רפ''ק יורם אזולאי - עד התביעה מס' 1 חלק ב | 01/07/2007

60

 

   

בתי המשפט

 

פח 000502/07

בבית המשפט המחוזי בנצרת

 

01/07/2007

תאריך:

כב' השופט יצחק כהן – אב"ד – סגן נשיא

כב' השופט חיים גלפז

כב' השופטת אסתר הלמן

בפני:

       

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

רומן בן ולדימיר זדורוב

 

הנאשם

 

 

 

 

בשם המאשימה: עו"ד ענבר, עו"ד שרוני ועו"ד שטרן

בשם הנאשם: עו"ד שפיגל

הנאשם בעצמו באמצעות הליווי

נוכחים:

 

פרוטוקול

 

המתורגמן, מר איזמאילוב אלכסנדר מוזהר כדין ומתרגם הדיון לנאשם מהשפה הרוסית לשפה העברית:

אני זוכר את האזהרה ואני מתחייב לתרגם לנאשם.

 

ב"כ הנאשם: יש לי בקשה במישור האנושי – באשר לרעיתו של הנאשם כתוצאה מתולדה של סדר דין, נבצר הימנה להיות נוכחת היום במשפטה של בעלה. אני, בנסיבות העניין, מתחייב שלא אעשה שימוש באשר למשקל הואיל והיא מופיעה ברשימת עדי התביעה, אני לא אעשה שימוש בנושא של נוכחותה באולם הדיון באשר למשקל עדותה, ולו רק על מנת שיהיה לעיל ידה להיות נוכחת בדיונים הארוכים בתיק שכזה, שקשורים באשר לגורלו של האיש, יחד עם גורלה שלה.

 

ב"כ המאשימה: אנחנו מסכימות למבוקש, ובלבד שכאשר יעלה לדיון משהו שנוגע לרעיתו של הנאשם ספציפית, נבקש שתצא בהתאם לאותו עניין ספציפי. כנ"ל לגבי הורי הנאשם שהם עדי הגנה. אנחנו  נטען כאמור, לעניין המשקל ובהסכמה.

 

ב"כ הנאשם: אני מסכים.

 

החלטה

 

כמבוקש, כמוסכם ועל פי הצהרת ב"כ הצדדים.

 

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                              

אסתר הלמן

שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

ב"כ הנאשם: כפי שהצהרתי בישיבה הקודמת, באשר לטענות הזוטא, אני מגיש טענות זוטא בכתב, הגשתי גם לחברותיי. אני רושם לפני כי הדיון בטענות הזוטא יהא כפי שלמעשה כבר החל במקביל לדיון בתיק גופו.

 

ב"כ המאשימה: מוסכם. אני רק רוצה לציין כי לפי ההחלטה של בית המשפט, טענות הזוטא בכתב היו אמורות להיות מוגשות עד ליום 26/06/07, ולא עד היום, וזאת במטרה לאפשר לנו להתכונן ולהכין את העד לנושא הזה. הכנו אותו לאותה טענה כללית שחברי טען לה. לגבי הטענות המפורטות בכתב, שכוללות דברים ספציפים לגבי העד הזה, נמסרו לנו כעת מספר דקות לפני הדיון, כך שלא התאפשר לנו להכין את העד לדיון ולהציג בפניו את הטענות. יחד עם זאת, לאחר עיון בטענות, החלטנו שלא לבקש ארכה נוספת, אנו נתייחס ונציג את הטענות היום לעד, אציין כי עד לרגע זה העד לא יודע מה כתוב במזכר.

 

החלטה

 

משפט הזוטא, וכפי הדיון הקודם וכפי העולה מהנטען היום, יתנהל במקביל לניהול התיק עצמו.

 

הסניגור יקפיד על מועדים הנקבעים בהחלטות ההרכב.

 

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

ב"כ המאשימה: כפי שאמרנו, ישנם הרבה מאוד עדים שאנחנו לא כללנו אותם ברשימת עדי התביעה, וביקשנו בפתח הדיון להגיע להסכמה עם עורך דין שפיגל, שיותר לנו, במידת הצורך, להביא את העדים הללו כעדי הזמה, למרות שזהותם אינה ידועה כרגע לתביעה. עורך דין שפיגל ביקש שהות לחשוב על העניין הזה. אם בית המשפט זוכר, מדובר בעדים שנוגעים לכיווני חקירה נוספים שנחקרו ונשללו, אנחנו סברנו שמאחר ומדובר בכמות גדולה מאוד של עדים, כ – 30 עדים, זה לא יהיה נכון להביא אותם מראש, באם ההגנה לא תתייחס לכיוונים הללו ולכן אחת מהשתיים: או שעורך דין שפיגל יודיע על הסכמתו הפרוצדורלית לא להתנגד להבאתם כעדי הזמה, אם בכלל יעלה הצורך בכך ובמידה והוא לא מסכים לכך – הרי שלא יהא מנוס מלתקן את כתב האישום ולהביא את כל העדים הללו.

 

ב"כ הנאשם: אינני יודע לשיטתי מתפרצת חברתי לדלת פתוחה, משום שעדי הזמה, אפשר תמיד לקבל את רשות בית המשפט לקבל את אותם העדים. אני מסכים, אין לי שום בעיה. כל העדים הנוגעים לכיווני החקירה האחרים, לא תהא לי התנגדות שיועדו על ידי המאשימה כעדי הזמה, אם יהיה בכך צורך לטעמה של המאשימה.

 

באי כח הצדדים: אנו מבקשים שהות עד לאחר הפגרה באשר להצעת בית המשפט לבוא בדברים, בדבר הסכמה להגשת מסמכים ותיעוד, אשר ייתרו העדת עדי תביעה בתיק זה.

 

עד התביעה מס' 1, רפ"ק יורם אזולאי, מוזהר כי הוא נמצא עדין תחת חקירה וממשיך להשיב לשאלות עו"ד ענבר:

ש. בישיבה הקודמת עצרנו בשלב שבו העדת על כך שהנאשם הודה בפני המדובב, ואנחנו מגיעים ליום של המחרת שזה ה – 19/12/06. תתאר לנו מה פעולות החקירה, מה עשיתם בעקבות ההודיה של הנאשם בפני המדובב.

ת. צפינו שוב בשחזור של הנאשם בפני המדובב, הנאשם הוצא לחקירה והחל להחקר על ידי החקור בשם סשה, אשר החל לחקור אותו כמה שעות.

ש. החקירה הזו הוקלטה.

ת. כן.

 

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש את החקירה, את ההודעה, את התמליל ואת שלושת הדיסקים, בכפוף לטענות הזוטא של הנאשם.

 

ב"כ הנאשם: יש לי טענות זוטא.

החלטה

 

כפוף לטענות הזוטא, מבלי שהחלטה זו תתפרש כקבלת הראיות הנ"ל, בטרם הכרעה לעניין טענות הזוטא, מט' 172/06, {שלושה דיסקים} הוגש וסומן ת/21.

 

תמליל החקירה מוגש ומסומן ת/22.

 

הודעה מודפסת שנגבתה במהלך החקירה, בצירוף מזכר, מוגש ומסומן ת/23.

 

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

ב"כ המאשימה: דיסק אחד כולל את קלטות 1 ו – 2, דיסק 2 כולל את קלטות 3 ו – 4, ודיסק 3

כולל קלטת 5.

 

העד ממשיך:

ש. בחקירה היו מספר שלבים, מה אתה עשית בשלב הראשון, כאשר הנאשם נחקר על ידי סשה.

ת. בשלב הראשון, אני מחוץ לחקירה, על פי החלטה שלי שסשה יחקור אותו, מדי  פעם אני צופה בהתקדמות של סשה בחקירה, בשלב הזה עדיין לא נכנסתי.

ש. מה קורה בחדר בשלב זה.

ת. בחדר יש כל מני צעד קדימה שניים אחורה של הנאשם מול סשה, אבל אין שום התקדמות, למעשה אין התקדמות, יש נסיגה מהיום הקודם, שבו היתה נסיגה מטענת הבלקאאוט. בחלק מהמזמן צפיתי מבחוץ, באמצעים טכניים.

ש. לעניין הנסיגה, בערב היה את השלב שסשה חקר אותו, ההודאה שבה הוא אמר לסשה שיכול להיות שהוא עשה ויכול להיות שלא. לאחר מכן הוא מתוודה בפני המדובב שהוא ביצע את הרצח ומתאר כיצד הוא ביצע אותו.

ת. כן.

ש. בעצם אתם בצהריים מוציאים אותו לחקירה, ומה הוא אמר לגבי הרצח.

ת. "אני לא רצחתי".

ש. בשלב הזה, אתם אומרים לו שאתם בעצם יודעים שהוא הודה בפני המדובב.

ת. בשלב הזה לא. בשלב הזה אף אחד לא מטיח בו, ולא מעמתים אותו עם זה שיש לנו מדובב, אנחנו עוד שמרנו את האפשרות שאולי עוד נחזיר אותו למדובב.

ש. מה יש לו להגיד על זה שהוא אמר לסשה בערב הקודם שאולי הוא לא זוכר שהוא רצח. מה עמדתו ביחס לזה.

ת. הוא אומר לסשה שמבחינתו הוא לא רצח, אם אתה רוצה סשה, אני אגיד לך, אני מוכן לקחת את התיק ואני אחתום לך וסשה יספר לנאשם כיצד התבצע הרצח.

ש. וסשה מה עושה, הוא מספר לו?

 

ב"כ הנאשם: מתנגד לשאלה.

 

ב"כ המאשימה: העד אזולאי צפה בכל החקירה, וגם נכנס בזמן אמת, לאור טענות הזוטא יש צורך לשאול את העד הזה. מעבר לכך, שמדובר בטענות כלפי צוות חקירה, ואם יש טענה כלשהי לגבי אחד מפקודיו, שעשה דברים לא תקינים, נקט באמצעים פסולים והדברים האלה נמצאים במסמך הזה של טענות הזוטא של הנאשם, יש צורך שהעד ראש צח"מ יגיב לכך אם הוא ידע וכו'.

 

 

 

 

 

 

 

 

החלטה

 

אנו מתירים את השאלה, במידת הצורך נרחיב בהכרעת הדין.

 

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

העד ממשיך:

ת. סשה אמר לנאשם בצורה חד משמעית, שאין סיכוי שהודאה כזו תתקבל על ידינו, ובכלל במדינת ישראל ובמשטרת ישראל, והכל  צריך לבוא  ממנו, שאנחנו יודעים את האמת, אבל היא חייבת לבוא ממנו.

