נינה אברס - עדת הגנה מס' 47 | 17/09/2009

 

 

 

1669

 

        

בתי המשפט

 

בית משפט מחוזי נצרת

פח 000502/07

בפני:

כב' השופט יצחק כהן – אב"ד – סגן ומ.מ הנשיא

כב' השופט חיים גלפז

כב' השופטת אסתר הלמן

תאריך:

17/09/2009

 

 

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נ  ג  ד

רומן בן ולדימיר זדורוב

הנאשם

 

נוכחים:

בשם המאשימה: עו"ד ענבר, עו"ד שטרן ועו"ד שוחט – פינק

בשם הנאשם: עוה"ד שפיגל

הנאשם בעצמו באמצעות הליווי

 

פרוטוקול

 

המתורגמן, מר איזמאילוב אלכסנדר מוזהר כדין ומתרגם הדיון לנאשם מהשפה הרוסית לשפה העברית.

 

עדת הגנה מס' 47 נינה אברס מעידה לאחר שהוזהרה כדין ומשיבה לשאלות עו"ד שפיגל:

עדות העדה מתורגמת באמצעות המתורגמן

ש.באיזה שנה עלית לארץ

ת.1999

ש.עם מי עלית

ת.עליתי לארץ עם בעלי ושני הילדים

ש.מי זה בעלך, זה אבא של רומן

ת.לא

ש.איזה שני ילדים

ת.שני הילדים זה קסניה ואיגור, אלה ילדים משותפים עם בעלי יורי

ש.לא עם אבא של רומן

ת.לא

ש.מתי רומן בא לארץ

ת.בשנת 2000 הוא הגיע לארץ לחודש ימים ובשנת 2003 הוא הגיע לארץ ונשאר כאן

ש.כשהייתם באוקראינה מה את למדת, איזה מקצוע

ת.אחות

ש.סיימת ללמוד, יש לך תעודה מוסמכת

ת.כן

הודעת העדה מוגשת בהסכמה ומסומנת נ/290

ש.כשאת מספרת בהודעה שמסרת במשטרה שלא היו בעיות מיוחדות בין רומן והאחים שלו למה את מתכוונת

ת.שלא היו בעיות

ש.אם היו בעיות

ת.כמו כל הילדים

ש.במשטרה אני מפנה לעמ' 1 שורה 22 להודעה, שאלו אותך אם היה איזה שהוא מקרה שרומן הרביץ חזק לאיגור זמן קצר לפני שעליתם לארץ ואת אמרת, אני לא זוכרת דבר כזה ואף אחד לא סיפר לי על זה, מה את יכולה להגיד לנו היום על זה, למה אמרת את זה ואם יש סיבה

ת.כן, אני אמרתי שלא ידוע לי שום דבר על זה כי הייתי בלחץ נפשי כי לפני כמה ימים בשעות הערב הייתי נמצאת בקצרין ולאולגה התקשר העו"ד ואמר שיש חדשות, היא נסעה אליו, זה היה ב – 19 בחודש, יום לפני העדות, אחרי תקופה קצרה אולגה התקשרה עוד פעם ואמרה שאנחנו צריכים לאסוף דברים והגיע רכב בשביל לקחת אותנו לנתניה, היא לא אמרה למה, היא הייתה מודאגת מאוד, אמרה שנאסוף את הדברים העיקריים בשביל הילד ותאספו גם את הדברים שלכם ותחכו לרכב

