הגשת תלונה על שי ניצן פרקליט המדינה - מרץ 2019

מכוח סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי מוגשת תלונה למשטרה על עבירות שביצע פרקליט המדינה שי ניצן. מדובר בעבירות רבות שביצע לכאורה שי ניצן, כשחלקן הגדול הן עבירות מסוג פשע ולפיכך על פי סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, תפתח המשטרה בחקירה. (אישור הגשת תלונה)

 

מהעובדות והראיות שחלקן פורנזיות וחלקן נסיבתיות, שבתלונה המפורטת המצורפת עולה כי:

1. שתי תלונות נפרדות כנגד פרקליט המדינה שי ניצן, שמהן עולה שהוא עבר על כמה סעיפים בחוק, נמצאו מוצדקות ע"י נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות.

2. פרקליט המדינה שי ניצן הורה לפרקליטות בכירות להדיח עד מעדותו ולשבש מהלכי משפט. נציבות הביקורת מצאה כי "התנהלות זו פגומה ואסורה, מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד."

3. פרקליט המדינה שי ניצן הוא זה שבנה תיקים פליליים מופרכים כנגד ראש הממשלה נתניהו ומשפחתו. 4. פרקליט המדינה הודה במו פיו וסיפר שנערכים מעצרי שווא על מנת לחתום עם אדם נקי הסכם עד מדינה, על מנת לכלוא את מי שהוא רוצה בראשו.

5. פרקליט המדינה שי ניצן "בחן", אבל בחר להתעלם מתיעוד מעשי פשע שהונחו לפניו ולא לעצרם.

6. פרקליט המדינה שי ניצן הוא האחראי על רוב ההדלפות כנגד נתניהו לתקשורת.

7. פרקליט המדינה שי ניצן, עשה לכאורה שימוש בעובדה שהיועמ"ש מנדלבליט ביצע לכאורה עבירות על החוק, שאליהן התייחס גם היועמ"ש הקודם וינשטיין, על מנת לגרום למנדלבליט לפעול כרצונו.

8. פרקליט המדינה שי ניצן, בהיותו "המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים" הורה לעצור חקירת משטרה כהלכתה והורה להעלים ראיות שהצביעו על האשמים ברצח תאיר ראדה.

9. ועוד כמפורט בתלונה\כתבה כאן.

 

להלן חלק מהסעיפים מתוך חוק העונשין שעליהם לכאורה עבר פרקליט המדינה שי ניצן והסיבות לצדם:

238. בידוי ראיות [א/119] [תשכ"ט] הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו - מאסר חמש שנים.

בגין הוראה בימים הראשונים לאחר רצח תאיר ראדה, להעלים שערות זרות עם שורש שנמצאו ביד של תאיר, להעלים קווצת שערות שנמצאה על האסלה ולפי הודאה מצולמת שלו, לפיה הוא מורה להפחיד אנשים ולגרום להם להעיד נגד אדם שאין ראיות נגדו על מנת להעניש אותו.

244. שיבוש מהלכי משפט [א/124] [תשל"ג] העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט.

בגין מעשים שעשה ניצן ושעליהם הסכימה גם נציבות הביקורת בשתי החלטות, בגלל הוראה שנתן להעלים ראיות וכן משום שניצן מסר הודאה כיצד מייצרים בעצם עד מדינה עם מי שבעצם אין ראיות נגדו.

246. הדחה בעדות [א/124א(ג), (ד)] [תשל"ג] (א)  המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו - מאסר שבע שנים. (ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א), בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו - מאסר תשע שנים.

בגין הנחייתו של ניצן לשנות את עדותו של חן קוגל ראש המכון לרפואה משפטית.

בעניין זה יש מקום להפנות להחלטת בג"צ שניתנה בנושא זה כ- 4 שנים אחרי אותה פעילות פלילית הקשורה לסעיף זה ולפיה טרם נקבעה הנורמה בהקשר להתנהגות אנשי פרקליטות. לכן, מכיוון שאין בישראל אזרחים שהם מעל החוק, יש להניח שגם בג"צ מבין שהחוק הוא חוק ואסור להדיח עד. כך או כך, כל עוד לא נקבעה נורמה, אסור לפרקליט המדינה לעבור על החוק המחייב את כל אזרחי המדינה.

249א. נעברה עבירה לפי סעיפים 245, 246 או 249 כשהעבריין נושא נשק חם או קר או כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם - (3)   בעבירה לפי סעיף 246(א) - מאסר עשר שנים; (4) בעבירה לפי סעיף 246(ב) - מאסר ארבע עשרה שנים; שי ניצן עם 4 פרקליטות בכירות פעלו כדי לשנות תצהיר של ראש המכון לרפואה משפטית.

260. מסייע לאחר מעשה [א/26(1), 27] (א) היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה... 261. דין מסייע לאחר מעשה [א/26(2)] מסייע לאחר מעשה, דינו - (1)  אם העבירה היתה פשע - מאסר שלוש שנים; (2)  אם העבירה היתה עוון - מאסר מחצית תקופת העונש שנקבע לאותה עבירה.

ניצן סייע למומחה ירון שור שנתפס בזיופיו, להימלט מעונש. בהמשך סייע שי ניצן לאנשי חוק עבריינים שבדו ראיות נגד זדורוב, על מנת שיימלטו מעונש.

262. אי מניעת פשע  [א/33] [1939] מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים.

שי ניצן ידע על עבירות רבות וקשות שהובילו לכליאתו של חף מפשע, וידע על עבירות רבות וקשות שמטרתן להפליל את ראש הממשלה, ולא עשה דבר כדי למנוע את השלמתן.

267. (א)  המוציא, ללא רשות, מסמך ממשמורת מוסד ממוסדות המדינה או מרשות מקומית, דינו - מאסר שלוש שנים. (ב)  עובד הציבור המופקד על הטיפול במסמך או על שמירתו, המוסר אותו שלא כדין לאחר והמסמך מוצא מהמשמורת כאמור בסעיף קטן (א), דינו - מאסר חמש שנים. (ג) בסעיף זה, "מסמך" - בכתב או בכל אמצעי אחר שבו נרשם דבר.

הראיות מצביעות על שפרקליט המדינה הדליף תמלילי הקלטות שנערכו בין נתניהו למוזס וכן מסמכים וחומרים אחרים הקשורים לחקירות נתניהו.

280. עובד הציבור העושה שימוש לרעה בסמכותו הוא עושה או מורה לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר; דינו - מאסר שלוש שנים:

הראיות מצביעות על כך ששי ניצן הורה להפליל את זדורוב ועשה ככל יכולתו להפליל את נתניהו.

 

284. מרמה והפרת אמונים [א/140] עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים.

בגין מעשים מוכחים שעשה שי ניצן ושעליהם הסכימה גם נציבות הביקורת על הפרקליטות ובגין פעילותו בתיקי נתניהו.

290. (א)  עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס.

293. אין נפקא מינה בשוחד – (1)  אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת; (2) אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה; (3) אם היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל; (4) אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; (6) אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לעניין מסוים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות או תוך קיום חובה; (7) אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו.

הראיות מצביעות על הדלפות של שי ניצן לתקשורת, שמהוות שוחד לכל דבר, כששני הצדדים נהנים. (על פי חוק, בין היתר - אין נפקא מינה בשוחד – אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת).

428. סחיטה באיומים  [ח/12] [תשל"ג] (תיקון מס' 12) תש"ם-1980. המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים.

בגין פעילותו בנוגע ליועמ"ש מנדלבליט שעבר לכאורה עבירות קשות על החוק בתיק הרפז ובגין סחיטת אנשים חלשים שאין דופי במעשיהם, על מנת להפכם לעדי מדינה כדי להעניש מישהו שאין ראיות נגדו, כפי שניצן בעצמו הודה במו פיו מול מצלמה. 

נתניהו וזדורוב, הנתפרו שניים יחדיו?

בשישי לחודש דצמבר שנת 2006 התהפכו חייה של משפחה אחת בקצרין. כמעט ארבע שנים אחר כך הורשע רומן זדורוב ברצח של תאיר ראדה שאיבדה את חייה חודש אחד לפני שמלאו לה 14. אלא שבניגוד למקרי רצח אחרים בעולם, זה לא נגמר כאן. מאז הרצח החל מסע ארוך ששינה את חייה של מדינה שלמה ופגע באנשים רבים, כאשר גם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה בין הנפגעים. ונדגיש, אלמלא ניתן להוכיח את הדברים שיובאו כאן באמצעות מסמכים, סרטונים, הקלטות וצילומים שיצורפו כאן, וכן באמצעות ראיות נסיבתיות שהמשטרה לא תתקשה להוכיח לכאן או לכאן, אפשר היה לחשוב שזהו תסריט דמיוני של סופר בעל מוח פורה במיוחד.

בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל וכנראה בהיסטוריה של העולם כולו, שפרקליט מדינה מנסה לשלוח ראש ממשלה אל הכלא, ככל הנראה לאחר שהוא עצמו, פרקליט המדינה נתפש כשהוא עובר על החוק. ולא רק על סעיף אחד, אלא על סעיפי חוק רבים וביניהם לא מעט עבירות מסוג פשע שהעונש עליהם למעלה משלוש שנות מאסר. למעשה אף נקבעה החלטה של נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, שמצאה כמוצדקת תלונה שממנה עולה שפרקליט מדינת ישראל שי ניצן עבר על סעיף 262 לחוק העונשין (אי מניעת פשע), סעיף 244 לחוק העונשין (שיבוש מהלכי משפט), סעיף 284 לחוק העונשין (מרמה והפרת אמונים) ועוד, אשר בין היתר הובילו לכליאת שווא של חף מפשע על רצח שלא ביצע.

החלטה זו של נציבות הביקורת אמנם תפורסם לראשונה לציבור רק היום, אבל אין ספק שהיא הצטרפה למשקל הכבד שהיה על ראשו של פרקליט המדינה וסייעה להחלטתו להסית את עיני הציבור מפשעיו שלו עצמו, ולהפליל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתוך שהוא עובר על החוק, החל משיבוש מהלכי משפט וכלה במטרה הסופית, הרשעתו שלא כדין של ראש הממשלה. הרשעה שבכל מקרה לא יכולה להתממש עקב תקדים של פסיקת בג"ץ שתובא כאן בהמשך ומחייבת לקבוע "נורמה" ראויה להתנהגות עובדי ציבור, לפני חקירתם או העמדתם לדין.

ולא רק ראיות פורנזיות או נסיבתיות יש נגד פרקליט המדינה. כנגד שי ניצן פרקליט מדינת ישראל עומדת הודאה מצולמת שמסר במו פיו, וממנה עולה שהוא חתם על הסכמי עד מדינה על מנת להפליל ולהכניס לכלא אישיות ציבורית שאין ראיות נגדה. ועוד אמר ניצן במילותיו, שמרמים אדם נקי כפיים וגורמים לו להאמין שהוא בדרך לכלא, על מנת שישמש עד מדינה נגד אישיות ציבורית שאין ראיות נגדה. למעשה, פרקליט המדינה מסר הודאה ברורה ומצולמת וממנה עולה, שאם היו לו ראיות נגד נתניהו, הוא לו היה "משוגע" לתת חסינות לעדי מדינה, כי הרי הוא היה יכול להכניס את כולם לכלא. תמליל הדברים המדויקים שאמר ניצן, יובא בהמשך ונספח ההקלטה יצורף.

תיקים פליליים נתפרו לרומן זדורוב כמו גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, כשבין הנפגעים גם אנשים נוספים אשר איתרע מזלם והיו קשורים לאחד משניהם בצורה כזו או אחרת וכאשר כולם קשורים במעלליו של פרקליט מדינת ישראל שי ניצן, אשר הפליל את ראש הממשלה ככל הנראה כדי להסתיר את פשעיו שלו עצמו הקשורים בעיקר לפרשת רצח תאיר ראדה ז"ל. השיטה היתה פשוטה למדי. כדי למנוע מהתקשורת והציבור מלעסוק בענייניו הפליליים של פרקליט המדינה עצמו, הועלה נתניהו על המוקד.

 

ניצני השיטה החלו להיחשף מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט בפתח תקווה. ביום 10.12.16 החלו שתי קבוצות פעילים בסדרת הפגנות שאמורה היתה להימשך בכל מוצאי שבת, בדרישה לפתוח את חקירת רצח תאיר ראדה ז"ל ולבדוק את פעילותו של פרקליט המדינה בפרשת הרצח ובדרישה לחקור את השחיתות ברשות המסים. 

ואז, לפתע פתאום, לאחר שלושה סופי שבוע של הפגנות, חדרו גורמים זרים לקבוצת המפגינים, ונושא ההפגנות התהפך פתאום לדרישה לחקור את ראש הממשלה נתניהו, כשהדרישה לחקירה ברשות המסים עליה הפגינו בכירים לשעבר ברשות המסים, רפי רותם, שוקי משעול ואחרים, נעלמה מהעין וכשהדרישה לחקור את הראיות הבדויות בפרשת זדורוב ואת העבירות שביצע פרקליט המדינה שי ניצן בפרשת הרצח, התפוגגו כלא היו. והתקשורת? התקשורת דיווחה לציבור על "הפגנות שבועיות בקרבת מקום מגוריו של היועמ"ש בפתח תקווה, בדרישה לחקור את נתניהו".

