עדותו של רומן זדורוב – היום השישי 2022

בית המשפט המחוזי בנצרת

תפ"ח 502-07 מדינת ישראל נ' זדורוב(עצור/אסיר בפיקוח)

13 מרץ 2022

לפני

כבוד ס. נשיא, השופט אשר קולה – אב"ד

כבוד השופט דני צרפתי

כבוד השופטת תמר נסים שי

המאשימה

 מדינת ישראל

נגד

הנאשם

 רומן זדורוב (אסיר בפיקוח) דרכון 708847

נוכחים:

בשם המאשימה – עו"ד ויאאם קבלאוי, עו"ד מיטל חן –רוזנפלד, עו"ד שרון הרציון ועו"ד בנימין משה

בשם הנאשם – עו"ד ירום הלוי

הנאשם – בעצמו ובליווי המשמורנים

שירותי הקלטה – החלו בשעה 9:08 הסתיימו בשעה 16:37

שירותי תרגום – המתורגמנית הגב' מינדל ארינה – החלו בשעה 9:08 הסתיימו בשעה 16:37

פרוטוקול הדיון תומלל והוקלד ע"י חב' חיצונית

פרוטוקול

מתומלל

עד הגנה:

הנאשם – רומן זדורוב

כב' השופט א. קולה: אתה עדיין תחת אזהרה, כמובן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

כב' השופט א. קולה: צריך לומר רק את האמת, כמובן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שבוע טוב. בוקר טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: שבוע טוב. בוקר טוב.

כב' השופט א. קולה: להמשיך היום עם עו"ד מיטל חן רוזנפלד. בבקשה.

המשך חקירה נגדית לנאשם

הנאשם, מר רומן זדורוב, משיב בסיוע מתורגמנית לשאלות ב"כ המאשימה, עו"ד מיטל חן רוזנפלד, בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, אני רוצה להציג לך יומן שנתפס, לדעתי, מהבית שלך. תגיד לי האם זה שלך…

דובר: רוצה לראות?

עו"ד ו. קבלאוי: מה ראית?

 עו"ד י. הלוי: ראיתי כתב צפוף באדום ובכחול ברוסית כנראה. פלוס מדבקות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, זה שלי.

כב' השופט א. קולה: זה שלך?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, זה שלי.

ש: אוקיי. אתה זה שכותב בו? כתבת בו? … תסתכל.

ת: בדרך כלל כן.

ש: אוקיי. אתה זה שציירת בו את כל הסכינים?

כב' השופט א. קולה: את כל המה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: סכינים.

כב' השופט א. קולה: סכינים?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, זה הציורים שלי. אולי מישהו עזר לי באיזה תמונות, כי זה, זה היומן מתי אני הייתי בצבא וכאילו זיכרון מהצבא ומישהו מחבר'ה גם צייר. לא כל הציורים.

כב' השופט א. קולה: מתי היית בצבא?

הנאשם, מר ר. זדורוב: ברוסיה, כן.

ש: כן. מאיזה שנים היומן הזה?

ת: זה מ-1996 עד 1997, סוף ש-, עד '98.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: 96' עד 98'?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. אני מבקשת להגיש את היומן. הוצאנו שלושה צילומים מתוכו.

כב' השופט א. קולה: שנייה. זה כבר היה חלק מהת"ו-ים לפני כן או שזה לא היה אף פעם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא. נכון?

עו"ד ב. משה: לא, לא.

עו"ד ש. הר ציון: לא, לא.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, לא.

כב' השופט א. קולה: לא היה אף פעם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא הוגש. לא. צילמנו מתוכו שלושה צילומים. יש לי כאן שלושה העתקים, שלושה ציורים למעשה, צילומים של ציורים.

כב' השופט א. קולה: את רוצה להציג גם היומן? גם את היומן המקורי את רוצה להציג?

עו"ד ש. הר ציון: גם את היומן המקורי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כן, כן. אני רוצה רק לארוז אותו חזרה.

עו"ד י. הלוי: לא, אז רק נראה באיזה עמוד הציורים. שנתעד, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אפשר.

עו"ד י. הלוי: להגיד איזה עמוד, איזה תאריך.

כב' השופט א. קולה: כן, אז-, לאט. לאט לאט.

עו"ד ב. משה: יש שם. הצילום הוא עם עמוד, לדעתי, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא יודעת.

כב' השופט א. קולה: שנייה אחת. קודם כל נסמן את היומן ואחרי זה נסמן את הציורים, בסדר? בסדר, עו"ד בני משה?

עו"ד י. הלוי: בסדר, תן לי רק לראות שהצי-

עו"ד ב. משה: בבקשה.

עו"ד י. הלוי: שמה שהוגש זה מפה.

כב' השופט א. קולה: אתה רוצה משהו להעיר, עו"ד הלוי?

עו"ד י. הלוי: רק אני רוצה לראות. אני לא מכיר את זה. אני רק רוצה לראות שזה מפה.

כב' השופט א. קולה: מה פירוש אתה לא מכיר את זה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ת/459.

כב' השופט א. קולה: בטוח שקיבלת את זה עם חומר החקירה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

עו"ד י. הלוי: מה?

כב' השופט א. קולה: בטוח שקיבלת את זה בחומר החקירה. נכון?

עו"ד י. הלוי: בסדר, רק תסתכל, בסדר?

כב' השופט א. קולה: אני לא רוצה להסתכל. אני שואל אם קיבלת או לא קיבלת את זה בחומר החקירה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ת/459.

עו"ד י. הלוי: בסדר.

כב' השופט א. קולה: אז קיבלת. אז אתה מכיר. מה פירוש אתה לא מכיר?

עו"ד ב. משה: לא צריך עמודים, כי יש תאריך על הצילום.

כב' השופט צרפתי: קח, יש עודפים, עו"ד

עו"ד ב. משה: סליחה?

כב' השופט צרפתי: עודפים. זה היה בחבילות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אה, אוקיי.

עו"ד ב. משה: סליחה.

כב' השופט צרפתי: זה שלושה עמודים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: אוקיי.

עו"ד י. הלוי: טוב, אפשר, סליחה

כב' השופט א. קולה: שנייה אחת. אני רוצה לשאול. שנייה אחת, עו"ד הלוי.

כב' השופט צרפתי: כל היומן יוגש.

עו"ד י. הלוי: אני יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט צרפתי: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: לא, הוא רוצה אבל שנציין באיזה עמוד. אבל יש פה תאריך, זה כאן.

עו"ד ב. משה: אני אגיד. כן, בדיוק. זה מה שבאתי להגיד.

כב' השופט א. קולה: יש תאריך למעלה, אז זה כאן.

כב' השופט צרפתי: 14.11.

כב' השופט א. קולה: 1.8. איזה שנה זאת אני לא יודע. יש פה שנה? אני לא יודע איזה שנה זאת.

עו"ד ב. משה: כן, זה יש, יש ליומן שנה. לדעתי, זה

כב' השופט א. קולה: זה יומן של שנה שלמה? יומן של שנה אחת?

עו"ד ב. משה: כן, כן, כן.

כב' השופט א. קולה: יופי.

עו"ד ב. משה: זה יומן רגיל.

כב' השופט א. קולה: יומן רגיל, שנה. בסדר.

כב' השופט צרפתי: אז זה שתי נובמבר ואחד דצמבר.

כב' השופט א. קולה: עכשיו עוד שאלה אחת. התרגום בעברית פה – של מי הוא? כתב היד בעברית?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מי עשה את התרגום?

כב' השופט א. קולה: יש פה כתב יד בעברית.

עו"ד ב. משה: תרגום שלנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מתורגמן שלנו, כבודכם. מתורגמן שלנו

עו"ד ב. משה: מחברה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: של חברת תמלול.

עו"ד ב. משה: הזמנו חברת

עו"ד י. הלוי: 14. זה זה? זה 14 אחד?

כב' השופט צרפתי: כן, כן.

עו"ד י. הלוי: יופי.

כב' השופט צרפתי: … 23.

כב' השופט א. קולה: שנייה אחת, שנייה אחת. יש פה תרגום מלא של שיר מסויים בכתב יד יפה, בוא נגיד, כתב יד יפה, לא יודע של מי. זה כתב יד של מתורגמן מטעמכם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כן.

כב' השופט א. קולה: יופי. ובדף של התאריך של ה-23 לחודש יש פה לא תרגום, אלא מישהו נותן אינטרפרטציה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: סיסמאות של חיילים, קלישאות.

עו"ד ב. משה: זה כותרת, זה… כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: מי כתב את זה?

עו"ד ב. משה: גם, גם, גם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: גם מתורגמן של חברת תמלול שהזמנו כדי להבין מה יש שם.

כב' השופט א. קולה: אוקיי, זאת אומרת, אין פה תרגום, אין פה תמלול מלא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

כב' השופט א. קולה: אלא רק כותרת כללית מה יש כאן, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אוקיי. זה נכון שהיומן הזה משנת '93?

עו"ד ב. משה: לא.

כב' השופט א. קולה: כי כתוב פה "1993".

עו"ד ב. משה: אני יודע שכשלוקחים יומנים ישנים, זה… אחר כך.

כב' השופט א. קולה: אז אני שואל אותך מאיזה שנה

עו"ד ב. משה: טוב, הוא ענה על זה, אדוני.

כב' השופט א. קולה: מה?

עו"ד ב. משה: הוא ענה על זה.

כב' השופט א. קולה: אז זה יומן של שלוש שנים או של שנה אחת?

עו"ד ב. משה: אדוני, זה יומן של שנה אחת, זה יומן רגיל

כב' השופט צרפתי: שהוא שם עליו כריכה של 93'.

עו"ד ש. הר ציון: לא, הוא שימש אותו.

עו"ד ב. משה: הוא פשוט השתמש בו מאוחר יותר.

עו"ד ש. הר ציון: שימש אותו בצבא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד ש. הר ציון: נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד ב. משה: זה יומן משנת 93' שכנראה היה ריק. הוא השתמש בו

כב' השופט צרפתי: אה, הוא לא השתמש בו

עו"ד ב. משה: בדיוק.

כב' השופט צרפתי: כיומן לפי ימים, אלא

עו"ד ב. משה: בדיוק.

כב' השופט צרפתי: אוקיי, בסדר.

עו"ד ב. משה: זה מה שאני מבין. אם אני טועה

כב' השופט א. קולה: זה לא שהכריכה. כל היומן הוא מ-93'.

עו"ד ב. משה: כן, כן.

כב' השופט צרפתי: כן.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד ב. משה: זה מה שהוא אמר.

כב' השופט א. קולה: זה יומן ששימש כספר זכרונות או משהו מעין זה.

עו"ד ש. הר ציון: כן.

כב' השופט א. קולה: יופי. אוקיי. יומן משנת 1993 שהנאשם, לפי תשובתו, כתב בו בשנים 1996-1997-

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה זמן הצבא.

כב' השופט א. קולה: 7? מוסכם עליכם 7?

עו"ד ב. משה: מה שהוא אמר. אנחנו לא

כב' השופט א. קולה: בסדר.

יומן משנת 1993 שהנאשם, לפי תשובתו, כתב בו בשנים 1996-1997 – הוגש וסומן ת/462.

עו"ד ש. הר ציון: אין לנו אלא מפיו של הנאשם.

כב' השופט א. קולה: אני אסמן אותם לפי התאריכים שלהם? אפשר לסמן אותם לפי התאריכים שלהם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אפשר, כן.

כב' השופט א. קולה: אז הראשון זה מה-1.12?

כב' השופטת ת. נסים שי: לא. 14.11.

כב' השופט צרפתי: לא. 14.11, סידרתי לך אותם, 23…

כב' השופטת ת. נסים שי: 14, 23 ו-1.

כב' השופט א. קולה: לדצמבר? אוקיי. זה דצמבר, נכון?

כב' השופט צרפתי: כן, כן.

כב' השופט א. קולה: אוקיי. האחד מתאריך 14.11 שעליו בצד שמאל שירה ב-, זה כתב היד שלך מצד שמאל?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, כבודו.

בנוסף, הוגשו שלושה דפים שצולמו מתוך היומן. האחד מתאריך 14.11, שעליו מצד שמאל קטע

נראה כשירה שנכתב על ידי הנאשם, ומצד ימין תרגום שנערך על ידי מתורגמן מטעם התביעה –

סומן ת/462א.

כב' השופט א. קולה: 462א?

עו"ד ש. הר ציון: אני רשום לי מספר אחר.

כב' השופט א. קולה: עשיתם את זה מספר אחר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אצלנו רשום שזה צריך להיות 459, אז אולי אנחנו לא

כב' השופט א. קולה: 461 היה צילום נדיר של האווירה בבית הספר

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אה, אוקיי.

כב' השופט א. קולה: מתוך ערוץ 13.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

כב' השופט א. קולה: ו-460 היה תמונות של בנות מתוך שחזורים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: זה המכנסיים של מיקה יפרח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: 459 היה עוד פעם צילום של הגופה. בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

עו"ד ש. הר ציון: בסדר גמור.

כב' השופט א. קולה: אז זה יהיה 462א?

עו"ד ש. הר ציון: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: טוב, ת/462א.

דף מתוך היומן מתאריך 23.11, על גביו זה כתב ידו של הנאשם ומצד ימין שלוש שורות שנכתבו

בכתב ידו של המתרגם מטעם התביעה הוגש – וסומן ת/462ב.

כב' השופט צרפתי: עכשיו, השפה היא רוסית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הא?

כב' השופט צרפתי: השפה שכתובה זה רוסית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן. זה רוסית.

וכן צורף דף נוסף מתאריך 1.12, שעליו ציור של סכין ולב – סומן ת/462ג.

כב' השופט א. קולה: כן? את יכולה להמשיך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, אתה אמרת לנו שהכל היה בסדר בסך הכל מבחינת התחושות שלך כלפי ישראלים וישראל, שסך הכל היה בסדר. אני מציעה לך שזה לא נכון, כי לאור ההתבטאויות שלך, נראה שהיחס שלך היה שונה ממה שאתה סיפרת לנו. למשל, לתלמידים בבית הספר אתה קראת "אידיוטים", למעביד שלך קראת "דביל" כבר ביום שבו נעצרת, לעורכי הדין מטעם הסנגוריה הציבורית, כמו אלה שאולי היו אמורים לייצג אותך

כב' השופט א. קולה: עו"ד רוזנפלד, אולי את יכולה לפרק את השאלה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אני בזה מסיימת. הכנסתי שם שלוש דוגמאות

כב' השופט א. קולה: אבל אולי תתמקדי פה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: גם דוגמא דוגמא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאה אחוז.

כב' השופט א. קולה: שיהיה לנו יותר קל. אבל איך שגבירתי רוצה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז דוגמא דוגמא. לתלמידים בבית הספר, ששמענו שהיחס שלך אליהם היה בסדר, הם רק תלמידים, הם רק ילדים, אתה קראת "אידיוטים" שהם מתחילים כמו מקלע לרסס. תתייחס לזה, בבקשה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה. זה אנחנו דיברנו עם ארתור ואני זרמתי איתו בשיחה ואנחנו דיברנו על זה שילדים לא מחונכים. כן, זה מה שדיברנו. אבל אני אמ-, הוא גם אמר שהם ניתקו את הכבל בכוונה, שאין להם זה. אמרתי זה היה בהתחלה, לא זוכר, ולא כעסתי על ילדים. זה ילדים, אין מה לעשות. זה מה שהיה.

ש: אז בעצם ארתור אמר ואז אתה המשכת לזרום איתו?

ת: אנחנו דיברנו, כן, בכללי.

ש: אתה זוכר את זה? אתה זוכר את השיחה הזאת?

ת: בדיוק לא, אבל ככה היה הדברים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז זה בכלל לא היה עם ארתור. השיחה הזאת הייתה עם ז'ניה כבר ביום הראשון שבו אתה נעצרת, וזה דברים שאתה אמרת.

ש: אתה רוצה

ת: יכול להיות.

ש: להתייחס עכשיו?

ת: יכול להיות אמרתי את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי, יכול להיות אמרת. אז לא מתת על התלמידים בבית הספר. אפשר להגיד את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא מאוד אהבת

כב' השופט א. קולה: הוא לא מבין את הסלנג הזה. "מתתי" הוא לא מבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, בסדר. הבנתי. לא באמת-, היחס שלך לא באמת היה מכיל ומקבל

כב' השופט א. קולה: גם "מכיל" זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כלפי הילדים בבית הספר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא היה לי שום יחס, כי אני באתי שם לא בגלל הילדים. באתי לעבודה וזהו. זה מה שהיה. ולא התייחסתי עם ילדים זה מה שאמרתי.

ש: אוקיי. אז לילדים קראת "אידיוטים". למעביד שלך אתה קראת "דביל". אז גם איתו הכל היה בסדר? כי אני למעביד שלי, גם כשכעסתי עליו, לא קראתי לו "דביל" אף פעם. גם לא משהו דומה לזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: (הנאשם פונה למתורגמנית): "מעביד" זה מי שהביא עבודה?

מתורגמנית: (מדברת ברוסית).

הנאשם, מר ר. זדורוב: אה.

כב' השופט א. קולה: שנייה, אני רוצה שהדברים לא יהיו, בפרוטוקול לא יהיו אי הבנות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: כשאת אומרת "למעביד קראת 'דביל'", הכוונה שלך שאת אומרת שהוא אמר למעביד "דביל"

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא.

כב' השופט א. קולה: הוא שהוא אמר למישהו אחר? אני פשוט לא מבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הכל בשיחת ה-, הכל בשיחה בתא.

כב' השופט א. קולה: הכל בשיחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

כב' השופט א. קולה: זאת אומרת, זה לא שהוא אמר למישהו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאחורי הגב. לא בפנים.

כב' השופט א. קולה: מאחורי הגב. אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. בהחלט.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי, אם א-, אני אמ-, אם אני אמרתי את זה, יכול להיות היה איזה סיבה, משהו. יכול להיות. אני, עוד פעם, לא יודע איך הגיעה את השיחה הזאת. יכול להיות אמרתי את זה, כן. כן.

ש: שוב לארתור?

ת: אני לא יכול להגיד בדיוק למי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: בגלל זה אני אומר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. גם את זה אמרת ביום הראשון, זמן קצר לאחר שנעצרת, לז'ניה. אתה הגעת מבחוץ עם כל המטען הזה כלפי האנשים האלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה, צריך לראות את השיחה בשביל להבין למה אני אמרתי את זה, פשוט וזהו. אני לא יודע למה אמרתי את זה. יכול להיות בגלל שהוא לא עשה חשבון נכון לקרמיקה ועשה את הפדיחה בעבודה, יכול להיות, וזה מה שאני חשבתי באותו, תקופה הזו. לא יותר מזה.

ש: ולעורכי הדין מהסנגוריה גם קראת, הנה, אני אחסוך לך, כבר באותה שיחה, זמן קצר, שעות, אולי פחות, לאחר שנעצרת, קראת להם "פגומים". למה? "פגומים".

מתורגמנית: פגומים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: פגומים. מהמילה "פגום".

ת: זה צריך לראות שיחה. אני פשוט לא יודע למה אמרתי את זה. אם אמ-, אם בכלל אמרתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי. אז אני מבינה שאתה נכנס עם כל הרגשות האלה מבחוץ, אתה לא הרגשת, היחס שלך לא כל כך היה טוב למה שקורה בישראל – לא לתלמידים, לא למעביד שלך, לא לעורכי דין מהסנגוריה הציבורית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון. זה היה פשוט שיחה עם יבגני או ארתור, לא יודע עם מי זה היה שיחה, וזה היה סתם דיבור ולא יותר מזה. על יחס אמרתי, לא היה לי יחס, יחס עם ילדים.

ש: אוקיי. אם לא היה יחס, למה לקרוא להם "אידיוטים"? הם בסך הכל תלמידים. מה לך ולהם?

ת: צריך לדעת למה זה קרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: אני לא יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תגיד אתה. אתה היית שם, אתה אמרת את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע, אני לא זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי, בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר לראות מה שם, למה, איך זה הגיע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. נמשיך. לאתיופים, יוצאי אתיופי, אתה קראת "קופים טבעיים. למה צריך אותם בכלל? בלאט, נו, כלבה, קופים, קופים טבעיים, הולכים, מחטטים בזבל", מילה גסה, אני לא אחזור עליה, "כמה שלא עובדים. למה צריך כאלה בכלל?"

ש: מאיפה השנאה הזאת למגזר הזה?

ת: אני זוכר את ה-, בערך, שיחה שאני באמת אמרתי ככה על האתיופים, ובאמת אני מצטער על זה. כן, זה אמרתי. אבל צריך פשוט להבין למה אנחנו דיברנו. כי אני ראיתי אתיופים – איך הם לא עובדים, כאלה דברים. יכול להיות פשוט אמרתי מה שאני חושב עליהם, לא יותר מזה. לא התכוונתי-, לא שנאה, לא שום דבר, ל-, איך להגיד? נגד הגזע אני לא אמרתי שום דבר. לא התכוונתי לשום דבר על הדברים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. אני אומרת לך שבניגוד לאופן שבו הצגת את עצמך כאן וגם עוד קודם כמי שלא אלים, גם לאח שלך בסך הכל נתת כמה אמרת? שתי כאפות או כמה כאפות. מיזערת את האלימות. אני אומרת לך שהתמונה הזאת היא לא נכונה. הצגת לנו תמונה שלא נכונה ושאתה צברת בתוכך הרבה כעס לפני הרצח, זעם שרק חיכה להתפרץ והוא התפרץ על המנוחה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון בכלל. מה שאני דיברתי עם יבגני או ארתור, זה אנחנו דיברנו. זה, איך אומרים? שיחה בין שניים אנשים, סתם שיחה באוויר וזהו, לא יותר מזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בוא תראה איך אתה בשיחה שאתה אישרת לנו שאמרת בה אמת, בסדר? בשיחה לפני הפסיכיאטר, שאמרתי לנו "אני בשיחה הזאת אמרתי אמת, האמנתי באותו רגע שייתכן שרצחתי, אמרתי אמת בשיחה הזאת", בוא תראה את הדברים שאתה אומר אמת על עצמך. נקרין לך את הקטע. זה דיסק 25, חלק 3, עמוד 37, מונה: 00:31:10.

כב' השופט א. קולה: ממתי זה?

עו"ד י. הלוי: מה-18.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה השיחה שלפני הפסיכיאטר.

עו"ד ש. הר ציון: מה-18 בשעה (מדברים ביחד).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 18 לחודש.

כב' השופט א. קולה: מה-18. היא בשלב הראשון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. לפני היציאה לפסיכיאטר.

עו"ד ב. משה: ב-16:30 בצהריים בערך.

כב' השופט א. קולה: אצל ארתור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. בשיחה הזאת, עד שבני יחבר אני אגיד לך שאתה אומר על עצמך "אני בן אדם, אני כמו סוללה. אני בן אדם מצבר. בתוכי נאגר, נאגר, נאגר בתוכי. שם ברוסיה זה היה הרבה יותר קל. שם כדי שאיזושהי נבלה תנבח עליי משהו, לא הייתי שולח להזדיין, הייתי מיד מרביץ לפרצוף", מילה גסה, "לא הסתכלתי על האם בן אדם מבוגר ממני בגיל שלי. לא הסתכלתי על זה. אוקיי? ישר. הרי כאן", בישראל הכוונה, "אסור ללכת מכות וכל כך הרבה הצטבר בי בשש שנים בגלל שכמות כזאת של העלבות שקיבלתי כאן בישראל במשך שש שנים, לא קיבלתי כמות כזאת במשך 25 שנים לא קיבלתי כמות כזאת של העלבות. פלוס הצבא, פלוס בלאט הכל, לא קיבלתי כמות כזאת של העלבות." ואתה כמו מצבר והצטבר לך.

ש: אתה רוצה להשיב לפני שאתה רואה את הקטע או שאתה רוצה לראות אותו?

ת: אפשר גם לראות, אבל אני יכול להגיד שזה מילים מה שאמר את הארתור קודם ואני פשוט חזרתי למילים האלה, כי אני לא אמרתי לו דברים רעים על הישראל, זה נכון, כמה שאני זוכר, וגם הוא, הוא אמר לי בהתחלה שמה, 14, לא זוכר איזה תאריך, הוא אמר ש"לא, פה ילדים לא מחונכים, הם לא נותנים כבוד לזה, הם מקללים." זה מה שהוא סיפר, נכון. ואני פשוט, כמה שאני זוכר פה, אני החזרתי במילים האלה.

ש: אוקיי. אז ארתור אמר לך קודם שאתה בן אדם כמו מצבר?

ת: ואני-, סליחה

ש: שמחכה

ת: אמרתי לו ש-, דווקא מה שניתקו את הכבל זה היה אז, אבל אני לא כועס על הילדים.

כב' השופט א. קולה: לא, אבל היא שואלת אותך שאלה אחרת. פה יש מילה שאתה אומר "אני כמו מצבר, נטען ואז מתפרץ." היא שואלת האם את זה ארתור אמר לך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, כאלה דברים הוא לא אמר. אני חושב שזה אני אמרתי, כי הייתי כבר התחלת קריזה, מה שאני חושב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה שאתה מרגיש, לא מה שאתה חושב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

ש: לא הרגשת ככה?

ת: אם אני רגיל ועדיין רגיל ואמרתי לו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, שנייה. אני רוצה להבין. כשאתה אמרת על עצמך "אני בן אדם כמו מצבר. נאגר בתוכי, נאגר" ומסביר איך היה באוקראינה, ששם אם מישהו היה נובח עליך משהו, כך לדבריך, לא היית שולח להזדיין, סליחה על הביטוי, היית מיד מרביץ לפרצוף. פה בישראל זה אסור, ולכן כל הכעס, הזעם הזה, נאגר בתוכך ואתה, כמו מצבר, כמו Battery, אתה אומר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה דברים שאתה לא סתם אמרת. אתה הרגשת. ואני מזכירה לך איך נראית בשיחה הזאת. אתה אמרת אמת. היית מאוד אותנטי. אני מזכירה לך, ראינו פה ביחד. ככה אתה הרגשת. אתה לא שיקרת פה ולא אמרת פה סתם דברים בשיחה הזאת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר, לא נכון, כי ארתור סיפר לי קודם שיחה שהוא אמר "מה? פה מקללים. אתה סופג, סופג. מה, אתה ימשך? לא, אתה ייקח, לוקח", ומשיחה הזאת התחיל כל הזה. פה אני פשוט, אני חושב שאני

מתורגמנית: שאני הגברתי את המילים. הגברתי כל מה שהוא אמר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כאילו הגברתי ועשיתי את השוויון כמו סוללה, כמה שאני חושב.

ש: אבל למה? למה הגברת את המילים?

ת: כי

ש: בהנחה שמה שאתה אומר זה נכון, הכל מוקלט, אני בכלל לא מתווכחת איתך

ת: כי זה

ש: למה היית צריך להגביר את המילים?

ת: כי זה היה לפני את ה-

כב' השופט צרפתי: "להגביר" אתם מתכוונים "להעצים"

עו"ד ב. משה: להגזים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: להעצים. כן.

כב' השופט צרפתי: להעצים. אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי זה היה לפני את הפיצוץ הפסיכי הזה, אני לא הצלחתי להסביר לעצמי דברים האלה, וחושב שאני ככה פשוט עשיתי את ה-, איך? לא שוויונה, כאילו ככה הבנתי וסיפרתי לו ככה, כאילו כמו סוללה מקבל מקבל, אבל זה הכל בא מארתור, כי הוא אמר שנותנים לחץ יום, יום, עוד, עוד, עוד, בן אדם מתפוצץ. זה בא משמה.

ש: אבל אמרת לו פה את האמת, נכון? לא שיקרת לו.

ת: אני קשה לעש-, להבין עצמי את השמה, כי אמרתי שהיה לפני את הפיצוץ את הפסיכי הזאת ומצב הזה קשה לי להסביר מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: במצב הזה שאתה עושה את הפיצוץ הפסיכי, מה שאתה קורא, אתה דיברת אמת. ככה אמרת לנו. אז אם אמרת על כל הדברים אמת, לא יכול להיות שרק פה אתה שיקרת. לכן, אני אומרת לך שגם

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: פה אתה אמרת אמת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי, כמה שאני יודע, אני אמרתי אמת, כי אני לא בן אדם שאלים או משהו. אני חושב שכן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בוא נראה עוד אמירה שלך מאותה שיחה. בסדר? אנחנו כל הזמן מדברים על השיחה של ה-18.12, לפני שיצאת לפסיכיאטר. דיסק 25, 3, עמוד 46, מונה: 00:38. בוא תראה.

ש: אתה רוצה לראות או שאני אקריא לך את זה?

ת: קצת אחורה, אם

ש: אתה, חשוב לך

ת: כן, אני רוצה לראות.

ש: לראות את זה או שמספיק שאני אקריא לך, כמו קודם?

ת: לא, אני צריך לראות.

עו"ד י. הלוי: תראי, תראי לו.

ש: אתה רוצה לראות? בסדר. אני שואלת.

ת: אם אפשר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. אז בבקשה.

עו"ד ב. משה: אני מתחיל דקה אחורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חצי דקה אחורה. אנחנו קצרים.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז ראית את הקטע שכאן אתה מספר שוב בהמשך, באותו הקשר של הקטע הקודם, שבאוקראינה הייתה לך כמעט כל יום פריקה גופנית שם, וכאן, בישראל הכוונה, אסור ללכת מכות, אסור הכל. "וזה סתם אותי", אתה אומר. "אני לא גבוה", אתה מעיד על עצמך, "אני לא גדול מדי בכתפיים, אבל שגעון יש בי מספיק." ואני אומרת לך שגם פה אתה אמרת את האמת, כמו שאמרת קודם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה, אבל כן, כי אני אמרתי ששמה היה מכות, כי בפאב אנשים שותים אלכוהול יותר מדי ומתחילים לעשות אלימות וצריך לעשות פיסי בשביל להוריד את האלימות שלהם, זה נכון. אבל פה לא בדיוק תרגום נכון. מתי אני אמרתי ה'"דו…" זה כוונה במילים שמספיק כח פיסית ולא אומרת ששגעון את הבראש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אנחנו לא מדברים על מכות שהיית צריך לנטרל ולהפריד ולהדוף. אנחנו מדברים על פריקה גופנית. שני דברים שונים. בסדר? אתה כאן העדת על עצמך ששם הייתה לך פריקה גופנית. זה משהו, הפריקה הגופנית גרמה לך להקלה. עוד מעט נראה את זה. זה לא "נאלצתי בתור מאבטח, בתור שומר, להפריד מכות, להדוף, להתערב, להכות אפילו." כאן אתה מדבר על בהקשר של "אני מצבר, אני בטרייה, שם הייתה לי פריקה גופנית. כאן אסור להרביץ." בהקשר של "כל זה נאגר בתוכי." אז לא כמו שאמרת לנו עכשיו. פריקה גופנית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הפריקה גופנית אני אמרתי, נכון, אבל זה כוונה שמספיק כח ואני לא עושה את האלימות ולא את ה-, איך להגיד? את ה-, לא שומר את זה כל הזמן לעצמי. מה שהיה פיסית, כן היה פיסית. פה אסור, פה יש חוקים, אני הולך לחוקים האלה, לא יותר מזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וזה שיש פה חוקים, אתה אומר "זה סתם אותי. כל זה נאגר בתוכי." זה מה שאתה אומר. "שם הייתה לי פריקה גופנית. אני אדם כמו מצבר. כאן אין לי פריקה גופנית, כאן אסור להרביץ. כל זה נאגר בתוכי." ואני אומרת לך שזה בדיוק מה שקרה עם המנוחה, אותה טיפה אחרונה, אותו קש קטן, אותה מילה, אותה אני לא יודעת מה, ששבר את גב הגמל. זאת בדיוק הטיפה האחרונה. כי אתה היית כמו פצצה מתקתקת, חיכית להתפרץ, כי זה סתם אותך.

ת: לא נכון. בשביל להוריד את ה-, ה-, בפנים את הלחץ הזה, מספיק את הלקחת

מתורגמנית: זה מה שמשתמשים בוקסרים כדי ל-

ת: את ה-

עו"ד ב. משה: שק אגרוף.

כב' השופט צרפתי: שק אגרוף.

ת: שק אגרוף. מספיק שק אגרוף. נותן כמה מכות, זה יוצא. זה לא כמו שתובעת חושבת את זה.

ש: אז היה לך שק אגרוף? התאמנת בשק אגרוף פה בישראל?

ת: כן, התאמנתי, אבל ככה בבית קצת וזהו. אבל בשביל הספורט שלי, בשביל ה-, איך להגיד? בשביל לתפוס את

מתורגמנית: כדי שלהחזיק את הגוף במצב טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וגם להוציא את העצבים. את כל מה שסתם אותך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל אין עצבים. מתי אני עצבני? אני עצבני כמו כל בן אדם רגיל, עצבנים עוברים ולא נשארים שום דבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי. בוא נראה את הקטע הבא באותה שיחה. בסדר? אנחנו עדיין לפני הפסיכיאטר, ב-18 לחודש. 25, 4, 00:41:10. בסדר? עמוד 42 בתמליל.

כב' השופט א. קולה: סליחה שנייה אחת. סליחה. שוב, כשאת אומרת "25:00, 4", בסוף יהיה לי נורא קשה להתאים את זה לזה.

עו"ד ב. משה: אז אני אגיד. כל שלושת הקטעים הם בין השעות 16:30. עכשיו אנחנו מקרינים את 16:41:26.

כב' השופט א. קולה: אוקיי. זה יותר נוח לי. פשוט שיהיה לנו מכנה משותף אחיד לגבי הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאה אחוז. בוא תראה

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רגע, שנייה. הראנו לך קטע במונה זהה, יופי, תודה, בני, אבל מדיסק 3. אני אשאל אותך גם עליו. כאן אתה אמרת בקטע שהקרנו לך, אתה מדבר וגם ארתור מדבר, ואתה ממשיך את השיחה ועונה לו ועוד לפני כן מתחיל, ואתה אומר: "השתדלתי לא לריב. כל זה נוצר אצלי בפנים. אני יודע נפלא שיכולתי להתפוצץ."

ש: זו האמת, נכון? כבר סיכמנו שבשיחה הזאת אמרת אמת ולא יכול להיות

ת: נכון-

ש: ששיקרת דווקא בדברים האלה.

ת: נכון זה מה שאמרתי שכל בן אדם יכול להתפוצץ, אבל פה אני רואה שכבר השכל שלי עד כדי כך עמוס במחשבות ומבולבל שאני פשוט לא יודע מה להגיד, כי אני דפוק לגמרי, איך אומרים? שטו-, מח שטוף. שטו-, שטיפת מח, שטפו את המח שאני לא יודע איפה אני נמצא, באיזה זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:41:12, וזה שעה 17:34 בשעון האמת, הקטע הבא בדיסק 4.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז ראית, בקטע הזה אתה אומר, זה המשך של הקטע הקודם, זה בדיסק הבא, ואתה אומר: ואם מישהו בצורה ברורה מתבקש לקבל אגרוף, הרבצת בפרצוף ועכשיו הוקל. אתה מרגיש קל נפשית. אתה מרגיש את עצמך קל מאוד נפשית. "כאן בישראל השתדלתי לא להכות אף אחד. כשאני רק הגעתי לישראל השתדלתי להרוויח אגורה."

ש: ואני אומרת לך שגם כאן אתה אומר את האמת. נכון?

ת: אני אומר אמת, נכון, כי אמרתי, כי אחרי, איך אומרים?

מתורגמנית: אחרי פריקה פיסית, אחרי עבודה פיסית, אחרי פריקה פיסית

ת: כן, בן אדם מרגיש את הקלות, נכון, זה מה שאמרתי. אבל זה לא התכוונתי על השום דבר באלימות נגד אנשים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: אבל זה קורה, כי אמרתי לו מה שהיה באוקראינה, מתי היה ריב ב-, שנייה, ריב היה בדיסקוטק והתחילו להרביץ אותי ונתנתי, כן היה את הכזאת הרגשה שכאילו קל. נכון, זה מה שאמרתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אתה מקבל הקלה נפשית מלהכות אנשים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כל אחד

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זו האמת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כל אחד זה יקבל. לא רק אני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. אוקיי. אנחנו מדברים עליך עכשיו, לא על כל אחד אחר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני פשוט אמרתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר גמור. חשוב להגיד את האמת גם. בסדר גמור. אוקיי, אני מראה לך את הקטע הבא בדיסק 3. אנחנו עדיין באותה שיחה שלפני הפסיכיאטר, קצת לפני הקטע שהראיתי לך עכשיו

כב' השופט א. קולה: זהו, את חוזרת בזמן, נכון?

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אמרתי. קצת לפני הקטע שהראיתי לך עכשיו. מונה: 00:22. זה מעמוד 26 בתמליל. שעה: בערך 16:25. שעה, בערך שעה וקצת לפני הקטע שהראיתי לך קודם.

עו"ד ב. משה: רגע, מונה 22, סליחה.

(הקרנת סרטון באולם בית המשפט מתחילה ומופסקת לאחר מספר רגעים).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:22. כן.

(לאחר הקרנת סרטון נוספת באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקרנתי לך כרגע את תחילת הקטע. אתה מספר כאן שאחיך התחיל להשתין דם כל חמש דקות ואתה אומר שגם יצאת על אבא שלך בזעם.

ש: גם זאת האמת, נכון?

ת: זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זאת שיחה שאתה אמרת בה אמת.

ת: זה לא בדיוק אמת, כי אני פה לא הסברתי את, לא הסברתי עצמי נכון. כי היה את הקטע מתי אני חזרתי מהעבודה ואמא התחילה לצעוק עליי שאני הרבצתי אח והוא משתין את הדם, ואבא אמר "אם אני ארביץ אותך?" אמרתי לו "תנסה." כי למה? אני יודע שלא הרבצתי אותו ככה חזק, למה שאני עכשיו מקבל מכות? זה מה שהיה באותו שיחה. לא יותר מזה. לא הרבצתי אבא בכלל.

ש: אתה כיוונת אגרופים לעבר אבא שלך?

ת: לא.

ש: בלי לפגוע בו?

ת: לא. לא, לא. הוא אמר במילים, הוא אמר איום שהוא ירביץ אותי. אני פשוט אמרתי "תנסה את זה." זה מה שהיה. לא היה שום מכות, לא, שום דבר לא היה.

ש: הוא אמר לך שאתה חכם על חלשים או משהו בסגנון הזה?

ת: אני לא זוכר בדיוק. יכול להיות הוא אמר משהו כזה, אבל לא זוכר.

ש: הוא נבהל ממך? מההתנהגות שלך ומהמבט שלך?

ת: לא, לא, לא, לא. לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבא לא נבהל ממך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בוא נמשיך את המשך הקטע. 16:22 – שעון.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא רוצה להקרין עכשיו שלוש דקות רצופות. אני קופצת לסוף, ל-00:25, שעה 16:25.

כב' השופט א. קולה: את חייבת להגיד לי שעה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 16:25.

כב' השופט א. קולה: בגלל שהזמן, 00:25, הוא זהה בכל הדיסקים. זה יבלבל אותנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. אז אמרתי, שעה 16:25.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עכשיו. קפצתי.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז קודם כל, ראית כאן בקטע הזה שאתה מספר שבאותו עימות עם האבא בעקבות המקרה עם האח, אתה יצאת לכיוונו באגרופים, לא הכית אותו, אבל לפי המילים שלך, יצאת לכיוונו באגרופים, והוא הסתכל על הפנים שלך והוא נבהל. ארתור שואל אותך "הוא נבהל?" ואתה אומר לו "כן." לפני כן, אתה אומר "הוא ראה את הפנים שלי." אז קודם כל, כן יצאת לעברו באגרופים והוא כן נבהל מההתנהגות שלך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא. אמרתי שפה אבא שאל, "אז בוא תרביץ אותי-, בוא אני ארביץ אותך." אני אמרתי "תנסה." זה נכון. אבל זה מה שאני חשבתי, שהוא פחד ממני. זה מה שאני חשבתי

כב' השופט א. קולה: לא, לא, אבל היא אומרת לך שאתה אומר כאן שיצאת לקראתו באגרופים. זה מה שהיא אומרת לך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאני אמרתי לארתור. אמרתי, כי

כב' השופט א. קולה: אז אמרת את זה לארתור או לא אמרת את זה לארתור?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אני אמרתי לארתור, אבל אבא שלי לא פחד ממני. זה הכוונה.

כב' השופט א. קולה: זה שאלה נפרדת. השאלה אם לארתור אמרת "יצאתי לקראתו ב-", אם שמעת עכשיו את עצמך אומר "יצאתי לקראתו באגרופים." זו השאלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי שפה אני לא הסברתי נכון עצמי.

כב' השופט א. קולה: לא שאלתי אם הסברת נכון או לא הסברת. שאלתי

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאמרתי, כן, אבל זה לא הסברתי נכון.

כב' השופט א. קולה: כי אני לא מבין את הרוסית והתרגום לא תמיד-, אתם אומרים ש-, אני שואל אותך האם עכשיו שמעת בקול שלך שאתה אמרת לארתור "יצאתי לקראת אבא שלי באגרופים."

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, זה מה שאמרתי, נכון

כב' השופט א. קולה: זה מה שאמרת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל זה לא מה שהיה.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בשיחה הזאת אתה אמרת לארתור את האמת. אנחנו באותה, עדיין באותו זמן שאתה אומר לו אמת, ולכן גם בהקשר הזה אמרת לו אמת. יצאת לכיוונו באגרופים, לא הרבצת לו. בסדר? אני לא אומרת שאתה אמרת שהרבצת לו. אבל אתה כן יצאת לעבר אבא שלך באגרופים והוא נבהל ממך, הוא נבהל מהפנים שלך, מהמבט שלך. זה אתה מספר

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וזאת האמת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאני אמרתי, אבל קודם אבא אמר "אז בוא אני ארביץ אותך", אמרתי "תנסה" ויצאתי ככה. זה מה שאמרתי. פשוט אני לא הסברתי עצמי נכון וזהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אתה מספר בקטע הזה שכשעבדת אז כשומר, "איך היינו מביאים מכות? היינו זורקים לרחוב, קוראים לשוטרים", ואתה אומר כאן "אני התרגלתי להרביץ לשיכורים ולקטינים." זאת אומרת, בלי הבחנה. "הייתי מרביץ בלי הבחנה לשיכורים, לקטינים, לכל מי שהיה עושה בעיות בפאב."

ש: זו גם האמת. נכון?

ת: זה לא בדיוק ככה. זה הסלנג היה, כאילו להרביץ את הכל מי שמסטול.

כב' השופט א. קולה: מי ש-?

הנאשם, מר ר. זדורוב: מסטול.

ש: אבל אתה לא אומר כל מי שמסטול, אתה אומר שהתרגלת להרביץ לשיכורים ולקטינים. לא רק לשיכורים. אתה כאן מייחד את הקטינים. למה? למה לא אמרת לנשים? למה לא אמרת לחיילים? למה לא אמרת למבוגרים ממך? אתה מדבר כאן על שיכורים ועל קטינים. אתה התרגלת להרביץ לקטינים.

ת: כי בדרך כלל בפאב רק אנשים מבוגרים, מי ששותה. ה-(מילה ברוסית) זה כאילו, זה "נער". (מילה ברוסית)

מתורגמנית: הו. סליחה. זה מה שאני חשבתי.

כב' השופט א. קולה: לא שמעתי.

מתורגמנית: מצטערת. ה-(מילה ברוסית) זה לא קטינים. זה צעירים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: צעירים. וזה

מתורגמנית: זה יכול להיות מעל גיל 18. פשוט זה צעירים מדי בהשוואה עם אחרים. כי גם אני לא שמעתי את המילה שדומה למילה "קטינים", אבל חשבתי שהוא-, אבל עכשיו הוא בדיוק אמר איזה מילה הוא השתמש. זה לא קטינים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

מתורגמנית: זה צעירים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את שמעת אבל את המילה הזאת פה?

מתורגמנית: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא מה ששמעת עכשיו

מתורגמנית: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מהנאשם, אלא בהקרנה.

מתורגמנית: כן. כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: רגע, אז בואו נעשה סדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: והמילה היא "צעירים"? היא לא "קטינים".

מתורגמנית: "צעירים". לא "קטינים".

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יכול להיות גם. מעל גיל 18. צעירים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מילה (מילה ברוסית).

מתורגמנית: כן. כן. כן. זה צעירים

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מי שיותר פחות ממני בגיל.

מתורגמנית: הו. הו. זה כשאומרים על מישהו שיותר צעיר ממי שמדבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: אז רק מה שהמתורגמנית אמרה נרשמה, כן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. בהחלט.

כב' השופט א. קולה: נרשם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהחלט.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

ש: אז למה אתה מייחד דווקא צעירים ממך? למה לא מבוגרים ממך?

ת: כי זה האנשים שהיו בפאב.

ש: לא היו מבוגרים ממך בפאב?

ת: הילדים בגיל

עו"ד מ. חן רוזנפלד: היית בן 20 בערך.

ת: בגיל 18, 17, 19 – הם לא יודעים לשתות. הם שותים, אחר כך מרגישים שהם, כל העולם שלהם, מתחילים להרביץ כל אחד, לא משנה למי. זה, בגלל זה אני עשיתי, איך אומרים? בכללי את זה, וזהו.

כב' השופטת ת. נסים שי: בן כמה היית?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הייתי 21, 22.

ש: ולא היו שם בגילאים מעליך? 23? 24? 30? בטוח היו.

ת: היו אנשים כאלה, אבל

כב' השופט צרפתי: לא, הוא אומר, אלה יודעים לשתות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא יודעים לשת-

כב' השופט צרפתי: הקטנים לא יודעים לשתות

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט צרפתי: ונוצרות תגרות. זה מה שהוא אומר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יש גם מבוגרים שלא ידעו לשתות ומתחילים להרביץ את הברמן, לתפוס את ה-

מתורגמנית: מלצריות?

הנאשם, מר ר. זדורוב: מלצריות, סליחה, על הדברים שעשו. כן, כאלה דברים היו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי. ומהם היית מקבל את ההקלה. מהמבוגרים אולי שיודעים לשתות ושתו, מהצעירים שלא יודעים לשתות. שם הייתה לך הפריקה הגופנית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, מתי אנשים מתחילים כבר לעבור הכל ומתחילים להרביץ, בטח שאני לא אסתכ… זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ואנחנו חייבים היה להזמין את המשטרה בשביל לתת את האנשים האלה למשטרה.

ש: א-הא. את "המשטרה הזבלים". למה זבלים?

ת: זה סלנג של הרוסית (מילה ברוסית). תסבירי, בבקשה, לבית המשפט.

מתורגמנית: כן, כן. זה באמת ככה אומרים על עובדי משטרה ברוסיה. זה סלנג, כן. אבל זה סלנג כל כך מקובל שכולם אומרים את זה בלי כוונה רעה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

מתורגמנית: וזה באמת דומה למילה "זבל", אבל זה יצא גם מאז שזה היה פעם שֵם של המקום הגדול של המשטרה ברוסיה (מילה ברוסית) וזה לא, זה לא כינה, זה לא

כב' השופט א. קולה: זה לא מה?

מתורגמנית: אין משמעות בזה למשהו רע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר.

כב' השופט א. קולה: "כינה"?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: אמרת "זה לא כינה". מה פירוש "לא כינה"? למה התכוונת? התכוונת שזה לא כינוי גנאי? למה

מתורגמנית: זה כאילו שם נוסף, יוצא שם נוסף יותר מקובל ב-

עו"ד י. הלוי: כינוי, כינוי, לא?

כב' השופט א. קולה: "כינה" זה לא "כינוי". בסדר, אני רוצה להבין.

עו"ד י. הלוי: היא התכוונה ל"כינוי"?

מתורגמנית: כינוי, כינוי. כינוי, כינוי.

כב' השופט א. קולה: התכוונת ל"כינוי"?

מתורגמנית: כינוי. כן, כן, כן.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

מתורגמנית: זה כינוי. לא, סליחה. זה כינוי, כמובן. כינוי, אבל בלי כוונה כל כך רעה.

כב' השופט א. קולה: בלי כוונה רעה. אוקיי.

מתורגמנית: לפעמים, סליחה, לפעמים גם אלו שעובדים במשטרה קוראים לעצמם (מילה ברוסית). זה גם קורה.

כב' השופט א. קולה: גם קורה.

כב' השופט צרפתי: השוטרים?

מתורגמנית: כן. קורה. קורה. בצחוק, במשהו, אבל הם לא כל כך נעלבים מזה שהם יכולים לקרוא לעצמם ככה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי, אז בוא נתקדם. לשוטרת בתא המעצר קראת לה "קופה" ולשוטרים קראת "מניאקים" ו"הומואים" ו"עיזים" ועוד כל מיני מילים שאני לא רוצה לחזור.

ש: זה גם ככה אדם נורמטיבי? מדבר על משטרה?

ת: זה, זה צריך לראות איך אנחנו הגענו לשיחה הזאת, אבל אני חושב, כי אני התחלתי עם ארתור, כי הוא התחיל להגיד בסלנג, כי לפני מעצר, כמה שאני זוכר, לא ידעתי מה זה "מניאק" או כזה מילה. צריך לראות. אני פשוט לא זוכר איך זה הגיע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז לז'ניה לא אמרת. עם ז'ניה לא אמרת מילים כאלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות גם לז'ניה אמרתי. יכול להיות. אני לא זוכר.

ש: אז לא "יכול להיות". בטוח. את הדברים האלה אתה כבר התחלת להגיד אצל ז'ניה. ואז ההסבר שלך הוא?

ת: יכול להיות. צריך לראות ול…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר. טוב. צריך לראות. אנחנו נראה. גם עם מרוקאים הייתה לך בעיה, נכון? גם הם זכו ממך לכל מיני מילים חמות.

כב' השופט א. קולה: שוב, כשאת אומרת

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות, אבל שוב, זה

כב' השופט א. קולה: סליחה, סליחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: גם, גם

עו"ד ו. קבלאוי: הוא מבין, הוא מבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא לא מבין. אין

כב' השופט א. קולה: לא, אל"ף, הוא לא מבין, וב"ית, כשאת אומרת "זכו ממנו", אנחנו מבינים את זה. לא הכוונה שהוא התעמת עם מישהו מהם, אלא הכוונה ש-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא, לא, לא. זה הכל בשיחה בתא.

כב' השופט א. קולה: הכל דברים שהוא אמר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כל מה שאני אומרת לך

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כמו שאמרתי לך קודם, אני חוזרת ואומרת

עו"ד ו. קבלאוי: זעם חבוי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הכל מדובר על השיחה בתא והכל מראה על הזעם שהיה חבוי בך בישראל, בך, שהיית מטען, שהיית סוללה, Battery, שהדברים סתמו אותך ולא יכולת להתפרץ פה. בסדר? גם פה אני מראה לך. עם המרוקאים הייתה לך בעיה, אמרת שהם רעשנים ואתה אוהב להסתכסך איתם, כי הם פותחים פה ואחרי שתי דקות הם שותקים והולכים, הם פוחדים מהתגובה שלך.

ש: אתה רוצה להתייחס או שאתה רוצה לראות את הקטע?

ת: אפשר לראות את הקטע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז זה בשיחה קודמת מיום שבת. בסדר? ב-15.12. מ"ט 165-5 חלק 4. וקטע נוסף. אני אראה לך אחד מהם. חלק 9, דיסק-, 165-9, עמוד 49, מונה: 00:40. אנחנו מדברים על יום שבת. תעשה מ-00:39:50.

כב' השופט א. קולה: 00:39 זה זמן אמת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא. תכף נפתח ונגיד זמן אמת. 165-9. תפתח רגע בתמליל ותראה איזה חלק.

כב' השופט א. קולה: עוד בקשה קטנה, עו"ד רוזנפלד. יהיה לי נורא קשה אחר כך עם "מ"ט כזה", "מ"ט כזה", "מ"ט כזה".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: יותר טוב להתייחס לת"ו-ים. כל מ"ט כזה קיבל מספר – ת"ו כזה, ת"ו כזה, ת"ו כזה, ב', ג', ד', ה'.

עו"ד ב. משה: אני אגיד לאדוני למה זה קל…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אנחנו תכף נראה.

כב' השופט א. קולה: יהיה לנו יותר

עו"ד ב. משה: אני אעזור לאדוני.

כב' השופט א. קולה: לך קל – אתה צעיר. אני זקן.

עו"ד ב. משה: לא, אבל לפעמים אני מלמד את אדוני משהו

כב' השופט א. קולה: אה, אתה רוצה ללמד אותי משהו?

עו"ד ב. משה: ואדוני – יותר קל לו. לא?

כב' השופט א. קולה: יאללה, בחינם. בבקשה.

עו"ד ב. משה: הנה, כמו אז שעשינו עם התמלול.

כב' השופט א. קולה: למדתי. כן?

עו"ד ב. משה: תמיד אפשר ללמוד.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד ב. משה: הקבצים מההגנה מסודרים לפי מ"ט. אז אם אדוני רוצה לראות קטע, אנחנו אומרים "165-9"? כתוב "165-9".

כב' השופט א. קולה: כן, רק שזה יכול לפעמים ליצור בלבול, מאחר וזה ארבעה דיסקים שונים, הזמן, המונה שלהם הוא זהה לכל ארבעת הדיסקים.

עו"ד ב. משה: אנחנו אומרים את החלק גם. אנחנו, אדוני, אנחנו גם, אני אומר לאדוני, אנחנו נשתדל תמיד

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד ב. משה: להגיד גם את השעון, אבל אם אני אגיד לאדוני את השעון, רק את השעון

כב' השופט א. קולה: זה לא יעזור לי?

עו"ד ב. משה: יהיה לך יותר קשה.

כב' השופט א. קולה: כן?

עו"ד ב. משה: כי אדוני כדי לדעת את השעון, אדוני, זה ניסוי וטעיה, יפתח קובץ, יראה שעה, ואז יגיד "טוב, זה הרבה קדימה." אז אדוני לא יודע כמה קבצים לקפוץ קדימה.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד ב. משה: גם לי זה היה קושי עם זה, אז באמת

כב' השופט א. קולה: בסדר, אבל גם הת"ו-ים חשובים.

עו"ד ב. משה: גם וגם. נגיד גם וגם.

כב' השופט א. קולה: לא, אבל גם הת"ו-ים חשובים, כי בסוף נתייחס לת"ו-ים, לא למ"ט-ים.

עו"ד ב. משה: בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר?

עו"ד ב. משה: אנחנו, כן.

כב' השופט א. קולה: אם אפשר, אם

עו"ד ב. משה: אנחנו נעשה את זה. אם זה מקל על כבודכם, נעשה את זה, ברור.

כב' השופט א. קולה: כן. לפחות בסיכומים תפנו ל-

עו"ד ב. משה: בסיכומים אנחנו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

עו"ד ב. משה: כל קטע – נחתוך אותו כנספח. כמו שאנחנו רגילים.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד ב. משה: לא תצטרכו להריץ.

כב' השופט א. קולה: כולל הת"ו שלו.

עו"ד ב. משה: כולל הת"ו. הוא ייקרא כת"ו.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז. יופי.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בקטע הזה, עד שבני יפתח, אני אגיד לך, אתה אומר ככה: "אני לא אוהב מרוקאים, בלאט, יש להם פה שחור. הם מתחילים לצעוק 'אתה זונה' ו'אתה'," עוד משהו, "'בן של זונה'. אני כבר מחזיק את עצמי. אבל הם מסתכלים עליי, הם מפחדים להגיד לי את זה בגלל שאיזו תגובה תהיה. הם מתארים לעצמם רק ככה בערך בעשרה אחוזים," שלוש נקודות.

ש: אתה רוצה להתייחס לזה?

ת: זה מה שאני דיברתי עם יבגני, זה היה תחושה שלי מה שאני אמרתי, כמה שאני הבנתי. וזהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עם ארתור.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ארתור, יבגני. אני פשוט דיברתי מה אני חושב על זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז אנחנו נקרין

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי כמו שאנחנו דיברנו, שהם מקללים בלי סיבות, אפילו אחד לשני אומרים "יא מניאק", "יא זה", סליחה על זה, אבל אמרתי, בשבילי זה לא מקובל ככה, כי אנחנו לא קוראים אחד לשני "הֵיי, מניאק, בוא לפה." זה מה שדיברנו. זה שיחה בין השניים אנשים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אני מקרינה לך את הקטע הבא שהוא ממש ההמשך של הקטע שהקראתי לך, ואני מקרינה לך כדי שתראה את הדברים. 00:40:18.

(הקרנת סרטון באולם בית המשפט מתחילה ומופסקת לאחר מספר רגעים).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:40:18. זה שעון זמן אמת 16:34. זה עוד אפילו קצת לפני. זה המשך של הקטע שהקראתי לך. עכשיו תראה את ההמשך בעצמך.

