עתירה משפחת ראדה

 

בבית המשפט העליון בירושלים                                                                                בג"צ 3041/07                                      

בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק

 

        העותרים: אילנה ושמואל ראדה
באמצעות ב"כ עו"ד משה מרוז ו/או עו"ד שירה מרוז ו/או עו"ד עופרי מרוז
מרח' לסקוב 22, ת"א 64736 טל:03-6963777 ; פקס : 03-6964299 נ ג ד        

 

המשיב:                                        פרקליט המדינה

                                                                רחוב סאלח הדין 29, ירושלים

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

ואלו נימוקי העתירה:

 

א. הרקע העובדתי

1.       העותרים הינם הוריה של המנוחה תאיר ראדה (להלן "המנוחה"). ביום 6.12.06 נרצחה המנוחה בשעות הצהריים וגופתה נמצאה בשעה 19:00 בערב בשירותי הבנות בבית הספר בו למדה "נופי גולן" בקצרין (להלן "בית הספר"), בתא מספר 2 מצד ימין.

 

2.       מספר ימים לאחר מכן נעצר רומן זדורוב, הודה ושיחזר את המעשה ועקב כך הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת בגין רצח המנוחה. יצויין כי סנגוריו של זדורוב הודיעו לבית המשפט כי בכוונתם לנהל משפט זוטא אודות הודאותיו במשטרה.

 

3.       כבר בפתיחת החקירה ולנוכח הצהרותיה השונות של המשטרה ביחס להתפתחות החקירה והממצאים שבידה, עלו ספקות בלב העותרים שמא כיווני החקירה לא נבדקים כראוי. לאחר הגשת כתב האישום ותוך כדי עיון בחומר החקירה, סימני השאלה התחזקו והלכו וכעת לא נותר עוד ספק בלב העותרים כי כיווני חקירה רבים ומרכזיים נותרו ללא מיצוי.

 

4.       החשש הכבד שעלה בלב העותרים הוא שמשפטו של זדורוב עלול להימשך זמן רב ובמידה ויזוכה, חלוף הזמן יגרע משמעותית מהיכולת לתור אחר מעורבים אחרים.

 

5.       לאור זאת, ביום 18.3.07 פנו העותרים למשיב בבקשה לפתוח את החקירה מחדש לנוכח ממצאי חקירה רבים ומהותיים שהתגלו בתיק החקירה ובדיקתם לא מוצתה או שלא התבצעה כליל וכן לנוכח גרסתו של זדורוב המלמדת על היעדר ידיעתו בדבר האופן בו בוצע הרצח ומכאן להיעדר מעורבותו ברצח. (נספח המסומן "א")

 

6.       ביום 25.3.07 השיב עו"ד אלעד רוזנטל בשמו של המשיב כי האפשרות להגיש ערר אינה קמה משהתקיימה חקירה בעקבות ביצועה של העבירה ובסיומה הוחלט על הגשת כתב האישום בגינה. (נספח המסומן "ב")

 

7.       עוד נאמר במכתב התשובה כי בית המשפט יבחן את הטענות המועלות בבקשת העותרים במסגרת ניהול המשפט לבירור אשמת זדורוב. בנוסף צויין כי פניית העותרים הועברה לפרקליטת מחוז הצפון, הגב' סילביה פריימן, למען יעמדו הדברים לנגד עיני הפרקליטות המטפלות בנושא.

 

8.       תשובתו של המשיב אינה נתמכת באסמכתאות חוקיות או משפטיות, אינה סבירה בעליל ועלולה לסכל את חקר האמת. כפי שיפורט בהמשך, לא יעלה על הדעת כי המשיב יטען להיעדר סמכות להורות על פתיחת החקירה מחדש לאחר שהוגש כתב אישום, כאשר כל בר דעת יודע שאף אם הוגש כתב אישום, ניתן בהמשך לבטלו, לתקנו, להוסיף נאשמים, למחוק נאשמים, לתקן אישומים ועוד, וכל זאת בעקבות התפתחויות חקירתיות שונות הנוצרות במהלך ניהול משפט.

