי המחליש מעוצמת הפרט המוכמן (בנדון זה אוסיף, העדר ניסיון להסתרת השילוט על דלת השירותים בזירת הרצח בשעת השחזור, בבחינת טעם קשה לפגם).

מאידך, יש להוסיף נדבך המלמד אף הוא, כי טענות הנאשם בפנינו לעניין זה אינן נכונות.

הנאשם טען בנוסף, כי הדלת המובילה לזירה הייתה פתוחה חלקית, ראה את רצפת השירותים שחורה כולה ומכאן, הסיק את מקום הרצח (ראה בע' 1022,1126 לפרוטוקול).

צפייה בקלטת השחזור (ת/26, זמן 10:47) מגלה, כי בניגודלטענת הנאשם, הדלת כמעט סגורה לחלוטין ולאניתן לראות את רצפת הקומפלקס.

הנאשם כשל הן בנטען לגבי סימנים בהם אין לטעות על הדלת כביכול והן לגבי הצצה לרצפה מוכתמת בשחור מהם הסיק כי מדובר בזירת הרצח, גם נסיון זה להצביע על הכוונה, דינו לכישלון.

קטע זה הוקרן בפני הנאשם בחקירתו הנגדית, והנאשם כשלבהסבר לענין זה:

"ש: והכתמים האלה גרמו לך להבין ששם היה הרצח, ואולי חיפשו שם טביעות אצבעות והרצח היה כמו שאמרו לך קומה למעלה, מה ניחשת, זה היה ניחוש מוצלח, זה מה שאתה רוצה שנחשוב.

ת: השוטרים אמרו לי שהרצח בוצע בשירותי בנות, בנוסף לזה כל הדלתות היו נקיות חוץ מהדלת הזו

ש: עוד לאהיית למעלה, איך אתה יודע

ת: כי אני ניסיתי לרצות את המשטרה, בגלל זה אמרתי ככה".

(ראה ע' 1128-1129 לפרוטוקול).

עוד יאמר, ההיגיון מחייב כי היה והנאשם הוכוון, היה מעלה זאת באחת מחקירותיו, דבר שלא עלה באף אחת מהן.

נאשם ברצח הטוען שהכווינו אותו לזירה ושלא הכיר אותה כלל ולטענתו הגיע למקום כתוצאה מהכוונה, הצבעה, רמז, הצצה לרצפה שחורה וכו', סביר להניח שהיה מעלה זאת בחקירותיו והרי אין לנו ענין בנאשם כבד פה וכבד לשון.

מכאן צא ואמור, שעה שמיקום הקומפלקס לאנאמר לנאשם ע"י מי מחוקריו, ואני דוחה את הטענה כאילו נרמז במכוון לנאשם ע"י פתיחת האזיקים בעת השחזור או ע"י סימון וכן כי ראה את הדלת או הרצפה בחדר השירותים (להבדיל מהתא, ראה להלן) ובכך נרמז לו המיקום, שעה שהנאשם לא טרח לציין זאת בעת חקירותיו ומעל כל אלה, שעה שצפייה בקלטתהשחזור מדברת בעד עצמה – ניכר כי הנאשם מתבלבל ומתקן, הנאשם לא אמר אמת, ניסה להרחיק את עצמו (גם עדות פלג אין בה דבר לענין זה, מדובר בהשערות בעלמא), כך גם נסיון חיתוך הצילום לבדידים, האמור מוביל למסקנה כי הנאשם ידע היכן ממוקם הקומפלקס בו בוצע הרצח, בחקירתו הנגדית כפי שפירטתי לעיל, לא נתן הסבר של ממש, לא טען כי בשלב פתיחת האזיקים גילה מיקום הזירה והדברים מהווים נדבך בעובדות הפרטים המוכמנים, אם כי בדרגה בינונית – נמוכה.

ב.תא השירותים:

כאמור, בשירותי הבנות היו 4 תאים, גופת המנוחה נמצאה בתא מס' 2, כיוון הכניסה (ראה תצלומים 9, 10, ב – ת/1).

כל התאים האחרים היו נקיים (ראה בעיקר תצלומים 9, 10, 66, לת/1; וכן עדות המנקה, נ/162; עדות העד עוזיאל מהמעבדה הניידת, בע' 352 לפרוטוקול; והודעת מאיה בן זקן, תלמידה אשר שהתה בזירה לאחר הרצח, נ/213).

המאשימה מבקשת ללמוד מכך, בניגוד לסנגוריה, כי הרצח בוצע בתוך תא השירותים ולא מחוצה לו.

הסנגוריה העלתה טענה הפוכה, לפיה המנוחה נרצחה מחוץ לתא ובסתירהלעדות עד ההגנה פלג (ראה עמ' 1411 לפרוטוקול), לפיו הרצח בוצע בתוך תא השירותים, לא לחינם טענה זו נזנחהבסיכומים.

בהקשר זה אציין כי הניסיון אשר ערכה ההגנה, הבא ללמד כי הרצח בוצע במקום אחר והגופה הועברה אח"כ לתא מס' 2, נוכח כמות הדם המעטה שנמצאה בזירה, חסר בסיס כלשהוא (בקציר האומר אציין, כי ההגנה העריכה כי בגוף נערה בגילה של המנוחה קיימים בין ארבעה לשישה ליטרים של דם, כאשר בזירת הרצח לא נמצאה כמות שכזו).

למותר להכביר מילים על שפיכת מיץ פטל כדי להוכיח את הנטען באשר לכמות הדם (וראה בהרחבה בפרק הדן בעדות העד אלכס פלג), כאשר לכך יש להוסיף את עדותו של ד"ר זייצב, עדות חסרת פניות, חד משמעית וברורה, השוללתתזה זו מכל וכל וקובעת:

"תמיד נשאר דם בגוף של הבן אדם, לא חייב לצאת כל הדם, אפילו אם יש קטיעה חבלתית של גוף לשני חלקים, עדיין מוצאים דם"(ראה עמ' 901 לפרוטוקול, ש' 1).

שעה שטענה זו של הסנגוריה נדחתה, צא ואמור, הרצח בוצע במקום בו נמצאה המנוחה - תא מס' 2 של קומפלקס שירותי הבנות, המצויים בקומה השנייה של בית הספר.

הנאשם בחקירותיו כפי שציינתי קודם, עת הודה בביצוע הרצח, הצביע על הקומפלקס במדויקואף ציין כי טרםהרצח עמדה המנוחה ליד התא השני(ת/22, קלטת מס' 1, בע' 120 וכן בע' 105)

(כאן אדחה את טענת הסנגור, לפיה תיאר הנאשם את זירת ההתרחשות ביןהתא הראשון לשני, כאשר בהכוונת החוקרים תיקן לתוךהתא השני. תיאור "לדעתי ליד השני" מכוון לרגעים טרם הרצח – פניית המנוחה לעבר הזירה).

עוד ציין, כי המנוחה נפלה לצד ימין "שקעה כך נפגעה מהאסלה" (ת/22, קלטת מס' 2, בע' 2-3) קרי, הרצח התרחש בתוךהתא.

מי אשר לא ביצע את הרצח, לא אמור היה לדעת כי הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השנייה ובתוך תא מס' 2.

לכך נוסיף כי קלטת השחזור מלמדת, שעה שבוצעה הדמיה עם שוטרת, כי הנאשם מבקש מהשוטרת לגשת לתא מס' 2 ואז הדגיםאת רצח המנוחה (ראה תמליל השחזור, ת/27, ע' 4; וכן ת/26, 19:35:46).

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם, כי עובדת מציאת גופת המנוחה דווקא בתא 2 הייתה ידועה ברבים, ואולם הנאשם מעולם לאטען כי מקור ידיעתו אודות תא מס' 2 הינו שמועות.

עוד טוען הסנגור, כי בחקירת הנאשם מיום 19.12.06, סשה חשף בפניו מידע זה, באומרו: "בשני בזה בתא השנימה שאתה מספר אחרי שאתה, אחרי מה שקרה" (ת/22, בע' 123).

יש לראות בטענת הסנגור והאסמכתא עליה נשען, משום נסיון לכאורה להטעיית ביהמ"ש שכן, בפועל, מספר משפטים טרם אמרה זו, נשאל הנאשם, היכן בשירותים עמדה המנוחה ועונה: "לדעתי ליד השני" (ת/22, קלטת 1, בע' 120),לאחרשמסר גרסה זו ומפיו, שאל סשה את ששאל.

הנאשם אשר כמבואר חזר בו מהודאתו, נשאל בחקירתו ביום 26/12/06, מדוע כיוון דווקא לתא מס' 2 ותשובתו ניתנה בשני ראשים, האחד, כך מלמד הגיונם של דברים "לוגי"בלשונו, שכן:

"אף אחד לא נכנס לעשות את צרכיו בתא הראשון או הרביעי" (ראה ת/202 א-ג, בע' 33)

(מדוע? מה "לוגי" כאן?)

מדובר בטענה מופרכת, אין כל "לוגיקה" בהנחה לפיה אנשים לא נכנסים לתא הראשון והרביעי, בנוסף, אף לשיטת הנאשם, מדוע לא "ניחש" כי הרצח התרחש בתא השלישיאשר כפי הגיונו נוהגים להיכנס גם אליו לשם עשיית צרכים?

בראש השני טען הנאשם, כי כאשר דיבר על התא השני, ראה את עיניו של החוקר סשה ומהן הבין כי ניחש נכונה (ראה ת/202, מע' 34).

דא עקא, חקירתו של הנאשם מלמדת, כי השיב לכך בצורה חד משמעית, ללא היסוס וכלל לאנראה כי הוא מחפש את "אישור" עיני סשה (ראה ת/21, 1:19:55 ובהמשך 1:28:42). הטענה מופרכת לחלוטין ולא בכדי בחרה ההגנה שלא לחקור את סשה אודותיה.

הסניגור טען בפני עורך השחזור, העד אנטולי, כי הוא זה שלמעשה כיוון את הנאשם לתא מס' 2, שעה שלפני שהנאשם ביקש מהשוטרת המדגימה להתקרב לתא מס' 2, הוא עצמו נכנס לתא זה וחזר לאחור (עמ' 433 לפרוטוקול) ואף אמר לנאשם להיכנס, צפייה בקלטת (ת/26, זמן 19:35:20 - 19:35:50) מראה את הנאשםאומר לשוטרת להיכנס לתא השני ושלא כנטען.

כעולה מחקירתו מיום 19/12/06 (עמ' 104 ואילך, ת/22, מ"ט 172/06 (דיסק 1)), הנאשם מסר כי עובר לרצח, המנוחה עמדה בין התא הראשון לשני (וכיצד התא הראשון, אשר כפי הגיונו לא בשימוש תלמידים, השתלב בתשובתו?). בהמשך אמר, כי המנוחה נפלה בתא השני – אלה דברי הנאשם.

בחקירתו הראשית ניסה לטעון כי הודרך ע"י החוקר אזולאי, אך אלה כאמור דבריו כאשר בחקירתו הנגדית שינהמטעמיו וטען כי ידע את מספר התא מדברי סשה.

לטענתו, גם סשה וגם אזולאי רמזו לו את מספר התא, והמדובב הוא שאמר לו שהרצח בוצע בתוך התא.

הנאשם לא נתן הסבר לסתירה בדבריו בחקירה הראשית מול חקירתו הנגדית, ומכאן לעניין זה המסקנה הינה כי הנאשם ידוע ידע שהרצח בוצע בתא מס' 2, בתוך התא ואני דוחה את הטענה כי האמור בא מפי החוקרים או מפי המדובב, דברי הנאשם בחקירתו כפי שציינתי לעיל ומחקירתו הנגדית וטעמיו המשתנים לעניין זה, מדברים בעד עצמם.

ג.הדם בשירותי הבנים:

העד קולסניקוב, אשר עבד כמנקה בביה"ס, מציין כי ביום הרצח נמצאו כתמי דם ברצפת התא השני בשירותי הבנים, המצויים מתחת לקומת השירותים בה נמצאה המנוחה, וחצי קומה מעל המקלט בו עבד הנאשם.

בעדותו (ע' 781 לפרוטוקול) מציין, כי הבחין בכתמים וניקה אותם במסגרת עבודתו. לעניין זה נזכיר את דברי הנאשם בפני המדובב כי הוא זוכר בוודאות, לא אחרת, כתמי דם בשירותי הבנים (נשוב ונפנה ל ת/401א', מ.ט 165/06 (25), ע' 81-82).

הנאשם ציין בפני המדובב, כפי שעמדנו על כך קודם, כי עשה טעות, כך בלשונו, דם טפטף מלהב הסכין או מידיו וזאת, בשירותי הבנים (ת/401א', מ.ט 165/06 (26), ע' 21).

במהלך השחזור, הוביל הנאשם לשירותי הבנים, סיפר איך הבחין בדם על הסכין בידו והראה כיצד שטף את ידיו ואת להב הסכין (ת/26, זמן 27:50 ואילך) (הסנגור תמה כיצד לא נקרש הדם על הסכין אלא טפטף ממנו, ראשית, מדובר בפרק זמן קצר שאינו מספיק בהכרח לקרישת הדם - לא הובאה כל ראיה מדעית בנדון - זאת ועוד, גם אם נקרש הדם, ייתכן ושטיפת הסכין מוססה את שנקרש).

לאחר מכן ציין שהלך להכין קפה, חזר לשירותי הבנים, ראה טיפות דם על רצפת השירותים, חזר למקלט 2 בו עבד והמשיך בעבודתו.

בחקירותיו הראשונות שלל הנאשם כי ראה דבר חריג בשירותים, מדובר בשלב בו נחקר כעדולא כחשוד. בחקירתו מיום 14.12.06 נזכר כי ביום הרצח, בין השעות 14:20-15:00, ראה מספר טיפות של דםבתא השירותים הראשון, על האסלה וקצת על הרצפה (ת/169 א', בע' 6-7).

נשאלת כמובן השאלה, מדוע אדם חף מפשע אשר נחקר כעד,ירחיק עצמו מכתמי הדם אותם ראה בשירותי הבנים. דברי השקר של הנאשם בעניין זה בחקירתו הראשונית עדיין כעד, אומרים דרשני.

הנאשם נשאל על כך והשיב, כי לא ראה בכך חשיבות (ת/169 (קלטת 1) בע' 6-15) וכן הסביר זאת בפחדו מאחר ואין לו תעודת זהות.

הדברים אינם תואמים את שורת ההיגיון כאשר מדברים אנו באדם חף מפשע (גם כאן, טענות הנאשם כי הוכוון או הודרך ע"י חוקריו אינן עולות בקנה אחד עם הצפייה בקלטת, ת/168).

הסנגור בסיכומיו טען, כי לא ייתכן שרוצח הנס לשירותים לשטיפת סימני הדם, יבחין במעט טיפות דם ולא ידאג לנקותן. סבורני, כי בנתון זה אין מאומה, בלהט האירועים ייתכן כי הנאשם חשש להיתפס בעודו מנקה את הרצפה, כאמור, הנאשם ציין בפני המדובב כי "טעה" בכך שלא ניקה את טיפות הדם (לעניין ניקוי ראיות וניגוב, ראה ת/26, זמן 19:48:20).

הגיון בדיעבד, בניתוח קר רוח, אינו תואם בהכרח להלך נפש של מי שזה עתה ביצע רצח.

(2) הסקת הפרטים בדרך הניחושים והלוגיקה:

תנוחת המנוחה בתא:

ביום 18/12/06, מתוודה הנאשם בפני המדובב "ארתור" כי ביצע את הרצח. הנאשם הדגים בצורה ברורה בפני המדובב איך רצח את המנוחה, מעמיד את המדובב כאשר פניו אל הקיר ומתקן את העמדתו (ראה ת/8, מ"ט 165/06 (26), זמן 00:01:45 ואילך).

כך גם בעת השחזור עם השוטרת, ממקם הנאשם את השוטרת המדמה את המנוחה כאשר פניה לקיר, אל תא מס' 1, מקפיד על העמדה נכונה ואף מתקן את עמידתה (ראה ת/26, זמן 15:00-16:10).

המומחה, איש המעבדה הניידת, ינאי עוזיאל, קובע כי צווארה של המנוחה שוסף כאשר עמדה בסמוך לקיר בתוך תא מס' 2, כאשר פניה אל הקיר המפריד בין תא מס' 1 לתא מס' 2 (ראה הפרוטוקול, ע' 354 – 355).

בחקירתו הנגדית, מחזק העד עוזיאל את קביעותיו ומציין, כי פניה של המנוחה מול הקיר המערבי, בדיוק בסף הדלת (עד ההגנה פלג מסכים, למעשה, כי הרצח בוצע בתוך התא מול הקיר המערבי המפריד עם תא מס' 1, ראה ע' 1411 לפרוטוקול, ראה עוד ע' 1418 לפרוטוקול).

עדות העד עוזיאל לעיל, תואמת להעמדת המדובב ולהדגמה על השוטרת באשר לאורח ביצוע שיסוף הגרון של המנוחה.

עוד נמצאה התאמה לגרסת הנאשם בחקירתו:

"סשה: היא עמדה אליך עם גבה או איך?

רומן: עם הצד"(ת/22 (קובץ 2) בע' 109).

מדובר בפרט מוכמן קלאסי, רק מי אשר ביצע את הרצח יכול היה לדעתו ולא אחרת.

שעה שהנאשם חזר בו מהודאתו, עומתעם פרט מוכמן זה, כאן שוב חזר וציין כי מדובר בלוגיקהבלשונו, מאחר ומדובר בתא קטן וכפי כיוון פתיחת הדלת (ת/202, קלטת 1, ע' 38-39).

הסנגור בסיכומיו טען, כי לאור העובדה שהנאשם לא שמע את זעקות המנוחה ונוכח מימדיו הצפופים של התא, ניחושו של הנאשם איננו מפתיע (כך דבריו).

מזל, ניחוש, סברה, טענה זו של הסנגור מול העובדות כפי העד עוזיאל וההדגמה ע"י הנאשם, לרבות תיקון תנוחת עמידת השוטרת.

כמו כן, עוד בטרםהשחזור, ציין הנאשם כי המנוחה עמדה כשצידה מופנה אליו, כאשר לפי טענתו, רק בשחזור ראה את הזירה והבין כי המנוחה נרצחה בתוך תא, ולא למשל במסדרון, אם כן, נימוק צפיפות התא שקרי ומופרך.

בחקירתו הנגדית, שינההנאשם גרסתו, סָר מטענת הלוגיקה וטען כי יורם אזולאי הראה לו את המצב בו הייתה המנוחה (ראה ע' 1131 לפרוטוקול).

טענה זו חסרת בסיס ואין בחומר הראיות עדות לכך כי אזולאי הדריך את הנאשם בעניין (ושוב, לא לחינם ההגנה לא הפנתה לקטע כלשהו בחקירה, המעיד על הדרכת הנאשם ע"י אזולאי כנטען).

בפועל, לאחרשהנאשם הדגים את תנוחת עמידת המנוחה, יורם שאל לעניין אפשרויות העמדה נוספות (ראה ת/21, זמן 1:22-1:24).

(לכך נוסיף ונאמר, על פי סדר הזמנים, כי הנאשם הדגים על המדובב עוד בטרםנחקר ע"י יורם אזולאי וכאן, כאשר נחקר על כך, פרח הדבר מזכרונו, ראה פרוטוקול ע' 1131).

גם הניסיון לטעון כי המקור הינו במדובבים עצמם (יבגני וארתור), חסר כל בסיס. הנאשם ציין כי המדובבים הדגימו לו, כיצד נחתכה הילדה מאחורנית (ראה ע' 1132 לפרוטוקול), אלא שהוא עצמותיאר את החיתוך בעודו עומד לצדהקורבן ולא מאחוריו (ראה למשל ת/8, זמן 00:01:45).

עוד נציין כי כפי העולה מהפרוטוקול, הנאשם אשר הוטח בו האמור באשר לידיעות המוכמנות וההדגמה, חזר למפלט הלוגיקה וממנו להעדר זיכרון וחוזר חלילה (ראה ע' 1132 לפרוטוקול).

נסכם פרק זה ונציין, טענות ההגנה באשר להדרכה נשוא תנוחת המנוחה עת שוסף גרונה, אינן נכונות. אין דבר וחצי דבר בין לוגיקה לבין העובדהכי המנוחה עמדה כשפניה דווקא לעבר התא הימני.

אכן, הנאשם לא נתן בשחזור ביטוי לעובדת הנחת המנוחה על האסלה, אך יוזכר כי שחזור ככלל אינו מכיל את כל פרטיהפשע ובמדויק (וראה בהרחבה, פרק הראיות הפורנזיות, בעניין חוות דעתו של אלכס פלג, ופס"ד אבו עמרההנ"ל).

טענות המאשימה לעניין זה מעוגנות כדבעי, בעוד טענות הנאשם, אשר לא אמר אמת גם כאן, חסרות כל בסיס ראייתי.

עוד לעניין תנוחת המנוחה, הסנגור בסיכומיו הפנה לנ/69 בע' 9, כאשר יורם שואל את הנאשם: "אתה אמרת לי.. כשראית אותה אחרי שהיא נפלה ככה על האסלה, על מי חשבת"?לטענתו, בעת אמירת הדברים התרומם אזולאי מכיסאו והתיישב כאשר רגליו פרוסות קדימה וגבו לאחור (ראה ת/28, זמן 05:22:04).

אכן, אזולאי נראה מדגים את תנוחת המנוחה כפי שנמצאה (אם כי לא במדויק), כאשר הנאשם מעולם לא תיאר פרט זה במלואו, כל שציין קודם להדגמה זו היה כי המנוחה "שקעה כך נפגעה מהאסלה" (ת/22, קלטת מס' 2, בע' 2-3).

אין לדעת, אם ההדגמה בוצעה בזדון או בהיסח דעת, כך או כך, בהתרחשות זו טעם לפגם הפוגם במשקל.

בנסיבות אלה, היה והנאשם היה מתאר את תנוחת המנוחה כשהיא שרועה כפי שנמצאה, לא היה מקום ליתן כל משקל לפרט מוכמן שכזה, אולם כאמור לעיל, הנאשם לאציין פרט זה.

במוסגר, אדחה את טענת הסנגור, לפיה אזולאי ניסה לרמוז לנאשם פעם נוספת לעניין תנוחת המנוחה, כנטען, הנאשם הדגים שכיבה על הרצפה לצד כסא המדמה את האסלה, כאשר אזולאי תפס ידו וניסה למנוע ממנו לשכב ארצה. צפייה בהפניה מלמדת אחרת – הנאשם הושיט ידו לידו של אזולאי על מנת להיתמך בו בעודו עובר ממצב עמידה לתנוחת השכיבה (ראה ת/28, זמן: 07:09:10).

ב. דלת תא 2:

אין חולק, כי דלת תא 2 נמצאה נעולה ונפרצה ע"י המחלצים.

לא ניתן היה לפתוח את הדלת אלא ע"י פריצת המנעול כאשר הסתבר שחלק מלשונית המנעול היה שחוק ולא ניתן לנעול או לפתוח את דלת תא 2 מבחוץ (ראה: ת/317- הודעת צבי חוטר מיום 6/12/06; עדות העד סמברנו בע' 746 לפרוטוקול).

הנאשם, בחקירתו הראשונה בעניין זה (ראה: ת/22, מ"ט 172/06, קלטת 2, בע' 17-19; ושם, קלטת 3, בע' 1-2) ידע לצייןכי השאיר את דלת התא כשהיא נעולה,מדובר בעובדה רבת חשיבות אשר כשלעצמה אף היא פרט מוכמן. עם זאת, טען כי יצא מהתא ואז נעל את הדלת מבחוץ בעזרת הצד ההפוך של הסכין.

כאן טוען הסנגור לשיטת חקירה הנסמכת על "רמאות צרופה" כלשונו (לא פחות!), לדבריו, בעת שהנאשם נשאל לגבי הדלת, ענה כי אולי סגר אותה קצת, במסווה של תרגום השאלה לחוקר אזולאי מרוסית לעברית, מציין סשה: "הוא נזכר עכשיו יכול להיות שסגר" ואף מציין כי מדובר בדלת התא ולא בדלת הכניסה לשירותי הבנות, לטענת הסנגור, בשלב זה "מבין" הנאשם את הרמז ומספר כי נעל את דלת התא.

ללמדך, מדוע יש לדחות הטענה, יובא להלן התמליל אליו הפנה הסנגור (נ/55, בע' 87-88):

"חוקר א: תגיד, כשעשית את כל זה והילדה כבר נפלה, כשיצאת משירותי נשים והלכת לשירותי גברים, מה עשית עם הדלת?

רומן: שום דבר, נראה לי שלא עשיתי כלום. יכולתי רק לסגור אותה קצת (רוסית)

...

החוקר (יורם אזולאי- י.כ.): מה אתה אומר לו?

חוקר א': אמרתי לו אחרי שהלכת, אחרי מה שקרה עם הילדה, ועזבת את שירותי בנות לשירותי בנים, מה עשית עם הדלת? אז הוא נסגר עכשיו יכול להיות שסגר.

רומן: איזו דלת דלת כניסה לשירותים? (רוסית)

חוקר א': לא, דלת לתא השירותים

רומן: סגרתי אותה

חוקר א: כיצד?

רומן: עם הסכין.."

כלומר, בתחילה שאל סשה שאלה פתוחה- "מה עשית עם הדלת", הנאשם ענה כי אולי סגר אותה קצת, כאשר מחילופי הדברים ניכר כי הנאשם טועה לחשוב, כי נשאל לעניין דלת הכניסה ולא דלת התא.

יש לדחות בשתי ידיים את הטענה, כי הדברים תורגמו לאזולאי לעברית על מנת "לשתול" באוזני הנאשם את התשובה הנכונה. לאורך כל החקירה ובאופן אותנטי, סשה תרגם לאזולאי את אמרות הנאשם והרי תרגם את שאמר הנאשם ולא יסף.

כאשר נשאל בחקירתו כיצד ידע כי הדלת נעולה, ציין כי הוא העריךזאת משום שכך רואים בסרטים (ת/202, מ"ט 123/06 (קלטת 1) ע' 32).

בחקירתו הנגדית טען הנאשם, כי החוקר סשה רמז לו על נעילת הדלת, שעה ששאל אותו באיזה מצב נשארה הדלת. שאלה בדבר מצב הדלת, עדיין אין בה רמז או הכוונה כי הדלת הייתה נעולה דווקא (ראה מע' 1138 לפרוטוקול).

הנאשם אף בניסיונותיו להסביר, ציין: "...אם הדלת הייתה פתוחה, היו מוצאים את הילדה הרבה לפני...",כך בלשונו (עמ' 1139 לפרוטוקול).

בעת השחזור ציין הנאשם גרסא אחרת, לפיה נעל את תא השירותים מבפנים ויצא מהתא באמצעות קפיצה מהאסלה או מעל הדלת (ת/27, בע' 6, 14).

כשעומת הנאשם עם גרסתו בשחזור לעומת גרסתו הראשונה, לדבריו נזכר כאשר היה במקום כי סגר את הדלת מבפנים ויצא מהתא, לאחר שנעל אותה מבפנים.

בחקירתו מיום 21/12/06 נשאל הנאשם שוב באשר לנעילת התא ומציין, כי הוא לא יכול היה לסגור את הדלת מבחוץוהוסיף שמבחוץ אפשר רק בשירותים למטה(ת/29, קלטת 2 בע' 7, 9).

כאמור לעיל, כעולה מעדות העד סמברנו, לאניתן לנעול את תא מס' 2 מבחוץ, הנאשם ידעכי לא ניתן לנעול את הדלת מבחוץ, ידיעה זו הינה פרט מוכמן, מובהק וחשוב אשר לא אמור היה להיות בידיעת הנאשם.

יאמר, הנאשם לא יוכל לטעון להדרכה ע"י חוקריו, שכן פרט זה של המנעול הפגום, נודע לחוקרים רקביום 24.12.06 (ראה דו"ח תפיסת הדלתות, ת/237), בעוד הוא מצדו מסר את המידע האמור כברביום 21.12.06.

הנאשם אשר עומת עם פרט מוכמן זה, טען כי כך זה "הסטנדרט" (לוגיקה, סרטים ועתה, סטנדרט) ובהמשך, ראה להלן נחזור למחשבה לוגית, טען כי בעת השחזור התבונן במראהוכך ראה שלא ניתן לנעול מבחוץ, דא עקא, צפייה בקלטתהשחזור מלמדת כי דלת תא מס' 2 פתוחה עד לשלב בו נכנס הנאשם לשחזר את הרצח ולא יכול היה לראות את צידה החיצוני(ראה השחזור, ת/26, 11:05).

חזרתי ועיינתי בקטע זה בשחזור לאור דבריו הנחרצים של הנאשם לעניין זה, ולאראיתי את הנאשם מביט לעבר המנעול אומנסה לראות השתקפות במראות (ראה גם עדות שקלאר, עורך השחזור, ע' 426 לפרוטוקול).

הסניגוריה טענה להדרכה וכי שקלאר אמר לנאשם כי נעל את הדלת, אלא שצפייה כאמור שוללתטענה זו (ת/26, זמן 19:42, 19:43; ראה כאמור גם עדות אנטולי, ע' 426 לפרוטוקול ואילך).

ההגנה המשיכה להתפתל בטיעוניה, הוסיפה כי מהילוך איטי ניתן לראות שדלת תא 2 נסגרה על מנת שהנאשם יוכל לחזות במצב המנעול. גם טענה זו יש לשלול, בקטע המדובר ניתן לראות כי הדלת מתחילה להסגר ושקלאר, בטבעיות, הודף אותה בחזרה, כאשר כל אותה העת מתנהלת שיחה בין השניים ומבטו של הנאשם מופנה לפניו של שקלאר(ת/26, 19:42:34-19:42:43).

הטענה תמוהה, גם כשלעצמה, האם החוקרים יכולים לנחש כי במידה ויסיטו את הדלת לשניות ספורות, דווקא באותם רגעים יפנה הנאשם מבטו ספציפית למנעול הדלת ובחלקיק השנייה יראה את מצבו ויסיק כי הוא לא ניתן לנעילה מבחוץ?

הנאשם הוסיף גרסה נוספת, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית, כיצד ידע לציין כי לא ניתן היה לנעול את דלת התא מבחוץ, ענה מתוך מחשבה לוגיתוגם מתוך כך שהחוקר יורם שאל אותו.

לאור הגרסאות הסותרות, נאלץ לבסוף הנאשם להודות כי שיקר ולאראה את המנעול השבור בהשתקפות במראה:

"ש... למה אתה שינית את גרסתך, אתה סיפרת לו סיפור שלם שראית את המנעול במראה ומשם למדת שהדלת הזאת שבורה ואי אפשר לנעול אותה מבחוץ.

ת.אני כבר אמרתי שב 26 לחודש דצמבר שבו שאלו אותי שאלות אני עדיין לא ידעתי מאיפה קיבלתי את כל המידע, ממי קיבלתי אותו, מה אני יודע, באותו רגע כל שאלה ששאלו אותי אני עניתי תשובות מהירות לוגיות. הן לא תמיד היו אמיתיות .

ש.מה זה הם לא תמיד? הרי בעקבות התשובה שלך יורם נחקר ועשו פעולות חקירה זה היה שקר שראית דרך המראה את המנעול? מה היה יותר פשוט מלהגיד לבוקר שיורם רמז לך, כמו שאמרת פה?

ת.מה שאמרתי לגבי יורם זה הנכון, זאת האמת. כל השאלות ששאלו אותי לפני 26.12, נתתי תשובות מהירות ולוגיות.

ש.המראה שקר?

ת.כן.

ש.לסיכום הנושא, אתה לא ראית בשחזור גם שהמנעול של הדלת שבור לא במראה ולא בשום דרך אחרת?

ת.לא ראיתי"

(ע' 1140 לפרוטוקול, ש' 11-25).

על כך אעיר ובמחילה גם אם בצורה סרקסטית מעט, כי כבר נאמר:

"העובדה שהאיש הבורח מן האמת המציא את המראה, היא אחת מפלאי ההיסטוריה הגדולים ביותר"(פרידריך האבל).

למרות הודאת הנאשם שלעיל, המשיך הסנגור בסיכומיו לדבוק בטענה, כי הנאשם ראה את המנעול השבור בעיניו – בעת השחזור, כאשר לא לראשונה אנו עדים לטענות ותיאוריות שמציג הסנגור בבחינת סתירה לדברי מרשו.

הנאשם אם כך, יודע שמנעול הדלת שבור, מדובר בפרט ברזולוציה פרטנית ביותר, פרט שלאהיה ידוע לחוקרים, טענות הסנגוריה להדרכה חסרות בסיס, מפי הנאשם שמענו גרסאות שונות אך ללא כל הסבר של ממש המתקבל על הדעת ומכאן, נותרנו עם העובדהשהנאשם ידע מבלי שהודרך או הוכוון או אחרת, כי מנעול הדלת היה שבור וכמובן כיצד ידע אם לא היה שם.

ג.יציאת הנאשם מהתא:

הנאשם התבקש להדגים את יציאתו מתוך התא, לאחר שציין כי נזכר שנעל את דלת תא מס' 2 מבפנים ויצא, הנאשם מדגים קפיצה מעברלדלתהתא, כאשר הוא מנקה עם חולצתו את חלקה העליון של הדלת בה נגע (ת/26, 19:48:20).

כך גם הודגמה הקפיצה מעבר לדלת בפנינו, בעת הביקור במקום ולבקשתנו.

הנאשם מדגים את יציאתו מהתא, תוך דריכהעל האסלה,ונזכיר ונציין, על מכנסי המנוחה אשר נמצאה ישובה על האסלה, נותרו טביעות נעליו של הנאשם, כאשר הם מופנים כלפי הדלת, כיוון יציאתו – קפיצתו מהתא, כפי המפורט בפרק שדן בכך לעיל, מדובר בפרט מוכמן אשר באותה השעה אף החוקרים טרםידעו עליו.

הדגמה זו של הנאשם עולה בקנה אחדעם טביעות הנעליים, הנאשם אכן ציין כי דרך על האסלה ולא דיבר על הגופה, אך צילומי המנוחה בתוך התא לענין זה מדברים בעד עצמם (ראה ת/1, תמונות 11-12). נוסיף לכך את דברי הנאשם לאשתו, לאחר השיחה עם המעביד ראובן ג'נאח, לפיה אמר:"ילדה נפלה בשירותים באסלה".

ראה גם דברי הנאשם (ת/205, מ"ט 125/06, ע' 18): "...היא הייתה צריכה ליפול על האסלה".

ד. מראה החיצוני של המנוחה:

עוד נשאל, אם הנאשם לא היה במקום, כיצד ידע מה מראה לה למנוחה?

דבריי מכוונים לכך שבחקירתו ביום 19/12/06, הנאשם מתאר את המנוחה כלא גבוהה, שערה בצורת צמה מגולגלת ללא גומי, לבשה ג'ינס כחול, נעלי ספורט בצבע לבן, שחור או אפור, חולצה שאינו זוכר את צבעה (ת/22, קלטת 1 ע' 100-104, קלטת 2, ע' 52-53).

כך גם בשחזור, התיאור מפי הנאשם (ת/27, ע' 5) כאשר נשאל ע"י אנטולי בסיום השחזור, חזר ותיאר את המנוחה ולבושה.

התיאור על-ידי הנאשם תואם את מראה המנוחה, גובהה, שערה, הג'ינס שלבשה, נעלי הספורט והעדר העגילים או פירסינג.

אכן, הנאשם נחשף לתמונות המנוחה בתקשורת (ראה למשל, שיחתו עם המדובב, ת/401 א', מ.ט 165/06 (25), קובץ 2, ע' 56) ועל כן אין להעניק משקל גבוה למידע בנדון גובהה ושיערה.

אולם, אין לבטל מידע זה כליל, מאחר והנאשם מסר כי בשעת הרצח שערה היה מגולגל לאחור (כאשר גומיית המנוחה נמצאה ענודה על פרק ידה, ראה דו"ח הפתולוג, ת/11, סעיף 1 ט'), כן אין להוציא מכלל אפשרות כי במהלך המאבק, שערה שהיה אסוף ללאגומייה, התפזר ומכאן שהנאשם יכול היה להתרשם ממראה שערה (במוסגר ובנדון שיער המנוחה, עלי לדחות את הנטען בסיכומי הסנגור, לפיו הנאשם לא יכול היה לתפוס את שער המנוחה האסוף לאחור מאחר וניסתה לסגור את הדלת בפניו כשפניה מופנות לעברו. לא ברור מנין מסקנתו כי פני המנוחה הופנו לנאשם ולא גבה).

כך גם נכונה טענת הסנגור, לפיה הנאשם לא ציין כי המנוחה לבשה מעיל שחור ואולם, הנאשם ביאר כי התמקד בחלק התחתון בגוף המנוחה (ראה ת/22 (קלטת 1) בע' 100-104). עוד ציין שוב ושוב, כי הוא אינו זוכר פרט זה (ראה עוד ת/22 (קלטת 2) בע' 53-52), במקום אחר ציין "ירוק יותר, בהיר, אני לא יודע בדיוק"(שם (קלטת 1) בע' 103), בניגוד לפרטי לבוש אחרים, ניכר כי הנאשם אינו זוכר פרט זה.

אציין, לו רצה הנאשם לפטור את חוקריו ולספק רצונם כטענתו, יכול היה לנחש את לבושה בחלקו העליון (באסטרטגיית הלוגיקה כמנהגו), משלא עשה כן ובעודו מציין כי זכרונו לקוי לעניין זה, ככל הנראה אכן לא זכר פרט זה (ודוק, הנאשם לא מסר מידע שאיננו נכון אלא לא מסר מידע לנדון זה), מכל מקום, יש בכך כרסום האמור וכפי הסניגור דווקא.

כשנשאל הנאשם ע"י החוקר אזולאי, כיצד ידע פרטים כה מדויקים באשר לנעליים וצבען, השיב כי ניחשאחר ומדובר בצבע קלאסי, תשובה התואמת לנוסח תשובותיו בענין הלוגיקה, הנאשם אכן חוזר ומציין כי הדבר לוגי, אפור זה לוגי ומדובר גם באסוציאציה מאחר ופעם היו לו נעלי ספורט אפורות, לכן חשב על צבע זה (ת/205, מ"ט 125/06 (1) בע' 29 ועד מ"ט 125/06(2) ע' 3).

כאן טוען הסנגור, כי אין מדובר בפרטים מוכמנים שהרי מכנסי ג'ינס הם פריט לבוש שאיננו ייחודי בנוף ביה"ס, כך גם נעלי ספורט (לכך כמובן לא הציג ראיה כלשהיא), לעניין צבע הנעליים נטען כי הצבע הדומיננטי בנעלי המנוחה הוא הצבע האדום.

יש לדחות את הטענה כפי שנטענה.

לשיטת הסנגור, פריט לבוש שאיננו דרמטי אינו יכול להיות פרט מוכמן, ולא כך. אכן, מכנסי ג'ינס אינם פריט לבוש חריג, אולם המנוחה יכלה ללבוש באותה המידה מכנס אחר או ג'ינס בצבע אחר, לכך יש לצרף את שאר פרטי הלבוש שנמסרו המתארים את מראה המנוחה כהווייתו.

לעניין נעלי המנוחה, אציין כי הצבעים אשר ציין הנאשם אינם דווקא נפוצים לנערה (לבן, אפור ושחור). לא נכונה הטענה ההחלטית, כי הצבע הדומיננטי בנעליים הוא הצבע האדום, שעה שהסנגור צרף להוכחת טענתו את תמונת נעלי המנוחה, כפי שצולמו על שולחן הפתולוג עליו שרועה המנוחה, כאשר הצילום מלמד על צידה הפנימישל הנעל.

הצבע האדום מצוי כעיטור בצידי הנעל, כאשר הצבע הדומיננטי הוא אפור (ראה תמונה 38, לת/1). מתמונות המנוחה בזירה כשהיא ישובה על מכסה האסלה (ראה למשל, תצלומים 11-12, לת/1), נראה הצבע האפור כצבע הבולט כאשר הצבע האדום שולי ודי נסתר.

העובדה, כי הנאשם לא ציין את הצבע האדום בתיאור הנעל, אכן מפחיתהמעוצמת הפרט המוכמן, אולם לוז העניין בתיאור מפורט של גובה, שיער, העדר פירסינג או עגילים, מכנסיים, נעל ספורט וצבעה המרכזי.

אין בפנינו ראיה עובדתיתלנוהג הלבוש כטענת הסניגור וכגרסתו, הרי אפשר לטעון באותה מידה כי נערה צעירה, תלמידת בי"ס, איננה מתלבשת בצבעים "קלאסיים" –שחור ולבן, דווקא לעיתים באופן צבעוני. אף נעל אפורה איננה "קלאסית" ונפוצה לנערה צעירה.

עוד נציין, כי בשחזור אמר הנאשם כי נעליה היו אפור ושחור, לטענתו הודרך ע"י קולו של החוקר ולכן ציין אפור, האמור בלשון המעטה, סותראת העולה מהחקירה הראשונה, לא ראיתישום הכוונה בקול כנטען.

מכל מקום, פרט מוכמן זה, לאור המעיל השחור שלא הוזכר והצבע האדום בנעל, דרגתו נמוכה.

משקל ההודאות:

משנקבע, כי הודאות הנאשם קבילות הן, יש לעבור לבחינת משקלן של הודאות אלה, מדובר בשתי שאלות נפרדות, באשר אף שנקבע כי אין בנסיבות גביית הודאות הנאשם משום יצירת חשש בדבר אמיתות תוכנן, זאת במסגרת שאלת הקבילות, הרי שעדיין נותרה בעינה השאלה, האם תוכן ההודאה אמת הוא, זאת במסגרת שאלת משקלה הראייתי של ההודאה (ראה: קדמי, על הראיות, ע' 129, חלק ראשון, (2009)).

"בשונה מבחינתה של קבילות ההודאה, הבודקת אם ההודאה הושגה כתוצאה מלחץ חיצוני שהופעל על הנחקר, בחינת משקל ההודאה תפקידה לוודא, שמא לא ניתנה זו כתוצאה מלחץ פנימי של המודה, שבגינו הודה לשווא בביצוע עבירה:

'המבחן הפנימי('משקל עצמי') בודק את ההודאה על-פי סימני האמת העולים מתוכה, כגון הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בלבולם של הפרטים הנמסרים בה וכיוצא בהם סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר דעת להתייחס לדברי זולתו באימון. המבחן החיצוני,בודק את ההודאה על-פי סימני אמת שהם חיצוניים להודאה ואשר יש בהם, לפי מבחני השכל הישר, כדי להשליך אור על אמיתותה'. (ע"פ 715,744/78 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ג (3)228, 234, (השופט – כתארו אז – ברק) (להלן לוי)).

המבחן החיצוני לעיצומו הוא אותו 'דבר מה נוסף' הנדרש לשם הרשעה על בסיס הודאה."

(ראה: ע"פ 1094/07 דדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 03.07.08) (להלן: "פרשת דדון"))

וכן בפרשת סנקר, פסקה 34 לחוו"ד של כב' השופט לוי:

"משקבעתי כי לא נפל פגם בקבילותן של ההודאות כל שנותר הוא לקבוע מהו המשקל שיש ליתן להן וזאת על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. המבחן הראשון הוא המבחן הפנימי להודאה, על פיו מעריכים את משקלה לאור סימני האמת העולים ממנה(רע"פ 4142/04 מילשטיין הנ"ל, בפסקה 16; ע"פ 2939/09 פילצה הנ"ל, בפסקה 31; ע"פ 4053/08 פלוני נ' מדינת ישראל, ([פורסם בנבו], 8.2.2010) בפסקה 10)...

