עדותו של רומן זדורוב – היום השביעי (האחרון) 2022

לפני כבוד ס. נשיא, השופט אשר קולה – אב"ד

כבוד השופט דני צרפתי

כבוד השופטת תמר נסים שי

המאשימה

 מדינת ישראל

נגד

הנאשם

 רומן זדורוב (אסיר בפיקוח) דרכון 708847

 

נוכחים:

בשם המאשימה – עו"ד ויאאם קבלאוי, עו"ד מיטל חן –רוזנפלד, עו"ד שרון הרציון ועו"ד בנימין משה

בשם הנאשם – עו"ד ירום הלוי

הנאשם – בעצמו ובליווי המשמורנים

שירותי תרגום – המתורגמנית הגב' מינדל ארינה – החלו בשעה 9:30 הסתיימו בשעה 15:45

שירותי הקלטה – החלו בשעה 9:30 הסתיימו בשעה 16:00

פרוטוקול מתומלל

עד הגנה:

הנאשם – רומן זדורוב

כב' השופט א. קולה: אדוני תחת אזהרה, מר זדורוב, אדוני תחת אזהרה, עונה בהמשך חקירה של עורך דין רוזנפלד.

המשך חקירה נגדית וחקירה חוזרת לנאשם

העד, מר רומן זדורוב, לאחר שהוזהר כדין לומר את האמת אחרת יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, משיב בחקירה נגדית לב"כ המאשימה, עו"ד מיטל חן רוזנפלד:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, רומן שלום, בוקר טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: בוקר טוב.

ש: אתה גר בקו אווירי מבית הספר, במרחק של כ-400 מטר, אולי קצת פחות. מרחק הליכה, כבישים מדרכות זה בערך 550 מטר, אתה גר קרוב לבית הספר, נכון? אפשר להגיד.

ת: כן, אפשר להגיד ככה, אני לא יודע בערך מרחק, אבל כן, קרוב.

ש: זה אנחנו בדקנו, ברור לי שאתה לא יודע את המרחק המדויק. אתה סיפרת שאתה מפחד להשאיר את הכלים במקלט כשעבדת שם, כי הציוד שלך היה יקר.

כב' השופט א. קולה: שנייה, סוזי, שנייה, את רוצה משהו? כן, תמשיכי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אפשר?

כב' השופט א. קולה: את יכולה להמשיך, כן, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה. אתה סיפרת שאתה פחדת להשאיר את הציוד בבית הספר כי הוא היה יקר וגם פחדת שהילדים יזיקו לו, הדיסק יקר, הפטישון, הוא גם יקר, פחות מהדיסק, אבל יקר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

ש: או קיי. למה ביום של הרצח לא לקחת לפחות את הציוד היקר? את הפטישון, את הדיסק, אולי גם את תיק הבגדים? אנחנו יודעים שאין לך הרבה מכנסי עבודה, זה תיק קל, למה לפחות את זה לא לקחת איתך הביתה?

ת: כי זה היה הכול בארגזים ובידיים זה לא נוח לקחת, בגלל זה לא לקחתי כי למה אני אקח? מתי אפשר לבוא לרכב ולקחת ברכב.

ש: אתה סיפרת לאבות הבית, למי מהם, שכשלקחת מפתח למנעול מקלט 2 ובאת לפתוח אותו, המנעול, אי אפשר היה להכניס את המפתח, המנעול היה תקול, ואז החזרת להם את המפתח והשארת את המקלט פתוח, נראה נעול אבל לא נעול. סיפרת לאבות הבית שהמנעול לא בסדר, שניסית להכניס מפתח, אז קחו את זה חזרה כי זה לא עובד, אני לא צריך מפתח, סיפרת להם את זה?

ת: כמה שאני זוכר אני אמרתי לבדק בית ששמתי.

כב' השופט א. קולה: למי? למי אמרת?

כב' השופט ד. צרפתי: בדק בית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לבדק בית.

כב' השופט א. קולה: בדק בית באופן כללי או למישהו ספציפי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר, אני לא זוכר למי אמרתי, אמרתי כמה שאני זוכר, אני לא יכול להגיד בדיוק כי זה היה הרבה זמן שעבר. אמרתי שמנעול לא תקין, כי אתה שם מפתח, שמפתח נכנס, אבל הוא לא נכנס, לא סוגר את המנעול, מנעול לא תקין. אמרתי להם וזהו, כמה שאני זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה סיפרת שביום הראשון שאתה התחלת לעבוד במקלט 2, קיבלת מפתח, באת לפתוח וראית שהמנעול חסום, במובן זה שאי אפשר להכניס מפתח, ואז החזרת את המפתח. אני שואלת האם כבר ביום הראשון החזרת את המפתח ואמרתם, ואמרת להם תשמעו, זה לא, זה לא עובד? קחו את זה, אני לא יכול להשתמש במפתח.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שזוכר כן, אני אמרתי להם מיום ראשון, כי למה אני צריך מפתח ממנעול שלא עובד? אבל אני לא זוכר שלא הצלחתי לשים את המפתח בפנים, כי שמתי מפתח אבל מנעול לא עובד, למה צריך מפתח? כמה שאני זוכר, אני לא יכול להגיד בוודאות.

ש: מהמ. הם ידעו שהמנעול לא עובד? לפני שאתה אמרת להם? זאת אומרת, כשאמרת להם, ככל שבאמת אמרת להם, הם אמרו לך אנחנו יודעים, המנעול לא בסדר? או שהם היו מופתעים?

ת: אני לא זוכר מה הם אמרו, אמת לא זוכר. וכמה שזוכר לגם את המנקה שהיה שם כלים שלה, היא גם יודעת על המנעול הזה שהוא לא תקין, כמה שאני זוכר.

ש: אתה יודע אולי למה כשעורך הדין שלך חקר את אבות הבית פה בבית המשפט, הוא לא אמר להם תקשיבו, רומן בעצמו בא החזיר לכם את המפתח של מקלט 2 ואמר לכם זה לא עובד? זה מנעול תקול, הרי כולם אמרו שהמנעול כן עובד, למה הוא לא הטיח בהם את הדבר הזה?

ת: אני לא יודע.

ש: אתה ישבת ושמעת את העדויות שלהם, למה לא אמרת לעורך הדין שלך תקשיב, המנעול מקולקל, הוא לא בסדר, אני בעצמי באתי לאבות הבית כבר בהתחלה כשעבדתי במקלט 2, ואמרתי להם זה לא בסדר, למה לא אמרת לו? לעורך הדין כדי שהוא ישאל אותם את זה, אף אחד לא נשאל על זה.

ת: כמה שאני זוכר אני אמרתי ליורם, ליורם הלוי שכן היה כזה שמנעול היה לא תקין, כמה שזוכר, אבל. למה הוא לא שאל אני לא יודע.

ש: אני לא שואלת על אם אמרת שהמנעול תקין או לא, אני שואלת על דבר אחר. אתה אומר אני באתי לאבות הבית, החזרתי להם את המפתח, אמרתי אני לא יכול להשתמש בזה כי המנעול מקולקל, הבנתי אותך נכון?

ת: נכון, זה מה שאמרתי להם כמה שאני זוכר.

ש: אז אני שואלת למה את זה לא אמרת לעורך הדין שלך כדי שהוא ישאל אותם כשהם העידו על זה? את הקטע שאתה אמרת, ככה אני מבינה, לאבות הבית, מקולקל?

ת: אני לא זוכר, אמרתי לו לא זה, אני זוכר שכמה שאני זוכר אמרתי ליורם לוי שאני לא השתמשתי במפתח. פעם ראשונה לקחתי כמו שבאתי רק לעבוד שם, הסתכלתי שמנעול לא תקין, החזרתי כאילו מפתח ולא השתמשתי במפתח הזה.

עו"ד י. הלוי: תקלה חמורה.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי.

כב' השופט ד. צרפתי: התאפקת.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, די.

עו"ד י. הלוי: סליחה, תקלה חמורה בין יוסטון, יוסטון וכדור הארץ.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי די, מספיק.

הנאשם, מר ר. זדורוב: למה הוא לא שאל ולא.

עו"ד י. הלוי: Ground control, ground control to Major Tom.

כב' השופט א. קולה: עוד לא התחלנו את היום, מספיק, עורך דין הלוי.

עו"ד י. הלוי: Ground Control to Major Tom.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי די.

עו"ד י. הלוי: או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. בכל הימים שבהם אתה עבדת במקלט 2, הוא לא ננעל, הוא נסגר ונראה נעול אבל הוא לא באמת היה נעול בגלל התקלה במנעול.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

ש: או קיי. איך זה יכול להיות שמכל הימים שאתה עבדת, אני לא שואלת אפילו על אבות הבית, אבות הבית אומרים זה היה תקין. אבל אני שואלת על גרסתך, איך זה יכול להיות שבכל הימים שבהם אתה עבדת המנעול הזה לא ננעל? רק נראה נעול, וביום הרצח, כשאתה יצאת משם שעה שעתיים אחרי, הוא היה נעול? והיה צריך לפרוץ אותו עם Cutter? איך יכול להיות?

ת: קודם כל אני לא יודע את זה למה. אני יודע שב-06.12 מתי סיימתי עבודה ויצאתי ממקלט, אחרי ראיתי את המנקה נשארה שם, בגלל זה אני לא נעלתי את השום דבר, אני אמרתי לה שהיא נועלת, זה מה שאני זוכר.

ש: תראה, חודש ברוטו של עבודה שלך במקלט, בבית הספר, מתוך זה תקופה הרבה יותר קצרה במקלט 2, כל הזמן הוא לא נעול, הוא רק נראה נעול. בדיוק ביום הזה, זמן קצר יחסית אחרי שאתה יצאת משם, שעה שעתיים ב-6 או ב-7, נגיד. מגיע קובי סומברנו, מנסה לפתוח, לא נפתח, צריך Cutter, איך יכול להיות שפתאום בדיוק בפרק הזמן הזה זה ננעל? ולא רק ננעל, גם עם איזשהו קיסם בפנים. גם מפתח היה וגם קיסם. זאת אומרת גם מפתח כדי לנעול וגם קיסם?

ת: אני לא יודע. אין לי תשובה לזה. כי אני יודע מתי אני הלכתי, היה מנקה ואני לא נעלתי את המקלט, זה מה שאני יודע.

ש: אני מציע לך שכשאבות הבית אמרו, לפחות חלקם, שאתה כן קיבלת מפתח. כשעבדת במקלטים היית פותח וסוגר, והמפתח הוא מסטר, אז אתה באמת קיבלת באותו יום מפתח. אני לא יודעת אם מקלט 2, מקלט 4, זה לא משנה, זה מסטר, זה אותו דבר. אתה יכול לנעול, ולא רק שנעלת, גם הכנסת קיסם, כדי שרק אתה תוכל לבוא למחרת ולפתוח עם פינצטה או אני לא יודעת עם מה.

ת: לא נכון, לא שמתי שום קיסם ולא נעלתי את המקלט. אני יודע שאני באתי לבדק בית, ביקשתי מקלט, מפתח ממקלטים. אחד, שני, 4, מסטר או משהו, אני לא יודע, ביקשתי מפתח, הם נתנו מפתח, אני השתמשתי במפתח וזהו, זה מה שהיה.

ש: אני אומרת לך שהאדם היחידי שהיה לו אינטרס לנעול את המקלט, ביום היחידי שלטענתך הוא היה נעול, זה אתה. כי אתה השארת שם כלים יקרים, אתה השארת בגדים, אולי אפילו, לטענתנו, שרידים מהרצח, ראיות של הרצח. אבל גם לשיטתך, אם השארת שם כלים יקרים, אתה היחידי גם לשיטתך, יש לך אינטרס לנעול אותו. לא לאף אחד, לא למנקה, מה אכפת לה אם זה נעול או נראה נעול? לא לאף אחד.

ת: לא נכון. לא היה לי שום אינטרס ולא עשיתי את זה.

כב' השופטת ת. נסים שי: סליחה, אמרת קודם בתשובה שלך, ואולי אני לא הבנתי נכון, שאמרת למנקה לנעול? אמרת אמרתי לה לנעול.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא. המנקה ידעה שהמנעול גם לא עובדת והיא אחרונה מי שיצא.

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל אתה אמרת לה לנעול?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי שהיא סוגרת את המקלט.

כב' השופטת ת. נסים שי: אמרת לה את זה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן ,כי אני פחדתי על הכלים. אמרתי תסגרי את המקלט, היא יודעת שלא לנעול אותו, כי לשים את המנעול שכאילו הוא סגור, כאילו נעול, כי כל הזמן ככה הם השתמשו.

כב' השופטת ת. נסים שי: אז אמרת למנקה שהיא צריכה לנעול?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, כי האחרונה, כי שלא ישאירו את הדלת פתוח על הכלים, זה מה שביקשתי ממנה. זה לא כוונה לנעול אותו, לשים את המנעול שכאילו נעול, כי הם יודעים שהוא לא היה עובד.

כב' השופט א. קולה: אתה זוכר איזה מנקה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר שם שלה, אני זוכר שה, במקלט 2 שם המחסן שלה עם הכלים וציוד שלה.

כב' השופט א. קולה: לא, אבל בלי לזכור שם שלה, בלי לזכור שם שלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, שם אני לא זוכר.

כב' השופט א. קולה: בלי לזכור שם שלה, תוכל לאתר אותה? יכלת אז לאתר אותה? ידעת למצוא אותה? היו בבית ספר לא יודע כמה מנקות. אבל בזמן, עכשיו בטח זה מאוחר, בזמן אמת יכולת להגיד למישהו איזו מנקה זאת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, בזמן האמת כן, מתי כי זה היה, עכשיו אני רואה, אמרתי הנה מנקה ככה ככה, עכשיו אני לא זוכר פשוט. אני בערך לא יכול לצייר אותה כאילו איך היא נראית, בערך אפילו לא יכול.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אני מבינה ממך שגם המנקה לא יכלה לנעול, כי היה המנעול היה תקול, אלא היא יכלה לעשות כאילו זה נראה נעול, כן כמו שאתה עשית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי. עכשיו, אני מסייגת את עצמי, בסדר? אני לא זוכרת שאתה סיפרת את הסיפור הזה על המנקה שאתה ביקשת ממנה לסגור כדי שיראה נעול במשטרה. אם יש דבר כזה אני אשמח אם חברי יתקן אותי.

עו"ד י. הלוי: לא, אני אתנגד, התנגדות ראשונה להיום, אני אחרי זה אצא.

כב' השופט א. קולה: לא, להתנגד בזה מובן? היא מבקשת שיזכיר אם אמר את זה במשטרה כן או לא, על זה לא יכול להיות התנגדות, עצם השאלה אם הוא זוכר שהוא אמר דבר כזה במשטרה.

עו"ד י. הלוי: אני, אני רוצה להגיד משהו, החקירה לא הוגנת, ואני לא אגיד את זה בפני העד, החקירה לא הוגנת, עוד פעם, בגדול.

כב' השופט א. קולה: שוב, חקירה לא הוגנת, אני לא בטוח שזה סיבה להתנגדות אבל.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות אז אני רוצה שתשמעו אותי ואתם תחליטו.

כב' השופט א. קולה: ניתן לך, עורך דין הלוי, ניתן לך קרדיט. ייצא בבקשה החוצה, עורך דין הלוי יאמר את דברו ואנחנו נמשיך הלאה, בסדר?

עו"ד י. הלוי: קודם כל, אני לא יכול להתאפק, סוגיית המנעול שהיא בין המצחיקות בתיק הזה, זו הערה ראשונה, זו לא התנגדות. זה הבדיחה של התיק זה המנעול, עוד פעם אני לא יכול להתאפק ועכשיו אני אעבור להתנגדות. יש לפחות 3 מנקים ומנקות שאמרו שהמנעול היה סתם ככה.

כב' השופט א. קולה: סתם עומד?

עו"ד י. הלוי: כן, 3, אף אחד מהם כמובן לא הובא כעד תביעה.

כב' השופט א. קולה: אתה תביא אותם כעדי הגנה?

עו"ד י. הלוי: הזמנתי, הם ברשימה.

כב' השופט א. קולה: הם ברשימה?

עו"ד י. הלוי: הם צריכים לעזור לי. הפרקליטות, אולי הם יסכימו להגשת ההודעות? 3.

כב' השופט א. קולה: 3.

עו"ד י. הלוי: 2 נשים וגבר.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, תן לי להבין רגע, זה חומר שלא ראינו, אז תן לי להבין רגע.

עו"ד י. הלוי: נכון, בשביל זה אני אומר זה לא הוגן, מה הם לא יודעים את החומר?

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, תן לי רגע.

עו"ד י. הלוי: יש עדויות של המנקות, מה חוקרים אותו בכלל?

כב' השופט א. קולה: אני רוצה רגע להבין ,אני רוצה רגע להבין. אתה מדבר על מנקות ש.

כב' השופטת ת. נסים שי: לכן זה עניין.

כב' השופט א. קולה: מה?

כב' השופטת ת. נסים שי: לכן זאת הייתה שאלה שאני לפחות רציתי אליה תשובה.

כב' השופט א. קולה: בדיוק, לכן השופטת שמעה את זה.

עו"ד י. הלוי: אכפת לי אמר לא אמר? 3 מנקים ככה רק מנעול מקולקל?

כב' השופט ד. צרפתי: עורך דין הלוי תקשיב.

כב' השופט א. קולה: תקשיב רגע, עורך דין הלוי, מה שיש לפנינו אנחנו יודעים.

עו"ד י. הלוי: נכון, מה שאין בפניכם אתם לא יודעים.

כב' השופט א. קולה: מה שאין בפנינו, גם אנחנו לא מסוגלים לדעת מה שאין בפנינו.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: עכשיו אני שואל אותך האם בחומר הראיות שלך יש הודעות שנמסרו במשטרה על ידי מנקות שהעידו בזמן אמת על המנעול התקול הזה?

עו"ד י. הלוי: שהמנעול הוא לא תקין?

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד י. הלוי: בוודאי, התשובה היא כן בוודאי, כOfficer of the Court.

כב' השופט ד. צרפתי: רגע ואי אפשר להגיש אותן בהסכמה?

עו"ד י. הלוי: ואין, הן לא עדות תביעה כמובן ואין, אין.

עו"ד ו. קבלאוי: אין מנקה שאומרת את מה שרומן אומר, כן? שיהיה ברור.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, זה, אנחנו ב-2 שלבים.

כב' השופטת ת. נסים שי: זה לפחות להבנתי זה.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, לא לגבי עצם הבקשה, אלא גם לגבי זה.

עו"ד י. הלוי: ברור, אין, הייתי אומר לכם.

כב' השופט א. קולה: אנחנו ב-2 פאזות, אנחנו ב-2 פאזות, 2 פאזות, שימו רגע בצד מה רומן אמר מה לא רומן אמר, אמרתי לכם מיליון פעם.

עו"ד ו. קבלאוי: אני שם בצד.

כב' השופט א. קולה: תנו לי את העובדות, אחרי זה נסיק מסקנות, האם עובדתית, האם עובדתית יש מנקות שמסרו למישהו בזמן אמת שהמנעול תקול.

עו"ד ו. קבלאוי: שהמנעול לא תקין וזה רק נראה סגור והוא לא סגור? לא, לא, לא.

כב' השופט א. קולה: כן. אין דבר כזה?

עו"ד ו. קבלאוי: לא.

כב' השופט א. קולה: או קיי.

כב' השופט ד. צרפתי: אז תגישו את זה בהסכמה.

עו"ד י. הלוי: יש פה 2 רכבות מתנגשות יש פה.

כב' השופט ד. צרפתי: רגע, שנייה, אפשר לפתור את זה.

עו"ד ו. קבלאוי: יש מנקות, אני רק ש.

כב' השופט ד. צרפתי: יש לכם התנגדות להגיש את ההודעות של המנקות בלי שהן יבואו?

עו"ד ו. קבלאוי: יכול להיות שכן, אני רוצה להגיד כדי שזה יהיה תמונה מלאה, חלק מהמנקות אומרות שמקלט מספר 2 לא היה ננעל.

עו"ד י. הלוי: או קיי.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, אבל הן לא אומרות שהמנעול תקול ונראה כאילו סוגרים ולא סגור, הן אומרות, נשאר פתוח, המקלט פתוח, לא נועלים את המקלט.

כב' השופט א. קולה: בוא נאמר ככה, הסיפור הזה.

עו"ד ו. קבלאוי: זה כן.

כב' השופט ד. צרפתי: מה זאת אומרת לא ננעל? אז למה לא ננעל?

עו"ד ו. קבלאוי: לא סוגרים, לא נועלים, הם אומרים המקלט היה כל הזמן פתוח, לא נועלים עם מנעול, היה פתוח, מי שרוצה נכנס, מי שרוצה יוצא, זה כן, זה יש כאלה שאומרות.

כב' השופט א. קולה: זה. עורך דין קבלאוי.

כב' השופט ד. צרפתי: אפשר להגיש אותן?

כב' השופט א. קולה: אפשר להגיש אותן , אז מה הבעיה להגיש אותן?

כב' השופט ד. צרפתי: נחסוך את האיתור שלהן.

עו"ד ו. קבלאוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: אז מה הבעיה להגיש אותן?

כב' השופט ד. צרפתי: אז תגישו.

עו"ד ו. קבלאוי: בסדר, לא הגענו לשלב הזה.

כב' השופט א. קולה: אם זה לא אומר מידע.

עו"ד ו. קבלאוי: אני אומר לכם יכול להיות שנסכים להגיש אותן.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אבל זה רלוונטי עכשיו אז להגיש.

עו"ד ו. קבלאוי: אבל אני לא יכול עכשיו לדעת, עדיין לא עברנו על כל המנקים, אנחנו לא הגענו לשלב הזה.

כב' השופט א. קולה: עורך דין קבלאוי, עורך דין קבלאוי, שוב אני אומר, אנחנו רוצים לדעת את העובדות, לא שום דבר מעבר לזה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד ו. קבלאוי: אין בעיה.

כב' השופט א. קולה: אם בעובדות שעורך דין הלוי אומר יש מנקות שאומרות מה שהוא אומר.

עו"ד י. הלוי: נכון, נכון.

כב' השופט א. קולה: או אומרות מה שאתה אומר, זה לא משנה, בין, שנייה, שנייה.

עו"ד ו. קבלאוי: אני שומע.

כב' השופט א. קולה: בין כך ובין כך זה משהו שמישהו כבר אמר במשטרה ואין שום סיבה שלא נראה את זה, זה הכול.

עו"ד ו. קבלאוי: קודם כל, אין שום סיבה שלא תראו את זה, אבל אם תראו את זה תראו את כל התמונה, כל המנקים.

כב' השופט א. קולה: ברור שאת כל התמונה.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, כי יש מנקים גם אומרים אחרת.

כב' השופט ד. צרפתי: בסדר. הוא לא מתכוון.

כב' השופט א. קולה: לא, עורך דין קבלאוי, לא, לא.

עו"ד ו. קבלאוי: אז ולכן אני רוצה שיבואו לכן לעמת אותם.

כב' השופט א. קולה: עורך דין קבלאוי, זה שיש מנקים שאומרים אחרת זה לא מרים לא מוריד עכשיו, אנחנו לא בודקים עכשיו אם זה אמת או לא אמת, זה לא השאלה עכשיו אם זה אמת או לא אמת.

עו"ד ו. קבלאוי: נכון, אבל אני, אני אגיד לכבודו.

כב' השופט א. קולה: שנייה.

עו"ד ו. קבלאוי: שומע.

כב' השופט א. קולה: זה לא השאלה אם זה אמת או לא אמת, השאלה אם יש בכלל מישהו שפעם אמר את הדבר הזה.

עו"ד י. הלוי: נכון, נכון.

כב' השופט א. קולה: או שזה המצאה ששומעים היום אחרי 15 שנה.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, נקודה, לא, נקודה, ואני אומר את זה בביטחון מלא. לא, נקודה. אין אף מנקה שאומר שהמנעול היה נראה כאילו הוא סגור והוא בפועל לא סגור.

כב' השופט א. קולה: או קיי בסדר.

עו"ד ו. קבלאוי: או קיי.

כב' השופט ד. צרפתי: ננצל את זה רגע שהוא לא פה להבין את הנרטיב שאת מציגה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, אני אסביר.

כב' השופט ד. צרפתי: הוא סגר בכוונה עם קיסם וכו', נעל, אז מה יש טענה? שהוא תכנן לחזור? יש לו מפתח ביד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומר, אני אומר.

(מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: מפתח לא יעזור לו.

עו"ד י. הלוי: זה כל השאלות שכבודו, כבוד השופט צרפתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומר, אני אומר מה התזה שלנו, רק דקה.

כב' השופט ד. צרפתי: כן? יש לו מפתח ביד?

עו"ד י. הלוי: כבוד השופט צרפתי, אב בית הדין לא ידע, סליחה שאני אומר, זוכר או לא זוכר, אבל אני זוכר. כל השאלות האלו נשאלו עם יעקב מלכה שפירק את המנעול, וגם אני הטחתי.

כב' השופט א. קולה: ברור לי, ברור.

עו"ד י. הלוי: הטחתי בפרוטוקול את 3 העדים, זה אמר וזה אמר וזה אמר.

כב' השופט א. קולה: ברור, אני זוכר את זה.

עו"ד י. הלוי: זה לא שלא הטחתי.

כב' השופט א. קולה: אתה גם דיברת על כוח המשיכה וכוח הכבוד וזה נופל או לא נופל האוזניים האלה, זוכר את זה, זוכר.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, זה היה עם סומברנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ו. קבלאוי: סומברנו, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז שנייה, כאן יש שלושה.

עו"ד י. הלוי: עם סומברנו, לא משנה מי, אבל זה גם כבודו שאל.

כב' השופט ד. צרפתי: אני מנסה להבין כאילו את הקו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה להסביר את הקו, בסדר?

כב' השופטת ת. נסים שי: וגם יש 2 רבדים לשאלה הזאת.

עו"ד י. הלוי: נשאל את יעקב מלכה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני יודעת, הבנתי.

כב' השופט א. קולה: טוב, אבל נדמה לי, נדמה לי שאנחנו מוציאים את הדבר הזה קצת מפרופורציה, בסדר. שמענו, דיברנו, אמרנו, יש מנקות, תביאו, שבו ביניכם תראו מה יש ומה אין, זה הכול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: להפך.

עו"ד י. הלוי: בוא נגיד, את רוצה להמשיך תחקרי עוד שעה, אבל היה לי חשוב להוציא את זה שתדעו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כבודכם, דקה, תן לי.

עו"ד י. הלוי: פרופורציות, תחקרי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין שום בעיה רק דקה, דיברת, יופי, עכשיו אני רוצה להשיב. דקה. קודם כל רוצה להסביר לכם, כבודכם. מבחינתי, אין לי שום בעיה עם זה להתייחס בחקירה של הנאשם רק למנקות שגם אם לא העידו בעבר, מסרו את זה בעבר יבואו ויגיד היום, אני אומרת על אחת כמה.

עו"ד י. הלוי: הן מסרו, מה זה לא מסרו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: דקה.

כב' השופט א. קולה: די.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: דקה.

כב' השופט ד. צרפתי: אי אפשר, אנחנו באמת מוגבלים ביכולת הקשבה, תן לה רגע להסביר.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא אנחנו, אני לא מוגבל.

כב' השופט ד. צרפתי: אני, אני מוגבל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת על אחת כמה וכמה, דווקא אם לשיטתן של המנקות המנעול הזה היה ככלל תקול ולא ננעל, ודווקא באותו יום הוא נמצא נעול, זה בעצם מה שאני הטחתי בנאשם, כבר גילמתי.

כב' השופט א. קולה: הבנתי, הבנתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כבר גילמתי את גרסת המנקות בגרסתו, אני אמרתי לו תשמע, ואני רוצה להסביר לכם. אבות הבית אומרים לא תקול, בסדר, ננעל, הכול בסדר. המנקות, אני לא יודעת מה יגידו, אבל.

עו"ד י. הלוי: מה יגידו? שימו לב את הספינים על ספינים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יש את הנאשם, שנייה אני יוצאת מתוך הנחה, דקה, שהמנקות תומכות בגרסת הנאשם שאומרות המנעול הזה לא ננעל, היה תקול.

כב' השופט ד. צרפתי: או קיי, טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מתוך ההנחה הזו שמקלה עם גרסת הנאשם, לכאורה כי הן תומכות בו.

כב' השופט ד. צרפתי: איך פתאום זה ננעל, הבנתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת על אחת כמה וכמה, לא ננעל, לא ננעל, לא ננעל, ודווקא ביום הרצח ננעל פלוס קיסם.

כב' השופט ד. צרפתי: אז בואי תסבירי לי אבל את התכנית, זה מה שאני רציתי להבין, את קו החשיבה, וצריך פה איזושהי לוגיקה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט ד. צרפתי: האיש הזה רצח, נעל, החביא, מה שם?

כב' השופט א. קולה: ושם קיסם.

כב' השופט ד. צרפתי: החזיק מנעול וקיסם, אבל איך הוא היה פה בלי לנעול? יש טענה שזה לא נעול?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אז אני אומרת א', לא, זה נעול, הרי פרצו אותו עם.

כב' השופט ד. צרפתי: אז איפה המפתח?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני אומרת, פרצו אותו עם Cutter, אני מזכירה לכם.

כב' השופט ד. צרפתי: כן, כן, אנחנו זוכרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה להזכיר.

כב' השופט ד. צרפתי: סומברנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבות הבית סיפרו.

עו"ד ו. קבלאוי: סומברנו וגם עוד אחד שהיה.

כב' השופט ד. צרפתי: כן.

כב' השופט א. קולה: היה איתו, עם סומברנו עם עוד מישהו, עם מנשה.

כב' השופט ד. צרפתי: מנשה.

כב' השופט א. קולה: מנשה, הם היו 2 אני זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חלקם, נכון, שנייה. יפה.

עו"ד י. הלוי: עם סתירה ביניהם, שכבודו העיר להם שהם סותרים אחד את השני.

(מדברים ביחד)

עו"ד ב. משה: זו לא סתירה.

עו"ד ו. קבלאוי: אין שום סתירה ביניהם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: סיפרו.

עו"ד ב. משה: הוא עמד מאחוריו.

כב' השופט א. קולה: אני זוכר, רבותיי תאמינו לי אני זוכר.

עו"ד י. הלוי: כבודו, יש לו זיכרון, אנחנו, ככה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני עונה לאדוני.

כב' השופט א. קולה: אני זוכר, בסדר, הבנו, את התשובה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבות הבית סיפרו שהיו נותנים לו מפתח והוא היה מחזיר.

כב' השופט א. קולה: אז אני, אז אני רוצה, השופט צרפתי רוצה להבין, זה אני הבנתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא בעצמו אומר מקלט 4 לקחתי באותו יום מפתח וזה מסטר, אז אם זה מסטר, מה שהוא לקח למקלט 4 פותח גם את מקלט 2 אז היה לו מפתח, זו המסקנה, זו התזה.

כב' השופט ד. צרפתי: שנייה, אבל אני רוצה רגע להבין, הטענה שהוא הלך עם המפתח ותכנן לחזור איתו לנצל, רגע להבין, להוציא עם פינצטה את הקיסם ולפתוח עם המפתח שהוא העלים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת, את השאלות האלה צריך לשאול אותו. כעובדה, זה היה נעול ולכן צריך מפתח כדי לנעול. כעובדה, הוא אמר לקחתי באותו יום מפתח למקלט 4.

כב' השופט א. קולה: ממיכאל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מיכאל, וכעובדה זה מסטר.

כב' השופט א. קולה: ממיכאל, נכון, ,והוא לא החזיר אותו למיכאל באותו יום?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת, מיכאל.

עו"ד ב. משה: מיכאל לא זוכר.

כב' השופט ד. צרפתי: יש טענה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מיכאל לדעתי בכלל לא זוכר את הדבר הזה, והוא בכלל לא אישר את זה.

כב' השופטת ת. נסים שי: מיכאל לא ידע.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, מיכאל לא זוכר את זה, אני יודע שמיכאל לא זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה הנאשם אומר.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, נכון, מיכאל לא אישר את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אבל הסיפור היה, אם אני זוכר נכון.

כב' השופט ד. צרפתי: לא אישר את הלקיחה.

כב' השופט א. קולה: כן, בדיוק, שמיכאל גם לא אישר את הלקיחה, מיכאל גם לא אישר את הלקיחה. אז הנעילה, אחת מהשתיים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד ב. משה: הוא לא אישר את אותו היום.

כב' השופט א. קולה: נכון, באותו יום מיכאל לא אישר את הלקיחה.

עו"ד ב. משה: הוא מדבר על ככלל.

כב' השופט א. קולה: נכון, נכון, נכון. אם אני זוכר נכון את הסיפור, ותבדקו שאני לא טועה, הוא סיפר בשלב כזה או אחר, אדון זדורוב, שהוא לקח מפתח ממיכאל למקלט 4.

כב' השופט ד. צרפתי: נכון.

כב' השופט א. קולה: היה שם פאנלים קטנים, פאנלים קטנים להשלים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, נכון.

כב' השופט א. קולה: משהו כזה אם אני זוכר נכון. ואז הוא אמר לו.

כב' השופט ד. צרפתי: אוז אמרו לו זה מסטר, הוא אמר בכלל לא ידעתי.

כב' השופט א. קולה: ואז הוא אמר לו, שנייה, שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא אומר שהוא לא ידע שזה מסטר, נכון.

כב' השופט א. קולה: ואז הוא אמר אבל מיכאל אמר לו אבל היום אני הולך מוקדם, אז תחזיר לי את זה מוקדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: עד כאן אני מדייק?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: יופי, עכשיו מיכאל לא זוכר את הסיפור, לא שהוא לקח ולא שהוא לא החזיר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אז אם מיכאל לא זוכר, עכשיו צריך להחליט מה התזה העובדתית, לקח או לא לקח.

כב' השופט ד. צרפתי: מה התזה?

כב' השופט א. קולה: אם לקח, אם לקח אז הוא לקח בשביל לבוא למחרת ולחכות שהשוטרים לא יבואו וכו' וכו', או קיי, זה תזה, צריך לבחון אותה. אבל מיצינו לפי דעתי את הנושא הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, נכון.

כב' השופט א. קולה: של המנעול הקטן, מיצינו בזמן גדול. בוא נקרא לו בחזרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רק מניחה עובדה, לא נעול, לא נעול, לא נעול, לשיטתך ולשיטת עדי ההגנה, באותו יום כן נעול פלוס קיסם, זהו.

כב' השופט א. קולה: אנחנו, עורך דין רוזנפלד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זהו, זה הכול.

כב' השופט א. קולה: רק אל העובדות נשואות פנינו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק.

כב' השופט א. קולה: יבואו הנאשם ויענה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, לכן התמקדתי רק בזה.

עו"ד י. הלוי: טוב, אני רק אגיד.

כב' השופט א. קולה: וההתנגדות נרשמה ונדחתה.

עו"ד י. הלוי: נדחתה.

כב' השופט א. קולה: נרשמה, לא, גם נרשמה וגם נדחתה.

עו"ד י. הלוי: נרשמה ונדחתה, או קיי. רק פרט פיקנטי קטן, לעניות דעתי, אחת לפחות מ-3 המנקות הייתה צריכה לבוא מחר, אבל טרחתי וביטלתי כמובן ולצריין את אנשי להשיב, קוראים לה ליליה לדיזנסקי.

כב' השופט א. קולה: טוב, עכשיו נישאר בדרמה, אם הייתה באה מחר היינו פותרים את הדרמה.

עו"ד י. הלוי: אם היא הייתה בעיה היא הייתה פותחת את כל המנעול, את המנעול בתוך המוח שלנו.

כב' השופט א. קולה: נכון, כל המנעולים, את כל המנעולים היא הייתה פותחת.

עו"ד י. הלוי: לכולנו פותחת את המנעול.

כב' השופט א. קולה: טוב, תקראו בבקשה למר זדורוב, בוא נתקדם.

עו"ד י. הלוי: המנעול המנעול, זה הילד, הילד בסכר בהולנד.

כב' השופט א. קולה: די, נו.

עו"ד י. הלוי: עם האצבע הוא עצר את הפריצה למקלט.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, תעשה עמנו חסד, תהיה קצת יותר שקט.

עו"ד י. הלוי: אני יכול להיות שקט, כבודו? תגיד לי, כבודו, אם היית במקומי היית שקט?

כב' השופט א. קולה: אני גם פה לא שקט.

עו"ד י. הלוי: כמה פעמים אני אגיד לכם תעצומות.

כב' השופט א. קולה: די, די.

עו"ד י. הלוי: תעצומות נפש צריך.

כב' השופט א. קולה: די, כן, מר זדורוב בבקשה, אתה זוכר את השאלה? תזכירי לו את השאלה ובוא נתקדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אני אומרת לך, השאלה בכלל הייתה אחרת, על נושא אחר.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שאת מה שאתה מספר לנו היום, שאתה פנית למנקה, שאתה לא זוכר מי זאת וביקשת ממנה לסגור כדי שייראה נעול, אתה לא מסרת במשטרה, ואני סייגתי את עצמי ואמרתי אני לא נתקלתי בזה, ככל שהעד מסר את זה אני אשמח אם חברי יתקן.

עו"ד י. הלוי: שמה שהוא מסר? שהוא אמר למישהו?

כב' השופט ד. צרפתי: שם נעצרת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון. שהוא אמר לה.

עו"ד י. הלוי: אין לי בחומר הראיות, נקודה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זהו, זה מה שזכרתי, או קיי אז.

עו"ד י. הלוי: נכון, אין, אחרת הייתי אומר לכם.

עו"ד ו. קבלאוי: עוד משהו חדש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז זאת גרסה חדשה, למה אתה מוסר אותה היום פעם ראשונה בעצם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני אומר אני לא זוכר שאלו או לא שאלו, כי אני זוכר בדיוק ששאלו על המנעול במשטרה, ואני אמרתי שלא שמתי שום דבר במנעול ולא שברתי אותו, לא עשיתי. וכמה שאני זוכר אני אמרתי שאני לא אחרון יצאתי ממקלט, ונשארה שם.

כב' השופט א. קולה: זה כן אמרת? זה כן אמרת בזמן אמת? לא היית אחרון במקלט?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר אני אמרתי את זה במשטרה, שאני לא אחרון יצא משם. זה מה שאני זוכר.

כב' השופט א. קולה: טוב, טוב, בוא נתקדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אני לא זוכרת גם אם העדת על זה בהליך הקודם, אני לא רוצה להטעות אותך. אני אומרת לך שמהזיכרון שלי אתה לא העדת על זה גם, בהליך הקודם.

כב' השופט א. קולה: על זה את מתכוונת על זה שהמנעול תקול?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, על האמירה למנקה.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תעשי כאילו נעול, תסגרי כאילו נעול, בסדר, גם על זה.

כב' השופט ד. צרפתי: אנחנו יודעים לזהות מי זאת המנקה הזאת מכל הסיפור הזה?

עו"ד י. הלוי: לא, כבודו שאל.

כב' השופט א. קולה: לא, הם לא יודעים, שאלתי. שאלתי, הם לא יודעים.

כב' השופט ד. צרפתי: אה, לא ספציפית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא בעצמו לא יודע, הנאשם בעצמו לא יודע. או קיי.

עו"ד י. הלוי: לא יודע היום, צריך להוסיף את המילה היום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, לא יודע היום ואז לא מסר.

עו"ד ו. קבלאוי: גם לא אמר אז.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי לא שאלו, אני אמרתי שאני יוצא לא אחרון, שהיא יוצא אחרון.

עו"ד י. הלוי: מתי? ב-24 התחיל כל המנעול הזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאמרתי למנקה, שכאילו תסגרי, אני הלכתי. במשטרה מתי שאלו אני אמרתי אני לא הייתי האחרון שיוצא, היה המנקה שם. וזהו, הם לא חזרו למנקה, לא שאלו אותי, לא שום דבר, הם שאלו על המנעול.

כב' השופט א. קולה: את העובדה הזאת שאתה היית, שלא היית האחרון והייתה מנקה זה כן אמרת?

כב' השופט ד. צרפתי: זה הוא אומר שהוא אמר לחוקרים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי לחוקרים כמה שאני זוכר ששאלו אותי, אמרתי שהיה מנקה, אמרתי לה שיסגור, זה מה שאני זוכר.

כב' השופט א. קולה: טוב, טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני לא יצאתי אחרון, זה מה שאני זוכר.

כב' השופט א. קולה: זה הבנו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הם לא חזרו על זה, הם חזרו על המנעול, אמרתי לא שמתי, לא שברתי.

כב' השופט א. קולה: זה הבנו, זה הבנו, בוא נתקדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שזוכר, אני לא יכול מדויק להגיד.

עו"ד י. הלוי: תגידי, הוא בא למחרת, הוא אומר להם הבגדים שלי פה, הוא צריך לנעול עם מנעול.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, די.

עו"ד י. הלוי: אבל תחקרי עוד שעה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אפשר קצת פחות? אפשר קצת פחות הפרעות? תודה.

כב' השופט א. קולה: אבל למה אתה? תן לנו להתקדם, נו.

כב' השופט ד. צרפתי: פרק לסיכומים, די.

עו"ד י. הלוי: לא, אני סתם מגרד לי בראש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אז הבראש הזה נותן לו תשובות ורעיונות, אני מבקשת להימנע מזה.

עו"ד י. הלוי: רומן, אני עושה לך את הקוד.

כב' השופט א. קולה: יש צדק בדבריה, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מבקשת.

עו"ד ב. משה: גם תנועות עיניים.

כב' השופט א. קולה: די, עורך דין בני משה, בוקר טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כבודכם, אני משאירה את המשך השאלות בקשר הזה לסיכומים, יש את ההודעות, יש את הפרוטוקול הקודם, פשוט נפנה לשם.

כב' השופט א. קולה: טוב מאוד, בדיוק, בדיוק, ואם תגיעו להבנה לגבי המנקות בכלל יקל עלינו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יש מעין, ואני מתקדמת לנושא הבא, בסדר?

כב' השופט א. קולה: טוב מאוד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני בכלל צמצמתי גם אתמול, גם שלשום, שנינו ישבנו וצמצמנו את החקירה באופן שיהיה אפשר לסיים אותה היום, אולי אפילו עם חקירה חוזרת.

עו"ד י. הלוי: מה זה אולי עם חקירה חוזרת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לסיים את הכול היום, בתקווה שכך יהיה.

עו"ד י. הלוי: סליחה, אין אולי עם חקירה חוזרת, יש חקירה חוזרת, לא עושים ממני צחוק.

כב' השופט א. קולה: סליחה, לא. זה נקודה.

עו"ד י. הלוי: שאני מתכונן, המזכירה של אב בית הדין התקשרה אלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: קודם כל.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, רגע, רגע, רגע, די.

עו"ד י. הלוי: אמרה לי את מסיימת עד 14.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, די.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, קודם כל תוריד את הידיים כשאתה פונה אלי.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, די.

עו"ד י. הלוי: אולי חקירה חוזרת היא אומרת לי.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, די.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תוריד את הידיים כשאתה פונה אלי.

כב' השופט א. קולה: עורך דין רוזנפלד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני, אני אעשה את זה כבודכם, חבל לי על הוויכוח.

כב' השופט א. קולה: שנייה, שנייה, תני לי משפט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אדאג להשאיר לו היום זמן שעתיים לחקירה חוזרת, אני אצמצם מה שצריך.

כב' השופט א. קולה: בדיוק, אני רוצה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חבל לי על הזמן.

כב' השופט א. קולה: אנחנו מברכים אותך על זה שצמצמת, אבל הסיכום שלפחות עורך דין קבלאוי מסר לנו לבטל את יום רביעי, ולבטל יום דיונים אצלנו זה קריעת ים סוף.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי.

כב' השופט א. קולה: את יודעת כמה זה קשה לנו, זה לקרוע אבן מאיבריי.

עו"ד י. הלוי: ועד 14 זה מסתיים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי, אני מקבלת, אני אדאג להשאיר היום שעתיים, בסדר?

עו"ד ו. קבלאוי: כן, כן, עורך דין הלוי, כן.

עו"ד י. הלוי: בסדר, אז שתקפיד במילותיה.

כב' השופט א. קולה: די.

עו"ד ו. קבלאוי: די, על תשיב על זה.

כב' השופט א. קולה: היא תשאיר לך שעתיים, גמרנו, היא תשאיר לך שעתיים, ואם צריך להישאר יותר מאוחד, נישאר יותר מאוחר, בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, נקווה שלא נגיע לשם.

כב' השופט א. קולה: היום לא קוראים מגילה בערב, אין בעיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, נקווה שלא נגיע, טוב, רומן אני רוצה להקרין לך קטע, אפשר בני?

עו"ד ב. משה: כן, זיוה?

כב' השופט א. קולה: כן זיוה תעזרי להם להקרין קטע, רק תגידי לפרוטוקול מה את מקרינה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מ"ט/165-9, חלק 4, יום שישי, 15.12, מונה 00:29 שעה 19:16:01.

כב' השופט א. קולה: זה מתוך התא, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ב. משה: כן, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שיחה מהתא.

עו"ד ב. משה: אני בכוונה לקחתי קצת קודם.

כב' השופט א. קולה: טוב עשית גם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מצוין.

עו"ד ב. משה: יבין את ההקשר, למרות ש.

כב' השופט א. קולה: מי משתתפי השיחה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנאשם וארתור.

כב' השופט א. קולה: ארתור לבד, יבגני כבר הלך?

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד ב. משה: יבגני הלך בבוקר יום 15.

כב' השופט א. קולה: בבוקר הזה הוא הלך, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יבגני הלך.

עו"ד ב. משה: ביום הזה בבוקר.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד י. הלוי: כל, על פי התיאום עם, עם יורם אזולאי.

כב' השופט ד. צרפתי: שמענו, עם ירום, עם יורם אזולאי.

כב' השופט א. קולה: עוד פרק בסיכומים, עם יורם.

עו"ד ב. משה: מה יש לך היום? רגע. המחשב קצת.

(וידאו מוצג באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה אמרת כאן לארתור, שאלת אותו, ללכת לחקירה Blat בשביל עסקה? או שעוד זין איך לשחק אותה? הוא שואל אותך מה? ואתה אומר שוב, אני אומר, האם ללכת עם צוות החקירה לעסקה או שעוד זין איך לשחק אותה שלא מודה? הוא אומר לך אני לא הבנתי, מה אתה אומר? וללכת לעסקה או לא להודות? ואז בהמשך אתה אומר אני יודע שלא אנסתי ולא רצחתי, ראית את הקטע הזה. ואני שואלת, אם באמת לא רצחת ואם באמת אתה לא מודה, למה אתה אומר כאן ללכת לעסקה או שעוד זין לשחק אותה שלא מודה? מה, שיחקת אותה שאתה לא מודה? אתה באמת אשם? למה, למה לשחק אותה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא הכוונה בזה, כי אני לא הרגתי את הילדה, ושם, כמה שאני זוכר השיחה הזאת אמרתי לה לפני הרבה זמן. כי ארתור התחיל להפיל על כי יש ראיות נגדי שאני אוכל מאסר עולם מאה אחוז, כמה שאני זוכר. והוא שם נתן דוגמאות אנשים שלא עשו שום דבר וקיבלו מאסר עולם בגלל שלא הלכו להודות. ופה אני פשוט לא יודע מה לעשות, כמה שאני הבנתי את זה. זה צריך לראות קטע מההתחלה בשביל להבין הכול.