עו"ד ש. הר ציון: איזה מ"ט זה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: באותו מ"ט, 165-9.

עו"ד ב. משה: בסדר? התחלתי מ-40.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר?

עו"ד ב. משה: ממונה: 40.

עו"ד ש. הר ציון: שזה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יום שישי.

עו"ד ש. הר ציון: ת/18.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה.

כב' השופט א. קולה: זה שישי או שבת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 15 זה שישי.

עו"ד ב. משה: זה שישי. זה היום שבו עוזב ז'ניה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בבקשה.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקראתי לך את המשך הקטע שבו אתה מדבר על המרוקאים. כן? איך שהם מתארים לעצמם בערך בעשרה אחוזים את התגובה שלך, שהם מפחדים ממך, ואתה אומר "כן, אני לא נימול, אבל אני יכול זין איך לדפוק בפרצוף שכלבה בלאט עמוד השדרה ייפול," הכוונה יתפרק, "לתחתונים. אבל אני השתדלתי בבית הספר הזה לא לגעת בכלל באף אחד. למטרת איזה זין אני צריך את זה?"

ש: גם פה אתה אמרת את האמת. נכון?

ת: נכון, אבל פה אין שום דבר, פשוט אני אומר שאני ראיתי איך אנשים מקללים אחד לשני. בשבילהם זה רגיל. בשבילי זה לא מקובל. זה פשוט הולך קטע הזאת. וזהו, ופה אמרתי שאני לא רציתי לשמוע אותם, לא לראות, שמתי מוסיקה והולך לעבוד, זהו, לא מעניין אותי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה נכון, זה נכון, אבל אתה כאן מעיד על עצמך שאתה יכול לדפוק בפרצוף שכלבה עמוד השדרה ייפול, יתפרק, לתוך התחתונים. ככה אתה מעיד על עצמך פה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה מה שאתה

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה ה-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מסוגל לעשות לאנשים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה הסלנג, הכוונה שאומרת שיש לי מספיק כח. גברת פה יכולה לתרגם יותר טוב. זה כוונה ש-, מה אני צריך? יש לי כח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עם הכח שלך אתה יכול להכות בן אדם ככה שתפרק לו את עמוד השדרה. יתפרק, עזוב יתפרק לתחתונים

מתורגמנית: מצטערת, זה לא כוונה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה יכול לפרק לבן אדם עמוד שדרה.

מתורגמנית: מצטערת. זה לא כוונה. זה ככה משתמשים ב-

כב' השופט א. קולה: סליחה, סליחה, גבירתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רגע, תני לו

כב' השופט א. קולה: סליחה, גבירתי. סליחה, גבירתי. סליחה, סליחה, סליחה רגע. סליחה רגע…

מתורגמנית: זה לא

כב' השופט א. קולה: רגע, הגברת. רגע.

מתורגמנית: סליחה.

כב' השופט א. קולה: כשאת רוצה להגיב, תגיבי לפני שהעד. אם את חושבת שיש טעות בתרגום או משהו מ-, זה בסדר, בשביל זה את פה

מתורגמנית: הוא כבר אמר.

כב' השופט א. קולה: בסדר. אבל את המתורגמנית המקצועית, אז הוא מבקש את האישור. אז תגידי את מה את שמעת, מה את הבנת.

עו"ד ב. משה: כבודכם, אבל סליחה, גבירתי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אולי צריך לשמוע

כב' השופט א. קולה: סליחה. רגע, רגע. מה אתה אומר?

עו"ד ב. משה: אני אומר

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה הנאשם התכוון, כי הוא זה שאמר את הדברים.

כב' השופט א. קולה: הוא אמר. בסדר.

עו"ד ב. משה: זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד. היא פה לתרגם. אנחנו מכבדים אותה מאוד.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד ב. משה: שאם יש טעות בתרגום, אנחנו נשמע לדעת, למרות שזה תרגום של ההגנה. אבל אם יש פרשנויות שיש להן לכאן או לכאן, אנחנו, אדוני

כב' השופט א. קולה: אז אתם רוצים ש-

כב' השופטת ת. נסים שי: קודם זה היה מאוד חשוב, הקטע של הקטינים והצעירים.

כב' השופט א. קולה: מה ש-, אתם לא רוצים? לא צריך.

עו"ד ב. משה: נכון, נכון, זה תרגום, כי זה תרגום, זה בסדר.

כב' השופט צרפתי: אז בגלל זה… סלנג…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא בעצמו, הוא בעצמו תיקן.

עו"ד ב. משה: אבל, אבל…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא בעצמו אמר "צעירים ולא קטינים".

כב' השופט צרפתי: את רוצה להתייחס מבחינת מילים? סלנג?

כב' השופט א. קולה: מה שאתם רוצים. אני לא רוצה

עו"ד ב. משה: אנחנו רוצים את האמת.

כב' השופט א. קולה: גם אנחנו.

עו"ד ב. משה: בהקשר הזה.

עו"ד ש. הר ציון: כן.

כב' השופט א. קולה: גם אנחנו.

מתורגמנית: אני מצטערת, פשוט ה…

עו"ד ב. משה: בכל ההקשרים. את האמת.

עו"ד ש. הר ציון: בכל ההקשרים, לא (מדברים ביחד)

כב' השופט צרפתי: טוב. תנו לו רגע.

עו"ד ב. משה: ואם יש לפעמים, אדוני, כמו בעברית, יש לפה, יש לפה…

כב' השופט א. קולה: עו"ד בני משה, גם אנחנו רוצים את האמת.

עו"ד ב. משה: אני בטוח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. הוא הסביר את עצמו בהקשר הזה.

מתורגמנית: תובעת אמרה, תובעת אמרה ש-

כב' השופט א. קולה: יותר בקול, גברת.

מתורגמנית: תובעת אמרה שמה שהוא אמר זה מעיד על כך שהוא יכול לתקוף בבן אדם עד כדי כך שישבור לו את העמוד השדרה. זה לא נכון, כי מילים האלו, "אני אתן לו מכה וכל עמוד השדרה ייפול לו בתחתונים" זה סלנג. זאת אומרת ש"אני, כן, בן אדם חזק, אני יכול לתת מכה חזקה", אבל זה לא כוונה מיועדת לשבור לו את העמוד השדרה. זה סתם, זה משתמשים במילים האלו הרבה, זה מן

עו"ד ב. משה: תגידי, בבקשה, אם את יכולה, את המושג שהוא השתמש בו לפרוטוקול.

מתורגמנית: זה הוא בדיוק אמר. "אני", אה, רוסית?

עו"ד ב. משה: ברוסית. בבקשה, תגידי את מה שהוא השתמש בו, את המושג, לפרוטוקול.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, עו"ד בני משה, שנייה. אני אתן לך.

עו"ד ב. משה: אם אפשר. כדי שזה יירשם.

כב' השופט צרפתי: אתה מדבר על ה-

עו"ד ב. משה: על הסלנג עצמו.

כב' השופט צרפתי: עמוד שדרה בתחתונים?

עו"ד ב. משה: היא אומרת "סלנג".

כב' השופט צרפתי: תסביר (מדברים ביחד).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: שנייה, שנייה.

עו"ד ב. משה: את הסלנג עצמו.

כב' השופט א. קולה: שנייה, אנחנו

מתורגמנית: כן. הוא אמר.

כב' השופט א. קולה: רק רגע, גברת.

עו"ד ב. משה: אני רוצה לבדוק את זה אחר כך.

כב' השופט א. קולה: אנחנו ניתן לך. ניתן לך. יש לה יתרון ענק עלינו

עו"ד ב. משה: ברור.

כב' השופט א. קולה: וגם קטן עליכם. לא גדול

עו"ד ב. משה: גדול.

כב' השופט א. קולה: רק קטנצ'יק עליכם. לא, רק קטן עליכם.

עו"ד ב. משה: גדול, גדול.

כב' השופט א. קולה: רק קטן עליכם, שהיא יודעת להסביר לנו מה זה סלנג. כשאני אומר למישהו "אני אהרוג אותך" בעברית שלנו הפשוטה ביומיום, "אני אהרוג אותו", אז כולנו מבינים שאף אחד לא מתכוון לכך שאני אהרוג אותו, נכון?

עו"ד ב. משה: ברור.

כב' השופט א. קולה: יופי. עכשיו, את הסלנג הרוסי אני לא מבין. יש מתורגמנית מקצוענית. אני ביקשתי באמת שיביאו לפה את המתורגמנית הכי טובה שיש במערכת בתי המשפט. ביקשתי, באמת.

עו"ד ב. משה: רואים שזה כך.

כב' השופט א. קולה: בשבילכם, בשבילנו, בשבילו. ביקשתי. ועשינו מאמצים על אנושיים להביא אותה לכאן. כשהיא מסבירה לי סלנג זה חשוב מאוד. זה חשוב לכולנו. את התרגום המילולי, אפשר להבין את התרגום המילולי. לפעמים יש משהו מעבר לתרגום המילולי

עו"ד ב. משה: נכון. ברור.

כב' השופט א. קולה: ובשביל זה היא כאן.

עו"ד ב. משה: אני אגיד לאדוני למה אני זה. קודם כל, אני לא שומע פעם ראשונה את המושג הזה.

כב' השופט צרפתי: אז הנה, היא תגיד לך איך אומרים את המילים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

עו"ד ב. משה: בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תגידי איך

מתורגמנית: בדיוק כמו ש-

כב' השופט צרפתי: (מדברים ביחד)

עו"ד ב. משה: דרך אגב, יש גם בתרגום של ההגנה, ב-

כב' השופט צרפתי: היא אומרת לך.

עו"ד ב. משה: כבודכם, ב-

מתורגמנית: קודם

עו"ד ב. משה: נקרא לזה בהקדמה

עו"ד ש. הר ציון: מפתח.

עו"ד ב. משה: יש התייחסות

מתורגמנית: סליחה.

עו"ד ב. משה: לדבר הזה, שאני

כב' השופט א. קולה: נו, מה? הקדמה גם כן היא מחייבת? אז זאת אומרת

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, היא לא מחייבת.

עו"ד ב. משה: לא, אבל אדוני, זה נושא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא, בוא נש-

עו"ד ב. משה: זה נושא שצריך להתייחס אליו טיפה

עו"ד ש. הר ציון: אבל הוא אמר שנשמע (מדברים ביחד)

עו"ד ב. משה: להתעכב עליו חצי דקה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לכן, בוא נשמע ממך

עו"ד ב. משה: בשביל זה אני אומר.

מתורגמנית: כן. אני מצטערת

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חבל על הזמן להשקיע בזה. כן?

מתורגמנית: אני פשוט רוצה להגיד דבר אחד. אני כבר הבנתי שכשאני מסתכלת על המסך, אני קוראת תרגום ולא שומעת מה שהוא אומר. ובזמן האחרון, אני הפסקתי להסתכל על התרגום בכלל ושומעת רק מה שאומרים. אני לא יכולה להשוות בין מה שאני אומרת לתרגום שיש פה, כי אני לא קוראת את התרגום. זה קודם כל. אני לא מתנגדת לתרגום הזה, אני לא שו-, לא רואה אותו, כי אחרת אני לא יכולה לשמוע בדיוק מה שאומרים. ולגבי דבר ספציפי הזה, כן, אומרים ברוסית (משפטים ברוסית)

הנאשם, מר ר. זדורוב: (מילים ברוסית).

מתורגמנית: (מילים ברוסית). זה בדיוק מה שבת-, בתרגום זה בדיוק יוצא ככה. "אני אתן לו מכה שכל העמוד השדרה שלו יורד לתחתונים."

עו"ד ו. קבלאוי: מה הכוונה בזה?

מתורגמנית: אבל זה לא כוונה לשבור

עו"ד ב. משה: ברור. הוא לא מנתח זה.

כב' השופט צרפתי: לא, זה כבר דיברנו. כן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה לא ספציפית.

עו"ד ב. משה: ברור, ברור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא נסכם רגע, רומן, בוא נסכם, זה לא ספציפית שאתה תיתן למישהו מכה בעמוד השדרה, שהוא ייפול לתחתונים. הכוונה היא דימוי למכה חזקה שיכולה לעשות נזקים כאלה גדולים. זו הכוונה. לא ספציפית

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עמוד השדרה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. בואו, חבל על הזמן.

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בואו נתקדם. טוב. לפני שהודית אצל ארתור, בסדר? אחרי שחזרת מהפסיכיאטר, אתה סיפרת לו על ההצקות של הילדים, על ניתוקי הכבל, על הקללות, כמה זה הפריע לך הדבר הזה, ואמרת לו, הוא שאל אותך "נו, סיפרת את זה במשטרה? את כל הדבר הזה שקורה לך עם הילדים בבית ספר?" ואתה אומר לא סיפרת לו, כי לא רצי-, לא סיפרת את זה לחוקרים, כי לא רצית שיהיה להם ג'וקר כנגדך. "ג'וקר" אני אומרת "מניע".

ש: בסדר? למה לא רצית? למה? אז מה אם יהיה להם ג'וקר? למה לא סיפרת שהילדים מציקים לך, מנתקים לך את הכבל, מקללים, עושים את כל הדברים האלה? למה צריך לשמוע את זה רק ב-18, בשלב מאוחר של החקירה? למה הסתרת את זה לאורך כל ימי החקירה? מה זה ג'וקר?

ת: אני לא זוכר למה אני אמרתי את זה, אבל-, אני לא זוכר, לא יכול לענות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה בעצם, מתוך מה שאתה אומר כאן לארתור, מסתיר מהמשטרה לאורך כל הימים שבהם אתה נחקר, עד ל-18 בחודש, את המניע לרצח. את זה שהם מציקים, את זה שהם מקללים, את זה שמנתקים כבל. אתה מצייר להם תמונה שקרית כאילו הכל בסדר, כאילו מבקשים סיגריה ואתה כן נותן, לא נותן, אבל הכל בסדר. אתה מסתיר מהם בצורה מכוונת את המניע כדי שלא יהיה להם ג'וקר, שלא יהיה להם עוד משהו נגדך.

ש: ככה מתנהג אדם שהוא חף מפשע?

ת: אל"ף, אני לא אמרתי את זה – אני חף מפשע, זה נכון – אבל לא אמרתי למשטרה, כי אני לא ידעתי מה יהיה בהמשך. למה אני לא אמרתי? כי מה שעל הכבל, שניתקו כבל, אני עיצבנתי, שביקשו סיגריה ואני לא נתנתי, היא קיללה. זה בא מארתור. בגלל זה זה שקר ש… מתחיל. ולמה אמרתי באותו רגע, אני לא יכול להגיד מה היה בראש שלי באותו רגע, אבל דברים שאמר ארתור, אני אמרתי אחר כך. למה אני לא אמרתי באותו תקופה? פשוט לא יודע. אמת, לא יודע למה לא אמרתי באותו תקופה. כי היה הרבה מחשבות בראש.

ש: אבל מה זה בא מארתור? זה עולה אצלך

ת: כי ארתור אמר

ש: עם ארתור בשיחה שאתה אומר לו אמת. בשיחה שאתה אומר לו אמת לפני

ת: ל-

ש: הפסיכיאטר

ת: לאותו תקופה

ש: אתם מדברים על הדבר הזה.

ת: היה יותר מדי מח עמוס, עד כדי ככה שאני פשוט לא יכול לזכור שהיה אתמול. באותו תקופה. ואחר כך אני ראיתי שארתור, מתי אני סיפרתי לו על הכבל שניתקו, והוא חזר לזה אחרי זה… יום, יומיים, לא זוכר בדיוק כמה. הוא אמר "אה, ניתקו כבל. אתה עיצבנת." אמרתי "לא, זה היה בהתחלה ואני לא חשבתי על זה בכלל. זה כאילו ילדים עושים שטויות." זה מה שהיה. אבל איך זה הכל היה, זה אפשר, אפשר הכל לראות, אני פשוט לא זוכר, כי זה הרבה הרבה היה אינפורמציה, באותו תקופה אני לא הצלחתי לחשוב נורמלי.

ש: אבל מה זה אינפורמציה? שואלים אותך בחקירות על הקשר שלך עם הילדים. שאלו כמה פעמים על הקשר, איך היית עם הילדים בבית ספר בשלב הזה. יכולת להגיד את מה שסי-, בחקירה את מה שסיפרת לארתור כשאמרת לו אמת, על כל ההצקות וכל הדברים הקשים שסבלת

ת: במשטרה אני אותו דבר אמרתי.

ש: מהם. אתה הסתרת את זה מהחוקרים.

ת: לא. במשטרה

ש: בדיוק כמו שאמרת לארתור.

ת: אמרתי אותו דבר, שניתקו את הכבל. ניתקו, ניתקו ילדים. ביקשו סיגריות, לא נתנתי, כי אין להם גיל 18. זה מה שאמרתי במשטרה. וזהו.

ש: אז למה אתה אומר לארתור: אני לא סיפר-, אני לא מצטטת, אבל אתה אומר לו: אני לא סיפרתי להם את זה כדי שלא יהיה להם ג'וקר כנגדי? ואתה אומר לו בשיחה הזאת את האמת. זאת אומרת שאתה הסתרת מהם במכוון את המניע. זה בשיחה שאתה אומר לו אמת. לא יכול להיות שרק פה אתה שיקרת. … את האמת

ת: אני

ש: גם בזה.

ת: אני לא יודע למה אמרתי, אבל דבר שני, אני לא הרגתי ילדה – על איזה מניע צריך להיות? המניע הזאת עם הסיגריה זה בא מארתור. ואני לא סיפרתי להם – למה? אני לא יכול להגיד, כי אני לא יודע מה היה באותו ראש-, באותו רגע בראש. אני לא יכול לענות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שאתה הסתרת מהחוקרים את המניע, את כל הקשר המאוד לא טוב, היחס המאוד לא טוב שהיה לך כלפי הילדים בבית הספר, כדי להסתיר מניע, בדיוק כמו שהסתרת מאיתנו עד היום את כל הכעס והזעם שהיה אגור בך, שהקרנתי לך אותו ואנחנו יודעים שהוא אמת. ככה הסתרת את זה מאיתנו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא נכון, כי אני בן אדם רגיל וכועס כמו כל בן אדם והכל בסדר והכל טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל על המניע, איזה מניע? אני לא הרגתי – איזה מניע יכול להיות? זה מה שארתור אמר אני חזרתי במילים שלו. זה הכל אפשר לראות בדיסקים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה אמרת "ג'וקר". ארתור לא אמר "ג'וקר". אתה הסברת למה לא אמרת את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי, אני פשוט באותו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את זה אתה לא יכול להפיל על ארתור.

הנאשם, מר ר. זדורוב: רגע לא זוכר מה היה בראש. זה צריך לראות הכל מההתחלה, מאל"ף עד ת"ו, בשביל להבין מה, באיזה סיטואציה הייתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר. "צריך לראות הכל מההתחלה" זה הדקלום הרגיל. בסדר.

ש: אני אומרת לך שההסברים שלך לאורך כל הדרך, למדובבים וגם לחוקרים, על אורטה וארטריה, זה לא מבית הספר, כמו שאתה אמרת. זה מהתעניינות שלך. נכון?

ת: לא נכון, כי ברוסיה בבית הספר, אם אני לא טועה, בכיתה 7, אצלנו אין אותיות, אצלנו מספרים, בכיתה 7 לומדים אנטומיה פשוטה של איך בנוי גוף של בן אדם.

ש: אז כל ההסברים שלך בתא ובחקירות על העורקים ועל מבנה העורקים והתפקיד, ארטריה, אאורטה, זה מכיתה 7 בבית הספר?

ת: זה מבית ספר, משיעור של האנטומיה בן אדם.

ש: הבנתי. גם ההסברים שאתה מסביר בתא על איזה עוד איברים נוספים אפשר לפגוע כדי להרוג בן אדם, למשל בכף רגל, ראינו את זה פה בפעם הקודמת

עו"ד ב. משה: ברגל. לא בכף רגל.

ש: ברגל, באיברים נוספים

עו"ד ב. משה: בבית שחי.

ש: בית שחי, זה גם מבית הספר מכיתה 7?

ת: כמה אני ש-, זוכר, כן, כי שמה היה ציור של הבנייה בן אדם ואיך הולכת ה-, יש שניים סיבובים, סיבוב קצר וסיבוב גדול. זה מה שאני זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי.

ת: אולי עוד משהו, אבל לא בדיוק אני זוכר שמה דברים.

ש: ושם בכיתה 7 מספרים שאם פוגעים בבית שחי, ברגל, בצוואר, אפשר להרוג בן אדם?

ת: לא מספרים, אומרים שזה דברים הכי חשובים. אם בן אדם בטעות מקבל באיזה מקום איפה יש את העורק החשוב, מקבל את הפציעה, הוא יכול למות, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי. אז אני מניחה שגם בכיתה 7 בבית הספר שלך אתה למדת שאם נוגעים בעורק הזה, אז הדם הולך, חוגג, תוך שתיים, שלוש דקות מקסימום פיזדץ, כאילו, חבל על הזמן.

ש: לומדים שם שבן אדם מת והדם חוגג שתיים, שלוש דקות? זה גם בכיתה 7 לומדים?

ת: אני לא זוכר בדיוק כמה זמן, אבל אם פגעו בדבר הכי חשוב של הבן אדם, כן, בטח הוא מת, אבל זמן אני לא יודע.

ש: אז שתיים, שלוש דקות

ת: אני לא

ש: זה גם מבית ספר?

ת: אני לא יכול להגיד. זה יכול להיות אני אמרתי ככה, כי, אני לא יודע זמן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה גם הסברת בתא שסיבת המוות במקרה הזה יכולה להיות איבוד דם, ואני שואלת האם בבית הספר מלמדים גם על סיבות מוות של איבוד דם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא מהבית ספר. זה כמה שאני שחשבתי. כי אני אמרתי לארתור שאיך הרגו, שהרגו, חתכו לה גרון, אֵה, חזה נתנו דקירה ושתיים דקירות בבטן. ואני חושב שמהדברים האלה פשוט דם יצא ובן אדם מת. יכול להיות גם כזאת אופציה. זה מה שאנחנו דיברנו בכללי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. תוך שתיים, שלוש דקות

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שהדם משפריץ.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני, מאיפה אני יודע?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא יודעת. אתה אמרת את זה. אני בטח לא יודעת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אנחנו דיברנו בכללי, דיברנו על הרוצח – למה הוא עשה. ככה בכללי דיברנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אני אומרת לך שמתוך התיאורים שלך בתא למדובבים, זה נראה שאתה יודע איך לפגוע ולרצוח, להמית, בן אדם בצורה מקצועית. שיסוף של העורק בגרון של המנוחה היה בדיוק כזה. אופן ביצוע הרצח, אותה פגיעה שבאמת גרמה למוות מתיישבת עם הידע שלך גם על העורקים, גם על התפקידים, גם על סיבת המוות. אתה יודע בדיוק, זאת אומרת, אתה לא איזה בן אדם מהרחוב שתופסים אותו וישאלו. זה נשמע מאוד קרוב לליבך, בוא נגיד, התחום הזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון בדיוק. אנחנו דיברנו, כי אני ישר סיפרתי מה אני יודע על הדברים רצח, מה ששמעתי אותו סיפרתי להם, ואנחנו דיברנו בכללי. זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה סיפרת כאן על אוסף הסכינים שלך וכאילו, כאילו, ככה אני הבנתי, אולי אני טועה, תקן אותי, אם אני טועה, שהוא למטרת אספנות ועיצוב פנים, והספר שלך יותר אספנות או מוזיאוני או מן משהו כזה תיאורטי. ואני אומרת לך שזה לא מדוייק. בבית היו לך סכינים, כולל סכין קומנדו עם שביל לניקוז דם תוצרת עצמית. הספר שלך היה לא רק תיאורטי, אלא היה גם פרק על יישום. הכותרת שלו הייתה גם "יישום", בין היתר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: (הנאשם פונה למתורגמנית)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: פונקציונליות של אופן השימוש בסכינים. אתה גם התבטאת שאתה אוהב סכינים, יש לך כלים נפלאים כדי לרצוח. התבטאויות שלך. במקום אחר התבטאת שהיית שמח להחזיק גם נשק חם, אם לא היה צריך רישיון. אני אומרת לך שזה הרבה מעבר למשהו אספני, זה יותר פונקציונלי, כל התחביב, ה-Hobby הזה שלך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון. זה ה-Hobby שלי, זה מה שאמרתי, והספר הזה אמרתי שהספר הזה סכינים עדכניים טקטיים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה הסיפור

מתורגמנית: זה שם של הספר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה שם של הספר. ובספר הזה פשוט רושמים היסטוריה של הסכינים, בשביל מה צריך סכין טקטי. סתם דוגמא (מדבר ברוסית)

מתורגמנית: למי ש-, אוי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ששם את ה-, לא יודע איך מקצוע, ששם את הפצצות באדמה בן אדם, השני שיחפש, והוא הולך עם סכין וחותך…

עו"ד י. הלוי: מוקש, מוקש.

כב' השופט א. קולה: מגלה מוקשים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן. אני פשוט לא יודע את זה.

מתורגמנית: גם אני. סליחה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה סתם דוגמא אני אמרתי. ולכל סוג של עבודה צריך סכין אחר. יש להב עבה, יש להב דק, כל דבר כזה. זה ספר על הסכינים האלה. מי בונה, איזה חברה, מאיזה סוג של ברזל. לא יותר מזה. זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רק דקה. רגע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: וכמה שאני זוכר, היסטוריה הסכינים האלה התחילה משנת 1918 או 15, מתי היה מלחמת העולם הראשונה. כמה שאני זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני תכף אציג לך, תכף אני אציג לך בנייר, ב-Hard copy, אבל בינתיים אני אציג לך את הכריכה של הספר ב-Laptop שלנו. תכף נמצא את זה גם.

כב' השופט א. קולה: גברת מתורגמנית

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אה, יופי.

כב' השופט א. קולה: גברת מתורגמנית

הנאשם, מר ר. זדורוב: (מדבר ברוסית)

מתורגמנית: א-הא.

כב' השופט א. קולה: אנחנו צריכים אותך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את יכולה לתרגם לנו, בבקשה?

מתורגמנית: סכינים עדכניים, נו, שמשתמשים אותם לקרב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: קרב.

מתורגמנית: קרביים, סליחה.

כב' השופט א. קולה: למה? עוד פעם. תחזרי על כל התרגום ברצף.

מתורגמנית: סכינים קרביים עדכניים.

כב' השופט א. קולה: עדכניים?

מתורגמנית: עדכניים. עדכניים.

עו"ד ב. משה: סכיני קרב מודרניים.

כב' השופט א. קולה: מודרניים.

עו"ד ב. משה: סכיני קרב מודרניים. אני צודק?

מתורגמנית: "מודרניים" גם אפשר להגיד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עדכניים, מודרניים.

מתורגמנית: לא, לא "מודרניים".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עדכניים.

מתורגמנית: "עדכניים" זה יותר קרוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. סכיני קרב עדכניים.

מתורגמנית: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן? ו-?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד ב. משה: למטה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: (מדבר ברוסית)

מתורגמנית: אמממ

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אקל עלייך.

מתורגמנית: לא, לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תגידי לי אם אני מדייקת. דגמים, יצרנים, יישום והתפתחות.

מתורגמנית: התפתחות, יישום, כן, דגמים ויצרנים, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר.

מתורגמנית: פשוט בכיוון.

כב' השופט א. קולה: מאיזה שנה הספר הזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני לא טועה, 1991. אם לא טועה.

עו"ד ב. משה: שנייה, אני בודק.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אפשר קצת למעלה. למעלה.

עו"ד ב. משה: הנה, הנה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הנה. עכשיו, גברת

כב' השופט א. קולה: רק שנייה אחת. אני שואל את, יש

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא, לא.

עו"ד ב. משה: הנה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: קצת למטה. אה, 2001. טעיתי. אפשר קצת למטה?

כב' השופט צרפתי: הוא רוצה… הפוך, הפוך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא, לא. למעלה, למעלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: למעלה.

כב' השופט א. קולה: הפוך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: עוד, עוד. עוד. עוד קצת למעלה. לא.

כב' השופט א. קולה: הפוך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: למטה. זהו, תעצור. תתרגמו, בבקשה, כל, כל הזה.

כב' השופט צרפתי: פסקה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

כב' השופט צרפתי: רביעי.

מתורגמנית: "בספר 'סכיני קרב עדכניים' לראשונה במדוייק מוב-, ישנה," נגיד, בסדר? "היסטוריה של התפתחותם. יצרן, עיתונאי ו-

הנאשם, מר ר. זדורוב: Designer. Designer בעברית.

כב' השופט צרפתי: מעצב.

עו"ד ש. הר ציון: מעצב.

מתורגמנית: עיצוב." עיצוב.

כב' השופט א. קולה: מעצב.

מתורגמנית: מומחה ב-, "מעצב שמומחיות שלו בתחום סכיני קרב טקטיים. בספר יש, מדובר על 200 מודלים של סכינים שונים, יש סיפור לגבי אפשרות יישומם ולגבי החומר שמשתמשים לעיצוב, להכנת הסכינים. בספר 170 תמונות צבע."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה יותר ברור. לא רק את המילים הראשונים של ספר. זה אומרת על מה את הספר הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא רק הכותרת, זה

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, כי בכותרת אפשר להבין משהו אחר לגמרי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. הספר הוא לא עיצוב והוא לא אספנות. הוא גם מיליטריסטי.

מתורגמנית: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא צבאי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה, אבל בדרך כלל כן, כי הסכינים האלה – יותר צריכים לחיילים, לאיזה סוג של המקצוע שלהם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אז יש בו גם פונקציונליות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יש גם. לא אמרתי שאין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר. אוקיי. אני נותנת לך דוגמא, תמונה אחת לדוגמא שתראה מתוך הספר. הוא מלא בתמונות. אתה מכיר הרי. בסדר? אתה יכול פשוט לדפדף ולהראות. זאת אומרת שכשהצגת לנו את זה

כב' השופט צרפתי: גם אותו נקבל פיסית?

עו"ד ב. משה: קיבלתם את זה ב-

כב' השופט צרפתי: את הספר?

עו"ד ב. משה: כן. הוא קובץ, הוא צרב אותו על דיסק. זה לא Hard copy.

כב' השופט צרפתי: לא, את מחפשת את הספר עצמו, אני…

עו"ד ב. משה: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כי רציתי מתוכו להגיש

כב' השופט צרפתי: אני אוהב להסתכל על ספר.

עו"ד ב. משה: אדוני, אין ספר.

כב' השופט צרפתי: אין.

עו"ד ש. הר ציון: הספר הוא הדיסק.

עו"ד ב. משה: אין ספ-, אין Hard copy. הוא הוריד את זה מהאינטרנט וצרב את זה. מה שהיא מחפשת זה תמונות שאנחנו

כב' השופט א. קולה: עו"ד בני משה, ברגע שאמרת "אין Hard copy", הרסת לנו את היום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לי יש Hard copy אחד

כב' השופט א. קולה: אנחנו בלי Hard copy לא יכולים ל-

כב' השופט צרפתי: היא מחפשת Hard copy.

עו"ד ב. משה: כבודכם, זה עשרות עמודים.

כב' השופט א. קולה: לא יכולים לחיות בלי Hard copy.

עו"ד ב. משה: זה, זה כמעט 200 עמודים. אני לא אדפיס לכם 200 עמודים ואגיש לכם.

כב' השופט א. קולה: כמעט 200 עמודים. לא, והפרוטוקולים הקודמים לא 700 עמודים. היה לנו פה 7,000 עמודים מוצגים.

עו"ד ב. משה: אני אדפיס את הספר, אין בעיה.

כב' השופט א. קולה: עוד 200 עמודים.

כב' השופט צרפתי: לא, יש לה. יש לה, היא אומרת.

כב' השופט א. קולה: עוד 200 עמודים.

עו"ד ש. הר ציון: לא.

עו"ד ב. משה: זה קטעים נבחרים, זה לא כל הספרים.

כב' השופט צרפתי: אה.

עו"ד ב. משה: אבל אם היא הדפיסה…

כב' השופט א. קולה: עוד 200 עמודים ברוסית מדוברת. נתגבר.

עו"ד ב. משה: כבודכם, אם צריך, נדפיס. הכל בסדר.

כב' השופט א. קולה: לא, סתם, סתם. זה

עו"ד ב. משה: זה נראה-, אני, לי יותר נוח ל-

כב' השופט א. קולה: בסדר. אז אתה אומר זה חלק מהמוצגים ב-

עו"ד ב. משה: חבל על העצים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, כן.

כב' השופט צרפתי: זה ספר דיגיטלי, אתה אומר.

עו"ד ב. משה: זה ספר דיגיטלי, כן.

עו"ד ש. הר ציון: מראש הוא דיגיטלי, זה לא היה מ-

עו"ד ב. משה: מראש.

עו"ד ש. הר ציון: ההדפסה היא שלנו. אצלו

כב' השופט א. קולה: מראש הוא היה דיגיטלי?

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד ש. הר ציון: מראש הוא היה דיגיטלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בטח.

כב' השופט א. קולה: זה חלק מה-

עו"ד ש. הר ציון: Hard disk.

כב' השופט א. קולה: Hard disk הגדול?

עו"ד ש. הר ציון: נכון.

עו"ד ב. משה: שהגשנו לכם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: תאמין לי שלזה לא הגעתי.

עו"ד ב. משה: בסדר. זה מוצג-, כתוב "דיסק שעליו צרוב ספר בנושא סכינאות".

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד ב. משה: משהו כזה.

כב' השופט א. קולה: שכולו ברוסית, אני מניח.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט צרפתי: אבל תמונות רואים.

עו"ד ב. משה: תמונות? הנה, בבקשה.

כב' השופט א. קולה: הנה תמונות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר? הנה, אז אנחנו מראים לך תמונה מעמוד

עו"ד ב. משה: בוא נתחיל, שלא יגידו שאנחנו זה. נתחיל לרוץ קצת על תמונות כדי שלא יגידו שאנחנו בוחרים את התמונה היחידה שיש בה איזשהו (מדברים ביחד).

כב' השופט א. קולה: לא, לא, עזוב.

עו"ד ב. משה: אה. בסדר.

כב' השופט א. קולה: עו"ד בני משה

עו"ד ב. משה: בסדר, קיבלתי.

כב' השופט א. קולה: יש גם גבול למה שאנחנו נגיד. עו"ד בני משה, תאמין לי, לא נגיד.

עו"ד ב. משה: לא, לא דיברתי על כבודכם.

כב' השופט א. קולה: תן לו לראות את זה.

עו"ד ב. משה: בסדר. הנה.

כב' השופט צרפתי: אבל אתה רץ.

עו"ד ב. משה: לא, אני רץ-, הוא, כבודו לא רוצה, אז אני רץ עם מה שמיטל מתכוונת.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז, תרוץ.

כב' השופט צרפתי: אה, אוקיי.

כב' השופט א. קולה: בסדר, בסדר. תרוץ, תרוץ. בסדר.

כב' השופט צרפתי: איפה שהיא רוצה לשאול. כן?

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: בסדר גמור, אתה יכול לרוץ.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר? אז אתה רואה, ראית קודם תמונה של איזשהו קרב בסכין, אדם שכיוון סכין לעבר-, חייל, לעבר מרכז גוף של חייל אחר. אני מראה לך כאן עוד תמונה מעמוד-

עו"ד ב. משה: 97.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר? של חייל שמכוון

הנאשם, מר ר. זדורוב: קצת

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נשק אוטומטי לעבר

הנאשם, מר ר. זדורוב: קצת למעלה אפשר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לעבר, נראה כמו אישה

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא, לא. זהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שמישהי משספת או נראית כבאה לשסף גרון שלה מאחור. זאת אומרת, יש כאן פונקציונליות לגבי שימוש בסכין, בין אם זה תקיפה למרכז גוף, בין אם זה שיסוף מאחור

כב' השופט א. קולה: אבל הוא הסכים. הוא הסכים שיש בספר הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. גם

כב' השופט א. קולה: הוא הסכים לזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: וגם פה רשום שזה לא רק בשביל חיילים, גם בשביל השוטרים

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ויחידות מיוחדות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: בסדר, לנקודה הזו הוא הסכים. זה ספר

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: שיש בו גם יישום פונקציונלי. הוא הסכים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאה אחוז. אני מתקדמת, כי אני לא מצאתי את שלי וחבל לי על הזמן. אתה יכול לסגור.

ש: אמרת לנו בישיבה הראשונה או השנייה שלא הייתה לך שום כוונה לשקר במשטרה. זה נכון?

ת: כן.

ש: א-הא. בחקירה שלך מהיום שבו נעצרת, ה-12.12, כשאז לא היה לך עדיין, לשיטתך, לחץ של ראיות, אתה בכל זאת שיקרת בחקירה. אתה זוכר על מה מדובר?

ת: אני לא זוכר על מה מדובר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא.

כב' השופט א. קולה: אתם מדברים על ת/2?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אזכיר לך. 12.12. מהרגע שהחלה החקירה, אני מציעה לך שתוך דקה ו-47, פחות משתי דקות, כבר התחלת לשקר. בשלב הזה אתה אמרת לחוקר שלך "אני לא יודע איך פוליגרף עובד", כמו ש-, דברים דומים סיפרת לנו פה.

כב' השופט א. קולה: לא. אז זה לא החקירה באזהרה. זה החקירה הקודמת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 12.12. זה כבר באזהרה. זה יום המעצר.

עו"ד ב. משה: יוסי זמואלסון זאת החקירה המצולמת הראשונה.

כב' השופט א. קולה: אה.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: בוא נעשה-, אז זה לא החקירה הראשונה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא.

עו"ד ב. משה: אבל היא אמרה "ביום שנעצרת", אדוני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: לא, לא. הוא נעצר-, זה טרמינולוגיה משפטית. הוא נעצ-

עו"ד ב. משה: לא, למה?

כב' השופט א. קולה: סליחה. הוא נעצר יום קודם. הוא שוחרר בתנאים, אבל הוא נעצר.

עו"ד ב. משה: אה, נו, אדוני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: אז זה אותי בילבל.

עו"ד ב. משה: אדוני

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וכאן הוא היה עצור. 12.12

כב' השופט א. קולה: גם קודם הוא היה פורמלית

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חשוד.

כב' השופט א. קולה: עצור. הוא ר-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: לא. חשוד ברצח

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ששוחרר בער-

כב' השופט א. קולה: עצור, שוחרר בתנאים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אני פשוט עכשיו באמת טעיתי. אני הבנתי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: שאתם מדברים

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: על היום הקודם.

עו"ד ב. משה: אז המצולמת הראשונה.

עו"ד ש. הר ציון: ת/3.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 12.12.

כב' השופט א. קולה: לכן לא סתם שאלתי "ת/2?"

עו"ד ב. משה: בסדר.

כב' השופט א. קולה: אתם ערים לניואנסים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת מה זה ת/2, אבל בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ש. הר ציון: ת/3 זה החקירה עם זמואלסון מה-12.12.

כב' השופט א. קולה: אוקיי, אז זה לא החקירה הראשונה שלו. זה החקירה השנייה שלו. בחשד ברצח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אני התייחסתי למעצר. לא על החשד, אלא על המעצר.

כב' השופט א. קולה: אבל זה, אבל נדייק, זו החקירה השנייה שלו

עו"ד ש. הר ציון: המוקלטת.

כב' השופט א. קולה: כחשוד ברצח. לא החקירה הראשונה.

עו"ד ב. משה: … יש שלישית…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כחשד ברצח יש את ה-11 ואת ה-12.

עו"ד י. הלוי: חשוד – שנייה, בני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, השנייה.

כב' השופט א. קולה: אז זו החקירה השנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. כן.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כן.

כב' השופט צרפתי: לפני הפוליגרף, אתם אומרים.

עו"ד ב. משה: אחרי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אחרי.

עו"ד ש. הר ציון: לא (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: אחרי תוצאות הפוליגרף

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: אחרי שהתקבלו תוצאות הפוליגרף.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: הוא הסכים לפוליגרף כבר בתשאול הראשון

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: שהיה בכלל לא באזהרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון

עו"ד ב. משה: נכון.

כב' השופט א. קולה: בתשאול הפתוח הוא הסכים לפוליגרף.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בחקירה הזאת, ממש בפתח החקירה אתה אמרת "אני לא יודע איך פוליגרף עובד." אני אומרת לך שדברים דומים, ואני לא מצטטת, הבנו ממך גם כאן.

ש: זו האמת? אתה לא יודע איך פוליגרף עובד? נכון לאז, לא ידעת?

ת: נכון, לא ידעתי, כי מתי באתי לפוליגרף, השוטר שהיה בפוליגרף הוא אמר שאני צריך לענות לשאלות, ומתי הוא התחיל לשים כל החוטים, שאלתי אותו ככה בכללי. הוא אמר "לא, זה בודקים זה, זה, זה וזהו", אבל לא יודע איך עובד פוליגרף, זה אמת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אוקיי, אני מראה לך קטע. בסדר? 00:00:12. קצת קודם תתחיל. בסדר? אני מראה לך את השיחה שלך עם ז'ניה.

עו"ד ב. משה: כמה? 00? 12.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תתחיל ממש מאפילו חמש שניות. זה ממש ממש בתחילת השיחה עם ז'ניה. המונה הוא: 00:00, נתחיל מ-5 שניות. שעון אמת זה 23

עו"ד ב. משה: רגע, שנייה. אני חושב שזה החלק הזה. שנייה רגע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה החלק הזה?

עו"ד ב. משה: לא. רגע, שנייה אחת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה. תכף נראה לך את זה שוב בחלק הנכון.

כב' השופט צרפתי: קשה לנו לראות. רק אם

עו"ד ב. משה: כן, כן, אדוני, כשאני אמצא את זה, אני אגדיל.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה מ"ט 161-1, חלק 3. זה מה-12.12.

עו"ד ש. הר ציון: ת/5.

כב' השופט צרפתי: שעה אחד ארבעים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תכף נראה. שנמצא את זה בדיוק, אז נאמר שעה. טוב, אז 161, חלק 1.

עו"ד ש. הר ציון: זה ת/5.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

כב' השופט א. קולה: אתה יכול להגדיל את זה?

עו"ד ב. משה: רגע. כבר. עוד שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נראה רק שזה פה.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד ב. משה: זה לא בזה. ב-12.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, לא משנה. אני התייאשתי.

עו"ד ב. משה: תקריאי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני קוראת לך את הקטע. בסדר? אתה מספר כאן לז'ניה, וזה בסמוך לאחר המעצר שלך, שהפוליגרף – אפשר לעבוד עליו. אפשר לעבוד עליו, אבל צריכים אימון בשביל הדבר הזה. אוקיי? ואז אתה מתחיל לספר לו על הפוליגרף. ואני אומרת לך שבתור מי שיודע שאפשר לעבוד על הפוליגרף, רק צריך להתאמן בשביל זה, אוקיי?

עו"ד י. הלוי: טוב, אז רק תקריני. בסדר? בכל זאת תקריני.

כב' השופט צרפתי: היא לא מוצאת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו לא מוצאים.

עו"ד ב. משה: הנה, הנה. שנייה.

עו"ד י. הלוי: מה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו התייאשנו ואנחנו לא

כב' השופט א. קולה: היא לא מוצאת את זה.

כב' השופט צרפתי: היא לא מוצאת את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא מוצאים. אוקיי? אני אומרת לך שלאור זה, אתה לא אמרת אמת לחוקר שאתה לא יודע איך עובד פוליגרף. זה לא מתיישב עם הדברים שאמרת לז'ניה בתא.

ש: מה אתה אומר?

ת: לא נכון, כי אני שמעתי מחוקרים, כמה שאני זוכר, איזה הוא לוקח את הבדיקות, כמה ש-, אני לא רוצה לשקר, הוא אמר "שש", "שבע", "תשע" מקומות הוא בודק. כמה שאמר שוטר, אני לא זוכר בדיוק. ולשקר לפוליגרף יכול רק את היחידה המיוחדת שלומדים איך לשקר לפוליגרף. בן אדם רגיל לא יכול. זה מה שאמרתי.

כב' השופט צרפתי: איזה יחידה מיוחדת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: יש את היחידות, כמו מסד? מסד. שמה לומדים איך

כב' השופט צרפתי: אה, מוסד?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הו, מוסד, סליחה. שמה לומדים איך לשקר לפוליגרף.

עו"ד ב. משה: …ס.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא.

כב' השופט צרפתי: מאיפה אתה יודע את זה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, זה ככה שמעתי, קראתי את הדברים. אני יודע שיש (מילה ברוסית) ברוסיה, שמה לומדים איך לענות נגד פוליגרף. וזה, יש את הדברים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הכל ב-, קראתי אולי באיזה מקום. כאלה דברים.

ש: אז לזה התכוונת? כשאמרת את הדברים פה לז'ניה?

ת: כן, כי אני לא למדתי את הפוליגרף. אני לא יודע בדיוק מה הוא עושה. איך אני יכול להגיד אני יודע או לא יודע? אני לא יודע, כי אני-, מה ששמעתי, קראתי, זה, איך אומרים? (הנאשם פונה למתורגמנית)

מתורגמנית: זה דוגמא שאספתי אותה.

ת: כן. מכל הדברים המה ששמעתי, קראתי, ראיתי

מתורגמנית: דמוי, דמוי אסוף.

ת: ככה זה. זה החשיבה שלי אישית, מה שאני, איך הגעתי לדברים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז אתה כן יודע איך פוליגרף עובד

עו"ד י. הלוי: …

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ממה שקראת

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ממה שאספת, ממה שהתעניינת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מה ששמעתי שמעתי, נכון, אבל איך הוא עובד אני לא יודע בדיוק.

עו"ד ש. הר ציון: …

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר. בוא נ-

עו"ד י. הלוי: אז אם הוא יודע, ייצא צודק אמת, נו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

עו"ד י. הלוי: מה אנחנו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

עו"ד י. הלוי: ייצא הכי אמיתי בעולם.

עו"ד ב. משה: ההיתממות מעניינת.

עו"ד י. הלוי: אלוף העולם בפוליגרף.

עו"ד ב. משה: ההיתממות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. טוב.

עו"ד י. הלוי: מה? כאילו, בשביל מה כל השאלות האלה?

ש: אתה למדת

עו"ד י. הלוי: לא הצליח.

ש: את הקודקס הפלילי האוקראיני? לפני שנעצרת?

ת: לא

ש: מתישהו? או בשנים קודם?

ת: לא למדתי, אבל שמעתי הרבה את החוקים קטנים מהקודקס.

ש: אוקיי. מה למשל?

ת: סתם דוגמא, על רצח שמעתי. אומרים, אם הבן אדם רצח, מה זה אומרת הודאה בלב נקי, מה אומרת חוק על הגניבה, בערך כמה אפשר מקבל. זה, ככה דברים כלליים, לא משהו משמעותי ועמוקים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אז

ת: כאילו, עמוק ללמוד את זה. זה הכוונה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז נושאים שעניינו אותך מתוך הקודקס – אותם אתה קראת. אותם אתה למדת. אולי לא לעומק, אבל

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא למדתי אותם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אומר, אני שמעתי, ראיתי את הדברים בטלוויזיה. יש משפט על בן אדם שעשה שוד. על השוד הוא קיבל, סתם דוגמא, שלוש שנים. כאלה דברים. אבל זה כללי, זה לא את החוק עמוק שאני יושב כמו עורך דין ולומד את הדברים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אז בוא, אני לא מדברת על תוכנית שראית בטלוויזיה, בסדר? אני מדברת על הקודקס הפלילי שמתוכו אתה קראת והתעניינת בתחומים שעניינו אותך. לא את כולו

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל בחלקים שעניינו אותך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא קראתי. יכול להיות איזה חלקים, אבל לא זוכר, אני לא יכול להגיד בוודאות, אבל יודע שלא קראתי את הקודקס בטוח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא את כל הקודקס. חלקים שעניינו אותך. עבירות שעניינו אותך אתה קראת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא חושב.

ש: לא. אני אומרת לך שאתה גם קראת את אותם חלקים וגם למדת אותם. אני טועה?

ת: אני יודע שאני לא למדתי את הדברים האלה.

ש: אבל "כן קראתי"?

ת: יכול להיות. אמרתי שיכול להיות. אבל כמה שאני יודע, אני לא למדתי את הדברים ספציפי. אולי לא-, היה מעניין למה זה, זה, זה אומרת, יכול להיות, אבל הכל יכול להיות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. בהליך הקו-

כב' השופט צרפתי: רגע, אני רוצה להבין. פתחת, אתה מכיר את הקודקס הפלילי האוקראיני? ראית את הספר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא. לא היה ספר. אולי ראי-

כב' השופט צרפתי: לא קראת חלקים ממנו?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

כב' השופט צרפתי: בספר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אולי ראיתי את הבאינטרנט משהו. רציתי לדעת מה זה זה. יכול להיות שמעתי ממישהו, גם ראיתי בטלוויזיה, כי אומרים בן אדם חשוד ברצח, הַפְּסִיק 105, דרגה א', ב', ג'. כאלה דברים, בכללי. אבל לקחת ולקרוא, כמה שזוכר, לא, לא היה לי את, לא היה לי ספר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואז, כשנתקלת בדבר כזה והתעניינת, פתחת את הקודקס באינטרנט וראית מה הסעיפים, מה שתיארת לנו עכשיו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר, אבל כמה שזוכר, לא פתחתי אותו, לא באינטרנט, ולא היה ספר אצלי.

ש: אז לא פתחת בכלל את הקודקס?

ת: אמרתי שאני לא זוכר.

ש: אתה לא זוכר אם פתחת ספר חוקים, איכשהו, וקראת, למדת אותו?

ת: ספר לא פתחתי, כי לא היה את הספר הזה.

עו"ד ש. הר ציון: באינטרנט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וירטואלי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות וירטואלי היה. יכול להיות היה משהו מעניין, רציתי לחפש ולקרוא מה זה זה, יכול להיות, אבל אני לא יכול להגיד בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: המשהו מעניין

הנאשם, מר ר. זדורוב: בדרך כלל אני יודע ש-, איך אומרים? באוקראינה על גניבה נותנים, סתם דוגמא, משנה עד שלוש שנים, כן. על רצח נותנים מעשר שנה עד מאסר עולם. כן, כאלה דברים אני קראתי, שמעתי הרבה, כן.

ש: א-הא. אז קראת וקראת גם בקודקס

ת: לא. באינ-

ש: או שבקודקס אתה לא זוכר?

ת: באינטרנט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: באינטרנט באופן כללי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: בקודקס אני לא זוכר, אבל באינטרנט כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי. אז אתה כן זוכר שקראת באינטרנט כל מיני דברים, אבל אתה לא זוכר אם פתחת את הקודקס וקראת

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אותו באינטרנט.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי. בהליך הקודם שלך אתה אמרת כשהעדת "אני למדתי חוקים, אבל לא את כל הקודקס. אני למדתי חוקים."

הנאשם, מר ר. זדורוב: נו, חוקים זה לא כל הקודקס. חוקים זה "אל תרצח", "אל תעשה זה", "אל תגנוב". כאלה חוקים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. זאת אומרת שאת זה אתה למדת. אתה לא רק קראת. אתה קראת

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בעיון מתוך רצון ללמוד. תהליך של למידה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא. זה מה שלמדנו באופן כללי כולם. "אסור לעשות זה", "אסור לעשות זה", "על זה אתה מקבל עונש כזה". זה הדברים בסיסיים.

ש: א-הא. אתה לא למדת, כמו כולם, כמו כל מי ששומע וקורא, אלא אתה מעיד על עצמך "אני למדתי חוקים, אבל לא את כל הקודקס." זה נכון?

ת: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: אבל למדתי לעצמי, לא ממישהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. מעצמך, ברור שמעצמך. שואלים אותך בהליך הקודם בעדות שלך, ואני מפנה לפרוטוקול, עמוד 1,051, בסדר? אני מקריאה לך את סוף השאלה, כי זאת שאלה ארוכה. משורה 4. "האם זה נכון שאתה למדת באוקראינה את הקודקס הפלילי ואת עבירות ההמתה השונות, כדי להגן על עצמך?" ואתה עונה "לא, זה לא נכון. אני למדתי חוקים, אבל לא את כל הקודקס." שאלה: "אבל את החוק שמדובר על עבירות רצח, הריגה, גרם מוות, דווקא את זה למדת כדי להגן על עצמך?" אתה אומר "לא למדתי. שמעתי." אני ממשיכה. שאלה: אתה אמרת למדובב שלמדת את הקודקס הפלילי, אם תצטרך להגן על עצמך. למה חשבת שתצטרך להגן על עצמך מעבירת רצח?" תשובה: "לא למדתי אותו. אני שמעתי על הרבה חוקים בשביל עצמי, שאוכל להגן על עצמי." אז קודם כל שמעת את מה שהעדת כאן.

ש: ואני שואלת אותך למה אתה חשבת עוד בזמנו, הרבה לפני הרצח, שאתה תצטרך להגן על עצמך ולקרוא, לשמוע, ללמוד, על עבירות המתה?

עו"ד י. הלוי: אני מתנגד לשאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בבקשה. אל תענה.

עו"ד י. הלוי: שייצא.

כב' השופט א. קולה: את רוצה שהוא ייצא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. בטח.

כב' השופט א. קולה: בבקשה, אדוני, צא החוצה.

(הנאשם יוצא מן האולם)

כב' השופט א. קולה: כן? בבקשה, עו"ד הלוי.

עו"ד י. הלוי: התובעת מתעלמת מתשובת העד ו-

כב' השופט א. קולה: "מתשובת העד" איפה? פה או שם?

עו"ד י. הלוי: סליחה. לא הבנתי.

כב' השופט א. קולה: מתשובת העד איפה היא מתעלמת? אצלנו או בהליך הקודם?

עו"ד י. הלוי: בהליך הקודם וגם כאן. היא מקריאה לו שהוא אמר פעמיים, היא אומרת לו, "התובעת בהליך הקודם, במשפט הראשון, הטיחה בך שלמדת את עבירות ההמתה." פעמיים הוא עונה, פה וגם בהליך הקודם, כמו שמקריאים כאן "לא למדתי ולא קראתי את עבירות ההמתה. אבל שמעתי, שמעתי כל מיני דברים." וכאן השאלה שאני מתנגד לה אומרת "למה אתה מתכונן לעבירות המתה? למה אתה מתכונן להגן על עצמך מפני עבירות המתה?" אבל זה בדיוק הפוך ממה שהוא ענה. אז איך יש מקום לשאלה הזאת? הוא אומר "כן, שמעתי כל מיני דברים, כן." גם אני שמעתי את מה שהוא אמר "שמעתי, אבל לא למדתי. לא למדתי ולא קראתי עבירות המתה." פעמיים. גם היא אומרת לו. אחרי זה היא אומרת לו "אז איך התכוננת?" יש לה מן נוהג, לתובעת, כאילו להתעלם ממה שהוא אומר. כן? "אני," לדוגמא, "אני עני," בעי"ן, "אין לי גרוש על הנשמה." "אז איך קנית קדילאק? אז יש לך כסף לקנות-", לא "איך קנית?" "אז איך יש לך כסף לקנות קדילאק? האם תקנה מחר?" זה כמו 'ארץ נהדרת', "שים צעיף, הסלע מידרדר."

כב' השופט א. קולה: אז למה אתה מתנגד?

עו"ד י. הלוי: "שים צעיף, הסלע מידרדר."

כב' השופט א. קולה: אז למה אתה מתנגד?

עו"ד י. הלוי: אין קשר בין השאלה

כב' השופט א. קולה: למה אתה מתנגד?

עו"ד י. הלוי: אני מתנגד

כב' השופט א. קולה: אין קשר בין השאלה לתשובה? אז זה

עו"ד י. הלוי: מה?

כב' השופט א. קולה: היא חושבת שיש קשר. איפה, מה פה-, שוב, תמיד אני שואל את אדוני, מה לו"ז ההתנגדות? למה אדוני מתנגד?

עו"ד י. הלוי: אין הגינות-, אני אגדיר. עילת ההתנגדות – סעיף 786 במח שלי – אי הגינות. אי הגינות ציבורית וחקירתית נגדית בשאלה.

כב' השופט א. קולה: טוב. יש לך מה להשיב?

עו"ד י. הלוי: אי אפשר. ההוא אומר אחד, היא אומרת לו "אז למה למדת?"

כב' השופט א. קולה: תעני.

עו"ד י. הלוי: איך אפשר? "למה קראת ולמה התכוננת להמתה?"

כב' השופט א. קולה: שנייה.

עו"ד י. הלוי: אבל הוא לא התכונן להמתה.

כב' השופט א. קולה: כן? בבקשה, עו"ד רוזנפלד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. שנייה.

עו"ד י. הלוי: מה? זאת אומרת, נדחתה?

כב' השופט א. קולה: לא, חס וחלילה. אני רוצה תשובה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, אני לא השבתי עדיין, כן.