באשר למבחן החיצוני הדורש לתמוך את הודאת הנאשם בתוספת ראייתית ('דבר מה נוסף') - תכליתה של דרישה זו היא להפיג את החשש שנאשם הודה במעשים אותם לא ביצע, כאשר אין הכרח להוכיח את עצם התרחשות העבירה או לזהות את הנאשם כמבצעה, וניתן להסתפק בכל ראיה, ישירה ונסיבתית כאחת, שיש בה כדי לאשר את תוכן ההודאה...".

אם-כן, עניין לנו בשני מבחנים שמטרתם לסייע בקביעת משקלה של ההודאה, בבחינת קיומו של "לחץ פנימי" על מוסר ההודאה, מדובר במבחן הפנימי, הקרוי גם "משקל עצמי", ובמבחן החיצוני, הוא מבחן קיומו של "דבר מה נוסף".

"בחינת משקל ההודאות של המערער צריכה להיעשות בהתאם לשני מבחנים: המבחן הפנימי והמבחן החיצוני, אשר מטרתם לוודא שהמערער לא לקח על עצמו אחריות בגין מעשים שלא ביצע כתוצאה מלחץ פנימי כלשהו.המבחן הפנימיבודק את סימני האמת העולים מההודאה, ובהם הגיונה הפנימי, סדר הפרטים שניתנו וכדומה. המבחן החיצוני,הוא מבחן ה'דבר מה', בודק את ההודאה על פי סימני אמת החיצוניים לה, ואשר יש בהם כדי לחזק את אמיתותה של ההודאה...".

(ע"פ 677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.03.07).

מהו אותו "לחץ פנימי" במקרה דנן, אשר בגינו נטען כי הודאת הנאשם אינה הודאת אמת?

טוען הסנגור בסיכומיו, כי הנאשם מיעט באכילה, ובעיקר ניזון מתפוחים ומקפה, כך גם התקשה לישון, זאת לא משום שחוקריו מנעו זאת ממנו, שאחרת מדובר היה ב"לחץ חיצוני" שראוי להידון במסגרת שאלת הקבילות, כי אם, כך נטען, משום החשש הכבד של הנאשם לאור מצבו הראייתי, דבר שפגע בתאבונו והדיר שינה מעיניו.

כך נטען, כי העדר התזונה בשילוב חוסר שעות שינה ולחצים נפשיים מצטברים עם התקדמות החקירות, פגעו בחוסנו המנטאלישל הנאשם והפכוהו לחומר בידי היוצר, מה גם שלא הובאו ראיות באשר למבנה אישיותו של הנאשם ויתכן כי הינו בעל מבנה אישיות שברירי במיוחד.

1. העדר אכילה:

בחקירתו הראשית בביהמ"ש ביקש הנאשם, ככל הנראה, למתן מעט טענתו בעניין העדר אכילה מצדו והעיד:

"ת. כשהייתי בחקירות בדיוק בהתחלה, היה לי מצב לא כל כך טוב ולא כל כך רציתי לאכול, וכמה שיותר עמוק נכנסתי לחקירות האלה, נכנסתי ללחץ יותר, ובחקירות לא אכלתי שום דבר חוץ מתפוחי עץ, אחרי זה חזרתי לתא למדובב, קיבלתי שם אוכל,אין לי טענות שלא קיבלתי אוכל, אני קיבלתי אוכל, יכול להיות שאכלתי קצת סלט, יכול להיות שאכלתי קצת שניצל, לא היה לי חשק לאכול בכלל,כל כך המחשבות אכלו אותי שמנעו ממני כל חשק לאוכל"

(ראה: ע' 1027 לפרוטוקול, ש' 1-5).

בחינת חקירות הנאשם מעלה, כי הוא אכן סירב לארוחות שהוצעו לו על-ידי החוקרים במהלך חקירותיו השונות, אף שאלה הציעו לו אוכל שוב ושוב, בעוד הנאשם הסתפק, ובדגש בחדר החקירות בלבד, בשתיית קפה או תה ואכילת תפוחי עץ, למרות התעקשות מצד החוקרים בניסיונם לגרום לו לאכול (ראה כדוגמא: חקירתו מיום 21.12.06, ת/29(2), ע' 46-50).

כך גם בחקירתו מיום 19.12.06, במהלכה הודה, טען הנאשם בפני חוקריו, כי לא אכל שלושה ימים וכי אף תפוחים אוכל בניגוד לרצונו (ראה: ת/22(1), ע' 94), משום שאין לו תאבון.

בחקירתו הנגדית, נשאל הנאשם לעניין זה:

"ש. אתה באמת ב- 3 ימים האחרונים לפני שהודית, לא אכלת כלום

ת. אני לא זוכר

ש. לא אכלת כלום או שאכלת רק תפוחים

ת. אכלתי תפוחי עץ

לשאלת בית המשפט. חוץ מתפוחי עץ, בשלושה ימים האלה אכלת עוד משהו

ת. אכלתי תפוחי עץ בשלושת הימים האלה, יכול להיות עוד משהו, אבל לא במשטרה, לא בחקירות, לא בחדר החקירות

ש. אני שואלת אותך באופן כללי, אם אכלת בשלושת הימים האלה חוץ מתפוחי עץ ולאו דווקא בחדר החקירות אלא באופן כללי, באיזה מקום שהוא

ת. כן, אבל אני לא זוכר

ש. ... אתה רוצה לחזור בך מהטענה שלא אכלת, אחרי הקטעים שאני מראה לך

ת. לא, אני יכול להסביר למה, יש שלוש ארוחות, בוקר, צהריים וערב, אם אני אכלתי תוך יום תפוח עץ ובערב איזה שהוא סלט או שניצל, זה לא אומר שאני אכלתי ושבעתי, ואם טוענים שאכלתי טוב, אפשר לבדוק, הבדיקה הכי פשוטה, שעשו אותה בימים הראשונים, אני שקלתי 90 ומשהו קילו, אחרי שרשמו את כתב האישום העבירו אותי לקישון, המשקל שלי היה 75 ק"ג, מזה אפשר להבין"

(ראה: ע' 1045 לפרוטוקול, ש' 1-20).

אם-כן, הטענה במסמך הזוטא, לפיה הנאשם לא אכל דבר למעט מספר תפוחי עץ, הוגמשה מעט על-ידי הנאשם במסגרת חקירתו בביהמ"ש, משהיה כבר מודעלכך כי צולם בתאו כל העת, ולמרות האמור ניסה הנאשם להתחמק במתן תשובה לשאלה זו וטען כי אכל אך אינו זוכר וניסה להיתלות בטענה כי איבד ממשקלו.

בחינת הנעשה מחוץ לחדר החקירות, צפייה במסגרת שהות הנאשם בתאו, מגלה כי הנאשם דווקא אכל מהארוחות שהוגשו לו לתא, זאת גם בימים מידעובר להודאתו בפני המדובב ביום 18.12.06 וגם באותוהיום ממש, כפי העולה בבירור ממוצג ת/701 (דיסק שנערך על-ידי ב"כ המאשימה ואשר מרכז את הקטעים בהם נצפה הנאשם אוכל בתאו) וממוצג ת/336 (זכ"ד מיום 31.12.06, ערוך על-ידי לב ארליכמן, המפרט את זמני אכילתו ושנתו של הנאשם בתאו, לאחר בדיקת מ.ט. ועל-פי הוראת בוקר).

2. מחסור בשינה:

אשר לטענה, לפיה הנאשם "כמעט ולא עצם עין", בשל הלחץ הפנימי בו היה נתון, טען הנאשם בעדותו כי התקשה להירדם משום המחשבות שהטרידו את מנוחתו וכי "יכול להיות שלקראת הבוקר נרדמתי קצת"(ראה: ע' 1027 לפרוטוקול). תלונה זו של הנאשם על עייפות והעדר שינה עלתה מספר פעמים גם בחקירותיו במשטרה (וכדוגמא, בחקירתו מיום 26.12.06, ת/205 ב', ע' 33-34).

כפי שמציינת ב"כ המאשימה וכפי שניסה לרמוז הסנגור עת שחקר בביהמ"ש את החוקר לב ארליכמן (ראה: ע' 414-415 לפרוטוקול), הרי שבניגוד לטענה הנוגעת להעדר אכילה, אשר ניתנת לבדיקה ביתר קלות על-ידי צפייה בקטעים הרלבנטיים של שהיית הנאשם בתאו, בכל הנוגע לטענה של תשישות הנאשם בעקבות מחסור בשינה, קשה יותר לומר בוודאות, מתי ישן הנאשם ומתי רק שכב במיטתו ללא תזוזה ונח.

למרות האמור יש לציין ובאופן חד-משמעי, כי ניתנו לנאשם הזדמנויות אין ספור והתאפשר לו במשך שעות ארוכות בין החקירות ובמהלך הלילות, לנוח בתאו ולישון, הנאשם עשה שימוש בהזדמנויות אלה למנוחה, למצער, ופעמים אף לשינה בוודאות (לדג': ת/400, מ"ט 163/06(3), ע' 2, שם מצהיר הנאשם כי ישן), וביתר פירוט כפי שניתן לראות מהטבלה שנערכה על-ידי ב"כ המאשימה ואשר מרכזת את זמני מנוחת הנאשם בתא וכן מהזכ"ד של לב ארליכמן (ת/336).

כעיקר יש לציין, כי ביום 17.12.06, יום עובר להודאתו בפני המדובב, לאנחקר הנאשם ונותר בתאו כל היום, כך שיכול היה לעשות שם ככל העולה על רוחו, לנוח ולישון ככל שנפשו חפצה בכך, ואכן ניתן לראות כי ביום זה שכב הנאשם במיטתו ברצף, בין היתר, מהשעה 20:00 ועד הבוקר שלמחרת בשעה 07:47 (ראה: ת/351, מ"ט 165/06 (22)-(24)).

ביום 19.12.06, לאחרשהודה הנאשם בפני המדובב, פרש הנאשם למיטתו לישון, בעוד המדובב מצדו התקשה לישון ובחר להדליק את האור בתא משום שחשש להישאר בחברת הנאשם, לאחר התוודותו של זה האחרון בפניו (ראה: ת/351, מ"ט 165/06 (27); וכן עדותו של המדובב ארתור, ע' 636 לפרוטוקול).

אף שהנאשם התלונן בפני חוקריו על רצונו לישון, כפי שהטיח הסנגור בפני סשה בעדותו בביהמ"ש (ע' 610-612 לפרוטוקול), הרי שלא הייתה כל סיבה לאפשר לו לעשות כן ולהפסיק חקירתו בעיצומה לצורך כך (ראה לעניין זה גם עדותו של בוקר, ע' 921-922 לפרוטוקול), זאת לאור שעות החקירה ומשכן הסביר ביותר, כפי שפורט לעיל בפרק הדן בקבילות ההודאות.

בשולי הדברים יצוין, כי אף התנהגות הנאשם במהלך השחזור מיום 19.12.06 (ת/26), במהלכו דילג אל מעבר לדלת התא ביתר קלות, פעולה פיזית לא פשוטה לכל הדעות, מעידה כאלף מונים על מצבו הפיזי הטוב ועל העדר תשישות גופנית מצדו.

אך הגיוני הוא, כי אדם הנחשד בעבירת רצח, ייפגם תאבונו והדבר אף ידיר שינה מעיניו, אך כאן לא נחזית השפעה קיצונית ויוצאת דופן של העדר תזונה או שינה על הנאשם, אשר הביאה ללחץ פנימי על הנאשם ופגמה במשקל הודאותיו.

3. פגיעה בחוסנו הנפשי של הנאשם:

טענת הסנגור, לפיה נפגע חוסנו המנטאלי של הנאשם עד שהפך לחומר בידי היוצר, נדחית אף במישור הסובייקטיבי לאור בחינת התנהגות הנאשם עצמו.

אשר לעובדה, שמציין הסנגור בעצמו בסיכומיו, כי לא הובאוראיות לגבי מבנה אישיותו של הנאשם וכי יתכןשהוא בעל מבנה אישיות שברירי במיוחד, אין לסנגור להלין אלא על עצמו, מה לו לטעון טענה שאף לא ניסה להוכיחה.

מעברלאמור אציין, כי בחינת חומר הראיות ואף עדות הנאשם בפנינו אינן מלמדות על אישיות שברירית במיוחד, נהפוך הוא, וכפי העולה ביתר שאת משיחות הנאשם עם המדובב במהלכן, אף שידע רגעי שבירה מסוימים (כגון ביום 18.12.06 אחה"צ- ת/401א', 165/06(25), כאשר בעקבות כך נשלח לבדיקה פסיכיאטרית- ת/57), הרי שגילה קור רוח בתארו את אופן ביצוע הרצח לפרטי פרטים (פרטים מפלילים- בלחש, וטענתו לחפות- בקול רם יותר, כמפורט) ובדיחות הדעת בכל הנוגע לחוקרים ולניסיונו להתל בהם, כאמור, לדוגמא בכל הנוגע לטענת ה- Black out(ראה: ת/401א', מ"ט 165/06(26)), כך גם עולה מעצם העובדה כי מעת שבחר הנאשם לחזור בו מהודאתו ולעמוד על הכחשתו, עשה זאת ללא מורא ועמד על גרסתו, כך עד עצם היום הזה ובמהלך ישיבות רבות בביהמ"ש, במהלכן נחקר ארוכות חקירה נגדית שהעמידה אותו פעמים רבות על הסתירות שבדבריו ועל חוסר ההיגיון שבטענותיו.

הנאשם התנהל במניפולטיביות, בקור רוח, תוך הפעלת שיקול דעת ובחינה מושכלת של שלבי החקירה ושאלות החוקרים, כאשר הינו עוקב בערנות ובחדות אחר מהלך החקירה, לא פעם גם היתל בחוקריו, לא חשש ולא ירא, ואף לא חשש לשקר לסנגורו וכמפורט לעיל.

בחינת התנהגות הנאשם בחקירותיו מלמדת אף היא על העדר פגיעה ברצונו החופשי ועל כי הודה רק משבחר לעשות כן, כדוגמא, ביום 19.12.06, לאחר שהודה הנאשם בפני החוקרים והמתין ליציאתו לשחזור, ביקש לשוחח עם סשה בפרטיות, משהאחרון הגיע, הודיע לו הנאשם כי הוא מפחד ממה שסיפר בחקירה וכי למעשה לא רצח את המנוחה אלא ראה את גופתה וניגב דם עם נייר טואלט, תוך שהוא רועד ובוכה. כעבור מספר דקות, כשעמד סשה במסדרון, פגש את הנאשם שבדיוק יצא מהמשרד ואמר לו: "סשה סליחה, תבין אותי- אני פשוט רוצה להציל את עורי, אני באמת רצחתי אותה",והמשיך לשחזור (ראה: ת/192).

זוהי דוגמא אחת מיני רבות לאופן התנהלותו של הנאשם, אשר הכחיש את מעשיו ועמד על גרסתו כל עוד רצה בכך וכל עוד האמין שאין בראיות הקיימות כדי להרשיעו, עד אשר, בחקירתו מיום 18.12.06, הוצגו בפניו הראיות הנוגעות לשיחתו עם ראובן ג'נאח ולמכנסיים בהם עבד, ומכאן הבין כי יקשה עליו לעמוד על הכחשתו, אך זאת לא מתוך שבירת רוחו והפיכתו ל"חומר בידי היוצר", כי אם מתוך בחירה טקטית של אופן הפעולה לאחר שקלול מצבו הראייתי האובייקטיבי.

4. הטעיות החוקרים גרמו לנאשם להאמין כי ביצע את הרצח:

מעבר לטענות המתייחסות לאכילתו ולשנתו של הנאשם בימי חקירתו, והנוגעות למשקל הודאותיו, נטען במסמך טענות הזוטא, כי הטעיות החוקרים הן ששברו את רוחו וגרמו לו להאמין כי בשעת ביצוע המעשה היה נתון בהתקף שכחה ולכן אינו זוכר את מעשיו ומשכך האמין כי הוא ביצע את הרצח.

בשיחותיו עם המדובב, כבר בימי חקירתו הראשונים, סיפר לו הנאשם, אילו ראיות הציגו בפניו החוקרים, כך ציין את עובדת זריקת המכנסיים שעבד בהם, בדיקת הפוליגרף, טיפות הדם והסכינים שנמצאו בביתו (ראה: ת/400, מ"ט 163/06 (1), ע' 43).

גם בחקירתו הראשית בפנינו חזר על האמור וטען, כי חוקרי המשטרה אמרו לו שיש נגדו מספר עובדות: זריקת המכנסיים, תוצאות בדיקת הפוליגרף, עדויות אנשים וכתמי דם (ראה: עמ' 1018 לפרוטוקול).

אשר לזריקת המכנסיים, אין חולק כי הנאשם אכן זרק את מכנסיו שלבש ביום הרצח משום שלטענתו נעשו קטנים עליו (ולא נטען כי החוקרים אמרו לו שנמצאו כתמי דם על מכנסיו, שהרי המכנסיים לא נמצאו- ראה עדות הנאשם, ע' 1084-1085 לפרוטוקול) וכך גם אוסף הסכינים שנמצא בביתו הינו בגדר עובדה ידועה.

בנוגע לטענת הנאשם, כי הודה משום שהאמין לחוקרים שאכן רצח ואינו זוכר בעקבות הטעיות בנוגע לתוצאות בדיקת הפוליגרף, עדויות אנשים וקיומם של כתמי דם, אלה נדונו ונדחו לעיל, משנקבע כי הנאשם סיפק הסברים לכל שהוצג בפניו ולא ראה בכך ראיות חותכות המפלילות אותו בהכרח.

עיון בתמלילי שיחות הנאשם עם המדובב מחזק את המסקנה, כי הנאשם לא "נשבר" כתוצאה מהראיות שהוצגו בפניו ונותרה בלבו תקווה כל העת, כי למרות אותן ראיות, תוכח "חפותו", תוך ניתוח קר ומושכל של המכלול בפניו וכדוגמא בשיחתו עם המדובב מיום 16.12.06 (יומיים עובר להודאתו בפני המדובב):

"נחקר: ... אתה מבין, כשיש ראיות ישירות, יש את מי לתפוס, כשראיות נסיבתיות, כן, אם כל הראיות הנסיבתיות היו עליי, וראייה ישירה פתאום צצה, אז כן, הם בכלל לא היו מחכים לבדיקות מעבדה נוספות, בכלל כלום, ישר היו סוגרים, יש היו נותנים תקופה, ואם ראיות נסיבתיות מסתכמות עליי, וראיות ישירות, הם לא שלי, כוס אמך

...

נחקר: ... אף סכין לא מתאימה, ד.נ.א לא מתאים, תביעות (כך במקור- י.כ.)אצבעות לא מתאימות, איך אני יכולתי להרוג? כן, ראיות נסיבתיות יש, כי עבדתי שם, זחלתי שם, וראיות ישירות אין..."

(ת/401א', מ"ט 165/06 (16), ע' 34-35)

(ונעיר, הנאשם הרי ציין "... אני שם, את כל הראיות ניקיתי (בלחש)",ת/401א', מ"ט 165/06(26), ע' 28).

ביום שלמחרת, 17.12.06, לא נחקר הנאשם ורק נפגש עם עורך-דינו, כאשר אף בשיחה שניהל הנאשם עם המדובב לאחר פגישתו עם עורך-דינו עולה נימה של אופטימיות ביחס למצבו בתיק:

"... הוא אומר, עורך דין, מה הם מצאו? אני אומר לו פוליגרף זה, זה וזה. דם על כבל, על סליל. הוא אומר שטויות, הם משקרים. אני אומר אני לא יודע... אולי... אני אומר אני לא רצחתי אותה, אני אלך עד הסוף.הוא אומר נכון, נכון. ואז לאן שהדרך תוביל שם אני אהיה. אם תוביל לבית סוהר אז אהיה בבית סוהר, אם תוביל לחופש, אז אהיה בחופש."

(ראה: ת/401א', מ"ט 165/06 (21), ע' 42).

בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, כאשר עומת עם דברים אלה, טען כי שיקר למדובב, שהרי לטענתו לא יכול היה לתקשר עם עורך-דינו ולא הבין דבר מהשיחה ביניהם (ראה: ע' 1088 לפרוטוקול), אך כפי שפורט כבר לעיל (בנוגע לזכות ההיוועצות עם עו"ד), טענה זו כאילו שיקר הנאשם למדובב רק משום שפחד ממנו, אינה מתקבלת, שהרי במקום אחר העיד כי ראה במדובב חבר ונועץ בו (ראה: ע' 1017 לפרוטוקול).

לפיכך, בין יום 17.12.06, במהלכו נשמע הנאשם חדור תקווה מסוימת בעקבות פגישתו עם עורך-דינו, לבין יום 18.12.06, עת חזר הנאשם מחקירתו והתבטא בפני המדובב באופן פסימי ביותר, באומרו "יש להם מלא ראיות נסיבתיות, כמה שאתה רק רוצה"(ראה: ת/7, ע' 2), התרחש מאורע שהביא לשינוי זה בתחושת הנאשם, מאורע זה הינו חקירת הנאשם מיום 18.12.06, במהלכה הציגו החוקרים בפניו את הממצאיםבנוגע לשיחתו עם ראובן ג'נאח ובנוגע לזריקת מכנסיו, ממצאים עמם התקשה להתמודד (וראה לעניין זה שיחת הנאשם עם המדובב, ת/7, ע' 4-7) ואשר אין חולק כי אלה הם ממצאים עובדתייםולא בגדר תרגילי חקירה כלל.

וכך בחקירתו הנגדית בביהמ"ש:

"ש. אני אומרת לך שלפי מה שאתה בעצמך מספר למדובב, אתה ב – 17/12/06 עם כל הראיות שידעת עליהם, היית אופטימי וקיבלת החלטה שתלך בתיק עד הסוף וב – 18/12/06 חזרת מהחקירה מאוד מדוכא, אמרת למדובב שמצאו המון ראיות וכשהוא שאל אותך מה הראיות שמצאו, סיפרת לו על ראובן ועל הג'ינס, זה הדברים שסיפרת לו וגם הסברת לו שאתה מבין עכשיו שתורשע ברצח ומאמין שרצחת בגלל הדברים האלה

ת. לא נכון. אני סיפרתי לו לא על ג'ינס אלא על מכנסיים

ש. אז אם אתקן את המילה למכנסיים זה נכון

ת. כן אמרתי שזה רק מכנסיים

ש. ואני אומרת לך שבשני הנושאים האלה החוקרים לא הטעו אותך והראיות שהציגו לך בחקירה הן ראיות אמיתיות שהיו בתיק וקיימות בו עוד היום

ת. זה לא נכון. לגבי שיחה עם ראובן אני יכול להסביר" (ראה: ע' 1092 לפרוטוקול, ש' 18-28).

מכל האמור עולה, כי למרות תרגילי החקירה בהם נקטו החוקרים ואשר לגביהם נקבע כי הינם בגדר תחבולה מותרת, הרי שבסופו של יום הראיות אשר הובילו את הנאשם להודות, תחילה בפני המדובב ולאחר מכן בפני החוקרים, היו הראיות החדשותשהוצגו בפניו והנוגעות לתוכן שיחתו עם ראובן ג'נאח ולמכנסיים שלבש ביום הרצח וזרק לאחר מכן, כאשר בנוגע לנכונות ראיות אלה, אין חולק כאמור.

5. הטעיות החוקרים גרמו לנאשם להאמין כי ביצע את הרצח בהתקף Black out:

אשר לטענה המועלית במסמך טענות הזוטא, לפיה בעקבות הטעיות החוקרים, שנדונו כבר לעיל, האמין הנאשם כי ביצע את הרצח בהתקף Black outולכן אינו זוכר את מעשיו (יש לציין, כי בחקירתו הראשית הוסיף וטען הנאשם, כי גם המדובב העלה בפניו את רעיון ה- Black out), ייאמר כבר כאן ועכשיו, דין טענה זו לדחייה.

עיון בחומר הראיות מעלה, כי הנאשם אכן ניסה להכשיר את הקרקע במהלך שיחותיו עם המדובב וחקירותיו לקראת העלאת הטענה של התקף שכחה.

(כאשר כבר ביום 12/12/06, ציין בפני חוקריו כי קיים רצח באי שפיות אולם לא קל להביאו למצב כזה, ת/164 א', עמ' 20).

כך בשיחתו עם המדובב מיום 18.12.06, בשעות אחה"צ, טוען הנאשם בפני המדובב כי יתכן שביצע את הרצח אך אינו זוכר זאת ומתחיל לבכות (ת/401 א', מ"ט 165/06 (25), קובץ 2, ע' 73-75).

בעקבות כך, מדווח המדובב על מצבו של הנאשם, והאחרון נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, שמטרתה לבחון אם עלול לפגוע בעצמו. אף בפני הפסיכיאטר בחדר המיון מגולל הנאשם את סיפור המריבה עם אחיו, כאשר לטענתו הכה את אחיו בצורה אכזרית ואינו זוכר פרטים על האירוע (ראה: ת/57).

גם עם חזרת הנאשם מהבדיקה הפסיכיאטרית באותו הערב, 18.12.06, מבקש הנאשם מחוקריו עזרה באמצעות היפנוזה על-מנת להיזכר (ת/184, ע' 3, 8), וכך שוב בחקירתו מיום 19.12.06, במהלכה הודה לראשונה בפני החוקרים (ת/22), תוך שנזכר טיפין טיפין בכל פרטי המקרה.

למרות ניסיונותיו הנואשים של הנאשם להציג עצמו כמי שאינו זוכר את פרטי הרצח ומנסה להיזכר בהם עקב בצד אגודל בעזרת החוקרים, הרי שרמת הפירוטהגבוהה בהודאתו, הן בפני המדובב והן בפני חוקריו, וכן התבטאויות שונות מצדו לגבי אמיתות טענה זו ממש המעידות על ניסיונו להתל בחוקריו, כפי שיובאו להלן, עומדות בעוכריו ומעידות כאלף עדים כי מדובר בטענה שקרית שכל מטרתה לנסות ולהמתיק את העונש הצפוי לו.

כך בדיוק בפרק הזמן בו מציג הנאשם בפני חוקריו ובפני המדובב מצג כאילו אינו זוכר את פרטי המקרה ויתכן שביצע את הרצח אך אינו זוכר זאת, מגולל הנאשם בפני המדובב, במסגרת הודאתו בפניו מיום 18.12.06 בשעות הלילה, את מלוא הפרטים וברמת פירוט גבוהה ביותר,וכדוגמא: המפגש עם המנוחה, זירת הרצח, דריכתו על הדם בשירותים, טפטוף טיפות הדם בשירותי הבנים, שטיפת הסכין והחלפת הלהב, זריקת מכנסיו, ואף הדגמה על המדובב כיצד שיסף את גרונה של המנוחה, כל זאת תוך שלוחש פרטים מפלילים ומגביר קולו כאשר טוען לחפותו (ראה: ת/401א', מ"ט 165/06(26)).

אם לא די בכך לצורך שלילת טענת הנאשם בדבר אובדן הזיכרון הרי שדבריו למדובב בעניין טענת אי-שפיות ואובדן הזיכרון, אינם מותירים כל מקום לספק, כי הנאשם בעצמו לא האמין כי לקה בהתקף שכחה וכי אימץ אל לבו טענה זו על-מנת לזכות בהקלה בעונשו:

"מ. ...אם היית הולך באותו קו, אולי הפחידו אותך כאן. אתה בטוח שאם היית הולך בכיוון פסיכיאטרי אז לא היית מפסיד?

ר.ז. זה לא בטוח. במאה אחוז. אני נתתי להם לבלוע את זה

מ. אתה תחמן! (צוחקים)

ר.ז. אני אמרתי לך זה תיק כבד מאוד

מ. בטח! רצח! מה אני אמרתי לך?

ר.ז. זה תיק כבד מאוד במידה ויצליחו להוכיח את חפותי אני אשמח מאוד. אני יודע שלא עשיתי את זה (בקול רם)

...

מ. אני יודע. מה שאמרת לי שהיית במצב לא שפוי, אני יודע שזה חרתה.

ר.ז. נכון.

מ. מה שאמרת לי עכשיו זה שטויות. אני ידעתי את זה מזמן"

(ראה: ת/401א', מ"ט 165/06(26), ע' 19)

וכן:

"מ. תגיד לי, תגיד לי רק בכנות. האם היית אומר לאחיך שהרגת את הילדה?

ר.ז. לא. לאף אחד.

מ. לאף אחד. נכון?

ר.ז. אני מפחד לדבר. יש מצב שהתקינו כאן האזנה. אם נהיה שם אז אתה תראה שלא הצלחתי לעבוד עליהם. אם נהיה שם, אני אגיד לך שלא הצלחתי לעבוד, לא הסתדר לי לעבוד עליהם."

(ראה: שם, ע' 20)

ושוב בהמשך שיחתו עם המדובב:

"ר.ז. (לוחש בשקט לאוזן) הייתי בטוח שלא ימצאו אותה באותו יום במאה אחוז. אני חשבתי שלא ימצאו אותה כל כך מהר. חשבתי שימצאו אותה רק למחרת. האמת, אם הייתי יודע מי היא, אז לא הייתי עושה את זה (לוחש באוזן).היא בת של חבר של בחור אצלו אני עושה עבודות שיפוץ, ראובן.

מ. ראובן?

ר.ז. זאת בת של חבר שלו.

מ. לא ידעת? ואתה הסתכלת בת של מי זאת תהיה!

ר.ז. לא. אני בכלל לא הסתכלתי (מדגים על עצמו תנועת שיסוף גרון)

מ. אז אתה לא ראית מי היא?

ר.ז. (לוחש באוזן) לכן, זה ששיחקתי אותה לא שפוי, הם לא יקנו את זה.

מ. מה?

ר.ז. זה ששיחקתי אותה לא שפוי, הם לא יקנו את זה. אני שם, את כל הראיות ניקיתי (בלחש)"

(ראה: שם, ע' 28)

בחקירתו הראשית בביהמ"ש ביקש הנאשם להסביר את פשר התנהגותו במהלך שיחתו זו עם המדובב, בה לוחש קטעים מפלילים בעוד שטוען לחפותו בקול רם:

"ת. באותו רגע האמנתי שאני כבר ביצעתי את הרצח והתנהגתי כמו רוצח, דיברתי בקול גבוה ונמוך כי התנהגתי כמו רוצח ורציתי לקבל הקלה בעונש, אני ציפיתי שבסוף יסיקו את העובדות שאני לא רוצח אבל כל יום יותר ויותר זה נעלם ונעלם" (ראה: ע' 1020 לפרוטוקול, ש' 27-29).

אין לקבל הסבר זה של הנאשם שהרי משיחתו עם המדובב, כפי שהובאה לעיל, עולה בבירור כי הנאשם ידע בכל לבו שטענת אובדן הזיכרון או אי-שפיות הינה טענה שקרית מצדו שנועדה להתל בחוקריו והוא הביע חששו בפני המדובב, כי החוקרים לא יאמצו טענה זו שאינה מתיישבת עם ניקוי הראיות בזירה.

כאשר עומת הנאשם בחקירתו הנגדית עם דברים אלה שאמר למדובב ונשאל, כיצד הם מתיישבים עם טענתו שאכן האמין כי ביצע את הרצח במצב של אי-שפיות, ניסה להתחמק ממתן תשובה רלבנטית לשאלה שנשאל, עד שלבסוף נשאל וענה:

"ש. אתה כל הזמן אומר לנו מה שמעת בדיסק, אני לא שואלת אותך על מה ששמעת בדיסק, אתה היית שם ודיברת עם המדובב, זה נכון שאתה סיפרת למדובב שה'בלק אאוט' זה שקר ושאתה עשית את הרצח וזוכר את הרצח

ת. אמרתי לו משהו כזה, אבל אני לא זוכר בדיוק מה, לא אמרתי שאני לא אמרתי בכלל"

(ראה: ע' 1061 לפרוטוקול, ש' 4-7)

יתרה מזאת, כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית, מדוע זנח את טענת ה"מסך השחור" בחקירתו מיום 21.12.06, במהלכה הודה בפעם השנייה בפני החוקרים, נותר ללא מענה:

"ש. אבל אתה הודית כדי לקבל הקלה בעונש, הקלה בעונש מקבלים עם 'מסך שחור', אז מה ההגיון להגיד רצחתי אבל לא היה 'מסך שחור', אז גם מודים, גם אין 'מסך שחור' ואין הקלה בעונש, מה ההגיון בזה

ת. אני כל כך הרבה שעות הייתי בחקירות, בראש שלי היו דברים, היה בלבול שלא ידעתי איפה לחפש את ההגיון"

(ראה: ע' 1063 לפרוטוקול, ש' 7-11).

סיכומו של דבר, יש לדחות מכל וכל טענת הנאשם, לפיה האמין, בעת שמסר הודאתו, כי ביצע את הרצח בהתקף Black out, הנאשם מעולם לא האמין בנכונות טענה זו, הוא היה מודע כל העת לכך שמדובר בטענה שקרית ואימצה אל לבו כאשר סבר כי יש בה כדי להמתיק את עונשו, בזמן אמת בדיוק בשעה הרלבנטית הודה בפני המדובב כי אין בטענה זו כל אמת והיא נועדה לתעתע בחוקריו. משכך, אין גם כל רלבנטיות לשאלה, מי העלה לראשונה טענה זו, האם היו אלה החוקרים, המדובב או שמא הנאשם בעצמו.

טענה נוספת שהועלתה הן במסגרת מסמך טענות הזוטא והן במהלך עדות הנאשם בביהמ"ש נוגעת להזנת הנאשם בעובדות ונתונים לגבי הרצח מפי החוקרים, וכפי דבריו בחקירתו הראשית, הוא גילה הרבה אינפורמציה מהמדובבים ומהחוקרים על הרצח הזה, כאשר את רוב המידע קיבל בחקירות מהשאלות ששאלו אותו החוקרים(ראה: ע' 1017 לפרוטוקול).

לטענת הנאשם, כפי שהעיד בחקירתו הראשית, כאשר הוא נעצר, כבר ידע מספר פרטים על הרצח ולאחר שהחלו לחקור אותו במשטרה, קיבל מידע נוסף, וכעת משצפה בדיסקים של החקירות, גילה מאיפה קיבל את אותו המידע (ראה: ע' 1054 לפרוטוקול).

טענה זו להדרכה מצד החוקרים תידון בהרחבה בפרק הנוגע לפרטים המוכמנים ודי באמור שם לעניין זה.

אשר לנטען להדרכה מצד המדובבים, טענה שנטענה בעלמא על-ידי הנאשם בעדותו בפני, אין לטענה זו כל בסיס.

הנאשם טען בעדותו, כדוגמא, כי שמע מהמדובב שהרצח היה בתוך התא, אך לא סיפק כל הסבר לשאלה, כיצד המדובב ידע זאת ומדוע שיאמין לו (ראה: ע' 1129 לפרוטוקול), בייחוד בהתחשב בכך שראה במדובב ארתור כחבר, אסיר בבית סוהר, ולאחשד כי מדובר במדובב של המשטרה (ראה: ע' 1048 לפרוטוקול), מה גם שכפי עדותו של ארתור (ע' 628-629 לפרוטוקול) ועדותו של יורם (ע' 44 לפרוטוקול), הרי שארתור לא(!)קיבל כל פרט בנוגע לנסיבות ביצוע הרצח.

ועוד, הצפייה בקלטות מדברת בעד עצמה.

משהתייחסנו לכלל הטענות הנוגעות למשקל ההודאה בבחינת קיומו של "לחץ פנימי" בקרב הנאשם, יש לבחון, במסגרת המבחן הפנימי של ההודאה, את "משקלה העצמי", וכעיקר סימני האמת העולים מתוכה, וכדוגמא: פירוט הדברים, הגיונם ורציפותם, סימנים המביאים כל אדם המאזין להודאה זו לידי החלטה, אם להאמין לאמור בה ואם לאו.

משקלן העצמי של ההודאות:

אשר להודאתו הראשונה של הנאשם בפני החוקרים, זאת מיום 19.12.06, הרי שגרסת הנאשם בהודאתו זו תואמת, למעשה, את גרסת הודאתו בפני המדובב, כאשר ניתן להצביע על הבדל מרכזי בין שתי ההודאות- טענת ה- Black out.

בהודאת הנאשם בפני המדובב הוא מודה בכך שבדה את טענת אי השפיות ומניח כי החוקרים "לא יקנו" את הטקטיקה בה נקט כיוון שניקהראיות (ראה ת/401 א', מ"ט 165/06 (26), ע' 19, 28).

לעומת זאת, במהלך הודאתו בפני החוקרים, עמד הנאשם על הטענה כי ביצע את הרצח במצב של Black outוהציג מצג לפיו הוא נזכר לאיטו בפרטי הרצח.

יש ליתן להודאה זו משקל מכריע, הן בשל הפרטים הרביםשמסר בה הנאשם והן משום שאמרותיו במהלך חקירה זו רצופות סימני אמת.

כך למשל מסר הנאשם פרטים נכונים אודות לבוש המנוחה ונעליה, (ת/22, קלטת מס' 1, ע' 100-102), מציין כי הרצח בוצע תוך שיסוף גרונה ולא באמצעות דקירתה (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 7-9).

הנאשם מתאר את ניקיונו וניקיון הסכין בשירותים למטה (ת/22, קלטת מס' 1, ע' 113-114) ואת העובדה כי דקר את המנוחה בנוסף באזור מותניה(ת/21, דיסק מס' 1, 02:00:30) ובאזור ידיה עת התגוננה (ת/21, דיסק מס' 1, 02:03:52).

האותנטיות ניכרת בהודאת הנאשם, אשר פתח לבו ומסר פרטים ברמת פירוטגבוהה ביותר, שאדם הבודה הודאה מלבו, לא יוכל למסור.

כך למשל תיאר הנאשם את מילותיה האחרונות של המנוחה (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 53-54), תיאר את התכווצויותיה טרם מותה (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 57). עוד ציין, כי המנוחה נותרה בעיניים פקוחות, דבר שהבהיל אותו (ת/22, קלטת מס' 3, צד א, ע' 5).

עוד הביע הנאשם את תחושותיו בשעת הרצח, תחושות המעידות אף הן על אמיתות ההודאה (למשל, העובדה כי חש שנאה כלפי המנוחה ורצה שתחוש כאב (ת/22, קלטת מס' 2, ע' 35)).

חזקה על אדם המודה שלא מרצונו החופשי, מתוך לחץ פנימי או חיצוני, בפשע שלא ביצע, כי לא יפליג בתיאורים מעין אלה, אלא ימסור הודעה עובדתית, טכנית, ללא תיאורים רגשיים ומצמררים עד כדי תיאור מילותיו האחרונות של הקורבן.

(לכך נוסיף, כי אם מדובר בפשע שלא ביצע, מדוע לא הוסיף בהודאתו, אשר לגביה טען כי אינה אמת, כי כפי ששמע, הייתה המנוחה בארון, נדקרה, נאנסה וכו', ראה: ע' 1017 לפרוטוקול).

מכל האמור לעיל, מצאתי כי יש לסמוך ידינו על הודאתו זו של הנאשם, לקבלה לצורך הרשעתו וליתן לה משקל גבוה.

אשר להודאתו השנייה של הנאשם בפני החוקרים, מיום 21.12.06, הרי שחקירה זו של הנאשם הינה, כאמור, הארוכה ביותר. הנאשם דילג שוב ושוב מהודאה, להכחשה, להודאה מחודשת ובשינוי גרסאות.

ניכר כי הנאשם הוסיף בחקירתו זו עוד ועוד פרטים, באופן בלתי אמין ולעיתים אף באופן אבסורדי.

התנהלות הנאשם בחקירה זו מובילה למסקנה כי הוא נהג באופן מניפולטיבי, המציא פרטים וגרסאות כיד הדמיון ומשכך יש ליתן להודאה זו משקל בינוני.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהפרטים המוכמניםאותם מסר הנאשם לראשונה בחקירה זו(ראה לדוגמא ציון חתך המנוחה בפרק ידה השמאלית, זאת מעבר לפרטים מוכמנים נוספים ורבים כמפורט בהכרעת דין זו), פרטים אותם ניתן לדלות משלל הפרטים המטעים שמסר, ולהסתמך, בין היתר, עליהם לצורך הכרעה כאן.

כן יש ליתן את הדעת למספר נתונים אותם מוסר הנאשם בהודאה זו, מהם ניתן להבין מדוע בחר "לסגת" מהודאתו הראשונה ומהשחזור ומדוע נקט בטקטיקה זו.

הנאשם מוטרד מהעונש שיוטל עליו, מעריך כי מדובר ב-30 שנות מאסר ומנסה לאתר מוצא שיביא להקלה או להתחמקות מעונש (ראה למשל: ת/29, קלטת מס' 2, ע' 14, 16, 34).

הנאשם הביע חשש כי יורשע באונס ומנסה לברר שוב ושוב האם המנוחה נאנסה, ככל הנראה בשל העובדה כי ידע שהוא עצמו לא ביצע אונס כזה ובמקרה שבו יש ראיות המצביעות על כך שהמנוחה נאנסה, גרסתו לא תתיישב עם המציאות והוא עלול להיות מורשע בפשע שלא ביצע. כאשר החוקרים מבהירים לנאשם כי הוא נחקר בגין עבירת רצח בלבד, נראה כי הנאשם מתחיל לדבוק בהודאתו ולהפסיק לחזור בו ממנה (ת/29, קלטת מס' 1, ע' 45).

הנאשם בהתנהלותו מספק הסבר נוסף לשאלה מדוע תעתע בחוקרים וחזר בו מהודאתו מספר פעמים, הוא מדגיש את העובדה כי אשתו ובנו יקרים ללבו וכי הוא מעדיףשייגזר דינו למאסר עולם על פני אובדן בני משפחתו או החשש שלא יעמדו לצדו, נוכח הפשע שביצע. מסיבה זו גם חשוב לנאשם, כי המשפט יתנהל בדלתיים סגורות וללא מעורבות תקשורתית (ראה למשל: ת/29, קלטת מס' 4, ע' 4, 18, 23).

עוד יש להניח, כי הנאשם קיבל בשלב זה חיזוקים שדרבנו אותו להודות ולחזור בו מהודאתו לסירוגין, כך למשל ציין, כי עורך דינו אמר לו לא לדבר (ת/29, קלטת מס' 1, ע' 19), כן ציין כי בעת שהותו בתא המעצר, עצור אחר צעק לו שכל קצרין מאמינה בחפותו ואוספת עבורו כספים לניהול ההליך (ת/29, קלטת מס' 4, ע' 31).

בשולי הדברים יצוין, כי דווקא ניסיונו של הנאשם לחזור בו מהודאתו בחקירה זו, שהתנהלה בסה"כ יומיים לאחר הודאתו הראשונה בפני החוקרים, מעיד כי לא תשישותו הפיזית או הנפשית הובילה אותו להודאה מלכתחילה, כי אם הבנתו בדבר הראיות העומדות נגדו, שאחרת נשאלת השאלה, כיצד זה השתפר מצבו של הנאשם ומדוע חדל לחשוש ולהיות מושפע מלחץ חיצוני או פנימי, אם אכן היה כזה (ובייחוד אמורים הדברים לאור התנהלותו הזחוחה של הנאשם בחקירתו מיום 22.12.06, ת/198- דיסק, ת/199- תמליל, בתחילתה הכריז כי הוא לא ידבר).

סיכומו של עניין, יש ליתן משקל בינוני לתוכן דברי הנאשם בהודאתו השנייה, זאת גם לאור מסירת פרטים מוכמנים בהודאה זו והעובדות המתוארות לעיל המבססות עילה להתנהלותו המתעתעת של הנאשם, הודאה זו נזקפת אף היא לחובתו ואינה מעידה על הודאת שווא, כטענת ההגנה.

דבר מה נוסף:

משנבחן "משקלן העצמי" של ההודאות, במסגרת "המבחן הפנימי" ששם מבטחו בסימני האמת העולים מן ההודאות גופן, יש לפנות ל"מבחן החיצוני" השם דגש על סימני האמת המצויים מחוץ להודאה, מדובר למעשה באותו "דבר מה נוסף" הנדרש להצטרף להודאת הנאשם (ראה: פרשת דדון).

