הבדידות השקטה של גברים: למה קשה לנו לשמור על חברויות וכיצד משנים את זה
גברים רבים מגלים בגיל ארבעים שהחברים הקרובים נעלמו. על בדידות גברית, על הקושי לדבר ועל דרכים מעשיות לבנות קשרים מחדש.
בגיל עשרים החברים היו שם תמיד. החבר'ה מהשכונה, מהצבא, מהלימודים. יוצאים בערבים, נוסעים לטיולים, מדברים שעות. ואז מגיעים הקריירה, הזוגיות, הילדים והמשכנתא, ובלי ששמים לב, המעגל מצטמצם. גברים רבים בישראל מגלים בשלב מסוים שאין להם למי להתקשר כשקשה באמת. התופעה הזו, שמכונה לעתים בדידות גברית, מעסיקה בשנים האחרונות חוקרים, אנשי טיפול וגם את הגברים עצמם.
הכתבה הזו לא באה להאשים, אלא להבין למה זה קורה ומה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב. כי חברות קרובה היא לא מותרות, היא חלק מהבריאות.
איך זה קורה בלי ששמים לב
אצל גברים רבים, חברויות נבנות סביב פעילות משותפת: כדורגל, צבא, עבודה, משחקים. כשהפעילות נגמרת, הקשר נחלש. בניגוד לחברויות שמבוססות על שיחה ושיתוף, קשרים שנשענים על עשייה משותפת דורשים מסגרת, ובחיים הבוגרים המסגרות האלה הולכות ונעלמות.
גורם נוסף הוא התפיסה שהזוגיות אמורה לספק את כל הצרכים הרגשיים. גברים נשואים רבים מעבירים את רוב השיחות האינטימיות לבת או לבן הזוג, ומזניחים את החברים. זה עובד כל עוד הכול טוב, אבל ברגעי משבר, כמו פרידה, אובדן או פיטורים, מתגלה שאין רשת תמיכה רחבה יותר.
גם המעברים בחיים משפיעים: מעבר דירה לעיר אחרת, החלפת מקום עבודה, או פשוט שגרה עמוסה שבה כל ערב פנוי מוקדש למנוחה מול הטלוויזיה. החברות לא נגמרת בריב, היא פשוט דועכת לאט.
למה גברים מתקשים לדבר
רבים מאיתנו גדלו על המסר שגבר צריך להיות חזק, להסתדר לבד ולא להראות חולשה. בתרבות הישראלית המסר הזה מקבל חיזוק נוסף מהשירות הצבאי ומהתרבות של סחיבה בלי תלונות. התוצאה היא שגם כשגברים נפגשים, השיחות נשארות לא פעם ברמה השטחית: ספורט, פוליטיקה, עבודה.
הקושי לדבר על רגשות אינו מולד. הוא נלמד, ולכן אפשר גם ללמוד אחרת. גברים שמתחילים לשתף, אפילו בקטן, מגלים לעתים קרובות שהחבר שמולם חיכה בדיוק לזה. הרבה פעמים מספיק משפט אחד כנה כמו לא עובר עליי שבוע קל כדי לפתוח שיחה אחרת לגמרי.
חשוב גם לזכור שלא כל גבר מבטא קרבה באותה דרך. יש מי שמרגיש קרוב דווקא כשהוא עושה משהו יחד עם חבר, בלי לדבר הרבה. גם זה לגיטימי, ואין צורך להפוך כל מפגש לשיחה רגשית עמוקה.
המחיר של בדידות
בדידות ממושכת אינה רק תחושה לא נעימה. ארגוני בריאות בעולם מתייחסים אליה כגורם שמשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית, וקושרים אותה לסיכון מוגבר לדיכאון, לחרדה, לבעיות שינה ולמחלות שונות. אצל גברים, הבדידות עלולה לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגויות מסוכנות יותר, כמו שתייה מופרזת או הסתגרות.
