הגשת תלונה על אנשי החוק בפרשת זדורוב

 

 

לכב' היועץ המשפטי לממשלה,

מר יהודה וינשטיין

תלונה על רמייה והולכת שולל את בית המשפט שהתאפשרו באמצעות עבירות קשות על החוק במטרה לעוות את הדין.  

התלונה מוגשת כמתחייב מסעיף 262 לחוק העונשין המחייב נקיטה באמצעים סבירים כדי למנוע את השלמתו של פשע ומכוח הוראות החיקוק: סעיפים 58 ו-59 לסדר הדין הפלילי. ובמטרה למנוע השלמת פשעים וכפי שיובהר מיד, עבירות קשות שלא ניתן להניח להן מבלי לחקור אותן כיאה למדינת חוק.

וכאן חשוב להדגיש. אין זה מתפקידנו לחקור. זהו תפקיד הרשויות בעת שמוגשת תלונה. ולמרות זאת יימצאו כאן חומרים שיש בהם הרבה מעבר לתלונות רגילות.

 

התלונה מוגשת כנגד ארבעה אנשים בכירים מתוך מערכת החוק שפעלו ביחד ו\או לחוד, כדי לרמות את בית המשפט ואת עורכי הדין של רומן זדורוב, במטרה לעוות את הדין ולהרשיע חף מפשע והכול כדי לסגור תיק רצח שהסעיר את מדינת ישראל. ולא זו בלבד, אלא שארבעה אנשים אלה פגעו פגיעה קשה במערכת החוק של מדינת ישראל וגרמו לה להיכשל קשות, כשבית המשפט הרשיע את זדורוב על פי מארג ראיות שכולן בדויות ו\או מזויפות.

מעשי הרמייה נעשו בתוך כדי עבירות קשות על החוק, לפי סעיפים רבים בחוק העונשין וביניהם סעיף 499 (קשירת קשר לביצוע פשע), סעיף 421 (זיוף בידי עובד הציבור), סעיף 244 (שיבוש מהלכי משפט), סעיף 238 (בידוי ראיות), סעיף 237 (עדות שקר) ועוד.

 

התלונה כאמור, מוגשת כמתחייב מסעיף 262 לחוק העונשין.

סעיף 262. אי מניעת פשע [א/1939] [33] מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים.

המילה "ידע" בסעיף שלעיל, אין פירושה "להוכיח" שהרי זה תפקידה של התביעה ואין פירושו "לקבוע" שזה תפקידו של בית המשפט. "לדעת" פירושו "להיות מודע".

ועם זאת, כל העבירות הרצופות כאן, יהיו ברורות כשמש בצהריים, גם לעיניהם של הדיוטות, בעת שהעובדות שבהמשך יהיו מונחות לפניהם.

כך או כך, מחויב כל הקורא מסמך זה, החל מקריאת המילים הראשונות, לנקוט באמצעים סבירים לו, כדי למנוע את השלמת הפשעים שיפורטו בהמשך. (כל עוד לא עמד בית המשפט על הרמייה ומערכת המשפט משלמת את המחיר, וכל עוד העבריינים נהנים מפירות הפשעים, הפשעים לא הושלמו)

 

הבהרה – המהלך הנכון לכאורה, היה להביא את הדברים בפני שופטי בית המשפט העליון. אלא שמהלך זה לא היה אפשרי מהסיבות הבאות:

1. העובדה היא שאלו הם שופטים שרומו והולכו שולל, מבלי שהצליחו לרדת לשורש הדברים.

2. מדובר בתלונה המורכבת ממספר רב לכאורה של עבירות קשות, אשר לבית המשפט אין את הכלים

    לרדת לשורשיהם כיוון שאין הוא גוף חוקר.

3. בית המשפט העליון נוהג בדרך כלל על פי "הלכת אי ההתערבות" ועל פי רוב אין הוא שומע עדים

    ומתרשם מראיות ולפיכך לא ניתן היה להגיש את הדברים בפניו.

4. איננו קשורים לתיק באופן רשמי ולא היה ביכולתנו להביא את הדברים בפני השופטים בעליון;

5. פנייה אל הסנגוריה בניסיון להביא בפניהם את הדברים נענתה בתשובה: "אנחנו יודעים את כל מה

   שצריך לדעת".

6. כל עוד אדם כלוא על לא עוול בכפו ולא נעשה דין צדק, הפשעים בעיצומם ולא הושלמו. לפיכך, על פי

    חוק חייב כל אחד לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע את השלמתם של הפשעים, שאם לא כן הוא

    צפוי לשנתיים מאסר.

 

לנוכח כל אלה, מובן שהדרך שבה תלונה זו מוגשת, הינה על פי חוק וכמתחייב ממנו.

 

המתלוננים 1. סנ"צ בדימ' אלכס פלג 2. ד"ר חיים סדובסקי 3. רועי וייס 4. אביעד כפיר 5. ניר יסוד

אשר פועלים בשמם של למעלה מ- 29,000 חברי קבוצת הפייסבוק - "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל".

 

התלונה מוגשת כנגד התובעת שילה ענבר מפרקליטות מחוז צפון, יורם אזולאי ממחוז צפון, ירון שור מהמטה הארצי ואלכס גורודינסקי.

בית המשפט נפל בפח היקוש של הנ"ל, החליט החלטות הנוגדות את העובדות והאירועים כפי שהיו ופסק את דינו כשהוא מעוות הדין.

כתוצאה ישירה מרמיית השופטים והולכתם שולל, נכתב בהכרעת הדין של משפט זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת: "בפנינו מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי, מעבר לכל ספק סביר המלמדים כי הנאשם שבפנינו הינו רוצחה של תאיר ראדה ז"ל."

"מארג ראיות איכותי" זה, הוביל להרשעתו של רומן זדורוב ברצח ושליחתו לכלא למאסר עולם + שנתיים על שיבוש מהלכי משפט.

אלא שמהעובדות שיובאו כאן עולה, שכל הראיות המרכיבות את אותו "מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי", נבדו וזויפו על ידי ארבעת אנשי החוק. כל הראיות כולן! ולא זו בלבד, אלא שראיות בעלות חשיבות קריטית לזיכוי, הושמדו או שהוסתרו מההגנה ומבית המשפט.

כל הראיות כאן, נתמכות בחומרים מהתיק עצמו. יש להניח את חץ העכבר על המילים הצבועות כחול וללחוץenter  או ללחוץ על מקש ctrl יחד עם מקש שמאלי בעכבר.

בית המשפט הרשיע את זדורוב כשהוא נסמך על ראיות שכולן נבדו ו\או זויפו:

  1. הודאה למדובב – הודאה למדובב לא הייתה כלל. מדובר היה במצג שווא.
  2. הודאה ושחזור – כדי להתאימם למציאות, נעשה שימוש בבידוי ראיות, שיבוש הליכים ועדות שקר.
  3. ידיעת פרטים מוכמנים – כל הפרטים המוכמנים לכאורה, נמסרו לנאשם ע"י החוקרים.
  4. טביעות נעליו של זדורוב על מכנסי המנוחה – כאלה לא היו. מדובר במעשי רמיה וזיוף.

 

בנוסף לאלה נעשו מעשים שלא ייעשו על מנת למנוע מבית המשפט לעשות חוק וצדק.

  1. מכנסיו של זדורוב שככל הנראה נמצאו ללא דם עליהם, הושמדו בטרם ניתן היה להוכיח את שייכותם לזדורוב ולהוכיח את חפותו.
  2. על קצה מכנס שמאלי במכנסי המנוחה, נמצאו כתמי דם בעלי מאפיינים של קדמת נעל. סביר להניח שאלה סימני נעלו של הרוצח. אלא שהמכנסיים נגזרו וגזיר הבד עם אותם סימנים נעלם בטרם היה סיפק בידי מומחה ההגנה לבדקם.
  3. חומרים בעלי חשיבות קריטית, המצביעים על הרוצח\ים האמתי\ים, הוסתרו מההגנה ומבית המשפט.

 

להלן תקצירים של כל אחת מהתלונות. ניתן להיכנס לפירוט של כל אחת מהתלונות שלהלן, על ידי העמדת חץ העכבר על המילים בכחול ולחיצה על enter או לחיצה משולבת על ctrl ומקש שמאלי בעכבר.

 

  1. הודאה למדובב.

ההודאה למדובב למעשה, לא הייתה. מקור השגיאה בתמלול ותרגום שקריים ובתוספת פרשנות של אלכס גורודינסקי ושל הכנת המדובב ע"י אנשי הצח"מ בפיקודו של יורם אזולאי.

אלכס גורודינסקי תרגם ותמלל בצורה שקרית שיחה שהתקיימה בין המדובב לזדורוב, תרגום ותמלול אלה ובתוספת פרשנות שאין לה מקום, גרמו לבית המשפט להאמין בדברים שאינם אמתיים. בית המשפט האמין שהוא צופה בזדורוב המשחזר על המדובב את רצח המנוחה והאמין בדברים שנכתבו בתמליל. אולם מהדברים עולה שמדובר בעבודת רמייה של גורודינסקי. טענה זו נתמכת כאן באמצעות תרגום הקטע ובאמצעות הילוך אטי של קטע הסרט. לחצו כאן כדי להיכנס למסמך התלונה.

 

  1. הודאה ושחזור.

הודאה לא הייתה. היה זה גיבוב הבלים שבינם לבין הרצח לא היה קשר למעט העובדה שהעובדות שנעשה בהן שימוש, נמסרו לזדורוב ע"י יורם אזולאי והחוקרים שתחתיו. השחזור מוכיח את חוסר הקשר בין ה"הודאה" לרצח.

ואז, כשהסתבר שמלבד עובדות אלה קיימים גם שני עדים השוללים את העובדות שנאמרו בהודאה והשחזור, פעלו שני אנשי החוק, שילה ענבר ויורם אזולאי, כדי לרמות את בית המשפט ולמנוע ממנו מלהבין שאין ממש בהודאה והשחזור.

ההודאה והשחזור נסובו סביב עצבים שבהם זדורוב היה לכאורה שרוי, קללות שקיללה אותו המנוחה ודרישת  סיגריה, שבגללם לכאורה, הוא איבד את עשתונותיו רדף בחמת זעם אחר המנוחה במעלה המדרגות, נכנס אחריה לשירותים ונטל את חייה. עובדות אלה היוו את לב ליבם של ההודאה והשחזור.

אלא שמיד לאחר ההודאה והשחזור הובהר באמצעות בני משפחת המנוחה וחברותיה, שלמעשה אירועים אלה לא אירעו מעולם, כיוון שהמנוחה לא עישנה ולא נהגה לקלל.

אם כך, אזי המניע וכל האירועים שסבבו אותו נפלו וכל שנותר הוא לראות אם תיאור הרצח תואם את העובדות.

והנה, מעדות שני העדים האחרונים שראו את המנוחה, מתברר שלא היה "מרדף בחמת זעם" או כל מרדף בכלל אחרי המנוחה, כפי שתואר בהודאה והשחזור והיא עלתה למעשה לבדה במדרגות לעבר השירותים בהם הותקפה באכזריות ונרצחה.

שני נדבכים אלה, היה בכוחם למנוע מבית המשפט מלקבל כראיות את ההודאה והשחזור.