העובדות כאן מוגשות כתלונה למשטרת ישראל. אבל בניגוד למקרים אחרים, אין זו תלונה רגילה. לרוב העובדות יש תימוכין כבר כאן. כל מה שחוקרי המשטרה יראו, הקוראים כאן יראו. עכשיו כבר אפשר יהיה לראות ולהבין את תפירת התיק לרומן זדורוב. אפשר יהיה לראות את העבירות שביצע פרקליט המדינה. כל שמשטרת ישראל תצטרך לעשות הוא רק לבדוק, להוכיח או לשלול את העבירות שעליהן מצביעות ואותן מוכיחות הראיות המכונות "ראיות נסיבתיות".

וכאן המקום לספר על מעשה ציני להחריד, שלא לומר מעשה רמיה שעשה פרקליט המדינה מול הציבור כולו, כשהוא עצמו או מישהו ממשרדו, הביא לתכנית "עובדה" ששודרה לאחרונה ושבה הוא עצמו כיכב, את סרטוני ההודאה וההדגמה של זדורוב למדובב, בעת שהוא, פרקליט המדינה, ידע מצוין שמדובר בסוג של בלוף. לא מעט צופים נפלו בפח והאמינו באשמתו של זדורוב כשראו ושמעו אותו לוחש למדובב כיצד הוא רצח את תאיר ז"ל בתוך כדי התקף זעם אחרי שקיללה אותו בעקבות סירובו לתת לה סיגריה. וזאת מבלי שהצופים יבינו שזדורוב החל ללחוש בעקבות לחישות המדובב, שזו תופעה פסיכולוגית ידועה ושזדורוב סיפר בעצם סיפור שאותו טפטפו לו החוקרים והמדובב במשך שבעה ימים ולילות, כשאמרו לו שוב ושוב שהוא רצח את תאיר בעקבות דרישת סיגריה וקללות, שגרמו לו להתקף זעם ואובדן זיכרון בעקבות בלאק אאוט.

אלא שפרקליט המדינה ניצן, ידע היטב שהסיפור על התקף זעם ורצח כתוצאה מדרישת סיגריה וקללות איננו אמיתי ולמעשה הוכח ע"י המשטרה עצמה כסיפור שקרי. הוא ידע שהסיפור הזה נפל והתפוגג מיד אחרי ההודאה והשחזור של זדורוב, כשהוריה של תאיר טענו שלא עישנה ולא קיללה ולאחר שהחברות של תאיר זומנו בבהילות למשטרה כדי לענות על שתי השאלות: "האם תאיר עישנה"? האם נהגה לקלל? שי ניצן ידע היטב שבעקבות העדויות של המשפחה והחברות, התפרק הסיפור על "רצח בעקבות דרישת סיגריה וקללות שהובילו להתקף זעם" והוכח כתיאוריה שגויה של החוקרים כבר שלושה ימים אחרי ההודאה. ניצן ידע שהמניע החדש לרצח היה סיפור מדהים שלא לומר הזוי ולפיו הרצח אירע משום שתאיר ראדה ז"ל הזכירה לזדורוב ילדה אוקראינית בת 8 שהתעללה בו מינית.

ולא זו בלבד, אלא שפרקליט המדינה גם ידע ש"הדגמת הרצח למדובב" ששודרה באותה תכנית "עובדה" בדרמטיות כה רבה, נעשתה אחרי שהמדובב וזדורוב התלחשו על הדרך שבה מחסלים אנשים בקג"ב וסביר להניח שזו לא היתה הדגמת רצח תאיר ראדה ז"ל כי אם הדגמה של זדורוב שהראה למדובב שהצליח להבין את ההסברים כיצד מחסלים בקג"ב וכל זאת כשהמדובב ביצע על דעת עצמו בתוך כדי ההדגמה, פעולות שיתאימו לרצח כפי שהאמינה המשטרה. ועוד יתירה מזאת, ניצן ידע שלסיפור שסיפר זדורוב למדובב על שלא ניקה את דמה של תאיר שנמצא לכאורה בשירותי בנים, אין אחיזה במציאות משום שבעצם לא נמצא דם בשירותי בנים. גם לא בכיורים שהמשטרה פירקה. ניצן הביא בעצם לטלוויזיה את ההוכחות לחפותו של זדורוב והציג אותן לצופים התמימים כהוכחות לאשמתו.

אבל נחזור למה שמעניין את רוב הקוראים. ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרבה מאוד משפטנים בכירים חשים שמשהו איננו תקין במיוחס לנתניהו, אבל אינם יכולים להניח את האצבע על מקור התקלה. ובכן, עכשיו כולם יבינו. הסיוט של משפחת נתניהו החל לפני 4 שנים, ביום 19.2.15 בעת שפרקליט המדינה שי ניצן המליץ להעניק למני נפתלי אב הבית של מעון ראש הממשלה, חסינות מהפללה עצמית לאחר שנפתלי הפסיק את עדותו כנגד שרה נתניהו ביחידה להב 433 של המשטרה, בעת כשהתברר לו שהוא עצמו עלול להיפגע מהדברים שיאמר. ועד כמה מוזר, ניצן המליץ על חסינות לנפתלי עוד קודם שידע מה הם הדברים שהיו לנפתלי לספר ועד כמה הם מפלילים אותו.

למעשה, יש בהחלט טעם לפקפק בחוקיות של חסינות למעשים פליליים של עובד מדינה, על מנת להפליל את שרה נתניהו שאיננה עובדת מדינה. ובאותו עניין ובקיצור נמרץ, פרקליט המדינה מוכיח התנהגות עקבית בחלוקת מעמד של "מעל החוק" לעבריינים שהוא חפץ ביקרם, כשהעניק כמעט 4 שנים אחר כך, סוג של חסינות פלילית לעיתונאית הדס שטייף על עבירות ברורות שעברה על החוק בפרשת עו"ד אפי נוה שאותו שי ניצן "איננו אוהב" בלשון המעטה.

על כל פנים, חמישה חודשים אחרי הענקת החסינות למני נפתלי, ביום 20.7.15 החליט היועמ"ש וינשטיין בהמלצת פרקליט המדינה שי ניצן לפתוח בחקירה פלילית במה שכונה אחר כך בשם "תיק המעונות".

מאז אותם ימים לא חדל שיטפון החקירות וההדלפות, בעיקר נגד נתניהו ורעייתו, אבל גם נגד חברי כנסת מכהנים וכמובן נגד האנשים שנקשרו לנתניהו. החקירות וההדלפות השיגו את מטרתן המדהימה. התקשורת כמו גם הציבור ברשתות החברתיות חדלו לעסוק בעבירותיו הפליליות של פרקליט המדינה שיפורטו כאן והחלו כולם לעסוק בראש הממשלה נתניהו ומשפחתו. ההדלפות היו כמעט על בסיס יומיומי ובוודאי שפגעו גם בחקירות. כמעט ארבע שנים נמשכו ההדלפות שפגעו קשות בנתניהו ומשפחתו, עד שביום 23.1.19 פנו פרקליטיו של ראש הממשלה בתלונה ליועמ"ש כדי שיורה על חקירה ומציאת המדליף. וזאת אחרי שעו"ד יוסי כהן, עורך הדין של שרה נתניהו דרש ממח"ש למצוא את המדליף כמעט שנה קודם, ביום 28.3.18.

"ההדלפות לא מהמשטרה" אמר המפכ"ל רוני אלשיך כבר ביום 22.6.16 והמשיך: "ההדלפה של המידע היא שערורייה. זה מידע שבשום אופן לא אמור להגיע לגורמים בלתי מורשים", ועוד אמר המפכ"ל כי הדלפת המידע מהווה עבירה חמורה והיא אף תיחקר. ואכן, הדלפות של חקירות משטרה הן באמת עבירות חמורות. חוק העונשין (סעיף 117) מתייחס במפורש להדלפות וקובע עונשים כבדים לאשמים, בין היתר משום שהדלפות גורמות לשיבוש מהלכי משפט, לפגיעה בחקירות ובוודאי שפוגעות בנחקרים ונשואי חקירות.

אופי ההדלפות נגד נתניהו ומהותן, העיד כאלף עדים שאין מדובר בעובד ציבור זוטר שעבר על כמה סעיפים מפורשים בחוק והדליף חומרים שאסור היה לו להעביר. היקף החומרים שבהם עסקו כמה יחידות משטרה ופרקליטות שונות העיד שהמדליף יכול להיות רק בכיר מאוד שריכז בידיו את כל המידע הנוגע לענייניו של ראש הממשלה המואשם בעיקר בשוחד והפרת אמונים. לפיכך ראוי להדגיש כאן ששוחד והפרת אמונים הן בדיוק מוחלט העבירות שביצע הבכיר שהדליף לתקשורת מתוך החקירות ואת עצם קיום החקירות. שהרי מלבד הפרת אמונים, ההדלפות הן עבירות של שוחד לכל דבר כיוון ששני הצדדים, גם הנותן וגם המקבל, מפיקים תועלת מההדלפות. המדליף קיבל את שרצה, כלומר פרסומים והעיתונאים קיבלו את מה שרצו, כלומר סקופים.

לא באמת קשה היה לחקור ולמצוא את המדליף, שהרי למערכת לא היתה בעיה למצוא בתוך פחות משבועיים פרקליטה בכירה, ליאורה גלאט ברקוביץ', שהדליפה לעיתונאי אודות חקירה כנגד ראש הממשלה אריק שרון, שנחשד בקבלה אסורה של כספים. לא היה קשה למערכת גם לגלות את מפקד היחידה המרכזית במחוז תל אביב, אסף חפץ, שהושעה לפני שנים מתפקידו לפרק זמן מסוים ובהמשך הורשע על ידי בית הדין המשמעתי של המשטרה על שהדליף מידע מסווג וגילוי דברים הנוגעים לפעולת המשטרה. אבל את המדליף מחקירות נתניהו לא מצאו.

כמעט שנתיים אחרי שהתחייב לחקור בנוגע לזהות המדליפים, ביום 17.4.18, הודיע המפכ"ל אלשיך בוועדת הפנים של הכנסת, שנבדקו ראשי יחידות במשטרה בנוגע לסוגיית חקירות והדלפות והוא שמח לבשר שנמצאו נקיים. דבר אחד קטן הותיר אלשיך ללא מענה. הוא לא סיפר מעולם למה לא נחקרו אנשים מהפרקליטות שנחשפו לחומרי חקירות נתניהו ולמה לא נחקר מי שכל החומרים רוכזו בידיו. הלא הוא פרקליט המדינה שי ניצן.

העובדה שמקור ההדלפות במשרד המשפטים ולא במשטרה, ברורה כבר כשרואים מי הם העיתונאים שאליהם הודלפו חומרים מהחקירות וכמעט מידי יום דיווחו על חקירות נתניהו. רובם ככולם אינם כתבי משטרה אלא דווקא כתבי משפטים המחוברים עם בכירים במשרד המשפטים ובפרקליטות. וכי למי היה מידע על חומרים שונים בכל יחידות המשטרה ומחלקות הפרקליטות? למי היה מניע לתחזק ולהעצים את החקירות נגד נתניהו? וכי מי יכול היה למנוע מהמפכ"ל אלשיך מלחקור בפרקליטות עצמה? מי בעצם מרוויח מהדלפות אלה? התשובה לארבע השאלות, היא אחת. ההדלפות הגיעו מאישיות בכירה יותר מהמפכ"ל אלשיך. וזה לא היועמ"ש מנדלבליט אשר כמו המפכ"ל אלשיך התבטא במפורש נגד ההדלפות בתגובתו לבג"צ שדן בדרישה לפרסם את ההקלטות מלאות מתוך אחת החקירות, והשיב כי: "עמדת היועץ, לפיה פרסום, אף אם חלקי, של חומרי החקירה בעת הזו יביא לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי שעשוי לנבוע ממנה." וכשבתגובה לדבריו החליטו שופטי בג"צ: "יש טעם ממשי שלא לחשוף מידע זה לציבור, על-מנת לאפשר לחוקרים לבצע את עבודתם נאמנה ולאפשר לגורמי התביעה להגיע למסקנה באופן שקול."

מכל אלה עולה אפשרות אחת יחידה שיהיו לה גם הוכחות נוספות בהמשך. ההדלפות מהחקירות הגיעו מפרקליט המדינה שי ניצן, אשר בעיקר ביקש לסמא את עיני הציבור באמצעות החקירות וההדלפות נגד נתניהו ולהעלים מהציבור את פשעיו שיפורטו כאן.

הסאגה המסויטת של משפחת נתניהו החלה לפני 4 שנים, כשאין למשפחה אפילו צל של מושג על הקשר בין הסיוט הפרטי שלה לבין הסיוט של רומן זדורוב ופרשת רצח תאיר ראדה. לא היתה להם יכולת לדעת שפרקליט המדינה שי ניצן השואף להיות שופט עליון, השתמש בראש הממשלה נתניהו, משום שאין מסתור טוב יותר מגבם הרחב של נתניהו ובני משפחתו. ניצן יצר יש מאין פרשיות שחיתות מופרכות, כשהוא מדליף חומרים לכתבי משפטים בעיקר, במטרה להסית את עיני הציבור ולמנוע מהתקשורת מלעסוק בעבירות חמורות שביצע שי ניצן עצמו, ובעיקר לאחר החלטות נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, על שפרקליט המדינה שי ניצן עצמו עבר על החוק בנושאים שונים הקשורים לפרשת רצח תאיר ראדה.

