רפ''ק יורם אזולאי - עד התביעה מס' 1 חלק ג | 08/07/2007

96

 

   

בתי המשפט

 

פח 000502/07

בית משפט מחוזי נצרת

 

08/07/2007

תאריך:

כב' השופט יצחק כהן – אב"ד – סגן נשיא

כב' השופט חיים גלפז

כב' השופטת אסתר הלמן

בפני:

       

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

רומן בן ולדימיר זדורוב

 

הנאשם

 

 

 

 

בשם המאשימה: עו"ד ענבר, עו"ד שטרן ועו"ד שרוני

בשם הנאשם: עו"ד שפיגל

הנאשם בעצמו באמצעות הליווי

נוכחים:

 

פרוטוקול

 

המתורגמן, מר איזמאילוב אלכסנדר מוזהר כדין ומתרגם הדיון לנאשם מהשפה הרוסית לשפה העברית.

 

עד התביעה מס' 1, רפ"ק יורם אזולאי, מוזהר כי הוא נמצא עדין תחת חקירה וממשיך להשיב לשאלות עו"ד שפיגל:

ש. בישיבה הקודמת השבת לי כי תאיר ז"ל ישבה בהפסקה והיא בין 12:50 ל- 13:05 בצוותא חדא עם מספר אנשים, כולל שי יפרח, שי יפרח מספרת כי תאיר הלכה בשלב מסוים לברזיה וזאת כחצי שעה מהרגע שהתיישבו בפרגולה.

ת. היא אמרה בערך חצי שעה לאחר ההפסקה.

ש. לשיטתך, אם זה לאחר ההפסקה אנו מגיעים ל- 13:35.

ת. יכול להיות.

ש. נמצאנו למדים מחקירתך הראשית כי האחרונים שראו את תאיר ז"ל היו למעשה התלמידים אלון עגור ודני זולי.

ת. נכון .

ש. אני קורא מהודעת עגור אלון כאשר נשאל מתי ראה לאחרונה את תאיר שאמרה לדני זולי שלום במדרגות, היתה הפסקה ב- 12:50, צלצול ההפסקה לשיעור השישי, "היינו בהפסקה בחוץ ורק עם הצלצול לחזרה לתחילת שיעור שביעי", כלומר 13:05 "שהיה שיעור חופשי תוך דקה שתיים ישבנו על הספסלים אני ואריאל בר וכפי שסיפרתי לך ולמיטב זכרוני אני מעריך שבין 5 ל- 10 דקות אח"כ ראינו את התלמידה שעברה ואמרה שלום לדני ועלתה במדרגות". בחישוב אריתמטי פשוט, אם 13:05 הצלצול, שתי דקות עד להגעה לספסלים, 13:07, ולאחר 5-10 דקות רואה תאיר אומרת שלום, זה מגיע ל- 13:17 – 13:15 להערכתו.

ת. הוא אמר שהוא מעריך.

ש. אליבא דהודעת דני זולי, אותו תלמיד שראה עם אלון עגור את תאיר ז"ל, הוא מספר שיצא מהכיתה בין השעה 13:20 ל- 13:30 כי המורה הוציא אותו, ומספר שראה את תאיר באה מכיוון הברזיה ואומרת לו שלום. כלומר 13:25 הוא רואה את תאיר אומרים שלום זה לזה ותאיר עולה בגרם המדרגות למעלה לכיוון השירותים.

ת. הוא אמר בין 13:20 ל- 13:30 , הוציאו אותו מהכיתה. הוא לא אומר 13:25. כמה דקות לאחר שהוציאו אותו מהכיתה הוא ראה את המנוחה. 

ש. אני אומר לך שהוא הוצא מהכיתה בשעה בין 13:20 ל- 13:30 ובזמן הזה כשהיה מחוץ לכיתה אז הוא פגש את תאיר, אמרו שלום זה לזה ותאיר נראתה עולה בגרם המדרגות.

ת. יכול להיות.

 

עו"ד ענבר: אני מתנגדת. זה לא נכון. בהודעה של דני זולין מיום 13/12/06 נאמר כך: "היה לנו שיעור תנ"ך, בשעה 13:30 המורה לתנ"ך הוציא אותי מהשיעור.... ואז נפגשתי עם ילד בשם יגור (צריך להיות עגור) מסר לי פתק שעליו כתוב קללות ברוסית...עמדתי עם עגור בכניסה לצד הפרגולה.... ואז תאיר באה וכו'..." כלומר הוא מדבר על אירוע שנמשך כמה דקות לאחר השעה 13:30. 

 

ב"כ הצדדים: מוסכם כי ההודעה תוגש.

 

החלטה

ההודעה מוגשת ומסומנת נ/1.

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

העד ממשיך:

ש. נאמר שדני זולין ראה את תאיר לאחר 13:30  עולה בגרם המדרגות, בל נשכח שדני זולין יחד עם אלון עגור היו האחרונים שראו אותה ואילו אלון עגור מדבר בהודעות שלו:"13:12 או 13:17", זה מתיישב למעשה ככפפה עם הודעת שי יפרח לפיה תאיר עזבה אותה בשעה 13:20 או 13:30, הלכה לברזיה לשתות ואחרי שניקח בחשבון את ההליכה לברזיה והפגישה עם דני זולין, הזמנים האלה 13:20, 13:25, 13:30....

 

עו"ד שפיגל: אבקש להגיש את הודעת אלון עגור שראה באותו זמן את תאיר עולה בגרם המדרגות.

 

עו"ד ענבר: אלון עגור הוא עד תביעה. גם לענין שי יפרח, העד לא אישר את מה שחברי אומר לו, הוא דיבר על סביבות 13:25 וחברי קופץ ל- 13:20.

 

החלטה

 

ההודעה מוגשת ומסומנת נ/2.

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

העד ממשיך:

ש. אני קורא בפניך את הודעת שי יפרח מיום 6/12/06 עמ' 1 שורות 8 עד 19. אתה מסכים שזו ההודעה וזה לוח הזמנים. 

ת. כן.

 

החלטה

 

הודעתה של שי יפרח מיום 6/12/06 מוגשת ומסומנת נ/3.

הודעה נוספת מיום 7/12/06 מוגשת ומסומנת נ/4. 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

עו"ד שפיגל: מבקש להגיש הודעה נוספת של דני זולין מיום 18/12/06.

 

ההודעה מוגשת ומסומנת נ/5.

 

העד ממשיך:

ש. כעבור רבע שעה מהרגע שתאיר קמה והלכה לכיוון הברזיה, היא עצמה קמה והלכה לחפש אותה ליד הברזיה. נכון.

ת. נכון.

ש. בחישוב אריתמטי, אם אנחנו בין ההפסקה, חצי שעה, 13:05 ו- 13:30 ובין 13:20 ל- 13:30, היא קמה לחפש אותה בשעה 13:35.

 

עו"ד ענבר: אני מתנגדת. כפי שחברי בעצמו קרא לעד, שי יפרח מדברת על כך שהיא נפגשה עם תאיר בהפסקה כשמדובר בהפסקה ששי ותאיר אינן לומדות באותה כיתה ולא באותו בנין, כך שברור שהפגישה לא היתה ברגע שהתחילה ההפסקה, הן נפגשות והולכות לשבת בפרגולה, מהשלב הזה מדברת שי על עוד חצי שעה, כלומר אנחנו נמצאים במקרה הכי מוקדם לשיטת הסנגור ב- 13:25, החישוב של חברי לא נכון.

 

העד ממשיך:

ש. אם כך, אז שי יפרח עומדת ליד הברזיה בשעה 13:35 עד 13:45 לערך, ב- 13:45 זה רבע שעה לאחר שתאיר נראתה כבר עולה במדרגות כי היא קמה לחפש אותה רבע שעה אחרי. ב- 13:45 היתה ליד הברזיה, כלומר רבע שעה אחרי שתאיר עזבה אותה ונראתה אחרונה על ידי אותם שניים. נכון.

ת. לא בטוח. לגבי הזמנים ומה שתאיר עשתה בדיוק באותן דקות אף אחד לא יודע, יכול להיות שדיברה עם עוד מישהו ולא עלינו עליו. יכול להיות שהשתהתה ליד הברזיה. אנו מדברים על הערכת זמנים.

ש. כל התיאוריות האלה לא יכולות לסתור את השעות שנקובות בנ/1 עד נ/5, בשעה מסוימת שהם מציינים, איזה שעה שאתה רוצה, בשעה הזו הם ראו אותה עולה.