"המבחן החיצוני להודאה הינו דרישת 'דבר מה', שמשמעותה תוספת ראייתית המאמתת את דברי הנאשםבהודאותיו והיא מהווה הסממן האובייקטיבי היחיד הבוחן את הודאת הנאשם. ככלל, ככל שמשקלה הפנימי של ההודאה גבוה יותר, כך תידרש תוספת ראייתית קלת ערך."

(ראה: ע"פ 677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.03.07).

אין צורך, אם-כך, בראיה המסבכת את הנאשם בביצוע העבירה נשוא הודאתו, כי אם בראיה מאמתת בלבד (ראה גם: קדמי, על הראיות,ע' 143, חלק ראשון (2009)).

"מטרתו של המבחן החיצוני בהידרשות להודאה היא להסיר את החשש שמא אף שהודאה נמצאה מהימנה, המודה בביצועה של עבירה נטל על עצמו אחריות למעשה שלא עשאו. המבחן החיצוני דורש קיומה של ראיה הקרויה 'דבר מה נוסף', שתכליתה להציג כי הנאשם לא בדה את הסיפור מליבו.הפסיקה קבעה כי מדובר בתוספת ראייתית מאמתת, 'שדי שתאשר במידת מה את תוכן ההודאה' (עניין סטקלר, פס' 20), ולא בתוספת מסבכתבדמותו וברמתו של סיוע. אכן, כפי שציינה השופטת ארבל בפרשת סטקלר, יש הקוראים לשנות מן ההלכה המסתפקת בתוספת ראייתית מאמתת, ומעודדים לקביעת תוספת ראייתית מסבכת... יש המציעים למצער קביעת תוספת ראייתית של סיוע ממנה יוכל בית המשפט לחרוג...

'משקלו ואופיו של 'הדבר-מה' – שהוא ה'גורם האובייקטיבי' היחיד, שעומד לרשותו של בית-המשפט לבחינת אמיתותה של ההודיה 'הסובייקטיבית' של הנאשם – משתנה בהתאם לאמינותה הבסיסית של ההודיה כשלעצמה..'... הנה כי כן, מתקיימים יחסי גומלין בין משקלה הפנימי של ההודאה לבין משקלה החיצוני: '... ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא גדול יותר, כן קטן הצורך להיזקק למבחן החיצוני של ה'דבר מה'.לעומת זאת, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא קטן יותר, כן גדול הצורך להיזקק לאמת מידה חיצונית לבחינת האמת שבהודאה...'... משום כך קבעה הפסיקה כי אין הודאה אחת יכולה להוות 'דבר מה' לאימות תוכנה של רעותה, אף כאשר אחת מההודאות ניתנה לפני מאן דהוא שאינו איש מרות, כגון מדובב... מכל מקום, ככלל די בידיעת פרט מוכמן כדי להוות דבר מה נוסף ולעתים אף סיוע..."

(פרשת דדון, פסקה 13).

כך מציין קדמי בספרו, כי דרישת ה"דבר מה" מתמלאת בהבטיחה כי ההודאה היא הודאת אמת, בהתקיימם של שלושה מבחנים בסיסיים: מבחן ידיעת הפרטים- כאשר ניתן להראות כי הפרטים המפורטים בהודאה אמיתיים הם; מבחן ההזדמנות- כאשר הנאשם אכן נכח במקום ובזמן בהם התרחשה העבירה והימצאותו שם אינה שגרתית אלא מיוחדת ונעדרת הסבר; מבחן ההשתלבות במציאות- מצביע על העובדה שגרסת הנאשם בהודאתו משתלבת היטב במסכת הכללית של האירועים. אין מדובר ברשימה סגורה של מבחנים (ראה: קדמי, על הראיות,ע' 152-157, חלק ראשון (2009)).

בענייננו, כפי האמור, יש ליתן משקל עצמי גבוה להודאתו הראשונה של הנאשם בפני החוקרים (הודאתו מיום 19.12.06), לאור סימני האמת הניכרים בה והבאים לידי ביטוי בהגיונם של הדברים, רמת הפירוט וסדרם, בעוד שלהודאתו השנייה (מיום 21.12.06) יש ליתן משקל עצמי בינוני ביחס.

היות ובין משקלה העצמי של ההודאה לבין התוספת הראייתית הנדרשת, מתקיים יחס הפוך, הרי שלצורך הסתמכות על הודאתו הראשונה של הנאשם, שמשקלה העצמי גבוה, נדרש "דבר מה נוסף" בעוצמה נמוכה יחסית.

אומר כבר כאן ועכשיו, כי אל הודאות הנאשם מצטרפות ראיות למכביר שעוצמתן אף גבוהה מהנדרש בענייננו, כפי שהדבר יבוא לידי ביטוי בפרקים הנוגעים לעקבות נעלי הנאשם על מכנסי המנוחה, הפרטים המוכמנים והראיות המחזקות, כפי המפורט להלן, זאת בנוסף לשקריו של הנאשם בחקירתו בביהמ"ש כפי שבוארו לעיל.

ניתן לומר כי בפנינו אף דרגת "סיוע" מעבר ל"דבר מה" נדרש וראיות מחזקות נוספות.

י"ג. עקבות הנעליים על מכנסי המנוחה:

משהגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את טענות הזוטא של הנאשם בפני באשר להודאותיו, נבחן ראיות נוספות התומכות בהודאות ככאלה הן בפני המדובב, הן בפני חוקריו והן בשחזור ככזה.

מדובר בנדבכים נדרשים להודאה, הן "כדבר מה" צריך (ראה בנפרד לענין זה) והן כראיות מאששות, תומכות, משתלבות, תואמות ומחזקות.

לענין זה, שעה שבזירה אין בנמצא ראיות אובייקטיביות, כגון: טביעות אצבע, ממצאים ביולוגיים או אחרת, חשיבות רבה נודעת לעקבות נעליים אשר נמצאו על מכנסי המנוחה, מוטבעות בדם ולא בכדי, התייחסו הצדדים לנושא זה באריכות ובדין עשו כך.

לענין זה, עמדו בפנינו שתי חוות דעת של מומחים, מטעם המאשימה מר ירון שור, מטעם ההגנה מר קופר וכמובן חקירותיהם בבית המשפט.

א. חוות-דעת מומחה התביעה – השוואת נעלים לעקבות שנמצאו בזירה (ת/362):

(1) המומחה:ירון שור, ראש תחום השוואת קרקע, נעליים וצמיגים במעבדת סימנים וחומרים, חבר בקבוצת העבודה לבדיקת סימני כלפי ועקבות נעליים של ארגון המז"פ"ם האירופאים.

תאריך חוו"ד:21.06.07

(2) המוצגים לבדיקה: במעבדת המומחה התקבלו, בין היתר, שני מעתקי "ג'ל שחור" של עקבות נעליים שנלקחו מהזירה (סעיף 1 ברשימת המוצגים), מכנסי המנוחה (סע' 11 לרשימה), תצלומים ותקליטורים של הזירה (סע' 3, 8 ו- 14 לרשימה), מושב האסלה (סע' 5 לרשימה), מיכל הדחת המים (סע' 12 לרשימה), מתקני נייר הטואלט (סע' 16 לרשימה), מעיל שחור (סעיף 19 לרשימה) ונעליים כמפורט לקמן:

1. זוג נעליים בצבע לבן, תוצרת "ALL STAR" המיוחסות לחשוד רפאל כהן (סעיף 2 לרשימה).

2. 5 זוגות נעליים המיוחסות לחשוד ישראל נפתלי (זוג בצבע כחול מתוצרת "GIARDINI", זוג בצבע כחול עטור באפור מתוצרת "DIADORA", זוג בצבע לבן עטורות בכחול מתוצרת "GIARDINI",זוג בצבע כחול עטור באפור מתוצרת "ORBIT", וזוג בצבע חום מתוצרת "AKAD" (סעיף 4 לרשימה).

3. זוג נעליים בצבע לבן עטור בשחור מתוצרת "NIKE"המיוחסות לחשוד יוסי לוי (סעיף 4 לרשימה).

4. זוג נעליים בצבע חום עטור בכחול מתוצרת "SAUCONY" המיוחסות לחשוד בני סלע (סעיף 4 לרשימה).

5. זוג נעליים בצבע חום עטורות באדום מתוצרת "TIMBERLAND" המיוחסות לפראמדיק (סעיף 6 לרשימה).

6. נעליים בצבע חום מידה 44 המשויכות לחובש (סעיף 7 לרשימה).

7. ארבעה זוגות נעליים המשויכות לנאשם: זוג נעלים חומות מידה 42 שעל סולייתן האותיות “AMANDERכנראה של חברת “SALAMANDER” (סעיף 9 לרשימה, להלן: "נעלי הסלמנדר"), זוג נעליים חומות מתוצרת “MATADOR” (סעיף 10 לרשימה), זוג נעליים שחורות מתוצרת “WALK” (סעיף 13 לרשימה), זוג נעליים בצבע שחור מתוצרת “HUSH PUPPIES” (סעיף 15 ג לרשימה).

8. זוג נעליים בצבע שחור מתוצרת "CLASSIC"המשויכות לעד מרדכי בן צור (סעיף 15 א לרשימה).

9. זוג נעלי ספורט בצבע שחור מתוצרת "OTTO" המשויכות לרמי דאודי (סעיף 15 ב לרשימה).

10. זוג נעלי ספורט אפורות מתוצרת "SPALDING"ממעבדת סיבים ופולימרים(סעיף 17 לרשימה).

11. זוג נעלי עבודה חומות מתוצרת "MARK" ממעבדת סיבים ופולימרים(סעיף 18לרשימה).

(3) ממצאי הבדיקה:

1. מתחת לכיס השמאלי של מכנסי המנוחה, נמצאה עקבה חלקית של נעל שמאל (להלן: "עקבה 1") המתאימהבדגם, בגודל ובמספר פגמים המצויים בסוליה לנעל הסלמנדר המיוחסת לנאשם, "אפשרי בהחלט"שנעל הסלמנדר של הנאשם השאירה עקבה זו.

2. על הכיס השמאלי, בצמוד לעקבה 1, נמצאה עקבה נוספת (להלן: "עקבה 2"), "אפשרי בהחלט" כי נעל הסלמנדר הותירה גם עקבה זו.

3. בצד המכנס השמאלי, צמוד לתפר הצד, נמצאה עקבה חלקית, כפולה וקלושה (להלן: "עקבה 3") של נעל שמאל, המתאימה בדגם, בגודל ובקו מיתארשל קריעה ("קונטור שחיקה") לחלקים המקביליםבנעל הסלמנדר. "אפשרי בהחלט" כי נעל הסלמנדר הותירה גם עקבה זו.

4. עקבות חלקיות נוספות המתאימות בדגם ודומות בגודלבחלקים המקבילים בנעל הסלמנדר, "אפשרי"כי הנעל הותירה עקבות אלה.

5. מתחת לכיס השמאלי של המכנס, בניצב לעקבות 1 ו-2, נמצאת עקבה חלקית ביותר של נעל שמאל (להלן: "עקבה 4") המתאימה בדגם ודומה בגודל לחלקים המקבילים בנעל הסלמנדר, "אפשרי"שהנעל הותירה גם את עקבה 4.

6. ע"ג המכנסיים, באזור הכיס הימני ועליו, נמצאו מספר עקבות כפולות וקלושות של נעל ימנית (להלן: "עקבה מס' 5"), בניצב לעקבה זו נמצאה עקבה חלקית של נעל ימנית (להלן: "עקבה 6"), "אפשרי"שנעל הסלמנדר הימנית הותירה את העקבה הנ"ל.

ממשיכה חוות הדעת וקובעת:

"בהנחה שכל העקבות הנ"ל (סע' 1-א' עד 1- ז') נוצרו ע"י זוג נעליים אחד (בהתבסס על כך שכל העקבות נמצאו סמוכות זו לזו, על אותו פריט לבוש (סע' 11) הרי שלדעתי, קיימת סבירות גבוההשזוג הנעליים מסעיף 9 הותיר את כל העקבות הנ"ל.

בבדיקה באוסף דגמי הנעליים במעבדה מצאתי כי נעליים מהדגם של הנעליים מסעיף 9 הן היחידות המסוגלות(הדגשה שלי – י.כ.)להתיר עקבות כדוגמת אלו שנמצאו על המכנסיים.

ע"פ המידע שברשותינו, נעלים מתוצרת "סלמנדר" מדגם הנעליים שבסע' 9, הן נדירות מאוד בארץ.

לאור האמור לעיל, הרי שלדעתי, קיימת סבירות גבוהה מאודשזוג הנעליים מסעיף 9 הותיר את כל העקבות הנ"ל.

(הדגשות במקור- י.כ.)

באשר ליתר המוצגים -

נקבע כי בתצלומים שהוגדלו מהתקליטור ועל גבי מכסה מושב האסלה, נמצאת עקבה חלקית של נעל, מוטבעת בדם השונה מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה. על גבי מכסה מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין שני תאי השירותים, נמצאות שתי עקבות חלקיות, כנראה מאותו הדגםשהותיר את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה.

מעל מכסה האסלה בצידו החיצוני, בתא השירותים הראשון, ובמעתקי הג'ל, נמצאות מספר עקבות נעליים המתאימות בדגם לנעלי העד מרדכי בן צור (סע' 15 א' לרשימה), "אפשרי" שהנעליים הנ"ל הותירו עקבה זו.

בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על הרצפה בשירותים", נמצאו שתי עקבות חלקיות המתאימות לחלקים המקבילים בנעל מס' 7 ברשימה, המיוחסת לחובש, "אפשרי"שכ"א מהנעליים הנ"ל הותירה עקבות אלה.

בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על האסלה בתא הראשון הסמוך לדלת הכניסה", נמצאה עקבה חלקית המתאימה לנעל מסע' 15 ב', המיוחסת לעד רמי דאודי,"אפשרי"שהנעל הותירה עקבה זו.

בתצלומי התקליטור נמצאו עקבות נוספות השונות בדגם מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה.

(4) חקירת המומחה:

במהלך חקירתו הגיש המומחה את המאמר"בניית סולם חדש לדרגת 'אפשרי' (ת/363) (פורסם ב"פלילים", כרך ג', תשנ"ג), המתאר את סולם רמות הוודאות המקובל במעבדת סימנים וחומרים, חוות הדעת נערכה לאור סולם זה.

בעדותו הראשית וכפי המאמר, הסביר המומחה כי קיימות ומקובלות במחקרים, בעניין זה, מספר דרגות של וודאות התאמה: א. "אפשרית";ב. "אפשרי בהחלט";ג. "קיימת סבירות גבוהה";ד. קיימת סבירות גבוהה מאוד"; ה. "זאת הנעל" (שהיא דרגת הוודאות המוחלטת), כאשר כל שלב מצמצם את אוכלוסיית הנעליים היכולות להותיר את העקבה הנבדקת. לדבריו, אין מדובר בסולם לינארי אלא אורדינלי, המרחק בין דרגה לדרגה אינו קבוע, קיימים גווני ביניים אותם נדרש המומחה להציג בעדותו.

המומחה, מר שור, הבהיר כי הדרגה הראשונה והבסיסית – "אפשרית" – משמעותה, התאמה מבחינת הסוג והסדרה, אך בלא שנמצאו מאפיינים ייחודיים; הדגיש כי המונח "אפשרי" הוא רחב מאוד, מקום בו המומחה מתקשה בהסברת הדקויות בתוך קביעה זו, לעיתים קיימת הבנה מוטעיתכי הקביעה "אפשרי" משמעותה כי כל נעל בגודל ובדגם כזה יכולה היתה להותיר העקבה, אף שאוכלוסיית הנעליים האפשריות מצומצמת הרבה יותר מכך.

באשר לשתי הדרגות הבאות – "אפשרי בהחלט" ו "קיימת סבירות גבוהה" – משמעותן, כי ההתאמה מתבטאת גםב"פגמים יחודיים", שנוצרו באקראי בסולית הנעל, ולא כחלק מתהליך הייצור, כאשר ההבדלים בין תחום "אפשרי בהחלט" לבין תחום "סבירות גבוהה" קשים להגדרה, הבחירה בדרגה זו או אחרת משקפת את מידת הסתייגות המומחה מטיב הנצחת העקבה בזירה או מאיכותה.

דרגת "סבירות גבוהה מאוד", משמעותה המעשית היא זיהוי כמעטודאישל הנעל החשודה בהותרת העקבה, כאשר זהירות מדעיתאשר המומחה מחוייב בה, מונעת ממנו קביעת "זאת הנעל" או כלשון המומחה בעדותו: "יש דרגה שנקראת סבירות גבוהה מאוד ומשמעה, הספק שנותר הוא תיאורטי בלבד"(עמ' 487 לפרוטוקול, ש' 27).

קובע כי בנעל הסלמנדר השמאלית, אזורים שחוקים ושריטות שנוצרו בנעל תוך כדי השימוש בה, בבחינת פגמים אקראיים המייחדיםאת הנעל הספציפית על פני נעלים אחרות הזהות לדגם ולגודל זה. מתצלום המכנס עולה התאמה- פסים דקים בנעל ופסים דקים בעקבה, החלק המשופשף בנעל מופיע גם בעקבה, במקום בו יש שריטה בנעל לא נוצרה עקבה, בשל החוסר, ניתן לראות בעקבה את השריטות והפגמים הייחודייםלנעל הסלמנדר, (עמ' 489 לפרוטוקול).

באשר לעקבה 1- מעיד כי כמות הפגמים המופיעים בעקבת הנעל והאינפורמציה הגלומה בהם מספיקהלקביעה חד משמעית כי "זאת הנעל",אולם בשל "רעשי רקע" כהגדרתו, כתמי דם והעובדה כי הפגמים לא מופיעים במלוא אורכם, נקבעה דרגת "אפשרי בהחלט".

מציין כי לאחר בדיקה מדוקדקת, התברר כי חלק גדולמהסימנים מקורם בנעלי הסלמנדר של החשוד.

באשר לעקבה 2- מתחת לעיגול הדריכה בנעל הסלמנדר מצויה שריטה גדולה, מרחבית, בצורת "בומרנג", החתך נוצר ככל הנראה כתוצאה מדריכה על חפץ חד. בעקבה 2 כתם כפול, כאשר צידו הימני של הכתם מתאים במיקומו ובגודלו לאחד האלמנטים שבנעל, בנוסף, בהגדלה ניכרת של המעתק, ניתן לראות כי סימן ה"בומרנג" נמצא בדיוקבמקום בו על המכנס יש חלל לבן, חופף במימדיו לפגם שמופיע בהטבעת הנסיון, לדבריו: "פגם כזה שמכיל כמות אינפורמציה מאוד גדולה, יכול היה לקבוע באופן חד משמעישיוכה של נעל לעקבה", מאחר והעקבה חלקית, גם כאן, בחר ליתן דרגת "אפשרי בהחלט" (ע' 493 לפרוטוקול). (השווה דברי מומחה ההגנה מר קופר לענין זה ושלילתם).

באשר לעקבה 3-מציין כי מדובר בעקבה חלקית וקלושה, עם זאת, בתפר המכנס נקלט סימן ברור של קונטור עיגול הדריכה שבנעל, כאשר צורתו הייחודית עם הצורות והזיזים, מתאימה בדיוק לצורת הקונטור שבנעל, לפיכך, למרות קלישותה של העקבה, מסקנתו היא שמדובר בדרגת "אפשרי בהחלט"(עמ' 494 לפרוטוקול).

לגבי עקבה 4 - מתאר כי מדובר בעקבה הניצבת ליתר העקבות, רואים חלק מעיגול הדריכה התחתון, בעקבה מאפיינים סוגיים כלליים של נעל מדגם זה, לפיכך בחר בדרגת "אפשרי".

ממשיך ומתאר את העקבות שנמצאו בצידו הימני של המכנס – עקבה 5,מורכבת מ-3 עקבות חלקיות של עקב נעל ימין, בכל אחת מהעקבות רואים חלק קטן של פרטי הדגם, בכל הכיס הימני לא נמצאו פגמים ייחודיים שנוצרו בנעל באקראי, לפיכך בחר בדרגת "אפשרי", כך גם לגבי עקבה 6.

לסיכום קובע:

"בהתבסס על כך שכל העקבות נמצאו סמוכות על אותו פריט לבוש, הרי שההיגיון אומר שבהינתן עקבה של נעל שמאלית ולידה עקבה של נעל ימנית ובהינתן 3 דריכות של נעל שמאלית אחת ליד השניה על אותו פריט לבוש, הרי יהיה זה הגיוני להניח שנעל אחת הותירה את כל העקבות השמאליות ונעל אחרת הותירה את כל העקבות הימניות ולא להניח שמדובר בשלושה אנשים שונים שלכולם נעל אחת שהותירה את כל העקבות הנדירות"(עמ' 496 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"אנו ניגשים לבדיקה מתוך הנחה שכל הנעליים בעולם יכולות היו להותיר עקבות נעל ואז אנחנו מגלים דגם מסוים ומאיליו קופת האוכלוסייה ומצטמצמת רק לאותה אוכלוסיה שיש לה את הדגם, לאחר מכן המידה, הגודל, השחיקה, לאחר מכן הפגמים, אח"כ נמצא פגם קטן שיצמצם עוד בהרבה את האוכלוסייה ונמצא עוד אינפורמציה שתצמצם עוד יותר את האוכלוסייה הזו ובס' 5 אנו אומרים שעם כל פעולות הצמצום שעשינו מתבצעת לא על נעלי "נייק" שנפוצות בארץ" אלא כל מערך הצמצום הזה מופעם על נעל נדירה מלכתחילה, הסיכוי שנעל אחרת באותו דגם ובאותו גודל ובאותו הרכב פגמים תהיה נוכחת בישראל אם תהיה אחת כזו, הופכת להיות אפשרות קלושה ביותר ברמה תיאורטית.." (עמ' 498-499 לפרוטוקול, ש' 24 -29, 2-1).

עוד מוסיף ומציין המומחה שור, כי במעבדת סימנים וחומרים קיים אוסף של למעלה מ- 5,000 דגמי סוליות נעליים, כאשר לוקטו מאוסף זה כל הסוליות שיש בהן סימונים ופסים שאולי יכלו להותיר סימנים כמו נעל הסלמנדר, כאשר לאנמצא אף דגם אחד שיכול להותיר עקבות אלה.

בחקירתו הנגדית מציין המומחה שור, כי ברצפתתא השירותים לא נמצאו כל עקבות נעל, העקבות שנמצאו על שטח הרצפה נמצאו בין תאי השירותים לבין הכיור.

המומחה שור שלל את האפשרות שהציג הסניגור, לפיה הצטברות כתמי הדם והסימנים על מכנסי המנוחה נבעו מטקסטורת הבד, לדידו, הסימונים נוצרו כתוצאה ממבנה הנעלוכיוון הפסים בסוליית הנעל שונהמכיוון הפסים על מכנסי הג'ינס.

שולל את האפשרות כי העקבה הבלתי משויכת, שנמצאה על מכסה האסלה, הינה של נעל במידה קטנה מ-40 .

על המכנסיים לאנמצאו סימנים שיכולים להיות לכאורה מוטבעים על ידי אותן נעליים בלתי משויכות (עמ' 506 לפרוטוקול).

מההיבט הטכני, אין מניעה להשוות עקבה חלקיתלנעל, גודל הנעל אינו קובע אלא כמות האינפורמציה והפגמים המצויים בעקבה (עמ' 522 לפרוטוקול).

מצד ימין לאסלה נצפתה עקבה, המומחה שור שיער בחקירתו כי מדובר בנעלי המנוחה בשל מאפיינים סוגיים, אולם לא נערכה השוואה מעבדתית (עמ' 528 לפרוטוקול).

ב. חוות דעת מומחה ההגנה – השוואת נעלי הנאשם לכתמי הדם על מכנסי המנוחה (נ/ 285)

(1) המומחה:גיא קופר, ד"ר לפילוסופיה וחקר גבישים, חבר באיגוד מדע פורנזי.

תאריך חוו"ד:29.07.09

(2) המוצגים לבדיקה: המומחה קופר בחן במעבדה בירושלים שני פריטים-

1. פריט 9 (נעליו של הנאשם), מציין כי מדובר בנעליים מידה 42, חלקן העליון משופשף וצבען עור חום אדמדם, סוליות הנעליים שחוקות, בלויות ומוכתמות. הכיתוב MANDERחרוט על הסוליה הימנית, חלקה הראשון של המילה מחוק ושרוט, אף הכיתוב בנעל שמאל נמחק לחלוטין.

מתאר בקצרה את ממצאיו של המומחה שור בעניין נדירות נעל הסלמנדר בישראל, עם זאת צויין כי לא נבדקו נעליהם של התלמידים וצוות בית הספר בו נרצחה המנוחה.

2. פריט 11 (ג'ינס כחול של המנוחה)- ג'ינס מסוג LEE COOPER, מידה 24, צבע כחול. מתאר כי על המכנסיים כתמי דם, חלקו התחתון של הג'ינס נחתך, חלק מהחתיכות הומצאו למומחה. מציין, כי המומחה שור זיהה חלק מכתמי הדם בצד הקדמי של הג'ינס בחלקו העליון, כעקבות המסומנות 1-6.

מומחה ההגנה, ד"ר גיא קופר, בחוות דעתו נ/285, מציין כי על הסוליות היו פסים ועיגולים, המילה "מנדר" חרוטה על הסוליה הימנית, החלק הראשון של המילה נמחק (מר שור זיהה נעליים אלה כ"סלמנדר" – סוג הנעליים אותן נעל הנאשם ביום הרצח).

ד"ר קופר, מסכים גם תוך הישענות למעשה על ממצאי שור, כי מדובר בנעליים נדירות בישראל או בלשונו "נעליים לא פופולאריות בחברה הישראלית".

ד"ר קופר משיג על כך, כי לא נבדקו נעלי התלמידים בבית הספר בו נרצחה המנוחה.

ד"ר קופר מסכים, כי על הגי'נס אותו לבשה המנוחה, כתמי דם כבדים וכן כי דריכה על הג'ינס תגרום לתזוזה, כאשר הדורך הרוצח מטפס מעל גופה.

(3) ממצאים:

עקבה 1:

שני מאפיינים בעקבה על הג'ינס תאמומבחינת מיקומם, אך לטעמו, לא מבחינת צורה, לפגם הסוליה. נמצאו סממנים דומים נוספים בעקבה, אשר לאתאמו כלל לפגמים על הסוליה.

עיגול הדריכה לא הופיע על הג'ינס, יתכן כי זאת משום שחלק זה בסוליה היה ללא דם או מאחר והעקבה נוצרה ע"י סוליה בעלת תצורה שונה.

מוסיף, כי חלק מקווי הדריכה בעקבה על הג'ינס משתרעים גם על החלק שבו צריך להופיע עיגול הדריכה. קווי הדריכה הדקים שהופיעו על הג'ינס נמשכו לתוך אזור שבו קווי הדריכה על הסוליה היו רחבים. למרות זאת, קבע כי קיימת אפשרות כי אי ההתאמה מקורו בעקבה כפולה. לסיכום, קבע כי יש ספק באם העקבה הוטבעה ע"י נעלו השמאלית של הנאשם.

עקבה 2:

איןקורלציה בין כתמי הדם על הג'ינס לבין הדוגמה שמופיעה בחלק הזה של הסוליה. יש מס' מאפיינים דומים (של פגמים), אולם ניתן להסתמך על פגמים אלו רק אם הם תואמים את הדוגמה שעל הסוליה כולה.

עקבה 3:

נמצא קטע של כתם בצורת חצי סהר, הדומה מבחינת ההיקף לעיגול הדריכה החיצוני שעל הנעליים. עם זאת, לא ברור שכתם זה נעשה ע"י נעל ולא נמצאו סממנים אחרים התואמים לדוגמה, כפי שהצביע מר שור בחוות דעתו.

קביעתו כי התאמה אשר מציגה קטע כל כך פעוט של הנעל, כלל אינהבעלת ערך ראייתי.

עקבה 4:

ישנו סימן של כתם עגול, הדומה לחלק מעיגולי הדריכה הפנימיים בסוליה בשמאלית, מאחורי עיגול הדריכה הקדמי. יחד עם זאת, מבחינת מיקום הנעל, החלק הקדמי של הנעל לאתאם וקווי הדריכה בחלק הקדמי של הסוליה אינם מופיעים בעקבה.

עקבה 5:

נמצא סימן חלש מאוד של חלק מהאותיות Nו- Dבאזור העקבה בנעל ימין. אין מספיק מידע שעל בסיסו ניתן לקבוע בוודאות, אם מדובר בסימן אמיתי או במצג שווא.

עקבה 6:

לא "נקלטה" בג'ינס דוגמא ברורה, כגון: עיגולי או קווי דריכה. כלל לא ברור אם העקבה נוצרה ע"י סוליה של נעל. למר שור היו דוגמאות נוספות של נעליים עם דוגמה דומה של עיגולי וקווי דריכה במאגר שלו. אף אחת מהן לא תאמה לעקבות על הג'ינס.

(4) דיון בממצאים:

1. דם על סימני נעליים נמצא בחלקו הקדמי של ג'ינס המנוחה.

2. 6 עקבות זוהו ע"י המומחה שור במעבדתו, דווח כי הן דומות ובעלות אותו אלמנט של דוגמא המצויה על סוליית נעלי הנאשם. נמצאו פסים ועיגולי דריכה הדומים לחלק הקדמי של נעלי הנאשם, עם זאת, הראיות לגבי הכיתוב והיחס בין הפסים לעיגולים אינם ברורים.

לפיכך, קובע המומחה קופר כי אין זה וודאי כי הסימנים על הג'ינס הם כתוצאה מדריכה של נעל מסוג SALAMANDER.

3. בעקבה הברורה יותר שנמצאה על הג'ינס, חלק מהפסים והווים נמצאו באזור בו היה צריך להופיע אחד מעיגולי הדריכה שבסוליה, הנאשם לא יכול היה להטביע עקבה זו, אא"כ הסימון הינו עקבה כפולה, קרי הנעל זזה מעט ממקום למקום.

4. כפי קביעת המומחה קופר, מאחר וסימני העקבות קטועים ונמצאו על משטח מעוגל וגמיש, לא ניתן לקבוע באיזו מידת נעל מדובר.

5. נעלי הנאשם היו שחוקות ובלויות. בחלק מהאזורים בג'ינס כלל לא נמצאו סימני הנעליים, יתכן בשל העובדה כי הנעל שהותירה את העקבות התבלתה לגמרי, לפיכך נראה כי הנעל אשר הותירה את העקבות הייתה בלויה יותר מנעלי הנאשם, מאידך ייתכן שעובדה זו נובעת מתזוזות הנעל אשר מרחו את הסימנים, לפיכך אינו יכול לשלולאת האפשרות כי נעלי הנאשם גרמו לסימנים אלו.

6. בעקבה מס' 1 (שהיא העקבה הברורה ביותר על הג'ינס), נמצאו שני מאפיינים המתאימים במיקוםאך לא בצורה המדויקת, לנזק האקראי המצוי בסוליית נעלו השמאלית של הנאשם.

עם זאת, נמצאו מאפיינים נוספים אשר לאהתאימו לנזק על הנעל, אינושולל היתכנות ממצא זה כתוצאת לוואי בשל מרקם פני הג'ינס, הרטבת הנעליים בדם או עקבות כפולות.

המאפיינים אשר אינם מתאימים לנעל, לא נופלים באיכותם מהסימנים שנמצאו מתאימים, לפיכך ישנו ספק האם נעל שמאל של הנאשם יצרה את הסימן.

יתר המאפיינים על הג'ינס, אשר דווחו ע"י המומחה שור, אינם ברורים ובאיכות גבוהה.

לסיכום קובע המומחה בחוות דעתו:

9. "In my opinion, Mr Shor's conclusion that there is a very high probability that the pair of shoes from item 9, left alii of

the aforementioned prints isincorrect. In my opinion whilst

I would entirely exclude Mr Zadarov's shoes, the observed

Differences support the proposition that his shoes did not make the

Marks. This is because, in my opinion, the significant differences outweigh the evidential value the corresponding features"

(5) חקירת המומחה- חקירה ראשית:

בחקירתו הראשית מתאר המומחה קופר את עבודתו בחברת "קיט בורר ייעוץ" בתחום ראיות טביעות נעל, מציין כי לחברה מערכת בקרת איכות המחייבת בדיקת כל חוות דעת ע"י מדען נוסף מטעם החברה.

באשר לעקבה 1- לדבריו, ניתן לראות התאמה שטחיתבין הנעל לעקבה, ברמת הפרטים נמצאו הבדלים חשובים, כך למשל הקצה השמאלי בהטבעת הניסיון אינו תואם לקצה העקבה, המומחה מעלה אפשרות כי שינוי זה מקורו בגמישות הג'ינס. מציין כי בסוליית הנעל פסים דקים ועבים, כאשר בעקבה מספר פסים דקים היכן שאמורים להיות כפי תוואי הסוליה, פסים עבים. מספר מאפיינים זהים בעובי, במיקום ובזווית לפגמים בנעל הנאשם, עם זאת ישמאפיין מסויים אשר אינו זהה לשום נזק בהטבעת הניסיון, אם מאפיין לא נגרם מפגם בנעל, זהו תוצר לוואי שצריך להטיל דופי בשאלה האם זוהי העקבה שהותירה את הסימן.

מסכם המומחה קופר, ישנם מספרמאפיינים זהים אך גם מספר הבדליםמשמעותיים, לפיכך ישנו ספקלגבי התאמת הפגמים בנעל למאפייני העקבה, אם זוהי עקבה יחידה אזי היא לא נוצרה מנעל הנאשם, לדעתו נוצרה מנעל אחרת.

לדבריו, סביר יותר כי בעקבה זו, הפסים נוצרו כתוצאה מטביעה אחת ולא מעקבה כפולה, קרי הזזת הנעל ממקום למקום.

באשר לעקבה 2- מסקנת המומחה כי ניתן לראות רמיזה, אפשרות למקטע של עיקול, אולם אינורואה מאפיינים אחרים של סוליית הנעל בהטבעה.

באשר לעקבה 3- הסימן בעקבה יכול היה להיווצר ע"י משטח מעוקל בסוליית הנעל, העדר תבנית או פרטים נוספים של תבנית, מוביל אותו להציע כי הסימן בעקבה 3, לא נעשה ע"י נעל זו.

באשר לעקבה 4- קבע כי איןמספיק אלמנטים של תבנית בכתם על מנת שיגיע למסקנה שהכתם נגרם ע"י סוג נעלו של הנאשם, לדבריו, יש אפשרותכי הנעל הותירה סימן זה, אולם אין דבר בסימן בכדי להראות כי מדובר בסוג זה של נעל.

באשר לעקבה 5- קבע כי איןמספיק ראיות כדי קביעה כי סוג נעל הנאשם יצר את הטביעה.

לדבריו, זהו אזור מורכב של סימנים וכתמים, נראה שנוצרו מספר מגעים של מספר מאפיינים זהים, סימנים אלו אינם ברורים דיים על מנת להסתמך עליהם, כמו כן ישנם הבדלים- הפסים בסוליית הנעל לא מצויים בסימן, יש מרווח במקום בו שהיה מצפה לראות דם.

באשר לעקבה 6-החלק העליון בעיקול העקבה דומהלנעל הנאשם, אולםהרבה נעליים נוספות יכולות להתאים.

המומחה קופר משוכנע, כי לפחות חלק מהסימנים המצויים על מכנסי המנוחה הם סימני נעליים, כך בייחוד בנוגע לעקבה 1. לגבי עקבה 3, אינו משוכנע כי מדובר בעקבת נעל, לגבי עקבות 4 ו-6, יש בהן קצוות האופייניים לעיקול קדמת נעל, בעקבה 2 אינו רואה מאפייני נעל, בעקבה 5- ייתכן כי הסימן נוצר ע"י נעל, אינו שולל את האפשרות כי נוצר מפריט אחר.

(ראה פרוטוקול בעמ' 1606-1615).

חקירה נגדית:

בחקירתו הנגדית אישר המומחה, כי מעולם לאהעניק חוות דעת בתחום הטבעת נעל למשטרה או לתביעה. ציין, כי למד בקורס השוואות עקבות נעליים אצל המומחה ויליאם בודזיאק בארה"ב בשנת 2004, כאשר רוב משתתפי הקורס הם שוטרים.

אישר, כי הוא אינו חבראו פעיל באיגוד הפורנזי האירופאי (E.N.F.S.I), מבין עשרת המאמרים המדעיים שפרסם, אף לא מאמראחד עניינו עקבות נעליים, אלא יהלומים וקורוזיה של זכוכית. מאמרים אלו לא פורסמובכתבי עת אשר עניינם מדע פורנזי.

המומחה אישר, כי אף שציין כי הרצה בשלוש השנים האחרונות באוניברסיטת מערב סקוטלנד בנושא ראיות של סימני נעליים, הוא אינו חלק מסגל האוניברסיטה, הרצה 3 הרצאות אורח חד פעמיות בתחום. מציין כי מלבד עדותו כאן, העיד רק פעם אחתנוספת בנושא עקבות נעליים, בתיק רצח אשר ארע בברמינגהם, אינו יודע אם ביהמ"ש שם אימץ את חוות דעתו.

המומחה אישר, כי קיבל את פרוטוקול עדות המומחה שור טרם כתיבת חוות דעתו, אולם עיין בו לאחרכתיבת חוות הדעת, טרם עדותו כאן, אינו מסביר מדוע לא קרא פרוטוקול זה קודם לכן, ייתכןכי היה מוצא בדברי המומחה שור הסברים לחלק מהבעיות שאבחן (ע' 1625-1619 לפרוטוקול).

מציין כי במהלך בדיקתו, נכחו בחדר ב"כ הנאשם, מר סדובסקי ואלכס פלג, האחרונים דנו בתיק אולם הוא ניסה להתרכז בעבודתו, לדבריו נוכחים אלו שוחחו באנגליתוהביעודעתם על הראיות על מנת שיאזין לדבריהם (ע' 1622 לפרוטוקול).

מר פלג העיד בתיק זה כעד הגנה וכפי שנראה להלן, גם מר סדובסקי, אשר חזר בו לאחר חקירתו הראשית שנמחקה כאָיִן, לאור העובדה שלא חזר לדוכן העדים, ראה חקירתו הראשית מיום 26/2/09, ראה החלטתנו המפורטת שם בעמ' 1217-1216 לפרוטוקול.

המומחה קופר מאשר, כי הסתמך על החומר שהציג לו ב"כ הנאשם, לאביקש לקבל את כל התיק, לראות אם יש מידע נוסף שעליו לקבל.

כן אישר המומחה כי לחוות דעתו קדמו טיוטות נוספות, התבקש לשנות דברים מסוימים וניסוחים שונים בחוות הדעת ע"י ההגנה, הדגיש כי התבקש לערוך שינויים ותוספות לעניין העקבות על הרצפה, אחר שלא התבקש להתייחס לכך בהוראות הראשוניות, לדבריו לא התבקש לערוך שינויים בעניין הסימנים שעל מכנסי המנוחה.

מר קופר מסכים, כי נתונים שונים מפי ההגנה אשר הובאו לידיעתו, כגון הטענה לאי המצאות טביעות אצבעות בזירה, השערות שנמצאו בידי המנוחה, הטענה לאי התאמת השחזור כפי ההגנה לממצאי הזירה – וכאשר אין חולק כי לא ראה את השחזור כלל (!) - אינם רלוונטיים בכל מקרה לגיבוש מסקנתו- השוואת העקבות לנעלי הנאשם (עמודים 1624-1625 לפרוטוקול).

(6) סולם דרגות הוודאות:

לעניין סולם ודאויות המקובל במעבדת סימנים וחומרים, שעליו הסתמך המומחה שור, מציין כי סולם זה מוכר לו, שונה מהסקאלה המקובלת באנגליה, המומחה משתמש בסולם דרגות המבוסס על יחס וסבירות (ת/770), כאשר מסמך זה נערך ע"י המומחה שור כחבר בוועדה שניסתה לנסח וליצור סקאלה אחידה.

הסולם האנגלי, אליו הפנה המומחה קופר, מתאר מספר דרגות של וודאות התאמה, הנעות בסקאלה שבין זיהוי לשלילה: א. Identification; ב.Very strong support for proposition A; ג. Moderate strong support for proposition A ; ד. Inconciusive; ה. Strong support for proposition A; ו. Elimination.

לדבריו, חוות דעתו נערכה ונוסחה לאור סולם זה, אולם לשאלת ב"כ המאשימה, אישר כי בגוף חוות הדעת לאהשתמש במונחים ספציפיים מסולם הדרגות, המונחים אשר נוסחו בגוף חוות הדעת הינם לשוניים ולאמדעיים, לדבריו, ניתן להבינם כפשוטם.

המומחה בחקירתו נשאל שוב ושוב, מדוע לא השתמש בחוות דעתו בסולם הדרגות האנגלי בו משתמש בד"כ כטענתו, לגבי כל עקבה ועקבה, או לחלופין, בסולם הדרגות המקובל בישראל (האירופאי). המומחה לאענה לגופה של שאלה, העניק מספר הסברים שאינם מספקים (כך למשל טען, כי חשש כי שימוש בסולם האנגלי עלול לבלבל, על אף שהמומחה שור עצמו היה בין עורכי המסמך המשווה בין הסולם האנגלי לזה המקובל בישראל, כן טען כי לא ידע להעריך את העקבה כפי הסולם הישראלי אשר לדבריו "איכותי ולא כמותי"), לשאלת ביהמ"ש הודה בטעותו:

"הייתי צריך להשתמש בטבלה האירופאית ולא השתמשתי בה"(ע' 1629 לפרוטוקול, ש' 25).

(7) ממצאי החקירה הנגדית:

מאשר כי ייתכן ולעיתים ניסח בחוות דעתו על דרך השלילה את אותו מידעשנוסח ע"י המומחה שור על דרך החיוב, כך למשל לעניין עקבה 4, המומחה שור ציין בחוות דעתו: "זו עקבה חלקית ביותר של נעל שמאלית המתאימה בדגם ודומהבגודל בחלקים המקבילים בנעל השמאלית מס' 9, אפשרי שהנעל השמאלית הנ"ל הותירה את העקבה הנ"ל", כאשר המומחה קופר מתייחס לאותםהנתונים וקובע לעניין עקבה 4, כי אין בסימן דבר המצביע על כך שהוטבעה על ידי נעל מאותו דגם בדיוק, קרי, כאשר המומחה שור קובע כי אפשרי והעקבה הוטבעהע"י נעל הנאשם, קובע המומחה קופר כי אפשרי והעקבה לא הוטבעהע"י נעל זו.

באשר לעקבה 5, אינוחולק על קביעת המומחה שור, כי אפשרישנעל הנאשם הותירה עקבה זו, יתרה מזאת, ציין בחוות דעתו כי ייתכן והצליח לראות חלק מאותיות הלוגו של הנעל(ע' 1626-1629 לפרוטוקול).

המומחה קופר מאשר כי עקבות הנמצאות על בגדיושל אדם, בעת שהאדם לובש אותם, מתאפיינותבעיוותים, הכפלות ותזוזות, בהתייחס לנתון זה ולעובדה כי קשה לטפס על משטח הגופה שאינו יציב, ובעובדה כי מדובר במשטח גלילי - מכנסיים, המומחה מסכים כי בעת פרישת המכנסיים על שולחן, מיקום העקבה לא יהיה כמו בעת הדריכה על הגופה וקובע:

"המשמעות היא שבשל סיבה זו לאהייתי שולל את האפשרות שהנעליים של הנאשם הותירו את הטביעה" (ע' 1630 לפרוטוקול, שורה 18).