מכיוון שכך, הציגו שילה ענבר ויורם אזולאי, בפני בית המשפט מצג שווא שמנע מהשופטים לקבל את דבריהם של שני העדים האחרונים שראו את המנוחה עולה לבדה במדרגות  ומנעו מבית המשפט לראות שאין אמת בדברים שהודה ושחזר זדורוב  ולמעשה הם אינם הודאה ושחזור, אלא כניעה                        טוטאלית של אדם שבור המספר על דברים שלא היו ולא נבראו ואף מנסה לשחזר אותם.

תלונה זו נתמכת באמצעות מזכר, צילומים, קטעי וידאו ותמליל פרוטוקול העדות.

לחצו כאן כדי להיכנס למסמך התלונה.

  1. ידיעת פרטים מוכמנים.

כל הפרטים המוכמנים לכאורה, לא היו כאלה, משום שכולם הועברו לזדורוב ע"י יורם אזולאי והחוקרים שבאחריותו. שני פרטים מוכמנים לכאורה, ראה בית המשפט שהועברו ע"י החוקרים ולא הסכים לקבל אותם. את כל שאר "הפרטים המוכמנים" קיבל בית המשפט. אולם מהתבוננות בסרטונים שבקישור, ברור לעין כל שכל הפרטים המוכמנים לכאורה הועברו לזדורוב ע"י החוקרים.

טענה זו נתמכת באמצעות סרטונים מהחקירה והשחזור. לחצו כאן כדי להיכנס למסמך התלונה.

     

  1. טביעות נעליו של זדורוב על מכנסי המנוחה.

בית המשפט הולך שולל בידי המומחה לטביעות נעלייםירון שור וסבר שהוא רואה גם בעיני הדיוטות את טביעות נעליו של זדורוב.

אלא שלמעשה מדובר בכתמי דם אקראיים שבחלקם נוצרו ע"י מריחות סכין, בחלקם ע"י הטבעת הטלפון ובחלקם נוצרו במכוון ע"י ירון שור, כלומר זויפו.

            ירון שור הצליח לאחז את עיני בית המשפט, עד כדי כך שאב"ד בהחלטתו האחרונה, דחה

            בביטול את קביעתו של מומחה מהחשובים בעולם, אשר קבע שאין מדובר כלל בטביעות נעל

            וכתב עליו כך:

"לטעמי, לא יכולה להיות מחלוקת על העובדה כי עקבה מספר 1 למצער,

הינה כזו אשר ניתן להבחין בה בעין ערומה ואף ללא מומחיות...  ...בפנינו

קביעה תמוהה (!) של בודזיאק כי כלל לא מדובר בעקבת נעל, הרי שדי בכך

כדי לייחס לחוות הדעת הטיה, שאינה מקצועית, ומראה העיניים מדבר

בעד עצמו."

            וכאמור, כב' השופט חשב שהוא רואה על המכנסיים עקבות נעל, עקב מעשה הרמייה של ירון

            שור. טענה זו, שכאמור גם לפי דברי השופט איננה נדרשת למומחיות, נתמכת באמצעות מסמכים

            וצילומים, בעיקר מתוך תיק העבודה של שור, כאלה שהציג לבית המשפט וכאלה שהסתיר ממנו.

            וכן באמצעות קטעי וידאו. לחצו כאן כדי להיכנס למסמך התלונות.

  1. ירון שור  גזר ככל הנראה את קצות מכנסיה של המנוחה, כיוון שעל קצה של מכנס אחד נמצאו כתמי דם בעלי מאפיינים של טביעת קדמת נעל. מומחה מז"פ צילם את המכנס ואת  נעל המנוחה שגם על השרוך שלה נמצא דם. דם שמקורו במגע ולא בנזילה או התזה. כלומר, בסבירות גבוהה מקורו במגע של סוליית נעל. מיותר לכתוב שגזיר הבד של המכנס שעליו צולמו כתמי הדם עם המאפיינים של טביעת נעל אינו בנמצא.

כמו כן, ירון שור, כמומחה לטביעות נעליים, התעלם מטביעות נעליים זרות שהוטבעו בדם בזירת הרצח. טענות אלה נתמכות באמצעות צילומים וסרטון.

 

  1. יורם אזולאי נתן הוראה להשמיד ראיה קריטית שהיה בכוחה להביא לזיכוי של זדורוב.                         יומיים לאחר הרצח,  השליך רומן זדורוב את מכנסי העבודה שלו, שאותם  מצא קטנים וצרים על מידתו. יורם אזולאי, כראש צוות החקירה בפועל, חשב שזו עובדה מחשידה ופעל כדי להנציחה. המשטרה חיפשה במזבלה במשך ימים ואספה מספר זוגות מכנסיים. אלא שאת כל זוגות המכנסיים  שנמצאו ללא דם עליהם, נתן יורם אזולאי הוראה להשמידם, וזאת מבלי ינסה לבדוק אילו מכנסיים שייכים לזדורוב ומבלי לאפשר לזדורוב לעשות שימוש בהוכחה שאין קשר בין מכנסיו לבין הרצח.

טענה זו נתמכת באמצעות עדויות ומזכר. לחצו כאן כדי להיכנס למסמך התלונה.

 

 

  1. שילה ענבר כפרקליטה בכירה בתיק, אחראית ככל הנראה על הולכת בית המשפט שולל עד שלא הבין את משמעות טביעות הנעלים בנתיב הבריחה. כמו כן, שילה ענבר אחראית ככל הנראה על הסתרת ראיות המצביעות על הרוצחים האמתיים. הוסתרו צילומים ומסמכים של טביעות אצבע מזירת הרצח שחלקן כנראה הוטבעו בדם.

טענה זו נתמכת באמצעות מסמכים. לחצו כאן כדי להיכנס למסמך התלונות.

 

  1. תלונה נגד אלכסנדר גורודינסקי על שרימה את בית המשפט, כשזייף תרגום ובדה ראיה קריטית. ראיה שגרמה לשופטים להאמין שרומן זדורוב הודה בפני המדובב והדגים את רצח המנוחה תאיר ראדה. עובדה שאיננה נכונה כפי שיתברר מיד.

עובדה אחת גרמה לבית המשפט להאמין מלכתחילה שרומן זדורוב אשם ברצח תאיר ראדה. זו ההודאה לכאורה בפני המדובב המכונה ארתור והדגמה לכאורה של ביצוע הרצח.

בית המשפט צפה בסרטון שבו נראים זדורוב וארתור משוחחים בלחש בשפה הרוסית, על מיטתו של זדורוב בתא המעצר. ואז נראים השניים קמים מהמיטה, וזדורוב נראה כשהוא מניף את ידו לכיוון צווארו של המדובב.

 בית המשפט ראה את הוידאו, קרא את התרגום והתמלול שעשה גורודינסקי והתרשם עמוקות עד שכתב:

"מפאת תוכנה הברור של ההודאה, פרטיה הרבים ואופן התנהלות הנאשם במהלכה, תובא הודאתו להלן ובהרחבה." (הדגשה במקור)

והמשיך בית המשפט וכתב:

כאן המדובב והנאשם ניגשים לתא השירותים, הנאשם מדגים על המדובב את שיסוף הגרון, מציב את ארתור כשפניו אל הקיר הימני של השירותים, מדגים חיתוך על צווארו בשתי(!) הנפות סכין העוברות מצידו הימני של הצוואר לצידו השמאלי."

(ההדגשים הודגשו במקור)

ולו רק כדי שיהיה ברור למה התכוון בית המשפט, אזי בהמשך הכרעת הדין נכתב במפורש: "ביום 19.12.06, לאחר הודאת הנאשם בפני המדובב, בה תיאר כיצד רצח באכזריות את המנוחה..."

 

אלא שרומן זדורוב מעולם לא הודה בפני המדובב שרצח את המנוחה, לא תיאר את הרצח ומעולם לא הדגים אותו. בית המשפט הלך שולל אחרי מצג שווא שתוכנן ככל הנראה ע"י המדובב ועל ידי ראשי הצח"מ שהתכוננו בעוד מועד וצפו בהקלטת האירוע בחצות הלילה בזמן אמת.

וכאן חשוב להדגיש שהמדובב עצמו הוא בעצם איש מקצוע של ממש בעסקי הרמייה והזיוף. בין העבירות שבגינן הורשע ניתן למצוא זיופים, שימוש במסמכים מזויפים, הונאה, קבלת דבר במרמה, התחזות לאדם אחר במטרה להונות, סחיטה בכוח ועוד. ראו את שבעת עמודי המרשם הפלילי של המדובב.

 

התרגום והתמלול של הדברים שעשה גורודינסקי, השלימו את המלאכה וגרמו לבית המשפט להבין דברים הפוכים מהדברים שאירעו באמת. גורודינסקי תרגם את הדברים באופן בלתי מדויק בעליל ובחלקים קריטיים אף באופן שקרי, כשבתוך תמליל התרגום אף העז לכתוב דברים שלחלוטין אסור היה לו לכתוב משום שזו הייתה פרשנות ולא תרגום. וכך כתב כפרשנות: "רומן ומדובב קמים ורומן זדורוב מבצע שחזור על ארתור איך הוא ביצע רצח וחוזרים לשבת על המיטה של רומן". את המילים הללו כתב גורודינסקי כשהוא יודע היטב שלא מדובר בהדגמת רצח המנוחה, אלא על שיטת עבודה לכאורה של קג"ב שנצפתה באינטרנט.

במעשיו גרם גורודינסקי לבית המשפט להאמין במה שלא היה ולא נברא. גורודינסקי סמך על האמונה הטבעית של בית המשפט ושל ההגנה בתרגום ובתמלול שמעבירות המשטרה והפרקליטות, אשר במדינה מתוקנת, עומדים הצדק והאמת מול עיניהן, ועל חוסר היכולת של נאשם לבדוק לעומקם של דברים, בעת שהאמצעים העומדים לרשותו, דחוקים.

 

גורודינסקי סמך גם על העובדה שקשה עד בלתי אפשרי לתרגם את הדברים שנאמרו כהווייתם. חברות תרגום ותמלול מקצועיות שקיבלו את הקלטת, השיבו שלא ניתן לתרגם ולתמלל אותה כלל.

להלן תשובה מ"חבר המתרגמים" על בקשתו של ד"ר חיים סדובסקי.

חיים שלום,

רציתי לעדכן כי מס' מתמללים הקשיבו להקלטה

אך לצערי אף אחד מהם לא הצליח לפענח את הנאמר בהקלטה,

תודה,

מאיה כהן| חבר המתרגמים

טלפון-03-5190784פקס-03-5169020 |www.hever.co.il

ולמרות זאת, נעשה על ידינו ניסיון לתרגם בכל זאת את כל הקטע. מכיוון שאף אחד מהאנשים שסייעו בתרגום איננו איש מקצוע ומכיוון שלא היה בידינו מכשור מתאים להגברת קול והפרדת רעשי רקע, איננו קובעים מסמרות, למעט העובדה שזדורוב מעולם לא סיפר על רצח המנוחה. ועם זאת, התרגום בסרטון נתמך באמצעות קטע בהילוך איטי שמייתר למעשה את הצורך בתרגום.