כב' השופט א. קולה: טוב, אנחנו נראה את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אני רוצה לדעת, ואני שואלת, מחדדת את השאלה שלי כי לא קיבלתי תשובה עניינית. למה אתה אומר לשחק אותה לא מודה? למה, למה לא אמרת פשוט ללכת לעסקה או להמשיך לא להודות?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אמרתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ללכת לעסקה או ללכת עד הסוף? למה ללכת לעסקה או להמשיך לשחק אותה שלא מודה? למה לשחק אותה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אמרתי, צריך לראות שיחה, אני לא זוכר את זה הכול, זה צריך לראות שיחה איך יצאנו לזה. אולי הוא אמר שם מה משחקים אותה, אני לא יודע, לא זוכר מה היה. צריך לראות כל הקטע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה.

כב' השופט א. קולה: טוב, זאת תשובתו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, או קיי.

כב' השופט א. קולה: טובה, לא טובה, זו התשובה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, או קיי, או קיי. אני אומרת לך שכשאתה אמרת לנו פה שאתה לא הסתרת דברים מהמשטרה בחקירה, אתה לא אמרת אמת. אני אומרת לך שאתה הסתרת מהמשטרה לאורך החקירות הראשונות, 2 החקירות הראשונות וגם כשהגעת לבית הספר ביום חמישי, את כל הסיפור של הדם בשירותי בנים. אתה הסתרת את זה מהמשטרה, במכוון.

כב' השופט א. קולה: באיזה יום הוא הסתיר? לא שמעתי, לא שמתי לב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 2 החקירות הראשונות, 10 ו-11.

כב' השופט א. קולה: 10 ו-11 זה היה תשאול, לא חקירה עדיין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, בסדר, בסדר.

כב' השופט א. קולה: חקירה פתוחה וב-11 בחקירה הראשונה באזהרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, וביום חמישי כשהוא הגיע לבית הספר, בשיחה עם החוקרים שהוא מבקש את התיק, מוסר פרטים.

כב' השופט א. קולה: טוב, בשיחה שהוא הגיע לבית הספר לא היה שום של סיטואציה של חקירה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: אני מבין, ראשון שני, אני מבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא הייתה חקירה, אבל הדם, אני אשאל אותך שוב. אדם שרואה ביום הרצח דם בשירותי בנים, שזה משהו שהוא לא דבר שאתה ראית לפני כן, או קיי. דם בשירותי בנים, אתה רואה שם את המשטרה, תבוא תגיד לה. גם אם לא שאלו אותך, גם אם לא חקרו אותך, אתה אזרח שעוזר למשטרה, איך לא סיפרת את זה כבר ב יום חמישי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: א' אני לא זוכר איך זה היה הכול, אבל כמה שאני זוכר, לא שאלו אותי על הדם.

כב' השופט א. קולה: לא, היא לא שואלת אותך את זה, היא אומרת, היא לא שואלת אותך את זה, שנייה, שנייה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא, אני הבנתי, כבודו.

כב' השופט א. קולה: שנייה, היא אומרת משהו אחר, תשמע, אתה יודע כבר שהיה רצח בבית הספר. אתה אדם טוב ואזרח טוב, אם ראית טיפות דם בשירותי בנים זה אולי משהו שיעזור לחוקרים למצוא את הרוצח. אז היא שואלת אותך למה את הדבר הזה לא סיפרת כשבאת ביום חמישי לשוטרים, זה מה שהיא שואלת אותך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי קודם כל אני אמרתי במשטרה שאני לא התייחסתי לזה כמו זה הלא עשיתי אחד עם השני. אני אמרתי שראיתי ט יפות דם, ו-3-4 טיפות. זה לא נראה כמו כמות דם שראיתי שאפשר לעשות את האזעקה. שכאילו צריך לזעוק אי, פה משהו קרה. סך הכול 3-4 טיפות, לא יותר מזה, אני לא יודע, אמרתי במשטרה מתי שאלו אמרתי לא יודע, אולי מישהו נתן בוקס אחד לשני, מהאף נפל כמה טיפות, זה מה שהיה. אני לא חשבתי על הדברים כאלה.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה רואה טיפות דם בתוך תא, או קיי, לא בכיור, נגיד איפה ששוטפים פנים, שוטפים ידיים, אתה רואה בתוך תא. מהתיאור שלך שאתה מסרת בהמשך החקירות אתה אומר, הייתה טיפה על האסלה שהיא הייתה כמו שביל שנוזל למטה. הייתה עוד, היה עוד דם על הידית של הדלת. היה מריחות דם, אתה אפילו מראה את התנועה של מריחה על מתקן הנייר. או קיי, היה על הרצפה. אני חוזרת על התיאורים שלך, למה היום אתה כל כך ממזער את הדבר הזה? היה רק כמה טיפות, לא כמות דם ש. לפי מה שאתה מתאר, זה היה מאוד משמעותי, וזה בתוך תא, זה לא בכיורים, ולכן אני אומרת לך שאתה הסתרת ומסתיר את זה גם עכשיו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, כמה שזוכר, כמה שזוכר אני לא זוכר כאלה דברים.

כב' השופטת ת. נסים שי: איפה זה נאמר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אפנה, עכשיו אני אפנה. חכה, אל תענה, אני רוצה להפנות. או קיי אני מפנה, זה נאמר למשל בחקירה מיום 14.12, מ"ט/164, עמוד 29, מונה 00:45, אתה אומר ככה: היו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר לראות את זה בווידאו?

ש: אתה גם, אין בעיה, שים לו את זה בווידאו, אני בינתיים אגיד לך את מה שאתה מתאר: היו 4-5 חתיכות נייר טואלט על הרצפה, בצד שמאל מגולגלות, כמו שקרעו, ניגבו, זרקו ככה. כן. מכסה, אני לא זוכר, מורם או מורד, הטיפות היו גדולות כאלה, היו הרבה טיפות גדולות. וכאן על הרגל של האסלה, על הרגל של האסלה הייתה לדעתי טיפה לא גדולה, עם שביל. הן היו בצורה של מקבץ, אולי דרכתי על אחת. בחקירה הבאה מה-15.12, מ"ט/167 חלק 3, עמוד 14, מונה 00:9. 2-3 טיפות גדולות על הרצפה, על האסלה הייתה אחת כאילו נוזלת, כנראה נפלה איכשהו מהצד ואחרת מלמעלה. הכוונה לאסלה, רק דקה. ככה, ועכשיו בחקירה מ"ט/164-1, חלק 1, עמוד 15, ממונה 00:31 זה לאורך כמה דקות, יש כאן תיאורים. גם על הרגל של האסלה הייתה טיפת דם עם שביל בוודאות, רגע, על מתקן נייר הטואלט מפלסטיק כנראה היו מריחות דם, זה במונה 00:45 והוא מראה ביד בשלב הזה תנועה של מריחה. ואני אומרת לך שכל התיאורים האלה שאתה אמרת בחקירות לא מתיישבים עם מה שאמרת לנו פה שזה היה כמה טיפות, כמות קטנה כאילו לא ביג דיל. מה שתיארת במשטרה, בעיניי, זה נשמע כמו משהו מאוד משמעותי.

ת: כמה שאני זוכר לא, לא היה ככה, אולי שאלו אותי חוקרים וזה היה כאילו באופן כללי, דיברנו, יכול להיות. אבל אני לא זוכר שאני אמרתי דברים כאלה, צריך פשוט לראות.

ש: או קיי, בסדר. בחקירה הראשונה שלך, לא חקירה, הודעה שגבו ממך, בסדר? ביום ראשון.

כב' השופט א. קולה: יום ראשון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 10.12, כן. אתה נשאל האם כשהלכת לשירותים ביום הרצח הלכת פעמיים, כן, הבחנת במשהו או במישהו חשוד? שואלים אותך שאלה ספציפית על השירותים, אתה הולך לשירותי בנים, שואלים אותך בנושא הזה, אתה עונה שלא. ואני אומרת לך שאתה שיקרת פה ואתה הסתרת כבר ביום ראשון 10.12 את הדבר הזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, כי האמת, אני זוכר סיפור על הטיפות דם שראיתי, ואני לא זוכר איך זה היה כל החקירה, איך אנחנו יצאנו. וכמה שאני זוכר כן אני הסברתי, ראיתי טיפה על האסלה, ראיתי, אבל לא כמות גדולה מה שאמרתי, כמה שאני זוכר זה פשוט צריך לראות.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אז היא שואלת למה הסתרת את זה ב-10 כששאלו אותך על השירותים אם ראית משהו חשוד, למה לא ענית ראיתי טיפות? זה מה שהיא שואלת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אולי זה לא היה אותו יום, אולי זה היה לפני, אני פשוט לא זוכר, זה צריך לראות.

כב' השופט א. קולה: מה? לא הבנתי, מה לא היה אותו יום?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני הבנתי מתי שאלו, אני לא חשבתי באותו.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, מה לא היה באותו יום?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני בחקירה אמרתי שראיתי טיפות דם.

כב' השופט א. קולה: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר, אמרתי לאלכס שראיתי באותו יום או קודם, אני לא זוכר את זה.

כב' השופט א. קולה: אתה לא זוכר מתי ראית את טיפות הדם? זה מה שאתה אומר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, אני זוכר שאני ראיתי טיפות הדם, פשוט צריך לראות, אני לא יכול לזכור בדיוק, אולי זה היה לפני, אולי זה היה אותו יום, אני לא זוכר. בגלל זה באותו יום משהו חשוד.

עו"ד י. הלוי: זה בחוזרת, חוזרת, יש חוזרת.

כב' השופט א. קולה: חוזרת יש לך על זה? בסדר.

עו"ד י. הלוי: כן, כן, חוזרת מתועדת יפה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: משהו חשוד אני לא זוכר, אני.

כב' השופט א. קולה: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: משהו כזה שראיתי משהו חשוד שוואו צריך לצעוק, לא, לא זוכר את זה.

עו"ד י. הלוי: אני פשוט לא יכול לקפוץ כל שנייה.

כב' השופט א. קולה: שש, די, בסדר, הלאה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שגם בנקודה הזאת אתה לא אומר לנו את האמת, כי בחקירה הראשונה כשסיפרת על זה ב-12.12 אמרת ראיתי טיפות דם בשירותי בנים, זה אחרי ששאלו אותך אם הולכים מכות בבית הספר, אמרת ראיתי טיפות דם בשירותי בנים, אבל זה לא היה ביום הרצח.

כב' השופט א. קולה: 12.12, נדייק, 12.12 זה לא החקירה הראשונה, זה החקירה הראשונה בענבל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט א. קולה: החקירה הראשונה הייתה ב-11.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 12.12, כן.

כב' השופט א. קולה: אז זה לא חקירה ראשונה ב-12, זה חקירה השנייה או השלישית, והיא הראשונה בענבל?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, היא סך הכול השלישית מבחינת חקירות.

כב' השופט א. קולה: תודה. הכוונה שזו שלישית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הודעה, חקירה, חקירה, זו המתועדת הראשונה.

כב' השופט ד. צרפתי: התכוונת ראשונה ביום הזה של ה-12.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: היה אחת אחר כך.

כב' השופט א. קולה: היה עוד אחת, היה עוד ב-12, לא משנה, אבל זה בענבל, זה אנחנו יכולים לראות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, אז בחקירה הזאת אתה אומר באמת ראיתי דם בשירותי בנים, אתה אומר את זה מיוזמתך אחרי ששואלים אותך אם הלכו מכות בבית הספר. ואתה אומר אבל זה לא היה ביום הרצח, זה היה בערך שבוע קודם, סוף דצמבר, סוף נובמבר, 30-31.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לאורך כל החקירות הבאות שלך אתה מתקן את הדבר הזה ואתה אומר שזה היה ביום הרצח, ואתה גם אומר שאתה פחדת לספר על זה למשטרה, ושגם הסתרת את זה מהמשטרה, זה מה שעולה.

עו"ד י. הלוי: איפה הוא אומר שהוא פחד רק?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תכף. זה מה שעולה מהדברים שלך.

עו"ד י. הלוי: אז תראי לי שהוא פחד להגיד את זה, יכול להיות שאני טועה, אבל תראי לי. כי לא קופץ לי עכשיו.

כב' השופט א. קולה: אני זוכר.

כב' השופט ד. צרפתי: עם ארתור.

עו"ד י. הלוי: שהוא פחד כאילו להגיד?

עו"ד ו. קבלאוי: קודם שיענה.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, אני זוכר שהוא אומר משהו כזה.

כב' השופט ד. צרפתי: עם הסיפור של הכלים, עם ארתור.

עו"ד י. הלוי: אני לא רוצה, כן?

כב' השופט א. קולה: כן.

כב' השופט ד. צרפתי: עם ארתור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ולכן אני אומרת לך שהיום אתה לא מוסר לנו אמת ואתה מנסה לזרוק אותנו עוד פעם לפני הרצח.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, כי כמה שאני זוכר שאלו על הטיפות, ולא סיפרתי שראיתי כאלה כמות גדולים, כמה שאני זוכר. אבל עוד פעם, צריך לראות, אני פשוט לא זוכר, כי שאלו יצאנו, לא יודע איך יצאנו לסיפור הזה. אמרתי שראיתי דם, השתניתי את התשובה או לא אני לא זוכר, אבל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומר לך שלאורך החקירות הבאות שלך וגם בעדות הקודמת שלך, בהליך הקודם, אתה אמרת שראית את הדם בשירותי בנים ביום הרצח. האם אתה היום מוסר לנו גרסה חדשה? אתה טוען שזה לא היה ביום הרצח? אתה חוזר בך?

כב' השופט א. קולה: לא, לא, סליחה, סליחה.

עו"ד י. הלוי: סליחה.

כב' השופט א. קולה: סליחה, סליחה שאני מתערב, הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה עכשיו, הוא לא מוסר גרסה חדשה, הוא לא אומר את זה עכשיו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, הוא אמר, יכול להיות שזה לא היה ביום הרצח לפני 2 תשובות, הוא סייג בוודאי.

כב' השופט א. קולה: תני לו לענות, בסדר? תני לו לענות. תני לו לענות.

עו"ד י. הלוי: אבל זה היה, אבל את בעצמך אומרת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז בוא תגיד, אני מוכנה גם לשאול אחרת, כבודכם, אין לי בעיה, אני מוכנה גם לשאול אחרת, גם בסדר.

עו"ד י. הלוי: סליחה, סליחה.

כב' השופט ד. צרפתי: כן, היא שואלת, והוא יענה, תן לה.

כב' השופט א. קולה: יש פרוטוקול.

עו"ד י. הלוי: אבל היא בעצמה הטיחה בו שהוא אמר בחקירה בהתחלה שזה היה לפני שבוע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: למה אתה נותן לו תשובה?

כב' השופט א. קולה: ששש.

כב' השופט ד. צרפתי: עורך דין הלוי.

עו"ד י. הלוי: אבל את אמרת לו, אני שמעתי את זה לפני דקה.

כב' השופט א. קולה: רבותיי, יש פרוטוקול שמדבר בעד עצמו.

עו"ד ב. משה: היא גם אמרה שהוא התיישר על משהו.

עו"ד י. הלוי: את אמרת לו.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, הפרוטוקול מוקלט, נכון? הכול נשמע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק.

עו"ד י. הלוי: את אמרת לפני שבוע.

כב' השופט ד. צרפתי: תשאלי והוא יבין, ואת תבהירי לו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה להבין, את טיפות הדם.

כב' השופט א. קולה: בדיוק כאן, אבל לא חשוב, תשאלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את טיפות הדם בשירותי הבנים אתה ראית ביום הרצח, נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי שאני לא זוכר כי זה היה, לא זוכר, אני לא יכול להגיד בוודאות, באותו תקופה 15 שנה שעבר, אני יכול להגיד בוודאות, עכשיו אני לא זוכר בכלל. אני באותו תקופה לא זכרתי בדיוק מתי ראיתי, כי לא יודע למה כי, לא זוכר.

כב' השופט א. קולה: אבל היא שואלת אותך שאלה פשוטה, בזמן החקירות שלך במשטרה, בבית המשפט אז, אז.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: החקירות אחרי ה-12.

כב' השופט א. קולה: אחרי ה-12 וגם במשטרה, אמרת שגם, גם בבית המשפט.

כב' השופט ד. צרפתי: וגם בבית המשפט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, גם בהליך הקודם, נכון.

כב' השופט א. קולה: גם בבית המשפט אמרת בצורה ברורה: ראיתי טיפות דם ביום רביעי ה-06.12.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות אמרתי את זה, אני לא זוכר.

כב' השופט א. קולה: זה מה שהיא מטיחה בך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אמרת אמת?

כב' השופט א. קולה: היא שואלת אותך האם אז אמרת אמת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יכול להגיד לך.

עו"ד י. הלוי: הוא אמר את זה בחקירה, בעדות.

כב' השופט א. קולה: די.

עו"ד י. הלוי: אני לא יודע עובדתית אם אמר, לא התעניינתי בעדות, לא עניינה אותי.

כב' השופט א. קולה: אז היא מטיחה בו שהוא אומר, אני לא יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אם אני מטעה תתקן אותי. תתקן אותי.

עו"ד י. הלוי: לא.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד י. הלוי: אמרת, תראי איפה אמר בעדות, אני אגיד טוב, אמר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני אומרת תתקן אותי, אם אני מטעה תתקן אותי.

עו"ד י. הלוי: היו הרבה דברים בעדות הזאת מאוד נחמדים שאני מאוד אהבתי, את כל מה שקרה במשפט, אז נראה עוד אחד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תתקן, כן.

עו"ד י. הלוי: אבל אני רוצה לראות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בטח היו, היו גרסאות שקריות בלי סוף, זה מה שהיה.

עו"ד י. הלוי: אז תראי, אבל רק אני רואה.

כב' השופט א. קולה: שש, די.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, אני אומרת, אם אמרת את זה בהליך הקודם.

עו"ד י. הלוי: אני מתנגד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר הנה, אז.

עו"ד י. הלוי: לא אם אמרת, תראי, תראי שהוא אמר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מוכנה לתקן את השאלה שלי למרות שהוא אמר את זה בהליך הקודם.

עו"ד י. הלוי: תוקעת כל מיני דברים.

כב' השופט א. קולה: היא שואלת אם אמר, אנחנו נבדוק את ההליך הקודם, יש לנו את הפרוטוקול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כדי לייתר, לייתר את זה.

כב' השופט א. קולה: עכשיו היא מציגה בפניו את כל האופציות, האם אמרת, האם לא אמרת?

עו"ד י. הלוי: בשביל מה אם אמרת? למה?

כב' השופט א. קולה: משום שאם הוא אמר.

כב' השופט ד. צרפתי: כרגע אין לה להציג, היא רוצה להתקדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אני מוכנה להציג אבל.

כב' השופט א. קולה: אם הוא אמר אז והיום הוא אומר אחרת, יש לזה משמעות.

כב' השופטת ת. נסים שי: בחקירות הוא בוודאי אמר.

כב' השופט ד. צרפתי: אנחנו מסכימים.

כב' השופטת ת. נסים שי: אין סימן שאלה.

כב' השופט א. קולה: אמר, אמר, אין סימן שאלה.

כב' השופט ד. צרפתי: אנחנו מסכימים שהיום אתה זוכר פחות ממה שאתה זכרת אז.

עו"ד י. הלוי: מה, בחקירות בשלב מסוים בוודאי שהוא אמר, בוודאי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, כבודו.

כב' השופטת ת. נסים שי: נכון, לכן נבדוק את העניין.

כב' השופט ד. צרפתי: אז אם זכרת אז שאמרת שזה ביום הרצח זה יותר מדויק ממה שאתה אומר היום, כי אז זכרת יותר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני לא, כן, אני פשוט לא יודע למה אמרתי ככה או ככה, לא זוכר את זה, אולי אני שיניתי בגלל המשטרה, יכול להיות, אני לא יכול להגיד בוודאות, אני לא זוכר.

כב' השופטת ת. נסים שי: זאת אומרת היום אתה לא זוכר או שאז?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, היום אני לא זוכר. למה אני אז אמרתי אני לא זוכר למה אז אמרתי את זה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אז אתה לא זוכר לא שראית את זה ביום הרצח ולא זוכר למה אמרת שראית ביום?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר אני אמרתי במשטרה שראיתי דם, אבל אני לא הייתי בוודאות שזה היה יום רצח או היה כמה ימים לפני רצח, זה אני לא הייתי בוודאות. ואיך אני הגעתי שאני החלפתי ואמרתי שכן ראיתי ביום רצח אני זה לא יודע, לא זוכר, זה צריך לראות.

כב' השופט א. קולה: טוב, בוא נסכם את העובדות, בוא נסכם את העובדות, עורך דין.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אולי הייתה משטרה שינה אותי, לא יודע.

כב' השופט א. קולה: בסדר, בסדר, בסדר.

עו"ד י. הלוי: אז אחרי שהעד אמר אז אני אומר אולי, אולי כי זה עם bold, אולי.

עו"ד ב. משה: וזמוז'נה (רוסית) זה חשוב. לכן.

עו"ד י. הלוי: אולי.

עו"ד ב. משה: זה שיטה מעולה.

כב' השופט א. קולה: בסדר, בוא נתקדם.

עו"ד י. הלוי: אולי מישהו הזיז אותי.

כב' השופט א. קולה: די, תפנו, תראו, נסיק מסקנות, בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאה אחוז. אם העדת שזה היה ביום הרצח ב-2009, העדת את האמת או שגם בזה שיקרת בבית משפט? יש אפשרות ששיקרת? גם בעניין הזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות. כי האמת אני לא יכול להגיד בוודאות מתי אני ראיתי, גם במשטרה באותו יום אמרתי שלא יודע בוודאות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז יכול להיות ששיקרת בבית משפט גם בעניין הזה?

עו"ד י. הלוי: תציגי כבר.

כב' השופט ד. צרפתי: די.

כב' השופט א. קולה: די, עורך דין הלוי.

עו"ד ו. קבלאוי: די, די להפריע, די.

עו"ד י. הלוי: זה מעצבן אותי הפישינג הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שקט, אז תתעצבן בשקט, כן.

עו"ד י. הלוי: תציגי, תגידי, נו.

כב' השופט א. קולה: תתאפק.

הנאשם, מר ר. זדורוב: במשפט השעבר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני חושב שכן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ששיקרת?

כב' השופט א. קולה: חושב שמה? כן מה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: ששיקרתי כשאמרתי על הדם ש.

כב' השופט א. קולה: או קיי.

עו"ד י. הלוי: יופי ועכשיו נראה אם הוא שיקר או לא שיקר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מצוין, תגיד לי רגע רומן, סליחה רגע, שנייה.

כב' השופט א. קולה: חוזרת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה. מראש שקרים שלך בנושאים חשובים.

עו"ד י. הלוי: קריטיים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: איך נדע אם אפשר להאמין לך היום במשהו? מה השופטים שונים, השופטים האלה, מהשופטים שישבו בהליך הקודם? שיקרתי, שיקרתי, שיקרתי, אתה אומר את זה כאילו זה דבר של מה בכך. שנאשם ברצח משקר בעדות שלו בבית משפט, 6 ישיבות אתה הוזהרת.

עו"ד י. הלוי: סליחה.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, אל תעני, אל תתפרץ עכשיו, זה שאלה חשובה, אל תתפרץ עכשיו, שב.

עו"ד י. הלוי: אני אשב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 6 ישיבות אתה הוזהרת.

עו"ד י. הלוי: אני יושב ואני שותק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 6 ישיבות אתה הוזהרת על ידי בית משפט בהליך הקודם לחובתך לומר אמת, בינתיים אנחנו שומעים עוד שקר ועוד שקר ועוד שקר שאתה מסרת. בהליך הקודם לשופטים, ואני שואלת באמת, איך נוכל לדעת.

עו"ד י. הלוי: אפשר להציג לו את זה? אני מתנגד.

עו"ד ו. קבלאוי: די, די, לא.

עו"ד י. הלוי: אני מתנגד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שמה שאתה מספר לנו, אל תתנגד, אני עוד לא סיימתי.

כב' השופט ד. צרפתי: זאת שאלה כללית.

עו"ד י. הלוי: אני מתנגד, לא, את תציגי קודם כל.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, זה לא ייגמר טוב.

עו"ד י. הלוי: היא בונה מגדל, אני רוצה לראות שהוא אמר, תציגי כבר.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, זה לא ייגמר טוב, עורך דין הלוי, שב בבקשה, שב בבקשה, תן לנו (מדברים ביחד).

עו"ד י. הלוי: בסדר, אבל תגיד לו.

כב' השופט א. קולה: אנחנו נגיע לזה, שב בבקשה עורך דין הלוי.

כב' השופט ד. צרפתי: היא לא ממוקדת רק לסוגייה של הטיפות, היא עכשיו מסכמת לפחות.

עו"ד י. הלוי: לא תסכם לי, תגיד לי הנה אמרת אני מקריאה לך.

כב' השופט ד. צרפתי: רגע, לא ,לא, השאלה.

עו"ד י. הלוי: אז לגיטימי, שקרן.

כב' השופט ד. צרפתי: השאלה, סליחה, עורך דין הלוי, השאלה מסכמת לפחות יותר מפעם אחת הוא אמר פה שיכול להיות או בבית המשפט בהליך הקודם הוא לא אמר אמת, היא, הוא שיקר. היא רוצה להבין אם שיקרת בבית המשפט פעם אחת, למה שנאמין לך היום.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, אבל בואי תגידי עכשיו, על היום, מה הוא העיד?

כב' השופט ד. צרפתי: זאת השאלה.

כב' השופט א. קולה: לא צריך את זה, לא צריך את זה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא קשור, עכשיו אנחנו על שאלה היא שאלה כללית.

כב' השופט א. קולה: לא צריך את זה, לא צריך את זה, עורך דין הלוי, כי אנחנו יודעים, אדוני יודע, ואדוני אמר בישיבה הקודמת שהוא שיקר בהליך הקודם, והשאלה הזאת מתבקשת ולגיטימית.

עו"ד י. הלוי: כללית? כללית? בלי קשר לזה.

כב' השופט ד. צרפתי: כללית.

כב' השופט א. קולה: אם שיקרת בהליך הקודם למה שהיום השופטים יאמינו לך? שאלה.

עו"ד י. הלוי: כללית, כללית מותר.

עו"ד ב. משה: גם לא כללית.

כב' השופט א. קולה: שאלה מצוינת.

עו"ד ב. משה: גם לא כללית, גם לא כללית, בבקשה.

עו"ד י. הלוי: תגידי, אז תציגי.

כב' השופט ד. צרפתי: והיא גם מצאה.

עו"ד י. הלוי: מצאה אז עכשיו תגידי ככה ותשאלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה רבה.

עו"ד י. הלוי: יופי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה רבה, תודה רבה באמת שאתה מרשה לי לשאול.

עו"ד י. הלוי: יופי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תראה, בחקירה הבאה שלך.

עו"ד י. הלוי: איזה עמוד? אני לא אומר שזה לא נמצא, אני רק רוצה לראות, איזה עמוד?

כב' השופט א. קולה: לא, היא לא, חקירות משטרה אנחנו עדיין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, חקירה הבאה שלך מיום שני, 11.12, זו הפעם הראשונה שאתה נחקר באזהרה, חקירה לא מתועדת.

עו"ד י. הלוי: זה לא זה, זה משפט, שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר?

כב' השופטת ת. נסים שי: הוא לא ענה לשאלה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אבל עברת שאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא לא ענה על זה?

כב' השופט א. קולה: קפצת שאלה, השאלה הייתה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא ענה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: למה שנאמין, איך נאמין לך?

כב' השופט א. קולה: אבל על זה הוא לא ענה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא ענה. זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: או שהשאלה לא חשובה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, זה בדיוק, זה בדיוק מה שקורה כשיש כל הזמן הפרעות של חברי, אני אפילו פספסתי שהעד לא ענה.

כב' השופט א. קולה: זה בשביל, אז אנחנו פספסנו, אבל אנחנו לא פספסנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז תודה שהזכרתם לי.

כב' השופט א. קולה: אנחנו לא פספסנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי אפילו אני פספסתי את זה. בסדר.

כב' השופט א. קולה: אבל אנחנו פה.

כב' השופט ד. צרפתי: הבנת את השאלה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז בוא תגיד, תענה על השאלה הקודמת איך נאמין לך עכשיו?

כב' השופט ד. צרפתי: בבית המשפט בתיק הקודם ב-2008.

עו"ד ו. קבלאוי: 9.

כב' השופט ד. צרפתי: לא אמרת אמת בכמה דברים, היא אומרת בא', בכל מיני דברים, אתה גם אמרת יכול להיות שבבית המשפט או בבית המשפט בהליך הקודם לא אמרתי אמת. אז אם פעם אחת בבית המשפט אחרי שכמו שאנחנו אומרים לך תיזהר, אתה חייב להגיד רק את האמת, לא אמרת אמת, למה שנאמין לך היום שאתה עוד פעם לא משקר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הבנתי.

כב' השופט ד. צרפתי: זאת השאלה, שאלה כללית.

כב' השופט א. קולה: כללית. שהיא כבר נשאלה כמה פעמים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ומשפט, במשפט הקודם שהיה אני אמרתי אמת אבל לא הכול אמת, כן היה דברים שלא אמרתי אמת, זה נכון. ואני לא יכול להוכיח שאני הרגתי, לא הרגתי את הילדה, כי המכנס שביקשתי, לא מצאו. אין מישהו שיכול להגיד כן, הוא לא היה, לא רצח. אני מה שאני נשאל, זה אמת, מה שעשיתי דברים טיפשים ואידיוטיים, עשיתי. ובאותו תקופה קשה להסביר עצמי, אבל באותו תקופה מתי אתה בודד ואין אף אחד שעוזר לך ואין יציאה, אתה מתחיל לתפוס את כל דבר שיכול לעזור לך. באותו תקופה היה זה הגיוני משכל שלי, מלוגיקה שלי, וניסיתי לעשות הכול. אבל איך אני יכול להוכיח, אליבי שלי שהיה שברו אותו, מה זאת אומרת, כי קודם כל משטרה שהרגו אותה ב-1:30, משהו כזה. אבל אמרתי להם שב-1:20 אני רק התקשרתי לדייב, בערך 1:30 הוא הביא את הדלק, אחר כך הם שינו זה ל-1:45 עד 2, משהו כזה. אין, כולם אומרים שאני הייתי עצבני. לא הייתי עצבני, הייתי כן רוקד, כן אני שומע כל הזמן מוזיקה, כולם זה ראו. הייתי בזה. אני לא יכול להוכיח, מה שנשאר זה רק מילים שלי שאני פה אומר אמת, אני לא הרגתי את הילדה.

כב' השופט א. קולה: אבל את האמת הזאת גם אמרת אז.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל אני לא אצליח להוכיח את זה, אין משהו כזה בשביל להביא לכם פה לתת.

כב' השופט א. קולה: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הנה בבקשה זה ההוכחה שאני חף מפשע. DNA אמרתי כן, אני מקווה לבדיקת DNA, כן אני מחכה בדיקה זרע שמביא שאני חף מפשע, אבל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מדברים על העדות שלך, לא על החקירה, אני לא אשאל אותך שוב, רשמתי בפני ששוב לא ענית לי על השאלה.

עו"ד י. הלוי: צריך את הפה שלו במשפט הזה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני גם יכולה להבין למה על השאלה.

עו"ד י. הלוי: מסתדרים נהדר בלי הפה שלו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אם שיקרת בבית המשפט לשיטתך, איך נדע שהיום אתה לא משקר לנו? לא קיבלתי תשובה, אני מתקדמת, בחקירה.

כב' השופט א. קולה: יופי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מה שיש אני נותן אבל.

כב' השופט א. קולה: בסדר, זו תשובתו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, בסדר, לכן אני מתקדמת.

עו"ד י. הלוי: אני לא מבין, אז לא שמענו הטחה בסוף מה הוא העיד בסוגייה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, חקירה שנייה.

כב' השופט ד. צרפתי: מצאת את זה, לא? עורך דין משה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוודאי, יש כמה הפניות.

עו"ד י. הלוי: אז תקריאו, נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יש כמה הפניות.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, לא בחקירה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בעדות. בעדות למשל בעמוד.

עו"ד י. הלוי: בעדות, תקריאי אין בעיות, אני לא שולט בזה, זה לא שעכשיו, תראי שלי שאני אדע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: למשל.

עו"ד ב. משה: העדות הקודמת לא חשובה לך, פתאום היא חשובה לך?

עו"ד י. הלוי: אמרתי אני לא שולט כי זה לא עניין אותי, אבל את חוקרת נגדית.

(מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: מוכנים לעצור את הוויכוח הזה? לעצור את הוויכוח, הוויכוח מיותר, הוויכוח מיותר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יש כמה הפניות.

עו"ד י. הלוי: הנה אני גם, אז תגידי, אז תגידי אחד.

כב' השופט א. קולה: לעצור את הוויכוח, הוויכוח מיותר, נחסוך את הוויכוח, כל כך פשוט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מנסה לעזור לך, יש כמה הפניות, למשל בעמוד 1,033.

עו"ד י. הלוי: 1,033.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שורה 2, זה נכון שביום הרצח בסביבות השעה 2 אתה היית בשירותי הבנים וראית שם טיפות של דם? תשובה: יכול להיות שזה היה ב-2 בצהריים, יכול להיות שזה היה ב-2 ומשהו, לא הסתכלתי בדיוק על השעון, אבל כן יכול להיות שזה נכון, או קיי? היום אתה אומר לנו דברים שונים, זו אחת ההפניות.

עו"ד י. הלוי: סליחה? זה מה הצליל? לדעתכם? בסולם הוודאות?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תמצא לי.

כב' השופט א. קולה: די, די, באמת מיצינו את זה. בוא נתקדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני ניסיתי להתקדם.

כב' השופט א. קולה: את לא צריכה לעזור לו, לסייע לו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, הוא ביקש הפניה, הפניתי.

עו"ד י. הלוי: בלי, בלי לדעת תקלטו את הראש שלי, או קיי? המבין יבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל חבל לי על הזמן עכשיו.

כב' השופט א. קולה: אפשר להתקדם בבקשה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהחלט.

עו"ד י. הלוי: בלי לדעת, בלי שזה מעניין אותי.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, אפשר להתקדם? תודה רבה.

עו"ד י. הלוי: כן, בסדר, או קיי, אני מקווה שבהרכב הבינו את הראש שלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בחקירה השנייה שלך מיום שני, בסדר.

עו"ד ו. קבלאוי: אי אפשר ככה, אי אפשר ככה, אולי תרגיע?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אתה לחוזרת לא תגיע היום בקצב הזה.

עו"ד ו. קבלאוי: אי אפשר ככה, אולי תרגיע?

עו"ד י. הלוי: אי אפשר ככה?

עו"ד ו. קבלאוי: אי אפשר, אתה מפריע, אתה מפריע.

עו"ד י. הלוי: היא מטיחה דברים לא נכונים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא תגיע לחוזרת היום בקצב הזה.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל עורך דין הלוי, יש לך מטרה לגמור עד 2 את החקירה הנגדית, לא תספיק. היא תגיד תכננתי, הבטחתי, התחייבתי, אבל כל כך הרבה הפריע לי עורך דין הלוי שאני לא מצליחה, אני רוצה עוד יום, נו באמת.

כב' השופט א. קולה: אז הם יבואו מחר, לא יקרה כלום, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בחקירה שלך מיום שני, 11.12, בסדר חקירה לא מתועדת, הראשונה באזהרה בעצם. אתה כבר מספק שהיית בשירותי בנים באותו יום ואתה אומר שאתה יודע שהרצח בוצע בשירותי בנות בקומה ראשונה. עכשיו, אם אתה ידוע שהרצח בוצע בשירותי בנות בקומה ראשונה, ככה נכון לאותו יום, בסדר? ובאותה קומה אתה ראית דם, אז עוד יותר , למה כאן אתה לא מספר בחקירה הזאת, בקומה הזאת שהיה הרצח, אני גם ראיתי דם באותו יום? זה הרי כל כך חריג.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי כמה, כמה שאני זוכר אני ראיתי 3 או 4 טיפות, לא כמות, זה כמה שאני זוכר. ואני לא קישרתי, לא קישרתי כמה טיפות עם רצח, זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא קישרת, בחקירה הבאה מיום ה-3.

כב' השופט ד. צרפתי: רק הצדק הפואטי זה חצי מפלס מתחת, ההגדרות.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, נכון, לגמרי.

עו"ד ב. משה: מבחינתו אבל זה אותה קומה.

כב' השופט ד. צרפתי: זה ליד החדר מורים שהוא שותה קפה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון מאוד, נכון מאוד, נכון, תודה על התיקון. עוד יום עובר, 12 לחודש, יום שלישי, כאן אמרתי לך קודם שאלו אותך על מכות בבית ספר, אתה מספר בפעם הראשונה על הדם בשירותי בנים. אבל אתה אומר שזה היה בערך שבוע לפני הרצח, ואתה מדגיש שזה לא היה ביום הרצח. אני אומרת לך שהאמירה הזאת שלך שזה לא היה ביום הרצח, אלא כשבוע לפני זה שקר שהוא לא אמת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי אז זה לא יכול להיות שקר או אמת כי אני לא יודע, אני אמרתי שיכול להיות באותו יום או לפני, אני לא יודע, אני לא יכול לזכור בוודאות.

ש: או קיי, אני אומרת לך שעוד לפני בדיקת הפוליגרף שלך מאותו יום, 12.12, יום שלישי, אתה כבר ידעת שראית ביום הרצח ולא ביום אחר, דם בשירותי בנים, וזה מה שישב לך בראש בזמן בדיקת הפוליגרף.

ת: זה לא בדיוק ככה, אני זוכר את השיחה הזאת שאני עם ארתור, אם אני לא טועה דיברתי ואמרתי יכול להיות שראיתי טיפות דם, וזה מה שהיה בראש, יכול להיות, אבל זה יכול להיות זה לא אומר בוודאות כי אני לא זוכר יום מתי ראיתי את הדם, אני זוכר שראיתי כמה טיפות דם.

ש: 00:06, אני אומר לך שבשיחה הזאת אני תכף גם אקרין לך אותה כדי שתוכל לראות ולהיזכר. מהדברים שלך עולה שבזמן בדיקת הפוליגרף אתה חשבת שייתכן שהדם הזה שאתה ראית בשירותי בנים הוא של המנוחה. אתה ממש קישרת את הדם לא רק לרצח, אלא ממש למנוחה. אתה, בוא אני אראה לך את זה לפני שאתה משיב, בסדר? תראה את הקטע. מ"ט/167-3, עמוד 12, מונה 00:07. זה, סליחה זה אפילו לא אצל ארתור, זה בחקירה מיום שישי, 15.12.

כב' השופט ד. צרפתי: יש את זה גם אצל ארתור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, אני כרגע בחקירה, נכון מאוד.

עו"ד י. הלוי: מאיזה יום?

עו"ד ב. משה: 15.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יום שישי, 15.12.

עו"ד י. הלוי: 167?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, 167.

עו"ד י. הלוי: אני זכרתי אותו בתור 18.12. אני טועה?

כב' השופט ד. צרפתי: הוא מתקדם לדברים הרלוונטיים, אחורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תיקח אחורה, בטח.

עו"ד י. הלוי: אתם בטוחים שמ"ט/167 זה 15.12 ולא 18.12?

עו"ד ב. משה: לא, איך 18?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

עו"ד ב. משה: 18, מה פתאום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה חקירות, זה לא מדויק, זה חקירה.

כב' השופט ד. צרפתי: 18 זה 170 ומשהו.

עו"ד ב. משה: ו-2.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 171 זה החקירה של הערב.

עו"ד ב. משה: 168.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואולי כן.

כב' השופט ד. צרפתי: זאת החקירה של ה-14?

כב' השופט א. קולה: 15, 15?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 15.

כב' השופט א. קולה: 15.

כב' השופט ד. צרפתי: הארוכה הזאת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את יכולה רגע לוודא לי שזה נכון? התאריך 167, תראי באיזה יום זה? בוא נוודא, כן, נכון, כן.

(וידאו מוקרן באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, בסדר, רומן ראית את הקטע?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

ש: ארוך יחסית מ-00:06 ועד 00:09, היה לי חשוב שתראה את הכול. אתה אומר ככל הנראה הדם שראיתי היה באותו יום, ואז כשאתה מתאר את המהלכים שלך באותו יום עם הדבק, נכנסתי לתא אחד, אז ראיתי את טיפות דם. כך שזה ברור שזה היה באותו יום ואתה גם אומר בפוליגרף אני נחשד, או בפוליגרף הוא הראה את מה שהוא הראה בגלל מה שהיה לי בראש זה שייתכן שהדם שראיתי הוא של הילדה הזאת. ולכן אני אומרת לך שמהדברים שלך, אני מבינה שכבר בפוליגרף אתה לקחת בחשבון שייתכן שהדם שראית הוא הדם שלה, ולכן זה ביום הרצח ולכן אתה קישרת בין הדברים, אבל אתה לא אמרת אותם למשטרה.

ת: לא, כבוד השופטים, כמה שאני הבנתי זה התחיל מיום הקודם שסשה התחיל לשטוף את המוח. ופה אני אומר כל הזמן שיכול להיות, יכול להיות כי אני לא יודע, לא בוודאות. ופה אני רואה שסשה, סשה, אה.

כב' השופט א. קולה: זה לא סשה.

עו"ד ב. משה: יוסי, יוסי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יוסי שכנע אותי, ויוסי שכנע אותי שזה היה אותו יום וכך אני התחלתי לחשוב כמה שאני הבנתי כל הקטע ברוסית, כי אני שומע רוסית. והם כל הזמן אומרים לי לא, אתה שקרן, אתה שקרן.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, לא, אבל אתה הסברת לעצמך פה, כי אתה מנסה להסביר איך יש תשובה של יצאת מעורב ברצח, או קיי, ואז אתה אומר אולי צץ לי בזמן הפוליגרף סיפור הדם שראיתי וזה מה שקר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל אתה גם מעלה שהדם היה שם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ואני אמרתי לו שאני.

כב' השופט א. קולה: יום רביעי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע באיזה יום ראיתי דם, אם ככה הם מתחילים לשכנע אותי שזה היה יום רביעי אז אני יצאתי תוצאה בראש שזה היה יום רביעי, שראיתי ביום רביעי מתי היה רצח, זה מה שפה קרה, כי פה ששפה הרוסית הוא ישכנע אותי, הוא, יכול להיות, יכול להיות. אני אומר לא, לא יכול להיות, יכול להיות ראיתי, יכול להיות לא. כי קודם היה שאלו איך אתה אמרת את זה? איך אתה בכלל חשבת? למה יצאת פוליגרף שקרן? ואמרתי שאני אתחיל ל, אולי זה קשור, אולי זה קשור, כי פה אני אומר שאלו אותי, אתה ראית משהו שמשהו חשוד? אז כן, ראיתי טיפות דם, באותו תקופה לא חשבתי. היה לפני או באותו יום, לא זוכר, ופה הוא שכנע אותי, זה מה שאני רואה. זה היה כמה ימים, כי זה מתחיל קודם עם סשה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, אני אומרת לך שוב שאתה לא עונה תשובה ישירה, מה הקשר בין שכנע אותי בחקירה לבין זה שאתה מסביר למה הפוליגרף בזמן הבדיקה הראה מה שהוא הראה? כי בזמן, דקה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי את זה.

ש: כי בזמן הבדיקה אתה אומר חשבתי על הדם שראיתי, שייתכן שזה הדם שלה, אז מה זה קשור החוקר? החוקר זה אחר כך הפוליגרף היה קודם ובזמן הפוליגרף אתה חשבת שייתכן שזה הדם. ואם חשבת שזה ייתכן שזה הדם שלה, אז ברור שזה ביום הרצח. ואם חשבת שייתכן שזה הדם שלה, אז למה בחקירה כשאתה מגיע אחרי הפוליגרף לחקירה ב-12, אתה אומר להם ראיתי דם בשירותי בנים, זה ממכות של בנים? למה אתה לא אומר את מה שחשבת בפוליגרף? חשבתי שייתכן שזה הדם שלה.

ת: לא בדיוק ככה כמו שפה קורה, כי זה התחיל יום קודם עם סשה כשהוא התחיל שאל אותי, איך, מה, זה, הוא נתן את השאלות שאנחנו הגענו לתוצאה הזאת, ופה ביום מחרת שהם כבר שכנעו אותי שזה היה באותו יום. כי אני מתי באתי מפוליגרף, היה שאלה כזאת אתה קשור לרצח הזה. אמרתי לא, כמה שאני זוכר ואמרו שאני שקרן יצאתי.

כב' השופט א. קולה: בשאלה הזו יצאת שקרן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, כמה שאני זוכר בשאלה הזאת יצאתי שקרן, ואמרתי שאני.

כב' השופט ד. צרפתי: זה מה שהם אמרו לך?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן. ואמרתי לא כי ילדה לא עשיתי שום דבר, לא עשיתי לרוצח ואין לי קשר לזה. הם אמרו לי יכול להיות אתה ראית משהו, יכול להיות שמעת משהו, ומתי אמרו ראית, אני חשבתי כן ראיתי טיפות דם, אבל לא ברור לי בדיוק באיזה יום היה, ביום הרצח או לפני.

כב' השופט א. קולה: מתי? ומי שאל אותך אולי ראית משהו? אתה אומר שאלו אולי ראית משהו, מה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה אני זוכר, סשה, כי הוא שאל אותי.

כב' השופט א. קולה: סשה מתי? לפני יוסי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לפני זה, יום לפני זה בחקירה.

כב' השופט א. קולה: לפני יוסי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, לפני יוסי, כי פה אני אומר שסשה שאל ראית משהו זה, כאלה שאלות זה הגיע משם.

עו"ד י. הלוי: היא חוזרת, אני מדגיש, שזה שם קוד. שם.

כב' השופט ד. צרפתי: לא להרוס לך את החוזרת, בסדר.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, זה שם קוד, אני מתחייב.

כב' השופט א. קולה: טוב, בוא נתקדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה להקרין לך עוד קטע, מצאת?

כב' השופט ד. צרפתי: זה 14 עם סשה עכשיו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 166, אחד, תכף אני אגיע לזה גם.

עו"ד ב. משה: 166-1.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רגע, תעשה 00:19.

עו"ד ב. משה: 19?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: אני מניח שיש ניואנסים, תמיד אפשר לרכוש עוד ועוד בקיאות. אתם תראו בחוזרת ניואנסים שאני מתיימר להגיש אני לא יודע עד כמה הפנמתם אותם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תתחיל מ-00:07. אחר כך נראה גם את הקטע השני. 00:007.

כב' השופט א. קולה: משום מה אני סקפטי.

כב' השופט ד. צרפתי: בנושא האחרון ספרתי, אני בעשירי.

(וידאו מוצג באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חקירה מיום שבת, מ"ט/166, 16.12, עמוד 08, מונה 00:07.

