אימוץ כלב מעמותה: המדריך המלא לפני שמביאים חבר חדש הביתה

בעמותות ובכלביות ברחבי ישראל ממתינים בכל רגע כלבים רבים לבית חם. חלקם ננטשו, חלקם נמצאו משוטטים וחלקם נמסרו על ידי בעלים שלא יכלו להמשיך לטפל בהם. אימוץ כלב הוא מעשה של חסד, אבל גם התחייבות לשנים ארוכות. כלב יכול לחיות עשר שנים ויותר, ולצד האהבה הגדולה הוא מביא איתו אחריות, הוצאות ושינוי באורח החיים. מי שמתכונן נכון, מגדיל משמעותית את הסיכוי לאימוץ מוצלח לכל הצדדים.

שאלות לשאול את עצמכם לפני

לפני שמתאהבים בתמונה ברשת, כדאי לעצור ולשאול כמה שאלות כנות. כמה שעות ביום הבית ריק? האם יש מי שיוציא את הכלב לטיול שלוש פעמים ביום, גם בגשם וגם בחום של אוגוסט? האם החוזה בדירה השכורה מתיר בעלי חיים? מה יקרה עם הכלב בחופשות?

חשוב גם לחשוב על ההוצאות. מעבר למזון, יש טיפולים וטרינריים שוטפים, חיסונים, טיפול נגד טפילים, ציוד, ולעיתים גם אילוף או פנסיון. כדאי לשים בצד סכום לחירום, כי מחלה או תאונה עלולות להיות יקרות. ביטוח לבעלי חיים הוא אפשרות שכדאי לבדוק.

לבחור כלב שמתאים לאורח החיים

הטעות הנפוצה ביותר היא לבחור כלב לפי המראה בלבד. כלב צעיר ואנרגטי מגזע עבודה עלול להיות מתוסכל מאוד בדירה קטנה עם בעלים שעובדים שעות ארוכות. לעומתו, כלב בוגר ורגוע יכול להתאים מצוין לאותה משפחה.

כדאי לדבר בפתיחות עם המתנדבים בעמותה. הם מכירים את הכלבים, את האופי שלהם, את היחס שלהם לילדים, לחתולים ולכלבים אחרים. ספרו להם בכנות על הבית, על השגרה ועל הניסיון שלכם. מתנדבים טובים יעדיפו לכוון אתכם לכלב מתאים מאשר לראות אותו חוזר לעמותה אחרי חודש.

גור או כלב בוגר

גורים מקסימים, אבל הם דורשים עבודה רבה: חינוך לצרכים, לעיסה של כל דבר, לילות לא שקטים ואילוף בסיסי. בנוסף, קשה לדעת מראש מה יהיה האופי והגודל הסופי של גור מעורב.

כלב בוגר, לעומת זאת, מגיע עם אופי שכבר ניתן להעריך. רבים מהם כבר מחונכים לצרכים ויודעים ללכת ברצועה. הם מסתגלים לעיתים קרובות מהר משמצפים, ונותנים אהבה והכרת תודה עצומות. כלבים מבוגרים יותר, בני שבע ומעלה, מחכים לרוב זמן ארוך יותר לאימוץ, ויכולים להתאים במיוחד לבתים שקטים.

תהליך האימוץ בעמותה

רוב העמותות המסודרות מקיימות תהליך מובנה: מילוי שאלון, שיחה עם מתנדב, היכרות עם הכלב ולעיתים ביקור בית. יש עמותות שמאפשרות תקופת אומנה או ניסיון. בסוף התהליך חותמים על הסכם אימוץ ומשלמים דמי אימוץ, שבדרך כלל מכסים חלק מהוצאות העמותה על חיסונים, עיקור או סירוס, שבב וטיפולים.

בישראל, כלב צריך להיות מסומן בשבב אלקטרוני ומחוסן נגד כלבת, ורשום ברשות המקומית. העמותה תעזור בהעברת הרישום על שמכם, אבל כדאי לוודא שהדבר אכן מתבצע.