ביום שבו נרצחה תאיר ראדה שימש שי ניצן בתפקיד "המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים". האירועים שיתוארו עכשיו לא יכולים היו להתרחש ללא הוראה מפורשת שלו או של מישהו שהוא לפחות בדרגתו.

מכיוון שהדם חלקלק, ידוע שכ-75% מהרוצחים עם סכין נחתכים בעצמם, מה שעשוי להסביר את העובדה שבשלושה מקומות בקצרין נמצאו שלוליות דם. דוגמאות של ממצאי הדם הועברו באמצעות מטושים אל המומחית לדנ"א. והנה, למרות שכבר אז ניתן היה להפיק דנ"א אפילו מתא אחד, "לא הצליחה" המומחית של משטרת ישראל מאיה פרוינד להפיק דנ"א מהממצאים שהגיעו אליה. בצילום כאן שנלקח מחוות הדעת של המומחית שהוגשה לבית המשפט, ניתן לראות שמשתי שלוליות דם לא הצליחה המומחית לקבל פרופיל גנטי כלשהו ומשלולית דם שנמצאה על המדרגות מול הכניסה לקניון, הצליחה המומחית לקבל פרופיל חלקי. וכאן אולי המקום להציע לעורך הדין ירום הלוי, שידרוש להשוות את הפרופיל החלקי הזה לפרופיל הגנטי של א.ח שמככב בקטע הבא. ובינתיים בצילום כאן, קטע רלוונטי מחוות הדעת של מאיה פרוינד המומחית לדנ"א:

רק לאחרונה התברר שבתוך כדי השבוע שלאחר הרצח, הועלמו ראיות קריטיות גם במכון לרפואה משפטית. ראיות שהתגלו רק אחרי הגדלת צילומים מזירת הרצח. ראיות שיכולות היו להביא למציאת הרוצחים ולסגירת תיק רצח תאיר ראדה.

העובדה שגורמים בפרקליטות, בכלל הסתירו חומרים מבית המשפט ומההגנה של זדורוב, הובהרה למעשה באופן רשמי כאשר יותר משמונה שנים אחרי הרצח, העבירה הפרקליטות חלק מחומרים שהוסתרו מההגנה, אל הסנגוריה הציבורית שייצגה אז את זדורוב. העברת החומר בוצעה זמן קצר לפני החלטת בית המשפט העליון שדחה את הערעור שלו. החומרים הועברו כשלסנגוריה הציבורית כבר לא נותר זמן להשתמש בהם. אבל אלה רק מילים. עכשיו אפשר ממש לראות בעיניים כיצד הוסתרו והועלמו ראיות קריטיות. פעולות שלא יכולות היו להיעשות אלא רק בהוראת "המשנה לפרקליט המדינה" שי ניצן.

כבר ביומיים הראשונים לאחר הרצח החלו במערכת החוק להעלים ולהסתיר ראיות קריטיות שעשויות היו להצביע על מי שרצח את תאיר. קווצת השיער שאפשר לראות על האסלה שבצילום, נעלמה למרות שתיעוד שלה מופיע במסמך הראשון של המעבדה הניידת של מז"פ שתיעדה את הממצאים שהתגלו בזירת הרצח. "על מושב האסלה ומיכל ההדחה, יש כתמי דם וקווצת שערות", נכתב במסמך. אלא שמאז התיעוד מהזירה שנעשה בלילה של יום הרצח, אין עוד מידע על קווצת שיער זו. מבדיקת המסמכים המתעדים את הראיות שנאספו במקום הרצח, וכן חוות הדעת שתיעדו את בדיקת השערות וחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית, נעלם תיעוד של אותה קווצת שיער. אין שום סימון לממצא כראיה, ואין תיעוד שלפיו נבדקה קווצת השערות או של תוצאות הבדיקה.

בכף יד ימין של תאיר ראדה נמצאו מספר שערות ולפחות שתיים מהן נמצאו עם שורש שעשוי לאפשר בדיקת דנ"א גרעיני שיצביע בוודאות מלאה על האדם שעמד מול תאיר. אלה היו שערות ארוכות באורך של עשרים ס"מ לפחות. אולם שערות אלה הועלמו ושבוע אחד לאחר הרצח הועברה אל המומחית של המשטרה להשוואת שערות, רק שערה אחת קצרה, חתוכה וללא שורש. על השערות הארוכות עם שורש שאפשר לראות בצילומים כאן, המומחית לא ידעה כלל וכתבה בדו"ח שלה – שיער שנמצא בכף יד ימין, נתון במעטפה לבנה סגורה שסומנה "מוצג 2 איי". מוצג זה הוא שערה חלקית, ללא שורש ועם קצה חתוך ולא מתאים לבדיקת דנ"א גרעיני.

(הערת האתר האמת היום התמונות אינם מומלצות לצפייה)

שיער שנמצא בכף יד ימין תמונה ראשונה
שיער שנמצא בכף יד ימין תמונה שניה

הפרקליטות בתגובה על ההאשמה שהועלמו שערות מיד ימין, מסרה: "עיינו בתמונות שצולמו על ידי המעבדה הניידת ולטעמנו מהתמונות לא ניתן לקבוע שמדובר ביותר משערה אחת המלופפת סביב אצבעות כף ידה של המנוחה". ובכן, כל אחד יוכל עכשיו לקבוע מהי רמת האמינות של הגוף הממונה על החוק והצדק בישראל.

(נספח 1 - חמש תמונות מוגדלות של כף יד ימין)

חמש תמונות נוספות של כף יד ימין

העלמת שערות ארוכות אלה עם השורש שיכול היה להצביע על הרוצח/ת, כמו גם הוראה למומחית לדנ"א שלא להצליח להפיק פרופילים גנטיים, לא יכולה היתה להיעשות אלא רק באמצעות הוראה של שי ניצן. עובדה מקבלת משנה תוקף כשבוחנים בקטע הבא את ההתרחשויות המצביעות על פעילות פלילית של פרקליט המדינה בפרט וגורמים מסוימים בפרקליטות בכלל.

ביומיים הראשונים לאחר הרצח, התפרסמו בתקשורת כותרות גדולות על "בני נוער רוצחים" וקציני משטרה התראיינו ללא הרף בעניין "התלמידים הרוצחים". אלא שאז נעלמו לפתע הכותרות והידיעות בעניין תלמידים ובני נוער וקציני משטרה יכלו לספר על הרצח ככל שרצו, אבל חדלו מלהתראיין על "בני נוער רוצחים". זו אמנם יכולה היתה להיראות כמו דרך לשמור על חקירה נקיה, אלמלא הצירוף של כל העובדות הידועות כיום, מצביע על בכיר מאוד במערכת החוק אשר הגן על מישהו או אולי חשב שזו הדרך לשמור על ה"יציבות" בישראל. בכיר כמו "המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים", שי ניצן.

לא נחקר אף אחד מהתלמידים שקשרו עצמם לזירת הרצח. לא נחקר אף אחד מאלה שסתרו את עצמם מול הודעות של אחרים למשטרה ואף סתרו בהודעותיהם זו את זו. לא נחקר אף אחד מאלה שנמצאו שקרים בהודעותיהם. לא נחקר אף אחד מהתלמידים שכתבו בשתי כיתות, כרזות שאין אלא לתאר ככרזות שמחה על מותה של תאיר ובין היתר "תאיר, היום שלך הגיע" או "ככה זה כשמתחילים עם גדולים".

למעשה, ככל שבוחנים את הדברים עולה רמת הטלטלה. 76 שערות נמצאו בתוך שתי כפות ידיה של תאיר, על גופתה, על הרצפה, בתוך האסלה, על הקירות ועל הדלת. 76 שערות נמצאו, אבל רק מקצתן נבדקו. כחודש לאחר הרצח, בינואר 2007 נשלחו לבדיקת דנ"א בארה"ב, תשעה קרעי שערות שנמצאו על גופתה של תאיר ועשויים היו עקב אורכם הקצר להתאים לרומן זדורוב. אולם אחרי שנבדקו חמש מהשערות ונמצאו שלושה(!) פרופילים של דנ"א השייכים לשלושה(!) אנשים שונים שאף אחד מהם איננו זדורוב, הורתה המומחית של משטרת ישראל לעצור את המשך הבדיקה. רק אחרי 12 שנה של התעלמות מוחלטת במערכת החוק משערות שלושת האנשים הזרים, התברר שאחד הפרופילים מתאים לאדם הידוע בראשי תיבות של שמו א.ח, אשר בעקיפין קשר עצמו לזירת הרצח. וכך יכולה הכרזה שנכתב בה: "ככה זה כשמתחילים עם גדולים" להתיישב יפה עם אותו אדם שהיה בן 22 בזמן הרצח.

בכל מערכת חוק בעולם די במציאת ממצאי דנ"א השייכים לאדם זר ובוודאי השייכים לשלושה בני אדם זרים כדי לשחרר אסיר שהורשע ולפחות לפתוח בחקירה מקיפה כדי למצוא את בעלי השערות ולחקור אותם כראוי. החל באדם שנמצא מתאים לדנ"א שזוהה וכלה בכל אלה שקשרו עצמם לזירה. אולם במדינת ישראל נעמד פרקליט המדינה שי ניצן כחומה בצורה ומנע את התהליך המבוקש הזה. פרקליט מדינת ישראל שי ניצן, הוכיח בעצם שהוא עשה את כל שלעיל ידו כדי למנוע את עשיית הצדק וחשיפתו לאור.

וכאן אפשר לקרוא את הכתוב בצילום מחוות הדעת של המומחית לשערות של משטרת ישראל ולשפשף את העיניים בתדהמה. המומחית כותבת על תשע השערות שנשלחו לבדיקת דנ"א בארה"ב ומספרת על שנמצאו שלושה פרופילים זרים לאחר בדיקת חמש שערות. ואז היא ממשיכה ומוכיחה בעצם שנסגרה המלכודת על רומן זדורוב, עוד בטרם נפתח משפטו. המומחית כותבת שלאחר בדיקת חמש שערות ומציאת פרופילים השייכים לשלושה אנשים שונים, היא עצרה את המשך הבדיקה בטענה שרומן זדורוב הוא החשוד היחידי, שהוא עבד בקרבת זירת הרצח ולכן אין חשיבות להימצאות שערותיו בזירת הרצח. כאילו זה ממש טבעי ונורמלי שפועל ריצוף העובד במקלט יבלה את זמנו וישיר את שערותיו בשירותי בנות, שתי קומות ממעל(!).

הדברים בצילום כאן, אשר נעשו על פי הוראה מפורשת של בכיר במערכת שלפי המסמכים והעובדות שיובאו בהמשך, סביר ביותר שהיה זה המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים שי ניצן, מזעזעים!  והרי לו שערותיו של זדורוב היו נמצאות בשירותי בנות שהפכו לזירת רצח, אין צל של ספק שרומן זדורוב היה נמק בכלאו מבלי שיהיה מישהו שיפקפק באשמתו ומבלי שמישהו בכלל יזכור אותו.

בצילום: המילים מדהימות מתוך חוות הדעת של המומחית חניתה גרנט שהוגשה לבית המשפט.

שנה וחודשיים לאחר הרצח, הוחלט לפתע לשלוח 8 שערות נוספות לבדיקת דנ"א בארה"ב. מעשה זה היה בלתי הגיוני בעליל, שהרי מדוע שמערכת החוק תיקח את הסיכון שבאמצע משפט זדורוב, ימצאו שוב פרופילים זרים בין השערות? בנוסף לכך, זה היה מהלך מוזר בעיקר משום שהרי הפסיקו את הבדיקה הקודמת בטענה שאם ימצאו את שערותיו של זדורוב, אין לכך משמעות, אז למה אם כך שלחו שוב שערות לבדיקה?

ואז התקבלה התשובה שכל שמונה השערות שייכות היו לתאיר ז"ל. עובדה שהדליקה את כל האורות האדומים אצל הסנגורים עורכי הדין שפיגל, אשר העלו את ההנחה הבלתי מתקבלת על הדעת במדינת חוק, שבנוסף לשלושים השערות הממוספרות שנלקחו מתאיר ז"ל ושעליהן ידעה ההגנה שהן משמשות אצל רשויות החוק לשם השוואה, מצויות כנראה שערות נוספות של תאיר אשר אינן ממוספרות וסביר למדי שבמודע ובמכוון נשלחו שערות אלה למעבדה במטרה לקבל תשובה שכל השערות שנמצאו בזירת הרצח הן שערותיה של תאיר. לפיכך, השאלות הראשונות ששאל הסנגור בבית המשפט את המומחית לשערות, נגעו לשאלה כמה שערות נלקחו מתאיר. מתשובותיה עלתה האפשרות שקשה לדמיין במדינה מתקדמת ודמוקרטית. כ-100 שערות של תאיר נלקחו מראשה ו-70 מהן לא מוספרו מעולם, לא דווח להגנה על קיומן ובעצם אכן כן אפשר היה להפוך אותן לשערות שנמצאו בזירה ולטעון שכל השערות שנמצאו בזירת הרצח הן של תאיר.

ואלה הדברים שנאמרו בבית המשפט. עו"ד דוד שפיגל שאל והמומחית לשערות של משטרת ישראל, חניתה גרנט השיבה:

שאלה: מהיכן הם נלקחו כולם, כל ה – 30 מוצגים האלה?