עו"ד י. הלוי: אז לא הבנתי. היא רוצה להתנגד לזה? אה.

כב' השופט א. קולה: היא לא רוצה להתנגד.

עו"ד ש. הר ציון: להשיב.

כב' השופט א. קולה: היא רוצה להשיב להתנגדות.

עו"ד י. הלוי: להשיב. סליחה, סליחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: זה לגיטימי, לא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אני

עו"ד י. הלוי: לגיטימי, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חברי טועה. השאלה איננה בלתי הוגנת. כשאני שאלתי כאן את העד וביקשתי ממנו בשאלה הראשונה בנושא לדעת על הקודקס, מה הוא קרא, מה זה, שאלה כללית, הוא ענה מיוזמתו תשובה ראשונה על עבירות המתה. הוא אמר. זו התשו-, זו הדוגמא הראשונה שהוא נתן ואז הוא אמר גם "גניבה". אז קודם כל, הוא אמר כאן את הדבר הזה והוא אמר "לא למדתי, אלא קראתי, שמעתי", כל מיני כאלה. אז אל"ף, את הדוגמא הזאת הוא נתן והיא אחת משתי דוגמאות בסך הכל שהוא נתן לשאלה מה הוא התעניין או לא. דבר שני, הקראתי לו את כל הקטע בפרוטוקול דווקא משום שיראה שגם שם הוא היה מסוייג, והקראתי לו את כל השאלות כדי, חס וחלילה, לא להטעות אותו, שיראה שגם שם הוא אמר "לא למדתי" ו"שמעתי" ו"כן, להגן על עצמי". הקראתי בכוונה את כל השאלות.

עו"ד י. הלוי: מה "כן, להגן על עצמי"?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה. שנייה.

עו"ד י. הלוי: "לא להגן על עצמי בהמתה."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, שנייה. הנקודה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקראתי

כב' השופט א. קולה: שנייה, שנייה, שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: הנקודה היא שהנחת הנחה שהוא למד את זה כדי להגן על עצמו. אם אני זוכר נכון, זה כבר עלה במשפט הקודם, כבר שם הוא נשאל אותה שאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, ולכן הקראתי לו

כב' השופט א. קולה: בדיוק. אני

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את הקטע הזה פה.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון. נכון.

כב' השופט א. קולה: הוא נשאל כבר שם את השאלה הזאת בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אז לכן, במובן הזה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אני רוצה תשובה שלו היום.

כב' השופט א. קולה: אם הייתה אי הוגנות, אי ההוגנות כבר התחילה שמה, כי השאלה הזאת נשאלה כבר-, אם הייתה, אני לא אומר שהייתה, אבל אם הייתה, השאלה הזו כבר נשאלה שם.

עו"ד י. הלוי: בוא נתרכז בהמתה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לכן, הקראתי את הקטע.

עו"ד י. הלוי: שלא יהיה לנו Spin, "עבירות המתה".

כב' השופט א. קולה: כן, עבירות המתה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: והוא אמר "לא קראתי. לא קראתי על עבירות המתה."

כב' השופט א. קולה: כן, כן. "לא קראתי." שמענו. אבל השאלה הזאת, "האם למדת את עבירות ההמתה כדי להגן על עצמך?" כבר נשאלה שם, לפני

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות.

כב' השופט א. קולה: אי אלו שנים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נשאל האם למד –

עו"ד י. הלוי: היא מקריאה לו, שהוא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון – מעבירות רצח.

עו"ד י. הלוי: שהוא ענה "לא למדתי" וגם פה הוא אמר "כן, אני שמעתי. לא למדתי." גם פה.

כב' השופט א. קולה: אוקיי. נכון.

עו"ד י. הלוי: ואז היא אומרת לו "אז למה התכוננת כנגד עבירות המתה?" יש לנו לא שם, לא פה. "אז למה כן התכוננת לעבירות המתה?"

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני שאלתי את העד

כב' השופט א. קולה: לא, בניסוח

עו"ד י. הלוי: זה לא, האם זה לא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה.

עו"ד י. הלוי: "שים צעיף, הסלע מידרדר"?

כב' השופט א. קולה: ששש. די, די, די, די. בניסוח הזה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: בניסוח הזה אולי יש איזו בעייתיות מסויימת. אם גבירתי יכולה לעדן את הניסוח, לשאול את הניסוח באופן אחר, כי את שואלת אותו "למה התכוננת לעבירות המתה?" כשהוא מכחיש שהתכונן לעבירות המתה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אבל אני לא שאלתי "למה התגוננת?" אני שאלתי

כב' השופט א. קולה: "התכוננת".

עו"ד ש. הר ציון: "התגוננת".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני יודעת, אני יודעת. אני שאלתי

עו"ד י. הלוי: לא. "התכוננת", עם כ"ף.

עו"ד ש. הר ציון: "התכוונת להתגונן."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: במדוייק

כב' השופט א. קולה: "התכוננת להתגונן". זה החידוד הנכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני שאלתי במדוייק והשתמשתי גם בטרמינולוגיה שלו: "למה שמעת?", "קראת?" "למדת?" לא משנה מה-

כב' השופט א. קולה: לא, "למה שמעת?" זה לא שאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

כב' השופט א. קולה: "למה שמעת?"

עו"ד מ. חן רוזנפלד: "למה שמעת", "קראת", "למדת", "על עבירות המתה?" זה מה שאני רוצה. "למה חשבת"

עו"ד י. הלוי: אבל זה ל-, אב-

כב' השופט א. קולה: ש-? "למה חשבת ש-"?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא אמרתי רק על עבירות המתה

כב' השופט א. קולה: "למה חשבת ש-"?

עו"ד י. הלוי: לא משנה. לא מעניין אותי.

כב' השופט א. קולה: "למה חשבת ש-"? תמשיכי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: "למה חשבת שאתה צריך להגן על עצמך בעבירות המתה?"

עו"ד י. הלוי: נו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא "רק בהמתה", "בעבירות המתה."

כב' השופט א. קולה: אבל, הו, אבל פה גבירתי מניחה הנחה שהוא חשב להגן על עצמו בעבירות המתה. הוא את ההנחה הזאת סתר שלוש פעמים. את ההנחה הזאת. ולכן, גבירתי מניחה עוד פעם את הנחה – יש בה טעם לפגם. גבירתי יכולה להגיד "אני לומדת מכאן שאתה התכוונת להתגונן," אבל אי אפשר להגיד לו פעם אחר פעם "למה למדת כדי להגן על עצמך?" כשהוא מכחיש את זה פעם אחר פעם. זה מה שאומר לך עו"ד הלוי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בפרוטוקול הוא אישר שהוא אמר ב-

עו"ד י. הלוי: בבקשה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקראתי לו את הקטע. "לא למדתי אותו", בשאלה האחרונה שהקראתי לו מעמוד 1,051. "לא למדתי אותו. אני שמעתי על הרבה חוקים בשביל עצמי, שאוכל להגן על עצמי." עכשיו, החוקים שהוא נתן כאן

עו"ד י. הלוי: הוא אמר ספציפית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה המתה וגניבה. דקה.

עו"ד י. הלוי: למה את הולכת סחור סחור עם השופט?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה הוא נתן. לכן, שאלתי אותו קודם. המתה וגניבה. זה מה שהוא אמר. אני מוכנה לייעל את זה

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ולחדד את זה.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מוכנה פשוט להציג לו את הקטע הזה אצל ז'ניה כשהוא אומר

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את הדברים ושיתייחס.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואז לא נצטרך להסתמך

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד י. הלוי: יפה.

כב' השופט א. קולה: הכי טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על שום פרוטוקול קודם.

עו"ד י. הלוי: בסדר גמור. תציגי לו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני מוצאת אותו ו-, דקה.

כב' השופט א. קולה: הכי טוב.

עו"ד י. הלוי: הכי טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תמצא לי, בני.

עו"ד ב. משה: מצאתי.

כב' השופט א. קולה: בסדר?

עו"ד י. הלוי: אז רק תשמיעי לו הפעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: דקה. אנחנו נמצא את זה

עו"ד י. הלוי: תמצאו ותשמיעו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואני אקרין לו ויהיה הכי פשוט.

עו"ד י. הלוי: מה?

כב' השופט א. קולה: בסדר גמור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אני רק רוצה למצוא, לראות שזה-, תראה לי בתמליל.

עו"ד י. הלוי: להשמיע לו מה שהוא אמר זה תמיד לגיטימי.

כב' השופט א. קולה: לעמת אותו עם ז'ניה זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, כן.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי, מצאנו. בסדר. יופי.

כב' השופט א. קולה: מצאתם? יופי. אז נחזיר אותו.

עו"ד י. הלוי: כן, רק שאני רואה עוד פעם טקסט. מה קרה לסרטים? פסו?

עו"ד ב. משה: אתה תראה הכל.

עו"ד י. הלוי: אה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו צריכים למצוא את זה בתמליל כדי לראות את המונה ואז נקרין את זה.

כב' השופט א. קולה: הם הולכים לתמליל, מהתמליל לטקסט, מהטקסט בחזרה לתמליל

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק.

עו"ד ב. משה: בבקשה, הנה.

כב' השופט א. קולה: וחוזר חלילה.

עו"ד ב. משה: בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

(הנאשם שב אל האולם)

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, אני רוצה להקרין לך את מה שאמרת בהקשר הזה לז'ניה. בסדר? אני לא שואלת אותך את השאלה הקודמת. אל תענה לי עליה. אני רוצה שתראה

כב' השופט א. קולה: גבירתי המתורגמנית.

כב' השופט צרפתי: גבירתי, את צריכה להיות עם ה-

מתורגמנית: אני, זהו, זה מה שאני מנסה, לא לראות, רק לשמוע. כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: את רק שומעת?

מתורגמנית: כן.

כב' השופט א. קולה: יש אפשרות-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר? בוא תראה מה אמרת.

כב' השופט א. קולה: לא, זה לא יעזור לי אוזניות. טוב, בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יש לי אוזניות, אם צריך.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, זה לא יעזור.

כב' השופט צרפתי: לא, זה לה.

כב' השופט א. קולה: כי היא צריכה לחלק את הקשב שלה, קשב סימולטני. גם למה שקורה באולם וגם לקלטת. זה קשה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בסדר. רק מראה מקום?

עו"ד ב. משה: זה מ"ט 161 חלק 1, דיסק 1

עו"ד ש. הר ציון: יש לי…

עו"ד ב. משה: מה?

עו"ד ש. הר ציון: …

עו"ד ב. משה: כן. מבחינת הזמן, זמן אמת זה 12 לחודש, שעה 23:59:34.

עו"ד ש. הר ציון: למען הסדר הטוב, זה ת/5.

כב' השופט א. קולה: ת/5.

עו"ד ב. משה: בסדר? רק רגע, המחשב החליט לעשות שביתה. רגע. מה אמרת מקודם? כמה שניות?

כב' השופטת ת. נסים שי: 34.

כב' השופט א. קולה: לא זוכר.

עו"ד ב. משה: בסדר, אז זה בסדר. פחדתי שזה קפץ לי.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר קצת

עו"ד י. הלוי: שנייה, לפני "רוצה".

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

הנאשם, מר ר. זדורוב: להוריד קצת ווליום, כי זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: חזק לאוזן וקצת לפני זה, להבין ממה אנחנו מדברים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תלך קצת אחורנית. חצי דקה.

עו"ד ב. משה: אין בעיה.

כב' השופט א. קולה: דקה 59:20. 59:00.

עו"ד ב. משה: אין בעיה. 33:44.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ב. משה: נתחיל ב-33. בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עוד, עוד אחורנית.

כב' השופט א. קולה: עוד אחורה קצת. לך ל-23. בסדר?

עו"ד י. הלוי: (מדברים ביחד) שניות אחורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 59:20.

עו"ד ב. משה: הלכתי חצי דקה אחורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אה, בסדר. הוא הולך מ-58. בסדר.

כב' השופט א. קולה: אה, 58.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 23:58:54.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

ש: ראית?

ת: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: ראיתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז בקטע הזה ז'ניה מספר לך על בחור באוקראינה שהלך מכות שם, נתן מכה בראש, ואז אתה מוסיף "הרג במקרה. הריגה ללא כוונה תחילה, פגיעה בגוף עם תוצאות חמורות שהביאו למוות" והמתורגמן שלך רושם "רצח מדרגה שנייה", אם אינני טועה. ואתה גם מספר, הוא שואל אותך מאיפה אתה יודע את זה כל כך טוב, ואתה אומר "אני מכיר טוב מאוד את הקודקס האוקראיני, את חוק העונשין האוקראיני. פשוט למדתי על מנת להגן על עצמי."

עו"ד י. הלוי: סליחה? סליחה. "לדעת את הזכויות שלי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: למה אתה

עו"ד י. הלוי: והחובות שלי."

עו"ד ב. משה: זה תשובה.

עו"ד י. הלוי: משהו כזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: סליחה.

עו"ד ב. משה: זאת תשובה עכשיו.

כב' השופט צרפתי: לא, לא, לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ממש.

עו"ד י. הלוי: מה זה "זה תשובה"? היא הקריאה לו.

עו"ד ב. משה: זאת תשובה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה נתת לו תשובה.

כב' השופט צרפתי: לא, הזכויות זה, הוא אומר "אני לא יודע פה."

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד) היא אמרה (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בשביל מה?

עו"ד ב. משה: זה גם לא נכון וגם לא במקום.

כב' השופט א. קולה: שנייה, שנייה, שנייה, שנייה.

עו"ד י. הלוי: נכון, "הזכויות פה – לא יודע", משהו כזה.

כב' השופט א. קולה: שנייה.

עו"ד ב. משה: זאת תשובה.

כב' השופט צרפתי: על פה, על פה. "הזכויות פה – אני

עו"ד י. הלוי: כן, כן, הזכויות

כב' השופט צרפתי: לא יודע… זכויות…"

כב' השופט א. קולה: הוא מדבר על הזכויות

עו"ד י. הלוי: לא, מאה אחוז, לא

כב' השופט א. קולה: אתה קופץ.

כב' השופט צרפתי: זה ההמשך.

כב' השופט א. קולה: אתה קופץ. הוא מדבר ש"את הזכויות שלי פה אני לא יודע." אתה צודק וגם הוא צודק.

עו"ד י. הלוי: טוב.

כב' השופט א. קולה: אתה צודק שלהגן על עצמו הוא דיבר על החוק האוקראיני. והוא הסביר בהמשך, בשורה אחרי זה, מה שהוא הסביר.

עו"ד ב. משה: לא, אני אמרתי שזאת, שמה שהוא נותן לו זה התשובה שהוא הולך לתת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: נרשם לפרוטוקול.

עו"ד ב. משה: שלא הייתה הטעיה פה.

עו"ד י. הלוי: נרשם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: נו, אני בהקלטה

עו"ד ב. משה: סניגור.

עו"ד י. הלוי: אבל אני קופץ כשיש משהו לא הוגן.

כב' השופט א. קולה: לא אמרתי שהייתה הטעיה. לא אמרנו, עו"ד בני משה.

עו"ד ב. משה: נו, אז למה? אז למה להתערב?

כב' השופט א. קולה: אמרנו שהייתה הטעיה? לא אמרנו.

כב' השופט צרפתי: הוא חשב שזה-, בסדר, נו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט צרפתי: תמשיכו הלאה.

כב' השופט א. קולה: תמשיכו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא שאלתי על זכויות וחובות. כל מה ששאלתי על הקודקס האוקראיני היה מדוייק.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואני שואלת אותך שוב. אני אומרת לך שאתה אמרת לז'ניה את האמת. אתה הכרת טוב מאוד את הקודקס האוקראיני, אתה ידעת מאוד לדייק או הגדרת בצורה הגיונית, סבירה, נכונה, את העבירה, את עבירת ההריגה: "הריגה ללא כוונה תחילה, פגיעה בגוף עם תוצאות חמורות שהביאו למוות." זה נשמע כמו ציטוט מהקודקס עצמו. ולכן, אני אומרת לך, כשאתה אומר בהקשר הזה שאתה למדת אותו טוב או למדת אותו ואתה מכיר אותו טוב מאוד כדי להגן על עצמך, אז זה בהקשר הזה. בהקשר של עבירות המתה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק נכון. כן, אני אמרתי ואמרתי את הציטוטות, כי ברוסית יש את התוכנה "שעה משפט". זה תוכנה על הכל מקרים ש-, פליליים שהולך – רצח, אונס, רצח אחר כך ב-, לא רצח – שוד ואחר כך בן אדם מת, ומשמה אני למדתי את הציטוטים האלה וגם את המספר של החוקים האלה, ולא יותר מזה. אבל אני ספציפי לא למדתי את זה כמו בית ספר שישבתי ולמדתי. לא למדתי את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא למדת אותו כמו בית ספר. למדת את זה בעצמך כידע אישי וידעת מאוד מאוד לדייק, מעבר לאדם, נקרא לזה הדיוט, אדם רגיל ברחוב, בסעיף החוק, לבוא ולהגיד "הריגה ללא כוונה תחילה, פגיעה בגוף עם תוצאות חמורות שהביאו למוות"

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל זה היה ציטוטות מהבית המשפט הזה, כי שמה היה הסיפור, בן אדם הלך ברחוב, הרביצו אותו, הוא נפל אותו, לקחו אותו את הלבית חולים, אחר כך הוא מת, ואומרים "הסעיף של הקודקס אוקראיני – מספר ככה, ככה, ככה" ואומרים את הציטוט משמה לקחתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואתה אומר "אני למדתי את הקודקס האוקראיני על מנת להגן על עצמי."

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה אני זרקתי, כי אני לא למדתי, אבל בשבילו זרקתי את זה, נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה לא למדת, אבל קראת וזכרת אותו מספיק טוב כדי לדייק בסעיף ההמתה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי ראיתי-, היה מעניין וראיתי את התוכנה הזאת. נכון, ראיתי את זה.

ש: וכשאמרת שאתה מכיר את זה טוב ולמדת כדי להגן על עצמך, מפני מה היית צריך להגן על עצמך?

ת: בחיים הכל יכול לקרות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנתי.

ת: אבל זה לא היה משהו ספציפי ומיוחד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שאתה ידעת שאתה אדם שמסוגל להתפרץ ונוטה להתפרץ בצורה קשה, כמו שעשית לאחיך, שאתה אומר "כמעט רצחתי אותו. את אחי. בשר מבשרי, דם מדמי." וזאת הסיבה שאתה למדת את הקודקס. ואני אומרת לך, אני אומרת לך, אתה יכול לתקן אותי, שאתה למדת אותו ספציפית בעבירות האלה, כי לא סתם ידעת לדייק בסעיף הזה. ורק בסעיף הזה דייקת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אתה אומר כאן שאתה לא יודע, לא מכיר, אני לא מצטטת, אני אומרת בערך, ראינו ביחד שאתה אומר: אני לא יודע את הזכויות והחובות שלי פה בישראל, אני לא יודע איך כאן הדברים עובדים, לא מכיר את החוק, חוק העונשין. אני אומרת לך שאולי אתה לא הכרת הכל, זה נכון, אבל את הדברים החשובים אתה ידעת. אולי אפילו מתוך ההיגיון שלך.

ש: מה אתה אומר? על איך הדברים מתנהלים פה.

ת: אני לא ידעתי את החוקים, את ה-, של הארץ וגם לא ידעתי כל החוקים של האוקראינה ורוסיה. אני יודע חוק בכללי, כמו שאומרים אצלנו בתורה "אל תרצח", "אל תגנב" וכל הדברים האלה. החוקים של הפלילי ו-

מתורגמנית: אזרחיים?

ת: אזרחיים אני לא יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. ביום הראשון שבו אתה נעצרת, ב-12.12, אתה סיפרת לז'ניה שאתה יודע שהחוקרים לא יכולים למסור לך פרטים, עובדתיים הכוונה, מהחקירה, ולא רק שאסור להם לתת לך את הפרטים, אלא אפילו אסור להם לאשר לך כשאתה נותן את הפרטים, אם אתה צודק או לא.

ש: אתה זוכר את זה?

ת: לא בדיוק, אבל אפשר לראות. אפשר לראות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אני אומרת לך שאתה ידעת, למשל, לתת דוגמא לז'ניה. שאתה סיפרת לז'ניה שאתה אמרת לחוקר "שמעתי שחתכו לה את הגרון", והוא ענה לך, החוקר, "זה פעם ראשונה שאני שומע דבר כזה", ואתה אומר לז'ניה משהו כמו "אפילו אם זה נכון, הוא לא היה מאשר לי, כי אסור לו לתת לי פרטים ואסור לו גם לאשר לי פרטים." ומכאן אני אומרת לך שאתה ידעת לא רע בכלל דברים בסיסיים בדיני ראיות, בסדרי הדין. דברים שהם גלובליים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה. אני חושב שזה שיחה יצא שאני חשבתי או ככה אני הבנתי. וצריך לראות איך, איך יצאנו לשיחה הזאת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. בוא נראה לך את הקטע הזה. זה מ"ט 160 מיום 12.12. אתה יודע מה? לא. החקירה היא מ"ט 160. לא צריך גם את החקירה. מ"ט 161, דיסק 1, חלק 1, עמוד 25, מונה: 00:25, אתה מספר לו על מה שהיה לך בחקירה באותו יום. בוא אני אראה לך כדי שתראה את הקונטקסט.

(הקרנת סרטון באולם בית המשפט מתחילה ומופסקת לאחר מספר רגעים).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא. 00:50 תנסה.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

ש: אוקיי. ראית?

ת: כן. ראיתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זאת אומרת, אתה כאן מספר לז'ניה שאתה אמרת לחוקר ששמעת שחתכו לה את הגרון, והוא אומר לך "פעם ראשונה שאני שומע את זה", ואתה אומר "כן, אני יודע שהוא לא יגיד לי, גם אם זה נכון, כי זה לטובת החקירה."

ש: ואני אומרת לך, איך בתור מי שיודע כבר מהיום הראשון למעצרו שלחוקרים אסור לתת פרטים לנחקרים ואסור להם אפילו לאשר לנחקר אם פרט שהוא נותן נכון או לא, איך אתה, כשחזרת בך מההודאה שלך, לא סיפרת על כל הפרטים שהחוקרים אמרו לך, כמו שאתה טוען היום, ונתת הסברים אחרים, דווקא בתור מי שיודע שזה אסור?

הנאשם, מר ר. זדורוב: (הנאשם פונה למתורגמנית).

דוברת: אה, השאלה לא ברורה.

כב' השופט א. קולה: כן, אנחנו

עו"ד י. הלוי: מה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שאלה מסורבלת מדי?

דוברת: שאלה לא ברורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אשאל שוב.

כב' השופטת ת. נסים שי: אני איבדתי אותה כבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני אשאל שוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: בגלל זה ביקשתי הסבר, כי אני לא הבנתי בכלל.

מתורגמנית: מה? לא, אני מתרגמת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא צריך.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אל תתרגמי.

כב' השופטת ת. נסים שי: גם אני צריכה הסבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני, גם אני. בסדר.

כב' השופט א. קולה: אני הבנתי את השאלה, אבל בכל זאת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אפשט אותה, בסדר?

כב' השופט א. קולה: תפשטי אותה.

ש: דווקא בתור מי שיודע שלחוקרים אסור לתת פרטים. בסדר?

ת: כן.

ש: עד כאן בסדר?

ת: כן.

ש: יופי. ואסור להם גם לאשר לנחקר אם פרט שהוא אומר זה נכון או לא נכון. עד כאן בסדר?

ת: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: דווקא מאדם כזה אני מצפה שכשהוא חוזר בו מהודאה ושואלים אותו ב-26.12 ובכלל, מה-21.12, "מאיפה ידעת את הפרטים?" זה ההסבר הראשון שרציתי לשמוע ממך, "מהחוקרים", אבל לא אמרת את זה. אמרת את זה לגבי חלק קטן מהפרטים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, הבנתי את השאלה.

ש: הבנת?

ת: כן, הבנתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי נכון, זה מה שהיה בהתחלה, מעצר, שעצרו אותי, אמרתי שכמה הבנתי את ההתנהגות חוקרים, אסור להם לתת את הדברים האלה, אבל ב-26 אני כבר קיבלתי כל הפרטים מהם, ובאותו תקופה אני לא הצלחתי לחשוב ולהבין איך אני קיבלתי את הפרטים האלה, כי מהאינפורמציה שהולך אחת אחרי שני, הלחץ הזה, עד כדי כך יגלגל את הראש שלי שאני באותו רגע לא הצלי-, הצליח אפילו לזכור ולהסביר מאיפה אני זה יודע. וזהו. בגלל זה אמרתי להם תשובה ב-26, שככה באותו רגע איך אני חשבתי היה יותר הגיוני, כי לא הצלחתי לזכור כל הפרטים שלהם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל תראה, רומן, אתה מודה ב-19, משחזר ב-19, עוד מודה ב-21. יש לך עוד הרבה מאוד ימים שאתה נחקר אחר כך, עד שמגישים נגדך כתב אישום, שבכל אחד מהם יכולת להגיד "את זה ידעתי מחוקרים." דווקא ממך, אדם שיודע שלחוקרים אסור לתת פרט ואסור לאשר פרט, דווקא ממך הייתי מצפה שאתה תגיד את זה. אולי לא ב-21, אולי לא ב-22, אבל אחר כך הייתי מצפה לשמוע ממך את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה, כי מתי שאני חזרתי והם פשוט שאלו ואני עניתי רק בשאלות שנתנו את החוקרים. הם רצו הסבר אחד, שתיים. לא שאלו על 26 לחודש על הפרטים מאיפה אני יודע, אז באותו כבר עבר הרבה זמן, אני לא זוכר מאיפה יודע, ובאותו יום נתנתי תשובה הגיונית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: גם בעשרים

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני עניתי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואחת אתה כבר נותן הסברים

הנאשם, מר ר. זדורוב: רק עניתי בשאלות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על פרטים, אז אתה כן יודע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת, גם ב-21 אתה כבר מתחיל לתת להם הסברים. אז אתה כן יודע. וב-26 שואלים אותך ספציפית. ובעדות שלך אחרי שנתיים בבית משפט, אתה גם לא מסרת הסברים שמסרת לנו היום. אז אתה ידעת מצויין. דווקא אדם שיודע שאסור לתת פרטים מחוקרים הוא הראשון שצריך להגיד "אני למדתי את הפרטים מהחוקרים."

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון ככה, כי הייתי בחקירה ועניתי רק בשאלות ששאלו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. באותו יום שאתה נעצרת, אתה ידעת לצטט לז'ניה את המשפט הבא: "אי ידיעת חוק העונשין לא משחררת אתכם מאחריות. חוסר ידע של החוקים לא משחררת מאחריות."

ש: ואני שואלת איך אדם כמוך יודע את הדבר הזה ויודע לצטט גם את הדברים. כמו שציטטת את הסעיף על הריגה, כאן אתה מצטט לנו עוד סעיף. מאיפה?

ת: המשפט הזה זה משפט של ה-, אם אני לא טועה, בסרט היה. הגברת יכולה לזכור יותר טוב. כי זה המשפט כזה כללי, כמו של אנשים. זה כמו, כמו פתגם, אפשר להגיד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כמו פתגם. אוקיי.

ת: תסבירי, בבקשה, לכבוד השופטים ש-

מתורגמנית: כן, אני יכולה לאשר שפתג-

עו"ד ש. הר ציון: …

מתורגמנית: שמילים האלו אנחנו כולנו יודעים מהסרטי בלשות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, זה לא עדות, זה תרגום

עו"ד ו. קבלאוי: זה לא תרגום.

מתורגמנית: זה תרגום.

ש: אז בוא נתקדם. אתה גם ידעת באותו יום שנעצרת מהי טענת אליבי. מאיפה את זה ידעת?

ת: עוד פעם? על טענת אליבי?

ש: כן. מאיפה ידעת מה זה טענת אליבי. ביום שנעצרת.

ת: לא, כי שו-, חוקרים שאלו "איזה אליבי יש לך?" אמרתי "אני הייתי משעה 12:00, אם אני לא טועה, עד 13:30 בחוץ." זהו, זה מה שאמרתי להם.

ש: אתה ידעת גם ביום שנעצרת שיש אפשרות שהמעבדה הביולוגית תחפש DNA של הרוצח, חתיכות עור שלו מתחת לציפורניים של המנוחה. מאיפה ידעת שיש אפשרות לעשות דבר כזה?

ת: כאלה דברים, אמרתי, אני ראיתי במשפט, "שעה משפט", זה התוכנה, ששמה הולכים כל מיני מקרים, רצח

כב' השופטת ת. נסים שי: זה תוכנה או תוכנית?

כב' השופט א. קולה: הוא מתכוון תוכנית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: תוכנה, תוכנה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תוכנית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: "שעה משפט".

כב' השופטת ת. נסים שי: תוכנה במחשב או תוכנית בטלוויזיה?

עו"ד ב. משה: לא, תוכנית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, זה בטלוויזיה היה אז.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תוכנית.

כב' השופטת ת. נסים שי: אה, תוכנית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, זה היה תוכנית בערוץ רוסי על המשפט ושמה אומרים, שמה היה הרבה דברים כאלה.

כב' השופט א. קולה: עו"ד רוזנפלד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן?

כב' השופט א. קולה: אפשר ב-11:15 לעשות הפסקה? את

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. בהחלט.

כב' השופט א. קולה: תסיימי עד אז איזה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אסיים נושא עד אז.

כב' השופט א. קולה: איזה רבע פרק או חצי פרק?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אשתדל לסיים את כולו.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה גם ידעת באותה שיחה שיש לך זכות להחליף עורך דין, אם עורך הדין שתקבל יהיה אידיוט. ככה אתה אמרת. גם את זה ידעת.

ש: מאיפה ידעת את זה ביום שנעצרת?

ת: זה היה משפט כינוי, כאילו, אם עורך דין לא עוזר לך, יש אישור להחליף אותו. אבל בוודאות זה או לא, אני לא ידעתי, זה פשוט אמרתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אתה ידעת גם באותו יום שאם היית בורח לחו"ל, מה שלא עשית, יש מדינות שאין להן הסכם הסגרה עם ישראל. ולא רק זה, אלא אם היית בורח, אז המשטרה – אסור לה לעצור את אשתך, את אולגה. יבגני אמר שכן, אתה אמרת אסור.

ש: מאיפה ידעת את הדברים האלה?

ת: זה המחשבות שלי, אל"ף. ודבר שני, בכל מדינה יש את ההסכם עם מדינות. יש מדינות שלא עושים הסכם עם ישראל, נכון, אבל למה ש-, זה היה דיבור באופן כללי, למה שאני בורח? כי אני לא עשיתי שום דבר. למה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: וצריך לראות איך הגענו בכלל לשיחה הזאת. אמרתי, "אם אני ברחתי," סתם דוגמא, "ברחתי, למה שהם עוצרים את המישהו קרוב למשפחה? רק סיפורים", אבל זה סיפורים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. בימים הראשונים של המעצר שלך, לא ביום הראשון, אבל בוא נגיד ביומיים, שלושה, ארבעה אחר כך, אתה ביקשת מז'ניה להכניס מצית באופן לא חוקי למעשה לתא המעצר, ואתה הנחית אותו שיקנה כיכר לחם פרוס בשקית ומצית, ידחוף לתוך הלחם את המצית, יחביא אותה בתוכו, יסגור את השקית ככה שייראה כמו כיכר סגור ויסליק לכם מצית לתא.

ש: ואני שואלת, אל"ף, מאיפה הידע והרעיון הזה, ובי"ת, מאיפה האומץ של בן אדם שמצייר את עצמו כמוחלש, כנאיבי, לעשות דברים כאלה. להציע דברים כאלה.

ת: אני כל כך לא זוכר את השיחה הזאת, אבל (הנאשם מגחך) אם אמרתי "מצית", "לחם", לא יודע.

עו"ד י. הלוי: את רוצה ל-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זמן טוב לסיים נושא.

כב' השופט א. קולה: איך שאת רוצה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אה, אתה רוצה לראות? בבקשה. אני מוכנה. בוא, בבקשה

עו"ד י. הלוי: לא זוכר. תזכירי לי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בשמחה, אם יש לי עוד-, יש לי עוד ארבע דקות, אני אנצל אותם להקרין לך את הקטע.

כב' השופט א. קולה: יש לך גם עוד שבע דקות. הצענו שנעשה הפסקה ב-11:15.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בשמחה. ארבע דקות. אני מפנה למ"ט 165-6, חלק 2, עמוד 74, מונה: 00:57:50. בוא תראה, כדי שתיזכר.

עו"ד ב. משה: 57:56?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 57:50. בוא תראה

עו"ד ב. משה: יואו, המחשב שלי עייף היום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שעה 23:21:02.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה יכול עוד, עוד. אין. עוד.

עו"ד ב. משה: עוד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני מבין, פה אנחנו סתם צוחקים אנשים שבלי מצית כל דקה מבקשים מצית, כי בסרטים ה- (מדבר ברוסית) נותנים את ה- (מדבר ברוסית)

מתורגמנית: ש-, נו

הנאשם, מר ר. זדורוב: יש את הכלי הזה שחותך את הברזל ונ…רו

מתורגמנית: מוסרים כלי שחו-, כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: בסרטים. זה יכול להיות ככה אמרתי, זה צחוק היה, אנחנו צחקנו כולם.

עו"ד ב. משה: נמשיך קצת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא נראה את המשך הקטע, כי עצרנו לך באמצע.

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד ב. משה: זה היה כבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ב. משה: … זה היה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז הקראתי לך

כב' השופט צרפתי: רגע, אבל לא הבנתי. בחלק הראשון שהראית יש טענה שהוא מורה לז'ניה לעשות את זה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, כן.

כב' השופט צרפתי: או שהם מעלים השערות?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא. תשים את זה שוב. אני אראה את זה שוב.

כב' השופט צרפתי: אני, או שלא ראיתי את ה-, תראי את הקטע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אראה את זה שוב. אנחנו

הנאשם, מר ר. זדורוב: אנחנו לא ראינו איך הגענו לזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תיקח חצי דקה אחורנית.

עו"ד ב. משה: כמה? 59?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תעשה 00-

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפילו דקה, דקה וחצי קודם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא נראה לך 00:57:00.

כב' השופט צרפתי: לפני שהם מתחילים לדבר על הכיכר. אוקיי. כן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: דקה קודם. בסדר? הנה, בואו נראה דקה קודם.

כב' השופט צרפתי: תכף נראה את זה עוד פעם…

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שעה 23:20.

כב' השופט א. קולה: יש שמה-, סליחה, אני

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

כב' השופט א. קולה: אני לא מצליח להבין את ההקשר שמה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הם מדברים על מצית.

כב' השופט א. קולה: על מה יש גז? מה אין גז? לא הבנתי.

עו"ד ב. משה: על המצית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אה.

עו"ד ש. הר ציון: המצית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הם מדברים

הנאשם, מר ר. זדורוב: גם מה ש-

כב' השופט צרפתי: (מדברים ביחד)

הנאשם, מר ר. זדורוב: כבודו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הם מדברים על מצית

כב' השופט א. קולה: אה, הם

כב' השופט צרפתי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שאין להם גז במצית והם צריכים מצית

כב' השופט א. קולה: חשבתי שאין להם חיבור בגז בתוך התא. הם

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואז הנאשם מציע

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את מה שהוא מציע.

כב' השופט א. קולה: שנייה, אז רגע, תן לי ל-, עזבו פרשנות. קודם כל, אני רוצה לראות. הם מדברים לפני כן על מצית כלשהו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט א. קולה: שהיה בתא לפני כן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: כן. (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כרגע הראיתי לך, כבודו. אני אעביר שוב אחורה. הם מדברים על זה שאין גז במצית. אני מעבירה ש-

כב' השופט א. קולה: אין גז במצית שהיה כבר בתוך התא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: אה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וגם שומעים, שומעים

כב' השופט צרפתי: מצית.

כב' השופט א. קולה: שומעים את הקליק הזה, זהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אני שמעתי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אני רגע הורדתי את הראש, שמעתי קליק

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק.

כב' השופט צרפתי: (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא גז.

כב' השופט א. קולה: ולא הבנתי מה הקליק הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: במצית נשבר את

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: האלמנט שנותן (מילה ברוסית), ואני אמרתי "אם אתה מוציא, אני יכול להחליף אותו." וככה אנחנו בצחוק הגענו לדבר הזה. ואני חוש-

כב' השופט צרפתי: תמשיכי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: בבקשה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא תמשיך את הקטע.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

כב' השופט צרפתי: זה את אומרת שהוא מורה לז'ניה לעשות?

(לאחר הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט צרפתי: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כן.

כב' השופט צרפתי: …

עו"ד ב. משה: הם מדברים לפני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקרנתי לך

עו"ד ב. משה: אם צריך לצאת, אבל לא משנה, נו.

כב' השופט צרפתי: טוב.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקרנתי לך את הקטע שאתה מדבר על זה שאין גז במצית. היום אתה אומר "נשבר". לא משנה, זה אותו דבר. אתם באמת צוחקים בין לבין, אבל כשאתה אומר לו על כיכר לחם, לקחת, לקנות כיכר לחם, וז'ניה הרי אמור להשתחרר, הוא יוצא, אז השיחה הזאת (עוה"ד צוחקת) היא ריאלית

הנאשם, מר ר. זדורוב: (הנאשם צוחק) לא בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: היא לא תיאורטית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: (הנאשם צוחק) לא בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שיחזור עם מצית בתוך כיכר הלחם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: קודם

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ועוד ארתור אומר "שיביא לנו גם עיתון בדרך

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני מ-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וסיגריות." זה מאוד רציני.

כב' השופט א. קולה: וסוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקטע זה הוא לא בצחוק. וסוכר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר את השיחה הזאת, אנחנו, לא יודע עכשיו בוודאות בדיוק להגיד, אבל

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יבגני היה צריך להשתחרר, כמה שאני זוכר

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: וארתור אמר "צריך להמציא", להמציא משהו, אז אמרתי (הנאשם צוחק) "הנה, אתה ישתחרר, תביא בלחם, כי אנשים רוצים לעשן, אין מצית." זהו, זה צחוק של השלושה אידיוטים אפשר, סליחה, אפשר להגיד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אתה לקחת את ה"להמציא" והפכת את זה ל"להמציא המצאות". אני אומרת לך שמדובר על להמציא פתרון לזה שאין מצית, והראיתי לך את ההקשר – עובדה שארתור גם מבקש סוכר

כב' השופט צרפתי: ועיתון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עיתון, סיגריות

כב' השופטת ת. נסים שי: ואת הכל בתוך הלחם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ו-, לא.

כב' השופטת ת. נסים שי: קצת קשה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על המ-

עו"ד י. הלוי: לא, לחם לסוכר

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא. לא.

עו"ד י. הלוי: לחם למצית

דובר: (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רק המצית בתוך הלחם.

עו"ד י. הלוי: ולחם לשאר המצרכים.

כב' השופטת ת. נסים שי: (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: טוב, עו"ד רוזנפלד, זה זמן טוב לצאת להפסקה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי מצית זה אסור, אז מצית בתוך הלחם.

עו"ד י. הלוי: לא, אני צריך סיגריה. כבודכם, אני עכשיו צריך סיגריה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יתר הדברים הם מותרים

כב' השופט א. קולה: זה זמן טוב לצאת להפסקה. נראה את זה, נתרשם

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: ונבין מה הייתה הכוונה שמה. כל זה יבוא זמנו בבוא העת, כמובן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאה אחוז. עד מתי?

כב' השופט א. קולה: עכשיו 11:18 דקות. כמה את רוצה הפסקה? היום אנחנו איתך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כמה שאתם רוצים.

כב' השופט א. קולה: כמה זמן את רוצה הפסקה? עד 14:00 הפסקה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר עד 14:30?

כב' השופט א. קולה: שנפתח את החלון בינתיים. החלון היום סגור משום מה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה שתחליטו.

עו"ד י. הלוי: בדיוק. אנחנו חרגנו. חרגנו מהאפשרות.

עו"ד ש. הר ציון: 12:00.

כב' השופט א. קולה: 12:00. לא, 11:50. מספיק לנו חצי שעה. 11:50. בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאה אחוז.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה. שלום.

(לאחר הפסקה בדיון):

כב' השופט א. קולה: כן, בבקשה?

הנאשם, מר רומן זדורוב, ממשיך להשיב בסיוע מתורגמנית לשאלות ב"כ המאשימה, עו"ד מיטל

חן רוזנפלד, בחקירה נגדית:

ש: רומן, בתור מי שמתעסק בשיפוצים, בתור אדם טכני, יש לך תפישה מרחבית טובה, נכון? את רוצה אולי להסביר לו מה זה? של הסביבה.

ת: לא הבנתי מה הכוונה לשאלה הזאת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה תופש נכון את המרחב של הסביבה שלך.

מתורגמנית: פיסי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את המרחב הפיסי של הסביבה שלך.

עו"ד י. הלוי: כדאי לתרגם, לא? קצת, את השאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מנסה לפשט את זה.

כב' השופטת ת. נסים שי: … הגודל של ה-

כב' השופט צרפתי: תני לו דוגמא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: החדר, הגובה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: בערך, כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: גודל של חדר

הנאשם, מר ר. זדורוב: בערך.

כב' השופטת ת. נסים שי: גובה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: …

ש: אוקיי. עכשיו, לפני הרצח אתה ידעת שיש שירותי בנות איפה שנמצאת הזירה, נכון? אם אתה לא מבין, אז יעזרו לך בתרגום.

ת: לא, אני לא ידעתי איפה היה את הזה. אני שמעתי שהיה בקומה ראשונה חדר שירותים של המורות.

כב' השופט א. קולה: הוא לא מבין את השאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אשאל שוב את השאלה. אני לא שו-

עו"ד י. הלוי: אבל הוא הבין את השאלה.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, לא.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא. אני לא שואלת עכשיו על הרצח. בסדר? אני לא שאלתי אם ידעת איפה היה הרצח. לא שאלתי את זה.

מתורגמנית: לא, זה לא ש-, גם לא תירגמתי את זה.

ש: בסדר? אני שאלתי האם ידעת שיש שם שירותים. איפה שהיה הרצח, איפה שבדיעבד אתה יודע שהיה הרצח, באותה קומה שיש שם שירותי בנות. מבין את השאלה?

ת: אני לא ידעתי איפה היה מקום הרצח. ידעתי שרצח היה בשירותים של ה-

כב' השופט צרפתי: לא, היא שואלת הפוך. איפה שנכנסת

מתורגמנית: (מתרגמת)

כב' השופט צרפתי: רגע, גבירתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, ידעתי רק את ה-, של הנשים, בחורות. שירותים של בחורות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ידעת ש-

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי ברוסית אין ילדות-

כב' השופט צרפתי: אין מורות או נשים. הבנו.

עו"ד ו. קבלאוי: נשים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: רק ידעתי על השירותים שיש בחורות. קומה מינוס 1, איפה אני עובד, זה הבונקר הזה למטה.

כב' השופט א. קולה: המקלט.

כב' השופט צרפתי: המקלט.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אחר כך אדמה הזאת, איפה של הבנים.

כב' השופט א. קולה: אדמה. כן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: וקומה ראשונה איפה בנות. זהו, זה מה שידעתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: כשהוא אומר, שוב פעם, אנחנו

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה קומה איפה אני הולך לכיוון החדר מורות.

כב' השופט צרפתי: חדר מורים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

כב' השופט א. קולה: חדר מורים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זהו.

כב' השופט צרפתי: (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: זה החצי קומה המפורסמת?

עו"ד ש. הר ציון: לא.

עו"ד י. הלוי: לא, הוא לא הגיע לשם, כבודו.

עו"ד ב. משה: תלוי מאיפה שואלים.

עו"ד ו. קבלאוי: את מה?

ש: אני אשאל אחרת. האם ידעת, בסדר? שמעל שירותי הבנים, בדיוק מעל, יש שירותי בנות? מה שאנחנו קוראים לו "הזירה" היום.

ת: לא.

כב' השופט א. קולה: אבל אני לא (מדברים ביחד)

ש: ידעת שיש שם חדר שירותים?

ת: לא ידעתי ולא חשבתי על זה.

עו"ד י. הלוי: אבל הוא עונה והפרוטוקול לא קולט.

כב' השופט א. קולה: כן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא ידעתי ולא חשבתי על זה.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זאת אומרת, לא ידעת שיש שם חדר של שירותי בנות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר, כן, לא ידעתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וכשאתה סיפרת שאיזה יום אחד, שבוע או שבועיים לפני הרצח, אתה הגעת לשם כדי לעזור לתלות תמונות, למנשה או למיכאל, אתה ראית שיש שם שירותי בנות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אל"ף, אני לא הסתכלתי, ואם אני הלכתי ולא הסתכלתי, אני לא ידעתי את זה. וסליחה, אם הבנתי, לקלוט את ה- (הנאשם פונה למתורגמנית). לא, אני לא הלכתי שמה לקלוט תמונות. אני חיפשתי את המיכאל, כן, אבל אני עברתי את הקומה הזאת ולא הסתכלתי מה היה שמה.

כב' השופט צרפתי: מה זאת אומרת עברת? עלית יותר גבוה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: עליתי יותר גבוה, כי אמרו "שמה לך תחפש" והלכתי למעלה.

ש: הלכת, מה זה למעלה? מעל לזירה או בקומה של הזירה? איפה עזרת עם הפלס?

כב' השופט צרפתי: "זירה" זה איפה רצח… היא אומרת "זירה".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הבנתי, אבל אני, אני לא זוכר בדיוק. יכול להיות איפה היה רצח, בקומה הזאת. יכול להיות. אני לא זוכר.

כב' השופט א. קולה: שם תלית תמונות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני חיפ-, לא…

עו"ד ב. משה: הוא עזר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני חיפשתי את הבדק בית. הכוונה, היה צריך למצוא הבדק בית בשביל משהו, לא יודע איזה סיבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: היית צריך לתת להם פלס בשביל התמונות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות. אני ל-, פשוט אני חיפשתי בן אדם וזהו, זה מה שאני זוכר.

ש: אוקיי. אז יכול להיות שזה היה בקומה של הזירה ויכול להיות שזה היה בקומה שמעליה? זה מה שאתה אומר?

ת: יכול להיות, כי אני לא יודע בוודאות. יכול להיות זה היה איפה היה רצח, בקומה הזאת. יכול להיות.

ש: אוקיי. ומתי הפעם הבאה, ככל שאז אתה באמת היית בקומה של הרצח, מתי הפעם הבאה שאתה מגיע לקומה הזאת ורואה שיש שם שירותים?

ת: רק בשחזור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רק בשחזור.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

ש: עכשיו, ביום חמישי, ב-7.12, וביום שישי, ב-8.12, כשאתה נכנסת לבית הספר, אתה הגעת לקומה הזאת? לאיזור של שירותי הזירה?

כב' השופט א. קולה: רגע, ב-7.12 הוא לא נכנס לבית הספר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני שואלת. אני לא יודעת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ב-7

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני שואלת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ב-7.12

כב' השופט א. קולה: גבירתי עכשיו, תראי גבירתי מה עשתה. "ב-7, כשנכנסת לבית הספר".

עו"ד ו. קבלאוי: אז לא

כב' השופט צרפתי: ב-7 וב-8.

כב' השופט א. קולה: כך גבירתי הניחה.

עו"ד ו. קבלאוי: "כשהגעת לבית הספר".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני שואלת.

כב' השופט א. קולה: אז זה לא-, עו"ד קבלאוי. כך אמרת: "ב-7.12, כשנכנסת לבית הספר".

עו"ד ב. משה: איפה עצרו אותך?

כב' השופט א. קולה: כולנו יודעים שזה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, "ב-7 או ב-8".

כב' השופט א. קולה: "ב-7"

כב' השופט צרפתי: "וב-8".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: "וב-8".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: "כשנכנסת". גם ב-7 וגם ב-8.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת, כבודכם, אם גם ב-7 הוא נכנס או רק ב-8. אני חוזרת ואומרת

כב' השופט א. קולה: את לא יודעת ש-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא הגעתי בכלל לשאול עוד את הפרק הזה של ה-7 ו-8 בדצמבר. אני לא יודעת. לכן, אני שואלת.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ב-7, ככל שנכנסת

כב' השופט א. קולה: הו. זה יותר מדוייק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ב-8, ככל שנכנסת, אז תגיד לנו מתי הפעם הבאה שאתה רואה את שירותי הבנות שם לפני השחזור, אם היה דבר כזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא

כב' השופט צרפתי: את שירותי הזירה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. שירותי הזירה לפני השחזור.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא ראיתי. כמה שאני זוכר, לא ראיתי את זה. ב-7 אני באתי עם אישה לבית ספר, אמרתי ל-, אישה תירגמה לחוקרים שאני עבדתי פה ופה נשאר בגדים שלי וציוד. הם שואלים-, כמה שאני זוכר, שאלו איפה. אנחנו הגענו, שלא ישקר, בערך, נו, 10 מטר, 15 מטר עד המקלט ושירותים של הבנים, אמרתי "הנה מקלט ושמה כל הציוד שלי", וזהו, לא הלכ-, לא הלכנו את ה-, בהמשך. וב-8 אנחנו באו, באתי, הסתכלתי, כל הכלים וציוד היה במקום, לקחתי והלכתי.

ש: אז אתה נכנסת לבית ספר גם ב-7 וגם ב-8?

ת: נכון. ב-7 לא נתנו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כמו שזכרתי.

ת: ב-7 לא נתנו לי להיכנס, רק עם החוקר-, "חוקר", עם המשטרה הגעתי בפנים. רק עם השוטר. רק עם שוטר. והוא שמה דיבר, ואישה פשוט תירגמנה. ב-8, מתי אנחנו באנו, שם לא היה אף אחד.

כב' השופט א. קולה: אף אחד לא היה ב-8?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הכוונה אף אחד ממשטרה. שמה

כב' השופט א. קולה: הבנתי, הבנתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: היה בדק בית, אולי מורות היה, אולי עוד מישהו, אבל לא, לא משהו…

כב' השופט א. קולה: לא משטרה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא, לא משטרה.

ש: אוקיי. האם באיזשהו שלב ב-7 לחודש או ב-8 לחודש, אתה עלית למעלה, לקומה של שירותי הזירה?

ת: לא, לא עליתי. לא שביעי, לא שמיני, לא תשיעי, לא עשירי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא עלית בכלל למעלה, לא לקומה של הזירה וגם לא לקומה שמעליה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, לא עליתי.

ש: אוקיי, בסדר. עכשיו אני קצת רוצה לעשות איתך סדר, כי אני לא כל כך הבנתי אותך בעדות הראשית. בסדר?

ת: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את שירותי המורות בקומה של חדר המורים, "מורות", מה שקראת "מורות", "נשים", "בנות", זה אתה מכיר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי היית עובר שם כל הזמן

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מן הסתם. אוקיי. ואז את השירותים של שירותי הבנים, שהם בדיוק ביציאה מהמקלט כשיוצאים מגרם המדרגות, גם הכרת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: והשתמשת בשירותים האלה כל הזמן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

ש: אוקיי. את השירותים בקומה מעל, בדיוק מעל שירותי הבנים, לא הכרת, לא היית, כמו שסיפרת לנו עכשיו? אולי ראית בתליית התמונות וזהו? ובשחזור?

ת: כמה שאני זוכר, אני לא הייתי שמה, כי אין צורך ללכת למעלה בכלל. חוץ מהדבר שאני חיפשתי מישהו מבדק בית. אבל אני לא בטוח שראיתי את השירותים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. זאת אומרת, מבחינתך לא בטוח שבכלל ידעת שיש שם שירותים בקומה הזאת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא חשבתי על דברים האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. בקומה מעל

כב' השופט צרפתי: שנייה, אבל אני רוצה פעם אחת ולתמיד להבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. בדיוק.

כב' השופט צרפתי: איך אתה קורא לקומה הזו? שהיה בסוף הרצח שם? איך אתה קורא לה אתה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אומר זה "אחת וחצי". זה מה שאמרתי במשטרה.

כב' השופט צרפתי: אחד וחצי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אחת וחצי. כי זה חצי קומה.

כב' השופט צרפתי: אה. חצי מפלס, אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז אפשר לסכם שהשירותים

כב' השופט צרפתי: רגע, סליחה. בהיגיון הזה, שירותי הבנים, איפה שאתה היית שוטף, אתה קורא "חצי"?

כב' השופט א. קולה: לא, זה אפס.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן. כי זה אדמה. קרקע. אדמה. זה לא קומה.

עו"ד ו. קבלאוי: אבל יש מקלט. אז מה המקלט?

כב' השופטת ת. נסים שי: לא, המורות אולי זה חצי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: "אחת" זה מורות.

כב' השופט צרפתי: אחד – מורות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מתי אנחנו נכנס-

כב' השופט א. קולה: אחד – מורות, והחצי זה הרצח.

כב' השופטת ת. נסים שי: אז לא. אז "חצי" זה שירותים.

כב' השופט צרפתי: "חצי" זה הבנים.

כב' השופטת ת. נסים שי: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מתי, מתי

כב' השופט צרפתי: והמקלט – "אפס".

הנאשם, מר ר. זדורוב: מתי אנחנו נכנסים ה-, איפה בנים, זה ח-, זה קרקע, זה אדמה.

כב' השופטת ת. נסים שי: …

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה חצי קומה, אפשר להגיד, כי יש קצת מדרגות. אדמה.

עו"ד ש. הר ציון: זה "אפס".

הנאשם, מר ר. זדורוב: אחר כך הולך את הראשון, של הבנות, או-, "בנות", בחורות, ואחר כך אחת וחצי וקומה שני. זה מה שהיה לי.

כב' השופט צרפתי: אוקיי.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. עכשיו, בקומה העליונה, מעל שירותי הזירה, הקומה האחרונה

כב' השופט צרפתי: שתיים. שהוא קורא "שתיים". אוקיי.

עו"ד י. הלוי: מה שהוא קורא "שתיים", כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקומה האחרונה.

עו"ד ב. משה: הגבוהה ביותר.

ש: הגבוהה ביותר. בסדר? ידעת שיש שם שירותים או שלא ידעת? לפני הרצח.

ת: האמת, אני לא זוכר מה חשבתי על זה, אבל אחר כך אמרו "מהמקום איפה עבדת, מעל המורות", אז כן הבנתי ששמה יש שירותים.

ש: לא, לא. אני

ת: בהתחלה אני לא ידעתי, כי אני לא טיילתי בבית ספר והסתכלתי מה איפה נמצא.

ש: אוקיי. אתה עצמך, לפני החקירות, לפני החקירה הראשונה שלך, ב-10 לחודש, לא ידעת שיש שירותים בקומה האחרונה?

ת: אני לא חשבתי על זה ולא ידעתי.

ש: ולא ידעת. אוקיי. עכשיו, אמרת קודם "אמרו לי 'מעל שירותי המורות'." מי אמר לך "מעל שירותי המורות"?

ת: חוקרים. אמרו "זה היה בקומה שנייה."

ש: מי אמר לך את המילים "מעל שירותי המורות"? כי אני לא ראיתי דבר

ת: לא, לא, לא.

ש: כזה שאמרו לך בשום מקום.

ת: היה

ש: כן ראיתי "קומה שנייה". לא ראיתי שאמרו לך "מעל שירותי המורות". אז מי אמר לך

ת: מתי א-

ש: "מעל שירותי המורות"?

ת: מתי אני הייתי בחקירה, החוקרים אמרו "מה, אתה לא שמעת על הרצח?" אמרתי "לא, לא שמעתי." הם אומרים "איך אתה לא שמעת מתי זה קרה מעליך?" אני במקלט, מעליי רק את החדר, חדר שירותים של המורות. אמרתי "אני לא יודע. לא חשבתי, לא שמעתי. אני במוסיקה – מה אני יכול לשמוע?" אומרים "לא, זה היה מעליך. אתה לא יכול? זה משהו מוזר." בסדר. אחר כך באיזה שלב, הם אומרים, מתי אני שאלתי זה, הם אומרים "לא, לא קומה זה. קומה שנייה." אז אם יש שירותים הזה, בהיגיון, איך בונים, שיש את ה-, איך אומרים? אחד צינור ראשי ועליו מתחילים לחבר את השירותים. אז למעלה יש שירותים. אז גם שחוקרים אמרו "קומה שנייה", אז שם שירותים של הבנות. זה מה שאני התכוונתי. וככה אני ידעתי שזה היה קומה שנייה.

ש: אבל גם לשירותי הבנים, שנמצאים מחוץ למקלט שלך, זאת אומרת, מימין למקלט שלך, יש גם צינור ראשי. אז למה לא חשבת שהזירה הייתה בדיוק מעל, כמו שאתה אמרת? אתה קראת לזה "קומה שנייה". יש צינור, זה עדיין מעליך. למה לא חשבת שזה הזירה, אם ככה?

