ש.י. - עדת תביעה מס' 30 | 06/03/2008

563

 

   

בתי המשפט

פח 000502/07

בית משפט מחוזי נצרת

 

06/03/2008

תאריך:

כב' השופט יצחק כהן – אב"ד – סגן נשיא

כב' השופט חיים גלפז

כב' השופטת אסתר הלמן

בפני:

       

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

רומן בן ולדימיר זדורוב

 

הנאשם

 

 

 

 

בשם המאשימה: עו"ד שטרן, עו"ד ענבר ועו"ד שוחט – פינק

בשם הנאשם: עו"ד שפיגל

הנאשם בעצמו באמצעות הליווי

נוכחים:

 

פרוטוקול

 

המתורגמן, מר איזמאילוב אלכסנדר מוזהר כדין ומתרגם הדיון לנאשם מהשפה הרוסית לשפה העברית.

 

עדת תביעה מס' 30 ש.י. מעידה לאחר שהוזהרה כדין ומשיבה לשאלות עו"ד שטרן:

 

עו"ד שפיגל: אני מסכים להגשת הודעות העדה.

 

הודעה מיום 6/12/06 מוגשת ומסומנת ת/385, הודעה מיום 7/12/06 מוגשת ומסומנת ת/386, הודעה מיום 24/12/06 מוגשת ומסומנת ת/387, הודעה מיום 28/12/06 מוגשת ומסומנת ת/388, תמליל מוגש ומסומן ת/389 (ראה ת/52 בהקשר זה).

דו"ח רענון זיכרון מוגש ומסומן ת/390

 

 

 

העדה ממשיכה:

ש.אני מפנה אותך ל – ת/386, אמרת שתאיר לא הסתירה ממך שום דבר ולא סיפרה לך על שום בעיות שקרו לה ואני שואלת אותך, אם היא סיפרה לך שמישהו איים עליה, אם שמעת שמועות כאלה

ת.אז אני וכל מי שהכיר את תאיר יודע שתאיר היא ילדה שלא מסתירה הרבה דברים וכולם אוהבים אותה ואין סיבה שמישהו ירצה לאיים על ילדה כזו, אם הייתה סיבה שהיא הייתה מאויימת היא תמיד הייתה מספרת לי או לקרובים שלה, היא לא הייתה מסתירה, לא היה לה מה להסתיר, היא באה מחברה טובה ולא הייתה לה סיבה להסתיר

ש.היא סיפרה לך שמישהו מאיים עליה

ת.לא

ש.היא סיפרה לך משהו לגבי בחור בשם אבי מטבריה

ת.ידעתי שיש אבי מטבריה, לא שמאיים, ידעתי שכמו כל ילד, נכנס, מדבר, סתם ילד שמתחיל לדבר עם איזה שהיא בת, לא בקטע של להיפגש

ש.סיפרת בהודעות שלך על הסיטואציה שבה היא קמה והלכה, בעצם הפעם האחרונה שראית אותה, מה קרה באותו רגע עם הפלאפון שלך, איפה הוא היה

ת.הפלאפון שלי הוחזר אלי על ידה, לאחר שהפלאפון שלי הגיע לידיים שלי, הפלאפון שלי נכבה לאחר כמה דקות ולא היה לי שום קשר טלפוני

ש.למה הפלאפון שלך היה אצלה

ת.היא שמעה שירים בפלאפון

ש.ומתי הוא נכבה

ת.הוא נכבה מיד לאחר שהיא הלכה

ש.שניות אחרי שהיא הלכה

ת.כן

ש.לך היה שעון על היד

ת.לא

ש.את מתארת בהודעות שלך סיטואציה שבה את נמצאת, הלכת לראות איפה היא ונכנסת לתוך שטח בית הספר, אני מפנה ל – ת/1, אני מראה לך את תמונות 5-6 ואני מבקשת שתצביעי איפה את עמדת ואיפה ראית את האיש שאת מתייחסת אליו בהודעה שלך

ת.אני מסמנת בחץ עם א' – שזה האיש, ויש שם גם גרם מדרגות – ת/1 עם התמונות הספציפיות יסומן לצורך הענין ת/1 א'