כב' השופט א. קולה: מ"ט/166?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, תלך קצת אחרונית. עוד קצת. אתה רואה כאן את הקטע שבתחילת החקירה, כשסשה עוד כותב את הפרטים שלך, את מספר הטלפון אתה כבר מספר לו על הדם בשירותי הבנים. כן, ואתה התחלת להגיד לכן אני אומר, לומר את האמת, פחדתי מאוד שמשהו מהטיפות האלה, שיוציאו אותי עכשיו.

עו"ד י. הלוי: זה 14?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה יום שבת, 16.

כב' השופט ד. צרפתי: 16.

עו"ד י. הלוי: 16 סליחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה קטע ראשון, הוא עוד בכלל לא שאל שאלות, הוא בתוך האזהרה אתה כבר אומר את זה. זה קטע ראשון, ראית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: שמעתי, בקושי שמעת.

ש: שמעת, יופי, למה היה חשוב לך לפתוח את החקירה עם האמירה הזאת? הוא לא שאל אותך כל, שום שאלה בנושא הזה.

ת: כי זה היה יום לפני על הדם, וכל הכמה ימים האלה היה כל החקירה על הדם, וגם סשה כמה שאני זוכר שאל אותי איך יכול להיות דם של מנוחה הגיע לבגדים שלי, ואני נתתי.

כב' השופט א. קולה: זה בבגדים שלך?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, כי יש חקירה קודם שאמרו איך אתה יכול להסביר שעל הבגדים שלך הגיע דם?

כב' השופט ד. צרפתי: על הדברים שלך?

הנאשם, מר ר. זדורוב: קודם אמרו, סליחה, קודם כל על הכבל, אמרו שיש דם עם הבדיקה מעבדה. אחר כך אמרו איך אני יכול להסביר עצמי שדם של המנוחה הגיע לבגדים שלי, זה היה שאלה של הסשה ואני הייתי חייב להסביר להם. או של יוסי. מישהו מחוקרים, זה אני יכול להגיד בוודאות. ואני התחלתי להסביר, אם אני סתם דוגמה, באותו יום ראיתי את הטיפות דם, ונכנסתי בשירותים, אני יכול להיות עומד בדם, עמדתי בדם. אבל הסברתי לו, הוא אומר בסדר, איזה דברים אחרים, עם מכנס, יכול להיות שפשפתי. עם חולצה, שפשפתי על הקיר, זה מה שהיה ההסבר. ואחר כך אנחנו הגענו לזה כי כבר מוח היה סתום, אני לא יודע איפה משמיים איפה האדמה, איפה זה, ככה אני מבין את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, תכף.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ובגלל זה אמרתי לו שפחדתי לעמוד בדם כי זה ראשון שנותן שאני רוצח אבל אני לא הרגתי אף אחד, כמה שאני מבין.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, בוא נראה את ההמשך של אותה חקירה.

מתורגמנית: סליחה, אני ממש מצטערת, אני לא שומעת מה אומרים, כי אני לא מסתכלת על האותיות ולא שומעת, אם אפשר קצת להגביר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

עו"ד י. הלוי: מה, מה קרה? מה היא אמרה?

עו"ד ש. הרציון: היא לא שומעת מה החוקרים אומרים.

עו"ד ב. משה: איכות השמע בחקירה הזאת הוא פחות טוב, אני אגיב עד הסוף, זה מה שאני יכול לעשות.

מתורגמנית: אני מצטערת.

כב' השופט א. קולה: זה החקירה שרק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אולי תתקרבי לפה? תתקרבי לטלוויזיה?

עו"ד י. הלוי: 16 הם אומרים.

כב' השופט א. קולה: אחרי.

מתורגמנית: איפה רמקולים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תשבי פה יותר קרוב.

מתורגמנית: הכי חשוב לא טלוויזיה, אלא רמקולים מעניין אותי.

כב' השופט ד. צרפתי: עכשיו מקווים שעכשיו זה יותר חזק, תמשיכי, עורכת דין רוזנפלד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, מונה 00:19 באותה חקירה, בוא תראה.

(וידאו מוצג באולם)

עו"ד ב. משה: רגע, יש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: סליחה, זה חלק 2, לא חלק 1. תסתכל .זה החלק בחקירה שהוא באודיו בלבד, זה 166, חלק 2, עמוד 27, מונה 00:019.

כב' השופט א. קולה: זה אודיו, לא הווידאו, נכון?

עו"ד ב. משה: כן, יש לי גם שם בעיה עם השם לא מתאים לתוכן, זה היה פעם שעברה, אתם זוכרים?

כב' השופט א. קולה: כן, נכון, נכון, דיברו על זה בהתחלה. איך נתגבר על זה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תכף ננסה לפתוח.

(הקלטה מושמעת באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא תפתח את התמליל. את יכולה לפתוח את הקובץ הזה? 166, חלק 2.

עו"ד ב. משה: כתוב שם חלק 1 בכותרת אבל, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תפתח רגע את התמליל. תעשה 00:19. עמוד 27.

כב' השופט א. קולה: אפשר להשאיר את זה לאחר כך, תלכו לפרק אחר, מצא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הצלחנו כן.

עו"ד ב. משה: אנחנו מקווים.

כב' השופט א. קולה: מקווים זה פחות טוב.

(הקלטה מושמעת באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז פשוט תפתח את התמליל, נוותר על ההקרנה, אני אקריא לך מהתמליל, בסדר?

עו"ד ש. הרציון: לא שומעים טוב.

עו"ד ב. משה: מהתמליל 166 אמרנו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, 2. תמליל לא מצליחים לפתוח, ממונה 00:19:52, אתה אומר: אני, לא צריך, פתחתי אצלי. אני פחדתי לספר לגבי טיפת הדם, טיפת דם בשירותים, שאלה: מתי פחדת לספר על זה? תשובה: באופן כללי בחקירה אני פחדתי לדבר על זה. שראיתי טיפות דם. שאלה: כלומר לפי התשובה שלך ידעת את זה מהכי התחלה? אתה אומר: הם. שאלה: עוד לפני הבדיקה שלך בפוליגרף סיפרת את זה לאחר הבדיקה בפוליגרף? אתה אומר כן. אני ראיתי טיפות דם, אבל, רגע, אני פחדתי שזה באמת קשור לרצח הזה. שאלה: ועכשיו? תשובה: אז אני לא סיפרתי. שאלה: ועכשיו, לאחר תשובה כזאת שלך? כל אחד עושה את העבודה שלו, אנחנו תוקפים, אתה המתגונן. כן. התפתחות לוגית של התשובה כזאת שלך, אתמול סיפרת או שלשום סיפרת לי, כשאני כתבתי לא זוכר מתי, שאני לא נתתי משמעות לטיפות האלה כי חשבתי שבנים הלכו מכות, לכן אני לא סיפרתי לכם את זה. עכשיו אתה אומר מה? שזה שכלומר זה ישב אצלך ואתה פחדת מזה? אתה עונה אני פחדתי ואני לא דיברתי על זה. לפני הפוליגרף אני לא דיברתי עליהם, אני, אני פשוט פחדתי. שאלה: מדוע אתה פחדת מזה? מדוע, תסביר. מה שאמרת לי בתשאול זה לגמרי הגיוני, אנשים הולכים שם. תשובה: אני לא יודע. .שאלה: הולכים מכות, יודע. מילה גסה. ואתה אומר פשוט אני לא יודע, סשה אומר ומי יודע? אתה אומר אני לא יודע, סשה אני? רומה, רומה, ואז אתה אומר אני מבין נפלא. הוא אומר לך דבר איתי ישר, רומה, אתה אומר לו אני מדבר ישר, אני פחדתי לדבר על טיפות הדם האלה. שאלה: מדוע? תשובה: כי חשבתי שיזרקו עלי הכול, יגידו לא, זה הוא הרוצח, הוא ראה, הוא יודע, הוא כל זה. או קיי? שלוש נקודות, הקטע הזה עוד ממשיך, אני הקראתי לך מהחקירה שלך מיום שבת, מעמוד 27 בתמליל, חלק 2 של מ"ט/166, ואני אומרת לך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ואיזה יום היה?

ש: שבת.

ת: התאריך?

ש: 16.12.

ת: 16.

ש: בסדר, הקראתי לך את הקטע ויש עוד, יש עוד בהמשך שאתה אומר אני פחדתי לספר, פחדתי לסבר. ולכן אני חוזרת ואומרת לך שלאור הדברים שאתה אמרת, אתה הסתרת את זה מהמשטרה, כי פחדת שיזרקו עליך את הרצח אם תגידי ראיתי דם בשירותי בנים ביום הרצח.

ת: עוד פעם קשה לי לזכור הכול איך זה היה, אבל זה תוצאה שהגיעה לכל הדברים האלה.

כב' השופט א. קולה: זה מה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: תוצאה.

כב' השופט א. קולה: תוצאה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, של חוקרים שכנעו אותי שאני ראיתי באותו יום, כי אמרתי.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, ראית זה עניין אחד, שכנעו אותך זה עניין שני, זה בסדר. להגיד פחדתי, זה עניין של רגשות שלך, אף אחד לא יכול לשכנע אותך בזה שפחדת או לא פחדת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, כבודו, ההוא התחיל שלקבל ממני שאני אסביר את זה.

כב' השופט א. קולה: אה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ובאותו רגע איך אני אסביר, אני פחדתי, אני אמרתי הפחד ויכול יכול, יכול להיות הסבר שפחדתי להגיד, זה הסבר היה שלי שהיה איתי פחד.

כב' השופט א. קולה: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאני הבנתי, כי כל הימים עם השברו את המוח שלי עם הדם הזה. אני אמרתי שאני לא זוכר באיזה יום. לא, אתה זוכר, לא, אתה יודע, זה הכול.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שגם בלי קשר לחוקרים, גם לארתור אתה סיפרת ב-18.12, מ"ט/25, חלק 1, עמוד 32, מונה 00:33. אתה אמרת שאתה בכוונה לא דיברת לגבי הדם כי ידעת שישר יטאטאו אותך, שהיו לוקחים אותך כבר באותו יום. ואני אומרת לך שום שמכל המכלול הזה, גם מה שאתה אומר לארתור, גם מה שאתה אומר בחקירה, אתה הסתרת את זה, וכשכבר אמרת וסיפרת על זה אתה שיקרת, אמרת שזה ממכות של בנים, כשאתה ידעת שייתכן שזה הדם של הילדה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק נכון, אני אמרתי שאני חשבתי שזה ממכות של הבנים, ארתור כמה שאני זוכר, כמה שאני זוכר הוא שאל על הדם. אם אני לא טועה, כי קודם אני סיפרתי לו על הדם שראיתי בשירותים וחדר של בנים. בשירותים בנים, סליחה.

ש: אני אומרת לך שבאותו קטע שהקרנתי לך מהחקירה, בהמשך, בסדר, 10 עמודים קדימה, מ"ט/166 חלק 2 מיום שבת, 16.12, עמוד 38, מונה 00:27. אתה מסביר שאתה פחדת להגיד את ה, להגיד שראית את הדם בשירותים בנים ואתה אומר ככה, אני קוראת לך מהתמליל: אני פחדתי להגיד שראיתי אותו, ועד הרגע האחרון לא דיברתי עליו, לפני הפוליגרף, אני באמת פחדתי. או קיי. בהמשך טה, טה, טה, אתה גם אומר טיפת דם כן, אכן אני לא אמרתי את זה לפני פול, או לא אמרתי את זה לא לפני פוליגרף, שום דבר, לכן פוליגרף נתן כשל. ולכן אני אומרת שמה שאמרת לנו פה היום, שאולי זה לא היה ביום הרצח ואתה לא זוכר, וזה לא משהו מיוחד כי הכמות וזה. זה לא נכון, זה לא נכון, אתה ראית את זה ביום הרצח, בזמן הפוליגרף אתה קישרת את שייתכן שזה דם של הילדה, ואתה הסתרת את זה מהמשטרה כי פחדת שיזרקו עליך את התיק. ולכן גם מה שאתה העדת הבוקר בבית המשפט הזה הוא שקר.

ת: לא נכון. אני הסברתי את עצמי ואמרתי שאני חשבתי שאני ראיתי באותו יום, ואני הסברתי לחוקרים שאני חשבתי שהדם שראיתי זה קשור, זה מה שאני חשבתי הסבר היה שלי. אבל אני לא, אז לא ידעתי בדיוק באיזה יום ראיתי דם, ביום הרצח או לפני. אז עכשיו אני בכלל לא יודע את זה, ואני גם אמרתי את זה במשטרה.

ש: או קיי. אני אומר לך שאתה קישרת את הדם בשירותי בנים לרצח עוד לפני הפוליגרף, עוד לפני ה-12.12. אתה עשית את הקישור הזה כבר ביום חמישי, 07.12 כשאתה הגעת לבית ספר, כבר אז עשית בראש את החיבור, שייתכן שהדם שראית הוא מהרצח.

ת: לא נכון.

ש: לא נכון, אני אומרת לך ששוב, ביום שבת 16.12, עמוד 39, מונה 00:27, אתה אומר ככה: אני אמרתי כן, אני אמרתי שלא ייחסתי חשיבות, אבל אחרי שבאתי ביום חמישי ונודע לי שמשטרה עובדת שם והכול, הבנתי שאלה לא סתם מכות. וכשעבר שזה רצח ואני נקלעתי למקום הרצח, נכנסתי איפה שאני לא יודע. ולכן אני אומרת לך שמהדברים האלה עולה שכשאתה הגעת ביום חמישי לבית הספר והגעת לכיוון המקלט אתה ראית שהמשטרה עובדת בשירותי בנים, ועשית אחד פלוס אחד. שהדם שראית זה לא ממכות, אלא שנקלעת למקום רצח.

ת: לא נכון, באותו יום אני בכלל לא דיברתי על הדם. הזה יכול להיות אני אמרתי לסשה אחרי שאלות שלו, יכול להיות, אני לא יודע למה אמרתי את זה.

ש: אבל למה אתה מעלה פה את יום חמישי? אף אחד לא מדבר איתך.

ת: כי ש, כמה שאני זוכר שאלו קודם.

ש: תן לי רק לסיים, תן לי רק לסיים, אף אחד לא מדבר איתך על יום חמישי. אתה מספר על יום חמישי, אתה אומר אני באתי אחרי שבאתי ביום חמישי ונודע לי שהמשטרה עובדת שם והכול. אתה אמרת לנו כאן שלשום שאתה התקרבת לכיוון המקלט, או קיי?

ת: נכון.

ש: ואני אומרת לך שאם התקרבת לכיוון המקלט ביום חמישי אתה באמת ראית שהמשטרה עובדת, שמז"פ עובד בשירותי בנים. וזה בדיוק מה שעולה ממה שמסרת פה, נודע לך ביום חמישי כשבאת שהמשטרה עובדת שם והכול, הבנתי שאלה לא סתם מכות. שעבר שזה רצח ואני נקלעתי למקום הרצח ונכנסתי איפה שאני לא יודע.

ת: זה לא נכון בדיוק, מתי אני התקרבתי לשם נכון, אבל לא ראיתי מי עבד בשירותים או מי לא עבד בשירותים, כי לא נתנו להתקרב יותר קרוב ליציאה, איפה שירותים של הבנים. אני הייתי, אני יכול לזכור אז מה שהיה, זה מתי נכנסים בכניסה מרכזית ממסביב מצד שמאל, שם היה כלוב כזה עם תוכים. אחרי תוכים היה כמה מדרגות, על מדרגות האלה עצרו אותי. שם היה עוד כמה מטרים עד המקום הזה, ולא רואים בדיוק מי היה או לא היה בתוך השירותים ממקום ההוא, איפה עצרו אותי משטרה.

כב' השופט א. קולה: כשאתה אומר עצרו אותך מה אתה מתכוון עצרו אותך? שלא נתנו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: עצרו שאני אמרתי שאני פה עבדתי ופה מקלט איפה אני, לא עצרו כמו.

כב' השופט א. קולה: לא, עצרו אותך לא במובן ש, כשאתה אומר עצרו אותו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא עצרו כמו.

כב' השופט ד. צרפתי: מנעו ממנו.

כב' השופט א. קולה: כן, עורך דין רוזנפלד, תעזרי לי, כשהוא אומר עצרו אותו הוא לא מתכוון שהמשטרה עצרה אותו, אלא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עצרו אותך מלהמשיך להגיע למקלט, לא נתנו לך להגיע למקלט.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא נתנו לעבור.

כב' השופט א. קולה: לא נתנו לך להגיע. לא נתנו לך להמשיך ללכת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, לא יכול להתקרב למקלט, כי היה שוטר שאני הסברתי שעבדתי, הוא למישהו שם דיבר אני לא זוכר. ובאותו רגע לא עשיתי בכלל חשובים. פה יכול להיות סשה שואל למה אתה חשבת זה, אני פשוט יכול להיות או הסברתי את ההסבר שלי, יכול להיות, אני לא יודע איך זה היה, זה צריך לראות הכול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל למה אתה מכניס את יום חמישי? שאחרי שבאתי ביום חמישי ונודע לי שמשטרה עובדת שם והכול, הבנתי שאלה לא סתם מכות. שנקלעתי ונקלעתי למקום רצח ? איך עשית את החיבור? אני אומרת לך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי ה, מתי.

ש: דקה, אני אומרת לך שאתה באת ביום חמישי, ראית את המשטרה עובדת שם, הבנת שהדם שראית קשור לרצח, לגרסתך, ומהרגע הזה לא סיפרת אותו, לגרסתך, אנחנו טוענים שהדם הזה הוא ממך, אבל אני הולכת איתך לגרסתך.

ת: לא נכון, אני אמרתי שאני ראיתי ששם עובדת משטרה, ראיתי שם מומחים של משטרה. אבל איפה הם בדיוק, כי לא שאלו איפה בדיוק, כמה שראיתי ראיתי באזור הזה, זה מה שראיתי. ואמרתי שם זה מילה, תשובה היה כללי שמקום הזה לא היה בדיוק איפה מקום. אמרתי שפה אמרתי לשוטרים שפה, במקלט 2 אני עבדתי פה נשאר ציוד, אבל בגדים שלי, זה מה שאמרתי ספציפית. וזהו, אחר כך יוציאו, יורידו אותי מהמקום הזה קצת רחוק שאני יוצא משם וכמה שאלות היה, לקחו מספר טלפון והלכתי הביתה.

ש: אני אומרת לך שדווקא בתור מי שעבד ליד שירותי בנים, בתור מי שנהג להשתמש בשירותי בנים מדי יום, כמה פעמים ביום אפילו. בתור מי שהכיר אותם ובתור מי שבאופן חריג פתאום ראה שם דם בתוך תא, דווקא ממך מצופה היה לגשת לשוטרים שעבדו שם עוד ביום חמישי ולהגיד להם חבר'ה תשמעו.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל חזרנו על אותה שאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אבל כאן אני מראה לו שכבר ביום חמישי הוא קישר את הדברים, כבר ביום חמישי הוא עשה את החיבור.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אבל שאלת אותו והוא אומר, הוא ענה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, נכון, על הרקע הזה אני שואלת.

כב' השופט ד. צרפתי: למה לא אמרת להם כשאתה רואה שהם שם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שהוא כבר עשה את החיבור.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני אמרתי קודם שה-4 טיפות האלה אני לא לקחתי כמו שז הדם של מנוחה, זה אחר כך בחקירות אני הבנתי משאלות של החוקרים שזה יכול להיות דם של נמוחה.

מתורגמנית: מנוחה, מנוחה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה אחר כך הבנתי, מנוחה.

כב' השופט ד. צרפתי: וזה הבנו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אחר כך זה הבנתי, אבל באותו רגע אני לא חשבתי על זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז בפוליגרף שאתה אומר חשבתי שזה ייתכן שזה הדם שלה, כשאתה אומר את זה שיקרת? בפוליגרף לא חשבת ככה? שיקרת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי כבר הייתי בפוליגרף ועבר זמן, אני ידעתי דברים, סשה כל הזמן תחשוב תחשוב, אני הזכרתי על הטיפות האלה ואני חשבתי לעצמי שיכול להיות, ואני אומר שיכול להיות, אבל אני לא בטוח, אני לא יודע.

ש: אתה לא עונה.

ת: זה מה שהיה הסבר שלי למשטרה כי אני לא יכול להגיד בוודאות כי אני לא זכרתי הדברים האלה.

ש: אתה לא עונה, הפוליגרף זה לפני החקירות. הפוליגרף זה ב-12 לחודש בבוקר. כשאתה מספר שבזמן הפוליגרף

כב' השופט ד. צרפתי: זה גם ראינו, אני שאלתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור, ברור.

כב' השופט ד. צרפתי: אז אמרתי את זה 100 פעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כשאתה אמרת שבזמן הפוליגרף זה עבר לך בראש שייתכן שזה הדם שלה, כשאמרת את זה אתה שיקרת? זה מה שאני שואלת.

עו"ד י. הלוי: אוי, אוי, אוי, אוי.

כב' השופט א. קולה: די.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא היה שקר, כי שאלו אותי במשטרה למה שפוליגרף יצא אמת ואני עשיתי תוצאות שלי כמה שאני חושב שזה, בגלל שראיתי את הטיפות דם ולא אמרתי על זה. זה היה פשוט מחשבות שלי, זה מה שהיה.

כב' השופט ד. צרפתי: זה מה שהוא הסביר גם קודם.

עו"ד י. הלוי: ברור, אבל זה ברור לה, אבל היא, היא מניפולטיבית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, ברור, לא אבל עכשיו הוא.

כב' השופט א. קולה: מיצינו את הפרק הזה, את המסקנות נסיק אנחנו, נתקדם בבקשה לפרק הבא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, יש לי רק שאלה אחת לסיכום.

כב' השופט א. קולה: אם לא קשה לה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני קופצת לסיכום, כבודכם.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אני לא אאריך.

כב' השופט ד. צרפתי: זה פרק עשירי בספירה שלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני באמת מתקדמת לסיום ואני.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, יכול להיות שצמצמנו בפרטים, אבל הסוגיות הושלמו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני גם רואה שאני אעמוד בזמנים, בסדר, אני התחייבתי. אני אומרת לך.

עו"ד י. הלוי: אתם יותר רציניים ממני, אני לא ספרתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, או קיי, אני אומרת לך שהפרט הזה שאתה ראית דם בשירותים בנים זה דבר שמאוד הטריד אותך, לא סתם בתחילת ההתוודות שלך בפני ארתור, או קיי לפני שאתה בכלל מוסר פרטים, אתה אומר לו אני עשיתי טעות יחידה. עדים לא היו, זה בוודאות אני יודע. אבל עשיתי טעות יחידה שלא פיניתי דם בשירותי בנים. ואני אומרת לך שאני מחברת את זה לאמירה שלך את כל הראיות ניקיתי, הכול ניקיתי. הטעות היחידה זה שאת הדם בשירותי בנים לא ניקית. ולכן הסתרת את זה למשטרה, ולכן שיקרת אז ולכן אתה משקר היום. וזאת התנהגות מפלילה, מה אתה אומר על זה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, לארתור אני שיקרתי, ומתי הוא שאל אני שיקרתי ונתתי סיפור שכאילו אני רוצח שהוא מאמין לי שהוא יסמוך עלי, זה מה שהיה. לא יותר מזה.

ש: או קיי.

ת: כי על הדם אמרתי שאני אפילו לא חשבתי, עד שלא התחילו לשאול את המשטרה ואמרתי שאני לא יודע בוודאות מאיזה יום, כי אני לא הרגתי את הילדה, לא יודע.

ש: או קיי.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל אני שוב רוצה להבין את הכיוון החשיבה, הוא זה שמסר את הפרטים על הטיפות דם, אז מה, שוב זה התחכום של התחכום של הזה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט ד. צרפתי: שהוא יספר שהוא ראה? או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא סיפר שזה ממכות, זה בדיוק העניין, זה שבוע לפני.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל למה הוא צריך לספר בכלל? למה הוא צריך לספר בכלל? אם זה לא מבחינתו להסביר.

עו"ד ב. משה: הוא לא יודע שניקו.

כב' השופט ד. צרפתי: את הטענה שמצאו אצלך והוא צריך לתת לזה הסברים למשהו שלא מצאו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא לא ידע שהיה, אז אני עונה. הוא לא ידע שהיה צדיק בסדום בשם ויקטור, שכפי הנראה, ככה אנחנו מבינים, זאת התזה שלנו.

עו"ד י. הלוי: תזה מופרכת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ניקה את הדימה. הוא חשב שהדם הזה עוד נמצא, ויקטור ניקה דם, אז לא בתא 1, בתא 2, ויקטור קצת מבולבל.

עו"ד ב. משה: אבל הוא התקרב למקלט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה?

עו"ד ב. משה: הוא מתקרב למקלט, את הרצח.

עו"ד י. הלוי: ויקטור ניקה בבנות, בבנות הוא ניקה דם, לא בבנים.

כב' השופט א. קולה: עזבו, עזבו.

עו"ד י. הלוי: בבנות.

כב' השופט א. קולה: עזבו. עזבו את ויקטור.

כב' השופט ד. צרפתי: חיכיתי לסיום של זה בשביל להבין.

כב' השופט א. קולה: עזבו, עזבו את ויקטור, נגיע לוויקטור בבוא העת, אנחנו זוכרים את ויקטור.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אני רק עניתי לשאלה של אדוני.

עו"ד י. הלוי: וגם פה אתם לא יודעים את כל העדים.

כב' השופט א. קולה: ויקטור היה קצת מבולבל, גברתי אמרה, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, לא.

כב' השופט א. קולה: בני אמר, מישהו מכם אמר את זה.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, הוא לא זכר.

כב' השופט א. קולה: כן, זה במובן הזה.

עו"ד ו. קבלאוי: הוא אמר והוא היה פה והוא אומר היום אני לא זוכר כלום.

כב' השופט א. קולה: כן ,במובן הזה.

עו"ד ו. קבלאוי: גם אז אדון סשה הטיח אותו.

כב' השופט א. קולה: במובן הזה בסדר, אבל אם כבר הגענו לוויקטור, אני לא זוכר, אני לא זוכר, ואולי אני לא זוכר שבאיזשהו שלב ויקטור תיאר תיאור כל כך מסיבי של דם.

כב' השופטת ת. נסים שי: הוא אמר שהיה 5 מטר נדמה לי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אפשר לפתוח?

עו"ד י. הלוי: בבנות, בבנות.

כב' השופט א. קולה: עזוב את הבנות.

עו"ד י. הלוי: חכו תראו, זה בנות, זה לא בנים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עד כמה שאני זוכרת ותכף ביקשתי לפתוח את זה מחבריי, אני זוכרת שהוא ראה דם, כמות, סליחה, כמות גדולה של נייר.

כב' השופט ד. צרפתי: בנייר טואלט משהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כמות גדולה של נייר עם דם, רגע, תקנו אותי, אני ממש מדברת פה מזיכרון.

כב' השופט א. קולה: אבל על העמוד, על האסלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא דיבר על תא אחר.

עו"ד י. הלוי: אתם מתחילים.

כב' השופט א. קולה: זה בטוח שהוא דיבר על תא אחר, אבל עמוד אסלה, דם זה, אני לא זוכר את התיאור המפורט הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא.

כב' השופט א. קולה: אבל אני רק בן אדם, אולי אני לא זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא חושבת שהוא תיאר את זה, תכף אנחנו נבדוק, מזכרוני לא זוכרת תיאור כזה ולכן לא רוצה להגיד סתם.

כב' השופט א. קולה: טוב, טוב, די, סוגיה שולית, טוב, טוב, בוא נתקדם.

עו"ד י. הלוי: אני רוצה להגיד משהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אני אומרת זה היה בתא אחר.

כב' השופט א. קולה: טוב, טוב, מיצינו את הפרק הזה, אז בכלל אי אפשר לדבר על זה עכשיו כי מיצינו את הפרק הזה, בוא נתקדם לפרק הבא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור, ברור.

עו"ד י. הלוי: שנייה, שנייה, מיצינו את הפרק הזה? אני רוצה להגיד משהו, מיצינו?

עו"ד ב. משה: בחוזרת, בחוזרת.

עו"ד י. הלוי: בחוזרת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אני לא, לא, ממש לא.

כב' השופט א. קולה: בחוזרת, בחוזרת, עורך דין.

כב' השופטת ת. נסים שי: רק בחוזרת.

עו"ד י. הלוי: יש לכם גם פה.

כב' השופט א. קולה: בחוזרת.

עו"ד י. הלוי: 3 בנות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אל, סליחה. אתה לא צריך.

עו"ד י. הלוי: שאתם לא יודעים למה היו עדי תביעה לא הובאו לא עדות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה עכשיו נותן לו תשובות לחוזרת?

כב' השופט א. קולה: מה שאנחנו לא יודעים.

עו"ד י. הלוי: מתי היו צריכות להעיד? מחר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: גם אל תיתן לו תשובות לחוזרת, לא רק לנגדית, פשוט אל תיתן תשובות.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, אל, קח בחשבון מה שאנחנו לא יודעים.

עו"ד י. הלוי: יפה, אתם לא יודעים.

כב' השופט ד. צרפתי: תראה לנו, בסדר.

כב' השופט א. קולה: תתחשבנו על מה שאנחנו כן יודעים, מה שאנחנו לא יודעים.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, אבל הם מדברים אתכם כאילו הם לא יודעים את מה שאני יודע.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, בסוף נדע הכול, או שלא.

עו"ד י. הלוי: הם מדברים אתכם באיזה מין פנטזיה כאילו הם שכחו מה שאנחנו כולנו יודעים.

כב' השופט א. קולה: אפשר להתקדם?

עו"ד י. הלוי: פשוט פנטסטי.

כב' השופט א. קולה: די, עורך דין הלוי, מספיק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תראה, רומן, הסנגור שלך העביר אלינו אתמול, אם אינני טועה, סרטונים של תלמידי ותלמידות בית ספר.

עו"ד י. הלוי: נכון, כרימון, כרימון.

כב' השופט א. קולה: שש, שש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט ד. צרפתי: מה, חזרנו לג'ינס והנעלי התעמלות?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, יש לי שאלה אחת.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהחלט.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כדי לתמוך בטענה שלך לגבי הניחוש, איך הצלחת לנחש ג'ינס כחול כהה, נעליים בצבעים האלה, אני לא יודעת אולי גם שיער, תסרוקת בדיוק כזאת בלי גומייה.

עו"ד י. הלוי: איזה גומייה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואני מציעה לך, אני מציעה לך שמבדיקת כל הסרטונים, מבדיקת כל הסרטונים באמת יש שם הרבה ג'ינסים. אגב, גם בסרטונים שאנחנו הפנינו, יש הרבה ג'ינסים, הרבה ג'ינסים כחולים. אבל ג'ינס כחול כהה, עם נעליים בשילוב של צבעים אפור, שחור, לבן , או קיי אפור בהיר, בוא נגיד, ושיער שאסוף בצורה כמו שאתה תיארת בחקירות ובשחזור, שהוא מרושל כלפי מטה, מן גלגול כזה עטוף אבל לא בגומייה, אני לא רוצה להגיד אין אבל כמעט ואין, אם יש אז יש בודדים, בוא נגיד ככה.

עו"ד ב. משה: לא מצאנו, אבל בזהירות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת כי אני רוצה להיות זהירה, בסדר, זה סרטונים שקיבלנו אתמול. ולכן אין סיכוי שאתה תנחש בדיוק את התיאור הזה.

עו"ד י. הלוי: בדיוק מה שחשבתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואני מדברת, שנייה, על השילוב של הדברים.

עו"ד י. הלוי: גולגול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על השילוב.

עו"ד י. הלוי: גולגול.

כב' השופט א. קולה: אבל באמת, אבל באמת מיצינו את זה, זה כבר היה בפרק הקודם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד ב. משה: זו שאלה אחת, כבודו, שאלה אחת.

כב' השופט א. קולה: זה כבר גברתי הבטיחה דומה אז.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, זה נכון, אבל אני כבודכם ביקשתי אז להגיש תמונות מתוך הסרטונים.

כב' השופט א. קולה: קיבלנו חלק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא הגשתי, לא נתתם לי להגיש, הגשתי תמונה אחת, רציתי להגיש מקבץ.

כב' השופט ד. צרפתי: אז עכשיו מה? את רוצה להראות לו סרטונים שיסביר?

עו"ד ב. משה: לא, לא, שאלה אחת, כבודכם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אני לא רוצה, הסתפקתי בלשאול שאלה במקום.

כב' השופט א. קולה: אבל באמת זה מסוג השאלות שהן טובות לסיכומים, תראו לנו בסיכומים שאין ייתכנות שהוא ינחש את 3 הפרטים האלה ביחד, בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין בעיה.

עו"ד י. הלוי: איזה גולגול? תגידו, איזה גולגול?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לכן אמרתי, אני רוצה שיסביר.

עו"ד י. הלוי: תאיר נמצאה עם גולגול? היא הייתה עם גולגול?

כב' השופט א. קולה: די, די, די.

עו"ד י. הלוי: אני נהיה בולבול.

כב' השופט א. קולה: די, מספיק.

עו"ד י. הלוי: אני נהיה בולבול מהגולגול.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, עורך דין הלוי אנחנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב אפשר?

עו"ד י. הלוי: מה את שותלת גולגול, איזה גולגול?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה ממש מבזה את כולנו.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי באמת שאני לא יכול להמשיך ככה היום. רק שנייה אחת, רק שנייה אחת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: פשוט מבזה אותנו.

עו"ד י. הלוי: נמצאה עם שיער פזור, הייתה עם שיער פזור, גומי פה, גולגול, איזה גולגול?

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, עורך דין הלוי, אני לא יכול להמשיך כך, אדוני מותח אותנו עד הקצה, מספיק, די. כואב לאדוני, אדוני ירשום את זה על דף וישאל אחר כך, אי אפשר להמשיך כך את החקירה הראשית, הנגדית, סליחה.

עו"ד י. הלוי: בסדר.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה התשובה?

כב' השופט א. קולה: איך ניחשת בדיוק את 3 הפרטים האלה? נעליים אפורות, לבנות, שחורות, וג'ינס כחול כהה.

עו"ד י. הלוי: ג'ינס.

כב' השופט א. קולה: ושיער אסוף בגולגול.

עו"ד ו. קבלאוי: ואסוף.

כב' השופט א. קולה: או לא בגולגול, לא יודע מה זה גולגול בכלל.

הנאשם, מר ר. זדורוב: קודם אמרתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מגולגל בגומייה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הרבה תלמידים הולכים כמעט כולם בג'ינס, זה מה שאמרתי, על הנעליים מתי שלא, אני לא יודע איזה היה נעליים אצל ילדה, אמרתי שהיה בנעלי ספורט, התחילו לשאול איזה צבע, אמרתי כמו ששלי, אפור שחור.

כב' השופט א. קולה: זה שמענו כבר שלשום.

כב' השופט ד. צרפתי: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: על השיער גם שאלו, גם עניתי, כי אני רק עניתי בשאלות מה ששאלו את החוקרים.

כב' השופט א. קולה: הבנו, בוא נלך באמת, בוא נעזוב את הפרק הזה באמת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זו שאלה אחת בלבד. תראה, הסנגור אמר כאן בשמך שאין לך טענת זוטא. אין לך טענה נגד קבילות.

כב' השופט א. קולה: הוא יודע מה זה זוטא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני מסבירה.

כב' השופט ד. צרפתי: גם את לא יודעת? היא תסביר מה זה, תסבירי לה מה זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין טענה נגד קבילות ההודעה, לא טוענים שההודעה שלך לא קבילה, אלא שמדובר בעניין של משקל, בסדר? בגדול.

עו"ד י. הלוי: הוא מבין? יכול להבין?

כב' השופט ד. צרפתי: תתרגמי לו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה לשאול אותך, או קיי, אני אומרת לך שהמשטרה לא החסירה ממך אוכל, אם אתה לא אכלת מספיק, זה בגלל שאולי לא היה לך תיאבון.

כב' השופט א. קולה: אבל הוא לא, אבל אין טענה לקבילות.

עו"ד י. הלוי: אין טענה וזה לא מעניין אותי כל הדברים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין טענה, אמרתי, אבל יש איזושהי טענה כללית, אפשר גם היום ללבן את הדברים. יש איזושהי אטענה כללית בתשובה לאישום שאפשר להבין ממנה שהטענות האלה הן לא מקימות עילת זוטא, אבל הן כן עניין למשקל.

עו"ד י. הלוי: לא, אז אפשר לברר איתי. אני הסנגור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אם חברי יגיד שאין טענה לא למניעת שינה, לא למספר חוקרים, לא למשך חקירה, לא למניעת מזון. לא ל: 3 נקודות צעקות, השפלות וכאלה, אני לא אחקור.

כב' השופט א. קולה: אני לא ראיתי בתשובה של כתב האישום טענות כאלה.

עו"ד י. הלוי: אין טענות כאלה, אבל אני אבהיר לכם.

עו"ד ב. משה: לא, אבל הוא אמר את זה גם בעל פה בתחילת המשפט, הוא אמר אני משפטן, אני זוכר את המילים במדויק, אני משפטן, זה לא מגיע לכדי זוטא אבל זה מה שנקרא. אז אנחנו רוצים גם את זה להראות.

עו"ד י. הלוי: נכון, אז אני אגיד הנה.

כב' השופט א. קולה: בתשובה לכתב האישום זה לא מופיע, בתשובה הכתובה זה לא מופיע.

עו"ד ב. משה: כן אבל הוא אמר את זה גם בעל פה, אנחנו לא רוצים שזה יישלף.

עו"ד י. הלוי: נכון, אתם רוצים תשובה, תקבלו.

עו"ד ב. משה: שזה יישלף ולא.

כב' השופט א. קולה: אתם לא רוצים שנגיע לזה, בסדר, ש, בטענות שהוא יגיע.

עו"ד י. הלוי: אין טענות כאלה, הנה אני אומר לפרוטוקול, אין טענות.

כב' השופט א. קולה: אין טענות.

עו"ד י. הלוי: לא מספר חוקרים, לא מניעת שינה, זה לא הcase של ההגנה. לא מניעת מזון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא הטענות שעלו בהליך הקודם.

עו"ד י. הלוי: אין טענות. ואני אכן חוזר על הדברים, הייתי כפסע מזוטא, אבל זה לא זוטא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא צעקות, לא השפלות.

עו"ד י. הלוי: ויותר אני לא אגיד, אלא בסיכומים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, לא הטענות שעלו בהליך הקודם: לא צעקות, לא השפלות, לא משך חקירה.

עו"ד י. הלוי: נכון. אמת.

כב' השופט א. קולה: אמת.

עו"ד י. הלוי: אמת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אז אני מתקדמת.

כב' השופט א. קולה: יופי.

עו"ד י. הלוי: והיתר זה בסיכומים וכפסע אני אסביר.

כב' השופט א. קולה: לא עכשיו, לא עכשיו.

עו"ד י. הלוי: אבל הכפסע זה לא מזה.

כב' השופט א. קולה: לא עכשיו, לא עכשיו.

עו"ד ב. משה: בסדר זה קצת מציק לנו, אבל בסדר.

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל זה גם היה צריך להעלות בחקירה ראשית.

עו"ד י. הלוי: ברור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, אבל מה.

עו"ד ב. משה: בוא נגיד ככה, הרבה לא עלה מהחקירה הראשית.

כב' השופטת ת. נסים שי: אז מה שלא עלה, מה שלא עלה בחקירה ראשית.

עו"ד ב. משה: הוא אפילו לא שאל אותו למה הוא הודה אצל ארתור.

כב' השופטת ת. נסים שי: בסדר. אז.

עו"ד י. הלוי: אני לא שאלתי למה הוא הודה?

עו"ד ב. משה: כי אדוני, אנחנו לא יכולים להשאיר את זה באוויר, אסור לנו.

עו"ד י. הלוי: אה לחוקרים, או קיי,

כב' השופט א. קולה: נכון, אז שאלתם, אז נדע בסוף.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, טוב.

עו"ד י. הלוי: הסביר, הסביר לכם יפה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לפני היציאה לשחזור אתה אמרת לסשה כשאמרת אני לא מודה, בסדר היה קטע כזה שאמרת אני לא מודה. אתה אמרת לסשה שאתה ראית את הגופה וניגבת את הדם, אתה זוכר את זה? זה נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר בדיוק כאלה דברים, אבל אני יודע שאמרתי שלא רצה ללכת לשחזור כי אני לא יודע מה לעשות. זה אני זוכר.

כב' השופט א. קולה: הקטע הזה היה חקירה או מזכר?

עו"ד י. הלוי: לא, מזכר, מזכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מזכר, מזכר.

עו"ד י. הלוי: המזכרים, השלישיה של המזכרים.

עו"ד ו. קבלאוי: בין לבין, כן.

עו"ד י. הלוי: 145 עד 147.

כב' השופט ד. צרפתי: אז היא שואלת, ראית?

כב' השופט א. קולה: עורך דין קבלאוי, אתה מבין זו הייתה שאלה רטורית, כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא הייתי בכלל במקום רצח, אז אני לא ראיתי שום דבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, או קיי, אז אתה לא אמרת לו שראית את הגופה וניגבת את הדם? או שאולי אמרת ואתה לא זוכר? אולי אמרת ושיקרת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר שאמרתי את זה.

ש: יכול להיות שאמרת לו את זה ושיקרת? כי לא היית במקום הרצח? שבאמת אמרת לו את זה אבל שיקרת?

ת: אני לא הייתי במקום רצח, אמרתי עוד פעם אני לא זוכר שאני אמרתי את זה, אני זוכר שאני לא רציתי ללכת לשחזור כי אני לא יודע מה לעשות, וסשה אמר שאני צריך לעשות אותו דבר, שהיה בחקירה כמה שאני זוכר, אבל שראיתי גופה אני לא זוכר שאמרתי לו את זה.

כב' השופט א. קולה: או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי. אני אומרת לך שבחקירה המאוחרת מ-26.12, שאלו אותך על המשפט הזה, על המעמד הזה שהוא לא מתועד, אין, הוא לא בווידאו, הוא לא באודיו, יש מזכר של סשה עליו. אבל שאלו אותך, או קיי, מה, אם היה דבר כזה, בסדר? ובחקירה הזאת אתה אישרת שאתה אמרת לסשה אני ראיתי גופה, לא אמרתי שניגבתי את הדם, אבל כן אמרתי לסשה שראיתי את הגופה.

עו"ד י. הלוי: מה זה, איפה? איפה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אתה כן אישרת את זה.

עו"ד י. הלוי: איפה הוא אישר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר שאמרתי את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אז בוא נראה לך. חקירה מיום 26.12, מ"ט/123, עמוד 18 מתוך 93, מונה 00:20. עוד פעם?

עו"ד ב. משה: עוד פעם סליחה את ה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 123.

עו"ד ב. משה: כמה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מ"ט/123.

עו"ד א. רוזנטל נעמן: שנייה אני אגיד, אני יודע, יש לי את זה פה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אקרין לך את הקטע שתראה אותו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר לראות וידאו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בטח, בטח.

עו"ד ב. משה: כן, כן, שנייה אחת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה תראה אותו בווידאו, אנחנו קודם נמצא א ותו ב.

עו"ד ב. משה: 1, חלק 1.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חלק 1, יופי.

עו"ד ב. משה: כמה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:20, תתחיל קצת קודם. תתחיל מדקה קודם, 00:19. כן, זה סשה.

(וידאו מוצג באולם)

הנאשם, מר ר. זדורוב: קצת לפני אם אפשר כדי להבין מה היה.

עו"ד י. הלוי: אפשר קצת לפני.

עו"ד ב. משה: אין בעיה, למרות שזה נושא חדש, אבל בסדר.

כב' השופט א. קולה: אם זה נושא חדש לא צריך קצת לפני.

עו"ד ב. משה: סליחה? מה אדוני אמר?

כב' השופט א. קולה: אם זה נושא חדש לא צריך קצת לפני, תתחילו. 

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ראית את הקטע הזה בחקירה מה-26, שבו סשה מעמת אותך עם מה שאתה אמרת לו, שאמרת לו שאתה לא רצח ילדה, אבל ראית את הגופה שלה וניגבת את הדם, ואתה מאשר כאן שכן, אמרתי לך שראיתי את הגופה ,אבל לא אמרתי לך שניגבת את הדם, שניגבתי את הדם. אז אישרת כאן שזאת האמת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני הבנתי פה, אני אומר שאני לא ניקיתי את הדם מה שאמרתי, ולא אמרתי שאני אמרתי שראיתי גופה, כמה שאני רואה מהדיבור הזה.

כב' השופט א. קולה: טוב, נפרש את זה אחר כך, בסדר, זה התשובה שלו.

עו"ד י. הלוי: המתורגמנית רוצה להגיש משהו?

מתורגמנית: לפי מה שאני שמעתי הוא אמר לא ניגבתי ולא ראיתי, אבל שם לא.

כב' השופט א. קולה: לא ניגבתי ולא ראיתי?

מתורגמנית: לא ניגבתי ולא ראיתי, אבל לא כזה קצר ש.

כב' השופט א. קולה: או קיי אבל באמת, שמענו את ההסבר שלו, נראה את זה עוד 17 פעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, ברור, אבל פה יש עניין של תרגום, אז את המשפט הזה.

כב' השופט א. קולה: אבל היא אומרת קצת שונה ממה שגברתי הציגה את זה אם אני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני קוראת מתמליל של ההגנה.

עו"ד ו. קבלאוי: זה התמליל שלהם.

כב' השופט א. קולה: עורך דין קבלאוי, מה שהיא אומרת כתוב שם, מה שהיא אומרת כתוב.

עו"ד י. הלוי: ומעניין מה המזכר, איך הוא משקר אותו בפנים, איזה אינטרס יש לשקר אותו בפנים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, אז.

כב' השופט א. קולה: מה שהיא אומרת כתוב, תאמיני, מה שהיא אומרת כתוב, ראיתי את זה. אבל היא מיוזמתה אמרה מה שהיא שמעה, ולכן כבר ראינו את זה בדיונים הקודמים. יש פער לא גדול בין התמלול, למרות שהוא של ההגנה, למרות שהוא של ההגנה, לבין מה שעכשיו המתורגמנית שומעת את זה. אבל בסוף אנחנו רוצים להגיע לחקר האמת, לא אכפת לי התרגום של ההגנה ואכפת לי התרגום שלכם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מצוין, מצוין.

עו"ד ו. קבלאוי: לכן זה מה ש.

כב' השופט א. קולה: היא באה מתורגמנית אובייקטיבית, ואומרת מה שהיא שומעת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מצוין, נכון.

כב' השופט א. קולה: אז אנחנו נתעלם מזה?

עו"ד ו. קבלאוי: ברור שלא. ברור שלא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ולכן את ה-15 שניות האלה של מה שהיא שומעת או לא שומעת, אני רוצה שהיא תשמע שוב.

עו"ד י. הלוי: תשמע בשמחה.

מתורגמנית: ואם אפשר, אפשר באוזניות? אפשר באוזניות?

כב' השופט ד. צרפתי: בהחלט, יש לכם?

כב' השופט א. קולה: סליחה שנייה אחת, סליחה שנייה אחת, בדיוק, אנחנו לא צריכים את זה, זה כתוב, אבל היה את זה.

עו"ד ב. משה: אדוני, אבל היה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אבל יש מחלוקת על התמלול.