ש.ואז לקחו אתכם לנתניה באותו ערב

ת.בדיוק כשסיימנו לדבר איתה, נכנסו אלינו שוטרים, נכנס סגן ראש העיר, היו עוד כמה עובדים סוציאליים, תוך 10 דקות הכניסו אותנו לרכב, לקחנו מה שיכולנו ולקחו אותנו לאן שהוא, היינו מאוד מודאגים ועצבניים, שאלנו מה קרה ואף אחד לא הסביר לנו מה קורה, רק בנסיעה אני ביקשתי מהנהג שידליק את הרדיו ואז שמעתי שהשיגו את הרוצח והרוצח זה הבן שלי, גם עכשיו אני מאוד מתרגשת, ובאוטו באותו רגע הייתי בשוק, הייתי בהלם, אנחנו לא ישנו כל הלילה ולמחרת בבוקר הגיעה אלינו המשטרה והתחילו לחקור אותנו והשוטר שחקר אותי לא התנהג בצורה מקובלת, הוא צעק לי בעיניים שהבן שלך רוצח, בטח שיכולתי לא לזכור פרט כזה קטן שלא נתתי לו איזה שהוא משקל, זה דבר בכלל שלא כדאי לשים לב אליו

ש.ספרי לבית המשפט מה באמת היה

ת.על המקרה עם איגור?

ש.כן

ת.לגבי רומן שהרביץ לאיגור, אני נזכרתי לא מיד בזה, עברה איזה שהיא תקופה ארוכה, איגור הזכיר לי, סיפר לי ואחרי שאישרו לנו להיפגש עם רומן, גם רומן סיפר לי על זה ואז נזכרתי איך זה היה, אני אספר עכשיו, אני הייתי בעבודה, כשהייתי בעבודה הילדים הקטנים היו בבית, רומן היה שומר עליהם כי הוא היה הכי גדול ביניהם, הוא כבר היה אחרי הצבא ועבד באותה תקופה, אני הייתי צריכה לחזור מהעבודה והוא היה צריך ללכת לעבודה, איגור היה בחוץ מסתובב ועשה משהו בחוץ ורומן קרא לו וביקש ממנו להיכנס הביתה כי בבית הייתה האחות הקטנה, הוא לא שמע אותו, הוא סירב להיכנס הביתה, רומן היה ממהר לעבודה וכנראה היה ביניהם איזה שהוא ויכוח, קרה משהו ביניהם, אני לא ראיתי

ש.ממי שמעת את כל הסיפור הזה

ת.פעם ראשונה אני שמעתי מאיגור באותו ערב כשחזרתי מהעבודה, שרומן הרביץ לי חזק אפילו היה לי דם בשתן, איגור אמר לי את זה, הבן שלי איגור הוא מילדות חולה אסטמה ואני ניסיתי לפנק אותו כי הוא חולה, אני ניסיתי לפנק אותו כמה שיותר, הוא היה מנצל את זה ומה שהוא אמר לי, אני חושבת שהוא אמר את זה כדי להעניש את רומן, אני לא האמנתי לאיגור, אני ביקשתי ממנו להוריד את הבגדים ולהראות איזה מכות רומן נתן לו ואיפה הדם, אז הוא אמר לי שכבר עבר הכל, כבר לא כואב לו שום דבר, אני דיברתי איתו ואמרתי לו שהוא צריך לשמוע לאח הגדול, אחרי שרומן חזר מהעבודה, אני גם דיברתי איתו

ש.האם בדקת את הבגדים של איגור

ת.כן

ש.ומה ראית

ת.הבגדים היו נקיים, שום סימנים לא היו על הבגדים

ש.ספרי לבית המשפט על הבעיה שהייתה לרומן, איזו בעיה הייתה לו בהתבטאות שלו, בדיבור

ת.הוא לא יכול להגיד כמה אותיות, למשל אותיות כמו ר, כמו ש, והלכנו לרופא

ש.כמה זמן הוא היה בטיפול

ת.שנה

ש.בן כמה הוא היה

ת.בן 5

ש.איך הוא היה בלימודים, היו בעיות איתו, בעיות התנהגות

ת.לא, לא היה שום דבר

ש.הייתה לו בעיה עם בנות

ת.לא

ש.רומן מספר שכשהוא היה ילד התעללו בו מינית כמה בנות, מה את יודעת על זה, זה נכון

ת.לא היה דבר כזה

ש.איך את יכולה לדעת

ת.דבר ראשון, כשמתעללים בילד באיזה שהיא צורה, ההתנהגות שלו שונה, הוא לא יכול להיות שמח, הוא יכול לחזור ולבכות, אצל רומן לא היה דבר כזה אף פעם, הוא כל הזמן היה חוזר הביתה שמח ומבסוט ותמיד היו חברים שלו אצלנו בבית