ש.איך הראיה שלך

ת.אני מרכיבה משקפים או עדשות

ש.מה היה באותו יום

ת.הייתי בלי

 

העדה משיבה בחקירה נגדית לעו"ד שפיגל:

ש.הסיפור לגבי הפאלפון שלך, הפלאפון שלך נמסר לתאיר

ת.תאיר הייתה איתי, תאיר שכבה עלי כאשר הפלאפון שלי היה ביד שלה, שמענו שירים ביחד מהפלאפון שלי, באיזה שלב היא לקחה משהו מהתיק והלכה לשתות ואת הפלאפון שלי היא החזירה לי, הניחה אותו עלי והלכה, לקחה מסטיק מהתיק והלכה, אחרי כמה דקות שהיא הלכה הפלאפון נכבה

ש.נגמרה הסוללה

ת.כנראה

ש.את המשכת לשחק בפלאפון אחרי שהיא הלכה

ת.שיחקתי כאילו אבל הפלאפון היה סגור, זה בגלל הילדים שישבו ממול

ש.למה הסיפור הזה עם הפלאפון שכבה לא מסרת באף מקום בהודעות שלך במשטרה

ת.אני מסרתי

ש.את בטוחה

ת.כן, אני מסרתי

ש.את היית תלמידת כיתה ט'

ת.כן, ט' 3

ש.אני קורא בפניך מ – ת/385, שורה 8 בעמ' 1: "בהפסקה אחרי השיעור החמישי.....ואז הלכנו ביחד כדי לשבת בפרגולה של בית הספר" האם זה מדויק

ת.זה היה לפני תחילת השיעור של התיאטרון, בהפסקה, יש טעות, זה שיעור לפני שיעור שישי, זה לא היה שיעור של תיאטרון

ש.לפני שיעור שישי, היו שתי שעות של תיאטרון

ת.בשיעור שישי – שביעי היה תיאטרון

ש.אנחנו מדברים על השיעור האחרון של התיאטרון, השעה השניה

ת.נכון

ש.אז כשאנחנו מדברים על ההפסקה, אנו מדברים על ההפסקה של 12:50 עד 13:05, בהפסקה הזו פגשת אותה

ת.נכון

ש.אם אנו מדברים על ההפסקה הזו, היא באה ישר אחרי שיעור תיאטרון, פגשה אותך, ממש מיד בתחילת ההפסקה והלכתם לשבת בפרגולה בחוץ

ת.נכון

ש.אם אני לא טועה, התיאטרון שמשם באה תאיר הוא במבנה של בית הספר התיכון

ת.זה במפלס של כיתות ט'

ש.כלומר שהמרחק שבין התיאטרון למקום שבו פגשת אותה הוא לא מרחק גדול

ת.נכון

ש.כשפגשת את תאיר בתחילת ההפסקה, תאיר הייתה עם "אם – פי " ואוזניות

ת.אני לא זוכרת שה"אם פי" היה עליה, אני חושבת שזה היה בכיס

ש.אני קורא מ – ת/385, משורה 12 בעמ' 1: "ואז הלכנו ביחד.....ואז אחרי איזה חצי שעה אמרה לי לחכות לה שתי שניות.....ואז הלכתי כדי לשבת ליד הברזיה......" – האם זה מדויק

ת.מבחינת זמנים, אני חושבת שבתור ילדה שישבה וחיכתה לה, זה היה נראה לי כל שניה די הרבה זמן, היום זה נראה לי הרבה מדי, אז זה נראה לי קצת, אז כל שניה שחיכיתי לה, כל שניה שחיכיתי לה לבד נראתה לי הרבה זמן, היום זה נראה לי

ש.אנו מדברים היום אחרי שנה

ת.לא שנה של זיכרון או משהו, פשוט אני רואה את הדברים אחרת

ש.כשמסרת את ת/386 זה היה יומיים אחרי, מאוד טרי

ת.נכון

ש.כשתאיר הלכה לשתות מים, את בשלב הזה הכל היה רגיל, לא תיארת או חזית את העתיד, הכל היה רגיל, שום לחץ, שום דבר, הכל היה שגרתי, דיברתם, שוחחתם ואז תאיר הלכה לשתות מים, את יודעת להעריך חצי שעה

