א.א - עדת הגנה מס' 3 | 19/03/2009

עדת הגנה מס' 3 א.א מעידה לאחר שהוזהרה כדין ומשיבה לשאלות עו"ד שפיגל:

(השם המלא יצוין במעטפה סגורה ויסומן נ/156.)

 

עו"ד ענבר: אין התנגדות להגשת עדויותיה של העדה – העדות מיום 11/12/06 מוגשת ומסומנת

נ/157 והעדות מיום 19/12/06 מוגשת ומסומנת נ/158

 

העדה משיבה לשאלות עו"ד שפיגל:

ש.אנו הגשנו את ההודעות שמסרת במשטרה ולהודעות האלה אתייחס במספרים, אני רוצה להתייחס להודעה השניה מ – 19/12/06 שהיא נ/158, אני מבקש ממך להסביר לנו באותה הודעה נ/158 סיפרת על כך שנכנסת לשירותים, אמרת גם את השעה, סביבות 14:05 – 14:10 כי הסתכלת בפלאפון ורצית להיכנס לאיזה תא, לאיזה תא רצית להיכנס

ת.לתא השני מהסוף, תא מס' 3

ש.למה דווקא לתא הזה

ת.בוא נגיד שכמעט כל השירותים שאני מגיעה אליהם אני נכנסת או לתא השני או לתא השלישי, זה משהו אישי

ש.ואז את מספרת שתא מס' 3 היה נעול וראית, התכופפת למטה וראית באיזה שהוא מרחק של 30 ס"מ בערך, כמה טיפות דם וראית זוג נעלי אולסטאר ואני רוצה לשאול אותך, למה את בטוחה ומשוכנעת שמה שראית היה אולסטאר

ת.בוא נגיד שכמעט כל ילד בגילי יודע לזהות מה זה אולסטאר, אני מאוד אישית אוהבת את הנעליים האלה, אני רואה אותם הרבה ויודעת לזהות אותם ואני יודעת בפירוש שאלה היו נעלי אולסטאר

ש.איך את יודעת שזה כפי שמסרת בהודעה נעליים שמי שנעל אותם זה ילדה דווקא

ת.קודם כל זה שירותים של בנות ולכן זו הייתה סבירות שאלה רגליים של ילדה

ש.את יודעת אם אותה נער או אותו נער שנעל את הנעליים האלה ישב או עמד באותה סיטואציה

ת.אני לא יכולה לדעת

ש.אני רוצה לעבור איתך לנקודה חשובה מבחינתי, את מספרת בהודעה נ/158, אני מפנה לעמ' 2 שורה 49, את מספרת שם שלאחר שוידאת שהתא נעול והתכופפת ולא יכולת לקחת את הנייר שרצית, פנית לקחת נייר וראית שהתא הראשון והשני היו פתוחים

ת.כן

ש.כשאת אומרת פתוחים, את ראית את תוך התאים

ת.כן

ש.ראית משהו חריג

ת.לא

ש.אנו מדברים על השעה 14:05 – 14:10

ת.כן

ש.לא יכולה להיות שום אפשרות שטעית בקשר לתא

ת.לא

ש.ודאי תא מס' 3

ת.כן

ש.אני רוצה להפנות אותך לשורות 93-95 ב – נ/158, את אומרת, שואלים אותך אם יש לך מה להוסיף ואת אומרת: "רק שלפי דעתי...אם הייתי יודעת הייתי באה ואומרת" – ואני רוצה לשאול אותך שנכון שזו דעתך ואת לא יודעת מי, ממה היא נובעת, דיברת עם ילדים, אמרו לך, שמעת שמועות

ת.לא, בוא נגיד שיצא לנו הרבה לדבר על זה, אחרי הרצח, גם באו אלינו פסיכולוגים לבית הספר, אני לפי דעתי האישית לפחות, זה לא מבוסס על ידיעה או משהו

 

העדה משיבה בחקירה נגדית לעו"ד ענבר:

