תלונה נגד יורם אזולאי על העברת פרטים מוכמנים

יורם אזולאי שיבש מהלכי משפט ובדה ראיה קריטית כאשר הוא והכפופים לו, העבירו לרומן זדורוב בדרכים שונות, את כל הפרטים המוכמנים לכאורה ששימשו כראיה מרכזית להרשעתו.

לא אחת נקבע בפסיקה, כי המודה בביצוע עבירה, שמסר פרטים מסוימים המצויים בדרך הטבע, בידיעתו של מי שביצע את המעשה נשוא האישום, הודייתו הודיית אמת היא[1].

כך בע"פ 4769/92 נקבע :

  • לצורך הבדיקה החיצונית ראוי הוא לברר האם פרטים עובדתיים הכלולים בהודיה, לא יכלו להימצא אלא בידיעת מי שביצע את העבירה, או בידיעתו וגם בידיעת המשטרה, אשר שמרה עליהם בסוד. בקיאותו של המתוודה בפרטים מוכמנים כאלה, הינה בעלת משמעות רבה בבדיקת אמיתותה של ההודיה, ויש שהיא שקולה במהותה לראייה מסייעת. שכן יש בה לרוב להצביע על הקשר בין הנאשם לעבירה, ולהפיג את החשש שההודיה היא הודיית שווא. וככל שגדל מספר הפרטים המוכמנים שהנאשם שזר בהודייתו, כך גם קטן החשש כי ידיעתו עליהם לא נובעת מביצוע העבירה, אלא מרמזים שנרמזו שלא במשים על ידי חוקריו בעת שנחקר, ונקלטו על ידו".  

הנחת העבודה, בעת הדיון בפרטי חקירה מוכמנים, היא כי ישנם פרטים, אשר אדם שלא נכח בזירת הרצח בעת התרחשותו, לא יוכל לדעתם, אלא אם כן נמסרו לו ממקור כלשהו.  

בעניין זה שלפנינו, זדורוב לא ידע מעצמו אף לא פרט מוכמן אחד. חלק ניכר מ"הפרטים המוכמנים" נמסר לו ע"י יורם אזולאי, ופרטים אחרים נמסרו לו ע"י אנשי צוות החקירה הכפופים לאזולאי והכול במטרה לרמות את בית המשפט ולהביאו לכלל עיוות הדין.

גורם ראשון במעלה שגרם לזדורוב לשתף פעולה ולומר את הפרטים שנמסרו לו, היה יורם אזולאי.

אחרי שהמדובב שכנע את זדורוב שהוא סובל משכחה בגלל עצבים, בא יורם אזולאי, המשיך ושכנע אותו שבשעת הרצח הוא סבל מ"בלאק אאוט" ואינו זוכר את הפרטים ולפיכך הם "יזכרו יחד "פרט פרט". 

במעשיו אלה גרם אזולאי לבית המשפט לקבוע שהנאשם ידע פרטים הידועים רק לרוצח ובכך לעוות את הדין.

ואלה הם הפרטים המוכמנים לכאורה, שאזולאי והחוקרים הכפופים לו, העבירו לנאשם במישרין או בעקיפין:

  1. חשוב לפתוח בשלושה פרטים מוכמנים שבית המשפט דווקא כן הצליח להבחין בעובדת העברתם לזדורוב.

א. העובדה שהמנוחה נחתכה ולא נדקרה.

ב. התנוחה שבה נמצאה המנוחה על האסלה.

ג. העובדה שהמנוחה נחתכה בבית החזה העליון.

בעניין העובדה שהמנוחה נחתכה ולא נדקרה, היה ברור לבית המשפט שהעובדה הועברה בתום לב. אולם בעניין הדגמת יורם אזולאי לזדורוב, את התנוחה נמצאה המנוחה, ציין בית המשפט במפורש כי: "אין לדעת, אם ההדגמה בוצעה בזדון או בהיסח דעת". אם כי לנוכח הניסיונות החוזרים להעביר לזדורוב את הפרט הזה, ניסיונות שבית המשפט לא ראה, ניתן להבין שמדובר דווקא בזדון.  ראו כאן בסרטון את מה שבית המשפט ראה ואת מה שלא ראה. וכאן חשוב לציין שלמרות הניסיונות, לא הצליח זדורוב להבין שהמנוחה נמצאה מונחת על האסלה.

            אבל לא רק את העברת שני "הפרטים המוכמנים" הללו ראה בית המשפט. גם את העברת קיום

            החתך שנמצא בבית החזה ראה בית המשפט וכתב: "...הנאשם למד מרפ"ק אזולאי כי קיימת

            פגיעה בחזה המנוחה, ומאחר ובסכין יפנית לא ניתן לבצע דקירה, ציין חיתוך. אכן, לאור אמירת

            אזולאי ובדגש על הזהירות הנדרשת בדיני נפשות, אין לראות בידיעת הנאשם על קיום פגיעה

            בחזה, פרט מוכמן."

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע שהרצח אירע בקומה השנייה במבנה בית הספר.