ת.כן

ש.ב – 6/12/06 כשישבת יחד עם תאיר בלי לחץ, בלי שום דבר אחר, הערכת את הזמן הזה, חצי שעה אז אמרת, סביר להניח שטעית את חושבת

ת.כן, אני חושבת שכל ילד שנניח יוצא למסיבה עובר לו הזמן מהר אבל אם הוא לבד, זה עובר לאט

ש.כשנשמע הצלצול בסיום ההפסקה, אתם המשכתם לשבת

ת.כן

ש.אז הנה אנו מגיעים ל – 13:05

ת.נכון

ש.אח"כ המשכתם לשוחח על מסיבות חנוכה, לאיפה יוצאים, שומעים שירים, לא שמעתם קטעי שירים

ת.כן

ש.והשיחות הארוכות שהיו לכם, עד שהיא קמה, מ – 13:05 שאנחנו יודעים שהיא המשיכה לשבת אחרי זה והשיחות על המסיבות, שמיעת השירים, השיחות האחרות לא יכולות להיות בערך רבע שעה

ת.היום אני לא יכולה להגיד

ש.אז יכולת להגיד

ת.אולי

לשאלת בית המשפט: כמה זמן את מעידה כאן את יכולה להעריך

ת.לא יודעת

ש.מה עשית במשך הזמן הזה שחיכית לתאיר בפרגולה

ת.לא חיכיתי שם הרבה זמן, ישבתי לבד ואז באיזה שהוא שלב פשוט קמתי והלכתי למקום אחר, חזרה לתוך המבנה, הייתי שם לבד די הרבה זמן, זמן ממושך עד שיצאו תלמידים מכיתה אחרת והיו איתי

ש.כמה זמן היית ברחבה איפה שהברזיה עד שראית את אותו אדם

ת.5 דקות, אני לא יכולה להגיד לך, אתה שואל אותי אחרי שנה, לא חשבתי שיקרה מקרה כזה

ש.ההבדל הוא שגבו ממך את ההודעות קרוב ליום האירוע אף אחד לא ציפה ממך היום לזכור כמה זמן אם לא היית אומרת את זה באותו יום שזה קרה והנה אני שומע שלאחר שנה שבכלל לא מסרת כמה זמן היית בברזיה ובאמת לא ציפיתי לשמוע שאת זוכרת בערך אפילו, את אומרת 5 דקות, את מבינה את חוסר ההבנה שלי

ת.אתה בא ושואל אותי שאלות אחרי שנה, אני לא חשבתי שיקרה מקרה כזה, אתה שואל אותי שאלות על זמנים, אני ילדה

ש.אני שואל את השאלות האלה מפני שבהודעות שמסרת את מסרת את לוח הזמנים הזה שזה היה קרוב לאירוע ואני רוצה להגיד לך עוד משהו שאולי יפתיע אותך, אף אחד לא שאל אותך כמה זמן, את מיוזמתך סיפרת, כשגבו ממך הודעות במשטרה לא שאלו אותך, ב – ת/385 לא שאלו אותך

ת.אמרו לי לספר על המקרה, סיפרתי

ש.את שוחחת עם הילדים שישבו בפרגולה בחוץ במהלך זמן ההמתנה שלך כשתאיר הלכה לשתות

ת.לא, הם ישבו ממול, אני ישבתי לבד, הם היו בנים ודיברו על דברים אחרים, אני לא הייתי חלק מהשיחה

ש.ולא שוחחת עם אף אחד

ת.לא

ש.כשנכנסת לרחבה היכן שממוקמת הברזיה, לא היו שם ילדים שישבו על הספסלים ודיברו

ת.לא

ש.כשישבת עם הפרקליטות ורעננו לך את הזיכרון, ישבו איתך

ת.כן, ישבתי איתן

ש.מתי

ת.לפני כמה ימים

ש.והם דיברו איתך על השעות האלה

ת.כן

ש.מה הם אמרו לך

ת.דיברנו על הזמנים ואני ניסיתי בערך להיזכר באותם זמנים ,להעמיד את עצמי באותה סיטואציה ולנסות לזכור כי אני כבר לא כל כך יכולה לזכור ולא כל כך בטוחה בזמנים