 

9.       מכיוון שהמשיב אינו פוסל את פתיחת החקירה בנימוק של היעדר עניין לציבור, היעדר אשמה או ראיות מספקות, הרי שניכר בבירור מתשובתו כי אף לדידו טענות העותרים הינן בעלות טעם רב וממשי אך ייתכן והחלטה בדבר פתיחת החקירה מחדש בשלב זה תיצור את הרושם בעיני הציבור כי הוא אינו סמוך ובטוח במיוחס בכתב האישום הקיים כיום.

 

10.  במערכת משפטית מתוקנת השואפת לחשוף את האמת ולהעמיד את האשמים האמיתיים לדין לא ניתן להשלים עם מצב דברים שכזה, ולאור זאת וכפי שיורחב בהמשך, יתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיב לנמק החלטתו שלא לפתוח בחקירה מחודשת ובהמשך להורות לו על פתיחת החקירה מחדש.

 

 

 

 

 

 

 

 

ב. ממצאי החקירה המעלים את הצורך בפתיחת החקירה

 

1.       כפי שהובא לעיונו של המשיב, מחקירת המשטרה עולה כי אין התאמה בין הודאותיו ושחזורו של זדורוב את הרצח אל מול מה שנעשה בפועל בזירה בנקודות רבות ומהותיות, ובכלל זה אופן ביצוע הרצח והסימנים שנמצאו על גופה של המנוחה.

 

2.       המנוחה נרצחה בצורה יוצאת דופן ועל גופה נמצאו סימנים ייחודיים אשר אינם מתוארים בגרסתו של זדורוב. למעשה, זדורוב אף לא נשאל ע"י המשטרה בנוגע לכך, וניכר הרושם שלמשטרה היה נוח להותיר את הדברים כמות שהם.

 

3.       עובדה זו לכשעצמה הצדיקה את פתיחת החקירה מחדש מאחר שברור בעליל  שגרסתו של זדורוב מלמדת על כך שכלל לא נכח בזירת הרצח, ומכאן שאחרים מעורבים בביצוע הרצח.

 

4.       לאור האמור לעיל, מתחזק הרושם שהתמהמהות הפרקליטות בהגשת כתב האישום במשך למעלה מחודש ימים לאחר הודאת זדורוב קשורה לספקות שהתעוררו- ובצדק- בלב ראשי הפרקליטות נוכח ההתוודות והשחזור המכילים פרטים שאינם תואמים את המציאות.

 

5.       רצונה של פרקליטות המחוז לאתר ולהגיע לממצאים אובייקטיביים שיחזקו את אמינות ההתוודות היתה במקומה ואולם  העובדה שבדיעבד לא הושג שום ממצא אובייקטיבי אמין מדברת בעד עצמה והיתה אמורה להוביל לנסיגה מהתפיסה הראשונית בדבר מיהות האשם וחיפוש אחר חשודים אחרים.

 

6.       זאת ועוד, להלן מפורטים כיווני החקירה הרבים והמשמעותיים אשר המשטרה החלה בבדיקתם מבלי למצותם או לחילופין זנחה את בדיקתם כליל:

 

א.      בשירותי הבנים בבית הספר, הממוקמים ממש מתחת לשירותי הבנות בהן נמצאה המנוחה, נתגלו ביום הרצח כתמי דם רבים על הרצפה, סימני מריחות דם על הקירות, סימני דם על האסלה בתא השירותים השני, ניירות טואלט ספוגים בדם רב ועוד. מבדיקת מז"פ עולה כי סימני הדם הרבים שייכים לא לזדורוב  אלא לשני זכרים אשר זהותם אינה ידועה למשטרה.  לית מאן דפליג כי יש קשר בין כתמי הדם הרבים שנמצאו ביום הרצח בשירותי הבנים לבין הרצח של המנוחה אשר אירע קומה מעל בשירותי הבנות. לא יעלה על הדעת שמדובר בקטטה בין שני תלמידים כאשר כתמי הדם מרוחים על הקירות, על הרצפה והאסלה. חרף זאת, כיוון זה לא נבדק כמעט לחלוטין.

ב.        בשירותי הבנים, בתא מספר 2 בו נמצאו כתמי הדם הרבים, נמצא בתוך מיכל הניאגרה ארנק שחור עם לבבות, ככל הנראה שייך לבחורה ובתוכו 16 מסמכים שונים. המשטרה לא בדקה אלו סימני ד.נ.א נמצאו עליו ולמי הוא שייך.