ש.את זוכרת שנכנסת לשירותים לפי מה שאת זוכרת, זה היה בסוף איזה שיעור

ת.שיעור 7, תחילת שיעור 8 כזה

ש.לאחר סוף ההפסקה, תחילת השיעור השמיני

ת.כן

ש.מה שקרה זה שאת סיימת את השיעור השביעי, בשיעור השביעי לקחו לך את הפלאפון, הלכת למורה של כיתה ט' 2 שאיך קוראים לה

ת.חמוטל

ש.איפה הייתה חמוטל

ת.אני הגעתי לחדר מורים, חיפשתי אותה, אמרתי לה שלקחו לי את הפלאפון, היא באה לשם והיא חיכתה לפלאפון

ש.את הלכת מהאודיטוריום לחדר מורים לחפש את המורה חמוטל

ת.כן

ש.חיפשת את חמוטל, היא לא הייתה שם בהתחלה

ת.לא

ש.איפה היא הייתה, לקח זמן עד שהיא הגיעה

ת.כן

ש.ואז אתם התקשרתם למחנכת שלך זהבה

ת.כן

ש.זהבה לא הייתה שם

ת.לא הייתה באותו יום, היא הייתה בחופשה

ש.ואז זהבה אמרה שמותר להחזיר לך את הפלאפון

ת.כן

ש.ואז חיכיתם למורה קורין שגם עדין לא הייתה בחדר מורים באותו שלב

ת.היא בדיוק הלכה לחדר המורים

ש.אנחנו מגיעים מהשעה 13:50 את מגיעה לחדר המורים, כמה דקות מחפשת את חמוטל, עוד כמה דקות מתקשרים לזהבה, עוד כמה דקות מחכים לקורין וככה מגיעים לשעה 14:05 – 14:10

ת.כן

ש.ואז את עולה לשירותים שבהם היה הרצח

ת.כן

ש.את הלכת לבד לשירותים? היה איתך מישהו

ת.לא

ש.בשירותים פגשת מישהו

ת.לא

ש.ואת מסרת בשתי ההודעות שלך שהתא הרביעי, האחרון מהכניסה היה נעול

ת.נכון

ש.והתא לידו, השלישי, גם היה נעול

ת.נכון

ש.ולעומת זאת שני התאים הראשון והשני פתוחים

ת.כן

ש.ואת ניגשת לתא השלישי וניסית לפתוח את הדלת, ניסית עם הידית ולא נפתח

ת.נכון

ש.ואז שאלת אם יש מישהו ולא ענו

ת.נכון

ש.תסבירי לי, אמרת כאן לעו"ד שפיגל, שאת רצית להיכנס דווקא לתא השלישי, כי בכל שירותים שאת מגיעה את נכנסת או לתא השני או לתא השלישי, כשאת נכנסת לשירותים, התא השלישי נעול, כנראה מישהו משתמש בו, לא חשבת שמשהו לא בסדר

ת.נכון

ש.ולעומת זאת התא השני פתוח ושם הכל בסדר

ת.כן

ש.למה צריך להתכופף ולראות אם יש מישהו מתחת לדלת בתא השלישי, למה פשוט לא להיכנס לתא השני

ת.לא ייחסתי לזה חשיבות, נכנסתי לשירותים עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות והלכתי, נכנסתי לקחת נייר מהתא הראשון או השני אני לא בדיוק זוכרת, נכנסתי פשוט לשירותים כדי לשטוף פנים לא כדי לעשות את הצרכים

ש.אז אם בכלל לא היית צריכה להשתמש בשירותים, רק רצית נייר, בשביל מה הלכת לתא השלישי, לדפוק בדלת, להסתכל בתא, יש תא פתוח, לוקחים נייר ויוצאים אם את ממהרת לשיעור, מה הביא אותך למאמץ הגדול שעשית, לדפוק, להסתכל מתחת לדלת, בשביל מה

ת.אני בן אדם סקרן, וכשנכנסתי לשם אני רגילה לכל הדברים האלה, זה די הכעיס אותי, תמיד היינו רגילות לזה הבנות