ש.איפה בעלך עבד ברוסיה

ת.בעלי עבד בהרבה מקומות, במפעל יצור של זכוכית

ש.לפני שעליתם לארץ

ת.במפעל ליצור זכוכית

ש.מי היה מספק לו את בגדי העבודה

ת.קיבל בעבודה

ש.והדברים שבעלך קיבל בעבודה, את בגדי העבודה האלה, מה הוא עשה איתם

ת.הוא היה משתמש בהם

ש.כשעליתם לארץ, מה הוא עשה עם בגדי העבודה האלה

ת.כשרצינו לעלות ארצה לא ידענו במה נעסוק, אז הוא אמר ניקח את הבגדים האלה איתנו ונראה מה יהיה, היו כמה חליפות חדשות ואנחנו לקחנו איתנו

ש.איזה חליפות, את יכולה לתאר

ת.חליפה אחת הייתה כחולה, זה מכנסיים וחולצה

ש.איזה בד

ת.חצי כותנה חצי נייר

ש.איזה צבע

ת.כחול

ש.זה לא היה ג'ינס

ת.לא

ש.דומה לג'ינס

ת.כן, דומה לג'ינס

ש.במה דומה

ת.היה דומה בצבע, זהו

ש.תתארי לנו את המכנס, מה היה במכנס העבודה, איך הוא היה נראה

ת.מכנסיים לעבודה עם כיסים גדולים בצדדים, לא זוכרת בדיוק איך הם נראו

ש.ספרי לבית המשפט מה קרה עם החליפה הזו, למי נתתם, אם נתתם, מתי

ת.כשרומן הגיע ארצה ונשאר כאן, הוא התחיל לעבוד, ובקצרין הוא עבד אצל קבלן שיפוצים, העבודה הזו היא מלוכלכת והוא לא קיבל שום ביגוד עבודה, זה היה או בתחילת הקיץ או בסוף האביב כשרומן הגיע אלינו לביקור

ש.כשרומן הגיע אליכם לביקור, באיזה מצב אולגה הייתה

ת.הייתה בהריון

ש.באיזה חודש, קרוב ללידה

ת.לפני לידה

ש.ממש לפני לידה פחות או יותר

ת.לא, אם הנכד נולד בסוף אוקטובר, הם הגיעו אלינו בסוף מאי או תחילת יוני ורומן ביקש ממני מכנסיים ישנים לעבודה ואני נזכרתי שיש לי במזוודות את החליפה החדשה של העבודה ונתתי לו. הוא לבש את החליפה והיא היתה לו קצת קטנה כי הוא היה מלא. היא ישבה עליו צמוד.

ש.  מה אמרת לו.

ת. נתתי לו את החליפה ואמרתי לו אם תמשיך להשמין אז שום בגד לא יעלה עליך. הוא צחק ואמר שאם הבגד ייקרע הוא יזרוק אותו. שמתי לו את החליפה בשקית ואז בתיק.

 

עו"ד שפיגל: אבקש לקבל צו מבית המשפט. בבית הנאשם ורעייתו נתפסו בגדים והם לא הוחזרו.

אנו מבקשים שהבגדים יוצגו לעדה על מנת שתוכל לזהות אם בין הבגדים הללו נמצאה החולצה.

 

עו"ד ענבר: כל הבגדים שנתפסו אצל הנאשם צולמו ואפשר להראות אותן לעדה.