ובהמשך:

"ש. אני אומרת לך שגם אם ההבדלים שאתה מצאת, בהנחה שיש את ההבדלים האלה, אתה לא שללת את הנעליים האלה של הנאשם וגם בעדותך היום לא שללת

ת. נכון"

(ע' 1637 לפרוטוקול, ש' 22-24).

המומחה מציין, כי בהטבעת הניסיון שערך, החלק התחתון של העקבה יצא "לא ברור" בהשוואה להטבעת הניסיון שערך המומחה שור, בהטבעת האחרון ניתן לראות יותר בבירור את האותיות ERמלוגו נעל הסלמנדר, המומחה ציין כי בתיק העבודה מצא את הטבעת הניסיון של נעל שמאל שהכין שור אך לא של נעל ימין הרלוונטית, לפיכך השתמש בהטבעת הניסיון שלו. המומחה קופר לא מניח הסבר, מדוע לא הדפיס את תמונת נעל ימין מתקליטור התמונות של המומחה שור או ביקש כי ישלחו לו עותק נוסף של ההטבעה (עמ' 1631 -1632 לפרוטוקול).

ציין כי המומחה שור מצא במאגרו מספר דגמי נעליים בעלי דפוס דומה של פסים ועיגולים, אולם אף לא אחד מהם יכול להתאים לסימנים שעל מכנסי הג'ינס, אינו יודע מה גודל מאגר המומחה שור. לאור הנתונים אשר הוצגו בפניו, לפיהם במאגר המומחה שור קיימים מעל 5,000 דגמים ועוד כמה אלפי עקבות שתועדו מזירות פשע, בנוסף לעובדה כי המומחה שור פנה באינטרנט לכל המעבדות לזיהוי פלילי באיחוד האירופי וב- F.B.Iומכל החומר שלל את האפשרות כי אותם הדגמים הותירו את הסימנים שעל מכנסי הג'ינס, הכירבכך כי נתונים אלו רלוונטים לחיזוק המסקנה שנעל מסוג סלמנדר הותירה את העקבות, עם זאת ציין כי עדיין ישנם הבדליםבתבנית המטילים ספק במסקנה.

המומחה מאשר כי גם במאגר שברשותו, בו כ- 800 נעליים בקירוב, חיפש ולא מצא דגם שיכול להתאים לסימנים של המכנסיים, אולם לא מצאלנכון לציין זאת בחוות דעתו (ע' 1634-1635 לפרוטוקול).

לעניין נדירות נעל הסלמנדר, המומחה הכיר בעובדה כי ישרלוונטיות לכך שנעלי הנאשם הובאו מאוקראינה, וככל הנראה, לא ידוע על דגם מנעל זו שנמכרה בישראל.

הופנה למאמר המלומד אבט (ת/771, בעמ' 246), המתאר מקרה של נעל אשר לא זוהו בה פגמים ייחודיים, אולם בשל נדירות הנעל בניו זילנד, אובחנה בדרגת "Very strong support"שהיא כאמור, דרגת הזיהוי השנייה בוודאותה בסולם הדרגות האנגלי, המומחה קופר אינוחולק על מסקנת המלומד בנדון.

המומחה עומת עם העובדה כי בראשית חוות דעתו, באשר לעקבה 1, ציין כי "ישנו ספקאם נעלו של הנאשם יצרה את הסימן", אולם מסקנתו הסופית בחוות הדעת היא כי ההבדלים תומכיםבפרופוזיציה כי נעלי הנאשם לא יצרו את העקבה, כלומר, מסקנתו בסוף חוות הדעת גורעתממסקנתו בראשיתה, כאן מגיב המומחה:

"אני מצטער, זה לא היה ברור"

ושוב:

"אני מצטער, זו לאהיתה כוונתי"(עמ' 1639 לפרוטוקול, ש' 11, 16).

אישר, כי תצלום עקבה 6 נמסר לו כיממה טרם עדותו כאן, לפיכך מסקנתו באשר לחלק התחתון של התמונה גובשה באותו היום, על סמך תמונה זו וללאבחינתה במעבדתו.

המומחה העיד, כי מר סדובסקי ניסה לדבר עימו במהלך עבודתו אך הוא ניסה מצידו שלא לשים ליבו לכך (עמ' 1642 לפרוטוקול, שורה 17).

ג. הכרעה בין חוות דעת המומחים:

לאחר בחינת חוות הדעת השונות על מצורפיהן, קביעתי הינה כי יש לסמוך על מסקנותיו של המומחה שור, בבחינת "דחזקה אומן לא מרע אומנותיה", כפי שיבואר לקמן:

(1) רקע מקצועי ומדעי של המומחים:

ביחס לעדויות מומחים, נדרש בית המשפט לקבוע ממצאי מהימנות והסקת מסקנות, כאשר ההלכה בעניין זה ברורה:

"ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית – במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית – במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שניים אלה – נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה" (ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסה"ד (לא פורסם, 4.9.94)).

אם כן, בהימצא סתירה בין חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, נדרש בית המשפט לקבוע על פי שיקולי מהימנות, התרשמות, רמה מקצועית, אופי הבדיקה וטיבה ושיקולים אחרים – ביניהם נטלים וחזקות – איזו מבין חוות הדעת להעדיף.

מנתוניו של המומחה שור עולה, כי עסקינן במומחה בעל שם עולמי בתחום עקבות נעליים, משרת במעבדת סימנים וחומרים למעלה מ- 20 שנה, כאשר בשנת 1991 מונה לראש תחום עקבות הנעליים במעבדה, חבר בקבוצת העבודה לבדיקת סימני כלפי ועקבות נעליים של ארגון המז"פים האירופאיים, בעל דרגת מחקר המקבילה לדרגת "פרופסור חבר", חבר בוועדה אירופאית אשר עניינה קביעת אחידות בסולם הוודאיות.

המומחה שור צירף לחוות דעתו רשימה מפרסומיו המקצועיים, הכוללת עשרות מאמרים מדעיים, העיד כי ערך מאות ואולי אלפי חוות דעת משפטיותבנושאי נעליים וצמיגים ונחקר עליהן בביהמ"ש (ראה עדותו בעמ' 469 לפרוטוקול, וכן ת/361, ת/362).

ההגנה לא חלקה על מידת ניסיונו או מומחיותו של המומחה שור, יתרה מזאת, מומחה ההגנה קופר ציין כי הוא שמע על המומחה שור במסגרת עבודתו, הסתמך על סולם הוודאיות אשר המומחה שור נמנה על עורכיו, מכיר את עבודתו בקבוצת הסימנים האירופאית, כן ציין כי הוא מודע לעובדה כי המומחה האמריקאי הנודע- בודזיאק, אצלו השתלם בקורס בנושא עקבות נעליים, הודה למומחה שור בפרק התודות בפתח ספרו (ראה עדות המומחה קופר, עמ' 1617-1616 לפרוטוקול).

מאידך, התרשמנו כי המומחה קופר הינו ביחס, מומחה מקומי, עוסק בייעוץ בחברה פרטית "קיט בורר ייעוץ" במספר נושאים, בין היתרבתחום עקבות נעליים, כאשר עיקרהתמחותו אינהבתחום השוואת עקבות (זאת ניתן ללמוד מעדותו, בה ציין כי פרסם כעשרהמאמרים מדעיים, אף לא אחד מהםבתחום עקבות הנעליים או בתחום מדע פורנזי, אלא בתחומי יהלומים וקורוזיה של זכוכית).

המומחה קופרמעולםלא העניק חוות דעת לתביעה בתחום טביעות הנעליים, אינו חבר ב- E.N.F.S.I(האיגוד הפורנזי האירופאי), מחקירתו הנגדית עלה כי חרף הצהרתו בחוות הדעת כי בשלוש השנים האחרונות הוא מרצה בתחום ראיות סימני נעליים באוניברסיטת מערב סקוטלנד, הרי שמדובר בשלוש הרצאות אורח חד פעמיות, העיד פעם אחתבלבד בבימ"ש בנושא עקבות נעליים, כאשר אינו יודע אם ביהמ"ש אימץ את חוות דעתו בנדון (ראה חוות דעתו נ/258, בעמ' 3 וכן; עמ' 1606, 1619-1615 לפרוטוקול).

עד זה, מומחה זה, העדיף במודע לראות מה שנראה לו כחצי הכוס החסרה דווקא, בהיבט לא מקצועי ומוּטֶה.

מעבר לכך, במישור המהימנות האישית – המומחה שור עשה רושם מצוין.

(2) מקצועיות חוות הדעת:

בטרם נסקור בתמצית את אורח קביעת הדרגות באשר לעקבות תוך השוואה בין המומחים, נציין כעובדה כי הסניגור לאחקר את מר שור בענין קביעותיו באשר לעקבות 6-2, אלא לענין עקבה 1 בלבד.

בחוות דעתו של המומחה שור (ת/362), מונה הוא שש עקבות שונות שנמצאו לשיטתו על מכנסי המנוחה, כאשר ביחס לכל עקבה ועקבה קובע הגדרה הלקוחה מסולם הודאיות המוכר והמקובל במז"פ להשוואת סימנים, הגדרות הנעות בסקאלה שבין "שלילי" לבין "זאת הנעל". המומחה שור הציג במהלך עדותו את מאמרו "בניית סולם חדש לדרגתאפשרי" (ת/363), הסוקר את מפתחרמות הקביעה האפשריות ביחס לכל עקבה.

לאחר שכל עקבה הוגדרה וזוהתהבסולם הוודאות המדעי המקובל, המומחה שור ערך סיכום ושקלולנתוני העקבות ונתונים נלווים עליהם נשען והגיע למסקנתו הסופית.

לחוות הדעת הוצמד תיק העבודה, הכולל מאות עמודים ועשרות מסמכים- תצלומי זירה, תצלומי נעליים, שקפים, מעתקים, דוגמאות נעליים ומסמכים נלווים לחוות הדעת. בעדותו בפנינו הציג את תמונת מכנסיה של המנוחה בגודל טבעי, עליה הציג את שש העקבות שאיבחן ע"י הצמדת שקפים ועליהם העתקים מנעלי הנאשם.

לעומתו, המומחה קופר צירף לחוות דעתו, תיק עבודה המכיל תשעהתצלומים, עליהם ביסס את חוות דעתו. בנוסף, מצאנו מספר ליקוייםבעת עריכת חוות הדעת, המעיבים על איכותה. כך למשל, ציין כי בעת עריכת חוות הדעת התייחס לחוות הדעת הנגדית של המומחה שור, אולם לא טרח לקרוא את פרוטוקול חקירתובפנינו, קרא פרוטוקול זה רק טרם עדותו כאן, על אף שהונח לפניו בשעתו. ציין כי סך כל עבודתו בתיק הסתכמה לעשרות שעות בלבד, ציין כי ביחס לעקבה 6 קיבל את תמונת העקבה במלואהכיממהטרם עדותו כאן, ביסס את מסקנתו על סמך תמונה זו,ללא ציוד מעבדהולמעשה, לאחרכתיבת חוות הדעת (ראה עמ' 1619, 1623, 1642 לפרוטוקול).

כן התברר, כי נתונים רבים שנאספו ע"י המומחה שור לעניין נדירות נעל הסלמנדר, לא היו בפני המומחה קופר בעת כתיבת חוות דעתו. בעדותו הובהר, כי לאכל המסמכים מתיק עבודתו של המומחה שור תורגמו לו, כך למשל סקר חנויות הנעליים והודעת העד שמעון הורביץ, אף שאישר כי נתונים אלו רלוונטיםלעניין צמצום האפשרות, כי אדם אחר זולת הנאשם הותיר את העקבות על מכנסי המנוחה. עוד התברר, כי המומחה קופר כלל לא ידעמאיזה חומר עשויה סוליית הנעל ומהו פרק הזמן בו סוליה כזו מתפוררת ומתבלה (ראה עמ' 1621, 1639-1637 לפרוטוקול).

נוסף על כן, טען המומחה קופר כי ניסח את חוות דעתו בהתאם לסולם הדרגות האנגלי והפנה למסמך שערך המומחה שור, אשר עניינו השוואה בין סולם הדרגות האנגלי לזה הנהוג בשיטה האירופאית ובישראל.

קשה מכך וחמור מכך, עיון בחוות הדעת ואף מדברי המומחה קופר בהמשך חקירתו הנגדית (מר קופר מודע ומוקיר את מר שור כמומחה בעל שם מחוץ לגבולות ישראל בתחום טביעות הנעליים), מלמד כי האחרון לא ניסח את ממצאיואף לא לפי הסולם האנגלי כטענתו, אלא השתמש בניסוחים המנותקיםממסמך סולם הדרגות, מונחים לאאחידים ביחס לכל עקבה ועקבה, כאשר לאניתן למעשה לדרג את העקבות, האחת בהשוואה לחברתה.

כאמור, המומחה קופר לא הניח הסבר סביר ולמצער, מדוע לא פעל כפי סולם הדרגות המקובל, ולשאלת ביהמ"ש הסכים כי היה עליו להשתמש בטבלה זו אך הוא לא נהג כן (ראה עמ' 1629-1626 לפרוטוקול).

שיטת הניסוח בה השתמש המומחה קופר הינה בבחינת פגם היורד ונדרש לשורשה של חוות הדעת. ראשית, שימוש בסולם דרגות אחיד וקבוע הינו מקובל בכל ענפי המדע הפורנזי, מדע אשר עניינו השוואתממצאים, ושעה שלעיתים קרובות המסקנות אינן בבחינת דרגות וודאות מוחלטת, הרי שמפתח קבוע להבנת חוות הדעת הינו הכרחי.

שנית, על מנת להכריע בין חוות דעת סותרות ולבחור את זו המהימנה והמקצועית ביניהן, ישנו הכרח להשוות בין מסקנת מומחה אחד למסקנת עמיתו ביחס לכל עקבה ועקבה, השוואה אשר ביהמ"ש יתקשה לערוך בהעדר סולם המונח בפניו.

הלכה למעשה, אי שימוש המומחה קופר בסולם דרגות כלשהו, מערער את יסודות חוות דעתו, כפי שנוכחנו לגלות במהלך חקירתו הנגדית. המומחה טען כי המונחים בהם השתמש אינםמדעיים וניתן להבינם מילולית כפשוטם, אולם בחקירתו הסביר מונחים מסוימים באופן שאינו מתיישב עם פשט הדברים – כך למשל, ביחס לעקבה מס' 1, קבע בחוות דעתו כי ישנו ספקאם נעלו השמאלית של הנאשם יצרה את העקבה (Cast doubt on the suggestion), אולם בחקירתו הראשית ציין ביחס לעקבה זו כי: "לדעתי זה נעשה ע"י נעל אחרת" (ראה עמ' 1627, 1609 לפרוטוקול; וכן נ/285, בעמ' 10), פרשנות מילולית של המילה "ספק" אינה עולה בקנה אחד עם הקביעה "נעשה ע"י נעל אחרת".

המומחה קופר עצמו הכיר בעובדה וזאת בלשונו, כיהתנסח לא כראויבחוות דעתו ביחס לעקבה 1 (ראה עמ' 1639 לפרוטוקול), ברי כי נסיבות אלה מפחיתות מעוצמתה, מהימנותה ומקצועיותה של חוות הדעת והאופן בו נערכה.

(וראה מר קופר, מומחה באשר לזכוכית דווקא – וכאשר עומת בין האמור ב – ת/770 נשוא טענתו והתייחסותו לסולם, תשובתו: "לא , בגוף חוות הדעת לא השתמשתי במונחים ספציפיים מסולם הדרגות",עמ' 1626 לפרוטוקול, שורה 8).

(3) השוואה בין מסקנות המומחים ביחס לכל עקבה:

גם השוואה קונקרטיתבין מסקנות המומחים ביחס לעקבות השונות, מחזקת את הקביעה בדבר העדפת חוות דעתו של המומחה שור על פני רעותה. ויודגש, מלאכתנו כאן אינה הקשה במעלה במדרג הקושי, עת נדרש ביהמ"ש בהכרעה בין חוות דעת מומחים, שכן אין עסקינן בחוות דעת מנוגדותאלא בדירוג שונהשל כל עקבה במסגרת מדרג רָמות הוודאיות.

כאמור, יש לבכר את המדרג כפי קביעת המומחה שור:

א. עקבה מס' 1:

אין חולק כי עקבה זו של חלקה השמאלי והעליון של נעל שמאל, מצויה מתחת לכיס השמאלי של מכנסי המנוחה והיא העקבה הברורה ביותר.

המומחה שור יצר הטבעת ניסיון של נעל הנאשם (מונח אשר משמעותו, איבוק סוליית הנעל באבקה ודריכה על שקף דביק), כאשר לטענתו, תוואי הטבעת הניסיון על גבי תצלום עקבה 1 מראה התאמהבקו החיצוני של היקף הנעל והתאמה של פני הסולייה – פסים דקים בקדמת הנעל וחלק מעיגול הדריכה. המומחה הכיר בעובדה, כי יש מספר הבדלים בין נעל הנאשם לבין העקבה וייחס את העובדה כי פסי הדריכה נמשכים למעשה מעט ימינה, לחלק מעקבה מס' 2, שנוצרה כתוצאהמתזוזתהנעל בעקבה 1.

המומחה שור הציג שלוש שריטותעמוקות המצויות בצידה השמאלי העליון של הנעל, כאשר בעקבה ניתן להבחין בשלושה אזוריםללא הטבעת דם, התואמים במיקום לשריטות אלו.

יובהר כי לחיזוק קביעתו הציג המומחה מצגת עם עשרות תצלומים והשוואות לגבי עקבה 1, כאשר ניתן לראות עין בעיןאת התאמת השריטות בנעל לאזורים בהם אין הטבעת דם בעקבה, קרי, העקבה לא נוצרה כיוון שבנעל יש חוסר, שריטה (ראה ת/374, קובץ המוגדר "קצוות סופי מכווץ"; ת/364, בתמונה 9; וכן עמ' 491-488 לפרוטוקול).

המומחה שור קבע, כי ההתאמה לסוליית הנעל והימצאות פגמים ייחודייםבנעל התואמים לעקבה מספיקלשם הקביעה המוחלטת כי "זאת הנעל" (!) אולם נזהר מקביעה זו בשל "רעשי רקע" כהגדרתו, הימצאות כתמים נוספים, לפיכך קבע כי העקבה מתאימה בדרגת "אפשרי בהחלט" (ראה עמ' 490 לפרוטוקול; וכן ת/362, בעמ' 4) – מותירה למעשה ספק תיאורטי בלבד.

הסנגור בסיכומיו טען כי מדובר באחיזת עיניים, לדבריו, אם נסלק את הצבע הכתום שבתמונה, ניתן בנקל להבחין כי כל דמיון בין שלושת הפגמים בנעל לבין הסימנים בכתם הדם, הינו דמיון פרוע; זאת בלשונו.

ואולם, מומחה ההגנה קופר אישר,כי קיימים בעקבה מספר פסים דקים המתאימים לדגם הנעל בחלקה הקדמי, בנוסף אישר כי שני מאפיינים(מתוך השלושה שאיבחן המומחה שור) התאימו במיקוםאך לא בצורה המדויקת לסוליית הנאשם (נ/285, עמ' 10) (במוסגר – גם שור עצמו ציין כי הפגמים לא מופיעים במלוא אורכם אלא בחלקם, ראה עדותו בעמ' 490 לפרוטוקול, ש' 3, ולמרות האמור ביסס מסקנתו).

בנסיבות בהן מומחה ההגנה עצמו התעלם מטענת הסנגור ולא נתן לה ביטוי (אלא חלק רק על מידת הדיוק שבפגם, והרי גם שור עצמו הסתייג מקביעה בה פגמי הנעל מופיעים באופן מדויק בעקבה), איני מוצא ליתן משקל לטענה אשר בחינתה נתונה בעיני איש מקצוע. במוסגר ולאחר התבוננות בתמונות 55, 56 למצגת ת/374 אליהן הפנה הסנגור, אעיר כי בעיני הדיוט ניתןלזהות את הפגמים ואין מדובר ב"דמיון פרוע", בלשון סניגור.

קופר הצביע על העובדה, כי לא אבחן את עיגול הדריכה וכן על העובדה כי פסי הדריכה נמשכים לאזור בו אמור היה להימצא עיגול הדריכה, ובחלקם דקים יותר מפסי העקבה, לאור הבדלים אלו קבע כי אין זה וודאי שהעקבה נגרמה ע"י נעלי הנאשם.

ויודגש, המומחה בחקירתו הנגדית הסכיםכי ייתכן והבדלים אלו מקורם בתזוזת הרגלעל המכנס, שהינו משטח גלילי ולא יציב, לפיכך קבע בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו שוללכי נעלי הנאשם הותירו את הטביעה (ראה נ/285, בעמ' 10, 13; וכן עמ' 1607 -1608, 1630, 1639 - 1640 לפרוטוקול).

כאשר הקשו עמו באשר לכך שלא יכל לקרוא את הלוגו, הסכים בסופו של דבר כי האותיות הראשונות מחוקות גם על הנעל (ראה לעיל, זיהוי "mander" כאשר הלוגו הינו "salamander").

העד מסכים כי הטבעת הנסיון שערך, מלמדת על חסר בהטבעה שלו נשוא העברת המשקל על קצה העקב ולכן אצל שור רואים את האותיות ERלמשל בצורה ברורה יותר, אף שהתקליטור היה מונח לפניו, אף שהניסיון שערך שור היה כמובן צריך להיות בפניו ולטענתו נשמט.

ראה תשובות המומחה בחקירתו, עמ' 1630, והשווה לעמ' 1632.

כך גם כך, מאשר כי לאראה אינדיקציות לכך שעל הג'ינס דרכו נעליים נוספות ושונות, לא זיהה סוג נעליים אחר (ראה עמ' 1632, ש' 21), מאשרכי בטביעה 5 קיים העיגול (ראה צילום 8, בעמ' 9 בתיק העבודה – ניתן לראות עיגול על עיגול, עמ' 1633 לפרוטוקול).

העד מאשר כי בהשוואה בין המאגר שעמד לרשות מר שור לבין מה שנמצא במעבדה ברשותו באנגליה, יש עדיפותלמר שור בבדיקה ובניסוי, מאשרכי צמצום האפשרויות ונדירות הנעל רלוונטי.

העד מאשר כי אף שהינו מוצא הבדלים נשוא הפסים הממשיכים מקום שהיה אמור להיות עיגול, שאינושולל כי טביעות הנעל על הג'ינס הן של הנאשם וכאשר מדובר בנעליים נדירות ביותר, יחודיות, מסכים שזה רלוונטי, עומד על דעתו כי היה מקום לבחון את נעלי התלמידים.

כאשר הקשתה ב"כ המאשימה על העד באשר לקביעותיו נשוא עקבה 1, שעה שציין שהיה הבדל ברור, שעה שהועמד על כך כי קיים פער בין מסקנתו זו למסקנתו הסופית, תשובתו:"אני מצטער, זה לא היה ברור"(עמ' 1639 לפרוטוקול), טען כי ניסח זאת לא כראוי כאשר דיבר על טביעה מס' 1, וכאשר הועמד על כך כי למעשה מדובר במגמתיות כדי להפחית את רמת הוודאות (ראה חצי הכוס הריקה), חזר והשיב: "אני מצטער, זו לא הייתה כוונתי", מסכים למעשה, כפי שצוין גם לעיל, כי תזוזה אפשרית כאשר מדובר במכנסי המנוחה עם דם עליהם דרך הרוצח, ולכן ספקותיו נשוא הקווים באים על פתרונם לאור האפשרות לתזוזה, עומד על דעתו כי לא הגיוני מאחר והתזוזה הייתה הצידה וכאשר עומת עם ספרו של בודזיאק עליו הסתמך לכך שניתן למצוא ממצא פוזיטיבי גם על סמך חלקיק עקבה (ת/772, ראה עמ' 1640 -1641 לפרוטוקול), תשובתו כי קיים הבדל חלקי, לא חד משמעי באשר לעקבה 3.

בחקירתו החוזרת חזר וציין, כי לדעתו יש הבדלים בין הנעליים לבין סימני הטביעה, חזר ואישר באשר ל – ת/772 כפי שצוין לעיל, כי די גם בחלקיק קטןכדי למצוא למעשה ממצא פוזיטיבי.

עוד אציין בהקשר זה, כי לנגד עיניי בצורה בלתי אמצעית וישירה, צילום הג'ינס ועליו ההטבעה בשקף בדם לרבות הפגמיםבנעל, כפי שהצביע עליהם המומחה שור בחוות דעתו ובעדותו, ומראה העיניים מלמד בנקודה זו בצורה חד משמעית, כי מדובר בעקבות עם הפגמים היחודייםלנעליו השחוקות של הנאשם.

סיכומו של מאזן, מחד קביעות המומחה קופר אשר שינהאת הגדרתו ביחס לעקבה מהגדרת "אין זה וודאי" להגדרה "לדעתי זה נעשה ע"י נעל אחרת", הגדרות המנותקות מסולם מדעי ברור, כן הסכמתולקביעת המומחה שור ביחס למיקום שניים מתוך שלושת סימני השריטות בנעל, סימנים בבחינת פגמים ייחודיים.

מאידך, קביעת המומחה שור אשר בזהירותו ביכר את ההגדרה המדעית "אפשרי בהחלט" על פני הגדרת "זאת הנעל", וביסס את טיעוניו לפני ולפנים באמצעות מצגתו והתצלומים בתיק עבודתו.

במאזן זה מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה שור ביחס לעקבה מס' 1 ולהעדיף את מסקנתו, כי ניתןלראות את עיגול הדריכה, שהיא למעשה המסקנה המרכזית עליה חלוקים המומחים.

עוד טוען הסנגור, כי אם מניחים את שקף הטבעת הנסיון באופן התואם לשלושת הפגמים בחלקו העליון השמאלי של הכתם, נמצא חוסר התאמה בין גבולות סוליית הנעל לגבולות הכתם בחלקו התחתון.

מדובר בטענה מקוממת אשר מועלית לראשונה בסיכומים, הסנגור לא עימת את שור עם נתון זה ואף מומחה ההגנה לא הזכיר חוסר התאמה בגבולות התחתונים כנטען.

ודוק, העקבה משקפת את החלק השמאלי הקדמיבסוליית הנעל (ת/364, עמ' 6-5). כלל לא ברור האם הכתם בחלקו התחתון הינו קו מיתאר חיצוני תחתון (כאשר במבט בעין בלתי מקצועית, נראה כי אין מדובר בקו מתאר שכן הקו הנטען נוטה פנימה כך שהנעל בחלקה המרכזי צרה כנעל אשה).

עוד יש להזכיר, אף לגרסת שור, ישנם הבדליםבין עקבה L1לבין הנעל, ואף קופר קבע כי הבדלים אלו יכול ומקורם בתזוזת הנעל, מרקם הג'ינס וכו' (ראה נ/285, עמ' 13, ס' 4,8).

לסיום, דוחה אני את טענת הסנגור בסיכומיו, לפיה הקצה התחתון של עקבה זו, מצוי מתחתלרגל, במיקום בלתי אפשרי להצבת הנעל, לדבריו, הנעל אמורה להחליק בזווית זו. לשיטת הסנגור, עקבה כזו נמצאה, לפיכך, אף אם מדובר בעקבה שאינה שייכת לנאשם כפי סברתו, הכיצד יכול היה מאן דהו להותיר עקבה שבלתי אפשרי להותיר?

זאת ועוד, על מכנסי המנוחה נמצאו 6 עקבות, אין להוציא מכלל אפשרות כי נעלי הנאשם הביאו להזזת הגופה במעט, הן במהלך הדריכה והן באמצעות תנופת קפיצתו בעת שנמלט מהתא (ודברים אלו יפים גם לנטען ע"י הסנגור לעניין עקבה מס' 3 כמורחב להלן, ככל שירדתי לסוף דעתו).

ב. עקבה מס' 2:

לדברי המומחה שור, מדובר בעקבה חלקית, קלושה ומעוותת של נעל שמאל, המתאימהבדגם ובגודל לחלקים המקבילים בנעל הנאשם.

עוד ציין, כי ניתן להבחין בפסי הסוליה ובעיגול הדריכה. עיקר הזיהוי נובע מפגם בנעלאשר המומחה מתאר כפגם "בצורת בומרנג" - שריטה בגודל 1 ס"מ, שריטה ענקית במונחים של נעליים כהגדרתו, לטענתו, ה"בומרנג" מונח בדיוקבמקום שבו על המכנס חלל לבן בצורת בומרנג, החופף בדיוקבמימדיו לפגם המופיע בהטבעת הניסיון.

התאמה מדויקת זו נראיתעת מזיזים את הטבעת הניסיון בזוית של 15-20 מעלות הצידה, לפיכך הגדיר את העקבה כ"מעוותת". ראיה לכך כי מדובר בתזוזות העקבה ולא בחוסר התאמה, למד המומחה שור מקיומו של כתם דם כפול התואם חלקית אלמנט בנעל ונחזה מספר רב של פעמים על גבי המכנס, כתם זה נמצא באותו המיקום ביחס לעקבות 1 ו-2.

גם כאן, קבע כי פגם שכזה המכיל כמות אינפורמציה כה מפורשת מספיקלקביעה המוחלטת "זאת הנעל" (!), אולם בשל היות העקבה חלקית וקלושה, בחר למתן הגדרתו להגדרת "אפשרי בהחלט".

יצוין, כי להוכחת הדברים הציג המומחה שור מצגת וכן תצלומים של מעתקי האלג'ינייט (מונח אשר משמעותו הפרדת ו"העתקת" עקבות הדם ממכנסי הג'ינס), בהם ניתן לראותהתאמה בין כתם הבומרנג לבין החלל הריק במכנס וכן את פסי הסוליה וחלק מעיגול הדריכה (ראה ת/362, בעמ' 4, סעיף 1(ב); ת/364, תמונה מס' 10; ת/374, קובץ המכונה "2Lמכווץ"; וכן עדותו בע' 477, 491-493 לפרוטוקול).

לעומתו, סבר המומחה קופר, כי איןקורלציה בין כתמי הדם באזור עקבה 2 לבין סוליית נעל הנאשם, ישנה התאמה מסוימת במאפיינים בין הפגם בסוליה לבין העקבה אולם בהעדר התאמה בין אלמנטים בדפוס הנעל לעקבה, הפגם הינו בבחינת כתם חסר משמעותעל המכנס. בחקירתו הראשית ציין, כי ניתן לראות "רמיזה, אפשרות למקטע של עיקול" אולם לא מאפיינים עיקריים אחרים של סוליית הנעל בהטבעה.

בנסיבות בהן הבחין המומחה קופר ברמיזה של עיקול אשריכול ומהווה את העיגול בנעל, קביעתו המוחלטת לפיה כתם הבומרנג אינו אלא כתם על הג'ינס, בהעדר התאמה בין אלמנטים בדפוס הנעל לעקבה, אינהיכולה לעמוד, שכן גם לשיטתו, קיימת אפשרות כי "כתם הבומרנג" הינו ביחס לעיקול העיגול בנעל הנאשם, משמע כתם שאינו מנותק מהקשרו (ראה נ/285, עמ' 10; וכן עמ' 1610-1609, 1640 - 1641 לפרוטוקול).

אם לא די בזאת, גם כאן מצאתי התפתחות בקביעות המומחה בין חקירתו הראשית לזו הנגדית. בתחילה קבע, כי הוא "אינו רואה את הפסים הדקים, שהייתי מצפה לראות באזור הקדמי של הסוליה"(עמ' 1609 לפרוטוקול, ש' 14), בהמשך קבע כי: "הפסים הדקים בטביעה ממשיכים איפה שהם לא נמצאים בהטבעת הנסיון" (עמ' 1641 לפרוטוקול, ש' 8), משמע, פסים דקים קיימיםאולם אינם תואמים במיקומם להטבעת הניסיון.

מכל האמור לעיל, מצאתי כי מסקנת המומחה שור ביחס לעקבה זו הינה מבוססת, מעוגנת בתיק עבודתו ובממצאיו והגיונית ביחס למסקנת עמיתו.

ג. עקבה מס' 3:

מדובר בעקבה חלקית ביותר, כפולה וקלושה של חלקה התחתון של נעל שמאל, אשר כפי קביעת המומחה שור, מתאימה בגודל, בדגם ובקו מתאר של קריעה ("קונטור שחיקה") לחלקים המקבילים בנעל הנאשם.

לטענת המומחה שור, בעקבה זו ניתן לראות מאפייני שחיקה ייחודיים- שריטות וחתכים התואמיםלנעלו השחוקה של הנאשם. בתמונות המצגת שהציג המומחה, ניתן להבחין בבירורבתוואי צידה הימני של נעל שמאל של הנאשם על מכנס המנוחה, הפגם בנעל הנאשם (קונטור השחיקה בצידו), נחזה אף הוא בבירור, כן ניתן לראותחלק מעיגול הדריכה התחתון.

בשל קו הקריעה הייחודי, בחר המומחה שור לתת לעקבה את הגדרת "אפשרי בהחלט"(ראה ת/362, עמ' 4, סעיף 1(ג); ת/374, קובץ המכונה "פגם יחידי מכווץ", עמ' 493 -494 לפרוטוקול).

המומחה קופר הסכים, כי בעקבה זו יש כתם הדומהבהיקפו לעיגול הדריכה (-המטרה) בנעל, אולם מאחר ולא הבחיןבאותו איזור במאפיינים נוספים התואמים לדגם הנעל, קבע כי הסימן לא נעשה ע"י נעל זו, לדידו, התאמה מחלק כה קטן מסוליית הנעל הינה חסרת משמעות ראייתית.

המומחה קופר הכיר את קביעת המומחה הנודע בודזיאק, כי אות זיהוי פוזיטיבי יכול להתקבל על סמךחלקיקמהעקבה, משכך לאהניח הסבר הגיוני לשאלה, כיצד דרה בכפיפה אחת קביעתו כי הסימן לא נעשה ע"י נעל הנאשם, עם העובדה כי הוא מוצא התאמה, ולו חלקית, בין גבולות הכתם שעל המכנס לגבולות עיגול הדריכה התחתון.

ד. עקבה מס' 4:

זוהי עקבה על המכנס השמאלי הניצבת לעקבות הקודמות, כך שפניה לכיוון דלת תא השירותים. המומחה שור הראה במצגתו, כי העקבה תואמתבהיקפה להטבעת הניסיון של נעלי הנאשם, ובחלקה התחתון ניתן לראותעיגול דריכה חלקי, הכיר בעובדה כי קיימת תזוזה של 3 מ"מ על מנת שהעקבה תתאים לעיגול, אולם לדבריו, זהו הפרש חסר משמעות בהתחשב בתנאי השטח. בהעדר סימן ייחודי, אלא רק מאפיינים סוגיים, בחר ליתן לעקבה דרגת "אפשרי" (ראה ת/362, עמ' 4, סעיף 1(ה); ת/374, קובץ המכונה "מכווץ L4"; ועדותו בע' 494 – 495 לפרוטוקול).

בחוות דעתו קבע המומחה קופר, כי קווי המתאר של העקבה דומיםלקווי המתאר של קדמת הנעל, ניתן לראות את עיגול הדריכה אך לא את הפסים, לאור האמור קבע כי איןדבר בסימן המעיד כי הוא נוצר ע"י נעל בעלת דפוס זהה לנעלי הנאשם, בהשוואה לנעל אחרת בעלת דפוס מעגלי דומה באותו המיקום, עם זאת בחקירתו הראשית ציין: "אני מאמין, ראשית שיש אפשרותשהנעל הותירה סימן זה",מכאן הלכה למעשה, אינוחולק על מסקנת המומחה שור ביחס לעקבה זו אשר קבע דרגת "אפשרי" (ראה נ/285, עמ' 11; עדותו בע' 1611 - 1612 לפרוטוקול).

לחובתה של חוות דעת מר קופר יש גם לזקוף את העובדה כי המומחה, סמוך לקביעתו לפיה ייתכן והסימן נוצר ע"י נעל בעלת דפוסים דומים, לאדן כלל בשכיחותם או בקיומם של דגמי נעליים, אשר יכולים להתאים תיאורטית לדפוס דומה, לא ציין כי חיפש או מצא במאגריו נעל כלשהי בעלת דפוסים שכאלה.

ה. עקבה מס' 5:

מורכבת משלוש עקבות חלקיות, כפולות וקלושות של נעל ימין, זו על גבי זו. המומחה שור קבע כי העקבה דומה בדגם ומתאימה בגודללחלקים המקבילים בנעלו הימנית של הנאשם, אולם ללאמאפיינים ייחודיים, לפיכך בחר ליתן דרגת זיהוי "אפשרי".

המשיך וביאר כי העקבה המשולשת יכולה להיווצר בעת דריכה על משטח שאינו יציב. המומחה שור במצגתו סימן את קצה חלקן העליון של חלק מאותיות הלוגו (ANDER) על גבי העקבה, אולם נמנע מקביעה כי הוא מאבחן כיתוב זה (ראה ת/362, עמ' 4 -5 סעיף 1(ו); ת/374, קובץ המכונה "כיס ימני סופי מכווץ"; וכן עדותו בעמ' 495 - 496 לפרוטוקול).

המומחה קופר אף הרחיק לכת בקביעתו ביחס לעמיתו, כאשר קבע כי הוא אינו בטוח אךייתכן והוא רואה סימן חלש של שתי אותיות מאותיות הלוגו (N ו- R). לנתון זה יש לצרף את העובדה, כי בהטבעת הניסיון שערך ועימה השווה את הנתונים, חלק כיתוב הלוגו לא הוטבע כראוי, המומחה קופר היה מודעלנתון זה ולמרותהאמור, לאעשה דבר על מנת להשיג את הטבעת הניסיון של המומחה שור או ליצור הטבעה חדשה תקינה. לשון אחר, המומחה קופר הגיע למסקנתו בעניין היתכנות קיום אותיות הלוגו אף שהסתמך על הטבעה חסרה(ראה: נ/285, עמ' 11; נ/286, עמ' 3- תצלום הטבעת הנסיון; וכן עדותו בע' 1613 - 1612, 1628, 1631 - 1632 לפרוטוקול).

המומחה קופר, נמנע ממתן הגדרה ראייתית לעקבה זו, עם זאת כשנשאל:

"אתה לא חולק על מה שאומר ירון שור שאפשרי שהנעליים של הנאשם הותירו גם את עקבה 5, אפילו ראית חלש אותיות"

ענה:

"אני לא לגמרי בטוח אבל זה אפשרי" (עמ' 1628 לפרוטוקול, ש' 20-22).

בנסיבות אלה, קביעת המומחה קופר ביחס לעקבה 5, איננה ברמת וודאות פחותה מקביעת המומחה שור – "אפשרי", קופר הרי ציין גם זיהוי אפשרי של אותיות.

כאן המקום לדחות את טענת הסנגור בסיכומיו, לפיה: "מי יתקע כף לידנו שהקטע הקשתי והמעוגל שנמצא על כיס ימין אינו תולדה של מקש ניווט", כאשר כוונתו למקש הניווט המעוגל במכשיר הסלולארי של המנוחה, אשר נמצא בכיס זה.

הטענה נטענה לראשונה בסיכומים, הסנגורלאטרח לחקור בחקירה נגדית את המומחה שור לעניין עקבות 2-6 (!) ואף המומחה קופר לא בחן סוגיה זו. בפועל, מדובר בטענה שהגורמים המקצועיים יכלו לבחון בנקל (ניתן היה למדוד את היקף מקש הניווט, לשלול הטענה או לאמתה ע"י בדיקות נוספות), משלא עשה כן הסנגור, מדובר בטענה בעלמא, לא הונחו בפנינו התנאים לבחינתה ומדובר בהתנהלות תמוהה של ההגנה.

ו. עקבה מס' 6:

עקבה חלקית של נעל ימין, שנמצאה מתחת לכיס הימני, באזור הירך עד קרוב לברך, בניצב לעקבה מס' 5, פונה אף היא לכיוון הדלת, דומה בדגם ומתאימה בגודל לנעל הנאשם.

המומחה שור ציין, כי זוהי העקבה היחידה בה ניתן לראות הן את קדמתהנעל והן את העקב, גודל העקבה מתאיםלנעלי הנאשם אולם מאחר והעקבה קלושה ולא מציגה פרטים, העניק את דרגת ההתאמה "אפשרי" (ראה ת/362, עמ' 5, סעיף 1(ז); ת/364, עמ' 14; ופרוטוקול בעמ' 496).

כאן טוען הסנגור, כי מדובר בשגיאת המומחה הנובעת מבחינת המכנסיים כשהם מונחים על שולחן המעבדה וספק אם מדובר בטביעת נעל. לדבריו, קדמת העקבה מצויה מתחת לברכה המכופפת של המנוחה, משכך לא ניתן היה להותירה. עיון בתמונות הגופה בזירה (ת/1, תמונות 11-12), מגלה כי ברך שמאל של המנוחה מכופפת כבתנוחת ישיבה, ואולם רגל ימין, עליה הוטבעה העקבה דנן, נוטה קדימה כשהיא ישרה.

גם המומחה קופר קבע, כי קדמתהסוליה תואמת לעיקול למעלה, יש סימן של קו המתאר באזור הבוהן, אולם ללא דפוס ברור, לאניתן לקבוע כי הסימן נוצר ע"י נעל. כפי שפורט לעיל, המומחה קופר בחקירתו הצהיר כי בעת עריכת חוות הדעת, לאהיה מונח בפניו תצלום העקבה, תצלום זה עם הטבעת הניסיון (חלקו התחתון) ניתן לו כיממה לפני עדותו בפנינו (ראה נ/285, עמ' 11; פרוטוקול עדותו, בעמ' 1613 - 1614, 1641 - 1642).

בנסיבות בהן קביעת המומחה קופר נעשתה על אתר לא באורח מדעי וללא ציוד מעבדתי, אני מוצא שלא ליתן לה משקל, בפרט שעה שקביעת המומחה שור ביחס לעקבה זו, מכל מקום, אף היא אינה בעלת משקל גבוה לעניין זיהוי נעל הנאשם.

ד. סיכום ההשוואה בין המומחים:

כפי שראיתי לציין לעיל באשר לחוות דעתו של ד"ר שור ועדותו בפנינו, הרי אין ספק בעיני כי חוות דעת שור מעמיקה יותר, מסתמכת על הסולם האירופאי בדרגות איכות נדרשות בצורה מדעית, מדובר בהיבט נדרש בבדיקת נעליים מסוג הבדיקה כפי שנעשה כאן ע"י מר שור, מר שור היה זהיר הן בחוות דעתו והן בעדותו וראה לדרג את ההתאמות בנקודות השונות בין הנעליים לטביעה על הג'ינס.

לעומת זאת, מר קופר ראה, כפי שצוין, את "חצי הכוס הריקה" באופן מוטה ולא מקצועי ככל שיכול היה ואולי אף הונחה, לא הסתמך על טבלה מדעית למעשה, חקירתו הנגדית מלמדת כי גם טענתו לסולם אנגלי כביכול אין בה ממש, למעשה הינו מסכים כי אפשרי שמדובר בנעלי הנאשם עם ההבדלים שציין.

שני המומחים סמכו ידיהם על ההנחה המבוססת, לפיה כל טביעות הנעליים על גבי מכנסי המנוחה נוצרו ע"י זוג נעליים אחד – כל העקבות נמצאו בסמיכות על אותו פריט לבוש והעידו על נעל בעלת מאפיינים מסוימים, לפיכך הגיוני כי הותרו ע"י אדם אחדולא שלושה. גם המרחק והזויות בין העקבות מצביעים באופן הגיוני על טיפוס אדם בשתי רגליו על גבי הגופה, עמידה מהצד ולאחר מכן פניה לעבר הדלת (כיוון הקפיצה - יציאה מהתא).

