העיר הלבנה: מה הופך את מבני הבאוהאוס של תל אביב לאוצר אדריכלי עולמי

מי שמטייל ברחובות המרכז של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף, פוגש מבנים לבנים עם קווים נקיים, מרפסות מעוגלות וחלונות סרט ארוכים. לא כולם יודעים שהם הולכים בתוך אחד האוספים הגדולים בעולם של אדריכלות מודרנית מתחילת המאה העשרים. בשל הריכוז יוצא הדופן הזה, העיר הלבנה של תל אביב הוכרזה על ידי אונסק״ו כאתר מורשת עולמית.

אבל מה בדיוק מיוחד במבנים האלה, איך הגיע סגנון אירופי לחולות של תל אביב, ולמה הוא רלוונטי גם היום, לכל מי שמתעניין באדריכלות ובעיצוב?

מאירופה לחוף הים התיכון

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה, וביקש לחבר בין אמנות, אומנות וייצור תעשייתי. הוא קידם גישה שבה הצורה נובעת מהתפקוד, ללא קישוטים מיותרים, עם דגש על פשטות, על אור ועל שימוש בחומרים מודרניים. לצד הבאוהאוס עצמו פעלו באירופה זרמים קרובים, שכונו יחד הסגנון הבינלאומי.

בשנות השלושים של המאה העשרים הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים שלמדו באירופה, חלקם בבאוהאוס עצמו וחלקם אצל אדריכלים מודרניסטים מובילים. במקביל, העלייה הגדולה של אותן שנים יצרה ביקוש עצום לדיור בתל אביב הצעירה. המפגש בין רעיונות חדשים, צורך דחוף בבנייה ותוכנית עירונית שכבר הייתה קיימת יצר תנופת בנייה שהותירה אחריה אלפי מבנים.

התאמה לאקלים המקומי

מה שהופך את הבאוהאוס התל אביבי למעניין במיוחד הוא האופן שבו האדריכלים התאימו את הסגנון לאקלים. החלונות הגדולים, שבאירופה נועדו להכניס כמה שיותר אור, הוקטנו כאן או הוצללו. המרפסות העמוקות הפכו לאלמנט מרכזי, שמספק צל לחדרים ומאפשר לבלות בחוץ בערבים.

אחד הסימנים המוכרים של הסגנון בעיר הוא חלונות הסרט האופקיים בחדרי המדרגות, ולצידם חלונות קטנים ומוצלים בחזיתות. מבנים רבים הוגבהו על עמודים, כדי לאפשר לרוח הים לעבור מתחתם ולקרר את הסביבה. הגגות השטוחים שימשו כמרפסות משותפות לכביסה ולמפגשים. אלה פתרונות פשוטים, שמראים כיצד אדריכלות טובה מגיבה למקום שבו היא נבנית.

המאפיינים שכדאי לזהות

בפעם הבאה שאתם מטיילים בעיר, נסו לזהות את הסימנים המובהקים של הסגנון:

• חזיתות חלקות ובהירות, ללא עיטורים
• מרפסות מעוגלות או ארוכות שעוטפות את פינת המבנה
• חלונות סרט אופקיים, בעיקר בחדרי המדרגות
• מבנים על עמודים עם קומת קרקע פתוחה בחלקה
• גגות שטוחים וקווים אופקיים חזקים
• צורות גיאומטריות פשוטות, קוביות וגלילים

כל מבנה הוא שילוב אחר של המאפיינים האלה, ולכן הטיול ברחובות הופך למעין משחק גילוי.

מהזנחה לשימור

במשך עשורים רבים לא זכו המבנים האלה להערכה רבה. רבים מהם הוזנחו, הטיח התקלף, המרפסות נסגרו בתריסים ובחלונות אלומיניום, ונוספו קומות ותוספות שפגעו במראה המקורי. רק בשלהי המאה העשרים החלה מודעות גוברת לערכם, שהגיעה לשיא עם ההכרה הבינלאומית.