ש.מה זה לזה, שיש לכלוך בשירותים

ת.כן

ש.ודם

ת.כן

ש.והבנות מקבלות מחזור בבית הספר, זה גם שירותים של תיכון

ת.כן, נכנסתי כי זה אינסטינקט שלי שאני רגילה להיכנס לתא השני או השלישי

ש.את בדרך כלל כל פעם שאת נכנסת לשירותים והתא השלישי נעול, שזה בטח קורה הרבה, תמיד את מסתכלת מתחת לדלת, אם תיכנסי לשירותים כאן בבית המשפט והתא יהיה נעול את תסתכלי מתחת לדלת

ת.אני דפקתי בדלת, אף אחד לא ענה לי והסתכלתי מתחת לדלת, די הלחיץ אותי שלא ענו לי

ש.מה זה היה חשוב, למה בכלל דפקת בדלת, לוקחים נייר והולכים

ת.סקרנות

ש.בתא הרביעי גם דפקת

ת.לא, ממה שאני זוכרת הוא תמיד היה סגור

ש.את יודעת באיזה תא מצאו את תאיר ז"ל

ת.ממה שאני יודעת, לדעתי, אני לא ממש זוכרת, אני זוכרת שזה היה תא מס' 2 מהתחלה

ש.את זוכרת מתי אמרו לך את זה, לפני או אחרי שמסרת את העדויות שלך

ת.אחרי

ש.כשאת היום יודעת שתאיר באמת נמצאה בתא השני ולא בתא השלישי, ואני מבינה שמה שאת זוכרת כל האירוע הזה היה בתא השלישי, האם מתוך הידיעה הזו את חושבת שאולי יש סיכוי שמשהו התבלבל אצלך בזיכרון ומה שקרה קרה בתא השני ואת זכרת בטעות שזה קרה בתא השלישי

ת.לא

ש.לפי מה את כל כך בטוחה שלא התבלבלת, באותו יום כשראית את זה, לפני שידעת על הרצח, האירוע הזה לא היה בעיניך אירוע מאוד חריג נכון

ת.נכון

ש.וקורה לך הרבה פעמים שאת נכנסת לשירותים ויש תא נעול

ת.נכון

ש.את יכולה להגיד לי למשל, בשבוע האחרון בבית הספר, את עדין לומדת בבית הספר

ת.כן

ש.בכל הפסקה שנכנסת, את זוכרת להגיד איזה תאים היו פתוחים ואלה סגורים

ת.בדרך כלל כל התאים, היום אני לא נכנסת לתאים האחרונים

ש.אתמול היית בשירותים

ת.כן

ש.באיזה שעה

ת.בהפסקה של 10:00 – 10:30

ש.ולא היית יותר בשירותים

ת.לא

ש.לפני יומיים באיזה שעות היית בשירותים

ת.לא

ש.לפני 4 ימים, 5 ימים את זוכרת אם היית בשירותים ובאיזה תא

ת.אני בדרך כלל אני הולכת לשירותים בהפסקה הארוכה שלי בין 10:00 – 10:30

ש.היום אנו ביום חמישי, את זוכרת ביום ראשון בהפסקה של 10:00 איזה תאים בשירותים היו פתוחים ואלו סגורים

ת.היו פתוחים

ש.לפי מה את יודעת

ת.מזיכרון אישי שלי

ש.זאת אומרת יש לך תיעוד בכל יום ואיזה חברות הולכות איתך לשירותים

ת.לא בהכרח

ש.אבל יש לך זיכרון טוב לדבר הזה

ת.כן

ש.ובאותו יום שראית את המקרה, את זכרת במיוחד טוב בגלל שהיה רצח

ת.נכון

ש.מאיזה תא לקחת את הנייר

ת.זה היה או מהתא הראשון או מהתא השני אני לא ממש זוכרת

ש.איך את לא זוכרת? את כל כך זוכרת טוב שכל מה שראית היה בתא השלישי, ואיך את לא זוכרת מאיזה תא לקחת את הנייר