 

העדה ממשיכה ועונה לשאלות עו"ד שפיגל:

ש. אני מראה לעדה תמונות (ת/38), ומבקש שתזהה משהו שנראה כאותה חולצה שהיא חלק מהחליפה.

ת. בתמונות שאתה מציג לי אין חלק מהחליפה.

 

העדה משיבה בחקירה נגדית לשאלות עו"ד ענבר:

ש. אני שואלת אותך על הסיפור של המכות עם איגור ועם מה שטענו שהרביצו. מה שאת אומרת לנו זה שאת חזרת לבית באותו היום ואיגור סיפר לך שרומן הרביץ לו מכות חזקות.

ת. כן.

ש. איזה מכות בדיוק, הוא אמר לך שהרביץ לו באלה.

ת. רומן מתן לו מכה עם היד בראש מאחור, הוא ברח ממנו ואז רומן זרק את המקל אחריו.

ש. איגור לא סיפר לך שרומן נתן לו מכות בגב עם מקל.

ת. לא.

ש. בזמן שאיגור סיפר לך את זה ואת אמרת לו להתפשט ובדקת אם יש סימנים רומן היה בבית או שהלך לעבודה.

ת. הוא היה בעבודה.

ש. את לא האמנת לאיגור.

ת. לא.

ש. אחרי שראית שאין לו שום סימן על הגוף אז הבנת שהוא באמת משקר לך.

ת. כן.

ש. את גם אמרת לאיגור שיגיד מה הוא מבלבל את המוח ושזה שקר.

ת. כן, בטח.

ש. איגור אישר  את זה.

ת. הוא אמר שהרביץ לו אבל אישר שהגזים.

ש.  לענין הדם בשתן הוא הודה שזה היה שקר.

ת. הוא אמר שהוא אמר את זה בכווונה כדי שאני יעניש את רומן.

ש. באותו השיחה לפני שרומן חזר הביתה.

ת. כן.

ש. ואחרי שרומן חזר הביתה ואת דיברת איתו על הענין, על מה שקרה.

ת. כן.

ש. מה אמרת לו.

ת. שאלתי את רומן מה קרה היום בינו לבין איגור, איגור סיפר לי שהרבצת לו ושזרקת עליו מקל. ברגע שהוא ברח ממך הוא קיבל את המקל בישבן ובגלל זה היה לו דם בשתן.

ש. כך אמרת לרומן.

ת. כן.

ש. למה? הרי איגור הודה שהוא שיקר לגבי הדם בשתן.

ת.קודם כל רומן היה צריך להבין שהוא האח הגדול ושאסור להרים ידיים על ילדים קטנים. אמרתי לו שראית מה סיפר איגור אחרי מה שקרה?

ש. את אמרת לרומן, אתה הרבצת לאיגור ועכשיו יש לו דם בשתן או שאמרת לו שאיגור סיפר שהרבצת לו חזק ויש לו דם בשתן אבל את יודעת שזה לא מה שקרה.

ת. אני אמרתי לו שאיגור סיפר לי שהרביץ לו ובגלל זה יש לו דם בשתן.

ש. את לא אמרת שזה שקר שאיגור המציא וזה לא מה שקרה ושאת יודעת מזה.

ת. אמרתי לרומן שאסור להתנהג בצורה כזו. אני מסכימה שאיגור ילד מחונך אבל הכל יכול לקרות.

ש. אמרת שאיגור מפונק והוא שיקר והגזים ואם כך אז רומן לא התנהג בצורה כזו אלא רק נתן מכה קטנה. אם האשמת את רומן בדבר שאת ידעת שהוא לא נכון.

ת. כי רומן הוא הילד הכי גדול מכולם ויש לו ראש, אסור היה לו לזרוק את המקל על הילד הקטן. אם היה  פוגע לו בראש מה היה קורה?

ש. כשאת אמרת לרומן שירד לאיגור דם בשתן ושהוא הרביץ עם מקל, מה רומן אמר לך.