 

ב"כ הנאשם: אבקש לציין בפרוטוקול כי זה במסגרת עדות מפי השמועה.

 

ב"כ המאשימה: אני אצמצם את השאלות בהתאם.

 

העד ממשיך:

ש. מה גרם לך להכנס לחקירה הזו בשלב מסוים.

ת. מבחינתי קו החקירה של סשה לא קידם את החקירה, היה ממונטום חשוב מאוד על מנת לקדם את החקירה, הממונטום הזה היה  ההודאה בפני המדובב וסיום החקירה שלו מול סשה ביום הקודם, שבו למעשה הוא אומר ייתכן שרצחתי, אבל אני לא זוכר, לכן התערבתי. התערבותי התבטאה בכך שנכנסתי לחדר החקירה והשתתפתי או שאפילו הייתי באופן פעיל בחקירה של הנאשם.

ש. אתה נכנס לחקירה בין הנאשם לבין סשה, החקירה התנהלה באיזו שפה.

ת. ברוסית.

ש. מה קורה מאותו שלב, איך אתה מתקשר איתו.

ת. אני מתקשר איתו בעברית פשוטה, בסיסית, עד כמה שניתן, לווה בתנועות ידיים, שפת גוף, כאשר אנחנו נתקעים ולא מבינים אחד את השני, סשה משמש כמתורגמן.

ש. אתה וידאת שהנאשם בכלל מבין מה שאתה מדבר איתו.

ת. תמיד, וכשהיה לי איזה שהוא ספק, פניתי לסשה וגם הנאשם אם לא הבין, פנה לסשה.

ש. באיזו שפה הנאשם דיבר איתך.

ת. היו מקרים שהוא תקשר איתי, הבין אותי, והוא דיבר איתי בעברית בסיסית, אם היתה איזו מילה שהוא לא הבין, הוא שאל את סשה איך אומרים את המילה בעברית והיו מילים כאלה שהוא פנה לסשה.

ש. מה בעצם אתה אמרת לו, איך בעצם התפתחה ההודאה.

ת.אני למעשה נתתי לגיטימציה לטענת הבלקאאוט שלו, מתוך מחשבה שלאיש הזה יהיה קשה להודות בצורה ישירה, אני הבנתי שטענת הבלקאוט היא טענה שתקל עליו להודות, ולכן נתתי לו במה להגיד את דבריו עם טענת הבלקאאוט, באופן זה שאמרתי לו שאני מאמין לו שהוא היה בבלקאאוט, פניתי לרגש שלו, אמרתי לו שאני יודע שהוא אוהב את משפחתו והוא נראה לי איש טוב, ואני  מאמין לו שהוא לא זוכר, ואני מוכן לעזור לו.

ש. יש כאן כל מני טענות שהחקירות שלכם היו דורסניות, עם צעקות וכו'. האופן שבו אתה דיברת איתו בשלב זה שהביא אותו להודייה, אני מבקשת להקרין קטע ותאמר לנו בבקשה האם זה קטע ממהלך החקירה המשקף את היחס של הנאשם, בניגוד לנטען בטענות הזוטא.

 

ב"כ הנאשם: אני מתנגד מן הטעם הבסיסי, לכך שאמרתי שהעד לא השתתף בחקירה.

 

 

 

החלטה

 

ההתנגדות נדחית.

 

עיון בטענות הזוטא מלמד במפורש כי חלק מהן מכוון ישירות לעד זה.

 

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

ב"כ המאשימה: אני מפנה לקלטת 1, תמליל עמ' 55.

 

הקטע מוקרן ובו נראה העד חוקר את הנאשם.

 

העד ממשיך:

ש. בשלב הזה שאתה אומר לנאשם שיש לו בלאק, האם אתה באמת האמנת לו.

ת. לא.

ש. איך זה פעל לגביו, איך הוא הגיב כשאתה פנית אליו בצורה הזו.

ת. אני חושב שהפנייה שלי לרגש, ההזדהות כביכול עם טענת הבלאק, הלגיטימציה שהוא קיבל השפיעה עליו. הוא מראה איזה שהיא נכונות ואנחנו מתחילים להזכר בקטע שאני מחזיר אותו בזמנים, אני הולך איתו לאחיו, מה שקרה עם אחיו ואת זה ראינו שגם לגביו היתה בעדות הקודמת, הוא יצא עם איזה שהיא התקפת זעם של הנאשם כלפי אחיו, ואני מנסה להגיע אליו מה גרם לאותה תקיפת זעם כלפי אחיו. הוא מתאר מה גרם לכעס שלו כלפי אחיו, הוא גם מתאר את סדר היום שלו גם לאחר הרצח. הוא תיאר כיצד פגע באחיו בצורה פיזית בצורה קשה מאוד, לאחר מכן הוא הרגיש עייפות והלך לישון מוקדם והוא לא זכר.

ש. איך אתה מגיע איתו לרצח של המנוחה.

ת. אני אומר לו שאם לפי דבריו היה לו בלאקאאוט, עדיין הוא זוכר או צריך לזכור את הסיבה או אם היא הכעיסה אותו, או אם היה דבר כזה, הוא צריך לזכור.

ש. למה הוא צריך לזכור.

ת. כי גם אצל אחיו הוא זכר.

ש. ואז מה.

ת. ואז הוא מתחיל לתאר את המפגש הראשוני שלו עם המנוחה, על המדרגות, הוא אומר שהוא ראה אותה במדרגות, הוא דיבר על איזה שהן קללות, שהמנוחה קיללה אותו, שהיא עולה במדרגות והוא מתחיל לעלות אחריה במדרגות והוא שוב נתקע ואומר מפה אני לא זוכר.

ש. מה אתה עושה בפעם הזאת.

ת. היו הרבה פעמים כאלה שהוא היה נתקע ואומר יש לי בלאק, ואני לא זוכר.

ש. מה אתה עושה.

ת. אני עוצר, אני לא מתעקש על הנקודה הזו והולך למקומות אחרים, וללוח זמנים שונה להתנהלות שלו לאחר הרצח, לא מתעקש על הנקודות.

ש. מה עוד אתה אומר לו.

ת. אני אומר לו שהבאנו חוקר בכיר מאוד דובר רוסית מת"א, שיש לו ניסיון רב בפענוח תיקי רצח, והוא גם יעזור לו לזכור.

ש. איך הוא יעזור לו לזכור.

ת. יש לו ניסיון, הוא יתקדם איתו בחקירה. כל פעם שהוא היה נתקע, אני הייתי אומר לו תרגע, לא איתי אתה תגיע לרצח, אנחנו מתקדמים, אתה תתקדם איתו לגבי הרצח. הטקטיקה הזו, היה חוקר שהגיע מחיפה, אינני זוכר את שמו איגור או משהו כזה, בכל מקרה הוא לא חקר את הנאשם. השימוש באותו חוקר היתה לו מטרה חשובה, באמצעות החוקר הזה שאיתו הוא היה אמור להגיע ולא איתי, הוא הסיר את ההגנות שלו בחקירה מולי ויכול היה להפתח, הוא השתחרר.

ש. אתה אמרת לו משהו, באיזה דרך החוקר הזה יצליח לפענח את הזכרון שלו, מה הוא יעשה.

ת. לא זוכר בדיוק, יכול להיותש אמרתי משהו עם רענון, שירענן לו את הזכרון ויעזור לו להזכר.

ש. אני מבקשת להציג בפניך משהו שטוען הנאשם במסגרת טענות הזוטא שהוגשו לנו הבוקר,  אתה ראית אותן.

ת. לא. אני לא ראיתי מה כתוב בהן, וגם לא נאמר לי.

ש. אני מבקשת להקריא לך בקשר לחקירה הזו בסעיף 1: "הנאשם יוסיף ויטען ..." מה אתה אומר על כך.

ת. היה חוקר, שהיה אמור להגיע מבחינתנו הוא נחקר וידע שהוא הולך לרענן את זכרונו, הגישה שלי אליו היתה ברמת אמפטיות, רק ברמות האלה הנאשם הודה, לאחר מכן שהוא חוזר בו מהודאתו, היו מקרים שהתבטאתי, אני בכל אופן, איבדתי את הסובלנות כלפיו והטחתי בו את מה שאני באמת חושב עליו. שם זה לא השפיע עליו. אני לא איימתי עליו בשיטות של ק.ג.ב. ומאפייה.

ש. האם באיזה שהוא אופן רמזתם לו, או אמרתם לו באיזה שהיא דרך, שנתתם לו להבין שהחוקר הזה קשור למאפייה או לק.ג.ב.

ת. לא נכון.

ש. האם יש לחוקר הזה קשר למאפייה או לק.ג.ב.

ת. ממש לא. מדובר בחוקר מהונאות חיפה.

ש. הנאשם מבחינתו העלה איזה שהוא חשש מפני החוקר שיחקור אותו בשיטות של מאפייה וק.ג.ב.

ת. בפני לא.

ש. היתה לו הזדמנות בין השלב שאתה אמרת לו שיש כזה חוקר, ועד לשלב שהוא הודה בפניך, היתה לו הזדמנות להגיד את זה למישהו אחר.

ת. לא. אני כל הזמן הייתי איתו.

ש. כמה זמן עבר מהרגע שבו נושא החוקר עלה ועד ההודאה.

ת. זה היה תוך כדי הודאה, ממש, וכשהוא היה נתקע, השימוש בחוקר, כשהוא היה נתקע, אני הייתי אומר לו שיבוא מישהו שירענן את זכרונו, אותו חוקר.

ש. ואתה אמרת לו מאיזו יחידה החוקר הזה.

ת. אני אמרתי לו מת"א.

ש. אז הוא אמר שהוא זכר את המפגש עם המנוחה והיא קיללה אותו, לפני הבלאקאאוט.

ת. נכון.

ש. מה עוד הוא מספר לך. מה קורה אחרי הרצח, הוא זכר משהו.

ת. אחרי הרצח, הוא זוכר שהוא הולך הביתה, הוא מרגיש מאוד עייף, הוא הולך לישון מוקדם מהרגיל באותו יום, והוא למעשה נותן לנו להבין שיש איזו שהיא הקבלה בין הבלקאאוט שהיה לו פה לבין הבלקאאוט שהיה לו לאחר שתקף את אחיו.