כב' השופט א. קולה: אין מחלוקת לפי דעתי, אין מחלוקת.

עו"ד ב. משה: אדוני היה session שלם עם סשה למה לא תיעדת את זה, והאם השיחה הזאת בכלל התקיימה.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד ב. משה: והסנגור הטיח שהשיחה בכלל לא התקיימה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד י. הלוי: נכון, לא התקיימה.

עו"ד ב. משה: ואדוני כעס שזה לא תועד, אז הנה אם הוא מאשר שהשיחה התקיימה.

עו"ד י. הלוי: כי הוא כתב מסקר, אז הוא הטיח בו את השקר, רוצה שגם את זה, אז לא הלך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל הוא מאשר 50% מהתוכן.

כב' השופט א. קולה: סליחה, סליחה, בוא נבדיל, בוא נבדיל מ-2 פרשיות. בסדר? מה שלא תועד ולא זוכ"ד ולא, אין לזה אינדיקציות, דיברנו על זה כשהעידו עדים אחרים. מה המשמעות נחליט בבוא העת. עכשיו יש תמלול שאם אני זוכר, שם לב, ערני למה שאמרה המתורגמנית, הוא לא, היא לא סטתה ממה שכתוב שם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, היא כן סטתה, בגלל זה אני.

עו"ד ב. משה: לא, היא סטתה.

כב' השופט א. קולה: או קיי אז בוא נשמע אותה עוד פעם.

עו"ד י. הלוי: היא סטתה, היא סטתה, כבודו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, היא סטתה, כבודכם, כי יש במשפט הזה 2 חלקים.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ראיתי גופה אבל לא ניגבתי את האדם, זה מה שהוא אמר ב-26, אמר את זה פעמיים.

כב' השופט א. קולה: לא, יש משפט קודם, יש משפט קודם, עו"ד, תראי את הקטע הזה לבד בלי שאנחנו מתערבים. תראי את הקטע הזה לבד.

עו"ד ב. משה: הנה אדוני, בוא נסתכל על התמלול כי זה יותר נוח.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ב. משה: בבקשה.

מתורגמנית: סליחה, לא באותו סדר, הוא אומר לא ניגבתי ולא ראיתי.

עו"ד י. הלוי: לא, אבל היא רוצה לשמוע אותו אז שתשמע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא ראיתי כשאתה אומר כן ראיתי.

עו"ד ב. משה: (מדברים ביחד) לא, אנחנו קודם כל רוצים לבחון מה כתוב.

כב' השופט א. קולה: זה, התשובה הזאת מופיעה פעמיים שם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: למה להתווכח? התשובה הזו מופיעה פעמיים בתמלול, היא מופיעה פעמיים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אבל אם היא חולקת אני לא רוצה שיהיה מחלוקת, רוצה ללבן את זה.

עו"ד ב. משה: הנה אדוני יראה את זה פה, קודם כל אדוני, אדוני לא ראה מה כתוב.

מתורגמנית: אני רוצה לשמוע עוד פעם כי זה ממש לא ברור היה.

כב' השופט א. קולה: לא, אני ראיתי מה כתוב.

עו"ד י. הלוי: כתוב לא דיברתי שראיתי גם.

עו"ד ב. משה: אבל אדוני אומר שמה שכתוב תואם את מה שהיא אומרת וזה לא. הנה, אדוני מה שכתוב, בוא נראה מה כתוב, אחר כך מה היא אומרת.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד ב. משה: מה שכתוב אני מעניין אותי, הנה, אני לא דיברתי שניגבתי את הדם, אלא מה אמרת?

כב' השופט א. קולה: לך קודם.

עו"ד י. הלוי: כן, קודם.

עו"ד ב. משה: למה צריך ללכת קודם?

כב' השופט א. קולה: לך קודם, לך 2 שורות קודם.

עו"ד ב. משה: למה? הנה זה מילים שלו, אדוני.

כב' השופט א. קולה: לך 2 שורות קודם.

עו"ד ב. משה: הנה אדוני יראה, אבל זה פתוח.

כב' השופט א. קולה: אל תלך 2 שורות קודם.

עו"ד ב. משה: אבל אדוני זה פתוח, תסתכל למעלה.

עו"ד י. הלוי: שורה 446.

עו"ד ב. משה: לא צריך ללכת כי זה כבר מופיע.

כב' השופט א. קולה: אבל אני לא רואה עד שם.

עו"ד ב. משה: אה, אז אני אגדיל.

כב' השופט א. קולה: מה אתה רוצה ממני? אני לא רואה עד שם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תגדיל את כל הדף.

עו"ד ב. משה: חשבתי שאדוני רואה.

כב' השופט א. קולה: לא, אני לא, אני רואה באותיות סבירות.

עו"ד י. הלוי: 466, 465 תקריא, 465-466.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מתחילת העמוד, תראו מתחילת העמוד.

עו"ד י. הלוי: אבל למה תא קוטעת כשחברך רוצה להקריא?

עו"ד ב. משה: הנה הנה, בבקשה, אני מתחיל מהצל, לא מסתיר, תפסיקו כבר.

כב' השופט א. קולה: לך עוד קודם.

עו"ד ו. קבלאוי: מה שאתה רואה רואים השופטים.

עו"ד ב. משה: אדוני מפה? אמרת שראית.

כב' השופט א. קולה: לא, עוד קודם, עוד קודם.

עו"ד ב. משה: עוד קודם.

עו"ד י. הלוי: לא, יש שם כבודו, נו.

עו"ד ב. משה: רגע זה קשה כי זה שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עמוד 17.

עו"ד ב. משה: עמוד 17, בבקשה, בוא נקריא מהתחלה, מתחילת. איך אתה מסביר זה עוד לא זה, כשאתה מודיע ואז זה פה, אם הם מגיעים לפה מצד אחד זה מצד אחר אמרת שראית את הגופה שלה וניגבת את הדם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה עמוד 18.

עו"ד ב. משה: אתה זוכר? אמרת לי את זה? הוא אומר לא אמרתי, לא דיברתי שראיתי.

עו"ד י. הלוי: נו לא דיברתי ש.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, תמשיך הלאה, להפסיק באמצע.

עו"ד ב. משה: אני ממשיך.

כב' השופט א. קולה: לא, אדוני, זה לא בסדר, עכשיו אני מתרגז באמת, סליחה אדוני, סליחה אדוני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא אמר.

עו"ד ב. משה: מה?

כב' השופט א. קולה: סליחה אדוני, בוא נהיה הגונים עד הסוף, אני לא רוצה תשובות, אתה מוכן.

עו"ד ב. משה: אדוני, אדוני זה מול אדוני, מה אני אדלג בכוונה?

כב' השופט א. קולה: אני רוצה, אני מותר לי להקריא מה שכתוב שם?

עו"ד ב. משה: אבל אדוני יקריא, אדוני, להגדיל עוד?

עו"ד ו. קבלאוי: שיקריא, שיקריא, שהשופט יקריא.

כב' השופט א. קולה: מותר לי להקריא מה שכתוב שם?

עו"ד ב. משה: ודאי, יותר טוב.

כב' השופט א. קולה: מותר לי, יותר טוב, תודה רבה.

עו"ד ב. משה: להגדיל?

כב' השופט א. קולה: תודה רבה, תגדיל טיפה.

עו"ד ב. משה: הנה זה בסדר? או קיי.

כב' השופט א. קולה: כן. רומן, לא אמרתי, לא דיברתי שראיתי גופה וניגבתי דם, זה מה שכתוב כן. לא אמרתי, לא דיברתי שראיתי גופה וניגבתי דם, זה כתוב פה או לא כתוב כאן?

עו"ד ו. קבלאוי: כתוב.

כב' השופט א. קולה: זה מה שארתור מעיד מילה במילה, זה הכול.

עו"ד ב. משה: אבל זה ממשיך, אבל אדוני ממשיך.

כב' השופט א. קולה: אחר כך הוא אומר משהו אחר, פה כתוב ברצף אחד, אמנם זה מופיע ב-2 שורות אצלכם אבל זה כתוב ברצף אחד, לא אמרתי, נקודה, לא דיברתי שראיתי גופה וניגבתי דם, זהו.

עו"ד ב. משה: אבל יש המשך לדבר הזה.

כב' השופט א. קולה: לא דיברתי על ההמשך, כשהיא שמעה מה שהיא שמעה אני ראיתי מה שהיא אומרת, רק לא הגבתי.

עו"ד ו. קבלאוי: אין ויכוח.

עו"ד ב. משה: או קיי, חשבתי שהיא אומרת באופן מלא לא.

כב' השופט א. קולה: עכשיו כשמתעקשים אין לי ברירה, מאה אחוז.

עו"ד ב. משה: הבנתי, בסדר.

כב' השופט א. קולה: הבנת, תודה רבה.

עו"ד ב. משה: הבנתי, זה לקח זמן.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה, תודה רבה, לקח זמן, צדקתי לשם שינוי?

עו"ד ב. משה: לא לשם שינוי.

כב' השופט א. קולה: לא לשם שינוי, אתה עונה כמוהו, צדקתי, בסדר תודה רבה לכם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. אז.

כב' השופט א. קולה: מה נעשה, אני ערני, אני בודק, אני רואה, וכאשר יש בעיה והיא הייתה ערנית.

עו"ד ב. משה: אז אפשר לסמן שהוא אמר גם וגם.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד ב. משה: תודה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שבהתחלה הוא אמר לא ואחר כך הוא אמר כן.

כב' השופט א. קולה: בדיוק. מאה אחוז, אם הייתם מרשים לי כבר מזמן הייתי אומר לכם שהוא אמר כך.

עו"ד ב. משה: האמת תמיד נמצאת איפשהו באמצע.

כב' השופט א. קולה: אם הייתם מבינים את מה שאני מעיר לכם, הייתם כבר מזמן מבינים שהוא אמר גם וגם וכך אני ראיתי ולכן זה שאלה לסיכומים ולפרשנויות ולא עכשיו, כי זה באמת גם וגם. יופי, אז הגענו לעמק השווא, זה גם וגם.

עו"ד ב. משה: אבל היא לא אמרה גם וגם אבל בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, היא אמרה רק לא ראיתי.

כב' השופט א. קולה: יופי, אז ראוי להציג את זה, עורך דין בני משה.

עו"ד ו. קבלאוי: ראוי שהיא תגיד הכול.

כב' השופט א. קולה: עורך דין בני משה, ראוי להציג את זה בצורה זה גם וגם, נכון? כן, כי הראיתם את זה ככה בחטף, זה מה שאני אומר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבעיה שהיא לא אמרה גם וגם.

כב' השופט א. קולה: זה כל דבריי לבוקר זה, תציגו את זה.

עו"ד ב. משה: כשהשמענו השמענו הכול, והראינו הכול.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז, השמעתם הכול ולכן היא קפצה.

עו"ד ו. קבלאוי: אבל היא בחרה להתמקד בחלק.

כב' השופט א. קולה: אבל אני ראיתי את הכול, בניגוד אליה אני ראיתי את הכול.

עו"ד ב. משה: בסדר.

עו"ד ו. קבלאוי: אנחנו סומכים עליכם.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה שאתם סומכים עלינו, ראיתי את הכול, תאמין לי, ראיתי.

עו"ד ב. משה: בסדר, בסדר, אז הנחת העבודה שגם וגם עכשיו נמשיך.

כב' השופט א. קולה: יופי, בדיוק, אז זה בדיוק, זה הנחת העבודה זה גם וגם, לכן אמרתי פרשנות, משמעות, תנו לי עובדות, מסקנות, אני.

עו"ד ב. משה: בסדר, בבקשה, העובדות קיימות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אז אני מוותרת על ההקרנה החוזרת של הקטע לאור ההסכמה.

עו"ד י. הלוי: רק שנייה, השופטת רוצה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אני גם רוצה להגיד פה משהו קטן ששוב יהיה פה, שוב 2 רבדים כמובן שגם להם אנחנו ערים, מה הוא אמר שהוא ראה ומה הוא אמר לסשה. מה הוא השיב לסשה בהקשר הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: האם הוא השיב שזה מה שהוא אמר לסשה או שהעד אמר לא ראיתי גופה ולא ניגבתי דם, כעובדה שהייתה קיימת בטענתו לגבי התיק.

כב' השופט א. קולה: בדיוק, ולכן אמרתי זה פרשנות.

כב' השופט ד. צרפתי: בשונה ממה שהוא אמר לסשה.

כב' השופט א. קולה: לכן זו שאלה של פרשנות.

כב' השופטת ת. נסים שי: וסשה יכול היה להדפיס, אבל.

כב' השופט א. קולה: נכון שהפרשן הטוב ביותר של הטקסט זה מי שכתב את הטקסט, נכון? אבל לא תמיד זה נכון, אתם יודעים לא תמיד זה נכון. גם בספר החוקים זה לא ככה, כותבים חוקים ובסוף אנחנו מפרשים את הטקסט, נכון, אז בסדר, אז נפרש את זה, או שלא נפרש, לא יודע. רק שנדע את העובדות הנכונות, זה הכול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז לאור הדברים האלה נאמר גם וגם, קודם לא, אחר כך כן.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מוותרת על ההקרנה.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, חבל לי על הזמן.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה, והמתורגמנית היא הייתה מאה אחוז.

עו"ד ב. משה: 50.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, בסדר, היא פשוט אמרה רק את הלא, היא לא אמרה את הגם וגם, אדוני דייק, המתורגמנית לא דייקה.

עו"ד ב. משה: סליחה.

כב' השופט א. קולה: אני הייתי מאה אחוז.

מתורגמנית: אני רק בפעם השנייה שמעתי לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אדוני דייק.

עו"ד י. הלוי: מה זה הגם וגם?

כב' השופט א. קולה: אני הייתי מאה אחוז, לפרוטוקול, שהייתי מאה אחוז. אפשר לעשות הפסקה עכשיו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהחלט.

כב' השופט א. קולה: רבע שעה הפסקה, ברשותכם, בסדר, רבע שעה הפסקה, וכמה זמן גברתי מעריכה שאחרי ההפסקה היא תצטרך?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני, עד שעתיים.

כב' השופט א. קולה: עד שעתיים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נטו מהיר ומקווה שאולי אפילו פחות.

כב' השופט א. קולה: עד שעתיים, בסדר, בסדר גמור, אז עכשיו 11:30 בערך, אני מעגל טיפה, אז ניפגש כאן ב-11:45, בדיוק טובת מנחה, בדיוק היום עד 13:45.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק, בסדר.

כב' השופט א. קולה: יופי, תודה רבה לכם, שלום.

מתורגמנית: אז ב-12 חוזרים?

כב' השופט ד. צרפתי: 11:45.

כב' השופטת ת. נסים שי: 11:45.

כב' השופט א. קולה: 11:45, בסדר גברתי, תודה רבה.

(ההקלטה הסתיימה)

כב' השופט א. קולה: כן, פרק הבא. בהקלטה סוזי? כן אנחנו ממשיכים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, הנושא של הודעה בלב נקי, זה נושא מושג שהגיע מסשה? הבנתי אותך נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק, כי אני ידעתי מה זה בלב נקי, אבל זה מה שאמר לי סשה, כן.

ש: אז עוד לפני סשה ידעת שיש דבר כזה?

ת: כן.

ש: ורצית לעשות את זה עוד לפני שסשה אמר?

ת: כמה שזוכר, לא.

ש: או קיי, הנושא של העונש, כמה שנים אתה תקבל או כמה שנים אפשר לקבל על הרצח הזה, זה משהו שאתה אמרת מעצמך או שקיבלת את זה מסשה, מארתור? ממישהו אחר?

ת: אני חושב שארתור סיפר לי את זה, אני לא יכול להגיד בוודאות.

ש: בכל אופן זה לא ממך? גם אם זה לא ארתור, אבל זה לא מעצמך, זה מישהו אמר לך, כנראה ארתור?

ת: כן.

ש: אני אומרת לך שמהיום הראשון שבו אתה נעצרת, מיום שלישי ה-12.12, כשנעצרת ממש הכוונה, אתה היית עסוק כל הזמן בגרסת אפקט, בבניה שלה. מה אתה אומר?

ת: לא חושב. לא חושב על זה, כי ב, מיום הראשון התחלתי להגיד ולתת הוכחות שאני חף מפשע.

ש: או קיי, אני אומרת לך שכבר מהיום הזה, 12.12, אתה עם גרסה של אפקט בכיס, כשפורמלית אתה בגרסה של כפירה, לא עשיתי, ואתה זה שמעלה את זה ראשון, כבר בחקירה, את המושג אפקט.

ת: אני לא זוכר את הדבר כזה.

ש: או קיי. אני אומרת לך שבחקירה שלך מהיום הזה.

כב' השופט ד. צרפתי: מה-12?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה-12 לחודש אתה אומר לא רצחתי, אני הייתי חושב תחילה לפני שהייתי עושה משהו. יוסי החוקר אומר לך יש דברים שאנשים עושים כשהם לא חושבים, ואתה אומר לא, אצלי לא קוראים דברים כאלה, אני קודם כל חושב ואחר כך עושה. יוסי אומר לך כל בן אדם יכול להגיד אני בהתחלה חושב, אבל לפעמים קורה עניין כזה, אתה יודע. ואתה אומר קורה ש, אבל זה נקרא מצב אפקט. להכניס אותי למצב הזה זה לא קל, אני מפנה למ"ט/160 מיום 12.12, עמוד 41. משורה 1,077 עד כמעט 2,000. זאת אומרת שאת המושג אפקט אתה זה שמעלה ראשון בחקירה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה, אנחנו דיברנו כמה שהבנתי אני אמרתי שכן, שמעתי שיש כזה דבר אפקט, אבל זה היה רק דיבור וזהו.

ש: בסדר, או קיי. אני אומרת לך שגם באותו יום אצל ג'ניה בתא, אתה זה שמעלה ראשון את המושג אפקט. אתה לא רק מעלה את זה ראשון, אתה גם נותן לו את ההגדרה מה זה אפקט, מה הגורמים לאפקט, מה מוביל למצב אפקט ומה הסימפטומים לאפקט. ואני שואלת האם את זה, את כל זה למדת מתכנית טלוויזיה? מה שסיפרת לנו פה פעם קודמת, התכנית?

ת: אני לא זוכר שאני אמרתי, כן אני זוכר שאני אמרתי ליבגני הכול מה שהיה בחקירה, סיפרתי לו הכול כמה שאני זוכר. אבל הרבה דברים אני אמרתי שאני יודע מטלוויזיה, מתכנית, כי חוק איך הולך, כאלה דברים זה שמעתי, כן.

ש: אחרי שאתה מסביר לו לג'ניה על מצב אפקט, אתה אומר לו אתה יודע, אצלי מצב נפשי בסדר גמור, שסתם ככה התקצר לי והלכתי הרגתי ילדה? ואני שואלת למה אתה צריך להגיד שסתם ככה התקצר לי? למה אתה מדבר על עצמך בגוף ראשון?

ת: כי לקחו אותי בתור החשוד ואמרתי אני פשוט לא מבין למה אני חשוד, כי לא עשיתי שום דבר. מה אני אידיוט? לקחת סתם ללכת להרוג את הילדה? זה היה דיבור, לא היה משהו משמעותי וספציפי.

ש: אני רוצה להגיד לך שבדרך כלל , לא תמיד, אבל בדרך כלל אתה דיברת על הרוצח, עליו, בגוף שלישי, לא עליך. או קיי. הרוצח מי שרצח אותה, הפושע, העז, הפגום, כל הזמן כינית אותו בשמות. בקטע הזה אתה מדבר על עצמך, שסתם ככה התקצר לי, ואני שואלת למה דווקא כאן, ובמעט מקרים אחרים, אבל כאן אני שואלת, אתה מדבר על עצמך, שהתקצר לך? לא שהתקצר לרוצח, או לעז.

ת: כי עוד פעם, כי עוד פעם אמרתי שחוקרים אומרים ישר שאני רוצח, זה מה שאמר, החליטו מההתחלה. ואמרתי מה אני אידיוט? אני לא רוצח, אני לא עושה, זה פשוט היה איך להגיד את השווין, צריך לראות את השיחה איך אנחנו הגענו לשיחה הזאת. ואני אמרתי לא יודע מה אותו רגע רציתי או רציתי לדעת, להבין למה הוא הרג את הילדה, יכול להיות, כי אני דיברתי באופן כללי עם היבגני, כי אני לא הייתי מבין למה הרגו את הילדה, זה מה שהיה.

ש: אתה אמרת לנו כאן שהנושא של כמה שנים אפשר לקבל על הרצח הזה לא עלה ממך, עלה כנראה מארתור, ואני אומרת לך שזה לא האמת, זה עלה ממך. אתה בשיחה הראשונה עם ג'ניה מיום 12.12, אתה כבר אמרת שאתה תצטרך לשבת, אני לא מצטטת, אבל תצטרך לשבת 9 עד 15 שנה. העונש בא ממך, אז קודם כל, לא אמרת לנו אמת. ארתור בכלל לא היה ביום הזה וזה בא ממך.

ת: אני חושב שזה לא בדיוק ככה, אפשר לראות את הקטע הזאת?

ש: כן, בהחלט. אני אראה לך את זה, שיחה מהתא 12.12, מ"ט/161, דיסק 1, חלק 2, עמוד 23, מונה 00:19. עד שבני יפתח את הקטע, כן, יש לך את זה? בשלוף, יופי.

עו"ד ב. משה: שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עד שבני יפתח את הקטע אני אשאל אותך שאלה. איך חשבת.

כב' השופט א. קולה: המספור הוא לא רץ, נכון? כל מ"ט הוא מספור בפני עצמו שנגמר ומתחיל מספור חדש, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון. נכון. זה 161.

כב' השופט א. קולה: נכון, זאת אומרת למרות שזה אותו, אותה.

עו"ד ב. משה: יש מספר מ"טים בודדים, 160 עד 164.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, המספור של העמודים, מספור העמודים?

עו"ד ב. משה: העמודים איפה? בתמלול?

כב' השופט א. קולה: כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא, חסרים, חסרים איזה 20 ומשהו עמודים.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד ב. משה: העמודים בתמלול של ההגנה?

כב' השופט א. קולה: לא, שלכם, אני מסתכל על ת/3א, את מדברת על ת/3א, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת, זה ת/3א?

עו"ד ב. משה: אני לא זוכר את הת/.

כב' השופטת ת. נסים שי: באחד התמלולים חסרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 161, כן זה ת/3א.

כב' השופט א. קולה: ת/3 א, נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: יופי, אז פה יש מספור כפול, זאת אומרת אין מספור שרץ, המספור הוא מתחיל מ-1, בכל מ"ט הוא מתחיל מ-1, מהספרה 1.

עו"ד ב. משה: ככה זה אמור להיות.

כב' השופט א. קולה: כן, בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו מדברים על התמליל של ההגנה, נכון?

עו"ד ב. משה: לא.

כב' השופט א. קולה: לא, אני מדבר על הת/ שלכם.

כב' השופטת ת. נסים שי: הת/ שלכם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אה על הת/ים, או קיי.

כב' השופט א. קולה: כשאמרת עמוד התכוונת לת/ שלכם, נכון?

עו"ד ב. משה: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אני מפנה רק לתמלילי ההגנה.

כב' השופט א. קולה: או קיי סליחה.

עו"ד ב. משה: בתחילת החקירה הנגדית אמרנו שרק להגנה אנחנו מפנים.

כב' השופט א. קולה: רק להגנה, או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: או קיי בסדר, כי אמרת עמוד 23, חיפשתי עמוד 23 אצלכם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, רק לתמלילי ההגנה, לא הפניתי אפילו פעם אחת פה לתמליל של התביעה.

כב' השופטת ת. נסים שי: ועדיין יש בתמליל שלכם כמה, 20 עמודים או 25 עמודים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לתמליל תביעה?

עו"ד ב. משה: השלמנו.

כב' השופטת ת. נסים שי: כן, כן.

עו"ד ב. משה: כן, היה והשלמנו, אם, אנחנו נשלים, היה מקרה כזה שזה והשלמנו, אז אם יש עוד מקרה כזה נשלים כמובן.

כב' השופטת ת. נסים שי: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אני מאמינה שלא נזדקק לזה כי הוגש תמליל ההגנה, ואיפה, יש מעט מאוד תיקונים שלנו על תמליל ההגנה.

כב' השופט א. קולה: בסדר אבל היא, בינתיים אני בניתי, התסכלתי על ת/3א שלכם, בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, בסדר.

עו"ד ב. משה: מה המספר? שעה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:19. בסדר זה השיחה עם ג'ניה.

עו"ד ב. משה: לקחתי עוד כמה שניות פה.

(וידאו מוצג באולם)

כב' השופט ד. צרפתי: אמורים לראות?

עו"ד ב. משה: מה?

עו"ד י. הלוי: לא, אם יש כנראה לקראת שינה.

עו"ד ב. משה: כמעט 1 בלילה.

כב' השופט ד. צרפתי: אה, לא, כי אין אור.

עו"ד י. הלוי: אה, לא רואים כלום.

עו"ד ב. משה: זה מחובר, רגע. מוזר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה שעון אמת 00:46:20.

כב' השופט ד. צרפתי: אנחנו לא רואים.

כב' השופט א. קולה: לא רואים כלום שם.

כב' השופטת ת. נסים שי: הנה, הנה, רואים.

(וידאו מוצג באולם)

עו"ד ב. משה: רגע שנייה, בגלל שחיברתי וניתקתי, שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אז אתה רואה שאתה כאן אמרת שתצטרך לשבת 9 עד 15 שנה, ואני שואלת מאיפה זרקת דווקא את הטווחים האלה? הרי רצח זה מאסר עולם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי זרקתי סתם את המספר הזה וראיתי בתכניות של השעה של המשפט שנותנים על הרצח מ-9 עד 15 שנה. זה מה שראיתי בטלוויזיה, בגלל זה אמרתי. זה אחר כך כבר ידעתי שעל הרצח נותנים מאסר עולם.

ש: באותה שיחה מה-12.12 אתה אומר לג'ניה, מ"ט/161, דיסק 1, חלק 2, עמוד 43 זה המשך של מה שראינו, מונה 00:37. אתה אומר לו: אילו הייתי מעורב, טבעי הייתי מספר את האמת כדי להוריד לעצמי את תקופת הכליאה. כמו שאומרים, הודעה בלב נקי, מורידה מהעונש. הייתי בכל הדרכים מטפס כדי לתפוס כמה שפחות, זו האמת?

ת: נכון.

ש: אני אומרת לך שזה בדיוק מה שאתה עשית, היית לך גרסה של אפקט כדי להוציא את עצמך, היא הייתה בכיס, לעת מצוק, לא השתמשת בה. הלכת עם גרסה של כפירה, וכשראית שהראיות מתחילות להתאסף, אז אתה שלפת אותה, קודם כל תאורטית אצל סשה, עשית עליו סטאז' בחקירה של ה-18 בערב, של גרסת אפקט, ממש חקירה שלמה שאתה ממש עבדת עליו, אפשר להגיד את זה. כי אתה אישרת לנו את זה פה. ואז למחרת כשאתה רואה שיש לך עת רצון שיורם זורם איתך, אז שלפת אותה לחלוטין, בדיוק כמו שאמרת פה.

ת: זה לא נכון, כי זה אני דיברתי עם היבגני ואנחנו דיברנו ואמרתי אם אני הייתי רוצח בטח שאני הולך ואספר את זה בשביל מקבל עונש יותר נמוך, זה מה שהיה. אבל אני אמרתי שאני לא רוצח, זה מה שהיה.

ש: או קיי, אני אומרת לך שאתה התחברת דווקא לסיפור הזה של אפקט כבר מהיום הראשון שבו נעצרת, הראיתי לך גם בחקירה, גם אצל המדובב, כי באמת הייתה לך התפרצות עצבים. באמת המנוחה הייתה הטיפה האחרונה, רק שלא היה לך לא עף לך הגג, מה שקראת, ולא אבדן זיכרון, אבל התפרצות כן הייתה לך. ומים עד נפש שכבר נמאס לך גם היה לך. ומצבר שחיכה רק להתפרץ ולהכות ולקבל פורקן, גם היה לך. ולכן אתה רצחת אותה, רצחת ולא הכית כדי שהיא לא תהיה עדה נגדה.

ת: לא נכון, לא הרגתי אותה ולא הייתי עצבני ואני אמרתי גם לארתור וליבגני ולכולם אמרתי שלא הייתי עצבני. מתי ניתקו את הכבל אמרתי כן זה ילדים עושים שטויות, מה אני עושה, ילדים, בסדר. וככה הלכתי כל הזמן, לא הרגתי.

ש: או קיי אני רוצה להראות לך עוד קטע. 00:02. או קיי, משיחה בתא מיום שבת. סליחה, לא יום שבת, 17 זה יום ראשון. מ"ט/165-20 חלק 2, עמוד 4, מונה 00:02. בוא תראה מה אמרת פה.

(וידאו מוצג באולם)

ש: או קיי, אני אומרת לך שבקטע הזה אתה מספר איך פעם אחר פעם איך הילדים הציקו לך בכוונה. וכשהיית בא הביתה ומספר לאשתך לאולגה, היא הייתה אומרת לך בעצם, נשמע כמו מתחננת אליך, כן, רק אל תכה, רק אל תכה. ואתה אומר, היא אפילו, היא הרי יודעת שאני יכול לצאת מהכלים וזין איך להכות, או קיי. הנה ומה זה להכות ילד? אפשר גם להתאמץ, או קיי. הנה ומה זה להכות ילד? אפשר גם להתאמץ יתר על המידה במקרה, קל וחומר יש הרבה כוח ושם כשאתה יוצא מהכלים אתה בכלל לא מבין כלום. ואחרי שראית את הקטע הזה אני אומרת לך שזה בדיוק מה שקרה, אתה היית עם המון זעם ואלימות שגואה בתוכך, אתה סיפרת לאולגה על ההצקות. היא ידעה למה אתה מסוגל, ואמרה לך ביקשה, רק אל תכה, רק אל תכה. ואתה ידעת שכשאתה מכה, אפשר להתאמץ יתר על המידה, וכשאתה יוצא מהכלים אתה בכלל לא מבין כלום, וזה מה שקרה. אתה איבדת לחלוטין את, לא איבדת לחלוטין, אני מתקנת את עצמי. הייתה לך התפרצות עצבים וזה בדיוק מה שקרה עם הילדה.

ת: לא נכון. זה השיחה היה אחרי שאנחנו דיברנו עם ארתור ואני בהתחלה בתאריכים 13, 14, 15 סיפרתי לו שלא היה שום דבר. וארתור אמר שילדים לא מחונכים.

מתורגמנית: מחונכים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא מחונכים, הם עושים דווקא, ופה אני פשוט זורם איתו שיחה כי זה התחלה היה לפני הרבה ימים. פה אני מחזיר את כל הדיבור שהוא סיפר לי קודם, ואני אמרתי מההתחלה שזה שילדים מתנתקים, עושים שטויות, לא נתתי סיגריה כי אין להם גיל 18. זה מה שהיה. הפה אנחנו רואים את התוצאה איך להגיד אותה, כי אני קיבלתי ממנו את מה שהוא אמר קודם.

כב' השופט א. קולה: מי זה ממנו?

הנאשם, מר ר. זדורוב: מארתור, סליחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ההפך, אתה סיפרת לארתור שאתה הסתרת את הג'וקר מפני המשטרה, את המניע, את ההצקות כדי שלא יהיה להם ג'וקר נגדך, בדיוק ההפך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון.

ש: לא נכון. או קיי, אני אומרת לך שאתה זה שהובלת את המהלכים, אתה טענת שאתה מוחלש וכו', לא נחזור על זה שוב, בסדר? אני אומרת לך שלא מכשולי שפה, ולא מכשולי ארתור ולא מכשולי ג'ניה. ולא שום דבר. אתה זה שהובלת את המהלכים בחקירה, דיברת כשרצית, לא דיברת כשלא רצית, כל הדברים באו ממך כשאתה הגעת מוכן, כי אתה ידעת עוד באותו יום של הרצח שיעצרו אותך. ואתה הגעת מוכן עם גרסת אפקט בכיס והתחלת לבנות אותה, ושלפת אותה כשהיה לך נוח.

ת: אפשר לתרגם? זה בכלל לא נכון, כי אפשר לראות בחקירות שכל הגרסאות האלה אני קיבלתי ממנו, ממשטרה, ואני לא ידעתי שעצרו אותי בכלל, ואני ישר באתי במשטרה וסיפרתי שאני עבדתי פה, שיש פה ציוד שלי, כל הדברים שלי פה, ואני הייתי, עבדתי פה ביום מתי היה רצח, זה מה שסיפרתי במשטרה. אחר כך מתי עצרו אותי והתחילו להאשים אותי שאני הרגתי ילדה, אני הבנתי מהמשטרה שהם לא רוצים לעשות עבודה שלהם, זה היה הבנה שלי, מה שאני הבנתי מההתנהגות שלהם. ואני הלכתי וניסיתי לעזור לעצמי, וראיתי שלא מקבל את העזרה ואף אחד לא רצה לעזור, רק פשוט רוצים להפיל, רוצים להפיל אותי בתיק הרצח שלא עשיתי. לתבוע, להפיל.

ש: אני אומרת לך שגם לטענות שלך נגד ארתור אין בסיס. כי ארתור באמת האמין שאתה רצחת, הוא אפילו אמר לך פעמיים או שלוש בימים שונים שהוא לא מאמין לך שאתה לא הרוצח. ולכן כל העצות שהוא נתן לך היו מתוך הבנה שלו והנחה שלו שאתה באמת רצחת. יותר מזה, הוא גם אמר לך במפורש, אם לא עשית אל תודה, תלך עד הסוף, הוא נתן לך דוגמאות על עצמו. אני אפילו, אם אני צריך לשבת 5 מאסרי עולם, או שיענו אותי במגהצים, אני לא אודה בדבר שלא עשיתי. הוא האמין שאתה רצחת, הוא לא האמין שלא רצחת ולכן הוא הציע לך את מה שהוא הציע לך, דברים שאתה התחלת לפתח והוא עזר לך לעבד אותם.

ת: זה מה שהאמין ארתור זה זכותו להאמין במה שהוא רוצה, אבל נכון היה כמה מקרים שהוא אומר לא, אם אתה לא עושה אל תודה, אבל חמור תחשוב, אתה יש לך בבעיה גדולה. יש לך ראיות נגדך, יש כבלים דם של המנוחה, יש את הבדיקות. והוא ישר אחרי שהוא אמר כן, אל תודה, תהיה פראייר תקבל מאסר עולם, זה מה שהיה.

ש: אתה סיפרת לנו כאן שאתה הודית בפני ארתור מתוך פחד, סיפרת לנו על האיום בכוויות, פחדת שהוא יחנוק אותך בלילה, אני לא חוזרת לכל זה .אני כן רוצה להראות לך את התהליך שאתה עברת את כל הגרסאות האחרות שאתה מסרת עד שהגעת לגרסה הזאת. בסדר?

ת: כן.

ש: אתה מוכן לראות, או קיי, הגרסה הראשונה לשאלה למה הודית בפני ארתור הייתה בחקירה מה-01.01, אני לא אחזור עוד פעם על הדברים. אבל בחקירה הזאת אתה התחלת מבכלל לא אמרתי, לא התוודיתי, רק עשיתי עם הראש. ואחר כך לא עשיתי עם הראש, רק הדגמתי, או קיי, הדגמתי ולא דיברתי. ואז דיברתי ולא הדגמתי, בסדר, אני לא מדייקת בסדר אבל זה דבר והיפוכו כמו שאתה מבין. כן אמרתי, לא אמרתי, כן הדגמתי, לא הדגמתי ובסוף טוב, אמרתי הראיתי בגלל שארתור נודניק, זה בגדול הגרסה. זאת גרסה ראשונה, כאן הייתה לך הזדמנות לספר את מה שסיפרת לנו היום ולא סיפרת, נכון?

ת: לא בדיוק ככה. באותו יום אני כבר לא האמנתי למשטרה ואני חשבתי שבכל דבר מה שהם אומרים הם משקרים, זה היה מחשבה שלי. מתי הם אמרו שהיה דיבור עם ארתור אמרתי לא היה כזה דבר. אחר כך התחילו להוסיף פרטים, פרטים, פרטים, אמרתי תשמעו, היה כן היה. אבל אף אחד לא נתן לי לראות וידאו ואני חשבתי שהם יודעים את ה, לא יודע איזה איך אומרים, האיזה דברים בדיוק בערך, אם היה את הווידאו ואם נתנו לראות את הווידאו אני אומר אמת, כן. אתם רואים, הוא רצה ממני שאני אודה ברצח שלא עשיתי ואני שיקרתי לו. אבל אף אחד לא נתן לי לראות.

ש: מה זה קשור לווידאו ולראיות שיש להם? אם מתועד או לא, אמת יש רק אחת.

ת: כי מה ש.

ש: דקה, אמת יש רק אחת, נותנים לך תזה, אתה הודית בפניו, מה זה משנה הווידאו? אם אתה אמרת את הדברים מתוך פחד, איומים ו-3 נקודות, מה לי ולווידאו? אמת יש רק אחת, תגיד אותה.

ת: כי הם אמרו רק במילים, אף אחד לא אמר שיש את ה.

מתורגמנית: הקלטה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הקלטה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אבל אתה היית שם, אתה יודע מה היה שם, לא אני, אתה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ואני לא מאמין להם, אני יודע שלארתור אני סיפרתי שקר, בגלל זה אני לא מאמין לשוטרים.

ש: נו אז בשביל מה כל השקרים בחקירה הזאת? היית אומר הרי אתה יודע מה אמרת לו, היית בא בחקירה ומסביר, כמו שהסברת לנו היום אחרי 15 שנה, היית מסביר אז אחרי שבוע וחצי, מה הבעיה?

ת: אני אמרתי שאני באותו רגע כבר לא האמנתי במשטרה כי אני ניסיתי הכול לעזור בשביל להוכיח חפותי, והם עשו הכול בשביל הפיל אותי. ואני לא האמנתי במילה של המשטרה אחר כך.

ש: בסדר, אז גרסה ראשונה במשטרה שמענו, כן אמרתי, לא אמרתי, כן, לא, כן לא , ארתור נודניק. הלאה, גרסה שנייה. כבר לא במשטרה, אז לא רלוונטי אם האמנת או לא למשטרה, גרסה שנייה בבית משפט. בעדות שלך הקודמת אתה הסברת פעם אחר פעם שאתה הודית כי האמנת באמת שרצחת, בזמן שהתוודית, אז מה ההסבר שלך לזה?

כב' השופט א. קולה: לא, בעדות שלו הקודמת את מתכוונת בהליך הקודם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהליך הקודם, ודאי.

כב' השופט א. קולה: אבל זה כבר נשאר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, אבל אני מונה עכשיו את ה.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אז זה סיכום, הוא נשאל אמר שיקרתי, עורך דין, כל זה כבר נשאלנו, כל זה כבר גברתי שאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, זאת גרסה שנייה, בסדר אתה מסכים איתי שגם לא אמרת את מה שאמרת היום?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי ששם אני שיקרתי וזה היה.

ש: בסדר.

ת: היה הקו של העורך דין.

ש: או קיי, גרסה שלישית. גרסה שלישית, מה שאנחנו מכנים גרסת הגנגסטר. מה שאנחנו מכנים שרצית להרשים אותו, בסדר? אתה אמרת בראיון לערוץ 2, לגלעד שלמור, ששאל אותך באמת על ההתוודות, למה התוודית, כל מיני שאלות בסגנון הזה ואתה אומר: הוא גנגסטר, אז כמה אני גנגסטר, רציתי להיראות כמו גנגסטר, לייצר מאזן כוחות בעצם, כדי שלא נאכל אחד את השני, אני לא מצטטת, אבל אני אקרין לך את הקטע, אני אשמיע לך כדי שתשמע את המלא, בסדר? בוא תשמע את הדברים. תשמע את הדברים.

כב' השופט א. קולה: לא יודע, ממתי הכתבה הזאת?

עו"ד ב. משה: מרץ 2016.

כב' השופט א. קולה: מרץ 2016.

עו"ד ב. משה: אנחנו נגיש אותה.

כב' השופט א. קולה: תגישו אותה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, בטח.

כב' השופט א. קולה: זאת אומרת זה לא הוגש עד היום?

עו"ד ב. משה: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא הוגש? אתה בטוח? או קיי, בסדר, כאן אתה אומר בן אדם שלא היה אף פעם בבית סוהר לא יודע איך להתנהג. שמו אצלו עבריין שהולך בפוזה, הנה אני גנגסטר. אח שלי שם גנגסטר, תפסו אצלנו רכב מלא בנשק, ובן אדם מצד הגנה אומר כאילו הנה גם אני גנגסטר, כדי שאחד לא יאכל את השני, כי קשה להסביר לך את זה, למה, אתה לא היית בסיטואציות כאלה. נתתי לבן אדם לשמוע את מה שהוא רוצה כדי שיעזוב אותי בשקט. זה ההסבר שלך אז, ב-2016. זו הגרסה השלישית. בוא תשמע, ציטטתי לך עכשיו, אבל בוא תשמע.

עו"ד ב. משה: רגע.

כב' השופט א. קולה: יותר בשקט טיפה.

עו"ד ב. משה: סליחה.

כב' השופט א. קולה: זיוה, תדליקי לנו את הטלוויזיה.

עו"ד ב. משה: לא, לא צריך, זה שמע.

כב' השופט א. קולה: לא צריך? אה זה רק שמע.

עו"ד ב. משה: יש את הכתבה עצמה, אבל הוא בטלפון.

כב' השופט א. קולה: אה הוא בטלפון.

עו"ד ב. משה: כן, הוא מהכלא.

כב' השופט א. קולה: מהכלא?

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: או קיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ב-2006?

עו"ד ב. משה: 16.

כב' השופט ד. צרפתי: 16.

(הקלטה מושמעת באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תנמיך את זה. או קיי, בסדר? אז יש לנו גרסה שלישית, שמעת אותה.

עו"ד ב. משה: זה התמלול של הכתבה הזאת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, שמעתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, בסדר, יש לך משהו להגיד?

כב' השופט א. קולה: רק שנייה אחת, בוא נסמן את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או שנעבור לגרסה הבאה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר.

עו"ד ב. משה: זה התמלול של ה.

כב' השופט א. קולה: רק שנייה, תמלול של? תגדירו את הדבר הזה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: של הכתבה שהאזנו לה עכשיו לגלעד שלמון מ-2016.

כב' השופט א. קולה: תמלול של כתבה מחדשות ערוץ?

כב' השופט ד. צרפתי: 2, מרץ 16.

כב' השופט א. קולה: 2 מ-03.03.2016, זה 3 עותקים בשקית הזאת?

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט א. קולה: הוגשה וסומנה ת/463.

עו"ד ב. משה: אולי אדוני יסמן כבר את השמע וזה א', זה יהיה א'.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: התמליל א'.

עו"ד ב. משה: התמליל יהיה א' והזה.

כב' השופטת ת. נסים שי: והדיסק יהיה.

כב' השופט א. קולה: והדיסק יהיה, הדיסק תצרפו אותו לדיסק הגדול?

עו"ד ב. משה: כן, כן, ברור, ברור, כן.

כב' השופט א. קולה: הדיסק סומן ת/463, והתמליל צורף סומן ת/463א.

עו"ד ב. משה: תודה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן אתה התחלת להגיד משהו, קטענו אותך באמצע, אני לא יודע מה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן אמרתי שאני לא יודע איך אני הגעתי לשיחה הזאת, יכול להיות אני ככה הבנתי שאלה שלו וככה, אני לא זוכר למה אני עניתי ככה.

ש: או קיי, בסדר, או קיי, אני רוצה להשמיע לך עוד קטע, בסדר? אפשר בני?

כב' השופט א. קולה: מאותו, מאותו תמליל?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, מראיון אחר.

עו"ד ב. משה: זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, כאן אני משמיעה לך קטע מראיון אחר, וכאן זאת גרסה 4, בסדר, להסבר שלך למה התוודית בפני ארתור, זאת גרסת, מה שאנחנו מכנים לא זוכר. בכלל לא זוכר מה היה בשיחה בתא, גרסה מספר 4. מונה, רגע. 02:30. או קיי בסדר.

(הקלטה מושמעת באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה כבר נושא אחר.

עו"ד ב. משה: כן, כן, זה נושא אחר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אתה רוצה להגיד משהו על גרסה מספר 4?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי שאני לא זוכר גם פה בהקלטה, אני לא זוכר את השיחות כאלה איך אני יכול להגיד בדיוק. קשה לזכור וצריך לראות, זה מה שאמרתי גם פה.

ש: מה זה לא זוכר? אתה אומר, אתה מתאר כאן שאתה לא זוכר את השיחה בתא עם ארתור ואתה גם מסביר למה.

ת: הבחורה שאלה, הבחורה שאלה שיחה, שאלה היה מסוים, שעכשיו אמרו פשוט לא יכול לחזור. אמרתי לה אני לא זוכר. זה מה שהיה.

ש: כן, אבל אז היא אומרת לך תקשיב, זה מדהים, כי זה השיחה שבעצם אתה יודע עשתה לך את כל הבעיה. זו השיחה וזה גם מוזר שאתה לא זוכר אותה, זה הדבר, אתה מבין? זה הדבר. וגם אם המצאת דברים בשביל סתם להגיד לו, אתה מבין אני כאילו ניסיתי להבין את הרגע הזה, מה קורה בתוך בן אדם שזה היה אחרי הפסיכיאטר, מה גורם לך, מה מביא אותך פתאום לדבר איתו על זה? ואתה אומר אני לא זוכר האם אחרי הפסיכיאטר היה שם בכלל, השתגעתי שם, התחילו לעשות עלי, אם אני לא טועה זה שבוע שבועיים אחרי המעצר. החקירות האלה השתגעתי, המוח התפוצץ. אני לא זוכר שם הרבה דברים, אני לא זוכר, ראיתי בדיסק איך השתגעתי, בסדר, זה הגוף שלי אבל לא אני. בשביל מה כל הסיפורים האלה? לא זוכר, אתה לא זוכר מה היה בשיחה אחרי הפסיכיאטר?

ת: כי רצה מדברת על. הבחורה רצה מקבלת תשובה על השאלה הספציפית, אבל אמרתי שאני לא זוכר כי זה צריך לראות בשביל להסתכל, לזכור את זה. אני לא יכול ככה מראש פתאום להקליט איזה ציטוט מכל הימים חקירות, זה מה שהיה, ואמרתי אני לא זוכר. מתי זה היה, איפה זה היה? לא זוכר.

ש: תקשיב, זה ברור כאן שהיא שואלת אותך על ההתוודות שאצל ארתור, ולכן היא אומרת לך, נכון היא נותנת לך אמירה ספציפית, אבל אני אומרת לך שזאת רק דוגמה. היא שואלת אותך ואומרת לך הרי זו השיחה, זה הדבר, ברור שהיא שומרת, שומעת, שואלת אותך על ההתוודות, ומה שאתה אומר לנו עכשיו זה לא נכון. זה נועד להטעות אותנו.

ת: זה מה שאמרתי גם בשיחה הזאת, גם כשעכשיו אני אומר אני אמרתי שלא זוכר, אני לא זוכר, זה מה שאמרתי.

