אני נרגשת מאוד. אני בתקופה ויודעים אתם, לא קלה.
אחרי מותו של שמואל, זכרונו לברכה.
ערב טוב,
שישי לדצמבר 2006. רצח תאיר ראדה זכרונה לברכה, ילדה בת ארבע עשרה, תלמידת בית ספר “נופי גולן”, לקראת סוף יום הלימודים. עשר שנים שעברו מאז, ראשיתם במגע עצוב מאוד, מייסר ומתסכל עם רשויות החוק. משטרה ופרקליטות וכן רשויות החוק, החינוך שכולן אמורות היו להגן על תאיר ועל ילדינו בכלל.
לצערי גיליתי שאני חיה בתוך שקר וטיוח. עוד באותו לילה ארור, ישבו בשעה אחד עשרה, אנשי מועצות, פסיכולוגים ויועצים, כשגופתה של תאיר עוד מונחת בבית הספר ושעדיין לא יודעים מאיפה להתחיל ומה קרה בכלל. באותן שעות כבר השכלתם לחשוב על יום המחר, על חזרה לשגרה רגילה ואפילו העזתם להוציא תלמידים המומים, חרדים ומבולבלים מבתיהם כדי לשדר שהכל יחלוף במהרה. בימינו קוראים להתנהגות כזאתי “שיבוש הליכי חקירה”.
לשיא הגיעו הדברים, בכתב ההגנה, שנשא XXX מר אלי מלכה מלך הגולן, שהאשמת את תאיר ברצח של עצמה. ציטוט: “תאיר לא נהגה כפי שתלמיד זהיר סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין ושלא הייתה עירנית דיה למניעת התאונה.” אלי! פה היה רצח! אתה אמרת שתאיר חשפה עצמה מרצון לסיכונים וניסית להאשים את הנרצחת במותה ולהטיל דופי באופיה. את כל זה עשית על מנת לנקות מאשמה ומאחריות את עצמך ואת הסובבים אותך.
כך לא נוהג מפקד אחראי ועוזב את המערכה. ואז הגיעה אותה מסיבת עיתונאים הזויה, בה נאמר על ידי דן רונן, מפקד מחוז הצפוני במשטרה, כי מצאנו את הרוצח הפוטנציאלי בסבירות גבוהה. מכונת השקרים, הטיוח והסילופים המשיכה לדהור ולא היה מי שיעצור אותה.

אני עומדת כאן הערב ורוצה להבהיר בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אני לא יודעת מי רצח את תאיר. אבל אני יודעת בודאות מלאה שאף אחד לא טרח ממש לדעת מי ביצע את הרצח הנפשע הזה! אני לא מבקשת את שחרורו של זדורוב או לזכותו מכל אשמה כי את הטלטלה הזאת ואת חוסר הודאות הוא הביא על עצמו ועלינו בעיקר. אני אומרת בצורה הברורה ביותר: אני רוצה את האמת ורק את האמת. אני עומדת על כך שיש לפתוח את תיק החקירה מחדש ולו רק מהטעם שבא לידי ביטוי בדבריו של השופט העליון דנציגר. עוד רוצה לומר כי יש לי ולרבים אחרים הערכה לסדרה “צל של אמת” ושלושת יוצריה המוכשרים מיקי, ארי ויותם. סדרה רצינית ויסודית שהביאה שלל צדדים מיום הרצח ומהראיות שלא הובאו בפני בית המשפט ועומעמו בכוונת זדון!

הסדרה הייתה איך אפשר להביא מציאות קשה של רצח ילדה לתסריט של משטרה ופרקליטות המנסים לבנות לפי אינטרסים, אגו ומשחק של שקרים. מבקשת אני להודות לבורא עולם שנותן לי את הכוח לעמוד איתנה מול כל העריצות והטיוח ולעם הנבחר הנמצא הערב כאן בכיכר רבין! במקום בו נרצח ראש הממשלה שלנו. העם שהולך איתי לאורך שנים, באהבה, השקעה בזמן, כסף, תבונה ובעיקר איכפתיות לעתידנו ולעתיד ילדינו במדינה. ועל כאלה מלוא הערכתי ותודתי.

שי ניצן, פרקליט המדינה, אלייך אני מפנה את קריאתי: אתה האדם שביכולתו לתקן את המעוות ומעל במה זאת כולנו אומרים: לא עוד! אנחנו, מר שי ניצן, לא תוכנית ריאליטי. אנחנו כאן במטרה לדרוש את הדמוקרטיה ולהגן עליה ולא את חורבנה, כפי שאתה טוען. אנחנו מבטאים את מורת רוחנו ועמדתנו, שלא תמיד מתיישבים עם דעתך, ולא בכדי הדגיש זאת בנאומו בצורה ראויה, מר יולי אדלשטיין, יושב ראש הכנסת, ביום העצמאות למדינת ישראל: עלינו לכבד דיעה ושיח בכל נושא ולמחות בצורה ראויה ומכובדת. התנהגותך והתנהגותם של פרקליטים נוספים ובמקרה של דוקטור מאיה פורמן ובמקרים נוספים, שייכים למשטרים אחרים שבהם העריצות, רדיפה וזלזול הם השיטה בהם נוהגת המדינה באזרחיה. מדוע עד היום אתה מסרב בכל תוקף לחשוף את דו”ח מבקרת הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל? מדוע נמנעה שמיעת עדותו של דוקטור חן קוגל המשקפת אחת אותה אתם רוצים לעוות כמו תמיד רק על מנת שתתאים לפאזל שבניתם מלכתחילה?