בעקבות זאת גיבשה העירייה תוכנית שימור, שקובעת אילו מבנים מוגנים ומה מותר לעשות בהם. השימור מורכב ויקר: הוא דורש שחזור של חומרים מקוריים, התאמה לתקני בטיחות ונגישות מודרניים וחיזוק נגד רעידות אדמה, תוך שמירה על הצביון ההיסטורי. במקרים רבים, זכויות בנייה נוספות על הגג או שיטות עידוד אחרות מסייעות למימון השימור.

חיים בבית באוהאוס היום

לגור בדירה במבנה בסגנון הבינלאומי זו חוויה ייחודית. התקרות לרוב גבוהות, החלונות מכניסים אור רך והמרפסות מאפשרות חיבור לרחוב. מצד שני, מבנים ישנים מגיעים עם אתגרים: תשתיות מיושנות, בידוד חלש, היעדר מעליות בחלק מהבניינים והגבלות על שינויים בגלל דרישות השימור.

מי ששוקל לרכוש או לשפץ דירה במבנה לשימור כדאי שיתייעץ מראש עם אדריכל שמתמחה בשימור, ויבדוק מול הרשות המקומית מה מותר ומה אסור. שינויים שנעשים ללא היתר עלולים להוביל לקנסות ולחובת החזרת המצב לקדמותו.

ההשפעה על העיצוב העכשווי

העקרונות של הבאוהאוס לא נשארו בעבר. הפשטות, הקווים הנקיים, הדגש על פונקציונליות ועל אור טבעי והשימוש בחומרים כנים הם בבסיס של חלק ניכר מהעיצוב המודרני כיום, מרהיטים ועד מטבחים. מעצבי פנים רבים בישראל שואבים השראה מהעיר הלבנה, ומשלבים בבתים חדשים מרפסות עמוקות, קירות לבנים ופרטים גיאומטריים.

גם בעולם הגרפיקה והמוצר ניכרת ההשפעה. טיפוגרפיה נקייה, צבעי יסוד וצורות בסיסיות, כל אלה הם חלק מהשפה החזותית שהבאוהאוס הנחיל לעולם.

איך להכיר את העיר הלבנה מקרוב

הדרך הטובה ביותר להכיר את המורשת הזו היא ברגל. סיורים מודרכים בעיר הלבנה מתקיימים באופן קבוע, ויש גם מרכזי מידע ותערוכות שמוקדשים לנושא. מי שמעדיף לטייל לבד יכול לבחור מסלול בין רוטשילד, ביאליק, דיזנגוף ולב העיר, ולהקדיש תשומת לב לפרטים: המעקות, הכניסות, חדרי המדרגות והמרפסות.

כדאי לטייל בשעות הבוקר או אחר הצהריים המאוחרות, כשהאור הנמוך מדגיש את הצורות והצללים, ולהביא מצלמה. מבנים רבים שעברו שימור בשנים האחרונות זוהרים שוב בלבן המקורי, ומאפשרים לדמיין איך נראתה העיר לפני כמעט מאה שנה.

לא רק תל אביב

אמנם תל אביב היא המוכרת ביותר, אבל הסגנון הבינלאומי השאיר את חותמו גם בערים אחרות. בחיפה, במיוחד באזור הדר הכרמל ובעיר התחתית, אפשר למצוא מבנים מרשימים מאותה תקופה. גם בירושלים נבנו מבנים מודרניסטיים, אלא שבשל החובה לצפות את החזיתות באבן הם נראים שונים מאוד מהבתים הלבנים של תל אביב.

ההשוואה בין הערים מלמדת כיצד אותו רעיון אדריכלי לבש צורות שונות בהתאם לאקלים, לחומרים ולתקנות המקומיות. מי שמתעניין בנושא ימצא עניין רב בסיור בכמה ערים ובהשוואה ביניהן.

לסיכום, העיר הלבנה היא הרבה יותר מאוסף של בניינים ישנים. היא סיפור של רעיונות שהיגרו מאירופה, של התאמה חכמה לאקלים ולמקום, ושל עיר צעירה שבנתה את עצמה מחדש. בפעם הבאה שאתם עוברים ברחובות תל אביב, הרימו את המבט, וגלו את האוצר שמסתתר בגובה העיניים.