בסרטון כאן, "תרגיל ההדגמה על המדובב", ניתן לראות:

  1. אפשר בקלות להבין ש"הדגמת רצח המנוחה", היה בעצם תרגיל של המדובב ואנשי משטרה שנועד למצלמה, כפי שעולה מדברי ראשי הצח"מ;
  2. אפשר לראות את ראש הצח"מ מודה שידע על התרגיל, כיוון שביום השמיני לחקירות בחצות הלילה, הוא הגיע יחד עם יורם אזולאי כדי לצפות במוניטור "בהדגמה בזמן אמת";
  3. אפשר לראות בהילוך אטי כיצד המדובב ממשיך ומסביר לזדורוב כיצד לנהוג בעת "ההדגמה";
  4. ואפשר לראות כיצד המדובב הולך ונעמד במכוון בדיוק במקום שבו הסביר הזיהוי הפלילי לראשי הצח"מ, ששם עמדה המנוחה.

וזהו הקטע המלא שתרגם ותמלל גורודינסקי. מסתבר שחלק מהדברים הדברים לא נאמרו כלל, או שהדוברים הוחלפו במזיד ודברים שאמר המדובב יוחסו לזדורוב ולהיפך. בסיום הקטע הכניס גורודינסקי פרשנות שלא הייתה במנדט שלו כמתרגם ושלחלוטין איננה חלק מהתמליל. הפרשנות מודגשת.

להלן התמליל של גורודינסקי, כמות שהוא:

             רומן: לא רוצים לשלוח אותי לפוליגרף (בקול רם?).

             ארתור:  ואיך לא הצלחת לעבור פוליגרף?

             רומן: אני נפלתי בשאלה אחת. פוליגרף מגיב על מה שאומרים ובאותו רגע חשבתי על כך

                      שגרמתי לאשתי כאב, ואני לא עשיתי לאשתי כאב אף פעם ולכן בתשובה על השאלה

                      האם אני מעורב או לא מעורב (לוחש לאוזן בשקט). (בקול רם) אבל אני לא מעורב. אני

                      באמת לא מעורב. להוכיח אני רוצה בפוליגרף. אני רוצה להוכיח.

           ארתור:  תראה. אתה היית אמור לקחת כפפות מייד כדי לא להתלכלך. מייד לקחת כפפות. אתה

                       מפגר.

רומן: לא ידעתי שיתרחש דבר כזה. אם הייתי יודע...

ארתור:  אני צודק? ומה אמרתי לך מהתחלה?

רומן: כן. לכן אני עובד ללא כפפות.

ארתור:  אתה בבית ניקית מתחת לציפורניים הכול?

רומן: לא היה לי כלום

ארתור:  אבל בכל זאת שטפת?

רומן: כל הציפורניים סגורות כשעושים שיסוף (מדגים עם יד ימין שיסוף גרון). כל הציפורניים סגורות (מדגים שוב פעם שיסוף גרון עם יד ימין)

ארתור:  נכון

רומן: ויד הזאת ככה (מדגים עם יד שמאל שלו ומזיז את היד שמאל הצידה ומרים אותה).

ארתור:  איפה אתה למדת להרוג ככה?

רומן: אני באינטרנט קראתי ספר. מבוא ללחימה עם סכין בק.ג.ב. הם עשו ככה (מדגים שיסוף גרון על עצמו)

ארתור:  ק.ג.ב.?

רומן: ק.ג.ב.

ארתור:  ככה עשו? (מדגים על עצמו שיסוף גרון)? אם אני הולך לשירותים

רומן: (מדגים על עצמו שיסוף גרון). בו אני אראה לך

רומן ומדובב קמים ורומן זדורוב מבצע שחזור על ארתור איך הוא ביצע רצח וחוזרים לשבת על המיטה של רומן.

עובדות – מתרגום הקטע ע"י דוברי רוסית בקבוצת הפייסבוק עולה שכל התרגום של גורודינסקי מעוות, שגוי ושקרי. הקטע המסומן בצהוב אינו קיים. המשפט האחרון איננו תרגום, אלא פרשנות של המתרגם ועליו הסתמך בית המשפט כעובדה.

בית המשפט כאמור, נחשף והאמין לתמליל של גורודינסקי ואף קיבל כמות שהיא את הפרשנות של גורודינסקי שקבע במזיד שזדורוב שחזר על המדובב את רצח המנוחה.. וזאת כאשר גם לפי התרגום של גורודינסקי, הדגים זדורוב את שיטת הפעולה של הקג"ב ולא את רצח המנוחה

 

בנוסף לאלה טרח בית המשפט והדגיש שיחה בין המדובב לבין זדורוב, בעניין דם שנמצא לכאורה בשירותי בנים. דם שלכאורה נמצא על ידיו של זדורוב.

וכך בין היתר נכתב בהכרעת הדין מתוך תמליל השיחה בין המדובב לזדורוב:

אני עשיתי טעות שלא ניקיתי דם בשירותי בנים. טיפות דם לא ניקיתי וזאת הטעות שלי. מה יהיה הלאה אני לא יודע.

מ (-ארתור): איפה זה היה? למעלה?

ר.ז: לא, למטה

מ: אולי ראה אותך איזה מורה? אולי מישהו אחר?

ר.ז: לא חושב. אני חושב בגלל הדם בכל זאת. זה טפטף מהידיים שלי

מ: מה, היית ללא כפפות? תראה. מתי שעבדת? מתי שעבדת?

ר.ז: הם היו נקיות, הידיים.

מ: ומה עם הסכין?

ר.ז: אני חושב שטפטף מהלהב

 

 

לשיחה זו אין שום קשר להודאה ברצח. אין כאן הודאה ברצח אלא בהכאה על חטא של זדורוב, על שהשאיר לכאורה ראיות שעלולות לגרום להרשעתו מבלי שידו תהיה במעל. מקור אמירות אלה, באמונתו של זדורוב שנמצא דם על ידיו, כליו וסכינו. את העובדות השגויות האלה הוא למד מדברי החוקרים 1, דברי החוקרים 2, דברי החוקרים 3.  

אלא שלכל נושא זה אין שום תוקף. שהרי מעולם לא הוכח שדם המנוחה נמצא בשירותי בנים.  

דם המנוחה אמנם לא נמצא בשירותי הבנים, אבל כפי שסיפר זדורוב בחקירתו מיום 12.12.06, הוא ראה טיפות דם בשירותי בנים, כשבוע לפני הרצח ובלשונו:

זדורוב:         טיפה, נראה לי אחת, אחת או שתיים על אסלה, על הרצפה כמה טיפות וזהו.

סשה:         באיזה תאריך, אתה אומר?

זדורוב:         בראשון או בשלושים ואחת, משהו כזה.

סשה:         של חודש שעבר?

זדורוב:         כן. כלומר, יוצא נובמבר, סוף נובמבר.

סשה:        (עברית) בשירותי גברים?

זדורוב:         כן. בשירותי גברים. זה היה בסוף נובמבר.

 

למעשה, גם מעדות איש הניקיון ויקטור קולסניקוב עולה שבשירותי הבנים נמצא לא אחת דם שמקורו במריבות בין בנים, כפי שהעיד בבית המשפט –

ש. לא סיפרת לאף אחד על הכתמים של הדם שראית, למה מפני שזו תופעה יום יומית, רגילה, שגרתית, לא ראית בזה משהו חריג. לאשתך סיפרת?

ת. לא.

ש. למה, זה דבר רגיל, שגרתי?

ת. נכון

לעובדה שבשירותי בנים נמצא דם באופן שגרתי כתוצאה מקטטות בין בנים, נמצא גם תימוכין בשורות 12- 13 בהודעתו של איש הניקיון למשטרה

שגיאה זו של בית המשפט שהניח שרומן זדורוב הודה ברצח בפני המדובב, נבעה למעשה מרמייה והולכת שולל של החוקרים והאחראי העיקרי לשגיאה הוא אלכסנדר גורודינסקי.

 

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.

 

תלונה נגד שילה ענבר ויורם אזולאי על שרימו את בית המשפט לאחר ששניהם הגיעו לבית הספר וביחד יצרו מצג שווא, בתוך שיורם אזולאי כותב מזכר עם פרטים שקריים, שילה ענבר מגישה לבית משפט את המזכר ומגישה לבית המשפט ראיה בדויה נוספת, צילום שאין לו קשר לעובדות האמתיות. ואז, ענבר בשאלותיה מסייעת ליורם אזולאי להעיד עדות שקר והכול במטרה להוליך שולל את בית המשפט ולהביא אותו לידי עיוות הדין.

שילה ענבר ויורם אזולאי פעלו בעניין זה כדי למנוע מבית המשפט להבין ששני העדים האחרונים שראו את המנוחה, ראו אותה עולה כשהיא לבדה ונינוחה במדרגות אל חדר השירותים שבו נרצחה, מבלי שזדורוב רדף אחריה כפי שנאמר בהודאה והשחזור.

 

במעשיהם, מנעו שילה ענבר ויורם אזולאי מבית המשפט להבחין שההודאה והשחזור של זדורוב אינם מתאימים למציאות שהייתה ואין להם שום ערך.  

 

הן ההודאה והן השחזור של רומן זדורוב, נסובו סביב "קללות שקיללה המנוחה", "סיגריה שדרשה" ו"עצבים" שהיה לכאורה שרוי בהם. רומן זדורוב סיפר והדגים כיצד רדף אחרי תאיר במדרגות המובילות אל שירותי הבנות, שם לכאורה נטל את חייה וזאת בתוך שהיא מקללת ומתעמתת אתו לאורך כל המרדף.

ואלה דוגמאות ממה שפורסם בתקשורת: מעריב, YNET, הארץ.

אלא שמיד עם פרסום המניע לכאורה, פרצו הורי המנוחה בזעקות שבר וטענו בלהט שבתם לא עישנה ולא קיללה.

לפיכך מיד, בתוך פחות מיומיים, "התחלף המניע" ועלה מניע אחר שלפיו נרצחה המנוחה משום שהזכירה במראה לזדורוב, ילדה אוקראינית בת 8 שהתעללה בו מינית בילדותו.

ועם זאת, מכיוון ש"ההודאה והשחזור" מבוססים היו על עצבים, קללות ודרישת סיגריה, התבקשו חברותיה של המנוחה להשיב על שתי שאלות: "האם תאיר עישנה? האם תאיר נהגה לקלל?" התשובות היו שליליות. להלן הודאות החברות: הודעת טניה בלוצרקובסקי, הודעת ירדן איסן, הודעת לי לחיאני, הודעת ספיר תירוש, הודעת שי יפרח, והודעת שיראל ביטון.

 

נפל מניע העצבים, הקללות והסיגריה. גם מניע ההתעללות המינית לא החזיק מים ובית המשפט לא התייחס אליו, כנראה בגלל חוסר ההיגיון בתופעה של ילדות סוטות מין בנות 8 והן משום שההודעה והשחזור נסובו למעשה סביב עצבים, קללות וסיגריה.

והנה, לא זו בלבד שלא היו עצבים, קללות ודרישת סיגריה, אלא שבניגוד מוחלט למה שנאמר בהודאה והשחזור של זדורוב, שסיפר על העימות שהתפתח בתחתית המדרגות ועל קללות שקיללה לכאורה המנוחה, העידו שני תלמידים שראו את תאיר עולה לבדה בגרם המדרגות אל השירותים, מבלי שאף אחד רודף אחריה. הם סיפרו שלמעשה היא אף מצאה זמן כדי לעמוד לידם בתחתית המדרגות ולהחליף נשיקה ומספר מילים. כאשר על פי הודעה, עדות והודעה מצולמת של אחד מהשניים, כל האירוע התרחש בדיוק במקום שבו מסר זדורוב בהודאה והשחזור, ששם החל העימות עם המנוחה שהסתיים במותה.