ת. הוא היה מופתע מאוד ואמר שלא יכול להיות שהרביץ לו בצורה כזו שהיה לו דם בשתן.

ש. את ידעת שזה שקר ואמרת לו שלא היה לו דם בשתן.

ת. אני לא זוכרת את הפרטים הללו.

ש. דווקא את הפרטים האלו את לא זוכרת.

ת. זה היה יותר משנה לפני. זה לא היה משהו יוצא מן הכלל. לא משהו מיוחד, היה ריב קטן בין האחים והייתי צריכה לפתור אותו.

ש. וגם רומן הבין מהשיחה ביניכם שזה היה ריב קטן.

ת. אני לא יודעת מה רומן הבין. אני חושבת שהבין שלהתנהג בצורה כזו זה לא בסדר.

ש. יכול להיות שאחרי השיחה איתך רומן במשך 8 שנים חשב שהוא נתן לאח שלו מכות רצח כאלה עם מקל שגרמו לו לעשות שתן עם דם כל 5 דקות ושבגלל זה אין קשר בינו לבין אחיו בכלל עד שהגיע לארץ, יכול להיות. 8 שנים הוא האמין בזה בגלל השיחה איתך, יכול להיות.

ת. אני לא חושבת שהוא חשב על זה כל 8 השנים. רומן באמת לקח את זה ברצינות ואני מאוד רוצה שיהיה לי שלום בבית. הם לא דיברו ביניהם וכשעמדנו לעלות לארץ, שבוע ימים לפני הנסיעה לא יכולתי להשאיר את רומן לבד בבית כי הוא היה נשאר לבד ואמא שלי גרה בעיר אחרת. הוא התפטר מהעבודה ונסע לגור עם אמא שלי.

ש. למה? הוא בן 22 ואתם עוזבים לארץ.

ת. קודם כל הוא היה בן 20 ולא בן 22. הוא שירת בצבא רק שנה וחצי. אני מפחדת להשאיר את הילדים לבד בבית. אני עד סוף החיים יהיה מודאגת על הילדים שלי.

ש. את השארת את הילדים הקטנים שלך עם רומן אז את אומרת שרומן בגיל 20 היה צריך בייביסיטר.

ת. בגיל 20 רומן כבר יכל לדאוג לעצמו אבל לא רציתי להשאיר אותו בעיר לבד כי אין שם אף אחד מהקרובים.

ש. איגור היה בן 14, היה לו איזה ידע ברפואה.

ת. לפני שעלינו איגור היה כבר בן 15. למדתי רפואה והיו לי ספרים בבית.

ש. מישהו מהמשפחה שלך סבל ממחלת כליות.

ת. כן, אני.

ש. איזה מחלה? יש לך דם בשתן.

ת. אבנים בכליות, עשיתי ניתוח.

ש. כמה זמן איגור ורומן לא דיברו ביניהם, היו מסוכסכים אחרי המקרה הזה.

ת. כמה ימים לפני שנסענו לארץ הם לא ראו אחד את השני כי רומן גר אצל סבתו. כשהגענו לארץ התקשרנו לרומן והם דיברו רגיל.

ש. זה לא נכון שאחרי שרומן הגיע בפעם הראשונה לארץ ביקשת מאיגור לסלוח לרומן בגלל שהם אחים ורק אז הסכים לדבר איתו אחרי המקרה פעם ראשונה.

ת. לא, זה לא נכון.

ש. אני מבינה שכשאיגור דיבר איתכם הוא היה מפונק וביקש שתיתנו עונש לרומן. מה הסיבה שבשנת 2006 אחרי שאיגור היה בארץ בזמן החקירה במשטרה אני אומרת שאיגור סיפר במשטרה שרומן נתן לו מכות חזקות בגב עם אלה ואגרופים והצליח לברוח ממנו רק לאחר שקפץ מהחלון ולא דיבר איתו שנים. למה שיספר דבר כזה.