ש. במהלך אותה שיחה שאתה כל פעם עוצר וממשיך, מה בסופו של דבר, במה הוא "נזכר".

ת. בסופו של דבר, הוא "נזכר" בעובדה שהוא רצח את המנוחה, הוא מתאר את העליה שלו אחריה במדרגות, הכניסה לשירותים והרצח שלה, הוא מתאר אפילו את שליפת הסכין היפנית שהיתה כל הזמן ברשותו ואת הרצח ואת מיקום הרצח.

 

ב"כ המאשימה: אני מבקשת להציג לך קטע מסוים, שבו הנאשם מראה לכם בחקירה את האופן, את המיקום של המנוחה, את המיקום של עצמו ואת תחילת ביצוע הרצח. {מעמ' 105 בקלטת 1}.

 

בקטע המוקרן החקירה מתנהלת הן על ידי העד אזולאי והן על ידי שסה, כאשר חלק מתשובות הנאשם הן בשפה הרוסית ומתורגמות על ידי סשה. הקטע המוקרן הינה בתמצית מהעלבת הנאשם על ידי המנוחה ועד לשליפת הסכין כאשר הנאשם מדגים שליפה מהמותן של הסכין היפנית.

 

העד ממשיך:

ש. אני רוצה להפנות אותך לנקודה שבקטע ששמענו שהנאשם אומר שהמנוחה עמדה בין התא הראשון לבין התא השני, זכור לך בהמשך לאחר שהנאשם חזר בו מהודייתו, מה הוא טען? איך הוא ידע לומר את הפרט הזה של התא השני.

ת. הוא אמר ...כששאלנו אותו איך אתה  יודע לגבי התא השני, הוא אמר שהוא צפה בילדים שנכנסו לשירותים, הם תמיד נכנסים לתא השני או השלישי. לגבי התא השני, למה לתא השני ולא השלישי? הוא אמר שסשה סימן לו בעיניים שזה התא השני.

ש. בקטע שראינו זו הפעם הראשונה שהוא מדבר על התא.

ת. נכון, כמובן רואים בהקרנה, ורואים שאף אחד לא סימן לו.

ש. מה עוד הוא מספר? לגבי כלי הרצח מה הוא סיפר לכם?

ת. שכלי הרצח זה סכין יפנית שתמיד נמצאת ברשותו, שבאמת דר' זייצר אומר שהרצח בהחלט יכול להתבצע באמצעות סכין  יפנית.

ש. תאמר בגדול מה גרסתו.

ת. הוא נכנס לשירותים, בתוך התא השני הוא שיסף את גרונה של המנוחה. לאחר מכן, הוא יצא, בהודאה הזו הוא אומר שהוא נעל את הדלת מבחוץ, הוא יצא, אני חושב שהוא סיפר אז שהוא נעל את הדלת החיצונית, אני לא זוכר אם הוא אמר זאת בהודאה הזאת או האחרת, לאחר מכן הוא ירד, הלך לחדר המורים, הכין קפה, המשיך לעבוד, הלך הביתה בסביבות השעה 17.00.

ש. אם אתה יכול להפנות אותנו לפרטי חקירה מוכמנים. מה הוא נתן לכם בחקירה הזו שאתם יכולים לומר שאלה דברים שרק הרוצח יכול לדעת.

ת. קודם כל, לגבי לבוש המנוחה, היה שם קטע מדהים, אני שואל אותו מה היא לבשה, ובתשובתו הוא נותן לי את הנעליים לפני הג'ינס, הוא אומר שהיא נעלה נעלי ספורט בצבעים של פעם הוא אמר אפור לבן, אפור שחור, אני חייב לציין שבאותו זמן שהוא דיבר על צבע הנעליים, לא זכרתי מה היה צבע הנעליים של המנוחה. מנסיוני, אני יודע שקשה מאוד לזכור נעליים של אנשים שנמצאים בסביבה הקרובה שלנו, וכאשר הוא נתן צבע, כמו אפור, שחור לבן, שזה לא צבע אופייני לבת, אני חייב לציין כי בד"כ בנות  ילכו עם צבע אדום לבן אולי, הוא אמר שהצבע אפור שחור לבן, פעם אפור שחור, פעם אפור לבן, שזה לא צבע אופייני לבנות.

 

ב"כ המאשימה:  אני מפנה לת/1, תמונה מספר 38, בה נראים הנעליים.

 

העד ממשיך:

ש. מה הוא טען כשהוא נחקר בהמשך? לאחר שהוא חזר בו מההודיה, היה לו איזה הסבר איך הוא ידע להגיד את צבע הנעליים. 

ת. הוא אמר שזה קלאסי, לוגי, ניחשתי. כמו כל התשובות שלו לגבי החזרה מההודאה.

ש. לעניין הבגדים אתה יכול לומר עוד משהו, הוא התייחס למשהו.

ת. הוא זכר את מיכנס הג'ינס, לגבי החלק העליון – החולצה, הוא לא זכר, הוא היה פחות ברור לגבי החלק העליון, הוא אמר שהוא התמקד בחלק התחתון.

ש. לגבי השיער הוא אמר משהו ספציפי.

ת. כן, הוא אמר שיער מגולגל, אסוף.

ש. אסוף עם גומייה?

ת. לא, אנחנו הבנו שזה אסוף ללא גומי. לא אסוף ממש, אלא מגולגל כזה, כשאנחנו ידענו שהגומייה שלה היתה על ידה.

ש. לעניין המיקום, דיברנו על תא מספר 2, מבחינת האופן שבו המנוחה, מה אתה יכול לומר על כך.

ת. הוא העמיד אותנו תוך כדי החקירה, בזווית שהיתה בה המנוחה. בהתחלה הוא טועה בכיוון, אבל כשמראים לו את זה ביחס לדלת, הוא מעמיד אותי בדיוק בכיוון הנכון.

ש. כשאתה אומר שהוא טועה, האם הוא טעה בכיוון בזווית ביחס לגוף המנוחה.

ת. לא. בזווית שבו היא עמדה בשירותים הוא לא טועה. כיוון הזווית, בהתחלה הוא מעמיד לצד אחד, ולאחר מכן כשמראים לו את זה ביחס לדלת, הוא מעמיד בצורה הנכונה.

 

ב"כ המאשימה: אני מבקשת להקרין מקלטת 2 עמ' 31 לתמליל.

 

בקטע המוקרן הדגמה של עמידת המנוחה, זווית העמידה. בתשובה לשאלה הוא אומר כי חש שנאה בעת המעשה, רצה שהמנוחה תרגיש כאב, רצה להעניש אותה.

 

העד ממשיך:

ש. אתה הצגת לו, ביקשת שידגים מול הדלת, כי הוא העמיד אתכם בזווית.

ת. גם אותי וגם את סשה הוא מעמיד בזווית, בדיוק בזווית שבה נרצחה המנוחה, על פי ההתזות, ובאותה זווית בדיוק הוא מעמיד את המדובב כפי שראינו בישיבה הקודמת, ובשחזור את השוטרת שהציגה את המנוחה.

ש. מה לעניין החתכים שהוא עשה לה. מה הוא מתאר.

ת. הוא מתאר שיסוף גרון, הוא אמר שאחד החתכים היה חתך חצי, הוא  מתאר את פצעי הגנה בכף יד ימין של המנוחה מפגיעת הסכין היפנית, והוא מדגים זאת, הוא אומר שהוא ניסה לפגוע בחזה, באיזור הלב, לכן יש שם פגיעה. הוא דיבר משהו על איזור המותן, אין באיזור המותן פגיעה, אבל על הבגדים של המנוחה היו סימני חתכים באיזור המותן על בגדיה.

ש. הוא מדבר בחקירה הזו על האופן שבו נפלה המנוחה.

ת. הוא מתאר את האופן שבו היא נופלת, נשענת עם צידה הימני על הקיר, גם בשחזור רואים את האופן שבו הוא מתאר את הנפילה.

ש. הוא מתאר נפילה של מה? מה טיב הנפילה, היכן היא נופלת ועל מה?

ת. כשמסתכלים, עומדים מול התא, היא נשענת עם צידה הימני על הקיר הימני, שהצידה הימני נשען על הקיר הימני עם הראש, כך גם מצאנו את המנוחה, {תמונות 11, 12 בת/1}.

ש. מה הוא אומר כשהוא מתאר את זה.

ת. בהתחלה הוא תיאר את אותו תיאור על הצד הימני, ז"א הוא אומר בהתחלה על הצד הנגדי, ולאחר מכן הוא מוסר בהודאה את המיקום המדויק. הוא גם מצייר פה ציור {המצורף לת/23}.

ש. היה לו איזה שהוא הסבר לעניין הזה לאחר שהוא חזר בו.

ת. לא. זו שאלה שהוא לא יכל לתת לה שום הסבר הגיוני, גם לא נתן הסבר הגיוני.

ש. לעניין איפה התיז הדם, באיזה מקומות בתא ובכלל בשירותים.

ת. שהיה דם על הקירות, על הדלתות, על האסלה, הוא דיבר על התזת דם.

ש. שזה תאם את מה שראיתם.

ת. כן.

ש. לעניין הדלת, תתייחס למה שהוא אמר בעדות הזו.

ת. הוא אמר בעדות הזו שהוא נעל את הדלת מבחוץ, את דלת התא מבחוץ, ולאחר מכן הוא יצא מן השירותים וסגר את הדלת החיצונית.

ש. מה אנחנו יודעים מבחינת מצב דלת התא כשהגיעו לשם המחלצים.

ת. הדלת היתה נעולה, המחלצים נאלצו לפרוץ אותה.

ש. מה לגבי הדלת הראשית.

ת. לגבי דלת זו אנחנו יודעים שעד לפני הרצח 13.30 – 14.00, הדלת היתה פתוחה, ומשעה 14.00 הדלת היתה סגורה, כפי שהנאשם אומר.

ש. לעניין האופן, אתה אומר שפה הוא מתאר נעילה מבחוץ. לפי הבדיקות שערכתם בהמשך, מה אתה יכול לומר על זה.

ת. שהדלת של התא השני, לא ניתנת לנעילה מבחוץ, משום שיש שם איזה לשונית שמפריעה. רק מבפנים אפשר לנעול.

ש. המצב הזה אפשר להגיד אותו על כל הדלתות בשירותים.

ת. לא. הדלת הראשונה כן ניתן היה לנעול מבחוץ.

ש. דלת תקינה, אפשר לנעול אותה מבחוץ.

