עדותה של אליזבט טובי עובדת המזנון ראתה את הנאשם פעמיים ביום הרצח

עו"ד י. הלוי : תודה, בואי בבקשה, אני קורא לה מעדי הזיכוי, סליחה שאני עולה על עץ גבוה, אני לא מתאפק.

כב' הש' א. קולה : שלום גברתי.

העדה, גב' א. טובי : אליזבט טובי.

כב' הש' א. קולה : גברתי מוזהרת לומר את האמת ורק את האמת ועונה לעורך דין הלוי בחקירה ראשית.

כב' הש' ד. צרפתי : אתה מסכים להגיש את ההודעה?

עו"ד י. הלוי : אני מסכים, אבל אני רוצה לדבר, על עדה כזאת אני רוצה לדבר.

העדה, גב' א. טובי לאחר שהוזהרה כחוק משיבה לשאלות בחקירה ראשית לעו"ד י. הלוי :

עו"ד י. הלוי : מה עשית בבית ספר נופי גולן ביום הרצח?

העדה, גב' א. טובי : עבדתי במזנון.

כב' הש' א. קולה : עבדת במזנון של בית הספר?

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' א. קולה : איפה את גרה?

העדה, גב' א. טובי : בקצרין.

כב' הש' א. קולה : וגם אז גרת בקצרין וגם היום?

העדה, גב' א. טובי : גם היום.

כב' הש' א. קולה : יופי.

עו"ד י. הלוי : מה את יכולה לספר לנו על אותו יום, מה נשאלת ומה ענית?

כב' הש' א. קולה : איזה יום מה זה אותו יום?

עו"ד י. הלוי : יום הרצח, 6/12/2006 יום הרצח.

כב' הש' א. קולה : אני אשאל אחרת, באותו יום מאיזה שעה עד איזה שעה היית בבית הספר, מאיזה שעה המזנון המזנון פתוח?

העדה, גב' א. טובי : משמונה עד שלוש.

כב' הש' א. קולה : וגם באותו יום היית שם עד שלוש?

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' א. קולה : לא סגרת והלכת הביתה?

העדה, גב' א. טובי : לא, לא.

כב' הש' א. קולה : אלא?

העדה, גב' א. טובי : אני ועוד אחת עובדות שם במזנון משמונה ורבע עד שלוש נמצאות שם.

עו"ד י. הלוי : מי השנייה?

העדה, גב' א. טובי : תמי עמרן.

עו"ד י. הלוי : או קיי, יום נבוא נגיש בהסכמה בקרוב את ההודעה של השנייה, יופי, אז עבדת באותו יום בערך בין שמונה עד שלוש, או קיי, על מה נחקרת ומה ענית?

כב' הש' א. קולה : נחקרת בזמן אמת.

עו"ד י. הלוי : כן.

העדה, גב' א. טובי : נחקרתי על אם פגשתי את רומן.

כב' הש' א. קולה : את רומן.

עו"ד י. הלוי : רומן זה רומן זדורוב הנאשם.

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' א. קולה : את מזהה אותו פה באולם?

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' א. קולה : מזהה אותו?

העדה, גב' א. טובי : כן, הוא השתנה מאז.

כב' הש' א. קולה : אבל את מזהה אותו, או קיי.

עו"ד י. הלוי : העדה מנידה ראשה בחיוב.

כב' הש' ד. צרפתי : הכרת אותו אז, הוא היה בא לזה…

העדה, גב' א. טובי : הוא לא דובר עברית אז בתקופה ההיא הוא לא דיבר עברית כל כך, הוא בא לקנות בבוקר כריך ושתייה בסביבות הצוהריים הוא גם הגיע לקנות קולה.

כב' הש' א. קולה : באותו יום או כל יום?

העדה, גב' א. טובי : באותו יום, כל יום הוא מגיע בסביבות עשר וחצי אחת עשרה

כב' הש' א. קולה : זאת אומרת כל יום הוא היה מגיע למזנון לקנות משהו?

העדה, גב' א. טובי : כן, לקנות לאכול.

עו"ד י. הלוי : ובאותו יום, דיברת ספציפית על אותו יום זה מאד חשוב.