ש.מה פירוש ניסית להעמיד את עצמך בלוח הזמנים, הרי אמרת בהודעה, חצי שעה בערך, שאלו אותך אם את יכולה להעריך, או שתבדקי שוב את הזמנים, מה פירוש את העמדת את עצמך בלוח הזמנים

ת.ניסיתי להעמיד את עצמי

ש.מיוזמתך ניסית או שביקשו ממך

ת.קודם כל ביקשו ממני, הזמנים מה שביקשו אני אמרתי

ש.ביקשו ממך לשערך

ת.כן

ש.את אותו אדם שראית בזוית העין שלך ואת הפרופיל שלו, אני מדייק כשאני אומר את זה

ת.ראיתי אותו בפרופיל, תגדיר לי זוית עין, אני מדגימה לך איך ראיתי אותו, בפרופיל

לשאלת בית המשפט:ראית אותו להרף עין

ת.זו לא השפה שלי, בחיים לא אמרתי הרף עין

לשאלת בית המשפט:יש לך הערכה בערך

ת.אני לא יכולה להעריך כמה זמן ראיתי אותו

לשאלת בית המשפט:.זה היה מספיק זמן כדי שתוכלי לתת תיאור

ת.זה לא היה מספיק זמן, אבל יש לי זיכרון די טוב, הציור שמופיע ב – ת/390 אני עשיתי אותו

ש.את מכירה את ע.א. ואת ד.ז.

ת.כן

ש.תלמידים בבית הספר שם

ת.כן

ש.בתיכון

ת.כן

ש.את ראית אותם ברחבה של הברזיה בזמן שנכנסת לרחבה והלכת

ת.לא

ש.בטוח

ת.כן

ש.את אותו משא שאותה דמות החזיקה תארי לי

ת.העדה מדגימה שתי ידיים פרוסות קדימה

ש.ואז אחרי שראית את האיש עם המשא הזה בידיו את הלכת וישבת על הספסל שם ברחבה

ת.אחרי שהוא עבר אני ישבתי על הספסל

ש.עד שיצאו ילדים

ת.כן

ש.כמה זמן

ת.אני לא יכולה להעריך

ש.את רואה שחברה טובה כמו אחות קטנה בשבילך, ככה התבטאת, תאיר עוזבת אותך, הולכת לשתות מים, את מחכה לה, היא לא חוזרת, מחכה עוד היא לא חוזרת, למה לא התקשרת אליה

ת.אמרתי לך שנכבה לי הפלאפון

ש.ולמה לא ביקשת מאחד החברים או החברות שלך פלאפון כדי להתקשר אליה

ת.כי בהתחלה אף אחד לא חשב שזה מה שיקרה, היא ילדה חברותית אז ציפינו שהיא בטח התעכבה עם חברות או משהו בדרך

ש.אבל את מספרת שאת עברת דרך התחנות לראות אולי היא משוחחת עם חברות ולא ראית

ת.נכון

ש.ולא ראית

ת.לא

ש.אבל לא התקשרת גם אחרי שהגעתי הביתה

ת.אתה בודק אותי בתור חברה? אני לא מבינה מה הכוונה, לא התקשרתי

ש.למה

ת.כי אף אחד לא חשב שירצחו אותה בבית הספר

ש.בזמן הצלצול כשהילדים יצאו לרחבה וראית אותם ושוחחת איתם, הצלצול היה ב – 13:45

ת.הצלצול של סיום הלימודים הוא ב – 13:50

ש.את ראית את ל.ל. ואת ס.ת. את מכירה

ת.כן

ש.הן תלמידות בבית הספר

ת.כן, שנה מתחתי

ש.הן גם חברות של תאיר

ת.כן

ש.ראית אותן

ת.ראיתי אותן בהפסקה שפגשתי בה את תאיר, ההפסקה של 12:50

ש.ובשעה שהיה הצלצול של סוף השעה השביעית, 13:50 כשהתלמידים יצאו, ראית ברחבה או באיזור את ס.ת. ול.ל.