ת. כן.

ש. מה הוא מתאר לענין מה שקרה שאתה יכול לומר שזה פח"ם לעניין מה שקרה אחרי הרצח.

ת. הוא ירד לשירותי הבנים, שטף את הסכין ואת היד מהדם, שם טיפטפף לו דם בשירותי הבנים. לאחר מכן, הוא ניגש לחדר המורים והכין קפה. יש לציין כי אני קושר זאת לישראל נפתלי בעדות הפסיכולוגית, היא אומרת שהיא ראתה את ישראל נפתלי, והיא מתארת מצב שבו היא ועוד שלוש מורות נמצאות שם, הנאשם מאשר זאת בעדותו את המיקום של המורות כפי שהן טענו כלפי ישראל נפתלי.

ש. אתה ערכת איזה שהוא זכ"ד על הקטע שבו אתה נכחת בחקירה הזו.

ת. אני ערכתי את הזכ"ד ואני מאשר את חתימתי עליו, זה משקף את מה שהיה.

 

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש את הזכ"ד.

לחבריי יש טענה כי המסמך הזה לא בידם, אני טוענת כי כל החומר נשלח אליהם. 

 

הזכ"ד מוגש וסומן ת/24.

 

העד ממשיך:

ש. אני מפנה אותך לזכ"ד ת/24, בעמ' 2, יש איזה שהיא התייחסות שאתה מתייחס לפציעה בידה של המנוחה, אתה מציין בזכ"ד שכשהוא הדגים את הפציעה במהלך החקירה, הוא הראה על יד ימין ותאר את זה כפצע הגנה, ואתה התייחסת לכך שאתה ידעת על פציעה אחרת. תסביר למה הכוונה.

ת. הוא תיאר שני דברים: אחד, פצעי הגנה על כף יד ימין, יש דבר כזה. קשה להגיד מה שהוא אמר, כי הוא ממשיך את תנועת הסכין, הוא שם את היד שלי מעין תנועה של התגוננות של המנוחה, ומראה מה שאני קורא פצעי הגנה, הפגיעה בכף יד של המנוחה. יש שלב שאני שואל אותו היכן עוד היא נפגעה ואז הוא מראה לי שלמנוחה יש חתך שעל פי הדוח הפתולוגי, הוא מראה לי את פצעי ההתגוננות, הוא מדגים על היד שלי את היד של המנוחה. מעבר לכך, היה למנוחה חתך באמת יד שמאל, חתך שעל פי הדוח הפתולוגי הוא חתך לא מדמם. הנאשם, כששאלתי אותו היכן הוא עוד  פצע אותה, הוא מדגים על אמת יד ימין שלי, בעוד הפציעה הלא מדממת היתה ביד שמאל. הוא התייחס לזה בהודאתו הנוספת.

ש. אני מגיעה איתך לסיום של הקטע שאתה נכחת בו, מה קורה בשלב שהוא מסיים לתאר בפניך, מה קורה.

ת. סשה מתחיל לגבות הודאה כתובה, בשפה הרוסית, שהיא למעשה תקציר של אותה הודאה שניתנה בעל פה ומוקלטת. מה שהוגש. אני לא הייתי נוכח בשעה שסשה גבה את ההודעה בכתב.

ש. מה אתה עושה בזמן הזה.

ת. בזמן הזה אני יוצא לדווח למי שצריך, להתארגן לקראת שחזור.

ש. בעניין השחזור, אתה בשלב שאתה נמצא עדיין בחדר, דיברת איתו על נושא השחזור.

ת. כן, הוא לא הביע התלהבות לבצע את השחזור. בהתחלה אמר לא, לאחר מכן הוא הסכים.

ש. למה הוא לא כ"כ רצה.

ת. הוא חשש מהצילום, הוא ידע שזה יוקרן בוידאו, הוא חשש מהתקשורת. הוא חשש שזה יוקרן בתקשורת, הוא חשש שהוא יצטרך לתת הסברים לאשתו. לפי מה שהוא אמר, בהתחלה הוא ידע לשחזר, רק הוא חשש ממה שאמרתי לפני כן.

ש. מה קורה? אתה יוצא מהחדר, הולך לתאם את השחזור, מה קורה לאחר מכן.

ת. לאחר שסשה סיים לגבות את ההודאה, הנאשם נשאר לשבת בחדר עם הבילוש, סשה יוצא, אנחנו מדברים, בשלב מסוים סשה מגיע אלי, עמדתי ליד קצין האח"מ אבי שי, והוא אומר לי שהוא לא רוצה לשחזר, הוא אומר שהוא לא רצח. אני נכנסתי אליו לחדר, בשלב הזה אבישי  מוודא שמפעילים את ההקלטה כשאני מדבר עם הנאשם.

ש. בשלב של החקירה, הכל מוקלט.

ת. כן.

ש. ההקלטה עבדה רציף עד לשחזור.

ת. לא. היה שלב שבו יושב עם הבלשים לאחר ההודאה, אנחנו מבינים שהשחזור יתעכב בכמה שעות טובות, וזאת עקב הנחיה של קצין האח"מ להביא קצין דובר רוסית שלא קשור לצוות החקירה שיבצע את השחזור. קצין כזה הגיע מחדרה וזה לקח כמה שעות טובות.

ש. ואז מה עם ההקלטה בינתיים.

ת. בשלב הזה ההקלטה הופסקה. בשלב הזה הנאשם לא נחקר, סתם ישב עם הבלשים.

 

לשאלת בית המשפט, ב"כ המאשימה: בסוף קלטת 4 רואים קטע די ארוך שהוא יושב עם הבלשים עד שההקלטה הופסקה. זה היה בשעה 18.22, וזה חודש כאשר העד יושב עם הנאשם וזה היה בערך בשעה 19.00, כאשר מספר דקות לאחר מכן, בשעה 19.12 כבר יוצאים לשחזור.

 

העד ממשיך:

ש. אז בעצם הוא מדווח לך, הקטע הזה של אותה שיחה שסשה מדווח עליה, נראה בהקלטות.

ת. לא.

ש. ואז אתה נכנס אליו, ואז ההקלטה כן מופעלת.

ת. כן.

ש. מה קורה באותו קטע שאתה נכנס אליו.

ת. אני נכנס ואני מבין שיש כאן משהו מבחינת מגמתיות לחזור בו, להודות ולחזור בו, ואני אומר לו שהוא יהיה איתי כמו שהוא היה לפני כן, ושישחזר בלב שלם כדי שזה יקל על המצפון שלו. הוא אומר לי אני לא רצחתי, אלה היו המילים הראשונות שלו, ואז אני אומר לו את כל מה שאמרתי והוא בסופו של דבר מסכים, הוא אומר שהוא לא יודע איך לשחזר או משהו כזה, הוא לא זוכר הכל, אני אומר לו מה שאתה זוכר ושסיפרת לנו, זה מספיק טוב בשביל השחזור ותלך עם האמת שלך ועם המצפון שלך, הוא בסופו של דבר מתרצה, ומבקש ממני לבקש סליחה מסשה על זה שהוא שיקר לו, כשהוא אמר לו שהוא לא רצח.

ש. אתה ערכת זכ"ד על השיחה הזו.

ת. אני ערכתי את הזכ"ד, אני חתום עליו ומשקף את מה שנאמר.

 

הזכ"ד הוגש וסומן ת/25.

 

העד ממשיך:

ש. ואתה גם מציין שהוא ניגש לסשה וביקש סליחה.

ת. סשה אמר לי שהוא בא אליו וביקש סליחה. אני לא הייתי נוכח שם.

ש. מתוך מה שאתה אמרת לו, כשהוא חוזר בו, מתלבט, הבהרת לו שאתה מדבר איתו על שחזור, שאפשר להבין מהדברים שלך שאתה מבקש ממנו לשחזר משהו שהוא לא מודה בו.

ת. כמובן שלא. אני אומר לו אני מבין את מה שהוא אומר, הוא אומר למעשה, אני בדיוק לא זוכר, זה מסתדר עם טענת האפקט שלו, שזה בדיוק לא מסתדר. אמרתי לו שאני מאמין לו, ומה שסיפרת לנו, מה שאמרת, זה מספיק טוב לשחזור, מה שאתה זוכר תשחזר.

ש. אנחנו מגיעים לשלב השחזור – אתה אמרת לנו שקראתם לקצין מחדרה, מי קבע שאותו קצין יבצע את השחזור.

ת. קצין האח"מ המחוזי אבי שי.

ש. למה הוא רצה שהקצין מחדרה ישחזר ולא אתה למשל.

ת. במטרה לקדם פני טענות זוטא עתידיות.

ש. מה היתרון של הקצין מחדרה.

ת. שהוא פשוט לא ידע דבר וחצי דבר מהחקירה, הוא פשוט לא היה איתנו.

ש. אתה פגשת את הקצין, תדרכת אותו, העברת לו איזה שהם דברים שנבעו מהחקירה.

ת. לא הדרכתי אותו, היחיד שתדרך אותו והנחה אותו זה היה קצין האח"מ אבי שי, שהיה נוכח גם בעת השחזור.

 

ב"כ המאשימה: לעניין השחזור, הכנו את השחזור להגשה, אנחנו גם נגישו וגם נקרין חלק ממנו. יש רלבנטיות מסוימת לעדותו של העד לעניין דברים שעולים מהשחזור ביחס לחקירות שהוא ערך וביחס להתפתחות החקירה. אני מציגה את קלטת השחזור.

 

קלטת השחזור, כפוף לעדות העדים הרלבנטים שביצעו את השחזור, מוגשת ומסומנת ת/26.

 

התמליל מוגש ומסומן ת/27.

 

ב"כ המאשימה: אני מבקשת להקרין קטע קצר מהשחזור. הקטע שאני מקרינה זה בעמ' 14 בתמליל. הנאשם מדגים את האופן שיצא מהתא. יש מקום קודם שהוא מתאר את זה, ובשלב מאוחר יותר, הוא מתבקש להדגים ולבצע את אותה יציאה שתאר לשוטרים בשלב מוקדם יותר ואז חוזרים איתו לתא ומדגימים את היציאה מהתא.

 

העד ממשיך:

ש. הפניתי אותך לקטע הזה ושואלת אותך: אתה העדת קודם שאצלכם בהודאה ת/21 – ת/23, הנאשם אמר שהוא נעלת את דלת התא מבחוץ ואתה אמרת לנו גם שלפי מה שאתה יודע זה לא היה נכון. מה ההבדל בין זה לבין מה שאנחנו רואים בשחזור.