מאחר ובכל עקבה נמצאו פרטים ואינפורמציות חלקיות, הבהיר המומחה שור כי לאור ההנחה כי מדובר בזוג נעליים אחד, הרי שניתן לצרףאת הנתונים כולם לכדי עקבה אחת, צירוף נתונים זה צמצם את אוכלוסיית הנעליים היכולה להותיר את העקבות באופן דרמטי, כאשר נמצא כי זוג נעליי הנאשם נמנה עם אוכלוסייה מזערית זו.

מאידך, המומחה קופר התעלםלמעשה ממכלול הנתונים, ניתח את מסקנתו ביחס לכל עקבה ועקבה, תוך התעלמות מהמכלול וכאמור, תוך מספר כשלים מקצועיים ולוגיים.

קופר "תמך בהצעה" כי לא נעלי הנאשם הן אלה שיצרו את העקבות, עם זאת הכירבעובדה כי הפגמים בהתאמהאשר הובילו אותו למסקנתו זו, יכלו להיגרם כתוצאה מתזוזת הנעל, מרקם הג'ינס וכו', משמע לא שללאת ההנחה כי העקבות נוצרו ע"י נעלי הנאשם.

נציין, כי העקבה על הג'ינס של המנוחה לאתאמה לאף אחד מזוגות נעלי החשודים והמחלצים (ראה ת/364, מסמך 77), ראה ההשוואה הראשונית באמצעות הטבעת נסיון אשר מצאה התאמה בין נעלי הסלמנדר לבין העקבות על מכנס המנוחה (ת/364, מסמך 76, מסמך 78; עדות שור, עמ' 473 לפרוטוקול).

ראה לענין זה השחזור, אליו לאהתייחס מר קופר, בו מדגיםהנאשם דריכה על המנוחה אשר לבשה את מכנסי הג'ינס.

קופר טען כי לא נמצאו באותה העקבה פסים ועיגולים יחדיו, עובדה שאינה נכונה, כפי שניתן לראות במצגת בעניין עקבות 2 ו-5.

עוד קבע כי "אין וודאות" כי מדובר בנעלי הנאשם, בין היתר בשל העובדה כי לא הצליח לראות היטב את הלוגו, על אף שכאמור השתמש בהטבעת נסיון שאינה תקינה ולמרות העובדה כי נעלי הנאשם היו בלויות ושחוקות (כיתוב הלוגו בנעל שמאל שחוק לגמרי, ובנעל ימין- באופן חלקי- ניתן לראות רק את אותיות MANDER).

זיהה בעקבה אחת את מרבית הפגמיםשזיהה המומחה שור, אך לא העניק לכך משקל במסקנתו הסופית. בנוסף נקט בגישה לא אחידה ועקבית ביחס למסקנותיו- בתחילה קבע (לעניין עקבה 1), כי "יש לו ספק" אם הנעל הותירה את העקבה, בהמשך- "סביר יותר שהם לא הותירו את העקבה", לא ברור מדוע מסקנת המומחה קופר, באשר לרמת הוודאות, נחלשת.

לגופו של עניין, ככל שנמצא פער בין הערכות המומחים, נמצא כי מסקנת המומחה שור הינה מעוגנת ומוצגת בתמונות בהן חזינו בדבריו עין בעין, מסקנותיו לא נסתרו (בהקשר זה יוזכר שוב, כי המומחה שור לאנחקר חקירה נגדית כלל בעניין עקבות 2-6), המומחה קופר מעולם לא שללאת העובדה (הן בחוות דעתו והן בעדותו), כי נעלי הנאשם הן שהותירו את העקבות (ראה, שם ע' 1630 לפרוטוקול, ש' 18, ראה לעיל), לא הצביע על סוג נעליים אחר היכול להותיר את הסימנים ומבחינה מעשית, לא הצליח לערער ולו במעט את יסודותיה האיתנים של חוות דעת מטעם המאשימה.

ובאשר לסולם הרי שנינו לעיל, וראה: "הייתי צריך להשתמש בטבלה האירופאית ולא השתמשתי בה"(עמ' 1629 לפרוטוקול, ש' 26).

מר שור עמד על הפגמים וההתאמות.

בעקבות 1-3 התאמה סוגית ופגמים יחודיים, תוך קביעה כי אפשרי בהחלט שהן נוצרו ע"י נעל שמאל של הנאשם, לגבי שלוש העקבות האחרות, התאמה בדגם ובגודל (התאמה סוגית), לחלקים מקבילים בנעלי הנאשם והקביעה כי אפשרי שהן נוצרו ע"י נעליו של הנאשם.

בסופו של יום (ת/362, ס' 2; עדותו בעמ' 496 – 497 לפרוטוקול), מסקנתו, כי מדובר בסבירות גבוהה מאודכי נעלי הנאשם הותירו את העקבות על הג'ינס, כשמסקנתו זו לסבירות גבוהה מאוד עלתה דרגהעקב נדירות הנעל לפי ממצאי פעולות המחקר והחיפוש.

אין חולק על מקצועיותו ונסיונו של מר שור, כפי שמצאו ביטויים הן בחוות הדעת ת/362, הן בעדות מר קופר עצמו, הן מתוך ת/765, ספרו של בודזיאק והן העובדה שהיה בצוות קביעת סולם הנתונים, ואף במאמרו של מר שור אשר מר קופר טרח אף להביאו לבית המשפט (ת/770).

מר שור הינו מומחה בעל שם בינלאומי למעשה לטביעות נעל, פרסם מאמרים רבים, לרשותו מעבדה השוואתית רחבה ביותר, פעל בחוות דעתו בזהירות יתרהעל פי הסולם האירופאי אותו ציינו לעיל, בחן את 6 העקבות אותן בודד אחת לאחת תוך ציון מפורט של דרגה, איכות והתאמה ועד למסקנתו הסופית כפי שצוינה לעיל.

מעבר לכך, עשה מר שור בעת מתן עדותו, רושם מצוין ומהימן, ניכר בו כי האמת נר לרגליו, מקום בו לא ראה התאמה או התאמה חלקית, טרח לציין זאת, הן בחוות דעתו והן בעדותו, ראה להבהיר בצורה מדעית את הדרגות אשר קבע ועד למסקנתו הסופית.

כאן המקום לדחות את השתלחות ב"כ ההגנה בסיכומיו במומחה שור, וקביעתו כי מסקנות שור בבחינת "דמיון פרוע ואחיזת עיניים", הטענה לפיה על כתפי שור הונחה משימה "לאומית" לספק קרש הצלה לשמה וגאוותה של המשטרה, מקוממת ובפרט נוכח עבודתו האמינה והמורכבת כמפורט לעיל.

(הסנגור נקט לא פעם בסיכומיו, לשון שאיננה יאה, בלשון המעטה, כמי שבא בשערי ביהמ"ש. זכותו ואף חובתו של הסנגור לעשות הכל למען מרשו, אולם עדיין, מרחק רב בין חובתו זו לבין הלשון בה נקט לא אחת בסיכומיו).

לעומת שור, מר קופר לא השתמש למעשה בסולם מדעי ראוי ובסופו של יום, לא שלל את האפשרות כי נעלי הנאשם הן אשר הותירו את העקבות.

לטעמו, דווקא משקל ההבדלים גובר על משקל ההתאמה (ראה חוות דעתו, נ/285, עמ' 14).

אין ספק, כי מומחיותו של מר קופר בתחום הנעליים נופלת משמעותיתמזו של מר שור, המומחה קופר עוסק בזכוכית וסימני כלים, פרסומיו אינם בתחום הנעליים, גם ההרצאות אשר אליהן מכוונת חוות דעתו בהיבט כישוריו, מלמדת על 3 הרצאות אורח ותו לא.

מעבר לעובדה שאין ספק כי מומחיותו של מר שור רבה יותר, הרי תשובותיו של מר קופר בחקירתו הנגדית וכפי שעמדתי עליהן לעיל, מדברות בעד עצמן כאשר לכך נוסיף את העדרמפתח מדעי ממשי למעשה לקביעותיו, בעודמר שור נותן לכל עקבה ועקבה דרגת ודאות בהתאם לסולם ובהמשך אף משקלל, קובע מדרג ורמה, הרי בחוות דעת מר קופר לאמצאתי מפתח כלשהו וחקירתו הנגדית מאששת זאת.

טענתו כביכול ל"סולם אנגלי" נשללה אף היא ולמעשה מדברת בהפניה שערך דווקא המומחה שור במסגרת הוועדה האירופאית ולא אחרת (ראה ת/770, עמ' 256 – 257).

אין בפנינו ביאור כלשהו לסולם האנגלי כביכול ויתרה מכך, בחוות דעתו ובתשובותיו של מר קופר למדתי כי הן לאנבנו, נוסחו ודורגו אף לא לפי הסולם האנגלי, מדובר בקביעות לא מדעיות רובן ככולן, בלשון המעטה אומר כי חוות דעתו לא פעם מדברת בלשון שאינה יאה למומחה (ראה למשל: נ/285, עמ' 10 באשר לעקבה 1, ראה בהמשך נ/285 באשר לעקבה 2, ראה דבריו באשר לפגם לו טען בעקבה 3, נ/285, עמ' 11, ראה הדגמים בעקבה 1 תוך ציון המיקום אך לא דיוק בגודל, נ/285, עמ' 13).

ראוי לציין כי המומחה, מר קופר, נשאל שוב ושוב באשר לאי השימוש למעשה בסולם מדעי כהלכתו וסופו של דבר, הסכים כי היה עליו להשתמש בטבלה האירופאית והביע צער.

בצדק מציינות ב"כ המאשימה את העובדה, כי לשונו בחוות הדעת אינה תואמת את תשובותיו בחקירה, כדוגמא חשובה באשר לעקבה 1, לה חשיבות יתרה כפי שראינו באיכותה ובהתאמתה, קבע כי ההבדלים אותם מצא, מעוררים ספק כי נוצרו ע"י נעל שמאל של הנאשם, בעוד שבחקירתו הראשית ע"י הסניגור, טען כי נעשתה ע"י נעל אחרת (השווה עדותו, עמ' 1609 לפרוטוקול; וחוות דעתו, נ/285, עמ' 10 ו – 13).

כאשר נשאל על כך טען, כי מדובר בניסוח לא ראוי.

בל נשכח, עסקינן במומחה.

סולם הדרגות בר חשיבות רבה ומצא לו עיגון בפסיקת בתי המשפט, סולם זה כאשר מדובר בראיה פורנזית חשוב ביותר, מדובר בבחינה מדעית לרבות בקביעת האיכות, הדרגה, ההתאמה ועד לקביעה במדרג כזה או אחר וכפי שעשה בזהירות רבה המומחה שור.

מר קופר לא השתמש בסולם ודאויות בחוות דעתו כפי הצריך, אין כמובן מניעה להשתמש בסולם האנגלי, כפי שניסה לטעון שעשה, אך למעשה לא השתמש בסולם כלשהו, עבודתו מערבת מושגים, לשון לא מקצועית במושגים מקצועיים, אי התייחסות לפרמטרים חשובים הן בצילומים, הן בזירה, הן למשל השחזור.

בסופו של יום, השוואה מדוקדקת בין חוות הדעת מלמדת, כי אין הבדל מהותי בין ממצאי מר שור כממצאים אובייקטיבים לבין ממצאי מר קופר.

זאת מעבר לעובדההחשובה בדבר הרמה הגבוהה של ההתאמה בפגמים היחודייםבנעל דווקא וההתאמה בעקבה 1, כדי כמעט ודאות למעטספק "תיאורטי".

ה. נדירות נעל הסלמנדר:

יאמר כבר עתה, אימוץ מסקנת המומחה שור, לפיה "קיימת סבירות גבוהה" שזוג נעלי הנאשם הותיר את כל העקבות (דרגה שכאמור, מצביעה על רמת זיהוי כמעט וודאית) מצמצמת הצורך בדיון כאן. במידה ונמצאה התאמה בין עקבה מסוימת למכנסי המנוחה, עקבה שאיננה בעלת מאפיינים סוגייםאלא בעלת מאפייניפגמיםייחודיים וספציפייםלנעל הנאשם, אזי ניתן לאמת את הקביעה כי הנאשם דרך על המנוחה. עם זאת, יכול למעלה מן הדרוש, אדון בנתוני שכיחות הנעליים מסוג זה, לחיזוק הקביעה כי הנאשם אכן הותיר את העקבות.

1. התאמת העקבות לדגם נעלי הנאשם ללא מציאת דגמים אופציונאליים נוספים:

בחוות דעתו של המומחה שור נקבע כי נעליים מדגם נעלי הנאשם, הן היחידותהמסוגלות להותיר עקבות כדוגמת אלו שנמצאו על מכנס המנוחה ויודגש, המומחה שור הגיע למסקנתו אחר שחיפש וסרק סוליות בעלות מאפיינים דומים ממאגר הכולל כ- 5,000 דגמי נעליים, בנוסף לכמה אלפים נוספים של דוגמאות אשר תועדו מזירות עבירה שונות ולאחר פנייה לעמיתים בחו"ל בחיפוש סוליות בעלות מאפיינים דומים, לרבות כל המזפי"ם המנויים באתר מומחי הנעליים של האיחוד האירופי וה- F.B.Iבארה"ב (ת/362 ע' 5 סעיף 3, ע' 522,479, 497-498 לפרוטוקול, בנוסף לשאלון שהפנה ראה להלן).

המומחה קופר קבע אף הוא כי אף אחדמהדגמים אשר נצברו במאגר המומחה שור לא יכל להותיר את העקבות על מכנסי המנוחה, לא הצביע על דגם אחר (ממאגר החברה בה עובד או מכל מאגר אחר) היכול להתאים לסימנים על המכנס, הכיר בעובדה כי שאלת קיומו של דגם נוסף המתאים בדפוס לנעל הנאשם הינה שאלה רלוונטית כן ציין כי אכן ביצע חיפוש במאגר הכולל כ- 800 נעליים ולא מצא דגם דומה, אולם משום מה לא ציין זאת בחוות דעתו (נ/285 ע' 13 סעיף 5, ע' 1634-1636 לפרוטוקול).

2. נדירות נעל הסלמנדר בישראל:

אין חולק על העובדה כי נעלי הנאשם נרכשו באוקראינה ולא בישראל ונמסרו לנאשם (במצב משומש) ע"י חמו. בנוסף, הנאשם לא חולקעל העובדה כי נעל נעליים אלו ביום הרצח (ראה הודעת חמו של הנאשם ולדמיר גרשייב ת/697, עדות הנאשם- ע' 1162 לפרוטוקול).

כאן יש להזכיר בנוסף את הסקר שערך המומחה שור בקרב כ- 58 חנויות נעליים באזור הצפון, ממנו עולה כי מרבית המוכרים לא הכירו את סוג הנעליים. אף לא אחתמאותן החנויות מכרה נעליים מחברה זו בעת עריכת הסקר, בעלי חנויות מרשת "גלי" מסרו כי בעבר מכרו נעלי סלמנדר לנשים (ראה ת/364- מוצג 51 לתיק העבודה, ת/271, ת/272, ראה הסקר ת/372), כאשר חנות "גלי" אחת, ציינה כי מכרה נעליים תוצרת "סלמנדר" בעבר (ראה בנוסף ת/274 מזכר רס"מ אסרף מרדכי מיום 14.01.07).

מר שמעון הורביץ, מנהל חברת "נעלי בריל" (חברת האם של רשת "גלי") האחראית לייבוא כ- 15% משוק הנעליים בישראל ושיווק כ- 8% משוק זה, אישר כי נעשה משלוח אחדלארץ אשר כלל נעלי סלמנדר. המשלוח הכיל כ- 926 זוגות נעליים במידות 41-43 (הרלוונטיות לעקבה על מכנסי המנוחה), בעדותו בפנינו פרט כי משלוח זה כלל עשרות בודדות של נעלי סלמנדר לגברים, כאשר כלל לא ברור כמה זוגות נעליים אם בכלל, היו בעלות סוליה דומה לנעלי הסלמנדר אותם נעל הנאשם.

צוין כנתון כי שוק הנעליים הישראלי (לא רק זה הנמכר) מוערך בכ- 50 מליון זוגות נעליים.

עוד ציין כי ככל הנראה השם "סלמנדרה" הוא שיבוש של חברת "סלמנדר", כן, העריך כי נעליים כנעלי הנאשם, לא נמצאים יותר על מדפי חנויות שכן סולייתם עשויה פולימרים אשר מתפוררים עת שהות על מדף. מאחר וסוליה זו יוצרה עד שנת 2001, הרי שהסבירות כי ניתן לרכוש נעליים תקינות כאלה נמוכה (ראה ת/364- מוצג 52, ע' 884-890 לפרוטוקול).

המומחה שור פנה למז"פ הגרמני אשר קישר אותו לאדם בשם סיברט- מנהל בחברת סלמנדר, לדבריו, ייצור הדגם של הסוליה הופסק בין השנים 2000-2001, כאשר בשנת 2004 החברה הפסיקה את ייצור הנעליים כליל (תרגום המסמך- ת/ 275). ממידע שאסף המומחה שור מיבואני ויצרני נעליים עולה כי אורך חיי סוליה שלא ננעלה ומצויה על המדף- כשנתיים, לפיכך מסקנתו היא כי בשנת 2003 או 2004 לכל המאוחר,איןלצפות כי חנות תחזיק ברשותה את דגם הסוליה הזה.

מאחר וברישומי חברת "סלמנדר" הופיע שם של לקוח ישראלי בשם "נעלי בלמונדו", ניסה שור לברר נתונים אודותיה מהם עלה כי במשרדי מע"מ ומס הכנסה, לא נרשמו תנועות עסקיות בחשבונה של החברה, מר הורביץ מעולם לא שמע על חברה זו, אף ציין כי במסגרת קשריו עם חברת סלמנדר קיבל בלעדיות על ייבוא המותג ועל כן לא סביר כי חברה זו שיווקה סטוקים של נעליים בארץ באמצעות חברה אחרת (מוצג 49 לתיק העבודה- ת/364 וכן ע' 887 - 886 לפרוטוקול).

עוד הפיץ המומחה שור שאלון בקרב תיבות דואר אלקטרוני של כ- 10,000 שוטרים (ת/ 372). בסקר נשאלו על נעליים מתוצרת חברת "סלמנדר" המצויות ברשותם, או אם הם מכירים אנשים אחרים שברשותם נעל כזו. לסקר ענו 882 שוטרים, מתוכם 68 יוצאי מזרח אירופה, מכלל העונים לשבעה היו נעליים מתוצרת חברת סלמנדר, תשעה, הכירו אנשים שברשותם נעליים כאלה.

עוד עולה כי כל הנעליים נרכשו באירופה, מלבד זוג אחד של נעלי כפכפי נשים שנרכשו בחנות של "גלי" בשנת 2005. מתוך כל השישה עשר, רקארבעהעדיין מחזיקים בנעל זו ורק אחד מחזיק נעל הזהה בדגם לנעל הנאשם, לדבריו, נעל זו קיבל במתנה ממכר שקנה לו אותן ברוסיה והיא אינה בשימוש מאחר ואינה אופנתית.

הנעל שאותרה בסקר צולמה (תמונה 1 ת/ 372) ועליה הכיתוב "SALMANDER" כאשר בהטבעת הניסיון נראה כי על נעלו של הנאשם רואים בבירור את הכיתוב "MANDER"ולפניהם מה שנחזה להיות האות A, כפי המומחה שור הכיתוב שחוק אולם על פניו האות Aאינה מצויה לפני האותיות MAבנעל הסלמנדר שנמצאה בסקר (עמוד 524 לפרוטוקול).

בכל התכתובות והמסמכים השונים, לרבות מסמכי חברת "סלמנדר" אויית השם עם האות Aלאחר האות Lמלבד בנעל שאותרה בסקר.

הסקר חיזק את מסקנת המומחה שור כי אכן, מדובר בנעל נדירה אשר ככל הנראה מעולם לא נמכרה בישראל, הנעל יוצרה רק בשלוש מדינות- אוקראינה, ברזיל ומדינה אירופאית נוספת.

סיכומו של עניין, גם אם לא ניתן לשלול הימצאות נעל מדגם נעל הנאשם בישראל, הרי שהסבירות לכך נמוכה עד אפסית.ככל הנראה נעלי הנאשם כלל לא נמכרו בישראל, במידה וקיימות בארץ הרי שהובאו באופן אישי מאחת ממדינות אירופה וממדינה ממדינות חבר העמים, בפרט.

המידע שהובא לעיל הינו בעל השפעה רלבנטית משמעותית בעניין אימוץ חוות דעתו של המומחה שור שכן מצאנו להכריע כי נעליים ממותג "סלמנדר" ומדגם אותו נעל הנאשם, הותירו את העקבות על מכנסי המנוחה. לאור האמור, האפשרות כי במועד הרצח, נעל אדם נוסף נעל מסוג זה בדיוק (נעל שכאמור נדירה מאוד בישראל) ונמצא אף הוא בבית הספר בו ארע הרצח, הינה אפשרות קלושה עד אפסית.

להבנת ההסתברות האפסית לעובדה כי לא נעלי הנאשם הם אלה שהותירו את העקבות, יפים הסבריו של המומחה שור בעדותו בפנינו:

"אפשר לתת דוגמא לבעיית צמצום האוכלוסיה, זו דוגמא שלא שייכת לנעליים, אם אני נכנס לחדר ומגלה על המחשב שלי את האות "א" ואומרים לי שתינוק עבר במסדרון והקליד אות אחת על המסך ויצא "א" זה אפשרי, אם אגלה על המקלדת את האותיות "אבא" ויגידו לי שהוא עמד והקליד 3 אותיות ויצא אבא, עדין זה אפשרי אבל בסבירות יותר נמוכה, אבל אם אכנס לחדר ואגלה שכתוב "יצאתי להפסקת צהריים, אחזור בעוד שעה" ויגידו לי שתינוק ישב והקליד לתומו את האותיות למרות שניתן לחשב באופן מתימטי מה ההסתברות להקליד כל כך הרבה פעמים את האותיות הנכונות, ברור לדעתי שהמסקנה הסבירה תהיה כי מישהו הקליד את האותיות ולא נוצרו באקראי, דבר דומה הוא בצמצום אוכלוסיית הנעליים שיכולה הייתה להותיר את העקבות".

(עמ' 499 -498 לפרוטוקול).

3. אפשרות עריכת סקר נעליים בקרב תלמידי בית הספר:

ניסיון ההגנה אינו עומד בנסיבות כאן לבסס את האפשרות כי העקבות נותרו ע"י אחד מתלמידי בית הספר. משקבענו כי הנעל שהותירה את העקבות הינה במידה 41-43 (מידת נעל שלרוב ננעלת ע"י אדם מבוגר) והינה מסוג אשר לא קיים כמעט בארץ, נעל בלתי אופנתית בעליל, בעלת סגנון מזרח אירופאי, הרי שהסיכוי כי תלמיד מתלמידי בית הספר נעל אותה הינו בעל סבירות נמוכה.

חרף האמור והמפורט בהרחבה, ולמרות העובדה כי המומחה קופר הודה למעשה כי לא כל החומר בעניין נדירות הנעליים הונח בפניו, המשיך האחרון לדבוק בטענה כי ראוי היה לבצע סקר בין נעלי תלמידי בית הספר.

מבחינה טכנית המידע שיכול היה להניב סקר שכזה מוטל בספק, ניתן להניח שככל שתלמיד נטל חלק ברצח, הרי שלא ימסור את נעליו כסיוע לעריכת הסקר, ויודגש, נעלי הנאשם לא הובאו מיוזמתו לחוקרי המשטרה אלא נתפסו בביתו של ראובן ג'נאח, זאת אף בטרםהתברר כי נותרו עקבות כלשהן על מכנסי המנוחה.

סוף דבר, העובדה כי מדובר בנעל חריגה ונדירה לא נסתרה בפנינו, עובדה המחזקת, את מסקנת המומחה שור כי במכלול הנתונים, "קיימת סבירות גבוהה" כי נעלי הנאשם הותירו את העקבות, או כלשונו: "הספק שנותר הוא תיאורטי בלבד"(עמ' 487 לפרוטוקול, ש' 27).

ולכך נוסיף כסוף פסוק לענין זה, את מאמרו של אבט (ת/771) בדבר נעל אשר לא זוהו בה פגמים יחודיים אלו בשל נדירותה אובחנה כ – “very strong support”הרי, קל וחומר ובדגש, במקרה שלנו !!

ו. ערכה של הראיה:

עוד מקדמא דנא סברו בתי המשפט, כי עקבות נעליים ובהן סימן או פגם מיוחד, הינן אמצעי זיהוי עליו ניתן להישען לצרכי הרשעה (ראה למשל ע"פ 179/62צוקרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה,פד"י ט"ז 2537, בעמ' 2538 (1962); ע"פ 251/63אבו-ניל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י י"ח(1) 253, בעמ' 268 (1964)).

עם התפתחותן של בדיקותהזיהוי, אמינותן והציוד המעבדתי המשמש להן, בדיקות אשר יכולות להעיד באופן מדויק יותר על סימנים אופייניים או ייחודיים שונים בנעל, יפה שימוש זה שבעתיים. כעת, מצויים אנו בפני מציאות משפטית בה ניתן לבסס את הרשעת הנאשם על סמך קביעה מדעית של התאמה ברמה גבוהה של וודאות, אף כראיה יחידה.

כך למשל בת"פ (ב"ש) 8274/03 מדינת ישראל נ' ביטון(לא פורסם, 01.09.05), נסמך ביהמ"ש על חוות דעתו של המומחה שור, אשר קבע כי "קיימת סבירות גבוהה" באשר להתאמת עקבה יחידה חלקית וקלושהשנמצאה בזירה, לנעליו של הנאשם. נקבע כי דרגת התאמה שכזו הינה, למעשה, ברמת וודאות שמעבר לספק סביר כך שדי בה להרשעת הנאשם.

ויוזכר, בהשוואה, קביעת המומחה שור בענייננו הינה ברמת זיהוי גבוהה יותר ("קיימת סבירות גבוהה מאוד").

בע"פ 3341/93 מרדכי אשכנזי נ' מדינת ישראל, תק-על 94(1) 522 (1994) קבע בית המשפט העליון,

כי דרגת הוודאות "אפשרי":

"הינה "רמת הכניסה" בלבד לתחום ה"זהות" הפוזיטיבית וקיימות שלוש רמות וודאות גבוהות היימנה. עם זאת – המדובר בקיומה של זהות "פוזיטיבית", המבטאת זהות מוחלטת של הסוג, המידה והיצרן של הנעל; ובקיומו של סימן "מייחד"... רמת הזהות של "אפשרי" אינה נוטלת מן הטביעה את כוחה הראייתי אלא אך מפחיתה ממשקלה; ובהתחשב במשמעותו של "אפשרי"... נותר ל"זהות" שנקבעה משקל ראייתי נכבד, אשר די ב"חיזוקו" בראייה נוספת כדי לבסס עליו את קיומו של הקשר..." (יובהר, כי מאז מתן פסה"ד, נקבעה דרגת זיהוי נוספת - "זאת הנעל").

במקרה דנן, בו דרגת הוודאות גבוהה בשלושדרגות מדרגת הזיהוי "אפשרי", בהתחשב במשמעות דרגת הוודאות, ובשים לב לעדותו המהימנה והמקצועית של המומחה שור כי הספק להימצאות נעל אחרת שהותירה את הסימנים הינו ספק תיאורטי בלבד(ובשים לב לנדירות הנעל), הרי שבפנינו ראיה של ממש במכלול המוביל להרשעת הנאשם, תוקף "לחיזוקים", "דבר מה", ופרטים מוכמנים להודאותיו ככאלה.

לעקבות הנעליים ככאלה משמעות ראייתית כ"דבר מה" להודאת הנאשם, לאמור בדרגה גבוהה מהנדרש, זאת אף מעבר לראיות האחרות והפרטים המוכמנים שכן מדובר, למעשה, בראיה פורנזית, עצמאית בזירה המצביעה על הנאשם.

מדובר בעקבות נעליים של הנאשם בסבירות גבוהה מאוד, מוטבעות בדם על הג'ינס של המנוחה.

אין חולק, כמבואר לעיל, כי הנאשם נעל את הנעליים ביום הרצח.

על כל אלה אוסיף ואציין כמבואר לעיל, העד שור עשה רושם מצוין בעדותו בפנינו, מעבר לחוות דעתו ותשובותיו בחקירותיו בבחינת דבר דבר אפון על מקומו ובצורה מדוייקת, מדעית, זהירה והגונה כמפורט לעיל, עשה כאמור רושם מהימן ביותר. לעומתו, העד קופר העיד כמי שקפאו שד, לא דייק, לא בדק כהלכה ובאורח שאינו יאה למומחה, חזר בו ו"התקדם" באורח עדותו עם שאלות ב"כ המאשימה (והרי במומחה עסקינן) ועשה רושם מהוסס ורע כמומחה.

סיכומו של דבר, אני רואה לקבל את חוות דעתו של מר שור וגם את עדותו בפנינו בבית המשפט על פני חוות דעתו ועדותו של מר קופר וכמבואר לעיל.

י"ד. ראיות פורנזיות נוספות בזירה:

לבד מטביעות נעליו של הנאשם, כפי שהורחב בפרק עקבות הנעליים על מכנסי המנוחה, לא נמצאו ראיות פורנזיות נוספות הקושרות את הנאשםפוזיטיביתלזירה.

כאן יש לזכור - העדרם של ממצאים פיזיים, אינו בהכרח ראיה לכך שהנאשם לא פגע במנוחה, שהרי "העדרם של ממצאי מעבדה אינו מהווה ראיה משכנעת להבדיל מהימצאותם של ממצאים שכאלה"(ע"פ 6371/05 וגנר נ' מ"י(לא פורסם), 9/7/06 (להלן: "ענין וגנר").

בניגוד לטענת הסנגור, הפוטנציאל הראייתי שגלום היה בבדיקות נוספותאשר היו קושרות את הנאשם ישירות לרצח יכול היה לסייע לתביעה אולם לא לפטור את הנאשם.

אכן, ניתן להעלות תרחישים נוספים להימצאות ממצאים פורנזיים נוספים בזירה, אולם כלל נקוט בידנו כי:

"אין בהעלאת השערות היפותטיות, אשר אינן מבוססות בחומר הראיות, כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם"(ראה למשל: ע"פ 5793/02 דוד נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 27.10.2003).

צודק הסניגור בטענותיו, כי בזירה לא נמצאו ממצאים אחרים כדי ראיה פיזית – אובייקטיבית הקושרת את הנאשם דווקא לרצח המנוחה.

אין בנמצא ממצאי ד.נ.א, אין ממצאים ביולוגיים, אין טביעות אצבע, ולבד מעקבות הנעליים כפי שהורחב בפרק שייוחד לכך לעיל, הרי שלעניין ממצאים בזירה כזירה, הצדק עם הסנגור.

עם זאת בנסיבות כאן, הממצאים שנמצאו, ככל שקושרים אנשים אחרים לנוכחות בזירה, אינםראיות בעלות פוטנציאל של זיכוי ואינןיכולים לעמוד ולקיים ספק כלשהו באשמת הנאשם, נוכח מכלול ראיות התביעה במכלול תיק זה.

(1) השערות שנמצאו בזירה:

בזירה נמצאו עשרות שערות כאשר כאן יש לחלק את הדיון לשני חלקים: השערות שנמצאו בכף ידה של המנוחה, קירות ודלת התא מבפנים, לעומת עשרות השערות האחרות אשר נמצאו בזירה ובעיקר על בגדי המנוחה, שערות אלה נתפסו באמצעות מחברות לדגימת סיבים (להלן: "מדסי"ם").

לעניין השערות שעל המדס"ים יובהר, כי מדובר בכמות גדולה של שערות (חלקן שערות גוף), שנמצאו על בגדי המנוחה.

המומחית חניתה גרנט (להלן: "גרנט") החלה בהליך הבדיקה, מרבית השערות לא הכילו שורש המאפשר בדיקת ד.נ.א גרעיני, שערה אחת החילה חומר גרעיני ונמצאה תואמת לד.נ.א המנוחה (ראה חוות דעתה של מיה פרוינד, ת/400), שערות אחרות הושוו ע"י גרנט בבדיקה חזותית במיקרוסקופ ונמצאו לא מתאימות לשיער הנאשם, מספר שערות נוספות אשר נתפסו באמצעות המדסי"ם נשלחו לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב, נמצא כי שתיים מהן תואמות לד.נ.א המנוחה ואחת לא מתאימה לד.נ.א המנוחה או הנאשם.

יובהר, כי בדיקות אלו הופסקו בהוראת גרנט, אחר שהתברר לה כי הנאשם, שהוא החשוד היחידי, עבד למעשה בביה"ס ומשכך אף אם תימצאנה שערותיו בזירה, אין לכך חשיבות ולא ניתן לקשור את הנאשם לרצח (ראה עדות גרנט בעמ' 1536 לפרוטוקול; וכן נ/250, עמ' 9, סעיף 19).

באופן טבעי, תימצאנה על בגדי אנשים שערות רבות המועברות אליהם במגע ישיר או עקיף (ראה עדות גרנט בעמוד 1535 לפרוטוקול), כך למשל, נמצאו גם שערות בעלי חיים בתא הרצח (ראה טבלת סיכום בדיקת שערות המצורפת לת/677).

לאור עובדה זו ומשלא ניתן לקשר קיומן או העדרן של שערות אלה לעובדת נטילת חלק ברצח, הרי שאין נפקות לממצאים הנוגעים לשערות שנתפסו על המדסי"ם.

לעניין השערות הכהות הארוכות שנמצאו על ידי המנוחה ובתא:

א. השערות שנמצאו:

נלקטו 21 שערות כהות וארוכות: 15 בכף ידה השמאלית של המנוחה ( סימון גרנט- B21-15), 1 בכף ידה הימנית (A2), 4 על דלת התא בצידה הפנימי (A12-5) ואחת על קיר התא מצידו המזרחי (B1) (ראה נ/250, עמ' 1-2; וכן טבלת סיכום בדיקת שערות המצורפת לת/677).

ב. ממצאי בדיקת ה.ד.נ.א:

מתוך 21 השערות, ב- 13 שערות נמצא שורש המתאים לעריכת בדיקת ד.נ.א גרעיני. הבדיקה נערכה ע"י ד"ר מיה פרוינד וממנה עולה כיכלאותן שערות מהן הופק פרופיל ד.נ.א, תאמו לפרופיל המנוחה (ת/695, עמ' 23).

ג. ממצאי בדיקת גרנט:

כל השערות נבדקו ע"י גרנט בבדיקה מורפולוגית- חזותית, בה נבחנו במיקרוסקופ השערות למול שערות ביקורת שנלקחו מהמנוחה.

לגבי 4 שערות (A1-5, B1, A2, B2-12) נמצאו מאפיינים דומים לשיער המנוחה.

לגבי שערה B2-11, לא נקבע ממצא חד משמעי, נמצאה התאמה חלקית.

לגבי 3 שערות (B2-12, B2-13, B2-14) קבעה גרנט כי אינןמתאימות לשיער המנוחה (עמוד 1542 לפרוטוקול; וכן עמ' 9-6 לנ/250).

ד. ממצאי הבדיקה המיטוכונדריאלית (ת/676):

כל השערות מהן לא ניתן היה להפיק פרופיל ד.נ.א (8 במספר), נשלחו לאחר בדיקת גרנט לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב (סימון השערות- A1-5, B1, A2, B2-11, B2-12, B2-13, B2-14, B2-15– ראה עמ' 9, סעיף 20, לת/250).

חוות הדעת נערכה ע"י המומחית טרי מלטון ביום 25.02.08, אשר קבעה לגבי כלהשערות כי אין לשלול את המנוחה כתורמת (או מי מבני משפחתה מצד האם).

משמע, אותן שלוש השערות לגביהן קבעה גרנט, כי אינןמתאימות לשיער המנוחה (B2-12, B2-13, B2-14), נמצאו כאלה שלא ניתן לשלול את היותן של המנוחה, כפי הבדיקה המיטוכונדריאלית.

ה. אימוץ ממצאי הבדיקה המיטוכונדריאלית:

קביעתי היא, כי הן מהבחינה האובייקטיבית והן מהבחינה הסובייקטיבית, יש ליתן עדיפות לבדיקה המיטוכונדריאלית על פני בדיקתה של גרנט.

אובייקטיבית – נראה כי במדרג האמינות של בדיקות השוואת שערות, הבדיקה המיטוכונדריאלית ממוקמת לאחר בדיקת ד.נ.א גרעיני, אולם קודמתלבדיקה המורפולוגית.

בבדיקה מורפולוגית, בוחן הבודק במיקרוסקופ את השערות העומדות לבחינה ומשווה שערות אלו למספר שערות ביקורת אשר נלקחו מהתורם. מדובר בבחינה בעין אשר נעשית ע"י המומחה עצמו.

לעומת זאת בדיקה מיטוכונדריאלית הינה בדיקה מדעית - בעוד שד.נ.א גרעיני מורכב משני הורים, הד.נ.א המיטוכונדריאלי נמצא ביחידות שמחוץ לגרעין ומועבר מהאם לכל ילדיה, לפיכך בדיקה זו אינה מבחינה בין קרובי משפחה מאותה שושלת מצד האם אולם יחד עם חיסרון זה מדובר בבדיקה מדעית ומדוייקת.

כשנשאלה המומחית גרנט אודות מדרג זה, הזכירה את נחיתות הבדיקה המיטוכונדריאלית שעה שנבדקים שני ילדים מאותה משפחה, עם זאת הודתה כי גם במגבלה זו, הבדיקה המיטוכונדריאלית אובייקטיבית ומדעית יותר(ראה עדותה בעמ' 1532 לפרוטוקול).

גרנט עצמה העידה, כי בבדיקתה תיתכנה טעויות לעומת בדיקת ד.נ.א מדעית וכי בדיקה מורפולוגית לעולם לא נותנת זיהוי וודאי. כן הזכירה מחקר שנערך ע"י ה- F.B.I אשר מצא בבדיקת ד.נ.א 9 טעויות מתוך 80 מקרים בהם נערכה בדיקה מורפולוגית (ראה עמוד 1528 לפרוטוקול).

המאשימה אף הגישה את חוות דעתה המקצועית של גרנט מתיק פ"ח 9002/08 מחוזי י-ם (ת/751). בחוות דעת זו לאמצאה גרנט התאמה בין שערה שנמצאה על גופת המנוחה לבין שערת הביקורת של הנאשם, עם זאת גרנט אישרה בעדותה כי הבדיקה המיטוכונדריאלית מצאה התאמהלנאשם וגם זרעו נמצא בגופת המנוחה (ע' 1533 לפרוטוקול).

גרנט הרחיבה אודות מאפייני בדיקתה, ציינה כי גם אם תמצא דמיון בין השערה הנבדקת לבין שערת הביקורת עדיין איננה יכולה לשלולכי מדובר בשערות של אנשים שונים בעלי מאפיינים דומים (לא לחינם, בדיקה מורפולוגית איננה יכולה להערך בשיערות שיבה), כן הכירה בעובדה כי במקרה והשערה הנבדקת שונה משערות הביקורת, אין לשלולכי השערה תתאים לשערת ביקורת אחרת מאותו הראש.

לסיכום נשאלה:

"למעשה תוצאתך, היא לא חד משמעית, לא לחיוב ולא לשלילה כמעט לעולם"

והשיבה:

"נכון"

(עמ' 1529-1530 לפרוטוקול).

לאור חולשתה של הבדיקה, מורכבותה ומשקלה הנמוך, הלכה למעשה, ונוכח התפתחות בדיקות הד.נ.א המדעיות, הוחלט במז"פ להפסיק ולערוך בדיקות מורפולוגיות, ומעבדת הסיבים בה עבדה גרנט נסגרה.

גרנט העידה כי בישראל, כמו במעבדות נוספות בעולם, הוחלט לוותר על הבדיקה המורפולוגית ולבצע בדיקות ד.נ.א גרעיני או המיטוכונדריאלי כפי הניתן (עמ' 1531, 1524 - 1525 לפרוטוקול).

אף סובייקטיבית – בחוות הדעת שהונחה בפנינו מספר כשלים:

גרנט אישרה, כי בניגודלנהלי המז"פ לפיהם בדיקות השוואתיות תיעשנה ע"י שנימומחים, במקרה זה עבדה לבדה. עוד עולה, כי חוות דעתה לאקיבלה אישור מראש המעבדה המכהן כנדרש (עמוד 1531 לפרוטוקול).

עוד אישרה כי בחוות דעתה נעדרתיאור השערות נשוא הבדיקה ושערות הביקורת. מעיון בחוות הדעת לא ניתן ללמוד על הדמיון בין שיער המנוחה לבין השיער שנמצא בידה.

גרנט אישרה, כי השערות שנמצאו ביד המנוחה ואף שערות הביקורת הינן ארוכות, בצבע חום כהה. בעניין זה הוסיפה:

"את צודקת, זה נכון. אנחנו לא היינו רגילים לרשום בפרטי פרטים בחוות הדעת אלא רק לרשום את התוצאה הסופית. זה חומר למחשבה"(עמ' 1542 לפרוטוקול, ש' 16).

גרנט הסכימה עם ב"כ המאשימה, כי בודק מקצועי צריך לקחת בחשבון מסקנתו את נתוני המקרה והזירה, עם זאת כשנשאלה האם ביקשה לקבל את תמונות השערות שנמצאו בתא, לראות היכן נמצאו, באיזו סמיכות וריכוז, ענתה:

"לא, לא היה צורך"(עמ' 1544 לפרוטוקול, ש' 5).

הוסיפה, כי "זה לא רלוונטי" לראות האם השערות שבדקה נמצאו כחלק מקצוות שיער שנתלשה יחד או פזורות במרחק מטרים האחת מרעותה (שם, ש' 11).

לסיכום נשאלה:

"ש: כל השערות שאת בדקת, כולל אלה שחשבת שלא מתאימות, הד.נ.א המיטוכנדריאלי שבדקת תואם את של המנוחה. האם צירוף כל הנתונים מוביל למסקנה שאולי טעית? אולי אי ההתאמה שמצאת לא שוללת שמדובר בשערות המנוחה?

ת:.. ברגע שאני רואה הבדל בין שערה מהזירה לשערה של הקורבן אני לא יכולה להגיד שיש מאפיינים דומים. אבל הפרשנות של זה יכולה להיות שבמדגם שאני לקחתי לא מצאתי התאמה אבל יכול להיות שערות שלה שכן יתאימו.

..

יש מספר שערות שונות לאותו אדם, לא כל השערות זהות ואני במדגם שלילא מצאתי את זה" (ע' 1545-1546 לפרוטוקול).

גם לשיטתה של גרנט, קביעתה כי שלוש השערות אינן מתאימות למנוחה, פירושה כי אינן מתאימות למדגםהשערות שברשותה, אולם אין לשלול כי אכן הן שייכות למנוחה וכי קביעתה הייתה שונה לו היתה מקבלת מדגם אחר משערות המנוחה.

עוד עולה, כי גרנט הפסיקה את בדיקת השערות ברגע בו מצאה מאפיין מסוים שאינו תואם לשערות הביקורת, בכך חרגהמההנחיה לפיה קיימת חובה לבחון את כל המאפיינים של השערה ולקחתם בחשבון טרם קביעת התאמה שלילית. כן חרגה מההנחיה, לפיה יש לרשום את רשימת תכונות כל שערה ושערה בנפרד (ראה עמ' 1547, 1579 שורות 6-5; וכן ת/753 – מאמר המלומד גאודט בעמ' 1007).

אין מנוס מהמסקנה כי בחוות הדעת נפלו מספר טעויות.

כך למשל קבעה גרנט, כי שערה A1-5 מתאימה לשערות הביקורת A3, B3,J3. בד בבד קבעה כי שערה B1מתאימה לשערת הביקורת B3 אך לא מתאימה לשערת הביקורת A3, מהבחינה הלוגית, קביעה שכזו איננה יכולה לעמוד.