ת. אני לא יודעת מאיזה סיבות איגור אמר את זה ואני לא יודעת מה אמר במשטרה.

ש. השיחה עם רומן, זו היתה שיחה שקטה, דיברתם בשקט.

ת. דיברתי בקול יותר גבוה.

ש. נכון שרומן היה מאוד עצבני, צעק על בעלך וניסה להרביץ לו באגרופים באותו היום.

ת. בעלי עד היום לא יודע כלום על המקרה.

ש. זה לא מה ששאלתי.  השאלה נשאלת שוב.

ת. לא היה דבר כזה. בחיים הוא לא הרים את היד על בעלי ואפילו את הקול לא הרים עליו.

ש. בעלך לא השתתף בשיחה הזו.

ת. הוא לא היה בכלל.

ש. מקריאה לך את מה שאמר רומן בבית המשפט. הוא אמר "אני התחלתי לדבר גם עם אבא, אבא שאל אותי מה אתה יכול לעשות לי ואנחנו רבנו. אנחנו זה אני ואבא שלי". איך את מסבירה את זה.

ת. כנראה רומן אמר במשפט מה שרצו לשמוע ממנו.

ש. מי רצה.

ת. מי ששאל.

ש. במשטרה לא סיפרת את כל הסיפור הזה כי זה ברח לך מהראש.

ת. מה לא סיפרתי.

ש. את כל הסיפור שסיפרת עכשיו.

ת. כן.

ש. אני אומרת לך שאחרי שהבנת שרומן הודה ברצח לא סיפרת על זה כי פחדת לספר משהו שיכול להזיק לבן שלך.

ת. אני כל הזמן הסברתי שהייתי בשוק, בהלם. לא יכולתי לזכור שום דבר כי היתה לי בראש מחשבה שמאשימים אותו ברצח.

ש. אבל את ענית לכל השאלות ששאלו אותך השוטרים.

ת. שאלו אותי שאלות פשוטות, מתי הגעתי ארצה, מה עשיתי.

ש. בענין הזה שאלו אותך שאלה מאוד פשוטה, " האם זכור לך שבנך איגור סיפר לך שרומן הרביץ לו מכות חזקות מאוד זמן קצר לפני עלייתך לארץ" (נ/290). השוטרים נתנו לך את הפרטים והזכירו לך את המקרה.

ת. לא זכרתי.

ש. היית פה בחלק מהזמן שאיגור העיד בבית המשפט.

ת. לא.

ש. לא?

ת. הייתי כאן בבית המשפט אבל הייתי בפרוזדור.

ש. מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 20/11/2008 עמ' 957 שורה 22, בית המשפט הורה לך לצאת מהאולם, זה היה לאחר שאיגור סיים להעיד ובית המשפט שם לב שאת באולם. שמעת מה שהבן שלך העיד באולם.

ת. לא הייתי כאן.

ש. אני מבינה שאת החליפה עליה אנו מדברים, שהחליפה שאת נתת לרומן זו חליפה שבעלך קיבל ממפעל זכוכית.

ת. כן, אני חושבת שזה כך.

ש. בטוח?

ת. רומן קיבל גם ביגוד בעבודה וגם בעלי. אני חושבת שזו היתה החליפה של בעלי.

ש. אני אומרת לך שרומן מסר במשטרה וגם בבית המשפט שהחליפה שמדובר עליה זו חליפה שהוא בעצמו קיבל בזמן שעבד כרצף בלשכת הבינוי של האוניברסיטה הרפואית של קרים.

ת. יכול להיות שזה היה באמת כמו שאמר רומן אבל בגלל שהחליפה הזו היתה איתנו בעלי שם אותה בבג'אג שלנו וחשבתי שזה חליפה שלנו.

ש. העדת שזו היתה חליפה חדשה שקיבלתם מהמפעל, אז את לא יודעת.