ת.די מיהרתי, לא ייחסתי חשיבות מאיזה תא לקחתי את הנייר

ש.אבל ענין הרגליים כן יחסת מספיק חשיבות

ת.כן, זה לא, ראיתי רגליים ממש וראיתי שם ממש טיפות דם, זה לא היה כמות

ש.זה היה טיפות

ת.כן

ש.זה לא היה חריג

ת.לא

ש.זאת אומרת האירוע הזה היה שגרתי מבחינתך

ת.כן

ש.את את העובדה שלא זכרת מאיזה תא לקחת נייר, מההתחלה לא זכרת אם זה היה התא הראשון או השני

ת.נכון

ש.בעדות הראשונה שאת מסרת במשטרה ב – נ/157, את מספרת בשורות 15-16 את אומרת: "נכנסתי לתא השני מהכניסה לקחת נייר טואלט" את לא אומרת שאת לא זוכרת, את אומרת בצורה וודאית, למה אמרת דבר שלא היית בטוחה

ת.היו שתי הודעות, בהודעה אחת אמרתי בתא הראשון ובהודעה השניה בתא השני, ההודעות היו בהפרש של 6 ימים, אני לא ידעתי בוודאות באיזה תא

ש.אני אומרת לך שכשאמרת שתי תשובות סותרות זה מעיד שלא ידעת בוודאות, אם לא ידעת בוודאות, בחקירה הראשונה וסיפרת לחוקר, למה לא סיפרת לחוקר שאת לא זוכרת באיזה תא, אלא נקבת במספר של תא, באותו רגע כן חשבת שהיית בטוחה

ת.באותו רגע כן

ש.ומה ערער לך את הבטחון אח"כ, בין ההודעה הראשונה לשניה, למה שינית את התשובה

ת.החקירה הראשונה הייתה ב – 11/12/06 וזה היה ממש כמה ימים אחרי הרצח, לא הייתי כל כך מפוקסת, אני לא אומרת שהדברים שאמרתי לא היו נכונים, הם כן היו נכונים, אבל לא הייתי בטוחה מאיפה לקחתי את הנייר

ש.הרצח זה אירוע די מבלבל ומלחיץ

ת.כן

ש.בטח בימים הראשונים

ת.כן

ש.ונכון שבימים הראשונים שאחרי הרצח הייתה חקירה, מאוד רצו למצוא את הרוצח, מאוד רצו לדעת מה קרה, אתם מאוד פחדתם שמסתובב רוצח בבית הספר, וכל אחד מן התלמידים חשב על מה שקרה וניסה למצוא דברים שישפכו אור ואתם התלמידים בטח דיברתם ביניכם על מה שקרה ועל שירותים ועל דם, ניסיתם להבין איך קרה הרצח ואיפה קרה הרצח

ת.נכון

ש.ובין היתר כל ההתעסקות הזו יכולה לגרום לבלבול

ת.כן

ש.את טיפות הדם שאת מתארת, ראית רק כשהתכופפת והסתכלת מתחת לדלת, כל עוד לא התכופפת לא ראית דם בשום מקום אחר בשירותים

ת.נכון

ש.וגם בתא שנכנסת אליו לקחת נייר לא היה דם

ת.לא

ש.ולא ברחבה

ת.לא

ש.ולא בכיור

ת.לא

ש.ולא על הדלתות מבחוץ

ת.לא שמתי לב לשום דבר שקשור לדם חוץ ממה שראיתי

ש.כשאת התכופפת, הרווח בין הדלתות לבין הרצפה הוא רווח קטן, אני מפנה לתמונה מס' 9 ב – ת/1, המרחק הוא מרחק של סנטימטרים ספורים