ת.לא ראיתי אותן, פרט למה שאמרתי קודם

ש.גם כשהלכת הביתה האם ראית את שתי הבנות האלה

ת.לא

ש.כשתאיר הייתה, אני אומר על סמך ההיכרות רבת השנים שלכן, כשתאיר רצתה ללכת לשירותים הייתה מבקשת ממך שתתלווי אליה

ת.בדרך כלל כן

ש.כלומר שאת יודעת בדיוק לאיזה שירותים תאיר הייתה הולכת כי את היית מלווה אותה לשם

ת.כן, זה השירותים שהיה לכולנו נוח ללכת אליהם מבחינת המיקום, זה השירותים היחידים שהיינו משתמשים בהם, יש עוד אבל לשם היינו הולכות,

ש.זאת אומרת לא משנה איפה אתם בבנין של התיכון, תמיד נהגתם ללכת לאותם שירותים

ת.כן

ש.ואת מן הסתם למען הסר ספק, כשחיכית שם, לא עלית לבדוק אולי תאיר שם

ת.לא, ישבתי איפה שהברזיה

ש.כשאת נמצאת ברחבה שם ממוקמת הברזיה, כמה שירותי בנות יש בסביבה

ת.יש שירותי מורות ועוד שתיים למעלה

ש.כלומר השירותים שבהם נרצחה תאיר ז"ל והשירותים שנמצאים חצי קומה מעל

ת.לא חצי קומה מעל, באותה קומה ממש, יש שירותי בנות לאחר הפניה

ש.באותו מפלס רק יותר הצידה

ת.כן

ש.במשך השנה שחלפה מאז הרצח של תאיר, את ראית בוודאי את התמונות של הנאשם בתקשורת, בעיתונות, בטלויזיה

ת.נכון

ש.לאחר שראית את התמונות שלו, את הכרת אותו כשראית אותו בבית הספר, זה לא הזכיר לך כשראית אותו בבית הספר

ת.לא

ש.בתמונות שראית בתקשורת, זו הפעם הראשונה שבה ראית את פניו

ת.כן

ש.אחרי שראית את התמונה הזו ואת פניו, התיאור שמסרת ברענון הזיכרון, בהודעות האחרות, נדמה לי שב – ת/386, זה תיאור שמסתדר לך עם מה שאת רואה בתמונה

ת.כן

ש.כשאת מדברת על עיניים שקועות, זה מה שראית בפניו של הנאשם

ת.כן

ש.כשאת מדברת על אף ישר, ארוך וגדול, זה מה שאת רואה אצל הנאשם בתמונה

ת.כן

ש.כשאת מדברת על שסע בולט מתחת לאף ומודגש, זה מה שאת רואה בפנים של הנאשם

ת.לא שסע, מצביעה בין השפה העליונה לאף

ש.וזה מה שמסתדר לך עם התמונה, זה מה שראית בזווית העין לשבריר שניות

ת.אני לא אמרתי שזה מה שראיתי בוודאות אבל זה מסתדר לי

ש.את הציורים את ציירת ב – ת/390

ת.כן

ש.והציורים שציירת מתיישבים עם התמונה של הנאשם

ת.כן

ש.את זוכרת שבאחת ההודעות שלך, ת/386, שאלו אותך, אני מפנה לעמ' 1 שורה 23 והתשובה בעמ' 25, שאלו אותך אם נציג לך תמונות של האדם שתיארת, שאלו אותך אם תוכלי לזהות, את זוכרת מה אמרת

ת.כן, אמרתי שכן

ש.הציגו לך תמונות

ת.לא

ש.הסבירו לך למה

ת.לא

ש.גם בשאר ההודעות שגבו ממך, ב – 24/12/06 וב – 28/12/06 לא שאלו אותך ולא הציגו בפניך תמונות

ת.נכון

ש.כשעשית את השחזור, את זוכרת את התאריך של השחזור עם השוטר זה היה יומיים לאחר הרצח, ב – 8/12/06