בנדון זה הודתה:

"נכון. זה לא הגיוני, יכול להיות שנפלה כאן טעות של A3" (ע' 1549 לפרוטוקול, ש' 1).

נראה כי קיימת סתירה נוספת בקביעותיה של גרנט –

לגבי שערהB2-14 קבעה, כי איןהתאמה למדגם שערות המנוחה, מאידך במסמך אחר בתיק העבודה (ת/757) קבעה כי השערה B2-15מתאימהלשיער המנוחה וכי ייתכן ומדובר בחלקשנשבר מהשערה B2-14.הכיצד ניתן לקבוע, כי יש התאמה לשיער המנוחה ובד בבד לקבוע כי מדובר בשערה קטועה משיערה אשר איננה מתאימה לשיער המנוחה?

בעניין זה ענתה:

"ת: כנראהשהם לא אותה שערה. כשאני ראיתי אותן ביחד, אני זוכרת אותן, חשבתי שאולי הן יכולות להיות. אחר כך כשבדקתי וראיתי שאחד מתאים והשני לא.

ש: במה הוא לא מתאים? ..

ת: אני לא יודעת" (עמ' 1552 לפרוטוקול, ש' 15).

כלומר, המומחית לאתיעדה כנדרש את מאפייני השערות, לפיכך נאלצה להסתמך על זכרונה בעניין מראה השערות, כאן אזכיר כי עדותה בפנינו, כשנתייםלאחר כתיבת חוות דעתה.

נראה כי לא בכדי הוחלט במז"פ להפסיק ולערוך בדיקות מורפולוגיות מעין זו. מדובר בבדיקה אשר יכולתה ליתן ממצאים מדעיים, עליהם ניתן להישען בבטחה, נמוכה.

ממצאי חוות דעתה של גרנט, לעניין שלוש השערות אשר נמצאו ביד המנוחה ואינן תואמות לשערה, אינם יכולים לטעת ספק.

גם אם נצא מתוך נקודת הנחה כי שלוש השערות אינן שייכות למנוחה, איןבכך עדיין כדי להוות ממצא ראייתי שיש בו משום תרומה לכאן או לכאן.

אין בכך להעיד כי הרצח בוצע ע"י פלוני, אלמוני או הנאשם.

כפי שהוסבר ואין חולק, האפשרות כי שערות אנשים אחרים שאינם מעורבים תימצאנה על הגופה או במקומות שונים בזירה, הגיונית ושכיחה.

אין בכך כדי תרומה ראייתית גם לנאשם עצמו.

אם לא די בכך הרי שהמסקנה, כי שלוש שערות אלה מקורן בשיער המנוחה, הגיונית ממסקנתה של גרנט.

שלוש שערות אלו נמצאו בכף ידה של המנוחה במצורף ל- 12 שערות נוספות הדומות חזותית זו לזו. מבין 12 שערות אלו, 10 נמצאו כמתאימות לבדיקת ד.נ.א גרעיני, ממנה עולה כי מדובר בשיער המנוחה (בשכיחות של אחד ליותר ממיליארד).

יתר השערות נשלחו לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב, תוצאות הבדיקה כי לא ניתן לשלולשהמנוחה (או מי מבני משפחתה מצד האם) היא תורמת השערות (ודוק, מדובר בבדיקה אשר מטבעה יכולה לשלול ממצאים אולם לאליתן קביעה פוזיטיבית).

ממכלול האמור ומקביעות שאר הבדיקות (לרבות בדיקת גרנט) לעניין יתר השערות הכהות והארוכות אשר נמצאו בתא, שערות אשר תאמו לשיער המנוחה, נראה כי המסקנה ההגיונית היא כי גם שלוש שערות אלה אכן שייכות למנוחה.

לסיכום העניין אציין, כי הסנגור הסתמך על פרוטוקול ועדת חוקה (נ/253), לביסוס הטענה כי הבדיקה המיטוכונדריאלית לוקה בחסר. יצויין, כי מסמך זה אינו קביל להוכחת אמיתות התוכן כפי שקבענו מפורשות (ראה ע' 1523 לפרוטוקול). זאת ועוד, לא ברורה מומחיותם של הדוברים בוועדה זו והשלכת מסקנותיהם על המקרה שבפנינו, כאמור מהבחינה הסובייקטיבית, במקרה דנן, בבדיקת גרנט, נפלו פגמים המחזקים את עוצמת הבדיקה המיטוכונדריאלית.

(2) העדר טביעות אצבעותיו של הנאשם בזירה:

כפי עדותו של יורם אזולאי, אחר שהזירה כולה לרבות שירותי הבנים נסרקה, הוטבעו מאותאנשים בטביעת אצבע, ביניהם כל הנחקרים בתיק, חשודים, תלמידים ועובדי בית ספר בעלי נגישות לזירה (ראה נ/94; וכן עמ' 160, 797 לפרוטוקול).

בפועל, חלק מהדגימות נמצאו כבלתי ניתנות להשוואה, ומאלו המתאימות לעריכת השוואה, לאנמצאה אף לא טביעת אצבע אחת הזהה לזו של הנאשם (נ/326).

יצוין כי גם בשירותי הבנים, אשר אין חולק כי הנאשם ביקר בהם ביום הרצח, לא נמצאה טביעת אצבע הזהה לזו של הנאשם ואין בכך כל תימה, טביעות אצבעות אינן מוטבעות בהכרח.

כפי שנקבע לא אחת, כוחה של ראייה פורנזית הוא בהימצאה ולא בהעדרה. גם לעניין משקלן הראייתי של טביעות אצבע נקבע:

"אין בהעדרן של טביעות אצבעות הניתנות לזיהוי כדי להוכיח, שהחשוד לא שהה במקום שבו לא נתגלו טביעות אצבעותיו; והכלל הוא, שכוחן הראייתי של טביעות האצבעות נעוץ בהימצאותן ולא בהעדרן" (ע"פ 5724/95 אבו-דחל נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2) 567 , 571 (1996)).

בשונה מהימצאותן של טביעות אצבעו של הנאשם, טביעות המעידות על הימצאותו בזירת הרצח חרף גרסתו, אי הימצאותן של טביעות אצבע כאמור, יכול לנבוע ממספר רב של סיבות: החל מלבישת כסות על ידיו, כלה בתנאי הסביבה, מצבו הבריאותי ותנאים פיזיולוגים שונים (ראה הסבר ראש השלוחה הצפונית במעבדה הניידת- רפ"ק ינאי עוזיאל, ע' 359 לפרוטוקול).

בעניין זה אזכיר, כי הנאשם במהלך שיחת חולין עם המדובב ציין, כי אינו נוהג לעבוד עם כפפות אולם מחזיק כמה בארגז כליו (ת/401, מ.ט 165/06 (5), עמ' 163, 164).

כן אין להוציא מכלל אפשרות כי הנאשם דאג למחיקת טביעות האצבעות, עובדה המתחזקת נוכח צפייה בשחזור, עת הנאשם אשר קופץ מעבר לדלת התא, מנקה עם חולצתואת חלקה העליון של הדלת בה נגע (ראה ת/26, 19:48:20).

וכן דבריו למדובב "...את כל הראיות ניקיתי"(ת/401 א', מ.ט. 165/06 (26), עמ' 28).

כאן נטען, כי ניקוי הדלת אינו מעיד על אותנטיות אלא על רצון לריצוי החוקרים, שכן כפי הדגמת הנאשם בשחזור (בעת הקפיצה מהתא), הנאשם כלל לא נוגע בסף הדלת, אם כן מה מצא לנקות סף זה.

ואולם כשמדגים הנאשם את יציאתו מהתא, הוא מציין מפורשות "זה לא מדוייק" (ת/26, 43:32-44:25), אם לא די בכך הרי שבעת ההדגמה נוגע הנאשם קלות בשפת הדלת.

ייתכן כי לא לחינם, קבע הנאשם מספר פעמים בביטחון, כי טביעות אצבעותיו לא תימצאנה בזירה (ראה למשל: ת/400, מ.ט 163/06 (1), עמ' 82, שם אומר הנאשם למדובב: "אבל אני בטוח שבשירותי נשים אין טביעות אצבעות שלי"; כן ראה ת/401, מ.ט 165/06 (9), קובץ 1, עמ' 24; עם זאת בחקירתו מיום 13.12.06, כשהחוקר מציין בפני הנאשם כי יש נגדו עוד דבר, שואל הנאשם מיוזמתוהאם מדובר בטביעות אצבע (ת/480, עמ' 14).

אמירות אלה של הנאשם יכולות להתיישב עם מציאות, שבה הוא דאג לטשטוש טביעות אצבעותיו אולם לא היה בטוח כי "עבודתו" הושלמה כהלכה.

אכן, איני יכול לקבוע מסמרות בנדון אולם כאמור, אין בממצאי טביעות האצבע הרבות שנמצאו בתא, כאשר אף לא אחת מהן שייכת לנאשם, כדי לסייע בהוכחת אשמתו או חפותו של הנאשם. ממצאים אלה מהווים ראיה ניטרלית, שאין בה כדי לכרסם ביתר הראיות.

העובדה, כי טביעות אצבעותיו של הנאשם לא נמצאו בזירה, אין בה בכדי לגרוע מהממצאים האחרים.

(3) טביעות אצבע בדם שאינן של הנאשם:

ההגנה טענה כי בזירה נמצאו טביעות אצבע בדם, טביעות הניתנות להשוואה ואינן של הנאשם, כאשר טביעת אצבע בדם איננה יכולה להיעשות לפני הרצח או שעות לאחריו, משמע קיימת ט.א בדם הקושרת אדם שאיננו הנאשם למעורבות ברצח.

בדו"ח העברת מעתקי ט.א (נ/327) תוארו המוצגים הבאים: "שני מתקני תליה מפלסטיק עליהם חומר חשוד כדם"וכן: "מושב אסלה בצבע לבן עליו חומר חשוד כדם". ודוק, מדובר בתיאור המוצגשנאסף (האסלה ומתקני הנייר טואלט), ולא בתיאור המעתקעצמו.

שעה שלא צוין בפירוש כי מעתקיט.א הם בדם, עלי לדחות את הטענה כי מכלל לאו נשמע הן! וודאי כי לו היו נמצאים ממצאי ט.א בדם, ממצא בעל חשיבות פורנזית ברורה, הרי שממצא זה היה מוצג במפורש בכתובים. בנוסף, יש לתמוה על העובדה כי הסנגור לא חקר את הגורמים המקצועיים אודות אותן טביעות אצבע בדם שלא נבדקו, כטענתו.

משכך, עלי לדחות את הטענה הבלתי מבוססת, לפיה נמצאו ט.א בדם בזירה.

(4) עקבות הנעליים הנוספות שנמצאו בזירה:

בתא השירותים נשוא הרצח, נמצאו עקבות נעליים רבות, הן בתא עצמו והן על רצפת מתחם השירותים (ראה תמונות 9, 11-13, 40,41,55,57,68, לת/1).

בפועל, הזירה "זוהמה" כבר בשלב הראשון, שכן עד לסגירת המתחם כראוי, נכחו בתא המחפשים שגילו את הגופה, אזרחים שונים, צוותי מד"א והשוטרים הראשונים שהגיעו למקום (ראה רשימת הנוכחים בזירה, ת/95).

לאור האמור, הניחו החוקרים כי מקצת העקבות המצויות במתחם, שייכות בחלקן למי מהגורמים אשר שהו בתא ויכול כי דרכו על הדם ויצרו עקבות נוספות.

לשם איתור מטביעי העקבות, נשלחו למעבדת סימנים זוגות נעליים רבים.

בין הנעליים שבחן המומחה שור, ניתן למנות את נעלי החשוד רפאל כהן, חמישה זוגות נעליים המיוחסות לחשוד ישראל נפתלי, זוג נעלי החשוד יוסי לוי, זוג נעלי החשוד בני סלע, זוג נעליים המיוחסות לפראמדיק, זוג נעליים המשויכות לחובש, ארבעה זוגות נעליים המשויכות לנאשם, זוג נעליים המשויכות לעד מרדכי בן צור וזוג נעלי ספורט המשויכות לרמי דאודי (ראה חוות דעת שור ת/362, עמודים 1-3).

בבדיקתו של ירון שור, נמצאה התאמה בין נעלי המחלצים לבין חלק מהעקבות בזירה. מעל מכסה האסלה בצידו החיצוני, בתא השירותים הראשון ובמעתקי הג'ל, נמצאות מספר עקבות נעליים המתאימות בדגם לנעלי העד מרדכי בן צור, בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על הרצפה בשירותים", נמצאו שתי עקבות חלקיות המתאימות לחלקים המקבילים בנעל המיוחסת לחובש, בתצלומים המסומנים "שירותי בנות, על האסלה בתא הראשון הסמוך לדלת הכניסה" נמצאה עקבה חלקית המתאימה לנעל המיוחסת לעד רמי דאודי (ראה ת/362, סעיפים 8-10).

כן נקבע כי על גבי מכסה מושב האסלה,נמצאת עקבה חלקית של נעל, מוטבעת בדם השונה מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה. על גבי מכסה מיכל ההדחהועל הקיר המפרידבין התא השני לשלישי, נמצאות שתי עקבות חלקיות, כנראה מאותו הדגם שהותיר את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה (שם, בעמ' 5).

ההגנה ניסתה להיתלות באילן קיומן של שלוש העקבות הללו ולטעון כי עקבות אלו שייכות לרוצח האמיתי. נטען, כי לא ייתכן ועקבות אלה הוטבעו ע"י מי מצוות החילוץ או המחפשים, שכן גופת המנוחה נמצאה שעות ארוכות לאחר הרצח, פרק זמן בו נקרש הדם, לפיכך כיצד נוספו לקדמת התא טביעות נעליים טבולות בדם שנקרש זה מכבר?

עלי לדחות את הטענה, לבד מהעובדה כי עניין קרישת הדם הינו סברה מדעית אשר לא הוכחה בחוות דעת מתאימה, הרי בפנינו כעובדה ממצאי חוות דעתו של שור (ת/362), לפיה נמצאו מספר עקבות כתואמות לנעלי העד מרדכי בן צור, החובש ורמי דאודי, אשר נכחו בזירה שעות ארוכות לאחר הרצח.

לעניין עקבות אלה העיד שור :

"ברור שלתוך תא השירותים נכנסו אנשים רבים, חלקם אנחנו יודעים, החובש, בן צור, כל מיני אנשים שאת נעליהם קיבלנו לבדיקה וחלק מהעקבות בדם לא מצאנו על ידי מי הוטבעו, אין לי ספק שחלק מאותם אנשים היה בתוך תא השירותים ורגליו, נעליו טבלו בדם שהיה על הרצפה. בכל זאת מצאנו עקבות חלקיות ביותר מחוץ לתא השירותים, עקבות חלקיות ביותר על הקורה, עקבות חלקיות נוספות שברור שמעידות על כך כי אלו שדרכו בתוך המקומות האלה לא נתפסו על ידנו או נעליהם"(עמוד 505 לפרוטוקול).

אף ששור תיאר את התרחיש ההגיוני ביותר, ואין להוציא מכלל אפשרות כי אחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, כאשר בלהט האירועים לא זכר לשחזר כיאות את התנהלותו בתא, עדיין לא עלה בידי המאשימה ליתן מענה חד משמעי לקיומן של העקבות, יכול ועקבות אלה נותרו כתוצאה מתרחיש אחר אשר אין מתפקידנו לנחש.

במלאכת הכרעת הדין הניצבת לפתחו של ביהמ"ש, אין הוא יכול להשיב לעיתים על כל שאלה העולה, אם מצד הסניגוריה ואם מצד המאשימה.

יכול ויהיו שאלות אשר לעולם תישארנה ללא מענה.

על המאשימה מוטל הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ולענין זה כבר שנינו כי אין מדובר בוודאות של 100%, ראה כב' השופט חשין בע"פ 6251/94 סימון בן ארי נ' מדינת ישראלפ"ד מט(3) 45 ,עמ' 69-70 (1995) (להלן: פס"ד בן ארי"): "כאן המקום לציין כי לשם הוכחת אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר, לא נדרש כי מידת ההוכחה תגיע 'עד כדי הוכחה מלאה ובטוחה במאת האחוזים – אם דבר כזה בכלל אפשרי. על התובע לשכנע מעבר לכל ספק סביר אכן לא מעבר לכל ספק שהוא, אף אם רחוק הוא ביותר ובלתי מתקבל על הדעת' [(פרופ' א' הרנון, דיני ראיות(הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) 213-214)]."

הסנגוריה מצידה ובדין, תנסה לקעקע, למצוא פרצות ובקיעים בראיות המובאות ע"י המאשימה ולהציג כנגדן גם ראיות מטעמה שיהיה בהן לסתור, להפריך או להצביע על ספק.

השאלה הינה גם שאלה של מידה, אך בית המשפט אינו מצווה לעסוק ביצירת נתיבים ספקולטיביים או בדרך של ניחוש או בלשונו של בית המשפט העליון: "...בדרך מלאכותית", ראה דברי ביהמ"ש בע"פ 125/50 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי, פ"ד ו 514, 520 (1952) (להלן: "פסד יעקובוביץ"):

"במשפט רצח, בו העדים שנוכחו בשעת מעשה, הם, לעתים, במספר מועט או אינם בנמצא כלל, עלול חומר ההוכחה מטעם הקטיגוריה להכיל, לפעמים, חלל ריק ופרשיות סתומות. ברור כי במצב דברים כזה אין מתפקידו של בית-המשפט למלא את החלל או לפרש את הסתום ובודאי שחלילה לו לעשות כן בדרך מלאכותית. עליו, על בית-המשפט, להביא בחשבון כי בחומר העדות שהציגה הקטיגוריה ישנם דברים אחדים אשר אמנם לא בא עליהם פתרון משביע רצון ולשקול אם, אף-על-פי-כן, קיימת הוכחה מספקת המקשרת את הנאשם אל מעשה הרצח בו הואשם. במלים אחרות, תפקידו של בית-המשפט הוא לדון בהאשמה, המתבררת לפניו, על סמך החומר שהוצג במשפט, ולאו דווקא לצייר תמונה המגלה את פרטי המקרה בשלמותם".

עוד אומר לטעמי, כי יכול ויהיו מקרים שבהם החללים החסרים יהיו משמעותיים כדי כרסום בחומר שהוצג ככזה, אך עדין הכרעת בית המשפט הינה על סמך החומר שהוצג, לא אחרת, אין בית המשפט יוצר מלא מחסר; והשאלה הינה, האם בחומר בפניו השכילה המאשימה להוכיח אשמת נאשם מעבר לכל ספק סביר ולא אחרת.

(ראה עוד להלן, בפרק הדן בהיבט המשפטי).

מן הכלל אל הפרט:

על מכנסי המנוחה נמצאו שש עקבות (ברמות זיהוי שונות) המצביעות, כי הנאשם נחלץ מן התא אחר שדרך על גופת המנוחה, הנאשם שיחזר זאת כאשר השחזור תואם לזירה.

הנאשם דרך על מושב האסלה כאשר גופת המנוחה הייתה שרועה שם, דרך על מכנסיה והותיר שם מספר עקבות, נתמך בידיו בקירות התא בחלקם העליון, בדיוק במיקום בו נמצאו כתמי דם ואין בהימצאות עקבות נוספות בכדי להחליש עובדות אלה.

(ראה הפרק שיוחד לנעליים בהרחבה).

כאן אתייחס גם לטענת ההגנה, לפיה העדר עקבות נעלי הסלמנדר על רצפת התא או בקומפלקס השירותים, מלמד כי לא ייתכן שדרך על גופת המנוחה כפי השיחזור.

טענה זו יש לדחות.

בפועל, מעט העקבות שנמצאו מחוץ לתא השירותים, לא תאמו אף אחתמכל זוגות הנעליים שנמסרו לבדיקתו של שור (ראה ת/362, ס' 11, בעמ' 5).

נוכח עובדה זו וההנחה כי הרוצח היה חייב לדרוך על רצפת הקומפלקס בצאתו מן המקום, הרי שטענת הסניגור נשמעת הגיונית ובדין, שעה שלא נמצאו עקבות נעלי הנאשם על הרצפה ובכיוון ההמלטות, אלא שלכך ניתנה תשובה בעדות העד שור לאמור:

"כאשר אדם דורך על כתם דם.. כאשר הדם הוא קרוש, יתכן והנעל תסיר חלק מהדם ובמקום תישאר עקבה שלילית, כלומר חוסר דם במקום בו דרכה הנעל. אם הדם עדיין ברמת צמיגות נוזלית כזו שכאשר ארים את הנעל הדם ישוב ויכסה את הכתמים הריקים, הרי שתכף לאחר הרמת הנעל, הדם יחזור למקומו, אולם הנעל תהיה מוכתמת בדם ובעקבות הבאות שהיא תדרוך על משטח נקי, הוא תותיר עקבה חיובית" (עמ' 527 לפרוטוקול, ש' 1-6).

לפיכך, יתכן מצב בו עקבות הנאשם לא נמצאו בתוך התא, כיוון שהתא היה מלא בשלוליות דם טרי וכאמור, דריכה בשלולית שכזו לא תותיר בהכרח עקבה. כן ייתכן כי עקבתו ככל שהושארה, נמחקה לאחר שדם המנוחה המשיך לזרום מגופה.

כן ייתכן, כי את העקבות הבאות שהיו אמורות להיווצר על המשטח הנקי, דאג הנאשם לנקות.

האמור מתיישב גם עם הודעת המנקה ויקטור קולסניקוב (ת/543, ת/544), לפיה ראה ביום הרצח בשירותי הבנים כתמי דם על חתיכות נייר טואלט, כן העיד כי הוא עצמו ראה כתמי דם וניקה את קומפלקס השירותים, בין השעות 17:00-18:45, קרי לאחרהרצח וטרם מציאת הגופה וייתכן כי עקבות אלה נוקו.

(5). אי הימצאות סימני דם על נעלי הנאשם:

כעובדה, לא נמצאו סימני דם או עקבותיו על נעליו של הנאשם. עד ההגנה אלכס פלג טען בחקירתו, כי בהתחשב במרחץ הדמים בתא השירותים, לא ייתכן כי לא נמצאו שרידי דם על נעלי הנאשם, בנוסף נטען כי לא נראו על נעלי הנאשם סימני ניקיון (ראה עדותו בע' 1381 לפרוטוקול).

(ראה להלן, הפרק שיוחד לעד פלג).

במסגרת עדות ההזמה תיאר המומחה שור, ניסוי מדעי שנערך ע"י החטיבה לזיהוי פלילי (דו"ח הניסוי- ת/794), הניסוי נועד לבחון האם העובדה שלא נמצאו סימני דם על נעלי החשוד, משמעותה שלילת נוכחותו של החשוד בזירה או שמא ניקוי פשוט של הנעליים יכול לגרום לתוצאה שלילית בבדיקות המיועדות לאיתור דם.

בניסוי נעשה שימוש בשישה זוגות נעליים משומשות, מסוגים ומחומרים שונים, הנעליים נטבלו בדם אדם ולאחר ייבוש הדם, נוקו בשיטות ניקוי שונות (שטיפה בזרם מים איתן, קרצוף באמצעות ספוגית עם סבון כלים, קרצוף באמצעות מברשת ארוכת סיבים עם סבון כלים ומים וקרצוף באמצעות מברשת ארוכת סיבים עם אקונומיקה ביתית), לאחר מכן צוות הניסוי ניסה לאתר שרידי דם באמצעות הערכות המצויות בשימוש המז"פ כיום, במקרה בו דם אותר, הצוות ניסה להפיק ממנו דגימת דנ"א.

מתוצאות הניסוי עולה, כי הסרת הדם מסוליות הנעליים עד כדי חוסר יכולת להבחין בו בעין בלתי מזוינת, מספיקה על מנת שלאניתן יהיה לקבוע בוודאות, עפ"י שיטות העבודה המקובלות כיום במז"פ, כי הנעל הייתה מוכתמת בדם בכל שיטות הניקוי שנערכו (לרבות שיטת הבלו סטאר).

אין חשיבות לסוג הסוליה או לשיטת הסרת הדם המיושמת עליה, לאחר שטיפה לא ניתן היה להבחין בדם בעין בלתי מזוינת, מלבד נעל הספורט אשר סולייתה הייתה בלויה וחשפה חומר ספוגי אשר ספג את הדם.

בתום פעולת הניקוי, לא ניתן היה להבחין בשאריות דם בעין בלתי מזוינת, הבדיקות הכימיות השונות היוו אינדיקציה לאיתור הדם, אולם לאניתן היה להפיק פרופיל ד.נ.א (במקרים בהם נצפו עקבות דם בעין, לא נערך ניסיון להפקת ד.נ.א).

מסקנת הניסוי- בשיטות המשמשות כיום במז"פ, לא ניתן יהיה להפיק פרופיל ד.נ.א על מנת לוודא האם בדיקות השדה הגיבו לשרידי החומר החשוד כדם אדם או שמא מדובר בתוצאה חיובית שווא ואף לא ניתן יהיה לקבוע בוודאות שהחומר החשוד כדם הינו אכן דם אדם, לפיכך, המומחה לא יוכל להתייחס לנתון זה בחוות דעתו.

ייתכן מצב בו הנעל עודנה מזוהמת בדם, אולם שיטות הבדיקה המקובלות אינן מגלות זאת (עמ' 1802 לפרוטוקול, ש' 8).

לדברי המומחה שור:

"אני לא יודע מה גודל המדגם בניסוי שערך מר פלג, אם בכלל, ואמירות כמו לא יעלה על הדעת או סיכוי אפסי, אנחנו לא מקבלים מסקנות בלי שיש ניסוי שצמוד אליהן"

ובהמשך:

"אני שוטף הרבה נעליים במסגרת תפקידי, אני לא מכיר צורה שנעל שטופה נראית אחרת מאשר נעל שאיננה שטופה, כלומר נעל יכולה להישטף, אני לא יודע אם הנעל עברה שטיפה או לא לאחר שהנעל התייבשה, על נעליים לא רואים סימני נקיון" (עמ' 1798 לפרוטוקול, ש' 22-24).

המומחה שור אשר תיאר בניסוי אופציה של שטיפת הסוליות בלבד, נשאל לגבי שטיפת כל הנעל, כולל הגפה. כפי הסניגור, אדם סביר שרוצה לנקות את נעליו אחר שהתלכלכו בזירת רצח, לא ישטוף את הסוליה לבדה. המומחה ציין, כי הניסוי נערך על הסוליה לבדה.

בהמשך נשאל ע"י הסנגור:

"בוודאי תסכים איתי שלרצפה בזירת הרצח היתה אמורה לעבור בעקבותו אותו מגע של הנעל עם הרצפה חומרים ושאריות או גרגירים מהמקום הנאשם עבד שם, קרמיקה, חיתוך, גרגירי קרמיקה דבק, חומרים שעבד איתם, ואני רוצה לשאול אותך- אתה בוודאי לא יודע למה פעולה פשוטה כמו שאיבת וליקוט החומר לא נעשו? למה?(ע' 1799 לפרוטוקול, ש' 14-18).

וענה בקשר לנעלי הנאשם:

"הימצאותם של חומרים או העדרותם לא היתה פותרת את המקרה אבל אני מסכים שאם היו בודקים את הנעליים והימצאותם של חומרים כאלה ולא נמצאו דרך אגב חומרים כאלה וזה גם מעלה שאלה.. כי לא נמצאו" (שם, ש' 19-21).

כלומר למרות טענת פלג, כי לא נמצאו סימני נקיון על הנעליים, הרי כעובדה, בסוליה לאנמצאו גם למצער סימני קרמיקה או חומרי עבודה אחרים נשוא עבודת הנאשם במקלט, התבוננות בתצלום הסוליה מגלה כי היא נקייהמסימני וכתמי צבע וחומרים אחרים, בעוד שהנעל עצמה מוכתמת קשותבכתמי צבע ולכלוך!

וישאל השואל, כיצד זה נעלי עבודה, כאשר אין חולק כי הנאשם עבד במקלט בריצוף קרמיקה, חיתוך קרמיקה וכו', נעדרות סימנים אלה?!

(ראה דברי הנאשם בדבר ניקוי טבעת הנישואין שלו, ת/29, קלטת 3, עמ' 18; דבריו למדובב לפיהם ניקה את כל הראיות, ת/401 א', מ.ט. 165/06 (26), מעבר לניקוי בתנועת יד בעת השחזור ודוק, לכאן, דבריו כי ניקה את הנעליים בסמרטוט רטוב, שם, בחקירתו מיום 21/12/06, ת/29, קלטת 2, עמ' 22-!).

לכך יש להוסיף את חוות דעתה הביולוגית של ד"ר מאיה פרוינד (להלן: "פרוינד"), ד"ר לאימונולוגיה ומנהלת המעבדה לביולוגיה משפטית, ההבהרה לחוות הדעת תואמת לממצאי שור בניסוי שערך.

כפי חוות הדעת, על נעלי הנאשם נערכה בדיקה ביוכימית לנוכחות חומר חשוד כדם (בדיקת פנול פתלאין), בדיקה שממצאיה שלילייםבאשר לנאשם (ראה עמ' 16 לת/695).

פרוינד הסבירה כי מאחר והועלתה סברה כי נעלי החשוד נשטפו, נערכה בדיקה נוספת, בדיקת "בלו סטאר" שמטרתה גילוי דםסמוי(ע' 989 לפרוטוקול). בדיקה זו הגיבה בחיובבשישה אזורים שונים, אזורים אלה נשלחו לבדיקת ד.נ.א, שתי דגימות הניבו פרופיל גנטי התואם לזה של הנאשם, ארבע הדגימות האחרות לאהניבו פרופיל גנטי (ראה הבהרת המומחית, ת/696).

הוסבר, כי חומר ה"בלו סטאר" מגיב לחומרים נוספים זולת דם, כדוגמת אקונומיקה וברזל, כן הובהר כי ניתן לסלק כליל שרידי חומר ביולוגי ע"י אקונומיקה (ראה עמ' 994, 989, 990 לפרוטוקול).

פרוינד קבעה במסמך ההבהרה לחוות הדעת (ת/696), כי אכן קיימת אפשרותכי על סוליית הנעליים היה כתם דם אשר נוקה וכי תגובתו החיובית של בלו סטאר יכלה לנבוע משני מצבים:

א. כמות הדם לאחר הניקוי הספיקה לתגובה חיובית בבלו סטאר, אך הייתה מתחת לסף הרגישות המאפשר הפקת פרופיל גנטי.

ב. התגובה החיובית לבלו סטאר הייתה בלתי ספציפית, היינו, בעקבות הניקוי לא נותרו שרידי דם והחומר הגיב לחומר הניקוי (או שמדובר בחומר ניקוי שהיה על הנעליים מלכתחילה ולא כתוצאה מניקוי מכוון).

סיכומו של עניין, לאור ניסוי שור, ממצאיה והסבריה של פרוינד והעובדה כי בסוליית נעלי הנאשם לא נמצאכל ממצא הקושר אותו לחומרי עבודת הריצוף אותה ביצע משך תקופה ארוכה (יוזכר, כי הנאשם העיד כי עבד רק עם נעלי הסלמנדר (ראה למשל ת/174 א', בעמ' 52, 71)), הרי שעובדת אי הימצאות דם המנוחה על נעלי הנאשם נטולת משמעות פורנזית חיובית.

העדר כתמי הדם אינו מצביע על העובדה, כי כתמי דם כאלו לא היו מעולם על הנעל.

יש לדחות את מסקנת פלג, לפיה לא נראו סימני נקיון על הנעל. כפי שהבהיר שור, לאחר ייבוש הנעל, לא ניתן לדעת כי היא נשטפה (עמ' 1798 לפרוטוקול).

(וכפי שצוין לעיל, הנאשם בחקירתו מיום 21.12.06, אמר שניקה את נעליו בסמרטוט רטוב(ת/29, קלטת 2, בעמ' 22)).

אכן, מעיון בתמונת הנעל (ראה למשל, תצלום 15 מתיק העבודה של שור, ת/364) נראה כי הנעל מהוהה ומוכתמת במספר כתמים, עם זאת ככל שהנאשם שטף נעליו, לא ניתן לשלול את העובדה כי חומרים מסוימים (כדוגמת רובה, צבע וכו') אינם מוסרים באמצעות שטיפה, כן יש לזכור כי הנאשם עבד בנעליים אלו אצל ראובן ג'נאח (אצלו הן נתפסו), לאחרהרצח וטרם מעצרו (ע' 302 לפרוטוקול).

לסיכום, גם כאן נזכיר כי כוחה של ראייה פורנזית הוא בהימצאה ולא בהעדרה.

(6) החומר שנמצא בסוליית נעל ימין:

בתוך חור בקוטר 1 מ"מ בסוליית נעל ימין של הנאשם, נמצא חומר בכמות מזערית החשוד כדם (ראה נ/321). הדגימה הועברה למעבדת ד"ר פרוינד, אשר קבעה בחוות דעתה, כי נמצא ד.נ.א הומני בכמות שאיננה מספיקה לקביעת פרופיל גנטי בשיטה המקובלת במעבדה (נ/124).

לאור האמור, הדגימה נשלחה למעבדה באנגליה ונבחנה ע"י המומחה ד"ר ג'ונתן ויטקר (להלן: "ויטקר"). ויטקר הפיק מהדגימה תערובת ד.נ.א אשר מקורה בשני תורמים, לפחות אחד מהם זכר. המומחה קבע כי הנאשם או המנוחה אינםהתורמים לתערובת (נ/320).

כעובדה, לא נמצאה תערובת ד.נ.א אותה ניתן היה להפיק מנעל הנאשם. גם כאן יאמר, מדובר בהעדר ממצא חיובי אשר יכול היה לתמוך בראיות התביעה, אך כאן נוסיף את השאלה ששאלנו קודם, כיצד זה כעובדה, לאנמצאו בסוליות הנעל חומרים כלשהםנשוא עבודתו (!) כאשר השטיפה הינה אפשרות, כפי שמצביעים עליה הן המומחה שור והן ד"ר פרוינד, והעדר ממצא כנ"ל בנסיבות אלה מוביל אותנו לדיון לעיל ולמצוטט מפס"ד יעקובוביץ הנ"ל.

יודגש, כי לאנקבע כי החומר ההומאני שנמצא הוא דם, אין להוציא מכלל אפשרות כי מדובר בחומר גוף אחר (לרבות הפרשות), אין משמעות לקיומו של ממצא כזה בנעלי הנאשם, כך לא ברור מתי דבק ממצא זה לנעל, יכול וחודשים טרם הרצח ויכול אף בימים שאחריו.

(עוד נחזור ונזכיר כי גם לאחר הרצח עבד הנאשם בנעליים אלה ובעבודה מסוג זהה אצל ראובן ג'נאח, ראה עדותו בעמ' 302 לפרוטוקול).

(7) בדיקת החתך בחולצת המנוחה:

לסיכום פרק זה נציין את הד.נ.א שנמצא בחתך בחולצת המנוחה.באזור החתך בחולצה, מצאה ד"ר פרוינד, ד.נ.א ממקור זכרי ברמה גבולית (ת/695, עמ' 19-20). לאור העובדה, כי המעבדה לא הצליחה להפיק פרופיל גנטי, הדגימה נשלחה למעבדה בארה"ב.

המעבדה בארה"ב הגישה חוות דעת (נ/325), אשר נערכה ביום 06.03.07. כפי חוות הדעת, המוצג הכיל תערובת ד.נ.א, חלקו ברמה גבוהה וחלקו ברמה נמוכה. לעניין הד.נ.א ברמה הגבוההנקבע, כי הוא מכיל תערובת גנטית של 3 זכרים לפחות כאשר הנאשם אינו נמנה על שלושה אלה. לגבי ד.נ.א ברמה נמוכה, לא נקבע ממצא חיובי כלשהו – לא ניתן לדעת האם הנאשם נוטל חלק בתערובת זו.

כאמור, לאור ממצאי הבדיקה אשר לא קבעה ממצא חיובי באשר לנאשם, הרי שאין בה נפקות. כזכור, כוחה של ראיה הוא בהימצאה ולא בהעדרה, לא ניתן לדעת האם שלושת הזכרים המרכיבים את תערובת הד.נ.א קשורים באופן כלשהו לרצח (ודי אם נזכיר את ישיבת המנוחה עם חבריה בפרגולה ובוודאי בכיתתה וכו'), ייתכן כי תערובת גנטית זו היתה מצויה בחולצת המנוחה לפני הרצח אחרת, וללא כל קשר אליו.

ט"ו.חוות דעתו של אלכס פלג:

חוות הדעת המרכזית עליה נסמכה ההגנה להוכחת הטענה כי הנאשם איננו מעורב במיוחס לו, היא חוות דעתו של אלכס פלג (להלן: "פלג") (נ/185). העד כיהן בעברו כראש המעבדה הניידת לזיהוי פלילי בתל אביב (לפני כ – 20 שנה).

(1) ממצאי חוות הדעת:

לעניין השחזור (ראה עמ' 8-4 לנ/185) -

לדעתו, סרט השחזור ממחיש כי חלקיו עומדים בסתירה לכלל נסיבות הרצח. החתך בפרק ידה השמאלית של המנוחה, אינו מוזכר במהלך השחזור וייתכן כי הנאשם לא ידע על קיומו.

האופן בו מדגים הנאשם את הדקירות בשעת הרצח, אינו תואם לתיאור הפתולוגי, שני החתכים החופפים אשר נמצאו בצווארה אינם ניתנים לביצוע בזווית ובאופן ביצוע הדקירה.

הנאשם בשחזור לא הוסיף כל פיסת מידע אשר לא היתה ידועה לחוקרים. ייתכן והנאשם שיחזר רצח אשר נסיבותיו ידועות לו מתוך ששת ימי החקירה שקדמו לו.

אופן יציאת הנאשם מן התא עומד בניגוד לממצאי הזירה. הרוצח חמק מן התא כשהוא משאיר עקבותיו על האסלה, מכסה הניאגרה והקיר המפריד, עקבות אלה אינן של הנאשם.

השחזור לא מעניק הסבר לכתמי המריחות על קירות השירותים.

בתחתית מושב האסלה לא נמצאו כתמי דם, דבר המעיד על כך שהיה מורד, הדבר עומד בניגוד לקביעת רפ"ק ינאי עוזיאל לפיה מושב האסלה היה מורם.

השחזור לא נתן הסבר לעובדת הימצאות נייר טואלט בקרקעית האסלה ועל הרצפה מימין.

על נעל המנוחה ניתן להבחין במריחת דם שנוצרה כאשר רגלה חפפה לרצפה המוכתמת בדם, ממצא זה של חפיפה לא קיבל ביטוי בשחזור.

לעניין עקבות הנעליים (ראה עמ' 10-9 לנ/185):

חוות הדעת קובעת כי:

"אימות הכתמים השונים שבין חזית המכנס ונעלי הנאשם מצליחים להגיע לרמת התאמה יותר בדמיונו (המשלים) של המביט- מאשר במציאות המשוחזרת המונחת מולו".

נקבע, כי בהתאם למרחץ הדמים שהתרחש בתא, הסבירות כי לא יימצא כתם דם על מכנס המנוחה שואפת לאפס.

בנוסף, בהתחשב בשלולית הדם שנמצאה על הרצפה, קשה להבין את ההטבעה החלשה של העקבות על מכנסי המנוחה. כמו כן, לא נמצאו עקבות מחוץ לתא, המעידות על קפיצת הנאשם מחוץ לתא או בתא עצמו.

לעניין הבדיקות המדעיות (ראה עמ' 11, לנ/185):

חוות הדעת תמהה על כך, כי טביעת אצבעו של הנאשם וכן דגימת ד.נ.א שלו לא נמצאו בזירה.

לעניין סוג כלי הרצח (עמ' 12-11, לנ/185):

בפצע החתך מתחת לשפתיה של המנוחה ניתן להבחין בסימנים לפיהם להב הסכין משונן ולא חד.

בסיום חוות הדעת מזכיר פלג את ממצאי הנתיחה ולפיהם כיס השתן ריק, פלג מביע תמיהה אודות סיבת הליכת המנוחה לשירותים.

(2) מקצועיות חוות הדעת - פלג:

ככלל, עדות מומחה יכולה להיות בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאומנות או שבידיעה מקצועית (ראה סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971; תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984).

התחומים, אפוא, נרחבים ואולי אף ללא מגבלה לבד מהכלל הבסיסי: הנושא עליו מעיד המומחה צריך להיות כזה, שהכשירות לחוות עליו את דעת המומחה נרכשה בהתמחות מיוחדת, בלימודים או בניסיון מעשי (ראה א' הרנון, דיני ראיות,המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי סאקר, כרך ב, 294-295, תשל"ז).

ההנחה היא, כי שמיעת עדות כזו מפי מומחה, עשויה לסייע ולעזור לביהמ"ש לגבש מסקנתו, אין טעם לשמוע את העדות אם בחוות הדעת אין כדי לעזור לביהמ"ש, ועדות כזו לא תורשה (ראה ע"פ 495/69 דן עומר נ' מדינת ישראל פ"ד כד(1) 408 ,עמ' 413-412 (1970)):

בענייננו, כשירותו של פלג למתן חוות דעת מעין אלו אינה נובעת מהשכלה אקדמאית (תאריו האקדמאיים הינם במדעי החברה ובמחשבת ישראל), מידע אשר פלג נמנעמלציין בפרטי השכלתו (ראה נ/185, בעמ' 1 ; ועדותו בעמ' 1382 לפרוטוקול).

פלג סיים את עבודתו במז"פ בשנת 1999, כאשר את תפקידו כראש המעבדה הניידת סיים בשנת 1983ואת תפקידו כחוקר במפלג חקירות פנים סיים בשנת 1987. פלג אישר כי לאחר שנת 1986 לאנכח כלל בזירות רצח במסגרת עבודתו, נכח במספר זירות בודדות מתוך יוזמה אישית אך לא בתפקיד מקצועי (עמ' 1382 לפרוטוקול).

פלג לא עוסק בתחום ניתוח זירות עבירה, למעלה משני עשורים.

ברי, תחום המדע הפורנזי הינו תחום דינאמי ומתפתח (כך למשל, בדיקות ד.נ.א לא היו קיימות אותה עת), היותו של פלג מחוץ למעגל המקצועי תקופה כה ממושכת, פוגמת עקרונית במומחיותו. אף אם נחשף העד להתפתחויות בתחום כטענתו, מדובר על חשיפה וולונטרית ואכן בפרטי השכלתו לא נראה כי השתלם מקצועיתבתחומי זירות עבירה או נושאים פורנזיים אחרים (ראה עמ' 1383 לפרוטוקול; וכן עמ' 1 לנ/185).

יכול ולא הייתי נזקק לכך אלמלא, הלכה למעשה, נפקות האמור לעיל ניכרת בחוות דעתו, העד לוקה הן מבחינה מקצועית והן במישור אמינותו כמומחה -

ראשית, נראה כי פלג הסיג את גבולו של ביהמ"ש וברגל גסה. כך למשל, הגדיר במוכתר "חוות דעתו" את בדיקתו הנדרשת באופן הבא:

"האם השחזור המוסרט בו השתתף הנאשם מצליח להוכיח ללא ספק את מעורבות הנאשם בביצוע המיוחס לו?" (סעיף 3.2, לנ/185).

מומחה הניגש לכתיבת חוות דעת בהנחה, כי עליו לחרוץ קביעתו בנדון זה, לוקה בהבנת הצורך אשר לשמו נשכרו שירותיו המקצועיים ומסיג את גבול הערכאה השיפוטית.

פלג העיד כי ייתכן והסעיף לא נוסח כראוי (עמ' 1384 לפרוטוקול), אולם אין מדובר בשאלה סמנטית.

על מומחה לקבוע מדעית קביעות מקצועיות ולא אחרת; ואחר, לחוות דעתו ולהסיק מסקנות על סמך הקביעות הללו.