ת. אני אמרתי לך ואני עונה שוב, אף אחד לא יכול לדעת לוח זמנים מדויק על מה שהיה.

ש. אני אומר לך שכששי יפרח הלכה לברזיה לחפש את תאיר, זה כבר רבע שעה אחרי שתאיר נראתה עולה במדרגות בהתאם ללוח הזמנים שהאחרים מציינים שראו אותה אחרונים לכיוון השירותים, מה אתה אומר.

ת. זה נכון.

ש. שי יפרח מספרת בהודעתה בין היתר שבשלב הזה שהיא הולכת לחפש את תאיר ז"ל ליד הברזיה, רבע שעה אחרי שעזבה אותה, היא רואה אדם בעל חזות רוסית, כובע קסקט עם זקן, נושא משא כבד בידיו, עולה בגרם המדרגות, נכון.

ת. נכון.

ש. כלומר, אם זה רבע שעה אחרי שהיא קמה והיא רואה אותו בברזיה, אנו מבינים שהיא ראתה את אותו אדם בעל חזות רוסית נושא משא כבד עולה במדרגות בשעה 13:35 – 13:45.

ת. מחזיק דבר מה ולא כפי שאתה אומר. זה יכול להיות גם ב- 13:40 – 13:45.

ש. זאת כרבע שעה אחרי שהיא חיכתה לה בפרגולה וראתה אותה עוזבת אותה.

ת. נכון.

ש. אני מבין שהנחת העבודה שלכם היא שהגבר ששי יפרח ראתה עולה במדרגות ונושא את המשא הכבד הוא הנאשם.  נכון.

ת. היו הערכות כאלה. לא הצלחנו להוכיח את זה.

ש. ז"א שיכול להיות שהגבר הזה שעלה במדרגות הוא לא הנאשם.

ת. הייתי רוצה להוכיח את זה. לא הצלחתי.

ש. זו אחת ההנחות שלכם.

ת. היתה הנחה כזו.

ש. בחקירתך הראשית אישרת שהנאשם שוחח בטלפון עם מעבידו אלי דעי בשעות הצהריים, באיזה שעה, 13:23.

ת. נכון, כפי שאני זוכר.

ש. בהודעה של אלי דעי הוא מוסר כי לקח לו מספר דקות להגיע לרחבת החניה שמחוץ לבית הספר מהרגע שקיבל שיחת הטלפון ב- 13:23 מהנאשם, נכון.

ת. נכון.

עו"ד ענבר: חברי לא מדייק. לפי מה שאמר חברי משתמע שכמה דקות לאחר השיחה שהוא קיבל הוא הגיע.

 

העד ממשיך:

ש. מהרגע שאלי דעי קיבל את השיחה לקח לו כמה דקות להגיע לרחבת החניה בבית הספר. זה נכון.

 

עו"ד ענבר: היו 3 שיחות בפרק הזמן הזה. אלי דעי לא זוכר בוודאות. הוא זוכר שאחרי השיחה בכמה דקות הוא הגיע לרחבה. הוא לא זוכר אחרי איזה שיחה, סביר להניח שלאחר השיחה האחרונה.

 

העד ממשיך:

ש. זה נכון שהשומר בשער, חנוך סימונה, מאשר כי ראה את הנאשם משוחח עם מעבידו, ליד עמדת השמירה שלו ואומר שחיכה שם כרבע שעה עד שהמעביד שלו בא.

ת.  יכול להיות. בערך רבע שעה.

ש. הסכמת שמבדיקת פלט הפלאפון של הנאשם התגלה כי הנאשם התקשר לאלי דעי ב- 13:23. אם נחבר לוח הזמנים, אם נחבר מספר הדקות עד שאלי דעי הגיע, נניח ב- 13:30, שיחה ביניהם, פריקה ושיחה, זה עוד כמה דקות.

ת. אתה מניח דברים שאני לא יכול לאשר אותם.

ש. הוא לוקח את שק הדבק על כתפיו, נושא את פח הדבק...

 

עו"ד ענבר: חברי מתאר שיחה תיאורטית, זה לא עולה מהחומר אלא סותר אותו. אלי דעי מתאר סיטואציה שמגיע עם שלושה פועלים, אחד הפועלים לוקח את הדבק ומוסר אותו לנאשם, וזה לקח בדיוק שניה, אין שום ראיה אחרת.

 

 

העד ממשיך:

ש. הנאשם לאחר שקיבל את פח הדבק מן הסתם לוקח את הפח וצועד איתו לכיוון בית הספר ומגיע לגרם המדרגות בשעה 13:35 – 13:40.

ת. יכול להיות.

ש. זאת השעה ששי יפרח רואה אותו עולה במדרגות, נכון.

ת. בסדר.

ש. וזאת השעה שהיא למעשה רבע שעה אחרי שתאיר כבר נראתה עולה בגרם המדרגות, לכיוון השירותים. נכון.

ת. יכול להיות.

ש. במלים אחרות, אתה לא רוצה לספר, שאלה ראשונה שנשאלת בהתאם להודעה ולשחזור של הנאשם הוא עלה אחרי המנוחה במדרגות ורצח אותה עם היכנסה לשירותים. אם רבע שעה אחרי הוא עולה, הוא לא יכול לרצוח אותה אלא אם כן תאיר חיכתה לו בשירותים. 

ת. התיאוריה שלך לא נכונה. בין העדות של דני זולין לאלון עגור יש סתירה לגבי האופן שבו תאיר עלתה, לגבי המיקום שממנו עלתה תאיר לשירותים. יש סתירה בזמנים כפי שגם אתה ציינת. הרבע שעה הזו אין אף אחד שיכול לדעת בוודאות מה תאיר עשתה באותה רבע שעה. אתה יודע שהיא לא דיברה עם אחת התלמידות או בהתה באחת המודעות? אני לא הייתי שם וגם אתה לא.

ש. על בסיס אותו הגיון ועל אותה שיטת חשיבה, אתה לא יכול לשלול את העובדה שתאיר ז"ל שעלתה במדרגות בשעות האלה, רבע שעה לפני שעלה, כי אין לך עדות מה עשתה, שוחחה עם מספר אנשים ואותם אנשים נכנסו איתה לשירותים או פיתו אותה להיכנס, אנשים שמכירים אותה, נכנסה איתם לשירותים, את זה אתה יכול לשלול.

ת. אין עדות על כך.

ש. אתה לא יכול לשלול את העובדה שהנאשם נראה עולה במדרגות רבע שעה אחרי שתאיר עלתה, מה עשתה ברבע שעה אף אחד לא יודע.

ת. זו עובדה שבאה מפיך ואף אחד לא יכול לקבוע אותה. אני רציתי להוכיח שמי שעלה במדרגות היה הנאשם, לא יכולתי להוכיח זאת, בעדותו אמר שבכלל לא היה בקומה השניה. הוא ציין אירוע אחד שבוע קודם לכן שבו עלה לקומה השניה ומעבר לזה מעולם לא עלה לקומת השניה.

ש. אני לא אמרתי לך שהנאשם נראה עולה לקומה של שירותי הבנות, באיזה קומה נמצאים שירותי הבנות.

ת. קומה שניה. שי יפרח אמרה שראתה מישהו עולה במדרגות וזה מביא בהכרח לקומה השניה שבה נמצאים שירותי הבנות. כשהוא אמר לפני ההודאה שלו שהוא בכלל לא היה שם.

ש. או שהלך לשירותי הבנים.

ת. לא. לשירותי הבנים לא מדברים על גרם המדרגות שמביא לשירותי הבנות. שי יפרח מדברת במפורש על גרם המדרגות שעולה לשירותי הבנות.

ש. כשאדם נכנס לבית הספר ורוצה לעלות לשירותי הבנים, שירותי הבנים שמתחת לזירת הרצח, בשירותי הבנים שמהם יורדים למקלט, כדי להגיע לשירותים אלה ולרדת למקלט צריך לעלות מדרגות לשירותי הבנים.

ת. תלוי מאיפה אתה מגיע. מבחינת ההתיחסות של תלמידים כשאנו שאלנו אותם, מה שאני זוכר, לקומת שירותי הבנים הם קוראים קומה ראשונה. גרם המדרגות עליו מדברת שי יפרח הוא גרם המדרגות שעולים בו לשירותי הבנות.

ש. הבנות ליהי לחיאני וספיר תירוש מספרות בהודעה כי בשעה 13:45 בדיוק, ביקרו השניים בצוותא חדא בשירותים של זירת הרצח, וראו כי תא מספר 2, שבו נמצאה גופת המנוחה נעול ומשניסו לפתוח אותו ענה להם קול של נערה או נער שהתחזה לנערה מתוך התא שהתא תפוס. זה נכון.