ת. היתה לנו חליפה חדשה וזה מדויק ואנו לקחנו אותה איתנו אבל מי הביא אותה הביתה אני לא זוכרת. אני חושבת שזה בעלי.

ש. כי זה לא הגיוני שתעלי ארצה ותיקחי איתך את הבגדים של רומן, אולי הוא צריך בגדים ברוסיה.

ת. לא. אני אספתי את הדברים של בעלי.

ש. בעלך ורומן הם באותה המידה, באותו הגודל.

ת. באותה התקופה? לא אותה המידה בעלי הוא יותר מלא מרומן.

ש. בעלך לא היה צריך את החליפה הזו בארץ.

ת.הוא לא היה זקוק לחליפה הזו כי כמעט מהימים הראשונים שהגענו ארצה הוא התקבל לעבוד ב"שטראוס" וקיבל שם ביגוד

ש.זה לא בגלל שהחליפה לא הייתה טובה עליו בגודל

ת.לא, לא היה צורך

ש.כשרומן בא לבית שלכם וביקש חליפה ונתת לו, הוא מדד את החליפה, באיזה חדר זה היה

ת.לא היו לנו הרבה חדרים, זה היה בסלון

ש.ומי עוד היה שם, אולגה גם הייתה איתו בסלון

ת.אני חושבת שאולגה יצאה לטייל ביחד עם הבת שלי, היינו אני, רומן ויכול להיות שבעלי גם היה

ש.זה לא היה במרפסת שרומן עמד ועישן סיגריה

ת.במרפסת עמד הארון הזה שהייתה שם החליפה ומשם הוצאתי אותה

ש.אמרת שהוצאת ממזוודה

ת.הוצאתי מהארון

ש.המרפסת היא פתוחה או סגורה, מעשנים שם סיגריות, היא פתוחה החוצה

ת.רק תריסים

ש.רומן לא היה עמד והתפשט במרפסת

ת.גרנו בקומה אחרונה, שמינית, המרפסת היא מאוד קטנה ואין שם מקום להסתובב

ש.אז הוא התפשט במרפסת או לא

ת.לא, בסלון

ש.את דיברת עם אולגה על זה שאת נתת לרומן את החליפה

ת.לא

ש.אף פעם עד היום

ת.לא, בשביל מה, לא היה צורך

ש.מאז ועד היום, האם אי פעם פנית לאולגה וסיפרת לה שנתת לו את החליפה

ת.זה אחרי שקרה הרצח, אולגה שאלה אותי אם נתתי לו איזה שהיא חליפה ואמרתי שנתתי לו את החליפה לעבודה

ש.את זוכרת מתי זה היה

ת.לא

ש.אולגה הסבירה לך למה היא שואלת

ת.היא אמרה לי שהיא מחפשת את החלק העליון מהחליפה הזו ואני לא זוכרת איך זה נראה אולי את זוכרת

ש.האם היא אמרה לך שהיא צריכה את זה מפני שזה משהו שיכול לעזור לרומן בחקירה

ת.היא הסבירה לי שזה מאוד קשור לחליפה הזו כי המכנסיים והחולצה זה אותה חליפה ושזה חשוב לעזור לרומן שהוא לא אשם

ש.ואת רצית מאוד לעזור לרומן

ת.מה זאת אומרת? אני בכלל חושבת שהוא חף מפשע

ש.ויש לך הוכחה שאת נתת חולצה שכולם מחפשים ולא יודעים איפה ואת זוכרת את החולצה, את הבנת שאת זוכרת חולצה שהיא חשובה בשביל לעזור לבן שלך

ת.כן, זוכרת, זוכרת את הצבע

ש.את בדקת האם אולגה הלכה למשטרה וסיפרה להם שאת זוכרת את החולצה, שאלת אותה

ת.לא, לא שאלתי

ש.את בעצמך הלכת למשטרה וסיפרת להם שאת זוכרת את החולצה הזו ואת יודעת איך היא נראית