ת: אל"ף, אני לא חשבתי על זה, אבל אמרו, מתי אמרתי על החדר של הב-, מורות, ראשון, על זה חדר אמרו "בקומה שנייה", ולא, אף אחד לא דיבר על השירותים של הבנים, בגלל זה חשבתי רק שמה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אבל אם אתה אומר שזה מעליך ואתה יודע שלידך יש שירותי בנים, אז יכול להיות ששירותי הרצח הם בדיוק מעל שירותים הבנים – זה גם מעליך וגם אותו צינור

הנאשם, מר ר. זדורוב: ל-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שאתה מכיר מצויין

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי אתה משתמש בשירותים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אמרו ב"שירותים בנות". זה מורות. י-, אין רוסית "בנות" או "מורות". ברוסית יש (מדבר ברוסית) – של הנשים, ו-(מדבר ברוסית) – של הגברים. זהו. אמרו "בשירותים של הנ-, נשות, נ-"

מתורגמנית: נשים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: "נשים", אז על זה חשבתי. לא חשבתי בכלל על השירותים של הגברים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. תראה, אתה אומר שהזירה, שירותי הזירה, הם בקומה אחת וחצי. זה מה שאתה אמרת עכשיו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שבכל החקירות שלך אתה בחיים לא אמרת "קומה אחת וחצי".

עו"ד י. הלוי: …

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אשמח אם מישהו יתקן אותי

כב' השופט צרפתי: נו, בסדר.

עו"ד י. הלוי: נו? ולמה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי אני לא נתקלתי בזה.

עו"ד י. הלוי: נו, באמת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אלא קראת לזה "קומה שנייה".

ש: מאיפה הגיע היום המונח הזה, הביטוי הזה, "קומה אחת וחצי"? זה פעם ראשונה

ת: לא

ש: שאני שומעת אותו ממך.

ת: לא נכון. כי אני הסברתי, אני לא זוכר איזה תאריך, זה צריך לראות. אם אני לא טועה, 23 או 24. התאריכים האלה. כי מתי התחילו לשאול אותי מה זאת אומרת חצי קומה, מה זה קומה, אני הסברתי לחוקרים כי הקומה הראשונה זה חדר מורות, הקומה השנייה זה מעל החדר הזה. זה מה שהסברתי. זה יש במשטרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תראה, אתה אמרת לנו, לדעתי, אמרת את זה פה, תכף נמצא את ההפניה, שקומה ראשונה כוללת את שירותי הבנים ואת שירותי המורות של חדר המורים. זאת אומרת שאתה איחדת שני מפלסים, שני חצאי קומות, לקומה אחת. גם את מפלס חדר המורים, גם את מפלס שירותי המורים.

עו"ד ב. משה: הבנים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנים, סליחה.

ש: למה לא עשית את אותו דבר גם לגבי קומה שנייה, שגם שם יש את שירותי הזירה ובדיוק אחר כך, אותה כמות מדרגות, את השירותים בקומה אחרונה? למה רק בקומות הראשונות אתה מאחד שני מפלסים לקומה, אבל בקומה הבאה אתה מפריד, למרות שזה אותה כמות מדרגות ואותו מבנה?

ת: לא בדיוק ככה. והיה דיבור על החדר של המורות, על השירותים הזה, ואחרי זה אמרו "קומה שנייה", אז הבנתי שזה מעל החדר מורות. זהו. מעל שירותים של המורות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל תקשיב, זו ההתייחסות שלך, זה ההסבר שלך שאתה הסברת לנו אני חושבת שפה אפילו, שקומה ראשונה זה שירותי מורות, מורות – נשים, ושירותי בנים. זאת אומרת, לקחת שני מפלסים – יש, לדעתי, שמונה מדרגות ביניהם – ואיחדת אותם לקומה. אז אם זו התפישה שלך, אז זה חל גם על הקומות הבאות – על הזירה ועל הקומה שמעליה, היא נחשבת קומה שנייה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר את, את ההסבר שלי כזה, אבל כמה שאני זוכר, במשטרה שאלו אותי "איפה עברת ליד ה-, מתי אתה עברת, אתה עברת ליד השירותים של הרצח, של הבנות." אבל אמרתי "אם אני עובר, זה רק את החדר שירותים בקומה ראשונה." זה, אין משהו אחר. כי שני שירותים זה גברים. ודיברו על החדר של הבנות, אז זה אומרת שחדר בנות – זה. זה עכשיו אני-, אחר כך ידעתי שזה חדר שירותים של המורות, אבל עוד פעם אני אומר, ברוסית יש של ה"נשות", יש של ה"גברים", אין את ההבדל "בנות" וזה. יש או ככה-, או זכר או נקבה. חדר יחיד שאני עברתי לדרך החדר מורות זה השירותים הזה. זה קומה ראשונה. אחר כך אמרו "לא, לא הבנת. קומה שנייה." זהו, מזה אני רק יצאתי. זה הכל אפשר לראות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אתה אומר שאתה לא הכרת, אם הבנתי אותך נכון, את השירותים בקומה האחרונה, אלה שמעל שירותי הזירה, בקומה שמעל שירותי הזירה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אפילו לא חשבתי על השירותים זה, כי קודם כל דיברו על הקומה הראשונה, כמה שאני הבנתי ש-, חוקרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא חשבת וגם לא הכרת אותם. לא היית שם אף פעם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אם היית יודע ומכיר אותם, אז היית יודע שזה בכלל שירותי בנים. זה לא היה שירותי בנות אז

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שירותים בקומה האחרונה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי, אני לא יודע, כי אני לא הלכתי בכלל שמה. אני עבדתי במקלט וכניסה שלי היה יציאה ממקלט, חדר מורות, חדר של הבנים, זהו.

ש: אוקיי. אפשר לסכם, אם זה מקובל עליך, שלקומה של שירותי הזירה ולקומה מעליה אתה בכלל לא היית מסתובב שם, לא היית מסתובב שם בשני המפלסים האלה?

ת: כמה שאני זוכר, כן, כי אני, אין צורך ללכת לשם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. ולכן, גם כשהובלת בשחזור, התבלבלת, כי אתה לא באמת מכיר את המפלסים האלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני לא ידעתי איפה היה רצח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא.

עו"ד י. הלוי: זה, ה"התבלבלת"

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, אפשר בלי לעזור לו?

עו"ד י. הלוי: המילה לא מדוייקת במיוחד.

עו"ד ב. משה: תיזה שלנו.

כב' השופט א. קולה: לא, הוא ענה. הוא ענה וזה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה.

כב' השופט א. קולה: נרשם לפרוטוקול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: "לא ידעתי איפה היה רצח." זה מה שהוא ענה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

עו"ד י. הלוי: כן, נכון, אבל ש"התבלבלת"

כב' השופט א. קולה: ששש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אפשר

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד ב. משה: ב-, לא חשבנו שהוא יודה פה. הכל בסדר.

עו"ד י. הלוי: כן. אולי אתם התבלבלתם, אבל הוא טעה, לא התבלבל. אוקיי.

ש: כשאתה אמרת שהשירותים של הזירה, אחרי שהתוודית, כן? הם העתק מדוייק של השירותים למטה, לאיזה שירותים התכוונת? לבנים? למורות? למשהו אחר?

ת: כמה שאני זוכר, אנחנו דיברנו על השירותים. זהו. איזה שירותים צריך לראות, אני לא יודע.

כב' השופט צרפתי: רגע, את חוזרת לסיפור המנעולים?

עו"ד ב. משה: לא, לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא. לא, כבודכם. אני מפנה לחקירה

כב' השופט צרפתי: אז באיזה הקשר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בחקירה מה-21.12 הנאשם אמר שהשירותים של הזירה הם העתק מדוייק של השירותים למטה.

כב' השופט צרפתי: אה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא במנעולים.

כב' השופט צרפתי: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תבדוק אם אני

כב' השופט צרפתי: לא קשור למנעולים. אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תבדוק את הציטוט הזה.

ש: ואני שואלת, לא משנה באיזה הקשר, בכל הקשר, על איזה שירותים דיברת, על איזה חדר שירותים דיברת. על המורות? על הבנים? על משהו אחר?

ת: אני לא זוכר על מה דיברנו. אני עניתי, צריך לראות על מה אני עניתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי, אז בוא נראה לך.

עו"ד ב. משה: להקרין?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה לא צריך להקרין. בוא נצטט. חבל על הזמן. מ"ט 120/060004.

עו"ד י. הלוי: עוד-, מה, אנחנו בלי טלוויזיה? עולם התמלילים או שיגיע סרט?

כב' השופט צרפתי: …

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני קוראת לך.

עו"ד י. הלוי: אוי, "קוראת" זה מדכא אותי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז תשתדל להתגבר. תשתדל.

עו"ד י. הלוי: למה? בני, איפה הסרטים?

עו"ד ו. קבלאוי: אתה מנהל לנו את החקירה? נעשה מה שאנחנו רוצים.

עו"ד ב. משה: לעודד אותך זה לא חלק מהמטרות שלנו בחקירה הזו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. בסדר?

עו"ד י. הלוי: זה לא מעודד אותי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה אומר ככה

עו"ד י. הלוי: אתם שואלים – אני רוצה לראות.

עו"ד ב. משה: לא, היא רוצה ל-, לפעמים זה (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה אומר ככה, אני קוראת

כב' השופט א. קולה: שקט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני קוראת ממונה 00:03:59, עמוד 5 מתוך 90, ואתה אומר ככה: "פשוט כשהייתי במקום, הסתכלתי מה הייתי עושה במקום הרוצח, איך אני הייתי שם. רק שאני לא יכול להסביר איך זה שהוא רצח בשירותים, השירותים למעלה הם העתק מדוייק של השירותים למטה, זה שאמרתי בשני אגיד במקרה." "כאילו, ניחשת?" "לא. במקרה. בגלל שכל הילדים שנכנסים אף פעם לא נכנסים לתא הראשון." בסדר? זה ההקשר. וכשאמרת "שירותים של הזירה הם העתק מדוייק לשירותים שלמטה", אני מניחה שהתכוונת לשירותי הבנים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני הבנתי נכון, משיחה הזאת זה מתי החוקרים רצו ממני הסבר מאיפה אני יודע. אני אמרתי ששירותים בנים אותו דבר כמו שירותים בנות.

כב' השופט צרפתי: כן, זה מה שהיא שואלת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני הבנתי. ו-, אז יכול להיות זה אני אמרתי את זה בהסבר וזהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני לא יודע איך זה בנוי. כי אחד תא יכול להיות ככה. אחרת – משהו אחר. אבל בהיגיון זה אותו דבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אתה אמרת לנו שאתה צפית בערוץ 10, באותה כתבה שסיפרת, ראית אותה רוקדת ואת השלט על דלת המתחם ואת תא 2, וככה אתה גילית שזה תא 2. או שאולי גם ככה אתה גילית שזה תא 2.

ש: זה נכון?

ת: אמרתי שראיתי בחד-, בסרט שמצלמים חדר שירותים ותא שירותים. נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וככה

ת: ודלת של תא השני, סליחה, היה פתוחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ומזה שהדלת הזאת הייתה פתוחה והדלתות האחרות סגורות, ככה אתה הנחת שהרצח בוצע בתא 2.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק.

ש: הבנתי נכון?

ת: לא בדיוק

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בבקשה.

ת: כי אני אמרתי שבסרט ראיתי דלת של תא ראשונה סגורה, תא שני היה פתוחה, הדלתות אחרות לא ראיתי. כי שמה קיר, אם אני לא טועה, מפריע לראות. משהו יש שלא רואי-, לא רואה את הדלתות.

ש: אז איך מזה אתה יכול להסיק שזה תא 2? אולי זה בדלתות האחרות שאתה לא רואה אותן? אולי זה בתא 1 וזה סגור, כי היה שם רצח?

ת: כי תא שני היה פתוחה. מימינה שמאלה.

ש: בסדר, אבל אתה רואה רק שני תאים – אחד סגור, אחד פתוח. אולי הרצח היה בסגור? הוא סגור בגלל שהיה בו רצח, אז לא מצלמים בטלוויזיה.

ת: לא יודע. כי ראיתי את התא השני, בגלל זה אמרתי.

ש: אולי גם תאים 3 ו-4 היו פתוחים?

ת: יכול להיות

ש: איך הסקת מזה שכשאתה רואה שני תאים, אחד פתוח, אחד סגור, את השניים האחרים אתה לא רואה, איך הסקת שהרצח הוא בתא 2? תסביר.

ת: אל"ף, היה פתוח תא שני. דבר שני, לא ראיתי את הדלתות 3, 4, 5, לא ראיתי בכלל, לא יודע סגור, פתוח, כי קיר היה מפריע, ואמרו שהיה בתא, ובסוף, אחר כך, בחקירות, גם סשה-, סשה, אם אני לא טועה, הוא חיזק, הוא אמר שרצח היה בתא 2.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא שואלת עכשיו על החיזוק של סשה, החיזוק המאוחר.

עו"ד ב. משה: זה לא נכון גם.

ש: אני שואלת על הידיעה שאתה הגעת איתה. ואני שואלת איך יכול להיות שכשיש רק שני תאים, אחד סגור, אחד פתוח, והתא הפתוח הוא נקי, אין בו דם, מתוך מה שאתה ראית, איך הסקת שדווקא בתא הזה בוצע רצח?

ת: ככה אני הבנתי מתקשורת, שזה התא שני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני שו-

ת: כי הוא נתן לראות, אמרו "שירותים" או "בתא", ונותנים לראות את התא, אז הבנתי שזה התא הזה.

ש: התקשורת אמרה "תא שני"? שהרצח היה בתא שני?

ת: לא, הכוונה של התקשורת שבתא היה רצח ומתי מסממים. הבנתי ככה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה הבנת אבל גם כשראית את הכתבה הזאת שלא יכול להיות שזה התא שבוצע בו הרצח, כי הוא היה נקי. אם בוצע רצח, היית צריך לראות תא עם מלא דם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות, אני לא יודע

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא תא שנראה נקי וסטרילי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אולי בגלל הצנזורה יכול להיות לא נתנו. אני לא יודע.

ש: אולי זה לא השירותים הנכונים?

ת: יכול להיות.

ש: אולי זה לא התא הנכון? אולי זה סתם צילום של שירותים?

ת: יכול להיות. אבל הם דיברו דווקא על התא שירותים ונתנו לראות תא שני.

ש: אני שואלת מה אתה ראית. הרי אתה בסוף בא היום, אחרי שנים ארוכות, שנים ארוכות, באמת, ואומר לנו "אני למדתי שזה תא 2 מהתקשורת." "אחר כך סשה גם חיזק לי" – בסדר. אני מנסה להבין איך למדת מהתקשורת. וכשאני אומרת לך שהתא הזה בכלל היה נקי, אז זה תא שאני צריכה לפסול אותו. אני שמה עליו איקס. לא יכול להיות שבוצע בו רצח, כי הוא נקי. אז או שזה לא השירותים הנכון או שזה לא התא הנכון או שאני בכלל לא יכולה להסתמך על מה שיש שם, כי זה מטעה אותי, או שזה בתאים האחרים שלא רואים אותם, או שזה בתא הסגור, ולכן הוא סגור, כי זה זירת רצח. יש עוד המון המון המון אופציות אחרות. ולכן, אני אומרת שההסבר שלך הוא בעיניי לא הגיוני. לא יכול להיות שאתה למדת שזה תא 2 מהכתבה.

ת: זה, אפשר לראות כתבה ולהבין את זה.

ש: אוקיי. בסדר. אם אתה ידעת שהרצח בוצע בתא 2 מתוך הכתבה בערוץ 10, עוד לפני שסשה חיזק לך את מה שחיזק לטענתך, למה אף פעם לא אמרת את זה? זה הסבר כל כך פשוט שהוא גם לוגי בעיניך. איך יכול להיות שלאורך כל השנים ובחקירה ב-26 ובעדות ובכל המקומות לא אמרת את מה שסיפרת לנו פה היום?

ת: כי אף אחד לא שאל אותי.

ש: לא שאלו אותך בחקירה מה-26, לא שאלו אותך בתיק הקודם, איך ידעת את הפרטים? איך ידעת שזה תא 2? אתה רוצה שנפנה אותך?

ת: בחקירה שאלו איך ידעתי. באותו תקופה אמרתי שאני לא חשבתי ולא ידעתי, לא יכול לזכור את התו…ות שראיתי, איך הגעתי, מאיפה קיבלתי, ואמרתי שסשה אמר. באותו תקופה מתי שאלו אני עניתי שאלות הכי הגיוני כמה שהיה באותו רגע.

כב' השופט א. קולה: לא, אבל כן שאלו אותך הרבה פעמים איך ידעת שזה בתא 2. ושאלו אותך לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון. ואני אקבל זה

כב' השופט א. קולה: וההסבר הזה

הנאשם, מר ר. זדורוב: שאני ידעתי מחוקרים ובגלל זה אמרתי "סשה אמר", "זה אמר", "לא זוכר". אני לא-, באותו רגע מתי שאלו, אני לא יכול לזכור בד-, מדוייק ובדיוק כל הדברים וכל השלבים מה שראיתי, מה שחשבתי ומה שאמרו לי. ואני פשוט לא יכול לענות. ועניתי באותו רגע ב-, איך להגיד? באותו רגע עניתי מה שראשון, "אה, כן, סשה משהו אמר." "כן, אמר סשה." מאיפה אני יודע? מאיפה זה בא? "לא-, ראיתי במראה." כי באותו רגע נתנתי תשובות את ההגיונית, כי לא זוכר כל הדברים מה שהיו בראש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תקשיב, אני אומרת לך שההסבר הזה עולה אחרי 15 שנה לא בגלל שעכשיו אתה נזכרת בו, אלא בגלל שזה מה שכל מיני יועצים לאורך השנים האחרונות אמרו לך להגיד. כי אם זה היה נכון, אז כששאלו אותך, לא היית אומר רק "הלוגיקה זה שבנים הולכים, בנות גם, לתא 2 או 3, ומתוך 2 או 3, לפי העיניים של סשה, בחרתי ב-2." היית אומר את הדבר הזה. יש כאן כתבה ספציפית שאתה מפנה אליה. אתה זוכר בדיוק את מה שרואים בה. אם היא הייתה אמת, היית אומר את זה כבר אז. ואני אומרת לך שאתה משקר לנו בהקשר הזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אמרתי, באותו רגע אני עניתי לשאלות שסשה אמר או חוקרים אחרים וחיפשתי את התשובה באותו רגע, ומה שאמרתי שראיתי במראה זה באותו רגע היה האופציה הכי נכונה מה שאני חשבתי, כי לא ראיתי בכלל במראה, לא מנעול, לא שום דבר. כי חשבתי ככה. זה היה-, אני חייב לתת הסבר לכל שאלות מה ששואלים, ובאותו רגע נתנתי כמה שאני חשבתי. זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שגם בתשובה הזאת שנתת לנו עכשיו, התשובה הספציפית הזאת, אתה לא אומר אמת, כי סשה לא אמר לך שום דבר ואתה גם לא טענת אף פעם שסשה אמר לך משהו. אתה אמרת שהלוגיקה זה הם הולכים ל-2 או 3 ובעיניים של סשה, מהמבט שלו, אתה הבנת שזה תא 2. היום אתה גם מוסיף לנו שסשה אמר לך, וזה לא אמת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה. לא בדיוק ככה. באותו רגע רצו ממני הסבר, ואני באותו רגע, אז, מתי רצו הסבר, נתנתי הכי מה שאני חושב הגיוני תשובות. זהו, זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ומה שסשה אמר, שרצח היה בתא 2, זה אמת וזה הכל מוקלט, זה הכל אפשר לראות.

ש: אז סשה אמר לך שהרצח היה בתא 2, לפני שאתה אמרת "תא 2"?

ת: נכון. לפני השחזור, מתי הייתי ב-19 בחקירה, סשה שאל אותי "איפה ילדה עמדה?" אמרתי "לא רחוק מתאים."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: כמה שאני זוכר. אני לא יכול לחזור בדיוק במילים. אחר כך הוא שאל אותי "איפה בדיוק היית?" אמרתי "בין 1 ו-2." זה מה שאמרתי. אחר כך עוד היה כמה שאלות, אני לא זוכר בדיוק, אבל לא אמרתי שום דבר וסשה ויורם, סשה אומר "טוב, אתה אומר היא הַיִיתְּ בתא 2." זה בא מסשה.

ש: אז אתה היום אומר "סשה אמר לי שהרצח היה בתא 2, לפני שאני אמרתי 'תא 2' בחקירה." כן?

ת: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מצויין. בוא נראה את זה.

עו"ד י. הלוי: נו, אבל הוא צודק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. בוא נראה את זה.

עו"ד י. הלוי: מאה על מאה, כמו שאומרים. مائه في الميه.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור, ברור. ברור.

עו"ד י. הלוי: לכו, לכו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

עו"ד י. הלוי: יורם וסשה ביחד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

עו"ד י. הלוי: שניהם על הראש שלו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מראה לך

עו"ד י. הלוי: שניהם בתוך

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את החקירה מה-19

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר להדליק טלוויזיה?

עו"ד ב. משה: כן, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. בהחלט.

עו"ד ב. משה: שנייה, אל תדאג.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תכף נמצא את זה. ועד אז אני אשאל אותך עוד שאלה, עד שבני ימצא. בחקירה שלך מה-26.12 שאלו אותך על העניין הזה, איך ידעת שזה תא 2, ואתה אומר, זה מ"ט 123, עמוד 49, מונה: 00:56:08, אתה אומר "אני רואה קצת עיניים." רגע, שנייה. וגם אני רוצה להפנות אותך לעוד קטע.

עו"ד י. הלוי: בני, נטשת את הסרטים, הא?

עו"ד ב. משה: לא (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עמוד 35, מונה: 00:41, אתה אומר "אני לא הייתי בשירותי נשים. ניחשתי את התא. ניחשתי את התא בגלל שאם תעמוד ליד של גברים ותסתכל, ילדים הולכים לשני ולשלישי. אף אחד לא הולך, לא לראשון ולא לרביעי." "אשאל אותך שאלות", "יותר לא אענה שום דבר", טה-טה-טה, ממשיך בעמוד 78, מונה: 01:17, קפצתי קדימה באותה חקירה, "ניחשת שזה בשני? למה לא בשלישי? אז אתה שיערת שזה ממה בתא השני?" "כן." אתה עונה "כן." "מדוע לא בשלישי?" תשובה: "בגלל שראיתי בעיניים שלך", אתה אומר לסשה

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה, סליחה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: "ואני הבנתי שאני צודק, כי ראיתי את העיניים שלך." ואני שו-

הנאשם, מר ר. זדורוב: סליחה, זה איזה תאריך היה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 26.12.

הנאשם, מר ר. זדורוב: תודה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אני עכשיו הקראתי לך מהחקירה של ה-26.12 ששואלים אותך איך ידעת שזה תא 2. אתה לא אומר "ערוץ 10." בסדר.

עו"ד י. הלוי: זה האיש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: "ראיתי בטלוויזיה." בסדר. אתה לא אומר לסשה "אתה אמרת לי", כמו שאמרת פה. אתה אומר כאן "ראיתי בעיניים שלך וניחשתי."

ש: ואני שואלת, אם סשה אמר לך ואם אתה למדת את הפרט הזה בגלל שסשה אמר לך, למה לא אמרת את זה פה?

ת: כי אמרתי שבאותו רגע רצו ממני הסבר. אני לא ידעתי איך אני יצאתי לתוצאות האלה, כי ראש לא היה-, עמוס בהסברים, ונתנתי באותו רגע הכי הגיוני מבחינתי, הכי הגיוני תשובה, אמרתי "ראיתי בעיניים." שקר? קשקוש? כן, זה קשקוש וזה שקר, כי אני לא יודע כל הדברים האלה. אבל באותו רגע זה היה הכי הגיוני תשובה שלי.

עו"ד י. הלוי: שנייה. פאוזה. על כך

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז זה היה קשקוש

עו"ד י. הלוי: על כך אמרתי, ציטוט: "יגיד 'אמריקה', יגיד 'אדולף', זה לא משנה." יש הקלטות, כל הפה שלו מתועד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

עו"ד י. הלוי: זה אחת מהדוגמאות הקלאסיות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. אני שואלת

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד).

עו"ד י. הלוי: ובעיניי זה הפוך על הפוך יוצא לכם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אפשר

עו"ד י. הלוי: עכשיו אני שותק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אפשר להתקדם?

עו"ד י. הלוי: חוזר לשתיקה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה רבה.

עו"ד י. הלוי: אני חוזר לשתיקה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בלי הערות.

עו"ד י. הלוי: הפוך על הפוך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בלי הערות, בבקשה.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות.

ש: אני שואלת אותך, למה קשקוש ושקר? למה לא להגיד את האמת? הרי אתה כבר אומר לסשה "בגללך", "בגלל העיניים שלך", אז מה אכפת לך להגיד לו גם "בגלל המילים שלך"?

כב' השופט א. קולה: אבל נדמה לי שלזה קיבלנו תשובה שלוש פעמים או לא קיבלנו תשובה. נשאל, ענה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: אנחנו יודעים מה שהוא ענה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מתקדמת.

כב' השופט א. קולה: אבל, לא, לא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא צריך.

כב' השופט א. קולה: אבל גבירתי נעצרה באמצע

עו"ד ב. משה: הנה.

כב' השופט א. קולה: שהיא אמרה "עד שבני מחפש ו-"

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, כן. כי הוא עוד לא-, מצאת?

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: אז בסדר, אבל זה לא זמן פציעות – עד שהוא מחפש, תשאלי עוד שאלות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, בסדר.

כב' השופט א. קולה: בוא נמצא את הקטע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אני מנסה לקבל תשובה.

כב' השופט א. קולה: בסדר, הבנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. ויתרתי על זה.

כב' השופט א. קולה: זו התשובה שיש? בסדר. זה, מיצינו את העניין הזה. אבל אומרים פה שכאילו ב-19 לחודש כבר היה משהו שאני

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז הנה. אז זה מה ש-

עו"ד י. הלוי: מה? מה היה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנה, מצאנו עכשיו.

עו"ד י. הלוי: אה, ב-Hard copy של ה-19?

הנאשם, מר ר. זדורוב: ו-

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: בבקשה, תקרינו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כבוד, כבוד השופט

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני גם מבקש שגברת

עו"ד י. הלוי: אני יכול להקרין את זה בשנייה. הוא מחפ-

הנאשם, מר ר. זדורוב: מתורגמנית שומעת את

כב' השופט א. קולה: רגע, רגע. לאט, לאט. אני לא יכול לשמוע

כב' השופט צרפתי: (מדברים ביחד).

עו"ד י. הלוי: הוא מחפש את זה.

כב' השופט א. קולה: שלושה אנשים בבת אחת. רגע.

עו"ד י. הלוי: אני בשנייה מקרין.

כב' השופט א. קולה: אני לא יכול לשמוע שלושה אנשים בבת אחת. מה אתה מבקש?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני מבקש

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: שגברת מתורגמנית גם שומעת את זה ש-, אני לא רוצה להגיד מה ששמה יהיה, ש-, כאילו, איך אומרים? צד שלא קשור, לא אליי, לא לתובעת.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אבל אם אתה שומע והיא לא שומעת, אז (מדברים ביחד)

עו"ד י. הלוי: בוא, בוא, אני אקרין לך את זה, נו.

כב' השופט א. קולה: זה היום שלך, מותר לך לענות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

עו"ד י. הלוי: שנייה.

כב' השופט א. קולה: זה היום שלך.

עו"ד י. הלוי: בשנייה אני אפתור לך את זה.

כב' השופט א. קולה: זה היום שלך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה מונה-, עמוד ארבעים וחמ-

עו"ד י. הלוי: אה, הגעתם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עמוד 47 מתוך 93

עו"ד י. הלוי: הגעתם? טוב, נו.

כב' השופט צרפתי: ד

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ממונה-, תכף.

כב' השופט צרפתי: מה, אין את זה במראה עיניים?

עו"ד ב. משה: יש. אנחנו שמים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. אנחנו

כב' השופט צרפתי: אה, אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רוצים רגע את ההפניה קודם. זה 172-1

כב' השופט א. קולה: טוב, אבל מי אמר שזה שם?

כב' השופט צרפתי: הוא. הוא טוען שהוא יודע קטע.

כב' השופט א. קולה: כן. בדיוק.

כב' השופט צרפתי: אז הוא יבדוק אם זה הקטע, נו.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

ש: כן, כן, ברור. אני מראה לך, בסדר? את הקטע. ביקשת לראות. תגיד לי אם זה הקטע הזה. אולי אתה מדבר על קטע אחר.

כב' השופט צרפתי: אתה מדבר על הקטע הזה, עו"ד הלוי?

כב' השופט א. קולה: רק תגדיל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא שואלת את הסניגור.

כב' השופט צרפתי: לא, הוא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שואלת את העד.

כב' השופט צרפתי: הוא אומר "יש קטע" ואת אומרת "יש קטע"

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט צרפתי: ובסוף אתם מראים על קטעים אחרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא יודעת.

כב' השופט צרפתי: אז מה עשינו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא נשמע מהנאשם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: צריך לראות, אני לא שומע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו נראה לך את זה.

כב' השופט א. קולה: אבל אפשר להגדיל את זה?

כב' השופט צרפתי: תכף הוא מגדיל. זהו? הנה.

עו"ד י. הלוי: בני, תן לי, נו, אני מראה את זה בשנייה.

עו"ד ב. משה: בבקשה.

עו"ד י. הלוי: יאללה. תן, תן לי. תן לי. אני מבטיח – אני מקיים, נכון? אמרתי מתחילת המשפט.

כב' השופט צרפתי: קדוש. קדוש. כן?

עו"ד י. הלוי: אז תשאירו לי. תשאירו לי, נו.

כב' השופט א. קולה: מה שטוב, שאתה גם שואל וגם עונה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה מצאת את זה?

עו"ד ב. משה: כן, מצאתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז הנה, אז תשים.

עו"ד י. הלוי: נכון. אני מבטיח – אני מקיים. אני מבטיח – אני מקיים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנה.

כב' השופט א. קולה: זה חקירה נגדית מצויינת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא.

עו"ד ב. משה: אבל מצאתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו מצאנו.

כב' השופט א. קולה: תחקור את עצמך ותענה במקום עצמך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו נקרין. זה בסדר.

עו"ד י. הלוי: הרי אני מקבל את זה באהבה. שנייה.

עו"ד ב. משה: ירום, בוא.

עו"ד י. הלוי: שנייה. הנה זה.

עו"ד ב. משה: אני מצאתי.

עו"ד י. הלוי: עזוב.

עו"ד ב. משה: בוא תגיד לי

כב' השופט צרפתי: זהו. נו, תחליטו שאתם מראים את אותו דבר. עו"ד הלוי, תסתכל, הוא טוען שהוא מצא.

עו"ד ש. הר ציון: יאללה, תשים כבר. הוא יסתדר, אבל תשים אתה. מה ה…?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. טוב.

עו"ד י. הלוי: מצאת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנה, שמנו Play.

כב' השופט צרפתי: הנה. אז תבדוק אותו ונגמור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בבקשה.

עו"ד ב. משה: אפשר?

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד י. הלוי: נו, תראה.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

כב' השופט צרפתי: הוא אומר "לא זה." נו, מה?

כב' השופטת ת. נסים שי: רגע. בסדר, זה מה שהם רוצים.

עו"ד ש. הר ציון: אנחנו רוצים ל- (מדברים ביחד)

עו"ד י. הלוי: פעם ראשונה שהוא אומר "בין לבין", "שמה וזה."

כב' השופטת ת. נסים שי: נכון.

עו"ד י. הלוי: "שמה זה." אבל זה לא זה.

כב' השופטת ת. נסים שי: זה לא זה?

כב' השופט צרפתי: לא?

עו"ד י. הלוי: אל תעצרו. אני רוצה שיראו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: "לדעתי, זה היה ליד תא מספר 2."

מתורגמנית: סליחה.

עו"ד י. הלוי: אל תעצרי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא עוצרת.

מתורגמנית: סליחה, אני לא שמעתי בגלל שאתם דיברתם. מצטערת. קצת אחורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את רוצה אחורנית קצת?

(הקרנת הסרטון מופסקת).

מתורגמנית: קצת אחורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

מתורגמנית: פשוט אתם התחלתם לדבר ואני לא שמעתי.

עו"ד ש. הר ציון: באיזה דקה זה, בני?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נשמיע לך את זה…

עו"ד י. הלוי: תכף, תכף תראו. תראו את הפנינים של החוקרים שלנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נשמיע לך את זה שוב.

כב' השופט צרפתי: אבל אתה מפריע לה לשמוע. הוא לא יעצור עד שלא תגיד לו, אז תן לה להקשיב, נו.

כב' השופט א. קולה: אתה אל תפריע.

עו"ד ש. הר ציון: בני, באיזה דקה אתה?

מתורגמנית: סליחה.

עו"ד ב. משה: 27

מתורגמנית: סליחה.

עו"ד ב. משה: אני מתחיל בכוונה 27:36.

מתורגמנית: בבקשה, רק שלא תדברו ב-, לא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מהחקירה של ה-19 לחודש, מ"ט 172.

כב' השופט א. קולה: אל תדברו באמצע. תנו לה את זה נטו לשמוע. בסדר?

כב' השופט צרפתי: אבל תגידו לה ממתי להתחיל להקשיב. היא מקשיבה דקה קודם

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין בעיה.

כב' השופט צרפתי: בריכוז וסוף מגיעים לקטע

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא דקה קודם. עשר שניות פה.

עו"ד ב. משה: בוא, אפשר להכווין אותה למה אנחנו מחפשים.

מתורגמנית: בסדר, אני מוכנה, רק שלא, אל תדברו, בבקשה

עו"ד ב. משה: בבקשה.

מתורגמנית: בזמן ההקלטה.

עו"ד ב. משה: אפשר?

(הקרנת הסרטון מופסקת).

עו"ד ב. משה: זהו?

כב' השופט א. קולה: תמשיכו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא, לא, תמשיכו, בבקשה.

עו"ד י. הלוי: תמשיכו.

עו"ד ב. משה: תירגע. הכל בסדר.

עו"ד י. הלוי: אבל אני מבקש ממך ואתה בכל זאת עוצר.

עו"ד ב. משה: לא, אנחנו רצינו שהיא-, היא רצתה לשמוע את זה.

כב' השופט צרפתי: לא, תמשיך.

עו"ד ב. משה: אין בעיה.

כב' השופט צרפתי: זה בעברית. אנחנו שמענו (מדברים ביחד)

עו"ד ב. משה: את מוכנה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כדי למקד אותה שהיא תדע מה.

עו"ד ב. משה: את מוכנה?

עו"ד י. הלוי: עזוב רגע את המתורגמנית.

כב' השופטת ת. נסים שי: (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: כן?

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, נראה לי ש-

עו"ד י. הלוי: לא, לא, לא נראה לך.

עו"ד ש. הר ציון: אבל הוא אמר.

עו"ד י. הלוי: המח שלי – נראה לו שמ-

כב' השופט א. קולה: לא לדבר.

כב' השופט צרפתי: לא, הוא עצר.

כב' השופט א. קולה: לא לדבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בבקשה. הוא אמר את זה כבר.

עו"ד י. הלוי: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוודאי שכן.

עו"ד י. הלוי: תכף תקבלי.

כב' השופט א. קולה: לא לדבר.

עו"ד ש. הר ציון: הוא כבר אמר את זה קודם, מה זה משנה?

עו"ד י. הלוי: לא.

(במהלך הקרנת אותו הסרטון באולם בית המשפט):

עו"ד י. הלוי: "בתוך התא."

כב' השופט א. קולה: ששש. אל תענה.

כב' השופט א. קולה: טוב, יש לנו. בסדר. נמשיך.

עו"ד ב. משה: לזה הוא מתכוון. לזה התכוונת?

עו"ד י. הלוי: שנייה. שנייה.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא. היה שמה לפני כן. דילגת. פיספסת. היה לפני כן.

עו"ד ב. משה: הוא פיספס, נו, זה…

כב' השופט א. קולה: פיספסת. היה כבר. פיספסת. שלוש שורות קודם היה שמה, נו.

(הקרנת הסרטון מופסקת).

כב' השופט א. קולה: פיספסת את זה.

עו"ד י. הלוי: בסדר, היה גם-, זה גם סשה-, ראיתי את זה חמישים פעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כבודו זה, זה היה שיחה

עו"ד י. הלוי: אני סתם אמרתי לכם?

הנאשם, מר ר. זדורוב: עוד לפני התחילה

עו"ד י. הלוי: גם סשה וגם יורם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: איפה אמרו על התא 2, ופה הם כמה פעמים חזרו לזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רגע, רגע.

כב' השופט א. קולה: כן, אבל השאלה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ראית את הקטע

כב' השופט א. קולה: תני לי רגע. אבל שוב, אני לא ראיתי מה שהיה קודם. מה שהיה לפני כן לא ראיתי. זאת אומרת, ראיתי, אבל עכשיו אני לא זוכר מתי זה נאמר בדיוק. פה לכאורה הוא שואל אותך "תיזכר איפה בדיוק היא עמדה." אמרת "ליד התאים." "איפה ליד התאים?" ואז אתה אומר "ליד תא מספר 2." זה לפני שאף אחד לא הזכיר את המילה "שתיים".

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק. לפני זה יש עוד קטע הזאת, כי זה שעות שהם חקרו אותי

עו"ד ש. הר ציון: … נכון.

כב' השופט א. קולה: אז איפה לפני כן

עו"ד ב. משה: איפה?

כב' השופט א. קולה: יש עוד קטע הזאת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי לא, כל

כב' השופט א. קולה: אם היה, אז עו"ד הלוי היה מוצא אותו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אין קטע הזאת. לא, לא רואים אותה.

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד).

עו"ד ב. משה: איפה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

כב' השופט א. קולה: אם היה, עו"ד הלוי היה

עו"ד ב. משה: איפה? אין.

כב' השופט א. קולה: מוצא אותו. אני לא יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מציעה לך, אין לך קטע לפני כן שמישהו אומר לך "תא 2" או "ליד תא 2" או שאתה אומר, ואני אשמח, באמת אני אשמח, אם חברי יפנה אותי. כי אני לא מכירה קטע כזה.

עו"ד י. הלוי: לא נראה לי שיש קטע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זהו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: …

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הפעם הראשונה שעולה תא 2

עו"ד י. הלוי: לא נראה לי שיש קטע לפני ה"ליד תא 2."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון. גם אני חושבת ככה.

עו"ד י. הלוי: ועכשיו אני לא אמשיך, כי אמרתי כבר מקודם

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז עכשיו תענה.

כב' השופט א. קולה: שנייה.

עו"ד י. הלוי: מה קורה אחר כך. וזהו.

כב' השופט א. קולה: אפשר להוציא אותו לשנייה אחת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ש. הר ציון: בבקשה.

כב' השופט א. קולה: אפשר להוציא אותו לשנייה אחת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, בטח.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא.

(הנאשם יוצא מן האולם)

כב' השופט א. קולה: אפשר?

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: על פניו ולכאורה, עד הקטע הזה, כשהוא אומר "על יד תא מספר 2", אני גם לא זכרתי לפני כן אם מישהו אמר את המילה "שתיים."

עו"ד י. הלוי: אני גם לא זוכר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: גם אני לא.

כב' השופט א. קולה: יופי.

עו"ד י. הלוי: אמרתי אותו דבר.

כב' השופט א. קולה: בואו נסכם שזו עובדה ש"על יד תא מספר 2" יצא מפיו של הנאשם לראשונה. איך הוא ידע, למה הוא ידע – שימו את זה רגע בצד

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: את כל ההסברים שהיו לו. בסדר?

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: אבל שימו לב, "נכנסתי לתוך תא מספר 2" או " נכנסתָּ לתא מספר-"

עו"ד י. הלוי: או "היא נכנסה."

עו"ד ב. משה: אני יכול, אני

כב' השופט א. קולה: או "היא נכנסה לתא 2"

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: האמירה הזאת

כב' השופט צרפתי: באה מהחוקרים.

כב' השופט א. קולה: מה?

כב' השופט צרפתי: באה מהחוקרים.

כב' השופט א. קולה: באה מהחוקרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שזה בתוך תא, הכוונה.

עו"ד ב. משה: אפשר ל… כל

כב' השופט א. קולה: כן. רגע. שנייה אחת. זאת אומרת, זאת אומרת, אני עכשיו לא נכנס לפרשנויות ולהסברים, לא רוצה, אבל כשהוא אומר "על יד תא מספר 2" זה באותה מידה גם על יד תא מספר 1 או 3, כי זה על יד. על יד זה על יד. "נכנסתָּ לתוך תא מספר 2" או "היא נכנסה לתוך תא מספר 2"

עו"ד י. הלוי: זה חד משמעית מה שאמרתי

עו"ד ב. משה: טוב.

עו"ד י. הלוי: ה"מאה על מאה." אמרתי וקיימתי.

עו"ד ש. הר ציון: הוא לא אמר "נכנס…". … נכנס לתא.

עו"ד ב. משה: יצחק אילן אז טעה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

עו"ד ב. משה: אם הוא אמר שאת זה הוא ניחש. אבל בסדר.

כב' השופט א. קולה: יש מקום שהוא אומר "היא נפלה לתא." אנחנו לא יודעים

עו"ד ב. משה: תודה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הו, בדיוק.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד ב. משה: זה מה שרציתי להגיד. כבודו, זה מאוד פשוט.

עו"ד י. הלוי: אחר כך, נו.

עו"ד ב. משה: אני, אני אנסה.

כב' השופט א. קולה: אני לא יודע לאיזה-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רגע.

כב' השופט א. קולה: שנייה. אני אלך איתכם

עו"ד ב. משה: שלא יגידו שאנחנו מטעים.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, אתם לא מטעים, הכל בסדר.

עו"ד ב. משה: לא, שיהיה, דברים יהיו ברורים.

כב' השופט א. קולה: אתם לא מטעים, אנחנו לא מטעים, אנחנו רוצים

עו"ד ב. משה: ברור.

כב' השופט א. קולה: לברר את האמת. ולכן, בכוונה הוצאתי אותו. כי אני שמעתי בקשב רב. הוא אומר "על יד תא מספר 2". אין ספק. עו"ד הלוי יכול להגיד מה שהוא רוצה. הוא הראשון שאמר

עו"ד י. הלוי: אבל אני אומר כמוך. למה מה שאני רוצה?

כב' השופט א. קולה: ששש. מה? אתה אומר את האמת.

עו"ד י. הלוי: אני אומר כמו כבודו.

כב' השופט א. קולה: לשיטתך. "על יד תא מספר 2" זה יצא מפיו של הנאשם בלי שסשה אמר לו.

עו"ד ב. משה: הבנו, אבל שהרצח היה בתא 2 (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: ראה לו בעיניים, לא ראה לו בעיניים – נשים את זה בצד. אבל, אבל האמירה עכשיו בקונטקסט הזה-

עו"ד ב. משה: כן, כן. אדוני צודק. אני רוצה

כב' השופט א. קולה: אני צודק.

עו"ד ב. משה: אבל אני רוצה זה. אדוני, צריך, הכל צריך להיות מחובר ביחד

כב' השופט א. קולה: זה

עו"ד ב. משה: ש-, אדוני, הכל צריך להיות מ-

כב' השופט א. קולה: זה נכון.

עו"ד ב. משה: לא, בנקודה הספציפית הזאת. ברור בהקשרים אחרים גם, אבל דווקא בנקודה הזאת. עכשיו, אנחנו תכף נשמע את ההסברים שלו שאני יודע לנחש מה, מה הם

כב' השופט א. קולה: אני לא, אני-

עו"ד ב. משה: יהיו, אבל בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ב. משה: לא, לא, בלי שום קשר למה שהיה פה.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד ב. משה: הוא בא עם זה מהבית מה שנקרא. העניין הוא, א-, צריך להסתכל על הקטע הזה שראינו, צריך להסתכל עוד שלוש, ארבע פעמים, ואני בטוח שכבודכם יסתכלו, אבל אם מחברים את ארתור ש"היא נפלה לתוך התא" והשאלות שהוא נשאל פה בהקשר-, השאלות

כב' השופט א. קולה: אבל עו"ד בני משה

עו"ד ב. משה: שהוא נשאל פה, איפה היא עמדה

כב' השופט א. קולה: שנייה, תן לי רגע.

עו"ד ב. משה: זה נקודת הזמן.

כב' השופט א. קולה: תן לי רגע. עו"ד בני משה, תן לי רגע.

עו"ד ב. משה: אדוני, עוד משפט אחד.

כב' השופט א. קולה: תן לי רגע. תן לי משפט. לא, אני יודע מה שאתה רוצה להגיד.

עו"ד ב. משה: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: "נפלה לתוך התא" אנחנו יודעים. ואנחנו סומכים על ההגינות שלכם במאת האחוזים. אבל כשהוא אמר לארתור "נפלה לתוך התא", הוא לא אומר לו "לתוך תא מספר 2."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא לא אומר מספר תא

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל הוא נותן את ה"לתוך התא"

כב' השופט א. קולה: שנייה, מאה אחוז

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ובחקירה זה מספר התא.

כב' השופט א. קולה: אבל זה באותה מידה יכול להיות תא 3 או תא 1. כל מה שאני אומר הוא שיכול להיות שלוגיק-

עו"ד ב. משה: זה, הקונטקסט לנו ברור.

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד).

כב' השופט א. קולה: שנייה, שנייה. לוגיקה, נשבור את הראש עם הלוגיקה

עו"ד ב. משה: נכון.

כב' השופט א. קולה: שערי הלוגיקה לא ננעלו

עו"ד ב. משה: נכון.

כב' השופט א. קולה: ואיך אדוני אמר? "שערי השכל הישר לא ננעלו." נכון? כל מה שאני רוצה לדעת בשלב זה, רק את העובדות ואת העובדות בלבד, סהדי במרומים.

עו"ד ב. משה: אז, אז בסדר. אני הבנתי.

כב' השופט א. קולה: רק את העובדות אני רוצה לדעת, לא יותר מזה. אל תבואו חשבון על זה שאנחנו רוצים לדעת את העובדות.

עו"ד ב. משה: בסדר. הבנו, אדוני. אנחנו נעשה את זה עכשיו.

כב' השופט א. קולה: בדיוק. אתה מבין?

עו"ד ב. משה: לא נטעה.

כב' השופט א. קולה: זהו. אני רוצה את העובדות.

עו"ד ב. משה: ברור.

כב' השופט א. קולה: בעובדות האלה עד עכשיו לכאורה זה הסצנריו. הוא אמר לארתור "נפלה לתוך התא." שמענו, ראינו, בלילה המפורסם.

עו"ד ב. משה: יש קפיצה לוגית שלנו, נגיד נקרא לזה

כב' השופט א. קולה: בסדר. אני לא מתווכח עם, אני לא

עו"ד ב. משה: שהיא-, בסדר.

כב' השופט א. קולה: עו"ד בני משה

עו"ד ב. משה: בסדר.

כב' השופט א. קולה: מותר לכם

עו"ד ב. משה: הבנו, אדוני.

כב' השופט א. קולה: שתהיה לכם לוגיקה ואני חו-

עו"ד ב. משה: הכל מובן.

כב' השופט א. קולה: ואני מקווה שאתם מרשים שגם לנו תהיה לוגיקה. יופי. עכשיו, לפני הלוגיקה, בוא נראה את העובדות. אז העובדות – בוא ניישר אותן. "ליד תא מספר 2" אמר זדורוב מפיו שלו

עו"ד ב. משה: "איפה היא עמדה ש-".

כב' השופט א. קולה: כן. היא עמדה "ליד תא מספר 2" בלי שמישהו כיוון אותו לכ-, בלי שמישהו אמר לו.

עו"ד ב. משה: נכון.

כב' השופט א. קולה: עיניים, לא עיניים – אני לא חוקר עיניים. אני חוקר מה שאני שומע.

עו"ד ב. משה: אבל יש עוד נקודה. איפה היא עמדה – תלוי באיזה זמן. אדוני יראה כמה דקות קודם ויהיה ברור איזה זמן דובר.

כב' השופט א. קולה: נראה. נראה.

עו"ד ב. משה: לא מדובר בזמן שהיא

כב' השופט א. קולה: נראה, נראה, נראה. תחבר לזה את

עו"ד ב. משה: נקודת הזמן היא חשובה.

כב' השופט א. קולה: מה שחברתי הסבה את תשומת ליבנו, "נפלה לתוך התא", כשאנחנו לא יודעים איזה תא. לארתור ודאי שהוא לא אמר "תא 2."

עו"ד ב. משה: נכון.

כב' השופט א. קולה: נכון? אין ויכוח.

עו"ד ב. משה: נכון.

כב' השופט א. קולה: אין ויכוח. יופי. עכשיו

עו"ד ב. משה: הוא גם עושה ככה לארתור כש…

כב' השופט א. קולה: הוא עושה ככה – אני לא יודע

עו"ד ב. משה: הוא מסמן גם.

כב' השופט א. קולה: על יד תא מ-, היינו שם כולנו, נכון? המרחק בין תא 1 לתא 2 הוא כעובי השערה, זה לא איזה מן

עו"ד ב. משה: אבל-, טוב.

כב' השופט א. קולה: מרחק של איצטדיון פה.

עו"ד ב. משה: אבל, אבל אולי כדאי לראות את הקטע הזה שוב.

כב' השופט א. קולה: בלומפילד. נראה את זה. הכל נראה. רק בוא נראה קודם כל את העובדות, אחרי זה נסיק מסקנות.

עו"ד ב. משה: בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר?

עו"ד ב. משה: לא, אבל

כב' השופט א. קולה: זה מה שאני מבקש

עו"ד ב. משה: אדוני צודק

כב' השופט א. קולה: מהיום הראשון. עובדות. מסקנות בבוא העת.

עו"ד ב. משה: אדוני צודק, אבל

כב' השופט א. קולה: אנחנו רק בעובדות.

עו"ד ב. משה: העובדות, צריך להיות כל העובדות. זה מה שאני אומר.

כב' השופט א. קולה: לא, לא נראה את כל העובדות, עו"ד בני.

עו"ד ב. משה: לא, לא.

כב' השופט א. קולה: נראה רק חצי מהן. לא נראה את כל העובדות.

עו"ד ב. משה: לא, כי כשאומרים "איפה היא עמדה?"

עו"ד י. הלוי: כן, הוא מזהיר אתכם

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד י. הלוי: שתשקלו את הכל, לא חצי.

עו"ד ב. משה: לא. שכשאומרים "איפה היא עמדה?"

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ב. משה: איפה היא עמדה מתי?

כב' השופט א. קולה: בסדר, אבל בוא נסכים

עו"ד ב. משה: זה הנקודה.

כב' השופט א. קולה: אבל בוא נסכים, בוא נסכים-

עו"ד ב. משה: צודק.

כב' השופט א. קולה: אני צודק? תודה רבה.

עו"ד ב. משה: אני יודע מה אדוני הולך להגיד. צודק.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז.

עו"ד י. הלוי: אני יכול משפט? אני רוצה משפט לפני שהוא נכנס.

כב' השופט א. קולה: אתה… נסכים? זה הכל.

עו"ד ב. משה: בסדר.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

עו"ד י. הלוי: אני רוצה משפט.

כב' השופט א. קולה: פעם אחת אני שומע ממך שאני צודק. כבר בשביל זה היה שווה לבוא היום.

עו"ד ב. משה: אני, לדעתי, אמרתי לאדוני הרבה יותר מפעם אחת.

כב' השופט א. קולה: אה, באמת? חשבתי זה לכבוד

עו"ד ב. משה: אדוני, לא יודע, אולי זה

כב' השופט א. קולה: לכבוד פורים, ונהפוך הוא.

עו"ד ב. משה: לא, לא, לא, אדוני.

עו"ד י. הלוי: טוב, משפט אני רוצה גם

עו"ד ב. משה: ולא רק בהליך הזה.

עו"ד י. הלוי: טוב.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, בסדר. עו"ד בני משה, אל תיקח אותי-

עו"ד י. הלוי: טוב. אני רק

כב' השופט א. קולה: הפרוטוקול לא קולט. זה היה הערה בציניות. אני לא, חס וחלילה, לא אומר אחרת כלפי אדוני.

עו"ד ב. משה: הכל בסדר.

עו"ד י. הלוי: אני רק אזכיר, כשהעד כמובן לא שומע, שבהדגמות שלו על סשה, בהדגמות שלו בתוך חדר החקירות לסשה ויורם, הוא מתחיל, בהדגמה הראשונה הוא אומר "היא באה עם היד, היא שמה את היד לפתוח את הדלת." כלומר, כשהוא מדגים שהוא

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד)

עו"ד י. הלוי: דוקר אותה, זה מחוץ לתא, סימן קריאה. היא באה לפתוח את הדלת.

כב' השופט א. קולה: זה סוגיה אחרת.

דוברת: (מדברים ביחד) לסגור

עו"ד י. הלוי: יופי.

עו"ד ב. משה: לא. זה, גם זה קפיצה לוגית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה-, לא.

עו"ד י. הלוי: אז אני-, העד

כב' השופט א. קולה: נכון (מדברים ביחד)

עו"ד ב. משה: היא באה לסגור. היא באה לסגור.

עו"ד י. הלוי: העד לא שומע. אני רק אומר, כל הראש שלו

כב' השופט א. קולה: שנייה.

עו"ד י. הלוי: עד שאמרו לו "בתוך התא", זה שהוא רצ-

כב' השופט א. קולה: אני מתחנן לפניכם בפעם המיליון בתיק הזה, בפעם המיליון, תנו לי עובדות.

עו"ד י. הלוי: עובדות. זה מה ש-

כב' השופט א. קולה: עובדות.

עו"ד י. הלוי: שהוא

כב' השופט א. קולה: לא מסקנות, לא הסקות

עו"ד ש. הר ציון: הם לא אמרו לו "בתוך תא 2."

עו"ד י. הלוי: אבל זה מה שהוא אמר.

כב' השופט א. קולה: לא היקשים. עובדות.

עו"ד ש. הר ציון: זה עובדה חשובה.

עו"ד י. הלוי: נתתי לך עובדה

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז. זה הכל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: נתתי עובדה גם.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ועובדה, הוא מראה בשחזור.

עו"ד י. הלוי: ואתם תראו את זה בחוזרת. אני רק-, אנחנו באותו עניין, אז, אז

כב' השופט א. קולה: טוב. טוב.

עו"ד י. הלוי: אז זה מה שהוא אומר כשהוא בא להדגים עליו.

כב' השופט א. קולה: טוב. מיצינו.

עו"ד ש. הר ציון: לא, אבל כן (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: עשינו הפסקה מתודית. נחזיר את העד.

עו"ד י. הלוי: כן? אז איפה זה, אם לא מחוץ? ואחרי זה מי מכניס שוב?

כב' השופט א. קולה: די, מספיק. נחזיר את העד ונשמע ממנו. בסדר? אפשר להחזיר אותו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: עו"ד רוזנפלד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בטח, כן.

כב' השופט א. קולה: יש לנו עוד שעה תפילת מנחה. עו"ד רוזנפלד, תהיי איתי רגע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אני מקשיבה, אדוני. עוד שעה תפילת מנחה.

כב' השופט א. קולה: יש לכם עוד שעה. תפילת מנחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, ש-

כב' השופט א. קולה: בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: ואיך אמרנו פעם קודמת? שלא נגיע לערבית היום.

(הנאשם שב אל האולם)

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, אני אשאל אותך שאלה אחרת, בסדר? אני אומרת לך, תקן אותי, אם אני טועה, שכשאתה נשאלת בחקירה, בקטע שאנחנו ראינו, איפה היא עמדה, הכוונה לזמן הרצח, לשלב שבו אתה קופץ עליה ומתנפל עליה ואז עושה את מה שאתה עושה, כמו שהראית בשחזור, בתוך התא. ואני אומרת לך שאת הפרט הזה של תא מספר 2 אף אחד לא נתן לך, וזה בדיוק מתחבר לדברים שאתה תיארת לארתור, שזה היה בתוך התא, שהיא נפלה לתוך התא. וכשאני מחברת בין כל התיאורים האלה, אז אני אומרת לך ש"בתוך התא" ומספר התא אף אחד לא נתן לך. זה שלך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון. אני אמרתי, אני לא ידעתי איפה ואני בשאלות ניסיתי מקבל תשובות מחוקרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. תראה, זה מתחבר לי למה ששאלתי אותך כאן פעם קודמת. אתה סיפרת לארתור "אני הייתי בטוח שימצאו אותה רק יום למחרת." וכבר אז אמרתי לך, אם אתה אומר דבר כזה, סימן שאתה יודע שהיא בתוך תא ובתוך תא נעול, כי בשעות האלה שחיפשו אותה יש מנקים, הם עובדים עוד שעות ארוכות. אז כשאני מחברת גם את זה שאתה ידעת שלא ימצאו אותה, כי היא בתוך תא נעול, ככה זו המסקנה שלי, ושאתה אומר "תא 2" בחקירה ושאתה אומר שהיא נפלה לתוך תא או, אני לא מצטטת, כן? משהו בסגנון, הכל ביחד מלמד אותי שזה בא ממך וזו הסיבה גם שחשבת שלא ימצאו אותה, אלא למחרת. זה מתחבר הכל ביחד.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, כי אני-, ארתור שאל, אני עניתי. אבל מצד שני, זה לא הגיוני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: פשוט לא הגיוני. למה? אם תא סגור, אני, סתם דוגמא, מנקה, רואה סגור, אני דופק, אף אחד לא עונה, מעניין, לפחות אני אתכופף, אסתכל מה שמה, למה נעול. סתם דוגמא. בגלל זה זה לא הגיוני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אתה, אז

כב' השופט א. קולה: אמרנו-, במאמר מוסגר שלא קשור אליו בכלל

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: פשוט לא, לא זכרתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה המחשבה שלי.