פלג לא היסס להודות, כי טרם(!) ניגש למלאכת כתיבת חוות דעתו, השורה התחתונה הייתה ידועה לו (ראה עמ' 1384 לפרוטוקול, ש' 23) (לא פחות!), עובדה המעיבה קשות על אמינות חוות הדעת.

כן נחשפה העובדה, כי גיבש את מסקנותיו טרםעיון בחומר הראיות!

פלג העיד כי קיבל את חומר החקירה מידי ההגנה באמצע שנת 2007 (ראה ע' 1393 לפרוטוקול, ש' 23-28). עם זאת, כבר ביום 25.12.06, התראיין לכלי התקשורת בנדון, הביע תרעומת על עבודת המשטרה וקבע:

"לא נשמע לי סביר שאדם שיחזר את המעשה, אבל לא הצליח להוביל את החוקרים לכלי שבו הוא השתמש כדי לרצוח" (ת/ 734, ראיון אשר התפרסם באתר "וואלה" ביום 25.12.06).

פלג בעדותו בפנינו אישר:

"היו פרסומים שנחשפתי אליהם, נחשפתי לפרסומים בעיתונות ובטלויזיה" (עמ' 1395 לפרוטוקול, ש' 6).

והוסיף:

"ת: המשטרה פרסמה כל מיני ממצאים, אני לא ראיתי שום ראיה שקושרת אותו

ש: זה נראה לך רציני? אתה איש משטרה לשעבר, על סמך תקשורת אתה קובע עמדה

ת: לא קבעתי עמדה

ש: ופנית גם למשפחת המנוחה ואמרת להם מה דעתך עוד לפני שראית את הראיות

ת: נכון, על סמך מה שפורסם" (ראה עמ' 1396, ש' 29 ועד עמ' 1396, ש' 4).

אמירות אלה עומדות לעד לרועץ.

לא יעלה על הדעת, כי מומחה מקצועי יגיע למסקנה כי המשטרה טעתה בזיהוי מבצע רצח, שעה שכלל אינומכיר את חומר הראיות (ופלג העיד מפורשות, כי לא נחשף כלללחומר מחקירות הנאשם, ראה עמ' 1407 לפרוטוקול), את החומר מההגנה קיבל רק באמצע 2007 (ע' 1393 לפרוטוקול).

(במוסגר, ייתכן כי אם היה נחשף העד לחקירותיו של הנאשם במשטרה, לא היה תמה על העובדה כי הנאשם לא הוביל לכלי הרצח שכן דאג להשמידו, כפי דבריו ב - ת/27, בעמ' 13).

ניכר כי מדובר בעד מגמתי, מוטה, אשר סימן את המטרה ולאחריה ירה את החץ.

אם לא די בזאת, כמנהג, העד נוהג לחוות דעתו על עניינים שאינםבתחום מומחיותו.

בעדותו, העד נשאר אדיש שעה שעומת עם פסקי דין המותחים עליו ועל חוות דעתו ביקורת בוטה. כך למשל, הוזכרה ביקורת השופטים בתפ"ח (ת"א) 1203/01 מדינת ישראל נ' זכריה עמרם,(לא פורסם, 16.01.03) שם נקבע כי העד פלג, העניק חוות דעת בנושא מקצועי שאינו במומחיותו. בפסה"ד נמתחה ביקורת על אי בחינתכל החומר הרלוונטי ע"י פלג, בלבולבין עובדות למסקנות, חוסר מהימנותבעדותו ומגמתיותבקביעותיו (ראה פסקאות 35,82, 22-23 לפסה"ד).

כן הוזכרו פסקי דין רביםהמותחים ביקורת על העובדה, כי נתן חוות דעת בנושאים מקצועיים שאינםבתחום הבנתו, כגון תחום הרפואה המשפטית (ת"פ (ת"א) 1002/01 מדינת ישראל נ' אואניניו שלמה, ת/730), תחום השוואת צמיגים (ת"פ (ת"א) 3465/02 מדינת ישראל נ' אלפיה שלמה, ת/731).

ב"כ המאשימה הציגה שורה ארוכה של פסקי דין המבקרים את התנהלות פלג, כך למשל בת.ד (פ"ת) 2273/05 מדינת ישראל נ' עמר(לא פורסם, 29.01.07), קבע ביהמ"ש כי פלג קבע קביעות נחרצות וגורפות מבלי שעשה ניסיון לבחון את מכלול חומר החקירה.

התנהלות העד שיטתית ושטחית, גם בפנינו.

בעדותו בפנינו טען פלג, כי הביקורת המקצועית עליו החלה לאחר שעזב את עבודתו במשטרה והוא "מתחיל להתרגל אליה" (ע' 1387, 1396 לפרוטוקול). בנדון זה אעיר, כי מוטב כי העד ייטול קורה מבין עיניו, יבחן את הסיבה שבעטייה הוטחה בו הביקורת השיפוטית, תחת הטלת דופי בשופטים הרבים המבקרים את עבודתו.

מה לקביעות בביהמ"שפעם אחר פעם בדבר רדידות עבודתו ולעזיבתו את עבודתו במשטרה?

פלג אף אינו נמנע מעריכת ניסויים מופרכים לשם אימות מסקנותיו, כך למשל בת"פ (נצ) 1014/02 מדינת ישראל נ' מזראיב מונדר(ת/732), תיאר ביהמ"ש ניסוי מפוקפק שערך פלג לשם חיזוק הטענה כי אשה אשר הושלכה מהחלון במהלך עימות עם בעלה, קפצה מרצונה. פלג השליך מהחלון בובה במשקל 12 ק"ג (!) על מנת להוכיח כי במקרה כזה תיפגע בראשה ולא ברגליה. פלג ניסה לטעון, כי לשאלת משקל העצם הנופל אין השפעה על תוצאת הנפילה והפציעה.

גם בעניינו, פלג לא טמן ידו בצלחת;

כך למשל, היה שותף לניסוי שערך מר סדובסקי בנוכחות ב"כ הנאשם. בניסוי זה ביקש סדובסקי לחזק את טענתו, כי המנוחה לא נרצחה בתא השירותים אלא מחוצה לו, באמצעות שפיכת שלושה ליטרים של מיץ אדום ממותק האמור לדמות דם אדם (!) ובחינת זרימת הנוזל.

העד אישר כי גם לשיטתו, המנוחה נרצחה דווקא בתא בושיחזר הנאשם את הרצח ולא מחוצה לו (ע' 1412 לפרוטוקול), ניסה לטשטש חלקו בניסוי המביך, אולם במהלך חקירתו הוקרנה הקלטת המתעדת את הניסוי ומציגה את פלג גורף במגב את "הדם" המדומה.

נוכחותו של פלג, סגן ניצב בדימוס, ראש מעבדה ניידת לזיהוי פלילי בעברו, בניסוי מעין זה אומרת דרשני. אף אם העד לא הסכים לממצאי "הניסוי", אין לקבל את העובדה כי נכח בו מבלי שטרח להעיר את תשומת לב העוסקים במלאכה למופרכות ההשוואה בין נוזל, מיץ ממותק, לבין סמיכות דם אדם.

די במתואר לעיל לחיזוק החשש, כי מדובר ב"שכיר חרב", אשר קבע בטרםראה ראיה ובדל ראיה עמדה חד משמעית, נוהג בחוסר אובייקטיביות ובמופגן חותר למסקנת ההגנה מבלי לבצע מלאכתו כראוי. מרבית מסקנות חוות הדעת הן מסקנות הנוגעות לנושאי מומחיות גרידא, מומחיות שאיננהמנת חלקו, מסקנות נחפזות, נחרצות, ללא הכרת החומר הרלוונטי כולו, לפיכך מחריג פלג עצמו מגדר האובייקטיביות הנדרש.

על אף האמור, בשל הנפח המרכזי שהעניקה ההגנה לחוות הדעת בסיכומיה, לא אייתר דיון מקוצר בטענות פלג לגופן;

(3) הכרעה במסקנות חוות הדעת:

א. השחזור:

ראשית, אציין כי מסקנותיו של פלג לעניין השחזור, גובשו באופן לקוי.

כך למשל העיד, כי ראה את תמליל השחזור במשרדי ב"כ הנאשם, ראה את סצנת השחזור בליווי כתוביות אשר הכין מר חיים סדובסקי והסתמךעל כתוביות אלה. כאשר נשאל, כיצד ידע אם התמליל תואם לכתוביות סדובסקי ענה:

"ת: לא יודע, אני מניח

ש: על סמך מה אתה מניח

ת: כשאני צופה בשחזור, יש הגיוןרב מה שאני רואה לבין מה שנאמר, כמו שאני רואה סרט" (עמ' 1407 לפרוטוקול, ש' 9 ואילך).

אין להכביר מילים.

העד אינו דובר רוסית ומחליט על סמך "הגיון", כי כתוביות סדובסקי תואמותלתמליל אותו ראה במשרדי ההגנה, תמליל אשר לאהיה מונח בפניו.

פלג אשר קבע בחוות דעתו, כי ייתכן והנאשם שיחזר רצח מאחר ונסיבות הרצח ידועות לו מתוך ששת ימי החקירה שקדמו לשחזור, הודה כי כלל לא נחשףלחקירות הנאשם (ראה ע' 1407 לפרוטוקול).

בחקירתו הראשית פקפק פלג בנכונות השחזור, כיוון ש - 5-10 דקות לפני היציאה לשחזור, החוקר הצביע לנאשם עם סכין על גרונו (ראה ע' 1377 לפרוטוקול). העד אישר כי ראה תמונה זו "ממקבץ" תמונות שהכיןסדובסקי. התמונה הוגשה (ת/742), דא עקא, בתמונה נראה יורם אזולאי כשהוא מצביע על צווארו, אזולאי לא החזיק סכין ואף התברר, כי תמונה זו צולמה כ- 5 שעות לפני היציאה לשחזור (ראה עמ' 1408 לפרוטוקול).

פלג מאשר, כי ייתכן והתמונה צולמה כ-5 שעות לפני השחזור ולא דקות מעטות לפניו וכי ייתכן וטעה (עמוד 1408 שורה 19 לפרוטוקול).

אין לקבל מציאות בה מומחה לא דק פורתא, בלשון המעטה, בזמנים, תוך ביסוס מסקנתו על תמונה אשר בצורה פשוטה ניתן לראות כי איננהמשקפת את קביעתו (יודגש, אזולאי לאאוחז סכין בתמונה הרלוונטית).

הנאשם חוזר בו מהאמירה כי לא נחשף כלל לחקירות הנאשם, במהלך החקירה הנגדית "נזכר"לפתע כי צפה במקצת קטעי החקירה בהם הנאשם משחזר את הרצח, לדבריו סדובסקי הראהלו "לקט"של החלקים הרלוונטיים מבחינתו (ע' 1409 לפרוטקול). העד ממשיך ומציין כי לא טרח - נחשף לעדות עורך השחזור שקלאר או לעדות הפתולוג ד"ר זייצב (ע' 1410-1411 לפרוטוקול), אולם לא נמנע מקביעה כי השחזור דומה "לביום" וכי ממצאי הנתיחה אינם מתיישבים עם מסקנתו (כך, קביעה של מי שבוודאי אינו מומחה מול קביעת ד"ר זייצב ומומחיותו).

בחוות דעתו קובע פלג, כי החתך בשורש כף ידה של המנוחה נגרם ככל הנראה לאחר מותה ואינו מוזכר במהלך השחזור. פלג הודה, כי לא קראאת פרוטוקול עדות הפתולוג זייצב, אשר העיד כי אין לשלול, כי חתך זה הינו פצע הגנהשנעשה לאחר הפציעה שהביאה למותה, לטענתו:

"החתך הזה על היד לא נראה ליכפצע הגנה"(עמוד 1414 לפרוטוקול, שורה 21).

(לא נראה לי? מומחה?!)

אין ליתן עדיפות למסקנת פלג.

לעד איןכל נסיון או הסמכה מתחום הרפואה המשפטית. אם לא די בזאת, גם אם מדובר בחתך אשר נעשה לאחר מות המנוחה (כאמור, אפשרות אשר לא ניתן לשלול), הרי שהעדר אזכור החתך בשחזור, אינו מעיד דווקא על העובדה כי הנאשם לא היה מודע לפרט זה.

ספק רב אם שיחזור כלשהו יכיל את כל פרטי הפשע ובמדויק. אין מדובר בשחזור בו פרטים שנמסרואינם תואמים לזירה, עסקינן בטענות לפיהן בשחזור חסרים נושאים אשר לא נמסרוונגרעו ממנו.

כך למשל, טוען הסנגור כי השחזור אינו נותן ביטוי לפגיעות בראש המנוחה – שבעה מוקדי דימום בקודקודה (ראה סעיף 8 לחוות דעת זייצב, ת/11), אולם בכך אין ממש. ראשית, הסנגור לא טרח לחקור את הפתולוג בעניין זה, כלל לא הובהר מקור מוקדי דימום אלו, מתי והיכן נגרמו (ראה למשל, דברי הנאשם כי המנוחה נפלה לצד "...שקעה כך נפגעה מהאסלה"(ת/22, קלטת 2, עמ' 3-2)). לזאת אוסיף את האמור – אי שחזור בו אין דיוק באשר לכל פרט ורגע מהליך הרצח, הינו אנושי והגיוני.

ייתכן כי פגיעות אלו נגרמו במהלך המאבק, במהלך נפילה של המנוחה או בכל דרך אחרת, משאין מדובר בממצא יוצא דופן ובהעדרחקירת הפתולוג בעניין, נחה דעתי בעניין זה.

מסת פרטי השחזור (וראה באריכות בדיון בפרק השחזור בהכרעת הדין), איננה עולה בקנה אחד עם חשש פלג, כי שיחזור הנאשם אינו תואם לנסיבות הרצח.

לעניין זה יפה מסקנת ביהמ"ש בע"פ 408/79 אבו עמרה נ' מ"י, פ"ד לד(2) 272, 279 (1980) (להלן: "פס"ד אבו עמרה"):

"כאשר השותפות לרצח עולה, למשל, לא רק מן ההודאה אלא גם מןהשחזור, ממנו נובע כי הנאשם היה מסוגל להביא את אנשי המשטרה למקום ביצוע הרצח ... רשאי בית-המשפט להסתמך על ההודאה בדבר שותפות לרצח העולה ממנה, גם אם מסתבר כי פרט זה או אחר בדבר צורת הביצועאו ההתנהגות לפני או אחרי המעשה, איננו בגדר הנושאים אשר בהם ניתן לקבוע ממצא שהוא נעלה מכל ספק".

אפנה ליתר טענות העד הנוגעות לשחזור -

בסעיף 4.5 לנ/185, מציין פלג, כי בשחזור חסר ההסבר לסיבת היווצרותם של כל כתמי המריחות על קירות השירותים, לביסוס מסקנתו צרף את התמונה 49 לת/1, בה נראה קיר התא הגובל בתא השירותים הראשון (הקיר המערבי).

ואכן, העד עוזיאל מציין בעדותו:

"ש.מסקנת חוות הדעת שלך היא הסקה על פי ממצאי הזירה שעל פי התזות הדם על הקיר המערבי הסמוך למזוזת דלת הכניסה בתא מס' 2 בסבירות גבוהה מאוד שהמנוחה נחתכה בהיותה בעמידה סמוך לקיר, איך הגעת לממצא הזה

ת.הגעתי לממצא הזה על סמך תצלומים מ – 49 – 53, כאשר תצלום 52 הוא התצלום שמכוון אותנו ומראה לנו את התזות הדם הסמוכות למזוזה המערבית, על פי התצורה של התזות הדם הללו, אנו מסיקים שהמנוחה עמדה כאשר בעצם פניה מול ההתזות הללו וזו התנוחה שלה והיא צריכה לעמוד די קרוב לאותו מישור של מזוזת הדלת, פחות או יותר, צריך לזכור, כאשר אנו אומרים עמידה, כל המצב שם זה מצב של תנועה, יכולה להיות עמידה במנח מסויים לאחור, זו אינה עמידה יציבה, יש שם תנועה" (עמ' 354 לפרוטוקול, ש' 21 –עמ' 355, ש' 2).

בהמשך הסביר:

"ש.תסביר לנו מה ההבדל בין סוגי הכתמים השונים ,איך זה נגרם, התזה, מריחה ונזילה

ת.כפי שאמרתי, צריך להבין, כתמי הדם , צורת כתמי הדם נחלקות לשתיקבוצות עיקריות, ההתזות והקבוצה שאינה התזות, בתצלום שרואים בצילום 52, הוא תצלום שמבטא התזות כאשר נוצר דפוס כזה הוא דפוס שמצריך אנרגיהעל מנת שיווצר, בעצם הנפה של כלי, בעצם חתך מסוים יוצר אנרגיה שהוא זה שגורם להתזות שאותם אנו רואים

...

לפעמים דימום עורקי שנחתך נראה פולסים ובקבוצה השניה זה בעצם כתמי דם שנוצרים שהם פסיביים, למשל האדם כבר מוכתם בדם, אז הוא מעביר את הדם שיש על כף היד, הבגד, הוא מעביר ומורח אותו על הקירות, צריך מגע..." (עמ' 355 לפרוטוקול, ש' 27- עמ' 356, ש' 6).

ועוד:

"יש כאן תמונה מאוד ברורה, יש תמונה של מריחה ולאחר מכן יש התזות על המריחה ולאחר מכן ההתזות האלה נמרחות גם, ויש תנועה דינמית בתא"(עמ' 373 לפרוטוקול ש 1-2).

משמע, ההתזות על הקיר נובעות מעמידת המנוחה בסמוך לקיר זה. מאחר ואיןמדובר בעמידה סטטית ובמהלך האקט האלים המנוחה התנגדה(כפי שמלמדים גם פצעי ההגנה), ולאור הסבר עוזיאל כי מריחות נוצרות ממגע, הרי שתצורת הדם על הקיר המערבי מוסברת.

מסקנת הסנגור בסיכומיו, לפיה ההתזות והמריחות מלמדות כי הרוצח שהה זמן ניכר בתא, שגויה ובלתי מבוססת. אין מדובר במריחות שמקורן בתזוזת הרוצח אלא מריחות שנגרמו מהתנועתיות שבתא – המאבק בין השניים (ומדובר בתא צר מידות).

יוזכר, כי בשחזור הנאשם ממקם את השוטרת המדמה את המנוחה כאשר פניה לקיר, אל תא מס' 1 (המערבי), מקפידעל העמדה נכונה ואף מתקןאת עמידתה (ראה ת/26, זמן 15:00-16:10).

בנסיבות אלה, תמיהת פלג אין בה ממש.

בסעיף 4.9 לנ/185, מציין פלג כי בקצה הבולט של נעל שמאל וכן במרבית השטח הגלוי של השרוך, ניתן להבחין בכתם דם שנוצר כאשר נעל המנוחה חפפה לרצפה המוכתמת. לדידו, ממצא זה של כריעה לא קיבל ביטוי במהלך השחזור.

איני מוצא ממש בטענת העד, שעה ואין ספק כי המנוחה הוזזה ממקומה.

גם כאן, ראה עדות עוזיאל לפיו:

"ת.אני לא יכול להגיד את התנוחה, אני יכול להגיד שהשלולית בצידה השמאלי של האסלה, כאשר מתסכלים מכיוון דלת הכניסה לאסלה, יכולה להתאים למנח הגופה כפי שאנו ראינו, לעומת זה השלולית שנמצאת מצידה הימני של האסלה, מעוררת עבורינו איזה שהיא תמיהה, זה לאמסתדר כל כך, אלא אם היה שם זווית נאמר הרצפה לא הייתה מפולסת בצורה כזו, שהדם זרם לכיוון הזה, שוב פעם, אם ממשיכים בניתוח התצלום, תנוחת הגופה גם איננה מתאימה למריחותשאנו רואים בבסיס האסלה עד לשפת האסלה כי אנו רואים את זה בתצלום 11, 12, רואים את המנוחה כיצד היא יושבת, רגליה פשוטות קדימה וזה לא יכול היה להיגרם בתנוחה הזו

ש.היא הגיעה לתנוחה הזו אחרי האקט האלים

ת.כן, כפי שרואים בתמונות 11, 12, לאחרהאקט האלים"(עמ' 356 לפרוטוקול, ש' 28 – עמ' 357, ש' 7).

משמע, הגופה הונחה על מכסה האסלה לאחר הרצח. ייתכן כי בעת גרירת הגופה והנחתה, קצות נעליה באו במגע עם שלוליות הדם שבזירה.

במהלך השחזור, שוטרת צעירה דימתה את המנוחה. בשחזור ככלל ובפרט בענייננו, המדמֶה את הקורבן אינו נוטל חלק אקטיבי בשחזור. אין לצפות כי השוטרת תדמה מאבק, תנועה והתמוטטות ואח"כ יניח הנאשם את השוטרת המדגימה בתנוחה המתאימה כפי ביצועו בעת הרצח.

מסקנות פלג הנובעות מאי שיחזור ברזולוציה מושלמת ומקסימאלית, אין בהן ממש.

בכך יש אף מענה לקביעת פלג בס' 4.7 לחוות דעתו, לפיו השחזור חסר הסבר להימצאותם של כתמי הדם על עמוד האסלה. כאמור וכמפורט בהסבר עוזיאל, דווקא ממריחות אלה למדים כי הגופה הוזזה ממקומה, ככל הנראה המנוחה הונחה בתחילה כשהיא נוגעת ברגל האסלה והוזזה ממקומה לאחר מכן (ע' 357 לפרוטוקול, ש' 14 והסברו הקודם לכך).

אף קביעתו, כי נייר הטואלט שנמצא בקרקעית האסלה לא הוזכר בשחזור ועל כן פוגם באמינותו, שגויה. לא ניתן לשלול את האפשרות, כי ניירות אלו שהו בקרקעית האסלה טרם הרצח והוכתמו במהלכו ויאמר בשנית, אין לשלול כי הנאשם אכן השתמש בנייר לניקוי הזירה, ידיו, נעליו או כל אפשרות אחרת ובחר לא לציין פרט זה בשחזור.

מכאן ועד לקביעת פלג – הדרך ארוכה ביותר.

בסעיף 4.6 לנ/185, טוען פלג כי בזמן הרצח, מושב האסלה היה מורד, לטענתו: "מוזר מדוע אין תמונה אחת בודדת המנציחה מצב זה". הטענה בלתי מובנת, גופת המנוחה נמצאה והונצחה כשהיא שרועה על מכסה האסלה המורד (ראה תמונות 11 - 12 לת/1).

לגופם של דברים, פלג מסיק כי מושב האסלה היה מורד כיוון שעל תחתיתו אין כתמי דם, לעומתו מציין איש המעבדה הניידת עוזיאל, כי בשל ההתזות שרואים על המושב עצמו, הרי שבשעת ביצוע הרצח היה המושב מורם (עדותו בעמ' 357 לפרוטוקול).

אכן, מעיון בתמונות הרלוונטיות (61-63, לת/1) נראה כי קיימות התזות בחלקו הפנימי של מכסההאסלה ולא בחלקו הפנימי של המושב, משמע אכן היה מורד, מבלי להכריע בין הגרסאות הסותרות, הרי שאין משמעות לממצא זה שעה שאין חולק כי מכסה האסלה (ואולי אף המושב) הורד לאחר הרצח ועליו הונחה גופת המנוחה.

לסיום עניין השחזור אוסיף, קביעת פלג בסעיף 4.4 לת/185, לפיה "במהלך השחזור לא נוספה שום פיסת מידע שלא הייתה ידועה לחוקרים", שגויה אף היא.

הנאשם הדגים טיפוס על מכסה האסלה, שעה שטרםנודע לחוקרים על קיום עקבת נעליו (כקביעת שור, ראה שם בהרחבה) על מכנסי המנוחה. בפועל, המנוחה נמצאה על האסלה, כאשר רגליה בתנוחה התואמת(!) את מיקום העקבה על מכנסיה בהשוואה לדריכת הנאשם ביציאתו מהתא.

(4) עקבות נעלי הנאשם:

עניין התאמת נעלי הנאשם לעקבות אשר הוטבעו על גבי מכנס המנוחה הינו עניין מקצועי גרידא. בין תחום השוואת עקבות לבין פלג אין דבר וחצי דבר ואף העד עצמו אינו מתיימר לטעון כן.

לא ברור מאין שואב פלג את היהירות לקבוע, כי ההתאמה שקבע שור לעניין טביעת נעלו של הנאשם על מכנסי המנוחה נמצאת:

"בדמיונו (המשלים) של המביט מאשר במציאות המשוחזרת המונחת מולו.. ניתן להניח שללא "הנעלים" שהוגדרו כנעליו של רומן זדורוב, לא ניתן היה להגיע להתאמה זו, אפילו לא בפאן הסוגי" (ראה קביעתו בע' 9, לנ/185).

פלג אשר מעולם לא עסק, ולו במעט, בתחום השוואת עקבות נעליים, מרשה לעצמו להטיל דופי במסקנות הנובעות ממאות שעות עבודה מקצועית אשר השקיע מומחה בעל שם עולמי, מומחה אשר ערך מאות ואולי אלפי חוות דעת משפטיות בנושאי עקבות נעליים (ראה עדות שור, בע' 469 לפרוטוקול).

קביעת פלג, כי ההתאמה שנמצאה בין העקבה לבין נעל הנאשם, מקורה בדמיון המביט וכי קביעה זו נעשתה במכוון לאור העובדה כי מדובר בנעלי הנאשם, אין מקומה בחוות דעת אשר עניינה תחומים שבמומחיות.

(מעבר לעובדה, שהמומחה קופר דווקא מסכים כי אין מדובר בקביעה מופרכת).

פלג בעדותו לא שלל את העובדה, כי לא נמצאו עקבות נחיתתו של הנאשם לאחר שקפץ מתא השירותים, מאחר והרצפה נוקתה(ע' 1422 לפרוטוקול).

כן יש לדחות את הטענה, כי אופן יציאת הנאשם מתא השירותים עומד בניגוד גמור לממצאי הזירה המעידים על רישום עקבות נעלי הרוצח על האסלה, הניאגרה והקיר המפריד. כמורחב וכמבואר ונוכח טביעת הנעל שנמצאה על גופת המנוחה, לא ברור מדוע משייך פלג עקבות אלה לעקבות הרוצח דווקא. כזכור, לא ניתן לשלול כי מדובר בעקבות אשר הוטבעו לאחר הרצח וְנֹוכָח האנשים הרבים שנכחו בזירה.

פלג עצמו לא שלל אפשרות זו:

"ש: הגענו למסקנה שאתה לא יכול לשלול שאדם אחר נכנס אחרי חמש או עשר דקות

ת: זאת אפשרות. הדם זב על העקבה

ש: אתה יודע כמה זמן הדם המשיך לזוב?

ת: לא, אני לא יודע" (עמ' 1418, ש' 29 עד 1419, ש' 3).

(5) הבדיקות המדעיות:

נראה כי דיון בעניין סעיף 4.15 לחוות הדעת (נ/185), התייתר. פלג תמה על העובדה, כי השערות שנמצאו ביד המנוחה לא תאמו לשיער הנאשם, בחקירתו הנגדית הודה כי לא ידעכי שערות אלה נמצאו תואמות לשיער המנוחה(ראה עדות פלג בע' 1423 לפרוטוקול; וראה בהרחבה ממצאי הבדיקה בפרק הראיות הפורנזיותלהכרעת הדין).

גם לעניין אי מציאת טביעות אצבעות של הנאשם בזירה, ראה בהרחבה בפרק האמור.

בנדון זה אזכיר את שקבעתי בפרק זה, גם אם נותרו מעט שאלות מסוימות ללא פתרון, הנה אף באלה, בכור הנסיון המדעי ובמגבלותיו, אין כדי לקבוע "ממצאים" כמר פלג, שעה שפלג עצמו הכיר בעובדה הפשוטה כי אי מציאת ממצאים מדעיים אין פירושו העדרם (עמ' 1425 לפרוטוקול).

(6) סוג כלי הרצח:

פלג קבע, כי בחתך מתחת לשפתיה של המנוחה ניתן להבחין בסימנים לפיהם להב הסכין משונן ולא חד. אין להרבות בסתירת טענתו, לעד אין כל ידעברפואה משפטית, לפיכך הוא נעדר יכולת לקבוע קביעה מעין זו.

(ראה מול זאת, ד"ר זייצב, ת/11 וחוות הדעת המשלימה, ת/665).

סיכומו של פרק זה, הסקת מסקנות המומחה לעולם אינה באה במקום מסקנותיו של ביהמ"ש. מלאכת הסקת המסקנות החורצת את דין השאלות אשר במחלוקת מופקדת בידי ביהמ"ש אשר ייעזר ויכריע גם בחוות דעת מומחים (י' קדמי, על הראיות,חלק שני, עמ' 755 (2009).

אם על בסיס עובדות הזירה והחקירה, יכול ביהמ"ש להסיק מסקנתו ללא עזרה, חוות דעתו של המומחה איננה נחוצה ואף מקשה על מלאכתו.

מומחה נועד לשמש ידו הארוכה של בית המשפט, חוות דעת מומחה הינה כלי עזר האמור להיות מדעי – אובייקטיבי ולא אחרת.

בסופו של יום, ההכרעה מונחת בכל מקרה לפתחו של בית המשפט.

כאן, המוכתר ע"י מר פלג כ"חוות דעת" הינו למרבה הצער, התיימרות חסרת בסיס.

בענייננו, חוות דעתו של פלג הינה מגמתית, מוטה, רדודה, יהירה, רצופת מסקנות שאינן בתחום מומחיותו, גולשת ומכריעה את הדין ומהווה ניסיון לדחוק את רגלי בית המשפט.

להתנהלות זו יש להוסיף את הליקויים הבסיסיים הטמונים בעדות העד: אי הכרת כל חומר הראיות הרלוונטי, חריצת דין טרם בחינת החומר, השתתפות בניסויים מופרכים, ערבוב בין עובדות ומסקנות ודחיית טענותיו לגופן, בכדי הנחת חוות דעתו בקרן זווית מבלי ליתן לה משקל.

ט"ז. ידיעת פרטים מוכמנים:

הלכה היא, כי להודאות נאשם ניצבת דרישה "לדבר מה" כחיזוק להודאתו וכתנאי הכרחי להרשעה.

לשם הדגשת חשיבותו של פרק זה, אזכיר את עמדת התלמודים הניצבת מקדמא דנא לפיה: "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין, ט, ע"ב). הנורמה המשפטית העברית גורסת, כי אין להכריע דינו של אדם בפלילים על סמך הודאתו.

אציין, עמדת המשפט העברי בנדון זה יוצאת דופן וחריגה בהשוואה לנוף המשפטי הרואה בהודאה את "מלכת הראיות". אכן, קיימת גישה מתפתחת לפיה הודאת חוץ של נאשם אינה עוד "מלכת הראיות", אלא ראיה ככל הראיות ואף ראוי שנקודת המוצא לבחינתה תהא חשדנית. גישה אשר קנתה לה שביתה לאחרונה גם בקרב מלומדים ואנשי משפט (ראו לדוגמה גישת השופטת (בדימוס) דליה דורנר, במאמרה "מלכת הראיות נגד טארק נוג'ידאת",הסניגור95, 5 (2005)), אולם עדיין, המשפט העברי סובר כי הודאת נאשם כלל לא ראיה.

הרמב"ם ניסה להתחקות אחר הנימוק ביסוד כלל זה וקבע:

"אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג וכללו של דבר גזירת מלך היא" (רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק י"ח).

לאמור, נאשם המודה בחטאו, חשוד כי הודה ממניע זָר הלוחץ עליו.

על בסיס הנמקת הרמב"ם (אמנם, בניגוד לפרשנים אחרים), ניתן לקבוע כי במקרה בו יש ראיות מסייעות משכנעותלהודאת הנאשם, יש לכאורה מקום לקבלה (ראה בהרחבה א' קירשנבאום, "אין אדם משים עצמו רשע": הלכה פרדוקסלית במשפט הפלילי העברי, פלילים ז', עמ' 222- 197 (תשנ"ט).

גם הריב"ש – רבי יצחק בר ששת, אשר חי במאה ה – 12, סייג את עקרון "אין אדם משים עצמו רשע" וקבע:

"גם כי עתה בזמנינו זה, מה שדנין בדיני נפשות הוא לפי צורך השעה; שהרי בטלו דיני נפשות, אלא שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין לפי צורך השעה, ואף שלא בעדות גמורה, כל שידעו באמתלאות ברורות שעבר העבירה. לזה נהגו לקבל הודאת פי העובר אף בדיני נפשות, למען יתברר הדבר גם מתוך דבריו, עם קצת אמתלאות,אם אין עדות ברורה" (שו"ת הריב"ש, סימן רלד).

כלומר, המנהג הוא לקבל הודאת בעל דין גם בדיני נפשות "עם קצת אמתלאות".

בענייננו, לאותן "אמתלאות" משקל ראייתי מוגבר ככל שהפרטים רבים יותר וככל שהינם "מסבכים"יותר – ראה י' קדמי, על הראיות,חלק ראשון, עמ' 315 (2009).

אם יורשה לי, מסכים אני כי יש להסיר ההודאה מכיסאה כ"מלכה" אלא אם כן, הכסא כוֹנָן כהלכה ביסודות מרשיעים נוספים.

במקרה דנן, למרות הודאות הנאשם כפי שהורחב לעיל, הן בפני המדובב והן בפני חוקריו (לרבות ההדגמות), הרי שניתן לשים את הדגש על הראיות המסיעות המשכנעות, בזכותן ניתן להישען בבטחה על הודאות אלו, ולאור פרטים נסתרים רבים וחלקם מיוחדים.

כפי שיורחב, הנאשם מסר שורה ארוכה של פרטי מידע מוכמנים הנוגעים לזירת הרצח ולהתרחשותו, פרטים מהם ניתן לקבוע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו.

(בנוסף כמובן, לעקבות הנעל, בבחינת "דבר מה" מובהק, השחזור, שקריו בביהמ"ש ועוד ועוד כמפורט).

כעיקר, נימק הנאשם את ידיעותיו הרבות בנדון הרצח בשלושה נימוקים עיקריים, האחד- הפרטים נמסרו לו ע"י החוקרים; השני- הסקת הפרטים בדרך הניחושים והלוגיקה, השלישי- פרטים שהגיעו לידיעתו טרם מעצרו, משמועות, מכרים או כלי התקשורת (ראה עמ' 1054, 1011, 1017 לפרוטוקול).

לעיתים, שינה הנאשם את גרסאותיו לעניין מקור ידיעת הפרטים המוכמנים. נמצא כי במקרים מסוימים, כשעומת הנאשם עם הפרט המוכמן שמסר, מסר אינסטינקטיבית גרסה מסוימת (טענת הלוגיקה כמשל), אולם בחקירתו בפנינו "פיתח" את תשובתו והרבה להאשים את חוקריו כי רמזו לו את דבר הפרטים המוכמנים.

תנודתיות תשובות העד בנדון פרק זה, מעידה על שקריו (ראה ניתוח עדותו בביהמ"ש), ניכר כי לאחר צפייה בחקירותיו, מצא הנאשם "רטרואקטיבית" תשובות אשר סייעו לגרסתו אך לא כך.

להלן אדון בכל אחת מאפשרויות אלה:

(1) הנאשם שאב את המידע מחוקריו:

כאשר מדובר בפרטים מוכמנים, יש חשיבות גם למספרם והדעת נותנת כי ככל שמספרם רב יותר, כך פוחת החשש שמא מדובר "בהשתלה" של החוקרים, ביודעין או שלא ביודעין.

בע"פ 4769/92 האני ניג'ם נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 04.09.94), נקבע לעניין זה:

"בקיאותו של המתוודה בפרטים מוכמנים כאלה, הינה בעלת משמעות רבהבבדיקת אמיתותהשל ההודייה, ויש שהיא שקולה במהותה לראייה מסייעת. שכן יש בה לרוב כדי להצביע על הקשר בין הנאשם לעבירה, ולהפיגאת החשש שההודייה היא הודיית שוא. וככל שגדלמספר הפרטים המוכמנים שהנאשם שזר בהודייתו, כך גם קטן החששכי ידיעתו עליהם לא נובעת מביצוע העבירה, אלא מרמזים שנרמזו שלא במשים על ידי חוקריו בעת שנחקר ונקלטו על ידו"

באשר לעובדה שמדובר בפרטים שהיו ידועים לחוקרים, כבר נקבע בדנ"פ 4342/97, 4530 מ"י נ' אל עביד; אל עביד נ' מ"יפ"ד נא(1) 736, 833 (1998):

"כבר בפרשת דנ"פ 3391/95, הבעתי הסתייגות מן הגישה שלפיה אין לייחס משקל לפרטים מוכמנים המצויים בידיעת המשטרה. עמדה זו מחמירה, לדעתי, מעבר לנדרש עם רשויות החקירה. אינני סבור כי יש יסוד לחזקה, שלפיה פרט מוכמן שהיה בידיעת המשטרה הועבר לנחקר על-ידי החוקרים.

כפי שציינתי באותה פרשה:

'אני מתקשה לקבל את ההנחה שפרטים הידועים לחוקרי המשטרה, ובכלל זה פרטים אשר אי גילויים חשוב למהלכה התקין של החקירה, מגיעים במקרים רבים לכלי התקשורת. כן מתקשה אני לקבוע כלל - אשר כוחו עמו, כמובן, גם למקרים אחרים - שידיעת נחקר על פרטים מוכמנים תאבד, ככלל, ממשקלה הראייתי אם הפרטים ידועים לחוקרים. יתכנו, כמובן, מקרים בהם ניתן יהיה ליחס לחוקרים שהם אלה אשר גילו לנחקר את הפרטים. במקרה כזה ידיעת הפרטים לא יהיה בה, כמובן, ראיה נגד הנחקר.

אך לאקיים חשד מתמיד, ובודאי לאהנחה, שחוקרים מגלים לנחקריהם פרטים מוכמנים, אך כדי אחר כך להסתמך על ידיעת הנחקר אותם כראיה נגדו'" (עמ' 827-826).

אין להרבות ולהוסיף בעניין זה.

הנאשם בהודאותיו מסר מסה אדירה של מידע, עד כי אין הדעת סובלת "שתילת" פרטים כה רבים, בפרט ובדגש נוכח הסבריו המגומגמים והמופרכים:

א.מיקום זירת ההתרחשות:

כעולה מטענות הסנגוריה, יש מקום וצורך לדון כמובן במיקום זירת ההתרחשות כדי הבהרות וקביעת עובדות הנחוצות להכרעת הדין כאן.

הרצח בוצע בבית הספר "נופי גולן" בקצרין, כפי הביקור במקום וכפי השחזור, המנוחה עזבה את חבריה בפרגולה המצויה למעשה בחצר בית הספר, נראתה הולכת לכיוון בית הספר ונמצאה בשירותים, שירותי הבנות, בקומה השניה של בית הספר.

הרצח בוצע בשירותים אלה (ראה התמונות ב – ת/1), ראה תוכנית בית הספר כפי שהוגשה (ת/222).

בדרך לקומה השנייה בה נמצאה המנוחה, מצויה קומת כניסה, שהינה למעשה קומה ראשונה, ומעליה, הקומה בה בוצע הרצח, כקומה שנייה.

כמבואר בעדות העד סמברנו, בבית הספר שני אגפים, באחד כיתות ט' – י' ובאחר כיתות י"א – י"ב, בכל אחד מהאגפים 4 חדרי שירותים, בכל חדר שירותים כזה 4 תאים, בכל קומה ובכל אגף חדרי שירותים של בנים ובנות וכן שירותי מורים (ראה פרוטוקול הביקור במקום, עמ' 621, והצילומים מביקור זה), בקומה השנייה בה בוצע הרצח, שירותי בנות (זירת הרצח), מולם שירותי בנות נוספים ובהם רק שני תאים, חצי קומה מתחתם שירותי מורות וחצי קומה מעל, שירותי הבנים.

(ראה עדות העד סמברנו מע' 740 לפרוטוקול ואילך).

הנאשם (כפי העולה מ - ת/22, מ"ט 172/06, דיסק 1, בעמ' 77-76) בעת חקירתו ובטרם השחזור(ולכך חשיבות לא מעטהכפי שיובהר להלן), מסר לחוקריו כי הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השנייה.

אם כן, מיקום הרצח נמסר ע"י הנאשם וכפי טענת המאשימה, לא היה אמור להיות בידיעת הנאשם בבית ספר בו תאי שירותים כה רביםושעה שמדובר באגף שלמנוחה ברגיל לאהיה קשר(!).

הנאשם גם לא טען, כי בחקירותיו הושם בפיו באיזה שירותים בדיוק מדובר, אך כאמור בחקירתו ידע להצביע עליהם וגם בשחזור השנוי במחלוקת, אשר לטענת הסניגור הוכוון בו הנאשם – ועוד נחזור לכך – הנאשם מוביל לקומה השניה ובה שירותי הרצח.

יש לדחות את טענת הסנגור בסיכומיו, לפיה הנאשם ידע על מיקום זירת ההתרחשות מאחר והגיע ביום ו' לקחת את תיקו מהמקלט ואז ראה את האגף הרלוונטי סגור. בפועל, הנאשם בחקירותיו לא טרח להעלות גרסה זו ולא בכדי. כך גם אוסיף, כי כל האגף השמאלישל ביה"ס נסגר עד ליום א', וכי הנאשם לאיכל לראות מהיהקומה הרלוונטית בתוך אגף זה (ראה עמ' 13 לפרוטוקול).

עוד נטען, כי הנאשם התייחס אל הקומה הראשונה כאל קומת כניסה, אל קומת הרצח כאל קומה ראשונה, על כן בהודאתו ציין כי לאחר שהמנוחה עלתה במדרגות, היא פנתה ימינה (לכיוון הקומה השנייה, ראה נ/55, בעמ' 49). כן ניסה בתחילת השחזור להוביל לקומה השנייה כשיטתו – כחצי קומה מעל לזירת הרצח. לטענת הנאשם, בה מחזיק גם הסנגור בשתי ידיים,נרמזלו במהלך השחזור והנחו אותו להבין היכן זירת הרצח האמיתית.

הנאשםלאטעה לחשוב, כי קומת הכניסה היא למעשה הקומה הראשונה, שכן ציין בחקירתו וטרםהשחזור כי הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השניה(ת/22, מ"ט 172/06, דיסק 1, בעמ' 77-76).

אם סבר כי הרצח בוצע בקומה השנייה (כחצי קומה מעל הזירה, כשיטתו), הרי ששם שירותי בנים(ראה עדות סמברנו, עמ' 470 לפרוטוקול) והלא ציין שירותי בנות!

זאת ועוד, הנאשם בחקירתו מיום 11.12.06 (ימים רבים טרם ההודאה והשחזור), נשאל האם יודע היכן ארע הרצח וענה:

"מישהו אמר לי שבשירותים בקומה ב', אבל עכשיו אני יודע שזה לא בקומה העליונה, אלא בקומה א'"(ת/159, עמ' 4) – אם כן, הנאשם יודע שהרצח לא ארע בקומה העליונה, העובדה כי בתחילה הוביל בשחזור לעבר הקומה העליונה, אינה מתיישבת עם משפט זה ומובילה למסקנה ההגיונית, במכלול המונח כאן בפני, כי מדובר בבלבול תמים.

אף טענתו לעניין הדרכה בשחזור, דינה לדחייה.

חזרתי וצפיתי בשחזור נשוא הנטען באשר להנחיית הנאשם במכוון, ולא מצאתי ממש בטענות הסנגוריה לעניין זה.

לטענת הסנגור, תכנן הנאשם להוביל את השחזור לחדר השירותים בקומה העליונה, ברגע זה, הבלש אלדד חדד אשר נוכח בטעותו, טופח על גבו של ראובן אזולאי (אליו הנאשם אזוק), עוצר את השחזור, מתעסק באזיקי הנאשם שניות ארוכות, בשלב זה מבחין הנאשם בדלת השירותים המוכתמת בחומר לגילוי טביעות אצבע ועליה השילוט "השירותים לא בשימוש", אומר: "אני לא מביןאולי היא לכאן"ומוביל את השחזור לעבר זירת הרצח.