ת. בשחזור הוא מתאר נעילה מתוך התא וקפיצה החוצה מעל הדלת.

ש. כאשר הוא מדגים בשחזור כיצד הוא טיפס כדי לקפוץ, על מה הוא מטפס.

ת. הוא למעשה מטפס על מושב האסלה, ודרך זה הוא מחזיק בידיים, ומדלג מעל הדלת, כפי שרואים בשחזור.

ש. לפי מה שראיתם בזירה, כשהגעתם למקום לאחר הרצח, לגבי המיקום שבו הוא מדגים מה היה.

ת. למעשה, היתה המנוחה ישובה שם וכדי לבצע את מה שהוא עשה, הוא היה צריך לדרוך על המנוחה.

ש. על איזה חלק ממנה.

ת. על המכנסיים, על הבגדים שלה, בעיקר על המכנסיים, על הרגליים שלה.

ש. האם אתה ידעת בזמן השחזור, האם אתה יודע היום על איזה שהוא ממצא על מכנסי המנוחה.

ת. על מכנסי המנוחה נמצאו טביעות נעל ברמת סבירות גבוהה מאוד, נעל השייכת לנאשם, אותן נעליים נתפסו על ידנו בתאריך 11/12/06, בביתו של ראובן ג'אנח, כאשר לאורך כל החקירה, הנאשם בכל גרסאותיו מוסר כי הוא נעל את הנעליים האלה שניתנו לו על ידי חמו ביום הרצח.

ש. ביום השחזור – 19/12/06, האם אותו ממצא שיש טביעות נעל של הנאשם על מכנסי המנוחה, היה ידוע לך.

ת. לא היה ידוע לאף אחד, גם לא למעבדות, הממצא הזה התגלה רק בתחילת ינואר 2007.

ש. מה טען הנאשם לאחר שהוא חזר בו לעניין הזה שהוא ידע בשחזור לומר שהדלת היתה נעולה מבפנים ולא מבחוץ.

ת. כמו בכל העדויות שלו כשהוא חוזר בו, הוא מתאים את הגרסה שלו לפי השאלות שיש לנו, ולפי מה שאנו שואלים אותו, הוא אומר בשלב הראשוני אני ראיתי בשחזור שלא ניתן לנעול מבחוץ, ואז הראיתי נעילה מבפנים. אז אומרים לו, אבל אנחנו מסתכלים עליך בשחזור, ואתה לא רואה את זה.

ש. לאורך השחזור, עד לקטע שבו הוא אומר שהוא נעל מבפנים, היה לו יכולת לראות את הצד החיצוני של הדלת.

ת. את זה לא ניתן לראות, כי הדלת היתה פתוחה לרווחה ולא ניתן היה לראות את הצד החיצוני. הוא בא ממול הדלת ואז הוא רואה את הצד הפנימי של החדר. כשאנחנו מטיחים את זה בפניו, שהוא לא יכול היה לראות, הוא אומר שהוא ראה דרך המראה שלא ניתן לנעול.  אז אנו מקשים עליו ואומרים לו איזה דלת ראית, בסיכום של כמה גרסאות שלו, הוא מגיע לגרסה שאומרת: ראיתי את הדלת הראשונה דרך המראה וממנה הסקתי לגבי הדלת השנייה.

ש. אתם בדקתם את הטענה הזו.

ת. כמובן שבדקנו את הטענה. שני שוטרים שעשו את השחזור, רצו לבדוק ואמרו שדרך המראה לא ניתן לראות. הדבר הנוסף שעשינו, בדקנו את הדלתות האלה ואז גילינו שאותה הדלת שהוא מדבר עליה, שאומר שאי אפשר לנעול אותה מבחוץ, כן ניתן. הוא הסיק מהדלת הראשונה שאותה כן ניתן לנעול מבחוץ.  

ש. אתה אחרי השחזור וההודאה, מה קורה אחר כך.

ת. הארכת מעצר וחוזר מהארכת המעצר לתשאול, שם אחד החוקרים אומר לי תשמע, נראה לי שהוא חוזר בו מההודאה, עורך הדין שלו כנראה דיבר איתו, השוטר כתב מזכר, שלאחר התייעצות שלו עם עורך דין, הוא חוזר בו מההודאה, זה היה ביום 21/12/06.

ש. ביום זה, הוא נלקח למעצר ואחר כך מביאים אותו לחקירה נוספת.

ת. נכון. בחקירה הוא חוזר בו מההודאה, לא רצחתי, הסוכן – המדובב, {הוא קרא למדובב סוכן} הוא לחץ אותי.

ש. האם לאחר השחזור הוא חזר למדובב.

ת. לא.

 

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש שני דיסקים של מט' 120/06.

 

שני דיסקים מוגשים ומסומנים ת/28.

 

תמליל החקירה מוגש ומסומן ת/29.

 

אזהרה בשפה הרוסית+ שרטוט מוגש ומסומן ת/30.

 

העד ממשיך:

ש. זו חקירה שאתה נכחת בה, השתתפת בה.

ת. כן.

ש. יחד עם מי.

ת. עם סשה.

ש. אתה אומר בתחילת החקירה מה היתה גרסתו.

ת. לא רצחתי, הוא חוזר בו למעשה מההודאה. הוא טוען שהפעלנו עליו מדובב, סוכן.

ש. אתם מאשרים בפניו שהפעלתם עליו מדובב, סוכן.

ת. בשלב הזה עדיין לא.

ש. אתם משוחחים איתו, מנסים להבין למה הוא לא מודה, מה קרה לו.

ת. כן, הוא למעשה אומר במילים שלו, שהוא הבין שההודאה שלו לא הולכת לעזור לו בכך שהוא הודה, ושהוא הבין מעורך הדין שלו שהוא הולך למאסר עולם ושלא הולכים להקל עימו, ולכן הוא הולך לנהל את המשפט, הוא אמר זאת כמה פעמים.

ש. הוא אומר מה החשש שלו אם הוא יודה.

ת. הוא חשש קודם כל מהעניין שאשתו תעזוב אותו ויצטרך לתת לה הסברים ויש חשש ממאסר העולם, מהעונש.

ש. איך התפתחה החקירה הזו.

ת. אני מתחיל לעבוד על המצפון שלו, אני אמרתי לו רומן אתה היית בסדר איתנו, היה לך יותר נוח כאשר התוודית על הרצח, הוא  כל הזמן מסתכל, הרגשתי שהוא רוצה להמשיך להודות, אבל כל הזמן הוא עשה שיקולי כדאיות, מה יקרה אם אני אודה, האם יוכלו לסגור את המשפט, האם יוכלו לעשות אותו בדלתיים סגורות. הסברתי לו שזו החלטה של בית המשפט, אני מחזיר אותו להיבט המצפוני.

ש.למה הוא רצה בדלתיים סגורות.

ת. היו כמה דברים בחקירה שהוא אמר שהוא לא יכול לספר, הוא לא רצה שכל העולם ידע, ואשתו בפרט.

ש. מה היה בהמשך.

ת. הוא בשלב הזה חוזר להודות, אבל שוב, בהודאתו הוא מתאר את הרצח, הוא אומר כן אני רצחתי.

ש. בעקבות מה הוא החל להודות, היה נושא מסוים שעלה בחקירה.

ת. כן, עלה הנושא של האונס. הנאשם העלה כל הזמן את הנושא של האונס, הוא אמר אני לא אנסתי, ואני חושש שידביקו לו אונס, משהו במילותיו הוא.

ש. מאיפה מקור החשש הזה? אתם האשמתם אותו או רמזתם לו?  או שאלתם אותו.

ת. לא, אף אחד מאיתנו לא אמר לו, הוא אמר שהוא שמע בתקשורת.

ש. כשהוא אומר לכם אני שמעתי שהיא נאנסה, מה אמרתם לו.

ת. אני אומר לו דבר כזה: אני לא רציתי לחשוף שכאילו אנחנו שמים מילים בפיו, אני אמרתי לו שאני מאמין לך שלא אנסת, ואז מפה הוא אומר טוב, אם כך, וחוזר להודאה ברצח.

ש. מבחינת התוכן, מה אפשר להגיד על ההודאה הזו לעומת ההודאה הקודמת.

ת. ההודאה הזו היא פחות ספונטנית מההודאה הקודמת, בהודאה זו יש מספר קטעים שהוא למעשה הולך אחורה ושואל אותנו, מה יקרה אם, הוא עושה שיקולי כדאיות.

ש. מה לדוגמא.

ת. למשל הוא אומר בסיום החקירה, משהו כמו, אם למשל ידעו שכל נושא האפקט הזה זה שטויות, איזה משמעות יהיה לכך מבחינת המשפט. הוא מדבר על אשתו ומבקש לראותה, אנחנו מסבירים לו שהוא יכול לראות אותה, סשה הסביר לו כמה פעמים שהוא יוכל לראות אותה בלי קשר לכלום, לכן מודה, לא מודה.

ש. מה הוא אומר מבחינת התוכן שהוא מספר. איך הוא מציג את הדברים.

ת. הוא אומר שם משהו כמו, אני אומר לכם רק 80 אחוז מהאמת, 20 אחוז אני משאיר בשבילי.

ש.  למה הוא השאיר 20 אחוז.

ת. הוא אמר שב – 20 אחוז הוא ינהל את המשפט. הוא אמר כמה פעמים שהוא מודה, בגרסה כזו או אחרת, שהוא מתכוון לנהל את המשפט, הוא מבין שלהודות, המשמעות זה מאסר עולם. זה מה שאני הבנתי ממנו בחקירה.

ש. הבנת או שזה נאמר במפורש.

ת. משהו שחשוב להגיד לאורך כל החקירה, אין ספק שהיתה שם איזה שהיא דינימיקה, כאשר סשה מתרגם חלק מהדברים, חקירה קשה מאוד, נעשית בעברית וברוסית, שלפעמים אני אומר זה מה שהוא אומר לך? יש דברים שאני מבין, יש דברים שהוא אומר לי תעשה ככה, ואני מבין כמו למשל שזה פצעי ההגנה.

ש. לגבי ה – 20 אחוז, מה הוא נותן לכם פה? מה לגבי המניע.

ת. הוא למעשה אומר מניע מיני.

ש. הוא מיד אומר את זה.