ת.נכון

ש.באיזה אופן התכופפת, תראי לנו איך עמדת

ת.העדה מדגימה – לא שכבתי, התכופפתי טיפה עם הרגליים והצצתי לחריץ ברווח

ש.מלמעלה לא הגעת עם הראש לגובה החריץ

ת.לא

ש.את התכופפת

ת.לא, אני עמדתי

ש.מה היה המרחק בין הנעליים שראית לבין הדלת

ת.אני לא בטוחה, זה היה בסביבות 30 ס"מ, אני לא בטוחה

ש.אני רוצה לחדד לך באיזה הקשר אמרת את הביטוי 30 ס"מ ואני מפנה אותך להודעה נ/158 משורות 18-19 אמרת שראית רגליים של ילדה עם נעלי אולסטאר..."וגם ראיתי טיפות...כמה ס"מ לפניהם, אולי 30 ס"מ לפניהם, אני לא בטוחה" – זאת אומרת שאת אמרת שטיפות הדם היו 30 ס"מ לפני הנעליים

ת.כן, ממה שאני ראיתי

ש.וכמה כל הענין הזה היה מהדלת

ת.אין לי מושג

ש.זה היה במרחק שסביר לצפות לו אם בן אדם יושב על האסלה עם רגליים קדימה, זה היה פחות או יותר המרחק שראית, זה לא היה מאחורי האסלה

ת.כן

ש.זה לא היה צמוד לדלת

ת.לא

ש.את אמרת בחקירה שהכיוון של הנעליים שתיהן פנו ימינה מהכיוון שאת עמדת ושמאלה מהכיוון של האדם שהיה בתא

ת.כן

ש.יכול להיות שבנקודה הזאת את מתבלבלת, שזה היה הפוך, ימינה מהכיוון של האדם שיושב ושמאלה מהכיוון שלך

ת.אני זוכרת שזה היה מהכיוון שאני באתי, זה היה רגליים בצד ימין, מהכיוון שלי

ש.אני שואלת אותך האם יכול להיות שהתבלבלת

ת.לא

ש.אבל שתי הרגליים היו מופנות לאותו צד, הם לא היו משני הצדדים של האסלה

ת.כן

ש.את אמרת פה לעו"ד שפיגל שלא יכולת לדעת לפי מה שראית אם הילדה הזו ישבה או עמדה

ת.נכון

ש.את יכולה להסביר לנו אם ככה, מה הסיבה שלך שבהודעה שלך נ/158 בעמ' 2, שורה 9, את אומרת: "אני עמדתי.....מבחינת זו שישבה על האסלה הרגליים נטו לכיוון שמאל"

ת.נכון

ש.אם לא ידעת שזו מישהי שיושבת או לא יושבת על האסלה, למה בחקירה התייחסת אליה כאל זו שישבה על האסלה

ת.אמרתי בחקירה שהתייחסתי אליה כאל זו, כי זה שירותים של בנות

ש.למה אמרת אבל שהיא ישבה על האסלה

ת.אני לא כל כך בטוחה שהיא עמדה או ישבה, מבחינתי, אי אפשר לדעת

ש.אז למה לא אמרת אי אפשר לדעת, אלא אמרת שהיא ישבה על האסלה

ת.זה מה שהיה נראה לי באותו רגע

ש.והיום לאחר שנשאלת ע"י הסניגור את כבר לא בטוחה

ת.נכון

ש.הרגליים היו בזווית כזו שהיא לא זווית טבעית של עמידה, נכון

ת.לא שמתי לב

ש.את ראית את כל הנעל עד הסוף או חלק מהנעל

ת.חלק מהנעל

ש.איזה חלק

ת.את החלק הקדמי וטיפה מהצד של הנעל

ש.איך יצא שראית את הצד, החלק הקדמי היה קדימה או שהן היו על הצד קצת

ת.הן נטו טיפה לצד, זה היה נראה או שבן אדם עמד או שישב

ש.הסוליה לא הייתה קדימה

ת.לא, הבן אדם לא שכב

ש.הרגליים היו ישרות כמו שבן אדם עומד מולך

ת.לא

ש.וראית חלק קדימה וחלק מהצד

ת.כן

ש.למה הכוונה שהנעלים נוטות לכיוון ימינה, איך הם נטו

ת.מהצד שאני ראיתי הן היו, אני לא יכולה להגיד לך אם הבן אדם ישב או עמד, אבל ממה שאני ראיתי זה היה פשוט ימינה