תשובה: כולם הם דגימות שיער של תאיר ראדה.

שאלה: מאיפה?

תשובה: מהראש.

שאלה: ידוע לך אם חוץ מה – 30 האלה נלקחו שערות ראש נוספות לצורך בדיקה, משמורת?

תשובה: אני קיבלתי יותר שערות ממנה, קיבלתי כ – 100 שערות ובחרתי לבדוק את ה – 30 האלה.

שאלה: קיבלת כ – 100 שערות ראש?

תשובה: נכון.

שאלה: יש איזה שהוא מסמך כלשהו שמתעד את הקבלה ואת המספר של השערות בתיק העבודה שלך ומתי קיבלת וממי?

תשובה: יש תיאור בחוות הדעת בעמ' 2 שבתאריך 14/12/06 המדבר על קבלת המוצגים, לא רשום כמה קיבלתי, קיבלתי את זה מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר.

שאלה: מי לקח וכמה ומתי, ואיפה השאר, אם בדקת 30, איפה ה – 70?

תשובה: השאר נמצאים במעבדה, יש מוצגים שעדיין במעבדה.

הקשר בין פרקליט המדינה שי ניצן למשפט זדורוב נודע לציבור רק כאשר ללא סמכות חוקית ניסה שי ניצן למנוע מד"ר מאיה פורמן שהעידה לטובת זדורוב, להיכנס לעבודה במכון לרפואה משפטית, כשבהמשך הנחה ניצן ארבע פרקליטות בכירות להדיח עד ולשנות את תצהירו (עדותו) של ראש המכון הפתולוגי, על מנת לשבש את דעתו של בית המשפט. ואז, כאשר הדברים התפרסמו בתקשורת, הציבור נחשף לעבירות על החוק מצד שומרי החוק והתנועה למשילות ודמוקרטיה ביקשה תשובות, גרם שי ניצן ליועמ"ש מנדלבליט לסגור סופית את תיק החקירה בנושא, כפי שיורחב מיד.

אלא שההוכחות למעורבותו האישית של שי ניצן בתפירה וההפללה של רומן זדורוב, החלו להפציע עוד בטרם הסתיים בכלל משפטו של זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת, כשניצן מנע מבית המשפט מלדעת שהראיה העיקרית נגד זדורוב, טביעות נעליו לכאורה על מכנסיה של תאיר, היא ראיה מזויפת ובדויה. כמעט חצי שנה לפני הכרעת הדין בנצרת, הוגשה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), שהיא אחת ממחלקות הפרקליטות, תלונה מפורטת על דיסק עם כל ההוכחות לזיופים ובדיות שנעשו ע"י המומחה לטביעות נעליים של המשטרה. (נספח 2 - תלונה למח"ש נגד מומחה משטרה זייפן)

התלונה נדחתה בתוך ימים ספורים ולכן הוגש למח"ש ערעור ובתוכו בין היתר גם תמונות מקור מול תמונות מזויפות שזייף מומחה המשטרה. הערעור נשלח גם אל שר המשפטים, אל היועמ"ש ואל מבקר המדינה ולפיכך הניחה אותו מח"ש גם על שולחנו של המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים, שי ניצן. (נספח 3 – ערר על החלטת מח"ש לדחות תלונה על זיופים)

חצי שנה חיכה שי ניצן עד שהמשפט יסתיים ורק אז, לאחר שבהכרעת הדין נכתב במפורש: "שעה שבזירה אין בנמצא ראיות אובייקטיביות, כגון: טביעות אצבע, ממצאים ביולוגיים או אחרת, חשיבות רבה נודעת לעקבות נעליים אשר נמצאו על מכנסי המנוחה, מוטבעות בדם", נדחה במח"ש הערעור בעניין עקבות הנעליים המזויפות והבדויות בטענה שהמשנה לפרקליט המדינה שי ניצן בחן(!) את הפניה, בית המשפט פסק את הדין וממילא לא הונחה תשתית לחקירה פלילית. (נספח 4 – שי ניצן בחן את פרטי הזיופים והמרמה ובחר שלא לעצור את הפשע)

בתלונה למח"ש פורטו כל הזיופים ומעשי המרמה של מומחה המשטרה שהוליך שולל את בית המשפט. כאן נביא דוגמה לחלק זעיר מהתשתית הפלילית אשר דווקא כן הונחה והציגה את רמיית המומחה לטביעות נעליים של המשטרה את בית המשפט, כאן זה זיוף ממש. כלומר שינוי תמונת מקור. וכך היו הדברים. מתחת לקיפול בד ותפר בצד המכנס, היכן שאף אחד בעצם לא יכול לדרוך, מצא מומחה המשטרה כתם זערורי (בצילום עליון מימין). מכיוון שכך ובגלל חוסר ההיגיון, זייף המומחה את הצילום, סילק מהצילום את תפרי המכנס, סילק את קיפול הבד והגדיל את הכתם (צילום עליון משמאל), מה שאפשר לו להצמיד אליו את שקף הנעל של זדורוב "ולהוכיח" כמה מתאים הכתם לקטע קטנטן בעיגול הדריכה שבסוליית נעלו של זדורוב (צילום תחתון).

גם את אלה בחן שי ניצן פרקליט המדינה, אבל לא מצא לנכון לעצור את המרמה ולמנוע את שגגת בית המשפט.

וכאן זו סתם רמאות והולכת שולל כשהמומחה הראה לבית המשפט "סימן מתאים לעיגול דריכה" של הנעל של זדורוב (בתמונה מימין) ואז התברר שזו בעצם צללית (תמונה אמצעית) מקש הניווט של הטלפון שהיה בכיס (משולב עם צלליתו בתמונה משמאל). גם הצילומים האלה בחן שי ניצן.

למעשה אפשר לבחון בקלות את הראיה הפיזית היחידה שעמדה מול זדורוב ואפשרה לבית המשפט להרשיעו, זו הראיה של "טביעות הנעליים על המכנסיים" שפרקליט המדינה שי ניצן בחן ובחר להתעלם.

לא בכדי כתב בית המשפט את שכתב על החשיבות של טביעות נעליו של זדורוב שנמצאו על מכנסי המנוחה. לא רק בית המשפט הבין שלא היו ראיות נגד רומן זדורוב. כבר מיד בתחילת החקירות ידעו זאת חוקרי המשטרה ובוודאי שגם המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים שי ניצן. כולם ידעו שאין ראיות. עובדה זו נתמכת באימייל ששלח ירון שור המומחה לטביעות נעליים של משטרת ישראל לעמית באירופה, שלושה וחצי שבועות לאחר שנעצר זדורוב. באימייל נכתב בין היתר שאין(!) ראיות נגד רומן זדורוב. למעשה, המומחה המשטרתי ירון שור הדגיש ש"טביעות הנעליים" על המכנסיים היא הראיה היחידה שקיימת(!).

להלן תרגום הקטעים החשובים בדואר האלקטרוני:

"בתיק רצח שאנחנו מעורבים בו, מצאנו טביעת נעל שמאוחר יותר נמצאה מתאימה לנעל "סלמנדר". בטביעת הנעל אי אפשר לראות אף אחת מהאותיות ורק חלק מהצורה נראית... זה חשוב להדגיש בפניך שטביעת הנעל היא הראיה היחידה(!) שקיימת..."

להלן צילום מייל מקורי:

וכאמור, טביעת נעל זו, היחידה שקיימת(!), היא בעצם ראיה שהוכחה כמזויפת ובדויה ואותה בחן שי ניצן, אבל בחר בניגוד לסעיף 262 לחוק העונשין, שלא לעצור את בית המשפט מלעשות שגגה.

אלא שכל אלה לא קיבלו שום פרסום בתקשורת ולא באמת הטרידו את שי ניצן. פרקליט המדינה החל כנראה לחוש שלא בטוב, רק כאשר החלו להתפרסם בתקשורת בכלל וברשתות החברתיות בפרט, ידיעות שהציגו אותו עצמו באור שלילי בלשון המעטה, שלא לומר כשקרן פתולוגי ועבריין, כפי שקבעה נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, וכפי שימצאו גם הקוראים בקטע הבא.

אחת הראיות שתמכו בהודאתו של זדורוב, היא הסכין היפנית שאתה הוא עבד. סכין שלכאורה שימשה לרצח. לסכין יפנית זו התייחס סנ"צ בדימוס אלכס פלג ז"ל בעדותו בבית המשפט המחוזי בנצרת כשקבע שסימני חתך על הסנטר מעידים שהסכין ששימשה לרצח היא בעצם סכין משוננת ולא סכין יפנית ולכן, לפי עדותו של סנ"צ פלג, הודאתו של זדורוב איננה מתאימה למציאות ואמורה להיפסל. אלא שבית המשפט בנצרת בראשותו של אב בית הדין יצחק כהן, פסל את עדותו של פלג בטענה שהוא איננו פתולוג ואיננו יכול לקבוע איזוהי הסכין ששימשה לרצח. וכך נכתב בהכרעת הדין, שזדורוב רצח באמצעות סכין יפנית ששימשה לעבודתו.

על כך בין היתר הוגש ערעור לבית המשפט העליון והובאה חוות דעתה של הרופאה הפתולוגית ד"ר מיה פורמן שקבעה שסימני החתך מעידים שזו היתה דווקא כן סכין משוננת. מכיוון שכך, החליט בית המשפט העליון שעל בית המשפט המחוזי בנצרת לשמוע את עדותה וכך היה. פורמן העידה לטובתו של זדורוב וקבעה שההודאה שמסר זדורוב לחוקרים איננה מתאימה למציאות, כי הסכין ששימשה לרצח היא סכין משוננת ולא הסכין היפנית ששימשה לעבודתו. אולם גם אז, ראש הרכב השופטים בנצרת, השופט יצחק כהן שמעל ראשו ריחפו באותם ימים האשמות של פדופיליה, עבירות מין וכספים ולימים הורשע כעבריין מין, לא השתכנע מהעדות וכתב במילים קשות החלטה שבעיקרה הקביעה שעדותה של ד"ר פורמן היא עדות מוטה וחסרת ערך. במאמר מוסגר נציין רק שפרקליט המדינה שי ניצן, לא הזניח את השופט כהן שפעל בשבילו כל כך יפה וחתם אתו בהמשך על הסדר טיעון על עבירה אחת. הסדר טיעון אשר כלל "אי הרשעה בפלילים". כהן אמנם הורשע לבסוף, אבל לא נשפט על עבירות פדופיליה וכספים בגלל התיישנות, שילם 2,500 שקל פיצוי וכמה שעות לתועלת הציבור והכל נסגר.

כך או כך, קביעתו של השופט יצחק כהן כנגד ד"ר פורמן שימשה בידיו של פרקליט המדינה שי ניצן ככלי למנוע ממנה להיכנס לתפקיד של מנהלת היחידה לרפואה משפטית פתולוגית במכון לרפואה משפטית, תפקיד שבו זכתה כדין במכרז כמקובל.

וזאת יש לדעת. המכון לרפואה משפטית היה באותה תקופה מקור לכאבי ראש בפרקליטות לאחר שבעקבות תחקיר מצוין של רונן ברגמן בעיתון "ידיעות אחרונות", הוכח שמנהל המכון ד"ר יהודה היס שימש כזרוע של הפרקליטות ופעל שלא כדין. בסופו של דבר ובעקבות אירועים נוספים, הודח היס מתפקידו לאור מסקנותיה של ועדה שהוקמה לבדיקת טענות לליקויים במכון. במקומו של ד"ר היס נכנס ד"ר חן קוגל והחל למלא את תפקיד מנהל המכון. אלא שד"ר קוגל שימש בעברו כמומחה של הסנגוריה והתעמת בבתי המשפט עם נציגי הפרקליטות. לפיכך היתה כניסתו של ד"ר קוגל לתפקיד מנהל המכון, לצנינים בעיני ראשי הפרקליטות, אולם לא היה ביכולתם לשנות זאת באופן חוקי. מכיוון שכך, היוותה ד"ר פורמן שגם היא עמדה קודם מצדו השני של המתרס, אסון של ממש בעיני שי ניצן והפרקליטות.

ב-24 בפברואר 2014 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את טענות ההגנה כשעשה שימוש במילים קשות נגד ד"ר פורמן ואפשר בכך לפרקליט המדינה שי ניצן לפנות ביום 8.5.14 למנכ"ל משרד הבריאות ו"להמליץ" בפניו בניגוד לחוק, למנוע את תעסוקתה של ד"ר פורמן בתפקיד שבו זכתה כדין חודשיים קודם במכרז. ואז, לנוכח "חוסר הנוחות" שהופגן ע"י שרת הבריאות דאז יעל גרמן, הכתיב שי ניצן למנכ"ל משרד הבריאות הסכם דרקוני, שוב בניגוד לחוק, כדי להגביל את החופש המקצועי של ד"ר פורמן. אלא שד"ר פורמן השיבה מלחמה שערה ופנתה לבית הדין לעבודה בדרישה לקבל במלואו את התפקיד במכון. כדי להוכיח את טענותיה, התבקש גם ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל לקבוע בין היתר אם טעתה ד"ר פורמן בקביעתה שמדובר בסכין משוננת. ד"ר קוגל הכין בחודש יולי 2014 תצהיר במקום עדות, כשבתצהיר נקבע שהוא תומך לחלוטין בד"ר פורמן וקביעותיה שזו סכין משוננת. ואז, כעובד מדינה, שלח ד"ר קוגל את התצהיר כחוק לעיון הפרקליטות.