שני התלמידים העידו ששהו בתחתית גרם המדרגות שמובילות אל השירותים. אחד זכר גרם מדרגות אחד והשני זכר גרם מדרגות אחר. שניהם סיפרו שהיו בתחתית גרם המדרגות ויכלו לראות את תאיר עולה לבדה במדרגות. אחד מהם, עגור אלון, בתשובה לשאלה: "תזכור היטב, האם ראית מישהו עולה בעקבות אותה תלמידה כפי שתיארת?" אמר בהודעה כתובה: "בזמן שהתרכזתי בה, במפורש אני אומר, שלא ראיתי מישהו אחר הולך אחריה". שני התלמידים אמרו שהתבוננו בתאיר בעת שעלתה במדרגות. אחד התבונן בה כשהחלה לעלות במדרגות והאחר התבונן בה עד שהגיעה בערך לאמצע גרם המדרגות. הודעה של עגור אלון, הודעה של דני זולין.

 

לאחר שהסתבר שהרצח לא בוצע בעקבות קללות ודרישת סיגריה ולנוכח העובדה שהמנוחה עלתה לבדה במדרגות מבלי שאף אחד רודף אחריה, מרוקנות שתי הודעות אלה מתוכן את ההודאה והשחזור ואמורות היו להביא לפסילתם כשהן מותירות את כתב האישום נסמך בעיקר על חוות דעת בדויה ומזויפת שאליה נתייחס בנפרד, לפיה נמצאו עקבות נעליו של זדורוב על מכנסי המנוחה.

כדי לעבור את המשוכה הקשה הזאת של הודעות שני התלמידים, חברה שילה ענבר ליורם אזולאי, וביחד שיבשו מהלכי משפט ובדו ראיה קריטית, כששילה ענבר כתובעת ויורם אזולאי כעד מרכזי, הציגו לבית המשפט מצג שווא, לפיו עמדו התלמידים במקום שממנו לא ניתן לראות את המדרגות ולפיכך לא יכלו לראות את המנוחה עולה במדרגות, לא היה ביכולתם לראות את העימות בין זדורוב למנוחה ולא יכלו לראות אם מאן דהו רדף אחריה.

ענבר הגישה לבית המשפט מזכר עם פרטים שקריים שכתב יורם אזולאי וכן הגישה צילום של רחבת הברזייה, רחבה שבה על פי הטענה הכוזבת עמדו שני התלמידים, ומשם לא ניתן לראות את המדרגות, כי "הצמחייה הסתירה" את גרם המדרגות. ואז הנחתה בשאלותיה את עד התביעה יורם אזולאי להעיד עדות שקר שסתרה את העובדות והראיות האמתיות.

בכך מנעו שילה ענבר ויורם אזולאי מבית המשפט לפסול את ההודאה והשחזור שמסר זדורוב וגרמו לו לכתוב בהכרעת הדין כדלקמן:

"לדברי ראש הצח"מ אזולאי, ערך בדיקה ממנה עולה כי מהמיקום בו עמדו הנערים (זולין ואלון- י.כ.), לא ניתן לראות את גרם המדרגות בשל צמחייה (ע' 23 ואילך לפרוטוקול), הסנגור שולל בדיקה זו וטוען כי המנוחה נצפתה עולה במעלה המדרגות בגפה ולא נצפתה מקללת או מתעמתת עם אדם כלשהו בשלב זה. דומה, כי יש שאלות כאן שתישארנה לעולם פתוחות."

 

מעשה הרמיה של ענבר ואזולאי הוא קריטי מכיוון שזו הרי השאלה המרכזית והחשובה שביכולתה למוטט את כל ההודאה והשחזור ועל פי העובדות היא איננה פתוחה, כך שהיה בכוחה לשנות את פסק הדין כולו.

להלן השתלשלות הדברים כפי שהיו ובתחילה קטע מפרוטוקול העדות של יורם אזולאי. (ע' 23 ואילך לפרוטוקול) עם הפניית התובעת לתמונות מתוך ת/1, שבעצם אינן קשורות למקום שבו עמדו הנערים.

 

עו"ד ענבר: אני מפנה ל – ת/1 לתמונות 4-6.

העד ממשיך:

תשובה: הברזיה בתמונות מס' 5-6 אפשר לראות את הברזיה

שאלה: הרחבה של הברזיה נראית מהפרגולה

תשובה: לא

שאלה: שירותי הבנות שהם בקומה מעל, רואים אותם בתמונה מס' 4

תשובה: כן

שאלה: אפשר למקם את המקום לפי האבנים המשתלבות

תשובה: נכון

שאלה: תעיין בתמונות ותגיד לנו איפה רואים אותה בחיים בפעם האחרונה

תשובה: מי שראה אותה בפעם האחרונה זה שני נערים, עגור אלון ודני זולין, הם רואים אותה ברחבה, הם נמצאים ממש בתחילת המעבר שלא ניתן לראות אותה מהפרגולה, בקצה הרחבה שבה נמצאת הברזיה, בקצה שרואים בתמונה 6, הם רואים אותה הולכת לכיוון הברזיה ואז הם מדברים איתה, אחד הנערים מסר לנו שהיא עלתה בגרם המדרגות העוקף ונער שני מסר שהיא עלתה בגרם המדרגות הרגיל מאחורי הצמחיה שמוביל לשירותים, שניהם מובילים לשירותים, אחד הוא כזה עוקף והשני בצורה ישירה

שאלה: הם ראו האם יש אחריה אדם שהולך אחריה מכיוון הכניסה

תשובה: לא הם ולא אלה שישבו בפרגולה ראו מישהו שהולך אחריה

שאלה: מבחינת שדה הראיה שיש, אם בדקת,  מה שדה הראיה מהמקום בו עמדו שני הנערים דני ועגור לכיוון המדרגות

תשובה: הם לא יכלו לראות את המדרגות, יש פה את הצמחיה שרואים אותה בתמונה מס' 6, את גרם המדרגות לא ניתן לראות

שאלה: אם יש מישהו שבא מתוך בית הספר מהקומה התחתונה, מהקומה העליונה, מקומת הביניים, מכיוון החדרים הפנימיים שמובילים למדרגות

תשובה: להערכתי לא, גם אם מישהו הסתתר בצמחיה, הם לא יכלו לראות

שאלה: מה זאת אומרת להערכתך

תשובה: אני עשיתי בדיקה, בבדיקה שעשיתי בדקתי את המיקום שבו עמדו הנערים ולא ניתן לראות

ואלה הם התצלומים הרלוונטיים מ-ת/1 (תצלומים 5,6) שהגישה ענבר ועליהם העיד רפ"ק אזולאי:

תמונות 3 -4 צמחייה

 

להלן: מסמך מלא המכונה ת\1 המסמך הוא בן 41 עמודים ולענייננו רלוונטי עמוד 3.

 

בהמשך חקירתו של עד התביעה יורם אזולאי, שואלת ענבר ונענית:

 

שאלה: ב – 16/1/07, אתה ערכת ביקור נוסף בזירה בשירותים עם שוטר נוסף ויחד איתי ונערכו מספר בדיקות, אני מציגה לך זכ"ד שערכת ותסביר מה הרקע לכך, למה ביצעת את הדברים – הזכ"ד מוגש ומסומן ת/42

תשובה: אנחנו בדקנו שם את הנושא של שדה הראיה, שני התלמידים האחרונים שראו את המנוחה והאם הם יכלו לראות את הנאשם

שאלה: למה עשיתם את הבדיקה הזו

תשובה: כי רצינו לראות האם הם יכלו לראות אותו

שאלה: ומה יצא

תשובה: יצא שהם לא יכלו לראות אותו כי יש שם צמחיה שמסתירה את גרם המדרגות.

וזהו המזכר של אזולאי. לענייננו כאן, רלוונטיים הפתיחה והסעיף הראשון.

C:\Users\User\Pictures\מזכר אזולאי.jpg

 

 

לשילה ענבר וליורם אזולאי היה ברור ששני תלמידים אלה היו האחרונים שראו את תאיר בחיים, מלבד הרוצח. ולכן היה חשוב להם להטעות את בית המשפט ולגרום לו לחשוב שהם לא יכלו לראות את המדרגות.

 

את העבירות של ענבר ואזולאי, קל להוכיח. מסתבר שמלבד ההודאות הכתובות, קיימות גם הודעות מצולמות בוידאו שבהן נראים התלמידים מצולמים, כל אחד בתחתית גרם המדרגות שאותו זכר, כשהם מספרים על פגישתם עם המנוחה ומוכיחים בכך את מעשי הרמייה של ענבר ואזולאי.

קטע מתוך הודעה מצולמת עם עגור אלון.   קטע מתוך הודעה מצולמת עם דני זולין.

הודאה מצולמת מלאה של עגור אלון, הודעה מצולמת מלאה של דני זולין

רמייה מהותית זו של שילה ענבר ויורם אזולאי, בנושא קריטי כל כך, גרמה לשופטים להחליט שמדובר בשאלות פתוחות ולא לקבוע שעל פי עדויות הנערים והעובדה שהמנוחה עלתה לבדה במדרגות, מבלי שאף אחד רדף אחריה, יש לפסול את ההודאה והשחזור, ולו רק משום שמרדף הנאשם אחרי המנוחה והקללות שקיללה אותו לכאורה, היוו את לב לבם של ההודעה והשחזור, ולכאורה הסיבה להירצחה. וכך, לאחר שענבר ואזולאי מנעו בעצם מהשופטים מלהבחין שגם מרדף לא היה, נותרו "ההודאה והשחזור" ללא כל פגע.

 

במעשיה עברה לכאורה שילה ענבר על הוראות החיקוק כדלקמן:

  1. קשירת קשר לבצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין.
  2. שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
  3. בידוי ראיות – עבירה לפי סעיף 238 לחוק העונשין.
  4. הדחה בעדות - עבירה לפי סעיף 246 לחוק העונשין.

 

ואילו יורם אזולאי עבר לכאורה על הוראות החיקוק כדלקמן:

  1. קשירת קשר לבצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין.
  2. שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
  3. בידוי ראיות – עבירה לפי סעיף 238 לחוק העונשין.
  4. עדות שקר - עבירה לפי סעיף 237 לחוק העונשין.

 

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.

 

 

יורם אזולאי שיבש מהלכי משפט ובדה ראיה קריטית כאשר הוא והכפופים לו, העבירו לרומן זדורוב בדרכים שונות, את כל הפרטים המוכמנים לכאורה ששימשו כראיה מרכזית להרשעתו.

לא אחת נקבע בפסיקה, כי המודה בביצוע עבירה, שמסר פרטים מסוימים המצויים בדרך הטבע, בידיעתו של מי שביצע את המעשה נשוא האישום, הודייתו הודיית אמת היא[1].