מבקשת אני גם להודות לאותם עיתונאים וכתבים שליוו אותנו משפחת ראדה בעיתות עצב וגם שמחה ושלא פעם חשפו בתחקירים מעמיקים את מה שניסו המשטרה והפרקליטות להטמין עמוק באדמה. אבל גם את צידה המכוער אחשוף כאן. איילה חסון הפכה אותי רק לאחרונה בכתבה ששידרה בערוץ עשר, לשחקנית החיזוק שלכם. לבשרכם טענות(?) הזויות, איילה! להזכירך! אני אמא שקברה את בתה! תאיר בת הארבע עשרה! בת זקונים שלנו, תלמידה מצטיינת, פעילה חברתית, מאושרת ודוגמא ומופת לילדה בת גילה. אני לא שחקנית! אני אמא של תאיר! ולך שרי מקובר, בכתבה שקרית בה הצגת את שמואל זכרונו לברכה ואותי כמנותקים. להזכירך, היינו מחוברים שלושים וחמש שנים עד ליום מותו המצער וחווינו גם שמחה. הקמנו משפחה לתפארת בתקווה להישאר כך עד שיבה טובה אבל לצערי בחרת לכתוב בעיקר שקרים, להתעסק בצהוב של חיינו ולשכוח את המציאות והשבר האמיתי שנוצר ברצח תאיר זכרונה לברכה.
כל אלה אנשי רשויות החוק שניסו להציג אותי כאמא הוזה שמתדפקת על דלתות של מתקשרות ומנותקת מהמציאות. להזכירכם לא פעם גם אתם פועלים כך מתוך רצון למצוא את האמת במהלך החקירות שאתם מנהלים אבל לפחות אני יכולה להעיד על עצמי שלא הצטרכתי לתת שוחד או לקבל שוחד. קיבלתי כל עצה שנבדקה עד תום באהבה ולא נפלתי בצילה של שחיתות כפי שנבחריה של המשטרה נפלו. לא פניתי לעבריין מורשע היושב בכלא על אונס, גניבה ושקרים ולקחתי אותו כעד נבחר ודובר אמת ועוד שילמתם מכספי הציבור והצגתם אותו כאחד מל”ו הצדיקים שכל רצונו הוא למצות את האמת. על המדובב מדובר.

לא אשכח את נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת מר יצחק כהן, אשר לא פעם שכח שהקורבן העיקרי במשפט הזה הוא תאיר ראדה, זכרונה לברכה. זלזלת בעדים מומחים שעדותם לא התיישבה עם דעתך וגם פרקליטות מחוז צפון והפגנת חוסר צדק זועק לשמיים. ונאמר באותו פסק דין של ארבע מאות חמישים ושש עמודים שכולם מתהללים בקריאתו. לא יכולנו מפאת החומר הרב להגיע לכלל החומר. להזכירך: החומר הרב שאמור היה להיבדק על ידי בית המשפט ולשקף את האמת אליו לא הגעת והוא לא נבדק. ולהזכירך ולעולם אל תשכח. אתה היום מואשם בעברות קשות ביותר וכל יהירותך וגאוותך איננה עוד.

ואחרונות חביבות. כל אותן חברות של תאיר. נכון זאת הייתה גאווה מאוד גדולה להיות חברה של תאיר. ילדה המשמשת דוגמא להערצה, XXX נתינה, צניעות וטוהר. ושלא יתבלבלו היוצרות. אני לא הרעה בסיפור. אני רוצה לדעת מה קרה ביום הכי נורא של תאיר. תאיר שסובבו סביבה ואומר אפילו בהגזמה24/7. תאיר שהיו לה קשת של חברויות ממגוון גיל, צבע מין ודת. תאיר שכל עולמה היו חברות ולמען חברות. עליה יאמר הפתגם “ואהבת לרעך כמוך”. כך תאיר נהגה. וצר לי שפתאום, ביום הרצח, כל העולם הזה כאילו לא היה! אף אחת לא יודעת איפה תאיר ולאן היא הלכה. אף אחד גם לא טרח כהרגלו להתקשר לתאיר וסתם לשוחח בשעת צהריים שיחת חולין כאתמול שלשום. מה קרה, חברות יקרות?! רוצה אני לנצל במה זאת ולהזכיר גם את משפחות הנרצחים והנרצחות החיים בצילה של המדינה שלנו ואינן נחשבות והן כצל בחברה. אלה משפחות שאין להן זכויות משפטיות ולא ייצוג ממלכתי.
ארגון משפחות נרצחים ונרצחות נלחם להגיע להכרה אך עדיין המשפחות ממשיכות להיות כלואות בכלא של כאב והרבה צער. משפחות הקורבן ולא הנאשם הן שממשיכות להתמודד לבד עם מציאות קשה מנשוא. ואסיים בתפילה לבורא עולם שיחזק אותנו ואת כל עם ישראל ושאורה של תאיר יאיר עלינו ועליכם! ושהאמת תבוא במהרה! וציטוט משירו של אהוד בנאי: הזמן לא ירפא. הפצע לא יגליד. את מה שלא נצעק – אף אחד לא יגיד. תודה לכם! מעריכה אתכם! ונמשיך את המלחמה שלנו ואף אחד לא יעצור אותנו!

(תודה לחניאל קורן על התמלול)