חשוב להדגיש: אם אתם מרגישים שהבדידות או מצב הרוח פוגעים בתפקוד שלכם, אם אתם חווים ייאוש מתמשך או מחשבות קשות, אל תחכו. פנו לרופא המשפחה, לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש או לקווי הסיוע הרגשי הפועלים בישראל. אין בזה שום בושה, וזה אחד הצעדים האמיצים שאדם יכול לעשות.
צעדים מעשיים לבניית קשרים
הבשורה הטובה היא שאפשר לחדש קשרים ולבנות חדשים בכל גיל. זה דורש יוזמה, אבל לא מאמץ עצום. הנה כמה דרכים שעובדות:
- ליזום. לשלוח הודעה לחבר ותיק ולהציע להיפגש לקפה, בלי לחכות שהוא יעשה את הצעד
- לקבוע מפגש קבוע, למשל פעם בחודש, כדי שהקשר לא יהיה תלוי בתזמון מקרי
- להצטרף לפעילות קבוצתית: קבוצת ריצה, ליגת כדורגל שכונתית, חוג בישול או מקהלה
- להתנדב בארגון קהילתי, מקום טבעי לפגוש אנשים עם ערכים דומים
- לנצל את מסגרות ההורות, כמו אבות אחרים מהגן או מהחוג, כבסיס להיכרות
המפתח הוא חזרתיות. חברויות נבנות מתוך מפגשים חוזרים לאורך זמן, ולא ממפגש אחד מוצלח.
קבוצות גברים ומעגלי שיח
בשנים האחרונות צמחו בישראל קבוצות ומעגלים שמיועדים לגברים, חלקם במסגרות קהילתיות וחלקם בהנחיה מקצועית. בקבוצות כאלה גברים נפגשים באופן קבוע ומדברים על אבהות, זוגיות, עבודה ורגשות, במרחב שבו מותר להיות פגיע.
משתתפים רבים מתארים את החוויה כמפתיעה. גברים שלא דיברו על עצמם שנים מגלים שהם לא לבד, ושגם אחרים מתמודדים עם אותם קשיים. גם אם קבוצה כזו לא מתאימה לכולם, עצם הקיום שלה מראה שהשיח הגברי משתנה.
מי שמעדיף שיחה אישית יכול לשקול טיפול פרטני. פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים מדווחים על עלייה במספר הגברים שפונים לטיפול, וזו מגמה מבורכת.
תפקיד בני הזוג והמשפחה
בני זוג יכולים לעזור מאוד, דווקא כשהם מעודדים את הגבר לשמור על חברויות משלו. ערב קבוע עם החברים, סוף שבוע של טיול גברי פעם בשנה או פשוט זמן פנוי לשיחת טלפון ארוכה, כל אלה תורמים גם לזוגיות עצמה, שלא צריכה לשאת לבדה את כל העומס הרגשי.
גם בחינוך הדור הבא יש מקום לשינוי. אבות שמדברים עם הבנים שלהם על רגשות, שמראים להם שמותר לבכות ושמטפחים חברויות משלהם, מלמדים אותם דפוס בריא יותר לחיים.
חברות בעידן הדיגיטלי
קבוצות הווטסאפ של החבר'ה מהצבא או מהתיכון הן לעתים קרובות הקשר האחרון שנשאר. הן מאפשרות להתעדכן, לשלוח בדיחות ולברך ביום הולדת, אבל הן לא תחליף למפגש אמיתי. שיחת טלפון של עשר דקות, או עדיף פגישה פנים מול פנים, יוצרות קרבה שהודעות כתובות מתקשות לייצר.
עם זאת, הכלים הדיגיטליים יכולים לשמש נקודת פתיחה. הודעה אישית לחבר מתוך הקבוצה, הצעה לשיחת וידאו עם חבר שגר בחו״ל או תיאום של מפגש מחזור, כל אלה יכולים להחיות קשרים שנראו אבודים.
לסיכום, הבדידות הגברית היא תופעה אמיתית, אבל היא לא גזירת גורל. היא דורשת מודעות, קצת אומץ ויוזמה. שלחו היום הודעה לחבר שלא דיברתם איתו מזמן. ייתכן שהוא מחכה לה בדיוק כמוכם.