כך בע"פ 4769/92 נקבע :

  • לצורך הבדיקה החיצונית ראוי הוא לברר האם פרטים עובדתיים הכלולים בהודיה, לא יכלו להימצא אלא בידיעת מי שביצע את העבירה, או בידיעתו וגם בידיעת המשטרה, אשר שמרה עליהם בסוד. בקיאותו של המתוודה בפרטים מוכמנים כאלה, הינה בעלת משמעות רבה בבדיקת אמיתותה של ההודיה, ויש שהיא שקולה במהותה לראייה מסייעת. שכן יש בה לרוב להצביע על הקשר בין הנאשם לעבירה, ולהפיג את החשש שההודיה היא הודיית שווא. וככל שגדל מספר הפרטים המוכמנים שהנאשם שזר בהודייתו, כך גם קטן החשש כי ידיעתו עליהם לא נובעת מביצוע העבירה, אלא מרמזים שנרמזו שלא במשים על ידי חוקריו בעת שנחקר, ונקלטו על ידו".  

הנחת העבודה, בעת הדיון בפרטי חקירה מוכמנים, היא כי ישנם פרטים, אשר אדם שלא נכח בזירת הרצח בעת התרחשותו, לא יוכל לדעתם, אלא אם כן נמסרו לו ממקור כלשהו.  

בעניין זה שלפנינו, זדורוב לא ידע מעצמו אף לא פרט מוכמן אחד. חלק ניכר מ"הפרטים המוכמנים" נמסר לו ע"י יורם אזולאי, ופרטים אחרים נמסרו לו ע"י אנשי צוות החקירה הכפופים לאזולאי והכול במטרה לרמות את בית המשפט ולהביאו לכלל עיוות הדין.

גורם ראשון במעלה שגרם לזדורוב לשתף פעולה ולומר את הפרטים שנמסרו לו, היה יורם אזולאי.

אחרי שהמדובב שכנע את זדורוב שהוא סובל משכחה בגלל עצבים, בא יורם אזולאי, המשיך ושכנע אותו שבשעת הרצח הוא סבל מ"בלאק אאוט" ואינו זוכר את הפרטים ולפיכך הם "יזכרו יחד "פרט פרט". 

במעשיו אלה גרם אזולאי לבית המשפט לקבוע שהנאשם ידע פרטים הידועים רק לרוצח ובכך לעוות את הדין.

 

ואלה הם הפרטים המוכמנים לכאורה, שאזולאי והחוקרים הכפופים לו, העבירו לנאשם במישרין או בעקיפין:

  1. חשוב לפתוח בשלושה פרטים מוכמנים שבית המשפט דווקא כן הצליח להבחין בעובדת העברתם לזדורוב.

א. העובדה שהמנוחה נחתכה ולא נדקרה.

ב. התנוחה שבה נמצאה המנוחה על האסלה.

ג. העובדה שהמנוחה נחתכה בבית החזה העליון.

בעניין העובדה שהמנוחה נחתכה ולא נדקרה, היה ברור לבית המשפט שהעובדה הועברה בתום לב. אולם בעניין הדגמת יורם אזולאי לזדורוב, את התנוחה נמצאה המנוחה, ציין בית המשפט במפורש כי: "אין לדעת, אם ההדגמה בוצעה בזדון או בהיסח דעת". אם כי לנוכח הניסיונות החוזרים להעביר לזדורוב את הפרט הזה, ניסיונות שבית המשפט לא ראה, ניתן להבין שמדובר דווקא בזדון.  ראו כאן בסרטון את מה שבית המשפט ראה ואת מה שלא ראה. וכאן חשוב לציין שלמרות הניסיונות, לא הצליח זדורוב להבין שהמנוחה נמצאה מונחת על האסלה.

            אבל לא רק את העברת שני "הפרטים המוכמנים" הללו ראה בית המשפט. גם את העברת קיום

            החתך שנמצא בבית החזה ראה בית המשפט וכתב: "...הנאשם למד מרפ"ק אזולאי כי קיימת

            פגיעה בחזה המנוחה, ומאחר ובסכין יפנית לא ניתן לבצע דקירה, ציין חיתוך. אכן, לאור אמירת

            אזולאי ובדגש על הזהירות הנדרשת בדיני נפשות, אין לראות בידיעת הנאשם על קיום פגיעה

            בחזה, פרט מוכמן."

 

 

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע שהרצח אירע בקומה השנייה במבנה בית הספר.

            וכך נכתב בהכרעת הדין: "הנאשם (כפי העולה מ - ת/22, מ"ט 172/06, דיסק 1, בעמ' 77-76)    

            עת חקירתו ובטרם השחזור (ולכך חשיבות לא מעטה כפי שיובהר להלן), מסר לחוקריו כי

            הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השנייה." (הדגשים במקור).

אלא שהנאשם "ידע" על הקומה השנייה, כתוצאה מדברי החוקרים שסיפרו לו שוב ושוב שראו אותו בקומה שנייה ושעלה אחרי המנוחה לקומה שנייה.

אולם שגגה נפלה בצוות החקירה. שתי קומות למבנה בית הספר. קומת קרקע וקומה עליונה ראו תכנית בית הספר. הקומה העליונה מחולקת לשני מפלסים, תחתון ועליון. הרצח אירע במפלס התחתון של הקומה העליונה שאותו אפשר לכנות "קומה ראשונה" או "קומת ביניים".

אנשי המשטרה כינו בטעות את המפלס התחתון של הקומה העליונה בתואר "קומה שנייה", ובכך למעשה גרמו לזדורוב לספר בהודאה שהרצח אירע בקומה העליונה של בית הספר ואף להוביל אליה בשחזור, טרם נעצר ע"י השוטרים.  ראו סרטון המראה את הפניות החוקרים, מסביר את טעותם ועוד.

וכאן חשוב להדגיש שגם הפרקליטות בסיכומיה הבינה את הבעייתיות ופתרה את האבסורד בסיכומיה: "לצורך הימנעות מאי הבנות סמנטיות, בסיכומים אלה אנו מתייחסים לקומת הכניסה כאל הקומה הראשונה, ולקומה בה מצויה זירת הרצח כאל הקומה השניה". כלומר, על פי שילה ענבר ופרקליטות צפון, מהיום אמור: "קומת קרקע היא בעצם קומה ראשונה" ובמבנה שיש בו קומת קרקע וקומה עליונה בעלת שני מפלסים, צריך לכנות את המפלס העליון

 בתואר "קומה שלישית".

 

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע שהמנוחה נמצאה בתא השני בשירותי הבנות והרוצח שהה אתה בתוך התא וכתב בהכרעת הדין: "לעניין זה המסקנה הינה כי הנאשם ידוע ידע שהרצח בוצע בתא מס' 2, בתוך התא".

אלא שבניגוד לקביעת בית המשפט זדורוב הצליח לומר שהייתה ליד התאים ולאחר שהתבקש לומר קרוב לאיזה תא, אמר שלדעתו עמדה הילדה קרוב לתא 2. ושיאו של התהליך היה כאשר יורם אזולאי אמר והדגיש לזדורוב - היית אתה בתוך התא.

 

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע את המקום שבו עמדה המנוחה בתא.

וכך כתוב בהכרעת הדין:

            "ביום 18/12/06, מתוודה הנאשם בפני המדובב "ארתור" כי ביצע את הרצח. הנאשם הדגים

             בצורה ברורה בפני המדובב איך רצח את המנוחה, מעמיד את המדובב כאשר פניו אל הקיר

             ומתקן את העמדתו (ראה ת/8, מ"ט 165/06 (26), זמן 00:01:45 ואילך).

             כך גם בעת השחזור עם השוטרת, ממקם הנאשם את השוטרת המדמה את המנוחה כאשר פניה

             לקיר, אל תא מס' 1, מקפיד על העמדה נכונה ואף מתקן את עמידתה"

אלא שאת העובדה הזאת העביר יורם אזולאי לזדורוב במישרין, כשנעמד במקום שבו הניחו החוקרים שהמנוחה הותקפה וכשהוא עומד עם צדו הימני לזדורוב, אמר במפורש "אני הילדה. הילדה פה. איפה הילדה?".

ואילו בעניין "ההדגמה למדובב" ניתן לראות היטב כיצד זה המדובב שהולך מעצמו, שוב ושוב, כדי לעמוד מול הקיר הימני.

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע שהמנוחה נחתכה בצווארה וכתב כך בהכרעת הדין:

            "הנאשם שבפנינו תיאר את אופן השיסוף, השיסוף הודגם על המדובב כאשר הנאשם מוסיף

            ומסביר למדובב כי משני צידי הצוואר כלי דם גדולים, להם קרא בשמות "אאורטה"

            ו"אריטריה" ככלי דם מובילים מהלב אל המוח ולהפך." (הדגשות במקור).

            אלא שבית המשפט שגה. לזדורוב לא היה מושג על מה הוא דיבר. עורקי הצוואר נקראים

            "קרוטיס". "אאורטה" הוא שמו של אבי העורקים שנמצא בחזה ותרגום המילה "ארטריה" הוא

            "עורק". כל עורק בגוף. ואילו "הדגמת שיסוף על המדובב", היה הצגת מה שעושה לכאורה

            הקג"ב, כשדווקא המדובב המשיך והסביר.

            לעומת זאת, היה זה יורם אזולאי הוא שהעביר לו את העובדה כשהדגים תנועת שיסוף על

             צווארו ואמר: "יכול להיות היא עומדת ככה ואתה עושה ככה מאחורה?" וכל זאת אחרי

             שהמדובב כבר הסביר לזדורוב. ראו את ההדגמה של אזולאי וההדגמה של המדובב

  1. בית המשפט קבע שזדורוב ידע שהמנוחה נחתכה בפרק ידה השמאלית וכתב:

"הנאשם ידע לספר על החתכים ביד המנוחה, הזכיר את החתך בשורש כף היד, תיאר כי מדובר בפצע הגנה, פצע שנגרם לאחר הפגיעה בצוואר, כאשר מדובר בפרטים מוכמנים מובהקים."

גם במקרה זה הלך בית המשפט שולל, כיוון שלא יימצא מומחה אחד בעולם שיקבע שחתך זה הוא פצע הגנה, להלן: צילום מזירת הרצח. צילום מהמכון הפתולוגי. מה עוד שהחתך לא דימם ולכן סביר שנעשה אחרי המוות ולפחות אחרי ירידה קטלנית בלחץ דם ואובדן הכרה.

בכל אופן, על מקום הפציעה שאל יורם אזולאי כשבהרף עין, בשיטות של קוסם מתחיל, הוא מנסה להעביר לזדורוב שמדובר בפרק יד שמאל. אבל למרות שבית המשפט קבע שזדורוב ידע היכן נמצא החתך בפרק יד שמאל, בית המשפט טעה. זדורוב דווקא לא הבין והצביע בחקירה על גב זרוע ימין,  ואילו בשחזור הוא הסביר למה דווקא שם הוא לכאורה פגע. אבל למותר לציין שבגב זרוע ימין לא נמצא כל חתך.

  1. בית המשפט קבע כפרט מוכמן שהנאשם ידע שהמנוחה לא נאנסה וכתב: "הנאשם ידע כי לא אנס את המנוחה." (הדגשה במקור) את העובדה הזאת אמר אזולאי במישרין לנאשם.