ש.מה זאת אומרת שאת לא יכולה להגיד אם הוא ישב או עמד, כשבן אדם יושב רואים שהוא יושב, כשבן אדם עומד, רואים שהוא עומד, תסבירי לנו את זה

ת.הרגליים היו על הקרקע, אני לא ראיתי את הרגליים, זה היה פשוט רגליים מהצד שלי שעמדו על הקרקע והיו צד ימין

ש.כמה זמן הסתכלת על כל הסיטואציה בערך

ת.כמה דקות, אפילו זה היה פחות

ש.אולי שניה, הסתכלת ככה, ראית שיש מישהו בתא וקמת והלכת

ת.נכון

ש.כל הסיטואציה הזו, נוטות וימינה ושמאלה, ניסית לשחזר בזכרונך שבוע ושבועיים לאחר הרצח, אלה לא דברים שממש באותו רגע יחסת להם חשיבות

ת.נכון

ש.את אמרת פה שאת לא יכולה לדעת בעצם אם מדובר בילדה או בילד והסיבה שאת אמרת בחקירה ילדה, זה בגלל שזה שירותי בנות והיה סביר שמי שיהיה שם זה בת

ת.נכון

ש.וזה לפני שנודע על הרצח והסתבר שאולי היה משהו לא טבעי בשירותים

ת.נכון

ש.את שתי ההודעות שלך מסרת, אחת – ב – 11/12 והשניה ב – 19/12 שזה אני מניחה אחרי שנודע לך על הרצח, כבר ידעת על הרצח כשחקרו אותך במשטרה

ת.נכון

ש.והבנת שיכול להיות שבשירותים האלה היה באותו יום לא דווקא ילדה, אולי ילד, אולי מבוגר

ת.נכון

ש.ובכל זאת בחקירה אמרת שראית רגליים של ילדה ונתת הסבר לזה, את זוכרת מה ההסבר שנתת

ת.שלא הייתי בטוחה שראיתי את הצבע של הנעליים, וממה שאני זוכרת זה היה סוג של נעליים בצבע כתום ולא ידעתי אם זה בן או בת

ש.אמרת בחקירה כתום

ת.אמרתי אפרסק

ש.ואני אומרת לך שבחקירה את אמרת שאת לא זוכרת באיזה צבע היו הנעליים

ת.נכון, זה מה שאמרתי עכשיו

ש.אמרת שאת לא זוכרת איזה צבע

ת.נכון, אמרתי שנראה לי, לא יחסתי לזה חשיבות

ש.את אומרת " ראיתי נעליים של ילדה... לא זוכרת באיזה צבע" נ/158, שורה 18

ת.נכון

ש.אם את אומרת כמו היום שלא היית בטוחה, למה אמרת לחוקרים צבע כתום

ת.אני לא זוכרת פרטים כאלה

ש.אולי זה גם לא אולסטאר

ת.לא, זה בטוח

ש.ואת זה את זכרת מהשניה הראשונה שזה נעלי אולסטאר

ת.כן

ש.מתי אמרת למשטרה בפעם הראשונה שהנעליים שראית זה נעלי אולסטאר

ת.לא זוכרת

ש.אם אני אגיד לך שזה היה רק בעדות השניה ולא בעדות הראשונה, כמעט שבועיים לאחר הרצח, אולי האולסטאר זה לא משהו שזכרת מהשניה הראשונה, אלא משהו שנכנס לך תוך כדי שיחות עם חברים, דיבורים