כב' השופט א. קולה: במאמר מוסגר שלא קשור אליו בכלל, אני לא זוכר – יש לנו בתוך הת"ו-ים איזה מנקה שהיה שמה אחרי הצהריים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ויקטור.

עו"ד ב. משה: ברור.

עו"ד ש. הר ציון: ויקטור.

כב' השופט א. קולה: ויקטור?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ויקטור, כן.

כב' השופט א. קולה: שניקה שם בקומה הזאת ויש לו הסבר למה הוא לא נכנס לתוך התא הזה או סתם הוא אומר "היה סגור והלכתי"?

עו"ד ש. הר ציון: הוא אומר "היה סגור ולא נכנסתי."

כב' השופט א. קולה: הלך. "סגור והלכתי."

עו"ד י. הלוי: כן… זה

כב' השופט א. קולה: אז מדוע הוא לא התאמץ יותר מעבר לזה?

עו"ד י. הלוי: כן. הרי, בינינו, זה לא פנטסטי? זה פשוט מדהים.

כב' השופט א. קולה: אני רק רוצה את העובדות, שוב אני אומר.

עו"ד י. הלוי: שלולית דם. ככה שעות עובר את השלולית דם.

כב' השופט א. קולה: לא בהיקשים לוגיים. תנו לי את העובדות, ריבון העולמים.

עו"ד ש. הר ציון: לא נעסיק את ויקטור יותר אצלנו בשירותים.

כב' השופט א. קולה: יש לנו את זה. סתם מאמר מוסגר, לא קשור ל- (מדברים ביחד).

עו"ד י. הלוי: הרי זה נס.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה ויקטור.

עו"ד י. הלוי: נס במרכאות או לא במרכאות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: די. שקט.

עו"ד ש. הר ציון: ויקטור… ויקטור…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני חושבת אפילו שזה הוגש בהסכמה או שהוא לא זכר ואימץ, לכן כבודכם אולי לא זוכרים אותו.

כב' השופט א. קולה: זה, ויקטור זה האדם המבוגר הזה, לא?

עו"ד ש. הר ציון: ויקטור שישב פה ולא זכר דבר על

עו"ד י. הלוי: שאמר "אני לא זוכר כלום."

כב' השופט א. קולה: האדם המבוגר שהבאתם אותו בטקסי-

עו"ד ש. הר ציון: נכון.

כב' השופט א. קולה: במונית מיוחדת?

עו"ד ש. הר ציון: נכון. נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כן.

כב' השופט א. קולה: יופי. אני רק לא זכרתי אם שאלו אותו באופן ספציפי האם הוא נקש בדלת הזאת או לא נקש בדלת הזאת.

עו"ד ש. הר ציון: הוא אמר "הדלת"

עו"ד י. הלוי: לא, לא, לא.

כב' השופט א. קולה: מה הוא אמר לגבי הדלת הזאת?

עו"ד ש. הר ציון: הוא אמר "הדלת הייתה סגורה"…

כב' השופט א. קולה: "והלכתי." פחות עבודה.

כב' השופטת ת. נסים שי: הוא גם זה שניקה בשירותי הבנים?

עו"ד ש. הר ציון: נכון.

עו"ד ב. משה: נכון.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: ואז נלקח למחרת לשחזור

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון. נכון.

כב' השופטת ת. נסים שי: בעצמו והצביע איפה הוא

עו"ד ש. הר ציון: איפה היו ה- (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: השחזור הלא מצולם עם סשה, שלוש נקודות. אבל אנחנו לא מסכימים.

כב' השופט א. קולה: לא, לא עזבו. עזבו. רק שאלתי כדי להבין מה קרה שם.

עו"ד י. הלוי: זה היה מבוא לסיכומים שלי.

עו"ד ב. משה: בסדר, בסדר.

כב' השופט א. קולה: כי זה נורא הטריד אותי שאף אחד לא ניקה שמה, אבל בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כן, כן. זה נכון. כן.

עו"ד י. הלוי: ההצבעה לא

עו"ד ש. הר ציון: לא, ניקה

עו"ד י. הלוי: ההצבעה לא מתועדת.

כב' השופט א. קולה: הבנתי, הבנתי מה שאת אומרת.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, אתה סיפרת לנו בעדות שלך הזאת על השלט של הדלת, ואני אומרת לך

כב' השופט א. קולה: השלט של הדלת בשחזור, את מתכוונת.

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על השלט של הדלת של המתחם של שירותי הבנות בשחזור, שזה מה שסימן לך, או אחד הדברים

כב' השופט א. קולה: אחד הדברים

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואולי המרכזיים, שסימנו לך שזה המתחם. אוקיי? אני אומרת לך שהסיפור הזה הוא לא אמת. לא שלא היה שלט. היה שלט על הדלת, אבל זה לא מה שהכווין אותך, זה לא מה שסימן לך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא נכון. השלט הזה – אני ראיתי והבנתי שהמקום הזה איפה היה רצח.

ש: אתה הבנת את זה בזמן אמת? בזמן אמת אתה ראית את השלט ואמרת "אוקיי, אם יש שם שלט, אז כנראה זה המקום"? זה מה שעבר לך בראש אז?

ת: כי זה ש-, מה שהיה, כי ראיתי את השלט הזה בטלוויזיה, אז הבנתי שזה, כן. ושמה על שלט היה רשום "(מילה ברוסית)", כאילו "תיזהר" ומשהו עוד שמה, לא זוכר. "אל תנקה", משהו כזה, לא בדיוק זוכר.

ש: אני לא שואלת על מה שראית בטלוויזיה בדיעבד. אני שואלת האם בזמן אמת, כשאתה מגיע לקומה ומסתכל על הדלת, האם כבר אז באותו רגע, ב-Live, בשחזור, אתה רואה את השלט ואומר לעצמך בראש "אוקיי, אם יש שם שלט, סימן שזאת הזירה."

ת: זה היה אחד מסיבות. כי דלת היה גם שחורה וזה הבנתי שפה היה רצח. בגלל זה עצרתי שמה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז בזמן אמת אתה

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, בזמן השחזור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנת את זה. הבנתי.

ש: ואתה הצלחת לקרוא את מה שכתוב שם מרחוק?

ת: שמה היה "תיזהר" עם אותיות גדולות רשום.

ש: אבל אתה קראת את זה בזמן אמת, בזמן השחזור?

ת: אני לא חושב שאני קראתי ממש, אבל אני זוכר, אז ראיתי את זה קודם בטלוויזיה. בגלל זה, דבר הזה היה, איך להגיד? מוכר לי. ושלא ישקר, זה ממני היה, נו, בערך שלוש מטר, משהו כזה. זה לא רחו-, לא רחו-, לא רחוק היה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אז אני מבינה ממך שאתה את השלט ראית בזמן השחזור. בזמן אמת.

כב' השופט א. קולה: לא, לא. הוא אמר שני דברים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן?

כב' השופט א. קולה: הוא אמר "ראיתי בטלוויזיה" ו"ראיתי בזמן השחזור".

עו"ד ב. משה: "זה היה מוכר לי."

כב' השופט א. קולה: וגבירתי, שהיא מסכמת מה שהוא אומר

עו"ד ב. משה: כן.

כב' השופט א. קולה: תסכם גבירתי את מה שהוא אומר באופן מלא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אני רוצה להבין את זמן השחזור.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז, אבל

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה שראה בטלוויזיה לא מעניין.

כב' השופט א. קולה: מאה אחוז. זה, גבירתי זכותה המלאה, אבל גבירתי מסכמת משהו, אומרת "אני מבינה שראית בזמן השחזור", זה סיכום לא מדוייק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: הוא אמר "ראיתי בטלוויזיה" ו"ראיתי בזמן השחזור".

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני

כב' השופט א. קולה: מה המשמעות? יש משמעות? זה נשבור את הראש בבוא העת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני, אוקיי.

כב' השופט א. קולה: אנחנו בעובדות.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא שואלת על מה ראית בטלוויזיה, אוקיי? אמרתי לך קודם, לא מעניין אותי מה שראית בטלוויזיה, אני רוצה לדעת בזמן אמת. אני מסכמת את מה שאתה ראית בזמן אמת, בזמן השחזור.

ש: אתה ראית את השלט הזה בזמן השחזור?

ת: כן.

ש: כשעצרת שם?

ת: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

ת: זה היה שניות ראיתי אותו.

ש: אוקיי. אז אם ראית את השלט והשלט הוא כזה דבר בולט והוא סימן לך, איך זה שלא סיפרת את זה 15 שנה, עד היום בפעם הראשונה?

ת: כי אל"ף, לא שאלו אותי, ומתי שאלו אותי בחקירה, אמרתי, אני לא זכרתי כל הדברים מה שראיתי, מה ששמעתי. לא זכרתי הכל. נתנתי את התשובות באותו רגע.

ש: כן, אבל מה זה לא שאלו אותך? אל"ף, כן שאלו אותך. בסדר? בוא נסכם שכן שאלו אותך.

ת: השאלה היה "תסביר לנו למה פה", ובאותו רגע אני לא הצלחתי לחשוב על כל הדברים מה שהיה וראיתי קודם וניסיתי… להסביר להם, כמה שאפשר ברור, באותו רגע מה שחשבתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל תקשיב, שלט זה לא סתם דבר. זה ה-דבר. זה הדבר הכי בולט שמסמן שם. זה לא רמזים, זה לא אזיקים, זה לא קצת שחור. זה דבר מרכזי. זה שלט על הדלת, על דלת הכניסה של המתחם. זה הדבר הראשון שהיית צריך להגיד, אם זה באמת מה שגרם לך להיכנס לשם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה הדבר היחיד שנתן לי לראות. אפילו, סליחה על הקצת יותר, מתי הייתי אצל ירום לוי הוא נתן לי לראות את השחזור. שם אפילו היה את ה-, כמו, לא דף זיכרון, ה-, לתאיר שמה, שלט כזה גדול. אני אפילו אותו באותו תקופה לא ראיתי אותו, אפילו שהיה מול העיניים שלי. אבל שלט הזה ודלת שחור זה מה שהיה לי בראש שנתן לי מול "תעצור, הנה מקום רצח." ובגלל שהלכתי לעשות שיתוף פעולה עם משטרה, עצרתי שמה והלכתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שכמו שלא שמת לב לקיר ההנצחה של תאיר, ז"ל, שאכן היה שם, ככה גם לא שמת לב לשלט

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי אם היית שם לב לשלט, היית אומר את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון. אני ראיתי שלט, אבל אמרתי שמכל הלחץ הזה אני לא הצלחתי פשוט להסביר ברור כל הדברים מה ששאלו.

ש: א-הא. מתי אתה נזכרת, בפעם הראשונה, שראית את השלט ושהשלט גם סימן לך שזה המקום? מתי נזכרת בזה בפעם הראשונה? כי אנחנו שומעים את זה 15

ת: אני

ש: שנה אחרי.

ת: אני לא יכול להגיד בדיוק. יכול להיות זה היה גם בבית סוהר, מתי הייתי. אני לא יכול להגיד בדיוק. אני לא זוכר.

ש: בעדות שלך, כשהעדת בהליך הקודם, לא זכרת את הדבר הזה? הרי אתה צפית בדיסקים, בוודאי צפית בשחזור. התכוננת להליך שלך, לעדות שלך. איך יכול להיות שלאורך שש ישיבות אתה לא מזכיר שם את השלט על הדלת? אתה כן מזכיר מריחות שחורות

ת: אני

ש: אבל לא את השלט.

ת: אני לא זוכר מה שאלו

כב' השופט א. קולה: טוב, אבל כנראה שאלו ולא ענית.

ת: במשפט הקודם, אני לא יכול להגיד, זה מזמן היה.

כב' השופט צרפתי: רגע, בהליך הקודם הוא אמר שהוא הזדהה ב-, לפי הדלת, אבל בגלל הכתמים השחורים? זה מה שאת אומרת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, ואני אמצא את ההפניה. אני רוצה לדייק ולתת-

כב' השופט צרפתי: אה, אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: להקריא לו מהפרוטוקול.

כב' השופט צרפתי: לא, חשבתי שהוא בכלל לא ציין את סיפור הדלת

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

עו"ד ש. הר ציון: לא, לא.

כב' השופט צרפתי: כאמצעי זיהוי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות שלא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי בשלט. אמרתי את השחורים – זה היה מספיק ברור בשביל להבין, גם זה, את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני רוצה לקרוא לך מתוך הפרוטוקול הקודם שלך. אתה מתייחס כאן בשני מקומות. אני קוראת לך מעמוד 1,022 משורה 13, בסדר? את מה שאתה אמרת שם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר עם שאלה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בטח שעם שאלה. לדעתי, זה אפילו העדות הראשית שלך, מה שעורך הדין שלך שאל אותך. בוא תראה מה הוא שואל אותך.

עו"ד ב. משה: זה הראשית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה הראשית, נכון? כן. כאן אתה עונה לשאלות של עורך הדין שלך. שואל עו"ד שפיגל "למה עצרת לפני שהתחלתם לעלות למעלה לקומה השנייה?" שאלה מאוד ברורה. ואתה עונה "עצר אותי החוקר כדי להוריד לי את האזיקים." שאלה: "למה בקטע הזה שעצר אותך החוקר, הפנית את השוטרים לשירותים ששם זירת הרצח?" אני מקריאה לך את כל הקטע. אתה רואה. תשובה: "שעצרו אותי להוריד לי את האזיקים, אני ראיתי את הדלת בצבע שחור, אני הבנתי שזה מקום הרצח. בגלל זה כיוונתי את השוטרים לשם. כי רציתי להשתתף בחקירה ובשחזור כדי לקבל הקלה בעונש." זאת אומרת, אתה כאן מדבר על זה שהדלת הייתה בצבע שחור.

ש: איך יכול להיות ששנתיים אחרי הרצח, עם כל ההכנה שעשית, כולל הצפייה בשחזור, לא אמרת את הדבר הכי בולט, את השלט? את השחור על הדלת כן, אבל את השלט לא? אתה לא אמרת את זה, כי זה גרסה שעלתה רק לאחרונה, לקראת התיק ה-, לקראת ההליך הנוכחי שלך.

ת: לא בדיוק ככה. יכול להיות שכחתי, יכול להיות לא זכרתי, יכול להיות לא עשיתי תשובה מלאה. כי הדברים האלה שראיתי – אמרתי.

ש: באמת? יכול להיות ששכחת? אתה נותן כאן הסבר כל כך מפורט. את זה אתה תשכח? את השלט?

ת: אני עוד פעם

ש: באמת?

ת: אומר, מה שראיתי באותו רגע, אז אמרתי שלא נתנתי תשובה שלמה, ברורה, הכל. יכול להיות. עוד פעם, יכול להיות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. אז עברו כמה ימים

עו"ד י. הלוי: יכול להיות עוד משהו, אבל אני לא אגיד אותו.

כב' השופט א. קולה: אל תגיד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

עו"ד י. הלוי: ברור שלא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עדיף שלא תגיד. טוב.

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד) עדות שלך

עו"ד י. הלוי: כי זה הפרעה כבר. זאת

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

עו"ד י. הלוי: זה הפרעה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

עו"ד י. הלוי: ואני לא אעשה אותה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז עברו כמה ימים

עו"ד י. הלוי: אז זה סיכומים.

כב' השופט צרפתי: בהליך הקודם לא הקרינו הקרנות וכולי לאורך הדיונים.

עו"ד ב. משה: למה לא?

כב' השופט צרפתי: או גם?

עו"ד ב. משה: לדעתי, כן.

כב' השופט צרפתי: של כל התהליך, של השח-

עו"ד ב. משה: אני לא, אני לא זוכר.

כב' השופטת ת. נסים שי: של השחזור הוא כן ראה.

עו"ד ו. קבלאוי: שחזור.

עו"ד ש. הר ציון: ברור, של השחזור.

כב' השופט צרפתי: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא אישר גם שהוא צפה

כב' השופט צרפתי: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיסקים לפני כן.

עו"ד י. הלוי: שמה? מה הוא אישר? לא שמעתי מה אמרת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

כב' השופט צרפתי: שהקרינו לו אותם.

עו"ד ש. הר ציון: שהקרינו לו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שהוא צפה

כב' השופט א. קולה: בשחזור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיסקים לפני העדות.

כב' השופט צרפתי: את השח-

כב' השופט א. קולה: בדיסקים זה השחזור.

עו"ד י. הלוי: לא, שואלים

כב' השופט צרפתי: לא.

עו"ד י. הלוי: על בית משפט שמה. מה, אני יודע מה היה?

כב' השופט צרפתי: אני שאלתי אם זה עבד גם בצורה

עו"ד ב. משה: אה, אני לא יודע.

כב' השופט צרפתי: מאוד דומה, עם הקרנות וכולי.

עו"ד ב. משה: אני לא זוכר אם

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אפשר לבדוק בפרוטוקול.

כב' השופט א. קולה: האם בבית המשפט ככה זה עבד אז.

עו"ד ש. הר ציון: לדעתי, בשחזור צפו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב. אני

כב' השופט א. קולה: אי שם במאה התשע-עשרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: שם אני לא זוכר

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: איך היה. זה היה מזמן.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

ש: אז באותה עדות ראשית נניח שהתפספס לך. כן?

ת: יכול ל-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא שאני חושבת

ת: יכול להיות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שזה נכון, אבל נניח שהתפספס לך. ואז עוברים כמה ימים, עוברות כמה ישיבות, בסדר? כן, עוברות אולי שתיים, שלוש ישיבות. עוברים כמה ימים. ואז שואלים אותך בחקירה הנגדית, שואלת אותך התובעת בעמוד 1,125 לפרוטוקול, משורה 22, שואלים אותך ככה: "איך ידעת להוביל לקומה שבה בוצע הרצח?" ואתה עונה "כשעלינו במדרגות, אמרתי 'למעלה וימינה'. במעבר אחד שהוא הסתיים, קפץ עליי החוקר והתחיל להוריד ממני את האזיקים. סובבתי קצת את הראש וראיתי את הדלת המלוכלכת בצבע שחור. אני הבנתי שזה המקום שבו קרה הרצח." זאת אומרת שפעמיים, זה בטח לא פספוס

עו"ד ש. הר ציון: בשחזור ו- (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בעדות שלך אתה מתייחס בצורה מאוד מפורטת למה גרם לך לעצור שם, להוביל למתחם הזה. אז זה גם המבט, זה גם האזיקים, זה גם "קפצו עליי" וזה "פעמיים הדלת בצבע שחור".

ש: ואני שואלת איך הפרט הכי מרכזי שאתה סיפרת לנו פה, הכי בולט והכי ברור בוא נגיד, בעיניי לפחות, אנחנו לא שומעים ממך בעדות הקודמת שלך, אם זה באמת נכון?

ת: זה מה שאמרתי. אם אני פיספסתי בתשובה הזאת מתי שאל עורך דין, אז אני חזרתי באותו מילים מה שאמרתי לעורך דין, לא יותר מזה.

ש: אז אתה נזכרת

ת: ולא הש-

ש: בזה אצל

ת: סליחה

ש: עורך הדין עכשיו?

ת: ולא השלמתי את התשובה שלי.

ש: פעמיים לא השלמת את התשובה שלך?

ת: לא. פעם ראשונה אני יכול להיות פיספסתי, אמרתי, אבל מתי שאלה את התובעת, אני פשוט חזרתי במילים מה שעניתי לעורך דין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תקשיב, אבל זה לא "השלמתי". השלט

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון. לא השלמתי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה העיקר בתשובה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא עשיתי שלם תשובה. החצי, איך היה תשובה, ככה נשאר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אבל שנייה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ככה אני חושב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כשאתה אומר "לא השלמתי", אני יכולה להבין שדברים קטנים או לא משמעותיים מתפספסים, כי אותם "לא השלמתי", אבל את העיקר, את הלב לא אמרת. מה זה "לא השלמתי"? לא אמרת את הסיבה המרכזית. אמרת את כל מה שלא חשוב לכאורה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: באותו רגע לא אמרתי את זה, כי לא חשבתי על זה בכלל, כי אמרתי "הדלת שחור", מה שהיה יותר לי ברור שהכל שחור. השלט הזה הוא לא היה כל כך טוב בראש אפילו שראיתי אותו. לא אמרתי לו, לעורך דין, ואותו דבר עניתי לתובעת, לא עשיתי יותר שלם את התשובה. זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שאילו זה היה נכון ובזמן אמת אתה אכן קלטת את השלט והסקת ממנו את המסקנה שזוהי זירת הרצח, היית אומר את זה כבר אז בעדות שלך בשתי הפעמים שנשאלת על הדבר הזה, ולא אמרת את זה. היית אומר את זה בחקירות שלך ולא מתחיל לתת כל מיני הסברים על מבטים וסימנים ודברים ערטילאיים, כשיש דבר כל כך ברור. ולכן, אני אומרת לך שבסיפור השלט אתה נזכרת לא מעצמך, אלא ממה שכל מיני יועצים הזכירו לך בשנים האחרונות, ואתה אימצת את זה מהם, ולא בגלל שזה נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון. זה את חושבת ככה. אני אמרתי, כי אני ראיתי הרבה דברים מתי הייתי כבר בבית סוהר, יכול להיות זה ראיתי וזה הגיע בזיכרון אז, כאילו-, איך? (מדבר ברוסית)

מתורגמנית: כן. זה, זה פתאום

הנאשם, מר ר. זדורוב: כאילו עלה זה פתאום

מתורגמנית: פתאום עלה. פתאום עלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני שנים ראיתי את זה הכל בבית סוהר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אני אומרת לך שהסיפור הזה

הנאשם, מר ר. זדורוב: ו-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה רוצה לסיים? בבקשה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ובאותו רגע אני חשבתי על דברים אחרים, לא ידעתי איך מדוייק לתת את התשובה או מה. לא יודע, בן אדם פעם ראשונה לא יודע שום דבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אני אומרת לך שהסיפור הזה על השלט זה בדיוק דוגמא לקו הגנה. כמו שבהליך הקודם אתה העדת וסיפרת לא מעט שקרים בנושאים Super קריטיים בגלל שזה קו הגנה, אז זה קו ההגנה שלך פה, והוא לא אמת. אם הוא היה אמת, היינו שומעים אותו כבר קודם. זה לא אמת. זה קו הגנה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא נכון. זה לדעתו של התובעת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שאתה ידעת איפה נמצא המתחם מעצמך, אתה ידעת שזה תא 2 מעצמך. אף אחד לא אמר לך את הפרטים האלה ואף אחד לא סימן לך על הפרטים האלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, ואני ממשיך לעמוד על עצמי שזה פרטים אני קיבלתי מחוקרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אתה ממשיך לעמוד על שלך. לא "על עצמי"

הנאשם, מר ר. זדורוב: על

עו"ד מ. חן רוזנפלד: "על שלי". בסדר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני עברית לא כל כך. סליחה.

ש: בסדר. אז אם השלט זה מה שסימן לך והשחור על הדלת, אז זה לא השוטרים? זה לא האזיקים? זה השלט?

ת: מה ש…? שלט ודלת שחורה זה מה שראיתי, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז זה לא השוטרים והאזיקים, זה השלט והדלת השחורה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל שוטרים עצרו אותי במקום איפה היה רצח. אם אני המשכתי, אני פשוט לא ראיתי את הדלת והלכ-, עלי-, עולה למעלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אם אתה היית ממשיך

עו"ד י. הלוי: "עולה"? רק שנייה. שיסיים את התשובה.

כב' השופט צרפתי: הבנו, הבנו את התשובה.

עו"ד י. הלוי: לא חשוב. הבנתם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, שמענו.

עו"ד י. הלוי: הבנתם, הבנתם.

כב' השופט צרפתי: הם גרמו לו לעצור ולהסתכל.

עו"ד י. הלוי: לא, לא, בסדר.

כב' השופט צרפתי: כן?

עו"ד י. הלוי: זה היה מיותר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. מובן.

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד).

עו"ד י. הלוי: אנחנו טחנו את זה מספיק, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי, זה מובן. אני אומרת לך שבאמת התבלבלת. באמת זה נראה שלא הכרת את המקום ובאמת רצית לעלות עוד קומה. ואתה רצית לעלות עוד קומה מסיבה פשוטה שכשהמנוחה הגיעה אליך בקומה ראשונה והציצה מקומה ראשונה למקלט, כשאתה היית למטה מעשן והיא מציצה מאיזור שירותי הבנים למקלט ושואלת "מה יש? מי שם? אפשר סיגריה?" ושם מתחיל כל הקטע, אז כשאתה עולה ומגיע לקומת השירותים, אתה באמת עולה אחריה שני גרמי מדרגות, לא אחד. את הקטן של השמונה מדרגות, עד לקומת חדר המורים, ואת הגדול, עד לשירותי הרצח. וזה מה שבילבל אותך. ולכן, רצית לעלות

כב' השופט א. קולה: סליחה. אני לא זו-

כב' השופטת ת. נסים שי: …

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון.

כב' השופט א. קולה: אני לא זוכר תיאור כזה שזה-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה, אל תענה.

כב' השופט א. קולה: טוב, תמשיכי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אדוני? אני יכולה. מה? להפנות?

כב' השופט א. קולה: כן. אני לא זוכר תיאור כזה

עו"ד י. הלוי: אפשר שהוא ייצא? ת…? כשכבודו מדבר

עו"ד ב. משה: מה?

עו"ד י. הלוי: שלא יהיה, יהיה, לא, יש לנו בעיות אחרות.

כב' השופט א. קולה: כן. העד יוצא. כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: אני לא זוכר

עו"ד י. הלוי: שנייה רגע.

כב' השופטת ת. נסים שי: שנייה.

עו"ד י. הלוי: שנייה.

(הנאשם יוצא מן האולם)

עו"ד י. הלוי: אוקיי.

עו"ד ב. משה: לשאלת אדוני, הוקרן, במהלך החקירה הנגדית הוקרן…

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: והוא ראה את הזה וזה מה שהוא ענה בכל זאת?

עו"ד ב. משה: הוקרן. הנה, אני

עו"ד ש. הר ציון: כן. הוקרן פעמיים.

עו"ד י. הלוי: מה? אני לא מבין.

עו"ד ש. הר ציון: יש בפרוטוקול, עמוד 1,127.

עו"ד י. הלוי: אני לא

כב' השופט א. קולה: כן. הו. עכשיו

עו"ד ב. משה: "הקרנת השחזור תתחיל מחדש." אני מקריא

כב' השופט א. קולה: עכשיו אני אשאל עוד שאלה שהתכוונתי לשאול אותה אחרי הכל, אבל מאחר שהוא יצא, בוא ננצל את ההזדמנות.

עו"ד ש. הר ציון: כן?

כב' השופט א. קולה: אני מבין-, אני שואל, אני לא יודע. אני לא יודע. הקטעים מערוץ 10, נכון?

עו"ד ב. משה: 10.

עו"ד י. הלוי: כן.

כב' השופט א. קולה: מערוץ 10, ז"ל, לא הוצגו לו במשפט הראשון.

עו"ד ש. הר ציון: הם היו מוצגים. הם הוגשו.

עו"ד ב. משה: זה הנו"ן-ים.

כב' השופט א. קולה: הכתבה מה-7.12

עו"ד ב. משה: אדוני, זה הנו"ן-ים. כל

כב' השופט א. קולה: אני שואל אם זה הוצג כנו"ן

עו"ד ב. משה: כל מה שאנחנו הגשנו לאדוני היום כת"ו-ים, הוגש בהליך הקודם כנו"ן-ים. תקנו אותי, אם אני טועה.

כב' השופט א. קולה: אתה לא הגשת את זה כת"ו. הוא הגיש את זה עכשיו. את הכתבה של-, השידור בערוץ 10

עו"ד ו. קבלאוי: גם אנחנו הגשנו.

כב' השופט א. קולה: זה עו"ד הלוי הציג ל-

עו"ד ש. הר ציון: כמוצג מטעם ההגנה.

עו"ד ב. משה: אדוני, הוגשו

כב' השופט א. קולה: הציג ליורם אזולאי.

עו"ד ב. משה: אם אני זוכר נכון, יתקן אותי חברי, אם אני טועה, הוגשו שלושה דיסקים. דיסק אחד של ערוץ 10 שמכיל המון כתבות ושני דיסקים של ערוץ 2 שגם מכילים המון כתבות.

עו"ד י. הלוי: אתה מדבר על עצמכם או עליי עכשיו?

עו"ד ב. משה: לא, לא.

עו"ד ש. הר ציון: לא, אז.

עו"ד ב. משה: אני אומר, בהליך הקודם זה שלושת הדיסקים האלה הוגשו כנו"ן-ים.

עו"ד י. הלוי: זה לא מה שכבודו שאל.

עו"ד ב. משה: נכון? והיום בהליך הזה אנחנו הגשנו את זה כת"ו-ים.

כב' השופט א. קולה: לא, אתם לא הגשתם את זה כת"ו-ים.

עו"ד ב. משה: למה לא?

עו"ד י. הלוי: אני הראשון שהגשתי את זה.

כב' השופט א. קולה: לא נכון. אתה לא צודק.

עו"ד ש. הר ציון: הגשנו-, לא, הגיש חברי

עו"ד ב. משה: הגשנו את זה.

עו"ד ש. הר ציון: רק את ערוץ 10

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד ש. הר ציון: באופן ספציפי את הכתבה הזאתי. אנחנו הגשנו את מכלול הדברים כת"ו

כב' השופט א. קולה: אוקיי. בסדר.

עו"ד ש. הר ציון: אבל בהליך המקורי זה הוגש רק כנו"ן.

כב' השופט א. קולה: רק כנו"ן. אוקיי.

עו"ד ש. הר ציון: הכתבה הזאתי וכל שאר הכתבות הוגשו גם כנו"ן.

כב' השופט א. קולה: אוקיי. אז אנחנו נבדוק את זה, אם צריך. אם נצטרך, נבדוק את זה. בסדר.

עו"ד י. הלוי: לא שמעתי מה עניתם רק שהוא ענה ככה. איפה הוא ענה ככה ולא ככה?

כב' השופט א. קולה: זהו, על זה אני רוצה לשאול. בדיוק.

כב' השופט צרפתי: לא, הם אומרים שככה היה בחקירה.

עו"ד י. הלוי: איזה חקירה?

עו"ד ב. משה: מה? מה? לא הבנתי.

כב' השופט צרפתי: במשפט הקודם.

עו"ד י. הלוי: בחקירה?

כב' השופט צרפתי: כן.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד י. הלוי: אני יודע ש-

כב' השופט א. קולה: בבית משפט.

עו"ד י. הלוי: שנייה.

כב' השופט צרפתי: הראשית והנגדית.

עו"ד י. הלוי: שנייה, שנייה.

כב' השופט א. קולה: הראשית והנגדית.

כב' השופט צרפתי: אם אז הוא ענה.

עו"ד י. הלוי: מה? אה, בבית משפט

עו"ד ש. הר ציון: בעדות.

עו"ד י. הלוי: במשפט הראשון?

כב' השופט צרפתי: כן.

כב' השופט א. קולה: כן, כן, כן.

עו"ד י. הלוי: בבקשה, תשאלו אותו מה שאתם רוצים.

כב' השופט א. קולה: כן, כן. עכשיו עוד שאלה. אני לא זכרתי סיפור כזה כמו שאתם מספרים לו עכשיו שכביכול המרדף אחריה התחיל מהמקלט שלו.

עו"ד י. הלוי: זה ב-, למדובב. זה ב-18 ב-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא מהמקלט

עו"ד י. הלוי: למדובב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אלא היא הייתה בראשונה והציצה. ככה זה עולה מהקטע שלו. אני אקרא

עו"ד י. הלוי: סליחה. Officer of the court. מהמקלט זה למדובב.

כב' השופט א. קולה: כן, כן, אבל לא ב-, אבל לא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

עו"ד י. הלוי: זה רק שם. סיגריה ומהמקלט

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: מתחילים.

כב' השופט א. קולה: אבל לא ברצף אחד.

עו"ד י. הלוי: סליחה?

כב' השופט א. קולה: לא המרדף-

עו"ד י. הלוי: ברצף, רצף אחד.

כב' השופט א. קולה: מרדף ברצף אחד?

עו"ד י. הלוי: מהמקלט היא ירדה למטה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא למטה.

עו"ד י. הלוי: ביקשה סיגריה

עו"ד ש. הר ציון: הציצה.

עו"ד י. הלוי: הוא לא רצה, והיא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא.

עו"ד ש. הר ציון: היא לא ירדה למטה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא ירדה למטה.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא. לא יכול להיות. לא יכול להיות. לא יכול להיות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא ירדה למטה.

כב' השופט א. קולה: תשמעו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא טענתי שהיא ירדה למטה.

כב' השופט א. קולה: לא, זאת אומרת

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה חברי אומר.

עו"ד ש. הר ציון: הציצה.

כב' השופט א. קולה: כי יש לנו עגור ודני זולין. בסדר? נחזור לראשונות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

כב' השופט א. קולה: הם ממקמים אותה במקום כזה, מקום אחר, לא משנה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: ברור שזה בקומה הזאת. זאת אומרת, אף אחד מהם לא מתאר מצב שהיא באה מהמקלט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא. אנחנו גם לא-, אני לא

עו"ד י. הלוי: אבל למדובב

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אמרתי לו שהיא הייתה במקלט.

כב' השופט א. קולה: אבל כך

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אמרתי לו "בקומה הראשונה, איפה ששירותי בנים"

כב' השופט א. קולה: ו"היא הציצה לכיוון המקלט."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ו"היא הציצה", כן. הוא היה למטה, עישן

כב' השופטת ת. נסים שי: זה הגרסה שלו. הוא מספר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מחו-, בגרסה שלו לארתור. אני

כב' השופט א. קולה: לארתור. זאת אומרת

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל יכול להיות ש- (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: שהיא הציצה לכיוון המקלט

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: ואז הוא שמע את הזה, התעצבן ורץ מהמקלט-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כך אני מבינה

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את הגרסה שהוא אומר.

כב' השופט א. קולה: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואני מפנה

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לעמוד 47 מתוך 52 בתמליל בדיסק 26, והוא אומר ככה: "נו-"

כב' השופט א. קולה: מי זה "הוא"?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנאשם.

כב' השופטת ת. נסים שי: הנאשם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לארתור.

כב' השופט צרפתי: הוא אומר לארתור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני קוראת את הקטע הזה ברצף.

עו"ד י. הלוי: רגע, שנייה. עכשיו זה חקירה או ארתור?

כב' השופטת ת. נסים שי: ארתור.

כב' השופט צרפתי: ארתור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ארתור, ארתור, ארתור.

כב' השופט א. קולה: ארתור, ארתור, ארתור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר?

עו"ד י. הלוי: אז רגע, איך, איפה זה בתמליל?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה אותו קטע שאתה הפנית.

דובר: אדוני

כב' השופט א. קולה: כן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:37

דובר: אם אפשר, בבקשה, לעצור את הדיון.

כב' השופט א. קולה: כן. רק שנייה. רק שנייה.

(חילופי דברים בנוגע לאדם אשר נכח בדיונים ונדבק בחיידק הקורונה – לא תומלל)

כב' השופטת ת. נסים שי: לא, אבל כדאי, אני חושבת, להגיד לו כשהוא נכנס שזה מה שהוא אמר למדובב. כדאי להגיד לו שכך-, לא שזה

כב' השופט א. קולה: לא, היא לא רוצה. היא אומרת שזה מסבך.

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל זה יצא כאילו זאת הגרסה.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא, לא, לא. להבנתנו

כב' השופטת ת. נסים שי: כדאי להגיד לו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא.

כב' השופט צרפתי: לא, היא מאמצת את ה- (מדברים ביחד)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: להבנתנו, הוא התבלבל

כב' השופטת ת. נסים שי: לא… בסדר.

כב' השופט א. קולה: בסדר. רק בוא

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר? אני לא יודעת עובדתית.

כב' השופטת ת. נסים שי: ברור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני יכולה להציע את התיזה שלי, ולכן ניסחתי

כב' השופט א. קולה: בסדר.

כב' השופטת ת. נסים שי: (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: אני לא זכרתי כזו תי-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: כי אני זכרתי שזה התחיל שם ב-, איפה ש-, בשחזור. גם כששיחזרנו את החלק הזה לא שיחז-, לא "שיחזרנו"

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: כשאנחנו היינו בביקור במקום

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: לא התחלנו עם הצעקה שלה כלפי מטה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: התחלנו אך ורק

עו"ד ב. משה: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: בנקודה הזאת

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: על המדרגות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון מאוד.

כב' השופט א. קולה: משם התחלנו.

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: נכון?

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: כי זה לא היה בהודאה. זה רק, זה גרסה

עו"ד ש. הר ציון: אז מה בהודאה?

עו"ד י. הלוי: יחידנית למדובב.

עו"ד ש. הר ציון: זה ה-הודאה. זה ההודאה בפני המדובב, מה זאת אומרת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: לא

כב' השופט א. קולה: זה התוודות בפני המדובב. בסדר.

עו"ד י. הלוי: נכון. נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו לא שיחזרנו את זה בביקור בזירה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: לא, ש"לא שיחזרנו", "שיחזרנו" זה לא מילה יפה להגיד. אנחנו לא

עו"ד י. הלוי: כן, כן, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא שיחזרנו, אבל אנחנו ביקרנו שם.

עו"ד ב. משה: הלכנו, הלכנו.

עו"ד י. הלוי: לא בדקנו.

כב' השופט א. קולה: לא הלכנו בעקבות זה.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

כב' השופט א. קולה: טוב, אפשר לקרוא לו.

(הנאשם שב אל האולם)

עו"ד י. הלוי: ואגב, אני, אני רוצה

כב' השופט א. קולה: רגע, הוא נכנס כבר.

עו"ד י. הלוי: אני מתקן את עצמי. אז שלא ייכנס. אני מתקן.

כב' השופטת ת. נסים שי: רגע. שנייה.

(הנאשם יוצא מן האולם)

עו"ד י. הלוי: אני מתקן, זה באמת עולה שהציצה, הציצה ועמדה בקומה ראשונה.

כב' השופט צרפתי: זה מה שהיא אומרת.

עו"ד י. הלוי: כן. אין בעיות. אבל זה גם יחידני ל-, יחידני, גרסה יחידנית.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אבל ברור שהיא הציצה-, זאת אומרת, אם היא צעקה משהו, היא צעקה משהו מלמעלה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט א. קולה: נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: ככה אני מבין את זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ככה זה עולה.

עו"ד י. הלוי: ולכן, אני מביע את זה מיד.

כב' השופט א. קולה: בסדר. וזה אין לנו תיעוד וסימוכין מכלום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זו ההבנה שלנו.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זו התיזה שלנו

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מתוך מה שכתוב פה.

עו"ד י. הלוי: כי זה לא חזר על עצמו אחרי זה בהודאה.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אני לא

עו"ד י. הלוי: זה לא חזר על עצמו.

כב' השופט א. קולה: זכרתי את זה, כי זה לא היה-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון. נכון.

כב' השופט א. קולה: בסדר. טוב, תחזירו אותו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: קראו לו, בבקשה.

עו"ד י. הלוי: זה סיטואציית הקללות וכו' וכו' והסיגריה. כן.

כב' השופט א. קולה: טוב, אפשר לקרוא לו בחזרה?

עו"ד ש. הר ציון: כן, קוראים לו. שנייה.

(הנאשם שב אל האולם)

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, אני אשאל אותך שוב את השאלה. בסדר? אני מציעה לך שאתה באמת התבלבלת בשחזור, באמת רצית לעלות עוד גרם מדרגות. יכול להיות בגלל שאתה לא מכיר ולא נהגת להסתובב שם בקומות האלה, במפלסים האלה, ויכול להיות גם, זאת התיזה שלנו, בסדר? שבגלל שהיא הציצה לך, כמו שסיפרת לארתור, מהקומה הראשונה, למטה כלפי המקלט, יוצא שכשאתה מגיע לקומה הראשונה, אתה עולה אחריה יותר מגרם מדרגות אחד, וזה מה שבילבל אותך, ולכן גם בשחזור רצית לעלות יותר מגרם מדרגות אחד. זה אחד ההסברים.

ש: מה אתה אומר על זה?

ת: לא נכון. אני אמרתי, אני ידעתי שהיה רצח, כמה שהבנתי ממשטרה, בחדר מורות קומה ראשונה. אחר כך הם אמרו "קומה שנייה". ואני הלכתי לקומה שנייה. אני לא ידעתי איפה היה רצח. ורק מתי עצרו אותי ראיתי את הדלת ובגלל זה שמה אני עצרתי ואמרתי ש"סליחה, אני טועה, לא זוכר, נראה לי דלת הזה." כי אני הלכתי לעשות שיתוף פעולה עם משטרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אני רוצה לחזור איתך לכתבה בערוץ 10. בסדר? אתה אמרת שרואים אותה רוקדת ואז רואים את השלט על הדלת של החדר, של חדר השירותים, ואז את המצלמה מצלמת את התאים שתא 2 פתוח. אתה אומר "צילמה שני תאים, תא 2 פתוח." אנחנו ניסינו לאתר את הכתבה הזאת, ניסינו להבין מה אתה ראית, למה אתה התכוונת, ואני חושבת שאיתרנו את הכתבה הנכונה ואני רוצה להקרין לך אותה ותגיד לי אם לזה אתה התכוונת. בסדר?

כב' השופט א. קולה: אבל הכתבה הזאת הוקרנה פה על ידי-, זה הוקרן על ידי עו"ד הלוי לאחד החוקרים.

עו"ד ש. הר ציון: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת מה הוקרן על ידי אחד החוקרים

עו"ד י. הלוי: איזה כתבה זה היה?

כב' השופט א. קולה: זה אחד הנו"ן-ים הראשונים היה.

עו"ד ב. משה: … את זה. אני לא זוכר את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא יודעת. אני לקחתי את מה שהנאשם תיאר, שרואים אותה רוקדת ואז שלט על הדלת ואז שהמצלמה יותר מתקרבת או מראה את תא 2. חיפשתי את הדבר הזה בכתבות ערוץ 10. אני רוצה להציע לך מה שאני חושבת שאתה התכוונת. בוא תגיד אם זה זה או לא. אני לא אקרין לך את הכל, כי זאת כתבה ארוכה. אני אקרין

עו"ד י. הלוי: כמה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לך את הקטע שבו רואים את מה שאתה, להבנתי, תיארת.

כב' השופט א. קולה: סליחה, סליחה, סליחה.

כב' השופטת ת. נסים שי: רק… כתבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: סליחה שאני, סליחה שאני מתערב. אני זוכר בעיניים. יש כתבה שמתחילה בערך ב-20:04 באותו יום בטלוויזיה. אני זוכר בעיניים מפה, מה שעו"ד הלוי הקרין. רובי המרשלג, לפי דעתי, אומר, הוא פותח את הכתבה, לפני ש… אז הוא פותח את הכתבה באיזה מן צילום על המתחם של השירותים, וגם שאלו את אבי שי על זה, אז הוא אמר "נכון. אמרתי איסור פרסום ולא מילאו אחר ההוראות שלי."

עו"ד ש. הר ציון: זה לא ההתחלה של הכתבה.

עו"ד ב. משה: זה היה אצל אבי שי.

עו"ד ש. הר ציון: זה באמצע הכתבה.

עו"ד ב. משה: לא היינו אצל אבי שי.

כב' השופט א. קולה: מה אתה אומר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה לא התחלה של הכתבה, כבודכם.

עו"ד ש. הר ציון: זה באמצע הכתבה, הדבר הזה.

עו"ד ב. משה: לא, הוא

כב' השופט א. קולה: לא. לא.

עו"ד ב. משה: מה שאדוני מתאר זה לא מה ש-

כב' השופט א. קולה: לא.

עו"ד ב. משה: טוב.

כב' השופטת ת. נסים שי: זה מה-7.12?

כב' השופט א. קולה: 7.12, 20:04, 20:05.

כב' השופט צרפתי: אתה הגשת את זה.

עו"ד י. הלוי: אני יודע, יש לי את זה פה. מוכן להקרנה למי שירצה.

כב' השופט צרפתי: וזה אותו דבר כמו שלה?

עו"ד ב. משה: תראה לי.

כב' השופט א. קולה: הנה.

עו"ד י. הלוי: ככה זה…

כב' השופט צרפתי: זה זה? זה מתאים לכם?

עו"ד י. הלוי: רק שנייה. שנייה. זה זה.

כב' השופט א. קולה: זהו, זה מה שאני זוכר.

עו"ד י. הלוי: זה זה. תסתכלו. זה זה. מוכן להקרנה. בסדר? אם אתם רוצים. זה מה שאני הגשתי.

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד ב. משה: אני בטוח שהוא ראה את זה. תקרין רגע. אפשר. אפשר לראות את זה.

עו"ד י. הלוי: ואני יודע בדיוק איזה מונה, לקפוץ ממקום למקום.

עו"ד ב. משה: תקרין רגע.

עו"ד י. הלוי: להקרין?

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה רביב דרוקר –

עו"ד י. הלוי: נכון.

עו"ד ב. משה: תקרין לנו.

עו"ד י. הלוי: נכון?

עו"ד ב. משה: כן, כן, מכירים את זה.

כב' השופט צרפתי: שלח, אני רואה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: אז אתם רוצים שאני אקרין? זה בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אני רוצה רק את הקטע.

כב' השופט צרפתי: אבל זה לא זה.

כב' השופט א. קולה: לא, זה לא זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל נראה לי שזה זה.

עו"ד ש. הר ציון: זה זה.

כב' השופט צרפתי: זה זה עם הדלת?

עו"ד ש. הר ציון: זה אותה כתבה.

עו"ד י. הלוי: אוקיי. בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה 8 לחודש.

עו"ד י. הלוי: אני חושב ככה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה יום שישי, זה לא יום חמישי.

עו"ד י. הלוי: נכון, אני חו-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון?

עו"ד ש. הר ציון: זה לא יום חמישי, ה-7 לחודש. זה ה-8 לחודש.

עו"ד י. הלוי: אני חושב ככה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כן.

עו"ד י. הלוי: אני חושב ככה, כן.

עו"ד ש. הר ציון: רובי המרשלג

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. כי זה חדשות שישי. דרוקר ושלח זה חדשות שישי.

עו"ד ב. משה: ירום, "עיירה במשבר"?

עו"ד י. הלוי: אני לא שמעתי מה

עו"ד ב. משה: "עיירה במשבר"?

כב' השופט א. קולה: לא. לא.

עו"ד ב. משה: זה הכותרת?

עו"ד י. הלוי: סליחה?

כב' השופט א. קולה: לא. לא.

עו"ד ש. הר ציון: "איך לחזור לבית ספר אחרי שחברה נהרגה".

עו"ד ב. משה: "עיירה במשבר"?

עו"ד י. הלוי: כן, היו כל מיני דברים שם.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה

כב' השופט צרפתי: לא, לא.

עו"ד ב. משה: זה לא אותו דבר.

כב' השופט א. קולה: רבותיי, רבותיי, סליחה. סליחה, סליחה.

כב' השופט א. קולה: רבותיי, סליחה. הייתה כתבה ארוכה איך לחזור לבית הספר אחרי זה, אחרי זה. זה באמת ביום שישי. זה באמת ביום שישי. הייתה כתבה ביום חמישי, הייתה כתבה ביום רביעי. קודם כל, הייתה כתבה, הייתה פריצה ביום רביעי.

כב' השופט צרפתי: בדיוק. משהו קצר כזה.

כב' השופט א. קולה: משהו קצר. פריצה ביום רביעי, פריצה

עו"ד ב. משה: אני יודע בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אבל שנייה.

עו"ד ב. משה: הבנתי כבר.

כב' השופט א. קולה: אבל שימו את זה בצד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: פריצה ביום רביעי

כב' השופט א. קולה: שנייה, שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה בצד

כב' השופט א. קולה: שימו בצד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי הוא לא ראה טלוויזיה ביום רביעי.

כב' השופט א. קולה: לא ראה, לא ראה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק.

כב' השופט א. קולה: שימו בצד. הוא לא ראה. הלך לישון, לא ראה. שימו בצד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: אין על זה דיבור. הייתה כתבה ביום חמישי. הייתה כתבה ביום חמישי וצריך למצוא את זה בנו"ן-ים. אתם מראים לו את הכתבה של יום שישי. אני מחפש את הכתבה של יום חמישי.

כב' השופט צרפתי: אתה מראה של יום חמישי.

עו"ד ב. משה: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

כב' השופט א. קולה: הוא מראה ש-, עכשיו מה שהוא הראה לנו זה יום שישי.

כב' השופט צרפתי: לא? אתה לא מראה יום חמישי?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: סניגור הראה יום שישי.

כב' השופט צרפתי: גם את מראה יום שישי?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד ב. משה: אפשר שנייה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנינו מראים את אותו הדבר.

עו"ד ב. משה: דקה. אפשר שנייה?

כב' השופט צרפתי: לא, משהו כזה קצר, חדשותי שהיה ב-

עו"ד ב. משה: אפשר שנייה אחת רגע?

כב' השופט א. קולה: חדשותי.

כב' השופטת ת. נסים שי: (מדברים ביחד) היה ביום רביעי, דני.

עו"ד ב. משה: שנייה אחת.

כב' השופט א. קולה: חדשותי זה היה חמישי. יעקב איילון מיום חמישי מתחיל את המהדורה ואומר "נחזור לקצרין", הוא מספר את הסיפור. ויסלח לי אדון טגניה, לא בערוץ 2 זה היה. מה אני יכול לעשות?

(חילופי דברים עם העיתונאי, מר ברהנו טגניה – לא תומלל)

כב' השופט א. קולה: טוב, נעזוב את זה. אולי אני לא זוכר. אולי אני לא זוכר. בוא נתקדם. טוב, בואו נתקדם. לא רלוונטי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מוכנה, כבודכם

כב' השופט צרפתי: אז זה יום שישי

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאחר שאני לא יודעת מה הוקרן, כי אני באופן אישי לא הייתי בדיון הזה, אבל אין לי בעיה שככל שהוקרן כאן משהו – סרט, כתבה, שנטען שהנאשם ראה אותה, אין לי בעיה שזה יוקרן. אני לא

עו"ד ב. משה: והוא יאשר שזה מה שהוא ראה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין לי

כב' השופט א. קולה: בסדר, אני לא, שוב, שתבינו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני פשוט לא רוצה. אני לא יודעת על מה מדובר.

כב' השופט א. קולה: אני לא לוקח את ההסבר שלו ומקבל אותו כמות שהוא. אני לא, אני בכלל לא שם.

עו"ד ב. משה: אנחנו מדברים, רוצים לוודא שאנחנו מדברים על אותו דבר.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק.

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד ב. משה: זה העניין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זהו. ואנחנו, גם אנחנו

עו"ד ב. משה: אז תביא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וגם הסניגור הראינו יום שישי, כבודכם.

עו"ד ב. משה: בוא נראה.

עו"ד י. הלוי: בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כבודכם אומרים יום חמישי, אז בואו.

עו"ד י. הלוי: מה, אתה

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד י. הלוי: אה, אז אני מראה?

עו"ד ב. משה: תראה ושהוא יאשר ש-

כב' השופט צרפתי: אבל אתה גם מיום שישי.

עו"ד י. הלוי: אני חושב ככה, שזה ה-8.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, תסתכל בדיונים שלך. תסתכלו בדיונים הראשונים.

כב' השופט צרפתי: לא (מדברים ביחד)

עו"ד ב. משה: אני אגיד. אני יודע להגיד את זה.

עו"ד י. הלוי: סליחה, כבודכם

כב' השופט א. קולה: זיוה, תביאי את קלסר הנו"ן-ים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה נו"ן, כבודכם?

עו"ד י. הלוי: כבודו, אני זוכר מה אני הגשתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה סומן כנו"ן ככל (מדברים ביחד)

עו"ד ב. משה: בוא

עו"ד י. הלוי: אז אני יכול להגיד.

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד)?

עו"ד ב. משה: בוא תקרין לו ונ-

כב' השופט א. קולה: אני חושב שאתה לא זוכר.

עו"ד י. הלוי: כבודו חושב שאני לא זוכר? אני לא מזלזל בזה. אני אגיד מה אני זוכר. אני אומר, אחת באמת קצרה של קריינות: "ילדה נמצאה בשירותים"

כב' השופט א. קולה: זה ביום רביעי.

עו"ד י. הלוי: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: זה הוא לא ראה לכל הדעות.

עו"ד ב. משה: לא, ביום רביעי היה כמה דיווחים.

עו"ד י. הלוי: והשני. זה מה שאני זוכר.

כב' השופט א. קולה: לא.

עו"ד י. הלוי: שתי כתבות.

עו"ד ש. הר ציון: גם אני זוכרת.

עו"ד ב. משה: אולי באמת חשו-, אני אומר, למה זה חשוב? שהוא יגי-, העד

כב' השופט א. קולה: זה מה שאמרתי.

עו"ד ב. משה: הוא יגיד.

כב' השופט א. קולה: אז בסדר, עזבו, שהוא יענה.

עו"ד ב. משה: אם זה זה, זה זה. שנדע

כב' השופט א. קולה: כן, כן, כן. אתם צודקים. שהוא יגיד.

עו"ד י. הלוי: אז אתם רוצים? כן?

עו"ד ב. משה: כן, בבקשה. בוא תביא.

כב' השופט א. קולה: אתם צודקים מאה אחוז.

עו"ד י. הלוי: אז בבקשה.

כב' השופט א. קולה: אתם צודקים מאה אחוז.

עו"ד ב. משה: תביא לי.

כב' השופט א. קולה: שהוא יגיד.

עו"ד ב. משה: או שנקרין משם.

עו"ד י. הלוי: אני אקרין. אני אעמוד פה ואז כולם יראו, נכון? הנה, אני אעשה ככה.

כב' השופט צרפתי: רגע וסיכמנו שאתם לא מראים את אותן כתבות של יום שישי? זה מה שאתם אומרים?

עו"ד ש. הר ציון: זה אותה כתבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת. בוא נתחיל מהראשונה

כב' השופט צרפתי: אה, זה לא רביב דרו-

עו"ד ב. משה: מה שחברי מקרין עכשיו זה מיום שישי.

כב' השופט צרפתי: וגם אתם מיום שישי.

עו"ד ש. הר ציון: כן.

כב' השופט צרפתי: בסדר. אולי את זה הוא ראה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו דיברנו על אותו כתבה.

כב' השופט צרפתי: אותה כתבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: אה, נו, אז אין בעיה (מדברים ביחד)

עו"ד ש. הר ציון: זה אותה כתבה שאנחנו מתייחסים אליה.

עו"ד ב. משה: אבל זה לא מה שכבודו אמר.

כב' השופט צרפתי: כן, זה אנחנו לא מוצאים. יום חמישי

עו"ד ב. משה: זהו.

כב' השופט צרפתי: אנחנו לא יודעים.

עו"ד ב. משה: כי זה לא היה רובי, לדעתי.

עו"ד ש. הר ציון: רובי זה הפריצה של יום רביעי.

עו"ד ב. משה: גם. ויש לו גם, גם, יש לו

עו"ד ש. הר ציון: יש לו גם ביום (מדברים ביחד).

עו"ד ב. משה: אילוסטרציות לפני.

כב' השופט א. קולה: פעמיים.

עו"ד ב. משה: בוא נגיד ככה, הוא הראשון שנכנס שם עם מצלמה.

כב' השופט א. קולה: נכון, אבל יש פעמיים. טוב, בוא נתקדם.

כב' השופט צרפתי: תראה. תראה. אבל אנחנו מדברים על אותה כתבה, שניכם.

עו"ד י. הלוי: נראה לי ככה.

כב' השופט צרפתי: של יום שישי.

עו"ד ב. משה: כן, כן, כן.

כב' השופט צרפתי: טוב.