והנה, לפתע אירע דבר שלא אמור היה להתרחש במדינת חוק דמוקרטית. ארבע פרקליטות בכירות ובהן שתי משנות ליועמ"ש - דינה זילבר ואורית קורן ועוד שתי בכירות בפרקליטות המדינה, רחל שילנסקי ודורית יפרח-דרורי, ניסו בהנחיית פרקליט המדינה שי ניצן, להדיח את ראש המכון הפתולוגי חן קוגל מעדותו ולגרום לו לשנות את תצהירו החתום שתומך בד"ר פורמן שעמדה מול הפרקליטות. אלא שד"ר קוגל לא נענה לדרישת בכירי משרד המשפטים, סירב לשנות את התצהיר שכתב והנושא כולו הועבר לפתחה של נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות.

לאחר זמן של עיסוק מאסיבי בנושא, ביום 26.11.15 קבעה נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, נשיאת בית משפט מחוזי בדימוס, הילה גרסטל, בעניין פעילות הפרקליטות, כי "התנהלות זו פגומה ואסורה, מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט". והרי אלה דברים שעליהם נקבע בחוק, שהעונש עליהם הוא שנים ארוכות בכלא! בהקשר לאותם דברים אף אמרה נציבת הביקורת בתכנית "עובדה" בטלוויזיה שפרקליט המדינה שי ניצן הוא שקרן שאינו ראוי לתפקידו.

לנוכח כל אלה, התלוננה התנועה למשילות ודמוקרטיה על עבירות שביצעו לכאורה ארבע בכירות במשרד המשפטים ובפרקליטות, אלא שהתלונה נסגרה בידי גורם עלום. או אז פנתה התנועה למשילות ודמוקרטיה אל המשטרה וזו בתגובה, טענה שהפרקליטות היא זו שסגרה את התלונה מחוסר אשמה ואחר כך טענה שהיועמ"ש ויינשטיין הוא זה שסגר את התלונה ביומו האחרון בתפקיד. אלא שבמשטרה לא ידעו שבמקביל התקבלה תשובה מהפרקליטות עצמה, שדווקא המשטרה היא זו שסגרה את התיק.

מכיוון שכך ובחלוף הזמן, פנתה התנועה למשילות ודמוקרטיה בתלונה אל נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות,, שבראשה עמד הנציב החדש השופט דוד רוזן, אשר קבע כי "ברי שבמצב דברים זה אף גורם לא בחן את התלונה לגופה". ועוד קבע רוזן כי "עולה חשש שהתיק נסגר על ידי המטה הארצי בטעות". כלומר, התיק נסגר "בטעות" כלשונו, ו"מבלי שהתקבלה בו החלטה לגופה".  

במשך למעלה משלוש שנים התנהלה הסאגה מבלי שתיחקר כיאות ומבלי לבדוק את התנהלות פרקליט המדינה שי ניצן וארבע הפרקליטות שעברו על החוק לפי סעיפים 244 לחוק העונשין (שיבוש מהלכי משפט), 246 לחוק העונשין (הדחה בעדות) וביצוע עבירה בצוותא לפי סעיף 249(א) לחוק העונשין. וכך עד שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט קבע ביום 12.6.17 כי ההחלטה שלא לפתוח בחקירה נבעה מעמדת היועץ המשפטי לממשלה הקודם, שגם הוא עצמו (מנדלבליט) דן בעניין והגיע למסקנה  כי "אין כל מקום לפתוח בחקירה בגין האירוע נושא התלונה", ולטענתו כך הוא "הנוהג המקובל בייצוג המדינה בערכאות, והדברים אינם מעלים כל חשד לביצוע עבירה".

והרי בכך לכאורה קבע היועמ"ש מנדלבליט שיש בישראל אזרחים עומדים מעל החוק ומותר להם לעבור כרצונם על החוק. בדברים אלה עבר למעשה מנדלבליט עצמו על החוק וליתר דיוק על סעיף 284 לחוק העונשין, "מרמה והפרת אמונים" שעשוי לגרור בעקבותיו 3 שנות מאסר ועבר גם על סעיף 285 לחוק העונשין "אי מילוי חובה רשמית", שעשוי גם הוא לגרור בעקבותיו 3 שנות מאסר.

התיק נסגר, אבל שי ניצן וארבע הפרקליטות לא יכלו לנשום לרווחה זמן רב. חודש וחצי לאחר סגירת התיק, הוגשה עתירה לבג"ץ ע"י התנועה למשילות ודמוקרטיה כנגד סגירת התיקים ע"י היועמ"ש מנדלבליט. שנה תמימה חלפה עד שהתקבלה החלטת בג"צ, שממנה עולה כי טרם נקבעה הנורמה הראויה בהקשר להתנהגות פרקליטים באשר להדחת עד ושיבוש הליכי משפט. (נספח 5 - פסק דין בג"ץ 6064/17 )

אבל עד שניתנה החלטת בית המשפט העליון חלפה שנה תמימה ובמשך כל אותו זמן לא ידע שי ניצן מה תהיה התוצאה ולזכותו ייאמר שלא פשוט לחיות עם חרב מונפת מעל הראש. לשי ניצן ופעילותו  הפלילית נחזור מיד, כי כאן נשאלת השאלה הקריטית, כיצד ולמה נתן היועמ"ש מנדלבליט את ידו לפעילות פלילית של פרקליט המדינה? הדברים מתבהרים כשבוחנים את הדברים הבאים לעומקם. מהעובדות עולה שפרקליט המדינה שי ניצן הפעיל לכאורה סוג של אמצעי סחיטה או לחילופין "הכרת תודה" וסוג של חוב אצל היועמ"ש מנדלבליט שיגרום לו לפעול כרצונו של שי ניצן פרקליט המדינה.

מסתבר שהיועמ"ש מנדלבליט בעצמו עבר לכאורה עוד קודם על החוק כששיבש מהלכי חקירה ומשפט (סעיף 244 לחוק העונשין), ביצע מעשי מרמה והפרת אמונים (סעיף 284) וכן עבר עבירות סיוע לאחר מעשה (סעיף 260), אי מניעת פשע (סעיף 262) ועוד. כמו כן, הוא שיקר למבקר המדינה ושיקר לחוקרי משטרה כשנחקר בחשד לשיבוש הליכי משפט והפרת אמונים, בין היתר כשהכחיש שבתפקידו כפרקליט צבאי ראשי מסר מידע אסור ועדכונים לרמטכ"ל גבי אשכנזי שביחד עם עוזרו ארז וינר אמורים היו להיחקר בפרשת "מסמך הרפז", וכן על שמנע מהעוזר ליועמ"ש דאז רז נזרי, שסיפר לו שהמשטרה מחפשת את מסמך הרפז, מלדעת שהוא מנדלבליט בעצמו, יודע היכן הוא המסמך. וכי מהו במלים פשוטות "מסמך הרפז" שהציף מדינה שלמה במשך תקופה ארוכה?

באפריל שנת 2010, עקב התפתחות יחסים עכורים בין שר הביטחון לרמטכ"ל, ביקש שר הביטחון דאז אהוד ברק לקצר את כהונת הרמטכ"ל גבי אשכנזי. מההתפתחויות אחר כך עולה שהיה ניסיון של לשכת הרמטכ"ל לקרוא תיגר על סמכותו של הדרג המדיני, לפעול באופן אגרסיבי נגד הדרג המדיני בכלל ושר הביטחון בפרט, לאסוף מידע מכפיש עליו, על אשתו, על אנשי לשכת ולשבש את בחירת הרמטכ"ל שאמור היה להחליף את אשכנזי. בסופו של דבר אפשר היה להבין שזה היה מין סוג של תכנית למנות את גבי אשכנזי לרשות הממשלה. וכך, ארבעה חודשים אחר כך, לפתע פתאום, פורסם "מסמך הרפז" כמסמך מקורי שהוצג כתוכנית אסטרטגית "בלתי ראויה" שאמורה לכאורה להוביל שלא כדין למינוי של יואב גלנט לכהונת רמטכ"ל. הרמטכ"ל אשכנזי שביקש להמשיך בתפקידו ו\או לכאורה להשפיע על המינוי הבא, הציג את המסמך בפני בכירים במשרד הביטחון ומשם הודלף לחדשות 2 כמסמך מקורי המעיד על פעילות בלתי ראויה של גלנט ולכן יש למנוע ממנו מלכהן כרמטכ"ל. וכך התנהלו הדברים עד שהתברר שמדובר בעצם במסמך מזויף שהיווה חלק עיקרי בתכנית ילדותית ומוזרה משהו. מסמך מזויף שהציג לכאורה תכנית שמטרתה להאדיר את שמו של יואב גלנט על מנת לקדמו לתפקיד רמטכ"ל בתוך כדי פגיעה בשמו הטוב של הרמטכ"ל גבי אשכנזי. מין סוג מוזר של "הפוך על הפוך".

האדם שלכאורה היה לו מניע אישי לזייף את המסמך ולהציגו כמסמך מקורי, היה הרמטכ"ל גבי אשכנזי. גם ראשי מערכת החוק הבינו זאת. וכך אירע שבתחילת חודש מאי 2012 ביקש מבקר המדינה מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית מחודשת כנגד אשכנזי וראש לשכתו ארז וינר. בסוף ינואר 2013 החליט היועמ"ש וינשטיין לפתוח בחקירה מצומצמת נגד גבי אשכנזי וב-1 באוגוסט 2013 החליט וינשטיין לפתוח בחקירה פלילית מלאה נגד גבי אשכנזי, שהרי יצירת מסמך מזויף זה היתה עבירה פלילית לכל דבר ועניין וכך התייחסה אליו המערכת. הצורך של מערכת החוק היה בראש ובראשונה להוכיח מי יצר את המסמך.

ואז, על פי הראיות, אין אלא להסיק, שפרקליט המדינה דהיום ואז המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים, שי ניצן, הוא זה שעשה מאמץ נמשך לאורך שנים מאז 2010 עד עכשיו, כדי שלא תיפתח חקירה, שלא ייבדקו נושאים רלוונטיים, שלא ייחשפו העבירות, והכל על מנת להסתיר, להמעיט, למרוח ולטייח את הפרשה העגומה הזאת.

וכך נתקלה המשטרה בחומות של שתיקה כשברור היה שבצד השני מודעים היטב לכל העובדות שמצויות בידי המשטרה ולדרכי פעולתה. וכי כיצד עברו החומרים אל הצד השני? הראיות הצביעו על כך שאביחי מנדלבליט בתפקידו כפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי) הוא זה שעבר לכאורה על החוק והעביר לאשכנזי את המידע האסור. עובדה זו התגלתה אחרי חשיפת קיומן של לפחות שלוש הקלטות סתר שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל. לפיכך, אם עובדה זו נכונה היתה, אמור היה מנדלבליט שלא להתמנות לתפקיד מזכיר הממשלה ובוודאי שלא להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולמעשה אמור היה לעמוד לדין על מעשיו, מה שבעצם לא אירע משום שההקלטות לא נחשפו לציבור.

ההקלטות שהוקלטו בלא ידיעת לפחות אחד המשוחחים - מנדלבליט, הרמטכ"ל גבי אשכנזי ועוזרו ארז וינר, מוחזקות בידי שי ניצן שמנע את פרסום ההקלטות אשר לכאורה שימשו אז ומשמשות גם היום כאיום על ראשו של מנדלבליט, מה שכנראה מאפשר לניצן להשתמש ביועמ"ש לצרכיו ולענייננו השימוש בראש הממשלה נתניהו וברעייתו שרה כמחסה וכהסוואה למעשיו הפליליים של פרקליט המדינה שי ניצן בעצמו.

*  בהקלטה ראשונה מדבר הפצ"ר מנדלבליט עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי על מסמך המצוי בידיו של הרמטכ"ל אשכנזי ומוסתר לכאורה מהמשטרה ומהיועמ"ש יהודה וינשטיין. בהקלטה נשמע מנדלבליט אומר לאשכנזי לחכות עם המסמך ובינתיים הוא (מנדלבליט) ישן על זה עוד לילה.

*  בהקלטה שניה נשמע מנדלבליט מספר לעוזר הרמטכ"ל ארז וינר על פרטים משיחתו עם היועמ"ש וינשטיין ואומר לו "ששלח" את חוקרי המשטרה לחפש את המסמך אצל עיתונאים שלכאורה החזיקו בו.

*  בהקלטה שלישית מספר מנדלבליט לאשכנזי על דברים ששוחח בשיחה נוספת עם היועמ"ש וינשטיין ועל דברים שעליהם שוחח עם ראש אגף החקירות דאז יואב סגלוביץ' שסיפר לו על שיחות עם עו"ד וינרוט בא כוחו של הרפז, בדבר אפשרות להגיע להסדר טיעון עם הרפז, מה שימנע את המשך חקירת הרמטכ"ל אשכנזי ועוזרו ארז וינר.