כפי הסנגור, הנאשם "הופתע" לגלות, כי זירת הרצח איננה בקומה העליונה כפי שהבין וידע מחקירותיו ומכאן אמירתו "אני לא מבין".

יאמר, בתמליל נכתב: "אני לא זוכר"(ת/27, עמ' 4, שורה 16), כאשר גם מתורגמן ביהמ"ש אישר כי מדובר בתרגום נכון (ראה ע' 1129 לפרוטוקול).

ואכן, נראה כי הנאשם מתכוון תחילה לעלות לעבר הקומה העליונה, מציין כי אינו זוכרואז מתקן.

כך גם כך לענין זה לטענת הסנגור, אשר נתן ביאור משלו לנסיון פתיחת האזיקים, יש ליתן משקל נמוך. העד אלדד חדד העיד, כי הוא עצמו לאהכיר את הזירה ולא ידעהיכן התבצע הרצח, סימן לראובן אזולאי על גבו מאחר ורצה לפתוח את אזיקי הנאשם בהוראת אחד הקצינים שזהותו אינה זכורה לו (ע' 1591 לפרוטוקול).

העד חדד מאשר כי הקצין אשר ביקש ממנו לשחרר את הנאשם מאזיקי הידיים, ביקש זאת ממנו בעודם למטה (וכאשר הנאשם ושקלאר בסוף גרם המדרגות). משמע, הקצינים הרלוונטיים שלחו את העד חדד לפתיחת האזיקים, טרם התלבטות הנאשםבסוף גרם המדרגות ולאיכלו לכוון או לרמוז כנטען.

כך גם כך, אין בסיס לנטען לטפיחה על הגב כדי הכוונה ורמז. בנושא זה, אין למי מהצדדים יתרון על בית המשפט ומראה העיניים מדבר בעד עצמו.

הסנגוריה טרחה לבצע בצילום כאן, פריסה של הצילום כדי תמונות בדידות להראות את מגע היד הנטען, אך לא היא.

נראה כי מדובר בהתרחשות אותנטית, ההליך נמשך שניות בודדות, במהלכן לא ניתן היה לבצע את הנטען ע"י הסנגוריה על ידי מי מהשוטרים המצויים למטה.

יש לראות את השחזור כפי שאירע בפועל.

אכן, בדיעבד, בהשתהות זו בה פתחו את אזיקי הנאשם, הוא הביט לעבר הזירה ומתקן פנייתו לעברה, אף שאין מדובר במעשה מכוון, בדיעבד, השתהות זו נעשתה בעיתוי בעייתי המחליש מעוצמת הפרט המוכמן (בנדון זה אוסיף, העדר ניסיון להסתרת השילוט על דלת השירותים בזירת הרצח בשעת השחזור, בבחינת טעם קשה לפגם).

מאידך, יש להוסיף נדבך המלמד אף הוא, כי טענות הנאשם בפנינו לעניין זה אינן נכונות.

הנאשם טען בנוסף, כי הדלת המובילה לזירה הייתה פתוחה חלקית, ראה את רצפת השירותים שחורה כולה ומכאן, הסיק את מקום הרצח (ראה בע' 1022,1126 לפרוטוקול).

צפייה בקלטת השחזור (ת/26, זמן 10:47) מגלה, כי בניגודלטענת הנאשם, הדלת כמעט סגורה לחלוטין ולאניתן לראות את רצפת הקומפלקס.

הנאשם כשל הן בנטען לגבי סימנים בהם אין לטעות על הדלת כביכול והן לגבי הצצה לרצפה מוכתמת בשחור מהם הסיק כי מדובר בזירת הרצח, גם נסיון זה להצביע על הכוונה, דינו לכישלון.

קטע זה הוקרן בפני הנאשם בחקירתו הנגדית, והנאשם כשלבהסבר לענין זה:

"ש: והכתמים האלה גרמו לך להבין ששם היה הרצח, ואולי חיפשו שם טביעות אצבעות והרצח היה כמו שאמרו לך קומה למעלה, מה ניחשת, זה היה ניחוש מוצלח, זה מה שאתה רוצה שנחשוב.

ת: השוטרים אמרו לי שהרצח בוצע בשירותי בנות, בנוסף לזה כל הדלתות היו נקיות חוץ מהדלת הזו

ש: עוד לאהיית למעלה, איך אתה יודע

ת: כי אני ניסיתי לרצות את המשטרה, בגלל זה אמרתי ככה".

(ראה ע' 1128-1129 לפרוטוקול).

עוד יאמר, ההיגיון מחייב כי היה והנאשם הוכוון, היה מעלה זאת באחת מחקירותיו, דבר שלא עלה באף אחת מהן.

נאשם ברצח הטוען שהכווינו אותו לזירה ושלא הכיר אותה כלל ולטענתו הגיע למקום כתוצאה מהכוונה, הצבעה, רמז, הצצה לרצפה שחורה וכו', סביר להניח שהיה מעלה זאת בחקירותיו והרי אין לנו ענין בנאשם כבד פה וכבד לשון.

מכאן צא ואמור, שעה שמיקום הקומפלקס לאנאמר לנאשם ע"י מי מחוקריו, ואני דוחה את הטענה כאילו נרמז במכוון לנאשם ע"י פתיחת האזיקים בעת השחזור או ע"י סימון וכן כי ראה את הדלת או הרצפה בחדר השירותים (להבדיל מהתא, ראה להלן) ובכך נרמז לו המיקום, שעה שהנאשם לא טרח לציין זאת בעת חקירותיו ומעל כל אלה, שעה שצפייה בקלטתהשחזור מדברת בעד עצמה – ניכר כי הנאשם מתבלבל ומתקן, הנאשם לא אמר אמת, ניסה להרחיק את עצמו (גם עדות פלג אין בה דבר לענין זה, מדובר בהשערות בעלמא), כך גם נסיון חיתוך הצילום לבדידים, האמור מוביל למסקנה כי הנאשם ידע היכן ממוקם הקומפלקס בו בוצע הרצח, בחקירתו הנגדית כפי שפירטתי לעיל, לא נתן הסבר של ממש, לא טען כי בשלב פתיחת האזיקים גילה מיקום הזירה והדברים מהווים נדבך בעובדות הפרטים המוכמנים, אם כי בדרגה בינונית – נמוכה.

ב.תא השירותים:

כאמור, בשירותי הבנות היו 4 תאים, גופת המנוחה נמצאה בתא מס' 2, כיוון הכניסה (ראה תצלומים 9, 10, ב – ת/1).

כל התאים האחרים היו נקיים (ראה בעיקר תצלומים 9, 10, 66, לת/1; וכן עדות המנקה, נ/162; עדות העד עוזיאל מהמעבדה הניידת, בע' 352 לפרוטוקול; והודעת מאיה בן זקן, תלמידה אשר שהתה בזירה לאחר הרצח, נ/213).

המאשימה מבקשת ללמוד מכך, בניגוד לסנגוריה, כי הרצח בוצע בתוך תא השירותים ולא מחוצה לו.

הסנגוריה העלתה טענה הפוכה, לפיה המנוחה נרצחה מחוץ לתא ובסתירהלעדות עד ההגנה פלג (ראה עמ' 1411 לפרוטוקול), לפיו הרצח בוצע בתוך תא השירותים, לא לחינם טענה זו נזנחהבסיכומים.

בהקשר זה אציין כי הניסיון אשר ערכה ההגנה, הבא ללמד כי הרצח בוצע במקום אחר והגופה הועברה אח"כ לתא מס' 2, נוכח כמות הדם המעטה שנמצאה בזירה, חסר בסיס כלשהוא (בקציר האומר אציין, כי ההגנה העריכה כי בגוף נערה בגילה של המנוחה קיימים בין ארבעה לשישה ליטרים של דם, כאשר בזירת הרצח לא נמצאה כמות שכזו).

למותר להכביר מילים על שפיכת מיץ פטל כדי להוכיח את הנטען באשר לכמות הדם (וראה בהרחבה בפרק הדן בעדות העד אלכס פלג), כאשר לכך יש להוסיף את עדותו של ד"ר זייצב, עדות חסרת פניות, חד משמעית וברורה, השוללתתזה זו מכל וכל וקובעת:

"תמיד נשאר דם בגוף של הבן אדם, לא חייב לצאת כל הדם, אפילו אם יש קטיעה חבלתית של גוף לשני חלקים, עדיין מוצאים דם"(ראה עמ' 901 לפרוטוקול, ש' 1).

שעה שטענה זו של הסנגוריה נדחתה, צא ואמור, הרצח בוצע במקום בו נמצאה המנוחה - תא מס' 2 של קומפלקס שירותי הבנות, המצויים בקומה השנייה של בית הספר.

הנאשם בחקירותיו כפי שציינתי קודם, עת הודה בביצוע הרצח, הצביע על הקומפלקס במדויקואף ציין כי טרםהרצח עמדה המנוחה ליד התא השני(ת/22, קלטת מס' 1, בע' 120 וכן בע' 105)

(כאן אדחה את טענת הסנגור, לפיה תיאר הנאשם את זירת ההתרחשות ביןהתא הראשון לשני, כאשר בהכוונת החוקרים תיקן לתוךהתא השני. תיאור "לדעתי ליד השני" מכוון לרגעים טרם הרצח – פניית המנוחה לעבר הזירה).

עוד ציין, כי המנוחה נפלה לצד ימין "שקעה כך נפגעה מהאסלה" (ת/22, קלטת מס' 2, בע' 2-3) קרי, הרצח התרחש בתוךהתא.

מי אשר לא ביצע את הרצח, לא אמור היה לדעת כי הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השנייה ובתוך תא מס' 2.

לכך נוסיף כי קלטת השחזור מלמדת, שעה שבוצעה הדמיה עם שוטרת, כי הנאשם מבקש מהשוטרת לגשת לתא מס' 2 ואז הדגיםאת רצח המנוחה (ראה תמליל השחזור, ת/27, ע' 4; וכן ת/26, 19:35:46).

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם, כי עובדת מציאת גופת המנוחה דווקא בתא 2 הייתה ידועה ברבים, ואולם הנאשם מעולם לאטען כי מקור ידיעתו אודות תא מס' 2 הינו שמועות.

עוד טוען הסנגור, כי בחקירת הנאשם מיום 19.12.06, סשה חשף בפניו מידע זה, באומרו: "בשני בזה בתא השנימה שאתה מספר אחרי שאתה, אחרי מה שקרה" (ת/22, בע' 123).

יש לראות בטענת הסנגור והאסמכתא עליה נשען, משום נסיון לכאורה להטעיית ביהמ"ש שכן, בפועל, מספר משפטים טרם אמרה זו, נשאל הנאשם, היכן בשירותים עמדה המנוחה ועונה: "לדעתי ליד השני" (ת/22, קלטת 1, בע' 120),לאחרשמסר גרסה זו ומפיו, שאל סשה את ששאל.

הנאשם אשר כמבואר חזר בו מהודאתו, נשאל בחקירתו ביום 26/12/06, מדוע כיוון דווקא לתא מס' 2 ותשובתו ניתנה בשני ראשים, האחד, כך מלמד הגיונם של דברים "לוגי"בלשונו, שכן:

"אף אחד לא נכנס לעשות את צרכיו בתא הראשון או הרביעי" (ראה ת/202 א-ג, בע' 33)

(מדוע? מה "לוגי" כאן?)

מדובר בטענה מופרכת, אין כל "לוגיקה" בהנחה לפיה אנשים לא נכנסים לתא הראשון והרביעי, בנוסף, אף לשיטת הנאשם, מדוע לא "ניחש" כי הרצח התרחש בתא השלישיאשר כפי הגיונו נוהגים להיכנס גם אליו לשם עשיית צרכים?

בראש השני טען הנאשם, כי כאשר דיבר על התא השני, ראה את עיניו של החוקר סשה ומהן הבין כי ניחש נכונה (ראה ת/202, מע' 34).

דא עקא, חקירתו של הנאשם מלמדת, כי השיב לכך בצורה חד משמעית, ללא היסוס וכלל לאנראה כי הוא מחפש את "אישור" עיני סשה (ראה ת/21, 1:19:55 ובהמשך 1:28:42). הטענה מופרכת לחלוטין ולא בכדי בחרה ההגנה שלא לחקור את סשה אודותיה.

הסניגור טען בפני עורך השחזור, העד אנטולי, כי הוא זה שלמעשה כיוון את הנאשם לתא מס' 2, שעה שלפני שהנאשם ביקש מהשוטרת המדגימה להתקרב לתא מס' 2, הוא עצמו נכנס לתא זה וחזר לאחור (עמ' 433 לפרוטוקול) ואף אמר לנאשם להיכנס, צפייה בקלטת (ת/26, זמן 19:35:20 - 19:35:50) מראה את הנאשםאומר לשוטרת להיכנס לתא השני ושלא כנטען.

כעולה מחקירתו מיום 19/12/06 (עמ' 104 ואילך, ת/22, מ"ט 172/06 (דיסק 1)), הנאשם מסר כי עובר לרצח, המנוחה עמדה בין התא הראשון לשני (וכיצד התא הראשון, אשר כפי הגיונו לא בשימוש תלמידים, השתלב בתשובתו?). בהמשך אמר, כי המנוחה נפלה בתא השני – אלה דברי הנאשם.

בחקירתו הראשית ניסה לטעון כי הודרך ע"י החוקר אזולאי, אך אלה כאמור דבריו כאשר בחקירתו הנגדית שינהמטעמיו וטען כי ידע את מספר התא מדברי סשה.

לטענתו, גם סשה וגם אזולאי רמזו לו את מספר התא, והמדובב הוא שאמר לו שהרצח בוצע בתוך התא.

הנאשם לא נתן הסבר לסתירה בדבריו בחקירה הראשית מול חקירתו הנגדית, ומכאן לעניין זה המסקנה הינה כי הנאשם ידוע ידע שהרצח בוצע בתא מס' 2, בתוך התא ואני דוחה את הטענה כי האמור בא מפי החוקרים או מפי המדובב, דברי הנאשם בחקירתו כפי שציינתי לעיל ומחקירתו הנגדית וטעמיו המשתנים לעניין זה, מדברים בעד עצמם.

ג.הדם בשירותי הבנים:

העד קולסניקוב, אשר עבד כמנקה בביה"ס, מציין כי ביום הרצח נמצאו כתמי דם ברצפת התא השני בשירותי הבנים, המצויים מתחת לקומת השירותים בה נמצאה המנוחה, וחצי קומה מעל המקלט בו עבד הנאשם.

בעדותו (ע' 781 לפרוטוקול) מציין, כי הבחין בכתמים וניקה אותם במסגרת עבודתו. לעניין זה נזכיר את דברי הנאשם בפני המדובב כי הוא זוכר בוודאות, לא אחרת, כתמי דם בשירותי הבנים (נשוב ונפנה ל ת/401א', מ.ט 165/06 (25), ע' 81-82).

הנאשם ציין בפני המדובב, כפי שעמדנו על כך קודם, כי עשה טעות, כך בלשונו, דם טפטף מלהב הסכין או מידיו וזאת, בשירותי הבנים (ת/401א', מ.ט 165/06 (26), ע' 21).

במהלך השחזור, הוביל הנאשם לשירותי הבנים, סיפר איך הבחין בדם על הסכין בידו והראה כיצד שטף את ידיו ואת להב הסכין (ת/26, זמן 27:50 ואילך) (הסנגור תמה כיצד לא נקרש הדם על הסכין אלא טפטף ממנו, ראשית, מדובר בפרק זמן קצר שאינו מספיק בהכרח לקרישת הדם - לא הובאה כל ראיה מדעית בנדון - זאת ועוד, גם אם נקרש הדם, ייתכן ושטיפת הסכין מוססה את שנקרש).

לאחר מכן ציין שהלך להכין קפה, חזר לשירותי הבנים, ראה טיפות דם על רצפת השירותים, חזר למקלט 2 בו עבד והמשיך בעבודתו.

בחקירותיו הראשונות שלל הנאשם כי ראה דבר חריג בשירותים, מדובר בשלב בו נחקר כעדולא כחשוד. בחקירתו מיום 14.12.06 נזכר כי ביום הרצח, בין השעות 14:20-15:00, ראה מספר טיפות של דםבתא השירותים הראשון, על האסלה וקצת על הרצפה (ת/169 א', בע' 6-7).

נשאלת כמובן השאלה, מדוע אדם חף מפשע אשר נחקר כעד,ירחיק עצמו מכתמי הדם אותם ראה בשירותי הבנים. דברי השקר של הנאשם בעניין זה בחקירתו הראשונית עדיין כעד, אומרים דרשני.

הנאשם נשאל על כך והשיב, כי לא ראה בכך חשיבות (ת/169 (קלטת 1) בע' 6-15) וכן הסביר זאת בפחדו מאחר ואין לו תעודת זהות.

הדברים אינם תואמים את שורת ההיגיון כאשר מדברים אנו באדם חף מפשע (גם כאן, טענות הנאשם כי הוכוון או הודרך ע"י חוקריו אינן עולות בקנה אחד עם הצפייה בקלטת, ת/168).

הסנגור בסיכומיו טען, כי לא ייתכן שרוצח הנס לשירותים לשטיפת סימני הדם, יבחין במעט טיפות דם ולא ידאג לנקותן. סבורני, כי בנתון זה אין מאומה, בלהט האירועים ייתכן כי הנאשם חשש להיתפס בעודו מנקה את הרצפה, כאמור, הנאשם ציין בפני המדובב כי "טעה" בכך שלא ניקה את טיפות הדם (לעניין ניקוי ראיות וניגוב, ראה ת/26, זמן 19:48:20).

הגיון בדיעבד, בניתוח קר רוח, אינו תואם בהכרח להלך נפש של מי שזה עתה ביצע רצח.

(2) הסקת הפרטים בדרך הניחושים והלוגיקה:

תנוחת המנוחה בתא:

ביום 18/12/06, מתוודה הנאשם בפני המדובב "ארתור" כי ביצע את הרצח. הנאשם הדגים בצורה ברורה בפני המדובב איך רצח את המנוחה, מעמיד את המדובב כאשר פניו אל הקיר ומתקן את העמדתו (ראה ת/8, מ"ט 165/06 (26), זמן 00:01:45 ואילך).

כך גם בעת השחזור עם השוטרת, ממקם הנאשם את השוטרת המדמה את המנוחה כאשר פניה לקיר, אל תא מס' 1, מקפיד על העמדה נכונה ואף מתקן את עמידתה (ראה ת/26, זמן 15:00-16:10).

המומחה, איש המעבדה הניידת, ינאי עוזיאל, קובע כי צווארה של המנוחה שוסף כאשר עמדה בסמוך לקיר בתוך תא מס' 2, כאשר פניה אל הקיר המפריד בין תא מס' 1 לתא מס' 2 (ראה הפרוטוקול, ע' 354 – 355).

בחקירתו הנגדית, מחזק העד עוזיאל את קביעותיו ומציין, כי פניה של המנוחה מול הקיר המערבי, בדיוק בסף הדלת (עד ההגנה פלג מסכים, למעשה, כי הרצח בוצע בתוך התא מול הקיר המערבי המפריד עם תא מס' 1, ראה ע' 1411 לפרוטוקול, ראה עוד ע' 1418 לפרוטוקול).

עדות העד עוזיאל לעיל, תואמת להעמדת המדובב ולהדגמה על השוטרת באשר לאורח ביצוע שיסוף הגרון של המנוחה.

עוד נמצאה התאמה לגרסת הנאשם בחקירתו:

"סשה: היא עמדה אליך עם גבה או איך?

רומן: עם הצד"(ת/22 (קובץ 2) בע' 109).

מדובר בפרט מוכמן קלאסי, רק מי אשר ביצע את הרצח יכול היה לדעתו ולא אחרת.

שעה שהנאשם חזר בו מהודאתו, עומתעם פרט מוכמן זה, כאן שוב חזר וציין כי מדובר בלוגיקהבלשונו, מאחר ומדובר בתא קטן וכפי כיוון פתיחת הדלת (ת/202, קלטת 1, ע' 38-39).

הסנגור בסיכומיו טען, כי לאור העובדה שהנאשם לא שמע את זעקות המנוחה ונוכח מימדיו הצפופים של התא, ניחושו של הנאשם איננו מפתיע (כך דבריו).

מזל, ניחוש, סברה, טענה זו של הסנגור מול העובדות כפי העד עוזיאל וההדגמה ע"י הנאשם, לרבות תיקון תנוחת עמידת השוטרת.

כמו כן, עוד בטרםהשחזור, ציין הנאשם כי המנוחה עמדה כשצידה מופנה אליו, כאשר לפי טענתו, רק בשחזור ראה את הזירה והבין כי המנוחה נרצחה בתוך תא, ולא למשל במסדרון, אם כן, נימוק צפיפות התא שקרי ומופרך.

בחקירתו הנגדית, שינההנאשם גרסתו, סָר מטענת הלוגיקה וטען כי יורם אזולאי הראה לו את המצב בו הייתה המנוחה (ראה ע' 1131 לפרוטוקול).

טענה זו חסרת בסיס ואין בחומר הראיות עדות לכך כי אזולאי הדריך את הנאשם בעניין (ושוב, לא לחינם ההגנה לא הפנתה לקטע כלשהו בחקירה, המעיד על הדרכת הנאשם ע"י אזולאי כנטען).

בפועל, לאחרשהנאשם הדגים את תנוחת עמידת המנוחה, יורם שאל לעניין אפשרויות העמדה נוספות (ראה ת/21, זמן 1:22-1:24).

(לכך נוסיף ונאמר, על פי סדר הזמנים, כי הנאשם הדגים על המדובב עוד בטרםנחקר ע"י יורם אזולאי וכאן, כאשר נחקר על כך, פרח הדבר מזכרונו, ראה פרוטוקול ע' 1131).

גם הניסיון לטעון כי המקור הינו במדובבים עצמם (יבגני וארתור), חסר כל בסיס. הנאשם ציין כי המדובבים הדגימו לו, כיצד נחתכה הילדה מאחורנית (ראה ע' 1132 לפרוטוקול), אלא שהוא עצמותיאר את החיתוך בעודו עומד לצדהקורבן ולא מאחוריו (ראה למשל ת/8, זמן 00:01:45).

עוד נציין כי כפי העולה מהפרוטוקול, הנאשם אשר הוטח בו האמור באשר לידיעות המוכמנות וההדגמה, חזר למפלט הלוגיקה וממנו להעדר זיכרון וחוזר חלילה (ראה ע' 1132 לפרוטוקול).

נסכם פרק זה ונציין, טענות ההגנה באשר להדרכה נשוא תנוחת המנוחה עת שוסף גרונה, אינן נכונות. אין דבר וחצי דבר בין לוגיקה לבין העובדהכי המנוחה עמדה כשפניה דווקא לעבר התא הימני.

אכן, הנאשם לא נתן בשחזור ביטוי לעובדת הנחת המנוחה על האסלה, אך יוזכר כי שחזור ככלל אינו מכיל את כל פרטיהפשע ובמדויק (וראה בהרחבה, פרק הראיות הפורנזיות, בעניין חוות דעתו של אלכס פלג, ופס"ד אבו עמרההנ"ל).

טענות המאשימה לעניין זה מעוגנות כדבעי, בעוד טענות הנאשם, אשר לא אמר אמת גם כאן, חסרות כל בסיס ראייתי.

עוד לעניין תנוחת המנוחה, הסנגור בסיכומיו הפנה לנ/69 בע' 9, כאשר יורם שואל את הנאשם: "אתה אמרת לי.. כשראית אותה אחרי שהיא נפלה ככה על האסלה, על מי חשבת"?לטענתו, בעת אמירת הדברים התרומם אזולאי מכיסאו והתיישב כאשר רגליו פרוסות קדימה וגבו לאחור (ראה ת/28, זמן 05:22:04).

אכן, אזולאי נראה מדגים את תנוחת המנוחה כפי שנמצאה (אם כי לא במדויק), כאשר הנאשם מעולם לא תיאר פרט זה במלואו, כל שציין קודם להדגמה זו היה כי המנוחה "שקעה כך נפגעה מהאסלה" (ת/22, קלטת מס' 2, בע' 2-3).

אין לדעת, אם ההדגמה בוצעה בזדון או בהיסח דעת, כך או כך, בהתרחשות זו טעם לפגם הפוגם במשקל.

בנסיבות אלה, היה והנאשם היה מתאר את תנוחת המנוחה כשהיא שרועה כפי שנמצאה, לא היה מקום ליתן כל משקל לפרט מוכמן שכזה, אולם כאמור לעיל, הנאשם לאציין פרט זה.

במוסגר, אדחה את טענת הסנגור, לפיה אזולאי ניסה לרמוז לנאשם פעם נוספת לעניין תנוחת המנוחה, כנטען, הנאשם הדגים שכיבה על הרצפה לצד כסא המדמה את האסלה, כאשר אזולאי תפס ידו וניסה למנוע ממנו לשכב ארצה. צפייה בהפניה מלמדת אחרת – הנאשם הושיט ידו לידו של אזולאי על מנת להיתמך בו בעודו עובר ממצב עמידה לתנוחת השכיבה (ראה ת/28, זמן: 07:09:10).

ב. דלת תא 2:

אין חולק, כי דלת תא 2 נמצאה נעולה ונפרצה ע"י המחלצים.

לא ניתן היה לפתוח את הדלת אלא ע"י פריצת המנעול כאשר הסתבר שחלק מלשונית המנעול היה שחוק ולא ניתן לנעול או לפתוח את דלת תא 2 מבחוץ (ראה: ת/317- הודעת צבי חוטר מיום 6/12/06; עדות העד סמברנו בע' 746 לפרוטוקול).

הנאשם, בחקירתו הראשונה בעניין זה (ראה: ת/22, מ"ט 172/06, קלטת 2, בע' 17-19; ושם, קלטת 3, בע' 1-2) ידע לצייןכי השאיר את דלת התא כשהיא נעולה,מדובר בעובדה רבת חשיבות אשר כשלעצמה אף היא פרט מוכמן. עם זאת, טען כי יצא מהתא ואז נעל את הדלת מבחוץ בעזרת הצד ההפוך של הסכין.

כאן טוען הסנגור לשיטת חקירה הנסמכת על "רמאות צרופה" כלשונו (לא פחות!), לדבריו, בעת שהנאשם נשאל לגבי הדלת, ענה כי אולי סגר אותה קצת, במסווה של תרגום השאלה לחוקר אזולאי מרוסית לעברית, מציין סשה: "הוא נזכר עכשיו יכול להיות שסגר" ואף מציין כי מדובר בדלת התא ולא בדלת הכניסה לשירותי הבנות, לטענת הסנגור, בשלב זה "מבין" הנאשם את הרמז ומספר כי נעל את דלת התא.

ללמדך, מדוע יש לדחות הטענה, יובא להלן התמליל אליו הפנה הסנגור (נ/55, בע' 87-88):

"חוקר א: תגיד, כשעשית את כל זה והילדה כבר נפלה, כשיצאת משירותי נשים והלכת לשירותי גברים, מה עשית עם הדלת?

רומן: שום דבר, נראה לי שלא עשיתי כלום. יכולתי רק לסגור אותה קצת (רוסית)

...

החוקר (יורם אזולאי- י.כ.): מה אתה אומר לו?

חוקר א': אמרתי לו אחרי שהלכת, אחרי מה שקרה עם הילדה, ועזבת את שירותי בנות לשירותי בנים, מה עשית עם הדלת? אז הוא נסגר עכשיו יכול להיות שסגר.

רומן: איזו דלת דלת כניסה לשירותים? (רוסית)

חוקר א': לא, דלת לתא השירותים

רומן: סגרתי אותה

חוקר א: כיצד?

רומן: עם הסכין.."

כלומר, בתחילה שאל סשה שאלה פתוחה- "מה עשית עם הדלת", הנאשם ענה כי אולי סגר אותה קצת, כאשר מחילופי הדברים ניכר כי הנאשם טועה לחשוב, כי נשאל לעניין דלת הכניסה ולא דלת התא.

יש לדחות בשתי ידיים את הטענה, כי הדברים תורגמו לאזולאי לעברית על מנת "לשתול" באוזני הנאשם את התשובה הנכונה. לאורך כל החקירה ובאופן אותנטי, סשה תרגם לאזולאי את אמרות הנאשם והרי תרגם את שאמר הנאשם ולא יסף.

כאשר נשאל בחקירתו כיצד ידע כי הדלת נעולה, ציין כי הוא העריךזאת משום שכך רואים בסרטים (ת/202, מ"ט 123/06 (קלטת 1) ע' 32).

בחקירתו הנגדית טען הנאשם, כי החוקר סשה רמז לו על נעילת הדלת, שעה ששאל אותו באיזה מצב נשארה הדלת. שאלה בדבר מצב הדלת, עדיין אין בה רמז או הכוונה כי הדלת הייתה נעולה דווקא (ראה מע' 1138 לפרוטוקול).

הנאשם אף בניסיונותיו להסביר, ציין: "...אם הדלת הייתה פתוחה, היו מוצאים את הילדה הרבה לפני...",כך בלשונו (עמ' 1139 לפרוטוקול).

בעת השחזור ציין הנאשם גרסא אחרת, לפיה נעל את תא השירותים מבפנים ויצא מהתא באמצעות קפיצה מהאסלה או מעל הדלת (ת/27, בע' 6, 14).

כשעומת הנאשם עם גרסתו בשחזור לעומת גרסתו הראשונה, לדבריו נזכר כאשר היה במקום כי סגר את הדלת מבפנים ויצא מהתא, לאחר שנעל אותה מבפנים.

בחקירתו מיום 21/12/06 נשאל הנאשם שוב באשר לנעילת התא ומציין, כי הוא לא יכול היה לסגור את הדלת מבחוץוהוסיף שמבחוץ אפשר רק בשירותים למטה(ת/29, קלטת 2 בע' 7, 9).

כאמור לעיל, כעולה מעדות העד סמברנו, לאניתן לנעול את תא מס' 2 מבחוץ, הנאשם ידעכי לא ניתן לנעול את הדלת מבחוץ, ידיעה זו הינה פרט מוכמן, מובהק וחשוב אשר לא אמור היה להיות בידיעת הנאשם.

יאמר, הנאשם לא יוכל לטעון להדרכה ע"י חוקריו, שכן פרט זה של המנעול הפגום, נודע לחוקרים רקביום 24.12.06 (ראה דו"ח תפיסת הדלתות, ת/237), בעוד הוא מצדו מסר את המידע האמור כברביום 21.12.06.

הנאשם אשר עומת עם פרט מוכמן זה, טען כי כך זה "הסטנדרט" (לוגיקה, סרטים ועתה, סטנדרט) ובהמשך, ראה להלן נחזור למחשבה לוגית, טען כי בעת השחזור התבונן במראהוכך ראה שלא ניתן לנעול מבחוץ, דא עקא, צפייה בקלטתהשחזור מלמדת כי דלת תא מס' 2 פתוחה עד לשלב בו נכנס הנאשם לשחזר את הרצח ולא יכול היה לראות את צידה החיצוני(ראה השחזור, ת/26, 11:05).

חזרתי ועיינתי בקטע זה בשחזור לאור דבריו הנחרצים של הנאשם לעניין זה, ולאראיתי את הנאשם מביט לעבר המנעול אומנסה לראות השתקפות במראות (ראה גם עדות שקלאר, עורך השחזור, ע' 426 לפרוטוקול).

הסניגוריה טענה להדרכה וכי שקלאר אמר לנאשם כי נעל את הדלת, אלא שצפייה כאמור שוללתטענה זו (ת/26, זמן 19:42, 19:43; ראה כאמור גם עדות אנטולי, ע' 426 לפרוטוקול ואילך).

ההגנה המשיכה להתפתל בטיעוניה, הוסיפה כי מהילוך איטי ניתן לראות שדלת תא 2 נסגרה על מנת שהנאשם יוכל לחזות במצב המנעול. גם טענה זו יש לשלול, בקטע המדובר ניתן לראות כי הדלת מתחילה להסגר ושקלאר, בטבעיות, הודף אותה בחזרה, כאשר כל אותה העת מתנהלת שיחה בין השניים ומבטו של הנאשם מופנה לפניו של שקלאר(ת/26, 19:42:34-19:42:43).

הטענה תמוהה, גם כשלעצמה, האם החוקרים יכולים לנחש כי במידה ויסיטו את הדלת לשניות ספורות, דווקא באותם רגעים יפנה הנאשם מבטו ספציפית למנעול הדלת ובחלקיק השנייה יראה את מצבו ויסיק כי הוא לא ניתן לנעילה מבחוץ?

הנאשם הוסיף גרסה נוספת, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית, כיצד ידע לציין כי לא ניתן היה לנעול את דלת התא מבחוץ, ענה מתוך מחשבה לוגיתוגם מתוך כך שהחוקר יורם שאל אותו.

לאור הגרסאות הסותרות, נאלץ לבסוף הנאשם להודות כי שיקר ולאראה את המנעול השבור בהשתקפות במראה:

"ש... למה אתה שינית את גרסתך, אתה סיפרת לו סיפור שלם שראית את המנעול במראה ומשם למדת שהדלת הזאת שבורה ואי אפשר לנעול אותה מבחוץ.

ת.אני כבר אמרתי שב 26 לחודש דצמבר שבו שאלו אותי שאלות אני עדיין לא ידעתי מאיפה קיבלתי את כל המידע, ממי קיבלתי אותו, מה אני יודע, באותו רגע כל שאלה ששאלו אותי אני עניתי תשובות מהירות לוגיות. הן לא תמיד היו אמיתיות .

ש.מה זה הם לא תמיד? הרי בעקבות התשובה שלך יורם נחקר ועשו פעולות חקירה זה היה שקר שראית דרך המראה את המנעול? מה היה יותר פשוט מלהגיד לבוקר שיורם רמז לך, כמו שאמרת פה?

ת.מה שאמרתי לגבי יורם זה הנכון, זאת האמת. כל השאלות ששאלו אותי לפני 26.12, נתתי תשובות מהירות ולוגיות.

ש.המראה שקר?

ת.כן.

ש.לסיכום הנושא, אתה לא ראית בשחזור גם שהמנעול של הדלת שבור לא במראה ולא בשום דרך אחרת?

ת.לא ראיתי"

(ע' 1140 לפרוטוקול, ש' 11-25).

על כך אעיר ובמחילה גם אם בצורה סרקסטית מעט, כי כבר נאמר:

"העובדה שהאיש הבורח מן האמת המציא את המראה, היא אחת מפלאי ההיסטוריה הגדולים ביותר"(פרידריך האבל).

למרות הודאת הנאשם שלעיל, המשיך הסנגור בסיכומיו לדבוק בטענה, כי הנאשם ראה את המנעול השבור בעיניו – בעת השחזור, כאשר לא לראשונה אנו עדים לטענות ותיאוריות שמציג הסנגור בבחינת סתירה לדברי מרשו.

הנאשם אם כך, יודע שמנעול הדלת שבור, מדובר בפרט ברזולוציה פרטנית ביותר, פרט שלאהיה ידוע לחוקרים, טענות הסנגוריה להדרכה חסרות בסיס, מפי הנאשם שמענו גרסאות שונות אך ללא כל הסבר של ממש המתקבל על הדעת ומכאן, נותרנו עם העובדהשהנאשם ידע מבלי שהודרך או הוכוון או אחרת, כי מנעול הדלת היה שבור וכמובן כיצד ידע אם לא היה שם.

ג.יציאת הנאשם מהתא:

הנאשם התבקש להדגים את יציאתו מתוך התא, לאחר שציין כי נזכר שנעל את דלת תא מס' 2 מבפנים ויצא, הנאשם מדגים קפיצה מעברלדלתהתא, כאשר הוא מנקה עם חולצתו את חלקה העליון של הדלת בה נגע (ת/26, 19:48:20).

כך גם הודגמה הקפיצה מעבר לדלת בפנינו, בעת הביקור במקום ולבקשתנו.

הנאשם מדגים את יציאתו מהתא, תוך דריכהעל האסלה,ונזכיר ונציין, על מכנסי המנוחה אשר נמצאה ישובה על האסלה, נותרו טביעות נעליו של הנאשם, כאשר הם מופנים כלפי הדלת, כיוון יציאתו – קפיצתו מהתא, כפי המפורט בפרק שדן בכך לעיל, מדובר בפרט מוכמן אשר באותה השעה אף החוקרים טרםידעו עליו.

הדגמה זו של הנאשם עולה בקנה אחדעם טביעות הנעליים, הנאשם אכן ציין כי דרך על האסלה ולא דיבר על הגופה, אך צילומי המנוחה בתוך התא לענין זה מדברים בעד עצמם (ראה ת/1, תמונות 11-12). נוסיף לכך את דברי הנאשם לאשתו, לאחר השיחה עם המעביד ראובן ג'נאח, לפיה אמר:"ילדה נפלה בשירותים באסלה".

ראה גם דברי הנאשם (ת/205, מ"ט 125/06, ע' 18): "...היא הייתה צריכה ליפול על האסלה".

ד. מראה החיצוני של המנוחה:

עוד נשאל, אם הנאשם לא היה במקום, כיצד ידע מה מראה לה למנוחה?

דבריי מכוונים לכך שבחקירתו ביום 19/12/06, הנאשם מתאר את המנוחה כלא גבוהה, שערה בצורת צמה מגולגלת ללא גומי, לבשה ג'ינס כחול, נעלי ספורט בצבע לבן, שחור או אפור, חולצה שאינו זוכר את צבעה (ת/22, קלטת 1 ע' 100-104, קלטת 2, ע' 52-53).

כך גם בשחזור, התיאור מפי הנאשם (ת/27, ע' 5) כאשר נשאל ע"י אנטולי בסיום השחזור, חזר ותיאר את המנוחה ולבושה.

התיאור על-ידי הנאשם תואם את מראה המנוחה, גובהה, שערה, הג'ינס שלבשה, נעלי הספורט והעדר העגילים או פירסינג.

אכן, הנאשם נחשף לתמונות המנוחה בתקשורת (ראה למשל, שיחתו עם המדובב, ת/401 א', מ.ט 165/06 (25), קובץ 2, ע' 56) ועל כן אין להעניק משקל גבוה למידע בנדון גובהה ושיערה.

אולם, אין לבטל מידע זה כליל, מאחר והנאשם מסר כי בשעת הרצח שערה היה מגולגל לאחור (כאשר גומיית המנוחה נמצאה ענודה על פרק ידה, ראה דו"ח הפתולוג, ת/11, סעיף 1 ט'), כן אין להוציא מכלל אפשרות כי במהלך המאבק, שערה שהיה אסוף ללאגומייה, התפזר ומכאן שהנאשם יכול היה להתרשם ממראה שערה (במוסגר ובנדון שיער המנוחה, עלי לדחות את הנטען בסיכומי הסנגור, לפיו הנאשם לא יכול היה לתפוס את שער המנוחה האסוף לאחור מאחר וניסתה לסגור את הדלת בפניו כשפניה מופנות לעברו. לא ברור מנין מסקנתו כי פני המנוחה הופנו לנאשם ולא גבה).

כך גם נכונה טענת הסנגור, לפיה הנאשם לא ציין כי המנוחה לבשה מעיל שחור ואולם, הנאשם ביאר כי התמקד בחלק התחתון בגוף המנוחה (ראה ת/22 (קלטת 1) בע' 100-104). עוד ציין שוב ושוב, כי הוא אינו זוכר פרט זה (ראה עוד ת/22 (קלטת 2) בע' 53-52), במקום אחר ציין "ירוק יותר, בהיר, אני לא יודע בדיוק"(שם (קלטת 1) בע' 103), בניגוד לפרטי לבוש אחרים, ניכר כי הנאשם אינו זוכר פרט זה.

אציין, לו רצה הנאשם לפטור את חוקריו ולספק רצונם כטענתו, יכול היה לנחש את לבושה בחלקו העליון (באסטרטגיית הלוגיקה כמנהגו), משלא עשה כן ובעודו מציין כי זכרונו לקוי לעניין זה, ככל הנראה אכן לא זכר פרט זה (ודוק, הנאשם לא מסר מידע שאיננו נכון אלא לא מסר מידע לנדון זה), מכל מקום, יש בכך כרסום האמור וכפי הסניגור דווקא.

כשנשאל הנאשם ע"י החוקר אזולאי, כיצד ידע פרטים כה מדויקים באשר לנעליים וצבען, השיב כי ניחשאחר ומדובר בצבע קלאסי, תשובה התואמת לנוסח תשובותיו בענין הלוגיקה, הנאשם אכן חוזר ומציין כי הדבר לוגי, אפור זה לוגי ומדובר גם באסוציאציה מאחר ופעם היו לו נעלי ספורט אפורות, לכן חשב על צבע זה (ת/205, מ"ט 125/06 (1) בע' 29 ועד מ"ט 125/06(2) ע' 3).

כאן טוען הסנגור, כי אין מדובר בפרטים מוכמנים שהרי מכנסי ג'ינס הם פריט לבוש שאיננו ייחודי בנוף ביה"ס, כך גם נעלי ספורט (לכך כמובן לא הציג ראיה כלשהיא), לעניין צבע הנעליים נטען כי הצבע הדומיננטי בנעלי המנוחה הוא הצבע האדום.

יש לדחות את הטענה כפי שנטענה.

לשיטת הסנגור, פריט לבוש שאיננו דרמטי אינו יכול להיות פרט מוכמן, ולא כך. אכן, מכנסי ג'ינס אינם פריט לבוש חריג, אולם המנוחה יכלה ללבוש באותה המידה מכנס אחר או ג'ינס בצבע אחר, לכך יש לצרף את שאר פרטי הלבוש שנמסרו המתארים את מראה המנוחה כהווייתו.

לעניין נעלי המנוחה, אציין כי הצבעים אשר ציין הנאשם אינם דווקא נפוצים לנערה (לבן, אפור ושחור). לא נכונה הטענה ההחלטית, כי הצבע הדומיננטי בנעליים הוא הצבע האדום, שעה שהסנגור צרף להוכחת טענתו את תמונת נעלי המנוחה, כפי שצולמו על שולחן הפתולוג עליו שרועה המנוחה, כאשר הצילום מלמד על צידה הפנימישל הנעל.

הצבע האדום מצוי כעיטור בצידי הנעל, כאשר הצבע הדומיננטי הוא אפור (ראה תמונה 38, לת/1). מתמונות המנוחה בזירה כשהיא ישובה על מכסה האסלה (ראה למשל, תצלומים 11-12, לת/1), נראה הצבע האפור כצבע הבולט כאשר הצבע האדום שולי ודי נסתר.

העובדה, כי הנאשם לא ציין את הצבע האדום בתיאור הנעל, אכן מפחיתהמעוצמת הפרט המוכמן, אולם לוז העניין בתיאור מפורט של גובה, שיער, העדר פירסינג או עגילים, מכנסיים, נעל ספורט וצבעה המרכזי.

אין בפנינו ראיה עובדתיתלנוהג הלבוש כטענת הסניגור וכגרסתו, הרי אפשר לטעון באותה מידה כי נערה צעירה, תלמידת בי"ס, איננה מתלבשת בצבעים "קלאסיים" –שחור ולבן, דווקא לעיתים באופן צבעוני. אף נעל אפורה איננה "קלאסית" ונפוצה לנערה צעירה.

עוד נציין, כי בשחזור אמר הנאשם כי נעליה היו אפור ושחור, לטענתו הודרך ע"י קולו של החוקר ולכן ציין אפור, האמור בלשון המעטה, סותראת העולה מהחקירה הראשונה, לא ראיתישום הכוונה בקול כנטען.

מכל מקום, פרט מוכמן זה, לאור המעיל השחור שלא הוזכר והצבע האדום בנעל, דרגתו נמוכה.