ש: או קיי, ואני אומרת לך שלא אמרת כאן אמת.

ת: לא אמרתי אמת כי פה הכול אפשר לשמוע בשיחה.

ש: זה נכון שאחרי השיחה שלך, שאחרי הפסיכיאטר אתה לא זוכר את השיחה שהייתה אחרי הפסיכיאטר? אתה לא זוכר?

ת: אצל הפסיכיאטר אני לא זוכר בדיוק מה היה, אני זוכר ש.

כב' השופט א. קולה: לא, היא שואלת אחרי הפסיכיאטר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, השיחה בתא אחרי הפסיכיאטר.

כב' השופט א. קולה: לא הפסיכיאטר, היא שואלת אחרי הפסיכיאטר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שכאן זכרת מצוין.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אחרי הפסיכיאטר לקחו אותי לחקירה לא'.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, אבל זו לא השאלה. לנו אמרת שמה שהיה אחרי הפסיכיאטר זכרת מצוין, כבר הרגיע אותך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואמרת אמת.

כב' השופט א. קולה: כן, כן, כבר הרגיע אותך, כלומר כבר הייתה סשה, כבר הייתה, ככה אמרת לנו לפני כמה ימים, לא זוכר מתי. פה היא אומרת שבאיזה ראיון שאני לא יודע מאיפה אתה אמרת לא זכרתי את השיחה אחרי הפסיכיאטר. זה משהו. מה?

עו"ד ב. משה: הוא יענה.

כב' השופט א. קולה: משהו לא נכון, זה מה שהיא שואלת אותך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, הכוונה שמתי שאלה אני לא יכול לענות לשאלה הזאת כי אני לא זוכר דברים, זה מה שאמרתי לה, אני לא זוכר, היא אומרת אחרי פסיכיאטר זה זה זה. אני לא זוכר, כי אני לא ראיתי, צריך לזכור את זה. בגלל זה אמרתי לה.

כב' השופט ד. צרפתי: אם אני מבין נכון מה הוא עונה, הוא מסביר עכשיו שאת כל השאלות הוא הבין כמיוחסות לאותה שאלה נקודתית שהיא נשאלה בהתחלה ואת אומרת לו הגיוני לא הגיוני ואנחנו חוזרים על עצמנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, ולכן הקראתי לו.

כב' השופט ד. צרפתי: הוא אומר על כל אני, שכחתי גם אני אבל מה הייתה השאלה הנקודתית הראשונה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הראשונה.

כב' השופט ד. צרפתי: משהו ספציפי, כבר שכחתי, מה זה היה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, הראשונה, הראשונה הייתה, השופטים הם היו משוכנעים שאתה הרוצח, בעיקר בגלל השיחה עם ארתור.

כב' השופט ד. צרפתי: כן, עכשיו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי יש גם קטעים שכאילו גם כשאני קוראת קשה לי עם זה, כי זה קטעים.

כב' השופט ד. צרפתי: ואז היא שואלת אותו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מצטטת, שנייה, כי זה קטעים שאתה אומר לו למשל, למשל כדוגמה היא נותנת את זה, או קיי, שאתה לא חשבת שימצאו אותה באותו יום, אלא רק למחרת. למה להגיד דבר כזה? הימצאו אותה רק למחרת כמו שאמרתי לך קודם זה דוגמה, זה דוגמה להתוודות, לדברים שאתה אומר, לדברים שגרמו לשופטים להאמין שאתה הרוצח. ולכן אני אומרת לך ההסבר שאתה נותן לנו היום הוא לא אמת, אני גם אגיש תמליל של השיחה הזאת.

כב' השופט א. קולה: תמליל ודיסק.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זוכר שאני נתתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ודיסק בוודאי, גם לסנגור.

כב' השופטת ת. נסים שי: גם תגידי לנו ממתי זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן בהחלט.

עו"ד ב. משה: מדצמבר 2015.

כב' השופט א. קולה: ומה זה, איך להגדיר?

עו"ד ב. משה: ממבט שני.

כב' השופט א. קולה: מבט שני עכשיו.

עו"ד ב. משה: מבט שני, ערוץ 1, אז זה היה 1, היום זה 11.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, מיכל כסרה היא המראיינת.

כב' השופט א. קולה: לא אכפת לי מי המראיינת, רק שנדע לכתוב את זה. דיסק ותמליל שיחה שבין הנאשם לבין חדשות כאן 11.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא, מבט שני.

כב' השופט ד. צרפתי: מבט שני.

כב' השופט א. קולה: מבט שני זה 11. כאן 11. כאן 11 מיום 24.12.2015 הוגש וסומן ת/464 ות/464ב. בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי.

כב' השופט ד. צרפתי: את ממתינה לתשובה? אני גם כבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא קיבלתי תשובה.

כב' השופט ד. צרפתי: אתה חשבת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אני אמרתי שאמרתי לבחורה הזאת שאני לא זוכר, שצריך לדעת, אני לא יכול לענות מתי אני לא זוכר, זה מה שהיה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אתה לא זכרת את השיחה עם ארתור? לא הבנתי מה לא זכרת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי לה שזה צריך לראות לזכור הכול, איך אנחנו הגענו לזה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל זכרת שקיימת שיחה עם ארתור?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא זכרתי כל השיחה עם ארתור, לא זכרתי, אני זוכר שהיה את ההתוודות, אבל זה אני זוכר. אבל מה אמרתי, מתי אמרתי, ספציפי בדיוק איזה סדר זה אני לא זוכר.

כב' השופטת ת. נסים שי: את הפרטים של השיחה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, פרטים, זה הכוונה היה, אמרתי לה שאני לא זוכר, צריך לראות בשביל להבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תראה, בשאלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי היא נתנה שאלות מאוחד בנקודתי, אני לא זוכר את התהליך הזה.

ש: בשאלה השנייה שלך, קודם כל בשאלה הראשונה זה ברור שהיא נתנה לך דוגמה והיא שאלה על השיחה. בשאלה השנייה היא שאלה אותך שאלה כללית, מה גורם לך, מה מביא אותך פתאום לדבר איתו על זה? אני ניסיתי להבין את הרגע הזה, מה קורה בתוך בן אדם, זה היה אחרי הפסיכיאטר אם המצאת דברים, היא נותנת לך את כל האפשרויות. למה כאן אתה אומר לה אני אומר שאני לא זוכר האם אחרי הפסיכיאטר היה שם בכלל? אתה פשוט משקר לה. זה הכול.

ת: אם אני הבנתי נכון אני בכלל לא הבנתי את השאלה שלה ואמרתי ככה כאילו לא זוכר, עד כמה שאני מבין עכשיו.

ש: אבל 3 חודשים אחר כך כשהתראיינת לשלמור, הבנת מצוין ונתת הסבר אחר וגם זכרת מצוין, נכון? מה שקראנו קודם ושמענו קודם.

ת: אני לא יכול לענות עכשיו כי אני לא זוכר איך היה, זה היה, אולי אני שאלתי ביקשתי בשביל יזכירו או יאמרו מה היה, לא זוכר מה היה שם.

ש: אני שואלת מה קורה.

ת: אולי הוא שאל משהו אחר, לא כמו הבחורה הזאת, אני לא יכול לענות עכשיו בדיוק איך היה הסדר הזה.

ש: מה קרה בתוך 3 חודשים כשאצלה אתה לא זוכר אם בכלל היה אחרי הפסיכיאטר, לבין שלמור ששם אתה ממש מספר ונתן שם גרסה? עם זיכרון, אני מבינה שזה מזיכרון, אלא אם כן שיקרת לו, אני לא יודעת.

ת: עוד פעם אני אומר, אני לא זוכר שיחה הזאת הכול איך והגיע למה הגיע, אני לא יכול להגיד, אני לא זוכר. נתתי ראיון, אולי שאלה ספציפי, ספציפי לא יכול לענות, לא זוכר. שאל, שלמור, אולי הוא שאל משהו אחרת שאני זוכר.

כב' השופט א. קולה: טוב, מה הוא שאל אנחנו רואים, כתוב, שומעים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק, נכון.

כב' השופט א. קולה: טוב, בוא נתקדם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. אז זאת הייתה גרסה רביעית, מה שאנחנו מכנים לא זוכר. גרסה חמישית אנחנו מכירים, שמענו אותה פה, לא נחזור עליה, בסדר, פחד, כוויות, 3 נקודות. ואני אומרת לך תשמע, אתה יושב כבר בערך 15 שנה בכלא, בעיקר בגלל דבר אחד, לא רק אבל בעיקר. להבנתי, וזה ההתוודות אצל ארתור.

הנאשם, מר ר. זדורוב: להבנתי? אה.

ש: בסדר, בעיקר, זאת בעיניי בסדר הראיה העיקרית. ולכן לא יכול להיות שבנושא הזה אתה תמסור 5 גרסאות שונות, יש רק אמת אחת. וכשאתה מוסר גרסאות ואתה לא עקבי, גרסאות, וכל אחת נופלת, אני אומרת לך שנשארנו עם הודעה שהיא אמת.

ת: זה לא נכון, אני כל ה-15 שנים האלה יושב ואני אומר שאני לא הרגתי את הילדה וכל הדברים איך היה, איך התנהגו איתי ואיך רצו לסגור אותי הכול אפשר לראות את זה. זה מה שאני אומר כל ה-15 שנה, ואני לא הרגתי את הילדה.

ש: או קיי, שאלה אחרונה, אני אקדים ואסיים פה.

כב' השופט א. קולה: ממש נס פורים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ממש נס פורים, ממש ונהפוך הוא. אני אומרת לך שאתה רצחת את המנוחה, כפי שכתוב בכתב האישום, אני לא אחזור על העובדות, אתה מכיר אותן היטב. בבקשה, תגיד מה שאתה רוצה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא הרגתי את הילדה וזה המחשבה של התובעת, אני אמרתי אני באתי פה אמת, אני סיפרתי כל מה שהיה והיה, אני לא עשיתי רצח הזה, אני, היה, אני מקווה שאתם תבינו מתוך ניסיון שלכם ומתוך מקצוענות שלכם. איפה אמת איפה שקר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, תודה רבה, תודה שענית לי על השאלות, אני מתנצלת אם פגעתי.

עו"ד ב. משה: תודה לך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה לא אישי. ואני צמצמתי ומיקדתי.

כב' השופט א. קולה: אבל את.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: סיימתי.

כב' השופט א. קולה: את יכולה לקחת עוד שעה גברתי, אין לנו בעיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא צריכה, צמצמתי, תודה אדוני, צמצמתי ומיקדתי. תודה.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה, גברתי, אנחנו נעשה בכל זאת 10 דקות הפסקה, בסדר, וניפגש כאן ב-12:45. בסדר, עד 13:45 מנחה ואם תרצה אחרי זה עוד שעה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כבודו, אפשר עד 12:50? עוד 5 דקות?

כב' השופט א. קולה: עד 12:50, בסדר, עד 12:50, בסדר, בסדר.

(ההקלטה הסתיימה)

כב' השופט א. קולה: עכשיו אדוני, חקירה חוזרת של העורך דין שלך, כמובן שאתה עדיין מוזהר לומר את האמת ורק את האמת ואנחנו ממשיכים. רק אנחנו מציעים לאדוני, עד רבע לשתיים לגמור פרק ואז אם אדוני ירצה להמשיך, ברצון רב אבל עד רבע לשתיים לגמור פרק, בסדר? אם אפשר.

עו"ד י. הלוי: טוב. לפני השאלה הראשונה שאני שואל, אני אומר דבר אחד שראוי להגיד בקול רם. שאלה אחת חשובה לא שאלה בא כוח המאשימה, שרק בעתיה לו אני הייתי השופט, הייתי מזכה את רומן, איך זה ששבוע אני חוקרת אותך ועושה עליך מניפולציות והסנגור מתעצבן אבל אתה לא מתעצבן? פעם אחת לא התעצבנת עלי, פעם אחת לא הרמת את הקול עלי אבל רצחת את הילדה בגלל סיגריה או בגלל ניתוק כבל?

כב' השופט א. קולה: אז תשאל אותו אתה, איך זה שלא התעצבנת.

עו"ד י. הלוי: אני לא אשאל.

כב' השופט א. קולה: אבל אתה צריך להגיד לנו את זה.

עו"ד גב' מ. ח. רוזנפלד: כי פה הוא בזכוכית מגדלת.

עו"ד ו. קבלאוי: בגלל שש שנים של השפלות.

עו"ד י. הלוי: איך זה הרוצח, קיבלתם את התשובה הכי טובה בחקירה נגדית, אין בעיות. למי ששכל בראשו, יסיק את המסקנה.

עו"ד גב' מ. ח. רוזנפלד: בדיוק ההיפך.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות. שבוע שלם.

כב' השופט א. קולה: טוב, ומה השאלה הראשונה.

עו"ד י. הלוי: ואלוהים עדי, שאני מעולם לא אמרתי לו איך להתנהג, זה גם לא היה עוזר לי אם זה היה האישיות שלו אבל אני לא מתאפק, אני מדבר מהאמת והאמת בוקעת.

כב' השופטת ת. נסים שי: עורך דין הלוי, בוא תתחיל לשאול.

עו"ד י. הלוי: ואתם תזכרו את זה השופטים. שמענו על בטרייה, זאת בטרייה?

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, כולם אומרים לו לזכור, אתה אומר לו לזכור, הם אומרים לו לזכור ואנחנו כנראה נסגור את הכול.

עו"ד י. הלוי: אין בעיה. הבטרייה שהיא אמרה לו ב-18 לחודש שהוא נטען, זאת בטרייה? אין בעיות.

עו"ד ו. קבלאוי: הוא אמר, אנחנו לא אמרנו.

עו"ד י. הלוי: עכשיו נעבור לחוזרת.

כב' השופט א. קולה: הוא אמר את זה אבל.

עו"ד י. הלוי: אחרי שאת המיליונית ממה שאני חושב על המשפט ועל תוצרי החקירה הנגדית, אמרתי, הסתפקתי במיליונית, עכשיו חקירה חוזרת.

כב' השופט א. קולה: בבקשה, הגיעה השעה. ייזכר בקהלת.

ע.ה./XX, מר רומן זדורוב, ממשיך להשיב בחקירה חוזרת לשאלות עוה"ד ירום הלוי:

עו"ד י. הלוי: שאלה ראשונה, בהמשך לשאלת התובעת ושאלות התובעת, היא אמרה לך בצדק היא שאלה אותך, איך זה פעם ראשונה ב-15 שנה, כשאני הסנגור שלך, ככה זה יצא, אתה מסביר שלחשת לארתור ואמרת לו בעצם, אני רצחתי את תאיר, ואמרת שיקרתי. אבל היא שואלת אותך בצדק וגם השופטים שאלו אותך בצדק, איך זה פעם ראשונה ב-15 שנה?

עו"ד ו. קבלאוי: אפשר שנייה לפני? בוא נגדיר כללים.

עו"ד י. הלוי: מה קרה?

עו"ד ו. קבלאוי: אנחנו בחקירה חוזרת. חקירה חוזרת, יש לה כללים מתי מתאפשרת חקירה חוזרת. אם הוא בראשית אמר דבר אחד ובנגדית, אמר משהו אחר? בבקשה שיגיד לנו מה הנכון.

עו"ד י. הלוי: זה לא משהו אחר, לא צריך משהו אחר, חקרתם נגדית.

עו"ד ו. קבלאוי: סליחה.

כב' השופט ד. צרפתי: או לא ברור.

עו"ד ו. קבלאוי: אדוני, אתם תגדירו.

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל אפילו לא גמרנו לשמוע את השאלה.

עו"ד ו. קבלאוי: הוא שאל.

כב' השופט א. קולה: עורך דין קבלאוי, באמת די. עזבו את זה, זה מה שישפיע לכאן או לכאן? עזבו את זה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, זו גם תהייה חקירה כמו הנגדית וכמו הראשית. במקרה הזה גם אם זה לא בול שאלה שלא הובהרה, יש פה כל הזמן סימני שאלה. מהראשית לנגדית לפי שיטתכם, בוודאי, אין סוף תשובות לא ברורות, מעורפלות, לא נצא מזה, לא נצא מזה, תנו לו לחקור, נעבוד על שיטת הזמן וזה הכול.

כב' השופט א. קולה: תנו לו לחקור.

עו"ד ו. קבלאוי: מקובל, קיבלנו.

כב' השופט ד. צרפתי: הרי גם קיצצנו אותו המון בראשית, אמרנו לו, יהיה לך משהו, תגיד בחוזרת. בואו נתקדם.

כב' השופט א. קולה: כמובן, לא להבהיר ולא זה אבל זה בסדר, שאלה לגיטימית, חבל.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, בסדר, הבנו וקיבלנו.

כב' השופט ד. צרפתי: מה הייתה השאלה?

עו"ד י. הלוי: השאלה עכשיו תבוא.

כב' השופט א. קולה: בוא נגיד שדיני ראיות כנראה שלא ילמדו במשפט הזה אבל בסדר, אנחנו רוצים להגיע לחקר האמת בסופו של יום ולפעמים בדרך הזאת או בדרך האחרת.

עו"ד י. הלוי: ילמדו אותה ממטפלות של ענת גבעתי, ילמדו את דיני הראיות ואני לא בציניות, קיבלתי. נכון, היה לנו דיני ראיות קטן? עדות שמיעה שנפתרה. לא התווכחתי, בלעתי, המשכתי. מתי פעם ראשונה, האזנת ברצינות, בשקט,

כב' השופט א. קולה: האזנת וצפית.

עו"ד י. הלוי: האזנת וצפית, בשיחה שלך לארתור או שיחת הלחישות לארתור, ב-18 לדצמבר?

המתורגמנית: (מתרגמת לעד ברוסית) כן, מה השאלה?

עו"ד י. הלוי: לא שמעת?

המתורגמנית: לא.

דוברים: אז מה תרגמת, מה זה היה עכשיו?

המתורגמנית: אני תרגמתי לו מה אמרת אבל אני עוד לא הבנתי את השאלה.

עו"ד י. הלוי: הכול טוב. את מקשיבה?

המתורגמנית: כן.

עו"ד י. הלוי: מתי פעם ראשונה, צפית והאזנת ברצינות ובשקט, לשיחת הלחישות שלך עם ארתור, ב-18 לחודש.

המתורגמנית: עכשיו מובן.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הדגש כאן כבודכם סליחה, לפני שהעד עונה, הוא על ברצינות ובשקט? כי אני שאלתי מתי הוא האזין. ואני שאלתי על ההליך הקודם שהוא אישר שהוא צפה בכל הדיסקים, מאיפה עכשיו חברי דוחף "ברצינות ובשקט"?

כב' השופט א. קולה: עורך דין מיטל רוזנפלד, גברתי במובן הפורמלי צודקת אבל מה שאמרנו לעורך דין קבלאוי, נכון לגבי כל הצוות. עזבו את זה עכשיו, לא זה מה שיפיל עט לכאן או לכאן. תנו לו, יש לו שעה וחצי לעקוב, תנו לו. אם משהו דרסטי שבאמת אז נעצור את זה.

כב' השופטת ת. נסים שי: וגם יש סיכומים בסוף. מבחינת המשקל והקבילות, זה הכול דברים ש.

כב' השופט א. קולה: כן, הכול ישוקלל בסופו של יום, כפי שאמרתי, ככל שלבן אנוש מגיע. חבל על הזמן.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: טוב. ככל שיהיה משהו מהותי, משמעותי.

עו"ד ו. קבלאוי: בעיניי זה מהותי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אנחנו נקום.

כב' השופט א. קולה: ברור.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בסדר, נרשם מה שהוא העיד בראשית, בנגדית והנה בחוזרת, כולל הנוסח של השאלה, שלא עלה משום מקום.

כב' השופט א. קולה: ברור שנרשם, הכול נרשם, כולל נוסח השאלה. הכול נרשם.

עו"ד ו. קבלאוי: מקצה שיפורים עכשיו אפשר.

כב' השופט א. קולה: הכול מוקלט, זה היתרון שלנו, שהכול מוקלט. אתה זוכר את השאלה, נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, כן. אם אני לא טועה, אני קיבלתי סרט כל היום הזה מעורך דין ירום הלוי. והסתכלתי על זה בבית, לפני שהגעתי אצלו למשרד. זה היה יום שבת אם אני לא טועה, אני הסתכלתי וליום ראשון באתי אצלו במשרד. שראיתי כל הקטע מ-א' עד ת', שקיבלתי.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד י. הלוי: מה היה אצלי במשרד לגבי שיחת הלחישות עם ארתור? צפית, אחרי זה באת אלי, מה היה? אם אתם תפסלו לי, תפסלו לי, זה לא חיים ומוות.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, אבל איך זה עלה? עם כל הכבוד, מה היה אצלי במשרד, למה, אתה עולה להעיד אחר כך על זה? הרי אנחנו ניתקע עם התשובה שלו, אני לא יכולה בחוזרת לקום ולהבהיר.

עו"ד י. הלוי: למה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כי אין לי חוזרת על נגדית.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אתה בטח לא תעיד על העניין הזה וזה גם לא עלה.

כב' השופט א. קולה: לא, מה זה אין לך חוזרת על נגדית? את מתכוונת שאין לך נגדית על חוזרת.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון, בדיוק, אין לי נגדית על חוזרת, אין לי זכות.

כב' השופט א. קולה: ואם תבקשי מאתנו יפה, תבקשי נגדית על החוזרת, גם זה עשינו כבר לא פעם ולא פעמיים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אבל אנחנו רוצים לסיים, אנחנו לא רוצים זנבות כי לא יהיה סוף כבודכם. מה היה אצלו במשרד? עם כל הכבוד.

כב' השופט א. קולה: מתנגדת לשאלה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: גברתי מתנגדת לשאלה. יש לך הסבר למה השאלה הזאת מותרת בכל אופן?

עו"ד י. הלוי: לא אכפת לי, אני אנסח את השאלה אחרת. אמרתי, זה לא חיים ומוות.

כב' השופט א. קולה: נו אז גמרנו.

עו"ד י. הלוי: המשפט זה חיים ומוות אבל לא השאלה.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד י. הלוי: בסדר. אתה נחקרת, סיפרת בראשית, נחקרת בנגדית על ידי התובעת, לגבי ההכנה שלך למשפט, עם שפיגל.

כב' השופט א. קולה: הזה או הקודם?

עו"ד י. הלוי: על ידי הסנגור הקודם. סיפרת קיבלת דיסקים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד י. הלוי: מה היה ההבדל בין ההכנה שאז עשית לעדות שלך?

כב' השופט ד. צרפתי: מבחינת הדיסקים?

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אם היה הבדל.

כב' השופט א. קולה: אם היה הבדל, מה היה ההבדל, בסדר.

עו"ד י. הלוי: לבין ההכנה כמובן אתי, לבין עכשיו לפני המשפט.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי מתי אני קיבלתי, אני ראיתי כל הדיסקים רצוף, בלי הפסקה ובלי הסבר.

כב' השופט א. קולה: מה זה מתי אני קיבלתי, על מה אתה מדבר, על אז?

הנאשם, מר ר. זדורוב: מתי אני הייתי ב-2007-2008 במעצר צלמון, עורך דין שפילגן יביא לי דיסקים הקלטות. אני לא יודע היה כל הדיסקים הקלטות או לא אבל כל הדיסקים מה שהוא יביא, אני ראיתי אותם רצוף. איך זה הולך, חקירות, זה זה זה. וראיתי בלי הפסקה ולא הצלחתי לראות זה בשקט כי אני לא לבד בתא וזה גם מפריע לאחרים, לבן אדם אחר שהיה וראיתי רק בלילות ולא היה רצוף את הזמן הזה. והבדל שמה שאני ראיתי זה אני ראיתי אבל לא למדתי את הדברים האלה כמו שירום הלוי הסביר. פה יש איום ומתי ארתור מתחיל לאיים עלי. ראיתי כמו סרט שלם בלי הפסקה.

עו"ד י. הלוי: לגבי המכנסיים.

כב' השופט ד. צרפתי: תנו לנו קרדיט, די.

עו"ד ו. קבלאוי: זה לא בשבילכם.

כב' השופט ד. צרפתי: אז זה בשביל מי?

עו"ד ו. קבלאוי: צודק אדוני, סליחה.

עו"ד י. הלוי: לגבי המכנסיים. אתה סיפרת פה בחקירה ראשית, שזרקת את המכנסיים הכחולים כי היו קטנים עליך וגם זרקת את המכנסיים, קראת לזה "צבע חול", בגלל שהם נקרעו קרע גדול מדי. אני רוצה להראות לך ונשאלת הרבה על הצבעים והראו לך כל מיני סרטי חקירה על מכנסיים. אני רוצה להראות לך.

כב' השופטת ת. נסים שי: מה אתה מראה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: איזה טכניקה?

עו"ד ו. קבלאוי: לא שאל, תשאל, למה אתה מראה לו לפני שאתה שואל?

עו"ד י. הלוי: מה היה צבע המכנסיים הנוספים, מלבד הכחולים, שזרקת?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: מה לא היה ברור בזה?

עו"ד י. הלוי: רק שנייה, אני מרגיש קצת מטופש.

כב' השופט א. קולה: חברים, לכם היה ברור, לו לא היה ברור.

כב' השופטת ת. נסים שי: זה גם לא ברור שזה היה כל כך ברור.

כב' השופט א. קולה: בדיוק, זה לא נושא כל כך ברור, תנו לו.

עו"ד י. הלוי: זה לא יאומן, כל שאלה התנגדות, שבירת שיא, פשוט שבירת שיא.

עו"ד ו. קבלאוי: בסדר.

כב' השופט א. קולה: רבותי, באמת אנחנו רוצים להבין מה קרה כאן, מה קרה כאן. היה ככה וככה וככה ולכאורה על פניו, שמענו וכבר הערנו בישיבות הקודמות, כל מיני, תנו לי.

עו"ד י. הלוי: תאמינו לי צוות התביעה, מכל הלב שלי, אני יכול לוותר על חקירה חוזרת.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: יאללה אז תוותר.

כב' השופט ד. צרפתי: די נו.

עו"ד י. הלוי: אני לא אוותר כי אני פרפקציוניסט אבל זה שטויות.

כב' השופט א. קולה: אבל אתם מפריעים לו.

עו"ד י. הלוי: אבל אני אומר את האמת מה אני חושב.

כב' השופט א. קולה: אתם מפריעים לו.

עו"ד י. הלוי: אני לא השופט, הנגדית שטויות והחוזרת שטויות, זו דעתי.

כב' השופט א. קולה: אתה מדבר בכל מקרה, על אותה שבת מפורסמת שבה הוא זרק את המכנסיים?

עו"ד י. הלוי: כן, שבת, אני לא רוצה להגיד יותר מזה. הכול הרי, אותו נחל זורם לאותו ים, הכול בפנים פה. אז אני נאלץ כי אני רוצה לשמור פאסון ואני יסודי, אני עושה חוזרת. אבל את האמת? אני נאמן לעצמי, אפשר גם בלי החוזרת, הרי זה נמצא בפנים אז אני אקצר.

כב' השופט א. קולה: תוכל לחזור בסיכומים.

עו"ד י. הלוי: אז תדעו, גם חבריי שידעו, הייתי מוותר, אני לא רועד מפחד עכשיו, לא רועד. אני אגיד עוד משהו, כל המשפט הזה שמרתי על צניעות וגם עכשיו כי אני לא שופט.

כב' השופט א. קולה: בוא נגיד ככה, צניעות ומה שאתה, זה קצת רחוק.

עו"ד י. הלוי: באמת? זה לא הוגן, זה לא הוגן.

כב' השופט א. קולה: יש לך הרבה תכונות טובות, צניעות זה לא, אולי לכבוד פורים תתחפש לצנוע אבל להגיד שצניעות זה אחת התכונות המובילות אצלך? נו, על זה לא הייתי חותם.

עו"ד ו. קבלאוי: משפט אחד יותר מזה.

עו"ד י. הלוי: אני לא אגיב על זה כי אין הנחתום מעיד על עיסתו.

כב' השופט ד. צרפתי: מה שאתה אומר קדוש, הלאה.

עו"ד י. הלוי: אמרתי רק זה, אז כשאמרתי, נכון, אמרתי רק זה אני אגיד.

כב' השופט ד. צרפתי: היא מנסה לתרגם.

כב' השופט א. קולה: אם רוצים סתם לבזבז את הזמן עכשיו? בבקשה.

עו"ד י. הלוי: לא, לא, לא.

כב' השופט א. קולה: אז בוא נתקדם, נו.

עו"ד י. הלוי: רומן, אין ברירה, נכון, אני רוצה לרוץ, אני רוצה להקרין סרטים, הכול נמצא פה בפנים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אז תפנה בסיכומים.

כב' השופט א. קולה: די, אל תפריעו לו.

עו"ד י. הלוי: מה צבע זוג המכנסיים השני שזרקת, האם אתה זוכר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי שאני זרקתי מכנס כחול ומכנס צבאי. זה צבע ירוק אבל הוא לא ממש ירוק, הוא ירוק את ה-בהיר-בהיר כי מכנס הזה אני השתמשתי הרבה זמן. אצלי היה שניים, כמה שאני זוכר, אמרתי קודם שהיה שניים. מכנס צבאי נכון. בעבודה שלי מתי אני יושב בברכיים, כל הזמן פה נפגע. איפה חור קטן אפשר לתפור.

כב' השופט א. קולה: בסדר, תענה בקצרה כי כבר מיצינו את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ומכנס הזה הוא היה לא בהיר-בהיר, צבע ירוק בהיר, צבאי.

עו"ד י. הלוי: אני רוצה את ההתייחסות שלך, אני אקרין לך.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: אתה מדבר על, אני אקריא במקום הסרטים, נוכל יותר להתעכב ואני לא אקרין סרטים, אני אקריא. בחקירה הזאת ב-13 לחודש אתה אומר, שואלים אותך למה זרקת את המכנסיים, אתה אומר כי היו קטנים.

כב' השופט א. קולה: אני לא רואה את הכתוביות עד שם.

עו"ד י. הלוי: אני בכתוביות אז אני מקריא.

כב' השופט א. קולה: אני לא רואה.

כב' השופט ד. צרפתי: תגדיל אז.

עו"ד י. הלוי: סליחה, נעשה כתוביות נו, אני לא צריך את הסרטים. "למה זרקת את המכנסיים? כי היו קטנים. מדוע זרקת? לקחתי ביום רביעי לעבודה כי המכנסיים הירוקים היו קרועים כאן". כנראה שאתה מראה באזור המפשעה. "אחר כך תפרתי אותם כאן. אני חשבתי בסדר, אתפור אחר כך את הירוקים ואת אלה אקח לעבודה". האם זה מזכיר לך, אתה יכול לספר לנו תפירת הירוקים? אלה דברים שאמרת, אתה רוצה להתייחס?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הירוקים זה המכנס צבאי אבל אני לא תפרתי אותם כי היה חור יותר מדי, זרקתי.

עו"ד י. הלוי: אני אמשיך הלאה, אני גם אקריא עוד התייחסות. אני מקריא מיום 13/12 אמרה נוספת שלך. אומרים לך "כמה בגדי עבודה יש לך? היו לי שלושה זוגות מכנסיים, עכשיו נשאר זוג אחד כי האפורים שהיו לי, נשחקו. הם פשוט מתחילים להיקרע, גם אותם קרעתי וזרקתי". אתה רוצה להתייחס? אתה מדבר על מכנסיים אפורים. הם נקרעו, גם אותם קרעתי וזרקתי. מה ההתייחסות שלך לזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי את זה אבל אני לא זוכר מתי זה היה, זה מה שאמרתי.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא הבנתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי לחוקרים שהיו גם את האפור, שאני קרעתי עד הסוף וזרקתי, נכון אבל,

כב' השופטת ת. נסים שי: האפורים זה הצבאי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

כב' השופטת ת. נסים שי: זאת אומרת זרקת גם אפורים וגם צבאיים?

עו"ד ו. קבלאוי: וגם כחול.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, זה לא היה באותו יום כמה שאני זוכר כי האפורים, הם שאלו בכללי, אמרתי היה מכנסיים שגם זרקתי. אפורים לא, אני לא זוכר באיזה יום כי מהשיחה ההוא לא היה ברור מה הוא שואל. כמה שהבנתי, הוא שואל בכללי, אמרתי לו בכללי וזהו.

עו"ד י. הלוי: שאלה, אמרת שזרקת מכנסיים כחולים כי היו קטנים, שמענו את זה. לגבי המכנסיים שנקרעו, שבסוף החלטת לזרוק אותם גם כן, אתה רוצה להתייחס?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי שזרקתי אותם.

ש: בסדר, על הצבע אתה רוצה להתייחס?

ת: הצבע צבאי, זה צבע צבאי.

ש: אז מה זה האפורים?

ת: אפורים?

ש: כן.

ת: ואולי היה עוד איזה זוג, אני לא זוכר, כי הוא שאל בכללי. כי אני אמרתי לו שלא,

עו"ד ו. קבלאוי: אני הייתי מרענן את הזיכרון, תרענן את הזיכרון.

עו"ד י. הלוי: אבל בסדר, הכול טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זרקתי ירוק וזה, ירוק זה צבאי.

עו"ד י. הלוי: ענית, אני ממשיך.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: ירוק ואז זה שני גולים משתי בעיטות, אולי עדיף שיהיו.

עו"ד י. הלוי: שני גולים? הלוואי עלי להיות קבוצת כדורגל.

כב' השופט א. קולה: אפשר להתקדם?

עו"ד י. הלוי: כן בטח, מה זה. שני גולים, בסדר.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: מה לעשות?

עו"ד י. הלוי: אין בעיות. יש לכם הקלטה של סחיטה באיומים, אני לא אשנה את הראיות, הם BUILD IN בהקלטה. עם ארתור. אני אמרתי לו, הוא אמר לי, זה לא יושיע, מה שיש, יש. עכשיו אני ממשיך. עכשיו אני קופץ לעוד, אני אקריא קודם כל, בוא נשמע, קצת תשמע את עצמך.

(נשמעת הקלטה)

כב' השופט א. קולה: אבל לפני כן תגיד מה אתה רוצה לשאול אותו. רגע, תעצור רגע.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: מה השאלה?

כב' השופט א. קולה: מה השאלה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הכוונה היא ריענון זיכרון, שאנחנו בכלל לא יודעים אם צריך אותו. תשאל שאלה, תקבל תשובה, באותו נוהל.

עו"ד ב. משה: אנחנו באמת לא רוצים לא להתערב אבל אם השאלה היא "תנסה שוב" זה משהו אחד אבל באמת, אנחנו רוצים גם בהירות.

עו"ד י. הלוי: בסדר, בסדר.

כב' השופט א. קולה: עזבו את זה, עזבו את זה.

עו"ד ב. משה: משתדלים. משתדלים אדוני, גם מעבר לזה.

כב' השופט א. קולה: פורמליסטיקה אתם צודקים, במהות זה לא כזה דרמטי. אמרתי קודם, מה שדרמטי, תגידו ואנחנו נעצור.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בסדר אבל בנוהל הרגיל, קודם לשאול ואחר כך להקרין, לא קודם להקרין.

כב' השופט א. קולה: אבל השנייה אמרתי לו את זה שקודם ישאל, לא אמרתי לו את זה הרגע?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, קודם לשאול.

עו"ד י. הלוי: האם אתה זוכר כמה זוגיות מכנסיים תפרת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא זוכר.

עו"ד י. הלוי: אתם רואים? לא הטרחתי אותו ולא דיברתי אתו, נכון, רואים? איזה ילד טוב אני שומר חוק, יופי. שאלה אחרונה על המכנסיים. האם אתה זוכר מה עשית בשבת בערב, שזה ה-9 לדצמבר, שלושה ימים אחרי הרצח, היום המר, במוצאי שבת לפני שהלכת לראובן ג'נאח, יום לפני שהלכת לעבוד אצל ראובן ג'נאח, אתה זוכר מה עשית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: בדיוק, אני לא זוכר.

עו"ד י. הלוי: האם אני יכול להפנות אותו?

כב' השופט א. קולה: לא, שוב השאלה. פה באמת אנחנו שוברים את כל הכללים כי,

עו"ד י. הלוי: אז אני לא מפנה אותו.

כב' השופט א. קולה: אם זה מה שעלה בחקירה, שאתה רוצה להבהיר.

עו"ד י. הלוי: לא אכפת לי.

כב' השופט א. קולה: אתה רוצה עכשיו להשלים חקירה ראשית?

עו"ד י. הלוי: כבודו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בשלב זה, ליצור יש מאין, חדש.

כב' השופט א. קולה: זה לא יכול לעבוד ככה.

עו"ד י. הלוי: לא אכפת לי.

כב' השופט א. קולה: אז לא אכפת לך? עזוב.

עו"ד י. הלוי: מה שכבודו יגיד לי, אני אעשה.

כב' השופט א. קולה: זה השלמה קלאסית, של חקירה ראשית, שאי אפשר להתיר אותה.

עו"ד י. הלוי: הבנתי. מה שכבודו יגיד לי, אני אעשה. אני מראש אומר, אני נאמן לעצמי, אין לי שום סיבה לעלות על בריקדות פה, מה שכבודו ינחה אותי, אני אעשה. אני ממשיך הלאה.

כב' השופט א. קולה: קודם אמרת, יש לי פרק שלם בחקירה חוזרת, אל תשאלו אתם, אני אשאל. לך לפרק הזה.

עו"ד י. הלוי: אני אדבר על הדם, טיפות הדם שראית בשירותי הבנים.

כב' השופט א. קולה: אבל אל תקרין, תגיד לו מה אתה רוצה לשאול אותו קודם. פה אולי יש כן מקום להבהרות כאלה ואחרות אבל תשאל אותו קודם ואחרי זה נראה אם נצטרך עוד משהו.

עו"ד י. הלוי: זה מה שאמרתי לכם שאני אראה מקודם, זה לא פרק אבל הוא התייחס, אני רוצה להראות משהו ולשאול.

כב' השופט א. קולה: אבל תשאל קודם ואחרי זה תקרין, בסדר? אם לא אכפת לך.

עו"ד י. הלוי: סיפרת שמישהו אמר לך "תחשוב, תחשוב", מתי ראית את טיפות הדם? הרי התובעת אפילו אמרה לך שבתחילת החקירה, אתה אמרת שראית לא ביום הרצח אלא כמה ימים לפני, איזה שבוע. ואחר כך, אנחנו כבר יודעים שבחקירה אמרת, זה כנראה היה באותו יום וזה התפתח מזה ששינית ל"אותו יום". אתה סיפרת לנו מי אמר לך "תחשוב, תחשוב", על איזה חוקר, על מי סיפרת לנו כשענית לה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות או סשה או יוסי, אני לא זוכר מדויק.

עו"ד י. הלוי: אז אני רוצה להראות משהו. שאני זוכר גם שאמרתי לשופטים שאני לא יודע אם אתם זוכרים ולחדד את הנקודה, אני רוצה להראות משהו. לזה התכוונתי ואני מראה. אני קודם כל אראה את הסרט.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: רק מה אתה מראה? ממתי, מ"ט.

עו"ד י. הלוי: סליחה, אני אגיד בדיוק מראה מקום אז אני אסתכל ב-PDF. קודם כל זה מה-14 בחודש בבוקר, מ"ט/164, חלק 1. ואני אקרין ממונה דיסק 29:33. אני מקרין ועל זה אני אתעכב, בבקשה שים לב, סשה חוקר אותך.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: בוא נעצור. סשה אומר לך "אתמול אמרתי לך תחשוב" אבל אנחנו לא רואים, אין סרט שב-13 לחודש סשה חוקר אותך על שירותי הבנים. מה הוא אמר לך "תחשוב" יום קודם ב-13? זה הניואנס לכבודכם. הוא אומר "אתמול אמרתי לך", מה יותר יפה מסשה שאומר. אין דיסק.

כב' השופט א. קולה: למה אין דיסק?

עו"ד י. הלוי: אין תיעוד.

כב' השופט א. קולה: אין תיעוד על זה?

עו"ד י. הלוי: אין תיעוד. זה יעקב מלכה וסמואלזון או משהו כזה, אין לנו סשה מדבר אתו על שירותי הבנים. זה הניואנס שהתכוונתי ואני פורע את השטר.

כב' השופט א. קולה: יש את הדיסק אבל לא האמירה הזאת של סשה "אמרתי לך אתמול תחשוב".

עו"ד י. הלוי: בוודאי, יש חקירה אבל לא שלו. "אתמול אמרתי לך תחשוב, תחשוב". מה היה? אם אתה מסוגל. ואני אגיד, אתה קודם כל תענה.

כב' השופט א. קולה: קודם הוא יגיד.

עו"ד י. הלוי: הוא יגיד, הוא יגיד ואחרי זה אני אגיד.

כב' השופט א. קולה: בוא נשמור על הסדר. קודם הוא יעיד ואחרי זה אדוני יגיד.

עו"ד י. הלוי: נכון, נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני אמרתי, אני זוכר ששאלו אותי על הדם, אני פשוט לא זוכר איך שאלו, למה, מי בדיוק כי זה עבר הרבה זמן. והוא שאל, ראית משהו, אולי משהו היה מוזר, אולי עוד משהו. כאלה שאלות.

כב' השופט א. קולה: כשאתה אומר "הוא", קשה לנו אחרי זה להבין.

הנאשם, מר ר. זדורוב: סליחה, סשה, סשה אמר. כי אני אמרתי, אני לא זוכר בדיוק, אני זוכר ששאלו אותי על הדברים משהו מוזר שלא רגילים ביום רגיל. ואני חושב שאני חשבתי והזכרתי על הדם הזה. אבל אמרתי שאני לא יודע בוודאות, זה היה אותו יום הרצח או זה היה לפני, זה מה שהיה.

כב' השופט א. קולה: אבל זה לא החידוד.

עו"ד י. הלוי: נכון אז אני פה, אני פה. אתה ענית לתובעת, הדגשת לשופטים בחקירה נגדית, אמרת, הם אמרו לי לא רק על,

כב' השופט א. קולה: אתה לא בנגדית, אתה בחוזרת.

עו"ד י. הלוי: בסדר אבל אני אגיע לשאלה. אני מציג משהו שהיה ואני אשאל פתוח, אני לא אשאל מדריך. אתה אמרת לתובעת ולשופטים, אמרו לי כשהטיחו בי שנמצא דם של תאיר על משהו שקשור אלי, לא רק על הכלים, אמרו לי על בגדים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, זה היה.

עו"ד י. הלוי: אמרת לשופטים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן ורצו הסבר ממני, איך דם הגיע לבגדים שלי. זה מה שאמרתי, זה מה שהיה.

עו"ד י. הלוי: ומי זה היה, אתה יודע אולי להגיד?

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה היה סשה, חקירה סשה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: רק תפנה שב-13 כבר הנאשם אומר לג'ניה בתא, שהוא ראה דם בשירותי בנים, ביום הרצח, יום קודם ל-14. זה מ"ט/164.

כב' השופט א. קולה: בסדר אבל לא על הבגדים, פה יש התפתחות. זה אנחנו יודעים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: מה שאמר ג'ניה ב-13, אנחנו ערים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, אז זה לא בגלל סשה כי גם לג'ניה הוא אומר, זה היה ביום הרצח, עוד יום קודם.

עו"ד י. הלוי: שנייה, שנייה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אחרי חקירה, סיפרתי.

כב' השופט א. קולה: גברתי אומרת בגלל, לא בגלל, זה מסקנה. אני לא רוצה את המסקנות, אני רוצה את העובדה. גברתי, מסקנות בסוף.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בסדר אז כעובדה, הוא אומר את זה כבר לג'ניה, ביום קודם.

כב' השופט א. קולה: זה עובדה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: בוא נמשיך. אז הוא אמר, תחשוב, הוא אומר לך אתמול.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: סשה אומר לך פה, תראה, אתה לא עבדת, זה לא יכול להיות, משהו בסגנון, אפשר לראות את זה עוד פעם.

כב' השופט א. קולה: שני, שלישי.

עו"ד י. הלוי: נכון, זה לא יכול להיות שלישי, זה יכול להיות שני, האמת, זה גם לא יכול להיות ראשון כי הוא לא עבד. אם אתה זוכר מה היה כשהוא חקר אותך יום לפני זה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי, אני לא זוכר כל החקירה כי,

כב' השופט א. קולה: בכלל, סשה חקר אותך לפני כן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, זה היה חקירה כי אחרי חקירה הזאת, אני חזרתי לתא,

כב' השופט א. קולה: אבל יום לפני כן, מי שחקר אותך זה לא היה סשה, זה היה,

עו"ד י. הלוי: אבל כבודו, מה אני אומר לכם, הרי הרשיתי לעצמי כבר להגיד, יש חקירה של סשה, לא מתועדת, מה-13.

כב' השופט א. קולה: ובסשה הטחת את זה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא.

כב' השופט א. קולה: כי אחרת מה, לא נצא ממנו, את זה היה צריך להטיח בסשה. בסשה, תשמע, העד אומר ככה וככה. לא הייתה חקירה, לא מתועדת אז אתה מעלים משהו.

כב' השופט ד. צרפתי: מדברים על ה-12?

עו"ד י. הלוי: על 13.

כב' השופט א. קולה: בסשה לא הטחת את זה אז מה?

עו"ד י. הלוי: אני מודה שאינני זוכר, זו התשובה הכי אמיתית. יכול להיות כן, יכול להיות לא. אני מודה, את הנקודה הזאת אני לא זוכר.

כב' השופט א. קולה: אם הטחת בסשה? לא צריך אותו בשביל זה ואם לא הטחת בסשה, הוא לא יעזור.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות אבל הפה של סשה יעזור. "אתמול אמרתי לך, תחשוב".

כב' השופט א. קולה: זה הבנתי, זה מה שכתוב לנו.

עו"ד י. הלוי: יש פה של סשה, לא צריך את ירום, לא צריך את הלוי ולא צריך את רומן זדורוב.

כב' השופט א. קולה: אז לא צריך.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, אם אנחנו בדיני ראיות.

כב' השופט א. קולה: בסדר, זה השאלה באמת.

כב' השופט ד. צרפתי: הוא שואל אם אתה זוכר שהייתה בכלל, הרי לא היה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: היה חקירה שסשה שאל אותי, איך יכול להיות, דם הגיע לבגדים שלך, לציוד שלך. ואני נתתי לו הסבר. הוא אומר לא, תסביר איך הגיע לשם. היה כל מיני שאלות שאני הסברתי לו.

כב' השופט ד. צרפתי: זה לא היה מלכה וסמואלזון השאלות האלה?

עו"ד ב. משה: גם, לדעתי היה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר כל השאלות, אני לא זוכר כל השאלות שהיו אבל כמה שאני זוכר, אני חזרתי לתא לארתור או יבגני מי היה, וסיפרתי הכול מה שהיה בחקירה.

עו"ד י. הלוי: הטענה של ההגנה, שהיו שתי חקירות ב-13.

כב' השופט א. קולה: אחת יוסי ומלכה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: ועוד סשה עלומה.

עו"ד י. הלוי: אמת.

כב' השופט א. קולה: אוקי אז שוב אני אומר.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אז חבל שלא הטחת את זה בסשה.