ת.בזה אני בטוחה

ש.וגם בחקירה הראשונה זכרת את זה

ת.יכול להיות, אני לא זוכרת מה אמרתי

ש.אם היית זוכרת היית אומרת

ת.כן

ש.את יודעת איזה נעלים היו לתאיר ז"ל, איזה נעלי ספורט

ת.פומה

ש.את ידעת באותו זמן מבית הספר, מחברות איזה נעליים היו לה

ת.היא הייתה אצלי בכיתה בהפסקה לפני 12:00, לפני שיעור שביעי אם אני לא טועה, ושמתי לב שזה פומה, זה היה בשעה 12:00 ביום הרצח

ש.ההסבר שנתת במשטרה למה את חושבת שמה שראית זה ילדה ולא אדם מבוגר, לא היה קשור לצבע של הנעליים אלא אמרת דבר אחר לגמרי, אני מפנה אותך ל – נ/158, שורה 82: שאלו אותך איך את יודעת שראית נעליים של ילדה ולא של ילד אמרת: "...מדובר בנעליים בגודל 36 או 37 ושיערתי שאלה נעליים של ילדה" תסבירי לנו את התשובה הזו

ת.רואים על נעליים שהם במידה מסויימת, אני יודעת מה זה נעליים במידה 36 ומה זה נעליים במידה 40, זו הייתה נעל במידה די קטנה

ש.אבל הבעיה שאת לא ראית את כל הנעל, ראית את החזית וקצת מהצד

ת.עצם זה שראיתי את הנעל מהצד, גרם לי לראות, לדעת

ש.אבל ראית חלק מהצד, לא את הצד עד הסוף, את התכופפת לשניה, מתחת לדלת של שירותים לראות אם יש מישהו, ראית קטע מנעל, הרמת את הראש, לקחת נייר והלכת, ושבועיים לאחר האירוע הזה טענת במשטרה שאת יכולה לקבוע מה מספר הנעל, את חושבת שזו תשובה רצינית

ת.לא אמרתי שאני יכולה לקבוע, אני אמרתי שאני  משערת שזו הנעל, ממה שאני יודעת אני יכולה לזהות נעליים שונות

ש.ואת בעצם יצאת, לא חשבת שקרה משהו יוצא דופן ובעצם בפעם הראשונה שהבנת שמה שראית אולי יש לו חשיבות כלשהי זה היה אחרי שנודע לך על הרצח

ת.נכון

ש.ורצית מאוד לעזור לפענח את הרצח, היא הייתה חברה שלך

ת.כן

ש.מה אמא שלך עושה, במה היא עובדת

ת.שוטרת

ש.ואבא שלך

ת.גם שוטר

 

 

העדה משיבה בחקירה חוזרת לעו"ד שפיגל:

ש.כשנכנסת לשירותים כפי שסיפרת בשעה 14:05 או 14:10 לשטוף את הפנים, הדלת של הכניסה לשירותים הראשית הייתה פתוחה או סגורה

ת.פתוחה

ש.למה את זוכרת את זה, משום שמה

ת.נכנסתי לשירותים

ש.זה שהדלת פתוחה זה דבר שגרתי

ת.כן, בדרך כלל כל פעם הדלת הייתה פתוחה, אין סיבה שתיסגר

ש.ולא ראית משהו חריג כשנכנסת

ת.לא

 

עו"ד ענבר: מבקשת שאלה ברשות בית המשפט.

ש.הנושא של דלת הכניסה לחדר השירותים למעשה לא התייחסת אליו בשתי העדויות שלך, זו למעשה הפעם הראשונה היום, שנתיים וקצת שאת נשאלת על הדבר הזה

ת.כן, לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות, היא תמיד הייתה אמורה להיות פתוחה

ש.ואת התשובה את משערת, את לא זוכרת

ת.לא, אני זוכרת.