 

ג.         סמוך ליום הרצח המשטרה ערכה סריקה בשטח בית הספר ומצאה חולצת טריקו בצבע ירוק-זית על גדר בית הספר ועליה כתמי דם ושערה שחורה ארוכה. כמו כן, מצאה המשטרה בצומת כוח חולצת טריקו לבנה ועליה כתמי דם. מספר ימים לאחר מכן נמצא במקלט מספר 2 בבית הספר חולצת טריקו ירוקה ועליה כתמי דם ושערה שחורה ארוכה.  מחומר החקירה עולה כי עד היום לא ידוע למי שייכים כתמי הדם ולמי שייכות שתי השערות השחורות שנמצאו על שתי החולצות הירוקות.

 

ד.        אדם בשם אלי גדקאר העיד במשטרה כי ביום הרצח, בסביבות השעה 14:45 בצהריים, אסף שלושה נערים מצומת קצרין, ליד השלט עליו כתוב קצרין. לדבריו במשטרה, אחד משלושת הילדים מלמל לחבריו "מה עשיתי מה עשיתי" ואחד החברים ענה לו שלא נורא והעיקר שזה מאחוריו עכשיו. המשטרה איתרה שלושה נערים שטענו כי עלו על "טרמפ" בשעה האמורה ומהמקום האמור לעיל. הנערים טענו כי הם מזהים את אלי גדקאר כמי שהסיע אותם באותו יום אולם אלי עצמו טוען כי הוא לא מכיר את השלושה והם לא הנערים שהסיע.

 

ה.       זאת ועוד, מתחת לשלט עליו כתוב קצרין בצומת קצרין נמצא מסלול של כתמי דם. כמצויין לעיל, הנערים עלו על טרמפ לו חיכו בצומת קצרין. מחומר החקירה עולה כי כתמי הדם הללו לא נבדקו, ואם נבדקו הרי שתוצאות הבדיקה לא מופיעות בחומר החקירה.

 

ו.         בהתייחס לשלושת חולצות הטריקו שנמצאו ועליהם כתמי דם, הרי שאליהו בן עמי*, אחד משלושת הנערים שנחקרו, מוסר בעדותו כי הנהג הוריד אותו בצומת כוח, אותה צומת בה נמצאה חולצת טריקו לבנה ועליה כתמי דם.

 

ז.         עוד יצויין שעל החולצה שנמצאה על גדר בית הספר, בצבע ירוק זית, נמצאה גם תגית עליה רשום מ-2006. שלושת הנערים מוסרים שהם הגיעו לקצרין בכדי ללמוד במכינה קדם צבאית. ברי מאליו כי אין המדובר בשם החברה שמייצרת את החולצות והמשטרה לא ערכה כל בדיקה בכדי לגלות האם במכינה מחלקים לחניכים חולצות בצבע ירוק זית עליהן כתוב מ- 2006.

 

ח.       ביום 16.1.07, יום לאחר שהוגשה "הצהרת תובע" בדבר הגשת כתב אישום כנגד זדורוב, הגיעה פרקליטה מפרקליטות מחוז צפון, עו"ד שילה ענבר, לשירותי בית הספר, ביחד עם שני חוקרים משטרתיים. השלושה ערכו שחזור של הרצח בשירותים וניסו לבדוק האם ניתן לבצע את הרצח ע"י שני רוצחים. עובדה זו לכשעצמה מחזקת את הרושם שאף הפרקליטות לא היתה משוכנעת בדבר ביצוע הרצח ע"י זדורוב לבדו, אם בכלל.

 

ט.      בשירותי הבנות בהן נמצאה המנוחה, בתא מספר שלוש, נתגלו כתמי דם על הרצפה. מכיוון שהמנוחה נמצאה בתא מספר 2 ולא עולה הטענה כי היא הועברה מתא אחד לתא שני, הרי שכתמי הדם שנמצאו בתא מספר 3 לא שייכים למנוחה. תוצאות בדיקת כתמי הדם הללו לא נמצאות בחומר החקירה.

 

י.         נעצרה חשודה ברצח בשם לירון רוביישטין*, תלמידת בית הספר "נופי גולן". לצוות החקירה נודע כי זמן קצר לפני הרצח ציירה לירון* 3 ציורים של נערה מתה, כשאחד מהם מראה נערה שסופת גרון מוטלת על הרצפה. המשטרה ביקשה לראות את הציורים אך לירון* נמנעה מלהציג אותם בתירוץ שהם נמצאים בבית הספר אך בדיקה בבית הספר העלתה שלירון* לקחה אותם דווקא לביתה. עד היום לא נתפסו הציורים.