 

עו"ד ענבר: לא נכון. מדובר בהטעיה. יש שתי בנות ליהי לחיאני וספיר תירוש, שתיהן אומרות שהתא היה נעול, אחת אומרת תא 2 והאחרת אומרת תא 3 וכל אחת אומרת דברים אחרים.

 

העד ממשיך:

ש. המשמעות הנובעת מכך אם התא הזה ב- 13:45 היה כבר נעול שהרצח בוצע לפני 13:45. נכון.

ת. אין לנו שעה מדויקת וככל שבדקנו יותר הבנו שהילדים שנתנו עדויות לא יכלו להיות מדויקים בדיוק, וזמן הרצח מבחינתנו הוא 13:45 לכיוון 14:00. אנחנו מעריכים.  

ש. אם ההודעות שלהם נכונות, המשמעות היא שלפני 13:45 כבר בוצע הרצח כי התא היה נעול והכל היה שקט, והרוצח או הרוצחת היו בתוך התא.

ת. יכול להיות.

ש. עבודת הריצוף שאותה ביצע הנאשם, היתה במקלט בלבד, נכון.

ת. היו כמה מקלטים שהוא עבד בהם. בגדול במקלט.

ש. המקלט הוא במרתף, וצריך לרדת חצי קומה או שלושת רבעי קומה למטה.

ת. נכון.

ש. אם אותו אדם ששי יפרח ראתה נושא בידיו איזה שהוא משא עולה במדרגות בשעה שכבר דשנו בה, מן הסתם לשיטתך ולהגיונך הוא היה צריך להגיע לזירת הרצח עם אותו פח דבק, מה קרה עם פח הדבק, זה לפי ההגיון.

ת. זה הגיון שלך ואף אחד לא אמר שזה מה שהיה.

ש. אתם מצאתם פח דבק, שאריות של דבק, משהו שקשור לדבק בזירת הרצח.

ת. לא.

ש. אתם מצאתם פח דבק, שאריות דבק או משהו שקשור לדבק בקומה שירותי הבנים ששם הנאשם נכנס לשטוף ידיים בזמן שעבד, מצאתם משהו כזה.

ת. לא.

ש. דבק או מה שקשור לדבק מצאתם רק במקלט שבו הוא עבד.

ת. נכון.

ש. אתם תשאלתם את עובדות המזנון שבבית הספר, אתה זוכר את זה.

ת. כן.

ש. ליזי טיבי ועמרני תמי או שם דומה, אבל תשאלתם את העובדות.

ת. נכון.

ש. העובדות מספרות כי ראו את הנאשם פעמיים במזנון, פעם בסביבות 11 בבוקר שאז רכש לחמניה, ופעם שניה במדויק אומרות השתיים אותה שעה ב- 14:45 מפני שזו השעה שהם עמדו לפני סגירה והוא בא וקנה בקבוק קולה.

ת. נכון.

 

עו"ד שטרן: חברי לא מדייק. רק אחת העובדות אומרת 14:45.

 

העד ממשיך:

ש. העובדות האלה סיפרו לכם, לשאלתכם, שהנאשם נראה רגיל, רגוע, שקט כשהוא עם בגדי עבודה מוכתמים בסיד ובצבע.

 

עו"ד ענבר: חברי לא מדייק.

 

עו"ד שפיגל: אני מבקש להגיש את ההודעות.

 

עו"ד ענבר: מסכימה.

 

החלטה

 

ההודעות מוגשות ומסומנות נ/6 ו- נ/7.

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

העד ממשיך:

ש. אחת אומרת שראתה אותו עם כתמי צבע וסיד ב- 14:45.

ת. נכון.

ש. מתנהג רגיל ורגוע, ב- 14:45, ללא שום דבר חריג, נכון.

ת. אני לא זוכר את העדויות במדויק. אבל אני זוכר את השעה, 14:45.

ש. ב- 14:45, אליבא דכולי עלמא, זאת השעה שלאחר הרצח.

ת. נכון.

ש. קיימת עדות של נערה בשם אהרונוביץ' שבשעה שתיים נכנסה לשירותי בזירת הרצח וראתה שתא מספר 2 נעול, התכופפה וראתה נעלי ילדה וטיפות דם.

ת. אנו מעריכים שזה היה לאחר הרצח.

ש. ז"א אנחנו כבר לאט לאט נסוגים משעת הרצח והטווח הרחב שהצגת, ובשתיים הרצח הושלם.

ת. אמרתי ש- 14:45 אליבא דכולי עלמא זה שעה שלאחר הרצח.

ש. אני אומר לך שבשעה שתיים לפי עדות הילדה אהרונוביץ שהיתה בתא 2 שראתה נעלי ילדה משורבבות וכתמי דם שחשבה שזו ילדה עם מחזור.

ת. אנו מעריכים שזמן הרצח הוא בין 13:35 לשעה 14:00, זו שעת הרצח.

ש. הנאשם ביקש ממך ומהחוקרים האחרים מספר רב של פעמים במהלך חקירותיו, וכמעט התחנן, "תלכו תחפשו באתר הזבל בפח האשפה את המכנסיים מפני שמכנסיים אלה יראו לכם שאני חף מפשע". זה היה בטרם הודה ואתם רק ב- 29/12/06, יותר משלושה שבועות לאחר הרצח, יוצאים לחיפושים באתרי הזבל למיניהם ברחבי קצרין כדי לנבור באשפה אחר אותם מכנסיים ואחר אותם ממצאים נוספים. נכון.

ת. נכון כי צריך לזכור שלמדובב הוא אמר שהוא שם אותם בביטון.

ש. בטון זה לא אתר זבל.

ת. נכון.

ש. איזה בטון.

ת. ניסינו לאתר כל מיני אתרי בטון אך לא הצלחנו למצוא, לא ידוע לנו. לציין שפחי הזבל בתוך בית הספר ובסביבה הקרוב נסרקו עוד ביום הרצח ולא נמצא דבר. כל בגד שנתפס נשלח למעבדה.

ש. זה נכון שהנאשם מסביר לכם לא רק בחקירות הפרונטאליות אלא גם במזכר של שוטר בשם גולדשטיין שליווה אותו לבית החולים שלו הוא סיפר שאת המכנס הזה יומיים אח"כ זרק אותם מפני שמצא שהם צרים עליו והוא שמן והוא לא זקוק אליהם.

אשת הנאשם מוצאת מהאולם לאור השאלות בכיוון הזה.

ת. הוא אמר את זה בכמה עדויות שלו. יש עדויות מפורשות ולא צריך מזכר. פעם אמר שהם קצרות ופעם אמר שהוא שמן.

ש. בנושא המכנסיים, כפי שהעדת בחקירתך הראשית, העובדה שירדת איתו למטה באותו יום והוא אמר לך זרקתי אותם ולא בבית הספר, זה החשיד אותו וביקשת כי יגבו ממנו הודעה תחת אזהרה.

ת. נכון.

ש. אם נושא המכנסיים הוא מהותי והיה צורך לאתר אותם, ממצא חפצי, ראיה חפצית כדי שייקלט ברשת הצפופה שפרסתם, תסביר לי למה רק שלושה שבועות אחרי הרצח מצאתם לנכון ללכת ולנסות לחפש את המכנס באתרי הזבל.

ת. לגבי המכנסיים יש אי בהירות מהותית ולכן ביקשתי שאשתו של הנאשם תצא. אנו עדיין לא בטוחים ואף אחד לא יכול להיות בטוח עם איזה מכנס היה הנאשם בזמן הרצח. כעובדה, הוא מוסר שהוא היה לבוש במכנס כחול וחולצה כחולה, חליפה שהביא איתו מרוסיה, חליפה שאשתו לא יודעת עליה, אם תשאל את אשתו ואת הנאשם הם יגידו שבדרך כלל אשתו או חמו וחמותו הם אלה שעושים הכביסות בבית, ולא הנאשם, וגם חמו וגם חמותו לא מכירים את המכנס הזה, חמותו אומרת שהוא לבש ג'ינס ועדיין כשבועיים וחצי שלושה לאחר מכן חיפשנו את המכנסיים במזבלה, שיכל להיות ג'ינס או מכנס כחול. אנחנו חיפשנו בפחים הסביבתיים, כשעשינו סריקה ראשונית במזבלה, הבנו שמדובר במזבלה אזורית והבנו שלמצוא מכנס במזבלה אזורית זה כמעט בלתי אפשרי, בכל זאת למרות גם סיפור הבטון עשינו לאחר כשלושה שבועות חיפוש גם במזבלה.