ת. לא, זה לוקח זמן, הוא מתחיל להודות לאט לאט, הוא מנהל שיחות ארוכות מאוד עם סשה ברוסית, על כל מני, על החקירה, הוא מקבל במה  ואז הוא מתחיל לדבר על מניע מיני, למעשה הוא כבר יוצא מטענת האפקט, שכולנו יודעים שהיא שטויות לאור ההודאה שלו ולאור מה שהוא הודה גם בפני המדובב והוא נותן מניע מיני, הוא אומר שכשהוא היה נער בן 8, בבית הספר, קבוצה של ילדים, בנות, התעללו בו ונתנו לו מכות בישבן ועל האשכים, ואחת הבנות שהתעללה בו דומה לתאיר – המנוחה, והוא מתאר את הרצון שלו לפגוע בה גם מינית וגם פיזית. בחקירה הזו הוא אומר משהו, הוא אומר שהוא ראה את הפחד בעיניים שלה, בעיניי זו היתה אמירה חזקה לומר דבר כזה.

ש. האם הוא אמר שהוא ביצע בה מעשה מיני בפועל.

ת. לא.

ש. אלא מה? מה המניע לרצח איך הוא מסביר זאת.

ת. הוא אומר שהוא חשש שיתארו אותו כסוטה ולכן הוא למעשה, כאילו היתה לו עדה ביד למעשה מיני, ולכן הוא רצח אותה. היה לו מניע מיני, כביכול היא ראתה אותו בתוך תא השירותים כביכול מנסה לבצע אקט מיני, הוא חשש שיתארו אותו כסוטה, וזה היה מניע לרצח.

ש. ומה הכי הדאיג אותו בעניין הזה שיגידו עליו שהוא סוטה מין.

ת. הוא חשש שאשתו תשמע. הוא אמר שהוא מעדיף שיהיה לו מאסר עולם, אבל שתהא לו תמיכה מבחוץ מאשתו. הוא אמר שהוא הולך לנהל את המשפט הזה.

ש. האם ישנה הודעה לגבי המעשה המיני.

ת. הוא אמר שהוא יסרב לחתום על הודעה כזו, כיוון שיש בה את כל הנושא המיני, הוא אמר שהוא לא יחתום.

ש. אתם לא לקחתם ממנו הודעה מסודרת.

ת. לא, היו שם כל מני סקיצות, הוא תיאר את התנוחה של המנוחה, תיאר איך הוא העלים את הראיות, לגבי אמת היד – הוא תיאר בפעם הראשונה בהודאה הראשונה, את אמת היד, כפצע באמת יד ימין ותיאר את זה כפצע הגנה. בשלב הזה אני שואל אותו מתי, בחקירה השנייה, ואז הוא אומר כשהיא פרפרה. כלומר, אנחנו יודעים שזה פצע לא מדמם, כלומר, החתך הזה בוצע כאשר ממש שהיא היתה ברגעי חייה האחרונים או לאחר המוות. זאת אני יודע מדר' זייצב.

ש. האם הוא מסר פרטים לגבי הראיות, כמו למשל המכנסיים.

ת. בחקירה הזו היו כל מני רגעים שאני הרגשתי שהוא מנסה להטעות אותנו, צייר סקיצה של מסלול העלמת הראיות, וגם הוא תיאר איך הוא יצא מהשירותים, מתא הרצח, שם הוא מתאר לא כפי שהוא מתאר בשחזור, הוא יצא משם לתא הסמוך מעבר לתא מתא.

ש. אתם ניסיתם לבדוק את הטענות שהוא טען, לחפש במקומות שהוא אמר.

ת. בדקנו, הוא שלח אותנו שוב לפחי האשפה ולמזבלה, ימים ולילות ניסינו לחפש פרטי לבוש וסכינים. לא נמצא שום דבר כזה.

ש. בתום ההודאה הזו, החקירה הזו מסתיימת בהודאה.

ת. מסתיימת בהודאה, הוא לא חותם על כך.

ש. בשתי החקירות שבהן הוא הודה, גם בזו וגם בקודמת, ההודאה היתה ברצף אחד, ההקלטה מתארת רצף אחד.

ת. רואים הכחשה והודאה ברצף אחד, ללא הפסקה באמצע ההקלטה.

ש. אתם בעצם מחזירים אותו לתא, מה קורה למחרת ביום 22/12/06.

ת.מוציאים אותו שוב לחקירה, סשה אומר שהוא שוב חוזר בו מההודאה, ואני אומר שאין ט עם לבצע חקירה נוספת. היו דברים שרצינו לשאול אותו, ברגע שהוא חזר בו, לא חקרנו אותו. הוא אמר אני לא רצחתי, אז איך אני יכול ליישב את ההודאות שלו.

ש. לאחר אותה חקירה שאתה לא נכחת בה, מה אתה עושה, הוא מוחזר לתא.

ת. הוא מוחזר לתא, אני נכנס לתא התשאול, אני נכנס איתו לשיחה ב – 4 עיניים, זה תא המעצר, אני נכנס איתו, אנחנו מעשנים סיגריה ביחד, אני פונה ללבו, כל השיחה הזו מוקלטת ומוסרטת ואני אומר לו, רומן, בוא נמשיך מאיפה שעצרנו אתמול, יהיה לך יותר קל, שוב אני מדבר איתו על רומן הטוב ורומן הרע, אבל הפעם אני מרגיש שהוא נחרץ ולא מתכוון להודות בחקירה.

 

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש מט' 122/06.

 

מט' 122/06 מוגש ומסומן ת/31.

 

התמליל מוגש ומסומן ת/32.

 

זכ"ד של העד על השיחה, מוגש ומסומן ת/33.

 

העד ממשיך:

ש. תסביר מה בעצם היתה מטרת השיחה? למה נכנסת אליו לתא? ולא פונה אליו במסגרת חקירה במשרד החקירות.

ת. המטרה היתה לגבי היחס שהוא קיבל מהחוקרים, ולקדם פני טענות זוטא עתידיות.

ש. למה חששתם מטענות זוטא.

ת. ברור שאם אדם מודה וחוזר בו, יהיו טענות זוטא.

ש. אז מה אתה עושה.

ת. אני מדבר איתו על היחס שהוא קיבל מצוות החקירה מהחוקרים, האם הוא אכל ושתה, והוא אמר שהיחס כלפיו היה טוב, זה לא כמו ברוסיה. היה לו חשוב להגיד שתאיר לא ביקשה ממנו סיגריה והוא אמר את זה כמה פעמים, הוא אמר ששמע בתקשורת שתאיר ביקשה ממנו סיגריה, וכל הזמן הוא אמר אתם תחפשו את הטרמפיסט, גם את זה הוא שמע בתקשורת, וכמובן תחפשו די.אן.איי.

ש. איך אתה התייחסת כשאתה שמעת את הדברים האלה. הוא מודה חוזר מודה וחוזר, ולאחר מכן שולח אתכם לדי.אן.איי.

ת. אני עדיין מנסה. בשלב מסוים אני מאבד את הסובלנות שלי ואני מטיח בו בצורה בוטה את מה שאני חושב עליו באמת, שהוא סוטה ופדופיל ורוצח ומניפולטיבי. אני אמרתי זאת בצורה בוטה, בקול רם, איבדתי את הסובלנות. מה שמדהים בכל הקטע הזה, שדווקא שאני מרים עליו את הקול ומטיח בו בצורה בוטה, לא משפיע עליו כלום. כל ההודאות שלו ניתנות כאשר אני מגלה אמפטיה ועדינות כלפיו.

ש. האם הוא נבהל, נשבר.

ת. ממש לא. זה ממש לא נגע בו. הוא אמר אתה תחפש את הטרמפיסט, את הדי.אן. איי, זה מה שהוא אמר, מה ששמע מהתקשורת, מעורך הדין.

ש. לאחר אותה שיחה מאותו שלב ואילך, יש עוד איזה הודייה.

ת. לא, הוא עקבי לכל אורך הדרך, לא רצחתי.

ש. אתם חוקרים אותו חקירה ממושכת, שבה הוא התבקש להסביר איך הוא ידע למסור לכם את מה שמסר בחקירה.

ת. אני לא נכחתי בחקירה של החוקר בוקר.

ש. ב – 01/01/07 היתה חקירה של הטחת העניין שהיה מדובב, וזה הוגש.

אני מפנה אותך לחקירה נוספת ב – 09/01/07, חקירה שנכחת בה והשתתפת בה, בנושא הצגת תמונות לנאשם, ואני רוצה שתסביר לנו מה זה החקירה הזו.

 

ב"כ המאשימה: מגישה דיסק מט' 5/07.

 

דיסק מט' 5/07 מוגש ומסומן ת/34.

 

תמליל מוגש ומסומן ת/35.

הודעה ברוסית ובעברית מיום 09/01/07, מוגשת ומסומנת ת/36.

 

דיסק שהוצג לנאשם במהלך החקירה על צג המחשב, מוגש ומסומן ת/37.

 

תמונות שהופקו מתוך הדיסק, מוגשות ומסומנות ת/38.

 

העד ממשיך:

ש. מה היתה המטרה של החקירה הזו.

ת.  בשלב הזה אנו יודעים כבר שיש לנו טביעות נעל של הנאשם על בגדיה של המנוחה, ואנחנו מחליטים להציג בפניו עשרות פריטים שנתפסו השייכים לו, על מנת, קודם כל אנחנו הוצאנו צו איסור פרסום עם קבלת הראיה הזו, וידענו שהוא לא ידע כמו רבים אחרים, על הראיה הזו.

ש. בשלב הזה כבר היו הרבה פרסומים בתקשורת.

ת. כן, היו זליגות.

ש.האם העניין של הנעל פורסם באיזה מקום.

ת. לא. הוצאנו צו אסור פרסום. אנחנו מפה חוקרים אותו על עשרות פרטים שיש לנו ולא ממקדים אותו בנעליים, את מרבית הדברים הוא מאשר ואכן כשאנו מגיעים לנעליים, הוא מאשר שאלה הנעליים שאיתם עבד ביום הרצח, שקיבל אותם מחמו

ש. האם כאשר אתם מטיחים בו שיש טביעות נעליים שלו על בגדי המנוחה מה תגובתו

ת.הוא לא מתרגש מזה. הוא אמר שהנעליים היו עליו כל הזמן ואין שום מצב שמישהו לקח אותם

ש.יש עוד הודעה שנגבתה ב – 11/1/07, שוב, אתה השתתפת גם בחקירה זו מ"ט 10/07 - מוגשת ומסומנת ת/39, התמליל מוגש ומסומן ת/40, (יומן חקירה). והודעה מיום 11/1/07 מוגשת ומסומנת ת/41.