עו"ד י. הלוי: הנה, עובדה שהם מקבלים את זה. הם לקחו את שלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: בסדר.

עו"ד ב. משה: לא, קודם כל, הכל, הכל הוגש. בלי שום קשר אם זה הנכונה או לא הנכונה.

עו"ד י. הלוי: אז עכשיו נדע.

כב' השופט צרפתי: לא, אנחנו רוצים לדעת מה הוא ראה. זה הדגש עכשיו.

עו"ד י. הלוי: שנייה, שנייה. אז תראה את שלי. אוקיי, שנייה.

עו"ד ו. קבלאוי: נ/16, אדוני. אולי.

כב' השופט א. קולה: לא, אבל זה נו"ן-ים ש…

עו"ד י. הלוי: סליחה רגע. שנייה, בבקשה.

כב' השופט צרפתי: זה בלי קול.

עו"ד י. הלוי: לא, חייב להיות קול.

עו"ד ב. משה: רגע, תן לי לראות איך הם עוברים. תן לי לראות איך הם עוברים. שנייה רגע.

עו"ד י. הלוי: בבקשה. בוא נשמע קול. אין לי קול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז רק תגביר.

עו"ד ב. משה: שנייה, בסדר. אני אראה. צריך את הויזואליה לשנייה אחת ו-

כב' השופט א. קולה: טוב, בסדר.

עו"ד ב. משה: שנייה אחת, כבודכם. אני, ברשותך. כן, אותו דבר.

עו"ד י. הלוי: אותו דבר. בסדר, נו.

עו"ד ש. הר ציון: זה אותה כתבה.

עו"ד ב. משה: אנחנו מקרינים אותו כתבה.

עו"ד י. הלוי: אה, אז אתה סוגר?

עו"ד ב. משה: לא, אני לא.

כב' השופט צרפתי: כי יש לו את אותו דבר.

עו"ד ב. משה: יש לי את אותו דבר חתוך למקום שאנחנו צריכים.

עו"ד י. הלוי: אה, רצית לוודא. חשבתי ש-

עו"ד ב. משה: אתה רוצה לראות את כל התושביי קצרין מתראיינים?

עו"ד י. הלוי: לא. זה דקה וחצי. זה רוקדת

כב' השופט א. קולה: דקה וחצי בדיוק.

עו"ד י. הלוי: דקה ו-, מונה דקה וחצי

עו"ד ב. משה: אנחנו וחברי מציגים

כב' השופט צרפתי: זה הכל.

עו"ד ב. משה: את אותו דבר.

עו"ד י. הלוי: אז אני אומר מהזיכרון. בערך דקה וחצי היא רוקדת ו-, זה מונה.

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד י. הלוי: ובמונה 03:00 יש את השלט על הדלת

עו"ד ב. משה: כן, כן, כן.

עו"ד י. הלוי: ואחרי זה נכנסים לתא 2.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: המצלמה הולכת ב-Zoom in.

עו"ד ב. משה: וזה לא התיאור שאדוני אמר, כי גם זה יש, אבל הוא לא אומר שאת זה הוא ראה.

כב' השופט א. קולה: אוקיי. אבל

עו"ד ב. משה: אם אני מבין נכון.

עו"ד ש. הר ציון: (מדברים ביחד)

כב' השופט א. קולה: אבל התיאור שאני אמרתי קיים, נכון?

עו"ד ב. משה: ברור. בטח.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

עו"ד ש. הר ציון: אבל רק אדוני שיידע, המוצג שהגיש חברי זה על ה-6 וה-8, לא על ה-7.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ש. הר ציון: ה-7 זה בכתבה השנייה.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ב. משה: רגע. טוב, אני כמובן קפצתי, כי אנחנו לא רוצים

כב' השופט א. קולה: בסדר, בוא נראה מה הוא ראה, לא

עו"ד ב. משה: כן. רגע.

עו"ד ש. הר ציון: מה הוא אומר שהוא ראה.

עו"ד ב. משה: הקול לא חשוב פה, כי מה שחשוב לנו זה מה

כב' השופט א. קולה: נכון. נכון.

כב' השופט צרפתי: זה גם בלי קול, לא?

עו"ד ב. משה: כן. הנה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אולי תגביר את זה. למה בלי קול?

עו"ד ב. משה: שנייה, אני אגביר.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד ב. משה: אנחנו נראה את זה שוב עוד פעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תן לו לראות מההתחלה את הכל.

עו"ד ב. משה: הנה, הוא רואה מההתחלה ותכף נשים קול.

כב' השופט צרפתי: כן, זה משהו שראינו, כן.

כב' השופט א. קולה: ברור.

עו"ד ב. משה: זהו. בסדר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז רגע, מההתחלה ועם קול.

עו"ד ב. משה: אז עכשיו בוא נשים קול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר? אנחנו הקרנו

עו"ד י. הלוי: זה מונה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה-8.12, שזה חדשות שישי בערב עם דרוקר ושלח, את הקטע הספציפי הזה שהוא תיאר מתוך הכתבה. בסדר? נקרין לך את זה שוב, רומן, הפעם עם קול. תגיד לנו אם זה מה שאתה ראית.

(הקרנת הסרטון מופסקת לאחר צמד המילים "בירור קצר").

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה מה שראית?

כב' השופט א. קולה: לפני הבירור הקצר? סליחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן?

כב' השופט א. קולה: אולי עוד לפני הבירור הקצר?

עו"ד ב. משה: לפני מה?

כב' השופט א. קולה: לפני "הבירור הקצר בחוג", זאת או-

עו"ד ב. משה: אני אגיד לאדוני, אני יכול לפתוח את הכתבה המלאה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז תפתח אותה.

עו"ד ב. משה: הם מראיינים שם את אנשי קצרין עושים מסלול

כב' השופט א. קולה: אפשר, אפשר, ברשותכם, דקה

עו"ד ב. משה: בבקשה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט א. קולה: לפני הבירור הקצר?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בטח.

עו"ד ב. משה: אז אני צריך לפתוח את הקובץ המלא. שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תפתח אותו.

כב' השופט א. קולה: עוד לפני הבירור הקצר.

עו"ד ב. משה: אין בעיה, אדוני.

כב' השופט א. קולה: משהו היה שם לפני הבירור הקצר.

עו"ד ב. משה: כבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין בעיה.

עו"ד ב. משה: רק שנייה.

כב' השופט צרפתי: כאילו המראה הוא הפוך – רואים את התא ואחר כך את הדלת הסגורה.

עו"ד י. הלוי: נכון.

כב' השופט צרפתי: נכון? אני לא מתבלבל.

עו"ד י. הלוי: נכון. לא.

כב' השופט א. קולה: פה. אבל יש בירור קצר.

עו"ד ב. משה: אני אפתח את הכל, אדוני.

כב' השופט צרפתי: נכון?

כב' השופט א. קולה: אם לא אכפת לך.

עו"ד י. הלוי: התשובה, כבודו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני זוכרת אחרת, אבל בואו נראה את זה שוב.

עו"ד י. הלוי: צודק, כבודו.

כב' השופט א. קולה: ולו בשביל הסקרנות שלי, תלך

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נראה את זה שוב.

עו"ד ב. משה: אני, אין בעיה, אדוני, מה שצריך.

עו"ד ש. הר ציון: נראה את כל הכתבה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד ב. משה: את המעבר לכתבה לא עשינו.

כב' השופט א. קולה: כן, לפני הבירור הקצר, כן.

עו"ד ב. משה: את המעבר הקצר, זה, הם מראיינים שם את תושבי קצרין

כב' השופט א. קולה: אבל

עו"ד ב. משה: וכולי.

כב' השופט א. קולה: זה לא מתחיל ב"בירור קצר".

עו"ד ב. משה: הנה, רגע. אני לא זוכר איפה זה היה. הנה, זה היה קצת אחרי זה. אני אתחיל מפה. בסדר? זה ה-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מתחילים מהמפה, שזה

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא, לא. עוד קודם, עוד קודם.

(הקרנת הסרטון מופסקת).

עו"ד ב. משה: עוד קצת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה כבר ממש אחרי.

עו"ד ב. משה: לא, לא, זה פה. תכף, עוד שנייה. דקה. רגע. רגע. הנה. אחרי זה. יופי. רגע, נוודא. הנה, כן. אני מתחיל פה, אדוני.

(הקרנת סרטון מתחילה ומופסקת לאחר מספר רגעים).

כב' השופט א. קולה: לא, לא. תתחיל את התחלת ה-Item. תתחיל את תחילת ה-Item.

עו"ד ב. משה: אה, את תחילת ה-Item אדוני רוצה?

כב' השופט א. קולה: כן. משהו שם היה בהתחלה.

עו"ד ב. משה: אדוני, אני הולך שלוש דקות אחורה אז.

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד ש. הר ציון: תתחיל מההתחלה. נו, עזוב, בוא תתחיל… עזוב אותך.

כב' השופט א. קולה: רק לראות את ההתחלה. משהו בהתחלה היה.

עו"ד ב. משה: בסדר. חשבתי

כב' השופט א. קולה: הרי זה לא התחיל כאן.

עו"ד ב. משה: זה תחילת הכתבה. יש

כב' השופט א. קולה: זו תחילת הכתבה?

עו"ד ב. משה: הם מדברים לפני כן, דרוקר ו-

עו"ד ש. הר ציון: שלח.

עו"ד ב. משה: ושלח, ועופר שלח. הם מדברים לפני זה ואז עוברים לכתבה. זאת הכתבה.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד ש. הר ציון: תשים. תן להם את המעבר.

עו"ד ב. משה: מפה אני חתכתי, אדוני. אני

עו"ד ש. הר ציון: תן להם את המעבר.

כב' השופט א. קולה: טוב.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ב. משה: בסדר?

(הקרנת הסרטון מופסקת).

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר? רומן, ראית

עו"ד י. הלוי: זה מה שכבודו חשב אולי? או שלא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שני חלקים מתוך הכתבה הזאת.

כב' השופט א. קולה: עזוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שמעת מה אנחנו אומרים, שמעת את בית משפט, שמעת את הסניגור שלך.

ש: זו הכתבה שאתה ראית, נכון?

ת: אני חושב כן. לא בדיוק בריקוד. אולי שמה היה קטע אחרת של הריקוד. כי היה, כמה שאני זוכר, קודם כל תמונה של תאיר, אחר כך ריקוד ואת דלת שירותים והתא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז תשים.

כב' השופט צרפתי: אה, התמונה עם הש-, השחור

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: עם השיער הפזור

כב' השופט א. קולה: בדיוק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט צרפתי: זה לא פה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה כן פה, פשוט לא הקרנו את כל הכתבה. בוא נראה לך אותה גם

עו"ד ב. משה: אפשר (מדברים ביחד)

עו"ד י. הלוי: כן, לא, יש

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כדי שלא יהיו ספקות.

עו"ד י. הלוי: עם השיער השחור רוקדת, מה זה?

כב' השופט א. קולה: זה פה, זה פה.

עו"ד י. הלוי: פה, פה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, זה פה, פשוט זה כתבה ארוכה

עו"ד י. הלוי: מונה: 01:30.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקרנו רק קטעים מתוכה.

עו"ד י. הלוי: 90 שניות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תשים את זה רגע.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אבל עזבו, עזבו, מה שחשוב לנו רק מבחינתו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן?

כב' השופט א. קולה: זה רק להראות לו את הקטע שבו המצלמה הולכת ל-

עו"ד ב. משה: תא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

כב' השופט א. קולה: זה הכל. כל השאר לא חשוב לצורך התשובה שלו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. אז בוא תקרין את זה שוב, את הקטע הזה. בסדר?

עו"ד ב. משה: מהשירותים. רק את השירותים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה שרואים, את המתחם ואת התא. נקרין לך את זה שוב עם שמע.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

כב' השופט א. קולה: די, זהו, מספיק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

(הקרנת הסרטון מופסקת).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

ש: זה הקטע שראית?

ת: אני חושב כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. ומכאן למדת שזה תא מספר 2.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי כמה שאני הבנתי, פה אומרים שפה איפה מצאו את הגופה.

כב' השופט א. קולה: אז פה היא שאלה אותך קודם, זה תא נראה נקי לגמרי. זה מה שהיא שאלה אותך קודם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון

כב' השופט א. קולה: זה תא שנראה נקי לגמרי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון. אני מסכים. אבל אני לא ידעתי – שטפו את התא או בכוונה נתנו אותו תא, אבל אחרת לראות. אני לא ידעתי את זה. אבל כולם דיברו ואמרו את זה. בגלל זה.

כב' השופט א. קולה: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא אמרתי שאני ראיתי תא עם דם. לא. ראיתי תא נקי. זה מה שאני אמרתי אז. אבל אני הבנתי שזה התא איפה היה רצח, תא 2.

כב' השופט א. קולה: טוב.

ש: אז עם הידיעה הזאת או עם המסקנה הזאת, אתה מגיע לחקירת המשטרה. נכון?

כב' השופט א. קולה: אבל פה לא רואים קיר, אם אני זוכר נכון. פה לא רואים

עו"ד ב. משה: רואים, רואים.

כב' השופטת ת. נסים שי: רואים.

כב' השופט א. קולה: רואים קיר?

ש: עם המסקנה הזאת אתה מגיע לחקירה. נכון? כי את זה ראית ב-8 לחודש, ביום שישי. זה כתבה מיום שישי בערב. זה אתה יודע לפני החקירה במשטרה, לפני ה-10 בחודש. נכון?

ת: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון. זה פשוט. ואז אתה מגיע לשחזור, קפצנו בזמן, ואתה מגיע לתא 2 ואתה רואה שהתא כולו מלוכלך, מטונף, סימנים שחורים, אז אתה בטח מבין שזה לא התא שאתה ראית בטלוויזיה, שהטלוויזיה, הכתבה הזאת, הטעתה אותך, זה לא התא הנכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה. מתי אני הגעתי לשחזור, אני כבר ידעתי שאני הולך את ה-, לעשות שיתוף פעולה עם משטרה, ואני אמרתי שלא רציתי ללכת לשחזור, כי אני לא יודע דברים ופחדתי לעשות משהו לא נכון. ומתי הייתי בשחזור אני לא חשבתי על משהו, אני חשבתי איך לעשות את ה-

מתורגמנית: עד שהם לא יחשבו שאני לא משתף פעולה, שאני

כב' השופטת ת. נסים שי: שלא יתאכזבו.

מתורגמנית: לא, לא, לא נקי, לא נקי איתם.

כב' השופט צרפתי: … נקי. כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא, לא, לא. הוא אמר "שלא יתאכזבו".

מתורגמנית: יתאכזבו. שלא יתאכזבו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן. בגלל זה. חשבתי רק על זה בשביל ה-, כי אותו רגע היה לי פתרון מקבל את העונש יותר פחות ולא חשבתי על שום דברים אחרים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל תראה, אתה רצית למסור להם פרטים מדוייקים. זה מה שסיפרת לנו. ואם באמת אתה למדת שזה תא 2 מהכתבה הזאת, אז תא 2 נקי, ואז אתה מגיע לשחזור ורואה שתא 2 מלוכלך לחלוטין, אז אתה כבר מבין שזה לא היה נקי לאחר הרצח ואז ליכלכו אותו עוד פעם, אתה מבין שמשהו פה לא מסתדר, שאתה לא יכול להסתמך על מה שראית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: באותו רגע אני בכלל לא חשבתי מה ראיתי נקי ואני רואה מלוכלך. בכלל לא היה מחשבות כאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תראה, בקטע הזה מהכתבה שרואים את התאים ואחר כך רואים את השלט על הדלת, זה קטע מאוד קצר, אולי חמש שניות פלוס מינוס, כל הקטע הזה.

ש: איך הצלחת בפרק זמן כל כך קצר, כשאתה בזמן הזה שאתה צופה בכתבה לא חשוד ברצח ולא נאשם, אתה אדם מן השורה שיושב בשישי בערב וצופה בחדשות, איך הצלחת לקלוט כל כך הרבה פרטים (עוה"ד מכה באצבע צרדה) ברגע כזה? (עוה"ד מכה באצבע צרדה) בחמש שניות? שזה המתחם, מהשלט, שזה התא, שזה-, איך? מאיפה?

ת: כי כולם ידעו שהיה את הרצח בשירותים, כולם ראו את החדשות, כולם מדברים על זה, וזהו. אני לא יכול להגיד בדיוק באיזה דקה אני הבנתי את זה מאה אחוז.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל תראה, אם אני יושבת וצופה בחדשות, בסדר? לא ביום שישי, אבל נניח ביום חמישי בערב, אני צופה

(חילופי דברים – לא תומלל)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אני צופה בחדשות ואני רואה בתוך כתבה של כמה דקות קטע כזה של חמש, שש, ארבע שניות, בחיים אני לא אקלוט שבגלל שתא 1 סגור, אז אני מיד מסיקה מסקנה שזה בתא 2, ובגלל שזה שלט על הדלת, אז זה המתחם, כשאני צופה תמימה בטלוויזיה. רק מי שמאוד מתעניין ברצח הזה או מי ש-, אני לא יודעת, תגיד אתה, יכול לקלוט כאלה פרטים ולהסיק מסקנות ברגעים שחולפים מתוך כתבה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון. כמה ש-, הסברתי, אני ראיתי את הכתבה ושמה דיברו ואמרו שמצאו את הילדה, וזהו. נתנו לראות תא 2 ספציפי הזאת. זה מה שהיה לי בראש. עם זה אני הייתי.

ש: אז הצלחת לקלוט את הפרטים האלה בזמן צפייה בכתבה?

ת: זה היה, איך אומרים? התחלת הפרטים. אחר כך עוד, עוד, עוד, קיבלתי יותר דברים שיחזק אותי שזה היה תא 2.

ש: אבל בזמן אמת, בזמן צפייה בכתבה, אתה הצלחת לקלוט שזה תא 2 וזה

ת: נו, שמה אומרים

ש: המתחם עם השלט?

ת: כמה שאני הבנתי, שמה אומרים שמקום איפה היה רצח, איפה מצאו את הילדה. אם נותנים תא 2, אז-, לא נתנו לראות תא 2, 1 או 3, נתנו תא 2, אז הבנתי שזה תא 2.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אף אחד

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא אמר בכתבה ששם היה הרצח ושבתא הזה מצאו את הילדה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: במילים ישר

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אף אחד לא אמר שום דבר כזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אף אחד לא נתן, לא אמר, נכון. אבל פה אפשר לראות איך נותנים את המצלמה לתא 2, אומרים "פה מצאו את הילדה." ככה אני הבנתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שאם הצלחת

(חילופי דברים בנוגע לאוורור אולם בית המשפט – לא תומלל)

כב' השופט א. קולה: כן? תמשיכי, עו"ד רוזנפלד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: יש לנו עוד, עד ההפסקה עוד כ-12 דקות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

הנאשם ממשיך להשיב בחקירה נגדית:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך, רומן, שאם בתוך כמה שניות, כחמש שניות פלוס מינוס, הצלחת לקלוט ולהסיק את הפרטים האלה, אז בוודאי גם הצלחת לקלוט שהשירותים האלה בנויים אחרת מבחינה מתארית.

עו"ד ב. משה: מבנית.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מבחינת מתאר, מבנה.

כב' השופט א. קולה: בנויים אחרת ממה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מהשירותים שבהם

כב' השופט א. קולה: בוצע השחזור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוצע השחזור. בדיוק.

ש: אני רוצה, אני אשאל את זה אחרת, כי אני רוצה שיהיה לך יותר פשוט. תראה, אתה מגיע לשחזור, בסדר?

ת: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: קפצתי איתך בזמן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ובשחזור, כבר כשאתה בפתח הדלת של המתחם, אתה רואה שהחדר הזה בנוי אחרת, הכיוונים שלו אחרים ממה שאתה ראית בטלוויזיה, אתה רואה שבשירותי השחזור אין קיר מפריד בין הכיורים לבין התאים, לעומת מה שאתה ראית בטלוויזיה, ולכן כבר כשאתה בפתח של המתחם בשחזור, אתה מבין שזה לא מה שראית בטלוויזיה, לא מבחינת מבנה ולא מבחינת קיר מפריד.

ש: נכון?

ת: נכון, מתי אני הייתי בשחזור אני ראיתי שזה לא אותו שירותים שראיתי את הבתמונות, אבל לא משנה, אני לא אמרתי את זה לש-, חוקרים, כי אני הלכתי לעשות את השיתוף פעולה עם משטרה, והלכתי כמו שהלכתי.

ש: ההדגמות שלך בעצם מתאימות לשירותים האמיתיים של הזירה, לא לשירותים של ערוץ 10 – השני צעדים, כל הסיפור הזה, זה מתאים לשירותים של הזירה. נכון?

ת: אני לא חשבתי (הנאשם מגחך) מתאים זה לזירה או לא, כי אני רואה בטלוויזיה את השירותים ותא, בחקירה משהו אחר, מתי הגעתי לשחזור שם משהו אחר לגמרי, אבל אם אני הלכתי עם החוקרים, אני לא אמרתי על שום דבר, אני פשוט עשיתי שיתוף פעולה עד הסוף.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אתה לפני כמה דקות סיפרת מיוזמתך על הקיר, כשראינו ביחד את הכתבה בערוץ 10 פה, ולכן אני מבינה ששמת לב לפרט הזה. אז אני אומרת לך שאם ראית שהמתחם שונה, אז באותו רגע שנכנסת לשחזור היית צריך להגיד לחוקרים "רגע, רגע, זה לא פה. אני רוצה להמשיך עוד קומה למעלה" או "קומה למטה", כי הבנת שזה לא מה שראית בערוץ 10.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, זה מה שהבנתי, אבל מתי שירותים מלוכלך, דלת מלוכלכת, זה אומר שפה היה הרצח, לא במקום ש-, אחר. זה מה שהיה. ובאותו תקופה אני לא חשבתי יותר מדי, כי באותו תקופה אני הייתי בפתרון לקחת את העונש הכי פשוט, זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה נשמע כאילו אתה חשבת יותר מדי, רומן, לא פחות מדי. אתה לקחת

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאת חושבת.

ש: כל מיני פרטים, הסקת כל מיני מסקנות, הגעת למקום וראית שזה לא מסתדר עם מה שראית. אולי בכלל הרצח היה בשירותי בנים, איפה שאתה רצית לעלות למעלה? יכול להיות?

ת: יכול להיות, אבל אני ראיתי דלת שחורה, מה שראיתי בטלוויזיה, נכנסתי, שירותים אחר לגמרי – נכון, אבל היה דלת פתוחה של תא 2 גם שחורה, אז הבנתי שזה המקום רצח

עו"ד ש. הר ציון: אין לו תשובה.

ת: לא המקום שהיה בטלוויזיה, אבל אני לא סיפרתי לאף אחד על דברים האלה, וזהו, אני פשוט המשכתי את השחזור.

ש: יכול להיות מבחינתך, לפני שאתה הגעת לשחזר, ממה שידעת לפני כן, שאולי בכלל הרצח היה בשירותי בנים, איפה שטיפטף הדם בשירותי בנים?

ת: לא נכון. זה אני לא ידעתי, כי אמרו לי שרצח היה בתא של ה-, "בתא", בשירותים של הבנות במאה אחוז, ומחוקרים אני ידעתי. רק מהתחלה חשבתי שזה קומה ראשונה, כי אמרו לי שאני כל הזמן עובר ליד השירותים הזה. השירותים יחיד שאני עובר זה שירותים בנות לקומה ר-, שירותים המורות זה קומה ראשונה. מתי אמרו לי שזה בכלל היה בקומה שנייה, אז הבנתי שזה שירותים מעל שירותים הזה. זה מה שאני הבנתי מהחוקרים.

ש: לא יכול להיות שאולי השוטרים בדקו עוד שירותים בתוך המבנה, לא רק את שירותי בנות?

ת: אני לא יודע את זה. בדקו, לא בדקו – לא יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. תראה, כשאתה עברת בשחזור, לפני שהגעתי לשירותי הזירה, אתה עברת דרך שירותי בנים, וגם בשירותי בנים היה קיר שחור עם מריחות כאלה של המשטרה. ואני אומרת לך שאתה ראית את זה.

ש: אני צודקת או טועה?

ת: אני לא יכול להגיד צודקת הגברת או לא, כי אני האמת לא זוכר. יכול להיות שאני ראיתי, נכון, אבל כמה שאני זוכר, אני הלכתי בתוכנית שלי, ובתוכנית שאנחנו בנו עם ארתור ביחד הילדה הַיִיתְּ במדרגות וקפצה לקומה שנייה. זה מה שאני זוכר. והיא לא היה ליד השירותים, לא היה במקלט, לא היה בשום דבר. אני לא יודע איפה היא הַיִיתְּ בכלל. ומה שאנחנו בנינו, שהיא מתחילה מקומה ראשונה. זה מה שהיה בתוכנית שלי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אני רוצה

ת: וחוץ מזה, אמרו שרצח היה בשירותים נשות.

מתורגמנית: שנות.

ת: בנות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. אני

ת: לא בשירותים של הב-

כב' השופט א. קולה: בנים.

ת: בנים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: א-הא. אני רוצה להראות לך איך אתה חולף בשחזור על פני שירותי הבנים, כשהם נמצאים מולך והדלת שם באמת פתוחה, לרווחה, אני חושבת שאפשר להגיד, ורואים שם שהקיר עם סימנים שחורים. ואני אומרת לך שאתה ראית את זה. ככה אני רואה. אם אני טועה, בבקשה, תתקן אותי. ואם באמת ראית את זה, אז יכולת לחשוב שאולי המשטרה בדקה שם כמה מתחמים של שירותים. ואם היית רוצה באמת לעלות לקומה אחרונה, היית עולה. אולי גם שם הם בדקו. בוא תראה במונה-

כב' השופט א. קולה: אני לא הבנתי את השאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת שהסימן השחור

כב' השופט א. קולה: כן, בסדר, הוא אמר ל-, אבל אמר, "סימן שחור", הוא אמר "אמרו קומה שנייה."

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

כב' השופט א. קולה: זה מה שהוא אמר לך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור. אני רוצה לחדד אז את הדברים.

עו"ד י. הלוי: פלוס בנות. זה לא זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה לחדד את הדברים.

כב' השופט א. קולה: אז תחדדי, ש-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: סימן שחור, סימנים שחורים על הדלת, זה לא משהו שיכול לסמן לך. למה? כי כבר ראית את זה בשירותי בנים, סימנים שחורים, ורצית לעלות למעלה עוד קומה, לפני שנכנסת לזירה, גם לשירותי בנים. זאת אומרת שמי שרואה את זה יכול לחשוב שאולי המשטרה בדקה כמה מתחמי שירותים. אז השחור בשירותי בנות לא היה משהו שסימן לך.

ש: אתה מבין את השאלה?

ת: כן, וזה

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תסתכל איך אתה חולף פה. רק לפני שאתה עונה, אני רוצה שתראה את הדברים – אולי אני לא רואה נכון. אנחנו בשעה 19:30:56.

(במהלך הקרנת סרטון באולם בית המשפט):

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה רואה פה? עצור.

(הקרנת הסרטון מופסקת).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: קצת קשה, כי זה מטושטש.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, אני רואה משהו שמה, לכלוך, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: דלת בשירותי בנים פתוחה ועל הקיר בכניסה, ממש בכניסה לשירותי בנים, סימנים שחורים, כמו הסימנים השחורים שראינו בזירה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

ש: אז למה לא חשבת בכל זאת אולי לעלות

ת: כי אמרו שרצח

ש: עוד קומה?

ת: היה בשירותים של הנשים.

מתורגמנית: בנות.

ת: בנות. בגלל זה. זה שירותים של הבנים. השירותים של בנות זה קצת למעלה.

ש: אז

ת: זה על מה אני אמרתי

ש: אז אולי שירותים בקומה אחרונה הם באמת שירותי בנות? למה לא עלית לשם בסוף?

ת: כי אני לא חשבתי על זה בכלל. אני לא חשבתי בכלל. אני יודע ששירותים הבנות הוא קצת כמה מדרגות פה למעלה, קומה ראשונה. זה השירותים יחיד. אחר כך משטרה אמרה "זה קומה שנייה." אם קומה שנייה, אז אני צריך לעלות מעל זה. זה מה שהיה. מתי אני התחיל-, התחל-, התחלתי לעלות את הלמעלה, אני אמרתי "ימינה-, למעלה, ימינה, עוד פעם למעלה שם ימינה", עצרו אותי ב-, בין השני מקומות האלה התחילו להחליף את האזיקים ואני קלטתי עם עין השלט הזה ודלת מלוכלך. הבנתי שזה היה מקום רצח הזה, ספציפי. שפה היה רצח, לא למעלה, לא למטה, בשום מקום. אז אני נכנסתי לשמה, כי אני הלכתי בשיתוף פעולה עם המשטרה. ראיתי את ה-, גם דלת, ראיתי שזה תא בכלל בנוי אחרת, לא כמו שהיה בטלוויזיה, אבל אני לא דיברתי על הדברים האלה, כי היה לי פתרון מקבל עונש במקום מאסר עולם. זה מה שהיה. לא רציתי לקבל מאסר עולם על הרצח שלא עשיתי, רציתי לקבל עונש פחות. זה מה שהיה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז

ת: ולא חשבתי "אולי שם", "אולי-", לא חשבתי על דברים האלה בכלל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אם כשנכנסת למתחם, נכון שראית את השלט שהיה בערוץ 10, אבל המתחם היה שונה לגמרי ממה שראית בערוץ 10. אז יכולת להבין באותו רגע שמה שראית בערוץ 10 לא נכון גם לגבי המתחם וגם לגבי השלט. אולי גם השלט לא קשור לשם בכלל. אתה מבין? כמו שהמתחם נראה אחרת ואין קיר מפריד והוא בנוי אחרת, אז אולי גם השלט הוא טעות. הכל טעות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הבנ-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז גם על השלט אתה

הנאשם, מר ר. זדורוב: הבנתי, אבל אני לא-

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא מסתמך ואתה יכול לעלות עוד קומה, לחפש את המתחם של ערוץ 10.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הבנתי, אבל אני לא ח-, באותו רגע לא חשבתי ככה. כי דברים השחורים זה, כמה שאני הבנתי באותו רגע שזה עבודה של משטרה. שירותים בנות, כי יש את הציור למעלה, בנות, וזהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי. טוב.

כב' השופטת ת. נסים שי: נראה שזה מוצה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, מוצה. אני, יש

כב' השופט א. קולה: מוצה. את רוצה לעבור פרק או

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני, יש שלוש דקות, ארבע דקות?

כב' השופט א. קולה: ארבע דקות אנחנו נאחר לתפילה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא.

כב' השופט א. קולה: שתיים, שלוש דקות, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שתי דקות. בסדר. אני אסיים משהו כדי לנצל את הזמן. תקשיב, עדות כבושה זה עדות שבן אדם שומר

הנאשם, מר ר. זדורוב: (הנאשם פונה למתורגמנית).

כב' השופט צרפתי: היא מסבירה, היא מסבירה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני

כב' השופט א. קולה: היא מסבירה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מסבירה לך. עדות כבושה זה עדות שבן אדם, במקרה שלך נאשם, שומר אצלו בלב, כובש אותה הרבה זמן, לא מספר אותה.

ש: אתה מבין?

מתורגמנית: את העדות?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן. עדות. זה גרסה שאתה לא, אתה לא מספר, אתה שומר בליבך הרבה זמן. כמו שעשית עם השלט.

ש: בסדר?

ת: אוקיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך שבעדות שלך כאן בהליך החדש, אתה מסרת עדות כבושה בכל מיני נושאים. אוקיי? גם בנושא של ארתור – למה הודית בפניו, גם בנושא של מאיפה ידעת כל מיני פרטים. לא נעבור עכשיו על הכל. ואתה צריך לשכנע את בית המשפט שהייתה לך סיבה טובה לא לספר ולכבוש את העדות ואתה גם צריך להביא ראיות על זה, להוכיח.

ש: ואני שואלת אותך האם אתה מתכוון להביא את כל האנשים שאתה סיפרת להם על פני השנים את כל הדברים החדשים שסיפרת לנו היום פה.

ת: טוב, 15 שנה אני אמרתי שאני לא עשיתי את הרצח הזה. ואני ממשיך להגיד. להוכיח אני לא יכול. למה? אני אגיד. מכנסיים שאני זרקתי

כב' השופט א. קולה: לא, עזוב, עזוב את המכנסיים. עזוב, עזוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, לא…

כב' השופט א. קולה: שאלה פשוטה. אני אשאל אותך בעברית שלנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תקצר, אדוני. זה בסדר.

כב' השופט א. קולה: האם תביא לנו עד כלשהו

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: שיעיד, למשל, שאתה סיפרת לו שפחדת שארתור יחנוק אותך? תירגמתי נכון את השאלה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

עו"ד ש. הר ציון: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהחלט.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אני לא יכול להביא עד כזה.

כב' השופט א. קולה: אין לך עד כזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אין לי עד כזה.

כב' השופט א. קולה: האם תביא לנו עד כלשהו שיגיד שאתה אמרת לו שעכשיו נזכרת שראית על תא השירותים

עו"ד ב. משה: רק שלא נולד עד כזה.

כב' השופט א. קולה: את השלט הזה, ולכן משם למדת ששם בוצע הרצח?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: האם יש עד כזה, שסיפרת לו את זה במהלך השנים, שיבוא להעיד בפנינו על השאלה הזאת?

הנאשם, מר ר. זדורוב: על השאלה הזאת, יכול להיות היה אנשים, אבל זה דיברתי בבית סוהר עם אנשים

כב' השופט א. קולה: האם תביא לפה עד כזה ברשימת-

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אני לא יכול להביא

כב' השופט א. קולה: אתה לא יכול להביא עד כזה. זהו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: את העד הזה, כי

כב' השופט א. קולה: אז לכן, השאלה מטרידה, והשאלה מטרידה והיא באמת מטרידה. יש פה, יש לך הסברים עכשיו שלא סיפרת אותם לפני 15 שנה, ואנחנו כשופטים צריכים להבין

עו"ד ש. הר ציון: היו לך הרבה שנים.

כב' השופט א. קולה: מה קרה, למה את ההסברים הטובים האלה לא סיפרת לפני 15 שנה. אז אפשר לתלות את זה בחוסר זיכרון ואפשר לתלות את זה במשהו אחר לגמרי, ואנחנו צריכים תשובה ממך, לא מאף אחד אחר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ולא רק 15 שנה. אני מוסיפה על הדברים של אדוני. אלא גם היו לך הליכי ערעור, הליכי בקשה למשפט חוזר. התיק הזה היה חי באופן אמיתי

כב' השופט א. קולה: זה במשך 15 שנה. בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן.

כב' השופט א. קולה: 15 שנה. כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: גם בתקופה האחרונה, גם בשנים האחרונות.

ש: האם אתה הולך להביא לנו את האנשים האלה?

כב' השופט א. קולה: הוא אמר שלא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא.

כב' השופט א. קולה: הוא אמר שלא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אוקיי.

כב' השופט א. קולה: הוא השיב שלא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אין לי בן אדם כזה שאני יודע שסיפרתי. אמרתי שבבית סוהר עם אנשים דיברתי, "הנה, תסתכל, זה, זה, זה." דיברנו

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא. אנחנו, אנחנו

הנאשם, מר ר. זדורוב: בכללי, אבל עד אישי

כב' השופט א. קולה: אנחנו לא חיים משמועות

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

כב' השופט א. קולה: אנחנו רוצים

הנאשם, מר ר. זדורוב: עד בן אדם אני

כב' השופט א. קולה: אין לך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא יכול להביא.

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני יכול, איך להגיד?

כב' השופט א. קולה: זמן טוב להפסקה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לתת כל

כב' השופט א. קולה: תודה רבה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הראיות ולסמוך על ה-

כב' השופט א. קולה: ניפגש, ב-14:00 ניפגש כאן בחזרה. תפשירו בינתיים, תתחממו בינתיים, תעשו תרגילי התעמלות. ניפש בשעה 14:00 בחזרה. תודה רבה לכם.

(לאחר הפסקה)

כב' השופט א. קולה: בסדר, בסדר, לא נפתיע יותר, בסדר, נו, יאללה. מה את קופצת? כן, ממשיכים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אפשר?

כב' השופט ד. צרפתי: אבל עורכת דין רוזנפלד, מסגרת, אנחנו מנסים לסיים היום, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מנסה, אני לא אצליח.

כב' השופט ד. צרפתי: את הרביעית? לא, אנחנו נישאר פה כמה זמן שזה ייקח היום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תקשיבו, כבודכם, אני, יש החלטה שלכם.

כב' השופט ד. צרפתי: יש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא מתווכחת, אני עשיתי חשבון, נותרו לי עוד בערך 10 פרקים, 10-12 פרקים, חלקם קצרצרים, חלקם ארוכים.

כב' השופט ד. צרפתי: שזה בזמנים? כמה זה בהערכת זמן שלך?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יומיים.

כב' השופט א. קולה: עוד יומיים חוץ מהיום?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני יכולה, כן, כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: עוד יומיים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: מלאים?

כב' השופט ד. צרפתי: במלואם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן. אני מכבדת את ההחלטה של כבודכם, אני הפסקתי להתווכח.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, אני אומר לך בגילוי לב, אני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אני אומרת לכם זה מה שיש לי.

כב' השופט ד. צרפתי: העברנו את הכדור לשופטת נסים.

כב' השופט א. קולה: אני, אני, אנחנו, אני בדעה, לא נגיד אנחנו, אני בדעה שאי אפשר יותר מזה. אבל אני לא רוצה שייווצר, בסוף תגידי לי שהיה חסר לי יומיים, זה נראה לי דרמטי מדי. נראה לי דרמטי מדי, ולכן חברתי השופטת תמר נסים שי ביקשה ממני להיות יותר רחום וחנון כלפיכם, אלמלא הבקשה שלה, אתם מכירים אותי כבר לא מהיום, אני לא מתבייש באף אחד ולא צמחוני. אבל חברתי מבקשת, בדרך כלל איתך אני יכול להסתדר, אבל עם חברתי אני לא יכול להסתדר. אז המשמעות היא כזאת, סוזי, תעשי רגע הפסקה.

(לאחר הפסקה)

הנאשם, מר רומן זדורוב, משיב בהמשך חקירה נגדית לב"כ המאשימה, עו"ד מ. חן רוזנפלד:

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, ממשיכים. אני אומרת לך שכשאתה רצית לטעון שקיבלת פרטים מהמשטרה, אתה עשית את זה. ידעת לעשות את זה. ולכן אם היו פרטים נוספים שאתה קיבלת מהמשטרה יכולת להגיד את זה גם אז. מה אתה אומר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, כי אני שאלתי את השאלות ממשטרה וקיבלתי תשובות.

ש: אני אשאל שוב את השאלה, כי נראה לי שלא הבנת. כשאתה רצית להגיד "את הפרט הזה קיבלתי מהמשטרה", ידעת לעשות את זה. אמרת את הפרט הזה קיבלתי מהמשטרה.

ת: נכון.

ש: אני אתן לך דוגמה כדי שתבין אותי יותר טוב, בסדר? למשל את האמרת "אני ראיתי בשחזור שלא ניתן לנעול את, מבחוץ את דלת השניים ולכן אמרתי מבפנים". או קיי? אתה איתי?

ת: כן.

עו"ד י. הלוי: כן, אתם יודעים מה אני חושב על זה, על השאלה הזאת, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אמרת אני אתן לך עוד דוגמה.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתן לך עוד דוגמה. על העורקים בצוואר, ארטריה ואורטה אני ידעתי להגיד כי סשה הוא זה שאמר לי ראשון, אתה מבין אותי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק, לא אמרתי שסשה אמר על העורקים שמאל או ימינה, ואני זוכר ששיחה היה ביני לבין סשה על הדברים האלה, ואני זוכר, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על העורקים בצוואר אתה אמרת בחקירה שלך מ-21.12. מה

דובר: הקרנו את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה זה?

דובר: הקרנו את זה גם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, אני הראיתי לך את זה, אתה אומר, שואלים אותך איך ידעת שהיא מתה? ואמרת ,זה לא נודע לי, פשוט כשאמרתי לך", הכוונה לסשה, "שאם לחתוך את הגרון, אתה אמרת לי שיש כאן משהו כזה", אתה מצביע על הגרון. סשה אומר "אני לא אמרתי לך כלום", ואתה אומר "לא, אתה אמרת לי שיש, איך זה נקרא, וריד", סשה אומר "לא, זה אתה אמרת לי, אתה סיפרת לי על ארטריה ואורטה, ואתה אמרת אני אמרתי שיש שם משהו, לא יודע מה." הקראתי לך את הקטע הזה. בקטע הזה אתה בעצם אומר לסשה, אני לא ידעתי על ארטריה ואורטה, אתה אמרת לי, החוקר אתה נתת לי את הפרט הזה. אתה זוכר את הקטע הזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר את הקטע הזאת, יכול להיות אני טעיתי כי אני זוכר שהיה קטע בין לי וסשה ואנחנו דיברנו על אורטה וארטריה.

ש: אתה כאן אמרת לסשה שאתה למדת ממנו את הפרט. אבל אני עוברת איתך על הקטע הבא: אתה אמרת בחקירה מה-21 שאתה קפצת לתא 1, ושואלים אותך למה אמרת את זה, ואתה אומר אני ראיתי בשחזור שבתא מספר 1 יש חתיכות נייר דבוקות, אז אמרתי שקפצתי לשם. אני אומרת לך שכשאתה טענת, כשרצית להגיד את הפרט הזה ידעתי מהשחזור, את הפרט הזה ידעתי מסשה, את הפרט הזה ידעתי מהמשטרה, אתה אמרת את זה. ולכן את כל הפרטים החדשים שאתה מוסיף לנו היום, שאתה אומר ידעתי מהחוקרים מה שידעת שם מהחוקרים, יכולת להגיד כבר אז. כי ידעת להגיד כבר אז ידעתי מהחוקרים, קיבלתי מהחוקרים, קיבלתי מהשחזור.

ת: לא בדיוק ככה, אבל אמרתי שעל התא 1 מה שאומרת התובעת לא נכון, כי זה קיבלתי מסשה, כי אני אמרתי שאני קפצתי מעל דעת, והם ניסו לשנו אותי את התשובה ואלכס, אנטולי אמר איפה קפצת, ימינה או שמאלה? זה היה אחר כך. ואז אני שיניתי תשובה אם אני לא טועה בחקירה של הסשה ויורם ב-21 לחודש. כי הבנתי שזה מה שלא מתאים לי, זה אני ככה בזיכרון זוכר. אבל כל הפרטים האלה אני קיבלתי רק מחוקרים, ובאותו רגע מתי רצו ממני הסבר, אני אמרתי אני לא ידעתי מאיפה אני יודע דברים האלה, וקשה לי היה להגיד מאיפה אני יודע הסברים האלה. אבל בדיסקים אחר כך ראיתי קטעים איפה הייתה סשה וכולם, סיפרו על הדברים האלה, נכון.

ש: אתה אמרת בחקירה שלך מה-19 שפגעת במנוחה גם ב, בסכין, גם בחזה וביחד. בסדר, בהמשך החקירה, ואני שואלת למה דווקא בחזה וביד? למה לא להגיד כתף? למה לא להגיד ראש? למה לא להגיד אוזן? הרי אלו איברים שקרובים אליך. למה דווקא בחזה וביד?

ת: כי אני שמעתי שפגעו במנוחה, למנוחה בחזה, ואני פשוט דמיינתי אם בן אדם מתחיל להגן, אז יד שלו הולך כמו הגנה. ומי שרוצה לדקור הוא חותך בטעות את היד כמו הגנה ופוגע בחזה. זה מה שאני אמרתי.

ש: אז אם שמעת שפגעו בה בחזה, אז למה לא אמרת דקירה בלב? זו הרי השמועה ששמעת, שדקרו אותה, אולי אפילו דקרו אותה פעמיים בלב, אז למה חתך?

ת: כמה שאני זוכר אני לא אמרתי שדקרו אותה פעמיים בלב, אמרתי.

ש: אתה שמעת, לא אמרת, שאתה שמעת את זה.

ת: שמעתי שדקרו אותה בחזה או בכיוון הלב, ופעמיים בבטן, זה מה שאני זוכר, וזה מה שאני שמעתי, לא אמרתי שפעמיים בלב, כמה שאני זוכר

ש: אז אם שמעת שדקרו אותה בלב, למה לא אמרת דקרו אותה בלב? למה חתך בחזה?

ת: כי הם שאלו איפה עוד פגעת, איפה עוד פגעת ואני עניתי בשאלות.

ש: אז תגיד את השמועה ששמעת, דקרו אותה בלב.

ת: אם סתם דוגמה שמועה לא נכונה, שוטרים אומרים שאני בכוונה מסבך, מסבך את החומר שלהם ואני לא מקבל את ההקלה בעונש.

ש: חזרנו להקלה בעונש, טוב. למה אתה לא אומר.

ת: אבל זה אמת, כי אני רציתי לקבל הקלה בעונש, כי אני הייתי בטוח שאני מקבל מאסר עולם. אז למה אני תופס מאסר עולם על רצח שלא עשיתי? אז לפחות אני אקח את ההקלה בעונש.

ש: אין בעיה, בשביל לקחת הקלה בעונש צריך למסור פרטים נוספים. אז אם שמעת דקרו אותך, אותה בלב, ופתחו לה את הבטן אז למה לא להגיד לחוקרים.

כב' השופט ד. צרפתי: הוא הסביר, כי הוא פחד.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל אני לא יודע.

כב' השופט ד. צרפתי: את חוזרת חזרה לאותה השאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני בחלק, לא, אני בחלק השני. למה לא להגיד דקרו אותה בלב זה הבנתי, למה לא אמרת שפתחת לה את הבטן? למה לא אמרת שפגעת, שדקרת אותה בבטן? שחתכת אותה בבטן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני לא יודע פרטים, לא יודע איך הרגו את הילדה. בגלל זה אני הולך לאט לאט, ואסתכל על השאלות של החוקרים, רק ככה אני עניתי.

ש: אני אומרת לך שלדעת לתאר גם פגיעה בחזה וגם פגיעה ביד זה, בוא נגיד אם היית, פגעת בול. אם היית ממלא לוטו היית מיליונר, או קיי? מתוך כל האיברים לדעת על השניים האלה, גם חזה וגם יד, בשניהם פגעת בול.

ת: אני לא יודע, כי לא הרגתי ילדה, ואני לא מבין על מה התובעת אומרת.

ש: כשאתה תיארת שפגעת לה או ניסית לפגוע בה או ממש פגעת לה במותן כשהיא התכופפה. למה דווקא במותן? למה לא להגיד בטן? כי על בטן כבר שמעת, למה דווקא מותן?

ת: אני אמרתי על הדברים, ובשחזור אני בכלל לא אמרתי קודם, בשחזור מתי הייתי וראיתי אם ילדה התכופפה, אז מקום איפה היא מתכופפת זה המותן האחורית, זה מה שרואים מול העיניים, בגלל זה אמרתי.

ש: אז תגיד גב, תגיד גב, תגיד בטן, למה דווקא מותן?

ת: אני לא אמרתי מותן, אמרתי באזור הזה, כמה שאני זוכר.

ש: הראית מותן ימין.

ת: כי זה היה מול העיניים.

ש: וגם לא היה מול העיניים?

ת: לא כל כך, אפשר לראות בשחזור, כי היה כאילו צד ימין שלה לכיוון הפנים שלי.

ש: או קיי, תראה, אתה תיארת שהחתך ביד היה אחרי חיתוך הצוואר, אחרי הפגיעה הראשונה, בוא נגיד בין הראשונה לבין הפגיעה או ניסיון פגיעה או לא משנה, פגיעה בעצם הבריחה שנייה, מה שאנחנו אומרים 2 שיסופים, אתה אומר שיסוף אחד. אבל השאלה שלי היא כזו, איך ידעת שהחתך ביד היה אחרי הפגיעה בצוואר ולא לפני? הרי אם אתה מגיע אליה ואתה בא לזנק לעברה והיא רואה אותך ואתה מניף את הסכין, הגיוני שבאותו רגע היא תרים את היד, ואז החתך בצוואר יהיה ראשון.

עו"ד ש. הר ציון: ביד.

כב' השופט א. קולה: ביד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ביד, סליחה. חתך ביד יהיה ראשון. איך שהיא רואה אותך ומרימה ידיים, ולא שהוא יהיה שני, זה הלוגיקה, אם בכלל, איך ידעת את זה שהוא אחרי שיסוף הצוואר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק ככה, כי מתי אני הלכתי לשחזור אני ידעתי שחתכו לה גרון ועל זה סיפרתי. ואחר כך מתי היה השאלות איפה עוד פגעת, איפה עוד פגעת, ככה אנחנו הגענו גם לחיתוך של היד וחזה. כי אני לא ידעתי בדיוק איך הרגו את הידה, ואמרתי לסשה ויורם, נכון, יורם, שהיה על הגרון. הוא אומר איפה עוד, איפה עוד, איפה עוד? ואני אתחיל לחשוב איפה, אז שמעתי שבחזה אמרתי גם בחזה. הוא אומר רק בחזה? אם בחזה אז זה הגנה, ואם הסכין נותן את הדקירה הזאת, אז הוא גם חותך את הבטעות יד, זה מה שאמרתי לאלכס. אם הם לא היה לשאול את הדברים האלה, אני פשוט לא אומר.

ש: או קיי, אבל לגבי המיקום של החתך ביד, המיקום בזמן שהוא היה לפני השיסוף ולא אחרי, איך את זה ידעת? הבנתי שאתה רוצה להוסיף עוד פגיעות, אבל איך ידעת שהחתך ביד היה אחרי? הרי יד יכולה להרים גם לפני, איך שהיא רואה, אתה, מזנק לידך. ואז כשאתה בא לפגוע אתה חותך לה גם את היד, איך ידעת שזה אחרי שפגעת? זה הרי שברירי שניות ותיארת את זה מדויק.

ת: זה לא, זה לא כל ככה היה. כי בחקירה אמרתי שהמכה הראשונה היה בגרון של הילדה, אחר כך היה שאלות, אמרתי פשוט היא עשתה הגנה, ובהיגיון שלי אם מישהו נותן תקיפה בין היד וכתף בשביל פוגע בחזה, הוא יכול בטעות פוגע על היד. זה מה שאמרתי למשטרה בהיגיון שלי.

ש: אתה אמרת בעדות שלך בהליך הקודם שאתה למדת על מיקומי הפגיעות בגוף מזה שיורם הראה לך את איברי הגוף, אתה זוכר שהוא הראה לך ראש, ידיים, טה, טה, טה? מהקטע הזה, זה נכון?

ת: נכון כי הוא אמר.

ש: אתה למדת ממנו?

ת: תסתכל איפה עוד מקומות, איפה עוד, ומסמן לי, זה נכון.

ש: אבל הוא לא סימן לך על איבר מסוים, הוא סימן לך אזור הבטן, גב קדמי, ראש, רגליים, חזה, גב, צוואר, אוזניים. למה מכל האיברים האלה בחרת דווקא את היד?

ת: כי נכון תובעת אמרה שהוא סימן חזה, ראשון שהוא סימן זה חזה. אז אני זוכר שהיה מכה בלב, אז זה מכה בחזה, זה מה שעשיתי.

ש: אני לא אשאל אותך אז למה לא תיארת דקירה בלב, אבל א ני כן אשאל אותך. כשהוא הצביע לך על האיברים והוא גם אמר ידיים, הוא הצביע לך על חלק עליון של הזרוע, זאת אומרת מהמרפק למעלה, לכיוון הכתף. למה את זה לא אימצת? אם הוא מצביע על זרוע עליונה – כתף, למה אתה מדבר על אמה? אם אני זוכרת נכון אפילו אמה חלק תחתון לכיוון השורש, אבל זה אני לא בטוחה. אז אם אתה מאמץ אותו, תאמץ חלק עליון של זרוע כתף, למה אתה הולך לאמה?

ת: מה שאני זוכר יורם סימן את החזה, אם בן אדם עושה הגנה אני פשוט שמתי את זה בראש, אם בן אדם עושה הגנה אז אחרי מכה בין היד וחלק.

ש: אמה.

ת: אמה עליונה, זה מה שיכול להיות נפגע מהמכה.

כב' השופט א. קולה: סליחה, סליחה, הוא אמר עליונה אבל.

הנאשם, מר ר. זדורוב: עליונה עבות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא מצביע, בדיוק, הנאשם מצביע.

כב' השופט א. קולה: בוא נתאר מה הוא מצביע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יד ימין, יד ימין.

כב' השופט א. קולה: יד ימין.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע איך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חלק חיצוני של האמה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: איך להגיד את המקום הזה.

ש: בשליש ה.

ת: מתי הוא עושה הגנה?

כב' השופט א. קולה: באמצע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: באמצע והולך בטעות חותך את היד ופוגע בחזה, זה מה שאני אותו רגע ראיתי את ה, בשכל שלי.

כב' השופט א. קולה: אנחנו בעברית מגדירים אמה מהמרפק עד אפו זה אמה בעברית?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

כב' השופט א. קולה: או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אז בסדר, אז יש אם תנועה של הגנה, מה הבעיה להצביע על משהו שהוא מצביע לך? על הזרוע, זרוע כתף, זה גם תנועה של הגנה. למה דווקא האמה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי הסכין הוא להב חד רק מצד אחד. אם אני תופס ככה סכין באותו רגע איך אני אמרתי ונותן את המכה הזאת, אז צד חד הוא נראה מצד ידית שלי, צד ימין. אז במכה הזאת של הזווית.

כב' השופט א. קולה: לא, היא שואלת שאלה אחרת.

עו"ד י. הלוי: רק שנייה, סליחה כבודו, קריטי בשבילי. העד מדגים פעמיים מכת דקירה, הנאשם כרגע, לתעד, מדגים את ההדגמה שלו, אף אחד לא מתאר את זה לפרוטוקול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מי אמר שהוא הדגים דקירה?

עו"ד י. הלוי: רק שנייה, מה שהוא עשה כרגע פעמיים, הוא עשה דקירה.

כב' השופט א. קולה: הוא גם אמר דקירה, הוא אמר, בשחזור הפרוטוקול. הוא אמר.

עו"ד י. הלוי: אחת, לא חיתוך ולא שיסוף, ואחר כך עוד פעם הוא עשה תנועת דקירה, לא חיתוך ולא שיסוף, נכון שאני צודק? אף אחד לא מתאר את זה לפרוטוקול, יש פה סנגור.

עו"ד ב. משה: שליחת יד, שליחת יד יכולה להיות גם.

עו"ד י. הלוי: שמתאר את זה לפרוטוקול, רגע סליחה, התיאור שלי נכון?

כב' השופט א. קולה: התיאור שלך נרשם בפרוטוקול.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, שליחת יד יכולה גם וגם.

עו"ד י. הלוי: סליחה, סליחה רגע, שנייה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

עו"ד י. הלוי: אני מבקש אישור שתיארתי נכון, אנחנו פה בעדות, אין לנו פרוטוקול לזה. עכשיו אני אמרתי, אני תיארתי, אני רוצה שמישהו יגיד לי "נכון, עורך דין הלוי, זה תיאור מדויק".

כב' השופט ד. צרפתי: מבחינת התיאור, אני ראיתי תיאור דקירה, לא חיתוך ולא כלום, מבחינת לכיוון החזה. פעם או פעמיים אני לא שמתי לב.

עו"ד י. הלוי: לא, הוא פשוט חזר על זה.

כב' השופט ד. צרפתי: אה, או קיי.

עו"ד י. הלוי: עשה פעם שנייה את אותו דבר, כדי להדגים על האמה, הוא עשה פעם שנייה את אותו דבר.

כב' השופט ד. צרפתי: התוצאה היא חיתוך באמצע האמה, אבל הוא מדמיין, המטר השל הפוגע כמו שהוא תיאר אותה היא פגיעה לכיוון החזה, זה בסדר.

עו"ד י. הלוי: או קיי.

כב' השופט ד. צרפתי: ואולי היא מדברת על החיתוך של האמה.

עו"ד י. הלוי: לא מעניין אותי, אני פשוט קודם כל מתעד.

כב' השופט ד. צרפתי: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי.

עו"ד י. הלוי: אחר כך כמו שאתם אומרים תשקלו.

כב' השופט א. קולה: השלב הבא שבתי המשפט לא רק יקליטו באודיו.

עו"ד ש. הר ציון: גם יצלמו.

כב' השופט א. קולה: אלא יקליטו גם בווידאו, זה יהיה השלב הבא בבתי המשפט ואז לא יהיו ויכוחים.

עו"ד י. הלוי: מה לעשות? איפה שצריך צריך.

עו"ד ב. משה: שיא האחריות לכוון לשם.

עו"ד י. הלוי: אתה יודע, המצלמות יהיו רק לפה, לכיוון הזה.