ש. חמתו שראתה אותו זורק לפח הזבל את המכנס לא אמרה באף מקום שראתה אותו זורק ג'ינס.

ת. זה מה שאני זוכר.

 

עו"ד ענבר: מפנה לעדות חמותו של הנאשם. היא אמרה במפורש ג'ינס.

 

החלטה

 

לאחר שחזרנו וציינו בעל פה פעם אחר פעם, מספר פעמים, וגם בישיבות הקודמות, וגם בישיבה דהיום כי שעה שמדובר בהתיחסות לעדות שמיעה כראיה בפנינו, נראה אותן ככאלה. יש להציג עדויות קבילות בלבד וזאת כאשר עדותו הראשית של העד כאן היום היתה למעשה עדות פתיחה כראש הצח"מ.

 

אנו לא נרשה שאלות שמהותן הפניה לעדויות שמיעה.

 

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

החלטה

 

הודעת חמותו של הנאשם מיום 14/12/06 מוגשת ומסומנת נ/8. (שני עמודים מודפסים בעברית תרגום ל- 3 וחצי עמודים בכתב יד ברוסית)

 

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

 

העד ממשיך:

ש. בממצאים שתפסתם ושלחתם למעבדה לבדיקות, תפסתם מכנסי ג'ינס של הנאשם בביתו.

ת. נתפסו כמה מכנסים בביתו, ביניהם ג'ינס. אינני זוכר אם אחד או יותר.

ש. אליבא דגרסת השומר, חנוך סימונה, שעמד ביום הרצח בכניסה לשער בית הספר, ראה את הנאשם ממתין למעבידו בשער בית הספר, מוסר בהודעתו מיום 15/12/06 עמ' 1 שורה 20: "אני זוכר כמעט בוודאות שרומן לבש באותו יום מכנס ג'ינס בצבע כחול עם חולצה משובצת, לא זוכר בוודאות לגבי החולצה....", מסכים.

ת. כן.

ש. לדבריו, מסתבר אם כך שהנאשם היה עם ג'ינס ולא במכנסי עבודה, נכון. 

ת. כן.

ש. אם הנאשם היה לבוש בג'ינס והוא נראה עולה במדרגות על ידי שי יפרח, אזי אם לשיטתכם הוא זה שרצח את תאיר ז"ל הוא רצח אותה במכנסי ג'ינס.

ת. לא אמרתי זאת. אמרתי שאנו לא בטוחים עם איזה מכנס הוא היה בזמן הרצח.

ש. הוא רצח אותה בג'ינס.

ת. יכול להיות.

ש. אתם מצאתם ממצאים על מכנסי הג'ינס ששלחתם למעבדה.

ת. לא.

ש. אם את הרצח הוא ביצע כביכול בג'ינס, למה הוא צריך להעלים את בגדי העבודה לשיטתך.

ת. אני חשבתי על זה, לדעתי, הוא היה עם ג'ינס, זה עניין של תיאוריה, הוא היה עם ג'ינס בזמן הרצח, את הג'ינס זרק, הוא חשש שמא שחמותו שראתה אותו זורק ג'ינס תאמר שזרק ג'ינס, לכן המציא סיפור על חליפה כחולה שהביא מרוסיה כבגדי עבודה, בגדי עבודה כחולים שלא חמותו ולא אשתו ראו אותם, אבל הג'ינס הם כן ראו.

ש. כאשר הוא מסיים את עבודתו, שם את בגדי העבודה באותו תיק, לובש את בגדי הא' שאיתם בא לעבודה וחוזר איתם.

ת. בדרך כלל כן, אני לא יודע, זה מה שהוא מסר.

ש. אם לשיטתך, ע"פ התיאוריה שהצגת לביהמ"ש, הוא שם את הג'ינס שמן הסתם צריכים להיות מגואלים בדם בתוך התיק יחד עם שאר הפריטים ואנו יודעים שהתיק הזה נשאר במקלט 48 שעות בטרם הוא בא לקחת אותו, התיק הזה או פרטי הלבוש שמצאתם שם היו אמורים לספוג אחת חלקי מליון מכתם דם כלשהוא. מסתבר שהתיק על הממצאים שבו, נרתיק הפאוץ' שעליו דיברת של הסכין, ידית של הסכין, כל הממצאים נבדקו במעבדה הפלילית, אין שמץ של אחת למליון של כתם דם כלשהוא ובוודאי לא של המנוחה ז"ל. איך אתה מסביר זאת.

ת. יש כמה הסברים: בהודאה שלו הוא מוסר שהיה לו טיפות דם על כפות הידיים ושהוא לא התלכלך. כשהוא מודה הוא מסביר שהיד היתה קפוצה ולכן הוא לא התלכלך והיו התזות דם על כף היד. לאחר מכן הוא ירד לשירותי הבנים ושטף ובמקום מסוים הוא אומר שאחרי שהוא שוטף הוא מנקה אולי המכנסיים מלוכלכות והוא מנקה. אני לא בטוח שהם היו בתיק הזה, ליד התיק, אולי בשקית ניילון, אולי בשקית בתוך התיק, אני לא יודע להגיד לך. הנאשם יכול לדעת זאת, הוא היה שם.

ש. ראינו את התמונות מזירת הרצח, ראינו את הצביעה באדום של הקיר המערבי, הקיר שבסמוך אליו אליבא דדעת המומחה הפתלוגי עמדה המנוחה סמוך לרצח, הכמות האדירה של הדם שצבעה את הקיר המערבי לא תצבע את החולצה שלו באותו גובה.

ת. בהחלט יכול להיות, ואפילו גם את המכנס יכולה לצבוע. להערכתי הוא התלכלך בכתמי דם גם בחוץ וגם בפנים.

ש. כשבאת לראובן ג'אנח.

ת. לא אני הגעתי אליו, מישהו אחר הגיע אליו.

ש. כשבאתם אליו לאסוף את התיק והפריטים, היה אחד הפריטים מונח באיזה שהוא שקית ניילון.

ת. לא יודע, שקית ניילון לא בטוח שהיתה. לא יודע, לא זוכר, מי שתפס רשם דוח תפיסה. לא סביר בעיניי שמי שירצח ישאיר שם דברים.

ש. ב- 6/12/06, יום רביעי, סוגרים את זירת הרצח, סוגרים את האיזור, סטריליות, מהרגע שהגעת ב- 21:00, סורקים את הזירה ואת האזור ואת המקלט לא.

ת. נכון, אמרתי שזו טעות שלנו.

ש. סיפרת בחקירה הראשית על עדות הפסיכולוגית של ביה"ס, וכי לשיטתה בעקשנותה עמדה על כך שמדובר בגנן של בית הספר שאותו היא ראתה. לשיטתנו אנו אומרים שהנאשם היה בחדר מורים והכין קפה. אין לנו על זה מחלוקת.  אבל אותו אחד שרות נישרי ראתה בשעה 14:15 לערך, היא לא אומרת שהיא ראתה בגדים מוכתמים בדם, היא מדברת על איזה בגדים, בגדי עבודה, ג'ינס.

ת. לא זוכר בדיוק איזה בגדים. אבל היא לא דיברה על דם. אני חושב שהיא אמרה בגדי עבודה.

ש. ב- 14:15, השעה הזו לשיטתך היא לאחר הרצח.

ת. כן.

ש.זה נכון שעל פי הראיות שאספתם וההודעות ואפילו מצאתם ראיה חפצית, הנאשם נהג לעבוד כשלאוזניו צמודות אזניות של נגן MP כשהוא נהג לשמוע שירים.

ת. כן.

ש. אתה לא יודע אם אותו אחד שראתה בחדר מורים היו לו אזניות והיה נסער בתנועתיות. 

ת. אמרה נסער ולא רוקד.

 

הערה – ההרכב שוב מעיר כי מדובר בעדה שתעיד כאן, הרי העד כאן רפ"ק אזולאי לא היה עד לנשאל.

 

העד ממשיך:

ש. נעבור לזירה ולממצאים. כל כלי העבודה כולל סכינים, פרטי לבוש, גרביים, חולצות, מכנסיים, פאווץ' של הסכין, כל הפריטים האלה נתפסו ונשלחו למעבדה ונבדקו אחד לאחד.

ת. אלה הממצאים שמצאנו, זה לא כל מה שהיה לו. כל מה שמצאנו נשלח לבדיקה.