 

יא.   זאת ועוד, בחקירתה של לירון* מצאו השוטרים כי במכשיר הסלולארי שלה נתגלו מספר ההודעות הכתובות הבאות: "את תחזיקי מעמד בייב. אני ממש לא מודאג. תצאי לשתות משהו"
(6.12, 1:44 pm), "לדעתי דווקא הראשון להידקר זה הם.. מה איתך מתוקה, איך את מרגישה?"
(6.12, 1:39 pm), ""
(10.12, 10:07 pm), "גילו משהו?"
(10.12, 10:09 pm). במזכר נוסף של אחד החוקרים נאמר כי במהלך כל חקירתה קיבלה לירון* הודעות כתובות בה נאמר לה שלא תספר דבר. חרף העובדה שההודעות הראשונות התקבלו דקות ספורות לפני הרצח ושתי ההודעות האחרות נכתבו במהלך חקירתה במשטרה, נזנח כיוון חקירה זה לחלוטין. המשטרה לא בדקה מי שלח ללירון*את ההודעות, מה ענתה עליהן ומה פשר האמור בהן.

 

יב.        לא זו אף זו, ישנה עדות של תלמידת בית הספר אשר מסרה למשטרה כי מספר פעמים הבחינה בלירון* ובתלמידים נוספים עימם נהגה להתרועע, כאשר הם מסתובבים בשטח בית הספר עם סכינים ודוקרנים.

 

יג.     חברותיה של המנוחה מסרו בעדויותיהן במשטרה כי שבוע לפני הרצח המנוחה קיבלה למכשירה הסלולארי 4 הודעות כתובות ממספר חסום בהן נאמר ע"י בחור מסוים שאם המנוחה לא תהיה אתו, הוא יהרוג אותה. המשטרה לא בדקה מי עומד מאחורי ההודעות בעלות המספר החסום. למשטרה נודע שבחור בשם אבי בן 18 מטבריה התקשר למנוחה בשבועות שקדמו לרצח וביקש להכיר אותה אך היא סירבה. המשטרה מצאה בחור אחד בשם אבי בן 18 מטבריה, אשר הכחיש כל קשר לסיפור, ובזאת סיימה המשטרה את חקירת הנושא. עד היום לא ידוע למשטרה מיהו שולח ההודעות למנוחה ומיהו אותו אבי אשר ביקש להיפגש איתה ולהכירה.

 

יד.        בשתי ידיה של המנוחה נמצאו שתי קווצת שיער שחורות. המשטרה ניסתה לבדוק האם השיער מתאים לרומן זדורוב וגילתה שאין התאמה בין הד.נ.א שלו לקווצת השיער שנמצאו. עד היום לא ידוע למי שייכות קווצת השיער הללו אך סביר להניח שהן שייכות לאדם שביצע את הרצח.

 

7.       עיננו הרואות כי במהלך חקירת הפרשה התגלו כיווני חקירה רבים ומהותיים, אשר למצער מעלים סימני שאלה רבים ומעמידים בספק רב את המיוחס בכתב האישום. דא עקא, בנוגע לחלק מהממצאים המשטרה התחילה בבדיקתם אך זנחה אותם בטרם הגיעו התוצאות ובנוגע ליתר הממצאים כלל לא ערכה כל בדיקה.

 

8.       הדעת אינה נותנת כי ממצאים כה רבים ומשמעותיים ייוותרו כאבן שאין לה הופכין כאשר בדיקת כל אחד ואחד מהם יכולה להפוך את הקערה על פיה. חששם של העותרים הוא שככל שיחלוף הזמן לא ניתן יהיה עוד למצות עד תום את כיווני החקירה המצויינים לעיל.

 

9.       ברי מאליו כי מעבר לאינטרס הציבורי להעמיד לדין אדם אשר פשע כנגד החברה, ניצב מעל הכל כאבה של המשפחה אשר איבדה את יקירה ומבקשת כי ימוצה הדין עם האדם שביצע את המעשה הנפשע. השקט הנפשי שמבקשת המשפחה הנו המעט שניתן לאפשר לה בנסיבות המתוארות לעיל.