כב' השופט א. קולה: שוב אני אומר, אם זה לא הוטח בסשה אז יהיה קשה לנו לקבל את זה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אז נגיע לגשר, נעבור אותו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: ב-12 לחודש כבודכם, כשסשה כן חוקר.

כב' השופטת ת. נסים שי: זה דבר שהיה וודאי לעלות בחקירה ראשית משום שזה בוודאי מצריך שאלות בחקירה נגדית.

עו"ד י. הלוי: אוקי, אני אגיד את דעתי. אמרתי כבר, אינני זוכר במאה אחוז אם שאלתי או לא. לדעתי הצנועה, כל עניין שירותי הבנים, לעניות דעתי, הוא לא מלא ולא מוריד אבל אני שואל שאלות שנשאלו בחקירה נגדית.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: רק כדי לחדד, בחקירה מה-12 לחודש, חוקר יוסי ולסירוגין סשה ושם זה עולה הנושא הזה, מה-12. עכשיו, ב-13 סשה לא חוקר, חוקר יוסי ואז יש דיון בבית משפט, הארכת מעצר ואז יש את אותה שיחה עם מלכה, שלא מתועדת, זה מבחינת מה שיש.

כב' השופטת ת. נסים שי: שיש לנו מזכר עליה.

כב' השופט א. קולה: יש מזכר, נכון.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון. עכשיו, סשה לא נחקר נגדית על הדבר הזה. יכול להיות שאם היית שואל אותו, הוא היה אומר לך, כשאמרתי לך "אתמול", התכוונתי "שלשום", ל-12 ולכן אי אפשר, אין לי מה לעשות עם זה עכשיו.

כב' השופט א. קולה: נכון, לכן היה צריך להטיח את זה בסשה.

עו"ד י. הלוי: בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר, חזרנו לאותה נקודה אחרי עשר דקות, אמרתי את זה לפני עשר דקות. שמה שלא הוטח בסשה הוא בעייתי.

עו"ד י. הלוי: בסדר, LET IT BE.

כב' השופט א. קולה: הלאה.

עו"ד י. הלוי: עכשיו אני מסיים את הסוגייה הזאת, עם 14 לחודש אחרי הצוהריים, אחרי שסשה אמר לך "אמרתי לך אתמול תחשוב, תחשוב". בסדר? בוא נראה מה אתה אומר ל,

כב' השופט א. קולה: שוב, למה צריך לראות מה הוא אומר ליבגני, באמצעותו? מה אתה רוצה להראות לנו באמצעותו?

עו"ד י. הלוי: זה יבגני וארתור, שני המדובבים.

כב' השופט א. קולה: בסדר, ארתור ויבגני. אבל מה אתה רוצה להראות באמצעותו, שאנחנו לא יודעים או שלא נדע? מה יעזור לנו עכשיו,

עו"ד י. הלוי: זה כן חשוב.

כב' השופט א. קולה: לתת לך קרדיט?

עו"ד י. הלוי: כן.

כב' השופט א. קולה: אז תשאל.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אז תשאל אותו לפני שאתה מקרין.

כב' השופט א. קולה: תשאל אותו, מה אמרת לארתור וליבגני, כשחזרת לתא אחרי החקירה שלך עם.

עו"ד י. הלוי: בסדר כבודכם, מה שאתם תגידו לי, אני אעשה. אתה זוכר כשחזרת ב-14 לחודש, אחרי שסשה חקר אותך ואמר לך תחשוב טוב, אמרת לו יום רביעי וכולי. אתה זוכר מה אמרת למדובבים, איך הגעת לזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני זוכר ש, כמה שאני זוכר את עצמי, כל מה שהיה בחקירות, אני סיפרתי לארתור וליבגני ואחר כך רק ארתור כי כל מה שהיה, סיפרתי להם.

כב' השופט א. קולה: הוא שואל אם אתה זוכר מה אמרת להם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר עכשיו כי לא הסתכלתי את ההקלטות באותו יום, רצוף, בשביל להבין מה בכלל אמרתי.

עו"ד י. הלוי: אז אני אקרין לך ותתייחס בבקשה.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: על מה הוא רמז? אתה אומר, הוא רומז, רומז, רומז, רומז.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני מבין, חוקר רצה ל, שאני אגיד באיזה יום ראיתי את הדם. והכוונה היה שזה היה יום מתי הרגו את הילדה, ב-6 לדצמבר.

עו"ד י. הלוי: זה דברים שבחומר הראיות.

כב' השופט א. קולה: בסדר, זה בסיכומים.

עו"ד י. הלוי: בסדר, סיכומים, בכל זאת יש חוזרת.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: וב-13 הוא אמר את זה מיוזמתו לג'ניה.

כב' השופט א. קולה: גברתי אמרה את זה כבר, הפרוטוקול זוכר.

עו"ד י. הלוי: בסדר, הוא זוכר, שנייה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אז בשביל מה? בדיוק, בשביל מה כל הקטע הזה.

כב' השופט א. קולה: הפרוטוקול זוכר, תאמיני לי גברתי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בדיוק.

עו"ד י. הלוי: מה הייתה הנקודה?

כב' השופט א. קולה: שום דבר.

עו"ד י. הלוי: בסדר, העד זוכר, לא זוכר, יש ראיות אבל אני עושה את תפקידי.

כב' השופט א. קולה: תמשיך הלאה עורך דין הלוי.

עו"ד י. הלוי: אני ממשיך הלאה כבודכם. לגבי המנעול החיצוני, של תאים 1 ו-2. אני אשתדל לקצר. אני אשאל אותך, מה היה המצב בשירותי הבנים, מבחינת היכולת לנעול מבחוץ, מה היה המצב שם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: בחדר השירותים בנים, אפשר היה לנעול את התא מבחוץ כי מנעול של תא למטה בבנים, היה עגול כזה כמו, כמו מוט עגול, שבאמצע מוט יש חריץ כזה שאפשר לשים מפתח או משהו, כמו חמש שקל דק, להכניס ולסובב וזה נותן הזדמנות לנעול את המנעול מבחוץ. בתא שירותים למעלה אצל בנות, מתי הייתי בשחזור, אני ראיתי את הברזל את הלבן כזה ושם היה כמו בשביל המנעול של המפתח. ואני הבנתי מהמנעול הזה, שמנעול הזה אי אפשר לנעול כמו שבמנעול למטה בחדר בנים, אי אפשר לנעול אותו כי שם אין את האופציה כזאת. ומה שאני חשבתי שכל הדלתות אותו צורה כמו המנעול של הדלת תא ראשונה.

עו"ד י. הלוי: בסדר, אני מקרין לך את המנעול של דלת תא ראשון בשירותי בנים. קודם כל מתחילים בבנים. אתה רוצה לספר לנו,

הנאשם, מר ר. זדורוב: הנה, אנחנו יכולים לראות את החריץ הזה.

עו"ד י. הלוי: אתה יכול לתאר לנו משהו פה? משהו שקשור לנעילה מבחוץ. אני פשוט רוצה להיות יסודי בנקודה הזאת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר לראות את ה, במרכז המנעול, מוט עם חריץ.

כב' השופט ד. צרפתי: אתה מתכוון בורג?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, הבפנים את ה, כן, המצב הזה, שמה יש חריץ שאפשר לשים את המשהו, כמו מפתח, משהו דק וזה. ולסגור ולפתוח.

עו"ד י. הלוי: עכשיו אני אראה לך את שירותי בנות.

כב' השופט ד. צרפתי: 1 בשירותי בנות.

עו"ד י. הלוי: נכון, אמת, אני מדייק וזה זה. זה עם הפלסטיק הלבן, אנחנו רואים, מה זה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה הדבר ששבור. ששבור ואי אפשר להכניס את המה שהיה ל, על הסכין את הברזל הזה, אי אפשר היה להכניס כי זה הטבעת לבן למעלה, הוא לא נותן את ההזדמנות להכניס את הסכין.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: זה מה שהוא הסביר בנגדית, איזה הבהרה צריך פה? גם התמונות האלה הוצגו.

כב' השופט א. קולה: זה מה שהוא הסביר בראשית נכון.

עו"ד ב. משה: אני מה זה חושד פה, קשה לי עם זה.

כב' השופט א. קולה: קשה לך עם זה?

עו"ד י. הלוי: למה קשה? יש שופטים, מה שאתם תגידו.

עו"ד ב. משה: קשה לי עם זה, כן.

כב' השופט א. קולה: מה שקשה לך, לא רוצים לעשות לך נזק. תקום ותגיד מה קשה לך, אנחנו נפתור לך את הקושי.

עו"ד ב. משה: כבודו, זה לא רק מקצה שיפורים קלאסי, זה מקצה שיפורים, אני לא רוצה להתבטא במילים, אדוני זוכר את הסשן שהיה פה?

כב' השופט א. קולה: בטח שאני זוכר.

עו"ד ב. משה: הוא הסביר מעולה. ישבנו. עכשיו הוא נשאל שאלה אחת, תתאר את דלת השירותים, שירותי הבנים. נתן פה ספיץ' על הכול. מה שנקרא, רק תנו לי הזדמנות לתקן אז הנה תיקן. אמרתי.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, לא. אף אחד לא הראה לנו בחקירה הנגדית, איך נראה המנעול בשירותי הבנים תא 1. סליחה, הוא רק הסביר. אני למשל חשבתי שזה חריץ ארוך, הוא אמר חמישה שקלים שזה, חשבתי שזה איזשהו חריץ ארוך שאפשר להכניס אותו. את החלק של שירותי בנות, כן ראינו אבל גם נראה לי תמונה שנייה, עם מתקן כזה לבן מלא.

עו"ד ב. משה: אנחנו דיברנו על הוויזואליה.

כב' השופט א. קולה: רגע, חייבים לדייק.

כב' השופט ד. צרפתי: וזה לא היה ברור.

כב' השופט א. קולה: בשביל הדיוק ההיסטורי, אני שאלתי את אדוני. שאדוני יגיד לי האם זה נראה אותו דבר, כן, לא? באמת זה מעניין אותנו אם זה אותו דבר כי יכול להיות שבכלל אין היתכנות לסיפור שלו. לכן רצינו לדעת אם זה נראה אותו דבר, כן או לא. לא הבנו אתמול, נכון שהוא הסביר באריכות. אני לא הבנתי האם זה נראה אותו דבר, לא נראה אותו דבר, מה השוני, מה לא השוני. אם זה נורא מפריע לכם אז תעצרו.

עו"ד ב. משה: ואני הסברתי לאדוני שהשוני הוויזואלי היחיד זה הטבעת המקיפה את המינוס ולכן.

כב' השופט א. קולה: את מה היא מקיפה?

עו"ד ב. משה: הנה, אדוני רואה מינוס כזה?

כב' השופט א. קולה: אני לא רואה מינוס.

עו"ד ב. משה: כמו בורג כזה, כמו שהוא הסביר, בדיוק כמו שהוא הסביר.

כב' השופט ד. צרפתי: שזה עמוק יותר, זה אתה אמרת.

עו"ד ב. משה: זה אני אמרתי אבל כשהוא נשאל את זה אחרי שהוא נכנס פנימה, הוא הסביר בדיוק מה שאני אמרתי. שבדיוק כמו בשירותי,

כב' השופט ד. צרפתי: אבל מה אתה אומר עכשיו, שהוא משנה?

עו"ד ב. משה: בוודאי שהוא משנה.

כב' השופט ד. צרפתי: כי אני עדיין לא רואה שינוי אפילו.

עו"ד ב. משה: בוודאי שהוא משנה. אני אגיד לאדוני מה הוא שינה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אל תגיד לי. מבחינתך הוא גם משנה?

עו"ד ב. משה: הוא מתקן.

עו"ד י. הלוי: מבחינתי הוא לא משנה כלום.

כב' השופט ד. צרפתי: אני לא יודע, איפה הוא משנה? תפנה, אני נגיד, לא רואה עדיין שהוא משנה. אני רק מקבל הסבר לשוני.

כב' השופט א. קולה: אבל בני משה, רגע, אם אתה אומר שהוא משנה, זה בדיוק הבהרה. אני לא הבנתי שיש שינוי אז אם אנחנו לא הבנו משהו, מותר לנו להבין. אני עד רגע זה, לא הבנתי מה השינוי. אם יש שינוי ומה השינוי.

עו"ד ב. משה: אוקי, תמשיך, תמשיך לתקן, בסדר.

כב' השופט א. קולה: אז אם ככה, זו הבהרה קלאסית.

עו"ד ב. משה: לא.

כב' השופט א. קולה: דווקא אדוני עזר לנו להבין למה זו הבהרה קלאסית.

עו"ד ב. משה: כבודכם, לפעמים גם אני לא מבין דברים. ואני מניח, כבודכם גם בני אדם ולפעמים גם כבודכם לא מבינים.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד ב. משה: אבל הדרך שלכם להבין, היא לפעמים בסיכומים, לפעמים.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד ב. משה: לתקן משהו זה לא תמיד להבהיר, זה מה שאני אומר. ופה היה תיקון ולא הבהרה.

כב' השופט א. קולה: אין וויכוח.

כב' השופט ד. צרפתי: בסיכומים תגיד שהוא תיקן. אנחנו לא רואים שהוא מתקן.

כב' השופט א. קולה: אני לא שמתי לב שזה תיקון, יכול להיות שלא שמתי לב. אני לא מבין כלום, אני לא קובע.

עו"ד ב. משה: אני שמתי לב.

עו"ד י. הלוי: אני לא יכול, כל הזמן מפסיקים אותי, זה לא יאומן.

כב' השופט ד. צרפתי: יש משהו לא ברור, אם התשובה יוצרת תיקון, תפנה לזה, אני לא ראיתי את זה.

עו"ד ב. משה: אז לא, שיסיים ו, אין לי מה לעשות עם זה.

עו"ד י. הלוי: הם מפריעים לי כל הזמן.

כב' השופט א. קולה: בסיכומים תגיד לנו.

כב' השופטת ת. נסים שי: אני באמת לא הצלחתי להבין.

כב' השופט א. קולה: כן, אתה רואה? שלושתנו לא הבנו את זה עכשיו אז אתם סתם.

עו"ד ב. משה: הוא יסיים ואם כבודכם ירצה, הוא יצא ואני אסביר.

כב' השופט א. קולה: לא עכשיו, בסוף.

עו"ד ב. משה: לא, אמרתי, הוא יסיים.

כב' השופט ד. צרפתי: זה זכרתי שהיה.

כב' השופט א. קולה: כן, גם אני זכרתי את זה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אחר כך תתנו לי הסבר.

עו"ד ב. משה: אני אתן הסבר.

כב' השופט א. קולה: תמונה 25. כן, זה מה שזכרתי מאתמול.

כב' השופט ד. צרפתי: עם פקק שכאילו הוא מלמד שאי אפשר בכלל.

כב' השופט א. קולה: עם פקק, עם היעדר פקק, יש פקק, לא יודע.

עו"ד ב. משה: אני לא רוצה להסביר הכול עכשיו.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל הוא צריך להסביר לנו.

עו"ד ב. משה: בבקשה, שיסביר. הוא מתקן. אני טוען שזה לא הסבר, זה תיקון אבל בסדר.

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל כבר אמרת גברתי, אין מחלוקת שכך נראה מנעול של תא 1?

כב' השופט ד. צרפתי: בשירותי בנות.

כב' השופטת ת. נסים שי: בשירותי בנות?

עו"ד ב. משה: אני אסביר, הנה, אני אתן לו כבר.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אל תיתן.

כב' השופטת ת. נסים שי: אל תיתן כלום. אני רק רוצה,

כב' השופט א. קולה: ברמה העובדתית, בעובדות.

כב' השופטת ת. נסים שי: ברמה העובדתית, זה שירותים של תא 1?

כב' השופט ד. צרפתי: של בנות.

כב' השופטת ת. נסים שי: בנות?

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט ד. צרפתי: והקודם זה בנים.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: והקודם זה בנים, יופי. עכשיו, אני רוצה 10 עמודים בסיכומים, כולל חוות דעת של מנעולן מוסמך?

עו"ד ב. משה: היה אצלנו מנעולן דרך אגב.

עו"ד י. הלוי: האם כבודו רציני או צוחק? סליחה.

כב' השופט א. קולה: מנעולן מוסמך, שיסביר את ההבדל.

עו"ד ב. משה: ברור שהוא צוחק.

כב' השופט א. קולה: אני לא יודע את זה. פה לא העיד מנעולן, נכון?

כב' השופט ד. צרפתי: העיד סוברנו.

עו"ד ב. משה: לא צריך להיות מנעולן בשביל זה.

כב' השופט א. קולה: סוברנו קובי העיד.

כב' השופט ד. צרפתי: אז רגע, אתה קיבלת את התשובה?

עו"ד י. הלוי: אז אתה ענית לגבי שירותי בנות, למה אי אפשר, נכון? הוא ענה למה בבנות אי אפשר.

כב' השופט א. קולה: הפסקה רבע שעה, תפילה.

(לאחר הפסקה)

עו"ד י. הלוי: סיפרת אבל תגיד עוד פעם כדי שנעבור הלאה.

כב' השופט א. קולה: למה צריך עוד פעם?

עו"ד י. הלוי: לא, אבל אני רוצה להראות משהו. רוצים שאלה אז (מדברים יחד) אני לכוד.

כב' השופט א. קולה: מה סיפרת, תגיד עוד פעם, זה לא עובד בחקירה חוזרת. מה סיפרת, ספר עוד פעם, זה כבר פסול.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: תשאל שאלה בראשית, קדימה. בלי "האם" ובלי זה, בוא נתאמן על זה.

עו"ד י. הלוי: מה ראית בשחזור שקשור למנעולים, מה ראית?

כב' השופט א. קולה: בסדר, על הגבול.

עו"ד י. הלוי: אני כל החיים שלי על הגבול אז עוד אחד על הגבול.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: BORDER LINE זאת אבחנה, רק אומרת (צוחקים).

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני ראיתי את הטבעת הלבן הזה שהיה על הדלת ואי אפשר היה לנעול כמו,

כב' השופט א. קולה: בסדר אבל באותה נשימה הוא אמר שהוא ראה,

כב' השופט ד. צרפתי: אז מה זה, זאת הטבעת לבן של ה-25?

כב' השופטת ת. נסים שי: באמת לא הצלחנו ל.

כב' השופט ד. צרפתי: אז אנחנו גם אולי פתרנו את התעלומה. יש פה טבעת לבן ב-25. שזה לא מה שהייתם בשירותי בנות, הראיתם עכשיו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הוא הראה.

עו"ד י. הלוי: אנחנו גם נראה בשחזור, מה הוא מסתכל. אין לי מה להגיד.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: עורך דין בני משה?

כב' השופט ד. צרפתי: אז ת/25 זה התמונה שאנחנו רואים?

כב' השופטת ת. נסים שי: לא ת/25, תמונה 25 מתוך האלבום.

עו"ד ב. משה: רוצים הסבר כבודכם?

כב' השופט ד. צרפתי: לא, תן לו לגמור ואז תסביר.

עו"ד ב. משה: ההבדל בין 1 ו-2.

כב' השופט א. קולה: רגע, הסברים אנחנו לא רוצים, רוצים עובדות. ויש פה תמונה 25.

עו"ד ב. משה: כשאני מסביר זה רק עובדות.

כב' השופט ד. צרפתי: זו התמונה שהראיתם ב(מדברים יחד)?

עו"ד ב. משה: אני לא זוכר מה זה 25.

כב' השופט א. קולה: הנה, יש לעורך דין קבלאוי מאחוריך.

עו"ד י. הלוי: מה זה 25 הזה?

עו"ד ו. קבלאוי: זה, מה שחסר בתמונה של (מדברים יחד).

עו"ד י. הלוי: לא אכפת לי, נו אני במציאות, לא מעניין אותי. מה זה, זה בנים, בנות, מה זה בכלל?

כב' השופט א. קולה: מה זה תמונה 25?

עו"ד ב. משה: זה שירותי בנות.

עו"ד י. הלוי: וזה 1?

כב' השופט א. קולה: זה התא הראשון בשירותי בנות.

עו"ד ש. הרציון: תמונה 23 זה ת/2.

כב' השופט א. קולה: שנייה, אבל אם ארבעתכם תדברו ושלושתנו נדבר אז לא נשמע כלום ולא נבין כלום. עובדות רבותי בלבד.

עו"ד ב. משה: יש לי רעיון. 

כב' השופט א. קולה: שנייה. עובדה פשוטה. יש פה תמונה 25. תסתכל עליה, תגיד לי מה היא, זה הכול.

עו"ד ו. קבלאוי: תסתכלו ב-27 שנייה.

כב' השופט א. קולה: אבל אני שואל אותך על 25 רגע.

עו"ד ו. קבלאוי: בסדר, אני אומר, תסתכל ב-27, תבין שזה לא דלת אחת, למה אתה צועק?

כב' השופט א. קולה: לא צועק, אני שואל.

עו"ד ו. קבלאוי: אני אומר, זה לא 1. תסתכלו על 1 ב-27.

כב' השופט א. קולה: אי אפשר, 27 בזווית, אני לא יכול לראות את זה.

כב' השופט ד. צרפתי: לדעתי אתם לא על אותן תמונות.

כב' השופט א. קולה: אני לא יכול להסתכל ב-27 כי זה זווית אחרת.

עו"ד ו. קבלאוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: תמונה 25 משעה 22:01.

עו"ד ו. קבלאוי: אני אומר, התמונה הזו זה לא מה שרואים פה. תסתכלו על הצבעים וגם על ה(מדברים יחד).

כב' השופט א. קולה: ברור שלא התמונה אבל זה מה שרואים כאן,

עו"ד ו. קבלאוי: זה מה שאני אומר וזה לא דלת תא 1. זה דלת תא 1 ותא הרצח 3 ו-4.

כב' השופט א. קולה: אז זה תא 4.

כב' השופטת ת. נסים שי: איזה ת' זה?

עו"ד ו. קבלאוי: לא, זה 4.

עו"ד ב. משה: כבודכם, אפשר לעשות סדר אחת ולתמיד?

כב' השופט א. קולה: שנייה, עזוב מספרים.

עו"ד ב. משה: כבודכם, אפשר? אני רוצה להסביר לכם.

כב' השופט א. קולה: רגע, רגע.

עו"ד ב. משה: אם כבודכם ייתן לי דקה אחת.

כב' השופט א. קולה: קח דקה.

עו"ד ב. משה: לא, בלי שהוא נמצא.

כב' השופט א. קולה: בלי שהוא נמצא. צא בבקשה החוצה.

עו"ד ב. משה: אני לא מעיד על הצניעות. אם כבודכם לא יבין, אני מבטיח שכבודכם יבין. דקה אחת אני צריך, רק דקה אחת.

כב' השופט א. קולה: בסדר. פשוט מה שיש בפנינו זה האלבום תמונות הזה, נכון? שהוא ת/67 אז בוא נתייחס לזה ונוכל לכתוב בפרוטוקול, מה כל תמונה ויהיה לנו הרבה יותר קל, נכון?

כב' השופט ד. צרפתי: יש מקראה לאלבום?

כב' השופט א. קולה: לא.

עו"ד ש. הרציון: כן.

עו"ד ב. משה: לא, יש, כתוב ליד. בטח, כתוב לידו מספרים.

כב' השופטת ת. נסים שי: לכן שאלתי גם את עורך הדין הלוי מפורשות, אמרתי שהתמונה, קיבלתי מכם תשובה שמה שמראה (מדברים יחד).

עו"ד י. הלוי: נכון, הם אישרו, כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: נכון, אדוני צודק.

כב' השופט א. קולה: תנו לו להסביר.

עו"ד ב. משה: אני אסביר, זה מאוד מאוד פשוט. בכל הדלתות, גם של השירותי בנים וגם של השירותי בנות, יש את המנגנון הזה. אין שום דלת שהיא יוצאת מן הכלל, שאין את המנגנון הזה או שהמנגנון הזה פגום, למעט תא מספר 2, ששן אחת שבורה ולכן המנגנון הוא פגום באופן שצריך שפיץ פלאייר. ולכן בכל מה שקשור למנגנון, בכל הדלתות למטה ולמעלה, זה אותו דבר, אין שוני, למעט הכוכבית של תא מספר 2 שכבודכם יודעים. מה יש הבדל? בכל מה שקשור,

כב' השופט ד. צרפתי: אז יש שוני. אתה מתחיל מנאום אין שוני, שהם יכולים להיפתח מבחוץ, זה הבנתי. אבל איך פותחים זה שונה בין הבנים לבנות.

עו"ד ב. משה: לא, זה מה שאני מנסה להסביר. אדוני, עוד פעם. גם השירותי בנים וגם השירותי בנות, למעט הכוכבית של תא מספר 2, תא הרצח, אותו מנגנון בדיוק. מברג, מכניסים, מסובבים, נפתח.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: או מטבע או מפתח.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, או מטבע אפשר בבנות?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בכל הבנות חוץ מתא 2.

עו"ד ב. משה: כבודכם, אני מדבר על מברג.

עו"ד י. הלוי: סליחה, מלכתחילה, זה עד מקצועי, זה עד?

עו"ד ב. משה: ככה, ההבדל בין תא מספר 1, אוקי? תא מספר 1 בשירותי בנות ולדעתי יש את זה גם בשירותי בנים, זה הטבעת שמקיפה, שזה כמו, איך אני אקרא לזה, המכסה, רוזטה כזה.

כב' השופט ד. צרפתי: אמצעי, שאתה צריך להיכנס עם מברג, אתה הסברת אתמול.

עו"ד ב. משה: לא, לא, אני אסביר, בוא אני אראה לכבודכם תמונה. תראה תמונה של התא, אני אסביר לכם.

עו"ד י. הלוי: סליחה רגע, אני רוצה להגיד משהו.

עו"ד ב. משה: לא.

עו"ד י. הלוי: סליחה בני.

עו"ד ו. קבלאוי: גברתי, 25 זה דלת תא 3.

עו"ד י. הלוי: סליחה, סליחה.

כב' השופט א. קולה: לא משנה, בסדר.

עו"ד ו. קבלאוי: בסדר, בנות.

עו"ד ב. משה: ההבדל הוא,

כב' השופט א. קולה: שנייה, שנייה.

עו"ד ו. קבלאוי: השאלה עכשיו איך זה בנים.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז. תא 3 בנות, שהוא סמוך לתא הרצח, נכון?

עו"ד ו. קבלאוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: הוא התא הכי סמוך לתא הרצח, נכון?

עו"ד ו. קבלאוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: זהו, זה מה שרציתי לשאול קודם, רק לא נתתם לי הזדמנות.

עו"ד ב. משה: ההבדל הוא ויזואלי בלבד, ההבדל הוא ויזואלי בלבד.

עו"ד י. הלוי: סליחה.

כב' השופט א. קולה: עורך דין בני משה, תן לי רגע קרדיט בחייך. כל מה שאני רוצה לדעת זה, האם יש הבדל ויזואלי, זה הכול מה שאני רוצה לדעת, כל השאר לא מעניין אותי עכשיו. האם יש הבדל ויזואלי? ויזואלי.

עו"ד ב. משה: בין תא 1 ליתר התאים בבנות, כן.

כב' השופט א. קולה: זה הכול.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט ד. צרפתי: רגע, אז מה יש ב-1? זה לא התמונה 25.

עו"ד ב. משה: לא, ב-1 פשוט במקום טבעת כסף שהיא קצת יותר, היא המקור של הדבר הזה, כנראה שזה נפל, החליפו למשהו אחר שהוא יותר רחב אבל המנגנון נשאר אותו דבר.

כב' השופט א. קולה: אף אחד לא מדבר על המנגנון.

עו"ד ב. משה: אני אמרתי אדוני גם בדיון הקודם, ויזואלית בחיצוניות, יש הבדל.

כב' השופט א. קולה: זה מה שאמרתי לך בדיוק אבל באמת עכשיו אתם רק מבלבלים אותי. כי באמת, לא אמרתי בציניות, שאני לא מנעולן. אותי לא מעניין הטכניקה איך פותחים ואיך סוגרים, לא מעניין אותי. אותי עניינה שאלה אחת, האם ויזואלית יש שוני או שבכלל, זה סיפור שזה לא מספר לנו, שאין לו שום היתכנות? זה הכול.

עו"ד ב. משה: אדוני, זה מה שאמרתי בדיון הקודם, הוא לא רק דיבר על הוויזואליות, הוא אמר, אין מנגנון בכלל.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, הוא אמר המנגנון, אחר כך הסברנו שהמנגנון, אתה גם הסברת שאמצעי בטיחות נוסף אצל בנות, שאתה לא יכול סתם בצורה פשוטה עם מטבע כי המינוס הוא חיצוני יותר, הוא שקוע יותר ואתה חייב להשתמש במברג.

עו"ד ב. משה: זה לא מנגנון, זה לא משהו מכוון.

כב' השופט ד. צרפתי: לא אמרתי מכוון.

עו"ד ב. משה: לא אמרתי מנגנון נוסף.

כב' השופט א. קולה: עורך דין בני משה.

עו"ד ב. משה: לא, אדוני לא הבין אותי.

כב' השופט א. קולה: לא אמרנו מכוון, עזוב נו באמת, הוויכוח הוא שולי. זה שהמנגנונים זהים בכל המנעולים, הבנו.

כב' השופט ד. צרפתי: עושים את אותה פונקציה, זה הבנו.

כב' השופט א. קולה: הבנו את זה, אף אחד לא עושה 17 סוגי מנגנונים בתוך בית הספר, זה ברור. כל מה ששאלנו, האם בכלל יש היתכנות לסברה שהוא אומר שהוא ראה ויזואלית, משהו שונה? זה הכול.

כב' השופט ד. צרפתי: את 1 והסיק על השאר.

כב' השופט א. קולה: כי אתמול עורך דין מיטל רוזנפלד אמרה שבכלל הוא לא ראה, כן ראה. אמרנו שימו את זה בצד, ראה, לא ראה זה שאלה חשובה אבל היא שאלה אחת. ושאלה שנייה האם בכלל ויזואלית זה שונה. כי אם בכלל זה לא שונה אז חבל על הזמן שלנו, זה בכלל סיפורים, זה הכול.

עו"ד ב. משה: אני הבנתי מה אדוני אומר.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל רק תשלים לי, אז מה רואים ב-1, איך אני רואה את 1? הוא רלוונטי כי זה מה שהוא טוען שהוא רואה.

עו"ד ש. הרציון: תמונה 27 אדוני.

כב' השופט ד. צרפתי: זהו, איזה מספר פה?

עו"ד ש. הרציון: 27.

עו"ד ו. קבלאוי: 27, זו התמונה בהגדלה, זה המנעול של תא 1.

עו"ד ב. משה: לא, יש אותה גם ב-ZOOM IN.

עו"ד ו. קבלאוי: פשוט הגדלתי כדי שתראו איך זה נראה ויזואלית. זה הגדלה, הגדלה של התמונה.

עו"ד ב. משה: תראה לי ויאאם.

כב' השופט ד. צרפתי: אז זה גם לא נראה כמו 3.

עו"ד ו. קבלאוי: זה לא נראה כמו 3.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

עו"ד ב. משה: שנייה, שנייה, אני רוצה (מדברים יחד).

עו"ד ש. הרציון: כי חסרה שם הרוזטה? (מדברים יחד).

עו"ד ב. משה: לא, זה רוזטה לא מקורית, זה רוזטה לא מקורית.

כב' השופט א. קולה: זה רוזטה לא מקורית?

עו"ד ב. משה: כן. זה מה שאני אומר.

כב' השופט א. קולה: הבנתי.

כב' השופט ד. צרפתי: (מדברים יחד) אבל אני מדבר, מה בן אדם שמסתכל, רואה. הוא יכול להסתדר עם מה שהוא אומר, שהוא רואה כאילו אין.

עו"ד ו. קבלאוי: אני לא מתווכח אתכם, אני אומר לכם, זה מה שאומרים.

כב' השופט ד. צרפתי: הנה, זה ההגדלה של זה.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז, זה הכול.

כב' השופט ד. צרפתי: אז איך רואים את זה בגדול?

עו"ד ב. משה: אני רוצה להראות את זה כי כן רואים את המינוס, זה מה שאני מנסה להסביר.

כב' השופט א. קולה: כן, אני לא אומר,

עו"ד ב. משה: רואים את המינוס, כן.

כב' השופט א. קולה: עורך דין בני משה, אני לא אומר שלא רואים את המינוס, תקשיב. שוב, אתם רצים כולכם לפרשנויות ולמסקנות, אני לא שם. שאלה עובדתית אחת אני רוצה לדעת, יש הבדל ויזואלית, כן או לא?

עו"ד ב. משה: אני אמרתי את זה בפעם הקודמת חד משמעית וגם אמרתי את זה עכשיו.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז, אמרת. עכשיו, אם יש הבדל ויזואלי, הגענו להסכמה שיש הבדל ויזואלי. רק שנייה אחת עורך דין בני משה, תן לי רגע. הבדל ויזואלי. מה המשמעות של זה, מה הפשרנות של זה, האם הוא יכל להסיק מסקנה כפי שהסיק או שזה גיבובי דברים בעלמא? זה בסיכומים.

עו"ד ב. משה: האם יש גם שירותי בנים כאלה?

כב' השופט א. קולה: בסדר, גם זה לסיכומים, בסדר. שאלה פשוטה, הבדל ויזואלי. אז ככה אנחנו הגענו למה שאדוני, כבר אמרנו אתמול, נכון? אז זהו.

כב' השופט ד. צרפתי: אז רגע, אז מה שהוא מציג לגבי התמונה של שירותי בנים זה לא משקף את השירותי בנים בקומה למטה?

עו"ד ב. משה: את כל השירותי בנים? קודם כל אני אגיד לכבודכם,

כב' השופט ד. צרפתי: לא כל, אלה הרלוונטיים שהוא שוטף בהם.

עו"ד ב. משה: לא, הוא הראה לו תא 1.

כב' השופט א. קולה: כן, תא 1 איפה שהוא שוטף.

כב' השופט ד. צרפתי: מה קורה בשאר?

עו"ד ב. משה: קודם כל, אם חברי יפנה אותי לתמונה של כל השאר זה יהיה משמח. אפשר לראות, אני אראה לכם,

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אבל הוא מספר שהוא מניח ש-1 זה אותו דבר בכולם ואני מבין את ההיגיון של ההנחה.

עו"ד ב. משה: אז אני אגיד לאדוני.

כב' השופט ד. צרפתי: ובשירותי בנות, הבנו ש-1 שונה מ-2, שונה מ-3.

עו"ד ב. משה: לא.

כב' השופט ד. צרפתי: רגע.

עו"ד ב. משה: לא, אני לא אמרתי את זה.

כב' השופט ד. צרפתי: הוא שונה, לא במנגנון, במראה.

עו"ד ב. משה: לא במנגנון, במראה, במראה.

כב' השופט ד. צרפתי: מה, 1 לא שונה מ-3?

עו"ד ב. משה: לא, בבנות?

כב' השופט ד. צרפתי: בנות.

עו"ד ב. משה: שונה.

כב' השופט ד. צרפתי: זה מה שאני אומר לך, אני מסכם.

כב' השופט א. קולה: זה מה שהוא אומר לך.

עו"ד ב. משה: לא, אז חשבתי אם אדוני מדבר (מדברים יחד).

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אני אומר, אנחנו בבנות יודעים ש-1 שונה מ-2, שונה מ-3. אתה מוסיף, לא רק שונה במראה, ב-2 יש תקלה מהותית שמחייבת מברג, הבנו.

כב' השופט א. קולה: צריך לא מברג, שפיץ פלאייר.

כב' השופט ד. צרפתי: אנחנו עוסקים במראה. לגבי הבנים, אנחנו יודעים רק איך נראה תא 1, אנחנו לא יודעים להגיד איך נראים האחרים.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט ד. צרפתי: מה כן?

עו"ד ב. משה: לא, אני אגיד לאדוני.

כב' השופט ד. צרפתי: אלא אם כן הראיתם לנו, אנחנו (מדברים יחד).

עו"ד ב. משה: לא סתם אני אומר, כי בשירותי בנים אין לנו מספיק תמונות כדי לשים על זה חותמת.

כב' השופט א. קולה: עורך דין בני משה, מה שאין, אין. מה שיש, יש.

עו"ד ב. משה: לא, יש משהו, אני לא רוצה להגיד שהוא חד משמעי.

כב' השופט א. קולה: ולכן זה לסיכומים.

עו"ד י. הלוי: אפשר?

כב' השופטת ת. נסים שי: עוד מילה.

כב' השופט א. קולה: ולכן, כל זה לסיכומים.

עו"ד י. הלוי: אז לא להכניס אותו עדיין?

כב' השופט א. קולה: עוד לא.

עו"ד י. הלוי: אז תחכי, עוד לא.

כב' השופטת ת. נסים שי: שאלה אחרונה עורך דין בני משה, כדי לפתוח מבחוץ, את תא 3, תמונה 25, צריך לפרק משהו כדי לפתוח?

עו"ד ב. משה: לא.

עו"ד ו. קבלאוי: מברג.

כב' השופטת ת. נסים שי: כדי לפתוח.

עו"ד ו. קבלאוי: את צריכה מברג.

כב' השופט א. קולה: מברג ולא מטבע.

עו"ד ו. קבלאוי: ולא מטבע כי לא ייכנס כל ההיקף של המטבע.

עו"ד ב. משה: לא, לא, אני לא בדקתי את זה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, מטבע קטנטן שנכנס בעומק של החריץ הזה, יש.

עו"ד ב. משה: כבודה מתכוונת לתא 1?

כב' השופטת ת. נסים שי: תא 3, תמונה 25.

עו"ד ו. קבלאוי: רק משהו חד.

כב' השופט א. קולה: משהו חד, בדיוק.

כב' השופט ד. צרפתי: כלומר בקוטר כל כך קטן שנכנס בחור הזה (מדברים יחד).

עו"ד ב. משה: יכול להיות, כן. זה תלוי במרחק שלו מהרוזטה, בעומק שלו.

כב' השופט א. קולה: בדיוק, המרחק מהרוזטה.

עו"ד ב. משה: בסדר, לא בדקתי את זה אז אני זהיר אדוני.

כב' השופט א. קולה: ישתבח שמו לעד. הבנו את הדרמה הגדולה סביב המנעולים האלה. אתה רוצה להגיד משהו לפני שהוא נכנס?

עו"ד י. הלוי: לא רוצה להגיד.

כב' השופט א. קולה: אפשר להכניס אותו?

עו"ד י. הלוי: כן.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה, יופי. עכשיו, זה לא הצדיק שאלת הבהרה? הנה, אתה רואה שהיינו צריכים את ההבהרה הזאת?

כב' השופט ד. צרפתי: ממש.

עו"ד ב. משה: אתם הייתם צריכים את ההבהרה הזאת אולי מאתנו, לא ממנו.

כב' השופט א. קולה: כן, מכם.

עו"ד ב. משה: ולכן זה לא ש, טוב.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, לא הבנו מה הוא אמר והתברר לאט לאט.

עו"ד ב. משה: בסדר, בוא נראה, אולי הבנו, אני לא יודע.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ב. משה: בסדר.

כב' השופט א. קולה: אתם מסכימים, זה לא דרמה שהשחזור היה ומותר היה? תסכימו.

(העד חוזר לאולם)

כב' השופט א. קולה: בבקשה, אנחנו כבר לא זוכרים מה שאלת אותו.

עו"ד י. הלוי: חזרנו, טוב. אז שאלתי מה ראית בשחזור, מה ענית שראית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי שראיתי בשחזור אז, שטבעת עגול הזה שאי אפשר לנעול ככה כמה שאני הבנתי כי במנעול למטה בחדר שירותים של הבנים, המוט הזה הוא קצת בולט ואפשר לקלוט אותו בעין, כמה שאני זוכר. המתי באתי לשחזור, ראיתי את הטבעת, אני לא הסתכלתי למנעול ספציפי ב, הסתכלתי ככה בעין מהירה. במוט הזה לא ראיתי, בגלל זה הבנתי שאי אפשר לסגור את זה.

כב' השופט א. קולה: ומזה הבנת שגם תא 2 היה ככה, זה ההסבר שלך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אז כל השירותים אותו דבר, זה מה שהבנתי.

עו"ד ב. משה: כשקמתי לפני ההפסקה ואמרתי שהוא שינה, בדיוק לזה התכוונתי.

עו"ד י. הלוי: חבר'ה, הזמן רץ לי.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז אבל זה באמת דברים שלא הבנו. בסדר עורך דין בני משה, באמת לא הבנו את זה. זאת אומרת למען הסר ספק, את הנקודה הזאת, באמת לא ירדנו לדקויות, עכשיו אנחנו מבינים. אתה תטען בסיכומים שהוא שינה, הוא יטען שהוא לא שינה, בסדר, זה לגיטימי, רק כללי המשחק הלגיטימיים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: וסליחה כבוד השופט, כמה שאני זוכר, אותו דבר אני הסברתי במשטרה ב-2006, אותו דבר הסברתי להם.

עו"ד י. הלוי: הסברת, תיכף נדבר על זה.

כב' השופט א. קולה: נראה את זה בחקירות. אם זה מה שהסברת, נראה בחקירות.

עו"ד י. הלוי: אני עושה לנו בשחזור.

כב' השופט א. קולה: אבל גם הסברת שראית את זה דרך המראה, שזה הסבר.

עו"ד י. הלוי: תיכף נגיע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, זה היה תשובה כזאת (מדברים יחד).

עו"ד ב. משה: הוא אמר שאין כלום, יש חור, הוא אמר שהצילינדר חסר אבל לא משנה.

עו"ד י. הלוי: בסדר, נגיע.

כב' השופט א. קולה: קח מנעול תקין ותסגור את הפה. בסדר? לא מנעול תקול, בסדר?

עו"ד ב. משה: קיבלתי.

עו"ד י. הלוי: בסדר, אני מראה לך את השחזור שלך במונה מסך 19:38:07 ואני מתקתק את זה, אנחנו מריצים.

כב' השופט א. קולה: זה השחזור עם אנטולי, נכון?

עו"ד י. הלוי: אמת. אתה רואה? כבר אני מרשה לעצמי להגיד שאתה מסתכל על המנעול החיצוני של תא 1, נכון? אני מריץ, זה רק בקטן אז אני מתנצל.

כב' השופט ד. צרפתי: יש לו אפשרות לראות, הלאה.

עו"ד י. הלוי: יש לו אפשרות, יפה. ואני ממשיך ועכשיו עובר למשהו אחר, אני רוצה להראות לך,

כב' השופט א. קולה: שוב, לפני שאתה עובר מה שאתה רוצה להראות לו, בנוהל הרגיל.

עו"ד י. הלוי: בנוהל הרגיל, שאלה.

כב' השופט א. קולה: שאלה ואחר כך.

עו"ד י. הלוי: נכון, יפה שהזכרת לי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: (מדברים יחד) ממש זה רטורי. רק אמרת לו מה הוא רואה אבל בסדר. זה סיכומים.

עו"ד י. הלוי: סיפרת בחקירתך,

כב' השופט א. קולה: אצלנו?

עו"ד י. הלוי: לא, במשטרה. סיפרת במשטרה, שהבנת שאי אפשר לנעול מבחוץ, את הדלתות, את תאי השירותים של הבנות. אחרי זה הסברת, גם ניגשת לדלת, אני אומר, אפשר לראות את זה, אמרת פה היה שם איזה שטויות, ככה קראת לזה. הצבעת ואמרת ולכן הסקתי ואז גם עברת עוד שלב, אני מקצר ותיכף אני אגיע לשאלה של המראה. ואמרת כן, גם בשחזור ראיתי את זה שראיתי שם. ואז אחרי שאמרת את זה, אתה מוסיף דקה אחרי זה, שתי דקות אחרי זה, חמש דקות אחרי זה, לא משנה. אתה אומר, וגם ראיתי במראה, את המנעול החיצוני של תא 2, שהוא מקולקל או אי אפשר לנעול אותו. מה שאמרת גם פה בצדק, שזה היה שקר, שזה היה סתם המצאה. השאלה שלי עכשיו, למה, למה? נתת כבר הסבר ולא מעניין אותי אם הוא לא טוב או לא טוב, נתת הסבר למנעול 1. גמרנו עם זה עכשיו, גמרנו, מנעול חיצוני, ראינו, הסתכלת, טבעת לבנה. למה הגעת להמצאה הזאת שכולנו מסכימים שזה המצאה שקרית, שראית במראה, את מנעול חיצוני של תא 2? למה היית צריך את זה, למה הגעת לזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר, אני הסברתי לחוקרים קודם שראיתי בשחזור, שמנעול הזה לא מתאים ואי אפשר לסגור אותו. אבל הם התחילו להגיד לא, זה אתה משקר והם לא רצו לקבל את ההסבר שלי. אז לא ידעתי מה להגיד ומצאתי דבר ראשון, מה שהיה בראש שלי, אמרתי,

כב' השופט א. קולה: אז המצאת הסבר יותר קשרי? אני לא מבין. לא קיבלו הסבר ראשון אז המצאת הסבר יותר שקרי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הם לא רצו לקבל, אמרתי שראיתי במראה כי אני באותו רגע לא יכול להסביר להם בדיוק הכול ולעשות כל התוצאות שהיו בראש. אמרתי להם ראיתי במראה, זה היה משהו.

כב' השופט א. קולה: אבל בוא נסכם זה לא נכון או זה כן נכון. ראית במראה או לא ראית במראה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא ראיתי במראה קודם.

כב' השופט א. קולה: אז שיקרת להם בנקודה הזאת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון כי אני לא ידעתי מה לענות להם, מאיפה אני יכול לדעת. אני יודע שמה שראיתי, הם לא רוצים לקבל אז ראיתי במראה, עזבו אותי בשקט, זה מה שהיה.

עו"ד ו. קבלאוי: רק מפנה אתכם ל-ת/166, שם מצולמים כל ארבעת מנעולי הדלתות של חדר השירותים.

כב' השופט ד. צרפתי: של הבנים?

עו"ד ו. קבלאוי: לא, של הבנות.

כב' השופט א. קולה: ת/166.

עו"ד ו. קבלאוי: כן, ת/166, תמונות של כולם.

עו"ד ב. משה: של הבנים אם כבודכם רוצה, יש במעבדת ט"א, שירותים בנים מעבדת ט"א, בכונן בתיקיית תמונות, לא במעבדה ניידת, ב-ט"א, יש שם איזה תמונה שאפשר לראות משהו מאוד מוגבל, כבודכם יראו.

כב' השופט א. קולה: אז נראה שם, בסדר, תפנו בסיכומים.

כב' השופט ד. צרפתי: זה מוקלט, הכול טוב.

כב' השופט א. קולה: זה מוקלט עכשיו, תפנו בסיכומים, בסדר?

עו"ד י. הלוי: טוב. עכשיו אני מפנה אותך לסוגייה אחרת, סוגיית היכן לפי גרסתך, אתה דקרת את המנוחה בזמן שהודית בכך בפני החוקרים, ב-19 לדצמבר. אני אקרין לך,

כב' השופטת ת. נסים שי: תשאל שאלה קודם.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, אתה אומר לו "דקרת", אנחנו שמענו כאן דברים שונים. מה אתה אומר לו "דקרת"? היכן פגעת במנוחה.

כב' השופט א. קולה: היכן פגעת, בסדר.

עו"ד י. הלוי: לא, זה לא היכן פגע, זה לא מעניין אותי עכשיו.