ש. אתם גם לא מצאתם שום ממצא אחר, חוץ מהמעבדתי, לא מצאתם טביעות אצבע של הנאשם בזירה כדי לקשור אותו לרצח.

ת. ט"א לא נמצא. נמצאה טביעת נעל.

ש. לא מצאתם סיבים או סימנים אחרים.

ת. לא מצאנו שום ממצא למעט הנעליים.

ש. דיברת על עקבת נעל, האם זה נכון שמצאתם עקבת נעל על האסלה ועל מתקן הניאגרה ועל הקורה החוצצת בין תא מס' 2 ל- 3 שאינם של הנאשם, וגם אינם של כל אלה שנבדקו מהנעליים שהיו בידי המשטרה באותו זמן.

ת. בנעליים שנבדקו ע"י המשטרה לא מצאנו התאמה לאותם טביעות.

ש. לפי ההגיון, מי שזקוק למסלול כזה, לעלות כדי לדרוך על המתקן הדחה ועל הקורה זה לא איזה שהוא אדם בוגר, זה נער או נערה שרצו להימלט מהשטח, כי אדם בוגר לא זקוק לשביל כזה של מנוסה, כי זה 1.40 מ'.

ת. אדם גם יכול לנסות, עובדה שבשחזור הוא מראה כיצד הוא דורך על האסלה ועל גופת המנוחה. 

ש. מעבר לטביעות נעל המוכתמות בדם, נמצאה טביעת נעל נוספת סמוך לקיר המערבי של תא מס' 2, המקום שבו עמדה בעת הירצחה תאיר ז"ל.

ת. נמצאו שם הרבה עקבות, לא אחת. בתוך התא אני לא יודע.

ש. אחת סמוך לקיר המערבי שלידו היא עמדה, ליד הקיר המגואל בדם, עקבה זאת גם היא לא רק שאיננה מתאימה לעקבת הנעל של הנאשם היא גם איננה מתאימה לאף נעל נוספת או אחרת שהיה באותו זמן במשמורת המשטרה לצורך השוואה.

ת. נכון.

ש. העקבות הללו המוכתמות בדם, במיקום שאני הצבעתי בפניך, מצביעות לנו על פי ההגיון הצרוף, כי בזירה הזאת היו לפחות שני אנשים נוספים, כי מסתבר שהעקבה שעל האסלה ועל מתקן הניאגרה ועל הקורה הם כנראה של אותו אדם, אותו דגם ואותו גודל. העקבה למטה שונה בתכלית השינוי. שני אנשים לפחות בתא הרצח שבו נמצאה תאיר ז"ל, נכון.

ת. זה בדיוק מחזק את מה שאמרנו שהיו עקבות נעליים שלא ידענו לשייך אותם לאנשים מסוימים, היה המון בלגן בזירה, כאשר אנחנו הגענו. לא הצלחנו לאתר, היו מחלצים והרבה אנשים.

ש. את הנעליים של אנשי מד"א אספתם ובדקתם.

ת.נכון, את אלה שידענו שהיו בזירה.

ש. יש אנשים נוספים שאנו לא יודעים והם, הם, אלה שהיו. בדקנו את הנעליים של המחלצים, לא תואמים לזירות ולא המחלצים ולא אנשי מד"א עלו על הקורה.

ת.לא מצאנו דבר כזה.

ש. כאמור, נותרנו עם עקבות בתוך תא של שני אנשים לפחות אחרים בתוך זירת הרצח, שאתם לא בדקתם, לא יודעים מי הם, אין לכם שום נתון לגביהם.

ת.בדקנו, ניסינו להבין של מי העקבות, תוצאות לא מצאנו.

ש.זה נכון שסמוך לתא מס' 2, מחוץ לתא, וסמוך לתא, ס"מ מהתא, נמצאו עקבות נעל, עקבות נעל מוטבעות בדם.

ת. נכון.

ש. אף אחת מהעקבות האלה לא זהה ולא תואמת לנעליים של הנאשם.

 

ב"כ הנאשם:

איננו חולקים על כך כי הנעליים שנעל הנאשם ביום הרצח הן הנעליים מהסוג שהוזכרו, נעליים מדגם סלמנדר, ואלה נעלי הנאשם.

 

העד ממשיך:

ש. דיברנו על עקבות הנעל מחוץ לתא, עקבות מלאות בדם, שהם דם של המנוחה.

ת.הדם היחיד שהיה בזירה היה דמה של המנוחה.

ש. עקבות האלה אינן תואמות, שייכות, זהות לנעלי הנאשם.

ת.טביעות הנעל של הנאשם שנתפסו, של נעלי הנאשם, היו על בגדי המנוחה. בכל מקרה, היו נעליים שם שלא קשרו לנאשם, חלק מהטביעות איננו יודעים למי שייכות ולא הצלחנו לאתר את זוגות הנעליים לאחר הרצח ולא הצלחנו לגלות למי הם שייכים, גם הטביעות על האסלה ועל הקורה.

ש. מה יש לאותם אלה להגיע לזירת הרצח, לאחר הרצח, לטבוע בדם, לטפס על האסלה ועל הקורה.

ת.כאשר היה דיון עם מומחי עקבות, ההתרשמות שלי שהם לא היו סגורות, מהתרשמותי היה מדובר בעקבות נעליים. אין בטחון או וודאות, זה מה שהתרשמתי, שהמדובר בעקבות דם, אך הם אומרים, ולהערכתי, המדובר בטביעות שהיו לאחר הרצח.

ש. לאחר הרצח, כאשר התא נעול וכדי להכנס אליו צריך להכנס, לדלג, או לרחף, לטבול ולהתבוסס בדם ולברוח החוצה.

ת. אולי אחד המחלצים כדי לנסות ולעזור למנוחה. אולי אחד השוטרים, היו הרבה אנשים בזירה.

ש. תשאלתם את המחלצים, הנוכחים בזירה.

ת. כן.

ש.האם אחד מהם היה בתוך שלולית הדם ויצא החוצה, דרך על האסלה וברח החוצה.

ת. לא, אבל יש לנו עדות שאחד מספר שראה מישהו אכן מטפס בצורה שאתה מתאר מהאסלה לקורה וכו'.

ש. על מנת לפתור את התעלומה הזו, בדקתם או ניסיתם לקחת טביעות, את הנעליים של כלל התלמידים ששהו באותו יום בבית הספר, עשיתם כזה דבר.

ת. לא.

ש. אשאל לגבי המעתקים, ט.א., עשיתם לגבי כל התלמידים.

ת. לא.

 

עו"ד שפיגל ממשיך:

ש. כמו שדיברנו על עקבות הנעל, די.אנ.אי, סיבים, טביעות אצבע, נדבר על השער, בזירת הרצח נמצאו קבוצות שיער שחור במספר מוקדים. ראשית, בכפות  ידיה של המנוחה, גם ימין וגם שמאל. קבוצות של שער שחור.

ת. נכון.

ש. בכף ידה השמאלית, נמצאו 9 שערות שלגביהן הובהר ש- 6 מהן השייכות למנוחה, 3 לא ניתן להפיק מהן די.אנ.אי.

ת.נכון.

ש.לגבי יד ימין, כמה שערות נתפסו בכף ידה, אתה זוכר, מה הן התוצאות.

ת.לגבי השער בכף יד ימין, אני זוכר שהשערות שנתפסו בידיים, למיטב ידיעתי, שייכות למנוחה, או שלא ניתן לדגום. עד כמה שאני זוכר.

ש. על הקורה המזרחית, הקורה החוצצת בין תא 3 לתא 2, שם היתה עקבת הנעל החלקית בדם, נמצאה שערה שחורה, מה ידוע לך לגביה.

ת. לא זוכר. שערה שחורה על הקורה?

ש. על הקורה, בסמוך לעקבת הדם.

ת. היו מדש"ים, דגימות שער, חלק מהשער כולל מהבגדים שאינן שייכות לא למנוחה וגם לא קשורות לנאשם, אבל יש לזה הסבר,אבל יש לזה הסבר, מהעדויות גם של שי יפרח וגם של חברות נוספות, המנוחה באותה יום שמה את ראשה בחיק חברתה ולהיפך וזה ההסבר.

ש. מה ידוע לך לגבי הקורה המזרחית.

ת. לא יודע, לא זוכר. הם דגמו בזירה.

 

ב"כ המאשימה:

כל חוות הדעת יוגשו.

 

העד ממשיך:

ש. תאשר לי שתי עובדות נוספות, דלת של תא 2, בצד הפנימי,  נתפסו שערות שחורות השייכות למנוחה.