  1. בית המשפט קבע כפרט מוכמן שזדורוב ידע שהמנעול החיצוני של הדלת שבור, שעל הרוצח היה לנעול את הדלת מבפנים ולצאת מהתא בקפיצה מלמעלה. וכך בין היתר נכתב בהכרעת הדין: "הנאשם אם כך, יודע שמנעול הדלת שבור, מדובר בפרט ברזולוציה פרטנית ביותר, פרט שלא היה ידוע לחוקרים" (הדגשות במקור).

אלא שבהודאה, בטרם ידע אזולאי עצמו שהמנעול החיצוני של הדלת היה שבור, סיפר הנאשם שיצא מבעד לדלת ונעל אותה מבחוץ. אולם בשחזור למד הנאשם כתוצאה מדבריו של אנטולי, (קצין דובר רוסית שנלווה אליו), שעליו להדגים יציאה בתוך כדי קפיצה מלמעלה. להלן כל מה שאירע. העובדה שזדורוב, אשר ביקש לרצות את חוקריו,  לא ידע לבטח "כיצד סגר" את הדלת, מבפנים או מבחוץ, ברורה לחלוטין בסרטון זה שצולם בסיום השחזור. ברורה גם פליאתו של אנטולי שניכרת בסרט. שהרי זה לא עניין של מה בכך שחשוד "שוכח" כיצד יצא מתא. אם מבעד לדלת או בקפיצה מלמעלה.

  1. אחד מהפרטים המוכמנים בעלי המשקל הגבוה ובעיקר עקב "הווידוי אצל המדובב", הייתה העובדה שזדורוב ידע על דם בשירותי הבנים והכוונה מן הסתם לדמה של המנוחה, שאלמלא כן, אין לדם שום קשר עם הרצח. וכך כתב בית המשפט: " הנאשם ציין בפני חוקריו, כי ראה מספר טיפות דם בשירותי הבנים, כאשר בווידויו בפני המדובב "ייסר" עצמו על שמספר טיפות דם טפטפו מלהב סכינו" (הדגשה במקור).

אלא שלמרבה התדהמה, מעולם לא הוכח שדמה של המנוחה נמצא בשירותי בנים ולמעשה מעולם לא הוכח שהדנ"א של המנוחה נמצא בשירותי בנים.

מכאן שאין זה פרט מוכמן, כי אם משהו אחר לגמרי.

 

  1. בית המשפט הולך שולל והאמין שזדורוב סיפר לאשתו שילדה נפלה מאסלה בשירותים. בית המשפט האמין גם שהחוקרים לא ידעו שמנעול התא היה שבור וחשב שזדורוב הוא שהעלה זאת לראשונה. ראו נא כיצד פעלו החוקרים ושילבו העברת נתונים של האסלה והמנעול.

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.

 

 

 

תלונה נגד רפ"ק ירון שור על זיוף, בידוי ראיות, שיבוש מהלכי משפט, רמאות והולכת שולל את השופטים.

 

             

שופטים בישראל ובעולם כולו אינם מומחים בכל תחומי המדע ואינם יכולים מבחינה אובייקטיבית לרדת לפרטי פרטים של חוות דעת מומחה בתחום שהם אינם מבינים בו. בדרך כלל בוחר שופט את המומחה שעדותו עדיפה עליו והוא סומך על דבריו ועל חוות דעתו.

על פי רוב סומכים שופטים על מומחי התביעה מהסיבה הפרוזאית שלכאורה אין הם מרוויחים מעדותם, שכן הם יקבלו את משכורתם בכל מקרה, בניגוד למומחה הגנה שמרוויח מעדותו ומחוות דעתו.

ירון שור הוא מומחה משטרה לפענוח טביעות נעל, אשר ניצל את העובדה שלעיל כדי לזייף, לרמות ולהוליך שולל את השופטים,

שור מצא לכאורה 6 טביעות נעל על המכנסיים של המנוחה. בשתיים מהן הוא שינה את התמונה, כלומר ביצע עבירת זיוף וארבע מהן הוא הציג לבית המשפט באופן כזה שבית המשפט הולך שולל, לא הצליח להבין את התמונה האמתית ונפל במסכת השקרים.

עד כדי כך הלכו השופטים שולל אחרי הרמייה, שהם האמינו שהם רואים במו עיניהם ומבלי להזדקק למומחה, את עקבות נעליו של זדורוב על מכנסי המנוחה.

 

גם אנחנו כאן, בתלונה זו, לא ניכנס לעניינים שבמומחיות. 

נצביע כאן על הבדלים בין תמונות ומצגות מקור לבין תמונות ומצגות שהוגשו לבית המשפט, להלן – זיופים ונצביע על תמונות שהוצגו לבית המשפט באופן מעוות או חסר, להלן – אחיזת עיניים ונראה רק דברים שכל אדם יכול לראות ולהבין. ובעיקר נתייחס לדברים שגם "בעיני הדיוט ניתן לזהות" כדברי בית המשפט בהכרעת הדין בעניין זה.

 

ורק כדי להבהיר עד כמה רומה בית המשפט והולך שולל, שהנה בהחלטה משלימה לא היסס בית המשפט ותקף במילים חריפות את אמינותו של אחד המומחים החשובים בעולם אשר קבע שסימני הדם על מכנסי המנוחה לא נעשו ע"י סוליות נעליים כלשהן ובוודאי שלא ע"י נעליו של זדורוב.

וכך כתב עליו בית המשפט:

"מדובר בעד, אשר אני רואה לציין זאת בצער, אשר כפשוטו, חצה אוקיינוסים בכספי ציבור כדי להעיד בביהמ"ש, בתיק בו עסקינן בדיני נפשות ובחר למרבה הצער, להיות מוטה."

ואת זה כאמור, כתב בית המשפט אך ורק משום שנפל במלכודת הכזבים שהניח לפתחו ירון שור. לפיכך, בניגוד לתמונה החלקית והחסרה שראו השופטים, תוצג כאן התמונה המלאה והשלמה.

אבל לפני כן, ראוי לציין שבניגוד לכללים, ככל הנראה שותף ירון שור המומחה לטביעות נעליים בתיק החקירה, בעניינים שאינם נוגעים למומחיותו ונאמר לו שאין אף ראיה כנגד רומן זדורוב ולפיכך עליו להוכיח שטביעות נעליו של זדורוב נמצאו על מכנסי המנוחה.

 

עובדה זו עולה ממכתב בדואר אלקטרוני ששלח לעמית בגרמניה כשבועיים לאחר ההודאה והשחזור של זדורוב, שבו ביקש שור סיוע ממשטרת גרמניה במגעים עם חברת סלמנדר וכתב במפורש שטביעת הנעל היא הראיה היחידה נגד החשוד. להלן:

"It is important to emphasize (to you) that the shoeprint is the only evidence existing."

 המכתב כאמור, משדר חשיפה אסורה של רפ"ק שור לחומר החקירה שאיננו קשור בהשוואת טביעות נעל ולמד כי טביעת הנעל היא הראייה היחידה בתיק!

להלן כל "טביעות הנעל" שמצא שור.

 

"עקבה 1"

ירון שור הוליך את בית המשפט שולל, כשהציג מצגת שמוכיחה לכאורה התאמה בין סוליית הנעל של זדורוב לבין כתם דם על המכנסיים, אלא שדרך הצגת המצגת המכונה "קצוות סופי מכווץ" הסתירה את העובדות ולא הבהירה אותן.

 

זהו הסימן הדומה לעקבת נעל שנמצא מתחת לכיס שמאל של המנוחה.

 

C:\Users\User\Pictures\תמונה סימן עקבה 1.jpg

 

זה בין היתר מה שראו השופטים.                              וזה מה שהוסתר מהשופטים.

"התאמה" לכאורה בין שקף הסוליה לכתם הדם           זה קנה המידה והיחס האמתיים בתמונות המלאות

C:\D דיסק מקומי\0 מ צ ג ו ת 0\כל זיופי הנעליים - מצגות שור ועוד\תלונה - חומרים\תיק עבודות ירון שור - לעבודה\הצגה של שור להכניס לסרט עקבה 1 מצגת אחיזת עיניים\שקופית6.JPGC:\Users\User\Downloads\קנה מידה ויחס אמיתיים 1.jpg

   

 

האם גם בובה הסתובבה בזירת הרצח? האם הכתם על המכנסיים מתאים לעקבת נעלו של גבר?

אפשר בקלות לראות שגם ניסיון להסיט את הסוליה לכיוונים שונים, איננו מציג התאמה כלשהי בין סוליית הנעל לכתם הדם הרלוונטי.

באדום – צורת הסוליה של זדורוב

בצהוב – צורת "העקבה הברורה" שראו השופטים לאחר הסחת הדעת של שור.

(בחלקה העליון של התמונה משמאל, מוצמד סרגל)

 

 

 

יתירה מכך. ירון שור אף טרח  והציג "התאמה" בין הפגמים בסוליה לבין כתם הדם.

ואז, לנוכח מה שהוצג לו, קבע בית המשפט בהכרעת הדין:

"עוד אציין בהקשר זה, כי לנגד עיניי בצורה בלתי אמצעית וישירה, צילום הג'ינס ועליו ההטבעה בשקף בדם לרבות הפגמים בנעל, כפי שהצביע עליהם המומחה שור בחוות דעתו ובעדותו, ומראה העיניים מלמד בנקודה זו בצורה חד משמעית, כי מדובר בעקבות עם הפגמים היחודיים לנעליו השחוקות של הנאשם." (עמ' 233 להכרעת הדין)

ועוד נכתב בהכרעת הדין:

"הוכח, לטעמי, כמבואר וכמפורט בחוות דעתו של חברי, כי לפחות אחת מזוג הנעליים שנעל הנאשם בעת ביצוע המעשה המיוחס, השאירה חותמה על מכנסי המנוחה וזוהי ראייה מכרעת שלא עלה בידי הנאשם להפריכה, על אף מאמצי הסניגוריה. ויובהר, המדובר בחותם ייחודי שנוצר אגב שימוש בנעליים ולא בתהליך הייצור. למעשה, לא רק הסתמכות על עדותו של המומחה ירון שור יש כאן, אלא אף מראה עיניים של אדם מן הישוב. (עמ' 448 להכרעת הדין)

 

זה מה שראו השופטים.                                          וזה מה שהוסתר מהשופטים.

הפגמים בשקף הסוליה, "מתאימים לכתם הדם"       בעת שמסלקים את הצבע הכתום של השקף, מסתבר

                                                                     שהפגמים בשקף הסוליה אינם מתאימים לכתם הדם.      

   

C:\D דיסק מקומי\0 מ צ ג ו ת 0\כל זיופי הנעליים - מצגות שור ועוד\תלונה - חומרים\תיק עבודות ירון שור - לעבודה\עקבה 1 חלק 2\שקופית11.JPG   עקבותL1 מסכה פגמים.jpg

 

 

למעשה הדברים חמורים בהרבה. השוואה ישירה בין הסוליה לבין כתם הדם, מוכיחה שאין אפילו דמיון קלוש בין הפגמים בסוליה לבין כתם הדם.

 

הסימנים בכתם הדם                                                                   קטע הסוליה הרלוונטי

C:\Users\User\Pictures\0001.png       C:\Users\User\Pictures\0001.png

 

 

אלא שכאמור, בית המשפט ראה את המצגת שהציג שור בבית המשפט, שהוכיחה לכאורה התאמה בין פגמים בנעל לבין כתם דם על המכנסיים.