על אף שבהקלטות נשמעו דברים נוספים לאלה שהודלפו, עולה מהחומרים שהובאו כאן עובדה ברורה אחת. היועמ"ש מנדלבליט פעל לטובת הרמטכ"ל אשכנזי ולא לטובת החוק, כשעשה את שלעיל ידו כדי למלט את אשכנזי ועוזרו מחקירות מביכות שעלולות היו להגיע עד כדי הרשעה. כלומר, מנדלבליט עבר לכאורה ביודעין על מספר סעיפים בחוק ובראשם הפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט. לפיכך המליצו חוקרי משטרת ישראל להעמידו לדין. אלא שבסופו של דבר נגנז תיק החקירה נגד מנדלבליט ע"י היועמ"ש דאז וינשטיין בהמלצת פרקליט המדינה שי ניצן, שהמליץ על גניזת התיק עקב "קשיים ראייתיים מסוימים להוכחת ביצוע העבירה". מכאן שהחזקת ההקלטות המרשיעות כנגד מנדלבליט משמשת כנשק יעיל למדי בידיו של שי ניצן כדי לגרום ליועמ"ש מנדלבליט לפעול כרצונו.

אלא שגם היועמ"ש הקודם יהודה וינשטיין ידע על "הבעייתיות" בפעילותו של מנדלבליט ולכן כתב לראש הממשלה מכתב מפורט למדי בנוגע להתנהגותו הפלילית לכאורה של אביחי מנדלבליט. (נספח 6 – מכתבו של היועמ"ש וינשטיין בנוגע למנדלבליט)

שמונה שנים לאחר חשיפת מסמך הרפז וכנראה משום שפרקליט המדינה שי ניצן סירב להעביר את ההקלטות להרפז על מנת שיסייעו להגנתו, עשתה הפרקליטות הסדר טיעון עם בועז הרפז שהודה בזיוף המסמך ועונשו היה רק 220 שעות עבודה לתועלת הציבור. וכך אירע שאדם חף מפשע שילם מחיר מופחת וכך נשאר גבי אשכנזי נקי וכך נשארו ההקלטות בידיו של ניצן והן לכאורה ממשיכות לאיים על ראשו של מנדלבליט.  

כפי שנראה בינתיים, האיום על ראשו או "הכרת התודה" לניצן עושה את שלו כשמנדלבליט מיישר קו עם שי ניצן ופועל כנגד ראש הממשלה נתניהו ורעייתו, בעוד שבתיקים בהם נחשד שי ניצן בעצמו בהפרת אמונים,  בשיבוש הליכי משפט, אי מניעת פשע ועוד, עמד מנדלבליט כחומה בצורה ומנע פתיחתן של חקירות.

וכך, ביום 28.2.19 פרסם היועמ"ש שהוא שוקל להגיש נגד נתניהו כתבי אישום בכפוף לשימוע. כמו כן פורסמו המלצותיו של פרקליט המדינה. אלא שסעיף 17 לחוק יסוד הממשלה קובע כי היחיד המוסמך להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה, הוא היועץ המשפטי לממשלה. וכי מדוע אם כך פורסמו המלצותיו ורצונותיו של פרקליט המדינה, שלכאורה לא מוסכמים אצל היועמ"ש, אם לא כדי להציג את היועמ"ש כמי שעומד ברשות עצמו שאינו נכנע לפרקליט המדינה?

ואז יאמר מי שיאמר: "קיימת גם שרת המשפטים איילת שקד". ובכן, שרת המשפטים יודעת היטב שרומן זדורוב יושב בכלא והוא חף מפשע. בישיבה אחת שקיימה השרה שקד יחד עם אילנה ראדה ומנהלי קבוצת פייסבוק שתומכת בצדק לזדורוב, אמר עו"ד עמיר פישר העוזר האישי של השרה שברור לו שזדורוב חף מפשע. שנה אחר כך, מיד אחרי שסיימה פגישה עם סגן ראש השב"כ בדימוס יצחק אילן שעבד על השיחות של זדורוב עם המדובב ומצא שזדורוב חף מפשע, נפגשה השרה שקד שוב עם כמה מנהלים מקבוצת הפייסבוק ואמרה: "אתם יכולים להיות רגועים. עכשיו ישבתי עם חוקר מס' 1 בארץ והדברים ברורים לי לחלוטין".

מדוע אם כך אין השרה עושה דבר? משתי סיבות. הראשונה היא "חוק" שאפשר גם להסתתר מאחוריו לא רע בכלל. והסיבה השניה סביר להניח, היא פחד מפרקליט המדינה. סיבה סבירה למדי כשזוכרים את שרי המשפטים לשעבר יעקב נאמן וחיים רמון שניסו לפעול למען פרקליטות נקיה ואז נחקרו בעבירות מופרכות והועמדו לדין. יעקב נאמן זוכה בסופו של דבר וחיים רמון הורשע בגלל נשיקה אסורה.

ונחזור לפרקליט המדינה ופעילותו הפלילית. ביום 13.1.15 הונחה על שולחנו תלונה מפורטת על שכל הראיות נגד רומן זדורוב הן ראיות בדויות. את התלונה הגיש שבועיים קודם ליועמ"ש עו"ד ד"ר חיים משגב שייצג חמישה חברים בקבוצת פייסבוק בשם "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה" שעוסקת בנושא. התלונה לוותה בדיסק מחשב ובתוכו הוכחות נתמכות בסרטוני חקירות, מסמכים ותצלומים, על שכל הראיות שהונחו מול בית המשפט ושימשו להרשעתו של רומן זדורוב, הן למעשה ראיות בדויות (נספח 7 – תלונה שהגיש עו"ד חיים משגב, על שכל הראיות נגד זדורוב, בדויות)

 * הודאה ושחזור – נמצאו הוכחות לקשירת קשר של התובעת שילה ענבר עם ראש צוות החקירה בפועל יורם אזולאי כדי לרמות את בית המשפט, בתוך כדי הגשת ראיות בדויות ע"י שילה ענבר ועדו9ת שקר של אזולאי, על מנת להסיח את דעת בית המשפט מהעובדה שההודאה והשחזור לא התאימו למציאות.

 * הודאה למדובב וההודאה לחוקרים – נמצאו ההוכחות שההודאה לא התאימה למציאות, אלא לשטיפת מוח של חוקרי משטרה והמדובב שסיפרו לזדורוב דברים שכבר שלושה ימים אחרי מסירת ההודאה נמצאו "לא מתאימים", עד כדי כך שימים ספורים אחר כך הוחלף המניע לרצח מ"התקף זעם בעקבות קללות" ל"נקמה בתאיר שהזכירה לזדורוב ילדה אוקראינית בת 8 שהתעללה בו מינית". וכל זאת בתוספת תרגום שקרי שביצע איש משטרה. ולאלה יש להוסיף מעשה הונאה שביצעו התובעת וראש צוות החקירה על בית המשפט.

* ידיעת פרטים מוכמנים – נמצאו כל סרטוני החקירות שבהם ניתן לראות כיצד "הפרטים המוכמנים" כולם הועברו לזדורוב ע"י החוקרים והמדובב.  

* טביעות נעלים על המכנסיים - נמצאו שבחלקם זויפו ע"י המומחה לטביעות נעלים של המשטרה ששינה וזייף תמונות מקור וחלקם היו הונאה והולכת שולל את בית המשפט כשסימני ניגוב סכין משוננת על המכנסיים, וסימני דם של צללית הטלפון שהיה בכיסה של תאיר, הוצגו לבית המשפט כטביעות נעל.

רומן זדורוב הורשע באמצעות ראיות שכולן בדויות. כל ההוכחות כולן הונחו על שולחנו של ניצן לאחר שהועברו אליו ע"י היועמ"ש ונחו שם במשך כשנה ורבע, כשברור לחלוטין שנבדקו כבר עם קבלתן. למעשה, כבר מיד בימים הראשונים לאחר שהגיעה התלונה, פנו מפרקליטות המדינה אל הסנגוריה הציבורית בטרוניה על שלכאורה העבירו למתלוננים חומרי חקירה. ומאז, במשך חודשים ארוכים הוחזקה התלונה בלשכתו של פרקליט המדינה מבלי לעשות דבר, מבלי להעביר מסקנות לבית המשפט העליון שדן בערעור וכשלהרבה יותר ממאה פניות המתלוננים בטלפון נאמר שוב ושוב "התלונה בטיפול". (נספח 8 – התלונה הועברה ללשכת פרקליט המדינה)

כל הראיות הבדויות וההוכחות להן הונחו על שולחנו של פרקליט המדינה שידע שמדובר בחף מפשע ותיק תפור. הוא הרי בחן עוד בזמן המשפט בנצרת את הזיופים והרמייה של המומחה לטביעות נעליים. ואם לא הכיר את כל העובדות כבר מההתחלה, אז ברור שלמד את כולן מתוך התלונה שנחה בלשכתו במשך כשנה ורבע(!). את העובדה שידע, ניתן להבין גם מתגובתו בסרטון שצולם בירושלים ושאפשר לראות בו כיצד מוטחת בפניו של ניצן שוב ושוב העובדה שבפרקליטות בחרו לטייח ולמרוח את התלונה על בידוי כל הראיות ולא למסור את המסקנות לבית המשפט העליון שדן בערעור והרשיע שוב על בסיס אותן ראיות בדויות. תגובתו של ניצן היתה "במדינה דמוקרטית זה בית המשפט שמחליט". כך המשיך והגיב כ"מנטרה" גם כשהוטח בו שבית המשפט הרשיע על בסיס אותן ראיות בדויות שהונחו לפניו. (נספח 9 - סרטון – שי ניצן לא מכחיש את ההאשמות ש"טייחתם ומרחתם" תלונה על שכל הראיות נגד זדורוב בדויות)

לנוכח הפעילות הבלתי חוקית בעליל של פרקליט המדינה, הוגשה ביום 3.8.15 תלונה לנציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, ושממנה עולה שפרקליט המדינה עובר על החוק בהתנהגותו כשהוא בעצם משבש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק העונשין) ואיננו מונע את השלמתו של פשע (סעיף 262 לחוק העונשין). (נספח 10 – תלונה לנציבות הביקורת נגד שי ניצן)

 בנציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, פנו מיד לפרקליטות המדינה לקבל הסברים. מפרקליטות המדינה שלחו מכתבים שבחלקם הגדול איננו קשור לתלונה הספציפית והשיבו תשובות שבחלקן תשובות שקריות ובחלקן סתם מריחה, כשלמעשה הם פשוט ניסו במשך כמה חודשים למרוח את נציבות הביקורת. וכך עד שכארבעה חודשים לאחר הגשת התלונה על שפרקליט המדינה עבר על החוק, התלונה נמצאה מוצדקת ביום 30.12.15. (נספח 11 –נציבות הביקורת מוצאת כמוצדקת תלונה נגד פרקליט המדינה)

המלצות נציבות הביקורת הועברו ליועמ"ש. הן בעניין הפתולוגית ד"ר פורמן והפעילות הפלילית של פרקליט המדינה וארבע הפרקליטות הבכירות שניסו להדיח את עדותו של ראש המכון לרפואה משפטית ולשבש מהלכי משפט, והן בעניין הטיוח של פרקליט המדינה את התלונה המקיפה והמפורטת על בידוי כל הראיות נגד רומן זדורוב שהונחה בפניו, אבל לא נעשה דבר.

ולמרות שמעולם לא נתן את הדין, לא נוח היה לפרקליט המדינה שי ניצן עם החלטות נציבות הביקורת ובוודאי לא כשהחלטות אלה הצטרפו למקרים רבים קשים נוספים כמו מעשיה הפליליים של רות דוד פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי) בדימוס, סגירת תיק מותו של גל בק, הסתבכותו של ניצב מנשה ארביב, התאבדותו של תת ניצב אפרים ברכה וההסכם המוזר עם הרב פינטו, דרישת תנועת אומ"ץ משרת המשפטים איילת שקד להשעות את פרקליט המדינה שי ניצן מתפקידו ובוודאי ש"הרחשים" מצדם של מאות אלפי אזרחים שהתאגדו בקבוצות פייסבוק ולא הפסיקו לרגע לנשוף בעורפו בדרישה לפתוח את תיק רצח תאיר ראדה ז"ל. שי ניצן היה זקוק למשהו דרמטי שיסית את מבט הציבור למקום אחר. שי ניצן היה זקוק למשהו כמו "חקירות נתניהו", הוא היה זקוק ל"תיקי נתניהו".

 

וההזדמנות הגיעה עם אירוע שהחל בעצם כבר הרבה קודם. מני נפתלי מנהל משק בית ראש הממשלה, הגיש במרץ 2014 תביעה על סך מיליון ש"ח, בשל מה שהגדיר כ"התנהגות שלוחת רסן" של רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו. נפתלי פירט בתביעה שורה של תקריות, בהן, לכאורה, דרשה נתניהו "דרישות בלתי סבירות המלוות לכאורה ביחס מחפיר. בנוסף, כחלק ממאבקו האזרחי במשפחת נתניהו, בחר נפתלי לעבור גם לפסים פליליים והתלונן במשטרה. ביום 4.2.15 החל למסור עדות במשרדי יאח"ה עדות על ההתנהלות של שרה נתניהו במעון ראש הממשלה, עדות שאותה הוא הפסיק כשהתברר לו שהוא עצמו עלול להיפגע מהדברים שיאמר.

ביום 19.2.15 המליץ פרקליט המדינה שי ניצן להעניק למני נפתלי, חסינות מהפללה עצמית כדי שימשיך את עדותו כנגד שרה נתניהו וחמישה חודשים אחר כך, ביום 20.7.15 החליט היועמ"ש וינשטיין בהמלצת פרקליט המדינה שי ניצן לפתוח בחקירה פלילית במה שכונה אחר כך בשם "תיק המעונות". אחרי תיק המעונות צצו תיקים נוספים.