העדה, גב' א. טובי : כן, באותו יום וגם הגיע לקנות שתיה.

כב' הש' א. קולה : אמרת משפט בסוף היום לא הבנתי.

העדה, גב' א. טובי : בסוף היום זה שאנחנו מנקות.

כב' הש' א. קולה : סוף היום שלך.

העדה, גב' א. טובי : כן, שלי, שתיים וחצי ככה אנחנו מתחילות לנקות ואז הוא הגיע לקנות שתייה.

כב' הש' ד. צרפתי : באותו יום בשתיים וחצי.

כב' הש' א. קולה : וזה מסרת למשטרה כבר אז.

עו"ד י. הלוי : כן, בטח.

העדה, גב' א. טובי : כן, לא שיניתי זה מה שהיה אז.

ש : תספרי לנו כי זה לב העניין, איזה בגדים הוא היה בצוהריים?

ת : זה רק מה שאני זוכרת.

כב' הש' א. קולה : שאלו אותך את זה אז?

העדה, גב' א. טובי : אז אז.

עו"ד י. הלוי : אז, טרי אז.

כב' הש' א. קולה : כן, שאלו אותך מה הוא לבש.

עו"ד י. הלוי : מה הוא לבש?

העדה, גב' א. טובי : מה שזכרתי זה בגדי עבודה.

כב' הש' א. קולה : זה מה שאמרת למשטרה.

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' ד. צרפתי : בשתיים ורבע שתיים וחצי.

עו"ד י. הלוי : לא, שתיים ארבעים וחמש, איך הם נראו?

העדה, גב' א. טובי : מה שזכור לי זה היה אותו דבר, הייתי בתקופה של היריון לקראת הסוף אותו דבר לא היה משהו חדש.

כב' הש' א. קולה : מה זה אותו דבר, כמו שראית אותו בעשר וחצי?

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' א. קולה : אבל זה לא אמרת לנו, בעשר וחצי גם ראית אותו בבגדי עבודה?

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' א. קולה : את זה לא אמרת לנו.

עו"ד י. הלוי : אני מתחיל בלב העניין, איך נראו הבגדים?

כב' הש' א. קולה : היא אמרה אותו דבר.

העדה, גב' א. טובי : אותו דבר.

כב' הש' ד. צרפתי : איך ידעת שזה בגדי עבודה ולא בגדים אחרים, למה את מגדירה את זה בגדי עבודה?

עו"ד י. הלוי : נכון.

העדה, גב' א. טובי : בגדי עבודה כי היה מלוכלך מצבע מסיד מכל הדברים האלה, בגדי עבודה שהוא מגיע אתם כל הזמן.

עו"ד י. הלוי : זה הזיכוי, נכון? יופי, ואותו הדבר אמרת לנו כבר בבוקר ובצוהריים, בסדר, עוד דבר אני רוצה לחדד, שאלו אותך על הצוהריים איך את זוכרת שזה היה רבע לשלוש, מה ענית?

העדה, גב' א. טובי : כי זה הזמן שאנחנו מנקות, זו השעה שאנחנו מנקות אני ותמי את המזנון כי זה סוף היום אז זה הזמן שאנחנו מנקות ואז הוא הגיע לקנות.

כב' הש' א. קולה : למרות שהייתן בשלבי סגירה מכרתן לו.

העדה, גב' א. טובי : כן.

עו"ד י. הלוי : וגם הגדרת אותו הוא היה אחרון.

העדה, גב' א. טובי : נכון, זה סוף היום.

ש : הפירוט של הבגדים נמצא במסמכים, צבע, אני אשאל זה חשוב מאד, את זוכרת איך תיארת את המכנסיים שלו?

ת : מה שרשום פה, מה שכתוב פה שאמרתי, אני לא זוכרת הרבה אבל לפי מה שכתבתי.

ש : אז תרענני את זיכרונך.

עו"ד ו. קבלאוי : העדה מסתכלת,

כב' הש' ד. צרפתי : כן.

כב' הש' א. קולה : הסכמנו להגיש את ההודעה?

עו"ד י. הלוי : ברור.

כב' הש' א. קולה : היא אמרה בפה מלא אני לא זוכרת, היא אמרה את זה, העדה מעיינת בהודעה שמסרה למשטרה.