בית המשפט פשוט לא ראה את העובדות האמתיות. ראו סרטון המציג את הסחת הדעת של "עקבה 1".

 

"עקבה 2"

במצגת שהציג שור לבית המשפט שאותה כינה "מכווץ 2L, שילב שור ב"עקבה" זו בין אחיזת עיניים לבין זיוף של ממש.

 

ירון שור פתח באחיזת עיניים כשהראה קטע זעיר שהיווה למעשה סיומו של אחד מכתמי הדם וקבע שהוא נוצר באופן ייחודי בגלל פגם בסוליית הנעל. מדובר בהונאה משום שהתבוננות בתמונה הכללית מאפשרת להבין שלא יתכן שמדובר בכתם דם שנוצר בגלל פגם בסוליית הנעל.

 

להלן תמונה של כתמי הדם על כיס ימין. החץ הצהוב מצביע על הקטע בכתם הדם שבתהליך פשוט של הסחת דעת, הציג שור בנפרד מהתמונה הכללית, כשהוא גדול בהרבה.  

 

C:\D דיסק מקומי\0 מ צ ג ו ת 0\כל זיופי הנעליים - מצגות שור ועוד\תלונה ליועץ המשפטי לממשלה - פרשת זדורוב כללי\תלונה ליועץ המשפטי לממשלה - פרשת זדורוב\תיקיית מסמכים רלוונטים לתלונה\עקבה 2 מנותקת מהסביבה.jpg

 

עם התמונות למטה, הציג שור את הכתם בפני השופטים. כך נמנע מהם להבחין שלא קיימת אפשרות שהדבר נוצר ע"י נעל כלשהי.

שלב 1 – בידוד הקטע הזעיר מהכתם הכללי           שלב 2 – העתקת הכתם לחומר בשם אלג'נייט

                                                                                 C:\D דיסק מקומי\0 מ צ ג ו ת 0\כל זיופי הנעליים - מצגות שור ועוד\תלונה ליועץ המשפטי לממשלה - פרשת זדורוב כללי\תיק עבודות ירון שור - לעבודה\ירון שור 2\שקופית20.JPG C:\Documents and Settings\sarenaw.NT_MZP_DOMAIN\My Documents\שרינה\עיקבה מספר 2\פגם אלגינייט\אלגינט רזה מסובב גזור מאד.jpg

 

ולא זו בלבד, אלא שמלבד הוצאת כתם דם מהקשרו, אזי כדי להסיח את הדעת ו"להוכיח" התאמה אפשרית לפגם בנעלו של זדורוב, זייף ירון שור את התמונה כשהניח סיב על שקף שהכין מפגם בצורת בומרנג שבסוליית הנעל והדגיש אותו בצבע ירוק.

לאחר מכן שילב בין שקף הפגם בנעל עם הקטע מכתם הדם, והרי לשופטים הצגה יפה.

 

שלב 1 – שקף הסוליה עם סיב בתוך פגם בנעל          שלב 2 – הדגשה בצבע ירוק

הטבעת נסיון רזה מסובב גזור מאד 1.jpg  הטבעת נסיון רזה מסובב גזור מאד.jpg

 

שלב 3 – הדגשת הצבע הירוק על קטע כתם הדם       שלב 4 – שילוב שקף הנעל עם קטע כתם הדם.

 אלגינט  רזה מסובב גזור מאד מסכה.jpg  אלגינט והטבעת נסיון רזה מסובב גזור מאד מסכה.jpg

שלב -  הצגה של שקף הנעל עם "אי" בתוך הפגם.

 

אלא שהעובדה היא שלא היה כל "אי".

ירון שור הניח במכוון את הסיב על שקף הפגם שבנעל ויצר תמונה שונה. כלומר, ירון שור זייף.

לראיה, השוואה של שקף "עקבה 2" לקטע רלוונטי משקף של "עקבה 3" שבו אין אף אי.

 

תמונה עם "אי" מהמצגת של שור על "עקבה 2"     שקף ללא סיב. בלי "אי" מתוך מצגת על "עקבה 3" הטבעת נסיון רזה מסובב גזור מאד 1.jpg  C:\Users\User\Pictures\עקבה 2 בלי אי.jpg

 

 

ולא זו בלבד, אלא שמהתבוננות בפגם על הסוליה ללא תיווך של שקף, ניתן לראות שאין אף "אי" בתוך הפגם בצורת בומרנג.

  נעל הטבעה וסימון גזור2.jpg

לטענה אפשרית שהסיב נפל במקרה ושור לא שם לב, ניתן להשיב שאין הדבר אפשרי אצל שמדובר באדם שעוסק שנים רבות במקצוע שדורש מיומנות ודיוק ובמיוחד כאשר כל ילד יכול להבחין בסיב שהופיע לפתע פתאום. ראו סרטון שמסביר בקצרה את הדברים

"עקבה 3"

במקרה זה זייף ירון שור ושינה את התמונה כשהפך כתם דם זעיר בן מספר מילימטרים שנמצא צמוד לתפר המכנס  ל"עקבה אפשרית" של הנעל, שנעשתה ע"י חלק מעיגול הדריכה הקדמי של הנעל. כשעל הדרך הוא העלים את קיפול הבד של המכנס ואת התפר שלצדו.  זו המצגת שהציג לבית המשפט ושאותה כינה "פגם יחיד מכווץ".

לשם כך עשה שור שימוש בחומר בשם אלג'נייט שאפשר העתקת חלק מכתמי הדם בתוך שאינו מעתיק את תפר המכנס ואת קיפול המכנס. מה שאפשר את ההצגה שערך עבור בית המשפט.

במקרה זה, אפילו יטען שור שמדובר בטעות בתום לב, מסתבר שלמרות שניתן היה להבחין בבירור שמעתק האלג'ינייט לא העתיק כראוי את כתמי הדם מהמכנסיים באזור התפר, בחר ירון שור בכל זאת להשתמש בו.

 

 

C:\D דיסק מקומי\0 מ צ ג ו ת 0\כל זיופי הנעליים - מצגות שור ועוד\תלונה ליועץ המשפטי לממשלה - פרשת זדורוב כללי\תלונה ליועץ המשפטי לממשלה - פרשת זדורוב\סרטונים לתלונה\זדורוב פרטים הדחה אליבי תלונה\זיוף עקבה 3 (1).jpg

ראו סרטון שמסביר את הדברים

"עקבה 4"

ירון שור קבע שזו עקבה אפשרית שנעשתה ע"י נעל שמאל. עקבה זו מבוססת בעצם על כמה פסים זעירים שלמעשה אינם מתאימים לשום דבר ויכולים להתאים לכול דבר. וזו המצגת שהציג שור לבית המשפט ושאותה כינה 4L מכווץ.

מדובר למעשה בהסחת דעת. מהתבוננות בפרטים, אפשר לראות שהפסים יכולים להתאים לכל דבר, אבל לא מתאימים לסוליית הנעל.

 

 

"עקבה 5"

עקבה זו מחולקת בעצם לשלוש עקבות נעל אפשריות וכול כולה למעשה, היא הונאה ואחיזות עיניים.

וזו המצגת שהציג לבית המשפט ושאותה כינה "כיס ימני סופי מכווץ".

 

A.

בחלק אחד הציג שור אפשרות שעיגול הדריכה של הנעל הוטבע בדם על המכנס והנה מתברר שהעיגול נוצר בעצם ע"י מקש הניווט של הטלפון הסלולרי שהיה בכיס.

 

B.

בחלק שני אמר שור לבית המשפט שאפשר לחשוב שרואים שם את האותיות של יצרן הנעל. והנה מתברר שאין אותיות.

ולא זו בלבד, אלא שירון שור אינו יכול כאן לטעון טענת "תום לב", כיוון שהוא ידע היטב שלא ניתן לראות "חלקי אותיות". במכתב בדואר אלקטרוני ששלח לעמית בגרמניה ביקש שור סיוע ממשטרת גרמניה במגעים עם חברת סלמנדר וכתב במפורש:

In the shoeprint none of the letters is seen"."

דהיינו, "בטביעת הנעל, לא נראית אף אחת מהאותיות."

אבל בית המשפט נפל בפח והאמין לשור, כי הוא מומחה של משטרת ישראל. על פנים, מובטח כאן, שאף אחד לא יכול לראות אותיות.

 

C.

בחלק שלישי של "כיס ימני סופי מכווץ" הציג שור לבית המשפט פסים שהוטבעו בדם על המכנס ולטענתו הוטבעו באמצעות הפסים שעל הסוליה. והנה יכול כל מי שעיניו בראשו לראות שאין שום התאמה לנעל, אולם יש התאמה מצוינת דווקא לניגוב סכין משוננת מגואלת בדם על המכנס.

"עקבה 6"

הדבר הזה, המכונה מצגת "עקבת נעל ימין" היא מעל הכול עלבון לאינטליגנציה, כיוון שהוכנה על שולחן המעבדה בעת שהמכנסיים היו פרוסות עליו. אולם כשמנסים להניח את שקף הסוליה על רגל המנוחה בעת שהייתה לבושה במכנסיים, אפשר לראות שקדמת הנעל נמצאת בעצם כמה סנטימטרים מתחת לברך בעת שהרגל הייתה מכופפת ואילו צד הנעל נמצא באוויר. ראו הסבר קצר בסרטון.

ולא זו בלבד, אלא שתיתכן אפשרות שגם עקבה זו הושגה באמצעות זיוף ובמקרה זה צביעת קשת שתתאים לקדמת הנעל על המכנסיים.

על פי שור, מתאימה קדמת הנעל לקשת על המכנס.

תיאור: C:\Documents and Settings\sarenaw.NT_MZP_DOMAIN\My Documents\שרינה\נעל ימנית\מכנס קדמי\מכנס והטבעה.jpg

חץ צהוב מצביע על הקשת המייצגת את קדמת         חץ צהוב מצביע על ה"אין קשת" שתייצג את

הנעל, כפי שמופיע בצילום מהמעבדה של שור.       קדמת הנעל כפי שמופיע בצילום מזירת הרצח.

14 

בצילום מזירת הרצח לא ניתן לראות כל קשת שתייצג את קדמת הנעל.

 

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.

 

 

 

 

 

 

 

 

תלונות נגד ירון שור על השמדת ראיה אפשרית שמצביעה על הרוצח האמתי ועל התעלמות מטביעות נעליים אמתיות המצביעות על רוצחים אפשריים.

  1. ירון שור  גזר את קצות מכנסיה של המנוחה, כיוון שעל קצה שרוול של מכנס שמאל  נמצאו כתמי דם בעלי מאפיינים כטביעת נעל. מומחה מז"פ זיהה את הסימנים וצילם את המכנס ואת הנעל של המנוחה, שגם על השרוך שלה נמצא דם, שמקורו במגע ולא בנזילה או התזה. כלומר, מקור הדם על השרוך ועל קצה המכנס, הוא בסבירות גבוהה בדריכת נעל. מיותר לכתוב שגזיר הבד של המכנס אינו בנמצא. כמו כן, כמומחה, שור התעלם מטביעות נעליים אמתיות שנמצאו בזירת הרצח.