אלא שכל "תיקי נתניהו" כמו "בגדי המלך החדשים", אינם קיימים בעצם. כמו הסיפור על בגדי המלך כך גם תיקי נתניהו ממחישים את התופעה האנושית של קונצנזוס אשר אין מי שיפר אותו, אולי בגלל המאוויים האישיים ואולי בגלל הלחץ החברתי הגורם לאנשים שלא לומר את שהם חושבים מחשש להיראות מטופשים או חריגים.

למעשה אין שום פסול חוקי בכל "תיקי נתניהו". כולם מגוחכים למדי, שלא לומר "מטופשים". אלה תיקים שאין בהם שום דבר למעט מאוויי לב. ולראיה הצורך בעדי מדינה. כל כך מוזרה העובדה שמערכת שלמה, משטרה ופרקליטות, התעסקה בדבר המטופש והמופרך הזה במשך ארבע שנים תמימות ותקשורת כמעט מלאה דיווחה יום אחרי יום בהתלהבות, מבלי שאף אחד ממקבלי ההחלטות עצר וצעק שהמלך עירום, שבעצם עוסקים באוויר ותו לא. אף אחד לא קלט שזמן החקירה בתיקי אולמרט האמיתיים היה כחצי שנה, לעומת תיקי משפחת נתניהו שנמשכים כבר יותר מארבע שנים. וממש לא ברור אם ההתנהגות המוזרה הזאת אירעה בגלל הרצון למלא את מבוקשו של פרקליט המדינה או שזהו סתם סוג של "אפקט העדר".

ומה שעוד לא מובן הוא מי ישלם את הסכום הדמיוני של קרוב לחצי מיליארד שקל שעלו "חקירות נתניהו" ועבודתם של מאות חוקרים בארץ ובחו"ל עקב גחמותיו של פרקליט המדינה שי ניצן.

וכאן המקום להצביע על תקדים משפטי שעלה בעתירה לבג"ץ 6064/17 הקשורה באופן מלא לפעילותו הפלילית של פרקליט המדינה. תקדים שבעצם מצביע באופן מוחלט על חפותו של נתניהו, ללא צורך לעסוק בהאשמות נגדו בכלל. בעתירה לבג"ץ התבקש בית המשפט ע"י התנועה למשילות ודמוקרטיה להורות על פתיחה בחקירה או על הגשת כתבי אישום נגד פרקליטות בכירות שעברו בהנחיית פרקליט המדינה שי ניצן, עבירות מוכחות וברורות של הדחת עד, מרמה והפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט.

וכך נכתב בהחלטת בית המשפט הגבוה לצדק אשר דחה(!) אחרי שנה את העתירה: "העותרת מבקשת כי תפתח חקירה פלילית נגד המשיבות טרם שנקבעה הנורמה הראויה בהקשר להתנהגותן. גישה זו היא בבחינת רתימת העגלה לפני הסוסים. אין כל היגיון בניהול חקירה פלילית עוד טרם שנקבע כי מדובר בהתנהגות בלתי נורמטיבית, עד כדי חשד לפלילים." (נספח 5 - פסק דין בג"ץ 6064/17  בסעיף 18)

במילים אחרות קובע בג"ץ שאין לפתוח בחקירה פלילית ובוודאי שלא להגיש כתב אישום נגד עובדי מדינה שביצעו עבירות ברורות ומוכחות, משום שעדיין לא נקבעה נורמה בקשר להתנהגותם. כלומר, זהו תקדים לכך שאפילו באמת היה ממש בהאשמות נגד נתניהו, אין בכך כדי לפתוח בחקירה או להגיש כתבי אישום, כל עוד לא נקבעה נורמה ליחסים בין ראש ממשלה לבין התקשורת או בין ראש ממשלה לבין החברים שלו.

אבל בינתיים יש לכאורה להתייחס ברצינות להאשמות נגד נתניהו. וכי מה יש בידי התביעה? ובכן, הקלף היחיד שיש בידי התביעה נגד נתניהו הם עדי המדינה. לעדי מדינה התייחס שי ניצן פרקליט המדינה ואמר את המילים המפורשות הבאות ומבלי שציין במפורש שמדובר בנתניהו: "אתה לא עושה הסכם עד מדינה אם אתה חושב שאתה יכול להגיע לאותן תוצאות בלי הסכם עד מדינה. אם אנחנו חושבים בתיק של אישיות ציבורית, שאני יכול להגיע לראיות מספיקות בלי עד מדינה, אז מה, אני משוגע לתת חסינות למישהו שהיה מעורב? אני אעמיד לדין גם את האישיות וגם את המועמד להיות עד מדינה. למה לי? הרי האינטרס שלי זה להעמיד כמה שיותר חשודים לדין, או אנשים ש..אשמי....  לפעמים, אם אני לא חותם על הסכם עד מדינה אין לי ראיות נגד אף אחד. אני לא יוכל, לא אוכל להעמיד אף אחד לדין!"  (נספח 12 - סרטון – שי ניצן מספר שבלי עד מדינה אין ראיות)

כלומר, במודע ומבלי למצמץ, אמר האדם המופקד על שמירת החוק במדינת ישראל, שצריך להעניש מישהו שאין נגדו ראיות ולכן הוא חותם הסכם עם "עד מדינה", עם אדם שמסכים שהוא עבריין. ואז, בתמורה לעדותו של אותו עד מדינה נגד מי שאין ראיות נגדו, יימחק העונש שאמור היה להיות מוטל על עד המדינה, ולפחות יימחק חלק מעונשו. וכי כיצד אמור שופט הגון להתייחס לתיק שעומדים בו שניים, עד מדינה עבריין לכאורה שמרוויח מעדותו, מול נאשם שלא נמצאו ראיות נגדו? האם שופט הגון אמור בכלל להתייחס לעדותו של העבריין לכאורה כאל עדות אמת אובייקטיבית?

ועוד יתירה מזאת. ניצן לא היסס להסביר מול המצלמה כיצד מייצרים עדי מדינה. כיצד הוא גורם לאדם נקי כפיים להאמין שנמצאו ראיות נגדו, כיצד גורמים לו להאמין שהוא עבריין שיימלט מכלא רק אם יחתום על הסכם עד מדינה. כיצד הוא גורם לו לחתום על הסכם עד מדינה, כדי להעניש אדם אחר שגם נגדו אין ראיות. ניצן לא היסס לספר מול המצלמה על התרגילים שהוא עושה ואיך "משחקים אותה" כדי ללכוד אדם חלש שאין נגדו דבר, על מנת לחתום אתו על הסכם עד מדינה כנגד האיש שאותו רוצים להעניש למרות שאין ראיות נגדו.

וכך אמר ניצן מול המצלמה כשבאמצע המשפט הוא כנראה הבין במה הוא הולך להודות ועצר קצת את עצמו: "הוא חושב שיש לי ראיות נגדו, אבל יכול להיות שאין לי מספיק ראיות נגדו ואנחנו משחקים אותה כאילו 'אתה בטוח ל...  זה'. לכן יש כאן עניין, יכול להיות, ואני רק יודע את זה ואני גם לא אגיד את זה על מקרה ספציפי, שבלי הסכם עד מדינה, אף אחד לא נכנס לכלא." (נספח 13 - סרטון – שי ניצן מספר איך מייצרים עד מדינה אשר אין ראיות מספיקות נגדו)

דברים אלה מזעזעים. פרקליט מדינת ישראל מסר בעצם הודאה מצולמת שמסבירה כיצד מעבירים אדם תמים במסע ייסורים שכולל ימים ארוכים במעצר שווא, הארכות מעצר מול מצלמות התקשורת, ימים ארוכים של חקירות, התעללות וביזוי והכל על מנת לשבור את רוחו, להאמין שהוא עבריין ולגרום לו לחתום על הסכם עד מדינה, כדי "להעניש" מישהו שפרקליט המדינה חפץ בראשו.

אז מה נשאר לנו? אין ראיות בתיקי נתניהו ועל פי הודאתו של פרקליט המדינה, אין גם עדי מדינה אמינים. הבה נבדוק אם כך מה יש.

הכל כאמור החל עם תיק המעונות. אלא שלא באמת נעשו עבירות על החוק ב"תיק המעונות" שרובו מבוסס על דבריו של אדם שהודה כי ביצע עבירות על החוק וכל פעילותו העידה שהוא מונע מיצר נקמה במשפחת נתניהו. והרי שרה נתניהו אינה עובדת ציבור ולכן לא יכולה להתקיים עבירה של מרמה והפרת אמונים. היא איננה עובדת מדינה ולא יכולה להיות מודעת לנהלים המגבילים אותה בהזמנת ארוחות לאורחיו של ראש הממשלה. כך או כך, היא נתנה מבטחה באנשי הכספים והמנהל של בית ראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה, ולא יכולה היתה להיכנס לפרטים שאינם קשורים אליה כאזרחית.

אלא שלא אזרחית רגילה היא שרה נתניהו. במקרה היא גם רעייתו של ראש הממשלה ומארחת את אורחיו. בתור שכזו היא אמורה גם לדאוג למזונם שאמור לכאורה להגיע מתקציב המדינה. "לכאורה", משום שמעולם לא נקבעה באופן רשמי או אחרת, נורמה לתשלום על מזון זה. והנה, אותו תקדים משפטי שעלה בעתירה לבג"ץ 6064/17 משמש בעצם הגנה מלאה גם על גב' נתניהו. שהרי בג"ץ קבע תקדים לפיו אין לפתוח בחקירה פלילית ובוודאי שלא להגיש כתב אישום נגד עובדי מדינה שעברו על החוק, קל וחומר אי אפשר להגיש כתב אישום נגד רעיית ראש ממשלה, שעדיין לא נקבעה נורמה בקשר לפעילותה לרווחת אורחי בעלה עובד המדינה.

 

אבל לא היה בכך מאומה, כאשר גם פרקליט המדינה רוכב על הגל כשהוא עושה ככל יכולתו להעצים את התיק ולהעמיד לדין את שרה נתניהו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות מרמה והפרת אמונים, בגלל הזמנת ארוחות לאורחי בית ראש הממשלה, מה שמילא את כותרות העיתונים ונמרח בדקות שידור רבות במהדורות החדשות בטלוויזיה.

ועדיין זה לא הספיק. שי ניצן היה צריך עוד. ביולי 2016, העביר גורם בכיר לעיתונאי אמנון אברמוביץ' מידע ולפיו קיים חשד שבוצעה העברה גדולה של כספים לנתניהו או למישהו מבני ביתו. אברמוביץ פרסם את הדברים ב"אולפן שישי" של חדשות 2, ואחריו החלה המערכת לבדוק את הדברים. וכך עד שבדצמבר 2016 נפתחה באופן רשמי החקירה בתיק 1000, הוא תיק המתנות, שעוסק בחשד לכאורה לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים על ידי ראש הממשלה ואנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר אשר במהלך שנים רבות העניקו לו לכאורה, טובות הנאה מסוגים שונים ובעיקר סיגרים ושמפניה, כשנתניהו בתמורה מסייע למילצ'ן בהטבות שונות ובעיקר בהשגת ויזה לארה"ב.

על פי הנטען סיפק המיליארדר ארנון מילצ'ן, משקאות חריפים וסיגרים קובנים יקרי-ערך לנתניהו ולמשפחתו במשך שנים,  ובסך הכל בשווי של מאות אלפי שקלים. אלא שבדיקה עצמאית שנערכה ע"י אלי ציפורי בעיתון גלובס מצאה שערך הסיגרים, כמו גם המשקאות שנקנו בשתי חנויות של חינאווי בהרצליה, נמוך בהרבה. ציפורי מצא שהחנויות שבהן קנה מילצ'ן סיגרים, רכשו באותן שנים, משנת 2009 ועד סוף 2016 סיגרים למכירה לכל לקוחותיהם, במחיר סיטונאי כולל מע"מ בסך של 2,350 שקל בממוצע בכל חודש. ההיגיון מחייב שמילצ'ן לא היה הלקוח היחיד שהשתתף בחגיגת 2,350 שקל לחודש ומה עוד שהוא מילצ'ן בעצמו עישן סיגרים והביא גם מתנות סיגרים לחבריו האחרים, כמו גם ליאיר לפיד.

ובכל מקרה, טענת החברות הקרובה והקשר בין מילצ'ן ופאקר לנתניהו עומדת לזכותו של ראש הממשלה וכבר נקבעו תקדימים בנושא. כך או כך, אף אחד לא באמת הצליח להוכיח שנתניהו העניק למילצ'ן איזושהי טובת הנאה בתמורה לסיגרים ששווים כלום עם שום דבר. אף אחד לא הצליח להוכיח שבתמורה ניסה לכאורה נתניהו לסייע למילצ'ן בהשגת ויזת שהיה בארה"ב, בהארכת חוק מילצ'ן ובקניית ערוצי טלוויזיה. ובוודאי שאף אחד לא הוכיח שנתניהו עשה משהו בניגוד לחוק לטובת פאקר. כלומר, אין שוחד ואין גם מרמה והפרת אמונים, שהרי סעיף 284 לחוק העונשין, הקובע שעובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, דינו - מאסר שלוש שנים, איננו מתאים לחלוטין לסיגרים שקיבל נתניהו מידי פעם, שלא במסגרת תפקידו כעובד ציבור, מחבר שלו שקפץ לביקור ובוודאי כשהסיגרים דווקא לא פגעו בציבור, אלא אולי בבריאותו של נתניהו עצמו.