ת.נכון.

ש.בקיר המזרחי של תא מס' 2 נתפסו קווצת שערות.

ת.היו שערות של המנוחה בקיר או בדלת.

ש.כולל הקיר המזרחי.

ת.למיטב ידיעתי, כן.

ש.כולל הקורה המזרחית.

ת. לגבי הקורה, אמרתי שאיני זוכר. לגבי הדלת, אמרתי שכן.

ש. על בגדיה של המנוחה נתפסו מספר שערות במספר מוקדים, אלף, שלוש שערות שנתפסו בפלג גוף עליון מצד הבטן, כאשר חווה"ד קובעת כי שתיים מהשערות מתאימות למנוחה, שערה אחת לא מתאימה לא למנוחה ולא לנאשם.

ת.נכון.

ש.האם נעשה נסיון לבדוק מה מקור שערה זו. אותה שערה שאינה מתאימה, לא לנאשם ולא למנוחה.

ת. לא בדקנו אם זה מתאים, לא בדקנו אם זה מתאים לחברות, אבל בדקנו לגבי החשודים וזה לא התאים לאף אחד מהם.

ש. מכל אלה שלקחתם דגימות די.אנ.אי בדקתם ונמצא כי הן לא מתאימות לאף אחת.

ת.נכון.

ש.ושי יפרח.

ת.שי יפרח לא חשודה.

ש. לגבי כל אלה שלא לקחתם מהם דגימות.

ת. 1,000 תלמידים ו- 200 מורים. לא לקחנו.

ש.5 שערות נתפסו על בגדי המנוחה בפלג גוף תחתון, שתיים מהן מתאימות למנוחה, שערה אחת לא מתאימה לא לנאשם ולא למנוחה, שערה נוספת מבין השתיים האחרות שנותרו לא מתאימה לא למנוחה, לא לנאשם ולא לשערה שנבדקה קודם ושערה שלישית לא מתאימה, לא לנאשם ולא למנוחה ולא לאף אחד. כלומר, 3 אנשים או פריטים שונים על גופה של המנוחה שאינם לא הנאשם, לא המנוחה ולא בדקתם ואין לכם צל של מושג למי הן שייכות.

ת.כל השערות שנשלחו לבדיקה נשלחו על מנת לחזק, לבדוק האם יש קשר לחשודים שהיו, וזאת הבדיקה אותה עשינו והיא העלתה שאין קשר בין השערות שמצאנו לבין החשודים האחרים, לרבות הנאשם. הבדיקות נעשו על מנת כן לחזק את הקשר לחשוד, הנאשם, וחשודים אחרים. זה שלא מצאנו את הקשר הזה, זה לא אומר שזה לא קשור שהנאשם לא חשוד מרכזי. אנו יודעים שתלמידים מתככים אחד בשני, שערות נדבקות לבגדים, גם כאשר יושבים בבית וגם כאשר יושבים בחוץ, יש מגע בין התלמידים. זה שזה לא של הנאשם, זה בדקנו.

ש. כל החקירה שעשיתם התמקדה בפוקוס טוטאלי להפליל ולחזק את הראיות נגד הנאשם מבלי שום חשיבה, נסיון לבדוק שמא מה שהוא אומר וזועק, חף מפשע, חף מפשע, איננו, אין פוטנציאל אחר ואפשרות אחרת.

ת.לא נכון.

ש. מוקד נוסף, שערה אחת נתפסה בפלג גוף תחתון מצד הגב, עפ"י חווה"ד אינה מתאימה לא לנאשם, לא למנוחה ולא לאף אחת אחרת מכל השערות שנבדקו ונמצאו.

ת.זו לא השערה עליה שאלת קודם?

ש.לא, זו אחרת מצד הגב.

ת.התשובה זהה.

ש. סיבים, נעשה ושוב עפ"י אותו הגיון ונסיון חיים, אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שמי שביצע או ביצעו את הרצח המחריד היו לבושים. עשיתם בדיקה לגילוי סיבים.

ת.וודאי.

ש.בעזרת מה.

ת. זו לא ההתמחות שלי.

ש.תוכל להסביר, אתם למעשה, הלכתם לביתו של הנאשם ותפסתם שם פרטי לבוש, דברים מהשטיח, מכונת כביסה, כל מיני דברים, לצורך, בין היתר, בדיקת סיבים.

ת.כן, בדיקית סיבים, ביולוגית, הכל.

ש.לגבי הקלטת שלפני השחזור, הקלטת עובר לשחזור, של 6 הדקות.

ת.זוכר אותה.

ש. הקלטת המסומנת ת/21, אני אומר לך, ראשית, שהנאשם עירב בין דמיון למציאות, כשהוא נעזר למעשה בשאלות שלכם לצורך כך ולכן הוא אומר לך וליתר חוקריך במהלך חקירותיו, חזור ואמור, תעזור לי לזכור, תעזור לי לזכור, יכול להיות.

ת.לא.

ש.אחזור איתך לאותן דקות שלפני היציאה לשחזור, לאותה קלטת ת/21, אני רוצה למסור לידיך על מנת שתרענן את זכרונך את התמליל, ת/22, (הדף המודפס בקלטת מס' 5 בת/22), בתמליל הזה מופיע ציטוט שלך, אני יודע שאתה לא יודע איך, אבל מה שסיפרת לי, את זה, אתה אומר לנאשם לאחר שהוא אומר לך, שאין לו מושג מה לשחזר, כי לא היה שם ולא יודע מה קרה שם, או בלשונו, "אני לא יודע איך היה".

ת. אמרתי לנאשם, יש מזכר שלי שאני רושם, אני לא יודע בדיוק איך, אבל מה שאמרת לנו ומה שסיפרת לנו, תלך עם זה, כי הנאשם שחזר משחזור, ממצלמות, מהתקשורת, חשש שאשתו תראה אותו משחזר ולכן אני אומר לו שמה שסיפר לנו זה בסדר ועם זה תלך לשחזור ועם זה הוא הלך.

ש. את זה אתה אומר לאחר שהנאשם אמר לך..., האם זה נכון שאת זה אתה אומר לו לאחר שהוא אומר לך, במילים שלו, שאין לו מושג מה היה לאחר שהוא אומר "לא יודע איך היה", מה שאתה זוכר שסיפרת לו.

ת. נכון, אלה הדברים שאמרתי לו וזה עולה מהתמלול שהוגש.

ש.הנאשם אומר לך, שוב כמה וכמה פעמים במספר הזדמנויות, במהלך החקירות, שהוא יקח על עצמו את תיק הרצח כמתנדב וגם מתוך התמליל הזה אנו לומדים כי הוא מוכן לקבל על עצמו את הרצח כמתנדב כאשר הוא אומר לך "אתה רוצה מגיד שאני רצחתי אותה".

ת.אני אומר, שהוא אמר "אתה רוצה מבין שאתה רצחת אותה".

ש. אתה משיב לו, כן.

ת.בהחלט.

ש. אני אומר לך שאתה אישרת את רצונו להתנדב ולקחת על עצמו את תיק הרצח מפני שאתה לא מצאת לנכון לומר לו, שאתה רוצה שיגיד את האמת.

ת. אני אמרתי לו, שיגיד את מה שהיה ובמזכרי, אני אפילו כותב כי מהתרשמותי יתכן ואינו זוכר את כל הפרטים כי מדובר בתא קטן, בזמן קצר מאוד ולכן ביקשתי ממנו שמה שהוא זוכר שיספר, ומה שהוא סיפר, שיספר.

ש.מספר שניות לאחר כך, הנאשם אומר לך, "אתה רוצה מבין שאני רצחתי את הילדה"? מה ענית לו?

 ת.[העד מעיין בתמליל], אני אמרתי לו כן.

ש.אני אומר לך שמספר שניות אח"כ אומר לך הנאשם, "אני לא רצחתי אותה", לא מהתמליל, הדברים אינם בתמליל, ומה אתה אומר לו.

ת.נכון שבתמליל זה לא רשום. אני זוכר שהנאשם אמר שם, תשמע אבל אני לא רצחתי, הוא אמר משהו כזה, ואז אני אומר לו, רומן, מספיק, תלך איתנו, תעשה את זה בהרגשה טובה, תהא נקי. שכן כמה פעמים הוא מודה וחוזר בו, ומודה וחוזר בו.

שאלת בית המשפט, מדוע זה לא מופיע בתמליל.

ת. איני יודע.

שאלת בית המשפט, מתי זה היה.