            וכך נכתב בהכרעת הדין: "הנאשם (כפי העולה מ - ת/22, מ"ט 172/06, דיסק 1, בעמ' 77-76)    

            עת חקירתו ובטרם השחזור (ולכך חשיבות לא מעטה כפי שיובהר להלן), מסר לחוקריו כי

            הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השנייה." (הדגשים במקור).

אלא שהנאשם "ידע" על הקומה השנייה, כתוצאה מדברי החוקרים שסיפרו לו שוב ושוב שראו אותו בקומה שנייה ושעלה אחרי המנוחה לקומה שנייה.

אולם שגגה נפלה בצוות החקירה. שתי קומות למבנה בית הספר. קומת קרקע וקומה עליונה ראו תכנית בית הספר. הקומה העליונה מחולקת לשני מפלסים, תחתון ועליון. הרצח אירע במפלס התחתון של הקומה העליונה שאותו אפשר לכנות "קומה ראשונה" או "קומת ביניים".

אנשי המשטרה כינו בטעות את המפלס התחתון של הקומה העליונה בתואר "קומה שנייה", ובכך למעשה גרמו לזדורוב לספר בהודאה שהרצח אירע בקומה העליונה של בית הספר ואף להוביל אליה בשחזור, טרם נעצר ע"י השוטרים.  ראו סרטון המראה את הפניות החוקרים, מסביר את טעותם ועוד.

וכאן חשוב להדגיש שגם הפרקליטות בסיכומיה הבינה את הבעייתיות ופתרה את האבסורד בסיכומיה: "לצורך הימנעות מאי הבנות סמנטיות, בסיכומים אלה אנו מתייחסים לקומת הכניסה כאל הקומה הראשונה, ולקומה בה מצויה זירת הרצח כאל הקומה השניה". כלומר, על פי שילה ענבר ופרקליטות צפון, מהיום אמור: "קומת קרקע היא בעצם קומה ראשונה" ובמבנה שיש בו קומת קרקע וקומה עליונה בעלת שני מפלסים, צריך לכנות את המפלס העליון

 בתואר "קומה שלישית".

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע שהמנוחה נמצאה בתא השני בשירותי הבנות והרוצח שהה אתה בתוך התא וכתב בהכרעת הדין: "לעניין זה המסקנה הינה כי הנאשם ידוע ידע שהרצח בוצע בתא מס' 2, בתוך התא".

אלא שבניגוד לקביעת בית המשפט זדורוב הצליח לומר שהייתה ליד התאים ולאחר שהתבקש לומר קרוב לאיזה תא, אמר שלדעתו עמדה הילדה קרוב לתא 2. ושיאו של התהליך היה כאשר יורם אזולאי אמר והדגיש לזדורוב - היית אתה בתוך התא.

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע את המקום שבו עמדה המנוחה בתא.

וכך כתוב בהכרעת הדין:

            "ביום 18/12/06, מתוודה הנאשם בפני המדובב "ארתור" כי ביצע את הרצח. הנאשם הדגים

             בצורה ברורה בפני המדובב איך רצח את המנוחה, מעמיד את המדובב כאשר פניו אל הקיר

             ומתקן את העמדתו (ראה ת/8, מ"ט 165/06 (26), זמן 00:01:45 ואילך).

             כך גם בעת השחזור עם השוטרת, ממקם הנאשם את השוטרת המדמה את המנוחה כאשר פניה

             לקיר, אל תא מס' 1, מקפיד על העמדה נכונה ואף מתקן את עמידתה"

אלא שאת העובדה הזאת העביר יורם אזולאי לזדורוב במישרין, כשנעמד במקום שבו הניחו החוקרים שהמנוחה הותקפה וכשהוא עומד עם צדו הימני לזדורוב, אמר במפורש "אני הילדה. הילדה פה. איפה הילדה?".

ואילו בעניין "ההדגמה למדובב" ניתן לראות היטב כיצד זה המדובב שהולך מעצמו, שוב ושוב, כדי לעמוד מול הקיר הימני.

  1. בית המשפט קבע שהנאשם ידע שהמנוחה נחתכה בצווארה וכתב כך בהכרעת הדין:

            "הנאשם שבפנינו תיאר את אופן השיסוף, השיסוף הודגם על המדובב כאשר הנאשם מוסיף

            ומסביר למדובב כי משני צידי הצוואר כלי דם גדולים, להם קרא בשמות "אאורטה"

            ו"אריטריה" ככלי דם מובילים מהלב אל המוח ולהפך." (הדגשות במקור).

            אלא שבית המשפט שגה. לזדורוב לא היה מושג על מה הוא דיבר. עורקי הצוואר נקראים

            "קרוטיס". "אאורטה" הוא שמו של אבי העורקים שנמצא בחזה ותרגום המילה "ארטריה" הוא

            "עורק". כל עורק בגוף. ואילו "הדגמת שיסוף על המדובב", היה הצגת מה שעושה לכאורה

            הקג"ב, כשדווקא המדובב המשיך והסביר.