 

לשאלת בית המשפט: כשהתכופפת, אחד – מה המרחק שהיה בין הנעליים שלך לדלת התא והשני – באיזה גובה היו העיניים שלך

ת.זה היה ממש למאית השניה, לא שמתי לב כל כך איזה מרחק, המרחק זה לא היה משהו שאפשר לראות הכל, הייתי קרובה לדלת, לא התכופפתי, זה היה מן כיפוף כזה (העדה מדגימה כריעה עד לגובה של 50-60 ס"מ מהרצפה, העדה מדגימה שוב ושוב גובה של כריעה של 50-60 ס"מ שעה שהביטה לכיוון התא)

לשאלת בית המשפט.איך אפשר לראות מגובה כזה

ת.אני אומרת שאני לא ממש זוכרת איך באתי, התיישבתי, אבל לא שכבתי על הרצפה, עמדתי או על רגל אחת או שתיים כמו שהראיתי

 

עו"ד שפיגל: העדים שהוצאו לגביהם בדיון שעבר צווי הבאה, בית המשפט אף מצא לנכון להתחשב בנסיבות הגיל של העדים, מסתבר שזה לא הועיל, אין לי מושג אם צו ההבאה הובא לידיעתם, אם הם קיבלו או לא קיבלו, אנו ביררנו עם הנוגעים בדבר, כלומר ההורים של העדים שהיו אמורים להתייצב בפעם הבאה וקיבלנו תשובות כדלקמן:

ש.א.  – אמר "אני לא מגיע", כשאני מדבר על ש.א. אני מדבר על ההורים ולא עליו.

נ.מ. – לא קיבלו שום הזמנה. מבירור שערכנו כיצד יכול דבר כזה לקרות, הבנו שהם העתיקו מקום מגורים, עברו דירה, אנו נמציא את הכתובת החדשה כדי שההזמנה תגיע.

ב.פ. – עדין נמצא בקורס בצה"ל ומשיחה עם אמו, מסתבר שלקצין האחראי עליו, אין שום צו ואין שום זימון שמקנה לו את האפשרות לשחרר אותו, זה הכל היה על סמך דיבור בעל פה לאור הבקשה שהוא הגיש בזמנו לבית המשפט, בקשה שהייתה ערוכה דין ולכן לא הוצא צו הבאה בעניינו, ולכן נאלצנו לעשות את זה במסגרת בירור טלפוני.

א.פ. – שוחחנו עם המשפחה, עם האמא, לטענתם הם לא קיבלו את הזימון ולא את צו ההבאה.

ל.א. – העידה בפעם הבאה

דודו ישראל אמור להתייצב לישיבה הבאה, ביום 22/3/09.

ל.ל – בכל לשון של בקשה אני אעתור בפני בית המשפט להורות כפי שימצאו לנכון אבל אני צריך את העדה הזו בבית המשפט, הבנתי שההורים שלחו בקשה עם חוות דעת פסיכולוגית, אני צריך את העדה הזו בבית המשפט.

סופי אלפסי ואריאלה חן – הפרקליטות מסכימה להגשת הודעותיהן ומשכך, אני יכול לוותר על זימונן.

ההודעה של צופיה אלפסי מוגשת ומסומנת נ/159.

הודעה של אריאלה חן מוגשת ומסומנת נ/160

אנו מיום שני עסוקים בהבאת העדים.

אמו של הנאשם עדין חולה.

 

החלטה

 

במועד הקבוע ליום 22/3/09 יעידו דודו ישראל ואמו של הנאשם.

 

כמו כן, יבצע הסניגור מסירות אישיות לכל העדים האחרים.

 

בקשה לביצוע מסירות אישיות תוגש עוד היום כאשר בבקשה יציין הסניגור ככל הניתן במילים מספר ולו אף כדי פראפרזה את הצורך בעדותם.

 

מובהר כי היה ולאחר המסירות האישיות שיסירו כל ספק בדבר הזימון, היה ולא יתייצבו העדים, הרי למרות שמדובר בקטינים, יוצאו צווי הבאה.

 

גם העדה לי לחיאני תתייצב בבית המשפט יחד עם הוריה ועם היועצת ליליאן לוטן ובאשר לאורח עדותה, נקבע באותו יום לאחר שנשמע את הצדדים.