כב' השופט א. קולה: שנייה, הוא לא מדבר על השחזור עכשיו, הוא מדבר על מה שהוא הדגים ב-19 בפני החוקרים, בבוקר.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, הבנתי אבל זה לא דקירה, היכן פגעת.

כב' השופט א. קולה: אני מסכים אתך. הוא רק מדבר על השלב המוקדם לשחזור.

עו"ד י. הלוי: נכון, אמת.

כב' השופט א. קולה: הוא לא מדבר על השחזור עכשיו. רק אני אומר שתשאל שאלה, שנבין מה אתה רוצה בשאלה, היכן דקרת, הוא הסביר לנו עשר פעמים היכן הוא דקר.

עו"ד י. הלוי: לא, לא.

כב' השופט א. קולה: היכן דקר או היכן היכית.

עו"ד י. הלוי: היכן עמדה המנוחה.

כב' השופט א. קולה: היכן היכית, עם התרגום של המתורגמנית, זה התרגום המדויק. עכשיו מה השאלה שלא הייתה בהירה, שהיא מצדיקה הבהרה עכשיו? זו הנקודה.

עו"ד י. הלוי: הפרקליטות שאלה אותך, איך ידעת להגיד ליד תא 2 וכולי. אני שואל אותך, איפה אתה חשבת לשיטתך, שהמנוחה נרצחה, באיזה מקום אתה חשבת שהיא נרצחה? בהתחלה, איפה חשבת שהיא נרצחה?

עו"ד ש. הרציון: לפני החקירות הכוונה? מה זה בהתחלה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא חשבתי איפה היא נרצחה כי לא יודע אבל כמה שהבנתי מכל הסיפורים, שזה היה בשירותים.

עו"ד י. הלוי: איפה בשירותים חשבת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: בחדר שירותים, לא בתא. בחדר שירותים, זה אני הבנתי מהתחלה ככה.

עו"ד י. הלוי: עכשיו אחרי שענית, אני רוצה להקרין משהו ולשאול אותך משהו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, אבל מה לא ברור בתשובה שלו?

כב' השופט א. קולה: לא, הן לא מאשרות.

עו"ד י. הלוי: לא שומע, מה כבודו אמר לי?

כב' השופט א. קולה: הן לא מסכימות, בוא נראה למה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: למה הוא צריך לראות? תקשיב עורך דין הלוי, כל הקרנה זה לתת לו תשובה. הוא כבר העיד בראשית, הוא כבר העיד בנגדית.

עו"ד י. הלוי: אבל זה שם, אני רק רוצה לחדד.

עו"ד ש. הרציון: תפנה בסיכומים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בשביל מה?

עו"ד י. הלוי: את שאלת שאלות, כל מיני שאלות ואני לא יכולתי להפריע.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אבל מה לא ברור?

כב' השופט ד. צרפתי: רבותי עוד פעם, ניקח בחשבון, אם זה ייצור שינוי וכולי, שהוא ענה את זה רק אחרי חידוד בחקירה חוזרת? בסדר אבל בואו נראה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: זה לא חידוד. כבודכם, זה מתן תשובה, הקרנה זה כמו להקרין לעד, להקריא לו הודאה שלו, זה לתת גרסה.

עו"ד י. הלוי: די להפריע נו.

כב' השופט ד. צרפתי: אוקי, ניקח בחשבון שנתנו לו עכשיו את התשובה, ניקח את זה בחשבון.

עו"ד י. הלוי: הוא אמר, שאלתי אותו, הוא גם אמר לכם, בחדר ולא בתאים וגם רואים את זה, אז אני רוצה לחדד.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון אבל זה היה ברור, זה בדיוק העניין, אתה בחוזרת.

כב' השופט ד. צרפתי: תמשיך.

עו"ד י. הלוי: בסדר. אין פה דרמה, זה חידודים.

עו"ד ו. קבלאוי: זה שאלה בנגדית אצלנו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, יכול להיות שאנחנו נבקש לקום לשאול אחר כך, אני בדיוק רוצה מזה להימנע.

כב' השופט ד. צרפתי: בסדר, ניתן.

כב' השופט א. קולה: אמרתי מראש אמרתי שנאפשר לך לחקור חקירה נגדית חוזרת. אנחנו עושים את זה מפעם לפעם בתיקים אחרים.

עו"ד י. הלוי: כל הזמן הם,

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אנחנו רוצים להימנע מזה בסך הכול אבל בסדר.

עו"ד י. הלוי: כבודו, אני מתלונן, הם מהלכים עלי אימים כל הזמן, כל הזמן.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בבקשה תשאל, אם אנחנו נוכל אחר כך להתייחס אז בבקשה.

כב' השופט א. קולה: תוכלו, תוכלו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אז בבקשה.

כב' השופט א. קולה: תוכלו להתייחס, אין בעיה.

עו"ד י. הלוי: אינני יכול עוד. אני מקרין לך, סשה קם להדגים ובוא נראה.

(נשמעת הקלטה)

כב' השופט ד. צרפתי: ראינו את זה.

עו"ד י. הלוי: נכון אבל אני רוצה ספציפית.

עו"ד ש. הרציון: ראינו את זה אולי חמש פעמים, את הקטע הזה.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, 36 שניות. אתה עונה "היא פתחה עם היד את התא". ואתה מסביר, אתה אומר, אני לא אחזור על כל מה שהסברת פה. כשאתה אומר "היא פתחה עם היד את התא", למה התכוונת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: התכוונתי על התא,

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: רגע, רגע לפני שהוא עונה. תקרין לו גם את המשפט הבא אחריו בבקשה.

עו"ד י. הלוי: את יכולה להגיד, את יכולה לעזור.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: או שהחזיקה, משהו בסגנון הזה.

עו"ד י. הלוי: בסדר, זה לא הפריע לי, מה שאת רוצה, אני OFFICER OF THE COURT.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני הבנתי, זה אני מדבר על הידית של הדלת שהיכנסת לתא של השירותים.

עו"ד י. הלוי: ומה הדגמת בעצם, בשלב הזה, מה הדגמת שאתה עושה? כשמחזיקה את הידית של הדלת של התא, כדי להיכנס, מה הדגמת שעשית בעצם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני לא טועה, הדגמתי שכאילו נתתי את החיתוך על הגרון של הסשה, של הילדה. כי זה היה התוודאות במשטרה.

עו"ד י. הלוי: עכשיו אני מקרין לך,

כב' השופט א. קולה: ולפני כן.

עו"ד י. הלוי: סליחה כבודו, כן, שנייה בבקשה.

כב' השופט א. קולה: לפני שאתה מקרין.

עו"ד י. הלוי: נכון, אני לא אקרין, אני רק מכין את זה. ב-19 לחודש, גם כן, זה בערך באותו שלב, סשה חוקר אותך ו,

כב' השופט א. קולה: חוץ מהחקירה המפורסמת הזאת?

עו"ד י. הלוי: זה לא, אני חושב זה שלב,

כב' השופט א. קולה: זה המשך.

עו"ד י. הלוי: כן, אותו דבר, אותה חקירה.

כב' השופט א. קולה: זה המשך, הוא גם יוצא סשה, הכול באותו בוקר.

עו"ד י. הלוי: נכון, אותה חקירה, מ"ט/172. סשה רוצה גרסה ובשלב מסוים, הוא שואל אותך שאלה מסוימת. אתה אומר לו כן, אז אני רצחתי אותה. איפה? בצוואר. ואז הוא שואל אותך שאלה מסוימת,

עו"ד ב. משה: זה הלכנו אחורה בזמן כי השופט אמר שזה בהמשך, הלכנו אחורה בזמן.

עו"ד ש. הרציון: נכון.

עו"ד ב. משה: זה לפני שהוא הודה, בסדר.

עו"ד י. הלוי: אני לא אכפת לי.

עו"ד ב. משה: לא, בסדר, שיהיה ברור.

עו"ד י. הלוי: זה לא,

כב' השופט א. קולה: מה שהוא מציג, אני מבין, זה אחורה בזמן.

עו"ד י. הלוי: זה לא אכפת לי וגם לא הצבתי לו שזה אחרי או.

עו"ד ב. משה: זה בסדר.

עו"ד י. הלוי: כי זה לא אכפת לי, אחרת הייתי טורח לברר גם. עכשיו, הוא שואל אותך איזה שאלה פרט, שבעקבותיו יש איזה שינוי בסיפור שלך. ככה אני לא מדריך אותך. אתה זוכר מה הוא שאל אותך? איזה פרט שהוא רוצה לדעת. בהתחלה אמרת לו כן, בצוואר. עם מה? עם סכין נגיד. הוא שואל אותך עוד שאלה, פתאום אתה נתקע. מה הייתה השאלה, אתה זוכר? שואל. אם לא אז נראה.

כב' השופט א. קולה: אני לא יודע.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, גם מה זה בעקבותיו? לאחריו היה שינוי. בעקבותיו זה כבר להכניס לו את הגורם.

עו"ד י. הלוי: אז לאחריו, בסדר חברתי, קיבלתי.

כב' השופט א. קולה: בעקבותיו זה מילת פרשנות.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: קיבלתי, לאחריו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: וגם לא היה כאן משהו שלא ברור בחקירה, עם כל הכבוד.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא,

כב' השופט ד. צרפתי: בסדר לאחריו, בסוף התשובה תהייה "לא זוכר" ונראה את הסרט, קדימה נו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר, אני לא, אני לא זוכר בדיוק, יכול להיות הוא אמר איפה עוד, משהו כזה, יכול להיות, אני לא זוכר בדיוק. כי אני לא ידעתי איך הרגו את הילדה ופשוט ניסיתי להבין את התשובות שלהם.

כב' השופט א. קולה: אבל באמת עורך דין הלוי, תראה שלא למתוח את החבל עד שיקרע.

עו"ד י. הלוי: אני לא אמתח כבודכם.

כב' השופט א. קולה: יש לנו סבלנות, סבלנות עד גבול מסוים והם צודקים כי אנחנו די מותחים את החבל.

עו"ד י. הלוי: כבודו יכוון אותי.

כב' השופט א. קולה: אני לא מכוון אותך. ברגע שקמים להתנגד, אין טעם להתנגדות, אני לא מכוון אף אחד.

עו"ד י. הלוי: הרי זה ישנו אז אני רוצה לחדד ומקסימום תוך שעה נלך הביתה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, אבל מה לחדד, איזו אמירה יש פה מחקירה נגדית?

כב' השופט א. קולה: אבל לא צריך אותו לחדד.

עו"ד י. הלוי: אני רוצה, אני רוצה, יש ניואנסים שאני רוצה לחדד. תיכף נגיע לאותנטיות, חברתי (מדברים יחד).

כב' השופט א. קולה: בדיוק אז האותנטיות יותר חשובה מהחידודים.

כב' השופט ד. צרפתי: טוב, תראה את הסרטון הזה ונתקדם.

עו"ד י. הלוי: נגיע.

(נשמעת הקלטה)

כב' השופט ד. צרפתי: זה המשך של 172, כן?

כב' השופט א. קולה: זו התחלה.

עו"ד ב. משה: זה התחלה.

עו"ד י. הלוי: התחלה, לא אכפת לי המשך או התחלה, זה 172.

כב' השופט ד. צרפתי: בתוך 172.

עו"ד י. הלוי: תצייר מהראש, בוא נשמע, בבקשה.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: שאלה, שואל אותך באיזה צד, אתה נתקע, אתה אומר לו, אני לא יודע סשה, אני לא יודע סשה. התובעת שאלה אותך, אמרה לך כאילו ידעת באיזה צד היא נדקרה. אתה רוצה,

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אני לא שאלתי על השלב הזה. אתה מראה לו שלב שהוא לפני ההודאה ובמשפטים הבאים, הוא אומר נו סשה, אני לא רצחתי. אתה מערבב שני קטעים שונים. כאן הוא משקר וברור שהוא משקר וגם עושה הצגה לחוקרים. בקטע שאני שאלתי זה בקטע שהוא מודה.

כב' השופט א. קולה: נכון כי מיד אחרי זה הוא אומר לה, ואתה יודע שאני לא רצחתי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: מיד אחרי זה, נכון?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון. לא יודעת אם מיד אבל בקטע הזה.

כב' השופט א. קולה: מיד אחרי זה, הוא צועק לו, אתה יודע, לא. זה שמעתי באוזניי אבל סשה, לא רצחתי, הוא צועק.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: ברור.

כב' השופט א. קולה: גברתי דיברה על השלב שבא אחר כך, שבה התחילה ההודאה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון, שהוא באמת הודה, נכון.

כב' השופט א. קולה: ההודאה לשיטתכם כמובן, לא לשיטתו אבל.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: ברור, ברור, ההודאה המפורטת, עם ההדגמות וכולי. ולכן זה ממש,

עו"ד י. הלוי: שנייה, אני רוצה להראות משהו.

כב' השופט א. קולה: אנחנו זוכרים, זה היה שלב מוקדם ואנחנו זוכרים את הצעקה שלו אחר כך וזוכרים את ההמשך שבא אחר כך.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אנחנו זוכרים את זה.

עו"ד י. הלוי: אוקי אז אני אמשיך.

כב' השופט א. קולה: גברתי שאלה ובצדק, על החלק השני.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: יפה, שנייה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הרי לא רצחתי את הילדה, זה מה שזכרתי.

כב' השופט א. קולה: הנה, זה השלב, זה אני זוכר.

עו"ד י. הלוי: יופי, עכשיו אנחנו מדברים על ספונטניות ואותנטיות, אני אביא עוד כמה דוגמאות בהמשך.

כב' השופטת ת. נסים שי: זה מצוין לסיכומים.

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי באמת, באמת, ספונטניות ואותנטיות זה בדיוק קלאסה לסיכומים. לא נוציא ממנו, נראה, נראה, נראה, אם צריך, נעשה סיכומים יומיים. יום אחד הם יסכמו, יום אחד אתם תסכמו ואפשר יהיה במהלך הסיכומים, להראות לנו, כל צד יראה לנו את הקטע הכי דרמטי מבחינתו או הכי פחות דרמטי, זה בסדר. אני לא מגביל אותך בזמן, זה לא בעיה של זמן, אין בעיה של זמן היום, זה לא הבעיה. הבעיה היא שזה לא מתאים לך לקו החקירה, לא מתאים לקו החקירה בכלל, זה שאלות קלאסיות לסיכומים, זה בדיוק להצביע בסיכומים. הנה, תראו את האותנטיות, תראו את חוסר האותנטיות, תראו מה שהוא אומר כאן, מה שהוא אומר שם, זה מה שצריך לעשות.

עו"ד י. הלוי: כן אבל יש לי שאלה. אם חברתי שאלה על אותנטיות. המאטה איטה, מאמא, מבלי לזלזל בתאיר, איטה, מאמא, שמאמא, כמובן, זה לא על חשבון תאיר. אז אני לא יכול להראות לכם איזה שטויות של אותנטיות?

כב' השופט א. קולה: אם אתה שואל את זה בחקירה ראשית? אהלן וסהלן. פה זה לא הסיפור. היא שאלה בחקירה נגדית, מה שהיא שאלה. מה שהיא לא שאלה, היא לא שאלה ומה שאתה לא שאלת בחקירה ראשית, לא שאלת. נכון שבחקירה הראשית שלך, קיצרנו אותך מאוד, נכון, קיצרנו אותך מאוד, נתנו לך רק יום וחצי, נכון אבל זה מה שהיה. אדוני קיבל את הדין, ישר אמר אוקי, סיימתי לחקור. עכשיו אדוני צריך לשאול שאלות שנובעות מהחקירה.

עו"ד י. הלוי: אבל זה נובע מהחקירה הנגדית.

כב' השופט א. קולה: לא, אבל זה לא מספיק נובע, צריך נובע ולא ברור. אדוני אומר שאני רוצה לחדד, לחדד פירושו של דבר שהעסק ברור ואתה רוצה לחדד אותו יותר. לא לשם כך נועדה החקירה החוזרת.

עו"ד י. הלוי: סליחה. אנחנו יודעים בחקירה חוזרת, בפרקטיקה כבודכם, זה דברים שעלו בחקירה נגדית. אם יורשה להגיד מהניסיון הרב של כולנו פה, שאין מקפידים בחקירה חוזרת, שהיא תהייה על מה שלא היה ברור בחקירה נגדית, אני חושב שאני צודק.

כב' השופט א. קולה: וכאילו שהקפדנו עד עכשיו, אנחנו לא מקפידים באמת.

עו"ד י. הלוי: אז תנו לי, זה עלה בחקירה נגדית. אם לא היה בחקירה נגדית זה כבר TOO MUCH. אבל אני לא עובר את הגבול, זה עלה בחקירה נגדית וזה דבר רגיש אותנטיות, אני רוצה לנפץ את זה. ואני יודע שהראיות מנפצות את האותנטיות. אז אני רוצה בחוזרת, להראות לכם.

כב' השופט א. קולה: נכון אבל אתה לא צריך אותו בשביל לנפץ את זה, אתה צריך אותנו ותראה לנו את זה בסיכומים, אותו אתה לא צריך בשביל זה.

עו"ד י. הלוי: כן אבל זה כל דבר, אני שומע את זה מכם כל המשפט, גם עם יורם אזולאי, לא רציתי להגיד, עלה לי משהו בראש, לא חשוב. יורם אזולאי גם אמרתם לי, כל הזמן אני שומע את זה, ועכשיו אני לא בוכה, לא שמעתם אותי בוכה במשפט, נכון? ואני מקווה שזה לא קשור לחוסר צניעות אבל לא שמעתם אותי בוכה, אני לא אוהב לבכות אבל מה קרה? כל המשפט אני שומע, עורך דין הלוי, בסיכומים. מהישיבה הראשונה שהשתוללתי פה וקרה מה שקרה, שלוש נקודות, כן? אגב, לכל הכתבים שחושבים שאני מקבל יחס מועדף.

כב' השופט א. קולה: די כבר נו.

עו"ד י. הלוי: שנייה, אין בעיות, זה מוחי הקודח, כן, יש פה היסטוריה, אני סבלתי בהתחלה ואני לא בוכה אבל אמרתם לי כל הזמן סיכומים, סיכומים, בכל השלבים של המשפט. אז זה אנחנו בסוף, לסיכומים. תנו לי, תנו לי להראות לו קצת, נקפל את הדברים ונלך הביתה, אני רוצה להראות לו.

כב' השופט א. קולה: טוב, בוא נעשה התייעצות קטנה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אני אומרת בסוף רבותיי, זה שאלה של קבילות ומשקל. תניחו לזה, ישאל מה שישאל, בסוף אנחנו גם משפטנים וגם רוצים לדעת מה היה.

כב' השופט ד. צרפתי: גם אני אומר.

כב' השופט א. קולה: אתה רואה? אני בדעת מיעוט, חשבתי לא להתיר לך אבל חבריי גברו עלי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כבודכם, אפשר לשאול שאלה אחת.

כב' השופט א. קולה: אבל יש החלטה, לא מתווכחים עם החלטה של בית משפט. זה החלטה, מה אפשר לעשות.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: להיפך, אני רוצה להגיד משהו. אני אין לי בעיה כבודכם, כי גם אנחנו רוצים פה את הכול על השולחן, אין לי בעיה שישאל אבל שירכז. לא להתחיל עכשיו עשרה קטעים, חמישה קטעים כי זה באמת כבר גם לעבור את הגבול.

עו"ד י. הלוי: לא יהיה, לא יהיה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: שנייה.

עו"ד י. הלוי: איזה שלוש דוגמאות.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: תמצה את הדבר, אני כבר אומרת, אני מסירה את ההתנגדות שלי.

כב' השופט א. קולה: תודה, בוא נמשיך.

עו"ד י. הלוי: בסדר, אני אמשיך. אני אהבתי כסנגור, את המשפט "רק חסר לי עוד לרצוח ילדה" ואל תכעסו עלי, זה רק מהקיצור, אני כן רציתי לשאול.

כב' השופט א. קולה: כן אבל זה היה לפני.

עו"ד י. הלוי: לא שמעתי, סליחה.

כב' השופט א. קולה: זה היה בשלב המוקדם.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, עכשיו אני אמשיך. בתוך השחזור, בתוך ההודאות,

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל אנחנו גם רוצים לשמוע אותו. אתה רוצה שהוא יגיד לנו משהו על האותנטיות? מה שיש בסרטונים, אנחנו יודעים. בוא נשמע אותו.

עו"ד י. הלוי: אז תשמעו, אני אציג משהו ואני אשאל אותו, לא?

כב' השופט א. קולה: לפני זה.

עו"ד י. הלוי: למה אמרת "רק עוד חסר לי לרצוח ילדה"? למה אמרת ככה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי זה לא משפט אמיתי, זה כאילו מה, אני דפוק, מה, אני הולך להרוג את הילדות, מה זה שטות הזה. זה הכוונה המשפט הזה.

עו"ד י. הלוי: שנייה בבקשה. אני מקרין לך את הקטע שהתובעת הקרינה.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: זה רץ מהר, אני אשאל אותך שאלה. זה התובעת לא הקרינה לך. השאלה שלי, למה סיפרת בשחזור, שראית בפנים של תאיר זיכרונה לברכה, את הפנים של הבן שלך, למה סיפרת את זה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני אמרתי, אני לא עשיתי רצח הזה ולא יודע את הפרטים וחוקרים כל הזמן רוצים פרטים וכל הדברים האלה. ואני, הרגשות שלי שמתי בשחזור הזה והם אחר כך לא שאלו אותי וזהו. אני לא ידעתי,

עו"ד י. הלוי: תסביר מה הכוונה הרגשות שלי? כדי שיבינו אותך יותר טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי שכאילו ראיתי את הבן שלי, היה איזה שאלה מסוימת שאני לא ידעתי איך לענות כי אני לא יודע תשובה ואמרתי את ה, שראיתי את הבן שלי והם עזבו את השאלה הזאת ועזבו אותי, לא עניתי לשאלה שלהם.

עו"ד י. הלוי: ולמה דווקא את הבן שלך אמרת שראית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שראשון, חשבתי על הבן ואמרתי על הבן שלי.

עו"ד י. הלוי: עכשיו תראה פה, זה גם הסבר, את ה-21 לחודש.

(נשמעת הקלטה)

כב' השופט א. קולה: זה 21, נכון?

עו"ד י. הלוי: כן. אתה שמעת מה אמרת פה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד י. הלוי: פה אתה אומר, הסתכלה עלי, אני הסתכלתי עליה, הזכירה לי, ראיתי את הילדה, אני יודע מה, מרוסיה. אתה יכול להסביר? מקודם בשחזור, ראית את הבן בפנים שלה. עכשיו אתה רואה בפנים שלה את הילדה מרוסיה. אתה יכול להסביר את השוני, מאיפה השוני?

כב' השופט ד. צרפתי: שהציקה לו בזמנו.

כב' השופט א. קולה: בילדותו.

עו"ד י. הלוי: שהציקה לו ובלה בלה בלה. מאיפה השוני הזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אז זה היה סיפור שקרית שאני סיפרתי, אני לא זוכר בדיוק איך בכלל יצאתי לזה ואמרתי על הילדה, לא יודע למה.

עו"ד י. הלוי: אתה יודע להסביר למה פעם אחת ראית את ה, בשחזור אמרת להם בן, פעם אחת הבן שלך ופעם ילדה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא יודע.

עו"ד י. הלוי: עכשיו בוא תשמע, אני אתן את זה כעוד דוגמה, שתיים. מההתחלה. שמעת מה אמרת פה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד י. הלוי: יפה. למה חשבת שזה יהיה יותר משכנע להגיד על הילדה, שראית את הילדה בפנים של תאיר או ראית את הבן שלך בפנים של תאיר, בתוך הפנים שלה, למה חשבת שזה יהיה יותר משכנע?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני אמרתי כשהם שאלו, אני לא ידעתי מה לענות ואמרתי את הדברים האלה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נראה לי שמיצינו את הקטע הזה, בפרט שאני לא שאלתי בכלל, על האמירה הזאת. זה הכול יש מאין עכשיו חדש.

כב' השופט א. קולה: אם גברתי הייתה קמה קודם ואומרת, לא שאלתי, הייתי מקבל את מה שגברתי אמרה. אני הייתי ער לכך שגברתי לא דיברה בכלל על ה-21.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות אבל אותנטיות.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, גם לא בשחזור כבודכם. כשאני הקרנתי קטעים מאותנטיות, אני לא הקרנתי את הקטע בשחזור, שראיתי בפנים של המנוחה, את הפנים של הבן שלי.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא שאלתי מהשחזור, שאלתי על איטה אמא. ולכן כל הקו הזה עכשיו, לא רק שהוא לא עלה, הוא גם ממש יש מאין עכשיו, מאפס.

עו"ד י. הלוי: זה לא יש מאין, אמרת אותנטי? קיבלת הפוך מאותנטי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אתה מותח את החבל, זה לא עלה וזה כבר לעבור את הגבול אז אני מבקשת למצות את זה פה.

עו"ד י. הלוי: אז מיציתי את זה.

כב' השופט א. קולה: הנה, הוא מיצה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כי אני לא שאלתי על זה אפילו.

עו"ד י. הלוי: מיציתי. היה לי חשוב שהישיבה הזאת תסתיים, מבחינת האותנטי, בדיחה האותנטי.

כב' השופט א. קולה: בסדר עורך דין הלוי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הכול בסדר, אין בעיה, רק די, מספיק.

כב' השופט א. קולה: חבל על הוויכוח, התקדמנו.

עו"ד י. הלוי: התקדמנו. אני שואל אותך סדרת שאלות פתוחות לגבי שיחת הלחישות שלך עם ארתור, בסדר? השאלה שלי היא כזאת. התובעת, זה נובע מהחקירה הנגדית, אני רק אתן את הרקע, היא לא הטיחה בך שאמרת אמת בשיחת הלחישות, היא אמרה לך באופן כללי, כללי, היא אמרה שכל מה שאמרת לארתור בלחישות, תואם את הזירה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: זה לא נכון, סליחה.

כב' השופט א. קולה: לא מדויק.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אני אמרתי לו שהוא מדבר בשני קולות. קול אחד למיקרופון, לחוקרים, לבית משפט לא עשיתי והקול השני לוחש אמת.

עו"ד י. הלוי: בסדר אבל לדבר אמת.

כב' השופט א. קולה: בסדר, זו הייתה הטענה. למיקרופון הוא אומר בקול,

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: בוודאי.

כב' השופט א. קולה: ובלחש, הוא מודה.

עו"ד י. הלוי: הוא מודה ופרטים אמיתיים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: ובלחש הודאת אמת.

עו"ד י. הלוי: אמת, הודאת אמת.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, מה לא היה ברור בקטע הזה? הוא נתן הסברים כל כך מדויקים, בוא נשמע.

כב' השופט א. קולה: כפוף להערות הקודמות.

עו"ד י. הלוי: כפוף.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, אין בעיה אבל אדוני אמר שיש דברים מהותיים ויש דברים שלא. ואני ישבתי בשקט ואפילו התרתי וגם חזרתי בי אחרי החלטה.

עו"ד י. הלוי: לא, כל שאלה אני מקבל נאומים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אבל באמת, באמת, שנייה. מנעול אני מבינה, הכול אני מבינה. פה אני באמת לא רואה למה צריך לשאול, זה מקצה שיפורים נטו.

עו"ד י. הלוי: איזה מקצה שיפורים?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הלחישות היה סופר ברור.

עו"ד י. הלוי: תנו לשאול.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: זהו, מה שלא ברור? אין בעיה, תשאל.

עו"ד י. הלוי: כל שאלה מפסיקים אותי נו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: מה לא היה כאן ברור?

עו"ד י. הלוי: בסדר, לא צריך לא ברור, שאלת נגדית, אני רוצה לחדד. לא ברור, כן ברור.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: מה, זה לא עובד ככה, זה מקצה שיפורים.

עו"ד י. הלוי: מה עשיתם פה בחוזרות? מה עשיתם פה בחוזרות של כל העדים?

כב' השופט א. קולה: די, מספיק, באמת נו, זה ישפיע על משהו, על מישהו? מספיק. יש לנו את התמונה הכוללת. תנו לו עוד שלוש, ארבע שאלות, לחדד את העניין הזה. זה עלה בחקירה הנגדית, באופן כזה, באופן אחר.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: מה לחדד? יש לשפר ויש לחדד.

עו"ד י. הלוי: מה לחדד? אייל בן משה אמר לא נגעתי, לא הזזתי, רצית שהוא טיפס על הקיר המפריד ושם את היד על הקורה. איפה הגעתם אתם בחוזרות, בוא נזכור למי שיש זיכרון, אייל בן משה וצבי נבו, איזה חוזרות היו לי. יש מאין? הם רצו שהוא טיפס ושם את היד. נכון? אני מזכיר איזה כעס היה.

כב' השופט א. קולה: תמשיך הלאה כבר בשאלה, עורך דין הלוי, די.

עו"ד י. הלוי: הם מלמדים אותי מה זה חוזרת. אני הולך על קצות האצבעות, הם שוכחים את החוזרות שלהם שזה היה,

כב' השופט א. קולה: אתה מוכן לשאול את השאלה כבר או שזה עושה עכשיו נאום לאומה?

עו"ד י. הלוי: סדרת שאלות תואמות, קצרות.

כב' השופט א. קולה: קצרות יאללה, העיקר הדגש הוא על קצרות.

עו"ד י. הלוי: נכון, זה סוג של חידון. למה לא סיפרת לארתור, בשיחת הלחישות, שקפצת מהתא מלמעלה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא ידעתי שרוצח יצא מלמעלה.

עו"ד י. הלוי: למה לא סיפרת שדרכת על הגופה? שעלית על האסלה ודרכת על הגופה, כמו שזה התיאוריה של התביעה, למה לא סיפרת לו בשיחה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא ידעתי איפה הגופה.

עו"ד י. הלוי: למה לא סיפרת שהיית מלא בדם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל אני לא הייתי בדם כי אני לא רצחתי.

עו"ד י. הלוי: למה לא סיפרת שהיית אתה בתוך התא? לארתור.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא ידעתי דברים האלה.

עו"ד י. הלוי: למה לא סיפרת שנעלת את הדלת על שניכם ושניכם הייתם בתוך התא עם הדלת נעולה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא ידעתי על דברים האלה גם.

עו"ד י. הלוי: למה לא סיפרת שהנחת אותה על האסלה? לארתור, אחרי שהחוקרים שיגעו לך את השכל וגם לי בתור צופה בדיסקים, למה לא סיפרת שאחרי שהיא מתה, שמת אותה על המכסה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא ידעתי איפה היה גופה, באיזה מצב היא היה, לא ידעתי שום דבר, בגלל זה לא סיפרתי דברים האלה.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ואני אפילו לא הבנתי משוטרים, מה הם רוצים, מתי הם רצו לדעת באיזה מצב היה הגופה.

עו"ד י. הלוי: זאת התוודאות האמת.

כב' השופט א. קולה: הלאה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אין מחלוקת שהוא לא סיפר לארתור הכול, זה מוסכם, אני גם אמרתי לו את זה.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות.

כב' השופט א. קולה: חבל על האנרגיות, הלאה.

עו"ד י. הלוי: אנחנו נלך למכולת עם ההתוודאות הזאת, עוד פעם.

כב' השופט א. קולה: אפשר לשאול אותו את השאלות הבאות?

עו"ד י. הלוי: כן.

כב' השופט א. קולה: בבקשה.

עו"ד י. הלוי: התובעת אמרה לך שבשיחת הלחישות שלך עם ארתור, אתה בכלל לא דיברת אתו על אפקט.

עו"ד ב. משה: למה?

כב' השופט א. קולה: מה למה?

עו"ד ב. משה: לא הבנתי, מה זה לא דיברת אתו על, הוא דיבר על אפקט, אפקט לא יעבור.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: שההתוודאות בפני ארתור, לא כללה אפקט, זה מה שאמרתי.

כב' השופט א. קולה: זה נכון?

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא בשיחה עם ארתור, בהתוודאות, נכון.

עו"ד י. הלוי: נכון, יופי. טוב שאתם זוכרים, זה רק מראה שאני צריך באמת להעלות את השאלה. האם אתה יכול לזכור, אם אמרת לו ומה אמרת לו בשיחת הלחישות, דברים שתואמים פעולה באפקט? פעולה שלך באפקט, לגבי הילדה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אני צריכה שהמתורגמנית תתרגם גם לי כי גם אני לא הבנתי.

עו"ד י. הלוי: את השאלה שלי.

כב' השופטת ת. נסים שי: כן.

עו"ד י. הלוי: אז אני אחזור עוד פעם. האם אתה זוכר דברים שאמרת לארתור בשיחת הלחישות, על הפעולות שלך לגבי הילדה, על המצב שלך, על הפעולות שלך, בעת שרצחת את הילדה, שמלמדות על אפקט?

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות כן.

עו"ד י. הלוי: מה, אתה זוכר מה אמרת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני לא טועה, אמרתי שהייתי עצבני ומשהו כזה, לא זוכר בדיוק הכול אבל אני חושב שכן אמרתי משהו כזה. כי אני סיפרתי לארתור, אותו סיפור שהיה קודם, שהיא ביקשה סיגריה, עצבנה אותי, קיללה אותי, תפסתי את הקריזה ולא זוכר, משהו כזה, לא זוכר בדיוק.

עו"ד י. הלוי: אני אקריא לך משפט, אני אגיד את המראה מקום המדויק ואני אשאל אותך למה התכוונת. אני מפנה למונה מסך, 23:48:59.

עו"ד ב. משה: מתוך מה?

עו"ד י. הלוי: דיסק 26 חלק 3. אתה אומר "איך שהתחפפתי, רק אחר כך כשהלכתי, התחלתי להבין מה עשיתי" אתה אומר, אתה מבין?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אני הבנתי את ה, אבל אני,

עו"ד י. הלוי: למה התכוונת בזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא זוכר מה אני, אולי התכוונתי על האפקט הזה כי אני לא זוכר משהו אמרתי כזה.

עו"ד י. הלוי: אני שואל עוד שאלה, באותו דיסק, מונה מסך 23:50:24 עד 23:50:47 אתה מתאר שתאיר קיללה את אמא שלך, את אחותך, כל הרוסיות זונות ואתה אומר, לא החזקתי מעמד. למה התכוונת בזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: על זה אנחנו דיברנו עם ארתור קודם, זה אני חזרתי במילים שלו שהיה ב-14 או משהו כזה.

עו"ד י. הלוי: אוקי. אני מפנה לאותו דיסק או דיסק קודם, זה דיסק 26, זה או חלק 2 או חלק 3 אבל המונה מסך הוא 23:22:01. זה ב-מה שאני קראתי "ההתוודאות המוקדמת" שקראתי. אתה אומר שהיא נמאסה עליך ואתה אומר "עף הגג", למה התכוונת ב-עף הגג?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נו כלומר שעף הגג כאילו לא זוכר שום דבר מה קרה, משהו כזה. כאילו נמאס, משהו כזה, לא יכול לזכור בדיוק.

עו"ד י. הלוי: אוקי, אני ממשיך הלאה. התובעת אמרה לך, התייחסה לכך שאמרת בשיחת הלחישות לארתור, שחשבת שרק למוחרת ימצאו אותה והיא אמרה לך, זה מוכיח שהרי ידעת שהדלת הייתה נעולה, כך הטיחה בך התובעת.

המתורגמנית: כך לקחת אותך למחשבות שלו, זה הכוונה?

עו"ד י. הלוי: לא, את תתרגמי מה שאני אשאל עוד פעם, טוב? התובעת אמרה לך שבשיחת הלחישות לארתור, אתה אמרת לו שאתה חשבת שיגלו את הגופה של הילדה, רק למוחרת. ואז אמרה לך, קודם כל תגידי לו שזה באמת אמרת, קודם כל זה אמת. עכשיו, התובעת אמרה שמזה אפשר להבין שידעת שהגופה הייתה בתוך התא נעולה. עכשיו השאלה. האם אתה זוכר למה אמרת את זה? האם אתה זוכר למה אמרת, חשבתי שימצאו אותה למוחרת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר בדיוק אבל אם אני לא טועה, זה היה שאלה של הארתור, משהו כזה, שאני עניתי לו לשאלה הזאת ככה, אם אני לא טועה.

עו"ד י. הלוי: אני רוצה להפנות את הנאשם,

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: להפנות זה לתת לו תשובה כי כשאני שאלתי על זה, הקראתי לו את כל הקטע או דקה קודם.

עו"ד י. הלוי: אז אני אפנה, אני לא מבין מה את רוצה, זה לא חוזרת?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, זה לא חוזרת. לא היה משהו לא ברור.

עו"ד י. הלוי: לא חוזרת, ככה זה יישאר, כן?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הקרנתי לו את כל הקטע, כולל את השאלות של ארתור.

עו"ד י. הלוי: כן, דרמה, בלי שנבין מה קרה פה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, לא דרמה, רק מקצה שיפורים, אין משהו לא ברור פה, הכול היה ברור.

עו"ד י. הלוי: כן, הכול היה ברור, זה הרי חקירה חוזרת קלאסית. אני מפנה אותך ל-מ"ט/160/06, חלק שני, זה מה-12/12, זה כבר בחקירה הראשונה, דברים שסשה אומר לך. 160 אמרתי חלק שני, אני אומר את המונה, מונה דיסק 58:50 עד 59:30.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: החוקר אמר לך שאתה היית קרוב לזירת הרצח, היה שלב שהיו אנשים בבית ספר והיה שלב שלא היו אנשים בבית ספר ואחרי זה הוא אומר לך פעמיים, התמעטו מאוד. מה למדת מזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר את החקירה הזאת אבל כמה שאני הבנתי, הוא נתן לי פרטים.

עו"ד י. הלוי: אתה אומר ל, אני אגיד בלי להפנות, באותה השיחה עם המדובב שאתה אומרת למוחרת, אתה אומר שמה, זה היה שיעור אחרון או לפני אחרון, זה באותה נשימה,

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: זה פשוט תן לו את התשובה וזהו, תחסוך מאתנו.

עו"ד י. הלוי: אבל מה אכפת לי? זה שם. עכשיו אני מפנה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כי זה בדיוק מה שהיה שם, פשוט תן לו את התשובה.

כב' השופט א. קולה: סליחה, אני לא מוכן יותר לזה, קומי ותתנגדי.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אז אני,

כב' השופט א. קולה: קומי ותתנגדי, כל כך פשוט.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אני התנגדתי פעם קודמת, על השאלה הזאת כבודכם, ואמרתי אין כאן שום דבר שצריך להבהיר בחקירה נגדית. כבודכם לא קיבלתם אז אני נשארתי לשבת. אבל עכשיו אני רואה,

כב' השופט א. קולה: אז אחד מהשתיים. אז מאה אחוז אבל אחד מהשתיים, את יכולה לקום ולהתנגד אבל את לא יכולה לפנות לעברו, להגיד. תגידי, תקומי, תפני אלינו, נקבל או לא נקבל.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, אז אני אומרת, כשהוא התחיל את הקו הזה עם השאלה הזאת,

כב' השופט א. קולה: עזבי מה שהיה, עכשיו גברתי מתנגדת?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אז שנייה, דקה, אני אומרת כשהוא שאל כבר על המשפט הזה, אני קמתי ואמרתי, זה לא נובע. עכשיו כשהוא שואל פעם נוספת, עוד שאלות, אני מתנגדת לקו הזה. הקו הזה לא נובע מחקירה נגדית. פעם אחר פעם, הסנגור נותן לו תשובות.

עו"ד י. הלוי: למה, לא שאלת?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כי העד נתן את התשובה שלו בנגדית.

כב' השופט א. קולה: זה שני נימוקי התנגדות שונים.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון, נכון, נכון.

כב' השופט א. קולה: אז שנייה, בוא נסכם ככה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון והיא הנותנת.

כב' השופט א. קולה: רגע, לא שום נותנת, לא שום דבר. בוא נסכם ככה, מה שנובע או לא נובע, הבהרה, לא הבהרה, זה שמנו בצד מאחורינו, זה אנחנו מתירים. מה שנותן לו את התשובות, אנחנו לא מתירים, לא עכשיו ולא בשום מקום אחר. אם הוא שם בפי העד תשובות, ברור שזה אסור, בין כך ובין כך. נכון. אז עורך דין הלוי, כל שאלה שהיא מתן פרטים לעד, לא נאפשר אותה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: זאת בדיוק ההקרנה.

כב' השופט א. קולה: נאפשר כן שאלות, מאה אחוז וזה נימוק אחר, זה הנימוק השני.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: ברור.

כב' השופט א. קולה: נאפשר כן שאלות, למרות שהן על הגבול של ההבהרה, כן על הגבול, לא על הגבול, על זה הבלגנו. אבל בוודאי שאי אפשר בחקירה ראשית או ראשית חוזרת, לתת בפי העד תשובות, זה הכול.

עו"ד י. הלוי: אני אשאל שאלה.

כב' השופט א. קולה: אל תיתן בפי העד תשובות.

עו"ד י. הלוי: הבנתי, אני כל הזמן אומר. חופשי, כבודו יתערב, יגיד לי, יהיה יותר קל. אני חוסך את הזמן של,

כב' השופט א. קולה: בסדר, אבל זה לא משנה חוסך את הזמן, עדיין זה לא מאפשר לתת לעד תשובות.

עו"ד י. הלוי: זה על גבול המוזר לי, כן? כי הרי זה נמצא.

כב' השופט א. קולה: אז מה שנמצא, תפנה בסיכומים.

עו"ד ש. הרציון: בדיוק.

כב' השופט א. קולה: מה שנמצא, תפנה בסיכומים, לא צריך אותו בשביל זה. ואנחנו נסיק מסקנות לכאן או לכאן.

עו"ד י. הלוי: אני מראה לך נושא אחר.

כב' השופט א. קולה: לא, אתה לא מראה.

עו"ד י. הלוי: לא מראה, לא מראה, שכחתי, בסדר.

כב' השופט א. קולה: מתחיל באותו חטא.

עו"ד י. הלוי: נכון, כי זה גם לא חטא קדמון כי הוא כל הזמן, הוא לא יכול להיות קדמון כי הוא נשמר כל הזמן.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד י. הלוי: הוא פשוט מתמשך החטא. האם אתה זוכר מה הראו לך החוקרים לגבי הקומה שבה התבצע הרצח? אם הם הראו לך משהו, דיברו אתך משהו על הקומה, מה הם שאלו, מה הם אמרו על הקומה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: בהתחלה אני זוכר היה דיבור על הקומה ראשונה. אחר כך אם הראו לי משהו, אני לא זוכר אבל אני זוכר ששאלו, אמרו לי שראו אותי בקומה שנייה, כמה שאני זוכר ש, או מישהו ראה אותי שם או משהו כזה אבל אני אמרתי, זה הרבה זמן עבר, אני לא זוכר בדיוק מה היה. כאילו אמרו שיש איזה ילדה או מישהו שאומרת שאני הייתי בקומה שנייה.

עו"ד י. הלוי: אם אתה לא זוכר אז אני רוצה, אני אגיד את זה אחרת, שני החוקרים חקרו אותך ואתם הסתכלתם שלושתכם על משהו, שלושתכם התסכלתם על משהו על השולחן, שני החוקרים ואתה. אתה זוכר על מה הסתכלתם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא זוכר.

עו"ד י. הלוי: אני רוצה להקרין לך בבקשה על מה הסתכלתם ולשאול אותך שאלה. אני מפנה לה-15 לדצמבר, מ"ט/167, חלק שני, מונה דיסק כי זה חקירה, 48:01 עד 49:43.

(נשמעת הקלטה)

כב' השופט א. קולה: טוב, מה השאלה?

עו"ד י. הלוי: נכון. עכשיו אתה נזכר על מה הסתכלתם על השולחן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני הבנתי, שמה הולך איזה שרטוט משהו כזה אבל אני לא יודע על מה מדבר.

עו"ד י. הלוי: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יכול להזכיר את השיחה, למה, מה דיברנו.

עו"ד י. הלוי: אז אתה יודע להגיד לנו מה הבנת ממה שהם אומרים לך או לא יודע להגיד לנו?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני יכול להגיד שפה הולך על איזה שרטוט או על היה משהו, משהו כזה, אני לא יודע על מה, אני לא זוכר על מה דיברנו.

עו"ד י. הלוי: האם אתה יודע להגיד לנו מה הראו לך בקומה שנייה? אז אנחנו שומעים ש-יעקב, מה אתה אומר לך? קומה שנייה. מה הוא הראה לך בשרטוט בקומה שנייה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר מה הוא נתן לי שם לראות.

עו"ד י. הלוי: טוב, הלאה. גם אין שרטוט, כן? אבד לנצח, אין, אין שרטוט.

כב' השופט א. קולה: זה כבר עלה בחקירות של החוקרים. חסר שרטוט, חסר ציורים, אנחנו יודעים.

עו"ד י. הלוי: עכשיו שאלה הבאה, נושא אחר. האם אתה זוכר, זה גם עלה בחקירה נגדית כמובן. סיפרת לנו שבשמועות, שמעת מהשמועות שילדה נדקרה, נחתכה, זה לא משנה, בצוואר, בלב, פעמיים בבטן ונאנסה, זה שמענו מספר פעמים. התובעת אמרה לך, איך זה שבחקירה, אתה אומר איפה היא נפגעה, בכלל לא מהשמועות, אתה סוטה מהשמועות, בסדר? זה הבסיס לשאלה שאני שואל עכשיו. האם אתה זוכר, אחרי שאמרת שהיא נדקרה או נחתכה, זה כרגע לא מעניין אותי המילה אלא ההדגמות, זה כבר בסיכומים, אחרי שאמרת שהיא נפגעה בצוואר, מה האיבר הבא שאמרת שהיא נחתכה, נדקרה, נפגעה בו, שפגעת בו, מה האיבר הבא, הבא בתור, אחרי שאמרו לך איפה עוד, איפה עוד, תזכור, תזכור? אני חוזר לפזמון, איפה עוד, אני לא רוקד כמו ריקודי עם, איפה עוד, איפה עוד, תזכור, תזכור, כן, מה האיבר הבא?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הרי הבנתי שהבנתי שהיה עוד איזה מקומות איפה היה עוד דקירות או חתוכות,

כב' השופט א. קולה: לא, אבל מה אמרת?

עו"ד י. הלוי: ומה אמרת, מה השני אחרי צוואר? בכל זאת, הבנת שיש עוד.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני זוכר, אמרתי על המכה בחזה שבדרך המכה הזאת חתכתי יד, יד ימין.

עו"ד י. הלוי: אוקי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני לא טועה, אני.

עו"ד י. הלוי: בסדר, עכשיו אני רוצה להקרין לך, אפשר?

כב' השופט א. קולה: שאלה, שאלה.

עו"ד י. הלוי: אוקי. אתה יודע בעניין החזה, זה כבר סיפרת לנו, לא שאלה, על המילה "חזה", אתה יודע לספר לנו על איזה איבר מסוים שהזכרת? ביחד עם הפגיעה הזאת, איבר נוסף.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני לא טועה, אני אמרתי שפגעתי בחזה וחתכתי יד, אבל.

עו"ד י. הלוי: אם לא זוכר, לא זוכר, לא צריך להתאמץ.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר בדיוק הכול כי,

עו"ד י. הלוי: לא צריך, לא זוכר, לא זוכר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני פשוט עניתי בשאלות שלהם.