            לעומת זאת, היה זה יורם אזולאי הוא שהעביר לו את העובדה כשהדגים תנועת שיסוף על

             צווארו ואמר: "יכול להיות היא עומדת ככה ואתה עושה ככה מאחורה?" וכל זאת אחרי

             שהמדובב כבר הסביר לזדורוב. ראו את ההדגמה של אזולאי וההדגמה של המדובב

  1. בית המשפט קבע שזדורוב ידע שהמנוחה נחתכה בפרק ידה השמאלית וכתב:

"הנאשם ידע לספר על החתכים ביד המנוחה, הזכיר את החתך בשורש כף היד, תיאר כי מדובר בפצע הגנה, פצע שנגרם לאחר הפגיעה בצוואר, כאשר מדובר בפרטים מוכמנים מובהקים."

גם במקרה זה הלך בית המשפט שולל, כיוון שלא יימצא מומחה אחד בעולם שיקבע שחתך זה הוא פצע הגנה, להלן: צילום מזירת הרצח. צילום מהמכון הפתולוגי. מה עוד שהחתך לא דימם ולכן סביר שנעשה אחרי המוות ולפחות אחרי ירידה קטלנית בלחץ דם ואובדן הכרה.

בכל אופן, על מקום הפציעה שאל יורם אזולאי כשבהרף עין, בשיטות של קוסם מתחיל, הוא מנסה להעביר לזדורוב שמדובר בפרק יד שמאל. אבל למרות שבית המשפט קבע שזדורוב ידע היכן נמצא החתך בפרק יד שמאל, בית המשפט טעה. זדורוב דווקא לא הבין והצביע בחקירה על גב זרוע ימין,  ואילו בשחזור הוא הסביר למה דווקא שם הוא לכאורה פגע. אבל למותר לציין שבגב זרוע ימין לא נמצא כל חתך.

  1. בית המשפט קבע כפרט מוכמן שהנאשם ידע שהמנוחה לא נאנסה וכתב: "הנאשם ידע כי לא אנס את המנוחה." (הדגשה במקור) את העובדה הזאת אמר אזולאי במישרין לנאשם.

  1. בית המשפט קבע כפרט מוכמן שזדורוב ידע שהמנעול החיצוני של הדלת שבור, שעל הרוצח היה לנעול את הדלת מבפנים ולצאת מהתא בקפיצה מלמעלה. וכך בין היתר נכתב בהכרעת הדין: "הנאשם אם כך, יודע שמנעול הדלת שבור, מדובר בפרט ברזולוציה פרטנית ביותר, פרט שלא היה ידוע לחוקרים" (הדגשות במקור).

אלא שבהודאה, בטרם ידע אזולאי עצמו שהמנעול החיצוני של הדלת היה שבור, סיפר הנאשם שיצא מבעד לדלת ונעל אותה מבחוץ. אולם בשחזור למד הנאשם כתוצאה מדבריו של אנטולי, (קצין דובר רוסית שנלווה אליו), שעליו להדגים יציאה בתוך כדי קפיצה מלמעלה. להלן כל מה שאירע. העובדה שזדורוב, אשר ביקש לרצות את חוקריו,  לא ידע לבטח "כיצד סגר" את הדלת, מבפנים או מבחוץ, ברורה לחלוטין בסרטון זה שצולם בסיום השחזור. ברורה גם פליאתו של אנטולי שניכרת בסרט. שהרי זה לא עניין של מה בכך שחשוד "שוכח" כיצד יצא מתא. אם מבעד לדלת או בקפיצה מלמעלה.

  1. אחד מהפרטים המוכמנים בעלי המשקל הגבוה ובעיקר עקב "הווידוי אצל המדובב", הייתה העובדה שזדורוב ידע על דם בשירותי הבנים והכוונה מן הסתם לדמה של המנוחה, שאלמלא כן, אין לדם שום קשר עם הרצח. וכך כתב בית המשפט: " הנאשם ציין בפני חוקריו, כי ראה מספר טיפות דם בשירותי הבנים, כאשר בווידויו בפני המדובב "ייסר" עצמו על שמספר טיפות דם טפטפו מלהב סכינו" (הדגשה במקור).

אלא שלמרבה התדהמה, מעולם לא הוכח שדמה של המנוחה נמצא בשירותי בנים ולמעשה מעולם לא הוכח שהדנ"א של המנוחה נמצא בשירותי בנים.

מכאן שאין זה פרט מוכמן, כי אם משהו אחר לגמרי.

 

  1. בית המשפט הולך שולל והאמין שזדורוב סיפר לאשתו שילדה נפלה מאסלה בשירותים. בית המשפט האמין גם שהחוקרים לא ידעו שמנעול התא היה שבור וחשב שזדורוב הוא שהעלה זאת לראשונה. ראו נא כיצד פעלו החוקרים ושילבו העברת נתונים של האסלה והמנעול.

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.


[1], ע"פ 2109196 אל עביד סולימאן נ' מ"י, פ"ד נא(1),673, 724- 725 (1977), בפרשת אל עביד סולימאן.