 

ג. התערבותו של בית המשפט בהחלטת המשיב

 

1.       הלכה היא, כי בית משפט הנכבד יתערב בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק במקרים בהם לוקה ההחלטה בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני (בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 523; בג"ץ 4128/06 מחלוף נ' משרד המשפטים, טרם פורסם; בג"ץ 10713/05 מושקוביץ נ' משטרת ישראל, טרם פורסם).

 

2.       לטענת העותרים במקרה דנן המדובר לא רק בחוסר סבירות קיצוני אלא בהחלטה אשר אינה נשענת על כל אסמכתא חוקית או משפטית ולפיכך בטלה מעיקרה.

 

3.       סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי מורה בהאי לישנה כי זכות הערר נתונה למתלונן על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין משום שאין בחקירה או במשפט עניין לציבור, שלא נמצאו ראיות מספיקות או שנקבע כי אין אשמה.

4.       המשיב הדגיש במכתבו כי המדובר בערר על החלטה שלא להמשיך לחקור או שלא להעמיד לדין ומכאן ברי שאף אם הוחלט על העמדה לדין, הרי שעדיין ניתן לערור על החלטה שלא להמשיך בחקירה, ואין קשר ישיר או עקיף בין הדברים.

 

5.       טענתו של המשיב כי מרגע שהוגש כתב אישום לא ניתן עוד לערור עפ"י סעיף זה הינה בלתי מבוססת בעליל ולכל היותר מהווה פרשנות שגויה של המשיב אשר אינה במקומה. חזקה על המחוקק שאם היה מבקש למנוע את האפשרות להגיש ערר לאחר שהוגש כתב האישום, הרי שהיה מציין זאת מפורשות בחוק, ומכלל לאו אתה שומע הן.

 

6.       יתרה מכך, חדשות לבקרים אנו נתקלים במקרים בהם בעיצומו של משפט מורות הפרקליטויות לצוותי החקירה לחדש את החקירה, לחקור כיוון נוסף או לבדוק טענות המועלות מצד ההגנה.

 

7.       מכאן שלא רק שהדבר אינו מופיע בחוק אלא גם הלכה למעשה חידוש החקירה הנו אירוע שכיח בין כותלי בית המשפט ואף בעל טעם רב לצורך בירור האמת.

 

8.       כל זאת ובשים אל לב שלא העותרים הם אלו שיצרו יש מאין כיווני חקירה חדשים, אלא בקשתם לחידוש החקירה נסמכת על פעולות המשטרה והפרקליטות עצמן אשר אספו חומרי חקירה רבים אשר בינם ובין זדורוב אין כל קשר ואף בנוגע לחלק מהממצאים התחילו בחקירתם אך זנחו זאת בעיצומה של מלאכה לאור הודאתו של זדורוב.

 

9.       ויודגש, דחייתו של המשיב את הערר אינה נסמכת על הנימוקים המופיעים בחוק, היינו חוסר עניין לציבור, היעדר ראיות מספקות או שלא נקבעה אשמה. מהחלטתו משתמע בבירור כי לאחר שהוגש כתב אישום כנגד מאן דהוא בפרשה, סבור המשיב כי לא ניתן לפתוח בחקירה מחדש.

 

10.  בדבריו אלו הוא אינו שולל את קיומם של חשודים אחרים בפרשה אלא הוא סבור שבית המשפט הוא שאמור לבדוק טענות אלו בשלב זה. לא ניתן שלא לתמוה, האם לאחר שהוגש כתב אישום אשר בטעות יסודו, אין המשיב יכול לחזור בו? ואם הוגש כתב אישום כנגד אחר וחלה התפתחות בחקירה, האם לא ניתן להגיש כתב אישום נגד אחרים, שותפים או מסייעים? ואם הגיש כתב אישום כנגד אחד, האם הוא לא יכול לחזור בו ולבטל את האישום לאחר  שהתברר כי יש ראיות חדשות?

 

11.  נמצאנו למדים כי מרגע שהמשיב החליט על כיוון אחד, לעולם- כך עולה מתשובתו- לא ניתן לשנות זאת אפילו אם הדבר נעשה בטעות ואפילו אם התגלה שהדבר איננו נכון. תוצאה זו היא אבסורדית, אינה מתיישבת עם לשון החוק ונוגדת את כל כללי הצדק הטבעי.

