תלונה נגד שילה ענבר על שהסתירה ראיות המצביעות על הרוצחים האמיתיים

7.

תלונות נגד שילה ענבר, על שכתובעת בכירה בתיק רצח תאיר ראדה, גרמה לבית המשפט להאמין בבלתי אפשרי והסתירה מההגנה ומבית המשפט, ראיות בעלות משמעות קריטית.

1. שילה ענבר, בעיקר בסיכומי התביעה, הוליכה את בית המשפט שולל וגרמה לו לחשוב שלא נמצאו כל ה"מחלצים" ששהו בזירת הרצח ולפיכך ניתן לחשוב שאולי טביעות הנעליים הזרות שהוטבעו בדם, שייכות היו למחלצים עלומים. וזאת על אף שמסמך המצוי בידי התביעה , ת' 95 מוכיח שבידי המשטרה נמצאו שמות כל אלה ששהו בזירה ושכל נעליהם נשלחו לבדיקה. בדיקה (ת' 362) שהוכיחה באופן וודאי שלמעט טביעות נעלי החובש, טביעות הנעליים שהוטבעו בדם על הרצפה, על האסלה, על מיכל ההדחה ועל קורת הקיר, לא נעשו בידי מי מ"המחלצים", וסביר ביותר שנעשו על ידי הרוצחים שנטלו את חייה של תאיר ראדה ז"ל.

טענה זו נתמכת באמצעות:

סרטון – עקבות במסלול הבריחה ושחזור שוטרים על פי העקבות. שמצביע על טביעות נעליים עלומות.

קטע רלוונטי מסיכומי התביעה וממנו עולה תמונה אבסורדית וחסרת היגיון, לפיה לכאורה, אפשרה משטרת ישראל לזרים להיכנס לזירת הרצח, לזהמה, לדרוך בדם ואף לטפס על האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר. וכל זאת, כאשר מדובר על כמה אנשים בלתי ידועים, שמלבד על האסלה, מיכל ההדחה וקורת הקיר, אפשר לראות את טביעות נעליהם מוטבעות על כל רצפת קדמת התא.

ואכן, לא ניתן להעלות על הדעת שמשטרת ישראל אפשרה לזירת רצח להפוך לטיילת ולפיכך נאספה רשימת כל האנשים שהיו בזירה. להלן: ת' 95 עם רשימת כל ה"מחלצים".  וכולם מסרו את נעליהם לבדיקה. להלן: ת' 362 השוואת טביעות הנעל עם נעלי המחלצים

למותר לציין שלא נמצא אף אחד מהבג"חים שטביעות נעליו מתאימות לטביעות הנעליים הזרות שנמצאו בתוך זירת הרצח ובנתיב הבריחה.

2. שילה ענבר כתובעת ראשית בתיק, הסתירה צילומים ומסמכים של טביעות אצבעות שנמצאו בזירת הרצח וחלקן כנראה הוטבעו בדם. טביעות אצבעות אלה מצביעות על רוצח אחד או יותר והם אינם(!) רומן זדורוב.

עובדת הסתרת חומרים אלה עולה משני מסמכים שכן הגיעו לידי ההגנה בסיום המשפט והוגשו כ-נ' ללא חקירת עדים. נ\326  ו- נ\327.

לאחר שהסתיימו כל הליכי המשפט הראשונים ושבועות ספורים טרם דיון מסכם בעניין הערעור בעליון, ביקשה הסנגוריה את צילומי טביעות האצבע מזירת הרצח ואת המסמכים הקשורים מתיק מז"פ וממעבדת פיתוח.

מילוי הבקשה התמהמה ונדחה שוב ושוב. בינתיים ביום 20.10.14 התקיים הדיון בבית המשפט העליון ורק כחודש וחצי אחר כך, בתחילת חודש דצמבר נשלחו מסמכים וצילומים אל הסנגוריה הציבורית.

חומרים אלה עצמם שהיו אמורים להימסר להגנה עוד בשלב ההוכחות, מעידים כאלף עדים על פעילות בלתי תקינה בלשון המעטה של שילה ענבר. ועם זאת, חומרים אלה מעידים גם על העובדה שעדיין מוסתרים מעיני ההגנה חומרים נוספים ולו רק משום שבשלב ההוכחות נמסרו חומרים הקשורים לשירותי בנים ורק אחרי הדיון בבית המשפט העליון נמסרו חומרים הקשורים לשירותי בנות. אולם נמסרו חומרים חלקיים בלבד הקשורים למתקני התליה, מושבי האסלות ומכסי האסלות בתאים 2 ו-3 שהיוו זירת רצח ישירה ומשנית ולא נמסר שום חומר על טביעות אצבעות שניטלו מתוך שני תאים אלה.

מחומרים אלה שנמסרו אחרי הדיון בעליון, ברור למעלה מכל ספק שנמצאו טביעות אצבע מוטבעות בדם. מצילומים אלה עולה שעל קורות הקירות נמצאו סימני דם שאינם טביעות נעל ומכאן שנוצרו ע"י ידיים מגואלות בדם. ראו קורות הקיר בין תא 2 לתא 3 וכן ראו קורות הקירות ימני ושמאלי של תא 2 הגובלים בתאים 1 ו- 3 וכן ראו קורת הקיר של תא 3 הגובל בתא 4.

כמה ימים אחר כך, בתגובה לדרישה נוספת של הסנגוריה, הועברו חומרים נוספים וביניהם צילומים שלא נראו קודם לכן וכן מסמך של ראש מעבדה לפיתוח טביעות אצבע, מיכל לוין אלעד שקובעת שאין טביעות אצבע בדם על מושב אסלה אחד ועל מתקן נייר טואלט אחד. אלא שהיא לא ציינה דבר על מושב האסלה הנוסף ולא צוין דבר על מתקן הנייר הנוסף.  

ועדיין לא נמסר התיעוד המלא של טביעות האצבע שניטלו מתוך שני התאים, כמו גם טביעות האצבע שהורמו ממכסי האסלות ובמיוחד מתא 2. טביעות אצבע אלה ובוודאי אם הוטבעו בדם, הינן ראיה מזכה מן השורה הראשונה וכנראה שזו הסיבה ששילה ענבר בהיותה התובעת הבכירה בתיק, פעלה ביודעין להסתיר את עובדת קיומן מההגנה של זדורוב ומבתי המשפט. שלא נמסרו צילומים מקוריים וכאמור,

לחצו כאן לחזרה לדף פירוט התלונות.