עו"ד י. הלוי : יש לנו הודעה ומזכר על דבריה.

כב' הש' א. קולה : באיזה יום זה היה?

עו"ד ו. קבלאוי : 17/12.

כב' הש' א. קולה : בהודעה שהיא מסרה למשטרה ביום 17/12/2006.

עו"ד י. הלוי : דיברו איתה כבר ב- 14 אחרי שרומן נעצר.

כב' הש' א. קולה : וכן מזכר מה- 14/12/2006, מזכר ששוטר ערך בעקבות שיחה אתה.

עו"ד י. הלוי : כן, בוודאי.

כב' הש' ד. צרפתי : מה ענית, אנחנו לא מכירים עוד את ההודעה.

עו"ד י. הלוי : תסתכלי שורה 12-11.

העדה, גב' א. טובי : אה, דגמך בצבע או ירוק או כחול משהו כזה, דגמך.

כב' הש' א. קולה : איך נראה דגמך?

העדה, גב' א. טובי : מכנס עבודה כזה.

כב' הש' א. קולה : איך את מגדירה דגמך?

העדה, גב' א. טובי : כמו מדים צבאיים מכנס צבאי כזה.

כב' הש' א. קולה : ואיפה הכיסים?

העדה, גב' א. טובי : בצדדים.

כב' הש' א. קולה : בצדדים.

עו"ד י. הלוי : נכון שזה מדהים? יופי, אני אסתפק בזה זה מספיק.

כב' הש' א. קולה : אתה רוצה להגיש את זה?

עו"ד י. הלוי : בוודאי.

כב' הש' א. קולה : אז תגיש.

עו"ד י. הלוי : אני מגיש.

כב' הש' א. קולה : היית עדה בתיק הזה במשפט הראשון?

העדה, גב' א. טובי : חקרו אותי ולא קראו לי.

כב' הש' א. קולה : לא קראו לך לתת עדות במשפט הראשון?

העדה, גב' א. טובי : לא קראו לי.

כב' הש' ד. צרפתי : בהודעה יש התייחסות לצבע?

עו"ד י. הלוי : כן, יש.

עו"ד ב. משה : מה שהיא הקריאה, היא ממש הקריאה.

כב' הש' ד. צרפתי : אני לא שמעתי צבע.

עו"ד י. הלוי : דגמך ירוק או כחול.

עו"ד ו. קבלאוי : ירוק או כחול.

כב' הש' א. קולה : טוב, הודעתה של העדה הגברת אליזבט טובי מיום 17/12/2006 שעה 12:55 עמוד אחד הוגשה וסומנה נ/110, מזכר שנערך על ידי העד יעקב מלכה שמתאר שיחה עם העדה אליזבט טובי מיום 14/12/06 הוגש וסומן נ/110א. תרצו להגיש לנו שכתוב / תרגום אחר כך.

עו"ד י. הלוי : טוב, בסדר.

כב' הש' א. קולה : בבקשה עורך דין בני משה.

העדה, גב' א. טובי משיב לשאלות בחקירה נגדית לעו"ד ב. משה :

עו"ד ב. משה : שלום לך, מה שלומך? אני רוצה להגיד לך משהו לפני, את אמנם הגעת לפה כעדה מטעם ההגנה ויש את התביעה, אנחנו לא חושבים שאת משקרת, אנחנו רק רוצים לברר פה את האמת, אני ראיתי שאת קצת מתרגשת הכל בסדר, אנחנו רק רוצים לברר כמה פרטים, תספרי לנו מה שאת יודעת, מה שאת זוכרת ומה שאת לא יודעת ואת לא זוכרת תגידי שאת לא יודעת ולא זוכרת, אני רוצה לברר אתך את מבנה הקפיטריה, זו קפיטריה גדולה קטנה?

העדה, גב' א. טובי : היא לא כל כך גדולה, היא צרה, נכנסים ויש הולך כזה שיושבים לאכול.

ש : יש דלפק?

ת : כן. דלפק בשרי וחלבי.

ש : או קיי, באותו יום אם אני מבין נכון את לא חווית שום דבר חריג מוזר משונה?