ת.אני לא הלכתי למשטרה, אבל הענין היה על המכנסיים ולא על החולצה

ש.את מבקרת לפעמים אצל אולגה בבית

ת.כן

ש.את אמרת לאולגה בואי אני אעזור לך לחפש את החולצה, בואי נחפש את החולצה בארונות שלך

ת.כן, אני אמרתי לה ולא מצאנו

ש.חיפשתן ולא מצאתן

ת.כן, חיפשנו ולא מצאנו, יכול להיות שעד היום היא נמצאת איפה שהוא

ש.כל כמה זמן אולגה ורומן היו מבקרים אצלך בבית לפני שרומן נעצר

ת.פעם בחודשיים - שלושה

ש.מתי הייתה הפעם הקודמת שהם ביקרו לפני המקרה שנתת את החליפה

ת.לא זוכרת

ש.מה נתתם להם אז, נתת להם איזו מתנה

ת.לא באותו ביקור של החולצה?

ש.כן

ת.אני תמיד נותנת להם משהו כשהם באים

ש.מה נתת להם בפעם הקודמת

ת.אני לא זוכרת

ש.בענין של הבעיות דיבור של רומן שהייתם אצל מרפא, האם זה נכון שבשלב מסוים רומן עבר ללמוד בבית ספר מיוחד בגלל בעיות התקשורת שהיו לו

ת.כן, הוא למד שם

ש.איזה בית ספר זה

ת.זה בית ספר מיוחד שיש בו את הרופא הזה לתיקון הדיבור

ש.מי לומד בבית הספר הזה

ת.בבית הספר הזה למדו ילדים שיש להם בעיות בדיבור

ש.ובאיזה כיתה הוא עבר ללמוד שם

ת.כמה שזכור לי הוא למד שם בכיתה חמש עד שש

ש.אז למה אמרת שלא היו אף פעם שום בעיות בבית הספר, עם הלימודים, אם היה צריך להעביר אותו לבית ספר מיוחד

ת.קודם כל שאלו אותי על בעיות אם היו לו בלימודים או בהתנהגות ולא היו לו בעיות בלימודים או בהתנהגות, היו לו בעיות בדיבור

ש.את אמרת שהיו לו בעיות בדיבור כשהוא היה בן 5, קיבל טיפול במשך שנה והבעיה נפתרה ואני אומרת לך שהבעיה חזרה כנראה לקראת הכיתה החמישית כי אז היה צריך להעביר אותו לבית ספר אחר, מה את אומרת

ת.באותו רגע שלקחנו אותו לרופא זה היה בגיל חמש, הוא לא ידע להגיד כמה אותיות בגלל זה לקחנו אותו לרופא, הרופא לימד אותו להגיד את האותיות האלה, אני חושבת שעד היום הוא לא אומר את האותיות האלה

ש.מה קרה לקראת הכיתה החמישית שהיה צריך להעביר אותו מבית הספר לבית ספר אחר, היה איזה שינוי במצב שלו

ת.כנראה זה היה בגלל שבכיתות האלה הוא התחיל ללמוד את הספרות והשפה יותר עמוק והמליצו לי שיעבור לבית ספר אחר.

 

עו"ד שפיגל: אין שאלות בחקירה חוזרת.

לשאלת בית המשפט: האם את יודעת להגיד למה רומן שוחרר מהצבא שחרור מוקדם?

ת.יצא חוק חדש באוקראינה שקיצרו את השרות לשנה וחצי.

 

החלטה

 

להמשך שמיעת ראיות במועד הקבוע הבא.

 

הנאשם יובא באמצעות הליווי.

 

ניתנה היום כ"ח באלול, תשס"ט (17 בספטמבר 2009) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

 

                                                                                                                                                               

 

אסתר הלמן

 שופטת

חיים גלפז

שופט

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא