רומן זדורוב - עד הגנה מס' 1 | חלק ב 15/01/2009

1016

 

   

בתי המשפט

פח 000502/07

בית משפט מחוזי נצרת

 

15/01/2009

תאריך:

כב' השופט יצחק כהן – אב"ד – סגן נשיא

כב' השופט חיים גלפז

כב' השופטת אסתר הלמן

בפני:

       

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

רומן בן ולדימיר זדורוב

 

הנאשם

 

 

 

 

בשם המאשימה: עו"ד ענבר, עו"ד שטרן ועו"ד שוחט – פינק

בשם הנאשם: עו"ד שפיגל

הנאשם בעצמו באמצעות הליווי

נוכחים:

 

פרוטוקול

 

המתורגמן, מר איזמאילוב אלכסנדר מוזהר כדין ומתרגם הדיון לנאשם מהשפה הרוסית לשפה העברית.

 

עד הגנה מס' 1 - הנאשם רומן זדורוב ממשיך להעיד לאחר שהוזהר כדין ומשיב לשאלות עו"ד שפיגל:

ש.למה הודית

ת.כל הזמן אמרו לי, כל הזמן ניסו לשכנע אותי שאני אשם במעשה, אמרו לי שיש נגדי עובדות ואני האמנתי להם, החוקרים כל הזמן לחצו עלי בחקירות ואני נשברתי, בגלל זה נשברתי והודיתי

ש.מה אמרו לך בקשר לזיכרון שלך

ת.שיש לי בעומק של הזיכרון שלי דברים שאני לא זוכר אותם, כל הזמן אמרו לי שאני צריך לזכור את זה ולהוציא החוצה, הציעו לי לחדש את הזיכרון, לעשות או זריקה מיוחדת או תחת היפנוזה, אמרתי שאני מסכים לזה, בסוף לא קיבלתי שום דבר מההצעות האלה

ש.מתי נודע לך על הרצח לראשונה וממי

ת.ידעתי על הרצח למחרת, התקשרה אמא של אשתי ואמרה לי

ש.מה היא אמרה לך, איזה מידע ידעת על הרצח לפני שהגעת לחקירה

ת.אני ידעתי שלילדה חתכו את הגרון, ידעתי שהיא קיבלה שתי דקירות באזור הלב והבטן, ידעתי שאנסו אותה, שסגרו את הילדה או בארון או מאחורי הארון והרצח קרה בקומה הראשונה

ש.איזה פרטים לגבי הרצח למדת ושמעת מהחקירות

ת.אני גיליתי הרבה אינפורמציה מהמדובבים ומהחוקרים על הרצח הזה, אמרו לי את זמן הרצח, אמרו לי שזה קרה בקומה שניה, שהרוצח עלה במדרגות למעלה, אני ידעתי שהמוטיב של הרצח או שהילדה קיללה את הרוצח או צעקה עליו, אמרו לי שגם יכול להיות שביקשה ממנו סיגריה והוא לא נתן לה, יכול להיות שהמניע היה מין, גם שמעתי מהחוקרים שהיה אונס, אבל לא ידעתי אם היה אונס או לא היה כי דיברו על האונס ולא אמרו בדיוק אם היה המעשה הזה או לא, גם גיליתי בחקירות שאת הילדה תפסו מאחורנית, הרצח קרה בתוך התא ובזמן שיעור, גיליתי עוד כמה פרטים אבל עכשיו קשה לי לזכור אותם

ש.ספר לבית המשפט איך למדת את זה מהחוקרים, באיזה דרך למדת מהחוקרים את המידע שסיפרת עכשיו

ת.את רוב המידע קיבלתי בחקירות מהשאלות ששאלו אותי החוקרים, למשל שואלים אותי שאלה ואני עונה על השאלה, אם אמרו לי שאני בסדר אז הבנתי שעניתי נכון ושאלו אותי שאלה הבאה, אם עניתי לשאלה תשובה לא מתאימה לחוקרים הם אמרו לי דבר כזה שאתה צריך לחשוב טוב טוב, אל תמהר, המשיכו לשאול אותי שאלה ואם עניתי לא נכון אז הם אמרו שאני משקר להם, שאני לא אומר אמת, עד שהגעתי לתשובה המתאימה לחוקרים, גם שאלו אותי סדרת שאלות שיכולתי לבחור לפי המחשבה הנכונה, היו שאלות עם מידע בתוך השאלה, למשל שאלו אותי אתה עלית לאן שהוא, עלית עוד פעם, ירדת ואני כבר לפי השאלה הבנתי מה אני צריך לענות

ש.במקביל לחקירות עם חוקרי המשטרה, אתה חוזר לתא אל המדובב, אני רוצה להבין ממך – ספר לבית המשפט למה הודית בפני המדובב

ת.אני חזרתי מהחקירות לתא וסיפרתי למדובב כל מה שהיה בחקירות כי המשטרה כל הזמן אמרה לי שיש עובדות נגדי ואני האמנתי לכך, כי המשטרה לא משקרת, חזרתי לתא ודיברתי עם המדובב חופשי כי קיבלתי אותו כחבר, אני קיבלתי אותו כמו בן אדם שיש לו נסיון בבית סוהר, והוא יודע מה צריך לעשות, שאלתי אותו שאלות, הוא נתן לי עצות ואני הסקתי מסקנות מהעצות האלה, אני האמנתי לו במאה אחוז כי הוא ידע מה לעשות, מה צריך להגיד, הוא יודע מה הוא אומר

ש.אם אתה זוכר, יכול לפרט באיזה מילים השתמש המדובב לאורך כל הדרך איתך כדי להמחיש לך את מצבך

ת.הוא דיבר איתי בצורה שאני אפילו לא יודע איך להסביר אותה, ברגע שאני הרגשתי שאני חזק, הוא אמר לי שאני הולך בדרך הנכונה, בהמשך החקירות חזרתי לתא וכל הזמן הציעו לפני עובדות חדשות והוא אמר לי שזהו, יכניסו אותך למעצר ובאותו רגע שהייתי צריך את התמיכה של מישהו, הוא לחץ עלי, הוא ניסה לעשות כל דבר שאני אשבר

ש.סיפרת לבית המשפט על כך שהאמנת למשטרה, כל מה שהיא אומרת לך, אבל לא שמעתי ממך איזה ראיות אמרו שיש נגדך, אתה זוכר מה המשטרה אמרה לך שיש נגדך

ת.אמרו שיש נגדי מספר עובדות למשל שאני בכוונה זרקתי את המכנסיים, אמרו לי שיש תוצאה מבדיקת פוליגרף שמצביעה שהרוצח זה אני, עדויות אנשים שאמרו שראו אדם שדומה לי, ראו אותי במקום הרצח, ראו אותי שהסתובבתי בבית הספר וניקיתי את הידיים על הקירות, גם אמרו שעל הדברים שלי יש כתמים של דם, וגם מצאו בדיקות ביולוגיות שמקשרים אותי למקום הרצח, אמרו לי שיש עוד מספר עובדות שלא רצו לגלות אותם באותו רגע, אמרו שיגלו אותם יותר מאוחר

ש.ספר רק נושא אחד שאני מבקש שבכל זאת תבהיר, ספר לבית המשפט מה דיבר איתך המדובב והסביר לך על רצח מדרגה שניה

ת.אנחנו דיברנו והוא אמר לי שיש רצח של כמה דרגות, הוא אמר לי שהדרגה הראשונה זה מאסר עולם, דרגה שניה זה הריגה ויש עוד כמה דרגות, אני  לא זוכר אותם, הוא אמר לי שלדרגה השניה אני צריך לתת בחקירה מוטיבציה, הוא אמר לי שצריך להגיד שהיה מסך שחור, הוא נתן לי כמה רעיונות, עוד פעם מסך שחור למשל וזה מחליש את גזר הדין, את העונש

ש.בשלב הזה, באיזה מצב אתה היית מבחינת אמונתך

ת.אני כבר התחלתי להאמין שאני רצחתי, כי כל הזמן אני סיפרתי לו את הסיפור שרבתי מכות עם אח שלי והוא אמר לי שבדיוק באותו רגע היה לך מסך שחור ואתה לא זוכר שום דבר ובדיוק המעשה הזה שאתה לא זוכר שום דבר, המעשה הזה של הרצח שאתה לא זוכר שום דבר, למה אני האמנתי למשטרה? כי הם אמרו לי שיש עובדות שמצביעות עלי שאני הרוצח, אבל בתוך הלב, בתוך הנשמה שלי יושב משהו, שלא היה שום דבר חריג באותו יום, היה יום רגיל, בגלל זה התחלתי להאמין שאני עשיתי את זה, שהמסך השחור השפיע ואני לא זוכר בדיוק מה עשיתי

 

הנאשם: אני מבקש הפסקה.

החלטה

 

כמבוקש.

 

ניתנה היום י"ט בטבת, תשס"ט (15 בינואר 2009) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                               

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

הנאשם ממשיך:

אני מבקש סליחה שביקשתי לעצור להפסקה, תבינו אותי, תוך שנתיים הכל הצטבר אצלי, אני יודע שאני לא אשם, זה מאוד קשה לי

ש.ספר לבית המשפט על מערכת היחסים שלך עם הילדים בבית הספר

ת.לא היה לי שום יחסים עם הילדים בבית הספר, אני הייתי מגיע לעבודה, עבדתי עם אוזניות, לא דיברתי איתם כלל, היו שני מקרים שילדים ניתקו את כבל החשמל אבל אני לא שמתי לב לזה, גם אני הייתי ילד ועשיתי כל מיני שטויות אבל זו לא סיבה להתרגז

ש.מה הציע לך המדובב על רקע זה

ת.המדובב אמר לי שהמצב שלי מאוד רע, הוא אמר לי שאני בכל אופן אקבל מאסר עולם, הוא אמר לי שאתה צריך להודות, תגיד שהילדים ניתקו לך את כבל החשמל, ביקשו ממך סיגריות,  שקיללו אותך, זה יתן השפעה לגזר הדין, זה יקל את גזר הדין, הוא כל הזמן דיבר איתי על הנושא של הילדים, הוא אמר לי שהם לא מחונכים נכון, הוא כל הזמן משך אותי לנושא הדיבור הזה עם הילדים שאני אשתתף בשיחה, הוא הרבה פעמים ניסה למשוך אותי לשיחות בנושא של הילדים אבל אני ניסיתי לברוח מזה, הוא אמר לי שהילדים רעים ובעצמו נתן כל מיני דוגמאות

ש.אני רוצה להחזיר אותך ליום 18/12/06  - אני מדבר על מ.ט 165 חלק ב' ובעמ' 65 אתה מתחיל לבכות ואני רוצה לשאול אותך, תסביר לבית המשפט, למה פרצת בבכי בקטע הזה

ת.המדובב כל הזמן אמר לי שיכניסו אותי לכלא כי יש עובדות נגדי, הוא דיבר איתי על הנושא הזה ואמר לי שמאסר עולם זה 33 שנה והוא אמר שיהיה אפשר לצאת מזה והביא אותי למצב שאני נכנסתי ללחץ ואני האמנתי לו, אני כבר התחלתי להאמין בכל מה שאומרים החוקרים במשטרה והמדובב, אני האמנתי אפילו לזה שיכול להיות שאני רצחתי, אני התחלתי לבכות והתחילו לי רעידות בכל הגוף מהעצבים, הרגשתי כאבי ראש והתחלתי להאמין שאני עשיתי את זה

ש.בהמשך, אתה מגיע לבית החולים, מה היה שם

ת.הביאו אותי לבית החולים, דיברתי שם עם פסיכיאטר, אני סיפרתי לפסיכיאטר את המעשה, הריב עם אחי שהרבצתי לו וסיפרתי לו כמו שאמר לי המדובב להגיד שהיה לי מסך שחור באותו רגע

ש.למה התנהגת ככה

ת.באותו רגע אני כבר האמנתי שאני רצחתי את הילדה והתנהגתי כמו רוצח והכנתי את עצמי לקבל את העונש היותר קל

ש.בהמשך אתה חוזר מבית החולים ואתה מגיע לחקירה אצל סשה, מה סיפרת לסשה בחקירה הזו

ת.סיפרתי לחוקר סשה כל מה שהיה בבית החולים

ש.מה עוד

ת.אני סיפרתי לו באותה חקירה הרבה דברים, פשוט אני לא יכול לזכור הכל, למשל נתתי לו להבין שאם יביאו אותי למצב בלתי נסבל, אני יכול להרוג

ש.את הסיפור הזה שסיפרת לסשה בחקירה, ממה הוא נובע

ת.לפני שנסענו לבית החולים, המדובב הציע לי משהו, הוא אמר לי שהעובדות שיש נגדך, אין לך סיכוי ואתה תקבל עונש בבית סוהר, הוא אמר לי אם אתה תלך בדרך שאמרתי לך, אתה תצא עם עונש קל יותר, היה לי מצב נפשי שאני האמנתי לו ועשיתי מה שהוא הסביר לי

ש.אני מבקש שתסביר לבית המשפט את מה שקורה במ.ט. –165/06, יש שם קטעים שבהם אתה לוחש קטעים שמפלילים אותך ואומר בקול רגיל שאתה חף מפשע, תסביר לבית המשפט למה עשית את זה

ת.באותו רגע האמנתי שאני כבר ביצעתי את הרצח והתנהגתי כמו רוצח, דיברתי בקול גבוה ונמוך כי התנהגתי כמו רוצח ורציתי לקבל הקלה בעונש, אני ציפיתי שבסוף יסיקו את העובדות שאני לא רוצח אבל כל יום יותר ויותר זה נעלם ונעלם

ש.בהמשך, אומר לך המדובב (עמ' 15 בדיסק 26, נ/72, שורה 9) אומר המדובב בלחש: "תקשיב, מה שאמרת לי לפני ארבע שעות ותלך על גרסה זו, על זה, אז תנצח" – תסביר לבית המשפט מה זה הגרסה המנצחת הזו שהוא לחש לך, על מה מדובר

ת.אני מבקש שתחזור על השאלה

ש.אני חוזר

ת.הגרסה הזו שהוא הציע לי ביחד בשיחות משותפות שלנו זה לגבי "בלק אאוט" ואי שפיות, לפי הגרסה הזו הייתי צריך להודות, לענות לכל השאלות לפי זה וזה יעזור לי להקל את העונש

ש.אני עובר לתאריך 19/12/06 – יום ההודאה שמסרת בפני החוקרים, מה היה הקו המנחה שלך בהודאה הזו

ת.אני הייתי צריך להשתתף בחקירה, לענות נכון לכל השאלות שלהם, לעשות הכל כדי שהחוקרים יבינו שהילדים הוציאו אותי מדעתי, הרגיזו אותי ולעזור להם ולספק את כל הדברים, כל מה שישאלו, אחרי זה אני אקבל הקלה בעונש

ש.אם אתה אומר שהקו המנחה שלך היה שיתוף פעולה עם החוקרים כדי לקבל הקלה בעונש, ספר לבית המשפט ממה חששת

ת.אני סיפרתי הכל לחוקרים, במטרה שהם יקבלו את התשובות שהם רוצים לקבל, הדבר היחידי שחששתי הוא לתת להם תשובות שלא מתאימות להם, פחדתי לתת תשובות לא נכונות לגבי ביצוע הרצח, זה הדבר היחידי שפחדתי ממנו

ש.למה

ת.כי אני לא יודע איך בוצע הרצח באמת ואם אתן להם תשובה לא נכונה הם יגידו שאני בכוונה אומר תשובות לא נכונות ואז אני לא אקבל הקלה בעונש

ש.אני עובר איתך לשחזור, במספר הזדמנויות לפני היציאה לשחזור עוד, וממש גם סמוך ליציאה לשחזור, אתה מבקש להמנע מללכת לשחזור, למה

ת.כי לענות על שאלות זה דבר אחד, אני יכול פחות או יותר לגלות איזה תשובה הם רוצים לקבל ממני, אבל בשחזור לא ידעתי מה להראות להם וחששתי שבגלל זה שלא אראה כמו שהם רוצים אני יכול לא לקבל הקלה בעונש, בגלל זה לא רציתי ללכת לשחזור

ש.באותו יום, לפני שיצאת לשחזור, אתה מדבר בדיאלוג חצי דקה בערך עם הבלשים שהיו איתך בחדר אבל אני לא הצלחתי לשמוע כלום ממה שדיברתם מפני שאין פס קול, הקול נקטע, אתה זוכר על מה דיברתם

ת.אני לא זוכר, קשה לי לזכור

ש.יש קטע נוסף – אני מפנה לתחילת מ"ט 72/06, חלק 3, נ/9, שמתוך צפיה בסרט, אני ראיתי את שני הבלשים יושבים איתך בחדר כשאתה מדבר איתם במשך כ – 52 שניות אבל עוד הפעם, אין קול, אתה זוכר אולי את הקטע הזה, מה נאמר לך שם, מה אתה אמרת

ת.לא זוכר

ש.בשחזור אתה נראה עולה במדרגות, לאן אתה מכוון את אנטולי

ת.אני הלכתי לכיוון קומה שניה כי בכל החקירות דיווחו לי שהרצח קרה בקומה השניה, בגלל זה הובלתי את אנטולי לשירותים של הקומה השניה

ש.מה זה הקומה השניה

ת.הקומה הראשונה זה חדר מורים ושירותים של הבנים, זה בדיוק המקום מעל המקום שבו אני עבדתי והקומה השניה זה התקרה של הקומה הראשונה והרצפה של הקומה השניה

ש.למה כיוונת אותו לשם

ת.כי שם קרה הרצח

ש.למה עצרת לפני שהתחלתם לעלות למעלה, לקומה השניה

ת.עצר אותי החוקר כדי להוריד לי את האזיקים

ש.למה בקטע הזה שעצר אותך החוקר, הפנית את השוטרים לשירותים ששם זירת הרצח

ת.שעצרו אותי להוריד לי את האזיקים, אני ראיתי את הדלת בצבע שחור, אני הבנתי שזה מקום הרצח, בגלל זה כיוונתי את השוטרים לשם כי רציתי להשתתף בחקירה ובשחזור כדי לקבל הקלה בעונש

ש.כשעצרו אותך בקטע הזה בשביל לפתוח לך את האזיקים כשאתה עוצר אתה נשמע אומר בסרט ואני מפנה לזמן סרט 19:34:50, בתמליל ת/27, בעמ' 4, שורה 15, אתה נשמע אומר ברוסית: "יה נה פנימז'" – מה זה

ת.אמרתי שאני לא מבין

ש.למה אמרת שאני לא מבין

(עיון בתמליל מלמד כי כתוב: "כאן אני לא זוכר" ולא כפי המצוין: "אני לא מבין")

ש. אני חוזר על השאלה, תסביר לבית המשפט למה אמרת אני לא מבין

ת.אני באמת לא הבנתי, כי בכל החקירות אמרו לי שהרצח קרה בקומה השניה, במקום שעצרו אותי, אני גיליתי מקום הרצח האמיתי, והקומה שעצרו אותי זו לא הייתה הקומה השניה בגלל זה אמרתי שאני לא מבין

ש.למה בשחזור אתה מדגים, מראה קפיצה, מעבר, קפיצה מעבר לדלת

ת.כי לפני השחזור אחד מהחוקרים, אני לא זוכר בדיוק מי, אמר לי, אתה עלית, אחרי זה ירדת, עלית על משהו ואני נכנסתי לשירותים וראיתי את השירותים, אני הגעתי למסקנה שהרוצח לא יעבור מלמעלה ואחרי זה יסגור את הדלת מבפנים, בגלל זה סגרתי את הדלת מבפנים וקפצתי מעל הדלת למעבר

ש.לפני שהגעת לשחזור, אמרת בחקירה שסגרת את הדלת מבחוץ, למה

ת.כי אין לי שום מושג איך סגרו את הדלת, אמרתי את הדבר הראשון שעלה לי בראש, הוא שאל אותי איך הייתה הדלת פתוחה, סגורה ואני אמרתי סגורה ואמרתי שסגרתי אותה מבחוץ

ש.איך ידעת בשחזור לכוון לתא מס' 2

ת.לפני השחזור הייתה חקירה, אמר לי יורם אזולאי, לא זוכר את שם המשפחה שלו בדיוק, יכול להיות שלא אזולאי, אמר לי איפה הייתה המנוחה ואמרתי לו שבין התא הראשון לתא השני, או אלכס או יורם שאלו אותי תגיד לנו בדיוק איפה ואני אמרתי לו שלדעתי יותר קרוב לתא השני, אחרי זה הייתה שאלה שאני לא זוכר אותה וסשה אמר לי מה קרה בתא השני, בגלל זה הוא נתן לי מידע ואני ידעתי שזה בתא השני

 

עו"ד שפיגל: אני מפנה לת/22, עמ' 123, 4 שורות מלמטה.

 

הנאשם ממשיך:

ש.מתי נודע לך לראשונה שבזירת הרצח נמצאו שערות של המנוחה

ת.פעם ראשונה ידעתי את זה אחרי השחזור, אנטולי שאל אותי אתה משכת אותה בשערות, תפסת לה בשערות, ואני עניתי תשובה חיובית

ש.למה אמרת ככה

ת.כמו שהסברתי, אני רציתי להשתתף בחקירה כדי לקבל הקלה בעונש

ש.אני עובר לתאריך 20/12/06, זה היום שאני פוגש אותך בפעם הראשונה במעצר שבו היית ואני שואל אותך, מה אתה הבנת ממני

ת.היה לי מאוד קשה לדבר איתו כי הוא לא ידע את השפה הרוסית, הבנתי שאין לו שום מסמכים מהתיק הזה, אני הבנתי שהוא העו"ד שלי, שלא צריך לחתום על שום דבר

ש.מה הבנת לגבי הראיות בתיק

העד משיב לשאלה בעברית תשובה ברוסית ללא המתורגמן ואין זו הפעם הראשונה

ת.אני רוצה להמשיך ולענות לשאלה הקודמת, אני הבנתי באותו רגע שכל מה שהיה בחקירות במשטרה והעובדות נגדי נשארו באותו מקום וזה אמת ושהעו"ד עכשיו שייצג אותי יהיה עו"ד שפיגל

ש.למחרת בהארכת המעצר הופעתי בעכו, ב – 21/12/06, מה הבנת בדיון הזה

ת. שם לא הבנתי שום דבר, לא היה לי מתורגמן, היו הרבה אנשים, דיברו בבת אחת, האריכו לי את המעצר.

ש. לאחר הארכת המעצר אתה מובא לחקירה ואתה מודה עוד הפעם למה?

ת. אני הסברתי כבר, הרגשתי את עצמי שאני אשם והתנהגתי כבן אדם שביצע פשע, כמו שאומר הסניגור שלי, שזה הודאה שניה זה לא הודאה שניה, זה המשך של הודאה ראשונה. כי כל דבר מה שקרה איתי נשאר באותו מקום, אני נשאר במעצר, נגדי יש את העובדות, כל הזמן אומרים שיש עובדות חדשות ואומרים לי שאתה רוצח. התנהגתי לפי כך, התנהגתי כרוצח וחיפשתי הקלה בעונש.

 

עו"ד שפיגל: מבקש הפסקה, אני לקראת סיום החקירה.

 

החלטה

 

כמבוקש.

 

ניתנה היום י"ט בטבת, תשס"ט (15 בינואר 2009) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

הנאשם ממשיך:

ש. אנחנו  מגיעים לתאריך 21/12/06, זוהי ההודאה השניה כפי שאנו מכנים אותה, כפי שכינית אותה בשם אחר ואני שואל אותך מה החוקרים אומרים לך, יורם וסשה שחקרו אותך באותו יום מה אמרו לך

ת.הם שאלו אותי הרבה שאלות, אחרי זה אמרו אם אני רוצה לצאת מהמצב שנכנסתי אליו, אני צריך לספר להם דבר שאף פעם לא אמרתי, אני קודם לא הבנתי למה הם מתכוונים, אחרי זה הבנתי שמדובר על הדברים כמו חולצה, מכנסיים, נעליים וסכין

ש.ואז מה אתה אומר, מה אתה מספר

ת.אני הבנתי שכל הביגוד שמסרתי להם הם לא מאמינים לי שמסרתי הכל, היו לי מכנסיים שהיו קצרות וזרקתי אותם אז אני המצאתי סיפור שלא תוכלו לבדוק כי אם אני לא יספר להם מה שהם רוצים, הם יחשבו שאני בכוונה עושה את זה, אז אני ניסיתי ללכת לפי הדרך שהם רצו, אני סיפרתי להם שהגופיה, חולצה והנעליים אני זרקתי לפח זבל ואת הסכין שברתי לחתיכות קטנות וזרקתי וכך הם האמינו לי, בנוסף הם אמרו לי שאני צריך למסור להם את הנעליים שעבדתי איתם, אמרתי להם שהמשטרה כבר לקחה ממני את הנעליים, הם לא האמינו לי כי הנעליים  נקיות, אני לא הבנתי מה זה נעליים נקיות ואמרתי להם שניגבתי אותם בסמרטוט רטוב, ואת הסמרטוט הזה זרקתי לכיור בשירותי הבנים, קרוב למקום שעבדתי בו

ש.ואז החוקרים מבקשים ממך לצאת איתם כדי להראות להם איפה זרקת את מה שאתה עכשיו סיפרת ואתה לא רצית, למה

ת.אני לא רציתי לצאת איתם כי זה היה שקר, זה היה סיפור שהמצאתי אותו ובגלל זה לא רציתי לנסוע איתם

ש.ממה פחדת

ת.אם אני הייתי נוסע לזירה איפה שאמרתי שזרקתי את הדברים והם לא היו מוצאים שום דבר ממה שאני אמרתי להם, אז הם היו אומרים לי שאני בכוונה מבלבל אותם, אני פחדתי שזה ישפיע על הקלה בעונש

ש.איזה פרטים, אם אתה זוכר, מסרת באותה הודאה

ת.אני סיפרתי הרבה פרטים, אני סיפרתי להם שעברתי מהתא השני לתא הראשון, אני אמרתי להם שפתחתי את הדלת של התא הראשון באמצעות הרגל, אני אמרתי להם שבניאגרה אני שטפתי ידיים בתא הראשון, אני אמרתי להם שכשנכנסתי, הילדה הייתה בשירותים

ש.מה עשתה בשירותים

ת.אני לא יודע מה היא עשתה שם, אני לא הייתי שם

ש.כשסיפרת שהילדה הייתה בשירותים, איזה מצב הייתה המנוחה כשסיפרת להם

ת.היא ישבה עם המכנסיים למטה, אמרתי שאצל הילדה ביד היה פלאפון נייד, אני לקחתי וזרקתי אותו, שאני חתכתי לה את היד ושאני שייך לאיזו קבוצה

ש.למה סיפרת את כל זה

ת.עוד הרבה דברים סיפרתי, אני עכשיו לא יכול לזכור

ש.למה סיפרת את הסיפור הזה

ת.כל הזמן אני רציתי לתת להם תשובות שהם יהיו מרוצים מזה ולהשתתף בחקירה כדי לקבל הקלה בעונש

ש.אני עובר ליום 22/12/06, אז סירבת לענות על שאלות, למה

ת.לא היו לי תשובות לשאלות ששמעתי אותם, שאלו אותי באיזה מצב היה הגוף של המנוחה, שאלו אותי באיזה מקום היה החתך על היד, למה היה החתך הזה, אני אשתדל להסביר לכם, ב – 21/12/06 הייתה לי חקירה, הם כל הזמן שאלו אותי אותה השאלה, באיזה מצב הייתה המנוחה, אני כבר ניסיתי, אני כבר הפכתי את כל האפשרויות מה שיכולתי לגלות פחות או יותר, אני כבר לא ידעתי מה להמציא עוד כדי להבין באיזה מצב היה הגוף של המנוחה ובאותו רגע עוד לא הייתי בטוח שאונס לא קרה, ואני המצאתי אז דבר חריג ביותר, ואמרתי להם אז שסיפרתי להם שכשנכנסתי שהילדה הייתה עם המכנסיים למטה וככה עזבתי אותה כי חשבתי שאונס היה באמת, אחרי זה אמרו לי שאני שקרן, לא ידעתי מה עוד אפשר להמציא, הדגם של החקירות שהם כבר חקרו אותי לא עזר לי, כבר ניסיתי כל מיני דברים ולא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי למה יש חתך ביד, כבר לא ידעתי את התשובות לשאלות ששאלו אותי, התחלתי לחשוב, אם כולם מדברים שאני רוצח, אני יכול להבין את זה, יש הוכחות שמצביעים על כך, יש ד.נ.א, יש הכל, אבל למה אני לא יודע איך קרה הרצח באמת, כמו שהסבירו לי "בלק אאוט", מסך שחור, הכל מתאים, הכל יכול להיות, למה אני לא זוכר את הרצח עצמו, למה אני לא יודע דברים שאומרים לי, לא יכול להיות אם בן אדם ביצע דבר כזה הוא חייב לזכור ולדעת משהו, אני נכנסתי לחשש, התחלתי לחשוש ולחשוב שיכול להיות שהמשטרה משקרת לי והתחלתי להתנהג כמו שהרגשתי מהלב, להתנתק מהמחשבה וללכת לפי מה שמצביע הלב שלי, בגלל זה הפסקתי לענות על השאלות כי התחלתי לחשוש מעבודת המשטרה

ש.אני רוצה להתייחס לטענות הזוטא, ספר לבית המשפט לגבי האוכל, שינה והמצב הנפשי שלך

ת.כשהייתי בחקירות בדיוק בהתחלה, היה לי מצב לא כל כך טוב ולא כל כך רציתי לאכול, וכמה שיותר עמוק נכנסתי לחקירות האלה, נכנסתי ללחץ יותר, ובחקירות לא אכלתי שום דבר חוץ מתפוחי עץ, אחרי זה חזרתי לתא למדובב, קיבלתי שם אוכל, אין לי טענות שלא קיבלתי אוכל, אני קיבלתי אוכל, יכול להיות שאכלתי קצת סלט, יכול להיות שאכלתי קצת שניצל, לא היה לי חשק לאכול בכלל, כל כך המחשבות אכלו אותי שמנעו ממני כל חשק לאוכל

ש.לגבי שינה

ת.חזרתי אחרי החקירות, כל הזמן המחשבות וכל הזמן היו השלמת המחשבות האלה, כל הזמן, כל יום הוסיפו נגדי הוכחות ועובדות, והמדובב היה איתי שעות, הייתי בלחץ, כל הזמן חשבתי, המחשבות היו בלתי מכוונות, ניסיתי לסדר את המחשבות שלי ולא הצלחתי, כשהייתי שוכב כדי לישון, היה לי מאוד קשה להרדם כי המחשבות לא נתנו לי לישון, יכול להיות שלקראת הבוקר נרדמתי קצת כי לא היה לי כבר כח להתנגד לזה, פשוט מצב כזה שאי אפשר לישון

ש.אתה רוצה להוסיף לגבי המצב הנפשי מעבר למה שאמרת

ת.כן, אני רוצה להוסיף, המצב הנפשי שלי היה קריטי, דרסטי, מאוד קשה להסביר, הייתה הרגשה כזו שאני התחלקתי לשניים, המוח שלי אומר שיש הוכחות, יש עובדות, יש הוכחות נגדך, יש עדות נגדי, לפי כל הפרמטרים אני אשם והצד השני אומר לי, בסדר אתה אשם, למה אתה לא זוכר שום דבר מזה, זה הייתה כל הזמן מלחמה פנימית שלי בנפש ובגוף, החוקרים היו שוטפים לי את המוח כל יום בחקירות, לא ידעתי מה לעשות, אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע איך לצאת מזה, המצב הנפשי שלי בזמן קריסה, וזה כל הזמן קורה איתי, אני עומד להישבר לגמרי, לא יכול להסביר את ההרגשה הזו במילים יותר מדויקות

ש.אני רוצה לחזור לתאריך 16/12/06, אחת החקירות שנחקרת ועל החקירה הזו העיד פה קצין משטרה בשם יחיאל אדרי, כשביקשו ממך להתפשט, ערום, העיד פה קצין המשטרה (בעמ' 670 לפרוטוקול, שורות 8-11) שהוא רק הסתכל על הגוף שלך לראות אם יש איזה שהוא סימן, ספר לבית המשפט אם אתה זוכר את הבדיקה הזו, מה בדיוק היה ומה הרגשת

ת.זה אני אזכור לטווח ארוך, אחרי שביקשו ממני להתפשט עד מצב ערום, הוא התחיל לבדוק אותי, הוא בדק לי את הידיים, הגוף, הוא בדק את החלק העליון של היד ואת החלק הפנימי של היד וכשהוא הגיע לקו של החלק התחתון של הגוף, אני מבקש סליחה עבור מה שאני עומד להגיד, הוא אמר לי לתפוס את הביצים ביד ולהזיז שמאלה וימינה ואחרי זה אמר לי לשבת חצי ישיבה, לכרוע, הייתי צריך להזיז את הביצים ולכרוע והוא בדק את החלק הפנימי של הרגליים, אחרי זה הוא הסתכל מאחורנית, ביקש ממני להתכופף, הסתכל והמשיך את הבדיקה יותר למטה ברגליים, אחרי זה הוא בדק מתחת לציפורניים ובזה נגמר, הוא אמר לי להתלבש

ש.מה הרגשת בבדיקה הזו, אנחנו רוצים להבין מה חשת

ת.אני לא יכול להסביר מה הרגשתי, אין לי מילים כאלו, אני חושב שלסמרטוט רצפה נותנים כבוד יותר ממה שנתנו לי אז, הרגשתי כמו לא בן אדם

ש.אני רוצה שתסביר לבית המשפט מה היה הסיפור עם ראובן ג'נח, כל כך הרבה דברים שגם אני לא מבין, תסביר מה היה הסיפור עם ראובן ג'נח

ת.אני לא יודע בשביל מה צריך לספר את זה, ב- 20:30 בערב ראובן התקשר אלי לטלפון, אז אני ידעתי מעט מאוד מילים בעברית, הדבר היחיד שהבנתי מהשיחה שקרה משהו עם ילדה בבית הספר והילדה הזו זו הבת של החבר שלו, הוא ביקש ממני לבוא אליו לעבוד, זה כל מה שהיה בשיחה איתו

ש.ספר לבית המשפט מבחינת מפגשים שהיו לך, אם היו לך, עם עורכי דין, כמה, איך ובאיזה דרך, שנוכל להבין מה קרה שם, כולל אני

ת.היו לי סך הכל 4 פגישות עם עורכי דין, הפגישה הראשונה הייתה כשבית המשפט האריך לי את המעצר, לקחו אותי לבית משפט בעכו והאריכו לי את המעצר, הפגישה השניה הייתה ב – 17/12/06, העו"ד הגיע אלי לתא, הוא לקח אותי ודיברנו במשך 20 דקות, הדבר היחידי שהבנתי ממנו שהכל יהיה בסדר, הוא שאל אותי מה קרה, לא יכולתי להסביר לו כי אני לא יודע את השפה העברית והוא לא יודע את השפה הרוסית, עכשיו אני פחות או יותר יכול לדבר עם העו"ד שלי כי קצת למדתי במשך הזמן, אז אני לא ידעתי את השפה, ואמרתי לו שהוא יסע לאשתי ובזה נגמרה הפגישה השניה שלנו.

ב – 20/12/06 הגיע עו"ד, הוא הציג עצמו כדודו, העו"ד החדש שלי, מה שאני ידעתי ממנו שכל מה שהיה לפניו נגדי, ככה זה נשאר, שאין לו את החומר של התיק, היה עוד משהו, אני לא זוכר בדיוק, הפעם הרביעית הייתה בבית המשפט למחרת

ש.מה הציע לך המדובב בענין עורכי דין

ת.המדובב הציע לי הרבה דברים, הציע לי עו"ד מטעמו, עו"ד שאפשר לשכור ב – 2,000 – 3,000 דולר והוא יכול להוציא מהמעצר בתקופה קצרה, הוא גם אמר לי שאם אני צריך את העו"ד הוא יכול לקרוא לו, אחרי זה הוא אמר לי שעו"ד מסניגוריה ציבורית לא מגיע לבית הסוהר, אם אני צריך אותו הוא לא מגיע, הרבה דברים הוא סיפר לי על עורכי דין, מאחרי ה – 20/12/06 העו"ד שלי היה עו"ד שפיגל. נזכרתי בעוד משהו מעניין בחקירה, כשעצרו אותי הציעו לי עו"ד וזה היה החוקר סשה, אמרתי לו שאני צריך עו"ד והוא הבין שדובר רוסית כי בעברית אני לא שולט, הוא הבטיח לי אבל אני לא ראיתי עו"ד

ש.מה אתה רוצה להגיד לבית המשפט

ת.אתם יודעים, אני מבין את המצב שאני נמצא בו, אני מאוד מבקש שאתם תנסו להבין באיזה מצב אני הייתי, אני האמנתי למשטרה, זה הביא אותי לדרך שלא רציתי, אני האמנתי לכולם, אני עברתי כאלו דברים שאני לא יכול להסביר אותם, זה יכול להבין רק בן אדם שהיה במקומי, אני נשברתי, אני האמנתי, אפשר לתת דוגמא הלכתי כמו חמור אחרי גזר על מקל, ולא הבנתי שאני אף פעם לא אשיג את הגזר הזה, אני מבקש להגיד משהו להורים של המנוחה, אני לא רצחתי את תאיר, אני לא יודע מי רצח אותה, אני לא בן אדם כזה שיכול להרוג ילדה

 

העד - נאשם משיב בחקירה נגדית לעו"ד ענבר:

ש.מה שסיפרת לנו עכשיו בקשר לבדיקה הלא נעימה שעשו לך על הגוף ב – 16/12/06, אתה כל הזמן אמרת, הוא עשה לי, הוא עשה לי, הכוונה הוא לחוקר יחיאל אדרי

ת.אני לא יודע את שמו

ש.האדם שעשה לך את הבדיקה הזו, זה לא החוקר סשה שחקר אותך ושהעיד כאן ושאותו אתה מכיר היטב

ת.לא, זה לא היה סשה, סשה היה נוכח באותו חדר

ש.וסשה לא נגע בגוף שלך בזמן הבדיקה

ת.לא (העד הניד בראשו לשלילה עוד בטרם תורגמה השאלה וענין זה מובא שוב כדוגמא)

ש.אני רוצה להפנות אותך לחקירה של העד סשה בבית המשפט ע"י העו"ד שלך ואני מפנה לעמ' 443 לפרוטוקול הדיון, בעמוד הזה העו"ד שלך אומר לסשה שהוא מרח משהו על הידיים שלו לפני הבדיקה שעשו לך ובהמשך ואני מפנה משורה 26 לאותו עמוד, אומר עו"ד שפיגל לחוקר סשה: "אני אומר לך שאתם עשיתם מעבר לאותה בדיקה ויזואלית, חיפוש חודרני באיבריו האינטימיים של הנאשם" – אני רוצה לשאול אותך ולומר לך, לפי מה שסיפרת לנו היום, זה לא נכון שסשה עשה לך חיפוש חודרני, הוא לא החדיר את היד שלו לתוך פי הטבעת שלך נכון

ת.סשה לא עשה לי בדיקה חודרנית, מה שהוא מרח על הידיים אני לא ראיתי, מי שנגע בי זה הבן אדם השני שהיה בחדר שבדק אותי

ש.גם הבן אדם השני שאני אומרת לך ששמו יחיאל, אתה ראית אותו, הוא בא להעיד פה

ת.אני לא יודע

ש.אותו אדם שני, גם לא הכניס לך את היד לתוך פי הטבעת או לא עשה לך בדיקה חודרנית לפי מה שאתה מספר

ת.אף אחד לא עשה לי בדיקה חודרנית, עשו לי מה שהסברתי בחקירה הראשית

ש.אתה סיפרת לסניגור לעו"ד שפיגל שסשה או חוקר אחר עשה לך בדיקה חודרנית

ת.יכול להיות, אני לא זוכר

ש.יכול להיות ששיקרת לסניגור ואמרת לו דבר לא נכון, האשמת חוקר שעשה לך בדיקה חודרנית שלא הייתה, זה יכול להיות

ת.אני לא זוכר, זה היה לפני שנתיים, אני כבר לא זוכר מה אמרתי

ש.אתה ישבת פה בדיון עם המתורגמן אלכסנדר, בזמן שהסניגור חקר את סשה ושמעת אותו אומר לסשה, מאשים את סשה במעשה לא רק שלא נכון ומאוד מאוד חמור, סוטה ואלים כלפיך שאתה יודע שהוא לא נכון, אתה פנית לסניגור באותה ישיבה ותיקנת את הטעות שלו, אמרת לו רגע זה לא סשה, זו לא הייתה בדיקה חודרנית, סשה הוא איש טוב ולא עשה דבר כזה

ת.ממה שאני זוכר אני אמרתי לעו"ד שזה לא היה סשה, זה היה מישהו אחר, יכול להיות שהעו"ד לא הבין אותי, אולי אני לא הסברתי נכון

ש.מתי אמרת לו את זה

ת.אני לא זוכר

לשאלת בית המשפט.למה לא תיקנת אותו באותו רגע שהוא חקר את סשה

ת.אני לא יודע, אמרו לי תשב בשקט

לשאלת בית המשפט.מי אמר לך לשבת בשקט

ת.כל פעם שאני נכנס לאולם אמרו לי לא לדבר עם אף אחד

לשאלת בית המשפט.במהלך הדיונים הרבה פעמים דיברת עם עורכי הדין שלך זה נכון, באת והתלחשת, עם עורכי הדין שפיגל

ת.זה אני דיברתי איתם כשרציתי לתקן משהו

ש.אז אני מבינה שאת הענין הזה לא רצית לתקן

ת.לא שמתי לב, יכול להיות שפספסתי את זה

ש.אז מתי שמת לב לזה כדי להגיד לעו"ד שלך שזה לא סשה, זה חוקר אחר

ת.עכשיו אני אומר

ש.את הבדיקה הלא נעימה שעשו לך והמשפילה שאותה לא תשכח כל החיים, מתי סיפרת עליה לעו"ד שלך

ת.לא זוכר

ש.האי נעימות הזו, ההשפלה הזו, זה חלק ממה שגרם לך להודות ברצח שלא ביצעת

ת.יכול להיות

ש.במהלך החקירות שלך, אחרי שאתה כבר חזרת בך מההודיה, אחרי שהודית ואחרי שחזרת ואמרת שלא עשית, שאלו אותך החוקרים כמה פעמים, איך התייחסו אליך בחקירה, למשל יורם אזולאי שהוא קצין גבוה בחקירה שאל אותך את זה, ואח"כ גם ראש הימ"ר בוקר שאל אותך איך התייחסו בחקירה, אם מישהו פגע בך, אתה סיפרת להם על הבדיקה המשפילה שלא תשכח כל החיים

ת.אתם יודעים, המשטרה זה יד אחת, אם הייתי מתלונן על איזה שהוא חוקר שעשה לי משהו, אף אחד לא היה עושה לו שום דבר, בגלל זה כל הזמן אמרתי להם שאצלי הכל בסדר, תעזבו אותי ואת זה אפשר לבדוק בתיק, אני לא זוכר בדיוק איפה זה שיורם נכנס ושאל אם צעקו עלי, אם אני לא מרגיש טוב ואני אמרתי שכן צעקו עלי, אני לא זוכר בדיוק באיזה חלק מהחקירות זה נמצא, אני יכול להשיג ולהביא לכאן, גם יוסי צעק עלי כל הזמן

ש.לאחר שהשאלה נשאלת שוב -

ת.נכון הם שאלו אותי ואני לא התלוננתי

ש.לא סיפרת להם על זה

ת.לא סיפרתי כלום (התשובה ניתנה בעברית)

ש.אבל אתה אומר עכשיו שעל צעקות כן סיפרת להם

ת.כן

ש.אז אם סיפרת על צעקות, למה לא סיפרת על משהו הרבה יותר גרוע מצעקות

ת.כי זה היה בזמן החקירה, שהוא היה אומר לי משהו והייתי צריך לחשוב מה לענות, אבל הוא הכניס אותי ליתר לחץ ואני כבר עניתי על משהו אחר ולא סיפרתי לו הכל ואם אפילו הייתי אומר שמישהו צעק עלי, זה לא היה עוזר, או מישהו שעשה לי משהו

ש.למדובב אתה סיפרת על הבדיקה המשפילה שאתה לא תשכח כל החיים וכמה זה היה נורא

ת.אני חושב שכן (לאחר היסוס)

ש.וסיפרת לו כמה זה היה קשה לך וטראומטי בשבילך

ת.לא סיפרתי לו את כל הפרטים לגבי הבדיקה הזו כי לא היה נעים לי לספר

ש.כי זה היה משפיל

ת.כן בטח, כמובן

ש.וזה לא נעים לספר כאלה פרטים אינטימיים נכון

ת.כן

ש.אני מפנה אותך לתמליל של מ"ט 165/06, ת/401 א', קלטת 14, בעמ' 5, משורה 1 – אני מקריאה לך איך אתה מספר למדובב על האירוע הקשה שלא תשכח כל החיים ואני מתנצלת על המילים: "היום, הפשיטו אותי לגמרי, בדקו אותי, כוס אמק, תסובב את הידיים ככה, תשים את הרגליים ככה, הסתכל עלי, תרים את הראש למעלה, ימינה, שמאלה, כוס אמק, כן, הסתכל לי בתחת, בפה, כן, בדק לי את התחת כוס אמק, בחן לי את הביצים, לא נגע בידיים, רק הסתכל" אומר המדובב: "חבל, היית צריך להגיד לו שצריך לגעת עם הידיים" ואתה ענית לו: "לא, אני רציתי להפליץ אבל לא היה לי מה" אומר המדובב: "היית צריך" אתה אומר: "לא היה לי מה, תשב וזה וזה, אפשר להשתגע" אומר המדובב: "היית צריך להפליץ לו לתוך התחת ואתה אומר: "אני לא יכול לחרבן כמו שצריך..." ככה תיארת אירוע משפיל שלא תשכח החיים וזה היה טראומטי בשבילך

ת.עם המדובב זה היה משהו אחר, אני לא אספר לו שהייתי צריך להזיז זה וזה, כאשר זה עבר לצחוק, התחלנו לצחוק

ש.אני אומרת לך שהבדיקה הזו לא השפילה אותך ולא גרמה לך ולא השפיעה עליך בשום צורה ואתה פשוט מנצל עכשיו את העובדה שעו"ד שפיגל טעה לחשוב מתוך הקלטת שסשה מרח משהו על הידיים ומתוך זה המצאת עכשיו סיפורים ניסים ונפלאות ואתה לא סיפרת עד היום אף פעם לאף אחד שהבדיקה הזו הייתה קשה ומשפילה כשהיו לך הרבה הזדמנויות לספר את זה

ת.הבדיקה הזו שאני עברתי, אין לי מה לספר משהו, פה אני עניתי לשאלות ששאל אותי העו"ד ואני עניתי לו, אם הוא לא שאל את השאלות האלה גם לא הייתי מספר על היום הזה, בנוסף, יכול להיות, בתחילה כשהעו"ד הצטרף לתיק, יכול להיות שאמרתי לו משהו, מה שהעו"ד עשה, הוא עשה לפי המילים שלי, יכול להיות שבתחילת כל החקירה אני שיקרתי לו או משהו

ש.יש עוד דברים שבהם אתה שיקרת לעו"ד לפני תחילת המשפט והם לא נכונים ואתה רוצה להגיד לנו מהם

ת.אני לא זוכר מה שהיה לפני שנתיים, מה שדיברתי עם העו"ד מה שאמרתי לו ועל מה דיברנו, העברית שלי לא כל כך טובה כדי  לדבר איתו ישירות, אני בבית הסוהר הלכתי ללמוד באולפן את השפה העברית

ש.אני שאלתי אם שיקרת בעוד מקרים

ת.אני עניתי שלא זוכר

ש.זה נכון שביום של הרצח, בסביבות השעה 14:00, אתה היית בשירותי הבנים וראית שם טיפות של דם

ת.יכול להיות שזה היה 14:00 בצהריים, יכול להיות שזה היה 14:00 ומשהו, אני לא הסתכלתי בדיוק על השעון אבל יכול להיות שזה נכון

 

עו"ד ענבר: אני מבקשת להמשיך בישיבה הבאה.

 

החלטה

 

להמשך שמיעת ראיות במועד הקבוע.

 

הנאשם יובא באמצעות הליווי.

 

ניתנה היום י"ט בטבת, תשס"ט (15 בינואר 2009) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

 

                                                                                                                                                               

אסתר הלמן

 שופטת

 

חיים גלפז

שופט

 

יצחק כהן, אב"ד

סגן נשיא

 

 

 

 

000502/07פח 054 עדן ונדר