להכין את הבית

לפני שהכלב מגיע, כדאי להכין את הבית מראש:

• פינת מנוחה שקטה עם מיטה או מזרן, רחוק ממעבר אנשים
• קערות למים ולמזון, ומזון זהה לזה שקיבל בעמותה לימים הראשונים
• רצועה, קולר או רתמה עם תג זיהוי עם פרטי קשר
• צעצועי לעיסה בטוחים
• הרחקת כבלים, נעליים, תרופות ומזונות מסוכנים לכלבים מהישג יד
• בדיקה שהחצר או המרפסת סגורות היטב ושאין דרך לברוח

השבועות הראשונים

המעבר לבית חדש מלחיץ עבור כל כלב, גם אם הוא נראה שמח. בימים הראשונים כדאי לשמור על סביבה רגועה, לא להזמין את כל המשפחה המורחבת לפגוש אותו ולא לצאת לטיולים עמוסי גירויים. תנו לכלב לחקור את הבית בקצב שלו.

כלבים רבים מראים את האופי האמיתי שלהם רק אחרי כמה שבועות. כלב שהיה שקט מאוד בהתחלה עשוי להתחיל לשחק, וכלב שנראה מושלם עשוי לגלות חרדה כשנשאר לבד. מקובל לדבר על תקופה של כמה חודשים עד שהכלב מרגיש בבית באמת. סבלנות ושגרה קבועה הם המפתח.

ביקור אצל וטרינר ואילוף

מומלץ לקבוע ביקור אצל רופא וטרינר בשבועות הראשונים, גם אם הכלב נראה בריא. הווטרינר יבדוק את מצבו הכללי, יוודא שהחיסונים מעודכנים ויתאים תוכנית טיפול מונעת. זו גם הזדמנות לשאול על תזונה ועל התנהגות.

אם מתגלים קשיים התנהגותיים, כמו נביחות מרובות, תוקפנות או חרדת נטישה, כדאי לפנות למאלף מקצועי שעובד בשיטות חיוביות. רבות מהבעיות ניתנות לפתרון, במיוחד כשמטפלים בהן מוקדם.

ילדים וכלב חדש

במשפחות עם ילדים, האימוץ הוא חוויה מרגשת במיוחד, אבל גם דורש הכנה. חשוב ללמד את הילדים מראש איך מתנהגים ליד כלב: לא לחבק חזק, לא להפריע לו כשהוא אוכל או ישן, לא למשוך בזנב ובאוזניים, ולתת לו לבוא אליהם במקום לרדוף אחריו. גם הכלב הנחמד ביותר עלול להגיב בנשיכה כשהוא מרגיש מאוים.

כדאי להגדיר בבירור מי אחראי על מה, אבל לזכור שהאחריות הסופית תמיד על המבוגרים. הבטחה של ילד בן תשע שהוא יוציא את הכלב כל יום היא כוונה יפה, אבל לא תוכנית. ולעולם אין להשאיר ילד צעיר לבד עם כלב, במיוחד בשבועות הראשונים כשעוד לא מכירים את התגובות שלו.

אם האימוץ לא מצליח

לפעמים, למרות כל ההכנות, ההתאמה לא עובדת. במקרה כזה אין לנטוש את הכלב או למסור אותו למישהו אקראי ברשת. עמותות אחראיות מבקשות שהכלב יוחזר אליהן, כדי שיוכלו למצוא לו בית מתאים יותר. לפני שמחליטים, כדאי להתייעץ עם העמותה ועם מאלף, כי בעיות רבות ניתנות לפתרון.

לסיכום, אימוץ כלב מעמותה הוא אחת ההחלטות היפות שאפשר לקבל, אבל הוא מחייב מחשבה, הכנה ומחויבות. מי שבוחר כלב שמתאים לאורח החיים שלו, מכין את הבית ומעניק לכלב זמן להסתגל, מקבל חבר נאמן לשנים רבות. ובכל פעם שהזנב שלו יכשכש כשתיכנסו הביתה, תדעו שעשיתם את הבחירה הנכונה.