ת.יכול להיות שבאמצע. אני מבקש להבהיר בצורה מסודרת. אני לא תמללתי, איני יודע רוסית. מי שתמלל, כנראה שחלק מהדברים לא נשמעו. מה שקרה שם אני מסביר, יוצא סשא ואומר, עכשיו אני לא רצחתי, הוא אמר את זה לי. כשנכנסתי לשיחה והכל עולה מהזכ"דים, גם שלי וגם של סשא, שהנאשם מתחיל עכשיו לחזור בו ואני מודע לסיבות לכך, החשש שלו משחזור, החשש שלו שאשתו תראה אותו, החשש מתקשורת, כל הזמן הוא שאל אם אפשר בלי תקשורת ובלי מצלמות. בנוסף, יש הקלטה מלאה ואפשר לראות את זה. לא הסתרנו כלום.

 

העד ממשיך במענה לשאלות עו"ד שפיגל:

ש.הצגת בפני השופטים שאתה מודע לחשש מהתקשורת, מאשתו.

ת.כן, גם ממאסר עולם.

ש. גם מתנאי הכלא.

ת.נכון.

ש.אתה אומר את זה מפני שהוא חף מפשע או שאתה שולל זאת מכל וכל.

ת. מבחינתי, הנאשם רצח את המנוחה.

 

עו"ד שפיגל:

אני מבקש להגיש תמליל שאנו ערכנו לת/22, לקלטת מס' 5, העמוד אליו התייחס העד קודם לכן וזה לדעתנו, התמליל המלא של 6 הדקות עליהן דיברתי.

 

ב"כ המאשימה:

אני לא יכולה להסכים לתוכן תמליל זה. ההבדל הוא שהתמליל של המשטרה נמסר לפני חודשים רבים, כך שהיה לו זמן לבדוק אותו. בעוד שהתמליל הזה נמסר כרגע ואני צריכה לבדוק אותו וכרגע אני מסכימה להגשה, כפוף לכך שאבדוק את התוכן ואת ההתאמה.

 

החלטה

 

התמליל כפוף לסייגים מוגש ומוסמן נ/9.

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

העד ממשיך:

ש.מציג בפניך העתק מהתמליל נ/9, אני אומר לך, שאתה ענית לנאשם, על כך שאמר לך שלא רצח את המנוחה, במילים האלה "אם אתה תלך, תחזור, כן, לא, אתה תאכל אותה". מהי תגובתך.

ת. זה חלק מקו החקירה. יכול להיות שאמרתי את הדברים.

ש. יש לך הסבר, מדוע נשמטו גם מילים אלה מהתמליל מעבר למילים הקודמות שכב' השופט גלפז העיר לגביהן.

ת.כל מי שתמלל יהיה פה, חלק גדול מהתמלול נעשה על ידי חברת תמלולים, התמלולים הקצרים נעשו על ידי שוטרים, תביא את זה שתמלל ותשאל אותו. איני יודע רוסית, לא תמללתי.

ש.לגבי התמליל המשטרתי הקודם מתוך ת/22, האם עיינת בו.

ת. אני זוכר שראיתי את הקלטת, איני זוכר שעיינתי בתמליל.

ש.מדוע לא אמרת לנאשם, למשל, שהוא אמר לך, "אני לא רצחתי", אתה כן רצחת, אתה כן עשית, כמו שבזמנו, בהגינותך מסרת בפני השופטים, ברגע התפרצות הכעס, פדופיל, רוצח... כל הקודסקס של הגדופים. מדוע לא אמרת לו, הטחת, בו, שהוא כן רצח, מה זה "אתה תאכל אותה אם תחזור אחורה". מה הפירוש.

ת. אנו בשלב שבו לפני כן, הוא היה עם סשא באיזו חקירה, איתו הוא לא נפתח, אני נכנסתי אליו, אני זה שמאמין בו, נותן לו לגטמציה לבלאק אאוט, אני זה שלכאורה מזדהה עם רגשותיו, אני הייתי "החוקר הטוב" ולכן, לא סביר שכאשר האיש אומר, יוצר מעין חזרה בו מההודאה, שאני אטיח בו ואהיה נוקשה איתו, אלא להיפך, אלך איתו בכפפות של משי.

ש.מה פירוש, "יאכל אותה", כיצד, באיזה מובן, אם לא יצא לשחזור.

ת.רואים זאת גם בחקירות נוספות וגם אני אומר לנאשם, שבית משפט מתרשם כאשר אדם אומר את האמת וכאשר הוא משקר ואין לו תשובות הגיוניות לדבר, לדעתי, זה יכול להשפיע על התרשמותו של בית המשפט. יאכל אותה, מבחינתו של בית המשפט.

ש. שאם הוא יודה ברצח ויקבל מאסר עולם.

ת.התכוונתי להתרשמות של בית המשפט.

ש.כשהנאשם אומר לך, שהוא אינו יכול לשחזר, מפני שהוא לא יודע איך ארע הרצח, או במילותיו "איני יודע איך היה", אתה זוכר מה אמרת לו.

ת.מה שאתה זוכר, מה שסיפרת לנו בחקירה. עם הדברים האלה תלך, תהא נקי, תעיד בלב שלם, תרגיש הרבה יותר טוב, אלה תוכן הדברים, במהות שלהם.

ש.זה מה שאמרת לו בשלב הזה. מה אמרת לו בשלב הזה.

ת.מה שהוא אמר לנו בחקירה, ומה שהוא זוכר. אמרתי לו שוב, שיתכן ויש דברים שאינו זוכר, אני לא האמנתי לו כי ראיתי את ההתוודאות שלו יום קודם לפני המדובב.

ש.כשהוא אמר לך את המילים האלה, אתה עמדת מעליו כשהוא ישוב על כסאו, הצמדת אותו אל גופך באופן שסתמת את פיו עם גופך ואמרת לו, רומן, אתה איתי ואני אומר לך שאתה חסמת את פיו כדי שלא ישמע בקלטת מה שהוא אומר לך בעניין של אי ידיעתו, אי מעורבותו ברצח אותו אתה חוקר.

ת.לא מיני ולא מקצתי.

ש. נתחיל עם המקצתי, אני אומר לך, שאתה בצורה הזו הזהרת אותו, הצמדת אותו אל גופך, רואים זאת בקלטת.

ת.אני אומר לך שחיבקתי אותו, אמרתי לו שאני איתו והוא איתי ושאני מאמין לו, אני מאשר את החיבוק.

שאלת בית המשפט, כמה זמן אורך החיבוק.

ת.מספר שניות.

 

העד ממשיך:

ש.מדוע לא ביקשת למשל מהנאשם שישחזר את האמת כפי שארעה, אלא אתה אומר לו, אתה תספר כמו שסיפרת לי בחקירה. למה.

ת.אני אמרתי לו שיספר מה שהוא זוכר, כי מבחינתי, בזמן הזה, הודאתו זו האמת. זה מה שקרה. הוא הודה בפני, הרשים אותי מאוד בהודאתו, בכנותו, יותר מאשר ההודאה השניה ומבחינתי זו האמת ואנו שולחים אותו לשחזור עם קצין שלא מכיר כלום בחקירה הזו, שום דבר. בלעדי כל אחד מצוות החקירה, אף אחד לא נמצא שם, מה הבעיה מבחינתו, אם לחצתי אותו ולא אפשרתי לו לדבר, מספיק לשרבב משפט, אני לא יודע, לחצו אותי וכו'.. מבחינת תאורטית הקונספרציה שלך, הוא יכל להגיד בשחזור כל דבר. בשחזור הוא לא אומר את מה שאמר בחקירה, לדעתי, בשחזור הוא הוסיף דברים.

ש. אמרת עכשיו, כי התרשמת מכנותו. אם זכרוני אינו מטעני, בישיבה הקודמת שנחקרת, בראשית, אמרת לבית המשפט כי בשלב הזה, ידעת או הרגשת, או סברת שהוא מנסה להטעות אותך.

ת.לא בהודאה הזו. תוכל לעיין בפרוטוקול. אמרתי בהודאה השניה שלו, היו רגעים שהוא ניסה להטעות, בהודאה השניה ותוכל לבדוק בפרוטוקול. אמרתי כי ההודאה הראשונה היתה יותר ספונטנית ונתן לנו פרטים אמיתיים.

ש.אני אומר לך שישבת בחדר הסמוך לחדר בו ישב הנאשם עם שני הבלשים המופיעים בקלטת, בחדר הבקרה שם האזנת לשיחה, היית בהאזנה לאשר התרחש, לשיחה לכל מה שיש בחדר בין הנאשם לשני הבלשים.