ת.כן

ש.ידעת כבר באיזה תא נרצחה תאיר, באיזה מקום

ת.נכון

ש.את היית ביום החיפושים אחר תאיר ז"ל, באותו יום ,6/12/06, היית עם כל הילדים וההורים שנרתמו לחפש, היית איתם

ת.לא, הייתי עם אמא של תאיר בבית

ש.אני רוצה לחדד נקודה שעלתה ברענון הזיכרון שלך, ת/390, כתוב שם ואני מפנה לס' 5.ב' בעמ' 1, כתוב שאת ראית את אותוא דם במפלס 1 למעלה מאחורי קיר המסתיר את החלק התחתון של הגוף.....הולך לכיוון שירותי הבנות זירת הרצח ועולה בהן, זה מדויק

ת.כן

ש.כשאנחנו מדברים על מפלס אחד למעלה, זה לא המפלס של זירת הרצח

ת.לא, זה מפלס אחד למטה, זה מה שסימנתי א' עם החץ ב – ת/1 א' היום

ש.שירותי הבנים הם ממש מתחת לשירותי הבנות ששם אירע הרצח

ת.כן

ש.קומה אחת מעל

ת.לא, קצת יותר שמאלה

ש.מהמקום שסימנת בתמונה שבו עמדת ברחבה שלמטה, את לא יכולה לראות את תחילת המדרגות כי יש קיר חוסם

ת.לא, אני יכולה לראות את תחילת המדרגות

ש.את בטוחה

ת.כן

ש.ואת יכולה לראות את אותה דמות עולה במדרגות

ת.אני יכולה להגיד לך שאני ראיתי את אותה דמות עולה במדרגות, הצעדים הראשונים

ש.את אומרת שאת בוודאות יכולת לראות את תחילת המדרגות ואת תחילת העלייה של אותה דמות במדרגות

ת.כן

ש.אני קורא בפניך מהודעתך, ת/386, עמ' 1, שורה 3: "אתמול לאחר שתאיר אמרה לי.......כדי לבדוק מדוע תאיר מתעכבת" – התלמידים האלה שציינת הצטרפו אליך למעשה לאחר שתאיר כבר עזבה אותך, נכנסה לתוך הבנין ונעלמה מעיניך

ת.הם לא הצטרפו, הם כבר ישבו ממול

ש.בזמן שאת ישבת עם תאיר, עוד בטרם תאיר אמרה לך שהיא הולכת לשתות, הם כבר היו שם וישבו ממול

ת.כן

ש.זאת אומרת שאת א.ל. את לא ראית שם

ת.לא, הוא לא ישב שם

ש.ואותם תלמידים שציינת שאמרתי לך את שמותיהם, הם ראו את תאיר הולכת לכיוון הברזיה

ת.אני לא חושבת שהם התעסקו בזה, הם היו בעיקר בינם לבין עצמם, הם יכלו לראות שהיא הולכת אבל לא לברזיה, הם לא יכלו לדעת לאן

 

העדה משיבה בחקירה חוזרת לעו"ד שטרן:

ש.אמרת קודם שתאיר שכבה עליך, מה זאת אומרת

ת.ישבנו ודיברנו, והיא שמה ראש עלי, שיחקתי לה בשיער ואח"כ התחלפנו, והיא שיחקה לי בשיער

ש.גם אמרת לחברי שהיית במבנה כשנכנסת לחפש את תאיר, היית לבד במבנה, הרי זה מקום הומה אדם

ת.כיתות י' באותו יום לא למדו הם היו בטיול, והיו שתי כיתות ט' שלמדו, היה ריק, כי בית הספר מחולק ל – ט' – י'

ש.את נשאלת פה על ע.א. וד.ז. ואמרת שלא ראית אותם בברזיה, ראית אותם במקום אחר

ת.את ד.ז. ראיתי באותו יום מחוץ לבית הספר, אחרי שכבר לא ראיתי אותם יותר, אותו כן ראיתי בחוץ אבל ממש בסוף, ואת ע.א. ראיתי באותו יום לא בכלל בשעות האלה