במעשיו אלה מנע ירון שור מהשופטים, את האפשרות לשקול עובדות קריטיות שעמדו לזכותו של זדורוב.

 

על קצה המכנס של המנוחה ועל שרוך הנעל שלה, התגלו סימנים החשודים כטביעת נעל.

צילומים מזירת הרצח. (ת\365 תמונה 140) איש מז"פ מחזיק בידו את קצה המכנס שעליו ניתן לראות סימנים החשודים כסימני קדמת סוליית נעל וכן ניתן לראות את שרוך נעלה של המנוחה, מרוח בדם.

שוטר מחזיק את הרגל ליד הטביעהשוטר מחזיק את הרגל ליד הטביעהשוטר מחזיק את הרגל ליד הטביעה

שנה וחודשים לאחר הרצח, המכנסיים הוצגו          מומחה ההגנה, שהגיע לארץ, קיבל מכנסיים גזורות.

לבית המשפט, שלמות עם שקפי נעלי הנאשם.         הסימנים החשודים כטביעת נעל, נעלמו עם גזיר בד!

כתם הדם החשוד נראה מטושטש.    ( ת\373 )          (צילום הסנגוריה במעבדת סימנים במטא"ר)

צילום  מלא - המכנסיים והטביעות הכתומות     2 מכנסיים גזורות

  1. תלונה נגד ירון שור על שלא פעל כחובתו כמומחה והתעלם מרצפת קדמת התא בזירת הרצח שמכוסה הייתה ברובה בטביעות נעליים זרות.

להלן:

C:\Users\User\Pictures\רצפת התא.jpg

להלן: סרטון המבהיר ומסביר את הטענות בכללותן. (הסרטון מופיע ביוטיוב)

להלן תמונות מקור.

צילום כף ידו של איש מז"פ האוחזת בקצה המכנס עם הסימנים המאפיינים טביעת נעל,צילום המכנסיים השלמות שהוצגו בבית המשפט,צילום המכנסיים הגזורות וגזרי הבד שנותרו, רצפת התא מתוך תמונות זירה.

 

במעשיו אלה עבר לכאורה ירון שור, על הוראות החיקוק כדלקמן:

 237. עדות שקר
[א/118 ,117]
(א)   המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו - מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו - מאסר תשע שנים.
(ב)   לענין עדות שקר אין נפקא מינה – (תרגום -
לא משנה, אין חשיבות לכך)
(1)   אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;
(2)   באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד;
(3)   אם בית המשפט, בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות;
(4)   אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי.
 
 238. בידוי ראיות
[א/119]
הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו - מאסר חמש שנים.
 
  242. השמדת ראיה
[א/122]
היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי, והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו - מאסר חמש שנים.
 
 244. שיבוש מהלכי משפט
[א/124]
העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט.
 
 418. זיוף
[ח/5]
המזייף מסמך, דינו - מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו - מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים.
 
 420. שימוש במסמך מזוייף
[ח/7]
המגיש או מנפק מסמך מזוייף או משתמש בו בדרך אחרת, בידעו שהוא מזוייף, דינו כדין מזייף המסמך.
 
 421. זיוף בידי עובד הציבור
[ח/8]
עובד הציבור המזייף מסמך שהוא ממונה על עשייתו או על שמירתו, או שיש לו גישה אליו בתוקף תפקידו, דינו - מאסר שלוש שנים עם או בלי קנס; עשה כן בכוונה לקבל דבר, דינו - מאסר חמש שנים עם או בלי קנס; קיבל דבר באמצעות מסמך מזוייף כאמור, דינו - מאסר שבע שנים עם או בלי קנס.

 

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.

 

תלונה נגד יורם אזולאי על השמדת ראיה שהיה בכוחה לשנות את הדין

יורם אזולאי נתן הוראה להשמיד ראיה קריטית שהיה בכוחה להביא לזיכוי של זדורוב.                         יומיים לאחר הרצח,  השליך רומן זדורוב את מכנסי העבודה שלו, שאותם  מצא קטנים וצרים על מידתו. המשטרה חיפשה במזבלה במשך ימים רבים, אספה מספר זוגות מכנסיים וכשאלה שנמצאו ללא דם המנוחה עליהם, נתן יורם אזולאי הוראה להשמידם, וזאת מבלי ינסה לבדוק אילו מכנסיים שייכים לזדורוב ומבלי לאפשר לזדורוב את הסיכוי לעשות שימוש בהוכחה שאין קשר בין מכנסיו לבין הרצח.

טענה זו נתמכת באמצעות המסמכים הבאים:

דו"ח תפישת מכנסיים, דו"ח תפיסה וסימון – מכנסיים, צילומי מכנסיים שנתפסו, מזכר השמדת מכנסיים כחולים, עדות של החוקר אלכסנדר סטריז'בסקי, מזכר של יורם אזולאי, קטעים רלוונטיים מתוך עדות אזולאי

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.

 

 

 

 

 

7.

תלונות נגד שילה ענבר, על שכתובעת בכירה בתיק רצח תאיר ראדה, גרמה לבית המשפט להאמין בבלתי אפשרי והסתירה מההגנה ומבית המשפט, ראיות בעלות משמעות קריטית.

 

1. שילה ענבר, בעיקר בסיכומי התביעה, הוליכה את בית המשפט שולל וגרמה לו לחשוב שלא נמצאו כל ה"מחלצים" ששהו בזירת הרצח ולפיכך ניתן לחשוב שאולי טביעות הנעליים הזרות שהוטבעו בדם, שייכות היו למחלצים עלומים. וזאת על אף שמסמך המצוי בידי התביעה , ת' 95 מוכיח שבידי המשטרה נמצאו שמות כל אלה ששהו בזירה ושכל נעליהם נשלחו לבדיקה. בדיקה (ת' 362) שהוכיחה באופן וודאי שלמעט טביעות נעלי החובש, טביעות הנעליים שהוטבעו בדם על הרצפה, על האסלה, על מיכל ההדחה ועל קורת הקיר, לא נעשו בידי מי מ"המחלצים", וסביר ביותר שנעשו על ידי הרוצחים שנטלו את חייה של תאיר ראדה ז"ל.

טענה זו נתמכת באמצעות:

סרטון – עקבות במסלול הבריחה ושחזור שוטרים על פי העקבות. שמצביע על טביעות נעליים עלומות.

 

קטע רלוונטי מסיכומי התביעה וממנו עולה תמונה אבסורדית וחסרת היגיון, לפיה לכאורה, אפשרה משטרת ישראל לזרים להיכנס לזירת הרצח, לזהמה, לדרוך בדם ואף לטפס על האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר. וכל זאת, כאשר מדובר על כמה אנשים בלתי ידועים, שמלבד על האסלה, מיכל ההדחה וקורת הקיר, אפשר לראות את טביעות נעליהם מוטבעות על כל רצפת קדמת התא.

 

ואכן, לא ניתן להעלות על הדעת שמשטרת ישראל אפשרה לזירת רצח להפוך לטיילת ולפיכך נאספה רשימת כל האנשים שהיו בזירה. להלן: ת' 95 עם רשימת כל ה"מחלצים".  וכולם מסרו את נעליהם לבדיקה. להלן: ת' 362 השוואת טביעות הנעל עם נעלי המחלצים

למותר לציין שלא נמצא אף אחד מהבג"חים שטביעות נעליו מתאימות לטביעות הנעליים הזרות שנמצאו בתוך זירת הרצח ובנתיב הבריחה.

 

2. שילה ענבר כתובעת ראשית בתיק, הסתירה צילומים ומסמכים של טביעות אצבעות שנמצאו בזירת הרצח וחלקן כנראה הוטבעו בדם. טביעות אצבעות אלה מצביעות על רוצח אחד או יותר והם אינם(!) רומן זדורוב.

עובדת הסתרת חומרים אלה עולה משני מסמכים שכן הגיעו לידי ההגנה בסיום המשפט והוגשו כ-נ' ללא חקירת עדים. נ\326  ו- נ\327.

לאחר שהסתיימו כל הליכי המשפט הראשונים ושבועות ספורים טרם דיון מסכם בעניין הערעור בעליון, ביקשה הסנגוריה את צילומי טביעות האצבע מזירת הרצח ואת המסמכים הקשורים מתיק מז"פ וממעבדת פיתוח.

מילוי הבקשה התמהמה ונדחה שוב ושוב. בינתיים ביום 20.10.14 התקיים הדיון בבית המשפט העליון ורק כחודש וחצי אחר כך, בתחילת חודש דצמבר נשלחו מסמכים וצילומים אל הסנגוריה הציבורית.

חומרים אלה עצמם שהיו אמורים להימסר להגנה עוד בשלב ההוכחות, מעידים כאלף עדים על פעילות בלתי תקינה בלשון המעטה של שילה ענבר. ועם זאת, חומרים אלה מעידים גם על העובדה שעדיין מוסתרים מעיני ההגנה חומרים נוספים ולו רק משום שבשלב ההוכחות נמסרו חומרים הקשורים לשירותי בנים ורק אחרי הדיון בבית המשפט העליון נמסרוחומרים הקשורים לשירותי בנות. אולם נמסרו חומרים חלקיים בלבד הקשורים למתקני התליה, מושבי האסלות ומכסי האסלות בתאים 2 ו-3 שהיוו זירת רצח ישירה ומשנית ולא נמסר שום חומר על טביעות אצבעות שניטלו מתוך שני תאים אלה.

מחומרים אלה שנמסרו אחרי הדיון בעליון, ברור למעלה מכל ספק שנמצאו טביעות אצבע מוטבעות בדם. מצילומים אלה עולה שעל קורות הקירות נמצאו סימני דם שאינם טביעות נעל ומכאן שנוצרו ע"י ידיים מגואלות בדם. ראו קורות הקיר בין תא 2 לתא 3 וכן ראו קורות הקירות ימני ושמאלי של תא 2 הגובלים בתאים 1 ו- 3 וכן ראו קורת הקיר של תא 3 הגובל בתא 4.

 

כמה ימים אחר כך, בתגובה לדרישה נוספת של הסנגוריה, הועברו חומרים נוספים וביניהם צילומים שלא נראו קודם לכן וכן מסמך של ראש מעבדה לפיתוח טביעות אצבע, מיכל לוין אלעד שקובעת שאין טביעות אצבע בדם על מושב אסלה אחד ועל מתקן נייר טואלט אחד. אלא שהיא לא ציינה דבר על מושב האסלה הנוסף ולא צוין דבר על מתקן הנייר הנוסף.  

ועדיין לא נמסר התיעוד המלא של טביעות האצבע שניטלו מתוך שני התאים, כמו גם טביעות האצבע שהורמו ממכסי האסלות ובמיוחד מתא 2. טביעות אצבע אלה ובוודאי אם הוטבעו בדם, הינן ראיה מזכה מן השורה הראשונה וכנראה שזו הסיבה ששילה ענבר בהיותה התובעת הבכירה בתיק, פעלה ביודעין להסתיר את עובדת קיומן מההגנה של זדורוב ומבתי המשפט. שלא נמסרו צילומים מקוריים וכאמור,

 

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.

 


[1], ע"פ 2109196 אל עביד סולימאן נ' מ"י, פ"ד נא(1),673, 724- 725 (1977), בפרשת אל עביד סולימאן.