ת.ממש לא. העדתי כי הלכתי לארגן את השחזור.

ש.אם כך, אתה במהלך צפיה בקלטת הזו, 6 הדקות, אתה נראה פעמיים נכנס לחדר החקירות בו היה הנאשם ושני הבלשים, אך ורק כאשר נכנסת זה היה כאשר התערבת במהלך שיחה על מנת לשנות או לתקן, לא לצורך שום דבר אחר, לא נכנסת לומר שלום. אני מדבר על קלטת 5.

ת.אני זוכר כניסה אחת, יכול להיות שהיתה כניסה נוספת. הכניסה האחת היתה לאחר שסשא הודיע לי מה שהודיע ואני נכנסתי לשכנעו לצאת לשחזור.

ש. לצורך האמירות האלה שנאמרו לו לפני הפעם השניה שנכנסת, אבקשך לעיין בתמליל, לחפש, באם אתה מוצא את מה שהנאשם אומר לך שם בחדר, באותו שלב ראשוני שנכנסת ומה השבת לו. האם אתה מוצא זאת בתמליל.

ת. אם זה בשלב הראשוני, רואים את זה גם באמצע. בהתחלה אני אומר לו, רומן מספיק, תסתכל עלי, אנו יודעים הכל, אל תחזיר את עצמך לאיפה שהיית קודם, ספר את הידוע לך ולאחר מכן הוא חוזר בו. אני נכנס לקראת שיחה כזו ביודעין לאחר מה שסשא אמר לי.

ש. אתה מבחין בהפסקה ארוכה של 36 שניות, מפנה לעמ' השני, מצויין שם הפסקת פסקול.

 

ב"כ המאשימה:

אנו מתנגדים למצויין בנ/9. אבקש כי ההערה הרשומה תמחק.

 

 

החלטה

 

כבר בשלב זה ההתרשמות המצוינת בנ/9 בשעה המצויינת 5:12 תמחק.

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

העד ממשיך:

ש. אני אומר לך מה הנאשם אמר בפרק הזמן הזה של 38 השניות שנמחקו מפס הקול.

 

ב"כ המאשימה:

אני מתנגדת. אבקש כי לפני שטוענים שמשהו נמחק מפס הקול שיביאו ראיות לכך.

 

החלטה

 

ההתנגדות מתקבלת, מדובר בהנחה מבלי שהוגשה תשתית עובדתית ראייתית לנטען.

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

העד ממשיך:

ש.יש לך הסבר הגיוני איך פס קול נעלם 36 שניות וחוזר בעשירית השניה של פתיחת הדלת לאחר 36 שניות כשאתה נכנס כשלפני כן לא היה.

ת. אתה מדבר כבר שעה על חקירה, אתה אומר בתאורית הקונספרציה שלך, שאנו העלמנו 36 שניות. אם אני עושה דברים כאלה, אם אנו עבריינים, פושעים, אנשים שעושים דברים כאלה צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח ויכולתי להעלים את כל השיחה הזו, לא להקליטה, לא להגישה והרי אנו הגשנו את ההקלטה כפי שהיתה.

 

ב"כ המאשימה:

העד לא ביצע את ההקלטה, האדם שביצע אותה יכול לבוא ולהעיד כאן.

 

העד ממשיך:

ש. למען הסר ספק, לא אמרתי ולא התכוונתי אליך אישית. שים לב, למה אני אומר את זה, מפני שבמהלך ה- 36 שניות האלה, אמנם אין פס קול, אבל התמונה קיימת ובה אנו רואים את הנאשם מדבר בהתרגשות תוך שהוא מסביר ברעידת ידיים, רואים אותו מדבר, רואים את הבלשים מדברים איתו, כלומר שהיה דו שיח שם. אני שואל אותך, אתה הרי ישבת בהאזנה. בשלב הזה היית בהאזנה.

ת.לא.

ש.אז לא ישבת ולא ראית.

ת.נכון.

ש.אפנה אותך לתחילת התמליל שהוגש לעיונך, עיניך הרואות, כי ישנה מחיקה נוספת או העלמות, יש לך הסבר לזה.

ת.לא. אותן תשובות כפי שעניתי קודם.

ש. אני אומר לך ב- 52 שניות האלה, הנאשם אומר, אני לא רצחתי ילדה, אני לא יודע מה קרה שם ואז מופיעות המילים שדווקא כן מופיעות בתמליל המשטרתי...

 

בית המשפט מעיר לסניגור כי העד כאן נכנס רק בשעה 2:16.

ב"כ הנאשם:

אבקש שהעד יגיד לי אם הוא יודע דבר על כך.

 

העד ממשיך:

ת.אמרתי מה שסשא אמר לי, הנאשם אמר לסשא כי לא רצח, יכול להיות שהוא חוזר על זה, אני לא הייתי שם.

ש.אני אומר לך, שגם לא רק הקול נעלם במשך שניות, גם תמונות הוידאו. אני מתכוון ל- 45 דקות או ל- 51 דקות, אני מדבר על קטע בין לבין, בת/22, קטע שחברתי ביקשה הסבר לגביו בחקירה הראשית בישיבה הקודמת והעד הסביר את אשר הסביר. בחקירה הראשית, מצאת לנכון להסביר את ה- 51 דקות שלא הוקלטו בכך, שמצאת לנכון לומר לכב' השופטים כי המדובר בזמן המתנה כשחיכיתם לקצין דובר רוסית המגיע מחדרה, ואותו קצין כאמור, אמור לנהל את השחזור והואיל וצפית כי המדובר בזמן המתנה ארוך יחסית לא ראית לנכון להפעיל את הקלטת.

ת. נכון.

 

ב"כ המאשימה:

אני מבקשת לציין הסתייגותבאשר לזמן שהזכיר הסניגור, כי לפי חישובי הזמן לא נכון.

 

העד ממשיך:

ש. אני אומר לך כנתון מפענוח של השעה משעון הקיר שהיה תלוי בחדר החקירות, בעת הסרטת הקלטת לפני היציאה לשחזור, השעה היתה 19:12 בתחילת ההקלטה ו- 19:18 כאשר הסתיימה. מאידך, סיום הקלטת הקודמת הוא ב- 18:22, לפי מה שחוקרי המשטרה מציינים בסוף ההקלטה. במילים אחרות, בחישוב 51 דקות.

 

ב"כ המאשימה:

זה לא משמעותי. השחזור מתחיל בשעה 19:18.

 

העד ממשיך:

ש. לאור הסברך בחקירה הראשית, אתה וודאי, אלא אם תאמר אחרת, לא ידעת ולא יכולת לצפות בשום אופן מה יאמר הנאשם במהלך ההמתנה לבלשים, מה הם יאמרו לו, לא יכולת לצפות מראש.

ת.נכון.

ש. מן הסתם, כאשר מדובר בהמתנה ארוכה, סביר והגיוני כי היושבים בחדר לא ישבו ללא דיבור 51 דקות.

ת. צריך לזכור, שלא אסרתי עליהם לדבר, אבל היתה הנחיה כללית שלא לדבר בנושא החקירה. אפשר לדבר בנושאים כלליים.

ש.ראובן ואלדד שייכים לצוות החקירה.

ת.לא, הם בלשים. הם חלק מהצח"מ.

ש. אתה חוקר ותיק עתיר נסיון וידע, הרבה זמן כבר במשטרה ועוסק בחקירות של פשעים חמורים.

ת.נכון.

ש. ערכת מזכר כלשהו, זכ"ד המתעד ומסביר את אשר אמרת בחקירה הראשית שסגרת או הורית לסגור את סרט ההסרטה כי ממתינים לקצין מחדרה.

ת.לא, אבל יש עוד פעולות שלא נרשם בהן זכ"ד, כי אפשר לכל דבר לרשום זכ"ד.

 

 

ב"כ הנאשם:

היות ואני מעוניין להתחיל נושא חדש, אבקש לדחות את המשך עדותו של העד לישיבה הבאה.

ישנתי הלילה רק שעה, אני מותש, אבקש להשלים את החקירה הנגדית בישיבה הבאה ואעמוד בכך.

 

החלטה

 

לסיום החקירה הנגדית במועד הקרוב הקבוע ליום 12.7.07 שעה 9:00.

 

המזכירות תגרום לקיום כל העזרים הטכניים המבוקשים כפי הצו מיום 4.7.07.

 

הנאשם יובא על ידי הליווי.

 

 

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

 

סנא+מירי