ת : לא, הכל היה רגיל.

ש : את אומרת שראית את הנאשם פעמיים באותו יום.

ת : כן.

ש : מי שעובדת אתך תמי, נגיש את העדות שלה בהסכמה, אמרה שהנאשם היה בחור שקט בא קונה והולך.

ת : כן.

ש : את קראת את העדות שלה?

ת : לא

ש : מקודם סיפרת שבאותו יום הגיע פעמיים אבל בדרך כלל הוא מגיע ב- 10-11 קונה אוכל והולך.

ת : כן.

ש : הוא לא אוכל בקפיטריה.

ת : לא, לא, הוא לוקח והולך.

ש : בדרך כלל הוא היה מגיע פעם אחת ובאותו יום הוא הגיע פעמיים?

ת : אני חושבת שכן.

ש : או קיי, את לא שוחחת אתו מעבר לאני רוצה המבורגר.

ת : לא, אין לנו הרבה שיח, לא.

ש : כשאת מוכרת לו בפעם השנייה את מנקה ומסדרת והוא הגיע מה שנקרא במירכאות קצת הפריע לך, לא משהו רע, היית עסוקה בדברים אחרים, הוא היה לקוח אחרון את נותנת לו קולה והוא הולך זה היה משהו מאד מהיר נכון?

ת : כן.

ש : וגם בפעם הראשונה שהוא הגיע ב- 10-11 זאת ההפסקה הגדולה בערך היו שם הרבה ילדים אני מניח.

ת : זה היה אחרי ההפסקה, פחות ילדים.

ש : את אמרת לנו לגבי צבע המכנסיים שאת לא בטוחה את לא סגורה על הצבע ירוק או כחול, בגלל שהדבר הזה שגרתי ובגלל שלא היה אירוע סביב הדבר הזה אז לא זוכרים, את מסכימה אתי?

ת : כן, אני לא זוכרת, אני לא מסתכלת מה לבשו באותו יום.

ש : מטבע הדברים כשהוא מגיע נכנס לקפיטריה הוא צועד אל הדלפק ונצמד אליו נכון? אז את יותר מתמקדת בחלק העליון, חשופה לחלק העליון גם מבחינת משך הזמן וגם מבחינה פיזית את רואה את החלק העליון נכון?

ת : כן.

ש : נכון יהיה לומר שגם מבחינת משך הזמן וגם מבחינת זמן החשיפה יותר ראית את החלק העליון שלו ולא את החלק התחתון נכון?

ת : אני לא זוכרת.

ש : ברמת העיקרון, כשבן אדם מתקרב לדלפק את יותר זמן חשופה לחלק העליון שלו נכון?

ת : נכון.

ש : יהיה נכון להגיד שאם היית מתבקשת לתאר את החלק העליון שלו אז בדיוק באותה מידה שתיארת את החלק התחתון שלו כך הייתה לך יכולת לתאר את החלק העליון שלו נכון? לא היה משהו שונה בין שני החלקים מעבר למה שאני תיארתי נכון?

ת : נכון.

ש : את לא ראית את סוג הבד של המכנסיים רק קלטת בזווית העין שזה דגמך.

ת : בגדי עבודה כן.

ש : מקודם אמרת לכבוד השופט שדגמך מבחינתך זה כמו מכנסיים צבאיים.

ת : כן.

ש : אם את אומרת ירוק או כחול אבל יכול להיות את לא יכולה לשלול שמדובר במכנסיים צבאיים שהוא לקח אותם והשתמש בהם כמכנסי עבודה נכון? זה יכול להיות כי אמרת ירוק.

ת : נכון, יכול להיות.

ש : תראי, את גם אמרת שלמיטב זיכרונך "עד כמה שאני זוכרת הוא הגיע עם אותם בגדים" הכוונה בפעם הראשונה או השנייה?

ת : בפעם השנייה.

ש : זה באמת חשוב, את לא באמת יכולה להתחייב על זה שבאמת זה אותם בגדים, שניהם היו מלוכלכים הפעם הראשונה היה מלוכלך הפעם השנייה היה מלוכלך אבל יכול להיות שבפעם הראשונה הוא היה נגיד עם מכנסיים ירוקים ובפעם השנייה הוא היה עם מכנסיים כחולים ואולי בגלל זה התבלבלת יכול להיות?