עו"ד י. הלוי: הכול טוב, אני רוצה להפנות אותך בבקשה. אני מפנה לחקירה מה-19 לדצמבר, חלק שני, אני מקווה שאין כמה סרטים, תיכף נראה בבקשה. אני מפנה לחלק שני, מונה 37:31.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: שנייה, אולי אני,

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא נראה לי, נראה לי שאתה טועה בהפניה.

עו"ד י. הלוי: אני טועה, אמת. שנייה בבקשה.

עו"ד ב. משה: זה מאוחר מאוד מה ש, זה שלב מאוחר מאוד.

עו"ד י. הלוי: אני יודע, אני טעיתי ואני אשתדל לתקן את טעותי.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: למה אתה אומר "אולי רציתי באזור הלב", באזור הלב. אתה אומר עצם הבריח, אולי רציתי באזור לב, למה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני אמרתי, אני לא יודע איפה היה דקירות אצל ילדה וחזרתי בשמועה ששמעתי. אם אומרים שיש את ה-עוד איזה מקומות אז יכול להיות שבאזור הלב זה נכון ואמרתי לו גם, באזור הלב. קודם אמרתי, אמרתי קודם ש(רוסית).

המתורגמנית: עצם הבריח.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי קודם עצם הבריח כי אני לא יודע איפה הרגו אותה, איך הוא דקרו אותה, לא יודע ואני ניסיתי בשאלות, להבין איפה זה היה.

עו"ד י. הלוי: האם אתה יודע מה האיבר הבא שאמרת? כי זה המשיכו, ואיפה עוד, ואיפה עוד. איפה עוד, מה השלב הבא?

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות אחר כך אמרתי גם יד, יכול, אני לא זוכר בדיוק איך זה היה התהליך הזה, הם כל הזמן שאלו, שאלו, שאלו אבל אולי אמרתי שחוץ מזה לא היה פגיעות שום דבר, לא זוכר.

עו"ד י. הלוי: טוב. רוצה להקרין לך מאותה חקירה, חלק 3. מ"ט/172 חלק 3, אני אגיד רגע, אני אציג. חלק 3 ממונה 2:50 ועד 3:24.

(נשמעת הקלטה)

עו"ד י. הלוי: אתה ראית, השאלה שלי, למה בחרת את מה שהצבעת, כמו שסשה אומר, באזור הבטן, התוספתן, הגב תחתון, איך הגעת לשם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני לא ידעתי איך הרגו את הילדה וזה ששמעתי שדקרו אותה גם בבטן, אמרתי אולי פה, אולי פה, אני פשוט זורק את התשובות שלי, לא יודע נכון, לא נכון וחיכיתי את התשובות שלהם.

עו"ד י. הלוי: אני עובר לנושא אחר. אני קרוב לסיום, אני אשתדל תוך עשר דקות לסיים. בעניין קצר מאוד, אמרתי לכבודכם את זה, בעניין הג'ינסים, הג'ינסים ונעלי ההתעמלות, אני לא אציג כי חברתי אמרה שאכן יש, העברתי להם דיסקאונקי עם הרבה תמונות וסרטים מבית ספר והואיל והיא אמרה שאכן יש שמה הרבה תלמידים עם ג'ינס, הרבה תלמידים עם נעלי התעמלות אז אני רק אגיש את זה בהמשך.

כב' השופט א. קולה: אפשר להגיש את זה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, אפשר.

עו"ד ו. קבלאוי: את המלא, את הכול.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: הכול, למה, חצי?

עו"ד ב. משה: לא, כי עשית לחידות, אני אומר, גם את הסרטונים.

עו"ד י. הלוי: לא חידות, מה זה, כל מה שהעברתי לכם, מה זה?

עו"ד ו. קבלאוי: כן, לחידות, לחידות.

כב' השופט א. קולה: הוא אמר, יחידות, לא יחידות, הוא אמר יחידות.

עו"ד ו. קבלאוי: אני אומר, גם את הגלם וגם את מה שזה (מדברים יחד).

כב' השופט א. קולה: אפשר להגיש את הכול?

עו"ד ו. קבלאוי: כן.

עו"ד י. הלוי: כן, אז אני אגיש את הכול בבוא העת, בסדר?

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד י. הלוי: אני לא חושב שזה עכשיו אז אין לי צורך להציג, אני מתקדם.

כב' השופט א. קולה: אז אין צורך להציג?

עו"ד י. הלוי: בוודאי, אין צורך, אני שמעתי מה חברתי אמרה, טוב. לגבי השיער של המנוחה, כן? התובעת אמרה שהיה לה גולגול בשיער.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אני אמרתי גולגול? לא, לא.

כב' השופט א. קולה: היא לא אמרה.

עו"ד י. הלוי: אז למה הטיחה בו? אמרת גולגול כשהיא לא נמצאה עם גולגול.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, לא, עטוף, הראה (לא ברור), הראיתי לו את הקטעים.

עו"ד י. הלוי: אז מה זה מעניין? אסוף.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אסוף ברישול, נמוך, בלי גומייה.

עו"ד י. הלוי: אסוף ברישול אבל היא לא הייתה אסופה ברישול ולא ברישול.

כב' השופט א. קולה: היום בשלב מסוים, גברתי כן אמרה גולגול ואני אמרתי, אני לא יודע אפילו מה זה גולגול.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, הוא הראה תנועה כזאת של עיגול בחלק של העורף האחורי אז אני הקרנתי את כל מה שהוא אמר בהקשר הזה, כל הקטעים אז דברים ברורים.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות ואני שואל, היה גולגול או אסוף או חוצה אסוף, זה אני אומר לכבודכם, כן? נמצאה עם שיער פזור ועיגול על היד.

כב' השופט א. קולה: לא עיגול.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: גומייה, גומייה.

עו"ד י. הלוי: גומייה כן, על היד. אדרבא, הייתי רוצה איזה פרט מוכמן, כן? של שמתי לה את הגומייה על היד, עוד לפני שהחוקרים ראו את זה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: למה שהוא ישים לה את הגומייה על היד?

כב' השופט ד. צרפתי: מה אתה שואל אותו?

עו"ד י. הלוי: לא, זה היה הקדמה, הקדמה בשביל הפרקליטות, כן? סיפורי סבתא.

כב' השופט א. קולה: מה השאלה לעד הזה?

עו"ד י. הלוי: מה, לא, אין בעיות. זה על חשבון, אני בסדר, חמש דקות.

כב' השופט א. קולה: מה קשור לחשבון, מה השאלה?

עו"ד י. הלוי: השאלה היא, אני יודע שלא שאלתי, שנאמתי, אני בכוונה נאמתי, אני מקווה גם שנעמתי לכם.

כב' השופט ד. צרפתי: ב-ע', כן.

כב' השופט א. קולה: על זה נדבר בספטמבר.

עו"ד ש. הרציון: בצניעות, בצניעות.

עו"ד י. הלוי: למה? מקווה.

כב' השופט א. קולה: כן, שאלה הבאה.

עו"ד י. הלוי: אני החלטתי שאני נאמתי?

כב' השופט א. קולה: עורך דין הלוי, שאלה הבאה בבקשה.

עו"ד י. הלוי: השאלה היא כזאת, האם אתה זוכר מה אמרת בשיחת הלחישות לארתור, לגבי השיער שלה, מה אמרת לו על השאלה של המנוחה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר בדיוק אבל אולי משהו אמרתי.

עו"ד י. הלוי: לא שמעתי.

כב' השופט א. קולה: לא זוכר בדיוק, אולי משהו אמרתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אולי משהו אמרתי אבל על השאלות שלו עניתי, לא זוכר.

עו"ד י. הלוי: אז אני רוצה להקרין מה אמרת, בסדר? אני אקריא ממונה מסך, דיסק 26 חלק 3, החל ממונה דיסק 15:10 ומונה מסך 00:03:05, אני לא רוצה לטרוח ולהקרין, אני אקריא לך מה אמרת. אתה אומר, ארתור שואל אותך "מה שבעיתון, צדקתי?" אתה עונה "היא צבעה את עצמה". ארתור "מה שראית בטלוויזיה או בעיתון, הפנים, השערות וזה אותו דבר או שצדקתי והיא צבעה את עצמה?" אתה עונה "נראה לי היא צבעה את עצמה בגלל שלא יכולתי לראות בבירור, הן היו בצמה. לא ראיתי את הצמות". האם אתה יכול להסביר למה אמרת שהן היו בצמה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא יודע. אמרתי לו וזהו.

עו"ד י. הלוי: ארתור שואל "היו אסופות, היו אסופות?" אתה עונה "אסופות, אני לא ראיתי, אני כבר לא מבדיל כלום". ארתור "אבל צדקתי, צבועות?" והתשובה שלך "לא שמתי לב אבל לדעתי היו צבועות" וארתור אומר "אתה רואה?", אתה אומר "לא ידעתי" וכאן מסתיים הנושא. השאלה שלי עכשיו המסכמת, איך הגעת לכל זה? כללית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ארתור שאל, אני עניתי בשאלות, אני לא יודע איך היו שערות שלה, אני לא ערכתי, לא יודע ואז נ… נ… נ… נתתי לו תשובות באותו רגע כי אני יודע, היו תשובות, לא היו תשובות, היה את הצמה, לא היה צמה, לא יודע.

עו"ד י. הלוי: אני לא אשאל דברים שהוא התייחס כבר בעדות ואני, היות ואני, אני מסיים בשלב זה, אני מקצץ ואני מסיים. סיימתי את החקירה, תודה.

כב' השופט א. קולה: עורך דין בני משה, רוצים שאלה אחת, שתיים, שלוש?

עו"ד ב. משה: שתיים, אני אשאל.

כב' השופט א. קולה: בבקשה, אתה עוד לא שאלת.

עו"ד ב. משה: קצת, קצר.

כב' השופט א. קולה: מה שאתה רוצה.

עו"ד ב. משה: רק ממה שעלה פה חדש.

כב' השופט א. קולה: מה שאדוני רוצה.

ע.ה./XX, מר רומן זדורוב, משיב בחקירה נגדית חוזרת לשאלות עוה"ד בנימין משה:

 עו"ד ב. משה: רומן שלום.

הנאשם, מר ר. זדורוב: שלום.

עו"ד ב. משה: הסנגור עכשיו בשאלות, ניסה שתסביר את המושג "התחפפתי ורק אז הבנתי" אולי אני לא מצטט, "התחפפתי ואז הבנתי מה עשיתי".

כב' השופט א. קולה: לא שמעתי את המילה שאמרת.

עו"ד ב. משה: התחפפתי.

כב' השופט א. קולה: התחפפתי?

עו"ד ב. משה: כן, הלכתי משם ואז הבנתי מה עשיתי. הכוונה שהרגתי ילדה, נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אנחנו דיברנו על זה, אני חושב שכן, כי אני לא הרגתי ואני פשוט לא יודע איך להסביר מי הרג, איך ל, לא יודע שום דבר, אני פשוט עניתי לסשה מה שהוא רצה.

עו"ד ב. משה: לא, אני אסביר את עצמי. הסנגור ביקש,

עו"ד י. הלוי: רק הוא אומר סשה?

כב' השופט א. קולה: כן, זה לא סשה, כן?

עו"ד ב. משה: הסנגור ביקש שתיתן לו דוגמה לאלמנטים של אפקט בהתוודאות אצל ארתור. והוא נתן לך את הדוגמה הזאת שבאותו רגע לא הבנת מה אתה עושה וכשהתחפפת, התחלת להבין מה אתה עושה. זה נכון, זה אפקט, אצל ארתור הסברת לו אפקט, זה נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, על הדוגמה הזאת אנחנו דיברנו עם ארתור ואני על הדוגמה הזאת שמתי לו וסיפרתי לו כי על דוגמה הזאת אנחנו דיברנו על זה כי מתי הוא סיפר לי שבבית ספר אתה הולך, פתאום מקללים, אתה תופס את ה, מקרים פתאום זה הוא לא זוכר. אחרי שלוש, ארבע דקות זוכר, זה היה אחד מדוגמאות.

עו"ד ב. משה: שלוש, ארבע דקות, זוכר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאנחנו דיברנו עם ארתור קודם.

עו"ד ב. משה: רומן תראה, אני אומר לך שמה שהסנגור הציג לך זה לגמרי אותנטיות, אתה באותו רגע, היית עצבני ורצחת ילדה ורק כשיצאת משם, פתאום התחלת להבין את גודל הדבר, שעשית דבר נורא, וזאת הפרשנות האמיתית ולא מה שאתה מספר לנו עכשיו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון כי אני לא הרגתי את הילדה ועל האפקט הזה אנחנו דיברנו עם ארתור, קודם.

עו"ד ב. משה: אז אני אראה לך שאתה לא דובר אמת כי כשאתה מסביר לג'ניה מה זה אפקט, אתה ממש נותן לו תיאור מהספר מה שנקרא, מה זה אפקט. לא שלוש, ארבע דקות. רומן, אתה מסביר לו ואני מקריא "מצב אפקט זה שבן אדם זוכר נגיד בבוקר זוכר, יום אחר כך" אז מה פתאום שלוש, ארבע דקות, רומן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאנחנו עם יבגני דיברנו. אנחנו דיברנו בכללי ואני אמרתי ליבגני שאני שמעתי וכמה שאני יודע מה זה אפקט.

עו"ד ב. משה: אז אם אתה יודע שבאפקט זוכרים יום אחרי, כאילו צריך לעבור לילה, זה לא שלוש, ארבע דקות ואז פתאום חוזר הזיכרון, כמו שאתה מספר לנו עכשיו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל אני לא יודע איך זה הולך כי אני לא, אז כאילו לא יודע איך זה הולך.

עו"ד ב. משה: אתה הסברת לג'ניה, לא אני, אני לא ידעתי מה זה אפקט.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מה שדיברנו עם ג'ניה, זה דיברנו עם ג'ניה, עם ארתור היה משהו אחר.

עו"ד ב. משה: טוב, הבנו, אני עובר נושא. הסנגור הקרין לך מההדגמות שלך ב-19 לחודש, והכוונה הייתה להראות לך ש-איפה תאיר זיכרונה לברכה עמדה כשאתה רצחת אותה ואתה ענית שאתה היית בטוח, תקן אותי אם אני טעיתי בהבנה שלי, אתה היית בטוח שהיא נרצחה לא בתוך התא אלא בחוץ בחלל השירותים, הבנתי נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: בהתחלה כן.

עו"ד ב. משה: מה זה בהתחלה, הוא שאל אותך על ה-19.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי מתי אני הייתי בחקירה, סשה שאל איפה עמדה את הילדה. אני אמרתי קודם, כמה שאני זוכר, ליד התאים. אחר כך היה שאלה, איפה יותר בדיוק? אמרתי, בין 1 ו-2 וככה הגענו לכל הדברים.

עו"ד ב. משה: אז בנקודת הזמן של החקירה ב-19 לחודש, אתה נגיד בהתחלה, אתה נכנס לחדר החקירות, אתה בטוח שהיא נרצחה בחוץ כי סשה עוד לא אמר לך אז אתה בטוח שהיא נרצחה בחוץ, נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא יודע בדיוק כמה שזה היה וידעתי מאה אחוז או לא אבל אני אמרתי כן, שזה הכול קיבלתי פרטים מהחוקרים.

עו"ד ב. משה: רומן, אני שואל אותך בצורה מאוד מאוד פשוטה, כשאתה לפני שאתה מודה אצל יורם, לפני שיורם בכלל נכנס לחדר החקירות ב-19 לחודש, אתה בראש שלך, בידיעה שלך, במחשבה שלך, בלוגיקה שלך, תאיר נרצחה מחוץ לתא, זה מה שאתה אמרת לנו הרגע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד ב. משה: רומן, כשרוצחים מישהו ומשספים לו את הגרון, מה קורה לדם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא יודע, לא (לא ברור).

עו"ד ב. משה: אתה לא יודע?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

עו"ד ב. משה: לא, אתה לא יודע מה קורה לדם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

עו"ד ב. משה: לא, הדם נשאר בפנים כשמשספים למישהו את הגרון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, דם יוצא אבל לא יודע, לא עשיתי את זה.

עו"ד ב. משה: יוצא, נכון? לא, אתה, לא אומר עלי, לא מדבר עליך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אתה שאלת מה קורה, אני לא,

עו"ד ב. משה: לא, מה קורה בדרך כלל, מה אתה יודע שקורה. בסדר? דם משפריץ, נכון רומן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר, כן, דם משפריץ.

עו"ד ב. משה: יפה. אז אם דם משפריץ כשהיא נרצחה מחוץ לשירותים אז איך יכול להיות שימצאו אותה למוחרת? ברור, יש שם מנקים, איך ימצאו אותה למוחרת רומן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע את זה.

עו"ד ב. משה: מה זה לא יודע את זה, אתה,

עו"ד י. הלוי: סליחה, שהעד יצא, השאלה מטעה.

עו"ד ב. משה: אוקי.

עו"ד י. הלוי: זה שאלה מטעה.

עו"ד ב. משה: זה שאלה אולי במקומה.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, העד יצא.

כב' השופט א. קולה: לא שני דברים סותרים.

עו"ד ב. משה: בבקשה.

כב' השופט א. קולה: כן, דבר עורך דין הלוי.

עו"ד י. הלוי: שני נימוקים, אני אומר שהשאלה לא הוגנת משני נימוקים.

כב' השופט א. קולה: לא, לא הוגנת ומטעה זה לא אותו דבר.

עו"ד י. הלוי: זה שונה.

כב' השופט א. קולה: לא הוגנת ומטעה זה לא אותו דבר.

עו"ד ב. משה: שתיהן האשמות חמורות מבחינתי.

עו"ד י. הלוי: טוב.

כב' השופט א. קולה: ושתיהן האשמות חמורות, בסדר.

עו"ד י. הלוי: דבר ראשון, העד אמר ואני אפילו לא שאלתי אותו, אמר את זה גם בראשית, גם בנגדית וגם אני זוכר שעמדתי פה והסתכלנו כולנו ביחד, אחרי שהוא אמר לחוקרים, בין תא 1 לתא 2, גם יורם וגם סשה, מיד, הם היו הראשונים שאמרו לו, בתוך התא, שתאיר הייתה בתוך התא ו,

כב' השופט א. קולה: בסדר, זה לא השאלה.

עו"ד י. הלוי: שנייה רגע, סליחה, זה דבר אחד. וכשהוא אמר למדובב ב-18 לחודש, את המשפט, אני חושב שזה היה בשיעור האחרון או השיעור לפני האחרון, וחשבתי שישמעו אותה למוחרת, אז קודם כל אנחנו יודעים שזה, הוא אמר את זה ויש לנו גם את מה שאנחנו יודעים שאני אמרתי בחקירה נגדית,

כב' השופט א. קולה: חוזרת.

עו"ד י. הלוי: חוזרת סליחה, שסשה אמר לו שהתמעטו האנשים, בשלב מסוים לא היו אנשים בבית ספר.

עו"ד ב. משה: הוא גם אמר שכיתות למדו עדיין.

עו"ד י. הלוי: וכמעט, כמעט והתמעטו אנשים. עכשיו חברי, כשהוא ידע את הדברים האלה, אני חושב שהשאלה היא לא הוגנת לדעתי. ואז זה הנימוק שלי. 

עו"ד ב. משה: אשיב בקצרה, זה מאוד מאוד פשוט אדוני. אם מישהו בטוח, זה תיאורטי, לא עכשיו עליו, אם מישהו בטוח, בטוח שמציאת הגופה אמורה להיות למוחרת, זה אומר שהגופה,

כב' השופט א. קולה: בתוך התא, ברור.

עו"ד ב. משה: היא לא בשירותים פתוחים כך שהמנקים נכנסים ורואים מלא דם, ברור שמגלים אותה באותו יום. אז אם הוא מבין בהבנה האישית שלו, גם אם הוא לא רצח אותה, שהוא חשב שימצאו אותה למוחרת, אם הוא אומר אמירה כזאת ב-18 לחודש, הוא בהכרח מבין שהרצח לא היה בחלל השירותים, הוא היה בתא השירותים, זאת ההבנה שלו. עכשיו, אני שואל, אני שאלתי אותו,

כב' השופט א. קולה: אבל עורך דין בני משה, שעה מאוחרת, אנחנו כבר פחות זוכרים, נדמה לי שזה לא היה בדיוק כך, נקרא את הפרוטוקול,

עו"ד ב. משה: מה לא היה בדיוק כך? לא הבנתי.

כב' השופט א. קולה: לא חשוב, נקרא את זה בפרוטוקול, מחר, מוחרתיים. מחר לא כי זה תענית אסתר, מוחרתיים לא כי זה פורים אבל נקרא את הפרוטוקול, נראה מה כתוב שם.

עו"ד ב. משה: זה מאוד מאוד חשוב, אנחנו לא היינו שואלים,

כב' השופט א. קולה: בסיכומים, תמיד נוכל להגיד.

כב' השופט ד. צרפתי: נורא פשוט, ההתנגדות נדחית. יאללה, בוא נחזיר אותו, די.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

כב' השופט ד. צרפתי: זה הכי פשוט.

עו"ד ב. משה: תודה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אז נשאל אותו שיסביר. אם הוא רוצה להסביר מה הנימוק לזה, שהוא נימוק אחר, כמו שאנחנו יכולים אולי להבין אז.

כב' השופט א. קולה: טוב, בוא נקרא לו.

עו"ד ב. משה: אני אשמח לכל הסבר.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

(העד חוזר לאולם)

עו"ד ב. משה: אני כבר לא זוכר איך ניסחתי את השאלה.

כב' השופט א. קולה: תחזור על השאלה.

עו"ד ב. משה: אני אתן לך את הרציונל ואתה תסביר. הנה, זה יהיה יותר פשוט. הרציונל שלי, שלי הוא כזה. אתה אומר לארתור, הייתי בטוח שימצאו אותה למוחרת. אני מבין מזה, אני מבין מזה, שאתה יודע כשאתה אומר את זה, אתה יודע או חושב, שהיא לא נרצחה במקום פתוח, במקום שאנשים יכולים להיכנס ולראות אותה מיד, זה מה שאני חושב. ולכן אמרת את המשפט הזה, כי ידעת, אני לא יודע מאיפה או מאיזה מקור ידעת אבל אתה ידעת שהיא נרצחה בתוך תא ולא בחלל השירותים ולכן אמרת את זה. וכשאתה היום אומר לנו פה לראשונה, הייתי בטוח שהיא נרצחה לא בתוך התא אלא בחוץ, אני אומר לך שאתה משקר עכשיו. מה אתה אומר על זה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון.

עו"ד ב. משה: תסביר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע איפה היה ילדה, איך, באיזה מצב, אני לא ידעתי דברים האלה. אני פשוט עניתי לשאלות, מה שנתן ארתור, זה מה שהיה.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, אבל זה שאלה מטרידה. זה לא שענית שאלות שנתן ארתור. השכל הישר, כשאדם אומר "לא ימצאו אותה אלא רק למוחרת" אז הוא מניח, לא אתה, מישהו אחר אבל הוא מניח שהרוצח היה מספיק חכם כדי לנעול את השירותים, כדי שאף אחד, כשהמנקים כשבאים, יראו שהתא שם סגור, לא ינקו אותו, לכן לא יגלו ורק בבוקר יגלו אותה. ולכן הנחת העבודה שלו היא שאתה ידעת, לא משנה מאיפה ברגע זה, עשית לוגיקה, כמו שאתה אומר, אוהב לעשות, לוגיקה, שרוצח בוודאי ינעל את התא. זה לא מסתדר הוא אומר לך, עם התשובה שלך לעורך דין הלוי לפני כמה דקות, שחשבת שהרוצח רצח אותה בתוך לא תא השירותים אלא בתוך מבואת השירותים.

עו"ד ב. משה: אני אפילו לא דיברתי על נעילה אפילו, אדרבא.

כב' השופט א. קולה: אז אני חידדתי את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי, אני לא זוכר איך אנחנו הגענו. הוא שאל, אולי לא פחדת שב, ואני אמרתי לו, כאילו התנגדתי כמו רוצח כי רציתי לרצות אותו. יכול להיות, אני לא יכול להגיד בוודאות איך זה קרה ואיך זה הגיע לשמה אבל זה שהיה ילדה בתוך התא, אני לא ידעתי את זה עד איזה שלב כי אמרו לי ואם חיפשו אותו, בטוח שהיה באיזה מקום שלא ראו אותה ואולי בגלל זה אמרתי, יכול להיות כי אני לא ידעתי מה היה ואיפה היה. כי חיפשו אותה משעה שתיים משהו כזה, עד שעה שבע או שמונה, משהו כזה. חיפשו, זה לא אומרת שכמו שרוצח בא, הרג בן אדם במקום שכולם ראו.

עו"ד ב. משה: זהו.

כב' השופט א. קולה: סיימת?

עו"ד ב. משה: כן, הבטחתי קצר.

כב' השופט א. קולה: אתה יכול לשבת אדוני.

הנאשם, מר ר. זדורוב: תודה.

כב' השופט א. קולה: אז אנחנו ככה. מחר ביקשתם לבטל את הישיבה, נכון?

עו"ד י. הלוי: בלית ברירה כבודו.

כב' השופט א. קולה: בלית ברירה. ביום ראשון, איזה עדים יבואו?

עו"ד י. הלוי: אני אגיד.

כב' השופט א. קולה: שמות.

עו"ד י. הלוי: נכון, אמת.

כב' השופט א. קולה: אתם מקשיבים לעדים של יום ראשון?

עו"ד י. הלוי: הם יודעים, אני מתריע.

עו"ד ו. קבלאוי: קריספי, קוטיק ושוקרון.

כב' השופט א. קולה: שוקרון אי אפשר להגיש בהסכמה?

עו"ד ו. קבלאוי: חברי עכשיו רוצה גם להגיש הקלטות מראיונות טלוויזיה, לא רק הודאות במשטרה.

כב' השופט א. קולה: ששוקרון היא עם גילת שלמור?

עו"ד י. הלוי: לא, צל של אמת, הצוות של צל של אמת.

כב' השופט א. קולה: סתם אני אומר, לא משנה, לא חשוב. בכל מקרה, צריך בשביל זה את אבי פינס. הוא יאשר את זה, בסדר.

עו"ד י. הלוי: לא, סליחה, במידת הצורך. הרי אם הוא בא להעיד אז הוא בא להעיד.

כב' השופט א. קולה: מה שאתה רוצה. עכשיו לגבי קריספי.

כב' השופט ד. צרפתי: העדה משוחררת גברתי, כן.

עו"ד י. הלוי: לא, היא לא רוצה להשתחרר. לא להגיד לה את זה.

כב' השופט א. קולה: לגבי קריספי.

המתורגמנית: סליחה, אני הוזמנתי למחר, יש צורך בי מחר?

כב' השופט א. קולה: לא, אני כבר אומר עכשיו, אני כבר נותן החלטה שמחר אין, תיכף אני אתן החלטה, מחר אין צורך.

המתורגמנית: זה מה שאני הבנתי מהתוכניות.

כב' השופט א. קולה: תיכף ניתן החלטה מסודרת לגבי מחר.

עו"ד י. הלוי: שכחתי משהו. לא חשוב, נעזוב את זה, לסיכומים.

כב' השופט א. קולה: יום ראשון לא צריך אותה, נכון? גברת מתורגמנית.

עו"ד י. הלוי: לא צריך, לא.

כב' השופט א. קולה: בינתיים לא צריך אותך יותר, תודה רבה לך ויום טוב, להתראות. יום ראשון אמרנו קוטיק, קריסטין ושוקרון, נכון?

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: זה מפרנס את היום? יופי. לגבי קריסטין יש חוות דעת?

עו"ד י. הלוי: לא, יש חוות דעת סליחה.

כב' השופט א. קולה: למה שלא תוגש היום?

עו"ד ש. הרציון: תיק עבודה.

כב' השופט א. קולה: לא, תיק עבודה זה וויכוח אחר.

עו"ד ש. הרציון: אין את זה ואין את זה, לפי מה שבדק חברי, אין את זה ואין את זה.

כב' השופט א. קולה: תן לי רגע.

עו"ד י. הלוי: שנייה, אני יכול לענות? אני רוצה לענות.

כב' השופט א. קולה: קריספי יש חוות דעת?

עו"ד י. הלוי: אני רוצה לענות, יש.

כב' השופט א. קולה: יש. למה (מדברים יחד) לא אישר לנו אותה?

עו"ד י. הלוי: אז אני אענה. א', יש חוות דעת של שני עמודים, שבזמנו מן הסתם, ניתנה לבקשת התביעה.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד י. הלוי: הוא נשאל שתי שאלות כלליות והוא ענה שתי שאלות כלליות. ואני אעביר אותה היום בנט.

כב' השופט א. קולה: בסדר, זה מה ששאלתי. תיק עבודה לא מעניין אותי, זה ביניכם. קוטיק אין חוות דעת, סיכמנו, נכון?

עו"ד י. הלוי: נכון, אין חוות דעת.

כב' השופט א. קולה: יופי. זיווה, תפתחי את הימים של העדים.

עו"ד י. הלוי: עכשיו, אני רוצה רק להיות מדויק.

כב' השופט א. קולה: שנייה, כן.

עו"ד י. הלוי: לגבי קוטיק, בתיק העבודה של דוקטור זייצל, שהועבר לי מהפרקליטות, קיימת טיוטת חוות דעת.

כב' השופט א. קולה: של?

עו"ד י. הלוי: שיש שם שני שמות עם מקומות לחתימה, שהם ריקים אבל כתוב דוקטור זייצב ומתחת קוטיק. אז אני מדגיש, אבל זה טיוטה לא חתומה. לכן אני לא קורא לזה חוות דעת ואני לא מעביר אותה, אלא אם כן בית משפט יורה לי אחרת.

כב' השופט א. קולה: לא, זה אצלם אבל היה.

עו"ד י. הלוי: זה היה אצלם.

עו"ד ב. משה: כן, אנחנו העברנו.

כב' השופט א. קולה: אם העברתם, נו אז יכול להיות.

עו"ד י. הלוי: בסדר אבל זה אני לא מוצא לנכון, אני אדבר על זה בחקירה שלו, חקירה ראשית.

כב' השופט א. קולה: בסדר גמור, זה פררוגטיבה שלהם, ירצו (מדברים יחד).

עו"ד י. הלוי: בסדר, אני רק מיישר קו, שלא יהיה שאני לא אמרתי. אתם שאלתם חוות דעת ואני לא עונה. את כל מה שאני יודע על המילה "חוות דעת" לגבי שני העדים, שטחתי בפניכם.

כב' השופט א. קולה: הלאה. לגבי יום ראשון, מה התאריך? 20. אז בובליל לא תבוא, נכון? נורית בובליל לא תבוא, נכון?

עו"ד י. הלוי: נכון, היא לא תבוא.

כב' השופט א. קולה: יפה. מה היום שאחרי ה-20?

עו"ד י. הלוי: 22 ו-23, נכון?

כב' השופט א. קולה: מי זה מיכאל אברהם?

עו"ד י. הלוי: מיכאל אברהם, אני אגיד מיכאל אברהם זה עד שהוא לא הכי חשוב בעולם, אני כבר מודה, זה עד שהוא בין המחפשים אבל הוא לא הגיע לחדר השירותים כלל.

כב' השופט א. קולה: מיכאל אברהם רגע אחד, גילוי נאות, הוא אדם שגר בחיספין?

עו"ד י. הלוי: אינני יודע. אני קיבלתי, השגתי סלולרי שלו ואני מתקשר אתו בסלולרי.

כב' השופט א. קולה: אז תדייקו, אחד בשם מיכאל אברהם אז גילוי נאות, הוא גר בחיספין.

עו"ד י. הלוי: ואז מה?

כב' השופט א. קולה: לא, אני חייב לגלות את זה כגילוי נאות, שהוא גר בחיספין.

עו"ד י. הלוי: לא, זה עד שולי, אני מודה. זה עד שיגיד, חיפשתי אבל לא חיפשתי שם.

כב' השופט א. קולה: אני רק מודיע לכם, אם זה (מדברים יחד) שגר בחיספין, הוא גר במרחק של לא יודע כמה, בקו אווירי, 450 מטר ממני, בסדר?

עו"ד י. הלוי: אז כמה זמן לוקח להגיע אחד לשני? חמש דקות ברגל.

כב' השופט א. קולה: בקצב שלי, שלוש. עכשיו השאלה היא האם זה מפריע למישהו?

דוברים: לא, בוודאי שלא מפריע לנו.

כב' השופט א. קולה: לא מפריע לכם, הלאה. ליזי טיבי?

עו"ד י. הלוי: הגברת הזאת זאת עובדת במזנון, שאני אפילו לא אגיד בתמצית,

כב' השופט א. קולה: מסרה הודאה במשטרה?

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: ואי אפשר להגיש אותה בהסמכה?

עו"ד י. הלוי: הלוואי שכן.

כב' השופט א. קולה: הלוואי שכן, הלוואי שלא, כן?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כבודכם, אנחנו עכשיו בודקים, אחרי שהאיש סיים את עדותו ואנחנו בדקנו ויודעים להגיד מה הוא אמר בכל מיני עניינים, צריכים עכשיו לשבת ולבדוק האם הגרסה הזאת היא מתאימה, לא מתאימה ולכן אנחנו צריכים לחכות.

כב' השופט א. קולה: בסדר אז בינתיים היא באה.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: בסדר, מאה אחוז. אם יהיה משהו אחר, תודיעו לו. עורך דין הר ציון, אם תחשבו משהו אחר, תודיעו לו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: אני אמרתי לו שגם אם ערב קודם בחצות, אנחנו נחליט שאנחנו מוותרים עליה, אני אעדכן אותו שאיש לא יבוא לשווא.

כב' השופט א. קולה: דוד מלכה?

עו"ד י. הלוי: זה ככל הנראה, קשור לאליבי הנסיבתי.

כב' השופט א. קולה: רחל בן חיים?

עו"ד י. הלוי: כנ"ל.

כב' השופט א. קולה: אריאל פליפה זה החבר של הדו, ישב בספסל יחד עם השלישי בשם משהו ששכחתי, היה שמה שלושה ישבו בספסל, נכון?

עו"ד י. הלוי: נכון מאוד.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: לא, רק לא נחקר שהוא היה על הספסל.

כב' השופט א. קולה: פליפה נחקר במשטרה בזמנו?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: יש לו הודאה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: כן, רק לא על הספסל.

כב' השופט א. קולה: הוא לא ישב על הספסל?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: הוא לא נחקר על הספסל.

כב' השופט א. קולה: אבל עגור אומר בצורה ברורה (לא ברור) פליפה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא חקרו אותו נו.

כב' השופט א. קולה: ועוד אחד שאני לא זוכר את השם שלו.

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אבל על השאלה הזאת הוא לא נחקר, אוקי. אופיר הרשקוביץ מי זה?

עו"ד מ. ח. רוזנפלד: גם עוד אחד.

עו"ד י. הלוי: אופיר הרשקוביץ בארצות הברית ואני אוותר עליו. אבא שלו דיבר אתי, הוא מתגורר בארצות הברית ואני אוותר עליו.

כב' השופט א. קולה: יסמין ביט סזרה?

עו"ד י. הלוי: גם, קשורים באליבי.

כב' השופט א. קולה: ובן קקון?

עו"ד י. הלוי: אותו דבר.

כב' השופט א. קולה: אליבי?

עו"ד י. הלוי: כן.

כב' השופט א. קולה: אבל כל זה סך הכול עדים קצרים.

עו"ד י. הלוי: נכון, זה גם הודאות.

כב' השופט ד. צרפתי: אי אפשר להביא את אלה שאנחנו מפספסים (מדברים יחד).

עו"ד י. הלוי: רגע, אני רוצה להוסיף משהו לפני שכבודו ממשיך לשאול, ביקשתי את שלושת העדים, אוהד רינגר, יהודה לייבוביץ' ואריה ויינריך, לבוא באותו יום.

כב' השופט א. קולה: מצוין, לא ראיתי בקשה כזו.

עו"ד י. הלוי: כי אני עשיתי את זה, יש לי ווטסאפים שלהם ותקשורת בין אישית.

כב' השופט ד. צרפתי: אתה מסתדר בלעדינו. 

עו"ד ש. הרציון: רק לעדכן אותנו מראש.

עו"ד י. הלוי: כן, אני,

כב' השופט א. קולה: אז תעדכן אותם, הנה הוא מעדכן אתכם.

עו"ד י. הלוי: כן כי עוד לא הגעתי לזה, זה היה לי יותר מדי רחוק.

כב' השופט א. קולה: מתי זה יהיה?

עו"ד י. הלוי: 22 כבודו אמר לי, כיוונתי אותם ל-22.

כב' השופט א. קולה: וזה מה-15/6 תעבירי ל-22, זה מכסה את היום הזה.

כב' השופט ד. צרפתי: זה מכסה לנו את מחר שאנחנו מזיזים לרביעי.

כב' השופט א. קולה: חוץ מבובליל.

עו"ד י. הלוי: כן, אז יש לנו 20 ו-22 בינתיים, נכון?

כב' השופט א. קולה: יופי. עכשיו 23 מה קורה?

עו"ד י. הלוי: 23 נדמה לי מהזיכרון שלי, יש שם חוקר פרטי, אפי קובה.

עו"ד ו. קבלאוי: אפי קובה, ארי פינס.

כב' השופט א. קולה: ארי פינס הבנו מי זה.

עו"ד ו. קבלאוי: מאיר קרן וניר מריאש.

כב' השופט א. קולה: ואפי קובה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט ד. צרפתי: אפי קובה זה החוקר.

עו"ד י. הלוי: חוקר פרטי.

כב' השופט א. קולה: חוקר פרטי?

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד ו. קבלאוי: נכון להרגע, יוגש בהסכמה.

 כב' השופט א. קולה: מה אתם אומרים?

עו"ד ו. קבלאוי: יוגש בהסכמה.

כב' השופט א. קולה: מי יוגש?

עו"ד ו. קבלאוי: אפי.

כב' השופט א. קולה: אפי קובה יוגש בהסכמה.

עו"ד י. הלוי: בסדר.

עו"ד ו. קבלאוי: ככל הנראה, רק נודיע כמובן סופית.

כב' השופט א. קולה: פינס לא יוגש בהסכמה. מאיר קרן מי זה?

עו"ד י. הלוי: מאיר קרן וניר מריאש זה שני עדים, שני נחקרים שנחקרו בינואר 22 ואני העברתי הודעה לבית המשפט, שקבלתי על כך שגם במחשכים, שניהם,

כב' השופט א. קולה: כן, זה שוטרים כאלה.

עו"ד י. הלוי: כאלה זה מפקד מרחב בזמנו.

כב' השופט א. קולה: אני יודע.

עו"ד י. הלוי: זה ניר מריאש, הכאלה, כן. ואני קבלתי על כך אני מזכיר,

כב' השופט א. קולה: זוכר, קבלת, ראיתי.

עו"ד י. הלוי: מחשכים, רוצים שהם יהיו המחלץ האלמוני. אז הם יחקרו ואני רוצה שיבואו.

כב' השופט א. קולה: אתה רוצה לעבות את זה.

עו"ד י. הלוי: לעבות.

כב' השופט א. קולה: טוב, בוא נעצור כאן. זה עדי ה-22/3, אחרי זה ה-30/3, 6/4 וכולי וכולי.

עו"ד י. הלוי: נכון, אמת.

כב' השופט א. קולה: אז בשבוע הבא נדבר, יש לנו את חבני יומיים.

עו"ד ו. קבלאוי: 30/6 זה חבני.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד ו. קבלאוי: 30/6 ו-3/4 זה חבני.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: אם יצטרכו אותו ואחרי זה ב-6 לאפריל קוגל.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: ואחרי זה מאיה פורמן, נכון?

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: כל אחד מהם צריך יום שלם?

עו"ד י. הלוי: אני לא יודע, אני לא הנגדית, כן?

עו"ד ש. הרציון: לא קיבלנו חוות דעת, אנחנו לא יודעים.

כב' השופט א. קולה: נכון, עוד לא 20 יום רברס.

עו"ד ש. הרציון: אנחנו לא יודעים מה יהיה (מדברים יחד).

כב' השופט א. קולה: טוב, אז בשבוע הבא נדבר על זה, אם אתם צריכים כל אחד יום שלם, נדבר על זה בשבוע הבא. בסדר גמור. מה אחר כך?

עו"ד ש. הרציון: (מדברים יחד) אולגה …

כב' השופט א. קולה: כל אלה, צודקת.

עו"ד י. הלוי: רגע, אז אני אגיד. אלה שהיו צריכים להיות מחר, נכון?

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד י. הלוי: אז אני אומר. יאנה בנט, רנטה גיצברג,

כב' השופט ד. צרפתי: זה המנקות.

עו"ד י. הלוי: זה עידית גוטמן.

עו"ד ו. קבלאוי: שלושת הבנות שנכנסו לשירותי הבנות.

עו"ד י. הלוי: שלוש הבנות שראו אותם או שתיים ישירות ואחת אמרו להן.

כב' השופט א. קולה: הן שלוש מה?

עו"ד י. הלוי: שראו אותן בתא 3 של שירותי הבנות.

כב' השופט א. קולה: מתי הן יבואו?

עו"ד י. הלוי: אני סיכמתי, הצלחתי לתפוס, לאתר שישה מתוך תשעת העדים שיועדו למחר ואני חושב שיש לי את אמצעי הקשר כדי להודיע להם מתי לבוא.

כב' השופט א. קולה: אז מתי?

עו"ד י. הלוי: לא יודע. עדיין לא מיהרתי להגיד.

עו"ד ב. משה: אדוני אמר לו לדחות ללא תאריך, אותם.

כב' השופט א. קולה: נכון, בסדר.

עו"ד י. הלוי: נכון. אז אני אומר, אני אחשוב מה אפשר לעשות ומה אפשר מבחינת העדים ואני אפעל בהתאם.

כב' השופט א. קולה: בסדר. ככל שחבאני יהיה פחות, אפשר ביום של חבאני, ככל שפורמן וקוגל לא צריכים יום שלם, אפשר,

עו"ד י. הלוי: כבודכם, סליחה שקטעתי אותך, יש לנו המון תאריכים, אני חושב שלא תהייה בעיה לשפץ אותם בהמשך.

כב' השופט א. קולה: לא, יש לנו המון תאריכים, אני שוקל את השבוע שסמוך לליל הסדר, לבטל.

עו"ד ש. הרציון: זה 15 ואחורה, יוצא ה-12 לדעתי באפריל.

עו"ד י. הלוי: מה, ליל הסדר זה 16-17, 15, מה?

עו"ד ש. הרציון: 15, מהעשירי.

כב' השופט א. קולה: מהעשירי, כן, שבוע שמהעשירי, אני שוקל.

עו"ד ו. קבלאוי: ו-27, 29 למרץ?

כב' השופט א. קולה: יהיה. כל תאריכי מרץ יהיו, כל תאריכי אפריל יהיו. אני יודע שיש השתלמות באילת, אני יודע, גם אני לא הולך להשתלמויות.

עו"ד ש. הרציון: אולי כן להשאיר לנו את האפשרות לצאת לאילת ולהשאיר לנו את פסח במקום את סוף השבוע הזה?

כב' השופט א. קולה: אז נדבר, בסדר.

עו"ד י. הלוי: כבודכם, ב-29 אני מבקש שלא תהייה ישיבה.

כב' השופט א. קולה: הנה, פתרנו את הבעיה, גמרנו. תודיעו הודעה מוסכמת, ב-29 לא תהייה ישיבה.

עו"ד ש. הרציון: אז אולי גם ב-27 ואז?

כב' השופט א. קולה: לא, תפסת מרובה לא תפסת. אז ה-29 מבוטל ואני אומר שוב, לגבי השבוע שלפני פסח, קחו בחשבון שיכול להיות שאני אצטרך את השבוע הזה, אני לא בטוח אבל יכול להיות, בסדר? ואחר כך.

עו"ד ב. משה: שנייה, המנקות שאמרת שהן צריכות לבוא מחר, הן לא באות?

עו"ד י. הלוי: לא, אז אני אענה. כבודו שאל אז אני רוצה לענות. יש את קספרוביץ', נכון? מוזמן למחר.

עו"ד ב. משה: זה בן?

עו"ד י. הלוי: זה גבר, כן. וליליה לידסינסקי, זה שניים מתוך השלושה. יש קשר, יש שם רוסית אבל עם מתורגמן הצלחתי ליצור קשר אז אני מאמין שאלה חלק מהעדים שאני אתקשר אתם ואני אבקש שימלאו תאריך כזה או אחר.

כב' השופט א. קולה: אז אמרנו (מדברים יחד) קוגל הם פחות מיום שלם, אפשר.

עו"ד י. הלוי: בסדר, הם בסוף יגיעו, ככה הם.

כב' השופט א. קולה: כל הדברים האלה אפשר לראות ויכול להיות שבינתיים יוותרו, יסכימו להגיש חלק בהסכמה.

עו"ד י. הלוי: אני מקווה מאוד, זה יוריד ממני נטל, ככל שהם יסכימו.

כב' השופט א. קולה: אוקי אז אנחנו נפגשים ביום ראשון אם ככה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: נכון? אוקי, תודה רבה לכם.

עו"ד י. הלוי: תודה.

– ההקלטה הסתיימה –

הוקלד על ידי זיוה שימעון

פרוטוקול נוסף מתאריך 15/03/2022

לפני
כבוד ס. נשיא, השופט אשר קולה – אב"ד
כבוד השופט דני צרפתי
כבוד השופטת תמר נסים שי

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
רומן זדורוב (אסיר בפיקוח) דרכון 708847

נוכחים:
בשם המאשימה – עו"ד ויאאם קבלאוי, עו"ד מיטל חן –רוזנפלד, עו"ד שרון הרציון ועו"ד בנימין משה
בשם הנאשם – עו"ד ירום הלוי
הנאשם – בעצמו ובליווי המשמורנים
שירותי תרגום – המתורגמנית הגב' מינדל ארינה – החלו בשעה 9:30 הסתיימו בשעה 15:45
שירותי הקלטה – החלו בשעה 9:30 הסתיימו בשעה 16:00

פרוטוקול

פרוטוקול הדיון יוקלט ויתומלל ע"י חב' חיצונית.

<#3#>
החלטה

חב' ההקלטות תעביר לב"כ הצדדים את קבצי השמע בסוף כל ישיבה.
חב' ההקלטות תעביר פרוטוקול מתומלל לביהמ"ש תוך 24 שעות.

הישיבה הקבועה למחר מבוטלת, כן יבוטלו שירותי ההקלטה והתרגום.

הישיבה הקבועה ליום 29.3.22 מבוטלת, כן יבוטלו שירותי הקלטה/תרגום.

המזכירות תוודא זימון שירותי הקלטה לישיבה הבאה – 20.3.22 (אין צורך בשירותי תרגום).

הדיון הסתיים בשעה 16:00.

<#4#>
ניתנה והודעה היום י"ב אדר ב' תשפ"ב, 15/03/2022 במעמד הנוכחים.

אשר קולה , שופט

דני צרפתי , שופט

תמר נסים שי, שופטת

הוקלד על ידי זיוה שימעון

דרג מאמר זה:
5/5
Section 1
Section 2
Section 3