ש.אני מציגה לך כעת את טענות הזוטא שהנאשם טוען להן ואני רוצה לבקש את תגובתך להן –

לגבי הנאשם מרגע שהוא התחיל להודות, נתת איזה הנחיה מיוחדת בקשר איתו

ת.כן, כל מי שלא קשור לצוות החקירה, בלשים, וכו', נתתי הנחיה שלא ידברו איתו וכל חקירה שתהיה איתו, תוקלט, היה קטע לפני השחזור כמו שאמרתי קודם שלא הוקלט

ש.אני מציגה בפניך מה שהוא טוען – בישיבה הקודמת הוא טען באופן כללי שהופעלו עליו לחצים נפשיים, פסיכולוגיים, חוסר שינה, ואני מקריאה לך ספציפית מהטענות שהוגשו היום בכתב – אתם מנעתם מהנאשם שינה, אוכל, או איזה שהן דברים בסיסיים

ת.לא מנענו וגם רואים שלא מנעו ממנו בתא, רואים את זה בתא, רואים את זה בהסרטה, רואים אותו ישן, לא מנענו ממנו אוכל, רואים גם בחקירה שמציעים לו קפה, אוכל וכו'

טענות הזוטא בכתב מונחות בפני העד והעד מתבקש להגיש לטענות לפי הפסקאות:

 

סעיף 1 פסקה ראשונה - לא הייתה דורסנות ולא היה מורא, אפשר לראות את החקירות, אפשר לראות שההודאות שלו ניתנות רק כאשר אנחנו הולכים איתו בעדינות ובאמפתיה. גם בחקירות המוקדמות לא היו צעקות והשפלות, יש חקירות ענייניות

ש.יש שם מספר רב של חוקרים שנמצאים איתו במשך שעות

ת.היה צוות מוגדר לחקירתו

ש.כמה חוקרים

ת.סשה יחד עם יעקב מלכה ועוד שני חוקרים דוברי רוסית ולא יחד, הם התחלפו, היו שניים בחקירה, לפעמים 3

ש.סשה הוא חוקר אימתני

ת.לא, אני מציע שבית המשפט יתרשם כשיעיד

ש.לגבי אווירה כללית בחקירות

ת.הנאשם עצמו אומר שהתייחסנו אליו יפה, שזה לא רוסיה, הוא אומר את זה בהקלטה

ש.אני מפנה אותך לפסקה השלישית שבמהלך אותן חקירות דורסניות, הזנתם אותו בעובדות הקשורות לרצח, במילים אחרות, שמתם מילים בפיו

ת.לא, לא שמנו מילים בפיו, הוא טען למשל לגבי התאים, הוא אומר שסשה סימן לו בעיניים ורואים בהקלטה במפורש שלא

ש.בחקירות המוקדמות, יכול להיות שלימדו אותו את הגרסא שבסוף הוא הודה בה

ת.ממש לא

לגבי פסקאות 4-5 בסעיף 1, העד כבר השיב בשלב מוקדם של חקירתו.

ת.אני מבקש להגיד משהו בענין אותו חוקר בשם בוריס, כאשר אני מעצים את יכולותיו של בוריס, אומר שיש לו נסיון בחקירות, גם ברוסיה היה חוקר, יכול מאוד שהמילה ק-ג-ב נאמרה כמי שחקר שם, אבל אין בזה איום, הכוונה הייתה שמדובר בחוקר מקצועי שהגיעה מהעיר הגדולה, אין איום. הנאשם גם לא הרגיש מאוים, הוא דווקא חיכה לו

ש.למה הוא חיכה לו

ת.כי מבחינתו הוא ירענן לו את הזכרון, זה מישהו שיוכל להתקדם איתו בחקירה

ש.לענין סעיף 2 – דיברנו על ענין השינה והאוכל – הוא טוען שהוא כמעט לא עצם עין בלילה – האם מתוך הקלטות שרואים מה קורה בלילה, יש לכם אינדיקציות

ת.בחלק גדול מהשעות שהוא בתא, רואים שהוא ישן והוא ישן טוב

ש.הוא העלה טענה מסויימת בחקירתו בענין הלילה ואמר שבלילה, זה לאחר שנחקר ושאלו אותו מדוע חזר בו מהודאתו, זה במ"ט 125/06, הוא אומר שנכון שיחס השוטרים הוא טוב אבל כל הזמן אמרו לו שהוא הרוצח וכי הסוכן מתהלך בתא וכל הזמן יש אור, האם היה כזה דבר בתא

ת.כן, היה כזה דבר, אחרי ההתוודות שלו, כי המדובב פחד ולכן הוא הדליק את האור

ש.מה הוא אכל

ת.אוכל כמו כל העצורים, לא נכון שהוא אכל רק תפוחי עץ, הוא קיבל גם סופגניות כי זה היה בחנוכה

ש.האם הוא אכל ארוחות מסודרות, ארוחת צהריים, ארוחת ערב

ת.בצילום רואים, ביום ההתוודות שלו שהוא יושב ואוכל, אני לא כל הזמן ראיתי שהוא יושב ואוכל אבל רואים בצילומים שהוא אוכל והוא אוכל טוב

ש.הוא טוען גם שבגלל הבורות שלו ברזי השפה העברית וזכויות יסוד – סעיף 3 – והיוועצות בעו"ד ניתן לפסול את ההודאות

ת.נתנו לו להיוועץ עם עו"ד

ש.מה לגבי הטענות לגבי השפה העברית

ת.תמיד נכח בחקירה דובר של השפה הרוסית

ש.יכול להיות שהוא לא הבין שמותר לו להיוועץ עם עו"ד

ת.אין דבר כזה

ש.בהארכת המעצר הראשונה הוא ראה עו"ד

ת.כן, היה לו עו"ד, זה היה יום למחרת המעצר, 13/12/06

ש.מתוך השיחות שלו עם המדובב בתא עולה שהוא התייעץ עם העו"ד

ת.בוודאי, כן, זה עולה מהשיחות עם המדובב

ש.הוא טוען שאתם הטעתם אותו בכך שנתתם לו נתונים שקריים – סעיף 4 – בכך שנתתם לו עדויות שקשורות לרצח והוא הבין שאם הוא יכחיש מצבו יהיה יותר גרוע, האם היה דבר כזה

ת.היה שלב שבחיפוש מצאנו כתם שנראה כמו דם על כבל החשמל שברשותו והחוקרים אמרו לו, אחד החוקרים אמר לו מצאנו משהו כנראה דם על אחד החפצים שלך, על מה זה יכול להיות דם, ואז הוא אמר שזה לא יכול להיות, הכתם נשלח למכון והוברר שזה לא דם, זה אפילו לא היה תרגיל חקירה, החוקר פשוט אמר לו מה שהאמין שזה דם

ש.האם אתם שמתם בפניו איזה שהם מצגים שגויים בחקירה שיש בהם כדי לשבור את רוחו של אדם חף מפשע

ת.ממש לא

ש.לא

ת.כי לא עשינו את זה

ש.למה זה לא שובר אותו

ת.לאחר מכן, כשאנו מציגים בפניו, למשל את הנעליים שלו, אמרנו לו שיש את עקבות הנעליים שלו על בגדי המנוחה, זה לא משפיע עליו בכלל

ש.כשהוא מודה, יש איזה קשר בין האמירה, יש ממצאים ביולוגיים לבין האמירה

ת.להפך הוא לא מודה בכלל, ולמדובב הוא אומר שהוא הבין מהעו"ד שכתם הדם זה הכל שטויות

ש.בחקירה של סשה, כשנכנסת, בעצם זו החקירה הראשונה שהוא מודה בפניכם, האם סשה אמר לו דבר כזה  לגבי ראיות ביולוגיות

ת.סשה אמר לו משהו כזה על מיקרוביולוגיה, אבל מול סשה זה לא השפיע עליו והוא לא הודה בכלום מול סשה

ש.אני חוזרת למה שכתוב בסעיף 2 וגם נאמר פה בהתחלה, יש כאן איזו טענה שבגלל שלנאשם יש אופי שביר במיוחד, אותם ממצאים שפורטו לעיל השפיעו עליו וגרמו לו להודות במה שהוא לא עשה, האם מתוך ההתרשמות שלך ממנו ומתוך החקירות, עד כמה אתה יכול להתייחס לכך

ת.הוא בכלל לא נשבר בקלות, כעובדה, לאחר ההודאה השניה ובהמשך, הוא לא מודה, גם כאשר מטיחים בו ראיות כמו אמרות של המדובב, הוא לא מודה גם כאשר הוא יודע שהוא מתבוסס בשקריו

ש.כשהוא כן מודה, אתה מתרשם שהוא במצב של שבירה

ת.לא, יש לו תמיד חשבון קר של כדאיות, האם כדאי לו או לא כדאי לו, האם כדאי להכניס את טענת האפקט, אני לא התרשמתי ממנו אפילו לרגע שהוא אדם שביר

ש.הוא נותן הכל כשהוא מודה

ת.לא, הוא נותן חלק מהדברים ואדם שבור היה צריך לתת הכל, הוא בכל מקרה שמר את אותם 20% עליהם דיבר

ש.דיברנו על טביעות הנעליים שקיבלתם חוות דעת כפי שהעדת על התאמה בין עקבות הנעליים של הנאשם אותם נעלי סלמנדר שנתפסו

ת.בהתחלה זה היה אפשרי, לאחר מכן ניתחו את זה וזה עלה לרמת וודאות גבוהה מאוד

ש.האם את אותם נעלי סלמנדר ניתן לרכוש בישראל

ת.עשינו מחקר ב – 60 חנויות נעליים באזור הצפון, בחנויות לא היו נעלי סלמנדר, למעט חנות אחת שהיו בה נעלי נשים סלמנדר, נעלי גברים לא מצאנו, זה היה בצפון

ש.אני רוצה לשאול אותך על פעולת חקירה שביצעת, כדי להבין את הרקע, בנוסף לאותן טביעות שהיו על המכנסים של המנוחה, מה נמסר לכם לגבי טביעות נוספות ממז"פ