כב' השופט א. קולה: רגע, אבל שנייה אחת, אבל בוא נחזור לשאלה ששאלה אותך. אתה מסביר כל הזמן ימין, לא ימין, הסכין כך או אחרת, אבל היא אומרת יש חלק, אני קורא לכל זה היד, בסדר? שיהיה לנו יותר קל, בסדר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הבנתי.

כב' השופט א. קולה: הזרוע הזאת הארוכה, בסדר? יש עד המרפק, אתה יודע מה זה מרפק?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, זה זה.

כב' השופט א. קולה: החלק הזה, ויש מהמרפק ועד כף היד, בסדר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אתה כל הזמן מתעקש שהחיתוך של מי שעשה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: בין המרפק לכף היד, באמצע למעלה.

כב' השופט א. קולה: באמצע, אבל היא אומרת לך יורם הדגים לך תנועה כזאת, למה לא אמרת לא שמע, החתך היה כאן, בחלק העליון של.

עו"ד י. הלוי: ליד הכתף, אני יודע על יד הכתף.

כב' השופט א. קולה: שבין המרפק לכתף, זו השאלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר אני אקח את הגברת לדוגמה?

כב' השופט א. קולה: אפשר לקחת את המתורגמנית, כן, כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: קשה להסביר ליד, ומתי.

מתורגמנית: בבקשה.

כב' השופט א. קולה: עכשיו אני מתאר, הנאשם מדגים על המתורגמנית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אני עושה אותו דבר מה שהסברתי ליורם בחקירה 19.12.

כב' השופט א. קולה: כן, כן, את מה שלדעתו הוא הסביר ליורם.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מתי הם שאלו, אחרי שזה אני אמרתי שיכול להיות ילדה שעושה הגנה, היא הרימה את היד. הסכין הוא סתם דוגמה פלאפון שלי, הצד הזה הוא להב הוא חד, צד שני הוא לא חד. ומתי עושים את הדקירה יכול להיות, אמרתי לו, יכול להיות שבטעות פשוט קצת חתכתי את היד למעלה אמצע.

כב' השופט א. קולה: זאת אומרת אתה היית לכיוון של.

הנאשם, מר ר. זדורוב: בשביל לתת דקירה בחזה, כי הלהב קצת.

כב' השופט א. קולה: אתה היית בכיוון של פעולת דקירה כלפי החזה ואז תוך כדי הליכה הלהב של הסכין חתך את הדי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, חתך אמצע את היד.

כב' השופט א. קולה: הכול תשובות טובות, אבל לא לשאלה אחת שאלו אותך, למה כאן ולא כאן? למה בחלק.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אמרתי צד אחד חד, לא דו צדדי חד סכין, רק צד אחד, בגלל זה הוא חותך רק צד אחד, לא צד שני.

כב' השופט א. קולה: כן, אבל יכול להיות בצד הזה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: למה, למה הלהב לא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: להב תופסים אותו ככה.

כב' השופט א. קולה: הבנתי אותך, טוב.

כב' השופטת ת. נסים שי: אבל קודם עשית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הכיוון של הלהב כמו ש.

כב' השופטת ת. נסים שי: קודם עשית כשתיארת, כשחתכת את הגרון, ככה אמרת אז הסכין היה פשוט מסוגל (מדברים ביחד) ביד שלך. כמו שהוא היה מסוגל ככה הוא היה מסוגל ככה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, המתי את היד ככה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אני מסובבת את היד.

הנאשם, מר ר. זדורוב: סתם דוגמה חיתוך ככה הולך, הולך.

כב' השופטת ת. נסים שי: נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ודקירה, כי זה סיבוב של היד מה שהיד, הסברתי לחוקר.

כב' השופט א. קולה: העד מתאר סיבוב של היד שבהתחלה כף היד כלפי הרצפה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, חיתוך.

כב' השופט א. קולה: ולאחר מכן כף היד כלפי הרצפה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ודקירה, זה מה שאמרתי להם במשטרה.

כב' השופט א. קולה: טוב, טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: תודה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רומן, אני אומרת לך שבתיאור הזה שאתה מתאר שתיארת לנו עכשיו, שכאילו צד ימין של הלהב פונה לכיוון האמה.

כב' השופטת ת. נסים שי: צד החד.

כב' השופט ד. צרפתי: צד החד.

כב' השופט א. קולה: צד אחד.

עו"ד ש. הר ציון: החד.

כב' השופט א. קולה: הצד החד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הצד החד, והוא הראה צד ימין, נכון? הוא עם הפלאפון שלו צד ימין פוגע באמה, זה בכלל לא יכול להיות, כי הלהב מצויה בצד שמאל, ולכן היא לא תפגע באמה, אלא היא אמורה לפגוע באזור החזה, ודווקא באזור הזה של הזרוע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לפי מיקום הלהב, לפי מיקום החלק החד, בסדר.

כב' השופט א. קולה: זה תזה שלו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, זה ההדגמה שלו שהיא בלתי אפשרית, בלתי הגיונית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: פשוט אין לי אפילו דומה משהו לסכין בשביל להסביר שאתם רואים.

כב' השופט א. קולה: בסדר, בסדר, אני לא בטוח שהיא בלתי אפשרית אבל נשבור את הראש.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות, אנחנו יכול להיות שנמצא בגב היד איזה 2 חתכים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה בחקירה הזאת של ה-19 בכלל לא הדגמת דקירה ולא דיברת על דקירה, דיברת על חתך, על חתכים. אפילו כשיורם שאל אותך אם דקרת אותה בחזה, והראה לך דקירה ישירה בחזה, אתה אמרת לו לא, אי אפשר בכלל לדקור בסכין יפנית, זה רק לחתוך. אז אתה בכלל לא דיברת על דקירות, דיברת על חתכים, נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר לראות שאני דיברתי על הדקירה, זה אפשר לראות בדיסק.

ש: לא, אי אפשר לראות בדיסק. אני אומרת לך מה אפשר.

ת: מותר.

כב' השופט א. קולה: למה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך מה אפשר לראות בדיסק, שכשהוא מציע לך.

כב' השופט א. קולה: לא, למה אי אפשר לראות את זה אבל? למה אי אפשר פיסית לראות את זה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני יכולה לשים את זה, פשוט חבל לי על הזמן.

עו"ד ב. משה: את מה? את כל ה (מדברים ביחד).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בבקשה, תמצא.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר באותו רגע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין שום בעיה, תמצא את זה.

ת: אני נתתי מכה הזאת, מכה הזאת אומרת.

ש: דקירה בחזה, בבקשה.

ת: דקירה, למה, כי ברוסית יש 2 דברים. מתי אומרים.

כב' השופט א. קולה: רגע, המתורגמנית, ברוסית יש 2 דברים כן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: יש שניים דברים (רוסית) 21:41. יש לחתוך, (רוסית), ולדקור (רוסית).

כב' השופט א. קולה: באיזו מילה הוא השתמש?

מתורגמנית: עכשיו הוא משתמש במילה לדקור (רוסית).

כב' השופט א. קולה: בזמן אמת באיזו מילה הוא השתמש? לא עכשיו.

עו"ד י. הלוי: שם זה היה בעברית שם עם יורם, אני חושב, תקרינו ותראו באיזו שפה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא זה יורם, זה יורם שואל.

עו"ד י. הלוי: אתה מבין, כבודו?

מתורגמנית: עכשיו הוא בכלל השתמש במילה מכה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מכה ודקירה הכוונה.

מתורגמנית: שם הוא השתמש במילה מכה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מכה ודקירה, מתי רצו להגיד שרצו לחתוך אומרים (רוסית).

עו"ד ב. משה: אולי המתורגמנית תגיד על זה משהו? אם מכה זה דקירה.

עו"ד י. הלוי: מה אכפת לי מה?

כב' השופט ד. צרפתי: בישיבה הקודמת היא אמרה מכה, זה 2 האפשרויות. אבל עכשיו אתם מתעקשים על משהו אחר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא מתכוונת לחזור לזה שוב. (מדברים ביחד) אני לא לשם כך שאלתי.

עו"ד י. הלוי: מה אכפת לי גם מהפרשנויות? יש לנו מה visual מה הוא עושה, מה אכפת לי איך תקראו לזה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חבל על הזמן, לא לשם.

עו"ד י. הלוי: מה אכפת איך תקראו לזה? יש visual.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא משנה, אני גם לא רוצה לחזור לזה שוב, אני שואלת משהו אחר. כשאתה מדבר כאן היום, הראית לנו שליחת יד, דקירה, אני אומרת לך שבחקירה הזאת אתה בכלל לא הדגמת דקירה, ואפילו כשיורם מדגים לך, זה מונה 00:23:25, כשהוא מדגים לך ושואל דוקר לה בחזה, ומראה לך 90 מעלות דקירה לחזה, אז אתה אומר אצל סכין אתה לא יכול לעשות ככה. זה אי אפשר, זה סכין נפל, ולכן אני אומרת לך שבחקירה הזאת אתה לא דיברת על דקירות, את ההדגמת חתכים ואפילו כשהדגימו לך דקירה בחזה אתה אמרת אי אפשר עם הסכין, הכוונה סכין יפנית בכלל לחתוך, אז מה פתאום היום שינית לנו את ההדגמות לדקירה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, זה לא בדיוק ככה כמו שאומרת תובעת. אני דיברתי ומתי הוא שאל אותי אמרתי נתתי מכה לכאן בחזה, זה מה שהתכוונתי. מתי מדברים על המכה זה כוונה דקירה, כי אנחנו דיברנו על הדקירה. אם בן אדם יכוון על החיתוך הוא אומר חתך, זה כל העניין, אבל היה דיבור על הדקירה.

ש: בסדר.

ת: ומתי שאלו אמרתי יכול להיות יד חתכתי בטעות כי היה הגנה, זה מה שאמרתי ליורם.

ש: או קיי, אז.

ת: אחר כך המשיכו, המשיכו, המשיכו. הם אומרים אתה יכול לתת 90 מעלות, אמרתי 90 מעלות לא יכול כי זה סכין יפני, הוא נשבר, זה מה שאמרתי לו.

ש: אה, 90 מעלות לא יכול.

ת: זה אני לא זוכר איך זה הגיע, אבל בסוף זה ככה הגיע לזה.

כב' השופט ד. צרפתי: יש גם בזיכרון ו (מדברים ביחד) הוא מנסה לדמיין לו כניסה לכאן, אז על זה, זה מה שהוא מתכוון כשהוא אומר 90 מעלות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ממש לא רואים, ממש ל, ברור, בסדר.

כב' השופט ד. צרפתי: לדעתי, ואז הסכין היפנית נשברת. נדמה לי גם אני מהזיכרון מה שהוא העיד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, נכון, סכין נשברת נפלה, או קיי. אז היום אנחנו שומעים אחרי 15 שנה שזה לא דקירה, זה חתך, ואתה כבר היום גם אחרי פעם קודמת.

כב' השופט ד. צרפתי: הפוך.

כב' השופט א. קולה: הפוך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שזה לא חתך, זה דקירה, בסדר, בסדר. אבל כבר היינו בסרט הזה, בפרק הזה, אז אני אתקדם הלאה, אני לא רוצה לשאול אותך עוד פעם על זה. אתה העדת כאן שבשחזור אתה אמרת לאנטולי שמכסה האסלה, מה שקראת הפקק, קראת לזה הפקק, היה למעלה, כאילו פתחו, ואולי כשקמתי על האסלה וקפצתי המכסה נסגר. קודם כל הבנתי אותך נכון? זה מה שאתה אמרת פה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון. אבל קודם כל שאלו אותי באיזה מצב היה הכיסא, אני אמרתי לעצמי שאני לא יודע. ואמרתי לו שהמקום על מה יושבים הוא היה על האסלה, הפקק שלו היה פתוח, זה מה שאמרתי לאנטולי.

ש: או קיי, זאת אומרת בעברית, כי קשה קצת עם הרוסית פה, לי בכל אופן, המושב אסלה, הפלסטיק העגול היה למטה, או קיי.

ת: כן.

ש: על החרסינה, מה שנקרא. והמכסה העגול האטום.

כב' השופט ד. צרפתי: הפקק, מה שאתה קורא הפקק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה שאתה קורא הפקק היה פתוח, היה למעלה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון.

ש: או קיי. אני אומרת לך שכשאתה נותן תיאור כזה, זה משהו מאוד מיוחד. כי אתה לא אומר.

עו"ד י. הלוי: אני מתנגד לשאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני עוד לא שאלתי.

עו"ד י. הלוי: תסיימי ואני מתנגד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני עוד לא שאלתי.

עו"ד י. הלוי: אין בעיות. בסדר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי. כי אתה, אל תענה עוד כי יש התנגדות אבל אני אסיים את השאלה. אני אומרת לך שכשאתה מתאר פה עכשיו אצלנו את הדבר הזה זה מאוד מיוחד, כי זה מראה שאתה יודע לתאר שני מצבים של האסלה. שבזמן הרצח המכסה, הפקק היה פתוח, ואני אומרת לך אכן יש בו התזות והגשתי את העדות של ינאי בעניין הזה.

עו"ד י. הלוי: לא צריך, יש תמונות, מבינים לבד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא אצטט אותה, שנייה.

עו"ד י. הלוי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: וכשאתה יצאת יכול להיות שסגרת את המכסה, ואנחנו אכן מצאנו את המנוחה עם מכסה סגור, אל תענה עוד על השאלה, אבל אני אומרת לך.

כב' השופט א. קולה: רוצה על זה להתנגד?

עו"ד י. הלוי: כן.

כב' השופט א. קולה: כן, אז אני אומרת לך?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אל תענה עוד, אני רק אשאל אותך. אני אומרת לך שבעיני זה פרט מאוד מיוחד כי הוא מסמל תהליך, אל תענה. רק שייצא.

עו"ד י. הלוי: עכשיו אני מבקש שהעד ייצא ואני אסביר את ההתנגדות. אני מתנגד?

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד י. הלוי: טוב, במספר נקודות, במספר היבטים של התיק, יש לתובעת נוהג לקפוץ לסוף של ההתפתחות החקירתית של הנאשם כתוצאה מההדרכות של החוקרים, ולתפוס אותו בדקה ה-90, כמטפורה, של ההתפתחות אחרי שהודרך. ואז היא שואלת, כמו למשל מנעול תא 2, אחרי שהוא אמר ופירט איך הוא סגר את מנעול 2 מבחוץ, בסוגריים, כלומר שהוא בכלל לא יודע שאי אפשר לנעול אותו, אז זה מגיע לתירוצים שלו שדיברנו עליהם, ואנחנו יודעים מארב וכו'. ושואלת רק על זה על הסוף של ההתפתחות. ואותו דבר פה, בחקירה הוא אמר להם המכסה היה סגור, ב-19 לחודש לפני השחזור, מכסה סגור הוא אמר להם. אחר כך, אחרי שהוא הודרך אז הוא כבר הבין שזה לא טוב, התשובה לא טובה, שהמכסה צריך להיות פתוח בכלל. בהתחלה כמובן, לא אחרי שהיא מתה, המנוחה. ואז הוא מגיע לשחזור, כן, הוא מגיע לשחזור אחרי שהיה לנו התפתחות. עיין ערך התעלמות התובעת מההתפתחות החקירתית וההדרכה. אז נכון להגיד לו לא מעניין אותי התיאור שזה פנטסטי במיוחד, אבל עובדתית היא צודקת, כי זה מה שהוא אמר בשחזור. אבל להגיד לו זה פרט מיוחד? בין אם הוא מיוחד ובין אם לאו, אבל להגיד לו תשמע עובדתית, אתה ידעת להגיד את זה, זה עוד פעם מסוג חוסר ההגינות בשאלות.

עו"ד ש. הר ציון: זה סיכומים.

כב' השופט א. קולה: בסדר, אז זה מסוג הדברים, שנייה, לא צריך לענות. זה מסוג הדברים שאנחנו נראה אותם, ראינו אותם, ערים להם, ואם לא, תפנה בסיכומים.

עו"ד י. הלוי: אבל השאלה היא מאוד פשוטה, כבודו, כמו שכבודו גם אומר לצד כזה או אחר או לעד. השאלה מאוד פשוטה, האם השאלה לגיטימית? אתם תגידו לי כן, וההתנגדות נדחית, אז אני אשב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ככה הוא העיד.

עו"ד י. הלוי: אני לא עולה על בריקדות בעניין, אני מפנה את זה אליכם להחלטתכם, השאלות האלה לא הגונות, זהו, אני אשב.

כב' השופט א. קולה: אבל אנחנו לא.

עו"ד י. הלוי: מיציתי.

כב' השופט א. קולה: אנחנו לא נותנים ציונים עכשיו להגינות או אי הגינות, זה ניתן בבוא העת. עכשיו אנחנו לא נותנים ציונים לשום דבר, עכשיו אנחנו רק רוצים לדעת אם השאלה הזו מותרת בחקירה נגדית או שהיא על גבול ההטעיה.

עו"ד י. הלוי: נכון, נכון.

כב' השופט א. קולה: אני חושב שלא.

עו"ד י. הלוי: או קיי.

כב' השופט א. קולה: שהיא לא חוצה את הגבול.

עו"ד י. הלוי: או קיי, אז שמעתי את כבודו, שמעתי, שמעתם אותי, הבנתם אותי, ואני אשב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אני רק אומר שככה העד העיד פה בחקירה הראשית, ולכן הפניתי אותו גם לעדות שלו פה, זה ההסבר שלו פה.

כב' השופט א. קולה: כן, נכון, אבל, אבל בסדר, אבל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: את התשובות הוא יכול לתת, שיסביר.

כב' השופט א. קולה: נכון, נכון.

עו"ד ב. משה: שיגיד שה התהליך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שיגיד, אין בעיה.

עו"ד ב. משה: בדיוק העניין.

עו"ד י. הלוי: אני סברתי אחרת, אבל נדחיתי. אבל אף פעם אני לא קופץ סתם.

כב' השופט א. קולה: כן, אפשר להחזיר אותו? כן. עוד פעם השאלה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה זוכר את השאלה, רומן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

ש: או קיי, אתה העדת כאן בפרוטוקול שאתה אמרת בשחזור שמכסה האסלה, הפקק, היה למעלה, כאילו פתחו, ואולי כשקמתי על האסלה וקפצתי המכסה נסגר. אני אומרת לך שהאמירה הזאת שלך בעדות, איך שאתה הסברת את השחזור, היא מיוחדת, כי היא מתארת תהליך שבהתחלה המכסה פתוח ואחר כך המכסה סגור, כמו שבאמת להבנתנו היה, מה אתה אומר?

ת: זה לא נכון בדיוק ככה, כי שאלו אותי על המכסה, אם אני לא טועה שאל אותי אנטולי. קודם לא שאל על המכסה, והוא שאל באיזה מצב היה את הכיסא. אמרתי שאני לא יודע איך הוא היה, וחשבתי אולי פתוח, אולי היה וככה היה. אם אני לא טועה, אני ממשיך בשאלה שלו פתוח, אז אני שיניתי, אמרתי אולי מתי אני קפצתי מהאנרגיה של היד שקפצתי כיסא נפגעה לבד. זה מה שהיה.

ש: תראה, אתה היית בשירותי מורים. די בדומה למה שרות נשרי.

כב' השופט א. קולה: שירותי מורים? חדר מורים?

עו"ד ב. משה: בחדר מורים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בחדר מורים, סליחה, סליחה, סליחה. בחדר מורים, די דומה, די בדומה למה שמה רות נשרי תיארה, נראה לי שעל זה לא צריכה להיות מחלוקת. רק שהיא טוענת שאתה היית נסער, וזה משך את תשומת ליבה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: (רוסית) נסער?

מתורגמנית: (רוסית).

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואתה טוען שאתה רקדת, עינטזת, ככה אמרת. ואני שואלת אותך, כבר הספקנו להכיר אותך ולשמוע אותך. אתה באמת אדם שהולך ורוקד? בשירותי, בחדר מורים? או בכלל בציבור? זה באמת אתה, זה אמיתי?

עו"ד י. הלוי: זה בסדר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה, כמה שאני אמרתי במשטרה, כמה שאני זוכר, אני אמרתי שאני (רוסית) ולא ריקוד.

כב' השופט א. קולה: תתרגמי?

מתורגמנית: עשיתי תנועות של הריקוד, אבל זה לא ריקוד עצמו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא ריקוד, כאילו מוזיקה.

מתורגמנית: זה תנועות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: מוזיקה שאני אוהב, אני יושב ככה.

כב' השופט א. קולה: העד מדגים תנועה של.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא יודע איך להסביר את זה.

מתורגמנית: אתה יכול להראות את זה, ככה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ככה.

כב' השופט א. קולה: תנועה שהוא מקפיץ את עצמו.

מתורגמנית: כן, כן, קצת הקפיץ את עצמו.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה פריטנצור, ברוסית פריטנצור, זה לא ריקוד שלם, ככה, קצת.

כב' השופט א. קולה: ככה. טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: השאלה שלי הייתה האם זה באמת אתה? הרי אתה כל כך אדם מנומס, רציני, אסוף, ככה מההתרשמות שלי.

כב' השופט א. קולה: עצוב?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אסוף.

כב' השופט ד. צרפתי: אסוף.

כב' השופטת ת. נסים שי: אסוף.

כב' השופט א. קולה: אסוף, הוא יודע מה זה אסוף?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מאופק, נו, מה אני אעשה?

עו"ד י. הלוי: אסוף? מה יש כזה בסלנג העברי אסוף?

כב' השופט ד. צרפתי: כן.

כב' השופטת ת. נסים שי: כן.

עו"ד ב. משה: מכונס.

עו"ד ש. הר ציון: לא, אסוף זה כזה.

עו"ד י. הלוי: מה, מופנם?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מופנם.

כב' השופט ד. צרפתי: אסוף.

עו"ד ש. הר ציון: זה לא סלנג.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אדם רציני, לא אדם שהולך ורוקד.

עו"ד י. הלוי: אני לא יודע.

כב' השופט ד. צרפתי: די, שש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא אדם שהולך ורוקד בציבור, בטח לא בחדר מורים, זה נשמע לא הגיוני, נשמע שהתיאור שלה הוא הנכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני הייתי בחדר מורים, עשיתי קפה, זה מה שאמרתי במשטרה, עשיתי קפה ויושב איתה מחכה. זהו, זה מה שהיה, כי אני הייתי כל הזמן במוזיקה, כל הזמן אני שומע מוזיקה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה לא כל כך מסתדר עם מצב הרוח שאתה היית בו באותו יום. הכעס שלך על דיי שמעכב אותו, ולשומרים שאמרת אני הולך הביתה, עוזב הכול והולך הביתה. והנערות שהציקו שם ב-10 בבוקר בערך במקלט, פתאום להפוך למצב של ריקוד, נשמע ממש.

עו"ד ב. משה: המזגן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הבנות במזגן, כבודכם, בסביבות 10 בבוקר. המצב של ריקוד הוא ממש לא מתיישב עם מצב הרוח שהיית בו באותו יום, זה נשמע בדיוק ההפך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל היה מצב רוח בסדר, בלי שום עצבים וכעסים. כי אני אם רוקד, אני מסיים עבודה, אני יודע שנגמר יום עבודה אחד מתחיל חדש. ומה אני כועס? אין שום סיבה לכעוס, לכעס.

ש: או קיי, זה נכון שלפני שאתה נעצרת, לפני ה-12.12, אתה היית מוטרד בגלל הסיפור הזה? של מה שקרה בבית ספר?

ת: לא נכון. כי אני הייתי, כן הייתי בתחת ל.

עו"ד י. הלוי: לא שומעים אותך.

הנאשם, מר ר. זדורוב: הייתי תחת השפעה ממה שקרה, כי מה שקרה זה דבר בלתי יאומן וקשה לחשוב על דברים כאלו. משמעות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, מה זה הייתי תחת השפעה? היית מוטרד? זה הטריד אותך?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הרגו ילדה ואני מאוד התרשמתי מזה. התרשמתי. התרשמתי לרעה מדבר הזה, כי זה לא דבר נורמלי שקורה, פתאום ילדה הרגו, זה לא יאומן.

ש: או קיי, אז זה הפריע לך, זה העסיק אותך? זה הפריע לך להתנהג כרגיל, לתפקד כרגיל, לישון טוב בלילה? לקחת את זה ללב?

ת: נו, קודם כל הרגו את הילדה, בטח שקצת לקחתי ללב כי יש לי גם ילד ואיך אני מרגיש במקום ההורים, זה לא יאומן, זהו, כמו בן אדם נורמלי.

ש: זה הפריע לתפקוד שלך? לישון בלילה, להתנהל כל היום?

ת: לא, כבוד השופט, אני פשוט, אני השתתפתי בצערם של ההורים. רק יותר מזה, רק את זה, לא יותר מזה.

ש: זאת אומרת שאתה התחלת להיות מוטרד רק מהרגע שהבנת שנרצחה הילדה? זאת אומרת רק מיום חמישי, לא מיום רביעי?

ת: אני לא זוכר בדיוק באיזה יום.

כב' השופט א. קולה: אבל שוב גברתי, המילה מוטרד, באמת גברתי מוציאה את הדברים. הוא לא אמר שהוא היה מוטרד, הוא אומר אני הייתי, כמו בן אדם נורמלי, שומע על רצח בקצרין, ילדה, גם לי יש ילד. לא הפריע לתפקוד פונקציונלי, גברתי פעם אחר פעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הוא אומר אני התרשמתי, אני כן לקחתי ללב, אז אני מפרשת את זה.

כב' השופט א. קולה: הוא אומר, אבל אמר לך עוד משפט, כמו כל אדם נורמלי ששומע על רצח בעיר שלו, ויש לו ילד קטן אז כמובן שהוא לוקח את זה לתשומת לבו.

עו"ד י. הלוי: גם בלי ילד קטן, ילד קטן, ילד בינוני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אז אני אחדד את השאלה, אני מפרשת את זה מוטרד, אני לא אשאל אותך על מוטרד, אני אשאל אותך בצורה הזו. כשאתה לקחת את זה ללב או התרשמת מזה, זה מזה שילדה נרצחה, נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, כי הרגו את הילדה זה לא דבר שרגיל שאני יכול להבין שם איזה פשעות עושים או הורגים אחד לשני, כן. אבל פה ילדה זה משהו אחר לגמרי.

ש: או קיי, אז אתה.

ת: השתתפתי בצערם של ההורים.

ש: או קיי, אז אתה התחלת לחוש, להרגיש ככה מיום חמישי? מאז שנודע לך שנרצחה הילדה? לא מיום רביעי?

ת: או, או מיום רביעי, או מיום חמישי, אני לא יכול להזכיר בדיוק.

ש: או קיי, אתה אמרת לנו שנודע לך על הרצח ביום למחרת, זה מה שגם העדת ואמרת כל הדרך.

ת: מאז יום חמישי.

ש: ולכן אני שואלת האם אתה התחלת להרגיש את מה שאתה תיארת לנו רק מיום למחרת, מיום חמישי?

ת: כן, מיום חמישי.

ש: או קיי. אני אומרת לך שאתה סיפרת לארתור שמאז יום הרצח, או קיי, ועד ליום המעצר שלך אתה היית כולך על עצבים, אמרתי במצב כולי ככה טיפה דפק, זה התרגום. ואני מפנה למ"ט/165-10, דיסק 4, מונה 00:06 בעמוד 7, אני קוראת לך את הקטע המלא, שואל אותך, זה שיחה מיום שישי. שואל אותך "ומתי לקחו אותך כבר? לאחר הרצח כעבור 3 ימים?" ואתה עונה "לקחו אותי ביום רביעי, אהם, ביום ראשון, ביום שלישי בערב כבר סגרו", אני מבינה שזה יום המעצר. "ואתה כבר ידעת מה מול מה בבית הספר?" אתה עונה "בוודאי, שבוע שעבר", שואל אותך "התרגשת ככל הנראה, כן?" אתה עונה "היית ז', איך נגנב?" ואתה אומר "אני חושב שככל הנראה פוליגרף הראה בגלל שאני הייתי כולי על עצבים". שואל אותך "אתה יומיים שלוש ההתרגשת?" ואתה עונה, וזה הקטע שאני מפנה אותך, הקראתי לך קצת קודם. אתה עונה "איזה יומיים שלושה? ביום רביעי זה קרה, ביום חמישי, רביעי בערב ונודע לי, ראובן ג'נאח התקשר אלי," זאת הבת של חברה, "הוא התקשר אלי ואומר אני לא הבנתי, אני באתי ביום חמישי שם שוטרים", טה, טה, טה, אני רצה קדימה. ואז אתה אומר "מיום רביעי Blat עד יום שלישי אני כולי ככה טיפה דפק, Blat, נו" ועוד קללה.

ת: אפשר לראות איפה זה בווידאו?

ש: או קיי, אני תכף אראה לך את זה ואני אראה לך עוד קטע.

ת: כי תראי איך לראות ולהבין איך הגענו לשיחה הזאת, אני פשוט לא יודע.

ש: בסדר, אז אני תכף אראה לך שני קטעים ברציפות כדי לא לעכב את הזמן, תמצא בינתיים את זה. אני מראה לך עוד קטע, בסדר, ותכף אני אראה לך אותם ביחד. כאן אתה מתאר שלמעשה מיום רביעי עד יום שלישי, שזה יום המעצר, מיום הרצח עד יום המעצר אתה ככה כולה, כולי במצב דפק, Blat.

ת: מצב דפק?

ש: עוד קטע, תכף אני אראה לך את הכול ברצף.

עו"ד י. הלוי: מה עוד קטע שלישי?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי אני רוצה לרוץ, עוד קטע, כאן אתה מספר בחקירה שלך מ-13.12.

עו"ד י. הלוי: אני חושב שזה ארוך מדי, לא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא.

עו"ד י. הלוי: לא, טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זאת הייתה התשובה שלו, אני רוצה לראות, הוא לא נתן תשובה עניינית, תכף נראה לו את הכול.

עו"ד י. הלוי: או קיי. טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני עוברת לעוד קטע בחקירה שלך מ-13.12, יום אחרי המעצר. לחוקר אתה מספר שאתה לא ישנת בלילה שבין רביעי לחמישי, זאת אומרת שמדובר על יום הרצח. ואתה אומר ככה, אני בכלל לא ישנתי, בלילה רביעי לחמישי, שואל אותך למה. אתה אומר אני נשכב, נרדם, זהו, אינני. אני מתעורר ויש לי חושך בעיניים. והיום ממש חלמתי משהו כזה, אני לא יודע, אולי בגלל שאני מתרגש כי כל זה נעמס עלי. את הקטע הזה אתה זוכר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא.

ש: אתה זוכר למה?

ת: אפשר לראות?

ש: תכף אנחנו נראה, אתה זוכר למה אמרת לחוקר שלא ישנת בלילה בין רביעי לחמישי?

עו"ד י. הלוי: אבל הוא עונה לך שהוא רוצה לראות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה, אני שאלתי שאלה ספציפית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר למה אמרתי, צריך לראות פשוט.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, בוא נראה לך.

עו"ד ב. משה: הקטע הראשון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תתחיל את הראשון, מצאת את זה?

עו"ד ב. משה: 10?

כב' השופט א. קולה: תסובבי את זה אלינו ואליו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, רק רגע, אני אסובב, הקטע הראשון 15.12, מ"ט/165-10-4.

עו"ד י. הלוי: לא, זה 18.12 מה שהוא מראה, אתה צריך לשנות.

עו"ד ב. משה: לא, לא, אני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:06.

עו"ד י. הלוי: טוב.

עו"ד ב. משה: פתחתי דיסק 25 בטעות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: דיסק 10, חלק 4. 00:06:00, קצת לפני. בוא תראה, זה הקטע הראשון עם ארתור, אחר כך אני אראה לך את הקטע של החקירה.

עו"ד ב. משה: איזה 06?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00.

עו"ד י. הלוי: תגידו את השעה, אה, השופטים רואים, כן.

עו"ד ב. משה: שנייה אחת.

עו"ד י. הלוי: 22:53.

עו"ד ב. משה: 22:53:20.

(וידאו מוצג באולם – רוסית)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, הראיתי לך את הקטע הראשון, כן, כן, אמרתי, הייתי במצב כולי ככה טיפה דפק, מיום רביעי עד יום שלישי, ואני שואלת למה מיום רביעי, שזה יום הרצח אתה צריך להיות במצב טיפה דפק?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא בדיוק, לא בדיוק ככה כי אני אספר לארתור פה כל הזה שהייתי ביום רביעי בערב, התקשר לראובן. אמר שקרה משהו עם הילדה בשירותים, זה בת של חבר שלו, זה מה שאני אספר לו, ולמחרת ידעתי שהזה רצח היה שם, שם משטרה כל הבלגן. בטח שזה לא השאיר לי כמו, איך אומרים כמו.

מתורגמנית: רגוע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: רגוע שכאילו זה ככה צריך, לא, זה השאיר לי איך להגיד, ההרגשות כאלה איך ילדה, מה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, אבל היא אומרת דווקא יום רביעי, יום רביעי.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא ידע.

כב' השופט ד. צרפתי: עוד לא ידעת מה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, לא, פה אני אמרתי, ביום רביעי לא ידעתי, ביום רביעי לא ידעתי, רק ידעתי את החברה, זה מה שאני אומר פה.

כב' השופט ד. צרפתי: מה יד? אה מג'אנה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן, מג'אנה, אבל לא ידעתי שהיה רצח. הבנתי משהו שקרה עם הבת של חבר שלו, זה מה שאני מספר עכשיו לארתור.

כב' השופט ד. צרפתי: אז היא שואלת זה, למה לא ישנת בגלל זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: שנייה כבודו, ואני אחר כך אמרתי, כי הוא שאל אותי מה זה לא השאיר אותך רגוע? בטח שלא השאיר רגוע, כי זה רצח ילדה, זה מה שהולך כל השיחה פה.

כב' השופטת ת. נסים שי: אז עוד לא ידעת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אחר כך הוא חזר את ה, ארתור חזר כאילו מיום רביעי, כאילו הוא חזר מיום רביעי אני אומר בטח, כי זה הכול קרה, זה לא דבר נורמלי, זה לא משהו רגיל שקורה, זה כל השיחה הזאת. כי פה ארתור שואל, אני ישר אסביר לו שביום רביעי קיבלתי שיחה מראובן, אבל עוד לא ידעתי, לא הבנתי כל המצב הזה, הבנתי שמשהו קשור לבת של חבר שלו. ודבר השני אני אמרתי ביום חמישי, באתי, בלגן, משטרה, זה, זה, ועצרו אותי ועצרו אותי ביום רביעי, אבל עצרו ביום שלישי קודם כי לקחו לפוליגרף ואחר כך עצרו, זה מה שאני מספר פה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, אני רוצה תשובה ישירה, אם אנחנו שמענו ממך לפני כמה דקות שמה שגרם לך להרגיש ככה, מה שאני קראתי מוטרד ואתה אמרת לא משנה, דברים אחרים, זה בגלל שילדה נרצחה. אז תענה לי עניינית, למה ביום רביעי, כשאתה לא יודע על הרצח, מה שאני מבינה ממך, כבר ביום רביעי אתה מרגיש ככה, למה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אמרתי פה שביום רביעי אני לא יודע, פה הכול מוקלט, הנה יש גברת מתורגמנית שיכולה לתרגם מילה במילה.

כב' השופט ד. צרפתי: היא אומרת שפה אתה אומר שביום רביעי לא ישנת. את אומרת לא?

עו"ד ב. משה: לא.

כב' השופט ד. צרפתי: אה, או קיי.

כב' השופט א. קולה: אז בוא נשמע מה היא אומרת, רגע, היא אומרת זה לא נכון, אז בוא נשמע אותה, למה את יושבת בשקט? דברי.

מתורגמנית: בקטע הזה הוא אומר שביום רביעי צלצל אליו בן אדם וסיפר שמשהו קרה עם הבת של החבר ש, שמכיר חבר שלו. והוא לא הבין מה קרה. ורק למחרת, כשהגיע לבית, לבית הספר והבין שם שהיה שם רצח וביום, והיה שם שוטרים והבין שהיה רצח, וביום שישי הלך ולקח את הדברים, כלים שלו. וכמובן שמאז הוא לא יכול להיות רגוע, מאז, זאת אומרת לפי מה ששם נאמר, מאז שנודע לו ולא נאמר מיום רביעי. אם ארתור אחר כך שואל מיום רביעי, זה, זה ארתור מייחס את זה ליום רביעי, ולא נאשם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב, אני אקרין לך שוב את 2 השורות האחרונות, בסדר?

מתורגמנית: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: גם את תשמעי, גברת, כדי שלא יהיו ספקות.

מתורגמנית: כן, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אנחנו לא רוצים ספקות. בקטע האחרון אתה אומר מיום רביעי Blat עד יום שלישי אני כולי ככה טיפה דפק, Blat. אני רוצה את הקטע.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפשר לראות וידאו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, מקרינה לך שום.

מתורגמנית: מיום רביעי? בבקשה, תני לי עוד פעם לשמוע את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תקשיבי גם את.

כב' השופט א. קולה: אבל מלפני כן, מלפני כן, מה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני מקרינה את הקטע הקודם, אבל רק את הסוף, רק את השורות האלה.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, תקריני לפני 2 השורות האלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אה, או קיי, בסדר.

מתורגמנית: קצת לפני.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז את אותו קטע עוד פעם, את כולו.

כב' השופט א. קולה: אז אותו קטע עוד פעם, אין מה לעשות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין בעיה.

עו"ד ב. משה: זה 165-10, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, 165-10-14.

עו"ד ב. משה: רגע, אשלח את זה למשהו אחר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 00:006, בוא תראה את זה שוב, בסדר? את כל הקטע.

(וידאו מוצג באולם)

מתורגמנית: כן, הוא חוזר אחרי ארתור מיום רביעי. ארתור מכניס לו את המילים, הוא חוזר אחרי ארתור.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כאן אין טעות בתרגום.

עו"ד ב. משה: כבודכם זה כבר, אנחנו מאוד מכבדים אותה באמת, אבל יש גבול.

דוברת: אני חולקת על התרגומנית.

כב' השופט א. קולה: גברתי אין לה standing באולם הזה עם כל הכבוד.

עו"ד מ. מרציאנו: גם אנחנו חולקים, אנחנו חולקים, בני.

כב' השופט א. קולה: אתם חולקים זה בסדר, לכם יש מעמד, אנחנו בstanding, רוצה לצרף אותך באופן רשמי לצוות התביעה נרשום, (מדברים ביחד) לצוות התביעה.

עו"ד ב. משה: כל נושא הרוסית היה.

כב' השופט א. קולה: תן לי לענות במקומך, כל נושא הפרשנות של המתורגמנית לא חלק מהעובדות בתיק זה או מהוכחות בתיק זה, את הפרשנות, הפרשנות תינתן אך ורק על ידי שלושתנו.

עו"ד ב. משה: ברור.

כב' השופט א. קולה: לא על ידי אף אחד אחר, זה הכול.

עו"ד ב. משה: אבל שכבודכם יחליט יש את הדרך, ובדרך הזו היא צריכה להיות נקייה, זה מה שאנחנו אומרים.

כב' השופט א. קולה: נכון, ותפקידה לתרגם, לא לפרשן, זהו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז עכשיו התשובה שלך רומן, הקראתי לך שבמשפט האחרון אתה אמרת מיום רביעי Blat עד יום שלישי ככה כולי דפק Blat, או קיי, וראית את הקטע פעמיים. ראית את הקטע המלא, ואני שוב שואלת למה אתה צריך להיות מוטרד מיום רביעי, מיום רביעי בכלל לא הבנת מראובן מה קרה. לא ידעת שילדה מתה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה מה שאני אמרתי וזה עכשיו מוקלט שביום רביעי לא ידעתי מה קרה. מיום חמישי רק ידעתי וכל השבוע אני יודע על הרצח של הילדה, זה לא השאיר אותי רגוע כמו בן אדם.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, אבל היא שואלת אותך שאלה אחרת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: ארתור חזר, אומר מיום רביעי אתה כאילו.

כב' השופט א. קולה: אבל אתה אישרת לו את זה, זה השאלה, למה אישרת לארתור שזה היה מיום רביעי? זו השאלה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני אומר שזה דבר שבלתי לא נכנס במוח שלי, ואמרתי לו שזה דבר לא נורמלי, בטח שאני הייתי מתרגש לדברים האלה, זה מה שאמר.

כב' השופט א. קולה: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבל לא שמתי לב שהוא אמר יום רביעי, כי אני הסברתי לו מהתחלה קודם שביום רביעי לא ידעתי את זה. אני

כב' השופט א. קולה: טוב.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני סיפרתי לו על הדברים שראיתי ואיך אני הרגשתי וזהו.

כב' השופט א. קולה: טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני אומרת לך רומן, אני לא אקרין לך את זה פעם שלישית, אבל אני אומרת לך שעוד לפני שארתור אומר לך, אתה אומר במונה 00:06:24 איזה יומיים שלושה, ביום רביעי זה קרה, ביום חם, שלוש נקודות, רביעי בערב ונודע לי, ראובן ג'נאח, טה, טה, טה, ואז ארתור הוא זה שחוזר אחריך.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא, זה הודע לי והוא חוזר, לא נכון. זה נודע לי חמישי, תסתכלי, הוא לא מתבצר בזה שראובן אמר לו יום רביעי, להפך. תסתכלי יום רביעי זה נודע והוא מתקן לחמישי מיד באותה נשימה, הוא מתקן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה מה שהקרנתי, לא, אדוני, לא, לא.

כב' השופט א. קולה: רק את המילה ביום חמישי לא הזכרת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנה, זה מה שהקראתי עכשיו, הוא שואל, ראובן, ארתור שואל אתה יומיים שלוש ההתרגשת?

כב' השופט א. קולה: נכון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנאשם עונה איזה יומיים שלושה? ביום רביעי זה קרה, ביום חם, שלוש נקודות, רביעי בערב ונודע לי, ראובן ג'נאח התקשר אלי, זאת הבת של החבר שלו. שואל אותך ארתור נו? ואתה אומר.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הקראתי עוד קודם.

כב' השופט א. קולה: לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה, אני רוצה להקריא את כל הקטע.

כב' השופט א. קולה: הרביעי נודע לי, אחרי זה יש תוספת אחרי הרביעי נודע לי, גברתי תחזור על זה עוד פעם מה שרואים כאן בזה, אחרי זה יש תוספת, רביעי נודע לי והוא מסביר, הוא מסביר תסתכלי, אני לא רוצה, תסתכלי עוד פעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אחר כך אומרים ביום חמישי הגעתי לבית ספר, שוטרים זבלים וכו', זה הקטע.

כב' השופט א. קולה: עוד לפני יום חמישי, לפני השוטרים זבלים, לפני יום חמישי הגעתי לבית ספר, תסתכלי עוד פעם.

עו"ד ב. משה: אפשר לשים את זה שוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה לשים את זה שוב, אני רוצה להיות בטוחה, אני רוצה להקרין את זה פעם שלישית כי אני עם התמליל מול העיניים.

כב' השופט א. קולה: העיקר שאת תהיי בטוחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, אני רוצה באמת שהתשובה שלו גם תהיה מדויקת ושנבין כולנו.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, ברור שהוא חזר על יום רביעי ואמר, זה ברור, זה ברור. הוא אמר כן כהד, לא כהד, בסדר תוכי, לא תוכי, נחליט בסופו, אינני יודע, ברור שהוא אמר את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל רביעי זה ממנו אז אני רוצה להראות את זה.

כב' השופט א. קולה: אז תמשיכי עוד שם, עוד, עוד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז הנה עוד פעם, חשוב לי שנדייק, תשים בבקשה play.

(סרטון מוצג באולם)

כב' השופט א. קולה: או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, על זה דיברתי, בסדר, או קיי, אני רוצה להתקדם.

כב' השופט א. קולה: עכשיו יש לנו את הקונטקסט המלא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, בסדר, טוב. הקטע השני ששאלתי אותך לגביו, לא זכרת, ביקשת לראות אותו, הוא מיומיים קודם, מחקירה שלך מה-13.12, בוא תראה אותו בבקשה. כאן אתה מספר לחוקר, בסדר? על הלילה שבין רביעי לחמישי. זה מ"ט/119-2 מונה 00:14:40. חקירה מה-13.12.

עו"ד ב. משה: 14:20, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי.

(סרטון מוצג באולם)

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, עכשיו בקטע שהקרנתי לך גם לחוקר אתה אומר "אני בכלל לא ישנתי, בלילה בין רביעי לחמישי אני נשכב נרדם, זהו איננו, אינני. אני מתעורר ויש לי חושך בעיניים. והיום ממש חלמתי משהו כזה, לא יודע מדוע, אולי בגלל שאני מתרגש כי כל זה נעמס עלי." ואני שוב שואלת, למה אתה לא ישן בלילה בין רביעי לחמישי? אתה הרי לא יודע אז שהיה רצח, למה אתה כל כך מוטרד? והפעם זה מילים שלי, למה אתה מוטרד מהדבר הזה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי כמה שאני הבנתי, אני עכשיו מסביר לחוקרים על הלילה במעצר, כמה שאני הבנתי.

כב' השופט ד. צרפתי: מה התאריך הנכון של החקירה הזו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 13.12.

עו"ד ש. הר ציון: זה יום שלישי.

עו"ד ב. משה: זה לא, זה בטוח לא לילה.

עו"ד י. הלוי: או רביעי, שלושה.

עו"ד ב. משה: הוא לא חלף במעצר לילה של בין רביעי בשבוע לחמישי, זה בטוח לא.

עו"ד ש. הר ציון: זה לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הכוונה ליום הרצח, ככה אנחנו מבינים את זה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, זה צריך לראות כל הקטע מההתחלה עד הסוף, כי כמה שאני הבנתי זה מדובר על המעצר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על המעצר, בסדר, טוב, אני לא אתווכח.

כב' השופט א. קולה: זה היה אחרי שישנת לילה במעצר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אם אני זוכר כמה לילות, כמה לילות.

עו"ד י. הלוי: כן, כן, התשובה היא כן, החקירה ב-13, הוא ישן לילה.

כב' השופט א. קולה: לילה אחד, לא כמה ימים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה 13.12.

עו"ד ש. הר ציון: אחרי לילה ראשון במעצר, לא יום שלישי, לא יום רביעי חמישי.

כב' השופט א. קולה: ברור שלא.

עו"ד י. הלוי: ברור שלא.

כב' השופט א. קולה: ברור שלא.

עו"ד ש. הר ציון: אבל זה אחרי הלילה הראשון במעצר, לא יום רביעי חמישי.

כב' השופט א. קולה: זה ברור שלא, אי אפשר להתווכח על זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז בוא נלך עוד קודם, בסדר, עוד לפני שישנת לילה ראשון במעצר. ב-12.12 אתה נכנס למעצר, פוגש את ג'ניה. גם לג'ניה אתה כבר אז מספר שאתה כבר 3 ימים, כאן אנחנו מצטמצמים ל-3 ימים, אתה על הרגליים, כל הזמן קפה וסיגריות, קפה וסיגריות.

כב' השופט א. קולה: אבל זה יום שני, את ג'ניה הוא פוגש ביום שני, נכון?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, ולכן אמרתי אנחנו מצטמצמים בזמן, ברור, מצטמצמים בזמן, 3 ימים אחורנית, אנחנו כבר אחרי יום הרצח. אבל אתה מספר על עצמך שאתה כל הזמן על הרגליים, קפה סיגריות, קפה סיגריות, בסדר אתה כבר יודע שהיא נרצחה בשלב הזה. ואני שואלת, אדם ששומע דבר כזה שבוודאי זה קשה לכולם, לא אמור לחוות את זה בצורה כל כך קשה וכל כך אישית, גם לא ישן בלילה בהתחלה ביום הרצח. גם כמה ימים אחרי, כל היום על הרגליים, קפה וסיגריות, קפה וסיגריות. בשביל בן אדם שלא קשור לאירוע הזה ורק שומע זה נשמע שאתה לקחת את זה בצורה מאוד דרסטית, מאוד אישית.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אני גם (מדברים ביחד) לקחתי את זה מאוד אישית.

ש: בשונה ממה שתיארת לנו פה.

ת: אבל לא הרגתי את הילדה.

ש: אני רוצה שתסביר למה 3 ימים לפני יום המעצר שלך, שבת ראשון שני, אתה מוטרד על קפה וסיגריות, קפה וסיגריות, כל היום על הרגליים, למה? למה? מה הקשר אליך? שמעת את הבשורה, קשה, בסדר תתקדם.

ת: כמה שאני הבנתי, כמה, כמה ש, כמה שהבנתי אני פשוט (חוויתי מה שהיה עם הילדה והשתתפתי בצערם של הורים שלה. זה מה שהיה רגשות פנימי.

ש: באופן מיוחד, כי תראה, היו הרבה מאוד עובדים בבית הספר, הרבה מאוד אנשים אחרים, לא שמענו מאף אחד כמובן חוץ מהמשפחה והקרובים, שחווה את הרצח הזה בצורה כל כך קשה כמוך, קפה סיגריות כל הזמן על הרגליים, לא ישן, היה לי שחור בלילה, מה קרה? למה דווקא אתה?

ת: כי הרגו את הילדה ואני בהתחלה אתחיל להגיד ששוטרים לא רוצים לעשות שום דבר, ופשוט אמרתי שאני השתתפתי בצערם של ההורים, זה הכול.

ש: אני אומר לך שההתנהגות הזאת שלך, מיום הרצח, מאותו ערב של הרצח, ועד למעצר שלך היא ההתנהגות מפלילה, אתה יודע מה זה התנהגות מפלילה? זאת התנהגות שמעידה על אשם, את יכולה להסביר לו את זה בבקשה?

עו"ד י. הלוי: היא מתכוונת לחמישי בבוקר אני מבין.

עו"ד ש. הר ציון: שנייה, לא.

עו"ד י. הלוי: מפלילה מאוד.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא נכון. אני פשוט בן אדם שרגיל לדברים כאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אפילו תיקח את החתול או כלב קטן, תעשה אותו במים בשביל שהוא נכנס, אני גם כואב לב על זה.

ש: תשמע, לפני 10 דקות, רבע שעה, כשאני שאלתי אותך אם אתה היית מוטרד, אז אתה אמרת לא, לא מוטרד, אני לקחתי ללב, איך אמרת? התרשמתי, מצאת כל מיני מילים אחרות. עכשיו אתה כבר מסכים איתי שהיית לא רק מוטרד, אלא מאוד מאוד מוטרד מהמקרה הזה?

ת: כן, כי זה לא נעים, זה פעם ראשונה שאתה שומע שהרגו ילדה במקום איפה אני עבדתי בבית ספר, ולא דבר רגיל שאני שומע.

ש: אז התשובה היא כן, אתה היית מאוד מוטרד מהדבר הזה. זו האמת?

ת: היה לי מאוד עצוב. עצוב זה לא מוטרד.

ש: לא מוטרד, לא לישון בלילה, להיות על הרגליים, להיות על קפה וסיגריות, לחלום על שחור בלילה זה לא מוטרד? זה עצוב רק, בסדר. טוב.

ת: הרגו את הילדה ובשבילי זה לא, אני לא יכול, לא ראיתי את הדברים כאלה כל יום. בשבילי זה היה בלתי להבין.

ש: בזה אני מאמינה לך, שזה היה לך מיוחד. טוב. אני לקראת סיום, כי אני מסתכלת ואני רואה את השעון.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, תיקחי את הזמן, אל תגידי, לא אמרתי לך שום דבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אפשר? מצוין.

כב' השופט א. קולה: אני לא מסתכל על השעון.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה. אני מבינה שהתחושות האלה שלך היו בגלל שזה כאב לך, לא בגלל שאתה חששת שאולי זה קרה במקלט או בשירותים או נפילה או אחריות או מתביעה שיתבעו אותך. אלא בגלל שאתה באמת, כאב לך הלב, זה נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא בדיוק, כי גם מתי אמרו שזה קרה חשבתי שזה היה גם במקלט שלי, כי אני עשיתי שם שירותים. נכון, שם לא היה עוד אסלות, אבל מה שחשבת. ועוד פעם הזה היה בלב שלי כי אני גם אבא, אני יכול להבין את הדבר, וזה כואב מאוד.

ש: אבל לגבי הסיפור של המקלט, בכלל לא היו אסלות במקלט ואולי היה צינור 4 צול, אני לא יודעת. מה הקשר למקלט בכלל?

ת: זה מה שאמרתי, מתי אומרים שירותים, מה קודם כל הולך, הולך את האסלות, הולך את כל הדברים האלה. והיה מקרה שהבחורה המטפלת נפלה אצלי במקלט, במדרגה מתי רק עשיתי מדרגה, נפלה, היה את המקרה כזה.

ש: אז היא נפלה במדרגה, לא בשירותים?

ת: במדרגה של המקלט.

ש: לא של השירותים במקלט?

ת: לא, לא, אבל זה מקלט איפה שירותים.

ש: או קיי, או קיי, אז אם היא נפלה במדרגה ולא קרה לה כלום, נכון זה מה שאמרת בחקירה? שלא קרה לה כלום, למה אתה צריך להיות מוטרד?

ת: כי גברת הייתי יכולה לתבוע אותי על העבודה, כי אני הייתי חייב לסגור את הפרוזדור ולסמן איפה קרמיקה חדשה שאף אחד לא ייכנס.

ש: אז בוא נגיד שביום רביעי בערב, כשעוד לא ידעת שהילדה נרצחה, היית מוטרד, בסדר? אבל ביום חמישי כשנודע לך שזה רצח, בטח שזה כבר לא קשור אליך, אין לך אחריות אם מישהו רצח ילדה, מה הקשר אליך, נכון?

ת: נכון.

ש: או קיי. אני אומרת לך שלגבי המקלט לא הייתה לך שום סיבה להיות מוטרד. א', כי לא היו לך שם אסלות, ב', גם במקרים שקרו לך, נגיד עם המדרגות או כאלה, אף אחד לא נפגע. וג' מה הקשר אליך? יש הרבה עובדים בבית ספר, יש הרבה שירותים בבית ספר, למה שתחשוב בכלל שזה קשור אליך?

ת: כי אני ידעתי שבחורה מנקה נפלה אצלי במקלט והיה פשוט פתאום אולי אצלי, נכון אסלות לא היה, זה מה שאמרתי, כי עשיתי רק את השירותים, רק את הריצוף, רצפה עשיתי שם, נכון, אבל זה דבר שאני סיימתי, שירותים. זה מה שהיה בראש.

ש: נכון, אז אי אפשר ליפול, אין ממה ליפול שם כי אין אסלות.

ת: לא, יש.

ש: לכן זה לא קשור אליך.

ת: כי שם היה עובי של הדבק, ממש יותר עבה ממה שצריך ואם מישהו נופל הוא יכול ליפול כי זה מחליק, מחליק יותר מדי.

ש: כן, אבל כשאתה אומר לאולגה הילדה נפלה באסלה, וכשאתה אומר גם לג'נאח ניסוח דומה של הדברים, זה ברור שלא מדובר עליך, כי אצלך אין אסלות במקלט.

ת: לא נכון, אני קיבלתי מג'נאח שילדה נפלה באסלה בשירותים, זה אני שמעתי מג'נאח במילים האלה, אני חזרתי לאישה.

ש: הבנתי טוב, זה אנחנו לא ניגע בזה כרגע, אבל אני כן אומרת לך שאתה, לא רק שאתה היית מוטרד, כן, אלא גם אתה חשבת שיבואו לעצור אותך, עוד הרבה לפני שאתה נעצרת, זה נכון?

ת: אני לא זוכר, לא זוכר את הדברים האלה.

ש: אתה לא זוכר שחשבת שאתה תיעצר על ידי המשטרה עוד לפני שהמשטרה עצרה אותך?

ת: כמה שאני זוכר לא, לא חשבתי על זה.

ש: אניא ומרת לך שכשאתה סיפרת לארתור שבאותו לילה של הרצח לא עניין אותך לא סקס ולא אהבה, כי הייתה לך דייסה בראש, אז אתה גם סיפרת לו שהיית בטוח שתכף ייקחו אותך, Blat, יתחילו לתשאל אותך. תכף ייקחו אותי, יתחילו לתשאל אותי. ואני שואלת למה בן אדם תמים שלא קשור לכלום, יחשוב שתכף ייקחו אותו ויתחילו לתשאל אותו.

ת: אפשר לראות איך אנחנו הגענו לשיחה הזאת?

ש: בהחלט, זו בשיחה שאתה מתאר שסיפרת אמת, ואנחנו גם רואים עליך שהיית מאוד אותנטי לפני שהלכת לפסיכיאטר, שאתה באמת מספר דברים שקרובים לליבך, ואני מפנה לשיחה הזאת, 18.12, מ"ט/25, דיסק 1, עמוד 39 ממונה 00:39 תכף נגיד גם זמן אמת, בוא תראה.