והמשקאות החריפים? ובכן, בדיוק כמו הסיגרים, כך גם ה"שמפניה הוורודה" שלכאורה הביא מילצ'ן לשרה נתניהו, כמו גם לאחרים שאצלם התארח, נמוכה היתה בהרבה מהערך שהודלף לתקשורת. ובכל מקרה, שרה נתניהו איננה עובדת ציבור, היא לא עובדת מדינה ולפיכך היא איננה חייבת דין וחשבון לאף אחד.

לנוכח כל אלה עולה, שהמדינה השקיעה לשווא כספים רבים שהיו מי שנהנו מהם בעת שבילו במסעות ברחבי העולם על מנת לבצע חיקורי דין בחו"ל וכו'. כך או כך, יש עד מדינה בתיק זה. זהו ארי הרו שהיה ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, שחתם על הסכם עד מדינה גם בתיק 2000.

בינואר 2017 נפתחה החקירה במה שידוע כ"תיק 2000", תיק שוחד לכאורה שבו מעורבים נתניהו ומוזס. תיק שמבוסס על הקלטה של שיחות בין הבעלים של "ידיעות אחרונות" לבין ראש הממשלה נתניהו. ואז פרץ גיא פלג מחדשות 2 עם הדלפה של תמלילי ההקלטה בין נתניהו למוזס. בשיחה נשמעים שני הדוברים כשהם מציינים בעיקר את הפגיעות שסופג נתניהו מהעיתונאים בידיעות אחרונות.

והמדהים הוא, שאף אחד לא שם לב שהקלטה כזאת איננה יכולה להיות מודלפת, אלא רק מפרקליט המדינה בכבודו ובעצמו. שהרי היועמ"ש עצמו בתגובתו לבג"צ שדן בדרישה לפרסם את ההקלטות במלואן, השיב כי: "עמדת היועץ, לפיה פרסום, אף אם חלקי, של חומרי החקירה בעת הזו יביא לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי שעשוי לנבוע ממנה."

ועוד מה שאף אחד לא נתן ליבו אליו, היא העובדה שהדלפת הקלטת השיחה בין נתניהו למוזס לא נעשתה בבת אחת, כי אם נעשתה טיפין טיפין. לאט לאט. שיהיה לציבור במה לעסוק. ביום 10.1.17 הודלפה לעיתון הארץ ולחדשות 2 קטע אחד שבו לכאורה בין היתר אמר נוני מוזס לנתניהו: "אם אני ואתה נסכים על חוק, אני אעשה כל מה שאני יכול שתהיה פה כמה זמן שתרצה. אני אומר לך את זה בצורה הברורה ביותר." ביום 14.1.17 הודלפו קטעים נוספים .

על פי חוק עבירת שוחד איננה חייבת להיות בגין קבלה או נתינת כסף, שוחד יכול להיות כל דבר. כל טובת הנאה, שירות, משוא פנים, השפעה או העדפה, שאינם נעשים כחוק וכמקובל, הם שוחד שהוא בעצם עבירה פלילית שהעונש עליה עשוי להגיע עד 10 שנות מאסר.

אלא שהדברים שהודלפו הוכיחו את ההפך מהרצוי עבור ניצן. האמירה הצינית של נתניהו שנשמע כשהוא אומר למוזס: "אנחנו מדברים על מתינות, על תקשורת סבירה, להוריד את רף העוינות אליי מ-9.5 ל-7.5", מאיינת את השיחות ומבטלת גם הצעת שוחד. כך או כך, העובדות מעידות שאין לפרקליטות, שבמפורש וכמי שלא הוכיחה עצמה כנקיית כפיים ואיננה באה כגוף אובייקטיבי וחסר פניות לנתניהו, אין לה יכולת להוכיח שלא נעלמה או הועלמה (כפי שניתן להוכיח בפרשת זדורוב)  הקלטה או חלק של הקלטה שבו במפורש נאמר שאין מדובר במשא ומתן על מתן או קבלת דבר מה היכול להיחשב כשוחד, אלא אם כמובן יטען שי ניצן שאם נתניהו דיבר על תקשורת מתונה יחסית עם רף עוינות של 7.5 יכול להיחשב טובת הנאה או הטיה למשוא פנים. כך או כך העובדה היא שהדברים בעינם עומדים. עיתון "ישראל היום" ממשיך להתפרסם כשהיה, "ידיעות אחרונות" ממשיך להיות ביקורתי נגד נתניהו, והכל כרגיל. וזאת כאשר אין אפילו החלטה מצד אחד או שני המשוחחים לדחות הצעה, מה שמעיד שבעצם לא היה כלום.

על פי חוק, המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד. ומצד שני המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד. במקרה זה שלפנינו, לא היתה תשובה שלילית, גם לא דחיה, ולמרות אלה לא היתה עסקה. כלומר לא ניתן להוכיח שהיתה זו שיחה בלתי חוקית ולא שיחה שבה לפחות צד אחד אם לא שני הצדדים, דיברו באופן ציני על דברים שבסופו של דבר לא היו ולא נבראו. ועם זאת, שוחד היה גם היה. הדלפת קטעים מהשיחה לעיתונאי, היא שוחד לכל דבר ועניין. שי ניצן נתן לגיא פלג את מה שפלג ביקש, כלומר "סקופ", בעת שפרקליט המדינה קיבל מגיא פלג בתמורה, פרסום שסייע לו להסית את עיני הציבור ממנו לנתניהו.

ועד המדינה הרי ארו? וכי מה ההבדל בין המדובב עבריין המרמה וההונאה שהצליח לתמרן את רומן זדורוב ואת בית המשפט לבין עד מדינה עבריין לכאורה, או אולי איש תם ששכנעו אותו שהוא עבריין, עד מדינה אשר מרוויח הרבה יותר מהמדובב של זדורוב שהרוויח כ- 14,000 שקל? עד מדינה שנמחקות ממנו עבירות שיכולות לשלחו לכלא לשנים רבות?

 

ועכשיו מגיע תיק 4000, לכאורה התיק החזק ביותר נגד נתניהו. זהו תיק העוסק במתן וקבלת שוחד לכאורה ולפיו קיבלו ראש הממשלה נתניהו ורעייתו סיקור אוהד באתר ‘וואלה’ ובתמורה השתמש לכאורה נתניהו בסמכותו כשר התקשורת כדי לאשר ביוני 2015 עסקה שנעשתה בין שתי חברות שבשליטתו של שאול אלוביץ' והביאה לכאורה הטבות בגובה שבין 800 מיליון עד מיליארד שקל לשאול אלוביץ’ שהוא גם בעל השליטה באתר 'וואלה' שפרסם לכאורה כתבות אוהדות על נתניהו ובעיקר על שרה נתניהו.

זה ברור מעל לכל ספק שאלוביץ' ניסה למצוא חן בעיני נתניהו ששימש אז כשר התקשורת באמצעות כתבות אוהדות באתר האינטרנט וואלה השייך לו. זו הרי תופעה אנושית לחלוטין "ללקק" למי שאתה חושב שיכול לסייע לך. אבל מכאן ועד להוכחה משפטית אובייקטיבית שנתניהו דרש כתבות אוהדות בתמורה לסייע במשהו, המרחק כרחוק מזרח ממערב.

למעשה אין לנתניהו שום קשר לפעילות בלתי חוקית בהקשר לחברות יס ובזק. מדובר למעשה בקונספציה שגויה שנדחפה בכוח לאמצעי התקשורת. תפיסה שאליה התייחס היועמ"ש מנדלבליט בראיון לדנה וייס מערוץ 12, ולפיה נתניהו מתחבר לבעלי הון ופועל לקדם אותם. והרי זו תפיסה שאין לה שום הוכחה ובוודאי שלא קביעה משפטית.

את ההחלטה לאשר את העסקה בין החברות שבשליטת אלוביץ', קיבלו גורמי המקצוע וכל שעשה נתניהו, הוא לחתום ולאשר את החלטתם כפי שמקובל. בנימין נתניהו איננו מהנדס, אינו רופא, איננו מורה, איננו רמטכ"ל, אינו חקלאי והוא גם לא איש תקשורת. כמו כל השרים המרכיבים את הממשלה, גם נתניהו סומך על "גורמי המקצוע" וחותם היכן שמורים לו לחתום. ד"ר אסף אילת, הממונה על ההגבלים העסקיים, הוא זה שאישר את מיזוג בזק-yes. ד"ר יפעת בן חי שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, שבעניינה עלתה טענה שנתניהו שלח את דוד שרן כדי "לזרז אותה", היא עדיין מסכימה שההמלצה לאשר לאלוביץ׳ את מיזוג בזק-יס היתה מקצועית והיא עומדת מאחוריה. ובכל מקרה, אחרי ההחלטות שקיבלו גורמי המקצוע, היה זה דווקא היועמ"ש יהודה וינשטיין שאישר את מיזוג חברת בזק וחברת יס.

מכיוון שכך, כל עוד לא נמצאה הוכחה אובייקטיבית שלפיה פעל נתניהו ביודעין כדי לעבור על החוק, אין שום דבר בתיק זה מלבד אוויר, מה עוד שההחלטה על אישור העסקה היתה דווקא נכונה כלכלית. עובדה זו הובילה את הפרקליטות לטעון שאין קשר לעובדה אם היתה החלטה זו נכונה או לא. אם היא על דעת גורמי המקצוע, כן או לא, או אם לטובת הציבור היא, או נגדו. לטענתם כל אלה הן שאלות צדדיות. לטענת הפרקליטות, נתניהו בהיותו חברו הקרוב של אלוביץ, היה אמור להדיר עצמו מענייניו של אלוביץ'.

והרי זו טענה מגוחכת ממש ולכן נפנה שוב לתקדים בג"ץ בנוגע לצורך לקבוע "נורמה", קודם שיועמד עובד ציבור לדין. כמו כן, יש מילה אחת שבגללה אין לתיק 4000 על מה להתבסס. המילה היא "בכריכת". כלומר, לכאורה "כרך" נתניהו את המתת עם התמורה. אלא שאין ולא קיימת אפשרות לדעת מה היה בראשו של נתניהו. מה הוא חשב. וכי איך אפשר להוכיח מחשבות בלב איש?

ובאשר לכתבות האוהדות באתר וואלה, ובכן, תחקיר שנעשה באתר האינטרנט "מידה" מוכיח בעצם שהסיקור שהעניק "וואלה" לנתניהו רחוק מלהיות אוהד ובעצם היה בעיקר שלילי. כל כך שלילי היה סיקור משפחת נתניהו בוואלה, עד שאחת הדוגמאות החשובות ל"סיקור אוהד" היתה כתבה שעלתה ב'וואלה' ביום 28.11.16 לאחר חצות הלילה, אשר סיקרה ביקור של שרה נתניהו אצל יחידת לוחמי אש בחיפה. אז אשת ראש הממשלה קיבלה כתבה אחת עם סיקור חיובי?

ובכלל, הרי כל הקשר עם עורכי וואלה נעשה ע"י ניר חפץ ובדרך כלל ללא ידיעת נתניהו. וכי כיצד ניתן להאשים איש ציבור על פעילות נורמלית של הדובר ויועץ התקשורת שלו?

אין שום פסול חוקי בכל תיקי נתניהו. ולדוגמה תיק 3000. הסיפור הודלף כבר ביום 15.11.16 לרביב דרוקר מחדשות 10 שסיפר על דוד שמרון פרקליטו של נתניהו, המייצג את מיקי גנור העומד מאחורי עסקת הצוללות עם גרמניה והחל מאותו יום ובמשך כשלושה חודשים עבד על סיפור מפואר לתכנית "המקור".

תיק הצוללות שנחשב לאורך זמן כתיק הדגל נגד נתניהו, למרות שכבר בתחילתו הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שאין חשד לפלילים בפרשה, וכך עד שלפתע ביום 27 בפברואר 2017 הודיע פרקליט המדינה, שי ניצן, כי בהתייעצות עם מנדלבליט הוחלט כן לפתוח בחקירה פלילית. ואז, ביום שלמחרת(!) פרסמה תכנית "המקור" עם רביב דרוקר את התחקיר על הפרשה, שעליו החלו לעבוד שלושה חודשים קודם. רק עיוור לא יכול היה להבין שמדובר במהלך מתואם של שי ניצן שסיפר לעם ישראל על פתיחת החקירה עם רביב דרוקר שיצא על תכניתו.

אלא שתיק דגל זה כמעט גווע בסופו של דבר, כשהוא מותיר כמה קורבנות מדממים ובלי נתניהו, משום שאף אחד לא הצליח להוכיח שהוא ידע משהו על עסקת הצוללות. ועוד יתירה מזאת. כל התיק הזה, על כל המעורבים בו, מציג אולי רדיפת בצע של עד המדינה עם פעילות עסקית מעוותת, כוחנית ודורסנית, אבל לכאורה אין שם בעצם חשד לפלילים.

 

לסיכום, נגד פרקליט המדינה עומדות ראיות רבות שנתמכות במסמכים, צילומים, הקלטות וסרטונים וכן ראיות נסיבתיות שעל משטרת ישראל לבדוק ולחקור כחוק.