ת.היו טביעות נוספות בזירה, מסרו לנו אותם שוטרים ומחלצים שהיו בסביבה, היו גם טביעות שעד היום אנו לא יכולים לזהות ולשייך בעצם, היו שם הרבה מחלצים ואנשים שהגיעו לסייע ולא הצלחנו לקשור כל טביעה וטביעה לבעלים שלה

ש.ב – 16/1/07, אתה ערכת ביקור נוסף בזירה בשירותים עם שוטר נוסף ויחד איתי ונערכו מספר בדיקות, אני מציגה לך זכ"ד שערכת ותסביר מה הרקע לכך, למה ביצעת את הדברים – הזכ"ד מוגש ומסומן ת/42

ת.אנחנו בדקנו שם את הנושא של שדה הראיה, שני התלמידים האחרונים שראו את המנוחה והאם הם יכלו לראות את הנאשם

ש.למה עשיתם את הבדיקה הזו

ת.כי רצינו לראות האם הם יכלו לראות אותו

ש.ומה יצא

ת.יצא שהם לא יכלו לראות אותו כי יש שם צמחיה שמסתירה את גרם המדרגות

ש.בדקתם גם את המפורט בסעיף 2 ל – ת/42, מדוע ביצעתם זאת

ת.היו טביעות נעליים שלא זיהינו, רצינו לראות אם יש מסלול יציאה, רצינו לבדוק האם שלושה אנשים יכולים להיות בתא, בגלל שיש עקבות נוספות, רצינו לראות אם היה אדם נוסף בתא ואז בבדיקה עלה ששלושה אנשים שנמצאים בתא זה כמעט בלתי אפשרי לזוז, וגם צריכים לדרוך אחד על השני והיה בלתי אפשרי, קשה, כמעט בלתי אפשרי

ש.האם עשיתם בדיקות נוספות נוסף לבדיקה הזו כדי לבדוק אם יתכן שהיה אדם נוסף

ת.לא היה ממצא פורנזי ישיר כלשהו שהיה אדם נוסף, דגמנו כמובן ובדקנו, לא מצאנו שום ממצא של אדם נוסף

ש.ומה לגבי הנאשם

ת.עשינו מחקר תקשורת אם הנאשם היה באותו יום בקשר עם מישהו אחר ולא מצאנו כלום, אנחנו יודעים על שיחת טלפון שהוא ביצע

ש.אתה העדת על זה שעשיתם חיפושים במזבלה ותפסתם הרבה פריטים, אני מציגה זכ"ד לגבי חלק מהפריטים שתפסתם במזבלה - מוגש ומסומן ת/043

ש.חקרתי אותך בתחילת החקירה על חלק מכיווני החקירה שעלו ונשללו, תסביר לנו בגדול דברים נוספים שבדקתם, האם המשכתם לבדוק כיווני חקירה אחרים גם לאחר שהנאשם הודה בפניכם

ת.כן, רצינו לסגור פינות, ידענו שכל הטענות האלה בתקשורת וגם על ידי המשפחה ורצינו לתת את התחושה שאנחנו סוגרים את כל הפינות וזה הכיוון המרכזי, שהנאשם הוא הרוצח

ש.אני רוצה לשאול אותך ספציפית על כיוון מסוים של אדם בשם אליהו גדהוקר ונושא הטרמפיסטים, מה הסיפור

ת.אלי גדהוקר תושב קצרין הגיע אלינו מספר ימים לאחר הרצח ומוסר שביום הרצח הוא אוסף 3 נערים מהצומת בקצרין ואחד מהנערים האלה מחזיק את ראשו בין ידיו ואומר מה עשיתי, מה עשיתי, הוא המשיך בנסיעה עם שלושת הנערים כששני נערים יורדים בצומת מחניים והאחר בצומת כח, כשהוא מבין מאותו נער שיורד בצומת כח שהוא מתגורר באיזור אביבים, אנחנו כמובן גובים עדות מגדהוקר, תופסים את הרכב שלו ושולחים את הרכב למעבדות במטה הארצי, דוגמים את הרכב, יוצרים יחד איתו קלסתרון ומתחילים על סמך אותו קלסתרון שעושה גדהוקר לסרוק את האיזור, יחד עם גדהוקר שני צוותים ועם הקלסתרון סורקים באזור אביבים ובישובים סמוכים עושים חיפושים על מנת לאתר את הנערים, זה כמובן כולל מחקרי תקשורת מסיביים, השתמשנו באמצעים אדירים, בסופו של דבר אנו מסננים את הנערים באביבים בגיל הרלוונטי, ולאחר מספר נערים 5-6 נערים אני מגיע לנער בשם אלמוג ביטון שמאשר שהוא ביחד עם שני חבריו מאור כהן ויוסי אסרף אכן נסעו ביום הרצח בטרמפ בסביבות השעה 14:45 כשיוסי אסרף ומאור כהן ירדו בצומת מחניים והוא המשיך עם אותו טרמפ ירד בצומת כח, אנחנו כמובן מביאים את שני הנערים הנוספים, בחקירה שלהם עולה כי בזמן הרצח היו במכינה קדם צבאית בקצרין כאשר יש מורה שלקח אותם מהמכינה לצומת שם הם נאספו על ידי אלי גדהוקר, אנחנו מביאים ועושים את ההפגשה בין אלי גדהוקר לשלושת הנערים ויש לנו ככה, עם אלמוג ביטון מזהה את גדהוקר אך גדהוקר לא מזהה אותו, אסרף וגדהוקר היה שם זיהוי הדדי ומאור כהן אמר שהוא זוכר דמות שחומה אבל הוא לא יכול לזהות ואין זיהוי, וגדהוקר לא זיהה אבל מבחינתנו הם אותם שלושה שגדהוקר אסף באותו טרמפ, בלי שום ספק בכלל

ש.בדקתם את האליבי שהם מסרו

ת.בוודאי, בדקנו עם המורה במכינה הקדם צבאית ובצומת ממנה נסעו

ש.בשעת הרצח הם היו במכינה

ת.כן, בדקנו זאת גם מחקר תקשורת מלמד כי הם היו במכינה וגם בדיקות ד.נ.א שללו

ש.עלה משהו שפורסם גם בתקשורת על איזה שהיא חולצה מוכתמת בדם בצומת כח

ת.כן, החולצה נשלחה למעבדה והסתבר שזה לא דם

ש.הם נתנו איזה שהוא הסבר לענין שתפסו את הראש ולהגיד מה עשיתי

ת.הנערים אפילו אמרו מה הנהג חשוד, זה היה מופרך מבחינתם לחלוטין

ש.עלה עוד נושא של כת השטן, האם בדקתם את הנושא הזה

ת.כן, הוקם צוות מיוחד כדי לחקור את כת השטן, עלו שני שמות, של נער ונערה, לכאורה אלה הדומיננטיים בכת השטן, היא נחקרה פעמיים, יש לה אליבי מוצק, נלקחו דגימות, ד.נ.א, לא עלה כלום, חקרנו לעומק, בחור נוסף נחקר יחד איתה, לא עלה כלום

ש.עלה משהו לגבי הנערה שראשי התיבות של שמה ל.ר., מה עלה לגבי תכתובות אס- אם – אס שעלו בסמוך לרצח (השם המלא נכתב על הדף ומוגש במעטפה שתסומן ת/44)

ת.היא כתבה משהו כמו שהיא נמצאת עם חבורה של ערסים ואחד מהם דיבר על דקירה אך הוא היה במרכז הארץ והיא הייתה בכלל בקצרין, בכל מקרה זה נבדק ולא היה שום דבר

ש.דבר נוסף שגם נטען בתקשורת בהקשר לכת השטן בנושא של הכתובת שהייתה על יד המנוחה שנראית בלוח הצילומים, חוות דעת הפתולוג ,תמונות 11-12 (ת/11)

ת.הכתובת באנגלית hurt ואחריה טבלת מספרים וכתוב חוברת אנגלית, בבדיקה הסתבר שמדובר כי המילה HURT נכתבה בכתב ידה, זה שיר מאוד מפורסם של זמרת שהיא אהבה, כריסטינה אגילרה וחברות שלה אישרו שהיא אוהבת את השיר הזה מאוד וכן כי היא נוהגת לכתוב על כף היד שלה, מורתה לאנגלית, מרטין בן הרוש, מאשרת שמה שכתוב על אותה טבלה, חוברת אנגלית, זה שיעורי הבית שהמנוחה קיבלה יום קודם לכן, יום קודם לרצח

ש.אתם קיבלתם במהלך החקירה, עלה נושא של כל מיני פניות או כניסות של כותבים לאתרי אינטרנט ולמה שנקרא טוקבקים של התייחסות של אנשים שכביכול יודעים פרטים על הרצח

ת.הגענו לכל מיני כתובות IP והגענו לילדה בת 12 שביקשה סליחה ובחור מטייבה שהוא סתם חמד לצון, לא התגלה שום דבר ממשי

ש.מישהו מהכותבים האלה היה קשור לקצרין או לבית הספר

ת.לא

 

העד משיב בחקירה נגדית לעו"ד שפיגל:

ש.בהתאם להודאה ולשחזור של הנאשם, הוא הלך אחרי המנוחה בעלותה במדרגות ורצח אותה מיד לאחר שנכנסה לשירותים נכון

ת.כשעמדה בין התא הראשון לתא השני והיה לפי ההודאה הראשונה איזה שהוא דין ודברים ביניהם

ש.בחקירה הראשית סיפרת שתאיר ז"ל ישבה במהלך ההפסקה בצוותא חדה עם חברה בשם שי יפרח

ת.נכון

ש.ההפסקה שאנו מדברים עליה מתחילה בשעה 12:50 ומסתיימת בשעה 13:05

ת.נכון

 

לשאלת בית המשפט: מכל הדברים שהוקרנו בפנינו, לגבי הזווית שהמנוחה עמדה בדלת, באיזה שהוא שלב אתה יצאת החוצה

 

העד: כן, יצאתי כי ראיתי שבוריס עליו דיברתי מתקרב ויצאתי כדי להרחיק אותו כדי שהנאשם לא יראה אותו, אני ראיתי את בוריס מזווית העין ויצאתי למספר שניות רק כדי להרחיק אותו.

 

עו"ד שפיגל: בשעה הזו, אני מבקש להמשיך את החקירה הנגדית בישיבה הבאה ולא להמשיך היום.

 

החלטה

 

אנו נעתרים.

 

להמשך שמיעת ראיות במועדים הקבועים.

 

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

 

000502/07פח 054 חנה + עדן