 

12.  פעמים רבות שונו כתבי אישום, הוספו נאשמים, נמחקו נאשמים או אישומים, בוטלו כתבי אישום והוגשו כנגד אחרים. הדבר מצביע על כך שהמחוקק דורש מהמשיב להיות קשוב לזרמים המשתנים של אפיקי החקירה השונים מבלי שלבו יהיה גס כלפיהם, ולו רק בשל העובדה שברגע מסויים לפני שלושה חודשים, החליט היועמ"ש- בלחץ העובדה שהנאשם עצור כבר זמן רב- להגיש כתב אישום נגד אותו נאשם שבאותו רגע נתון היה בידיו. מצב כזה עלול לגרום לנזק בלתי הפיך שתוצאתו תהיה כי אם הנאשם הקיים אינו הרצח, איש לא יוכל עוד לעולם להביא אדם אחר לדין באותה אשמה.

 

13.  במקרה דנן כתב האישום הוגש ברגע האחרון, זמן קצר לפני שהסמכות להחזיק בנאשם במעצר ללא הגשת כתב אישום עמדה לפקוע, ובמיוחד לנוכח נסיבות אלו מחויב המשיב להמשיך ולבדוק האם מוצו כל כיווני החקירה והאם כתב האישום הוגש כנגד האדם הנכון.

 

14.  טענות אלו מתחזקות מעצם העובדה שהמשיב לא שלל את הטענות המועלות, לא קבע שהן מופרכות, לא ציין שנבדקו ונשללו ע"י המשטרה אלא אדרבא סבור שיש להן מקום וראויים לתשומת לב מירבית עד כדי כך שהוא מפנה את טענותינו לפרקליטות המחוז שיעשו בהן שימוש. נשאלת השאלה איזה שימוש יוכלו לעשות פרקליטי המחוז כאשר הצהירו כבר בריש גלי כי האשם האמיתי בפרשה הוא זדורוב ולא אחר. האם באמת ובתמים יוכלו פרקליטי המחוז לעשות שימוש בראיות שפוגעות בתזה שהפרקליטות הצהירה עליה מראש?

 

15.  זאת ועוד, נחמה פורטא מציע המשיב לעותרים בציינו שבית משפט הוא זה שיבדוק כיווני חקירה אחרים. מסתמא, יודע המשיב כי ברגיל אין בית המשפט משית ליבו לאפיקי חקירה אחרים במהלך המשפט, אין זה מעניינו והוא אף אינו מרשה להגנה לחקור בכיוונים אלו, אלא במקרים יוצאי דופן. תפקידו של ביהמ"ש, יאמר כל בר בי רב, הוא לבדוק מה שלנגד עיניו  ולא את שלא הובא בפניו.

 

16.  העותרים חרדים למחשבה כי החלטה זו של המשיב איננה נובעת מחוסר יכולתו לעשות כן, ואיננו נובעת מכך שאינו רוצה למצוא אדם אחר, אלא מכך שהוא חושש שבעצם פתיחת החקירה יהיה מסר לציבור לביהמ"ש ולכל הנוגעים בדבר כי הכיוון הנוכחי בטעות יסודו. דא עקא, ממילא האופן שבו הוגש כתב האישום כלפי זדורוב אינו מניח את דעת הציבור הספקן, את חוסר השקט של המשפחה ואת כל מי שעיניו בראשו להאמין כי בתיק הזה נעשה הכל על מנת להביא את האשם האמיתי לדין.

17.  לאור האמור לעיל, ניכר בבירור כי החלטתו של המשיב בעניין פתיחת החקירה מחדש לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצריך את התערבותו המיידית של בית המשפט הנכבד.

18.              

19.             5129371

20.  54678313אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות בצו על תנאי למשיב ליתן טעם מדוע לא ניתן לחדש ו/או להשלים את החקירה לנוכח ממצאי החקירה הרבים המצריכים בדיקה מקיפה לאלתר.

ש.י. 038584215/04

                                                        _                   _

                                                            שירה מרוז, עו"ד                      משה מרוז, עו"ד         

                                                                  באת כוח העותרים                              בא כוח העותרים