(וידאו מוצג באולם)

ש: 39, אז הנה, עוד 10 שניות קודם, הנה. אז ראית את הקטע שבשיחה שאתה מעיד עליה, שהיא שיחת אמת, אתה מדבר על הלילה של הרצח, שלא רצית עם אשתך, לא סקס ולא אהבה, למרות שלא היה ביניכם חודש וחצי בגלל הלידה. אתה מספר את זה פה, הייתה לי דייסה בראש והייתי בטוח שתכף ייקחו אותי, תכף ייקחו לתשאל אותי. ואני שואלת מה הקשר אליך? ביום הרצח אתה בכלל לא ידעת על רצח, למה דייסה בראש? למה אתה מסרב לקרבה עם אשתך אחרי כל כך הרבה זמן, ולמה אתה בטוח שמבין כל האנשים, המשטרה תגיע רק אליך? ואני אומרת לך שבגלל שאתה ידעת שאתה אשם, זאת התנהגות מפלילה.

ת: לא נכון, ואפשר בקטע עוד 20 שניות לפני, כי אם אני הבנתי שם משהו אחר הולך.

ש: בבקשה, בוא נראה לך עוד פעם את הקטע 20 שניות קודם, לבקשתך, בבקשה.

עו"ד ב. משה: מה זה? כמה זמן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה היה 00:39, נכון, כן.

הנאשם, מר ר. זדורוב: 00 תעשו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בוא תראה, בסדר, תראה עוד חצי דקה קודם, בבקשה.

עו"ד ב. משה: יותר אחורה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יותר אחורה.

עו"ד ב. משה: דקה ומשהו אחורה.

(וידאו מוצג באולם)

 עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, ראית עכשיו עם כל הקונטקסט, אתה רוצה להתייחס?

הנאשם, מר ר. זדורוב: האמת אני לא, אולי אני אמרתי משהו, אני לא יכול להבין בדיוק למה אמרתי, אבל כמה שאני שמעתי בהתחלה אני אמרתי, רציתי קודם כל סקס כי לא היה חודש וחצי. ואחר כך שיניתי את זה. קשה להסביר עכשיו למה, מה היה באותו רגע כי היה בלגן הכול, הכול בראש אחד. איך אומרים סלט היה.

ש: נכון, היה סלט, הייתה דייסה, אתה לא רצית סקס, אהבה, אשתך כן רצתה, זה מה שאתה מספר פה. סליחה שאני מדברת על חייך הפרטיים, אבל זה מה שאתה מתאר פה שאתה חווית בליל הרצח. ואתה גם ידעת שיבואו לקחת אותך, זאת אומרת לעצור אותך, לתשאל אותך, ואני מחברת את זה לכל הקטעים האחרים שראינו. אתה היית מוטרד, מילים שלי, היית מוטרד, כבר מליל הרצח לא ישנת, ראית שחור. אחר כך כמה ימים בהמשך היית על הרגליים, על קפה, על סיגריות. אני אומרת לך שההתנהגות הזאת מעידה על תחושת אשם שלך ברצח ולא על שום דבר אחר.

ת: זה לא נכון, כי גם פה אני מספר שאני חשבתי שיכולים לעצור אותי, כן זה היה, מחשבות היה, לא יותר מזה.

ש: למה שיעצרו אותך? יש כל כך הרבה עובדים בבית ספר, כל כך הרבה תלמידים, מורים, למה יפלו דווקא עליך?

ת: עבדתי בבית ספר, אחד חמור רוסי שלא יודע שום דבר, הנה אני שם, זה מה שקרה. ואמרתי שזה לא התנהגות של רוצח, אני לא יודע איך מתנהג רוצח אבל לא רצחתי ילדה, וכמה שלא עשיתי, לא עזר לי שום דבר.

ש: אני אומרת לך שההתנהגות הזאת שלך, שאתה חושב שיבואו לקחת ולתשאל אותך ושאתה לא ישן בלילה הזה, ושבלילה, בערב הזה אתה משקר לג'נאח, שאתה אומר לי אני צריך להיות בבית ספר למחרת, אבל זה לא נכון. ואתה משקר לאשתך שאתה אומר הוא ביקש שאני לא אעבוד, כשאתה יודע שהוא ביקש ממך כן לעבוד.

עו"ד י. הלוי: חמישי בבוקר, חמישי בבוקר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה שאתה, סליחה, זה שאתה דוחה יום עבודה אצל ג'נאח למרות שאתה לא, אין סיבה, אתה זקוק לכסף ואתה קבעת שתעבוד איתו ביום חמישי. כן, וזה שפתאום אחר כך בשבת אתה עושה כביסה באופן חריג, וזה שאתה זורק מכנסיים לפח. כל ההתנהגות הזאת שלך, הכול כולל הכול, מעידה על אשם שלך, על מי שמרגיש תחושת אשם ופועל בהתאם לדבר הזה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: זה לא נכון ואני לא מסכים, ואמרתי לראובן ג'נאח מהתחלה שאני מתחיל אצלו ביום ראשון, לא ביום חמישי, ולא קבעתי ביום חמישי. ומכנסיים זרקתי בגלל הטיפשות שלי, כי אמת לא חשבתי שמשטרה ידעה על הפרטים שאני מסרתי, אמרתי אני פה עבדתי, פה ציוד שלי, פה בגדים שלי. בבקשה תסתכלו, אני הייתי פה, לא חשבתי, אני חשבתי הפוך, חשבתי מתי אני באתי ביום שישי וראיתי את הציוד, לקחתי אז חשבתי שהם יסתכלו את זה, פשוט יסתכלו, לא היה להם שאלות, אם היה להם שאלות הם ישר היה להם טלפון שלי, הם היו להתקשר לי. ובלי מחשבה רעה זרקתי את המכנס, וידעתי שזה הדבר שיכול להביא את החבות שלי, וניסיתי בכל אופציות שהצלחתי לדמיין בשביל להביא את המכנס הזה. פשוט לא רצו לעשות את זה, זה מה שהיה.

ש: אני אומרת לך שהאמירה שלך לג'נאח באותה שיחה מ-21:30 בערך בערב ביום הרצח, כמו שאתה תיארת אותה לג'ניה ביום שבו נעצרת, מאוד דומה לרצח עצמו, ואני אגיד לך למה אני מתכוונת. אתה אומר לג'ניה שאמרת לג'נאח מה היא התיישבה, נפלה, ניפצה את הראש באסלה? או מה? זה יכול להיות כל מיני דברים. ואני אומרת לך שכשאתה מדבר על התיישבה, פעם אחת, כשאין לך אסלות במקלט, כשאתה אומר "נפלה" וכשאתה אומר "ניפצה את הראש באסלה", ואתה גם אומר לו אני מוסיפה "היא נחתכה, מה היא נחתכה?" אתה אומר את זה בעוד אחד מהתיאורים שלך של השיחה, זה מאוד מזכיר את התיאור של הרצח, זה לא מקרי.

ת: זה לא נכון, אני לא זוכר שאמרתי שהיא נחתכה.

מתורגמנית: נחתכה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: נחתכה, לא זוכר את הדברים האלה. אני זוכר שאני דיברתי עם יבגני באופן כללי מה היה, רציתי להבין מה קרה שם, זה מה שהיה השיחה, זה אפשר הכול לראות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ב-7.12, יום חמישי, נכנסו אליך כמה שיחות לטלפון שלך במהלך היום. ואתה לא ענית לשיחות האלה, אני מדברת משעה 08:21 בבוקר ועד שעה 16:23 אחר הצהריים, כולם נכנסו למענה הקולי, זה מה שרואים בפלט השיחות שלך. ואני שואלת, הרי לא עבדת ביום הזה, למה לא ענית לטלפון? לטלפונים, אולי זה לקוחות, אולי זה הצעות עבודה, למה לא?

ת: אני לא יודע, אולי הייתי בשירותים, אולי הייתי במרפסת וסיגריה ולא שמעתי, לא יודע.

ש: 5 שיחות, מ-8:21 בבוקר עד 16:23, לאף אחת מהן לא ענית?

ת: אני עוד פעם אומר, אני לא זוכר, אולי אני איבדתי, אולי הייתה, איבדתי שיחה כוונה. אולי פספסתי אותה, אולי לא שמעתי, אולי היה מכובת את הצלצול בגלל של יעיר את הילד, יכול להיות, אני לא יודע, לא זוכר.

כב' השופט ד. צרפתי: סליחה, אני רוצה להבין, משעת הבוקר שציינת עד אחרי הצהריים הוא לא ענה לאף שיחה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא ענה ל-5 שיחות האלה.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, ,מתוך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני תכף אראה בטלפון אם הוא ענה לשיחות אחרות.

כב' השופט ד. צרפתי: זה מה שאני מנסה להבין.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לכן מיקדתי ל-5 שיחות, לדעתי הוא לא ענה לאף שיחה, אבל עכשיו אני אבדוק את זה.

עו"ד י. הלוי: תבדקי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה לדייק.

כב' השופט ד. צרפתי: אם יש איזה חוקיות או משהו נבין.

עו"ד י. הלוי: זה כמו, כן, ארגוני פשיעה, כן הטלפון מנותק.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אמרתי אני לא יודע, אולי כיביתי ווליום בגלל שלא להעיר ילד, כן, יכול להיות.

כב' השופט ד. צרפתי: הבנתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: יכול להיות, בגלל זה לא שמעתי, יכול להיות, אני לא יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, שנייה. בוא נראה פה, דקה, אני אנסה. זה? תמצא לי.

עו"ד י. הלוי: הפלט, כל הפלט הוגש?

עו"ד ש. הר ציון: כן.

עו"ד ב. משה: כן.

עו"ד י. הלוי: אז הוגש.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, אבל אני, אני רוצה לבדוק ולהגיד.

עו"ד י. הלוי: אני גם לא, מודה שאני לא בקיא בנקודה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: האם לא ענית ל-5 שיחות או שלא ענית, או ש, האם לא ענית רק ל-5 שיחות מתוך לכמה שיחות אחרות או שלא ענית בכלל לשום שיחה, אני דקה אמצא את זה כדי שאתה תדע.

עו"ד י. הלוי: יכול להיות שלא הייתה קליטה במקלט כשהוא הלך להביא את הבגדים, חסמו אותו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יכול להיות שלא תיתן לו תשובות, זה מה שיכול להיות.

עו"ד י. הלוי: הבנתי, לא, זו תחושת אשם עצומה, אני חייב להגיד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה כבר לא אשם.

עו"ד י. הלוי: זה אחד הדברים שהטריד אותי בתיק, החמישי בבוקר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה יכול לפתוח לי אצלך? יכול עוד לחפש לי את זה? תכף.

עו"ד י. הלוי: יש לך תשובה טובה לזה?

עו"ד ב. משה: אומרים שהפושע תמיד חוזר לזירת הרצח.

עו"ד י. הלוי: שיחקת את זה, שיחקת.

עו"ד ב. משה: לא חשבת על זה.

עו"ד י. הלוי: חוזר יחד עם השוטרים, גם חוזר, שזה שדרוג של האמרה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה מחפש לי את זה, בני? בינתיים במחשב. אני אחפש אצלי.

עו"ד י. הלוי: אני אשתף את כבודכם, שהיום כשאנחנו מתאחרים לסיים זה יוצא לי הפוך על הפוך, אבל אני בפרנציפ לא אומר מילה, תסיימו גם ב-19 בערב מבחינתי, אחרי זה אני אתן הסברים, פרנציפ. אני לא אקצר את החקירה הנגדית הזאת, בפרנציפ.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה המנוי 645, למנוי 645.

עו"ד ש. הר ציון: כן, לא, זה 819.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, 819 לא, שם בכלל לא היה לו נכנסות באותו יום, אני מדברת על 645, על המנוי השני. יש לך 2 מנויים רומן, אחד מסתיים ב-819, ששם לא היו לך נכנסות באותו יום, ומנוי נוסף 645 ששם היו 5 שיחות שלא נענו, תכף אני אראה אם היו יותר מ-5 נכנסות, דקה.

עו"ד י. הלוי: טוב, אני אגיד שאני לא בקיא בסוגיה, כי היא לא עניינה אותי, ואני גם לא מתכוון ללמוד את זה עכשיו. אם הפרקליטות בסיכומים תתייחס אז אני אתכבד ואני אגש לסוגיה. כי זה מוצג. בסדר, אני מסביר את הראש שלי איך הוא עובד. אם אני אראה שהם עדיין חושבים שזה רלוונטי אז אני אתייחס בסיכומים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא מוצאת את זה, אתה מוציא לי אל 645?

עו"ד ב. משה: אני רק את המנוי, רק את 19.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, גם הגשנו את זה מוצג, הגשנו פלטים של שני מנויים, גם 819 גם 645. אבל אני היום בלי המתמחה שלי, אז אני יותר מתקשה להתמצא אז אני מתנצלת שזה לוקח לי זמן.

כב' השופט א. קולה: אנחנו מצאנו שבלי המתמחה נשאר פה עד 19 בחקירה, אז בטוח שהיא תסתיים היום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני כבר קפצתי 3 נושאים.

כב' השופט א. קולה: אנחנו יודעים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ראיתם באיזו מהירות?

כב' השופט א. קולה: יכול להיות שהזמן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה שהשתהיתי אני דילגתי, עכשיו היו 3 נושאים.

כב' השופט א. קולה: ככל שהזמן עובר החקירה מתקצרת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר גמור, אז הנה.

כב' השופטת ת. נסים שי: 7.

כב' השופט ד. צרפתי: גם אני ספרתי, את רוצה להראות כמה נושאים ספרתי? 1, 2, 3, 4, 6, חברתי ספרה 7 אז בכלל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אחרי 15:30, אני 3 נושאים, על כל נושא שאלתי שאלה שתיים.

כב' השופט ד. צרפתי: אז דיברנו על 10 נושאים, נשארו לך שעתיים, סליחה, אני ספרתי כבר 6 נושאים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה לא הייתי אומרת, אבל אני ממש דילגתי, אבל אתם תצטרכו.

כב' השופט א. קולה: זה לא, אבל דילגת, לא בכוונה לחזור לזה אבל.

עו"ד ש. הר ציון: אפשר לבדוק את זה לפעם הבאה. מיטל, בואי תסתכלי רגע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מה זה?

עו"ד ש. הר ציון: תסתכלי בבקשה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 645?

כב' השופט א. קולה: איזה ת/ זה? בוא נמצא את זה אנחנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: היא אמרה לי שזה בקלסר האדום.

כב' השופט א. קולה: פה זה לא, זה בראשונים. מה שם הנייד שאותו את מחפשת? מה מספר הנייד שאותו את מחפשת?

עו"ד ש. הר ציון: 645.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 645, נכנסות.

כב' השופט א. קולה: מסתיים בספרות 645?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: לי יש 649.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 649? בני של הנאשם 649 בסוף?

עו"ד ש. הר ציון: לא, לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, 645.

כב' השופט א. קולה: 645 בבקשה. זה ת/87. תביאי את ת/87, זיוה.

עו"ד ש. הר ציון: לא, את זה קחי.

כב' השופט א. קולה: ת/87.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אתה פותח, בני? ת/87.

עו"ד ש. הר ציון: ת/87 סרוק אצלנו רק מ-06.12 משום מה, ת/87.

כב' השופט א. קולה: הנה, הנה ת/87.

עו"ד ש. הר ציון: 87 ו -88.

כב' השופט א. קולה: זה ת/88.

עו"ד ב. משה: אני לא מוצא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: איך אתה לא מוצא? יש כמה פלטים, יש 2 מנויים.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל זה לא הפלטים עצמם.

כב' השופט א. קולה: אבל מה שהגשתם, מה שהגשתם זה פלט שיחות ל-06.12, זה ת/87.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז לא, המחקר תקשורת מחולק ל-2, קודם כל יש 2 מנויים, ולכל מנוי יש 2 פלטים, אחד רק יום הרצח והשני הימים שלאחר מכן, אז אני רואה ש. ת/87 זה רק יום הרצח, אז איפה הפלט של הימים שלאחר מכן?

כב' השופט א. קולה: אנחנו חיים ממה שהגשתם. אנחנו חיים רק ממה שהגשתם, לא, 85 זה של אולגה, 86 זה אתרים סלולריים, זה אנטנות, לא, לא, זה 819. זה איתור.

כב' השופט ד. צרפתי: זה של סלקום או מוטורולה?

עו"ד ש. הר ציון: לא, זה של פרטנר.

כב' השופט א. קולה: פרטנר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: באדום הזה זה לא.

כב' השופט א. קולה: פרטנר, יש לנו איכון ושיחות.

עו"ד ש. הר ציון: טוב שגילינו את התקלה, כי זה תקלה.

עו"ד ב. משה: מצאתי נראה לי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תפתח תראה, בני, אולי זה באמת אצל דוד.

כב' השופט א. קולה: שיחות נכנסות, מה זה?

עו"ד ב. משה: 645.

כב' השופט א. קולה: הנה, הנה, מזה? מתאריך?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לסוף, לימים שלאחר הרצח.

כב' השופט א. קולה: 6 עד 6.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 06.12.

כב' השופט ד. צרפתי: זה רק יום הרצח, אחד מתועד וצריך אחד לכל שאר הימים.

כב' השופט א. קולה: מה זה? שיחות נכנסות, זיוה?

עו"ד ב. משה: זה היה מיום הרצח.

כב' השופט א. קולה: זה מספר אחר בכלל, היו שני מנויים.

עו"ד ב. משה: זה זה, מיטל בואי תראי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: מצאת, בני?

עו"ד ב. משה: אני חושב, כן.

כב' השופט א. קולה: אולי תביאו את הנייר פיסית, זיוה, עזבי את הסריקה, תביאי את הנייר פיסית, תביאי את ת/87 פיסית. הנה 645, הנה, הנה, בוא הנה, זיוה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 645 צריך לימים שלאחר מכן.

כב' השופט א. קולה: הנה, מנוי 645, שיחות יוצאות ונכנסות. תאריך 06.12, גם כן 06.12.

כב' השופט ד. צרפתי: לא, זה היום הספציפי של הרצח.

כב' השופט א. קולה: יום 06.12. הנה ת/87.

עו"ד ש. הר ציון: הנה מצאה, מצאנו את זה במחשב לפחות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר.

כב' השופט א. קולה: מה את אומרת?

עו"ד ש. הר ציון: מצאנו לפחות במחשב עותק, אז רגע, מיטל, זה אצלך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז קודם כל טוב לדעת, כי מסתבר שהפלט הזה לא הוגש, הוגש רק על יום הרצח אבל הימים שלאחר מכן לא הוגשו.

כב' השופט א. קולה: או, זה לא הוגש, זהו, כי בת/87 שיש לי אין את זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, נכון, עכשיו אנחנו מגלים, טוב שאנחנו רואים את זה.

עו"ד ש. הר ציון: זה נמצא באותו צד, באותו פלט אצלנו בקובץ אבל.

כב' השופט א. קולה: אבל בקובץ הפיסי שצרפתם לנו זה לא מופיע.

עו"ד ב. משה: אילוצי הדפסה.

כב' השופט א. קולה: מה אתה אומר?

עו"ד ב. משה: אילוצי הדפסה, זה ה.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל מה את מגלה במהות?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה מה שאני עכשיו בודקת, זה מה שאני עכשיו בודקת. אז ככה, אני מדברת על ה-07.12, בסדר, רומן הפלט של המנוי שמסתיים ב-645, שלך, מולי, ואני רואה שב-07.12 בשעה 8:21 בבוקר אתה מדבר עם מנוי, ואחר כך בשיחה נכנסת שיחה ב-10:12:58.

כב' השופט א. קולה: רגע, אבל ב-8, בשיחה שהוא מדבר עם מנוי, זה שיחה נכנסה או שיחה יוצאת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: זה שיחה נכנסת, כן.

כב' השופט א. קולה: זה במענה לחברי הייתה שיחה נכנסת לפחות שהוא ענה לה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, כשאני אמרתי לנאשם, לעד שהוא לא ענה בין שעה לשעה, אז אמרתי לו שמ-8:21.

כב' השופט א. קולה: אבל זה לא מ-8:21, זה מ-10.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 8, כן, כן, אז אני רוצה לדייק, 8:21 הוא עונה לשיחה.

כב' השופט א. קולה: הוא עונה לשיחה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק. ואז יש לנו.

כב' השופט א. קולה: זה השיחה הראשונה באותו יום? זה השיחה הראשונה שנכנסת?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הראשונה באותו יום, כן.

כב' השופט א. קולה: אז לשיחה הראשונה הוא ענה באותו יום.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, בדיוק.

כב' השופט א. קולה: טוב.

כב' השופט ד. צרפתי: ב-10 הוא לא עונה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואז יש לנו שיחה מ-10:12:58, רק רגע, 10:12:58 היא שיחה למשך 0.267, אתה כן עונה לשיחה.

כב' השופט ד. צרפתי: עונה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עונה לשיחה, כן, ואז בשעה 10:13:22 נכנסת עוד שיחה שאתה לא עונה. שעה 13:59 נכנסת עוד שיחה ל-0.050.

כב' השופט ד. צרפתי: והוא עונה או לא עונה?

כב' השופט א. קולה: שאתה כן עונה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 0.050.

כב' השופט א. קולה: את לא יודעת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא יודעת.

כב' השופט א. קולה: או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תסתכל פה רגע. זה, זה.

עו"ד ב. משה: אני לא סגור על זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, זה 0.050, אתה יכול לראות רגע בזמן שיחה?

כב' השופט ד. צרפתי: תסתכלי בסריקה מהירה, חלק הוא עונה, חלק הוא לא עונה ולהבין מה מטרת השאלה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק, בדיוק.

כב' השופט ד. צרפתי: חלק הוא עונה חלק לא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חלק הוא עונה חלק לא, בדיוק כמו שאדוני דייק ובצדק.

כב' השופט ד. צרפתי: או קיי, ואז?

כב' השופט א. קולה: או קיי, מצוין, זאת אומרת ש-5 שיחות מ-8:30 לא ענית עד 4, זה לא מדויק. כי זה לא מ-8:30, זה מ.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, 8:21 הוא עוד עונה לשיחות.

כב' השופט א. קולה: אבל אם ב-8.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואחר כך ב-10.

כב' השופט א. קולה: אבל אם ב-08:30 אף אחד לא התקשר אז למי הוא יענה אם הוא לא התקשר? זה שהוא לא עונה ב08:30 כשאף אחד לא מתקשר זה לא אינדיקציה לכלום, זה אינדיקציה מהרגע שמתקשרים זה אינדיקציה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, לגמרי, אז א' אני שמחה שמצאנו את הפלט ושמחה שאני מדייקת את עצמי. ואני שואלת, או קיי אני אשאל אחרת, למה לא ענית לכל השיחות?

כב' השופט ד. צרפתי: לכל השיחות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אלא רק לחלק.

כב' השופט א. קולה: אז על זה הוא ענה לך.

כב' השופט ד. צרפתי: הרבה השערות, אולי הוא לא רצה להעיר את הילד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, בסדר.

כב' השופט א. קולה: אולי בלחץ, אולי הוא היה בשירותים, אולי במקלחת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אין בעיה, אז אני מתקדמת.

כב' השופט א. קולה: אז את מתקדמת, אז סיימנו עוד פרק.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רגע, שנייה.

כב' השופט ד. צרפתי: זה פרק שהי הצריך להיות מאוד קצר והוא נהיה מאוד ארוך, כן, אנחנו לא עוברים פרק? כי אני עובר ל-8.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רגע, לא יודעת, לא, לא, שנייה, אני לא יודעת, דקה, רגע. רק שנייה.

עו"ד ב. משה: אם אדוני סופר רק נושאים, יש תתי נושאים.

כב' השופט ד. צרפתי: נושאים, לא, זה נושאים.

כב' השופטת ת. נסים שי: לא במקרה הזה.

כב' השופט ד. צרפתי: בצורה נדיבה גם. אי אפשר לחבר אסלה עם מקומות דקירה בגוף, אי אפשר, זה נושאים נפרדים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, זה פרקים נפרדים.

כב' השופט א. קולה: טוב, התקדמנו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן, בהחלט. תראי לי שוב את הפלט הזה.

כב' השופט א. קולה: בוא נעזוב את פלט השיחות, נתקדם הלאה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: יש לי שם עוד שאלה אחת, אבל אני רוצה קודם לבדוק אז אני לא אעכב. או קיי, אני קופצת קדימה, בסדר? עוד פרק, עוד פרק. ב-10.12, יום ראשון, אתה עבדת אצל ג'נאח, נכון?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

ש: או קיי. עד איזו שעה? זה היום שבו נחקרת חקירה ראשונה, אני מזכירה לך כעד.

ת: אני לא זוכר. אולי עד 5, אולי, לא זוכר.

ש: או קיי, ביום הזה, אחרי שאתה מסיים להיחקר במשטרה, 18:15 בערב אחר הצהריים אתה עוד נותן שם דגימות DNA וט"א, טביעות אצבע. ואחרי שאתה יוצא מהתחנה, אחרי שאתה מסיים את כל זה, אתה עוד חוזר לג'נאח הביתה בלי תיאום, מפתיע אותו, למה?

ת: כי אני רציתי לסיים את העבודה וזהו, ואני פספסתי זמן שלי, מתי אני בא לעבודה, אני בדרך עושה את התכנית מה אני צריך לעשות, כמה שאני זוכר באתי בשביל לסיים לו כי הוא רצה יותר מהר את השיפוץ.

כב' השופט א. קולה: עבדת אצלו לפי שעות או בקבלנות?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, זה לא היה לפי שעות, זה היה קבלנות.

כב' השופט א. קולה: קבלנות.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: קיבלת 200 ₪ ליום עבודה, לא משנה ההספק?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא קיבלתי.

ש: היית, סיכמת איתו על 200 ₪ ליום עבודה לא משנה ההספק?

ת: מה שסיכמתי סיכמתי, אבל לא קיבלתי.

ש: הבנתי, הוא לא שילם לך בסוף, אני מבינה, אני שואלת בסיכום שלך איתו סיכמתם שתקבל 200 ₪ ליום עבודה?

ת: אם אני לא טועה, כן.

ש: או קיי. טוב, אז אני שואלת, הרי עבודה של צבע זה לא עבודה שעושים בחושך, בערב, מה היה כל כך דחוף לחזור אליו בערב? בסביבות 20 בערב באותו יום?

ת: א', קודם כל אני הייתי צריך לעשות פירוק.

כב' השופט א. קולה: לעשות מה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: פירוק, פירוק.

כב' השופט א. קולה: פירוק של מה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לפרק. שם לא זוכרת, היה את השל ילדים תמונות, כאלה דברים של המדבקות וצריך לפרק.

כב' השופט ד. צרפתי: לקלף שיהיה קיר נקי?

הנאשם, מר ר. זדורוב: נכון, ולעשות שפכטל, לשפכטל צריך זמן שהוא יתייבש. אם אני לא טועה, עבדתי בשפכטל אמריקני, שפכטל אמריקני צריך לפחות 12 שעות עד שיתבייש.

כב' השופט א. קולה: ולכן?

הנאשם, מר ר. זדורוב: מה?

מתורגמנית: לכן.

כב' השופט ד. צרפתי: ובגלל זה מה?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אחרי שפכטל אמריקני צבע לעשות.

כב' השופט א. קולה: טוב.

כב' השופט ד. צרפתי: אז רצית באותו יום להספיק לגמור את כל השפכטל שיספיק להתייבש?

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן שיתייבש כי אם אני בבוקר.

כב' השופט ד. צרפתי: או קיי, זה מה שאני לא הבנתי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני פשוט לא הבנתי, כי אם אני עושה בבוקר אין צורך שם לעבוד.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כששאלו אותך, כשג'נאח הגיע באותו ערב הוא ראה אותך אצלו, הוא שאל אותך מה קרה. אתה אמרת הייתי בחקירת משטרה, אני רוצה לגמור את הצבע בחדר. הוא אמר לך לך, מחר בבוקר תצבע, ואתה אמרת לו אם אני אצבע מחר בבוקר יהיו 2 צבעים. מאיפה הבאת את זה שיהיו 2 צבעים? הרי הוא בעצמו בעל מקצוע, אז אם הוא אומר לך הביתה, לך הביתה והוא רואה את מצב החדר, בשביל מה אתה מתעקש איתו להישאר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: הוא לא בעל מקצוע, הוא מוכר חומרים, זה נכון. אני פשוט לא זוכר באיזה צבעים עבדתי, אבל יש את ההבדל, אם אני צובע חצי קיר בצבע אחד ולמחרת ממשיך, אחר כך רואים את ההבדל בין הצבעים האלה. זהו, אני עוד פעם אומר שאני לא זוכר מה עשיתי בדיוק, אבל עשיתי את העבודה כמו שצריך.

דובר: בסדר אבל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ג'נאח העיד כאן שזה היה בעיניו, ג'נאח העיד כאן שזה היה בעיניו מוזר. זה דבר שהוא אמר בלי שהוא נשאל, הוא פשוט אמר את זה ביוזמתו בעדות שלו. שזה היה בעיניו מוזר שהוא ראה אותך 20 בערב שאתה נוחת עליו בלי הודעה. והוא ראה אותך כשאתה בא להחליף בגדים, ככה הוא תיאר את הדבר הזה. ואז הוא שאל אותך מה אתה עושה פה וכו' ואתה ענית לו. ואני אומרת לך, תקן אותי אם אני טועה, אתה באת לחטט קצת בתיק. לראות מה עניינים, להסתכל בתיק, לראות אם הכול נקי, מה יש שם, אין שם, וכשהוא בא ורואה אותך בא להחליף בגדים, זאת אומרת מתעסק עם בגדים, מתעסק עם התיק, זה בא להחליף בגדים. אז אתה מסרת לו איזה סיפור על צבע ואז אתה כבר נשארת לעבוד, מה אתה אומר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, כי אני באתי בבוקר, התחלתי לעבוד בבגדים ואחר כך הזמינו אותי למשטרה, אני באתי במשטרה, אחרי חקירה חזרתי לעבוד באותו בגדים ועבדתי באותו בגדים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אם צריך.

עו"ד י. הלוי: אחרי השקרים של ג'נאח את עוד משתמשת בג'נאח?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אם צריך לעשות 2 שכבות צבע, למה ביום למחרת כשגם היית בחקירה ואחר כך עוד הגעת לג'נאח לחיפוש הביתה ב-11 בחודש, למה אז לא נשארת אצלו גם להמשיך לעבוד? לעשות עוד שכבת צבע?

כב' השופט א. קולה: איך הוא יכול היה, רגע, סליחה, סליחה פה שאני מתערב. איך הוא יכול היה להישאר אצל ג'נאח אז? הוא, לפי הגרסה של מה שאתם אומרים שאני מקבל אותה בשלב זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: אז הוא אולי היה לו משהו נורה אדומה, המסע של תחקור אותו מיד, תחקור אותו מיד באזהרה. באיזה שלב הלכו לעשות חיפוש אני לא יודע, כי במסקר של מלכה זה לא כתוב, וככל הנראה זה היה קודם כי הוא אחר כך המשיך להיחקר. והוא נחקר ברצף עד שעה מאוד מאוד מאוחרת, ואז הוא שוחרר כזכור בערבות. ולכן מה הוא יעשה עם זה? הוא נעצר ושוחרר בערבות, מה מכאן יעשה אחרי שהוא שוחרר בתנאים או לא יודע במה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לגבי.

כב' השופט א. קולה: ואנחנו שוב אני אומר, חסר לנו, לא יודעים מת/50, 50 המפורסם? כן, לא, לא 50.

כב' השופט ד. צרפתי: של מלכה.

כב' השופט א. קולה: ת/2, ת/2 אנחנו לא יודעים בדיוק מתי היה הקטע שהיה החיפוש, כי אין שם מסקר על זה ואין שם אזהרה על זה ואין שם שום דבר על זה, אנחנו לא יודעים. אם זה היה לפני או אחרי או תוך כדי, אין גם מסקר של אזולאי כפי שסיכמנו, כל הלוח זמנים הזה די לוט בערפל.

כב' השופט ד. צרפתי: מתי נגמרה החקירה? זה הכי חשוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: החקירה, זה בדיוק מה שבדקתי, החקירה ביום לאחר מכן ב-11 לחודש התחילה ב-18:15, 6:15, והסתיימה ב-20:05, ב08:05.

כב' השופט ד. צרפתי: אז למה הוא לא חזר ב-20:05 לעבוד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אם יום.

כב' השופט א. קולה: אבל הוא יצא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל זה אני רוצה לשמוע.

כב' השופט א. קולה: גברתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, כי אנחנו שמענו, אני אגיד לכבודכם, אנחנו שמענו.

כב' השופט א. קולה: טוב, טוב, זה כבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה, אנחנו שמענו שהוא עבד אצל ג'נאח גם בשלישי בבוקר, למרות מה שאדוני אמר עכשיו.

כב' השופט א. קולה: או קיי, אז בוא נשמע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ולכן שאלתי גם על שני. על אותו משקל, בגלל אותו.

כב' השופט ד. צרפתי: אז למה לא חזרת אחרי החקירה לעבוד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: של יום שני בעצם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בדיוק, נכון.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כמה שאני זוכר אני עבדתי אצל ראובן ג'נאח ביום ראשון, ויום שני קצת. זה כמה שאני זוכר.

כב' השופט א. קולה: לא, היא אומרת לך סיימת חקירה ב-20:05 בלילה.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא, אומרים שביום רביעי או שלישי עבדתי שם, לא עבדתי שם.

כב' השופט א. קולה: לא, לא, יום שני סיימת חקירה ב-20 בלילה, למה לא חזרת לג'נאח?

הנאשם, מר ר. זדורוב: יום ראשון אני חזרתי.

כב' השופט א. קולה: יום ראשון סיכמנו, יום שני?

הנאשם, מר ר. זדורוב: היום שני אמרו שאני במעצר בית, כמה אני זוכר.

כב' השופט א. קולה: אז למה ביום שלישי הלכת לעבוד?

הנאשם, מר ר. זדורוב: ביום שישי אני לא עבדתי.

כב' השופט א. קולה: שלישי. שלישי בבוקר.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני לא זוכר את זה, שלישי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רק בוקר, רק בוקר, שעות בודדות.

כב' השופט א. קולה: אני מדבר על בוקר, אני מדבר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: על זה אני מדברת.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני פשוט אתבלבל, אני פשוט לא מבין על מה מדובר.

כב' השופט א. קולה: או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: טוב.

כב' השופט ד. צרפתי: אז רגע, אז השאלה, שנייה, אני רוצה להבין, השאלה היא למה ביום השני שכבר הוא חזר וכו', למה אחרי 20 הוא לא הלך לעבוד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כן כי ביום ראשון.

כב' השופט א. קולה: לעומת יום ראשון שהוא כן הלך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בשעה 8, בסביבות השעה 8, זה מה שג'נאח אומר, אז אני שואלת הרי הכול קרוב. אם ביום ראשון הלכת בסביבות 8, בסדר אני לא, אז למה לא ביום שני.

כב' השופט א. קולה: או קיי אז מה התזה שאת מטיחה בו מאחורי זה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז הטחתי בנאשם שביום ראשון.

כב' השופט א. קולה: התזה שביום ראשון הוא בא ל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ואני אטיח אותה שוב, הפעם בצורה קצת שונה. אני אומרת לך שביום ראשון אתה באת להתעסק עם התיק עם הבגדים.

כב' השופט ד. צרפתי: עם הבגדים, כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ביום שני לא חזרת בגלל שהתיק כבר נתפס, לא משנה אם אחר הצהריים או בערב, אבל כבר לא היה לך צורך לחזור. אם הצורך שלך היה תמים לחזור כדאי לעבוד, לחזור כדי לעשות עוד שכבת צבע, היית חוזר גם ביום שני. אבל אני אומרת לך שזה לא היה ככה, אתה הגעת כדי להתעסק עם התיק.

הנאשם, מר ר. זדורוב: לא נכון, לא נכון.

ש: יום ראשון היה תיק, יום שני כבר לא היה למה לחזור.

ת: ממש לא נכון, אני עוד פעם אומר, אני לא יכול לזכור בדיוק למה עשיתי. ביום ראשון באיזה שעה עד איזה שעה היה חקירה, אם חקירה הסתיימה ב-5-6 אז בטח שאני חזרתי לעבוד. אני לא יכול להיות אחרי 8 לחזור לעבוד עד 1 לילה, מתי שם ילדים בבית כי.

כב' השופט ד. צרפתי: רגע, ביום הראשון הוא חזר ב-20 ומשהו? בערב?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: זה מה שג'נאח אומר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסביבות 20, אני יכולה למצוא, זה לפי עדות ג'נאח, אני יכולה למצוא.

כב' השופט א. קולה: זה עדות ג'נאח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור.

כב' השופט א. קולה: מתי הסתיימה החקירה ביום ראשון אתם יודעים?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני כבר אגיד, רק דקה, יום ראשון זה 10.11. התחילה ב-17:20, בשעה 18:15 יש לנו נטילת דגימות, ותכף אני אפתח את החקירה עצמה, אני אגיד בדיוק באיזה שעה היא הסתיימה, 11.11. בסדר.

כב' השופט ד. צרפתי: 10.

כב' השופט א. קולה: 10.11, 10.12.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 10.12, סליחה.

כב' השופט ד. צרפתי: רגע והג'נאח הזה בין לבין, שאני אבין, הוא גר בבית? הוא עובד מאוחר בערב ואני לא יודע אם יש ילדים, הוא היה גר בזמן העבודות?

עו"ד ש. הר ציון: כן, כן, זה רק חדר אחד.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כן.

כב' השופט א. קולה: רק חדר, חדר ילדים.

עו"ד ש. הר ציון: החקירה מתחילה בשעה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 17:20 ומסתיימת ב-17:55, אני מפנה לת/1.

כב' השופט א. קולה: 17:55.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, 17:55 מסתיימת, 18:15 הוא עוד בתחנת נותנת ט"א ו-DNA.

כב' השופט א. קולה: דגימות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני מניחה שאחר כך.

כב' השופט א. קולה: 18:30.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אז זה לפי השעות של החקירה, עכשיו לפי מה שג'נאח אמר, אדוני שאל על השאלה.

כב' השופט ד. צרפתי: אתה אומר ג'נאח אמר 20?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רק דקה אני בודקת, שנייה אני רוצה לדייק. רק דקה. ג'נאח זה פרוטוקול עמוד 1,117. אפשר לפתוח אותו?

כב' השופט א. קולה: מה, בית המשפט?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

כב' השופט א. קולה: סליחה, זה לא הוצג אף פעם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, כבודכם, הוא העיד כאן.

כב' השופט א. קולה: אצלנו? אה. אצלנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן, אני פשוט רוצה לבדוק את השעה.

עו"ד י. הלוי: מה זה? לא הבנתי, אה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: האם הוא רק אמר בערב או שהוא אמר 20, סביבות 20, אני לא זוכרת.

כב' השופט א. קולה: אצלנו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה לבדוק, אני רק זוכרת ש-18:15 הוא עוד היה בתחנה.

כב' השופט א. קולה: את לא זוכרת, את קוראת מהמסמכים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני רוצה לבדוק את עצמי, כן, אתה פותח לי?

עו"ד ש. הר ציון: אני אפתח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 1,117.

כב' השופט א. קולה: איזה עמוד?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: 1,117.

כב' השופט ד. צרפתי: 1,117.

כב' השופט א. קולה: אצלנו?

כב' השופט ד. צרפתי: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כן.

עו"ד י. הלוי: אני יכול להיעדר לדקה?

כב' השופט א. קולה: כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שורה 24, כבודכם, 20 בערב.

עו"ד י. הלוי: טוב, אז אני, מצא, בסדר.

כב' השופט א. קולה: באחד הימים. הוא אומר באחד הימים.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: באחד הימים?

כב' השופט א. קולה: כן, זה מה שהוא אומר, אני זוכר את הסיטואציה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז תפתחי לי את זה שוב.

כב' השופט א. קולה: הגיע לעבוד אצלי בתיק, סביר להניח שכן, אני לא זוכר עם מה הוא בא. אני זוכר סיטואציה שבאחד הימים הוא הלך רגע למשטרה, חזר ב-20 בערב ואחר כך מצאתי אותו אצלי בבית. שאלתי אותו מה קרה, אמר הלכתי למשטרה, אני מחליף בגדים, אמרתי לו מה אתה עושה אמר מחליף בגדים, מה אתה רוצה (…) בחדר. אמרתי לו לך בבוקר מחר תצבע, אמרתי מחר יהיה 2 צבעים. עכשיו רומן מבחינתו חזר בחדר, בעניינים כרגיל, אומר ג'נאח כן.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: רק דקה.

כב' השופט א. קולה: אני לא יודע.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: שנייה.

כב' השופט א. קולה: אני לא יודע, הוא לא זוכר בדיוק איזה יום זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז זה צריך להיות או ראשון או שני, אני רוצה רגע לבדוק אם הנאשם מסר, כי אני זוכרת שגם הוא.

כב' השופט ד. צרפתי: אתה זוכר לא משנה איזה יום עכשיו, ביום שחזרת לג'נאח, הלכת אחרי החקירה הביתה שלך ואחר כך לג'נאח? מה אתה זוכר?

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני זוכר שהייתי אצל ראובן ג'נאח, נכון, הזמינו בחקירה, אחרי חקירה באתי לעשות את הסיום עבודה. לא זוכר כמה, אבל לא עד 21-22. עד 20 יכול להיות ששעה וחצי שעתיים עבדתי עד 20 שסיימתי עד אז.

כב' השופט א. קולה: גם לגבי יום שלישי ג'נאח לא היה חד משמעי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אני פשוט לא זוכר את כל הדברים האלה, וכל סדר מתי זה היה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני עכשיו בודקת מה הנאשם אמר על זה.

כב' השופט ד. צרפתי: ויום שאחרי זה לא חזר.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי אדוני אומר שג'נאח אמר באחד הימים.

הנאשם, מר ר. זדורוב: כי אין צורך לשבת עד מאוחר בבית איפה חיים וזה לא טוב.

כב' השופט א. קולה: שנייה, ג'נאח אמר באחד הימים, ג'נאח לא היה נחרץ לגבי יום שלישי.

הנאשם, מר ר. זדורוב: אבק הכול זה לא טוב.

כב' השופט א. קולה: עכשיו בעצם סליחה רגע, בעצם את אומרת לי עכשיו שהוא הפר תנאי שחרור? זה המשמעות?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: לא, לא, אני מדברת על יום ראשון.

כב' השופט א. קולה: לא, אבל אני כבר ביום שני ושלישי, כי אם הוא עבד בשני ושלישי וזה היה בניגוד לתנאי השחרור שאנחנו לא יודעים מהם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז רגע, קודם כל תנאי שחרור זה רק מיום שני מאוחר מאוד.

כב' השופט א. קולה: מדברים על זה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ויום שני הוא לא הלך לג'נאח אחר כך, הוא אמר ת זה פה.

כב' השופט ד. צרפתי: אבל ביום שלישי הוא הלך.

כב' השופט א. קולה: אני לא בטוח , גם זה לא בטוח, כי ג'נאח אומר אני לא זוכר, זה לא בטוח.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אז אני אומרת בוא, בוא, אז אני אומרת בוא נעשה סדר. יש לנו את יום ראשון, שזה היום שאני הבנתי שהנאשם חזר אליו, בסדר שם הוא לא מפר תנאים.

כב' השופט ד. צרפתי: כי זה גם יותר הגיוני כי זה נשמע מוקדם יותר, או קיי, או קיי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, נכון, יש את יום שני ששם להבנתי הוא לא חזר אליו, היה חיפוש, הייתה חקירה.

כב' השופט ד. צרפתי: כן, ויום שלישי?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: ויום שלישי אני זוכרת, תכף אני אמצא את זה שהוא אמר שהוא עבד בבוקר.

כב' השופט א. קולה: מי זה הוא?

עו"ד ש. הר ציון: הנאשם.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: הנאשם, שהוא אמר שהוא עבד בבוקר, אני עוד לא הגעתי ליום שלישי, אני כרגע שאלתי על יום ראשון.

כב' השופט א. קולה: לא, גברתי כן הגיעה קודם.

כב' השופט ד. צרפתי: ויש לו.

כב' השופט א. קולה: הגענו בדרך עקיפה בגלל.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון, אני לא ייחסתי לו הפרת תנאים.

כב' השופט א. קולה: סליחה, אבל זה בדיוק, אבל זה בדיוק, טוב.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: כי אני לא יודעת.

כב' השופט א. קולה: טוב, אבל זה בדיוק מסוג הדברים של עורך דין קבלאוי גם כן, זה מסוג הדברים שליבוי פרטים לא מקדם אותנו, לא מקדם אותנו, זה באמת באמת פרט שאפשר להסביר אותו כך, אפשר להסביר אותו אחרת. ובמיוחד כשג'נאח נחקר על זה אחרי 15 שנה, בזמן אמת הוא לא דיבר על זה בזמן אמת. אז נורא קשה להגיד לבן אדם, אחרי 15 שנה הוא בא ביום ראשון, שני או שלישי בבוקר, ב-8, ב-7, ב-6.

עו"ד ב. משה: או אם הוא זוכר שהוא אמר או לא אמר משהו.

כב' השופט א. קולה: נכון, אם אמר או לא, נורא קשה.

עו"ד ב. משה: עכשיו מה שחשוב זה מה שהיה פלני 15 שנה.

כב' השופט א. קולה: עכשיו באמת יש לך המון המון המון דברים.

עו"ד ש. הר ציון: בואי נבדוק את זה לפעם הבאה.

כב' השופט א. קולה: שנייה, יש לך המון דברים שהם נורא חזקים מבחינתכם, אין ספק כלל, אבל למה אתם צריכים את הדבר הפעוט הזה? בשביל מה? בשביל מה?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני לא, קודם כל רוצה להבהיר, לא שאלתי את זה בהקשר של הפרת תנאים.

כב' השופט א. קולה: לא, לא.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אלא בהקשר של התנהגות.

כב' השופט א. קולה: גברתי בבקשה, בבקשה, תני לי יותר קרדיט ממה שאני נראה.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: חופשי, לא בהקשר הזה.

כב' השופט א. קולה: בסדר? ברור לי שגברתי לא שאלה את זה בשביל זה, ברור לי לגמרי. ועדיין אני אומר בלי קשר, זה מיותר, זה לא, באמת זה פרט אזוטרי קטן, כן לא, לא עוזר לנרטיב הכללי, כי זו השערה, השערה כזו או השערה אחרת, אמר, יש לכם המון דברים שבהם לא קיבלנו תשובות מניחות את הדעת, בסדר, וזה באמת פרט שולי לחלוטין שאחרי 15 שנה קשה להתעסק איתו, קשה להתמודד איתו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר, אז אני אומרת א' אני חושבת, והנה שרון כאן בודקת שג'נאח אמר את זה.

כב' השופט ד. צרפתי: ב-5, לא?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל זה לא משנה.

כב' השופט ד. צרפתי: מה שינינו, זה היה 5?

דובר: שלום, סליחה.

כב' השופט ד. צרפתי: שלום.

דובר: 16:45 כולם חייבים לצאת מהחניון בשביל שאנחנו נסגור ב-5.

כב' השופט ד. צרפתי: חניון, זה עורך דין קבלאוי דיבר איתך?

דובר: הם אחרי שמסיימים עוד נשארים פה חצי שעה, אני לא יכול.

כב' השופט א. קולה: אבל עוד לא 16:45.

דובר: 16:45 הם חייבים לא להיות כבר בחניון.

כב' השופט א. קולה: בסדר, בסדר, אדוני, בסדר.

עו"ד ו. קבלאוי: מ-16 אני כותב לך.

כב' השופט א. קולה: תעצרי רגע את ההקלטה, תעצרי רגע את ההקלטה.

דובר: לא, כי אני פעם.

(לאחר הפסקה)

עו"ד י. הלוי: רגע אז באמת, כבודו.

כב' השופט א. קולה: זה היה תיק של השופט בן חמו, ויכוח על כלי עבודה באמת.

עו"ד ב. משה: Deja Vu.

כב' השופט א. קולה: וכמובן, כמובן שזכיתי בתיק הזה אבל זה לא חשוב.

עו"ד י. הלוי: זה בשבילי?

עו"ד ש. הר ציון: לא חשבנו אחרת, אדוני.

כב' השופט א. קולה: ברור מה. כן?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: או קיי, אז קודם כל אני חושבת שג'נאח אמר את זה כבר אז, אנחנו בודקות את זה, אבל לא משנה, קיבלתי את ההערה ואני מתקדמת.

כב' השופט א. קולה: יופי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בסדר. דקה.

כב' השופט א. קולה: עכשיו מיטל, תכניסו את השומר, אפשר לריב עם כולם אבל לא עם השומר, אז קחו עוד 10 דקות ותסיימו.

עו"ד ב. משה: הוא מחזיק במפתח, תרתי משמע.

עו"ד י. הלוי: כבודכם אז אני צריך ללכת להוציא את האוטו?

כב' השופט א. קולה: מה?

עו"ד י. הלוי: צריך להוציא את האוטו?

כב' השופט ד. צרפתי: עוד 5 דקות אנחנו מסיימים.

עו"ד ש. הר ציון: כן אולי.

כב' השופט א. קולה: אתם רוצים ללכת להוציא את האוטו?

עו"ד ש. הר ציון: לא, בגלל הדברים אנחנו.

כב' השופט א. קולה: אז מה אתן רוצות?

עו"ד ש. הר ציון: או שנסיים עכשיו?

כב' השופט א. קולה: רוצות לעצור עכשיו? תעצרו עכשיו, מה שאתן רוצות.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אני קפצתי על עוד 2 נושאים בדקה הזאת, שניים.

כב' השופט א. קולה: רק גברתי בבקשה תגידי לפרוטוקול שהיא מבקשת להפסיק את החקירה עכשיו.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: אבל אני אמרתי לכבודכם, יש נושאים קטנטנים ויש גדולים.

כב' השופט א. קולה: גברתי, נבקש להפסיק, גברתי מבקשת להפסיק את החקירה עכשיו?

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהחלט, אדוני.

כב' השופט א. קולה: בהחלט מבקשת.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: בהחלט.

כב' השופט ד. צרפתי: לכמה קפצנו? אני רק מושך.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: עכשיו בדקה על 2 נושאים.

כב' השופט ד. צרפתי: פלוס 2.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: נכון.

עו"ד ש. הר ציון: עכשיו בסוף תהיו חייבים לנו איזה 2 נושאים.

כב' השופט א. קולה: באופן חריג נעתר לבקשת הפרקליטה והפסקנו את החקירה עכשיו לבקשתה שלה. תודה רבה, גברתי.

עו"ד מ. חן רוזנפלד: תודה.

כב' השופט א. קולה: ניפגש ביום שלישי בשעה 09, בסדר?

עו"ד ש. הר ציון: אדוני, אפרופו סיפורים לי יש פרוטוקול מירושלים.

כב' השופט א. קולה: לא שומע?

עו"ד ש. הר ציון: לי יש פרוטוקול מירושלים, השעה 20:35, התביעה לא הביאה עוד עדים, התחלנו בשעה 08:30 בבוקר, אנחנו נאלצים לסיים את הדיון.

כב' השופט א. קולה: אז אנחנו, אז אנחנו יותר ליברליים, את רואה, אנחנו יותר לארג'ים. אז סיכמנו ככה, עדי יום שלישי קופצים ליום ראשון, למעט מישהו אחד, לא זוכר מי.

עו"ד י. הלוי: מה שאני יכול לעשות, כן.

כב' השופט א. קולה: מה שאתה יכול, אתם תבדקו לגבי שוקרון, אם אתם צריכים או לא צריכים אותו. ונראה לגבי יום רביעי בחטי, קחי אותם ללט. עדי יום רביעי אנחנו.

עו"ד י. הלוי: אתה מדבר על יום רביעי?

כב' השופט א. קולה: שלישי, עד יום שלישי קופצים ליום ראשון.

עו"ד י. הלוי: הבנתי, יום רביעי.

כב' השופט א. קולה: וביום רביעי נבטל אותם, זיוה תנסה לטפל לעזור לכם או המזכירות תנסה לעזור לכם, בסדר, ואז ביום שלישי נדבר על ההמשך, בסדר?

עו"ד ו. קבלאוי: יש לנו בקשה לתיקון פרוטוקול.

כב' השופט א. קולה: לא שומע?

עו"ד ו. קבלאוי: בקשה לתיקון פרוטוקול.

כב' השופט א. קולה: רק תיקון אחד?

עו"ד י. הלוי: אה, רק כן.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, רק חלק קיים של התמלול לא קיים, של ההקלטה לא קיים.

כב' השופט א. קולה: איזה חלק?

עו"ד ו. קבלאוי: של יום 02.03. תבדקו את זה.

כב' השופט א. קולה: איזה חלק?

כב' השופט ד. צרפתי: איך אתה יודע?

עו"ד ו. קבלאוי: כי יש לנו את ההקלטה ואין את זה בפרוטוקול, פורסם פרוטוקול.

כב' השופט א. קולה: איזה חלק? איזה חלק?

עו"ד ו. קבלאוי: האחרון.

כב' השופט א. קולה: ברור, אני יודע, לא הקליטו אותה, אני לא יודע למה.

עו"ד ו. קבלאוי: לא, זה מוקלט, אנחנו יש לנו תמלול שלנו.

עו"ד ש. הר ציון: הקליטו אותו, יש לנו אותו בהקלטה.

כב' השופט א. קולה: אה זה הוקלט?

עו"ד ש. הר ציון: הוקלט.

עו"ד ו. קבלאוי: הוקלט ולא תומלל בפרוטוקול, זה לא חלק מפרוטוקול בית משפט.

כב' השופט א. קולה: אני יודע, אני גם לא מצאתי אותו.

עו"ד ש. הר ציון: אז צריך להגיד להם.

עו"ד ו. קבלאוי: אז חלק, ההקלטה האחרונה לא קיימת.

כב' השופט א. קולה: החלק של המנהלות?

עו"ד ו. קבלאוי: כן.

כב' השופט א. קולה: או קיי. בסדר, נבדוק את זה איתם, נבדוק, גם לי זה היה חסר החלק הזה.

עו"ד ו. קבלאוי: כן, כן, זהו, חיפשנו עכשיו כשפורסם, לא מצאנו את זה.

כב' השופט א. קולה: כן, גם לי הוא היה חסר.

עו"ד ש. הר ציון: הוא נמצא בהקלטה, כבר יש להם אותו.

כב' השופט א. קולה: הבנתי, הבנתי, זאת אומרת זה הוקלט אבל לא תומלל.

עו"ד ש. הר ציון: תומלל.

כב' השופט א. קולה: בסדר.

עו"ד ב. משה: זה בטח אחרי 4 הם הפסיקו.

כב' השופט א. קולה: זה היה אחרי 4, כל מה שאחרי 4 הם לא מתמללים.

עו"ד ש. הר ציון: וואי, כל החצי שעה האחרונה הלכה.

כב' השופט א. קולה: טוב, שלום.

עו"ד ש. הר ציון: שלום.

– ההקלטה הסתיימה-

הוקלד על ידי זיוה שימעון

פרוטוקול נוסף מתאריך 13/03/2022

לפני 

כבוד ס. נשיא, השופט אשר קולה – אב"ד

כבוד השופט דני צרפתי

כבוד השופטת תמר נסים שי


המאשימה


 מדינת ישראל


נגד

הנאשם

רומן זדורוב (אסיר בפיקוח) דרכון 708847

נוכחים:

בשם המאשימה – עו"ד ויאאם קבלאוי, עו"ד מיטל חן –רוזנפלד, עו"ד שרון הרציון ועו"ד בנימין משה

בשם הנאשם – עו"ד ירום הלוי 

הנאשם – בעצמו ובליווי המשמורנים 

שירותי הקלטה – החלו בשעה 9:08 הסתיימו בשעה 16:37

שירותי תרגום – המתורגמנית הגב' מינדל ארינה – החלו בשעה 9:08 הסתיימו בשעה 16:37

פרוטוקול



פרוטוקול הדיון יוקלט ויתומלל ע"י חב' חיצונית.

<#3#>

החלטה

חב' ההקלטות תעביר לב"כ הצדדים את קבצי השמע בסוף כל ישיבה.

חב' ההקלטות תעביר פרוטוקול מתומלל לביהמ"ש תוך 24 שעות. 

המזכירות תזמן שירותי תרגום לשפה הרוסית גם לישיבה הקבועה ליום 16.3.22. 

כן תוודא המזכירות זימון שירותי הקלטה ותרגום לשפה הרוסית לישיבה הבאה – 15.3.22.





הדיון הסתיים בשעה 16:37.

#4#>

ניתנה והודעה היום י' אדר ב' תשפ"ב, 13/03/2022 במעמד הנוכחים. 

אשר קולה , שופט

דני צרפתי , שופט

תמר נסים שי, שופטת

הוקלד על ידי זיוה שימעון

דרג מאמר זה:
5/5
Section 1
Section 2
Section 3