ת : אני לא זוכרת כלום, באמת שאני לא זוכרת את זה.

ש : אבל יכול להיות סיטואציה כזאת, את יכולה לשלול אותה או שאת בטוחה לא זה היה אותם בגדים בדיוק.

ת : לא עולה לי כלום, לא יודעת להגיד לך, לא עולה לי כלום.

ש : יכול להיות שכן יכול להיות שלא את לא יכולה לדעת.

כב' הש' א. קולה : לא, אל תפרש אותה, לא עולה לה כלום זה מה שהיא אומרת

עו"ד ב. משה : קיבלתי.

כב' הש' ד. צרפתי : עכשיו היא לא יודעת להגיד לך שום דבר.

עו"ד ב. משה : בסדר, קיבלתי.

כב' הש' א. קולה : אם הייתם מביאים אותה לפני 15 שנה בהליך הראשון היה יותר קל.

עו"ד ב. משה : קיבלתי.

כב' הש' א. קולה : לא אתה, אתה עוד לא היית עורך דין אפילו אז.

עו"ד ב. משה : הכל בסדר, עוד כמה שאלות.

כב' הש' ד. צרפתי : עורך דין הלוי היה.

עו"ד י. הלוי : לא להגיד את זה אני התפללתי שלא תגיד ואתה כן אמרת.

כב' הש' ת. נסים שי : ארתור אמר את זה.

כב' הש' א. קולה : סיימנו?

עו"ד ב. משה : עוד ממש…

כב' הש' א. קולה : קח את הזמן.

עו"ד ב. משה : יש מספר אנשים שראו את רומן באותו היום בג'ינס יש אנשים שאומרים את זה, אני לא אומר אם זה נכון או לא, יכול להיות שאת אומרת צבע ירוק או כחול, יכול להיות שאת הכחול את יכולה לייחס למכנס ג'ינס כחול?

העדה, גב' א. טובי : לא זוכר כלום.

עו"ד ב. משה : טוב, תודה רבה.

כב' הש' א. קולה : אני רוצה לשאול שאלה אחת בכל אופן, את זוכרת אם הוא היה נראה נסער, עצבני, כועס, משהו חריג היה בהתנהגות של?

העדה, גב' א. טובי : אני לא זוכרת, לא.

כב' הש' א. קולה : לא זוכרת.

העדה, גב' א. טובי : לא זוכר.

כב' הש' א. קולה : טוב, תודה רבה גברתי.

עו"ד ב. משה : תודה.

כב' הש' א. קולה : הפסדת יום עבודה היום?

העדה, גב' א. טובי : כן.

כב' הש' א. קולה : הגעת מקצרין? כן, או קיי, קוצבים את שכרה של העדה בהתאם לתקנות, פרטיה יועברו לגזברות על ידי המאשימה אשר תישא בשכרה של העדה בהתאם לתקנות, תודה רבה גברתי.

עו"ד י. הלוי : לפני העד השלישי רציתי להעיר משהו קטן, כשכבודו שאל את השאלה אני חושב שהיא אמרה אם אני זוכר בתחילת העדות שהוא היה נראה רגיל.

כב' הש' א. קולה : נכון.

עו"ד י. הלוי : הבנתי, אז כבודו רצה לשאול כן לשאול.

כב' הש' א. קולה : נכון.

עו"ד י. הלוי : חשבתי שאולי כבודו לא שם לב.

כב' הש' א. קולה : הנימוקים עימדי למה שאלתי יגיעו בסוף.

עו"ד י. הלוי : הבנתי, אני לא בא בטענות, אני הסברתי למה שאלתי.

כב' הש' א. קולה : לשם הנוחות קיבלנו מבאי כוח המאשימה עותק מתומלל בדפוס של דוח זיכרון הדברים נ/110א ושההודעה במשטרה נ/110 ושניהם ישמשו לנו ככלי עזר תוך שהמקור הוא העיקר והם מסומנים נ/110ג ו- ד.

עו"ד י. הלוי : כן.

 

דרג מאמר זה:
5/5
Section 1
Section 2
Section 3